ספר הערב רב וכל המסתעף חלק י"ח [18]
לחץ לקבלת הספר בפורמט PDF

מנהיגי הערב רב והסטרא אחרא – ילקוט מאמרים דיבורי נבואה ורוח הקודש מהזוהר הקדוש ומהאר"י הקדוש והמבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שבאחרית הימים יהיו רוב המנהיגים והראשים מהערב רב, וסימנים איך להכירם, וגודל החיוב להתרחק מהם ומהמונם, והצורך להתפלל ולהנצל מהם, וביאורים רבים בענינים אלו. – יוצא לאור בעזהשי"ת על ידי הוצאת "ועד גילוי פני הערב רב" טבת תשס"ה לפ"ק, עיה"ק ירושלים תובב"א

דף 7 PAGE

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10

המשך הספר מדף הקודם

בהבל פיהם של תינוקות העולם מתקיים, וזה כי התורה מתחלשת לפעמים, ולפעמים מתחזקת מתחלשת על בני האדם מפני החטאים, ובפרט הערב רב שבישראל, כמו שאמרו בתיקונים, והקדוש ברוך הוא עושה בסיס לתורה מזה ההבל שאין בו חטא ובו התורה מתחזקת, כי כבר הוא מוכן לזה להמשיך כח התורה – "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", והוא ממש "יסדת" – וזהו "למען צורריך", שהם הערב רב – "להשבית אויב", שהוא הסיטרא אחרא, "להשבית" ממש – ואמר "ומתנקם" והוא סוד הנחש שהוא נוקם ונוטר – וזהו סוד לנחש קצצו רגליו, שנאמר בו "על גחונך תלך", ולנקום זה הוא רודף אחר הרגלים שהוא ענין "ברכי דרבנן דשילהי", והן סוד הרגלים של מעלה התומכות לגוף, ובהן תלוי כח תמיכות התורה לחזיק אותה שלא תמוט, בסוד "ותומכיה מאושר"

ותדע בודאי בהבל פיהם של תינוקות העולם מתקיים, וזה כי התורה מתחלשת לפעמים, ולפעמים מתחזקת. מתחלשת על בני האדם מפני החטאים, ובפרט הערב רב שבישראל, כמו שאמרו בתיקונים, והקדוש ברוך הוא עושה בסיס לתורה מזה ההבל שאין בו חטא ובו התורה מתחזקת, כי כבר הוא מוכן לזה להמשיך כח התורה כנאמר למעלה. וזהו "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" – והוא ממש "יסדת", וזהו "למען צורריך" – שהם הערב רב, "להשבית אויב" – שהוא הסיטרא אחרא, "להשבית" ממש. ואמר "ומתנקם" – והוא סוד הנחש שהוא נוקם ונוטר, וזהו סוד לנחש קצצו רגליו, שנאמר בו (בראשית ג יד): "על גחונך תלך" , ולנקום זה הוא רודף אחר הרגלים שהוא ענין (ברכות ו) "ברכי דרבנן דשילהי", והן סוד הרגלים של מעלה התומכות לגוף, ובהן תלוי כח תמיכות התורה לחזיק אותה שלא תמוט, בסוד (משלי ג יח): "ותומכיה מאושר".

נמצא שהנחש רודף אחר ענין זה שלא להניח סמך לתורה חס וחלילה, כי הנחש הוא שיקרא דלא קאי – אך התורה היא קושטא קאי, והוא היה רוצה להנקם מזה ולגרום לתורה חס וחלילה, שלא יהיה לה סמך בישראל, ותסתלק ותשכח מהם חס וחלילה – והבל פה התינוקות מתקן ממש תיקון זה, כי הם תלויים ממש באלו הרגלים העליונות הנקראות "תינוקות של בית רבן", והם סמכי קשוט בסוד קושטא קאי, וזהו "להשבית אויב ומתנקם"

נמצא, שהנחש רודף אחר ענין זה, שלא להניח סמך לתורה, חס וחלילה, כי הנחש הוא – שקרא דלא קאי, אך התורה היא – קושטא קאי, והוא היה רוצה להנקם מזה ולגרום לתורה חס וחלילה, שלא יהיה לה סמך בישראל, ותסתלק ותשכח מהם, חס וחלילה. והבל פה התינוקות מתקן ממש תיקון זה, כי הם תלויים ממש באלו הרגלים העליונות הנקראות "תינוקות של בית רבן", כמפורש בזוהר, והם סמכי קשוט בסוד קושטא קאי, וזהו "להשבית אויב ומתנקם".

כמו שהיו"ד כוללת תלת קוצין, שהם סוד התלת גוונין של הקש"ת, כנגד זה יש ג' כסויים, שלהעבירם צריך מילה ופריעה ואטיפו דדמא – וסודם "עשו" ו"ישמעאל" ו"ערב רב", והם ממש מקבילות לג' אבות – עשו וישמעאל באים מיצחק ואברהם, וערב רב נתערב בזרעו של יעקב, כי כל זה תלוי במצות המילה – זהו סוד "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"

ואפרש לך עתה ענין הכסויים האלה. כי הנה כמו שהיו"ד כוללת תלת קוצין, שהם סוד התלת גוונין של הקש"ת, כנגד זה יש ג' כסויים, שלהעבירם צריך מילה ופריעה ואטיפו דדמא. וסודם עשו וישמעאל וערב רב, והם ממש מקבילות לג' אבות. כי עשו וישמעאל באים מיצחק ואברהם, וערב רב נתערב בזרעו של יעקב, כי כל זה תלוי במצות המילה. וזהו סוד, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י, כג).

ענין המילה – כשאין ערלה מכסה, אז החסדים מתפשטים מן החזה ולמטה, והם ע' בסוד ע' נפש – וזהו ממש מקום הישוב, שהוא המקום שרחל מצויה שם – וזהו במושבותם – בהיות האור הזה מתפשט שם, אזי ישראל הם בגדולה – אך בשלוט הערלה נאמר, השיב אחור ימינו מפני אויב, ואז נשאר החושך והגלות – עד מתי אלהים יחרף צר, כנגד הערלה – ינאץ אויב שמך לנצח, כנגד הפריעה – למה תשיב ידך כו', כנגד אטיפו דדמא

וכבר נתבאר ענין המילה במקומו, כי כשאין ערלה מכסה, אז החסדים מתפשטים מן החזה ולמטה, והם ע' בסוד ע' נפש. וזהו ממש מקום הישוב, שהוא המקום שרחל מצויה שם, וזהו, במושבותם. ובהיות האור הזה מתפשט שם, אזי ישראל הם בגדולה. אך בשלוט הערלה נאמר, השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב, ג), ואז נשאר החושך והגלות. וז"ש, עד מתי אלהים יחרף צר (תהלים עד, י), כנגד הערלה. ינאץ אויב שמך לנצח, כנגד הפריעה. למה תשיב ידך כו', כנגד אטיפו דדמא.

הספירות בסוד ש"ד דשד"י הם שמות של אלהים – ע"ז נאמר עד מתי אלהים יחרף צר – אלו הה' אותיות עצמן המה אותיות מנצפ"ך שסודם צ"ר – זה סוד ונחש עפ"ר לחמו ר"ל ע', נקודות אלהים – פ"ר מנצפ"ך – והערלה עצמה נקראת חרפ"ה, בסוד גלותי את חרפת מצרים מעליכם, וכן וחרפת עמו יסיר – נמצא שהצר מחרף

וזה כי כבר שמעת, היאך הספירות בסוד ש"ד דשד"י הם שמות של אלהים. ועל זה נאמר, עד מתי אלהים יחרף צר. כי אלו הה' אותיות עצמן המה אותיות מנצפ"ך שסודם צ"ר. וזה סוד, ונחש עפ"ר לחמו (ישעיה סה, כה), ר"ל, ע' – נקודות אלהים, פ"ר – מנצפ"ך. והערלה עצמה נקראת חרפ"ה, בסוד, גלותי את חרפת מצרים מעליכם (יהושע ה, ט), וכן, וחרפת עמו יסיר וכו' (ישעיה כה, ח). ונמצא שהצר מחרף.

יש עוד בחינת ישמעאל, שיש לו מילה ולא פריעה – נמצא שהוא מנאץ את השם שהוא סוד הי' הזאת, שנאמר בה אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן – ועד שלא נפרעת היה נקרא שהאויב מנאץ השם, כי תראה כי פר"ע הוא בגי' שמ"י, והוא סוד פריעה, פרע י"ה – בהיות ישמעאל (נ"א ישראל) בסוד נצח, ועשו בסוד הוד, אמר ינאץ אויב שמך לנצ"ח

ויש עוד בחינת ישמעאל, שיש לו מילה ולא פריעה. ונמצא שהוא מנאץ את השם שהוא סוד הי' הזאת, שנאמר בה, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן (ישעיה מב, ח). ועד שלא נפרעת היה נקרא שהאויב מנאץ השם, כי תראה כי פר"ע הוא בגי' שמ"י, והוא סוד פריעה – פרע י"ה. ובהיות ישמעאל [נ"א, ישראל] בסוד נצח, ועשו בסוד הוד, אמר, ינאץ אויב שמך לנצ"ח.

אך הנה עוד יש הערב רב שבעבורם גם כן אין החסדים האלו מאירים לישראל, ועליהם אמר למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה – והוא גם כן מה שכתוב השיב אחור ימינו, כי הם החסדים החוזרים לאחור, וחוזרים ממש אל החיק שהוא המקום שמשם היו מתגלים – בזרוע יש ב' בחינות, בחינת יד ובחינת יד ימין – כי היד הוא סוד הי"ד פרקים שהם שייך לימין ולשמאל – ויש בחינת ה' אצבעות, שהם סוד הה' חסדים – י"ד הוא סוד כל השבטים, כי י"ב שבטים הם, ולוי מתחלק לב' כהן ולוי, הרי י"ד – ובסוד הה' חסדים נעשים ע', דהיינו ה' פעמים י"ד, והוא סוד הע' חסדים שאמרנו שמתגלים – וכל זה צריך להיות שב אחור מפני הערב רב

אך הנה עוד יש הערב רב שבעבורם גם כן אין החסדים האלו מאירים לישראל, ועליהם אמר, למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה (תהלים עד, יא). והוא גם כן מ"ש, השיב אחור ימינו, כי הם החסדים החוזרים לאחור, וחוזרים ממש אל החיק שהוא המקום שמשם היו מתגלים. והנה בזרוע יש ב' בחינות, בחינת יד ובחינת יד ימין. פירוש – כי היד הוא סוד הי"ד פרקים שהם שייך לימין ולשמאל. ויש בחינת הה' אצבעות, שהם סוד הה' חסדים. והנה י"ד הוא סוד כל השבטים. כי הלא י"ב שבטים הם, ולוי מתחלק לב' כהן ולוי, הרי י"ד. ובסוד הה' חסדים נעשים ע', דהיינו ה' פעמים י"ד, והוא סוד הע' חסדים שאמרנו שמתגלים. וכל זה צריך להיות שב אחור מפני הערב רב.

בשוב אלה החסדים לאחור, נאמר בז"א כביכול תשש כחו כנקבה שהוא ממש סוד אחור, בסוד אחור וקדם צרתני – שלא נשאר רק בחינת הנוקבא שזה סוד אחור באחור – אך כשחוזרים החסדים להאיר, הנה אפילו הגבורות מאירות בבחינת זכר וגורמות הישועה, כי הם הישועות, בסוד כו"ס ישועו"ת – וזהו סוד ואלהי"ם מלכי מקדם פועל ישועו"ת בקרב הארץ

ותדע גם כן שבשוב אלה החסדים לאחור, נאמר בז"א כביכול תשש כחו כנקבה (ברכות לב א) שהוא ממש סוד אחור, בסוד, אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה). והיינו שלא נשאר רק בחינת הנוקבא שזה סוד אחור באחור. וכבר נתפרש דבר זה במקום אחר ואין פה מקום להאריך בזה. אך כשחוזרים החסדים להאיר, הנה אפילו הגבורות מאירות בבחינת זכר וגורמות הישועה, כי הם הישועות, בסוד, כו"ס ישועו"ת (תהלים קטז יג), וזהו סוד, ואלהי"ם מלכי מקדם פועל ישועו"ת בקרב הארץ (תהלים עד, יב).

מפני החטאים אשר חטאו ישראל, ומה שגרמו למשה לחטוא בסלע, ועניני הערב רב וכל שאר קלקולים שהיו בעולם, הם גורמים סיתום הס"א – ונשמותיהם של צדיקים מתקנות בעד ישראל הרבה, כי הם סובלים חטאיהם, בסוד והוא מחולל מפשעינו – והם צריכים להיות במלחמה הזאת הנראית לפנינו ביניהם – ובאמת אינו אלא כנגד הס"א – ועל כן הנה רעיא מהימנא המשיך ההארה הזאת להם, והיתה הולכת להעביר סיתום הרעה הנמשך, מאחר שאין תלמידי חכמים למטה לומדים לשם שמים כראוי, והם בתחלה היתה הארתם חזקה בסוד המגן, ולכן נצולו מן האבן, כי לא הוצרכו למחץ, ואז היה ממשיך המשך יותר גדול בסוד שית אבנין, שלבחינתם לא היה להם זה הכח

והנה כל אלה הדברים נראים כדברי קנטורים, אך הוא הדבר אשר דברתי לך, כי כח הארות הנמשכות בגבורה הם מעבירים סיתום הס"א. והוא סוד, הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט, ח), והאמת כי מפני החטאים אשר חטאו ישראל, ומה שגרמו למשה לחטוא בסלע, ועניני הערב רב וכל שאר קלקולים שהיו בעולם, הם גורמים סיתום הס"א. ונשמותיהם של צדיקים מתקנות בעד ישראל הרבה, כי הם סובלים חטאיהם, בסוד, והוא מחולל מפשעינו (ישעיה נג, ה). והם צריכים להיות במלחמה הזאת הנראית לפנינו – ביניהם, ובאמת אינו אלא כנגד הס"א. ועל כן הנה רעיא מהימנא המשיך ההארה הזאת להם, והיתה הולכת להעביר סיתום הרעה הנמשך, מאחר שאין תלמידי חכמים למטה לומדים לשם שמים כראוי. והם בתחלה היתה הארתם חזקה בסוד המגן, ולכן נצולו מן האבן, כי לא הוצרכו למחץ. ואז היה ממשיך המשך יותר גדול בסוד שית אבנין, שלבחינתם לא היה להם זה הכח, וכל זה תבין עוד כאשר אפרש לך ענין הקירטא בס"ד.

ועוד החזירו ההמשכה אליו, להעביר הרע מה שמתאחז מפני חטאו בסלע ובסוד הערב רב – והבן היטב, כי כל אלה הם תיקונים גדולים שנתקנים תמיד למעלה על ידי הס' רבוא נשמתין דמתיבתא עילאה ומתיבתא דרקיע, וסודם שורש כל נשמות ישראל – כי כבר נתבאר במקומות רבים איך הנשמות הם כפולות – שיש חלק אחד עליון והוא עומד למעלה, וחלק אחד עומד למטה בתוך הגוף וסביבו, בסוד נר"ן ונשמה לנשמה – לכל משריין דנשמתין דמקננין עמך בדיוקנא דילך – בסוד הדיוקנא של הנשמה מתלבשות הנשמות האחרות לעשות התיקונים הצריכים להעשות עמהם – בסוד השרשים האלה עומדות כל הנשמות של ישראל בסוד ס' רבוא – אע"פ שלמטה נתפשטו הנשמות לפרטות הרבה, אך בשרשם הם רק ס' רבוא – וכל נשמה כשחוזרת למקומה, הולכת תחת השורש שלה ונכללת שם – ואלה הס' רבוא הם נשרשים במתיבתא עילאה ובמתיבתא תתאה – ובמתיבתא תתאה הם הקושיות והמלחמות, ובמתיבתא עילאה אינו כן

ועוד החזירו ההמשכה אליו, להעביר הרע מה שמתאחז מפני חטאו בסלע ובסוד הערב רב. והבן היטב, כי כל אלה הם תיקונים גדולים שנתקנים תמיד למעלה על ידי הס"ר נשמתין דמתיבתא עילאה ומתיבתא דרקיע, וסודם שורש כל נשמות ישראל. והיינו כי כבר נתבאר במקומות רבים איך הנשמות הם כפולות, והיינו שיש חלק אחד עליון והוא עומד למעלה, וחלק אחד עומד למטה בתוך הגוף וסביבו, בסוד נר"ן ונשמה לנשמה. וכן נאמר במאמר לקמן, לכל משריין דנשמתין דמקננין עמך בדיוקנא דילך, ע"ש. כי בסוד הדיוקנא של הנשמה, מתלבשות הנשמות האחרות לעשות התיקונים הצריכים להעשות עמהם. והנה בסוד השרשים האלה עומדות כל הנשמות של ישראל בסוד ס"ר, אע"פ שלמטה נתפשטו הנשמות לפרטות הרבה, אך בשרשם הם רק ס"ר. וכל נשמה כשחוזרת למקומה, הולכת תחת השרש שלה ונכללת שם. ואלה הס"ר הם נשרשים במתיבתא עילאה ובמתיבתא תתאה. ובמתיבתא תתאה הם הקושיות והמלחמות. ובמתיבתא עילאה אינו כן, כמ"ש בז"ח בפרשת יתרו.

אודיעך כאן סוד גדול – כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו – וא"כ מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, איך התורה נשלמת – אך האמת הוא, שעל זה אמרו, שמשה הוא כבד פה וכבד לשון בגלות – והענין, כי סיני הוא הפה – והיה ראוי שיהיה פתוח ברווחה, להוציא התורה בכל חלקיה – ומפני שבאו הערב רב וגרמו סיתום לתורה, גורמים במאסם אותה, למשה שלא יכול להוציא כל מה שהיה ראוי – ובאמת אינו מוציא אלא מעט – והוא סוד עתידה תורה שתשתכח מישראל – והנה כלל החלקים האלה נאמר בהם, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו, כי ישלים הוא בעד הכל, ואז מיד משה יפתח פיו ברווחה, ויצאו כל האורות לאכול לשבעה

ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. וא"כ מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, איך התורה נשלמת. אך האמת הוא, שעל זה אמרו, שמשה הוא כבד פה וכבד לשון בגלות. והענין, כי סיני הוא הפה כנ"ל. והיה ראוי שיהיה פתוח ברווחה, להוציא התורה בכל חלקיה, ומפני שבאו הערב רב וגרמו סיתום לתורה, גורמים במאסם אותה, למשה שלא יכול להוציא כל מה שהיה ראוי. ובאמת אינו מוציא אלא מעט, והוא סוד, עתידה תורה שתשתכח מישראל (שבת קלח ב). והנה כלל החלקים האלה נאמר בהם, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו (ב"מ לז א), כי ישלים הוא בעד הכל. ואז מיד משה יפתח פיו ברווחה, ויצאו כל האורות לאכול לשבעה.

כיון ששלטו החושים, הלכו בני האדם אחר החומריות, שהוא מה שרואים בעיניהם – לכן לא חששו על דברי העוה"ב ועל עניני הקדושה, שאין טובה מורגש ונראה – ואז נאמר "היו צריה לראש", שהם הערב רב, שנאמר בהם "הם הגבורים אשר מעולם", כי הם מושלים בכח, שהם בעלי זרוע, מפני העושר שיש להם – ואז נאמר "ואיש זרוע לו הארץ" – וכל זה הוא מפני החושך השולט בעוה"ז – זה סוד "סערות תימן", שבעבורם אין אדם רואה אלא הדברים החומריים כנ"ל – "וחתו גיבוריך תימן", ואלה הם הגבורים שעתידים להיות חיתים לעתיד לבוא, בסוד עליונים למטה ותחתונים למעלה – והנה המלכות היא נתנה להם מקום כל זמן המצאם – זה סוד משגיא לגוים – וזהו רשע שהשעה משחקת לו – וזהו "מארץ התימני" – מלכות הנותנת שליטה לזה התימן, שאז הוא זמן שנאמר בו בושו והכלמו וחפו ראשם

והנה אמר כאן, מארץ התימני, וה"ס גדול. כי הנה כתוב (עובדיה ט) וחתו גיבוריך תימן, וכן (זכריה ט, יד) ה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. הנה כיון ששלטו החושים, הלכו בני האדם אחר החומריות, שהוא מה שרואים בעיניהם. ולכן לא חששו על דברי העה"ב, ועל עניני הקדושה, שאין טובה מורגש ונראה. ואז נאמר (איכה א, ה) היו צריה לראש, שהם הערב רב, שנאמר בהם (בראשית ו, ד) הם הגבורים אשר מעולם, כי הם מושלים בכח, שהם בעלי זרוע, מפני העושר שיש להם. ואז נאמר (איוב כב, ח) ואיש זרוע לו הארץ. וכל זה הוא מפני החשך השולט בעה"ז. וז"ס סערות תימן, שבעבורם אין אדם רואה אלא הדברים החומריים כנ"ל. ואלה הם הגבורים שעתידים להיות חיתים לע"ל, בסוד (ב"ב י ע"ב) עליונים למטה ותחתונים למעלה. והנה המלכות היא נתנה להם מקום כל זמן המצאם, וזה סוד (איוב יב, כג) משגיא לגוים, וזהו (ברכות ז ע"ב) רשע שהשעה משחקת לו, כמבואר במקומו. וזהו מארץ התימני – מלכות הנותנת שליטה לזה התימן, שאז הוא זמן שנאמר בו (ירמיה יד, ג) בושו והכלמו וחפו ראשם.

אבל אח"כ נאמר "וארץ רפאים תפיל", כי איננה עוד משחקת לו, אלא אדרבא, משיבה גמולו בראשו – והנה באותו הזמן נתחברו אי' ונוק' ביחד, ואז לא תצטרך עוד נוק' להראות פנים לרשע, אלא תתעורר הדיקנא העליונה, ומיד יעביר חושך זה – ואז נאמר ונגלה כבוד ה' וכו' – ולכן לא ירדפו עוד בני האדם אחר הבלי העולם, אלא אחר אמת – וזהו "ה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן", "אדני יקוק", נוק' ואי', בשופר יתקע, בדיקנא עילאה, ומיד, והלך בסערות תימן, להעבירם מן העולם – וישאר הכל אור בלא חושך בגילוי, ויתדבקו בני האדם בחכמה ובקדושה, ולא בחושים ובחמריותם – ועל כן ונבאו בניכם ובנותיכם

אבל אח"כ נאמר (ישעיה כו, יט) וארץ רפאים תפיל, כי איננה עוד משחקת לו, אלא אדרבא, משיבה גמולו בראשו. והנה באותו הזמן נתחברו אי' ונוק' ביחד. ואז לא תצטרך עוד נוק' להראות פנים לרשע, אלא תתעורר הדיקנא העליונה, ומיד יעביר חשך זה. ואז נאמר (ישעיה מ, ה) ונגלה כבוד ה' וכו'. ולכן לא ירדפו עוד בני האדם אחר הבלי העולם, אלא אחר אמת. וזהו (זכריה ט, יד) אדני יקוק – נוק' ואי', בשופר יתקע – בדיקנא עילאה. ומיד, והלך בסערות תימן – להעבירם מן העולם. וישאר הכל אור בלא חשך בגילוי, ויתדבקו בני האדם בחכמה ובקדושה, ולא בחושים ובחמריותם. ועל כן (יואל ג, א) ונבאו בניכם ובנותיכם וכו'.

כמה אלקים אינון דמתפרשאן דרגא בתר דרגא, ומתמן מתאחדין זינין מסאבין לתתא, אבל בזמנא דסליק שרשא לעילא לגבי ההוא מקורא דכלא דמתמן נפקין, כדין כלהו מסאבין מתברן משלשליהון – ורזא דא רומה על השמים אלקים, על השמים ודאי, דא בינה אלקים חיים – ורזא ה' רמה ידך, יד שמאלא, כדין בל יחזיון – בההוא זמנא וארץ רפאים תפיל – ורזא דא ערב רב אמרו אלה אלהיך ישראל, לאפרשא אל"ה ממ"י – וכדין מתמן מתתקפן אלקים אחרים, מגו אלקים דקדושה – ורזא דא קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו, לפנינו דייקא ולא דיסתלקון לעילא לגבי אי', דאי' איהי מארא דדינא – ובזמנא דאלקים דלתתא סליק לגבה, אתקשר כלא בקדושה עלאה, ואלקים אחרים מתברן כמה דאתמר

הכא תלת ממי"ן ואינון ק"כ, בהו אתכלילו י"ב שבטין ארבע לחד. ורזא דמלה [אצ"ל – דכלא] תלת הויי"ן עלאין דנחתן מלעילא, והכי אתפרשו בי"ב אתוון. ובאלין ק"כ יתבסמון ק"כ צירופין דאלקים. וכמה אלקים אחרין יתברון בההוא זמנא. ורזא דא (תהלים נז ו) רומה על השמים אלקים על כל הארץ כבודו הכא רזא סתים, דכמה אלקים אינון דמתפרשאן דרגא בתר דרגא, ומתמן מתאחדין זינין מסאבין לתתא, אבל בזמנא דסליק שרשא לעילא לגבי ההוא מקורא דכלא דמתמן נפקין, כדין כלהו מסאבין מתברן משלשליהון. ורזא דא רומה על השמים אלקים, על השמים ודאי, דא בינה אלקים חיים. ורזא ה' רמה ידך (ישעיה כו יא) יד שמאלא, כדין בל יחזיון. בההוא זמנא וארץ רפאים תפיל (שם שם יט). ורזא דא ערב רב אמרו אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד) לאפרשא אל"ה ממ"י. וכדין מתמן מתתקפן אלקים אחרים מגו אלקים דקדושה. ורזא דא קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו (שם שם א) לפנינו דייקא ולא דיסתלקון לעילא לגבי אי'. דאי' איהי מארא דדינא, ובזמנא דאלקים דלתתא סליק לגבה, אתקשר כלא בקדושה עלאה, ואלקים אחרים מתברן כמה דאתמר.

כדין על כל הארץ כבודך, בגין דארץ רפאים תפיל דאינון ערב רב, דכדין יתעברון מעלמא ויפלון בגיהנם – ורזא דמלה תהומות יכסיומו, לאתמשכא זינא בתר זיניה – לבתר, רע יתעבר מעלמא, וטוב אשתאר – כדין על כל הארץ כבודך – דבזמנא אחרא כי קללת אלקים תלוי – ועשו באלקים אלין אתתקף ודאי – וד' אלקים ואתוון דלהון איהו השט"ן ודא עשו – ולקבליה משיח דאיהו נחש, דאתמר ביה ועם עקש תתפתל, דנחש איהו עקלתון, ומשיח לקבליה אצטריך למיהך אבתריה, לאעקרא ליה מכלא – וכד דא יתעבר מעלמא, כדין על כל הארץ כבודך

כדין על כל הארץ כבודך, בגין דארץ רפאים תפיל דאינון ערב רב, דכדין יתעברון מעלמא ויפלון בגיהנם. ורזא דמלה תהומות יכסיומו (שם טו ה) לאתמשכא זינא בתר זיניה. לבתר רע יתעבר מעלמא וטוב אשתאר, כדין על כל הארץ כבודך. דבזמנא אחרא כי קללת אלקים תלוי (דברים כא כג). ועשו באלקים אלין אתתקף ודאי. וד' אלקים ואתוון דלהון איהו השט"ן ודא עשו. ולקבליה משיח דאיהו נחש, דאתמר ביה ועם עקש תתפתל (תהלים יח כז) דנחש איהו עקלתון, ומשיח לקבליה אצטריך למיהך אבתריה לאעקרא ליה מכלא. וכד דא יתעבר מעלמא, כדין על כל הארץ כבודך.

תרין משיחין לאתקנא תרין דרגין עץ החיים ועץ הדעת, דאתמר בהו ויצמח ה' אלקים וכו' ועץ החיים בתוך הגן, דא מב"ד – ועץ הדעת ט"ו דא מב"י, דקיימין בגו גנתא, כללא דכל ישראל – ובגין דלא אתתקנו מילין כדקא יאות, אתמר במב"י ומעץ הדעת ט"ו לא תאכל ממנו – דלית לאתערא ליה, אלא עד דיתתקן כדקא חזי – ואימתי הוה מתתקן, אלא ביומא דשבתא – אי הוה אוריך אדם, דכדין הוה ההוא רע תב ואתהדר לטוב, ומב"י אשתזיב ממותא – דכדין אתמר ביה וירא אלקים את כל אשר עשה וכו' והנה טוב מאד,דא מות דאתהדר לטוב – אבל בגין דחב אדם אצטריך לאורכא עד יומא דקבילו ישראל אוריתא על טורא דסיני – בגין כך ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, דהא כדין אתהדר רע למיהוי טוב – עד לא אתתקן עץ הדעת לאתחברא בחיבורא חד בהדי עץ החיים, עץ החיים לא אשתכח ולא אתגליא בעלמא, דכתיב לשמור את דרך עץ החיים – אבל כיון דעץ הדעת אתתקן, תב עץ החיים לאתפשטא

ועוד תרין משיחין לאתקנא תרין דרגין עץ החיים ועץ הדעת. דאתמר בהו ויצמח ה' אלקים וכו' ועץ החיים בתוך הגן (בראשית ב ט) דא מב"ד. ועץ הדעת ט"ו דא מב"י. דקיימין בגו גנתא, כללא דכל ישראל. ובגין דלא אתתקנו מילין כדקא יאות, אתמר במב"י ומעץ הדעת ט"ו לא תאכל ממנו (שם שם יז) דלית לאתערא ליה, אלא עד דיתתקן כדקא חזי. ואימתי הוה מתתקן. אלא ביומא דשבתא. אי הוה אוריך אדם, דכדין הוה ההוא רע תב ואתהדר לטוב, ומב"י אשתזיב ממותא. דכדין אתמר ביה וירא אלקים את כל אשר עשה וכו' והנה טוב מאד (שם א לא) דא מות דאתהדר לטוב. אבל בגין דחב אדם אצטריך לאורכא עד יומא דקבילו ישראל אוריתא על טורא דסיני. בג"כ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, דהא כדין אתהדר רע למיהוי טוב. הה"ד היטיבו כל אשר דברו (דברים ה כה) היטיבו לאחרינא, אלא הטיבו דאהדרו רע לטוב. וכדין אתיהיבת לון לוחות מסטרא דעץ החיים. דעד לא אתתקן עץ הדעת לאתחברא בחיבורא חד בהדי עץ החיים, עץ החיים לא אשתכח ולא אתגליא בעלמא, דכתיב לשמור את דרך עץ החיים. אבל כיון דעץ הדעת אתתקן, תב עץ החיים לאתפשטא.

לבתר תבו ערב רב לקלקלא מילין ואהדרו פגימו דעץ הדעת לאתריה – אימתי? אלא בשעתא דכתיב וירא העם כי בשש משה, באה שש – ודא זמנא דאתפגים על ידוי דאד"ק נמי – בגין כך מאי דהוי להו חרות, חירות אתנטיל מנייהו – ואתמר בהו אכן כאדם תמותון דא אד"ק – וכאחד השרים תפולו דא מב"י, חד מאינון תרין שרים – דבגין האי אצטריך ליה מותא, לאתקנא ההוא עץ הדעת דאתפגים – וכמה דצריך איהו מותא לאתקנא פגימו דא, הכי אינון אתמר בהו לבתר, במדבר הזה יתמו ושם ימותו – ומב"י נמי ביומא שתיתאה בתר פלגו דיומא אתחזיאת ליה מותא, לאתקנא תיקונא שלים – ומתמן ולהלאה יתחברון תרין אילנין כחדא למיהוי בשלימו חד

לבתר תבו ערב רב לקלקלא מילין ואהדרו פגימו דעץ הדעת לאתריה. אימתי. אלא בשעתא דכתיב וירא העם כי בשש משה (שמות לב א) באה שש. ודא זמנא דאתפגים על ידוי דאד"ק נמי. בג"כ מאי דהוי להו חרות, חירות, אתנטיל מנייהו. ואתמר בהו (תהלים כב ז) אכן כאדם תמותון דא אד"ק. וכאחד השרים תפולו דא מב"י, חד מאינון תרין שרים. דבגין האי אצטריך ליה מותא לאתקנא ההוא עץ הדעת דאתפגים. וכמה דצריך איהו מותא לאתקנא פגימו דא, הכי אינון אתמר בהו לבתר, במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד, לה). ומב"י נמי ביומא שתיתאה בתר פלגו דיומא אתחזיאת ליה מותא, לאתקנא תיקונא שלים. ומתמן ולהלאה יתחברון תרין אילנין כחדא למיהוי בשלימו חד:

ועכ"ד אריכו דגלותא, ותיקונין דאתתקנו ביה, משיזבין ליה ממותא – וזכותא דמארי קבלה מתקפין ליה לההוא טוב לאתפרשא מגו רע בלא האי מותא – בגין כך והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וכו' בזמנא דאתמר ביה והיתה עת צרה וכו', כדין והמשכילים יזהירו לאתקפא בנהירו דילהון למיהב ליה חיין ודאי – כדין ותרא אותו כי טוב הוא ותחמול עליו ודאי – דבההיא שעתא אתמר ביה ותשם בסוף, בסוף יומיא – על שפת היאור, בזמנא דאתהדר חזיר מיער, חזיר מיאור – ותתצב אחותו מרחוק דא שכינתא – לדעת מה יעשה לו ודאי, כדין ותחמול עליו

ועכ"ד אריכו דגלותא, ותיקונין דאתתקנו ביה, משיזבין ליה ממותא. וזכותא דמארי קבלה מתקפין ליה לההוא טוב לאתפרשא מגו רע בלא האי מותא. בג"כ והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וכו' בזמנא דאתמר ביה והיתה עת צרה וכו' (דניאל יב א) כדין והמשכילים יזהירו לאתקפא בנהירו דילהון למיהב ליה חיין ודאי. כדין ותרא אותו כי טוב הוא ותחמול עליו ודאי. דבההיא שעתא אתמר ביה ותשם בסוף, בסוף יומיא. על שפת היאור, בזמנא דאתהדר חזיר מיער (תהלים פ יד) חזיר מיאור. ותתצב אחותו מרחוק דא שכינתא. לדעת מה יעשה לו ודאי, כדין ותחמול עליו.

בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתיהיבת להון לוחין מסטרא דעץ החיים, וכדין הות אורייתא בלא מחלוקת, ולבתר אתיהיב להו מסטרא דעץ הדעת ט"ו – וכדין אשתכח תמן ימינא ושמאלא, היתר ואיסור, כשר ופסול, טהור וטמא – דעץ החיים איהו כלל, תמן מתחברן ימינא ושמאלא בחיבורא חד – אבל עץ הדעת ט"ו איהו פרט, תמן אשתמודען מילין כל חד לסטריה – בגין כך דא מכשיר ודא פוסל, דא מטמא ודא מטהר, וכלא מההוא יובילא נפיק, דאתמר ביה אלו ואלו דברי אלקים חיים – ואע"ג דמתפרשן לתתא, לעילא כלא איהו חד – וכלא אוקמוה רבנן אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן, מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דביה ומשה היה רועה לדברא עלמין, ושכינתא מסטרא דא, כי רועה היא – וקב"ה איהו כללא דכלהו נהורין עלאין, דאתמר ביה גדול ה' ומהולל מאד – גדול מסטרא דימינא, ומהולל מאד מסטרא דשמאלא, דתמן ניגונא דליואי, וכלא באן אתר אפקיד, אלא בעיר אלקינו דא שכינתא, בעיר אלקינו מסטרא דעד"א, בג"כ הר קדשו, דהא כמה דרגין מתפרשן בשכינתא, אבל חד נקודה טמירתא איהי דלא אתמשכת אלא למלכא, הר קדשו ודאי, ותמן יהיב כלא בחיבורא חדא, כמה דאיהו כליל כלא הכי

ועוד בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתיהיבת להון לוחין מסטרא דעץ החיים. וכדין הות אוריתא בלא מחלוקת. ולבתר אתיהיב להו מסטרא דעץ הדעת ט"ו. וכדין אשתכח תמן ימינא ושמאלא היתר ואיסור כשר ופסול טהור וטמא. דעץ החיים איהו כלל, תמן מתחברן ימינא ושמאלא בחיבורא חד. אבל עץ הדעת ט"ו איהו פרט, תמן אשתמודען מילין כל חד לסטריה. בג"כ דא מכשיר ודא פוסל דא מטמא ודא מטהר. וכלא מההוא יובילא נפיק, דאתמר ביה אלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין יג ע"ב). ואע"ג דמתפרשן לתתא, לעילא כלא איהו חד. וכלא אוקמוה רבנן (חגיגה ג ע"ב) אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן, מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דביה ומשה היה רועה (שמותג א) לדברא עלמין. ושכינתא מסטרא דא, כי רועה היא (בראשית כט ט). וקב"ה איהו כללא דכלהו נהורין עלאין, דאתמר ביה גדול ה' ומהולל מאד (תהלים מח ב). גדול מסטרא דימינא. ומהולל מאד מסטרא דשמאלא, דתמן ניגונא דליואי. וכלא באן אתר אפקיד. אלא בעיר אלקינו דא שכינתא, בעיר אלקינו מסטרא דעד"א. בג"כ הר קדשו. דהא כמה דרגין מתפרשן בשכינתא, אבל חד נקודה טמירתא איהי דלא אתמשכת אלא למלכא, הר קדשו ודאי. ותמן יהיב כלא בחיבורא חדא, כמה דאיהו כליל כלא הכי.

לבתר מתמן אתפרשן מילין בפרט, כל חד לסטריה – על רזא דא כתיב תדשא הארץ וכו' למינו – דהא תמן כל אינון חילין דאזדרעו בכללא חד, תבין ומתפרשן לזינייהו, כל חד באתריה כדקא יאות – דשא עשב וכו', אלין נשמתין דצדיקיא, וכלהו בריין נמי

לבתר מתמן אתפרשן מילין בפרט, כל חד לסטריה. על רזא דא כתיב תדשא הארץ וכו' למינו (בראשית א יא) דהא תמן כל אינון חילין דאזדרעו בכללא חד, תבין ומתפרשן לזינייהו, כל חד באתריה כדקא יאות. דשא עשב וכו' אלין נשמתין דצדיקיא, וכלהו בריין נמי.

לבתר תוצא הארץ נפש חיה וכו' (שם שם כד) אלין מלאכיא ממנן דאתמניאו על כל מילין דעלמא. וכלא לזיניה אתחזי ונפיק. ורבנן אוקמוה כל דבור שיוצא מפי הקב"ה נעשה ממנו מלאך (חגיגה יד.). ורזא דמלה בשעתא דנפיק דבור, מיד מלאך חד ודאי נפיק ואזדמן לקבלא ליה, ואתמני עליה כדקא חזי. ומאן אתר נפק. אלא מההוא דבור ודאי. דאית קול ואית דבור. קול לגו דלא אשתמע, ודיבור לבר דאשתמע, ומניה נפקין מלאכין אלין דאתמר בהו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהלים קג כ) ולא בקולו. דהא מהאי דבור נפקין ומיניה נטלין. אבל ישראל, לשמוע בקולו ודאי, דמחיצתן לפנים ממלאכי השרת (דברים רבה א י). דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג כג).

לזמנא דאתי כלא יתתקן, בזמנא דיתחברון תרין אלנין אלין למהוי חד, דאתמר בהו והיו לאחדים בידך – וכיון דאלנין אתחברו, כלהו ענפין הכי נמי מתחברן – בההוא זמנא כתיב אפרים לא יקנא את יהודה וכו' – דהא ענפין בתר שרשין אזלן, וכיון דאתחברו שרשין לעילא ותתא, מתחברן ענפין נמי, דלית ס"א דאפרישת לון, דאתמר בה ונרגן מפריד אלוף  – מאי נרגן, אלא כד"א דברי נרגן כמתלהמים, וירגנו וכו' – דהא ס"א לא אפרישת דרגין אלא מגו קטרוגא דילה, דסלקת מאתרה מתתא לעילא – כדין מפריד אלוף דא אל"ף ו, דו' דא קב"ה, וא' דא שכינתא, ורזא דמלה ו"א הא ז', פירודא בין שית לשבע, מפריד אלוף ודאי

ולזמנא דאתי כלא יתתקן, בזמנא דיתחברון תרין אלנין אלין למהוי חד, דאתמר בהו והיו לאחדים בידך (יחזקאל לז יז). וכיון דאלנין אתחברו כלהו ענפין הכי נמי מתחברן. בההוא זמנא כתיב אפרים לא יקנא את יהודה וכו' (ישעיה יא יג) דהא ענפין בתר שרשין אזלן, וכיון דאתחברו שרשין לעילא ותתא, מתחברן ענפין נמי. דלית ס"א דאפרישת לון, דאתמר בה ונרגן מפריד אלוף (משליטזכא). מאי נרגן. אלא כד"א (שם יח ח) דברי נרגן כמתלהמים, וירגנו וכו' (דברים א כז) דהא ס"א לא אפרישת דרגין אלא מגו קטרוגא דילה, דסלקת מאתרה מתתא לעילא. כדין מפריד אלוף דא אל"ף ו. דו' דא קב"ה וא' דא שכינתא. ורזא דמלה ו"א הא ז', פירודא בין שית לשבע, מפריד אלוף ודאי.

ולזמנא דתתעבר ס"א מעלמא אתמר הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה – קראת לי אבי, דקב"ה קרי לשכינתא ברתיה בקדמיתא, בזמנא דאתבניאת מיניה כדין אתמר בה לו לבת – לבתר אלוף נעורי אתה, בזמנא דאתחבר בה, לו לבית – כדין חטאת נעורי ופשעי אל תזכור, מאי נעורי. אלא הכא רזא כד"א כי נשאתי חרפת נעורי, דישראל בזמנא דהוו שראן לאתתקפא בגזעא קדישא לעלמא באבהן ותריסר שבטין, מיד אתתקפת ס"א לקבלייהו וגלו למצרים, וזמנא דא איקרי נעורים להו ודאי

ולזמנא דתתעבר ס"א מעלמא אתמר הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה (ירמיה ג ד). קראת לי אבי, דקב"ה קרי לשכינתא ברתיה בקדמיתא, בזמנא דאתבניאת מיניה. כדין אתמר בה לו לבת (אסתר ב ז). לבתר אלוף נעורי אתה, בזמנא דאתחבר בה, לו לבית. כדין חטאת נעורי ופשעי אל תזכור (תהלים כה ז). מאי נעורי. אלא הכא רזא כד"א כי נשאתי חרפת נעורי (ירמיה לא יח). דישראל בזמנא דהוו שראן לאתתקפא בגזעא קדישא לעלמא באבהן ותריסר שבטין, מיד אתתקפת ס"א לקבלייהו וגלו למצרים. וזמנא דא איקרי נעורים להו ודאי.

אלמלא סבלו ישראל גלותא שלים, פורקנא נמי שלים הוה, דלא הוה אבתריה גלותא – אבל כיון דלא יכילו למסבל גלותא, ואצטריך לאתקצרא, לא נטלו כלהו קליפין כל דלהון – ולבתר שלטו כל חד באתריה בד' מלכיות – ובשעתא דחבו במדברא תבו ואתמסרו לאינון ד', במ' שנין דמדברא

ות"ח דבההוא זמנא אתקשר במצרים קיטרא דמסאבותא, דכלהו ד' קליפין אתקטרו תמן לשלטאה על ישראל. ולקבלייהו ת' שנין אתגזרו עלייהו למיהוי בפולחנא. ולקבל דא ד' לשונות של גאולה, למפרק להו מכלהו ד', פורקנא שלים. ואלמלא סבלו ישראל גלותא שלים, פורקנא נמי שלים הוה, דלא הוה אבתריה גלותא. אבל כיון דלא יכילו למסבל גלותא, ואצטריך לאתקצרא, לא נטלו כלהו קליפין כל דלהון. ולבתר שלטו כל חד באתריה בד' מלכיות. ובשעתא דחבו במדברא תבו ואתמסרו לאינון ד', במ' שנין דמדברא.

מאן גרים לון דלא יכלו למסבל, אלא בגין דלא אתגזרו – ואתמר בהו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, מסטרא דערלה דאתמר בה לא יהיה בך אל זר, בך ממש דא ערלה – וכדין מצרים דאיהי ערות הארץ שלטת עלייהו, ואשתעבידו תחותה ותחות כלהו מסאבין דהוו מתקטרין בה

אבל ת"ח מאן גרים לון דלא יכלו למסבל. אלא בגין דלא אתגזרו. ואתמר בהו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו (הושע ה ז) מסטרא דערלה. דאתמר בה לא יהיה בך אל זר (תהלים פא י) בך ממש דא ערלה. וכדין מצרים דאיהי ערות הארץ שלטת עלייהו, ואשתעבידו תחותה ותחות כלהו מסאבין דהוו מתקטרין בה.

כד בעא קב"ה לאפקא לון, יהיב להו דם פסח ודם מילה – דם מילה לאשתיזבא מההיא ערלה קליפה קשיא – ודם פסח לאתחברא בגו קדושתא דמאריהון – כדין כתיב גם את בדם בריתך, לשכינתא אתמר, דאתפרקת בחילא דא – שלחתי אסיריך, אלין ישראל – בג"כ משכו וקחו לכם – משכו ידיכם מע"ז דא ערלה, לא יהיה בך אל זר – וקחו לכם צאן של מצוה דם פסח ודאי – ועכ"ד כיון דלא אשתלים גלותא, לא אתפרשת ס"א לגמרי – וכד תבו למחטי בעגל ובמרגלים, תבו לאתמסרא בידייהו

וכד בעא קב"ה לאפקא לון, יהיב להו דם פסח ודם מילה. דם מילה לאשתיזבא מההיא ערלה קליפה קשיא. ודם פסח לאתחברא בגו קדושתא דמאריהון. כדין כתיב (זכריה ט יא) גם את בדם בריתך, לשכינתא אתמר, דאתפרקת בחילא דא. שלחתי אסיריך, אלין ישראל. בג"כ משכו וקחו לכם (שמות יב כא ומכילתא) משכו ידיכם מע"ז דא ערלה, לא יהיה בך אל זר (תהלים פא י). וקחו לכם צאן של מצוה דם פסח ודאי. ועכ"ד כיון דלא אשתלים גלותא, לא אתפרשת ס"א לגמרי. וכד תבו למחטי בעגל ובמרגלים, תבו לאתמסרא בידייהו כמה דאתמר.

כל מלכיות אלין, חילא משכין לגבייהו מההוא חילא דנטלו בקדמיתא – ובג"כ למען תזכור את יום צאתך וכו', לאדכרא תבירו קדמאה, דלא יתגאון לחרבא עלמא – ולזמנא דאתי, כאשר שמע למצרים וכו', וכתיב כימי צאתך וכו', וכתיב הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, לתברא שרשא, ויתברון ענפין אבתריה

אבל ת"ח כל מלכיות אלין, חילא משכין לגבייהו מההוא חילא דנטלו בקדמיתא. ובג"כ למען תזכור את יום צאתך וכו' (דברים טז ג) לאדכרא תבירו קדמאה, דלא יתגאון לחרבא עלמא. ולזמנא דאתי, כאשר שמע למצרים וכו' (ישעיה כג ה) וכתיב כימי צאתך וכו' (מיכה ז טו). וכתיב הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים (ישעיה יט א) לתברא שרשא, ויתברון ענפין אבתריה.

במדברא ודאי משיכו ממצרים אתמשך אבתרייהו, והוה אסחר להו – בג"כ אמרו תדיר נתנה ראש ונשובה מצרימה, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים – והכי כלא, דלא אתפרשו מיניה לגמרי – וכיון דלא אתגזרו במדברא נמי, כ"ש דאתתקפת עלייהו ס"א בחילא דמצרים ודאי – וכד אתגזרו בידא דיהושע, אתמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם ודאי, ודא חרפת נעורי, דחילא נטלו מאינון נעורים כלהו מסאבין, ומתמן משכין חילא לשלטאה בזמנייהו – ולזמנא דאתי וחרפת נעוריך לא תזכרי עוד, דכדין תתחדש כנשר נעוריכי, בזמנא דיסתלק כל פגימו, וכל חילא יתנטיל ממסאבותא, וכלא יתתקן, כדין חטאת נעורי, ופשעי דלבתר, אל תזכור, אלא אלוף נעורי אתה

אבל במדברא ודאי משיכו ממצרים אתמשך אבתרייהו, והוה אסחר להו. בג"כ אמרו תדיר נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד). זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים (שם יא ה). והכי כלא. דלא אתפרשו מיניה לגמרי. וכיון דלא אתגזרו במדברא נמי, כ"ש דאתתקפת עלייהו ס"א בחילא דמצרים ודאי. וכד אתגזרו בידא דיהושע אתמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם (יהושע ה ט) ודאי, ודא חרפת נעורי. דחילא נטלו מאינון נעורים כלהו מסאבין, ומתמן משכין חילא לשלטאה בזמנייהו. ולזמנא דאתי וחרפת נעוריך לא תזכרי עוד דכדין תתחדש כנשר נעוריכי (תהלים קג ה) בזמנא דיסתלק כל פגימו, וכל חילא יתנטיל ממסאבותא, וכלא יתתקן. כדין חטאת נעורי, ופשעי דלבתר, אל תזכור. אלא אלוף נעורי אתה.

לזמנא דאתי כלא ודאי יתתקן, דכתיב ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך ה' ישמור וכו' – וכלא באינון תרין ידין דאתחברו למהוי חד, ורזא דמלה ה' צלך על יד ימינך, על ימינך לא כתיב, אלא על יד ימינך, דשמאלא אתחבר בימינא ואתעביד כלא חד – ודא מב"ד דכליל ביה מב"י בחיבורא חדא – וכדין כחדא יפקון מן גלותא, וכל ישראל אבתרייהו, וקב"ה על רישייהו, ה' צלך ודאי – כדין ה' ישמור צאתך, דלא יעכבון חייביא על ידייהו – ובואך דלא יעלון בהדייהו כזמנא אחרא, דכתיב וגם ערב רב עלה אתם – מעתה ועד עולם, דדא תיקונא שלים, דלאו כבקדמיתא דייתי גוג לקטרגא, אלא מעתה ועד עולם ודאי

ר' ר' לזמנא דאתי כלא ודאי יתתקן, דכתיב ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך ה' ישמור וכו' (תהלים קכא ה) וכלא באינון תרין ידין דאתחברו למהוי חד, ורזא דמלה ה' צלך על יד ימינך, על ימינך לא כתיב, אלא על יד ימינך, דשמאלא אתחבר בימינא ואתעביד כלא חד. ודא מב"ד דכליל ביה מב"י בחיבורא חדא. וכדין כחדא יפקון מן גלותא, וכל ישראל אבתרייהו, וקב"ה על רישייהו, ה' צלך ודאי. כדין ה' ישמור צאתך, דלא יעכבון חייביא על ידייהו. ובואך דלא יעלון בהדייהו כזמנא אחרא, דכתיב וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב לח). מעתה ועד עולם, דדא תיקונא שלים, דלאו כבקדמיתא דייתי גוג לקטרגא, אלא מעתה ועד עולם ודאי.

ה', אלין ה' חומשי תורה מסטרא דבינה – ואית בינה ואית תבונה ודא ה"ה, ודא תורה ומשנה תורה – ועכ"ד לא מתפרשן דהא כלא חד – ו' אלין שית סדרי משנה, והכא לית אפרשותא דכלא גופא חד – ה' דא גמרא, ואית גמרא ירושלמית מסטרא דלאה, מסטרא דה' עלאה, וגמרא בבלית מסטרא דרחל, ה' תתא, ורזא דמלה ה"ה – וגמרא, גמר סוף פסוק, בה יתפסקון עמלקים מעלמא, דהשתא כתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, אלין ערב רב דנפקו ממצרים, דגרמין להו לישראל לאשתעבדא בפולחנא קשיא, בחומר בק"ו ובכל פלפולא דגמרא ודאי, אבל כד אלין יתפסקון מעלמא, כלא בנייחא יהא

ה', אלין ה' חומשי תורה מסטרא דבינה. ואית בינה ואית תבונה ודא ה"ה, ודא תורה ומשנה תורה. ועכ"ד לא מתפרשן דהא כלא חד. ו' אלין שית סדרי משנה, והכא לית אפרשותא דכלא גופא חד. ה' דא גמרא. ואית גמרא ירושלמית מסטרא דלאה, מסטרא דה' עלאה. וגמרא בבלית מסטרא דרחל, ה' תתאה. ורזא דמלה ה"ה. וגמרא, גמר סוף פסוק. בה יתפסקון עמלקים מעלמא דהשתא כתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שמות א יג) אלין ערב רב דנפקו ממצרים, דגרמין להו לישראל לאשתעבדא בפולחנא קשיא, בחומר בק"ו ובכל פלפולא דגמרא ודאי. אבל כד אלין יתפסקון מעלמא כלא בנייחא יהא.

ולכל היד החזקה וכו', אלין תיקונין דאתקין להו משה לישראל – ולכל היד החזקה מסטרא דנשמתא מסטרא דלגו, ואתמר בה נר ה' נשמת אדם, נר יאקקויק"ק יאקלוקקי"ם יאקדונק"י, חופש כל חדרי בטן מסטרא דלגו ולגו קיימת – עלה כתיב נעשה אדם בצלמנו, דא נשמתא דאתעבידת בצולמא דלעילא ממש – אבל גופא כדמותינו ולא בדמותינו – דלעילא לית צורה דגופא, אלא כדמותינו דיוקנא לפום רזין עלאין – ונשמתא מסטרא דילה בנים אתם לה' אלקיכם, אלין בנין דשלטין בנכסי אבוהון, אלין דעיילין בלא בר, דכמה נטורין ממנן קיימין על תרעין, וכד נשמתא סלקת צריכין למסגד קמה, ואיהי אעלת לגו בכל אתר ולית דימחי בידה, ורזא דא ולכל היד החזקה

ולכל היד החזקה וכו' אלין תיקונין דאתקין להו משה לישראל. ולכל היד החזקה מסטרא דנשמתא מסטרא דלגו. ואתמר בה (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם. נר יאקקויק"ק יאקלוקקי"ם יאקדונק"י. חופש כל חדרי בטן מסטרא דלגו ולגו קיימת. עלה כתיב (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו דא נשמתא דאתעבידת בצולמא דלעילא ממש. אבל גופא כדמותינו ולא בדמותינו. דלעילא לית צורה דגופא, אלא כדמותינו דיוקנא לפום רזין עלאין. ונשמתא מסטרא דילה בנים אתם לה' אלקיכם (דברים יד א) אלין בנין דשלטין בנכסי אבוהון. אלין דעיילין בלא בר. דכמה נטורין ממנן קיימין על תרעין, וכד נשמתא סלקת צריכין למסגד קמה, ואיהי אעלת לגו בכל אתר ולית דימחי בידה. ורזא דא ולכל היד החזקה.

במתן תורה אתתקנת נשמתא בישראל, אבל גופא נמי אתתקן בהדה, דהא במצרים אתבר מאינון גופין כל רע, ובמתן תורה אתפרש מינייהו – ואתמר בהו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן – כדין חרות על הלוחות, חירות – ואי לא חאבו בעגל חירות הוה להו ממש – כיון דחאבו תבת זוהמא, ועכ"ד לאו כבקדמיתא – במדבר הזה יתמו ושם ימותו, דהא תמן אצטריך לאתעברא זוהמא דלהון, בג"כ יתמו, אבל בג"כ ושם ימותו, עד דאסתלק זוהמא דא – ועל רזא דא כתיב וגם יד ה' היתה וכו' עד תומם, עד דאתהדר מת תם – ובההוא זמנא יתמו חטאים מן הארץ, כדין ורשעים עוד אינם

אבל בזמנא דגופא אתבר קמי נשמתא, אתמר בה להחיות רוח שפלים וכו' (ישעיה נז טו). ובמ"ת אתתקנת נשמתא בישראל, אבל גופא נמי אתתקן בהדה. דהא במצרים אתבר מאינון גופין כל רע. ובמ"ת אתפרש מינייהו ואתמר בהו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמו.). כדין חרות על הלוחות (שמות לב, טז) חירות (תיקו"ז תי' נ"ו דף צא.). ואי לא חאבו בעגל חירות הוה להו ממש. כיון דחאבו תבת זוהמא, ועכ"ד לאו כבקדמיתא. ובשעתא דב"נ מית, נשמתא אסתלקת מגופא וס"א אתיין ושריין עליה ומסאבין ליה, עד דאתעכלת גו עפרא ואתדכי. כדין יקומון לזמנא דאתי גופא ונשמתא כלא בקדושה בתיקונא שלים כדקא יאות.

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' כתיב יתמו חטאים מן הארץ (תהלים קדלה) לזמנא דאתי דאתמר ביה בלע המות לנצח (ישעיה כה ח) ודא מת דאתהדר תם. דעד דס"א אתפשט בעלמא מותא אשתכחת בעלמא. כיון דהאי אתעבר ואסתלק, כדין מותא לא אשתכחת. בג"כ בלע המות מסטרא דמות ודאי דאתהדר תם. כגונא דא במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה). דהא תמן אצטריך לאתעברא זוהמא דלהון, בג"כ יתמו. אבל בג"כ ושם ימותו, עד דאסתלק זוהמא דא. ועל רזא [דא] כתיב וגם יד ה' היתה וכו' עד תמם (דברים ב טו) עד דאתהדר מת תם. ובההוא זמנא יתמו חטאים מן הארץ, כדין ורשעים עוד אינם.

"יתמו חטאים" אלין ערב רב, דבכל דרא אשתכחן מינייהו, ומתעברן מגו עמא קדישא – דהא בקדמיתא לא יכילו ישראל לאתדכאה מינייהו כלא בזמנא חדא, ואתדכיין הכי זעיר בכל דרא – עלייהו כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם – דערב רב אינון דגרמו לישראל למעבד עגלא, ואינון נטלין עונשא דלהון בכל דרא, ואתעברן מגו עמא קדישא

ועוד, יתמו חטאים אלין ערב רב, דבכל דרא אשתכחן מינייהו, ומתעברן מגו עמא קדישא. דהא בקדמיתא לא יכילו ישראל לאתדכאה מינייהו כלא בזמנא חדא, ואתדכיין הכי זעיר בכל דרא. עלייהו כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות לב לד). דערב רב אינון דגרמו לישראל למעבד עגלא, ואינון נטלין עונשא.דלהון בכל דרא, ואתעברן מגו עמא קדישא.

מאי ביום פקדי? כל דרא אזדמן קמי מלכא עד לא ייתי לעלמא – והיינו דאוקמוה דור דור וחכמיו דור דור ודורשיו – כיון דאשתלים דרא, תב קב"ה וקביל ליה בחושבנא ודאי – בההוא זמנא אעבר מההוא דרא אינון ערב רב דאתעריבו ביה – בגין כך ביום פקדי ופקדתי וכו' – דהא הכי בדר לון קב"ה בכל דרא לאעברא לון – ועל רזא דא כתיב ויניעם במדבר וכו' עד תום כל הדור – ומלה סלקת לזמנה, וסלקת לזמנא דאתי – דהא במדברא דא ס"א בגלותא אנע לון לישראל עד דישתלים דרא דערב רב, דאתמר בהו קשים גרים לישראל כספחת, אלין גרים דגייר לון משה וגרמו כל האי בישא לישראל – ולזמנא דאתי יתמו חטאים אלין ערב רב – בההוא זמנא אין מקבלין גרים לימות המשיח, אלא גרים גרורים הם לקבלא עלייהו מרותא עלאה, ולאו לאתערבא בגו כללא קדישא

ואי תימא מאי ביום פקדי. אלא ת"ח כל דרא אזדמן קמי מלכא עד לא ייתי לעלמא. והיינו דאוקמוה (סנהדרין לח ע"ב) דור דור וחכמיו דור דור ודורשיו. כיון דאשתלים דרא, תב קב"ה וקביל ליה בחושבנא ודאי. בההוא זמנא אעבר מההוא דרא אינון ערב רב דאתעריבו ביה. בג"כ ביום פקדי ופקדתי וכו'. דהא הכי בדר לון קב"ה בכל דרא לאעברא לון. ועל רזא דא כתיב ויניעם במדבר וכו' עד תום כל הדור (במדבר לב יג). ומלה סלקת לזמנה, וסלקת לזמנא דאתי. דהא במדברא דא ס"א בגלותא אנע לון לישראל עד דישתלים דרא דערב רב, דאתמר בהו קשים גרים לישראל כספחת (יבמות מז ע"ב) אלין גרים דגייר לון משה וגרמו כל האי בישא לישראל. ולזמנא דאתי יתמו חטאים אלין ערב רב. בההוא זמנא אין מקבלין גרים לימות המשיח (יבמות כד ע"ב), אלא גרים גרורים הם לקבלא עלייהו מרותא עלאה, ולאו לאתערבא בגו כללא קדישא.

ערב רב בגינייהו בשרא לא אתתקן בגלותא, דאינון אמרו מי יאכילנו בשר, בשרא סומקא מסטרא דדינא דתמן תוקפא דמסאבותא, ואינון תאיבו ליה – ובשרא דא אלקים, דבגיניה אמרו קום עשה לנו אלקים – דחולקא דישראל הוי"ה קדישא, דכתיב כי חלק ה' עמו – ואינון קום עשה לנו אלקים, ודא עגל – אלקים וט"ו אתוון כגונא דא א' א"ל אל"ק אלק"י אלקי"ם – ותרין רזין דלהון, דא עגל ודאי – ובגינייהו אתמר בישראל "חשך משחור תארם" – דבגין דבההוא בשרא אתתקף ס"א, אצטריך לאתגרעא – ואלין אינון דאזלין בתר הנאין דעלמא, סטרא דבשר, ושבקין לה לאורייתא – ולזמנא דאתי יתמו חטאים מן הארץ, כדין וראו כל בשר יחדיו – דהא בההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה, ואיהו לעילא ואיהו לתתא – והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בהאי זוהר קדישא דבשרא יתוב לאתקדשא בקדושתא עלאה ולאנהרא כגונא דנשמתא ודאי

וערב רב בגינייהו בשרא לא אתתקן בגלותא. דאינון אמרו מי יאכילנו בשר (שם יא ד) בשרא סומקא מסטרא דדינא דתמן תוקפא דמסאבותא, ואינון תאיבו ליה. ובשרא דא אלקים, דבגיניה אמרו קום עשה לנו אלקים (שמות לב א). דחולקא דישראל הוי"ה קדישא, דכתיב כי חלק ה' עמו (דברים לב ט). ואינון קום עשה לנו אלקים. ודא עגל, אלקים וט"ו אתוון כגונא דא א' א"ל אל"ק אלק"י אלקי"ם ותרין רזין דלהון, דא עגל ודאי. ובגינייהו אתמר בישראל חשך משחור תארם (איכה ד ח). דבגין דבההוא בשרא אתתקף ס"א, אצטריך לאתגרעא. ואלין אינון דאזלין בתר הנאין דעלמא, סטרא דבשר, ושבקין לה לאוריתא. ולזמנא דאתי יתמו חטאים מן הארץ. כדין וראו כל בשר יחדיו (ישעיה מ ה). דהא בההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל, כו), ואיהו לעילא ואיהו לתתא. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בהאי זוהר קדישא דבשרא יתוב לאתקדשא בקדושתא עלאה ולאנהרא כגונא דנשמתא ודאי.

ולכל היד החזקה דא תיקונא דחובא דקין – ולכל המורא הגדול תיקונא דחובא דאדם – בשעתא דחב אדם גרים לס"א לאתפשטא – כיון דחב קין גרים לה לשלטאה על סטר קדישא – לזמנא דאתי כלא יתתקן – ודא ולכל היד החזקה, לאהדרא סטר קדישא על תוקפיה, דלאו לאשתעבדא תחות סטר מסאבא – ולכל המורא הגדול, לאהדרא מילין לאתרייהו בתיקונא שלים

ולכל היד החזקה דא תיקונא דחובא דקין. ולכל המורא הגדול תיקונא דחובא דאדם. ת"ח בשעתא דחב אדם גרים לס"א לאתפשטא. כיון דחב קין גרים לה לשלטאה על סטר קדישא לזמנא דאתי כלא יתתקן. ודא ולכל היד החזקה, לאהדרא סטר קדישא על תוקפיה דלאו לאשתעבדא תחות סטר מסאבא. ולכל המורא הגדול, לאהדרא מילין לאתרייהו בתיקונא שלים.

עם זו יצרתי לי אלין ישראל, ורזא דא גוי אחד בארץ  ודא "זו", ז' דא שכינתא, ו' דא צדיק – מגו יחודא דלהון נפקין ישראל – בגין כך תהלתי יספרו, לאתקנא לה לשכינתא – דהא בגין כך תיקונא דא להו אתמסר ולא לאחרא – וערב רב בזמנא דעבדו עגל, הא אתמר דאפרידו בין שש לשבע – כלא בגין למיהב תוקפא לאמהון חייבתא דא לילית שפחה בישא – ורזא דא אמלאה החרבה – ועגל דא ק"ב, כגונא דא מ"ו ל"ז י"ט – מסכה אלין ק"כ צירופין דאלקים וה' אתוון דיליה, בגין דבכלא אתאחידו בהוי"ה ובאלקים

והא מטט' שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' (שם מג כא) עם זו יצרתי לי אלין ישראל. ורזא דא גוי אחד בארץ (שמואל-ב ז כג) ודא זו. ז' דא שכינתא, ו' דא צדיק. מגו יחודא דלהון נפקין ישראל בג"כ תהלתי יספרו, לאתקנא לה לשכינתא. דהא בג"כ תיקונא דא להו אתמסר ולא לאחרא. וערב רב בזמנא דעבדו עגל, הא אתמר דאפרידו בין שש לשבע (ת"ז תי' י"ג כח ע"ב). כלא בגין למיהב תוקפא לאמהון חייבתא דא לילית שפחה בישא. ורזא דא אמלאה החרבה (יחזקאל כו ב). ועגל דא ק"ב כגונא דא מ"ו ל"ז י"ט. מסכה אלין ק"כ צירופין דאלקים וה' אתוון דיליה. בגין דבכלא אתאחידו בהוי"ה ובאלקים.

רזא עלאה ודאי לוחות אבן מסטרא דשכינתא ודא אלקים – אבל אבן דא ב"ן דאזדמן לקבל תלת דשריין עליה, ואינון עס"מ, ואלין אתוון דחקיקין בלוחיא – כיון דחאבו ערב רב אעברו האי ב"ן מאתריה – במאי, אלא אינון באלקים אתאחידו ודאי, ומתמן אתתקפו לאעברא האי ב"ן מאתריה, ומאינון עס"מ נפק לבר ההוא ק"ב דאיהו קב חרובין, ודא עגל – כדין אתוון פרחו מאינון לוחות, ולוחות אתברו – כדין אתהדר חובא דאדם לאתריה, וגרמו לס"א לאתפשטא בעלמא – כדין מותא דאתעברת, תבת, הה"ד אכן כאדם תמותון

אבל ת"ח רזא עלאה ודאי לוחות אבן מסטרא דשכינתא ודא אלקים. אבל אבן דא ב"ן דאזדמן לקבל תלת דשריין עליה, ואינון עס"מ. ואלין אתוון דחקיקין בלוחיא. כיון דחאבו ערב רב אעברו האי ב"ן מאתריה. במאי. אלא אינון באלקים אתאחידו ודאי, ומתמן אתתקפו לאעברא האי ב"ן מאתריה. ומאינון עס"מ נפק לבר ההוא ק"ב דאיהו קב חרובין (תענית י.) ודא עגל. כדין אתוון פרחו מאינון לוחות, ולוחות אתברו. כדין אתהדר חובא דאדם לאתריה, וגרמו לס"א לאתפשטא בעלמא. כדין מותא דאתעברת, תבת, הה"ד אכן כאדם תמותון (תהלים פב ז).

לבתר במרגלים תבו לאתקפא ס"א יתיר, וכדין חובא דקין אתהדר לאתריה, ואתר אתיהיב לס"א לשלטאה על קודשא – בההוא זמנא אתגזרת גזירה לאתחרבא בי מקדשא, והא אתמר ואינון במדברא מיתו, בגין דתמן יתדכון ממסאבותא דאתתקף עלייהו, ורזא דא במדבר הזה יתמו, תמים ודאי, אבל בגין כך ושם ימותו, דהא מותא תמן אצטריכת להו בגין לאתדכאה – ולזמנא דאתי כל אלין חובין יתתקנון כחדא – ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול ודאי – ועוד ולכל היד החזקה דא רזא דקרבא

לבתר במרגלים תבו לאתקפא ס"א יתיר וכדין חובא דקין אתהדר לאתריה, ואתר אתיהיב לס"א לשלטאה על קודשא. בההוא זמנא אתגזרת גזירה לאתחרבא בי מקדשא והא אתמר (תענית כט.). ואינון במדברא מיתו, בגין דתמן יתדכון ממסאבותא דאתתקף עלייהו. ורזא דא (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו, תמים ודאי. אבל בג"כ ושם ימותו, דהא מותא תמן אצטריכת להו בגין לאתדכאה. ולזמנא דאתי כל אלין חובין יתתקנון כחדא. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול ודאי. ועוד ולכל היד החזקה דא רזא דקרבא.

בזמנא דנשמתא חדא מישראל נפקת למיתי לעלמא, בחיבורא דדו"ן נפקת ודאי – כגונא דא בשעתא דתבת לאסתלקא מעלמא, תבת לאתקשרא במקורא עלאה דילה, כדין תבין דו"ן לאתחברא בגינה, לכנשא לה לגבייהו – בגין כך ברוך אתה בבואך, למיתי לעלמא, וברוך אתה בצאתך, לנפקא מעלמא לאתהדרא לאתרה – ואומין דעלמא אתמר בהו ילדי (זנונים) [פשע] זרע שקר, דהא מס"מ ובת זוגיה נפקין, ואלין עמלקים ערב רב

ובזמנא דנשמתא חדא מישראל נפקת למיתי לעלמא בחיבורא דדו"ן נפקת ודאי. כגונא דא בשעתא דתבת לאסתלקא מעלמא, תבת לאתקשרא במקורא עלאה דילה. כדין תבין דו"ן לאתחברא בגינה, לכנשא לה לגבייהו. בג"כ ברוך אתה בבואך, למיתי לעלמא. וברוך אתה בצאתך, לנפקא מעלמא לאתהדרא לאתרה. ואומין דעלמא אתמר בהו ילדי (זנונים) [פשע] זרע שקר (שם נז ד) דהא מס"מ ובת זוגיה נפקין, ואלין עמלקים ערב רב.

222דהא קו"ש מתחברן כחדא בכמה חיבורין עלאין. ורזא דא חופה וקידושין. מאי אינון. אלא ת"ח קדושין עזקא באצבעא, דא עטרה בראש צדיק, ודא ז' ואתמר (ת"ז תי' י' כה ע"ב). ואי תימא שכינתא ודאי איהי עזקא, אצבעא דא צדיק, אי הכי אתחזי דנוק' אצטריך לה למיהב קדושין לדכורא עזקא באצבעאב אבל ת"ח כלא רזא עלאה, דאוקמוה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. משה דא מקורא סתים. וישראל דא ישראל זוטא. שכינתא דת דלהון איהי ודאי. ורזא דא ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) דמסטרא דיליה איהי עזקא. ומינה אתיהיבת ליה לישראל, דכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי וכו' ותהי לי לאשה (בראשית כ יב) והא אוקמוה (זוהר ח"ג ק ע"ב). חיבורא לא אשתכח אלא בסטרא דחכמה. אבל כלא בגין דקו"ש אינון מין במינו, דהכי הוו מחוברין לעילא מן קדמת דנא. ורזא דא בחכמה יו"ד, ו"ד דא קו"ש בחיבורא חדא, וכלא איהי י' סתימא. ודא טבעת עזקא. דהא בגין חיבורא דא דאתחברו הכי לעילא, הכי מתחברן לתתא. ודא אתיהיב לה לשכינתא, לסימנא דחיבור קדמאה, דמיניה מתחברן השתא תנינות. ודא קדושין, קדש ודאי מסטרא דחכמה (ת"ז ת' י"ב כז.). וחופה מסטרא דאי', דאיהי חופה על רישייהו ואוקמוה. כדין מתחברן קו"ש בחיבורא חדא ברזא דיחודא ודאי, למהוי כלא חד ביחודא חד. וישראל מתמן נפקן, מגו יחודא קדישא עלאה. אבל סטרין אחרנין אתמר בהו אין אישות לגוי (עי' סנהדרין פב.). דלא קיימין ברזא דחיבורא, אלא ברזא דפירודא. ואומין דעלמא, בנין דלהון ילדי זנונים אינון, זרע שקר לקבל זרע אמת:

דהא קו"ש מתחברן כחדא בכמה חיבורין עלאין. ורזא דא חופה וקידושין. מאי אינון. אלא ת"ח קדושין עזקא באצבעא, דא עטרה בראש צדיק, ודא ז' ואתמר (ת"ז תי' י' כה ע"ב). ואי תימא שכינתא ודאי איהי עזקא, אצבעא דא צדיק, אי הכי אתחזי דנוק' אצטריך לה למיהב קדושין לדכורא עזקא באצבעאב אבל ת"ח כלא רזא עלאה, דאוקמוה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. משה דא מקורא סתים. וישראל דא ישראל זוטא. שכינתא דת דלהון איהי ודאי. ורזא דא ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) דמסטרא דיליה איהי עזקא. ומינה אתיהיבת ליה לישראל, דכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי וכו' ותהי לי לאשה (בראשית כ יב) והא אוקמוה (זוהר ח"ג ק ע"ב). חיבורא לא אשתכח אלא בסטרא דחכמה. אבל כלא בגין דקו"ש אינון מין במינו, דהכי הוו מחוברין לעילא מן קדמת דנא. ורזא דא בחכמה יו"ד, ו"ד דא קו"ש בחיבורא חדא, וכלא איהי י' סתימא. ודא טבעת עזקא. דהא בגין חיבורא דא דאתחברו הכי לעילא, הכי מתחברן לתתא. ודא אתיהיב לה לשכינתא, לסימנא דחיבור קדמאה, דמיניה מתחברן השתא תנינות. ודא קדושין, קדש ודאי מסטרא דחכמה (ת"ז ת' י"ב כז.). וחופה מסטרא דאי', דאיהי חופה על רישייהו ואוקמוה. כדין מתחברן קו"ש בחיבורא חדא ברזא דיחודא ודאי, למהוי כלא חד ביחודא חד. וישראל מתמן נפקן, מגו יחודא קדישא עלאה. אבל סטרין אחרנין אתמר בהו אין אישות לגוי (עי' סנהדרין פב.). דלא קיימין ברזא דחיבורא, אלא ברזא דפירודא. ואומין דעלמא, בנין דלהון ילדי זנונים אינון, זרע שקר לקבל זרע אמת:

ואוריתא כגונא דא ברזא דא נפקת ודאי. בג"כ אוריתא וישראל כלהו ברזא דא אינון, ודא אתחזי לדא דוקא. ואוריתא אתקריאת ראשית, וישראל כגונא דא אקרון ראשית, האי אתחזי להאי ודאי. וחכמות אחרנין קיימין לבר. דאתמר בהו ובילדי נכרים ישפיקו (ישעיה ב ו). דהא מילין דאוריתא כגונא דנשמתין הכי אינון מההוא מקורא עלאה נפקין ודאי. ומילין דלבר כגונא דא מגו חיבורא דס"מ ונוק' נפקין. דהא אלין מילין אתיהיבו להו לאתפרנסא בהון, ולאו לישראל. דישראל אתמר בהו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד ו). דהא אוריתא כללא דכלא איהי מסטרא דלגו. ואומין אחרנין לא נטלין אלא מילין דלבר ומינייהו אתזנן. ובגין דישראל אתמשכו אבתרייהו, כמה ביש גרמו לגרמייהו. דהא כדין אתמשכו לבר ואוריתא אתנשיאת מינייהו. ורזא דא ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וכו' (בראשית ג ככ). דאוריתא איהי עץ החיים, ומילין דלבר עץ הדעת טוב ורע. ומאן דאתמשך אבתרייהו אתפתי בתר ההוא רע ואשתקע ביה, ושביק ליה לאוריתא. ואוריתא אתנטילת מיניה, דלא אתחזיאת ליה יתיר. וכמה מלאכיא קיימין לשמשא לכל את ואת מאוריתא וכלהו נשמתין עלאין דאתמרו, דכלהו תליין באינון אתוון דאוריתא. בזמנא דשבקו ישראל אוריתא בגין אינון חכמות דלבר, כלהו אתקלקלו מסידורייהו ונפקו לבר בגלותא, וכלהו אתחלשו בלא חילא ודאי. ואית מאן דאשתדל בהו דאתמר ביה לא תלמד לעשות (דברים יח ט) אבל אתה למד וכו' (שבת עה.). דדא מאן דאשתדל בהו לתפסא בהו ס"מ ונוק' ככלבין דמתפסן בשלשלאה דעל צואריהון. ודא מאן דלא נטיל רגלוי מאוריתא, אלא קביע בה ודאי, ותב ותפס באלין כלבין. אבל מאן דאתפתי אבתרייהו ושביק אוריתא, אשתביק מסטר קדישא לגמרי:

ולזמנא דאתי כלא לאתתקנא אצטריך. במאי. אלא בנהירו דאוריתא דאתגליא בעלמא, דאתמר ביה (בראשיתא ג-ה) ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, דא זוהר נהירו דאוריתא ודאי. כדין ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, לאשתכחא כל חד בסטריה. דעד דחשוכא שליט ואתמר ביה ושפחה כי תירש גבירתה. (משלי ל כג) דא גרים לנהירו דאוריתא דלא יתגלי, דחשוכא אחשיך עליה. בההוא זמנא ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, ותהדר אוריתא לישראל בנהירו שלים. אימתי. אלא בזמנא דכתיב ויקרא אלקים לאור יום, למאיר ובא (פסחים ב.) דא זוהר נהירו דאוריתא מסטרא דימינא. דאתמר ביה הולך ואור עד נכון היום (שם דיח). כדין ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול, בזמנא דיתהדרון ענפין לאתקשרא במקוריהון בקב"ה ושכינתיה, דלאו כדקדמיתא. אלא כלא באתריה יתתקן כדקא יאות בתיקונא שלים. זכאה חולקהון.

המשיח יושב על פתחי רומי<.

והנה נגד זה יש המשיח, והיא היחידה המוכנת לעטר בה שני המשיחים, שהיא גם כן לפעמים בסוד מטה. ואז נא' (תהלים קי, ב), "מטה עוזך ישלח ה' מציון", ואז (תהלים שם), "רדה בקרב אויביך". והוא סוד (במדבר כד, יט), "וירד מיעקב", כי במקומו עומד המשיח, ובכח שליטתו רודה האומות, ומעלה כל הבירורים הצריכים, אך כשהמטה נהפך, הנה משי"ח גם כן הוא כמנין נח"ש, ונמסר לו תקון בדרך אחר – שילך ויתלבש בקליפות, וישב שם אסור בבית הסוהר בחסרון אור והשפעה, והוא סבילת החולאים. ואומר לך שזהו ענין מה שאמרו (סנהדרין צח.) שהוא יושב אפתחא דרומי, והוא ענין ממש "ויתן את רשעים קברו", כי משה הוא צריך לתקן ישראל במה שיהיו מנוקים מן הערב רב, וזהו הבירור המגיע לו, לכן הוא קבור שם עמהם. וכבר פירש רשב"י בפ' תצא ענין קבורת משה, שהוא בצולמא דלאו איהי הגון ליה, כמו שנפרש בס"ד המאמר ההוא. אך המשיחים צריכים להיות אפתחא דרומי, וזה נקרא להם קבורה, בהיותם צריכים להיות מלובשים בתוך הקליפה, והיא קליפת עשו וישמעאל, שהם האומות השולטות על ישראל, והם צריכים להשתעבד תחתיהם ע"י המשיחים האלה. אך יש רומי רבתא, ויש רומי זעירתא, ושם יושבים המשיחים אחד מבחינת רומי רבתא, ואחד מבחינת זעירתא. ומשם מבררים הניצוצות הצריכים לישראל. ובסבלם הצער מקילים מעל ישראל.

>עשרה הרוגי מלכות<.

ועתה אודיעך ענין הטפות האלה. כי יוסף הוא עצמו סוד היסוד, ומעשיו בסוד תקוני מב"י היו. ובחטאו במחשבה הזאת – נפגם היסוד, ויצאו משם עשר טפות האלה. וכבר ידעת מה הם אלה הנצוצות היוצאים מן הדעת. ואלה הוצרכו לבוא בעולם, ולהמסר למיתה בכמה גלויות, כדי לתקן מה שנפגם בצאתם הם לס"א. והנה אלה העשר הם עשרה הרוגי מלכות. אף כל ההרוגים שהיו בכל הדורות כלם הם מסוד זה. וסוד הענין, כי בחינת מב"י הוא שנפגם, והוא עצמו היה צריך למות בסוף הכל. כי אין מיתת ההריגה בידי נכרים אלא תקון למה שנמסר ביד הס"א, להעלות הקדושה ממנה. וכל האחרים שנהרגו, נקראים כלם ענפים ממנו, כי כלם לבחינת תקון זה של מב"י הם הולכים. אך העשרה עקרים, שהם כמו שרשים לכל האחרים, הם העשרה ההרוגים הנזכרים שהם בחינת העשר טפות עצמם, שכל השאר הם כמו ענפים. והעיקר בעשרה עצמם הוא ר"ע בן יוסף, שהוא היה בחינת מב"י עצמו. וע"כ הוא הנזכר במדרש, שראה אותו משה ואמר "זו תורה" כו', והאחרים לא נזכרו, כי הוא העיקר בזה התקון. והנה צריך שתדע כי ע"י גלות מצרים וגאולתו עד מתן תורה נתקנו הקלקולים הראשונים, עד שבמ"ת נמצאו בני חורין, בסוד (שמות לב, טז) "חרות על הלוחות". אך כאשר חטאו ישראל בעגל, חזר הקלקול הראשון למקומו. והעגל הוא ממש בבחינה זו, שהוא בסוד "פני השור מהשמאל" שהוא מב"י. והערב רב היה שעשוהו, כי הם היוצאים ממצרים. והנה הקלקול הראשון גרם קלקול אחר, שאח"כ בא ירבעם שהוא עצמו היה מב"י, וחטא בסוד זה שעשה העגלים.

המשך הספר בדף הבא