ספר הערב רב וכל המסתעף חלק י"ח [18]
לחץ לקבלת הספר בפורמט PDF

מנהיגי הערב רב והסטרא אחרא – ילקוט מאמרים דיבורי נבואה ורוח הקודש מהזוהר הקדוש ומהאר"י הקדוש והמבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שבאחרית הימים יהיו רוב המנהיגים והראשים מהערב רב, וסימנים איך להכירם, וגודל החיוב להתרחק מהם ומהמונם, והצורך להתפלל ולהנצל מהם, וביאורים רבים בענינים אלו. – יוצא לאור בעזהשי"ת על ידי הוצאת "ועד גילוי פני הערב רב" טבת תשס"ה לפ"ק, עיה"ק ירושלים תובב"א

דף 9 PAGE

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10

המשך הספר מדף הקודם

(6) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף קפט

וחשכ"ת מים [תהלים יח] הוא סוד ערבית, המשך זמן הגלות, שהר הבית לבמו"ת יע"ר [מיכה ג], אחורי' עץ החיים קפ"ד, והן סוד ב' פעמים דרך, ב' פעמים חכמ"ה בינ"ה, שהוא פנ"י, יש פנים לכאן ולכאן, וגם התורה שהיא עץ החיים הוא בדרך מחלוקת בב' רג"ל בערבית, ואין הלכה ברורה, והכל בבחינת מרחפ"ת, ובדרך אחורים נפלו בחשכ"ת, תרך ל"ב נ' כ"ו, והכל בערבית, וזהו עת ערב.

עבי שחקים [תהלים יח] הוא זמן הבקר, שאז משחק בלויתן [ע"ז ג ע"ב], ונותן להם טוב העוה"ז לרשעים, היותר רשע גדול כלל הדגים טמאים, מלכות הרשע, משחק עמו ונותן לו המזון בעבי בגשמיות, אבל סוד החכמה ויראה, טר"ף בהם בעבור זה, ונותן מעט טרף ליריאיו, והעיקר הוא ב' יראה וב' אהב"ה גי' שחקי"ם, בארצם משנה ירשו [ישעיה סא ועי' חגיגה טו.], כי כל העה"ז טרפו זאבי ערב היונקים מבע"ל פעו"ר דרך העור"ף, גם חל"ק יעק"ב טרפו את השה פזורה ישראל [ירמיה נ], בסוד ש"כ דינין ע"י נע"ר, ב' צל"ם גי' נע"ר, סוד צבאות, והן תמורת ל"ב בא"ת ב"ש כ"ש.

ואז נתברר ניצוצין כי מקבל ניצוצין, כי כל ניצו"ץ גי' גבריא"ל, סוד הגבורות, ש"כ נצוצין אשר בא מן הער"ב ר"ב גי' דע"ת, נער מעורב טוב ורע, כי מן שרשן שורש נח"ש צדי"ק למ"ד מ"ם גי' נח"ש, וקשה גרים לישראל כספחת [יבמות מז ע"ב], והן בית הצלמים, וע"י זה צריך צרוף ובירור וביחון לב עמו ישראל, עד שנתבררו כל התערוב"ת אשר בל"ב אותיות, שמות הקודש הנ"ל, שהוא כלל הזיער, סוד אישו"ן ב"ת עי"ן, אשר בה"ר עברי"ם, אשר הלך באו"ר פני"ך, בסוד ק"ו המד"ה וקנ"ה המד"ה, שהן בגדי עשו החמודו"ת, אשר הד"ר הוא לאלקינו, בפשוט ומילוי אל"ף למ"ד ה"י יו"ד נו"ן וא"ו גי' אמת, ובגד"י עש"ו הוא אבי"ר יעק"ב, כי עשו אחיזתו ביד השמאל, סוד

(6) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף קפט

תמורת יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק שהוא כוז"ו במוכס"ז כוז"ו גי' אבי"ר, ועם יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק גי' או"ר פני"ך.

וכאשר נפתח המם סתומה מקץ הימים ונעשה ימין, ואז ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם [תהלים מד], כי מוליך לימין משה זרוע תפארתו [ישעיה סג], וכל הכלים הם סוד, מסוד כ"ל י"ם מא"ת ב"ש, וכל משבריך וגליך עלי עברו [תהלים מב], שכל מה שנשברו ונפלו נבראו ונוצרו ונעשו, שורש נפשיהם שהן האותיות ותגין נשארו בגנ"ת אגו"ז, ונתבררו בדע"ת, ד' ע"ת, הנ"ל של כל יום, בקו הדעת והנקודות, שהן כגלי ים כמ"ש בזוהר [תי"ז לה ע"ב], נחלי בליעל נחל קישון, נדגלות חמה לבנה [עי' שה"ש ו] אשר בשמי"ם, בחרש"ת הגוים [שופטים ד], חרק שרק, נמשכו בתבו"ר [עיי"ש] , חל"ם צר"י קמ"ץ, הן נקודת הא"ב ושם גרפם נח"ל קדומי"ם [עיי"ש ה] ברפ"ח ניצוצים, ונחל עדנך [תהלים לו] נחל עדנים, [נחל קדומים נחל עדנים גי' ענ"ן ערפ"ל, שבהן שכן יקו"ק במדבר בענן, בבית עולמים בערפ"ל, והוא הנעלם של חשך שבהן נתגלה התורה גי' נש"ר] בעדן עדנים ופלג

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף קצ

עדנין [דניאל ז] תשקם [תהלים לו], ברצו"א ושו"ב, ע"י התורה בדג"ש ורפ"ה, ב' פעמים צו"ר כנ"ל, עד עדן עדנים ופלג עדן.

(7) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף קצז

כי פני רוח אלקים, הוא חכמה בינה מרוח אלקים המתפשט באדם, סוד מ"ה דמשה נסתלק ממנו אלף חולקין [זח"ב נח.], וכן מסוד מטטרון שר הפנים דכורא דמטרוניתא, עב"ד יקו"ק באמונ"ה, שנכללו בו כללי הער"ב ר"ב, סוד דע"ת התהפך תמיד שלא יחזור לסורם, וממשיכין סוד עב"ד שפח"ה החמודו"ת, אשר בגד"י עש"ו הוא שכ"ל אד"ם, אשר בהן ותת"ע, שהוא כתנו"ת עור בעפושא דהאי [זח"ג רסא ע"ב], והוא זהריא"ל מן או"ר פנ"י א"ל, חשמ"ל עלא"ה, חצי מלכו"ת, אורכא דהאי אמה רמ"ח עלמין [אד"ר קמב.], אחורי ח' ח"ס חס"ד ומאה ברכות, דהאי עבד בסוד נער קטן נה"ג ב"ם [ישעיה יא] הוא רמ"ח, ולפעמים ע"י זה לחטוף ח"ו נשים וטף ובהמה בסוד בטן, כי בטן דאשת זנונים נתן לו לצבות בטן [במדבר ה], שזהו חולקא דיליה, והוא השבי ומלקוח בז אשר נלקחו ממדין [שם לא], והכל ע"י הנוקבא דקדושה, כי רגליה יורדות מות [משלי ה], כי ההלכות והמצות הן צו לצו קו לקו זיער שם זיער שם [ישעיה כח].

כי סוד מצ"ח הרצו"ן בשורש המחשבה, שהוא משפ"ט צד"ק חס"ד ר"ת מצח, ומספרן ש"ת כלולין בצל"ם דמו"ת, ונחלק לב' אד"ם בסוד

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף קצח

מי"ם, וה' פעמים מים הוא עשרה פעמים אדם, שהוא דמו"ת אד"ם, וזה האדם שלמטה הוא חותם אדם העליון, וכשמהפך מדותיו לאהבה את יקו"ק אלהיו וללכת בדרכיו ולדבקה [דברים יא] המדות בו ית"ש, ואז אתם הדבקים ביקוק אלקיכם חיים [שם].

ואלו המדות נעשים לבושי מכנסי בד ומדו בד [ויקרא ו], להגלות לו ולכוף את שורשו הרע לטוב אשר במצ"ח הרצו"ן גי' סמא"ל נח"ש, ואז מטטרון סוד צו"ר מיצורי בראשי"ת, ילוד אשה אשר רוקם מתחתיות ארץ [תהלים קלט], ונעשה ש"ר עול"ם [עי' יבמות טז ע"ב תוד"ה פסוק], כי בשמו תרו"ם קרנו על כל צבא מרום במצות אמונה לבד, כש"כ המיחדים שמו פעמים, ועובדים במסירת נפש וגוף בכל עת ובכל רגע מקבל הברכות, ט' ברכות, תו"ך ב"ר, ב' נקודין בט' בחינות, ט' יודין סוד צ', ומתפשט במלאך ר"ע, סוד אותיות ר"ע עלמין, ויענה אמ"ן אל"ף מ"ם נו"ן גי' אוצ"ר, נוריא"ל, בע"כ אפי' המלאך המשחי"ת, סוד תה"ו ובוה"ו חש"ך גי' משחית, הוא בעצמו מביא שרף רף, סוד פ"ר שעי"ר, למשענ"ת מטטרון הנ"ל להדום רגליו [עי' סנהדרין לח ע"ב], בסוד אדמדמ"ת, שיהא זכרון וזכות, ויכתב בספ"ר הזכרו"ן [מלאכי ג] סוד ברכות הנ"ל, ליראה יקו"ק ולחשבי שמו [שם].

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רט

ועיקר האמונה תלוי בתפלה, שהוא שמירה למזו"ן, והוא סוד מנח"ה, והן ו' פעמים טוב, וא' שהוא טוב מאד, כלל כסלם תלוי בעי"ן ל"ב, והן תרין סרסורי דעבירה ולא תתורו כו' [ברכות יב ע"ב], ולעורר הרוח להעין ולב בינהם בא הערל, והוא השמא"ל, באדר"ת, א"ש מי"ם רוח, שע"ר שלו, בעשק ובשטנה ורחובות, למען כח"ש [זכריה יג] ולהראות שורש חש"ך, כי עזי מסגי ברישא [שבת עז ע"ב], וצריך לחלק זמן מנחה לפלג המנחה, כי חצי שהוא אדו"ם, חצי אמונ"ה, עת להשליך אבני"ם [קהלת ט], כי לא עת האסף המקנה כי עוד היום גדול [עי' בראשית כט], כי תפיסה שלו כי ינטו צללי ערב [ירמיה ו], ששם אחיזת ער"ב ר"ב דעת דקליפה, סוד עג"ל.

(9) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף ריז

והנה סוד הצ"ו אדנים אשר על מה אדניה הטבעו [איוב לח], הן ד' יסודות, ד' טבעות, ד' גוונין, ד' רוחות, ד' מיני מתכות, ד' מיני טעמים, הן כ"ד, וכל מיני דצח"ם מורכבים מאלו כ"ד הן צ"ו, וד' שרשים שהן ד' עמודים הנקראין סמכין הן מאה, והן סוד ס"ם, שורש הוראה אשר בפתח עינים ארבעים יכנו [דברים כה], ד' מיתות, ולמעלה שיתין פולסי דנורא [עי' ב"מ פה ע"ב], ששים גבורים סביב לה [שה"ש ג], ונחלקין לג' שרשים השרשים בסוד יר"ח, יכול"ת רצו"ן חכמ"ה גי' מלכו"ת שמי"ם ע"ה, ויר"ח בא"ת ב"ש גס"ם, ק"ג, זהו הנשתייר מן יש כשנסתלק או"ר מן י"ש [עי' זח"ב קסו ע"ב], נשאר מזו"ן עה"ז בסוד גס"ם, והן ג' פעמים ק' סוד מאה הנ"ל, נחלק לג' עולמות, לג' בחינות, טעם גוון ריח, והרביעי כלל הכל, הרי ד' מאות, בסוד עפר"ן, והוא סנפי"ר א', אבל קשקש"ת הוא ג' פעמים ד' מאות הנ"ל.

והארץ משונה במקומה מחמת גוונה או טעמה או ריחה, אבל לא יש להם אחיזה רק בריחה וטעמה, שהיו מריחין את הארץ, שהיו טועמין את הארץ [עי' שבת פה.], אבל בעין האר"ץ הוא תלוי בגווני וניצוצי החשמ"ל, ובהן סוד ער"ב ר"ב ב' פעמים, גי' חמ"ה שבתאי מאדים לבנה, ובהן ב' דעת, וכשיצאו ישראל ממצרים ונתדבקו הער"ב ר"ב לישראל, ויכסו את עין הארץ, כי עיקר הגוונין כי ינטו צללי ערב [ירמיה ו], ובחזיונות לילה.

וכבר ידוע שעיקר היראה וגבורת יקו"ק הוא בסוד חצו"ת ליל"ה, סוד נוצ"ר חס"ד ונק"ה גי' חצו"ת ליל"ה, שכל העניני חכמי ובינות

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף ריח

אדם הוא על צד הקירוב, ולא על הנקודה אמיתית האמצעית, רק הכל על צד הקירוב [עי' ברכות ד.], וזה החצו"ת ליל"ה שמא דקב"ה דווקא, ב' הפכים בנקודה אחת, וז"ס הידעת השחר מקומו [איוב לח], דאיתרחקת ה' משחר, סוד חצו"ת ליל"ה הוא ה' דשחר.

ומשם ואילך עלות השחר מקריאת הגבר ואילך, ושם נאחז סוד מלכות שמים בסוד קס"ם על שפתי מל"ך [משלי טז], כי מ"ם למ"ד כ"ף גי' נד"ר, וב' פעמים נד"ר גי' שח"ר, וקו"ף סמ"ך מ"ם גי' דו"ד ב"ן יש"י, כי שורש יראת יקו"ק תלוי בצפון מסוד החשך, חמו"ר שו"ר כל"ב [גי' שרה רבקה נברר מחשך זה], הן ב' ת"ג, ב' כתרים שלהם, ובקו האמצעי שהוא רו"ח צפו"ן ורו"ח צפוני"ת, שורש הנשמות הצדיקים בסוד הגדול ס"ת של נ"ר יקו"ק נשמ"ת אד"ם [שם כ], וכן וייצר יקו"ק אלקים את [בראשית ב], הוא השם תרמ"ה, וב' פעמים גי' רוח צפון רוח צפונית [וכן אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, בי"ת וי"ו אל"ף למ"ד, סוד וזרח השמ"ש ובא השמ"ש [קהלת א] סוד אלף מאתים תשעים], ומנגן בכנו"ר, נ"ר יקו"ק, של דוד [עי' ברכות ג ע"ב].

וזה השח"ר הוא יצח"ק ב"ן אברה"ם, שורש הגבורת שבחסד, וכן ב"ן צפו"ר, כי אז נתעוררו כל הצפרים עפות בסוד השעשע, וכצפרים אחוזת ח"ו בפח כהם יוקשים בני האדם [קהלת ט], ויש צפור שהוא ידוע, שורש הידעוני שבהן אחיזת כל הקוסמי קסמים [עי' זח"ב קפד ע"ב], ונחלקו בקו המדה זו ק"ו יקו"ק, קוי קויתי לך, זה יקוק קוינו לו [ישעיה כה], והוא ר"ת יקוק הושיעה המלך יעננו ביום קראנו [תהלים כ] גי' ק"ו יקו"ק, וזהו בל"ק בן צפור.

(11) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רכד

והנה כל מה שרמזתי לך הוא ענין הנסירה, שנעשה מן קטנ"ה נער"ה, וקטנה גי' חיצון, סוד חיצוניות לבד, ועתה נעשה נערה גי' נסיר"ה, והיינו שסוד ו', שהוא שי"ת, כלל חכמ"ה ירא"ת יקו"ק, יורד עד התהום כנ"ל סוד המו"ת, ולאו בחיי דגופא אתמר אלא בחיי דנשמתא, ונכלל בזה בשליטת הטוב חיי דגופא ג"כ, וקטנה נער"ה יכולה לעלות למצ"ח הרצו"ן, וח"ו לסמא"ל נח"ש, כי הם בנות לבן, נגע אדמדמ"ת, ונשלח יעקב מעין שופריה דאדה"ר [ב"מ פד.], לעבדה ולשמרה [בראשית ב], ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר [הושע יב].

ובאשה הן כלל העשר עמקים, עומק טוב כו' [ס"י פ"א מ"ה] והן שמונה עומקי', ואין בטוב כו', ואין כו' [שם פ"ב מ"ד], והן ששה, ובכל יש טו"ב ר"ע, ובטוב עצמו וברע עצמו, המובחר הוא ענג, והרע הגמור הוא נגע [שם], והתחתית הוא כפול תמיד כמ"ש אין טפה יורדת כו' [זח"ג רמז ע"ב], וכן הרע הוא כפל נגד הטוב כי הם לוקחים בעה"ז בכפל, וכפל להם שכרם להאבידם, וע"כ לכן בארצם משנה ירשו [ישעיה סא ועי' חגיגה טו.], ולכן עד"ן נה"ר ג"ן גי' לב"ת אש, ואש"ת זנוני"ם ב' פעמים לב"ת.

והיא המושכת כסיל בנע"ר חס"ר ל"ב [משלי ז], בה' גבורת, שהן גבורת יקו"ק להיות נש"א עו"ן ופש"ע וחטא"ה ונקה [שמות לד] אותו, אבל ע"י הער"ב ר"ב, דע"ת בל"ע ב"ן בעו"ר, שרואה שהקליפה נוטלת רשו"ת ועושה רצונו, כמו נבוכדנצר הרשע וכדומה, וכשרואה שנתנו

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רכה

לו רשו"ת סובר שח"ו עזב את ישראל כידוע, והן המושכת כסיל, וכן טיטוס וכן כל כסיל ורשע, והראשון הוא נע"ר חס"ר ל"ב (ר"ת) [גי'] שנע"ר, שכל ר"ע, שש"ך, תמורת בב"ל [ירמיה נא וערש"י].

והכל שמתחילה הי' הגבורת שמהם יראת יקוק הי' בשמים, ובא דוד והורידן לארץ [חגיגה יב ע"ב], בסוד אש וברד שלג וקיטור רוח סערה [תהלים קמח], והן כלולים בתנינים וכל תהומות [שם], והן בזמן, סוד רא"ש השנ"ה גי' עשר פעמים אלקים, ובמקום, בי"ת המקד"ש, ובנפש היה באליה"ו אליש"ע גי' תבונ"ה, בסוד משענ"ת, אבל לאליהו לא נכתב כלל המשענת, ובאלישע ג"כ לא הועיל המשענת [עי' מ"ב ד] אבל עתידים צדיקים כו' [פסחים סח.], וזה הסוד עמוק הוא בעשרה עמוקים, ועמוק משאול מה תדע [עי' איוב יא].

אבל הז' הוא מעדנות כימה בסוד בחכמ"ה, ב' חכמ"ה, הכלולה בעולם שורש הבינה שהוא התשובה [רע"מ נשא קכב.], לחזור הגבורו"ת להנתן לארץ לעשות משפט עבדו דבר יום ביומו [עי' מ"א ח] בעשרת ימי תשובה, והדמים הרעים שבנג"ע הר"ע, מן השפח"ה, נפ"ש הג"ר, יחזור לשרשם הרע לרעים.

וכן הוא בסוד הגדול של צ"ח קללות, צ"ח כבשים שבסוכ"ת, חצי שדי אשר יש לו אחיזה בזקן התחתון, מלך זק"ן וכסיל, חצי של שם שד"י, בסבילת חצי שדי, וחצי אכלה בם [דברים לב], והוא מחמו"ד, וכן הממז"ר שבו היה טו"ב ר"ע, קצת רוח חכמה נתדבק הרע בעשו אבי אדום, ושניהם אחוזים במגדל צור [מגילה ו.] נשיא מדי"ן והצר הצורר לישראל יושבת בין החול [שם] כמחולת המחניים, וזהו היש"ו מחמו"ד ית"ד תקועה לישראל [שם], בכל צרותם לו צר [ישעיה סג] בו' ובא', והן הד' אלפין סוד חשכ"ת מים [תהלים יח], סוד מרחפ"ת, כת"ר ל"ב נ' כ"ו, שהן כחב"ד.

(36-37) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רלב

ומאלו הד' דמע"ה, מ"ט וע', של ימי"ן ושמא"ל, טוב רע, באין כל הנגעים, והכל מסוד ערב רב, י"ב דעת דקליפה, כי פנה היום כי ינטו צללי ערב [ירמיה ו], סוד מנח"ה משחרי כתלי [עי' פסחים נח. ויומא כח ע"ב], וכף הדמיון, ככף רגל עגל [יחזקאל א] אשר לא למ"ד [ירמיה לא], ונחתין לבר מגדפא, כי לא שמשו כל צרכן, וקשה לישראל כיום שעשו את העגל [שבת יז., ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב], אעפ"כ רגליהם רגל ישרה [יחזקאל א], דוגמת יצח"ק רבק"ה, זה אוהב את עשו וזו את יעקב, ושניהם לדבר אחד נתכוונו לכבודו ית"ש, כאשר אמר לו הקב"ה בארץ נכוחות ייעול, אמר א"כ בל יראה גאות יקו"ק [ישעיה כו, מגילה ו.].

(43) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רסז

ורעואל א' כבר נתקן, זה רעואל המדיני, עו"ר א"ל, והוא נפרד מקין, רק בלק בן צפור נשאר ממנו, אשר הוא סוד היפוך מצח הרצון, אלא מחץ פאתי מואב [במדבר כד], בסוד פתיא, ת' איש של עשו [עי' בראשית לב], ועמלק היפוך יתר"ו, והוא הפוך ת' של תחיה [עי' שבת נה.], והכל בי"ד לשו"ן, י"ד דו"ד ב"ן יש"י, אבל רעואל בן בשמת, שהיא מחלת בת ישמעאל אשת עשו [עי' ב"ר פס"ז יג], לא נתתקן, כי בזה לוקח עשו מקומו של ישמעאל, בסוד נפש הגר שהוא עו"ר א"ל, שהוא נהירו דחכמתא [עי' זח"ג לא.], והעור דיליה הוא נפש הגר שמתהפך מרע לעור, ויהיה כתנות אור באלף [עי' ב"ר פ"כ יב], בסוד ויה"י או"ר גי' או"ר א"ל, ונפ"ש דו"ד ב"ן, ואבר דאברהם, סוד ג"ר, היא הבאר, שזהו ראש להגרים, וזהו סוף, כי אין מקבלים כו' וכן לימות המשיח [עי' יבמות כד ע"ב].

ושורש הנגה היא ירושלם עי"ר הצד"ק, עד אשר יצא כנגה צדקה [ישעיה סב], בסוד נג"ה גי' אז"ן, אלף נ"ז, כמנין יו"ד רא"ש וי"ו למ"ד מ"ם שי"ן, שע"י קרבנות יתברר יותר ממה שיתברר ע"י גרים, [ודוחים מלאכי משחי"ת הנמשך מחש"ך שנדבק עם תה"ו ובה"ו, ומפריד בין נפ"ש של תהו ובהו מרוח בהרי נחש"ת], כי קשה גרים כו' [יבמות מז ע"ב], אבל קרבנות מכפרים ומבררים ד' אש של זמ"ן, של נו"ן גמ"ל ה"י, צד"ק סוד אוריאל, ודברים אלו המה עתיקים, והבן, כי עמוקים הם, והבן מאד.

וז"ס היו צריה לראש [איכה א], כי כל המיצר לישראל [גיטין נו ע"ב], והוא סוד הגבול של הקדושה לוקח הטיפה הקדושה בסוד הגר אשר בקרבך [דברים כח], סוד אצטומכא קורקבן טחול מרה, ר"ת אקמ"ט, תמורת אדנ"י, ובהן מתלבש בסוד אריה דב נמר עשר קרנין [עי' דניאל ז], ומזה יתברר אח"כ הגרים, ובעת זה הצר הצורר, ע"י זה הניצוץ הקדוש שיש בו, עושה איזה

(43) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רסז

דבר מצוה, וצריך ליקח שכרו בעה"ז ולהרחיקו מעל גבול קדשו, וממנו יוקח זה הניצוץ הגר ומכניסו תחת כנפי השכינה.

והן סוד שלהובא דצדק [אד"ז רצב.], מד' כנפות, ד' זויות, ד' זמן, ועת אשר שלט וכו' [קהלת ח], [כי ע"ת גי' קנ"ה וש"ט, גנ"ת אגוז, מתפשט מסוד אימא סוד גרון, להגן בסוד ת"ח שסרח, להפריד הרע מן הטוב, ולגדור פרצות בסוד ריא"ה דנשיב על ליבא] ויש צדק אובד בצדקו [שם ז], והוא סוד ה"י בי"ת למ"ד, גי' רא"ש, ולוקח המלכות הרשעה ניצוץ קדושה, והוא ספחת לישראל ממש, אבל ע"י קרב"ן נתברר הד' אש, בעיר הצדק אשר על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך [תהלים מח].

וזה הצדק הוא סוד שלהבא, א"ש הב"ל, וזה השלהבא מתערב עם הטי"ף, סוד הטיפ"ה, ומתערב זה עם זה, בסוד ער"ב ר"ב, ב' נימא של סוד הא', הקו האמצעי נחלק לב', והוא גי' דעת,

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רסח

וטיפא עם שלהב"א גי' אמ"ת, והיינו ע"י צדי"ק עם צד"ק גי' יעזריא"ל, ע' כוחות דיליה [עי' זח"ב צא ע"ב], אבל רע"ה נג"ע אע"פ שהן ה' מיני גרים [עי' זח"א כה.], אעפ"כ הוא נג"ע ר"ע [עיי"ש] שיצא מן השפח"ה.

אבל מלכ"י צד"ק נפק מיני רוח שלים, כי יתחבר עין גדי עם טוב עין, ואפילו דל"ת ראשך [שה"ש ז], עניי עם, ע"י הטוב עין מתברך, והן כארגמ"ן [שם], ומתלבש בלבוש ארגמן, גי' טו"ב עי"ן עי"ן גד"י, ונעשה מלכ"י צד"ק [בראשית יד], ונעשה מלך שלם [שם] יראה שלם ביחד [עי' ב"ר פנ"ו י], ואשכו"ל הכפ"ר דודי לי בכרמי עין גדי [שה"ש א], כי מתן בסת"ר יכפה אף [משלי כא], ואשכול הכפר גי' בסת"ר, ביחוד, כה"ן לו"י ישרא"ל, כלי מחזיק ברכה, או יחזיק במעוז, שהוא מעוז לדל, שלום יעשה לי, יעשה שלום לי [עי' ישעיה כז], ויתעלה הכל למצח הרצון, משפ"ט צדק"ה חס"ד כי באלה חפצתי כו' [ירמיה ט].

סוד נפש הגר שאמרנו הכלול ברעוא"ל, הוא סוד הבר"ק דנג"ה לאש, ומן האש יוצא ברק [יחזקאל א] שהוא דוגמת רבק"ה, ויש לו בחינת שלהבא לפי שעה הרבה, אבל אי אפשר שיהיה זה בתמידו"ת, והוא סוד אה"ל מוע"ד לפי שעה, בעת הרגל אז תחל רוח יקו"ק לפעמו [עי' ב"ר פ"ע ח], פעמיך בנעלים בת נדיב [שה"ש ז], שאז הוא בסוד יראה יראה [בראשית כב ועי' חגיגה ד ע"ב], ואז יתיחדו צדק בצדיק ונהרו כל הגוים [ישעיה ב], גרי הצדק בצדיקי ישראל, ויראו כי יעקב בחר לו י"ה וישראל סגולתו [תהלים קלה], ויתנו עדיהן ויצדקו [ישעיה מג], כי צדיק יקוק וצדקות אהב [תהלים יא], ויהיו חוטבי עצים בשביל אש, ושואבי מים, והכל לעדה ולמזבח [עי' יבמות עט ע"ב]:

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רסח

ויתגלה הנעלם שבלב שהוא חתו"ם, כשם שאין בלבך אלא אחד, כן אין בלבנו אלא [אחד] [פסחים נו.], זה אמת וזה אמת, אר"ץ הוא אמת וצדיק, וכן שמים בזרת תיכן [ישעיה מ], והכל אחד בסוד הוא ושמו [עי' פדר"א פ"ג וז"ח ט.], כן צדי"ק וצד"ק בסוד ר"ת בשכמל"ו, והן ב' חותם, וכל חותם הוא סוד אמת [עי' יומא סט ע"ב], וידוע שמדת אמת הוא בפנים, ויש ב' פנים שמאירין מחו"ב, שורש או"א, ימין ושמאל, יאר יקו"ק פניו כו' ישא יקו"ק פניו כו' [במדבר ו], והן סוד מפני בני ישראל [שם כב], ומפני העם [שם] סוד הגרים, וז"ס חרש"ת הגוים, כי תמיד אמת כולל הי"ג מדות והוא חות"ם.

והדעת שהוא כולל הב' פנים הוא מתפשט בגופ"א דז"א, בסוד ער"ב ר"ב, ובהן ה' דרגין דימינא, הנאחז מזה, ראשיכם, שבטיכם, זיקנכם, שוטריכם, כל איש ישראל [דברים כט], וה' דרגין דשמאלא, הנאחז מזה, טפכם, נשיכם, גרך, חוטב עציך, שואב מימך [שם], ומן אלו הה' דרגין דשמאלא נאחז הרע אם הם מתגברים, וצריכים לבער הרע מקרבך, שהן מטילין זוהמא בשורש הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו [בראשית כד], כי הכנעני בידו מאזנ"י מרמה [הושע יב ועי' ב"ר פנ"ט ט], כי עומדים על מצר, אור, זיו, נגה, יקוד, ושם בתחום אשר גבלו ראשונים י"ב תחומין, שם יצב גבולות עמים [דברים לב], שהן י"ב עינות תהום, שכל אחד הוא שם עינו למקום התהום, ומחמת זה נפלו בנוקבא דתהומא רבה.

ובאו אבותינו הקדושים ועשו גדרים לעצמם, ועמדו בפרץ במקום שפרצו בגבולות עולם, וירושת את שער אויביו [בראשית כב], שער שונאיו [שם כד], אשר שערו בשיעור מה ששערו בלבם, אך ח"ו לא כמותם, אלא בהיפוכם בחותם אמת, חותמו של אד"ם הראשו"ן, י"ג מדות בסוד וא"ו, והן סוד י"ב מזלות כלולין בא', בסוד והוא באח"ד [איוב כג], וכל מז"ל הוא מגד"ל

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רסח

ע"ז, בסוד שעיר עזים, אבל לא בעין גדי, אלא בטוב עין, וכן יוסף שהוא הי"ג הוא עלי עי"ן עלי שו"ר [עי' בראשית מט], שב' פעמים עי"ן שו"ר גי' ארי"ה שו"ר נש"ר, וסוד שו"ר כבר ידוע בסוד או"ר זי"ו זוה"ר יקו"ד, והוא עלי, במקום שאין עין רעה שולטות [עי' ברכות כ.], בסוד הגדול של מנש"ה, אפרי"ם, מנש"ה היפוך בגד"י עש"ו, אפרי"ם סוד פאר"ן.

(14) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאור משנת חסידים – דף רסט

וצריך לשמור פיו ולשונו, אשמרה לפי מחסום [תהלים לט], והיה פי ראשו בתוכו [שמות כח], סוד הא' שבראש"ו, שורש דע"ה בינ"ה והשכ"ל, ויהיה כשו"ר לעו"ל, בסוד ער"ב בק"ר דע"ת ס"ם, ששם הדע"ת דער"ב ר"ב, וזה הסמ"ך מ"ם גנוז באלונ"י ממר"א, ומאתן עלמין גנוזין בכסא [עי' זח"א ג. ומה"נ שם צז ע"ב], בסוד ומאתים לנוטרים א"ת פרי"ו [שה"ש ח], החתום באוצר"ת, ואלף לך שלמה [שם], והכל גנוז בק"ש [עובדיה א] קש"ת [בראשית כא], אלף ומאתן עלמין [ז"ח עא.], שזהו תכלית ראשי"ת בר"א אלקי"ם.

והכל בסוד ב', ב' אלפין דאכתריא"ל, ב' סת"ר המדרגה, סו"ף תו"ך רא"ש, ע"ת ק"ץ, יסו"ד עתי"ק, אשר מתייחד ב' אלפים בסוד ב' משם מברכ"ת יקוק ארצ"ו [דברים לג], וכל הה' מגדים [עיי"ש] הנכללים בצדקיא"ל, סוד והריח"ו, ומן סוד רש"ת אשר בתהו"ם ורא"ש ושכנ(ו)"[י] הכל תבואתה [עיי"ש], בסוד שד"י במילוי, ר"ת של הששת ימי בראשית, וכולם על רא"ש קדק"ד, בסוד קטר"ת, של יוס"ף נזי"ר אחי"ו [עיי"ש], ב' דר"ך, סוד ב' פעמים יקו"ק אלקי"ם אהי"ה והי"ה אדנ"י, כי הב' דין הבא מבג"ד כפר"ת, בסוד נפול"ת, וג' תמורת הן בעה"ז ועה"ב, בסוד אהי"ה אדנ"י ואלקים כוללן, וסוד קטר"ת מיחדן כי הוא אב... (חסר כאן ההמשך וחבל על דאבדין).

כתבי הגרמ"מ משקלוב – דרושים על סדר ההשתלשלות – דף רפו

וז"ס נבוכדרצא"ר גי' נח"ש הקדמונ"י כתב שם שאל בתרפים [יחזקאל כא] נגד קליפת לבן, ראה בכבד [שם] נגד קליפת עשו, קלקל בחיצים [שם] נגד קליפת ישמעאל, ושא"ל רא"ה קלק"ל ר"ת שק"ר, ויעקב ע"י נקודי"ם עקודי"ם ברודי"ם גי' שב"ת, עשה את כל הכבוד הזה [בראשית לא], כי סוד הפנים, שם מדה השביעי של י"ג מדות שהוא ואמת, והשביעי הוא שבת.

ולבאר הענין, שידוע שעיקר בריאת העולם הוא תהו ובהו וחשך, בכדי שיהא האדם הנברא בעל בחירה, ונפש חיה של האדם כולל נפש חיה של הארץ, כמ"ש בזוהר פ' תזריע [מח ע"ב] שנשמת חיים הוא מימינא, ונפש חיה משמאלא, וכן שרץ נפש חיה של המים, ולכן שרץ נפש חיה גי' מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם, שמהן נעשה גוף אחד כללי, והוא סוד אדם כו' גי' מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם עם הכללי שהוא גי' ארב"ע רוחו"ת העול"ם [עי' ז"ח מה.], וש'רץ נ'פש ח'יה ר"ת נח"ש, שהוא כולל ומקיף הכל בקו תהו, תי"ו וי"ו ה"י, גי' נפ"ש חי"ה, ולכן נפש הוא מסוד נח"ש פת"ן שר"ף ר"ת נפ"ש, וסופי תיבת נפ"ש, ואותיות האמצעים גי' א"ש רו"ח מי"ם, כי בין בנפש השכל שהיא המחשבה, ובין בגשמי בפעל, יש נחש המקיפו, והיינו כי יש צלם דאבא וצלם דאימא, וכל צדי"ק למ"ד מ"ם גי' נח"ש, וסוד נח"ש פת"ן שר"ף גי' נתיבו"ת פליאו"ת חכמ"ה, והן בסוד הנקודה של י' שבו יש ג' קוצין, שהן ג' נקודין וב' הבדלים הן ל"ב, כל נקודה של קוץ הוא עשרה, וב' הבדלים הן ל"ב, ואלו ה' בחינות של יו"ד כל א' כלול מל"ב, בסוד ל"ב פעמים ה' אותיות דאלקים הוא ק"ס, ובספר יצירה כתב הראב"ד [בהקדמה ב ע"ב] שסוד ל"ב הן מסוד י', כי י' כולל עשרה במספרה, ודבר שיש בו עשרה קו שלשים מקיף אותו כמ"ש [עירובין יג ע"ב], כל שיש בו טפח כו', אבל באמת הוא ל"ב בקרוב המקיפו, אם תדקדק בחשבון אמיתי, וה' פעמים ל"ב הוא ק"ס כמנין ע"ץ:

כתבי הגרמ"מ משקלוב – דרושים על סדר ההשתלשלות – דף רפו

ובאמת זה הי' הוא שורש שם יקו"ק, והוא עץ החיים, אך מחמת שתולדת השמים והארץ ר"ת תה"ו, לכן בהבראם היא הא' זעירא, ועי"ז אפילו באברהם שקרב את הנפש אשר עשו בחר"ן [בראשית יב ועי' ב"ר פל"ט יד] גי' יקו"ק, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, היא גי' ג' פעמים אלקי"ם, כי הכל בסוד חר"ן, מלשון חרון אף, כמ"ש בזוהר פ' ויצא [קמז.], ולכן נפ"ש גי' ה' פעמים אלקי"ם, ועשה עוד גרים ה' מינים, בסוד אזר"ח, א'ימים ז'וזים ר'פאים ח'ורי, והחמשי שדה העמלקי, שהוא אבן הראשה, גי' שד"ה העמלק"י [עי' זח"א כה.], וכן עשה ה' מיני גרים אשר שמותיהן כתובים בתורה, והן גדולים מכל הגרים אשר עשה, והן ענר אשכול וממרא גי' פיתוח"י חות"ם, שהן בעלי ברית אברם [בראשית יד], אבל אליעזר הוא ממש עבד אברהם, והוא גי' רמ"ח אברים וע' כוחות שבאדם, וגדול מכולם היא הגר המצרית, שהיא במצר ה', הקדושה, וראתה מלאך

(15) כתבי הגרמ"מ משקלוב – דרושים על סדר ההשתלשלות – דף רפז

יקו"ק אחרי ראותה בבית אברהם [עיי"ש טז וב"ר פמ"ה י], וזכתה להתדבק באברהם ממש, והג"ר גי' יצח"ק, והג"ר המצרי"ת גי' בי"ת ישרא"ל, שם מ"ה עם נקודת הדעת הנ"ל, כי שורש נפש הגר אשר נפשות הגרים מלבשין לנשמות ערטלאין של בית ישראל, כמ"ש בזוהר פ' משפטים בסבא [ק.], ומחמת שקשים גרים לישראל כספחת [יבמות מז ע"ב], שסורן רע ודמיונם ברע הוא, בסוד ער"ב ר"ב גי' דע"ת, לכן הן נחלקו בזוהר פ' בראשית [כה.] לה' בחי', ר"ת נג"ע ר"ע, נ'פלים ג'בורים ע'נקים ר'פאים ע'מלקים, ועם ה' בחינות הוא נג"ע ר"ע גי' לב"ן ב"ן נחו"ר, והוא מלך לכל בני שח"ץ [עי' איוב מא] אשר בסוד השפחה.

ואלו הציפרים סוד נשמות, שהן ערטלאי"ן גי' צפ"ר אחיזת בפ"ח, ב"פ ד"ם, בסוד דמיון של הנפשות הגרים אשר סורן רע, סוד ש"ע עיבר המוזכר בזוהר באד"ר [קלה ע"ב], מן גולגלתא דעתיקא, מסוד הב"ל, י' פעמים הבל גי' ש"ע, וקשה לו להתדבק במלכא, סוד אילן החיים, איל"ן גי' יקו"ק אדנ"י, ולכנס בהיכל יקו"ק להנות מאו"ר העליו"ן גי' מלבו"ש גי' שע"ח, לעשות מהבל מלבוש א', ח' אותיות של יקו"ק אדנ"י, ומחמת זה הצדיקים המבררין סוד הצפרים, ונעשים צפרים חיות טהורות [ויקרא יד], להם נהירין ש"ע נהורין בפנים דארך אנפין.

והענין כי גלגל יש בו גלית עלית וגלית תחתית [עי' יהושע טו], קצה השמים דלעלא, וקצה השמים דלתתא, ונקודה אמצעית, והכל בקו היושר בסוד אמת המים, שע"י אמונת שהכל באמת, וישר יקו"ק צור"י [תהלים צב], נמשך מן גל העליון לגל התחתון, ותהום אל תהום קורא לקול צינורך [שם מב], וגל נעול [שה"ש ד], וכן נקודה אמצעית, ג"ן נעו"ל, מסוד ג"ל ג"ן גי' אלקי"ם, והן נעול בסוד הס' ומ"ם סתומה, כמו שאבאר עוד אי"ה בס"ד.

אך וזאת לפנים בישראל [רות ד], וזא"ת גי' ב' פעמים או"ר, שבב' פנים לא נמסרה רק לישראל,

ער"ב ר"ב גי' דע"ת, לכן הן נחלקו בזוהר פ' בראשית [כה.] לה' בחי', ר"ת נג"ע ר"ע, נ'פלים ג'בורים

וסוד שלף איש נעלו ונתן לרעהו [שם], בסוד של"ף, ר"ת ש'כחה ל'קט פ'אה, גי' ח"י פעמים א"ל, שעי"ז נעשה תמורת ס"ם בא"ת ב"ש ח"י, ואז ואלהי לצור מחסי [תהלים צד], ונעשה לו ס"ם ח"י, ואז ה"י למ"ד בי"ת גי' המלכו"ת, ומתנשא לכל לראש [דה"א כט], וזה סוד בירור נשמת דוד המלך ע"י מצות אלו, כמ"ש בפי' על רות, ולכן דו"ד ב"ן יש"י ב"ן עוב"ד גי' שנ"י ההפכי"ם, וגי' חיי"ם ומו"ת, וזה חיים ומות ביד לשו"ן [עי' משלי יח] גי' דו"ד ב"ן יש"י, ולכן הוא סוד אנ"י, שהוא שם האמצעי של שם ע"ב, וסוד אל"ף נו"ן יו"ד גי' כ"ח הוי"ה, וכ"ח הפס"ד, בו חקירה בדעת, סוד בריאת העולם הוא תהו ובהו וחשך, וגם בדעת הוא ער"ב ר"ב גי' דע"ת, מחמת הנפש ועולם ושנה, ובפרט לברם אלקים [קהלת ג], כלומר לברר דרכי אלקים שהוא סוד הטבעי', ואלקות הוא תלוי בל"ב, ל"ב פעמים ה', שהלב הוא המבין כפי דעתו, ושרש הדעת תלוי בסוד מ"ם חי"ת שי"ן בי"ת ה"י, והכל נמשך אחר רצו"ן המחשב"ה גי' עול"ם, כשתחשוב המ"ם סתומה של עולם שש מאות, וכן גי' סמא"ל הרש"ע, כי ס"ם סותמין שם א"ל, שהוא השער העליון, בסוד א"ל עליו"ן גי' קצ"ד כמנין אותיות של פרשה ראשונה, ולכן בו כח ההפסד, כי אינו משיג כח הוי"ה, שזהו כח יקו"ק, שהוא ש"ם המפור"ש גי' או"ר בריא"ת העול"ם.

והוא סוד התורה אור והמצות, כמ"ש ויר"א אלקי"ם א"ת האו"ר גי' תרי"ג, כי טוב, ויר"א אלקי"ם א"ת האו"ר [בראשית א] כ"י טו"ב גי' אל"ף חי"ת דל"ת, שמזה אצטבעו גוונין אדו"ם ירו"ק לב"ן שחו"ר גי' אל"ף חי"ת דל"ת, ובזה את האור, יש בו ב' בחינות או"ר, יה"י או"ר גי' דב"ר יקו"ק, ויה"י או"ר גי' י"ד פעמים טוב, ז' טוב שיש במעשה בראשית, והן כפולין כנ"ל, ז' וז' מוצקות [זכריה ד], אך מחמת שנסתלק דבר יקו"ק, נשאר בסוד ויהי אור בערוב, בסוד ב' פעמים דמע"ה גי' ויה"י

ער"ב ר"ב גי' דע"ת, לכן הן נחלקו בזוהר פ' בראשית [כה.] לה' בחי', ר"ת נג"ע ר"ע, נ'פלים ג'בורים

 או"ר, והן מ"ט פנים וע' פנים ב' פעמים, והכל מעורב טמא טהור, עץ החיים ועץ הדעת, סוד צו"ר מכשו"ל אב"ן נג"ף [ישעיה ח, זח"א ס"ת

כתבי הגרמ"מ משקלוב – דרושים על סדר ההשתלשלות – דף רפח

קנא ע"ב] גי' ע"ץ החיי"ם וע"ץ הדע"ת, כלל כל תועב"ת, וכן מ"ם שי"ן יו"ד חי"ת גי' ע"ץ החיי"ם ועץ הדע"ת גי' שד"י צבאו"ת אדנ"י, סוד נצ"ח הו"ד יסו"ד מלכו"ת, וכן גי' יסו"ד מלכו"ת עול"ם הז"ה, וכן עוש"ר עול"ם הז"ה, וכן תה"ו חש"ך, וסוד חשך במילוי, חי"ת שי"ן כ"ף גי' ע"ץ הדע"ת וע"ץ החיי"ם גי' חש"ך ענ"ן ערפ"ל [דברים ד], ג' מחיצות אשר סביב הקדושה עליונה, והנקרא כבוד יקו"ק, וכאשר נסתלק אור יקו"ק סוד יהי אור, בסוד וימנע מרשעים אורם [איוב לח], וכמ"ש ראה בדור המבול ובדור הפלגה גנז מהם [עי' חגיגה יב.], ונשאר רשימו בה' מיני אור שביום אחד, והן שורש חמשים שערי בינה, ה' בחינות בנשמה, ועשו סימן לזה סוד אל"ה גי' אלף ל"ה, גי' ה' פעמי"ם או"ר, ואלה תולדות נח [בראשית י] ומאלה נפצה כל הארץ [שם ט], מסוד ש"ם ח"ם יפ"ת [שם] גי' חש"ך ענ"ן ערפ"ל.

(83) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קכז

פתח ואמר ותאמר לאברהם גרש כו' [בראשית כא]. כבר ידעת שסוד האויר נחלק לה' בחינות, בסוד ה' אוירים שעשה בלעם [זח"ג קצד.], והן בסוד אלמנ"ה, והן ה' בחינות ערב רב [זח"א כה.], ה' גוונין, והחמשית אשר היא הגר המצרית כאשר היא שפחת שרה, והתענית תחת ידיה [עי' בראשית טז], אז היא רואה מלאך ה', ובא לבאר לחי ראי בחינת יצחק [עיי"ש כד], אבל כאשר היא מסתלקת מהם לשרשה הראשון ותתע במדבר באר שבע [שם כא], ואין ותתע אלא ע"ז כמ"ש הבל המה כו' [ירמיה י, ועי' סנהדרין צב.], אז היא בסוד לילי"ת, והיא שורש הע"ז, אימא דערב רב, ולכן נקראת אמה לשון אם, שהיא נעשית אם לע"ז, א"ם ה' גוונין, ובפרט שישמעאל היה מצחק [עי' בראשית כא] ולכן הוא בנה, כי ישראל הבא על השפחה והנכרית אין זה קרוי בנך אלא בנה [יבמות כג.].

ועתה דע והבן אמרי בינה מגנזי התורה, כי סוד הטיקלא היא בדעת, ובו טוב ורע סוד ער"ב ר"ב, ועיקר שורש הזיווג נקרא בשם דעת כמ"ש וידע אדם כו' [בראשית ד] איש לא ידעה [שם כד], כי אין קישוי אלא לדעת [יבמות נג ע"ב], והעיקר ונדעה ונרדפה לדעת את יקו"ק [הושע ו], כמו כן התכלית מצות ה', והוא סוד הבינה, ויבן ה' את הצלע [בראשית ב] שבנאה בדמיון אוצר כו' [עי' עירובין יח.], וע"ז הסוד נאמר אם אין בינה אין דעת אם דעת אין כו' [אבות פ"ג], ודע"ת בינ"ה גי' ישרא"ל, כי משניהם נולד סוד ישרא"ל, אבל לא יסתכל על סוד הצלע יופי של השבירה עצמה, שעל ידי זה נתהווה הקושיא, אע"פ שזה הציון מכלל יופי [תהלים נ] והיא קרית מל"ך ר"ב [שם מח], השורש של ב' פעמים עול"ם שהן סוד חכמ"ה ירא"ת יקו"ק גי' קרי"ת, ומל"ך ר"ב גי' ב' פעמים עול"ם, וכל עולם במלואה עי"ן וא"ו למ"ד מ"ם גי' אוצ"ר, והן ב' פעמים אוצ"ר גי' זי"ן אל"ף תי"ו, סוד שד"י יע"ר, מטטרו"ן סנדלפו"ן, ונכללין בב' פעמים נוריא"ל, וז"ס ברוך ה'

(83) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קכז

מן העולם ועד העולם אמ"ן ואמ"ן [שם עב], אל"ף מ"ם נו"ן גי' אוצ"ר, ועפ"ז צריך להיצה"ר והשבירה להתחלה בסוד הבינה, שאם אין בינה לא יהיה דעת כלל ולא יתעורר הדעת.

והקושיא אשר הוא לדעת הוא סוד הגדול קישוי האב"ר [עי' יבמות נג ע"ב], אשר בר"א אלקים לעשות [בראשית ב ועי' ילמדנו שם ד],

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קכח

בר"א שי"ת [סד"צ פ"א], ומעוררת שורש הבריאה סוד ר"ב אהי"ה, שם הכת"ר בא"ת ב"ש גי' כת"ר, ב"ר אהי"ה ב"ר כת"ר, וזה הכת"ר נעלם בסוד אהי"ה, ואינו מתגלה רק זה הב"ר בסוד בראשית, בי"ת רא"ש, והוא חיצוניות לבד בסוד רשו"ת זהו ב"ר, וכאשר זה הערל, עי"ן רו"ח ל"ב, סוד עשו אבי אדום [בראשית לו] גי' ב' פעמים ל"ב, בסוד הדמיון והשכל שהוא הלב מבין, כנפים ופנים, והכל בסוד הרע, מתלבש ובא עמל"ק בסוד א"ל אח"ר, ומתלבש בנחש בדמות גמ"ל [פדר"א פי"ב], גמול ידיו, כפי מחשבתו, ומחזק לו הערלה ג"כ ואין מתגלה העטרה סוד הכתר הנ"ל, ומכניס סוד הטיף והשלהובי למקום שאינו ראוי לבת צור, שהיא כזבי לפי שעה התאוה וההנאה, אבל אם מעביר את הערלה ויתגלה לו העטרה, מתחזק הברית אשר כרת ה' את עמו אצלו באמונה, אצלו אפילו אם יורד לעומקי דתהומא רבא, הוא סובל, כי יודע שקב"ה לא עביד כו' [עי' ברכות ה ע"ב], והוא לטובתו, כמו ר"ע וחבריו [עיי"ש ס ע"ב] או יוסף הצדיק, והוא סוד הכתיתה בזו האמונה, ולא יסור מברי"ת יקו"ק התרי"ב מצות, בסוד רצו"א ושו"ב לפי התורה [עי' ס"י פ"א מ"ח], במופלא ממך כו' במה שהורשת כו' [חגיגה יג.] ויתחבר ראשית דעת באמרי בינה, ויתגלה עמוקת מיני חשך [עי' איוב יב], ויקרא לפניו אבר"ך [עי' בראשית מא] גי' הבריאה הנ"ל.

וע"ז הדרך כלל הנהגה בסוד התורה שבה החכמה והבינה, ומשם שרשי הנשמות כולן טוב ורע בסוד דעת, וכן כלל עולם גי' חכמ"ה ובינ"ה, והן בב' בחינות בפנימיות וחיצוניות, ב' עולם הנ"ל, ב' אוצר הנ"ל, סוד ס"ם, סנד"ל מט"ט [שהפ"ס כי תשא] חיים כו', נגד יצירה סוד הגוונין, ועשיה סוד המעשים, אשר הן בעין אזן חוטם פה ידים רגלים ברית, כי בעין אזן הדעת הוא השוקל ומכריע לאיזה צד להטות, ובין ב' ידים הח"ק לשון מכריע [עי' ס"י פ"ב מ"א], כי הפה קולמוס הלב הגנוז בין ב' ידים, וברית המעור הוא בין ב' רגלים [עיי"ש פ"ו מ"ז], והאמונה סוד עטרה היא

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קכח

כלל הכל, והמצוה הראשונה הוא סוד פרו ורבו, ונמצא כל המצות והקדושות כלולין בזה, וכן שורש היצה"ר נמשך מזה, והוא כלל הרעות, ד' מיתות וכריתות ומיתה בידי שמים ומלקות הרי ז' רעות נגד ז' פעמים טוב.

כמו כן יש בברית ז' בריתות בקשת אשר בענן, ז' עננים, ע' פעמים טוב, שהן ע' נפש דיעקב ונגדן ע' אומות טוב ורע, ונכללין בעשו וישמעאל, והמעשה הוא בסוד הדמיון, וישמעאל הוא בסוד התפילה ותורה שבע"פ, המשל והדמיון לשכך האוזן, ושורש הכל להבין האמונה כלל יצורי בראשית, בסוד ברא גי' עי"ן חכמ"ה, ושי"ת גי' חכמ"ה ירא"ת יקו"ק [עי' תהלים קיא].

(85) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קכט

לאפקא לה מתמן. כאשר צריכין להוציא משם, והיינו או שהיו הנשמות כבר בתוך א"ה ויצאו משם ע"י שליטת הרע בטוב, או ח"ו ע"י הוצאת שז"ל, והיו הנשמות באויר ברוחין ושדין ולילין, או בסוד ביאות אסורות, כל אלו הן בסוד נג"ע ר"ע או רע או טוב ורע, בבת נכר הוא נג"ע ר"ע סוד ה' מיני ערב רב [עי' זח"א כה.], ובסוד ש"ז לבטלה הוא רע כידוע [עי' נדה יג ע"ב וזח"א נז.], ובביאות אסורת הוא פרו ורבו הוא טוב, אבל באסור הוא רע, הרי טו"ב ר"ע גי' ממז"ר, ובכולן אכרע האי רע הרבה, ואח"כ כאשר צריך לצאת משם הוא יוצא ע"י הינוקין, אשר הם יונקין

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קל

מתוקפי דאמהן, שהן יונקי שדים שהן מסוד שדי, מפני שהחלב בא מן הדם אשר נעכר ונעשה חלב [נדה ט.], סוד אחוריים דאהיה, ובהסתר ד' אתוון השורש נעשה חלב, וידוע שאתוון של השורש, הוא יותר רחמים מן האחוריים, לבד השורש, ולכן אמרו דם נעכר ונמצא הוא יותר גרוע עדיין, ולכן אמר מגו תוקפי דאמהון, מפני שהן באים מצד האמה הנ"ל, לכן יניקתן ג"כ מגו תוקפי דאמהון, ואז יש אחיזה להם לאמה הנ"ל, והיא לילית אימא דערב רב [זח"א כז ע"ב] הנ"ל, כי זהו תוקפו דאמהון הקשה שבכולן, ואף שחלב הוא לבן ומורה על חסד [רע"מ ויקרא ד.], הוא החסד שבגבורה, כי אלו הן סוד דינין קשין וגבורת ה', אך בזה יש חסד גדול וזה תיקונו.

וקב"ה חמי כו', יבאשון ריחיהון כו', בעוד דיהבי ריחא. היינו כאשר הנשמה יורד לעולם הגם שמשתכח ממנו כל התורה כולו [עי' נדה ל ע"ב], מ"מ נעשה כלי לקבל ונשאר בו רשימו, ומה שנתגדל נתגדל בו גם הרשימו, וז"ס קט"ן שיש לו צל"ם אלקים, אך אינו בשלימות עדיין וחסר א', וכל מי שיש בו שורש נשמה גדולה, מתנוצץ בו ניצוץ גדול יותר, והרשימו שבו גדול, ויש בו לפי הערך חכמה ויראה יותר, שזה האמונה, כי תמיד נקרא האמונה בשם יראה, אלקי' תרגום דחלא, והרשימו הוא שורש הכל וחוזק שרשו, וזהו תוקפא דאמהו"ן אותיות אמונה, ותמיד היראה הוא סוד רי"ח כמ"ש והריחו ביראת ה' [ישעיה יא], הטוב שבאף, לכן הקב"ה יודע שאם יתקיימו יותר יבאשון ריחהון, ויהא להם היראה, יראה רעה, ויהיה יותר גרוע, ויכולין להחריב העולם לפי גודל שרשם וחוזק יראתם אשר נתקלקל, ע"כ לקיט לון קב"ה קודם בעוד שיש להם הריח טוב שורש טוב.

(92) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קנו

וכשמתלבש תמיד עץ החיים סוד ע"ב קס"א, אור יקו"ק, מתלבש בסוד רו"ח אלקי"ם גי' כוכ"ב נג"ה צד"ק, ובדרך אחוריים של ע"ב קס"א הנ"ל סוד מרחפ"ת גי' תר"ך ל"ב נ' כ"ו, וזה על פני המים [בראשית א], הרי יש ב' פנים, פני המים ופני תהום, והן ב' נקודת אמצעית של וייצר, ומתפשט בב' פנים, פני העם ופני בני ישראל, שורש ערב רב שהן הגרים, ושורש ישראל, בינ"ה דע"ת גי' ישרא"ל, ער"ב ר"ב גי' דע"ת, וזה מרחפ"ת הנ"ל שהוא חשכ"ת מים גי' שמונה פעמים יקו"ק ושמונה פעמים אדנ"י, סוד ס"ד כנפים לי"ו פנים בסוד יסו"ד, ואיש אל עבר פניו ילכו [יחזקאל א] לא יסבו בלכתן [שם], והוא מסיבות מתהפך בתחבולתיו לפעלם [איוב לז].

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קסז

וסוד תור"ת חיי"ם שגי' אל"ף ע"ד, סוד אד"ע, מתפשט בסוד פמת"ר, ט' פעמים יסו"ד, שהט' הוא אות של חיים כידוע, וכמ"ש בזוהר פ' תרומה [קנב.], ומזה יהיו לחיי עולם, והרע יפרד ממנו ויהיו הרע לדראון עולם.

בתר כתפוי דגן עדן. סוד כתף ידוע, סוד שם צבאו"ת גי' כתף ע"ה, והיינו שסוד נצח הוד יסוד דבינה, מתלבש בסוד מוחין דז"א, ונתחלקו לג' פרקין בכל א', והאמצעי שהוא סוד חו"ג, משם מתחילין הו"ק, גופא דז"א, והן בסוד צבאות, ומשם מתחלת הנוקבא להתגלות מאחוריו, בסוד הדינ"ה ב"ת לא"ה, שורש שאו"ר שבעסה [ברכות יז.], דע"ה בינ"ה והשכ"ל, אשר בל"ב נפ"ש מא"ד, אשר משם אחיזת שכ"ם בן חמר החוי, בסוד סביב רשעים יתהלכו [תהלים יב], מצד אחוריים דגן עדן, אלקי"ם יקו"ק אדנ"י, ואחוריים שלהם ר' ע"ב קכ"ו גי' שח"ץ, לב"ן ב"ן נחו"ר, נג"ע רע"ה, שורש נפשות ה' מיני ער"ב

ר"ב, דע"ת דקליפות, סוד קליפת נג"ה אשר בערבו"ת, סוד ערבי נחל, אשר נצח הוד יסוד מלכות דקדושה, מתערב בערבו"ת מוא"ב, מ"ט שערי בינה מעורב עם מ"ט שערי טומאה, יש פנים לכאן ויש פנים בסוד אחור באחור, בסוד מחיצו"ת, חצ"י מו"ת, ח"י מו"ת צ', ב' בחינות אד"ם, בסוד ג' מחיצות, חש"ך ענ"ן ערפ"ל [דברים ד], ואתטמר תמן בסוד ב' פעמים גלו"ת גי' חש"ך ענ"ן ערפ"ל, וזה שהיה בסוד תה"ו, כמ"ש לא תהו בראה כי אם לשבת כו' [ישעיה מה], ואיתדבק ח"ו בסוד אל אחר דאיסתרס [עי' זח"ב קג.], לכן ז"ס ומבניך יהיו סריסים כו' [עי' מ"ב כ] כה אמר יקו"ק לסריסים כו' ונתתי בביתי ובחומותי י"ד וש"ם כו' [ישעיה נו], גי' שכ"ם אחד על אחיך [בראשית מח], וע"י גלות הנ"ל אשר לעבד נמכר יוסף הצדיק, ואיסתלק מתמן בסוד מלכות, עי"ז איסתליק ההוא גופא קדמאה שעי"ז סבל יסורין בסוד פגימו דסיהר"א של זוה"ר הג"ן.

ובההוא רוחא יקום ההוא גופא. כלומר גופא קדמאה, ע"י ההוא סבילת היסורין של אהבה זוטא יתעלה לסוד אהבה רבא, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [שופטים ה], וירום ונשא וגבה מאד [ישעיה נב] כמ"ש בזוהר פ' מקץ [קפא.].

והוא סוד הגדול של רוחו של משי"ח, אשר נמצא בשד"ה מוא"ב, שזהו רוח מארב"ע רוחו"ת [עי' יחזקאל לז], גי' אבנ"י שי"ש טהו"ר [חגיגה יד ע"ב], יצ"ר טו"ב יצ"ר הרע, נתייחדו בסוד א', חכמה בראש, חכמה בסוף, כמ"ש בת"ז [צ.] בסוד יצ"ר טו"ב ויצ"ר ר"ע, ומארבע רוחות בא הרוח [עי' יחזקאל לז], רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יקו"ק [ישעיה יא], תלת כלילין בתלת [אד"ר קל ע"ב], והרביעי שהוא השביעי כלל הכל, בסוד רוח יקו"ק, ד' פעמים רוח יקו"ק גי' תתק"ס כלל האורת כולם כמ"ש במקום [אחר]:

ר"ב, דע"ת דקליפות, סוד קליפת נג"ה אשר בערבו"ת, סוד ערבי נחל, אשר נצח הוד יסוד מלכות

והכלל הכל נעשה בהן ה' פעמים רו"ח יקו"ק, גי' אלף ומאתן עלמין, סוד ראשי"ת בר"א אלקי"ם, גנוז בסוד ב' דבראשית שהוא בר"א שית, ב' פעמים א"ר עלמין, ונתייחדו בא', כי גם האפל נתהפך לפלא העליון והכל א'.

וזהו חד דאינון תרין, שההוא רוחא דשביק בה, נתייחד עם ההוא רוחא ערטלאי, ע"י ההוא רוחא של זה הגואל, ונעשו כפולין כלולין בא', וסוד גוא"ל הוא ג"ו א"ל, ט' פעמים א"ל, נקדה כלולה מט' נקודין, וכל אחת בה חסד אל כידוע, והעשירית כלל הכל י' פעמים א"ל, להנחיל אוהבי י"ש [משלי ח] סוד נחל"א עמיק"א [זח"ג כו.].

אבל ההוא גופא עד כו'. כמ"ש למעלה, והיינו שכלל כל האורות והנשמות נתייחדו במספר א' תתקס"א גי' שמ"ש חמ"ה חר"ס [עי' שה"כ תפ' השחר דרו' א], וכן הן סוד ה' פרצופין, אדם חוה הבל קין כלולים בש"ת, שממנו נתבנה העולם [במ"ר פי"ד יא], ומהם נתברר בסוד שלהב"ת נק"י נבוא"ה, והאב"ן הזא"ת [בראשית כח ועי' זח"א רכח.] סוד מכון ה"ר ציו"ן [ישעיה ח] שם נתכפרו אד"ם וחו"ה ושם השיג הבל והציץ [תי"ז קיח.]:

ר"ב, דע"ת דקליפות, סוד קליפת נג"ה אשר בערבו"ת, סוד ערבי נחל, אשר נצח הוד יסוד מלכות

והבל סוד מחשבו"ת אד"ם אשר המה הב"ל [תהלים צד], ומשם סוד א"ף גי' מחשבו"ת אד"ם, ומחמת אשר חטא אדם הראשון במחשבה סוד הבל ומשם שורש משה רבינו ע"ה, נמשך מזה חטא ה' פעמים סל"ע, ולא היה יכול להעביר א"ף כידוע, מן העולם [עי' נדרים לב.], וכמו שקין הרג את הבל, כן סל"ע, סוד משה, סוד פרצו"ף מש"ה גי' א"ף הנ"ל, מחשבו"ת אד"ם, ומחמת חטא המחשבה זו, לא זכה הבל לאתרבאה והרגו קין, ומקין הם נשמת כל הערב רב ונגע רע של בני אדם, וכשנתבררו הן גרים, וגרי הצדק אשר נפרדו מקין [עי' שופטים ד ורע"מ פנחס רטז ע"ב] כלולין בסוד יתר"ו מש"ה, גי' אד"ם חו"ה הב"ל קי"ן ש"ת, ונשמות הגרים הן לבושי להנשמות ערטלאין, כי סוד קין נגזר עליו להיות נע ונד על פני האדמה, וכאשר נזדככו זוכים ליקח מאדמה קרק"ע בתול"ה סוד סלע, לעשות מזבח אדמה וכשנזדככו יותר זוכים לישב בלשכת הגזית [עי'

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קסט

סנהדרין קד.], וכשזכו עוד יותר מתנשא לכל לראש.

ודרגא זו דרגא של דוד המלך ע"ה, שמסוד תה"ו חש"ך נתעלה להיות נצ"ח הו"ד יסו"ד מלכו"ת דקדושה, ונחה עליו רוח חכמ"ה עצ"ה דע"ת גי' ק"ץ הפלאו"ת, ובזה יהיה כלל הבירור בסוד ובינ"ה וגבור"ה וירא"ת יקו"ק גי' שלו"ם שהמ"ם הוא שש מאות, בירור של נ"ח ש"ם ח"ם יפ"ת שבא מזה שחי"ן וכל נגע רע, ויתברר בסוד כבו"ד יקו"ק חש"ך ענ"ן ערפ"ל [דברים ד] סוד נג"ה חש"ך ענ"ן ערפ"ל, והכל תלוי ברו"ח יקו"ק, כי הוא ברא שי"ת כלל השי"ת דרגין, חכמ"ה ירא"ת יקו"ק גי' שי"ת, והז' הוא רוח יקו"ק, וכשנתייחד ובא ונחה עליו רוח יקו"ק [ישעיה יא] עם רוח יקו"ק שבקרבו, בסוד ויראת יקו"ק, ויתייחד דע"ת וירא"ת יקו"ק גי' כת"ר מלכו"ת, כלולים בא' רוחא דעתיקא, והוא דע"ת חס"ד עליו"ן גי' חכמ"ה עצ"ה, שהוא הדע"ת ע"ץ החיי"ם, והוא חכמ"ה הגנוז בע"ץ הדע"ת, בסוד ע"ץ הדע"ת, וע"ץ החיי"ם גי' מ"ם שי"ן יו"ד חי"ת.

ומחמת ששרשו משורש קין ונתעלה לרא"ש, בסוד ה"י בי"ת למ"ד בסוד המלכו"ת לכן הוא סוד בר נפלי [סנהדרין צו ע"ב], בסוד השתא נחית והשתא סליק, בסוד סוכת דוד הנופלת תמיד [עי' עמוס ט], ועי"ז נפלה בתולת ישראל [שם ה], לית ליה שכיכו, בשביל שאין לו סמך, כי סומך יקו"ק לכל הנופלים [תהלים קמה, ועי' ברכות ד ע"ב] , והן בסוד ישיני אדמת עפר, שנ"י י"י, נפרדו זה מזה ותרד פלאים, בסוד אדמ"ת עפ"ר, כי הנוקב"א סוד חו"ה, י"ט בחינות דעתיקא, סוד חו"ה ראשונ"ה חי"ת וי"ו ה"י, גי' אדמת י', סוד אדמתי, שהי' יש בה ג' קוצין, והן כח הזכרון כח המחשבה כח הדמיון, כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס [רמז ע"ב], ושורש הכח הדמיו"ן גי' הלבנו"ן, וזהו אדמת י' סוד חי"ת וי"ו ה"י, וכן כאשר נסתלק הי' בסוד ח"ת וי"ו ה"י גי' אדמ"ת, ועפ"ר הוא סוד דכורא, סוד חנו"ך ב"ן יר"ד, זיהרא דאדם הראשון [ז"ח פד ע"ב], וזהו חנו"ך ב"ן יר"ד גי' עפ"ר, סוד שמ"י בקרבו [שמות כג], שם י':

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קסט

 ואלו ישני אדמת עפר שנ"י י"י, הן בסוד אדמ"ת עפ"ר גי' תשנ"ה חסר מן סוד א"ת השמי"ם הא', שעם הא' גי' נשמו"ת של וא"ת הארץ גי' מש"ה משי"ח, ראשית ואחרית נתייחדו בא' של א"ת השמי"ם, סוד אבני שיש טהור [חגיגה יד ע"ב], והן בסוד דמיכי"ן גי' תתי"ד, שי"ן דל"ת יו"ד, ר"ת של הששת ימים אשר עשה יקו"ק את השמים ואת הארץ [עי' שמות כ], ואז נכלל סוד קו"ף יו"ד נו"ן, ה"י בי"ת למ"ד בא' בסוד רא"ש חד"ש.

אדמת מאדמה עפר מתבל. כי הדמיון מסוד קין אשר על פני האדמה, נע ונד, ועפר מתב"ל סוד נה"ר ג"ן עד"ן, (ועפר) אדמ"ה תב"ל גי' צ' צ"ו צו"ר, סוד לבנ"ת, אספקלרי"א, שע"י זה נתגלה סוד מחשב"ה הנעלמה בספיר"ה, שכל דבור ומלה בתורה היא לבנ"ת הספי"ר, להתגלות נשמות ישראל אשר עלו במחשבה [עי' ב"ר פ"א ד], ויתבררו ויתלבנו והרשעו רשעים והמשכילים יבינו [עי' דניאל יב].

ועל אלו כתיב ורבים כו' [שם]. כי כל הנשמות הן כלולין בסוד ה' פעמים או"ר, גי' אלף ל"ה, בסוד אל"ה, ומאלה נפצה כל הארץ [בראשית ט], ומסוד אברה"ם ויצח"ק גי' פרצו"ף נמשכו סוד ואל"ה, גי' שם מ"ב, כי אש"ל בא"ר שב"ע גי' שק"ו צי"ת, כלל השם מ"ב, ומזה נמשכו ואלה שמות בני ישמעאל [שם כה] סוד פאר"ן גי' אש"ל, ואלה שמות בני עשו [עי"ש לו] סוד שעיר הנמשך מסוד בא"ר שב"ע גי' השע"ר, וכן בני ישראל קודם שנתבררו ואל"ה שמות בני ישראל [שם מו].

אבל כשנתבררו בחשך ענן ערפל של הגלות ועמדו בברית אבותיהם, אז אלה דברי הברית [דברים כח], וישימו אבן במקדש יקו"ק אשר מתחת האל"ה [עי' יהושע כד], והאב"ן הזא"ת [בראשית כח], גי' מכו"ן ה"ר ציו"ן [ישעיה ד], הוא תחת ובמקום האלה קיימא האי והאב"ן הזא"ת,

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קע

כמ"ש בזוהר פ' ויחי דף רכ"ח, ולית דעייל רק בזאת.

סוד זי"ן אל"ף תי"ו, גי' בי"ת יעק"ב, סוד כנסת ישראל נקראת זאת, דרגא דדוד כתרא דמלכותא, זאת מנוחתי עדי עד [תהלים קלב], בזאת אני בוטח [שם כז], וב' פעמים זא"ת גי' נפ"ש דו"ד ב"ן יש"י, ע"ת רצו"ן, והאב"ן הזא"ת הנ"ל, וא"ו ה"א אל"ף בי"ת נו"ן, ה"א זי"ן אל"ף תי"ו גי' נקוד"ת ציו"ן ב"ת עי"ן, וכן גי' שבתא"י צד"ק מאדי"ם חמ"ה לבנ"ה כוכ"ב נג"ה, שבעה עינים, וכן גי' מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם מעל"ה ומט"ה, וזה אבן בח"ן, של מ"ח ל"ב עי"ן, ס"ת בח"ן, בסוד אש"ה ר"ת של הראשון והאחרון של שם מ"ב, ונשארו (ב') [ה'] שמות אש"ה ריח ניחוח לה', וס"ת של שם מ"ב של כל הז' שמות גי' אלף י"ג יאורין, סוד רא"ש בי"ת יו"ד מ"ם, שסוד א' נחלק לחשבונות רבים [קהלת ז], אך עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים [שה"ש ז].

ונתבררו ונתלבנו השערות בסוד הגולגלתא שהוא מליא טלא דבדולחא בחיור וסומק [עי' אד"ר קלה ע"ב], אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ולדראון עולם [עי' דניאל יב] , כל א' כפי שרשו, וביניהן כחוט השערה [עי' סוכה יב.] כי אין בין מים עליונים למים תחתונים אלא כמלא נימ"א [עי' חגיגה טו.], סוד ויה"י כ"ן גי' מיכא"ל, ומלא נימ"א גי' עק"ב ב' פעמים אלקי"ם, חציו אל הים הקדמוני וחצי אל הים האחרון [עי' זכריה יד], ושניהם בק"ע לגלגלת, בי"ת עי"ן קו"ף גי' קפ"ד קדמ"ת אחורים דעץ החיים כידוע, והוא גי' כת"ר ל"ב נ' כ"ו.

(99-100) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ביאורי הזהר – דף קפה

וזהו סוד אלה תולדו"ת השמי"ם והאר"ץ [בראשית ב], כי תולדו"ת השמי"ם והאר"ץ גי' הב"ל, רא"ש היו"ם, רא"ש הליל"ה, חצ"י היו"ם, חצ"י הליל"ה, אל"ה, גי' ה' פעמים או"ר, ור"ת תאו"ה, אבל של ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ ר"ת תה"ו, וזה תאו"ה נצרך לסוד בי"ת, כי לא לתה"ו בראה לשבת יצרה [עי' ישעיה מה], וז"ס ביום עשות יקו"ק אלקים [בראשית ב], כי ה' פעמים רו"ח יקו"ק גי' כ"ל קה"ל עד"ת ישרא"ל [שמות יב], אלף מאתן עלמין [ז"ח עא.] אשר בראשית ברא אלקים [בראשית א], והכל לעשו"ת תכלית המכוון, והן כלל ב' מצות כלליות, ד' מיתות ב"ד, סוד חרב של עשו מצד נעשה, ונשמע מצד ישמעאל, [אדרת אליהו דברים לג ב] פר"ו ורב"ו, פר"ו ורב"ו וחר"ב גי' מטרונית"א, סוד נקודת ציון, אשר שם בי"ת יעק"ב, משם רוע"ה אב"ן ישרא"ל [בראשית מט] סוד זא"ת, זי"ן אל"ף תי"ו גי' בי"ת יעק"ב.

ואפילו בעת שממון הוא שד"י יע"ר, מטטרו"ן סנדלפו"ן הן ב' נעלים וסנדלים, שהן א', בסוד וזא"ת, וא"ו זי"ן אל"ף תי"ו גי' אד"ם הראשו"ן, סוד זיהרא דאדם הראשון [עי' ז"ח פד ע"ב] סוד זיהרא דאור"ת, תוא"ר אדם, והן בציון אשר שדה תחרש והר הבית לבמות יער [עי' מיכה ג], ויש חיתו שדה וחיתו יער [עי' ישעיה נו], שהן חיות הקודש, ויש חיות ברא, ומהן ואגר"ת מחל"ת גי' ב' פעמים ישרא"ל כנ"ל, שמהן סוד נגעי בני אדם, בסוד נעמה, א'גרת מ'חלת נ'עמה, אמ"ן של שדים [ע"ח שמ"ט פ"ט], תענוגות בני אדם שידה ושדות [קהלת ב], והן מסוד נפ"ש רו"ח, חמ"ר לז"ה שדי"ם, סמא"ל לילי"ת גי' שעריא"ל, שהן נפלת השרי אל שרים ושרות, שרשי ערב רב, לכך נקראת אמן דערב רב דעת דקליפא, והן מסוד הנואפים רשעי אל עוברי תורה, ואגר"ת מחל"ת נעמ"ה גי' שבתא"י חמ"ה לבנ"ה מאדי"ם כוכ"ב נג"ה צד"ק ע"ה, וכלולים בשער"י א"ל, שכוכביא ומזלי הן נקראין שערות כמ"ש בזוהר ובת"ז [לב ע"ב, קסו.].

(20) כתבי הגרמ"מ משקלוב – תמונת האותיות – דף רסו

וכבר ידוע שבסוד דע"ת הוא ער"ב ר"ב מאד, כי מסוד סילוק האור בסוד יה"י או"ר ויהי אור [בראשית א], ופנה היום ונטו צללי ערב [עי' ירמיה ו], וחש"ך ענ"ן ערפ"ל כסה הארץ, בסוד ש"ם ח"ם יפ"ת, והם שלש"ה כלולים באל"ה גי' ה' פעמים או"ר, ומאלה נפצה כל הארץ [בראשית ט], וה' דבהבראם ה' זעירא [עיי"ש ב], כי נסתם הבא"ר במ"ם סתומה, ונפלו בה' מיני גרים של אברה"ם, סוד ענ"ר אשכו"ל ממר"א גי' פתוח"י חות"ם, והמובחר שבהם הן, עב"ד שפח"ה גי' א"ש ענ"ן גי' ר"ת של שם מ"ב, ובהן נכללו כל הנפש אשר עשו בחרן [עיי"ש יב], והן סוד אליעז"ר הג"ר, סוד ו' שבו שנ"י ההפכי"ם, בסוד ק"ן צפו"ר, כי ו' בו שנ"י ההפכי"ם מו"ת וחיי"ם, שנ"י המאורו"ת הגדולי"ם [שם א], ונפ"ש הג"ר גי' יו"ד רא"ש אל"ף ה"א סת"ם, וכן גי' אברה"ם יצח"ק יעק"ב.

אבל אינו דומה נפ"ש יצח"ק לנפ"ש הג"ר, כי היא קראה לבאר אתה אל ראי [שם טז], ויצחק קרא באר לחי ראי [שם כד], כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי [שם טז], ולא תלה בזכות אברהם שהוא כלל של הברא"ם [עי' ב"ר פי"ב ט], והוא שורש הבאר אשר לחי ראי, כמו שכתוב נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם [תהלים מז],

כתבי הגרמ"מ משקלוב – תמונת האותיות – דף רסז

ואנחנו בת נדיב, בתו של אברהם הנקרא נדיב [סוכה מט ע"ב] בסוד ב"ת נדי"ב גי' ח"י פעמים הוי"ה, וב"ת נדי"ב היא בנעלי"ם [עי' שה"ש ז], כמ"ש גן נעול, גל נעול [עיי"ש ד], והיא סוד המלכו"ת הנקראת הלם [עי' זבחים קב.], אינה מתגלה לאחר, כי כבודי לאחר לא אתן [ישעיה מב], ולא יש אחיזה רק בסוד פאר"ן אחוריים של שם השילוב, י' י"א יא"ה יאה"ד יאהד"ו יאהדו"נ יאהדונ"ה יאהדונה"י, סוד ערס"א, בסוד אש"ל, וזה ג"כ בשרשו.

אבל אח"כ נפלו על פני כל אחיו [עי' בראשית כה וב"ר פס"ב ה], ועברו קדר והתבוננו שהם עובדי מים, ושלחו כתים וראו שהם עובדי אש, והמה לא אלק' [עי' ירמיה ב ותענית ה ע"ב], ואנחנו עמינו בני יעקב, זרע יצחק יחידו, מחזיקים באמונת אבותינו, יקו"ק אלקינ"ו ואלק"י אבותינ"ו, אשר ח"י פעמים כתוב' בתורתנו הקדושה זכותיהם, ונגדן ח"י אזכרות, וכן ח"י ברכות כידוע, ועשו עפ"י יקו"ק, זי"ן אל"ף תי"ו גי' שד"י יע"ר, בי"ת יעק"ב, אב"ן ישרא"ל, סוד זאת תחת האלה במקדש יקו"ק, והאב"ן הזא"ת [בראשית כח] גי' מכו"ן ה"ר ציו"ן [ישעיה ד], וא"ו ה"א בי"ת נו"ן, ה"א זי"ן אל"ף תי"ו גי' חמ"ה לבנ"ה שבתא"י מאדי"ם צד"ק כוכ"ב נג"ה, וחמ"ה לבנ"ה גי' מע"ל, שבתא"י מאדי"ם גי' תח"ת ש"ם ב"ת נדי"ב, ש"ם ח"י יקו"ק, צד"ק כוכ"ב נג"ה, גי' רו"ח אלקי"ם באויר:

כתבי הגרמ"מ משקלוב – תמונת האותיות – דף רסז

וזאת הבא"ר ששם האבן, סוד הנקודה של ה', נקודה אמצעית אש"ר הואי"ל מש"ה בא"ר [דברים א], גי' פליאו"ת חכמ"ה אשר במ"ם סתומה, והכל בא"ת התור"ה הזא"ת [שם], גי' ב' פעמים שתי"ה, סוד בכס"ה כ"ב פעמים ס"ה, כ"ב פעמים היכ"ל, ק"י פעמים אח"ד, כי אל"ף הנעלם גי' ק"י וא', כלל הכל של ק"י פעמים אח"ד, והן גי' אותיות אמצעיות של ו' ימי בראשית, ועם יום הז' שהוא לעשות הר"ת וס"ת גי' חות"ם נוקב"א פרדשק"א [סד"צ פ"א] כנ"ל, ואותיות אמצעיות ב' פעמים תוצאו"ת, מחד חיי, ומחד חיי דחיי [עי' אד"ר קל ע"ב], ומה שעתה הן ב' בחינות תוצאו"ת, תוצאות חיים [משלי ד] ולמות תוצאות [תהלים סח ועי' ברכות ח.], אבל אז יהי' מתוקן הו' ימי המעשה סוד ר"ת וס"ת גי' ז' פעמים עד"ן, שהוא סוד נתיבו"ת כנ"ל, ובכל עד"ן גי' יקו"ק הו"א האלקי"ם [עי' מ"א יח] והנוקבא הוא עדנ"ה אשר הם חיים עדנ"ה [עי' קהלת ד] בסוד יקו"ק הו"א אלקי"ם ז' פעמים, גי' תוצאו"ת, וזהו תיקון הז"ו של תרין נוקבין דפרדשקא [סד"צ פ"א], למודי יקו"ק חכמה שלמדתי באף [עי' קה"ר פ"ב ט], וע"י התורה ולמודה נמתק בסוד אלף, והכל א', כי חכמה שלמדתי באף עמדה לי, ויתעלה זיע"ר אנפי"ן נוקב"א בסוד ירא"ת יקו"ק, וכן גבור"ת יקו"ק, בר"ת אז"ן לסוד חט"ם גי' ס"ג [עי' ע"ח ש"ה פ"ב], והריחו בירא"ת יקו"ק [ישעיה יא], ואז"ן ר"ת או"ר זוה"ר נג"ה, גי' מזלו"ת הנ"ל, או"ר סיהר"א, עו"ר או"ר.

(114) כתבי הגרמ"מ משקלוב – תמונת האותיות – דף רעג

וישראל עלו במחשבה [עי' ב"ר פ"א ד] בסוד ר"ת של י' ספירות גי' ישרא"ל, בסוד נקוד"ה קדיש"א, והוא רצון הנעלם בסוד רצו"ן, גי' עתיק"א קדיש"א, שהנון הוא ז' מאות, נוקב"א דעתי"ק [עי' ע"ח שי"ב פ"א], סוד מלכו"ת דעתי"ק גי' ה' פעמים גבור"ה, סוד א"ף הנ"ל, ואינה נמתקת אלא בסוד אור"ת מצ"ח עי"ן אז"ן חט"ם פ"ה דעתי"ק, שהוא סוד תפאר"ת דעתי"ק, וזה על ידי יסוד דעתי"ק, שזהו יסוד דנקוד"ה קדיש"א, ויסו"ד עתי"ק סתום וחתום בסוד ס' ום' סתומה ס"ם, גי' יסו"ד עתי"ק, עד שעושו יגש חרבו [איוב מ], וישברו לע"ת ק"ץ, וסוד הסתימו, כי סוד ק"ץ גנוז בסוד צי"ץ, גי' ק"ץ, שאלו ב' צדיקים יתייחדו בסוד נקודה, סוד צדי יוד צדי, גי' נוצ"ר חס"ד, שע"י זה יתגלה רצו"ן חס"ד.

וסוד הענין כי מה שהי' מחזיר א"ע פניו מן הנו"ן, ועומד באחורי"ו בסוד אחור באחור, והיינו כי צדי אנת וצדיק אנת ואנת צריך למהוי בטמירו [זח"א ב ע"ב], והיינו שסוד צדי, נקרא צדי, ונקרא צדיק, כי עשו הוא הצד צי"ד בפיו, ומהפך החרב פיפיות לפתוח הפה סתומה, ולסתום הפה פתוחה, והוא איש שעי"ר גי' עתי"ק, ג"כ נאחז משעריא"ל, ע' שר"י א"ל, הנאחזין מחמת חטא"ה ועו"ן ופש"ע, ואז כ"ח של תור"ה ח"ו לוקח סמא"ל לילי"ת אימא דערב רב [זח"ג רל.], והוא ג"כ בדע"ת גי' ער"ב ר"ב, ואין בין זה לזה רק כפשע בינו לבין המות, כחד חוטא דשערי דקי"ק [זח"א ח ע"ב], ומי מפיס ומי יכריע, זהו בסוד צד"י, צד"י יו"ד צד"י, גי' חטא"ת, אשר זה נוצ"ר חס"ד.

(22) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שיא

וסוד ישימ"ן הוא יוסי שמעון יהודא מאיר נחמיה [עי' יבמות סב ע"ב], אבל ר' אלעזר בן שמוע אינו נחשב בכאן, כי הוא מכלל העשר דרגין של עשרה הרוגי מלוכה, אשר על ידן נשארו הבאר של תורה שבע"פ כשהי' העולם שמ"ם [שם], ונסתלקו אלו הי' משמים, ונפלו משמים ארץ עטרת תפארת ישראל [עי' איכה ב], והקב"ה ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון [דברים לב], ואלו ה' הן ה' של הישימ"ן, ותלמו"ד היא אחת"י כל"ה, כלל כנסת ישראל הנעלמה בו' הנעלם של הישימן, שזה סוד הדע"ת ע"ה גי' תלמו"ד, עדו"ת לכל באי עולם, שחיי עולם נטע בתוכינו, ואו"ר הדע"ת בו רז"א דמהימנות"א, כי זה הוא הנעלם מן הדעת, וזה הדעת כלל באר כמ"ש אדמ"ו, על"י בא"ר ענ"ו ל"ה [במדבר כא] גי' הדע"ת, רז"א דרזי"ן, ובתוכה הנעלם מאד בסוד עדו"ת סוד תלמו"ד.

ואלו הב' בחי' אלף ומאתן, בסוד הבא"ר, הן מסוד שרים, הן נשמות ישראל, שרי אל, ונדיבי עם הן הגרים [עי' סוכה מט ע"ב], בסוד הער"ב ר"ב גי' הדע"ת, וב' פעמים עדו"ת גי' תתק"ס, וחצי עדו"ת גי' רו"ח יקו"ק, והכל גי' אלף ומאתן, והן ב' פנים, פני תהום ופני המים, וכן מפני בני ישראל [במדבר כב], מפני העם [שם], ושרשן סוד נפ"ש הג"ר, וכן נפ"ש יצח"ק, שניהם בסוד יו"ד רא"ש אל"ף ה"א, זה מסוד אברה"ם יצח"ק יעק"ב, וזה מסוד נפ"ש הג"ר המצרית, ושניהם בסוד בא"ר לח"י רא"י, רל"ב קמ"ץ, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כולם בנקודת קמ"ץ.

ובזה נפש הגר כלול ענר אשכול ממרא אליעזר, ה' מיני גרים, וענ"ר ממר"א גי' את"ר, אשכו"ל אליעז"ר, שהוא רמ"ח אברים וע' כחות, ז' בחי' שכ"ל, שכולם גי' רו"ח קדש"ך [תהלים נא], רו"ח נדיב"ה [שם], רו"ח נכו"ן [שם], רמ"ח ע' שכ"ל ז', וכשמתחבר באת"ר הנ"ל הרי אלף ומאתן וע"ו, כמו רו"ח קדשי"ך, רו"ח נדיב"ה, רו"ח נכו"ן, וכן שו"ר נש"ר ארי"ה, וג' שרשים שבהם ורוח הנעלם

(22) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שיא

בסוד ארב"ע שהוא ד', וקרי"ת ארבע שרשן חכמ"ה ירא"ת יקו"ק גי' קרי"ת, היא חברון, חבור של ן' שערי בינה הנ"ל, ובה מער"ת, כלומר מעורב המכפלה, בסוד מער"ת חכמ"ה ירא"ת יקו"ק, סוד ה' ד' הוית, וזה אליעזר רמ"ח, וע' הוא עבד אברהם יצחק יעקב, ונפ"ש הג"ר סוד יו"ד רא"ש אל"ף ה"א, שהוא הפנימיות של את"ר, שכ"ל ז', שענ"ר אשכו"ל ממר"א גי' תתקס"א ע"ה, ג' נעלמים שלהם את"ר אשכו"ל, ונפ"ש הג"ר הוא לבוש לנפ"ש יצח"ק:

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שיב

ואלו הב' יראה הוא סוד יראה יראה [עי' בראשית כב], ואלוני ממר"א גי' חשמ"ל, מלבו"ש, שמתגלה בזה או"ר פנ"י א"ל, וכולם נדבקו בסוד אברה"ם, גי' שבתא"י מאדי"ם, כי המ"ם הוא שש מאות, א"ת וא"ת תח"ת, וז"ס מתחת זרועות עולם [דברים לג], כי עול"ם גי' חכמ"ה ובינ"ה, שמאלו הב' ירא"ה ושמח"ה, עבדו את ה' ביראה [תהלים ב] ועבדו את ה' בשמחה [שם ק], וזה השער ליקו"ק כו' [שם קיח].

אך מב' פעמים שמח"ה נאחז סמא"ל הרש"ע, ומהפך השע"ר, וכן הצדיק, לו יצ"ר הר"ע נעשה השע"ר ליקו"ק, בסוד ירא"ה ושמח"ה, נמשכין מחכמ"ה ובינ"ה לעול"ם, גי' סמא"ל הרש"ע כשהמ"ם שש מאות, והוא לסיוע לו בסוד אף זרוע תאמצנו [עיי"ש פט], וזרוע סמכתהו, והזרו"ע גי' מקו"ם זמ"ן שהן סיוע לו, ונחלק בסוד גיסטר"א הרע מן הטוב בסוד ויחלק עליהם לילה [בראשית יד], ונעשה זרו"ע קדש"ו, וחשף ה' את זרוע קדשו [ישעיה נב], ומוליך לימין משה זרוע תפארתו [שם סג], וסוד שבתאי מאדים שגי' תח"ת, גי' חש"ך, הך' הוא ה' מאות, והוא ע"פ תהום רבצת תחת [דברים לג], ופני חשך גי' ב' פעמים דעת, הכלול בנקודת ציון סוד מטרונית"א [עי' תי"ז פז.] דב"ר יקו"ק.

וסוד ו"ו חי"ת שי"ן כ"ף גי' ספ"ר מלחמו"ת יקו"ק [במדבר כא], הוא חש"ך ענ"ן ערפ"ל [דברים ד], י"ב מדות הפכי' של י"ב מדות הרחמים, והן בסוד חש"ך ענ"ן ערפ"ל, כמו ספר, וקלף לספר תורה מלבוש, כמו נפש הגר לנשמות הצדיקים, בסוד ענר אשכול ממרא עם ג' שרשים שלהם גי' ספ"ר תור"ה, המתלבש בחמ"ה שמ"ש חר"ס [עי' שה"כ תפ' השחר דר' א] ביום, וברקי"ע יר"ח לבנ"ה סיהר"א [עיי"ש] בליל"ה שבה ממשלתה, ובפגימו דילה הוא רקי"ע כוכבי"ם מזלו"ת, והכל בסוד ב"ן עם נקודתיה שהן סוד ז' נקודין כידוע גי' חרש"ת, שמזה חרש"ת הגוים בסוד זנב שולי

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שיב

דכוכביא [זח"ג קפד ע"ב], שורש המט"ה מושל ע"ז בסוד רא"ש המט"ה, וכן רא"ש זנ"ב, שהוא גי' קס"ת הסופר, דע"ת אלקי"ם, ששם מבחוץ אחיזת בל"ק ב"ן צפו"ר.

וע"ל רא"ש המט"ה סוד סת"ר גי' ס"ם, וסת"ר שי"ן מי"ם יו"ד מ"ם גי' אלף ומאתן, והן ב' בחי' אל"ף ומאתן כנ"ל, סוד עשר"ה מכל סטרין, הרי ד' פעמים עשרה אלפים ושלש מאות, ושורש הוא מן ס"ם, שהן הד' סטרין ושש קצוות, בסוד ד"ו פעמים עשרה הוא גי' ס"ם, הרי אלפים וד' מאות, ב' פעמים אלף ומאתן, וזה הסת"ר הוא ס'וף ת'וך ר'אש, סת"ר א"ש יקו"ק אלקי"ם, תתקס"א יקו"ק אלקי"ם, וזו אלף ומאתן דעת אלקים של בלק בן צפור, ודעת עליון של בלעם, דע"ת עליו"ן דע"ת אלקי"ם גי' אלף ומאתן, ורו"ח יקו"ק המתלבש באותיות נקודת שם ב"ן מבלבלן, והוא סוד רו"ח יקו"ק המתלבש בח' פעמים ק"כ צרופי אלקים, בסוד כי יר"ד יקו"ק [עי' שמות יט], וכן ויר"ד יקו"ק [בראשית יא] מזה נתבלבלו כולם.

ליקוט ז:

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שיב

ז. סוד הנבואה שרשו בסוד אח"ד, וא"ו של שם ס"ג, והוא ר"ת של אח"ד, א'מירה ח'כמה ד'בור, בזה גנוז בינ"ה דע"ת וכן גי' ישרא"ל, ודוקא באר"ץ, כי אמת מארץ תצמח [תהלים פה ועי' תי"ז ה ע"ב], וז"ס ומי כעמך גוי אחד בארץ [שמו"ב ז], וכל נבוא"ה הוא די"ן דאדנ"י, ב' בחי' כבו"ד, ונתייחדו בא', י"ו למעלה י"ו למטה בסוד יסו"ד, י"ו פנים ס"ד כנפים, והן ב' פנים סוד א', ומארץ הוא ח"י שו"ר נש"ר ארי"ה, וכשאד"ם באר"ץ נשלמו ימים אלף שלשה מאות ושלשים וחמשה [דניאל יב] , ואלף מאתים ותשעים [שם], ודוקא כשיגיע לסוד ערב בקר אלפים ושלש מאות [שם ח] , שיהא השמאל נכלל בימין בס[וד] עקד"ת יצ"ר הר"ע בכל צד, מצפו"ן דרו"ם י"ם קד"ם ויזכה לנחל"ת יעק"ב, ובסוד שם מצמצי"ת, יצמית כל רשעי ארץ [תהלים קא], ויתוקן על"ם שנ"ה נפ"ש, וכל יבש"ה יקרא ארץ, שישמור השי"ז מצות דרבנן, ויתמלא ארץ בסוד אל"ף רא"ש צדי"ק, וכן נפ"ש דו"ד ב"ן יש"י, וכן הזמן יהיה ע"ת רצו"ן יתוקן הכל בעזה"י ב"ב א"ס, ודבור בפה אמירה בלב וחכמה במח.

ליקוט ח.

(123) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שכט

אבל זמן ויצא יצחק לשוח בשדה [שם] הוא לפנו"ת ער"ב [שם], סוד שבתא"י מאדי"ם, שורש שרשי הדינים הנאחז בפנו"ת ער"ב, אשר ינטו צללי ערב [ירמיה ו], אז הוא סוד שד"ה, כמ"ש הרב האריז"ל סוד שד"ה, אבל לפנות ערב, לפנות ולהסיר כל תערובת וערב רב, שהיה מעורב תבן עם הבר, ובין שדה ציון שדה כו' [עיי"ש כו] וכן שדה המכפלה, ובין שדה העמלקי ושדה אדום, כי אית שדה אשר ברכו ה' [בראשית כז], ואית שדה דכל קטולא כו' [עי' זח"א קכב.], וכן בזמן וכן בנפש.

וכל הבירור הוא בסוד מהיטבא"ל, הנקודה מ"ה ט"ב א"ל, וגי' מ"ה ב"ן אשר בזמ"ן, כולל זמ"ן מקו"ם נפ"ש גי' תשוב"ה, סוד יובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו [ויקרא כה], ואז מראה הנגה שהוא דמו"ת כבו"ד יקו"ק [עי' יחזקאל א], גי' שח"ר מד"ת די"ן יצח"ק ב"ן אברה"ם, יתעלה כשחר נכון מוצאו [הושע ו], עלות השחר, כי עלה השחר [בראשית לב], בסוד או"ר היו"ם גי' יו"ד צדי"ק חי"ת קו"ף, ד' פעמים או"ר, ולע"ת ער"ב יהיה או"ר [זכריה יד], ויעל משם בא"ר שב"ע [בראשית כו], סוד הנקודה אשר מספר עשר"ה, אשר זה השע"ר ליקו"ק [תהלים קיח], שעיקר שורש הכל יקו"ק א"ל עול"ם [בראשית כא], ובק"ר שח"ר ער"ב הכל אחד לפניו, וזהו סוד עקד"ת יצח"ק ב"ן אברה"ם לעשות רצונו, והכל נבראו לנס ולבחון היש דורש משכיל כו' [תהלים יד].

(23) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שעב

והפוכן סוד ההולכים אחר סיחה נאה כסייח במדבר [עיי"ש] שפתינו אתנו [תהלים יב] , ונירם אבד חשבון [במדבר כא], כל המבטל על תורה נותנים כו' [עי' אבות פ"ג], ומזה ח"ו בא לומר אין רם [עי' ב"ב עח ע"ב], והכל באר"ץ הכוללת ג"ן עד"ן וגיהנ"ם, בסוד תב"ל גי' עד"ן נה"ר ג"ן, אין בטובה למעלה מענ"ג, ואין ברעה למטה מנג"ע [ס"י פ"ב מ"ד], ותב"ל ואר"ץ גי' קר"ע שט"ן, קר"ע א"ש נג"ה, וע"ת הנ"ל של צי"ה נשי"ה מזה נמשך ע"ת ער"ב גי' ק"ץ כ"ל בש"ר [בראשית ו, ועי' זח"א שה.] בשמ"ת אשת עשו.

ושורש ציה שהוא סוד תה"ו כנ"ל, סוד ס' ום', קו ירוק המקיף את כל העולם כולו [עי' זח"ג שה.], ס"ם המות, וער"ב ר"ב סוד דע"ת כלל הו"ק דסט"א, והכל בסוד צלמות כי ינטו צללי ערב [ירמיה ו], ושער"י מו"ת גי' ב' פעמים מד"ת הדי"ן, בסוד השח"ר, כי השחר כולל בקר ערב, וב' פעמים השח"ר גי' ב' מד"ת הדי"ן, והן גי' שער"י מו"ת סוד שעריא"ל עדשיא"ל, והן בז' עתים בסוד כ"ח עתים, ד' פעמים ז' של ערב, כי ינטו צללי ערב.

ונגדן ז' ארצות החיים, ז' פעמים אר"ץ, שבהן ז' פעמים ר' גי' א"ת, אלף ת' גבוראן [אד"ר קלז ע"ב], ה' פעמים מנצפ"ך ח' דברים שנבראו בארץ ביום ראשון, תה"ו ובה"ו חש"ך מי"ם ליל"ה

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שעג

או"ר יו"ם רו"ח גי' אל"ף ת', וצ"א של אר"ץ גי' היכ"ל יקו"ק, ז' פעמים היכ"ל יקו"ק גי' ירא"ת יקו"ק, שבאלו הז' היכלין ז' עדנין, די"ן ע' ד"ן, ז' דינין כמ"ש בזוהר פ' נשא [קכו ע"ב], אם ראוי לעדן בעדונא עלאה בסוד היחוד בהיכ"ל קוד"ש הקדשי"ם, כלל ז' פעמים יקו"ק גי' יעק"ב, בוצינ"א דקרדונית"א גי' דע"ת קדושי"ם, פרצו"ף זיע"ר אנפי"ן, כי ע"י מ"ם סתומה גי' פליאו"ת חכמ"ה, בסתימו דארב"ע רוחו"ת ג"ן עד"ן, וכן ארב"ע רוחו"ת העול"ם הכלולים בסוד אד"ם.

וע"י ז' פעמים עד"ן גי' ב' פעמים דל"ת אשר במ"ם סתומה, ובכל דל"ת גי' חס"ד די"ן רחמי"ם, והן נתיבו"ת פליאו"ת חכמ"ה [ריש ס"י], ושרשיהן ל"ב, שזהו סוד תיקון פרצו"ף זיע"ר אנפי"ן, וסוד עד"ן ידוע, יחוד יקו"ק הו"א אלקי"ם, והן ז' עדנין, ז' היכלין, ז' רקיעין, ז' כוכבי לכת, ז' ארצות, ז' ימים, ז' ימים, ז' שמות יצה"ר, ז' מדורי גיהנם, ז' עננים, ז' הבלים, ז' קולות, ובהן ז' חכמות ע' שר"י א"ל, ע' שד"י א"ל, ודע"ת ע' שר"י א"ל, ע' שד"י א"ל גי' ד' פעמים שע"ה, גי' רא"ש היו"ם רא"ש הליל"ה, חצ"י היו"ם חצ"י הליל"ה, ונגדן דע"ת תור"ה מעש"ה, דע"ת שער"י מו"ת, דעת ע' שר"י מו"ת, דעת ב' בחינת מדת הדין הוא תיקון פרצוף זיער אנפין והן ב' בחינות ע', חמה לבנה גי' ב' פעמים ע', ב' עיינין עינות תהום.

ור'קיע ח'מה ל'בנה ר"ת רח"ל, גי' שנ"י ההפכי"ם, סוד ק"ן צפ"ר, כמ"ש בזוהר [זח"א קסג.] וללבן שתי בנות [בראשית כט], ארזי לבנון אשר נטע אשר שם צפרים יקננו [תהלים קד], חיי"ם ומו"ת, והן חיות טהורת, והן עיק"ר חכמ"ה בינ"ה של על"ם, והוא ו' של עול"ם, סוד הדעת המחברן בסוד תשצ"ג חלקי, והמולד נתחדש בקבלת זר"ע, או"ר ע', של הנקודה, חכמה זעיר"א, רפ"ז חלקי הנשאר, גי' זעי"ר, גי' רו"ח חכמ"ה, כוללת טו"ב ר"ע, והוא סוד זיער אנפין, וכן מלכות נקראת חכמה זעיר"א כוללת חס"ד גבור"ה:

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שעג

וזאת אש"ה ירא"ת יקו"ק, מקבלת הנקודה מסוד חכמה הנעלמה מכל ח"י, ונעשית בי"ת ישרא"ל, כי כל נקודה מספרה עשר ובהנקודה ט' נקודין נגלים וא' מושכלת ונעלם, והוא סוד הטוב הגנוז באות ט', ורב טוב לבית ישראל [ישעיה סג, ועי' זח"ב קכז.] , גנוז לצדיק ח"י עלמין [עי' זח"א ז., וקלה ע"ב], ובי"ת ישרא"ל שרשיהן מסוד נקוד"ה תתא"ה גי' ש"ם המפור"ש, שמשם נפ"ש ישרא"ל, והן ח"י בי"ת ישרא"ל.

ובי"ת ישרא"ל נבררו מנפ"ש ע' אומו"ת, כי כל האומו"ת נכלל בכלל נפ"ש חי"ה, ועיקר נפש ע' אומות מהן נבררו הגרים, אשר שרשן סוד נפש הגר, כלולים בהג"ר המצרי"ת, כי הג"ר היא קדק"ד, ושורש השרשים של הקליפות הקרובה לחסד עליון, שלפעמים נכללת בקדושה בסוד קטורה [עי' ב"ר פס"א ד] ישימו קטורה באפך כו' [דברים לג], וחכמ"ה הג"ר המצרי"ת הוא בסוד ב' פעמים מד"ת הדי"ן, גי' ב' פעמים השח"ר גי' שעריא"ל עדשיא"ל, ומאלו ב' מד"ת הדי"ן אחוזים ע' שר"י א"ל, ע' שד"י א"ל, בסוד דע"ת עליו"ן, כוללים חכמ"ה בינ"ה, ב' פעמים ע', בעת ושעה שהקב"ה כועס בה [ברכות ז.], והיינו בסוד ה' מיני אוי"ר שהיה יודע בלעם לעשות כמ"ש בזוהר [ח"ג קצד.].

וה' פעמים רי"ו שהוא ה' גבור"ה, נכללים בה' פעמים א', שהם החסדים, אל"ף פ"ה סוד אלקי"ם, וידוע מדברי הגאונים וכבר כתבתי, שקל"א גיבריא בסוד אוי"ר, בסוד הולך אל דרום סוב"ב אל צפון [עי' קהלת א], בסוד יו"ם ליל"ה, והן ה', ד' רוחות וא' קלא דקליא, כלל הכל כמ"ש בזוהר פ' לך לך [עז.] ופ' יתרו [פא.], בד' תקופין קלא איתפסק כו', וד' פעמים קל"א גי' תרנ"ה סוד המי"ם, ורו"ח אלקי"ם מרחפ"ת [בראשית א] גי' מד"ת הדי"ן מד"ת החס"ד, ורקיע הוא עיקר, המבדיל בין המי"ם העליונים, סוד הקדו"ש ברו"ך הו"א, שהוא יקו"ק אלקינ"ו ואלק"י אבותינ"ו כמ"ש כמה פעמים, ובין המי"ם הזדונים, הנאחזים מה' קל"א של ה' אויר.

(24) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שעד

וכבר ידוע שדע"ת תור"ה מעש"ה, הוא גי' ל"ב נתיבו"ת פליאו"ת חכמ"ה [ריש ס"י], ובין דע"ת תור"ה מעש"ה לטוב והפוכו, עו"ר ד"ק כחוט השערה [עי' בכורות מד ע"ב] וכעדשה, כי אין ביניהם אלא כמלא נימא [עי' חגיגה טו.] בסוד מל"א נימ"א, גי' ב' פעמים אלקי"ם, והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כמלא נימא [עי' יבמות קכא ע"ב, וזח"ב רמז ע"ב], בסוד דע"ת עדשיא"ל שעריא"ל.

כי סוד המי"ם, מוציאין התניני"ם הגדולים, בסוד מח"א סתימא"ה, כוללת יעק"ב ועש"ו גי' התניני"ם ע"ה, בסוד ורו"ח אלקי"ם מרחפ"ת כנ"ל, ומזה ישרצו המים שר"ץ נפ"ש חי"ה [בראשית א] גי' מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם, שמזה טבעי ארב"ע רוחו"ת העול"ם נעשה אד"ם [עי' ז"ח מה.], ור"ת נח"ש, שהוא הרח"ש היוצא ממקום קרוב [עי' חולין י ע"ב] שאין העין שולטת בו, כי הוא כחוט השערה, ושמו שפיפון, כמ"ש התוספות [שם ד"ה וישתה] בשם הירושלמי [תרומות פ"ח ה"ג ל.], ושרץ שיעורו כעדשה [עי' נזיר נב.], והן שרשי נפ"ש חי"ה גי' אומו"ת, וסוד הגרים אשר הן כספחת סוד נגע רע [עי' זח"א כה.] שעורו (כעדשה) [כגריס], שהן ל"ו שערות [נגעים פ"ו], ושער לבן ב' שערות, ומהן נעשה ער"ב ר"ב בדע"ת חכמ"ה בי"ת ישרא"ל.

וכשיתברר דע"ת חכמ"ה בי"ת ישרא"ל שהן ל"ב נתיבו"ת פליאו"ת חכמ"ה [ריש ס"י] שהן אלף וה' מאה מפתחאן [זח"א נה ע"ב], שמו ית' שבהן חקק י"ה יקו"ק צבאו"ת [ריש ס"י] שוכ"ן ע"ד מרו"ם וקדו"ש [שם], א"ל מל"ך נאמ"ן [שם פ"א מ"ה] את עולמו, יתגלה עטר"ת תפאר"ת ישרא"ל, והכל בסוד חשבו"ן, שהוא חשבון אותיות התורה, וכן חשבון סוד העיבור הוא סוד שינו"י, וכשהוא ברצונו ית' עושה לעמו ישראל הדבקים בשמו ית', ומשנה עתי"ם ומסדר הכוכבים ברקיע כרצונו, וגולל כו', בסוד צפו"ן צפו"ן גי' שנו"י הטב"ע, דרו"ם דרו"ם גי' ש"ר, כי בסוד היחוד נתייחד ש"ר שינו"י הטב"ע בא', גי' בי"ת ישרא"ל שם מ"ה עם נקוד"ת הדע"ת:

(24) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שעד

וסוד מזרח מזרח, מערב מערב, דרום דרום, צפון צפון, ב' אלפים פ"ו, סוד אלקים מתייחד בסוד פלאי"ם, פמלי"א של מעלה, ונתעלה בעלות השח"ר, כי מזר"ח מער"ב גי' ע"ת זמ"ן, והן ב' ע"ת זמ"ן, ש"ר שינו"י הטב"ע, כי כל הטבעים כלולים בשם אלקי"ם גי' הטב"ע, וחכמת הטבע הוא בין ב' פלאים, בין האור, שהוא פלא העליון מפמליא של מעלה, ובין החשך, זה האפל המכחישין ומחשיכין אור העליון של פמליא של מעלה.

וכלל המחשיך הוא הקליפה של חס"ד עליו"ן, גי' ויה"י או"ר, גי' רח"ל הגנוזה בסוד לב"ן ב"ן נחו"ר, צדי"ק צד"ק, הנברר משח"ץ, כי צד"ק ר"ת צפו"ן דרו"ם קד"ם, וצדיק ר"ת צפו"ן דרו"ם י"ם קד"ם, ושניהם גי' אלף מאתים תשעים, סוד אמ"ת הנברר מארץ הנ"ל [עי' תי"ז ה ע"ב], גי' ג' פעמים נפ"ש, אשר בכל נפ"ש גי' ה' פעמים אלקי"ם, שר"ש ענ"ף פר"י, כלל שפ"ע הבא מסוד לב"ן, ל"ב נתיבות ונ' שערים, המתלבש בסוד לב"ן ב"ן בתוא"ל הארמ"י, סוד שחקי"ם רקי"ע

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שעה

ע"ה הנעלם, שמשחק הקב"ה עם רשעים בעה"ז [עי' חגיגה יב ע"ב], והעיקר הן טוחנין מן לצדיקים, כי שם הן סוד רחיים דנוקבא דתהומא רבא.

וסוד השפח"ה היא אחר הרחיים, סוד הפרגו"ד, והוא סוד נג"ע רע"ה, שהוא נגע לבן אדמדמת, ובין נג"ע לענ"ג תלוי במראה עיני הכהן, כחוט השערה בין נגע כגריס ופחות מכגריס, ובין שער לבן ושער צהוב, ונגעים באין על לשון הרע [עי' ערכין טו ע"ב], סוד שורש הנחש חויא דרקיע [עי' זח"א קכה.], דאיתעביד בסוד פלוגתא דשערי, אשר כמלא נימא, אמצעיתא דא', סוד תצ"ט ופלגא מכאן, ותצ"ט ופלגא מכאן, ומהאי פלגא דאישתייר מכאן ומכאן איתעביד חויא כמ"ש בזוהר פ' וארא [כז ע"ב], והוא ע"י העוון אשר עושה, ותבא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אצא ואהי רוח שקר כו' [עי' מ"א כב], כמו כן בכל עו"ן גי' נקוד"ה אמצעי"ת, בזה מתלבש לילי"ת נעמ"ה סמא"ל, ותהי לנ"ס.

אבל יעקב אבינו כבש יצרו ושב אל ה' בכל לבו, וסודו, כי ישרא"ל גי' בהמ"ה ט"ף נשי"ם, שמזה הו"ן יק"ר נעי"ם [משלי כד] אשר בדעת, והם עמוסים מיני בט"ן [ישעיה מו], וכן הנקודה אמצעית של העולם סוד בטן [עי' תי"ז לה.], הוא סוד גן עדן כמ"ש האריז"ל [שער מאמ"ר פ' לסד"צ פ"א] ובזוהר [עי' זח"א יג.], וכמו באדם מן טבורא ולמטה שהוא חצי בט"ן, הוא בחינת הבהמיות וגשמיות, כן בסוד גן עדן, סוד ישראל זוטא המתלבשת בסוד בהמ"ה, סוד ב"ן, סוד חיצוניות, גס"ה דק"ה גי' ג"ן עד"ן, והראשון הוא פני ארי"ה, סוד רוח"א דעתיק"א קדיש"א גי' אנו"ש, אי"ש, גב"ר, ב"ן אד"ם, אד"ם [עי' אדרת אליהו במדבר כד ד], וזה אריה מתלבש בסוד אור"י א"ל, לאכול הקרבנות [עי' יומא כא ע"ב, וביאה"ג לסד"צ נד ע"ב] אשר לחמי לאשי ה', ובזה התשובה והקרבן נכבשו כל פמלי"א של מעלה ושל מטה כמו שבארתי במ"א:

כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שעה

וממזרח שמש עד מבואו מהולל שם יקו"ק [תהלים קיג], כי הלו נרו על ראש יעקב בהגלות לו דרכי ה', לתקן העוות, עונו ועון אבותיו, וקרבנות השרשים נחלקו בסוד אבות העולם, פר איל כבש, כמשארז"ל [עי' ב"ר פי"ג יד] פ"ר הוא אברהם, איל דא יצחק, כבש דא יעקב, פ"ר גי' אהיה בפשוט ובמילוי עם יקו"ק בפשוט ומילוי, איל הוא י"ה בפשוט ומילוי, וכב"ש ע"ה כולל אי"ל פ"ר כמ"ש אדמ"ו זצוק"ל, והן נגד מ"ע ומצות ל"ת ותשובה, ולכן נקרא לפעמים כבש ולפעמים כש"ב, כי ערך כבישת יצרו כפי ערך כש"ב, כמו אשר שב.

והן הכל נמשך מסוד או"ר העליו"ן המתלבש בסוד מלבו"ש, סוד חשמ"ל, שורש חמ"ה שבתא"י מאדי"ם לבנ"ה גי' ב' מיני דע"ת, ושניהם מסוד רו"ח אלקי"ם, שהוא סוד כוכ"ב נג"ה צד"ק, וכל העולם כולו תחת כוכב א' עומד [עי' פסחים צד.], וחי"ת שי"ן מ"ם למ"ד גי' ע"ץ הדע"ת טו"ב ור"ע, לכן נמשך מזה דעת רע, בסוד לב"ן הארמ"י גי' לבו"ש של סמא"ל רה"ב, כולל שעי"ר פאר"ן, שורש עשו ישמעאל כמ"ש במ"א, ולכן גי' כשבי"ם ע"ץ הדע"ת טו"ב ור"ע, והכשבים הפריד יעקב [בראשית ל] ויעש לו עדרים עדרים לבדו ולא שת"ם על צאן לבן [שם], כי אית הבל ואית הבל [רע"מ נשא קכג.], וכל הב"ל י' פעמים גי' ש"ע, פנים של חכמה ושל בינה גי' שת"ם, בחיצוניות ופנימיות, בטוב וכן ברע, לכן הפרידם.

ועד"ר של יעקב הוא עד"ר יקו"ק, סוד אחוריים דמ"ה וב"ן גי' עד"ר, ועד"ר של לבן, סמ"ך למ"ד מ"ם, ובאמת הוא סל"ם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו [עי' בראשית כח], אך ע"י יעקב, כי יקו"ק נצב עליו [שם] והבטיח לו, וברר סוד רח"ל לא"ה גי' עד"ר, ומהם נבנה עדר יקו"ק, והם בנו את בי"ת ישרא"ל [עי' רות ד] הנ"ל, והן בנו בי"ת יקו"ק גי' רח"ל לא"ה בלה"ה זלפ"ה, והן בי"ת יעק"ב גי' מטטרו"ן סנדלפו"ן, שד"י יע"ר, אב"ן ישרא"ל, סוד זי"ן אל"ף תי"ו.

(140) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף שפה

והב' ווין, של ו' חשך, ו' רוח הן ב' נהרות הכלולים בנהר היוצא מעדן, סוד זמן של גן אלקים, אשר בהעלמו שומ"ר ב' רגע הנ"ל, הברי"ת והחס"ד, סוד ירא"ה שמח"ה ענו"ה הכלולים בב' הקצוות של ס' ומ"ם סתומה, וברוך יקוק יו"ם יו"ם [תהלים סח] ובכל יום תן לו מעין ברכותיו [ברכות מ.] מאה ברכות הכלולים במ"י ומ"ה, מ"ם יו"ד הוא מאה, וכן מ"ה בתמורת א"ת ב"ש הוא י"ץ ג"כ מאה, ואלו הן מאה אדנים, על פני תהום, ועל פני המי"ם, והן ב' פנים, פני העם [עי' במדבר כב] אלו הערב רב, ופני בני ישראל [שם] בסוד ויגר [שם] ויקץ [שם] והן יאר יקוק פניו, ישא יקוק פניו [שם ו] ואלו הב' ע"ל הן ע"ל של תשובה, של רבים ושל יחיד [עי' ע"ז ה.], והכל מער"ב ר"ב, דע"ת עליו"ן, אשר בוחש"ך ורו"ח אלקי"ם.

(141) כתבי הגרמ"מ משקלוב – ליקוטים – דף ת

קיח. סוד שבעה עשר בתמוז, כי סוד טו"ב הראשון, הוא כ"י טו"ב, ששם כ"ח חו"ה, כלל המחזורים, כ"ח דחמה י"ט דלבנה, ובו שם כ"ו ובי"ט יקו"ק אהי"ה, ובו כלול א"ת האו"ר, כלל בריא"ת העולם, ולכן א"ת האו"ר כי טוב [בראשית א] גי' סת"ר, כי זה גנוז בגנ"ת אגו"ז, י"ז תמו"ז, ובשבע"ה עש"ר בתמו"ז יש בו ב' בחינות אש"ת, שכל א' אש"ל שלם עומדים בב' פל"א, הס' והמ"ם שבלחת [עי' מגילה ב ע"ב], אשר אם תטיב שאת [בראשית ד], ומורידין כל הטוב מגנתא דעד"ן, נחלי אפרסמון אב"י הנחל.

אבל כשחטאו בעגל ותרד פלאים [איכה א], ונשתברו הלח"ת, ובא ער"ד חיצו"ן לבי"ת יקו"ק, והנשים שהיו ראויין להיות עטרת בעליהן כנ"ל, מבכות את התמוז [עי' יחזקאל ח], וכאשר ת"ם ז"ו, אשר יקו"ק זו חטאנו לו [ישעיה מב], והיה יקו"ק אחד, אל"ף חי"ת דל"ת גי' ויר"א אלקי"ם א"ת האו"ר כ"י טו"ב [בראשית א], ואז ויבד"ל אלקי"ם [שם], חל"ק, ב"ן, בי"ן האו"ר [שם], סוד לא"ה רח"ל, ובי"ן החש"ך [שם] גי' בגד"י עש"ו, ויקר"א אלקי"ם לאו"ר יו"ם [שם], סוד עתי"ק יומי"ן, ולחש"ך קר"א ליל"ה [שם] נח"ש עש"ו, ואז ויהי ער"ב ויהי בק"ר [שם], כי ער"ב בק"ר ב' פעמים רו"ח חכמ"ה, כי רו"ח חכמ"ה כולל טו"ב ר"ע ע"י ל"א קוצי דשערי, שיש בו אחיזה לס"ם, לסמות עין טוב של עתי"ק יומי"ן, בסוד שמשו"ן, כי גלילו"ת הפלשתי"ם סוד הדע"ת, של ב' נפ"ש, של רוח חכמה של ממז"ר היה בהם [עי' ב"ר פל"ז ה], ונשארו מן הל"א מלכים שהרג יהושע אשר כל אחד אחיזתו באחד.

אבל כשיתברר התערוב"ת בתור"ת חס"ד, יתברר ויהי ערב ויהי בקר הכל יו"ם אח"ד, כי זה הד"ס, חצי חל"ק, אשר ויבד"ל אלקי"ם, וזה נכלל בוירא אלקים את האור כי טוב, שהוא אלף חית דלת, ולעת ערב יהי' אור [זכריה יד].

וה"ס אשת חי"ל ברתא דיתבא במגדלא דלית דזכה לה עד דיקטול להאי חיוויא. ועלה אמר, רבות בנות עשו חי"ל, ואת עלית על כולנה. שגם משה לא זכה אליה להיות נשואה ליה בשביל חטא העגל. ואיהי ארוסה דיליה הלכה למשה מסיני וחטא דיליה בשביל ע"ר (ערב רב). שעי"ז נסתרה התורה בכל הולך על גחון ונגזר מיתה על מרע"ה. וז"ש אשר נטה לשבת ע"ר ונשען לגבול מוא"ב. שאלמלא כן, היה זוכה לשער הנ' דביה הוה קטיל להאי חיוויא, כמ"ש ויפן כ"ה וכ"ה ויך את המצרי. וה"ס ימ"א דאורייתא. ועל חטא הסלע נשאר בגבול מוא"ב במ"ט שערי בינה לבד. ועין מזה סודות נוראים בפי' הגאין לתיקונים תיקון כ"א (דף נ"ג ע"ב), ולכן בפסוק ומשם בארה גו' הם מ"ח אותיות סוד אשת חי"ל, והוא גניזתו בסוד מ"ח נביאים שכולם יונקים ממרע"ה. וכן בתורה מ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם. וה"ס התל"י שבמזלות המושל במ"ח צורות של הי"ב מזלות, והם למעלה סוד י"ב מעינות, כמ"ש באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק גו', כל נשיא לשבטו.

(21) ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סז

הארות נוספות הבוקעות מן הז"א בסוד ערב רב ועשו.

>עוד הארות נוספות יצאו בצידי פרצוף יעקב (אלכסון) והן הערב רב בצד ימין ועשו בצד שמאל. ב' הארות אלו הן היפוכא של מדות החסד והגבורה (אברהם ויצחק) והן בסוד ב' הקליפות עשו וישמעאל מצד א' ובסוד הערב רב מצד שני. קליפות עשו וישמעל הן הקליפות שנפרדו מישראל והן כוחות הסט"א עצמו. לעומת זאת, הערב רב שהוא קליפה שלישית נוספת הוא חלק מעם ישראל עצמו בסוד כח היצה"ר שעדיין נשאר באדם לפתותו לחטא, על ידי שמראה לו את מעט הטוב שמעורב ברע. הערב רב הוא בסוד הבחירה שנתונה בכל משך הו' אלפי שנין שהיא ענין ב' השמות יעקב וישראל. השם יעקב מורה על קטנות עם ישראל בהיותם תחת ממשלת אומות העולם, וגם על זה שעדיין לא נגמר הבירור. השם ישראל מורה על שליטת עם ישראל על אומות העולם כבזמן דוד ושלמה, ובאופן כללי יותר, על השליטת הקדושה על הסט"א. עד אברהם אבינו כלל קומת נשמות ישראל היתה שקועה בסט"א בסוד ב' אלפים דתוהו. בירור הנשמות מן הסט"א התחיל בהיות אברהם בן מ"ח שנה, והוא בסוד אות ה' משם הוי"ה שנקשרה בשמו של אברם<.

עוד עשו אורות יסוד אבא שבקעו מחזה דז"א ולחוץ בשני צדדי פרצוף יעקב בימין ושמאל, והם מימין סוד נפשות של ערב רב ומשמאל סוד עשו שיצא בצדו של יעקב. והוא כמ"ש שיסוד אבא הוא יסוד חכמה העליונה אשר המציאה מאורות האלו לצורך תיקון הבריאה, והכל נשרש משם לצורך ישראל ששרשם הוא יעקב אביהם, והם ג"כ אורות של נשמות ערב רב אשר יש בהם הרבה מניצוצי קדושה. וענין הערב רב הוא דבר עמוק כמ"ש רבינו הגדול בכתביו, שב' כללות יש בקליפה, והם אשר באו מישמעאל ועשו שהם מאברהם ויצחק סמא"ל ורה"ב ב' ראשי

(21) ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סז

המדות רעות לא תרצח לא תנאף, ב' כחות הנטועים בנפש הבהמיית תאוני וכעסני, שהם מכונים בשם שתי בנות לוט בכירה וצעירה, שאלו כוללים כל המדות הרעות שהם נקראות כללות חיילין דסט"א חמור ושור בימינא ושמאלא. שהם בקדושה ב' מדות חו"ג שהם ענפים של ז"א, כח העונג שהוא בסוד אהבת חסד וכח הנקמה והעונש שבקדושה הוא לנקום מרשעים ולבער הרע מן הארץ. וכן להיפוך בסט"א הם ראשי ב' המדות הנ"ל, שלכן לעומת ב' אלו חו"ג שהם מדות של אברהם ויצחק, בהיפוכא הם עשו וישמעאל, והם בסוד מוץ וסובין ב' קליפות הסובבים את החטה.

והשלישי הוא ערב רב שהם מסטרא דיעקב, שיעקב מטתו שלמה ואין בו סיג ויצאו ממנו י"ב שבטי י"ה כולם קדושים, אך עדיין לא נגמר הבירור לגמרי עד ימות המשיח, שכבר כתבנו למעלה שמה שנוגע לקומה דנשמות עדיין לא נברר, שהבחירה מסורה בסוד עץ הדעת טו"ר, והוא סוד כח היצה"ר שנשאר באדם לפתותו לחטא ע"י שמראה קצת טוב שבו מפתה, כמ"ש, כי נופת תטופנה וגו', והוא נחש האוחז בעקב כמ"ש אחר חטאו של עץ הדעת, ואתה תשופנו עקב.

והם סוד ב' שמות של יעקב וישראל, ששם יעקב מורה על שעדיין לא נגמר הבירור והנחש יכול לאחוז בעקב, משא"כ שם ישראל מורה על שניתן שליטה לקדושה על הסט"א והוא אחר הבירור וכמ"ש, כי שרית וגו', והוא בסוד והוא ישופך רא"ש של ישראל כמש"ל, ולכן כ"ז שית אלפי שנין דהוה עלמא שהבחירה עדיין מסורה והרע נמצא, עדיין יש מקום לב' שמות שלו, שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום ומגיעים למדרגה עליונה שהסט"א נכפף תחתיהם אז נקראים בשם ישראל ואז יש להם שליטה על עו"ג, משא"כ כשיצרם מתגבר עליהם אז הסט"א גובר אז ירודים ונכנעים לאומות, ואז נקראים בשם יעקב:

(21) ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סז

ובזה תבין עומק דברי תוה"ק ודברי רז"ל שהנה אמרו, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ופריך אלא מעתה הקורא לישראל יעקב כו', ומשני התם קוב"ה אהדריה כו'. וצריך ביאור למה באמת נשתנה שם אברהם וישראל. אבל הוא ענין עמוק בסתרי תוה"ק ובוא ושמע דברי אלהים חיים, והוא שצריך שתדע שהדורות שקדמו לאברהם כולם היו בסוד התהו, שעדיין היה שקוע כלל קומת אדם דנשמות ישראל בסט"א, והם ב' אלפים תהו שארז"ל עד שנעשה אברהם בן מ"ח שנה ומאז התחיל הבירור. ותחלת הבירור היה סוד השלשלת שקבע השי"ת משמו באברהם ובזרעו כמ"ש רז"ל במדרש, והשלשלת הזה הוא התקשרות הקדושה באופן שלא יהיה שליטה גמורה לסט"א כפי הבחירה, אלא שבסוף הסיבוב של שית אלפי שנין יוחזר הממשלה לקדושה וביער רוח הטומאה וגו', והוא סוד ה' משם הוי"ה שנקשר בשמו של אברהם, והוא ה' אחרונה סוד כנסת ישראל שכוללת כל ס"ר נשמות שלהם כמשי"ת במקומו בס"ד, וכמ"ש ששמו ית' נקרא על ישראל.

והוא ע"י המילה שנתנה לו לברית עולם להיות לו לאלהים ולזרעו אחריו, שהוא סוד כללות תרי"ג איכות שברוח להאיר על התרי"ג שבנפש שבזה מתקשר הנפש עם הרוח ואינו זז משם לעולם אף אם ירבה לחטוא ח"ו יוכל לחזור למקורו, והוא מ"ש שאברהם יושב על פתחו של גיהנם ומוציא משם הרשעים שחתומים באות ברית קודש, והוא סוד האמונה ביחודו ית' שקשור בלב כל איש מישראל לעולם אם לא הרשעים הגמורים ח"ו שכפרו ביחודו, והוא סוד החזרת הערלה הנאחז באות ברית קודש קוצו של ד' דאח"ד שהוא אל אח"ר ח"ו.

וז"ס מ"ש בזוהר ה' ד' הוית כו' והוא כדנפקת מאתלטיא כו', שהם כלל כנסת ישראל נשמותיהם בסוד הנוקבא שהיו שקועים בסט"א, שע"י מצות מילה שנתנה לאברהם אז הם יכולים לצאת

(21) ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סז

משם, ולכן לא היה אברהם מוליד עד שניתן לו מצוה זו לאות ברית ולזרעו אחריו, ומאז מד' נעשה ה' שתחלה היה בסוד דלה ועניה בתחלת יציאתה משם בסוד נקודה לבד בעטרת הברית, ואז נקשר הנפש ברוח בסוד ו' של השם ונכנס בד' ונעשה ה', והוא רוחא דשדי בגוה שבזה היא כורתת ברית לדכורא, כמ"ש אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, והוא הברית שכרת השי"ת עם אברהם שע"י נעשית כלי לברר ולהוציא כל נשמות לסטרא דקדושה באופן שבסוף הסיבוב יוחזרו מבוררים בתכלית, והוא נשאר קיים גם בגלות בעת שישראל ח"ו בשפל המדרגה ע"י רוב חטאותיהם ואינו סר מהם לעולם, וכמ"ש, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' להפר בריתי אתם כי אני ה' וגו', שכבר נקשרו בשלשלאין תקיפין, ולכן מצוה זו אינו סר מישראל לעולם, ולכן אינו זז שם אברהם משרשם לעולם:

ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סח

המשך סוד קליפת הערב רב וב' קליפות עשו וישמאל.

>ב' קליפות עשו וישמעאל הן בסוד התאוני וכעסני שהן ב' מדות הכוללות כל שאר מדות רעות. מדת התאוני שהיא היפוכא של מדת החסד של אברהם נתתקנה על ידי שיצא ישמעאל מאברהם ונימול. מדת הכעסני שהיא היפוכא של מדת הגבורה של יצחק נתתקנה ע"י שיצא ונפרד עשו מיצחק. בכך נפרדו שני כללי כחות המדות רעות מסטרא דקדושה, וניתן הכנה לקדושה שבסוף הסיבוב יוחזר הכל לטוב הגמור. על כל פנים למרות שב' קליפות עשו וישמעאל נעקרו מן הקדושה, הבחירה עדיין מסורה להתקרב ג"כ אל הרע, והוא על ידי שעדיין לא נתקן חטא עץ הדעת טוב ורע לגמרי, והוא סוד הערב רב שהוא כח הרע המעורב בטוב לפתות את האדם<.

והנה בתחלה קודם שניתן מצות מילה לאברהם היה קליפת ישמעאל ועשו שהם התאוני וכעסני שקועים בקדושה בכח גדול, והתחיל הבירור שיצא ישמעאל בפ"ע ונצטרף סיגי הכסף כמ"ש בז"ח בסופו, וע"י המילה יצא בפ"ע שלא יהיה לו שליטה גמורה על הקדושה והוא כח התאווני שנשבר ע"י מצוה זו, ולכן נצתוה אברהם לימול את ישמעאל ג"כ ובזה נשבר כחו. ואח"כ ביצחק אתברר ג"כ כח השני שהוא הכעסני, ויצא עשו התוכא דדהבא (היתוך הזהב, היינו סייגי הזהב) ויצא אדמוני וגו' גבר אשיד דמא. ועי"ז נפרדו שני כללי כחות המדות רעות מסטרא דקדושה, ויצא יעקב שלם איש תם נקי ומבורר, שאף שהבחירה עדיין מסורה, מ"מ אינם קשורים כ"כ בנפש הבהמיית שיהיו אחדים ממש עם הקדושה כמו שגרם ע"י חטאו של עץ הדעת וניתן הכנה לקדושה שסוף הסיבוב יוחזר הכל לטוב הגמור. וכמ"ש, וצרפתים כצרוף הכסף ובחנתים כבחון הזהב, שהם ב' ראשין דסט"א הנ"ל שיתבררו לעתיד, והוא זוהמת הנחש דאטיל בחוה ע"י עץ הדעת:

ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סח

 וכשנולד יעקב נתקן ויצא הנחש בפ"ע שהוא עשו, ואז הוקבע הדבר שכל שית אלפי שנין יהיה הבחירה מסורה, שיוכל להיות שהקדושה תגבר כחה לגמרי או להיפוך ח"ו כב' אנשים נפרדים הנאבקים זה בזה. והוא מ"ש ויתרוצצו הבנים וגו', שני גוים בבטנך וגו', ורב יעבוד צעיר ולאום מלאום יאמץ, והוא המלחמה שבין הנחש לאדם דקדושה כל זמן הבחירה. וכמ"ש, ויצא הראשון וגו', והוא הקליפה שקדמה לפרי שהוא יצה"ר הניתן באדם בתחלה בעת שיוצא מבטן אמו, ואעפ"כ ואח"כ יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו שהוא השלשלת שכתבנו שבו נקשרו נפשות ישראל לקדושה, והסט"א היא ככלב הקשור בשלשלת, שראש השלשלת ביד המושל בו כדי שלא יהיה לו שליטה גמורה שלבסוף יטול ממשלתו ממנו, וכן לע"ל סוד הגאולה כמ"ש במדרש, מי תופס המלכות אחרינו כתב לו וידו אוחזת וגו', והוא העקב של יעקב שבו אחיזת הנחש.

וכל מה שמבואר בתורה ביעקב ועשו הכל רומז למלחמה שבין סט"א לקדושה וסוד הבחירה, והכל היה הכנה מה שיהיה אח"כ וסוד ויאבק איש עמו עד עלות השחר שהוא סוד הגאולה העתידה. וסוד עוה"ב של אלף השביעי והיה לעת ערב יהיה אור וגו', שאז יתבטל הבחירה וביער רוח הטומאה וגו', לכן נקרא שמו ישראל שהוא רומז על שליטת הקדושה לסוף הימים. ואין זה אלא הכנה לבד, אבל מ"מ אח"כ הדר קוב"ה וקראו יעקב בעת שירד למצרים, שהוא רומז על ירידת קומה דקדושה וממשלת הסט"א ע"י הבחירה המסורה שהנחש אוחז בעקב, והוא סוד מצולות ים שעולה מנוקבא דתה"ר ולכן נקרא מצרים ולכן הוא ית' הבטיח ליעקב וגילה לו סוד הזה שאעפ"כ שהבחירה מסורה, אעפ"כ לסוף הכל הקדושה תשלוט. וז"ש לו אל תירא מרדה מצרימה וגו', והוא סוד הקשר הנ"ל שהוא ה' משמו ית' שניתן לאברהם שהוא מקושר בה'

ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סח

 עילאה עלמא דחירו שהוא למעלה מן הבחירה שעי"ז תצא הקדושה משליטת הסט"א, והוא אנכי דיצ"מ סוד נש"ר שם של אנכי כמ"ש, כנשר יאיר כנו וגו', ולכן שם של ישראל אינו קבוע שלא ניתן לו להיות רק הכנה לע"ל, שהרי עדיין נשאר סוד הבחירה כל ימות עולם, והיינו ע"י שנפרדו ב' ראשי המדות שבנפש, התאווני וכעסני שהם סוד מוץ וסובין של החיטה, ונשאר נקי סוד יעקב מתתו שלימה.

אבל מ"מ הבחירה מסורה להתקרב ג"כ אל הרע, והוא ע"י שלא ניתקן עדיין חטא עץ הדעת טוב ורע לגמרי, והוא סוד ערב רב שהוא נגד יעקב שע"י גרמו כמה רעות לישראל והחטיאו אותם והם שגרמו חורבן בית המקדש ע"י כח הרע המעורב בטוב לפתות את האדם בסטרא דקדושה, כמ"ש, כי נופת תטופנה, שיצה"ר מראה היתר בדבר, והוא סוד שאור שבעיסה שאינו בגדר מוץ ותבן שהוא הרע הגמור אלא נעשה מעצם החיטה הזכה, והוא סוד ערב רב שנשארים מעורבים בישראל, שב' הקליפות עצמם נפרדו מהם, כמ"ש, הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, שהם סוד ע"ב אומין עם עשו וישמעאל, כל א' כלול מי' כמנין יתחשב, כמ"ש רבינו הגדול בפירושו לפרשת בלק, אבל אעפ"כ ערב רב נשארים מעורבים בהם שהם עצמם כישראל ואין נבדלים מהם בכל דבר, והיינו, שאף שלא ניתן כח לסט"א לפתות נפש הישראל בעון גלוי, אבל תחילת פיתויו ע"י התערבבות הרע בטוב כמ"ש, והוא מ"ש, גלוי וידוע כו' שרצונינו כו', מי מעכב שאור שבעיסה כו':

ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סט

סוד הערב רב היוצא מימינו של פרצוף יעקב.

>אותו קשר האמונה שבו נקשר עם ישראל ע"י אברהם בסוד הברית, הוא שנתן בהם כח להתגבר על מצרים בזה שלא שנאו את שמם ולא נתערבו בין הגוים. כתוצאה מכך, זכו כל ס"ר נשמות ישראל לצאת מקליפת מצרים וזכו שנתגלה אליהם הארת יסוד אבא שהיא נשמת משה רעה"ש. אמנם, מכיון שעדיין לא נגמר בירור הנשמות בשלימותם, לכן גם הערב רב עלו עמהם ממצרים להמשיך לנסותם. בזמן יציאת מצרים עצמו, היתה התגלות גדולה מאוד של קדושה, ולכן רצה אז משה רעה"ש לבטל לגמרי את כל כחות הרע, ובכך לגמור את תהליך התיקון. אבל לא בא הדבר לידו בגלל הערב רב הנמצא עדיין בקרב העם, ובכך נשאר כח קליפה זו מושרש בנשמות ישראל, ואותה תערובת של הרע בטוב היא הגורמת לכל החטאים שלהם עד סוף כל הדורות. הארת הערב רב היא בוקעת בצד ימין של פרצוף יעקב (המורה על מדרגה פחותה יותר ממדרגת ישראל) והיא לא ביושר אלא באלכסון, ונראת לעיני הבריות שהיא הארה מסטרא דקדושה של אותו הצד, וזהו עצם נסיון הערב רב הבא להראות על הרע שהוא טוב ועל הטוב שהוא רע. כח הערב רב ימשיך לפעול בנשמות בני ישראל עד לזמן גמר התיקון שאז יבורר הרע מן הטוב<.

וזה ענין מ"ש, וגם ערב רב עלה אתם מארץ מצרים וגו', שבמצרים נבררו כל ס"ר נשמות של ישראל ונצטרפו ונבחנו, כמ"ש, ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, במה שלא נתערבו בגויי הארצות ולא שינו את שמם כו'. והוא קשר האמונה שנקשר בהם ע"י אברהם כמ"ש, ויאמן העם וגו', וכתיב ויאמינו בה' וגו', שלכך היה ירידת אברהם למצרים ולקיחת שרה בבית פרעה, וינגע ה' את פרעה וגו', הכל הכנה למה שיהיה לעתיד כשירדו בניו שם. ועשה שם שביל קדוש תוך

ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סט

זוהמת הסט"א אשר שלט שם, בסוד אשר בשר חמורים בשרם וגו'. והוא מסטרא דיליה לא תנאף, שבמה שנשמרה שרה ולא נטמאת שם ע"י פרעה התנין הגדול נחש דאטיל זוהמא בחוה, נשרש שורש שגם נשותיהם של ישראל היו גדורים שם, וכמ"ש, גן נעול אחותי כלה, ואחת היתה ופרסמה הכתוב שלכך זכו לקבלת התורה כמ"ש במדרש, ששאלו אומות העולם מה ראו אלה להתקרב כו', סתם הקב"ה את פיהם כו', הביאו לי ספר יוחסין שלכן כו', וכמ"ש במקום אחר.

וכאשר יצאו שורש כל הס"ר נשמות ממיצר ים מנוקבא דתהו"ר, אז נתגלה עליהם אור יסוד אבא שהוא נשמת משה רעה"ש שאז נתגלה סוד חכמה עליונה שהכוונה בשביל ישראל והתורה ועלו עמהם ג"כ ערב רב שהם מסוד הדעת טו"ר שהוא כח המפתה האדם במעט הטוב שבו והם שאור שבעיסה שעדיין לא נגמר הבירור והבחירה מסורה. ולפי שהרבה קדושה היה שם היה כוונת משה לקבלם, ולפי דרכי התורה והחכמה העליונה שנתגלה ע"י היתה מחשבתו שיוכל להחזירם למוטב ולהראות לכל דבר מדרכי הפיתוי והיצה"ר שהוא שקר ורע, ועי"ז היה נתקן הסט"א לגמרי שלא היה עוד מקום ליצה"ר להחטיא האדם ביודעו דרכי פיתויו והאיך הוא מרמה האדם בשקר ורוצה לאבדו מן העולם, ועי"ז היה גמר התיקון.

אבל לא הועילה מחשבתו שהרי עדיין נשאר הרע גובר בם, וגם החטיאו את ישראל בעגל ובקברות התאוה ובכל החטאים שהיה במדבר. ומזה נשרש שורש היצה"ר בנשמותיהם בדורותיהם אחריהם, ומזה באו כל החטאים בכל הדורות עד שגרם להם גלות, ומהם ג"כ הפושעים והחוטאים שבכל דור ונביאי הבעל בזמן הבית, שהיו מרמים בהם את ישראל בהראות להם על רע טוב, וכמ"ש, הוי האומרים לרע טוב וגו', שמים חשך לאור וגו':

ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סט

וכן בזמן בית שני הצדוקים והמינים שהיו הופכים דברי אלהים חיים ונמשכו אחריהם הרבה בחושבם שזהו דרכי ה'. וכן בכל הדורות. ומהם בדורות האלו אשר רבו המכחישים יופי החכמה העליונה ומפילים זהרה במה שנמשכו אחרי מחקר אנושי חכמה המזוייפת. והסרים מדרכי התורה המקובלת לנו בכל פרטי המצות ועשייתם, ונמשכים אחר דעתם בעבודת ה', והם ממש נשמותיהם של ערב רב שהם מסוד דע"ת, רק שיוצא מגדר האמת והיושר בסוד תתן אמת ליעקב.

והוא סוד הארת ערב רב בצד ימין של פרצוף יעקב שהוא אינו ביושר רק יוצא בסט"א, ונראה לעיני הבריות שהוא בצד ימין בסטרא דקדושה, שלכך נגזר על נשמת משה להתגלגל בכל דור ולהיות בגלותא ביני ערב רב כמ"ש בזוהר וברע"מ ובתיקונים בכ"מ. והם התלמידי חכמים האמיתים שבישראל שע"י יהיו נשמרים ישראל והתורה, ועומדים בפרץ שהם מניצוצי נשמת משה הנקשרים באמונה שהוא יסוד החכמה העליונה. והוא בעקבות משיחא שרבו המתפרצים והם שבעקב דיעקב ששם ויאבק איש עמו כו', וכמ"ש בפרשת גיד הנשה (ל"א, א) וריב"ל אמר, אמר קרא בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חברו. רשב"ג אמר, כעכו"ם נדמה לו כו', שהוא סוד פרצוף ערב רב שבצד ימין של יעקב שע"י הוא המלחמה בין סט"א לסטרא דקדושה, כי נופת תטופנה וגו'.

והוא בסוף הלילה בעקבות משיחא עד עלות השחר שאז יהיה גמר הבירור ויתגלה לכל אור התורה וחכמה העליונה, וכמ"ש, שפת אמת תכון לעד וגו', ויתבערו ערב רב מעלמא שהוא בסוד נג"ע ר"ע חמשה כחות שחשבם בזוהר ובתיקונים בכ"מ שעליהם אמרו קשים גרים לישראל כספחת בסוד נגע לבן אדמדם, ושע"ר בנגע הפך לב"ן שהם הקליפות האוחזים בשערות

ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח סט

השחורים דרישא דז"א שהם סוד קוצותיו תלתלים שחורות כעורב אותיות התורה שנסתמו ונסתרו דרכיה, והם המהפכים דברי אלהים חיים בעוה"ר למינות, ונאחזים ונקשרים בתוה"ק ומראים לבני אדם שהוא הטוב בסוד הפיכת חשך לאור ואור לחשך, והוא האחוריים של ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה, שכל דרך בנתיב חכמת ובינת התורה נמצא נגדו להיפוך בסט"א, וכמשי"ת סודו באריכות בסוד ב' הצפרים שנגד פרצוף לאה ורחל ב' נוקבין דקדושה כמשי"ת במקומו בס"ד, ודי בזה.

(51) ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח עה

נקודה דחורבה.

>מציאות הסט"א היא לצורך תיקון הבריאה. מכיון שהז"א הוא כלל הנהגת הנבראים, לכן אף בו יש שורש ומקום אחיזה לסט"א, והוא סוד נקודה דחורבה. למרות שיש לסט"א גם שורש באחורי הדעת בעור"ף דז"א, אין הוא יכול לעמוד במקום גבוה זה, ועיקר אחיזתו הוא רק למטה בנה"י בהנהגת העוה"ז. ענין המדבר (חורבה) הוא מקום הקליפות והמזיקין שהם משברי כלים דעלמין קדמאין. תפקיד כחות אלה הוא לקיים את הבחירה בכל משך הו' אלפי שנין ע"י שהם מנסים את האדם בסוד חכמה חיצונית של או"ה, שבחכמה זו גם מעורבת מעט מחכמה האמיתית. אמנם אין לחכמה החיצונית קיום ממשי, ולכן כבשאר ענינים התלויים בעולם התוהו היא בבחינת וימלוך וימת, ואין לה שום קשר עם היחוד העליון. כדי שלא יהיה לסט"א שהוא בסוד בעל פעו"ר כח יתר על המידה, נקבר משה דוקא במדבר מול בית פעו"ר ולא בארץ הקודש. ענין זה רומז גם לתלמידי חכמים שבכל דור ודור שעומדים נגד החכמה החיצונית שהיא בסוד כח בעל פעו"ר הנ"ל. לכן ניצוצות מנשמת משה רעה"ש מתגלגלים בכל דור בין ניצוצות הערב רב שבאותו הדור כדי לתקנם<.

וסוד נקודה דחורבה שכתב הרב ז"ל, הוא שכבר כתבנו בנתיב שבירת הכלים באריכות שמציאות הסט"א היה לצורך גדול לתיקון הבריאה בשביל הבחירה ושכר ועונש, ולכן צריך למצוא לזה שורש ג"כ בז"א שהוא כלל הנהגה ומציאות הנבראים כולם, והוא הנקב ופתח שדרך שם ניתן איזה ממשלה וכח אל הרע לעשות את שלו, והוא סוד נקב האחור שמוציא הפסולת לחוץ שמשם יניקתו, והוא מסיגי וסופי הדינים שבצד האחוריים.

והוא סוד פעו"ר שהוא בעור"ף, רק שעורף הוא בסוד המחשבה אחורי דעת דקדושה שגם הרע

(51) ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח עה

נשרש בדעת למעלה, ושם שורש בלעם נגד מדרגת משה רבע"ה, וכמ"ש, ויודע דעת עליון, והוא ר"ע יונק מסוד שם אלהים (גימטריא) פ"ו. ולכן נקרא פעו"ר (כלומר פ"ו ר"ע). אבל אינו יכול לעמוד שם כי עיקר אחיזת הסט"א הוא רק למטה מן החזה בנה"י שלו ברגלין בהנהגת עוה"ז לבד, ושם הוא מקומו של בלעם נגד פעור הנ"ל, ולכן הוא נתן עצה לבלק להפקיר בנות מואב בכדי להכשיל את ישראל בעון פעור, והוא נקודה דחורבה. וז"ס הכתוב וירא בלעם כי טוב וגו', וישת אל המדבר פניו נגד נקודה הנ"ל והוא יסוד דנוקבא דסט"א והוא נגד רחל דקדושה כמ"ש במ"א. כי עמון ומואב נגד ב' נוקבין דקדושה, ומואב היא הבכירה בגילויא וחוצפא.

וענין המדבר הוא מקום הקליפות והמזיקין שהם ניצוצין דאתדעכו מעלמין קדמאין דאתחרבו שהם משברי כלים מסוד שיעורי הנהגה שלא בסדר הראוי, ואין להם קשר זה בזה רק שהם תלוים בניצוץ הקדושה שנותן חיות וקיום לצורך תיקון הבחירה בכל ו' אלפי שנין, והוא סוד חכמה חיצוניות שניתן לאומות שמעט נהירו דקיק מחכמה האמיתית נמצא שם. אבל השאר הכל פסולת צואה בלי מקום, ואין להם קשר כלל ביחוד העליון שזה בונה וזה סותר, ואין להם קיום ועמידה בסוד וימלוך וימת, והיא אשה זונה דמפתה בחלקת לשון נכריה אשר נופת תטופנה וגו'. ומזה בא לידי מינות להכחיש השגחה ושכר ועונש וכל עקרי תורתנו הקדושה, והוא בסוד ויחל העם לזנות אל בנות מוא"ב ויצמד ישראל לבעל פעור שהם בסוד מ"ט שערי טומאה היפוכא דמ"ט שערי בינה שבדרכי חכמת התורה, ומהם סוד המינים והאפיקורסים שבכל דור, ובעקבות משיחא אשר פערו פיהם לבלי חוק להלעיג על דברי רבותינו בחוצפא וגילויא, ולכן ארז"ל כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת והוא נקודה דחורבה הנ"ל, ומסוד זה הוא מ"ש רז"ל, אל תען כסיל כאולתו הוא באפיקורס ישראל כ"ש דפקר (לשון

(51) ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח עה

הפקרות) טפי. והוא סוד נורא כמ"ש, הפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוין לבזויו. כי עי"ז הוא נותן להם מקום להתחזק יותר ונותן שפע לסט"א כיבוד הצואה הנ"ל.

וז"ס מ"ש הרב ז"ל בסוד ויקבור אותו בגיא מול בית פעור, שכ"ז שפעור עולה ומקטרג, רואה את משה קבור שם ונרתע ושב לאחוריו, והוא סוד עמוק מאד כי קבורתו של משה הוא בהגדות בלבושין נוכראין והוא מחולל מפשעינו בסוד הולך על גחון. והם הלמידי חכמים וצדיקים שבדור שנמסר להם סתרי התורה ורזין דילה אשר הלבישו בלבושין אלו והם אשר עומדים לנגד חכמה חיצוניות הזאת, והוא סוד הכתוב בשירת הבאר ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני ישימון שהוא נקודה דחורבה אשר נגד שם כלת משה בת מלך, והוא הבאר סלע אשר נלקה עליו משה ונגזר עליו קבורה בנחש, ולא ידע איש את קבורתו, בצולמא דלאו הגונה לו, לא תואר לו, ולא הדר וגו', ויתן את רשעים קברו וגו', וכמ"ש רבינו הגדול ז"ל בכתביו, והוא סוד גלותא דיליה ביני ערב רב בדרא בתראה עד אשר יערה עליו רוח ממרום ותתגלה הדעת בארץ. והבן עומק דברים אלו.

(53) ספר פתחי שערים נתיב פרצוף נוקבא דז"א – פתח יג

בנין הנוקבא מכלים ואורות דז"א.

>הנוקבא הוא השליח המסדר ומביא את האורות לנבראים. מכיון שאין לנוקבא כלום משלעצמה, לכן כל בנינה בין בבחינת האורות ובין בבחינת הכלים שלה הוא נעשה ע"י הז"א ממדרגת החזה שלו ולמטה. בנין הכלים (חיצוניות) של הנוקבא הוא כדלהלן. הכלים של הכתר דנוקבא הם נעשו ע"י ב' שלישים התחתונים של הת"ת דז"א. כללות גוף הנוקבא כולל הכתר (כתר, דעת, ת"ת) נבנו ע"י שליש וחצי התחתון של הת"ת דז"א (כולמר חצי התחתון של הת"ת). מגוף של הת"ת דז"א נעשה גם גוף הנוקבא כדי שיהיו שניהם שווים לאחר גמר תיקונה. ב' הקווין של הנוקבא (ענפים) נבנו ע"י הנו"ה דז"א, וד' ספירות התחתונות שלה ע"י היסוד שלו. האורות (פנימיות) של הנוקבא נכנסו בה כדלהלן. ראשית כל נבנו חלק מן הכתר והנו"ה שלה ע"י החסדים של הז"א. אח"כ התפשטו הגבורות בקו האמצעי של בנוקבא. רק אחר סיום כניסת הגבורות בנוקבא נגמר בנין הכתר שלה ע"י שלקח חצי שליש התחתון (נה"י) של הת"ת דז"א. חצי השני של אותו השליש הוא נשאר שייך לז"א לכתר שלו, כך שב' כתרים אלו של זו"נ המנהיגים את העולם הזה בסוד הנה"י שלהם (שהם שליש התחתון של הת"ת, שהת"ת הוא עיקר ההנהגה) הם קשורים זה בזה, וקשורים בכתר העליון של הז"א בסוד חזרת הנהגת העה"ז אל הנהגת הנצחיות. ענין זה הוא גם סוד ב' המלכים המשתמשים בכתר א'. ירידת הגבורות לנוקבא הוא מן הדעת ששם הם בכללות, אל ו' ספירות הבנין של הו' אלפי שנין מחסד ועד הוד. בכל אלף שנה שולט אור הגבורות על פי ענין אותה הספירה הפרטית של אלף זה. באלף הו' שהוא בסוד ספירת היסוד הגבורות מתקבצים בכללותם קודם כל ביסוד עצמו ואח"כ בעטרת היסוד. תוקף התקבצות הגבורות של אותו הזמן הוא הגורם לתנוצצות נשמתות הערב רב באותם הדורות, ולכן החוצפה היא אז מצויה והגלות היא ביתר תוקף ודוחק. כל גבורות הנוקבא מתפשטים בה כפי המבואר לעיל רק כאשר הזו"נ הם בבחינת אב"א במשך הו' אלפי שנין, אמנם בזמן זיווג הזו"נ פב"פ אז נמתקים גבורות אלו ואינם מתפשטים למטה<.

בנין הנוקבא הוא מז"א מן החזה ולמטה מסוד הכלים והאורות שלו. והיינו, כמ"ש בכמה מקומות שנוקבא לית לה מגרמה כלום, ר"ל שנוקבא היא רק כלל הנבראים וסדר הנהגתם כפי מה שהם מה שכבר נסדרו כל פרטיהם בז"א שהוא העיקר בהנהגה ובהוצאתם אל הפועל, והנוקבא היא השליח המסדר והמביא האורות לנבראים עצמם. וכבר כתבנו במקומו שסוד הכלים הוא שיעורי הנבראים והנהגותיהם כפי מדתם, והאורות הוא השקפת היחוד ופנימיות הגנוז בהם כדי להביא הכל אל השלמות, וזה נמצא בנבראים עצמם, שבכל דבר יש גוף ונפש והנפש הוא הפנימיות שבהם.

ונמצא שבאמת בנין הנוקבא הוא מז"א והתחלקות בנין המדרגות שבה (כלים) הוא באופן זה, שכתר שלה הוא מב' שלישים התחתונים של ת"ת שלו, והוא תחת הפרסה שכבר נסתלקו (משם) האורות למעלה, ונשאר רק בערך נוקבא שורש התחתונים לבד. ולכן כתב הרב (האר"י) ז"ל שז"א השאיר חצי שליש לצורך ת"ת שלו בעצמו. והיינו, שמה שנשאר לבחינת עצמו שאין שם צמצום כ"כ להיות ראוי למדרגתה נחשב במדרגת ז"א. ובאמת השליש האמצעי הוא משמש לפעמים לז"א ולפעמים לנוקבא כפי המדרגה הראוי להנהגה כמשי"ת במקום אחר. והשליש וחצי משמשים לג' ספירות שלה כתר ודעת ות"ת, שכך שיערה המחשבה העליונה שאלו המדרגות יהיו נקשרים בת"ת שהוא עיקר הגוף וכולל כל הענפים.

ומן האור לקחה לכתר שלה חצי שליש תחתון של הת"ת, וחצי האחר הוא לכתר ז"א עצמו,

רב באותם הדורות, ולכן החוצפה היא אז מצויה והגלות היא ביתר תוקף ודוחק. כל גבורות

וכמש"ל בנתיב הקודם (שער ל"ח) שהוא ענין כלילת רצון הנהגת עוה"ז עם רצון העליון של כלל ז"א שורש כל הנבראים הכל א', והוא בסוד אור הפנימי שהוא השקפת היחוד הכולל שניהם יחד, והיה דווקא משליש תחתון דת"ת שהוא סוד נה"י שבו. והיינו, שנה"י אלו נעשו כתר לרחל שהוא הרצון של הנהגת עוה"ז שהוא נה"י שהוא העיקר ותכלית הכוונה שבו הבחירה וכל העבודה, ונה"י אלו נעשה רצון א' בעצם ההנהגה ובכלל הדברים המנהיגים שהוא כתר ז"א, והבן.

ומגוף של ת"ת דז"א (קו האמצעי) נעשה ג"כ גוף ת"ת דנוקבא, ר"ל שת"ת כבר נתבאר שהוא עיקר הכולל הו"ק והם רק ענפים שלו, ונוקבא צריכה שתהיה נכללת עם הדכורא להיות שוה אליו ממש. ולכן אף בזמן שהיא רק מן החזה ולמטה קודם שנגמר תיקונה בשלמות שאז מעבר ההנהגה לנבראים אינו מכללות אורות דז"א עצמם רק מה שנתצמצם מן הפרסה ולמטה, מ"מ צריך ליתן שורש ג"כ שיהיו שניהם שווים ממש לאחר גמר תיקונה, ולכן ת"ת דידה עם שלו משמשים יחד שיהיו ב' מלכים שווים בכל מציאותם כמ"ש הרב ז"ל.

וב' הקווין שלה נבנו ע"י אור החסד וכלים של נו"ה דז"א, כמ"ש, שהחסדים האירו תחלה בנוקבא שעיקר השורש הוא בשביל הטוב, ואחר שנגמר בנין הכלים של הנוקבא אז התחילו הגבורות להתפשט שם, כמ"ש, שנוקבא עיקר ענינה מגבורות שהוא העיקר בהנהגת התחתונים.

וכבר כתבנו למעלה שהדעת בכל פרצוף הוא פנימיות של הו"ק, והוא המסדר כל הפרטים של ההנהגות שצריך להמצא בכל ו' אלפי שנין, כל א' לפי זמנו. וכן היה כאן בנוקבא שתחלה נכללו הגבורות בדעת שלה, ושם נסדרו בכללות לכל מה שצריך לכל הו' אלפי שנין, ומשם נפרטים כל חלק באותו אלף שנה בפ"ע שהם ענין אחד, ואח"כ אותם הפרטים הצריכים לאלף השני הם נסדרים באותו זמן בדרך פרט, וכן בכל הזמן. והוא מה שכתב הרב ז"ל שהניחו

רב באותם הדורות, ולכן החוצפה היא אז מצויה והגלות היא ביתר תוקף ודוחק. כל גבורות

 הגבורות שרשם בדעת ואח"כ ירדו בו"ק בדרך פרט זה אח"ז והם מחסד עד הוד.

וכללות של כל הגבורות מאירים אח"כ ביסוד שלה, ואח"כ כללי הכללות בעטרת היסוד שבה בסוד חותם שבתוך חותם שכתב הרב ז"ל. והוא סוד אלף הששי שהוא נחלק לב' חלקים, תחלת אלף הששי, וסופו שהוא ימות המשיח, שכמו כן במע"ב ביום זה היו שני בריאות בתחלה בריאת החיות ובהמות, ואח"כ בריאת האדם. וכן במלכים הראשונים בפרשת וישלח הם ב' מלכים כמ"ש רבנו הגדול ז"ל בבאורו לספ"ד.

והנה הנוקבא אף שעיקר שליטתה באלף השביעי, זה אינו רק בחינת שליטת עצמה כפי ענינה. אבל בו' אלפים שנה עיקר ההנהגה מז"א ו' ימי בראשית. אבל הם מתגלים ע"י הנוקבא שהיא המעברת המאורות אלו לפי סידורם בז"א לנבראים. ולכן יסוד ומלכות שלה הם נגד יסוד ועטרה שלו (שהיא בחינת מלכות דז"א), ובאלף השישי שליטת הגבורות בכללות ה' ימים הראשונים בעקבות משיחא שבו נגמר גלגול כל הנשמות וגמר תיקונם וסוד הבירור, שלכן אז חוצפא יסגא שהם נשמתין דערב רב והן הן עזי פנים שבדור ואותם הכופרים בתורה שבע"פ ונמשכים לדרך אחרת, וכל הדרכים ודרכי ע"ז ואפקורסות שבכל הדורות שבה' אלפים הראשונים הם מתנוצצים באלף הזה. וכן בזמן הקץ כמ"ש, וברותי מכם המורדים והפושעים בי וגו'. ולכן אז תוקף הגלות ביותר דוחקא בתר דוחקא כמ"ש ברע"מ ובתיקונים, שהם כלל הגבורות כולם. ולכן צריכים שמירה ביותר מן החיצונים והוא סוד חותם בתוך חותם, כמשי"ת ענינו לפנינו בס"ד.

וכל אלו נשרשו תחלה בנוקבא בעת אצילותה באחור ז"א, שזהו בנין פרצופה להיות ראויה להנהגת הזמן בכל אלו הפרטים, וכן בכל עת שהיא במדרגה זו של אב"א מסודרים המאורות

רב באותם הדורות, ולכן החוצפה היא אז מצויה והגלות היא ביתר תוקף ודוחק. כל גבורות

 אלו בה באופן זה שהגבורות אלו מסודרים בה כ"ז שלא נתמתקו עדיין ע"י חסדים דז"א ע"י זיווג פב"פ שהוא ע"י מצות וע"י התפלה כמשי"ת במקומו בס"ד. ומה שאנו מדברים בהתפשטות הגבורות בו"ק שלה שהם בו' אלפי שנין, הוא על זמן המדרגה שהיא אב"א. והבן עומק דברים אלו מאד.

(58) ספר פתחי שערים נתיב פרצוף נוקבא דז"א – פתח לג

ואחר שהיה החורבן בבית שני אז היה המיעוט היותר גדול בנוקבא כמו בחטא אדה"ר שחזרה הנוקבא בסוד נקודה אחת, ועוד נוסף פגם אחר שכל ט' ספירות שלה ירדו לקליפות, והוא כמש"ל שהכוונה הוא שאלו המאורות הגלוים של מלכות שמים שהם פועלים בעולם בעת התיקון נאספו ונתעלמו מן הקדושה, ולא נשאר כי אם סוד השקפת השכינה על ישראל בבחינת שמירה בגלות והוא קשור בלב ישראל באמונה. ולעומתו נבנה בנין נוקבא דסט"א בבחינת פרצוף, שהיא מגלה כל כחותיה בעולם לשלוט על ישראל בגזירות ושעבודים, שכל פרטי העונשים הם אברים של בנין הסט"א הפועלים, ואדרבא שכחות הקדושה מתלבשת בהם ונותנת לעומת כל כח ומאור שבהם כח לנגדו בפרטי המדרגות שבסט"א המכוונים לנגדם בסוד ומלכותו בכל משלה, וע"ז נאמר איכה יעיב באפו ה' את בת ציון וגו', שכבר נתבאר שב"ת היא נוקבא כשהיא בסוד נקודה תחת היסוד שנקרא ציון, והוא החשך שגרם במאורות שבה הם העננים המכסים את אורה, כמ"ש, סכות בענן לך וגו', השליך משמים ארץ וגו', ולא זכר הדום רגליו וגו', שנפלה תחת רגלי ז"א בעטרת היסוד שבו לבד כמ"ש הרב ז"ל. וע"ז אמרו, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, שכל השלמות שהיה תחלה לישראל שהוא הארת ט"ס של הנוקבא נתנה להם, וצו"ר הוא כזב"י בת צו"ר שהם אחוריים דאלהים יונקים מסוף מלכות דעשיה ששם שם א"ל אדנ"י שהוא צ"ו.

והאחוריים הוא ר' והוא סוד השק"ר הגובר בעולם מסוד חכמות חיצוניות שע"ז נאמר, והאבדתי חכמים מאדום וגו' לע"ל, ושם הוא דרך נח"ש על צור שהוא לשון שקר ותרמית בפומיה מפתה וקצת הטוב שבו מעורב בשקר, וכתיב, והשלך אמ"ת ארצ"ה סוד צו"ר הנ"ל, שהתורה בעוה"ר ירדה לעפר. ועיקר הפגם בתורה שבע"פ שהוא הנוקבא, ומשם צץ הזדון ופרח מטה הרשע

(58) ספר פתחי שערים נתיב פרצוף נוקבא דז"א – פתח לג

להתפתות אחר אשה זרה בור צר"ה נכריה אשר מים אין בו רק נחשים ועקרבים יש בו ולהחשיך מאור תורה שבע"פ, שכל זה גרם הכאת המטה בסלע ע"י משה שדרך המטה בצו"ר, כמ"ש, דרך נחש עלי צור כמ"ש בזוהר פרשת חוקת, ולכן נגזר עליו גלות בין ערב רב, והוא סוד משחת מאיש מראהו, דקבור בגיחון בצולמא דלאו הגונה ליה, במאמרים הסתומים בדברי אגדה בתורה שבע"פ כמ"ש רבינו הגדול ז"ל בכתבים, שמזה בא שהוא מחולל מפשעינו מבוזה בין הערב רב כמ"ש במ"א באורך, ומזה בא שפלות ישראל בגלותא בסוד רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט, שט"ס ראשונות שבה ירדו לקליפה שמשם בא גדולתם של ישראל כמ"ש. ושליטת היצה"ר בסוד הערלה החופה על עטרת הברית ששם הוא נקודה דילה רישא דילה, ועי"ז נתנה להם שליטה ורוצים לאחוז בקוצו של ד' דאח"ד להשכיח שמו ית' מישראל ע"י פתוי חלקת לשון נכריה שגבר בעוה"ר בסוף אלף הששי בעטרת יסוד הנ"ל שהם סמוכים לערלה הנ"ל, אם לא ע"י התורה הנשאר לנו, כמ"ש, כי לא תשכח מפי זרעו וגו'.

(63) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח ט

ביטול נחש דו"נ דסט"א ע"י ב' נחשים דקדושה.

>המשיח הוא המתקן את בחינות ב"ן הצריכות תיקון ולכן הוא בסוד הנוקבא. משה ומשיח הם באותה המדרגה רק שמשה בדכורא (מ"ה) ודוד בנוקבא (ב"ן) ושניהם כעת בגניזה (פנימיות התורה וגילוי המשיח). בגלל שב' נחשים אלו דקדושה אינם גלוים, לכן יש עדיין חיות לסט"א. שורש שליטת הנחש דסט"א הוא במקום אות ע' של אמצע ספר תהילים שהיא אמצע הנוקבא בחזה שלה. ב' נחשים דקדושה ששורשם בפרצוף לאה הם המבטלים כח של ב' נחשים של הסט"א משה ע"י שהוא קבור מול בית פעור, והמשיח ע"י מדת הענוה שהיא היפוכא ממדתו של עשיו בעזות וחניפה. גם גאותו של טיטוס הרשע נתבטלה בזה שהושפל ממדרגתו ע"י ידי יתוש קטן (בסוד לאה, מדת הענוה) שנכנס בחוטמו<.

ומשיח הוא ברזא דנוקבא שע"י גמר כל התיקונים דב"ן, ונגדו ספר תהלים שתיקן דוד בדרגא דיליה שהוא ג"כ ה' ספרים לעומת חלקי מאורות של מ"ה שבתורה, ומרכז שלו ע' תלויה הנ"ל שסוד ע' הוא ז' נקודות של ב"ן שנשברו והיא המרכז של כל חלקי מאורות דב"ן, והוא סוד חזיר מיע"ר אלוף עיר"ם שמשם כחו של עשו והאביד שריד מעי"ר, והוא הנחש שגרם מיתה לכל הברואים ונטל חיותו של אדם ח"י עם נח"ש נעשה עש"ו שמשם נמשך לו חיות, והע' תלויה שצריך להעלותה למעלה, והם הבירורים של ב"ן שעולים למעלה בכל יום עד ביאת משיח שבימיו גמר כל התיקונים ומשיח גנוז שם בסוד עטרת היסוד שהוא מכוסה כעת בסוד הערלה החופה על היסוד שהוא כתנות עו"ר דנוגה בע' כחות שלה שהם כלל ע' אומין שנכללו כולם בעשו, והוא מ"ש דמשיח יתיב אפתחא דרומי, והוא בסוד מרכז הסט"א שכוללת כל הקלקולים של כל הז' מלכי אדום, ועליו נאמר ג"כ כל הפרשה בישעיה, והוא מחולל מפשעינו וגו' כן

(63) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח ט

משחת מאיש מראהו ויתן את רשעים קברו וגו'.

ונדרש על משה ומשיח ששניהם במדרגה אחת רק שמשה בדכורא ומשיח בנוקבא והוא נחש עקלתון, ושניהם בגניזה רק שמשה מאיר בכל דור מבתר כותלא ע"י תלמידי חכמים שבדור והוא גלותו ביני ערב רב, והוא ע"י התיקונים שנעשים בכל דור ע"י ישראל בתורה ובמצות, אבל התיקונים עצמם אינם מתגלים כלל ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ונגנז לגמרי בסוד הרג את הנקבה ומלחה לצדיקים כו'.

וכ"ז שב' הנחשים האלו נגנזו אז יש חיות עדיין לסט"א, והוא מצד הקלקולים שנמצאים עדיין כ"ז שלא נגמר הבירור, ואז נתחבר ח"י עם נח"ש והוא שליטתו של עשו, וז"ס טיטו"ס שהחריב הבית, שי"ס (של טיטוס) הוא ע' דיער, ו' הוא ו' של גחון, ונשאר ט"ט בסוד ח"י, והוא אשר הכניס זונה לק"ק בעוה"ר בסוד ציון נקודה שבה מחלליה מות יומת, בסוד מ"ש זכור ה' לבני אדום וגו' האומרים ער"ו ער"ו עד היסו"ד בה, והוא כולל ג"כ ב' נחשים דסט"א נחש בריח ונחש עקלתון דו"נ דנוגה והוא סוד המקטרג והמפתה, והם שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, והם השעבוד והעוני בגלותא והחטאים שגורמים לישראל בביטול תורה ומצות.

והנה התורה הוא בדכורא ונקודת מרכז של ז"א הוא בחזה בסיום יסוד אימא במקום התורף ששם מסתיימים רגלי לאה, ולכן שם כל הולך על גחון, ומשם התחלת שליטת נחש דדכורא כמ"ש רבינו הגדול ז"ל בביאורו לספד"צ, שדכורא דסט"א הם אוחזים בידהא שהם ברגלין דדכורא, ונוקבין ברגלהא דנוקבא נו"ה דידה מן החזה ולמטה ששם רגליה יורדות מות דהאי אשה זונה כו', והוא בסוד ע' ריע"ר דאמצע תהלים שהוא בנוקבא בחזה דידה למטה מן הפרגוד ברגלין דרחל:

(63) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח ט

והנה נוקבא רחל היא מתחלה מחזה ולמטה דז"א בסוד יעקב והוא בתהילם נעים זמירות ישראל שלכן קמ"ז מזמורים שם כמנין שנותיו של יעקב, ותורה נגד ז"א ישראל. ולכן משה קבור נגד בית פעור שגניזתו נגד יסוד דאימא המסתיים שם להגן נגד נקודה דחורבה לתתא, ומשיח הוא ג"כ בדרגא דענוה מלאה בסוד עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות שהוא חמ"ר ואתו"ן שע"י יתבטל כל כח הנחש האוחז בזנבי שוליהן דכוכביא ראשי תיבות וס"ת שלהם כמש"ל, וכולל שניהם לאה ורחל והם ב' משיחין משיח בן יוסף ברחל ומשיח בן דוד בלאה. ועשו הוא היפוכא דענוה כמ"ש בעובדיה, זדון לבך השיאך וגו' אם הגביה כנשר וגו'.

וכן טיטו"ס כשנכנס לק"ק ואמר אי אלהימו וגו', ולכן יצתה בת קול ואמר, לי בריה קלה כו' ויתו"ש שמה שהוא בסוד משה ומשיח ששניהם בסוד ענוה כמ"ש, והם ב"פ נחש הנ"ל והוא רוחא דחיי דנשיב לבריה דדוד כמ"ש חיים שאל ממך נתת לו וגו', והוא הנכנס בסוד ב' נחשים של סט"א בגלותא דלהון, משה בסוד התורה בנשמות של תלמידי חכמים שבדור, ומשיח ג"כ סובל מרעין כו', ונכנסו בחוטמו של נחש בריח ונחש עקלתון דסט"א ליטול חייו ממנו בסוד הז' שנים שהנחש מעבר ומוליד, וז"ש יתו"ש לנח"ש שהוא רפואה לנשיכת הנחש בעקב דיעקב שהתחיל מחטא אדה"ר, וגמר התיקון בימות המשיח ע"י משה ומשיח כמ"ש [ומכאן תבין סוד ושת"י אשת אחשורש שהיתה ג"כ בסוד ב' נחש הנ"ל, וסוד הכנעני מלך ער"ד שהוא עמלק משורש נחש יצא צפ"ע שהוא בסוד התרפים האלו בלאה ורחל, והבן מאד], ולכן נכנס היתוש בחוטמו כי רוחא דהיי נשיב מחוטמא למשיח בריה דדוד ונוטל סוד ח"י מעשו ונשאר נח"ש, והוא ט"ט דטיטוס כמ"ש וניטל חיי"ם שלו, ודי בזה:

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח י

תיקון שעשו הלוחות וקלקול חטא העגל.

>הנהגת דור המדבר היתה ע"י פרצוף לאה בסוד הנפלאות, כדי לחזק את ישראל בקשר היחוד והאמונה. למרות שבדור זה נתתקן פרצוף לאה, רחל שהיא בסוד הנהגת הטבע לא נתתקנה לגמרי, ובמדרגה זו היתה עדיין שליטה לסט"א. ע"י נתינת הלוחות הראשונים נתתקנה רחל אף היא, ואז נראה גילוי יחודו ית' גם בהנהגת הזמן. ענין נתינת הלוחות שהם מסוד החו"ג של הדעת, הוא סוד התיקון ע"י המתקלא שהוא גילוי הדעת בארץ. גילוי זה הוא בא כתוצאה מחיבור הדו"נ ע"י הדעת, שהוא תיקון כל הקלקולים שבב"ן ע"י המאורות של מ"ה, והוא תיקון של חטאו של אדה"ר (עץ הדעת). אלו לא היו ישראל חוטאים בעגל, היה אור התורה גורם לגילוי הדעת בארץ, כך שגם בהנהגת העוה"ז היתה מתגלה הנהגת העוה"ב, והיה הרע מתבער מן הארץ. כתוצאה מן החטא כל התיקונים שנעשו ע"י הלוחות הראשונים חזרו לקלקולם, ושוב נסתלק הדעת מן הבריאה. חטא העגל נעשה ע"י הערב רב שנשמותם לא היו מבוררות כפי הצורך למקבלי התורה. ע"י שהערב רב מסרו את ההנהגת העולם למשטרי השמים הם פגמו בב' הנוקבין דקדושה רחל ולאה שעל ידם היא ההשגחה הפרטית. הלוחות הראשונים היו בסטרא דדכורא (מ"ה) ולכן היה בכחם לתקן את ב' בחינות הנוקבא (ב"ן). הלוחות השניים נתנו בסטרא דנוקבא ששם הוא סוד הפירוד, ולכן לא היה בכוחם לתקן את הבריאה לגמרי, ונשאר לסט"א כח להחזיר את העולם לתוהו<.

ועתה נבאר סוד הלוחות וסוד עון העגל שכתב הרב (האר"י) ז"ל, והוא שקודם חטא העגל זכו ישראל לקבל את הלוחות בסטרא דדכורא מנו"ה שלו, ואם לא היו חוטאים היה התיקון נעשה במהרה, והיה זו"נ פב"פ ורחל היתה נתקנת לגמרי. והוא שכבר נתבאר שהנהגת דור המדבר

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח י

היה בסוד לאה בסוד הנפלאות כי כן היה ראוי, שעדיין לא נתחזקו ישראל בקשר היחוד והאמונה כראוי, והיה צריך גילוי מלכותו ית' אליהם בסוד הנפלאות, אבל רחל שהיא סוד הנהגת הזמן לא היה בתכלית התיקון, ובמדרגת הנהגה זו היה סט"א עדיין שולט בסוד הכוכבים ומזלות ליתן להם הכח והממשלה, שלא נתגלה יחוד השגחתו בכל העולם כמו שיהיה לע"ל. וז"ס שרחל היתה אב"א ולא האירו בה תיקונים של מ"ה בבחינת פב"פ שהוא התיקון הגמור של המתקלא, אלא הסט"א עדיין יש לה שליטה בעולם, וכוונתו ית' בנתינת הלוחות לישראל לעשות התיקון הגמור להחזיר רחל עם ז"א פב"פ, ור"ל שגם הנהגת הזמן יהיה נשלם ונראה בו גילוי יחודו שהוא תיקונים של מ"ה, וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' זו"נ דסט"א חמה בישא וסיהרא בישא, אלא והיה אור הלבנה כאור החמה כמו שיהיה לע"ל. והענין, כי הלוחות הם מסוד חו"ג של הדעת ב' עטרין ה"ח וה"ג והם בימין ושמאל, והוא סוד התיקון ע"י מתקלא שהוא גילוי הדעת בארץ ויכירו כל הנבראים כבודו ית' ע"י גילוי התורה שהיה בעולם, והוא סוד חיבורא דדו"נ ע"י הדעת שהוא תיקון חיבור מ"ה וב"ן, כל קלקולים של ב"ן ע"י מאורות של מ"ה שהוא תיקון חטא אדה"ר בעץ הדעת טו"ר שהוא בב' לוחות שבלב ב' חללים ששם ב' יצרים יצה"ט ויצה"ר שנמשכים ממ"ה וב"ן, והם ע"י האותיות שנחקקו בב' לוחות אלו סוד האורות שבתוך הכלים שהוא בסוד הדברות של הקב"ה שהיו נחקקים בלוחות מסוד הדעת כמ"ש, כתובים באצב"ע אלהים שהוא שם הדעת בגילופי יודין, והוא גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא דו"נ מ"ה וב"ן. ולוחות עצמם הם בנו"ה שהם סוד שמים וארץ ב' צבאות מעלה ומטה, וסוד צבאו"ת הוא כלל אותיות התורה עם מנצפ"ך שהוא כמנין צבאות תצ"ט ופלגא, והוא בא"ב כסדרן ובתשר"ק בסוד דו"נ, והם שמים וארץ שהם בב' לוחות כמ"ש, אף ידי יסדה ארץ וימיני

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח י

טפחה שמים, ה' אצבעות ימין וה' דיד שמאל, וע"י הדברות שבלוחות מחברים שמים וארץ, והוא סוד ב"ן שבו הקלקולים, וכח ההפסד הוא מאותיות תשר"ק בסוד גלגל האותיות רל"א שערים אחור, ואותיות כסדרם הוא רל"א שערים פנים, והדבור שנחקק בלוחות הוא הדעת בב' עטרין חו"ג, שבזה היו מתחברים מ"ה וב"ן ונתקנים כל הקלקולים.

ואלו לא חטאו בעגל, היה גילוי הדעת בארץ בגילוי אור התורה שבזה היה מתגלה כבודו לנבראים, והיה מתבער רוח הטומאה מן הארץ. והוא מ"ש הרב ז"ל שהלוחות עצמם היו בסטרא דנוקבא שהיא נקראת אב"ן בסוד שם ב"ן, ומצד הדכורא נקראים לוחות הברית שהוא סוד הארת תרי"ג אורות שברוח לתרי"ג שבנפש שהוא הארת מ"ה בב"ן בחיבורא דלהון.

והיו ניתנים מב' פרקין אמצעיים דנו"ה דדכורא שהוא סוד הארת חג"ת שבנה"י, והיינו שגם בהנהגת עוה"ז יתגלה סוד הנהגת עוה"ב, והוא נגד גופא דנוקבא ששם מתחברים יחד בגוף אחד שאין שם סטרא דפרודא, כי עיקר אחיזת הרע הוא בנו"ה דנוקבא דרגליה יורדות מות, ולכן שם מסטרא דפרודא בסוד ותפשקי רגליך וגו' ע"י אשה זונה.

וכוונתו ית' בנתינת הלוחות היה לגלות סוד היחוד, ולכן ניתנו מגופא דילה נגד חו"ג דילה למעלה מן הפרסה, ומשם היו עולים למדרגת הדכורא עצמה בסוד לוחות הברית, ועי"ז היה נעשה תיקון כללי בכל המאורות עד שהיתה נוקבא חוזרת פב"פ ולא היתה מתפרדת ממנו לעולם, וההנהגה היה בפרצוף רחל העיקרי, והיינו, שגם שורש התחתונים היה מקבל התיקון הגמור וראוים לקבל כל אורות השלמים דמ"ה.

וחטא העגל גרם קלקול בכל המאורות ממש מעין שבירת הכלים שכל המאורות חזרו לקלקולם ונסתלק הדעת שהוא המתקלא והוא סוד אותיות של הלוחות שהיו פורחות למעלה, והלוחות עצמם נשברו שהם הכלים דב"ן:

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח י

 וקלקול הזה היה ע"י ערב רב שהיו מסוד סיגי הנחש שלא נתבררו כל הצורך מסוד בלע בן בעור, והוא אחוריים של הדעת מאחורי משה, והם אשר עשו את העגל שהוא מסוד הגבורות ושם עירו דנהבה וכמ"ש באד"ר (קל"ה א') בלע בן בעור תאנא הוא גזירת דינא תקיפא דתקיפין כו', והוא שו"ר בסטרא דצפון, והוא סוד אחוריים דאלהים בגילופי יודין ואותיות הפשוטים עם הכולל.

ועגל הוא ביסוד למטה האי רדיא דמיא לעגלא לתהומא עילאה כו', שהוא יסוד כמ"ש במקום אחר והוא בב' נוקבין לאה ורחל בדעת וביסוד, ומסרו ההנהגה למשטרי השמים ובזה פגמו בב' נוקבין דקדושה שע"י השגחה הפרטית, ופגמו ג"כ בסוד ד' דאחד שהוא קשר של תפילין בלאה סוד גילוי נפלאותיו ית' בסוד הורד עדיך מעליך וגו', שהוא כתר של תפילין עד אחר שתיקן משה בתפלתו וחזר לו סוד ד' דאחד הנ"ל בסוד וראית את אחורי כמש"ל.

וניתנו אח"כ הלוחות בסטרא דנוקבא לתתא בנו"ה דילה ששם הפירוד, והיינו, שאף שחזר ונתקן לא היה תיקון לגמרי, שעוד יש כח גדול לסט"א להחזיר העולם לתהו ובהו, כמו שהיה בעת החורבן ובגלות ובכל הזמנים שהיה הפגם ע"י התחתונים:

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יא

חטא העגל.

>כללות התיקונים לכל הקלקולים שהם באימא מתחלקים לימין ושמאל. האורות הנשפעים מצד ימין הם בסוד אור ישר וחסד חינם הנשפע לנבראים בכל בוקר לא על פי מעשיהם. האורות הנשפעים מצד שמאל הם בסוד אור חוזר מצד הגבורה על פי המעשים בדין בלבד. משום כך הערב רב עשו את העגל בזמן מנחה דוקא שהוא זמן שליטת הדין, כי חשבו שעל ידי אותו המעשה יהיו האורות של מדת הדין ממותקים ולא יקפידו על מעשיהם הרעים. וזו היתה טעותם, שבאמת השגחתו ית' הפרטית היא תמיד קיימת בישראל אף בהנהגת הטבע והמזלות, ולא קשה לפניו לשנות את הטבע שהוא רק כלפיו ית' ככלי ביד האומן. כתוצאה מחטא העגל נשברו הלוחות ושוב נסתלקה הדעת מן הבריאה, ורחל חזרה להיות בבחינת נקודה בלבד, והארת פרצוף רחל נסתלקה לגמרי. באותו זמן היה הקטרוג כ"כ גדול עד שלמעשה נתבטלה הנהגת הטבע לגמרי. לכן רצה הבורא ית' להתחיל את בנין העולם מחדש ממשה שהוא בסוד לאה, היינו שיתקיים העולם רק ע"י הצדיקים שבכל דור שהם רחוקים מן החטא. אמנם ע"י תפילתו של משה רעה"ש, חזרו ב' בחינות הנוקבא לתיקונם. כך הוא גם במשך כל הדורות, שבעת שהסט"א מתגבר על כל פנים נשאר קשר עם הקדושה ע"י עבודת ותפילת הצדיקים ות"ח של אותו הדור שהם בסוד ניצוץ משה רעה"ש. ענין זה הוא סוד המלחמה התמידית בין הסט"א ובין הקדושה עד כלות הו' אלפי שנין<.

וסוד עג"ל הוא, כי י"ש אורות הם בעלמא דאתי בסוד להנחיל אוהבי י"ש, והוא סוד כלל התיקונים לכל הקלקולים שהם בסוד הבל תהו ובהו, כמ"ש, כל הגוים כאין נגדו וגו', כמ"ש בנתיב שבירת הכלים, שכח ההעדר וסילוק הקדושה הוא מציאת הרע, וכל התיקונים הם באימא

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יא

שלכן שם סלקין כולם באלף השביעי לתקנם מקלקולם בסוד ונקה סוד התשובה במים טהורים, ולכן שם מציאות י"ש לכל בחינות העדר וכח ההפסד שבקלקולי ב"ן שהוא סוד עליית שם ב"ן לס"ג.

והם ש"י כללי מאורות שהם מתחלקים אח"כ לימין ולשמאל ב' קווי מדות ההנהגה חו"ג, או"ר בימין וק"ג בשמאל כמנין מנח"ה, והם בסוד אברהם ויצחק, אברהם בבוקר סוד אור ישר ויצחק במנח"ה אור חוזר, והיינו, שבבוקר הוא שם אל על כחו הגדול שמשפיע לכל א' די מחסורו, גדול אדוננו ורב כח וגו', ואלהים הוא ע"ש ההשגחה בתחתונים במעשיהם והוא אור חוזר שמקבל מעשיהם ואז משפיע בסוד אור חוזר ר"ל לפי המעשים בדין, משא"כ בבקר בלא הביט אל מעשיהם כמ"ש רבינו הגדול ז"ל בליקוטים.

וז"ס שעשו העג"ל בזמן מנח"ה כמ"ש, כי בא שש כו'. והוא סוד עמוק שחשבו לעשות להם מקום להסתר ממה"ד, שמא לפי מעשיהם לא יהיו ראוים אז יקבלו שפעם בהנהגה טבעיית ע"פ המזלות, בחשבם שלשנות הטבע קשה לפניו ית' אם לא ע"י עון גדול, ובזה פגמו, שבאמת השגחתו ית' בפרטות ע"פ ההנהגה טבעיית ג"כ הוא מאתו ית', ואין לטבע שום התפעלות כלל רק ככלי ביד אומן, וכל פסיעה ופסיעה הכל בהשגחה פרטית. ולכן עשו עג"ל למתק ק"ג אורות של הדינים ולהסתר ע"י שור בצפון, שבאמת הנהגת המזלות הם בסוד כלים נשברים, כמ"ש אותי עזבו וגו' לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים, כי הם מסוד שברי כלים מז' מלכין דמיתו, אבל ישראל תלוים בעוצם השגחה עלוינה בסוד הדעת שהוא המתקלא המתקן הכלים בב' עטרין חו"ג הנ"ל.

ולכן ע"י חטא העגל גרמו שבירת הלוחות וסילוק הדעת וכלים נשברו, והנהגתם העליונה בסוד

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יא

לאה ורחל נתעלם כי הנוקבא חזרה נקודה אחת, וכן לאה והוא סלוק הנפלאות, ומשה יקח את האה"ל ונטה לו מחוץ למחנה סוד לא"ה והוא גניזת הדעת וגם כלת משה, וכמ"ש, הנה אנכי שולח מלאך וגו' כי לא אעלה וגו', ונסתלקו ג"ר דדכורא בסוד ויתנצלו בני ישראל את עדים וגו', שהם ג' זיונין (מוחין) דשעטנ"ז גץ כמו בשבירת הכלים ממש, והם בסוד כתר תפילין של ישראל, וממילא נסתלק הארת לאה שהוא בקשר של תפילין.

והוא מ"ש הרב ז"ל שרצה המאציל לסתור בנין רחל נוקבא העיקרית ולבנות פרצוף לאה מסוד י"ס שלמות כדי שלא יגיע שם הפגם כ"כ. והיינו, שקטרוג הסט"א הגיע כ"כ עד שנתבטל ח"ו בנינה דרחל לחזור בסוד נקודה אחת באופן שלא היו ראוים הנבראים להתנהג במדה זו של נוקבא הנהגת העתה הזמנית, אם לא שיהיה בנין מדה המנהגת את הנבראים במדרגה עליונה בסטרא דאו"א שרחוקים מגדר אחיזת הסט"א, שלא כפי הנהגת רחל שנבנית מז"א שהוא ו"ק שבו הבחירה ואחיזת הסט"א.

ובאמת הוא חורבן העולם ממש, שלא כן היה כוונת הבריאה שיהיה הסט"א נמצאת ויהיה הנהגת הנפלאות נעלמת, רק שיתגלה בעתים רחוקים מיוחדים לו, בכדי להרבות השכר ולהחזיר הרע לטוב. ובאמת דברי הרב הקדוש (האר"י) ז"ל נעלמים ונסתרים כדרכו, שבודאי אין כוונתו שכן היה ברצון המאציל, שהרי להיפוך ארז"ל שהקב"ה נתן מקום למשה רעה"ש להתפלל על ישראל כמ"ש, ועתה הניחה לי וגו', אלא כוונתו שראינו שהוא ית' הודיע למשה עד היכן הגיע פגם עון העגל, שגרמו שבירה גמורה וביטול סדור הנהגת הבריאה ע"י ו"ק בסוד הבחירה, והיה כוונתו שמשה רעה"ש יתקנם ויחזיר לסוד התיקון של רחל ע"י התורה וגילוי הדעת, וגם לתקן לאה כמ"ש וראית את אחורי וגו', וכן חזרה השגחתו ית' עליהם בסוד השכינה כמ"ש, פני ילכו וגו':

ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יא

 וכן הוא בכל דור, שבכל זמן שהחטאים גורמים והסט"א מתגבר, מ"מ נשאר קשור בסטרא דקדושה שלא יגרום ח"ו ביטול גמור למאורות הקדושה, אלא חוזר ומתקרב אל התיקון ע"י תלמידי חכמים וצדיקים שבדור שהם בסוד ניצוץ משה רעה"ש. ונמצא שכל ענין של דור המדבר עם משה הוא בכל זמן ובכל דור, והוא סוד הבחירה והמלחמה שבין הסט"א לסטרא דקדושה עד כלות ו' אלפי שנין. וכן סוד עובדי הבע"ל בבית ראשון ופריצי הדור בבית שני, וכן בכל הדורות ברשעי ישראל המינים והאפיקורסים, הכל הם ניצוצות של ערב רב הרוצים לבטל בנין נוקבא דקדושה ולמסור ההנהגה לטבע ח"ו לצאת מדרכי התורה, והם המחטיאים את ישראל והצודדים נפשות יקרות ברשתם כענין ערב רב ממש שהחטיאו את ישראל בסוד דע"ת חיצוניות, ער"ב ר"ב כמ"ש בתיקונים בכ"מ.

והוא מ"ש הרב ז"ל שרצה לעשות בנין העולם ממשה שהוא בסוד לאה, והיינו רק בסוד צדיקים שבדורות שהם מניצוצי משה שהם רחוקים מן החטא, והיינו שהראה לו שכעת לפי החטא א"א להתנהג במדרגה זאת אם לא בהנהגה עליונה יותר שהוא רחוק מן הסט"א לפי מדרגת הצדיקים וכמ"ש. והבן דברים אלו מאד.

(69) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יג

שרש הנוקבא בג' הנקבים דז"א מקום יניקת הסט"א.

>עיקר בנין הנוקבא הוא מג' הנקבים של הפה, של הטבור, ושל יסוד ז"א, ודרכם מתגלים הגבורות של הנוקבא. בגלל שמקומות אלה הם בסוד הצמצום והסתלקות האור, לכן משם יונקים כוחות הסט"א. כדי למנוע יניקה זו, ניתנת שמירה והגנה למקומות אלה ע"י החסדים דמ"ה (דכורא). כאשר האורות יוצאים כסדרם מג' מקומות אלו, אז נמצא העונג בכל המדרגות. אבל כאשר הסט"א נאחזת במקומות אלה, כלומר, כאשר החסדים המגולים מסתלקים משם, אז יוצאים מג' מקומות אלה ג' נגעים שהם בסוד היפוכא דענג. ג' נגעים אלו הם אלה שנזכרו בתורה והם נגד רחל ולאה ונגד שילובם בחזה דז"א (מקום רגלי לאה בכתר רחל) והם גם אז סוד ב' נוקבין בישין דסט"א. בג' מקומות של הנקבים נמצאים הג' אלפין של מילוי מ"ה (יו"ד ה"א וא"ו ה"א) והם הג' פעמים אור שהדכורא נותן לנוקבא בכללות, שבזה היא מתקשרת אל סוד הייחוד ע"י חיבור ב"ן במ"ה. הנוקבא היא בסוד העו"ר של הדכורא שאין לאותו העו"ר חיות בפ"ע רק בעת שהוא דבוק ומחובר אל הבשר (דכורא) והוא גם העו"ר שנעשה ממנו קלף לכתיבת ס"ת שהתורה (דכורא) אינה יכולה להתגלות אלא ע"י אותה כתיבה על הקלף (נוקבא). הנוקבא דסט"א היא בסוד כותנות עו"ר שהיא קליפת נוגה הרוצה להתקרב (לינוק) אל הקדושה והוא הכח שפיתה את אדה"ר בחטא עץ הדעת. הנוקבין דסט"א הן ג"כ בסוד ב' בנות לוט שהן כנגד רחל ולאה דקדושה. שרש הנגעים הוא בעון לה"ר (מצורע). שרשם של הערב רב אף הוא בסוד נג"ע ר"ע. נגעים אלו הם כנגד ב' נוקבין דסט"א שהן בסוד החנופה וגסות הרוח<.

והוא מ"ש הרב ז"ל בסוד הג' אלפין דמילוי שם מ"ה שהוא בג' מקומות הנ"ל. שא' ראשונה בה"א ראשונה בסוף ג"ר בפה בדעת, וא' שבוא"ו דהוי"ה בחזה בנקב טבור, וא' דה"א אחרונה בעטרת

(69) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יג

היסוד, ושם ג' שרשים של הנוקבא שעיקר בנינה במקום גילוי הגבורות, הא' בפה בסוד מנצפ"ך מישרים. וכן בטבור, שם סנהדרין של מעלה סוד שולחן בצפון, הרוצה להעשיר כו', ושם מזונות בסטרא דצפון. וכן בעטרת היסוד כללות הגבורות כידוע.

ולכן שם נגד הג' מקומות יוצא כח לסט"א שאחיזתה במקום שיש נקב ופתיחתה ששם הוא בסוד צמצום והסתלקות, ולכן הוצרך שם להיות נגדו הארת כללות ה' חסדים בכדי להגן על הדינים המושרשים שם, שבזה נעשה קשר ויחוד שיחזור הכל לטוב והנוקבא תהיה מאירה ע"י חסדים דמ"ה והם כללות ה' חסדים שמאירים שם בג' מקומות הנ"ל כמ"ש הרב ז"ל וכמ"ש רז"ל ע"פ ושקל בפלס הרים וגו', שנגד כל חלל ובקיעה יסד לנגדו הר לפי ערך הבקיעה כדי שיתקיים העולם.

וסט"א שיש לו אחיזה בג' מקומות הנ"ל הם נקראים נגעים שהוא בסוד היפוכא דענ"ג לנג"ע. והענין, כי מקור השפע והתפשטות הקדושה הוא בסוד ענ"ג שהוא ע'דן נ'הר ג'ן כסדרם כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, והוא בג' מקומות הנ"ל שהם כלל ג' חלקי הפרצוף רב"ג, שעדן בבינה שם הדעת והוא עוה"ב. ונהר בו"ק בחזה ז"א. וגן בנוקבא מלכות בעטרת היסוד. וכאשר המאורות יוצאים כסדרם, אז האילנות של ג"ע מאירים ומוציאים פירותיהם, והענ"ג נמצא בכל המדרגות. אבל כשח"ו הסט"א מתגבר, אז ויחמוס כג"ן סוכו וגו', וכתיב ונהר יחרב ויבש וגו' שחוזר השפע ומסתלק בסוד סילוק הנר"ן למעלה, והוא נקרא נג"ע בהיפוכא.

והוא סוד מ"ש שמצורע חשוב כמת, סילוק הנפש למקורו, והוא סוד מוחין דאבא שמסתלקים והוא בסוד השינה והוא א' מס' במיתה כמ"ש בסוד הנסירה במקומו, רק ששם הוא בשביל צורך התיקון לנוקבא, וכאן הוא בהיפוכא פגם דילה בהסתלקות החסדים המגולים נגד ג' הנקבים

(69) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יג

הנ"ל. והם הג' נגעים שהזכירה התורה שאת כו' שהם א' נגד לאה, ב' נגד רחל, וספחת הוא נגד החזה ששם רגלי לאה שנכנסים אל תוך כתר רחל ולכן נחשב לכאן ולכאן, והוא מ"ש שספחת הוא תולדה לזו ותולדה לזו.

והוא סוד הב' נוקבין בישין של הסט"א שע"ז ארז"ל, זכה נעשית לו עז"ר לא זכה כנגדו, והוא כי ב' נוקבין דקדושה הם דבוקים בסוד עו"ר של ז"א, שהנוקבא לוקחת קצה האורות והמדרגות של ז"א בחינה עשירית שלהם, וכמ"ש הרב ז"ל בסוד עו"ר בעד עו"ר וגו', והוא מסוד הכאת שם הוי"ה אותיות זה בזה יו"ד פעמים ה"א כו' כמ"ש הרב ז"ל, שמהכאת האורות ופגישתם זה בזה יצאו מהם ניצוצות כמנין עו"ר לבנין הנוקבא, וכמ"ש ואחר עור"י נקפו זא"ת, לזאת יקרא אשה וגו'.

וג' אלפין הנ"ל הם מסוד ג' פעמים או"ר. והענין כי הנוקבא לית לה מגרמה כלום רק לשמירה לבעלה ומקבלת ממנו כל המדרגות וכמ"ש, אני חומה וגו', השרוי בלא אשה שראוי בלא חומה כו', והוא העור שאין לו חיות בפ"ע רק בעת שהוא דבוק ומחובר אל הבשר, והדכורא נותן לה אור כמ"ש, אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש כו'. אבל הוא נותן לה רק בכללות לבד, והם ג' אלפין של ג"פ או"ר של הכת"ר ובזה מתקשרת אל סוד היחוד בסוד חיבור ב"ן במ"ה ועם עו"ר הנ"ל נעשה בסוד עז"ר לדכורא קיימא דתרין סמכין בסוד ויסגור בשר תחתינה דבאתרהא שקיעא רחמי וחסד, והוא כמ"ש בזוהר דעד שם לא נזכר אות ס' בתורה.

והוא סוד עור שנעשה קלף לכתיבת ס"ת, שהתורה אינה יכולה להתגלות כי אם ע"י כתיבה בקלף והוא סוד גילוי אורות דדכורא ע"י נוקבא כידוע. וז"ס בנין הנוקבא עיקרה בשביל קבלת החסדים ומאורות דדכורא ע"י טיפת זר"ע הנעשה לה בסוד עז"ר שהוא אור שלו, או"ר זרו"ע לצדיק וגו', והאור נגנז ויוצא מים. אבל נהיר לה דרך דופן, ולכן לא נכנס בה רק א' דאור לבד ע"י עו"ר:

(69) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יג

 אבל הסט"א הוא בהיפוכא שהיא בסוד אשה רע"ה דאזלא בגריעו כי אין לה כלום ואחיזתה בסוד כתנות עו"ר קליפת נוגה דרוצה להתקרב לקדושה, כי נופת תטופנה שפתי זרה וגו', והוא שפיתה לאדם בחטא עץ הדעת חויא בישא, וע"י ויעש ה' וגו' כתנות עו"ר וגו', וניטל ממנו חייו ונגזר עליו מיתה, והוא בסוד לא זכה כנגדו כו'. והוא סוד מ"ש אשה רע"ה צרעת לבעלה, מאי תקנתיה, יגרשנה ויתרפא כו'. והם סוד שתי בנות לוט הבכירה וצעירה עמון ומואב נגד לאה ורחל, שעמו"ן הוא נגד לאה אחוריים דשם ס"ג, ומואב הוא הצעירה נגד רחל מאב דבשמיא, כמו בקדושה דאבא יסד ברתא, ולו"ט הוא נגד דכורא דסט"א נגד שם מ"ה דקדושה כמ"ש במ"א.

ושורש הנגעים באים בעון לשון הרע בסוד החיים והמות ביד הלשון שהוא נגד הדעת בלאה נגד הפה דקדושה, דשם הוא בדבור בתורה מרפא לשון עץ חיים, ובהיפוכא הוא בסוד לשון הרע, והוא בסוד מצורע חשיב כמת. וכן סוד ער"ב ר"ב שהם מתחלקים לה' מדרגות בסוד נג"ע ר"ע כמ"ש בזוהר, הם מ"ש קשים גרים לישראל כספחת כמ"ש רבינו הגדול בזה.

והוא סוד מ"ש, אם בתורה משתעי כמה טובה אשה טובה שתורה נמשלה בה, שתורה היא בסוד נוקבין דקדושה והוא בסוד פה הנ"ל בלאה כמ"ש, מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' שהוא בהיכל הרצון דרגא דמשה, והוא בסוד ה' פעמים טו"ב פ"ה ברית הלשון, ואמרו אין טוב אלא תורה, שנאמר, כי לקח טוב וגו', ואי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שגיהנ"ם נמשל בה, והוא סוד אשה זונה הנ"ל כמ"ש, רגליה יורדות מות וגו' בעמקי שאול קרואיה, והיא סוד ח"ק ופערה פיה לבלי ח"ק, והוא סוד לשון הרע, וע"ז נאמר זאת תהיה תורת המצורע וגו' כמ"ש, מרפא לשון עץ חיים. ועל סוד הגדול הזה ארז"ל ע"פ את והב בסופה שני מצורעים היו

(69) ספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה ורחל – פתח יג

 מתהלכים בסוף מחנה ישראל כו', שהם נקראים א"ת וה"ב.

והענין כי אלו ג' נגעים הנ"ל הם א' בלאה בסוד שא"ת היפוכא דענו"ה בדרגא דילה, והוא גסות הרוח כמ"ש בפ"ק דסוטה, כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש כו', והוא סוד אשה זונה הנ"ל, והוא בסוד נפל אש"ת בל חזו שמש וגו', שהוא סוד הסתלקות האור מוחין דחכמה ונשאר שם בסוד חשך, ושם מקום האי אשה זונה כמ"ש בנשף בערב יום וגו', והנה אשה זונה לקראתו וגו'. והוא ענין עמוק מאד, שכלל כחות הסט"א והרע הוא בשני דברים, בחנופה וגסות הרוח, והם נגד ב' נוקבין דסט"א נגד רחל ולאה, שברחל נכללים שתים כא' כמשי"ת.

(77) ספר פתחי שערים נתיב אבי"ע – פתח לב

וכאשר חטא במי מריבה ע"י הערב רב דפגמו ביה, לא זכה לנשואין דילה רק היא ארוסה בסוד הקדושין לבד בסוד האותיות שהם בסוד כל"ה כמש"ל, שמה שנשאר לנו רק בסוד האותיות הכתובים בלוחות ולא בסוד הדיבור, וגם זה גם בסוד לוחות השניות בסטרא דעץ הדעת טו"ר, כי דרכי התורה נעלמו מאתנו ולא נשאר רק בסוד תורה שבע"פ בסטרא דמחלוקת הללו מטהרין כו', והוא ביצירה במט"ט בסוד נער בלי מיתוק שהם בעלי תריסין דאתכנסו תמיד על האי סלע לתברא לה ולהוציא מינה פסוקות פסוקות, שגם משה שזכה לסוד ארוסין נגנז בסוד כל ההולך על גחון שהוא הנחש סמ"א דמותא שהוא סביב מבחוץ למט"ט. ולכן שם אתהפך ממטה לנחש, ואין מוצאין הלכה ברורה מצד השקר של הנחש הסותם מעיינות החכמה. וא' של הכס"א שהוא סוד חותמא דגושפנקא סוד הדעת דממלא לה נסתלק, ונהר יחרב ויבש, ואז דובר שקרים וגו'.

וזה היה כל ענינו של שלמה המלך ע"ה שרצה לתקן זה ולזכות לדרגא דמשה להלכה למשה מסיני ולא השיגו כמ"ש, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. וזה שכתוב שרצה להוריד א' לגבי כל"ה שהוא סוד י' פנימאה שבכס"א שהוא קוטרא דנעיץ בעזקא שהוא בטמירו דגושפנקא כו', שהוא חותם של אמת שהוא עץ החיים. והוא בסוד אהי"ה פעמים אהי"ה דאימא א' שבכסא, ובסילוק א' נשאר מת בסוד נחש שהביא מיתה לעולם.

ומט"ט בבריאה הוא נחשא דחיי בסוד כרו"ב ק"ל שלו שבו רוכב הקב"ה ושט בח"י אלף עלמין שהם מט"ט דמטטרון גי' נחש שהוא עומד על נס (אותיות) מו"ס ד"ו פרצופים שבבריאה. והוא נקרא שר הפנים שהוא בסוד ב' פנים ב' יודין של ה(אות) א', ב' לוחות הנ"ל בסוד כמים הפנים לפנים וגו' כמ"ש שהם אבני שיש טהור כו' ששם המים ביחודא חדא, וכאשר עולה לבריאה אז

(77) ספר פתחי שערים נתיב אבי"ע – פתח לב

הוא משמש לו ונכלל במדרגתו העליון, וכולל גם סנד"ל עמו בזיווגא דדו"נ בסוד ב' צבאות הנ"ל, והא' טמירו דגושפנקא א' דכסא משלים אותו לאל"ף, שמיחד ב' צבאות בסוד אלף אדרין של הדעת בסוד ב' כליות שהם ב' פעמים כרו"ב שמתמלאים ע"י הי' טיפה דחכמה עילאה.

ודעת הוא חוטמא דגושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא ד"ו פרצופים הנ"ל, והוא בסוד הוי"ה הוא האלהי"ם, שהוי"ה באצילות ואלהי"ם בבריאה שהם חו"ב, ושם הדעת באמצע בסוד הבאר כמ"ש וממדבר מתנה וממתנ"ה נחליא"ל הוא שמא שלים הנ"ל, והוא גם בסוד זיווגא דהוי"ה אהי"ה עם ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה, והם גחלי א"ל הנובעים ממעינות החכמה שבאימא נעשו בסוד נחלים והם ל"א נתיבות והראשון הוא שביל גנוז נתיב לא ידוע עיט ולא שזפתו עין אי"ה. ומנחליא"ל במו"ת הוא שמא שלים ד' פעמים בסוד קשירו דכל דרגין ד' פרצופין דאצילות ודבריאה, ועיין מה שכתב רבינו הגדול בביאורו לשירת הבאר.

והנה ממ"ש תבין שסוד מטטרו"ן במקומו ביצירה הוא כולל טו"ר ב' הדרכים והם סוד החיות רצוא ושוב, רצו"א בנוריא"ל ושו"ב במטטרו"ן שהוא מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, שכאשר מסתלק משרשו מבריאה ופונה למטה לעשיה אשר שם הנחש בסטרא דרע, אז מסתלק ט"ט ממנו שהוא סוד ח"י שבטוב כי סטרא דמותא שלטא ונשאר בסוד רמו"ן לבד והוא נוריא"ל והוא בסוד דרך נח"ש עלי צו"ר. אבל כאשר שב לשורשו לבריאה ששם הטוב הגמור ואז הוא בסוד נחשא דחיי שחוזרים בו ט"ט שבפנימיות, אז הוא בסוד ושו"ב גי' שד"י כמש"ל, והוא סוד חיו"ת עם טו"ב גי' אמ"ת שהוא חותמו אמ"ת שבכסא ששם החיים כמ"ש.

המשך הספר בדף הבא