ספר הערב רב וכל המסתעף חלק י"ח [18]
לחץ לקבלת הספר בפורמט PDF

מנהיגי הערב רב והסטרא אחרא – ילקוט מאמרים דיבורי נבואה ורוח הקודש מהזוהר הקדוש ומהאר"י הקדוש והמבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שבאחרית הימים יהיו רוב המנהיגים והראשים מהערב רב, וסימנים איך להכירם, וגודל החיוב להתרחק מהם ומהמונם, והצורך להתפלל ולהנצל מהם, וביאורים רבים בענינים אלו. – יוצא לאור בעזהשי"ת על ידי הוצאת "ועד גילוי פני הערב רב" טבת תשס"ה לפ"ק, עיה"ק ירושלים תובב"א

דף 5 PAGE

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10

המשך הספר מדף הקודם

ענין מה שנאמר בשלמה ויחכם מכל האדם כו', ואמרו והימן זה משה – איך אפשר לומר שהתחכם שלמה יותר ממשרבע"ה מאחר אשר ידעו ה' פנים אל פנים והשתמש כל ימיו באור הגנוז וכו' – גם אם נאמר שהיה ידיעתו כידיעת משרבע"ה, עכ"ז הנה כל מה שהשיג היה למטה במדרגה הרבה – אמרו בזוה"ק פינחס ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, שלמה אמר הא בינה איהי דמשה, אשאל בחכמה עלאה דאיהי לעיל מדרגיה, מה כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, והא כתיב וה' נתן חכמה לשלמה, חכמה זעירא, ובעא לסלקא מתתא לעילא ואתרחקית מניה, בגין דאפי' לבינה לית בר נש בעלמא דיכיל לסלקא בר ממשה, כש"כ לעילא מניה דאיהו חכמה עלאה כו' ע"ש, ומ"ש דמשה זכה לבינה, ר"ל לבינה דהמלכות, אבל החכמה שלה היא בת מלך פנימאה שהוא אבא, אבא יסד ברתא, והיא עץ החיים, והיא סתימא בסלע שהוא הקרקפתא בינה דידה, ונתעכב ממשרבע"ה בגין הערב רב ובחטא הסלע, והיא נקודה פנימאה דסיהרא, והיתה מקודם דרגא דמשה, ואח"כ נסתתרת ממנו – ברע"מ פינחס ובזוהר חדש בסתרי אותיות שזהו שכתוב וקראתי בשם ה' לפניך בגין דהוה מקדמת דרגא דיליה דההוא נציצא קדמאה, כתיב לפניך – ועכ"פ הוא, כי הבינה אשר זכה משה הוא הבינה דהמלכות, אבל החכמה זעירא אשר זכה שלמה הוא רק בהיסוד דהמלכות, והרי היה השגת שלמה בכל חכמתו שהשיג בכמה דרגין למטה מהשגת משרבע"ה, וכ"ז הוא לבד כל התורה הנעלמה שהוא כל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים מה שהיה עתיד להתחדש ולהתברר בכל דור ודור מחכמי כל דור אשר ישנו לכ"א עתו וזמנו אימתי שתתגלה, הנה כ"ז ניתנו למשה לבד ולא לזולתו כלל – כי ניתנו למשה משום שהוא הצינור לכל חכמה והמדע ועל ידו מתגלה כל חידוש כשמגיע עתו, הנה כ"ז פשוט הוא שלא זכה לזה רק משה לבד, וכן ענין אור הגנוז שהיה משתמש בו משרבע"ה כל ימיו – והרי אין ערך לידיעת משרבע"ה לידיעת שלמה, והיה ידיעת משרבע"ה מרומם ונעלה על ידיעת שלמה, הן באיכות (שהיה ממדריגה יותר גבוה), והן בכמות לאין חקר

ונחזור לענינינו אשר בסי' ד' בענין מה שנאמר בשלמה ויחכם מכל האדם כו' ואמרו והימן זה משה ופשטות הדברים הם תמוהים מאד כי איך אפשר לומר שהתחכם שלמה יותר ממשרבע"ה מאחר אשר ידעו ה' פנים אל פנים והשתמש כל ימיו באור הגנוז וכנ"ל בכל דברינו סי' ד' ה' ולא עוד כי הרי השי"ת הבטיח לו ואמר לו אני אעביר כל טובי על פניך והרי לא היה נשאר שום דבר שיהא חסר לו וכן כאשר ביקש ואמר הראני נא את כבודך היתה התשובה ממנו ית"ש כי לא יראני האדם וחי הרי מבואר מזה כי עד אותו הגבול שאפשר להשיג ולקבל לחק גדר אנושי בעוה"ז לא האציל ממנו שום דבר ואיך אפשר לומר שהתחכם שלמה יותר ממנו. ובפירוש אמרו בפסיקתא רבתי ור"כ פיסקא פרה שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעמי תורה אבל לאחרים חוקה. ואפי' למ"ד בראש השנה כ"א סע"ב ולא קם נביא כו' בנביאים לא קם אבל במלכים קם הרי לא אמר ג"כ אלא רק כמשה אבל לא יותר ממשה ח"ו ח"ו. והעיקר הוא כי גם אם נאמר שהיה ידיעתו כידיעת משרבע"ה עכ"ז הנה כל מה שהשיג היה למטה במדרגה הרבה וע"ד שאמרנו לעיל סי' ה' בר' עקיבא וחביריו. ואמרו בזוה"ק פינחס רכ"ג א'. ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. שלמה אמר הא בינה איהי דמשה. אשאל בחכמה עלאה דאיהי לעיל מדרגיה. מה כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. והא כתיב וה' נתן חכמה לשלמה. חכמה זעירא. ובעא לסלקא מתתא לעילא ואתרחקית מניה. בגין דאפי' לבינה לית בר נש בעלמא דיכיל לסלקא בר ממשה כש"כ לעילא מניה דאיהו חכמה עלאה כו' ע"ש. ומ"ש דמשה זכה לבינה. ר"ל לבינה דהמלכות אבל החכמה שלה היא בת מלך פנימאה שהוא אבא. אבא יסד ברתא. והיא עץ החיים. והיא סתימא בסלע שהוא הקרקפתא בינה דידה. ונתעכב ממשרבע"ה בגין הערב רב ובחטא הסלע. והיא נקודה פנימאה דסיהרא והיתה מקודם דרגא דמשה ואח"כ נסתתרת ממנו. ע' כ"ז ברע"מ פינחס רמ"ח ב' ובזו"ח בסתרי אותיות בתחילתו. שזהו שכתוב וקראתי בשם ה' לפניך בגין דהוה מקדמת דרגא דיליה דההוא נציצא קדמאה. כתיב לפניך. וכמ"ש כ"ז הגר"א בתיקונים ריש תיקון נ"ו ובתיקון כ"א בארוכה ע"ש מדף מ"ד עד דף מ"ז ובריש תיקון י"ט. וע' עוד בתיקון ס"ט בדף קי"ט ע"ג. ועכ"פ הוא כי הבינה אשר זכה משה הוא הבינה דהמלכות אבל החכמה זעירא אשר זכה שלמה הוא רק בהיסוד דהמלכות וכנ"ל סי' ב' ע"ש והרי היה השגת שלמה בכל חכמתו שהשיג בכמה דרגין למטה מהשגת משרבע"ה. וכ"ז הוא לבד כל התורה הנעלמה שהוא כל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים מה שהיה עתיד להתחדש ולהתברר בכל דור ודור מחכמי כל דור אשר ישנו לכ"א עתו וזמנו אימתי שתתגלה וכנ"ל סי' ד' ה'. הנה כ"ז ניתנו למשה לבד ולא לזולתו כלל. כי ניתנו למשה משום שהוא הצינור לכל חכמה והמדע ועל ידו מתגלה כל חידוש כשמגיע עתו וכנ"ל בכל דברינו הנה כ"ז פשוט הוא שלא זכה לזה רק משה לבד. וכן ענין אור הגנוז שהיה משתמש בו משרבע"ה כל ימיו כמ"ש בפ' בראשית ל"א ע"ב וכנ"ל. והרי אין ערך לידיעת משרבע"ה לידיעת שלמה והיה ידיעת משרבע"ה מרומם ונעלה על ידיעת שלמה הן באיכות (שהיה ממדרגה יותר גבוה כנז') והן בכמות לאין חקר. (ספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף כ"א סימנים ד'-ו')

העיקר הוא, כי גם התורה בכל משפטה ועונשה אינו נותן יאוש כלל לשום רשע ופושע מהשארת הנצחי, כמ"ש בתורת כהנים אמור בפסוק והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, והאבדתי מה ת"ל לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו כשהוא אומר והאבדתי לימד על הכרת שאינו אלא אבדון. וכתב שם המלבי"ם ז"ל, כי יש הבדל בין כריתה ובין אבדן, כי הכורת כורת את העצם משרשו וקוצץ הדבר עצמו, והמאביד הוא רק שינוי מקומות שלא תעלה הנפש אל צרור החיים רק יורדת לגיהנם, ובכ"ז אינה נכרתת רק נאבדת לזמן מוגבל, כמ"ש משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש, וכל אובד מתבקש, כמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור, וזהו שאמר לימד על הכרת שאינו אלא אבדן, ר"ל שאינו כריתה נצחיית, רק אבדן בשאול, ואבדן לשעתו, עד יקבל עונשו, כי ה' ברחמיו חושב מחשבות בל תכרת הנפש בהחלט עכ"ל – כמ"ש בגמ' סנהדרין ויאבדו מתוך הקהל ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך – וכן אמרו במכות על הפסוק ואבדתם בגוים, שאין זה הכרח כלל לאבדון מוחלט ח"ו אלא רק כאבידה המתבקשת

והעיקר הוא כי גם התורה בכל משפטה ועונשה אינו נותן יאוש כלל לשום רשע ופושע מהשארת הנצחי וכמ"ש בתורת כהנים פ' אמור כ"ג בפסוק והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. והאבדתי מה ת"ל לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו כשהוא אומר והאבדתי לימד על הכרת שאינו אלא אבדון. וכתב שם הר"מ מלבים ז"ל כי יש הבדל בין כריתה ובין אבדן כי הכורת כורת את העצם משרשו וקוצץ הדבר עצמו. והמאביד הוא רק שינוי מקומות שלא תעלה הנפש אל צרור החיים רק יורדת לגיהנם ובכ"ז אינה נכרתת רק נאבדת לזמן מוגבל כמ"ש משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש. וכל אובד מתבקש וכמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור וזהו שאמר לימד על הכרת שאינו אלא אבדן ר"ל שאינו כריתה נצחיית רק אבדן בשאול ואבדן לשעתו עד יקבל עונשו כי ה' ברחמיו חושב מחשבות בל תכרת הנפש בהחלט עכ"ל. והוא כמ"ש בסנהדרין ק"ט ע"ב ויאבדו מתוך הקהל ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך. וכן אמרו במכות כ"ד א' על הפסוק ואבדתם בגוים שאין זה הכרח כלל לאבדון מוחלט ח"ו אלא רק כאבידה המתבקשת.

הרי לנו מכ"ז שגם במשפטי התורה ודיניה ועונשה אין בה כלל אבדון החלטי ח"ו לשום רשע ופושע – ועוד כי האמת הוא שכל עונשה בכל הקללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה הנה הוא ג"כ אלא רק בגילויה ולבושה שהיא עתה לפנינו אבל בפנימיותה ובהעלם הנה אמרו בזוהר חדש כי תבא בשם אליהו זל"ט כי כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבית ואמרו שם כי בפסוק והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך הנה שם מרומז קץ הגאולה – והרי נרמז בהתורה גופה בכל משפטה ועונשה כל היעודים העתידים שהם לכל ישראל כולם, גם מי שעומד תחת שבט כל הקללות שבה בלי חיסור אחד מהם – והוא כמו שאמרנו שכל תקוה העתידה הנה הוא תלוי בברית ולא בזכות, וכל ברית לא תופר, ואי אפשר שישתנה, וכמ"ש בירמיה ויש תקוה לאחריתך נאום ה'

והרי לנו מכ"ז שגם במשפטי התורה ודיניה ועונשה אין בה כלל אבדון החלטי ח"ו לשום רשע ופושע. ועוד כי האמת הוא שכל עונשה בכל הקללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה הנה הוא ג"כ אלא רק בגילויה ולבושה שהיא עתה לפנינו אבל בפנימיותה ובהעלם הנה אמרו בזוהר חדש פ' כי תבא בשם אליהו זל"ט כי כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבית ואמרו שם כי בפסוק והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך הנה שם מרומז קץ הגאולה. והרי נרמז בהתורה גופה בכל משפטה ועונשה כל היעודים העתידים שהם לכל ישראל כולם גם מי שעומד תחת שבט כל הקללות שבה. בלי חיסור אחד מהם. והוא כמו שאמרנו שכל תקוה העתידה הנה הוא תלוי בברית ולא בזכות, וכל ברית לא תופר, ואי אפשר שישתנה, וכמ"ש ג"כ ירמיה ל"א ויש תקוה לאחריתך נאום ה'.

עוד  בירמי', כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה כו' אם ימושו החוקים האלה כו' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים, כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאום ה', וכן שם כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה – ומ"ש שלום ולא לרעה הכוונה מבואר שגם כל העונשים כולם הם אינם לנקמה ולהשמיד ולהשחית ח"ו אלא רק כדי לתת אחרית ותקוה וכן יש כמה כתובים בתנ"כ המורים על זה שלא יעכב שום חטא ועון לתקוה העתידה

עוד שם. כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה כו' אם ימושו החוקים האלה כו' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים. כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאום ה'. וכן שם כ"ט. כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. ומ"ש שלום ולא לרעה הכוונה מבואר שגם כל העונשים כולם הם אינם לנקמה ולהשמיד ולהשחית ח"ו אלא רק כדי לתת אחרית ותקוה וכן יש כמה כתובים בתנ"כ המורים על זה שלא יעכב שום חטא ועון לתקוה העתידה.

מה שכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, הנה הוא רק ברשעי עובדי אלילים כמ"ש במדרש תהלים, וכן בערב רב  כמ"ש בזוה"ק בראשית כ"ה ב' וכן בפ' תצא רע"ו ב', אבל בישראל אינו מתנהג הקב"ה במדה זו כלל – וכמ"ש בספרי ברכה בפסוק יחי ראובן ואל ימות, כי לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות, וכל עבירה ועונש אינם נצחיים ח"ו, והם נפסקים ומתבטלים, אבל המצות ושכרן אין להם הפסק לישראל, והם נצחיים בהם.

ומ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. הנה הוא רק ברשעי עובדי אלילים וכמ"ש במדרש תהלים מזמור ז'. וכן בערב רב כנ"ל פ"ה וכמ"ש בזוה"ק בראשית כ"ה ב' וכן בפ' תצא רע"ו ב'. אבל בישראל אינו מתנהג הקב"ה במדה זו כלל. וכמ"ש בספרי ברכה בפסוק יחי ראובן ואל ימות. כי לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות. וכל עבירה ועונש אינם נצחיים ח"ו והם נפסקים ומתבטלים וכנ"ל בכל דברינו אבל המצות ושכרן אין להם הפסק לישראל והם נצחיים בהם.

והסיבה בזה הוא, כי בישראל אשר עליהם נאמר בנים אתם לה' אלהיכם, הוה כל מצוה עצם בו, כי אורייתא וישראל חד הוא, אבל העבירה הוא רק מקרה בו, כי הוא מהתערבות רע בטוב אשר ע"י החטא דעץ הדעת, ולכן מתבטל העבירה ע"י העונש, ונשאר עצמותו קודש לה' – אבל בעובדי אלילים הוא להיפוך, כי עצמותם הוא מעצם הס"מ אל אחר, עצם הרע, שהוא שורש האבדון וההפסד – וכל מצוה ודבר טוב שעושים, הוא אינו מעצמותם, אלא מהתערבות הטוב ברע, אשר ע"י החטא דהעץ הדעת, ומשורש סוד הנוגה המאיר עליהם מסביב, והרי הוא אינו שלהם כלל, כי הרע והטוב הרי הם שני הפכים

והסיבה בזה הוא כי בישראל אשר עליהם נאמר בנים אתם לה' אלהיכם הוה כל מצוה עצם בו. כי אורייתא וישראל חד הוא. אבל העבירה הוא רק מקרה בו כי הוא מהתערבות רע בטוב אשר ע"י החטא דעץ הדעת ולכן מתבטל העבירה ע"י העונש ונשאר עצמותו קודש לה'. אבל בעובדי אלילים הוא להיפך כי עצמותם הוא מעצם הסמ' אל אחר. עצם הרע. שהוא שורש האבדון וההפסד וכנ"ל פ"ז. וכל מצוה ודבר טוב שעושים הוא אינו מעצמותם אלא מהתערבות הטוב ברע אשר ע"י החטא דהעד"ע ומשורש סוד הנוגה המאיר עליהם מסביב כנ"ל פ"ז. והרי הוא אינו שלהם כלל כי הרע והטוב הרי הם שני הפכים.

ולכן לעתיד כשיוברר הטוב מהרע ויתבטל הרע מכל וכל, הנה יתבטלו הם בביטולו, כי הם תולדותיו וממנו – וכל מצוה ודבר טוב שנעשה על ידם בעוה"ז ע"י התערבות טוב ברע הנז', הנה משלם להם הקב"ה בעוה"ז ג"כ, כי הוא ית"ש אינו מקפח שכר כל בריה, והרי נעשה על ידם עכ"פ – ומשום כל זה הנה מתנהג הקב"ה עמהם במדת ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו – מה שאין כן בישראל ח"ו – ולכן נאמר עליהם ועמך כולם צדיקים וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא

ולכן לעתיד כשיוברר הטוב מהרע ויתבטל הרע מכל וכל הנה יתבטלו הם בביטולו כי הם תולדותיו וממנו. וכל מצוה ודבר טוב שנעשה על ידם בעוה"ז ע"י התערבות טוב ברע הנז' הנה משלם להם הקב"ה בעוה"ז ג"כ כי הוא ית"ש אינו מקפח שכר כל בריה והרי נעשה על ידם עכ"פ. ומשום כ"ז הנה מתנהג הקב"ה עמהם במדת ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. משא"כ בישראל ח"ו וכנז' ולכן נאמר עליהם ועמך כולם צדיקים וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

אמנם כל אלו שחשבו רז"ל ואמרו שאין להם חלק לעוה"ב – הנה כתב הרקאנטי פ' תשא בפסוק אני אעביר כל טובי בשם רבינו עזרא כי מה שנמצא במקומות רבים מדברי רז"ל אין לו חלק לעוה"ב, ר"ל אין לו בית בפני עצמו, אוצר שהוא ברשותו, והוא מושל עליו, וזהו עושין לו מדור לפי כבודו, ומי שאינו לו זכות, הוא עומד במקום שעומדים רבים עכ"ל – וכן כתב רבינו בחיי סוף פ' אחרי – ולפ"ז הרי אפשר לומר כי דורשי רשומות שאמרו בסנהדרין ק"ד סע"ב כולן באין לעוה"ב, הנה לא פליגי על המשנה שם צ' ע"א במה שאמרו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב – כי הרי גם הדורשי רשומות לא אמרו אלא לשון באין לעוה"ב – אבל לא אמרו שיש להם חלק שהוא מקום מיוחד השייך להם – אלא שהם ישתמשו באורן של הזוכים שהוא האור הכללי הכולל כולם, והוא כעין מקום מעבר לרבים – ויהיה לפי"ז הבדל גדול בין עובד אלהים לאשר לא עבדו כגבוה שמים על הארץ וכרחוק מזרח ממערב – והוא ע"ד שאנו רואין בעוה"ז, כי הגם שכל מי אשר יחובר לחיים יש לו מקום ומזון בעוה"ז – עם כל זה הרי כמה ההבדל גדול בין מי שמכלכל את נפשו בלחם לאכול ובגד ללבוש לבין מי שמתענג את עצמו ומתעדן כל ימיו בסגולת מלכים – וגם בהזוכים גופה הרי יהיה בהם ג"כ כמה וכמה חלוקי מדריגות

אמנם כל אלו שחשבו רז"ל ואמרו שאין להם חלק לעוה"ב הנה כתב הרקאנטי פ' תשא בפסוק אני אעביר כל טובי בשם רבינו עזרא כי מה שנמצא במקומות רבים מדברי רז"ל אין לו חלק לעוה"ב ר"ל אין לו בית בפני עצמו אוצר שהוא ברשותו והוא מושל עליו וזהו עושין לו מדור לפי כבודו ומי שאינו לו זכות הוא עומד במקום שעומדים רבים עכ"ל וכן כתב רבינו בחיי סוף פ' אחרי (ע"ש בארוכה ותמצא כדברינו) ולפ"ז הרי אפשר לומר כי דורשי רשומות שאמרו בסנהדרין ק"ד סע"ב כולן באין לעוה"ב וכנ"ל הנה לא פליגי על המשנה שם צ' ע"א במה שאמרו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב כי הרי גם הדורשי רשומות לא אמרו אלא לשון באין לעוה"ב אבל לא אמרו שיש להם חלק שהוא מקום מיוחד השייך להם אלא שהם ישתמשו באורן של הזוכים שהוא האור הכללי הכולל כולם והוא כעין מקום מעבר לרבים. ויהיה לפי"ז הבדל גדול בין עובד אלהים לאשר לא עבדו כגבוה שמים על הארץ וכרחוק מזרח ממערב והוא ע"ד שאנו רואין בעוה"ז כי הגם שכל מי אשר יחובר לחיים יש לו מקום ומזון בעוה"ז עכ"ז הרי כמה ההבדל גדול בין מי שמכלכל את נפשו בלחם לאכול ובגד ללבוש לבין מי שמתענג את עצמו ומתעדן כל ימיו בסגולת מלכים. וגם בהזוכים גופה הרי יהיה ב

ואמרו בתענית ספ"ק לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה – ובמדרש תהלים חושב שם ז' חלוקי מדריגות בין כתות הצדיקים לעתיד לבוא – ובגמ' ב"ב עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, ולכל אחד ואחד חופה לפי כבודו, וכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו – עוד שם בענין סוכת עורו של לויתן, זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צל, לא זכה עושין לו ענק, לא זכה עושין לו קמיע – ועל דרך זה בכמה אגדות חז"ל בענין חלוקות שונות בין מדריגות הצדיקים לעתיד לבוא

הם ג"כ כמה וכמה חלוקי מדרגות וכמבואר בכמה מקומות מדברי חז"לואמרו בתענית ספ"ק לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה. ובמדרש תהלים מזמור י"א סי' ו' חושב שם ז' חלוקי מדרגות בין כתות הצדיקים לעתיד לבוא ע"ש ובויקרא רבא פ"ל סימן ב'. ובגמרא ב"ב ע"ה א' עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק. ולכל אחד ואחד חופה לפי כבודו. וכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו. עוד שם בענין סוכת עורו של לויתן. זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צל לא זכה עושין לו ענק לא זכה עושין לו קמיע. ועד"ז בכמה אגדות חז"ל בענין חלוקות שונות בין מדרגות הצדיקים לעתיד לבא וכנודע.

הנה יהיו כל חלוקת המדרגות הנמצא בדברי רז"ל לפי ערך חלוקת שורש הנשמות דכל אחד, כי אין נשמה דומה לחברתה, וכל אחד ואחד יש לו שורש בפני עצמו, כמו שדרשו רז"ל בפסוק איפה היית ביסדי ארץ בשמו"ר – וכל התורה ומעשים טובים, וכן להיפוך כל החטאים ועונות, הנה נוגע כל אחד לפי שורש נשמתו, וכן על דרך זה בשכרן ועונשן, כי אין שום אדם דומה לחבירו בכל הדורות כולם, ובכל משך ימי עולם כולו, וכן אינם דומים בכל תהלוכותיהם ומאורעותיהם בעוה"ז, ועד"ז בשכרן ועונשן אשר לאחר מיתה בגן עדן וגיהנם, וכן הם חלוקים במדריגותיהם לעולם הבא – והגם שהרי בתיקון האחרון יוכללו כל הנשמות כולם זה בזה ע"ד שהיו כלולים כולם באדם הראשון, אך גם בפרצוף אחד ואדם אחד הרי אינו דומה אבר אחד לחבירו, ובזה יהיו כל חלוקת המדריגות לעתיד לבוא

אמנם ע"פ עומק הדברים שאמרנו לעיל הנה יהיו כל חלוקת המדרגות הנמצא בדברי רז"ל לפי ערך חלוקת שורש הנשמות דכ"א כי אין נשמה דומה לחברתה וכל אחד ואחד יש לו שורש בפנ"ע וכמו שדרשו רז"ל בפסוק איפה היית ביסדי ארץ. בשמות רבא פרשה מ' סימן ג' ובכ"מ. וכל התורה ומעשים טובים וכן להיפך כל החטאים ועונות הנה נוגע כ"א לפי שורש נשמתו וכן עד"ז בשכרן ועונשן כי אין שום אדם דומה לחבירו בכל הדורות כולם ובכל משך ימי עולם כולו וכן אינם דומים בכל תהלוכותיהם ומאורעותיהם בעוה"ז ועד"ז בשכרן ועונשן אשר לאחר מיתה בגן עדן וגיהנם וכן הם חלוקים במדרגותיהם לעולם הבא. והגם שהרי בתיקון האחרון יוכללו כל הנשמות כולם זב"ז ע"ד שהיו כלולים כולם באדם הראשון אך גם בפרצוף אחד ואדם אחד הרי אינו דומה אבר אחד לחבירו ובזה יהיו כל חלוקת המדרגות לעתיד לבא והבן כ"ז.

בהאיר "אור יסוד עליון", גימטריא "הקל קול יעקב", אז הקליפות בטלין במהרה בימינו אמן – כי "הקל קול יעקב" גימטריא "יום השביעי" של אלף השביעי – אשר לפני יבוא "מלך המשיח" גימטריא בביטול הג' קליפות הידועות של ישמעאל עשו וערב רב, אשר כנגדן נכתב ג' פעמים כי אמילם

(עה) שם אהו"ה במילוי אלפין, כזה, אלף הא ואו הא, גימ' קול, והוא בבחי' דעת, משה, פנימיות יעקב. ויוצא מבין חו"ב אשר שם ב' שמות ע"ב ס"ג גימ' הקל. לכן נאמר הקל קול יעקב בגימ' הוד, במילוי כזה, הא ואו דלת, כי בינה בבחי' אתפשטותא דילה, סוד הדעת, עד הוד כנודע. ואז ידי עשו בגימ' שק בטלים, כי כל יניקתם מהוד בסוד ויגע בכף ירך יעקב ובסוד כל היום דוה אותיות הוד. ואז התורה, דרגא דת"ת, יעקב, חוגרת שק ח"ו.

לכן בהאיר "אור יסוד עליון", גימטריא "הקל קול יעקב", אז הקליפות בטלין במהרה בימינו אמן. כי הקל קול יעקב גימטריא יום השביעי של אלף השביעי. אשר לפני יבוא "מלך המשיח" גימטריא בביטול הג' קליפות הידועות של "ישמעאל", עשו, וערב רב, (כל הנ"ל בגימטריא תנ"ג – "ישמעאל" בגימטריא תנ"א, ועם השני קליפות שהם עשו וערב רב הוא גם כן תנ"ג), אשר כנגדן נכתב ג' פעמים כי אמילם גי' כי יאירו מוחי חו"ב במלכות, לכן במספר קדמי.

טעם לגלות מצרים רד"ו שנה, כדי להעלות משם הניצוצות שירדו עם הכלים בזמן שבירתם, ובעלייתם ממצרים התחיל התיקון, כמו שכתוב וגם ערב רב עלה אתם וכו' – ובתורה כתיב נקדים חסר ו' גימ' ר"ד בסוד לך רד, בד' גלויות, והכוונה שבעבור עולם הנקודים צריך אתה גם כן לרדת בד' גלויות לגמור כל הבירורין של ניצוצות הנזכרים למעלה

והנה עולם הנקודים היה כלול מד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכולם דב"ן, כמו שית' אי"ה, לכן ד"פ ב"ן בגימ' ר"ח בגימ' יצחק ועם ב' אותיות הרי רד"ו כמספר נקודים גימ' ביצחק כנזכר למעלה. לכן כאן טעם לגלות מצרים רד"ו שנה כדי להעלות משם הניצוצות שירדו עם הכלים בזמן שבירתם. ובעלייתם ממצרים התחיל התקון, כמו שכתוב וגם ערב רב עלה אתם וכו'. ובתורה כתיב נקדים חסר ו' גימ' ר"ד בסוד לך רד, בד' גלויות, והכוונה שבעבור עולם הנקודים צריך אתה גם כן לרדת בד' גלויות לגמור כל הבירורין של ניצוצות הנזכרים למעלה.לכן בבל מדי יון אדום גימ' נקדים.

כמו יעקב בקדושה כולל כל הג' מדות דג' אבות והן חסד דין רחמים, כמו כן להבדיל בין זה לזה בקליפת יון הכוללת כל ג' אבות הטומאה בסוד "חשך", ראשי תיבות ח'מור ש'ור כ'לב, חמור קליפת אברהם בסוד ישמעאל, שור קליפת יצחק בסוד עשו, וכלב קליפת יעקב בסוד עמלק, ערב רב

וידוע יון קליפה שלישית הנק' חושך המתנגדת לקדושה שלישית דאור אמת דיעקב בסוד תהו, בהו, חשך, כדרשת חז"ל, תהו קליפת בבל, בהו קליפת מדי ופרס, חשך קליפת יון. וכמו יעקב בקדושה כולל כל הג' מדות דג' אבות והן חסד דין רחמים, כמו"כ להבדיל בין זל"ז בקליפת יון הכוללת כל ג' אבות הטומאה בסוד חשך ראשי תיבות, חמור שור כלב, חמור קליפת אברהם בסוד ישמעאל, שור קליפת יצחק בסוד עשו, וכלב קליפת יעקב בסוד עמלק, ערב רב. אשר לכן כל"ב גימטריא אותיות אמצעיות של ש'ו'ר ח'מו'ר, ו' מ"ו גימטריא.

"חכמה יונית" גימטריא "אמת ואמונה" של יחוד אור וחשך המתבטל ח"ו, חושבן סוד הדעת הנעדר ח"ו, הוא העדר האמת, כי "דעת" גימטריא "כח האמת", לכן חכמה זו החשיכה לגמרי את עיני זרע יעקב, כי רצו לשכחם מתורתם דייקא אשר כל עצמותה אור בהיר בשחקים. והיינו הטעם שלא נשאר רק פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, כי ירדו ישראל פלאים, ורק האמונה יען כולם מאמינים בני מאמינים נשארה קיימת בעומק לבם ובה נחתמו בחותמו של מלך מלכי המלכים ית"ש המכונה כהן גדול כביכול, ו"כהן גדול" גימטריא חושבן "א-ל אחד א-ל גדול", והאמונה כלי ותכלית צמצום לראית האמת דחכמה, כטעם בא חבקוק והעמידן על אחת, אשר משום זה לא היה בו כדי להדליק רק יום אחד, כי אמונה בחינת דיום אחד – והנס הנפלא הוא שמכח אמונתם זו הטהורה נתקנה ראות עיניהם, והיינו השבעה ימים הנוספים שהאירה המנורה, היות כל גילוי דעולם הזה בחי' ז' ימים דמעשי בראשית

לכן "חכמה יונית" גימטריא "אמת ואמונה" של יחוד אור וחשך המתבטל ח"ו, חושבן סוד הדעת הנעדר ח"ו, הוא העדר האמת כי "דעת" גימטריא "כח האמת". לכן חכמה זו החשיכה לגמרי את עיני זרע יעקב, כי רצו לשכחם מתורתם דייקא אשר כל עצמותה אור בהיר בשחקים. והיינו הטעם שלא נשאר רק פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, כי ירדו ישראל פלאים ורק האמונה, יען כולם מאמינים בני מאמינים, נשארה קיימת בעומק לבם ובה נחתמו בחותמו של מלך מלכי המלכים ית"ש המכונה כהן גדול כביכול כנודע, ו"כהן גדול" גימטריא חושבן "א-ל אחד א-ל גדול". והאמונה כלי ותכלית צמצום לראית האמת דחכמה, כטעם בא חבקוק והעמידן על אחת, אשר משום זה לא היה בו כדי להדליק רק יום אחד, כי אמונה בחינת דיום אחד, והנס הנפלא הוא שמכח אמונתם זו הטהורה, נתקנה ראות עיניהם, והיינו השבעה ימים הנוספים שהאירה המנורה, היות כל גילוי דעולם הזה בחי' ז' ימים דמעשי בראשית כנודע.

מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, יצא קין שהרג הבל שהיה בכור אדם הראשון – זהו בשגם הוא משה – לכן משה לכסות ערות אביו לקח בת יתרו לאשה שכתוב בו ובני קני חותן משה – ולמה נקרא קני, שנפרד מקין – וגם רצה לכסות עליהם להחזיר ערב רב לקבלם בתשובה, ואמר לו הקב"ה, לא תקבלם שהם גזע רע, ועליהם אמר לו הקב"ה אמחנו מספרי, לפי שהם מגזע עמלק שכתוב בהם תמחה את זכר עמלק

וכתב בספר בראשית דף כ"ח ע"ב, כי מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, יצא קין שהרג הבל שהיה בכור אדם הראשון, וזהו (בראשית ו, ג) בשגם, הוא משה, ולכן משה לכסות ערות אביו לקח בת יתרו לאשה שכתוב בו (שופטים א, טז) ובני קני חותן משה, ולמה נקרא קני, שנפרד מקין וגם רצה לכסות עליהם להחזיר ערב רב לקבלם בתשובה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תקבלם שהם גזע רע, ועליהם אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות לב, לג) אמחנו מספרי, לפי שהם מגזע עמלק שכתוב בהם, (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק.

ה' מיני ערב רב הם, עמלקים גבורים רפאים נפילים ענקים – בלעם ובלק הם מצד עמלק, טול ע"ם מן בלעם ב"ק מן בלק ונשאר בלל, כי שם בלל ה'

וכתב בספר בראשית דף כ"ה ע"א, ה' מיני ערב רב הם, עמלקים גבורים רפאים נפילים ענקים. בלעם ובלק הם מצד עמלק, טול ע"ם מן בלעם ב"ק מן בלק ונשאר בלל (בראשית יא, ט) כי שם בלל ה'.

למה נקראו המצריים ערב רב, וכי אומות הרבה יצאו עם ישראל ממצרים, והרי לא היו אלא מצריים – כי אלו שיצאו ממצרים היו מכשפים, ובראשם יונוס ויומברוס המכשפים הגדולים, ובשעות היום היו עושים הכישוף מעת נטיית השמש מראש שבע שעות עד ראש תשע שעות, ובאלו הכישופים היו עושים מה שרוצים – ולזה נקראו ערב רב – ויש כישופים אחרים, ונקראו ערב קטן, לפי שהם שולטים מתחלת תשיעית עד חצי הלילה, ושני ערב הן, אבל זה נקרא ערב רב

וכתב בספר שמות בענין הכשוף, דף קצ"א ע"א, טעם, למה נקראו המצריים ערב רב, וכי אומות הרבה יצאו עם ישראל ממצרים, והרי לא היו אלא מצריים. והשיב, כי אלו שיצאו ממצרים היו מכשפים, ובראשם יונוס ויומברוס המכשפים הגדולים, ובשעות היום היו עושים הכשוף מעת נטיית השמש מראש שבע שעות עד ראש תשע שעות, ובאלו הכשופים היו עושים מה שרוצים, ולזה נקראו ערב רב. ויש כשופים אחרים, ונקראו ערב קטן, לפי שהם שולטים מתחלת תשיעית עד חצי הלילה, ושני ערב הן, אבל זה נקרא ערב רב.

בצאת ישראל ממצרים מכור הברזל, מיד נעשינו ממלכת כהנים – וזכינו לדגלים שהם דוגמא ממש למחנה שכינה – וראוי היה שלא לקבל עוד ביציאת מצרים, לקיים ה' בדד ינחנו, ואם המה מתגיירים מאליהם דאסיקנן במסכת יבמות דבדיעבד אפילו טבלה לנדתה או טבל לקריו למי שאינו מחוסר אלא טבילה מהני אף על גב דלכתחלה בעינן טבילה באפי תלתא אנן נעביד להו תקנתא למיסב בר מינייהו בת הנתינים ועבדי שלמה דהא בימי דוד ושלמה נמי לא היו מקבלים גרים ואיגייור מאה וחמשים אלף מאליהם וגזרו עליהם שלא יבאו בקהל לנו – וכן יהיה לימות משיחנו אם רבים מעמי הארץ יהיו מתיהדים – אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו, לפיכך קבלם ומל אותם, ורובם נספחו על שבט שמעון, ויחשבה לו צדקה, כיון שעדיין לא ניתנה תורה – אף הוא החיה את מיכה – ולפי שהעביר בים צרה, וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים, היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף שירת הים באמרם ה' ימלוך לעולם ועד, ולא אמרו ה' מלך, כי מתנאי המלוכה האמתית הוא אבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים, והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא, אדרבא נספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא, כי שבו האלילים כהתר ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו

בצאת ישראל ממצרים מכור הברזל כאמור מיד נעשינו ממלכת כהנים וזכינו לדגלים שהם דוגמא ממש למחנה שכינה וכתיב כן חנו לדגליהם וכן נסעו כי היו המסעות מ"ב שכנגדן למעלה תוצאות חיים לבאי הארץ העליונה ירושלים הבנויה במרום. ועל זה נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' אמר כי הכתיבה בעצם וראשונה היתה לפירוש שהם סבה אמתית למסעיהם בכוון מופלא ואלה מסעיהם למוצאיהם שגם המה כוונו המסעות מול המוצאות ודוגמתן ושב הכתוב הזה יפה אף נעים בכפל ובהפוך. וההקש לנו בו לכל התורה שמדברת בעצם בעליונים ורומזות בשניות בתחתונים אף על פי שהרמב"ן בפרשת בראשית לא כתב כן כי נמשך אחר המאמר המפורסם דברה תורה כלשון בני אדם אף אנו נאמר דברו בני אדם כלשון התורה והכל אמת על אזן שומעת. וראוי היה שלא לקבל עוד ביציאת מצרים לקיים ה' בדד ינחנו ואם המה מתגיירים מאליהם דאסיקנן במסכת יבמות דבדיעבד אפילו טבלה לנדתה או טבל לקריו למי שאינו מחוסר אלא טבילה מהני אף על גב דלכתחלה בעינן טבילה באפי תלתא אנן נעביד להו תקנתא למיסב בר מינייהו בת הנתינים ועבדי שלמה דהא בימי דוד ושלמה נמי לא היו מקבלים גרים ואיגייור מאה וחמשים אלף מאליהם וגזרו עליהם שלא יבאו בקהל לנו וכן יהיה לימות משיחנו אם רבים מעמי הארץ יהיו מתיהדים אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם ורובם נספחו על שבט שמעון ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה אף הוא החיה את מיכה כמו שנזכיר בסמוך ולפי שהעביר בים צרה וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף שירת הים באמרם ה' ימלוך לעולם ועד ולא אמרו ה' מלך כי מתנאי המלוכה האמתית הוא אבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא אדרבא נספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא כי שבו האלילים כהתר ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו.

בא וראה כמה העון גורם, שאלמלא חטאנו בעגל, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא תעינו אחרי חטאות ירבעם, שבשבילם גלינו מארצנו ונוטל כבוד מבית חיינו

בא וראה כמה העון גורם שאלמלא חטאנו בעגל לא נחלקה מלכות בית דוד ולא תעינו אחרי חטאות ירבעם שבשבילם גלינו מארצנו ונוטל כבוד מבית חיינו. וכאן הבן שואל אלמלא אירע כך במה היתה מתקיימת מראה בין הבתרים דכתיב בה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ודרשו חכמים ארבע מלכיות מד' תיבות אלה ואל תשיבני מהיותו יתברך נורא עלילה כי אין זה מספיק למביני מדע אלא ודאי הכל נאמר על גלות מצרים אימה בצרוף דור אנוש כי בימיו הציף אוקיינוס שליש העולם חשכה בדור המבול שלא שמשו בו המאורות גדולה זו הפלגה שגדל המרד בבנין המגדל נופלת זו מהפכת סדום עליו בגבול נחלתו שהוא מלך גדול מארץ ישראל ואנחנו עונותיהם סבלנו כי הדורות הראשונים גרמו לנו גזרת היאורה תשליכוהו שנתקיימה במשה כל הבן הילוד שהוא שקול ככל ישראל ועלטה היה לו מאסר התיבה כאילו שמש ירח קדרו וכאילו הוכה בסנורים כאנשי סדום ותחמרה אמו בחמר ובזפת לטהר את החמר שהיה להם לחומר לבוני המגדל והזפת מבעיר כבשונות לשרפת הלבנה לאבן ותחת בלבול לשונם הוצרך משה רבינו ע"ה להיות כבד פה וכבד לשון וידוע ממעוט פורענות של דור הפלגה בערך לגודל עונם כי המה פשטו ידיהם בזבול העליון אלא שהיו שפה אחת חבור עצבים על כן לא שלח ידו בגופותם ועוד כי קרוב עונם שהיה בשנת מ"ח לאברהם אבינו ע"ה ואז הושלמה הכרתו את בוראו אף על פי שהתחיל לחקור בה בעיונו והוא בן ג' שנים. ולפיכך כבד עלינו ענשם והוצרכנו לסבול בשבילם עבודת פרך בחומר ובלבנים ולהתמעך קצתו בדימוסי בנין ומיכה שניצול במצרים מדין הפלגה לשכים בעינינו ולצנינים בצדנו פלגה עשה במלכות שמים ובמלכות בית דוד.

תנא הוא מיכה הוא נבט הוא שבע בן בכרי וגרם לנו ולבנינו הנפוץ ובמצרים כתיב ויפץ העם ומשה שהצילו נענש להיות בן בנו תועה אצלו והיה עשנו מתערב עם עשן שיל"ה בגימטריא משה, והוא בגימטריא אלהים אחרים, לאכפייה לן, והיינו חרו"ן א"ף כמספר מש"ה, שכן קברו של משה משקיע את פעו"ר, בגימטריא מש"ה

כי הא דאמור רבנן תנא הוא מיכה הוא נבט הוא שבע בן בכרי וגרם לנו ולבנינו הנפוץ ובמצרים כתיב ויפץ העם ומשה שהצילו נענש להיות בן בנו תועה אצלו והיה עשנו מתערב עם עשן שיל"ה בגימטריא משה והוא בגימטריא אלהים אחרים לאכפייה לן והיינו חרו"ן א"ף כמספר מש"ה שכן קברו של משה משקיע את פעור בגימטריא משה ועשתי עשרה קלפין שזכרנו במאמר הנפש והוא משקיע גם כן אף וחימה הנלוים אליו כדברי רבותינו. והלוי הזה כהן למיכה היה בן גרשום ששעבדו אביו בתנאי כתובה לעבודה שהיא זרה לו כדפתר לה דוד לשבואל כי צפה היות יתרו עתיד להתגייר תחלה ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים מיהו ברית כרותה לשפתים וסביביו נשערה מאד והיה גרשום ממראה מתניו ולמעלה י לפיכך כשנטה לחוץ פגע באלהים אחרים וכשחזר ונתקן שרתה עליו שכינה ואליעזר ממראה מתניו ולמטה. וכבר רמזנו מזה בשניהם בחלק הראשון פרק כ"ג ובחלק השני פרק ט"ו.

אנשי סדום לקרבת זמנם והיותם מגבול ארצנו, כבדה ידם עלינו, ומתו מנין רב מפושעי ישראל בשלשת ימי אפלה, הדא הוא דכתיב נופלת עליו דווקא, והכי דייק תנא דאבות דקתני וקבל עליו שכר כלם, עליו דוקא כאמור, ומי שלא הבין את זאת שבש את הגרסא

הדרן לצרוף אבותינו במצרים כי אנשי סדום לקרבת זמנם והיותם מגבול ארצנו כבדה ידם עלינו ומתו מנין רב מפושעי ישראל בשלשת ימי אפלה הדא הוא דכתיב נופלת עליו דווקא והכי דייק תנא דאבות דקתני וקבל עליו שכר כלם עליו דוקא כאמור ומי שלא הבין את זאת שבש את הגרסא והאמת מה שבארנוהו.

ואיש נבוב ילבב בפקודי משה ואהרן במדבר סיני, שלא נאמר פקודיו במספר שמות אלא בשבט שמעון לבדו – שרוח הקדש דואג עליהם: "אשר טפחתי ורביתי אויבי כולם", לפי שנספחו עליהם רבים מערב רב, ונשאו אחר כך נשים מבנות שמעון וילדו להם, מעין מה שאירע לדינה בת יעקב שהטיל בה החויא זוהמא קודם שנשאת לשמעון, וילדה לו זמרי בן סלוא הוא שאול בן הכנענית, אלא איפה חטאו והחטיאו, וגם יד ה' היתה בם ויהי המתים במגפה כמספר הרוגי שכם, אחרי שנכנסו בברית המילה שלא לשמה – והדבר ידוע בפקודי משה ואלעזר בערבות מואב, שהיה שבטו של שמעון ירוד מאד באותו מנין, ויש במשמע פקודיו האמור שם המנין, לדאבון נפש, בשביל החסרון שהיה עתיד וצפוי אליהם – ואולם היתה שרה אמנו בפקידה, ודעת חנה בה נכנסת במספר צבאות מעלה ומטה, על דרך המוציא במספר צבאם

ואיש נבוב ילבב בפקודי משה ואהרן במדבר סיני שלא נאמר פקודיו במספר שמות אלא בשבט שמעון לבדו שרוח הקדש דואג עליהם אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם לפי שנספחו עליהם רבים מערב רב ונשאו אחר כך נשים מבנות שמעון וילדו להם מעין מה שאירע לדינה בת יעקב שהטיל בה החויא זוהמא קודם שנשאת לשמעון וילדה לו זמרי בן סלוא הוא שאול בן הכנענית אלא איפה חטאו והחטיאו וגם יד ה' היתה בם ויהי המתים במגפה כמספר הרוגי שכם אחרי שנכנסו בברית המילה שלא לשמה. והדבר ידוע בפקודי משה ואלעזר בערבות מואב שהיה שבטו של שמעון ירוד מאד באותו מנין ויש במשמע פקודיו האמור שם המנין לדאבון נפש בשביל החסרון שהיה עתיד וצפוי אליהם. ואולם היתה שרה אמנו בפקידה ודעת חנה בה נכנסת במספר צבאות מעלה ומטה על דרך המוציא במספר צבאם.

ממה שידענו שאין בשר המת מרחיב את העור ורשעים בחייהם קרוים מתים, לפיכך בהתחבר אברם ללוט כתיב ולא נשא אותם הארץ – כתיב אין שלום לרשעים, שאין שנאת חנם ושלילת השלום מצויה אלא בנשמות פגומות, וכל שכן אם בשכבר כשלו איש באחיו – לא מתו בני שמעון אלא מזרעו של ערב רב שנשאו נשים באותו השבט

ממה שידענו שאין בשר המת מרחיב את העור ורשעים בחייהם קרוים מתים לפיכך בהתחבר אברם ללוט כתיב ולא נשא אותם הארץ ואין זה מקרא קצר כדברי המפרשים אלא אותם פירושו האות שלהם כטעם אות אמת ואות חוט השני שדרשו חכמים בדברי רחב וכן ויתנכלו אותו לא יצדק ההתפעל בפשט הכתוב המורגל למפרשים אלא במה שבארנוהו שדמו בעצמם אחי יוסף היותם מספיקים להשלים האות שלו בדגלים ובצבאות ה' ואחר כך יוכלו להמיתו ולא ימשך מזה גרעון במחנה שכינה לפי דעתם והיה זה במדת השלום שהחזיקו בו בינותם בלב שלם ובכחו זה שתפו שכינה עמהם כי הוא לבדו מספיק להמשיך בעולם חסד אל מתליסר מכילן דרחמי שכן י"ג פעמים חסד בגימטריא שלום במספר אותיות גדולות של מנצפ"ך וכתיב אין שלום לרשעים שאין שנאת חנם ושלילת השלום מצויה אלא בנשמות פגומות וכל שכן אם בשכבר כשלו איש באחיו צא ולמד מתלמידי רבי עקיבא שלא חלקו כבוד זה לזה בזכרם עון שטים שלא הטהרו ממנו עד אשר יחדו יכליון דמיתו מותא תניינא באותו פרק ודוק סמיכות הכתובים בפרשת פנחס ובני קרח לא מתו כתיב בתריה בני שמעון כריך ותני לא מתו בני שמעון אלא מזרעו של ערב רב שנשאו נשים באותו השבט וכבר זכרנו מזה למעלה.

כל דור המדבר היה מבחינת לאה זו שתחלת נבואתו של משה לא היתה אלא להם וזהו חשיבותו של אותו הדור שזעיר מסתכל בהם תמיד – "דעת" בגימטריא "זה דור המדבר" עם הכולל, וכן "ערב רב" בגימטריא הכי הוה, אלא שהראשונים מן הקדושה ממדתו של משה, ואלה מן הקליפה ממדתו של בלעם הרשע שהיה מושל בכתרין תתאים כלן

וכל דור המדבר היה מבחינת לאה זו שתחלת נבואתו של משה לא היתה אלא להם וזהו חשיבותו של אותו הדור שזעיר מסתכל בהם תמיד והנה דעת בגי' זה דור המדבר עם הכולל וכן ערב רב בגי' הכי הוה אלא שהראשונים מן הקדושה ממדתו של משה. ואלה מן הקליפה ממדתו של בלעם הרשע שהיה מושל בכתרין תתאים כלן.

וא"ת מהיכן ידעו מלאכי השרת שעתידין בניו של ישמעאל להמית גלות ישראל בצמא, ומהיכן ידע השטן שהיה מתדיין עם מיכאל בשעת העקידה כדלקמן שעתידין ערב רב להטעות את ישראל העגל, י"ל כי דברים ודומיהן ידועים לחיל שמיא בסוד כל פעל ה' למעניהו וגם רשע ליום רעה, לרעה לא נאמר לפי שהללו יודעים הזמנת הדבר בלבד אבל הרשות נתונה לבחור בטוב, לפיכך נאמר ליום רעה שתלוי ועומד – לו חכמה ישכילו זאת להחזירו למוטב ורעה לא תמצא בו, כי יש לכל יום מעין ברכותיו ואין בחיל שמיא ודיירי ארעא ממה שנבחר בלתי ה' לבדו, ואם גלה סוד לנאמן ביתו והראהו בסיני דור דור ופרנסיו ולא נעלם ממנו מה ששנינו ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב, ואף מה שבקשו למנות מלך אחד להרבות בכפרתו ומן השמים נרמז להם שאין צורך, וכיוצא בדברים הללו שאין לפנינו משניות סדורות, נאמן בית שאני דכתיב ביה ותמונת ה' יביט על דרך המפורש לנו במקומו, ובכל כגון אלו אמרו בספרי, דברים צוה אותי לאומרם ביני לבין עצמי כי נוסף על סודות התורה שהותרו לו לאמרם דוקא לשנותם ולסדרם בפיו הנה האלה העתידות הבחיריות יובן מלת לאמרם כמו אמרתי אני בלבי

ויש אמנם למחשבות אדם חלוקים רבים, אדברה וירוח לי בפתח להם שער אשר גבלו ראשונים, ומקום הניחו לי להתגדר בו, ומה גם עתה ישמע חכם ויחכם עוד. הנה המחשבות בכלל יש מהן טובות ורעות והכל צפוי בסקירה אחת אל היוצר יחד לבם ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, וכתיב און אם ראיתי בלבי, פי' אין דבר נעלם מהאל יתברך, העונש הוא לא ישמע ה', פירוש את תפילתי שזכר תחלה בפסוק שלמעלה, אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני, מה כתיב בתריה אכן שמע אלקים, לא מיבעיא ה' שהוא רחמים כי גם אלקים שאינו אלא דין ואעפ"כ הסכים במידת הדין לאותה שמועה, והוא ראיה גמורה שלא הביט און לא ראה עמל, זה פשט נכון אמיתי בעצמו.

ולמדרשו שאין אדם נתפס על הרהורי לבו אם לא בהבלי נכר יאמר, אם און ראיתי בלבי בשאר עבירות לא ישמע ה' שום קטרוג כי אין להם רשות על זה, אבל הוא יתברך רואה כליות ולב ודן על הכל ברחמים. ואולם המחשבות הרעות כולן אף אם תהיינה טמונות וגנוזות במעמקי לבו של אדם מ"מ הן ידועות אל המסית הרובץ על מפתח הלב כדאיתא בפרק הרואה לפי שהוא הגורם אל האדם לחטוא בהנה והוא השליח כמו דכתיב תפוס את בני ישראל בלבם כי הוא המתעה והדר הולך רכיל ותופס ברשות גבוה. והשגתו בהן מעיקרא איננה מעלה אליו כי אם פחותות וגרעון גדול דליסטאה בלוסטיותיה ידע גם זה ורעה רבה שאין ידיעתו בהן אלא בשעתן בתחילת צמיחתן כי הוא משתתף מוטפל בם בעצם מתחיל בגנותם ומסיים במפלת בעליהון, ונוסיף לקח בזה בפ"ח, אבל הקב"ה יודע מחשבות אדם לפי זמנן כטעם כי המה הבל משפטו כאשר יפרושו בזמן שאין בהם ממש לא יום אחד ולא יומים אלא מן העולם ועד העולם, וכבר ביארנו במקום אחר כי ידיעתו יתברך הוא התורה עצמה תוכה ופנימיותה מצפוני סתריה דאתמר בה אין מוקדם ומאוחר בתורה פי' אעפ"י שלגבי דידן הוא תורה קדומה וידיעה מוקדמת לכל דבר הנה לגבי דידיה אין מוקדם ומאוחר לא הידיעה מוקדמת ולא הבחירה מאוחרת כי הכל הנה לפניו צפוי ממש אין הזמן מוגבל בשלימותו מאומה ואין שם עבר ועתיד. הוא הדבר שאמרו הרמב"ם כי אין ידיעתו כידיעתנו, ולא פירש, ואני כאן מגלה סודו להרבות כבוד שמים, ואין מקום עם זה להשגת הראב"ד, אך הבאים להשכלה זו מכח קושיא טועים בהתחלות, כי אין הידיעה העליונה טענה לפטור הרשעים מן העונש, ולא למעט שכרן של צדיקים, כי מאז ידע בחירת הרשעים הזמין תשלום גמולם לחול עליהם בעד הראוי, וכן משצפה צדקת הצדיק הוכן בחסד שתקובל שועתו וכל דבר לא יכחד מן המלך העליון שאין כמוהו.

וא"ת מהיכן ידעו מלאכי השרת שעתידין בניו של ישמעאל להמית גלות ישראל בצמא, ומהיכן ידע השטן שהיה מתדיין עם מיכאל בשעת העקידה כדלקמן שעתידין ערב רב להטעות את ישראל העגל, י"ל כי דברים ודומיהן ידועים לחיל שמיא בסוד כל פעל ה' למעניהו וגם רשע ליום רעה, לרעה לא נאמר לפי שהללו יודעים הזמנת הדבר בלבד אבל הרשות נתונה לבחור בטוב, לפיכך נאמר ליום רעה שתלוי ועומד. לו חכמה ישכילו זאת להחזירו למוטב ורעה לא תמצא בו, כי יש לכל יום מעין ברכותיו ואין בחיל שמיא ודיירי ארעא ממה שנבחר בלתי ה' לבדו, ואם גלה סוד לנאמן ביתו והראהו בסיני דור דור ופרנסיו ולא נעלם ממנו מה ששנינו ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב, ואף מה שבקשו למנות מלך אחד להרבות בכפרתו ומן השמים נרמז להם שאין צורך, וכיוצא בדברים הללו שאין לפנינו משניות סדורות, נאמן בית שאני דכתיב ביה ותמונת ה' יביט על דרך המפורש לנו במקומו, ובכל כגון אלו אמרו בספרי, דברים צוה אותי לאומרם ביני לבין עצמי כי נוסף על סודות התורה שהותרו לו לאמרם דוקא לשנותם ולסדרם בפיו הנה האלה העתידות הבחיריות יובן מלת לאמרם כמו אמרתי אני בלבי.

מצאנו ראינו לג' הפרצופים הגרועים, אשר אמרנו כי טוב הוא להרחיקם בברכותינו מעל גבול ישראל אשר יש להם ייחס ודמיון קצת עם הג' דיוקנין קדושים לבושין ראשונים לנשמה העצמית כמו שבארנו שכנגדם שפחה ועבד ואמה בעולמות הפירוד ממטה למעלה, ויובן עם זה מארז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, חלילה לכבוד העליון שתהא שפחה בישה מערב רב זוכה להסתכל ולהורות באצבע זה אלי ואנוהו, ועדיין לא ניתנה תורה שיהא דין אמה העבריה נוהג, ועוד אמה כתיב בה, ואמתהון שמשמעותא מרבונתא, או נערה ראויה להיות אם בישראל ע"י יעוד בסוד מה נאמר ומה נספר, אבל לא תקרא שפחה בשום פנים לפי הפשט זולתי הכנענית שגופה קנוי קנין עולם להתנחל אותה לדורות מבנותיו של ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו והנוטים עקלקלות כמותו

מצאנו ראינו לג' הפרצופים הגרועים, אשר אמרנו כי טוב הוא להרחיקם בברכותינו מעל גבול ישראל אשר יש להם ייחס ודמיון קצת עם הג' דיוקנין קדושים לבושין ראשונים לנשמה העצמית כמו שבארנו שכנגדם שפחה ועבד ואמה בעולמות הפירוד ממטה למעלה, ויובן עם זה מארז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, חלילה לכבוד העליון שתהא שפחה בישה מערב רב זוכה להסתכל ולהורות באצבע זה אלי ואנוהו ועדיין לא ניתנה תורה שיהא דין אמה העבריה נוהג, ועוד אמה כתיב בה, ואמתהון שמשמעותא מרבונתא, או נערה ראויה להיות אם בישראל ע"י יעוד בסוד מה נאמר ומה נספר, אבל לא תקרא שפחה בשום פנים לפי הפשט זולתי הכנענית שגופה קנוי קנין עולם להתנחל אותה לדורות מבנותיו של ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו והנוטים עקלקלות כמותו.

אמנם לא אמרו חכמים ראתה שפחה אלא כלפי פרצוף אחר תחתון מכלל לבושי הנפש דעשיה שהוא זכתה לכל אותו הדור אנשים גדולים וקטנים אפי' עוברים במעי אמם, במה שלא זכה יחזקאל במדריגות הרוח, אע"פ שהיה צפייתו במרכבה ע"י מדריגת היצירה כנודע, לא שנגרע יחזקאל הנביא מערכם של עוברים הללו, אך המה היו באותה שעה יוצאים ביד רמה דרך לעבור גאולים והוא על נהרות בבל הלך ילך ובכה לחורבות ירושלים על כן דימהו לבן כפר וישעיהו בן מלכים בשעתה ובן כרך שהעיר על תלה, ובזוהר סוף פ' יתרו אמרו כי בשעת מתן תורה זכו עוברין אשר במעי אמן לכך, והנה ראת"ה שפח"ה הוא בגימטריא מטטרו"ן ש"ר הפני"ם כי נפשם תתעלה למדריגת הרוח בהתעוררות הגאולה, וראתה בבירור מה שלא ראה יחזקאל בסבת הגלות אלא מתוך כמה מראות, וכבר נתעורר בזה הרשב"א הלוי נאה דורש ונאה מקיים כי גדול כבודם של בנות ישראל באותה שעה שהיה כריסן כספירים בלתי חוצץ ולא מנעו לעוברים שבמעיהם לחזות בנועם ה' וכל יקר ראתה עינם, והיה זה כעין תפוח עקבו של אדה"ר שהיה מכהה גלגגל חמה, ואפשר נמי שכל אחד מנשי ישראל תקרא שפחה כמו שנאמר על האנשים השלמים לשבח כל בנ"י עבדים, ואמתיה דרבי דמשתבחי בה רבנן היתה מניצוץ הדור ההוא, ואף נשים צדקניות שבאותו הדור זכו לתחת התפוח עוררתיך בהשתדלותן, כי ע"כ נתקבלו מהם מראות הצובאות בנדבת המשכן לעשות את הכיור לקידוש ידים ורגלים ועוד שהן מניחות שלימות על עצמן לגדל את בנינו, יעויין מה שאמרנו במאמר ח"ד חלק ד', בתוארים האלה בנים ועבדים והנלוים עליהם, לפיכך זכו לראות את הכבוד העליון ולהורות עליו באצבע, וקדמה שירתן למלאכי השרת כדכתיב בתוך עלמות תופפות שהיו באמצע בין השרים אלו משה ובני ישראל, ובין הנוגנים שהם המלאכים דכתיב בהו ואשמע את קול כנפיהם קול המולה כקול מחנה רבה, כעין ניגון בכלי, ומזה ידוקדק הכתוב שאמר ותען להם מרים שהרי להן מיבעי ליה, אם לנשים אמרה כך, ועוד למה לא זכר הכתוב מה שהן עונות אחריה כמו שסיפר זכות האנשים שנלוו למשה בשירה הזאת, אלא ודאי אל הנוגנים אמרה מרים שירו לה' לזרזם על זה, והוצרכו לכך ממה שדרשו חכמים על פסוק ולא קרב זה אל זה כל הלילה לפיכך אמרה להם השיר יהיה לכם לא על טביעת המצרים אלא על שנכפלה גאותה של מלכות שמים ועל בטול כחו של מזל טלה שהוא הסוס של מצרים הרוכב עליו, כי זה וזה נתעלה במרום עד אפס מקום לממשלתם, ודי בזה.

בבראשית רבה אמרו על חנוך בן ירד שהיה חנוף וסלקו הקב"ה בבחרותו קודם שיחטיא חלילה לחכמי האמת והצדק לספר בגנות היחיד בכל הדורות מאדם ועד נח שעלה בגוף ונפש לכהן פאר בשמי מרום, והוא שביעי קודש לאדם הראשון וזכה לתקן בחייו את אשר עוותו בעיניו רואות, לא חנוך מט"ט עבד ה' עבד עברי ודאי עבד נאמן מצד הטוב שביצירה, אף מדת שעתו גרמה לו חן מימין אף משמאל דהיינו טוב ורע – והפלא ממה שאמרו חכמים שסלקו הקב"ה קודם שיחטיא כיוונו בזה להבל שאין בו חטא והוא מיוחס לתינוקת של בית רבן שמט"ט וסנדלפו"ן ראשים עליהם, והם שנים כרובים אשר יחדיו ימתיקו סוד, ואם תשאל בשלמא מטטרו"ן נער הוא שנסתלק חנוך לפני זמנו, אבל סנד"ל הנקרא יהוא"ל בסוד אליהו מאי מינקותיה, י"ל שגם הוא שאל את נפשו למות קודם זמנו ואז נסתלק, והנה מלת תנוקת עם שנים כרובים ממש בגי' תתקע"ד דורות אשר קומטו קודם חטאם, למה שהיה גלוי וידוע לפניו כי רחוק מרשעים ישועה, והם שוברי הלוחות שחטא ערב רב גרם להם בשביל מה שהיה צפוי כי עתידים היו ישראל להבטל כמותם בימי ירבעם ותקון הקלקול שקדם לחטוא מסור להבל שאין בו חטא אם לדורות שקומטו ותקונם ע"י שנים כרובים שזכרנו, ואם ללוחות שנשברו ותקונם מיועדת בזכות תינוקת שלנו

בבראשית רבה אמרו על חנוך בן ירד שהיה חנוף וסלקו הקב"ה בבחרותו קודם שיחטיא חלילה לחכמי האמת והצדק לספר בגנות היחיד בכל הדורות מאדם ועד נח שעלה בגוף ונפש לכהן פאר בשמי מרום, והוא שביעי קודש לאדם הראשון וזכה לתקן בחייו את אשר עוותו בעיניו רואות, לא חנוך מט"ט עבד ה' עבד עברי ודאי עבד נאמן מצד הטוב שביצירה, אף מדת שעתו גרמה לו חן מימין אף משמאל דהיינו טוב ורע, והנה החנוף הוא ערום כוסה קלון ככה עשה צדיק זה כסה גנז והעמיד על גלדו הרע שבו והגביר החן אל האף עד ששב אצלו אוהב ורע הרי נתקדש בשתי המדות, על החן נאמר בו יתהלך חנוך את האלקים, ועל האף כתיב ואיננו, כי בטל המבטל לרצונו בטובתו, וגופו שהיה מצד הרע בסוד כתנות עור נהפך ללפיד אש כנזכר במקומו. וידוע מה שאמרו חכמים כי מהארץ ועד לרקיע ת"ק שנים ומהלך אדם בינוני מ' מילין בכל יום שהם שמונים אף אמה בת ששה טפחים, תן לכל אמה עשרה טפחים שהן שיעורה של אמת השחי במס' תמיד, יספיקו בקרוב שס"ה שנה לעלות לרקיע בשנותיו של חנוך והן בגי' יוסף הצדיק דמסטריה קאתי, וא"ת למה נמדוד לו פ' אלף אמה שחי בכל יום, י"ל עליית חנוך לרקיע היתה בסוד גדלות זעיר שהוא תחלה בן שש קצות ונעשה גדול בן עשר מדות שלימות ודי בזה.

והפלא ממה שאמרו חכמים שסלקו הקב"ה קודם שיחטיא כיוונו בזה להבל שאין בו חטא והוא מיוחס לתינוקת של בית רבן שמט"ט וסנדלפו"ן ראשים עליהם, והם שנים כרובים אשר יחדיו ימתיקו סוד, ואם תשאל בשלמא מטטרו"ן נער הוא שנסתלק חנוך לפני זמנו, אבל סנד"ל הנקרא יהוא"ל בסוד אליהו מאי מינקותיה, י"ל שגם הוא שאל את נפשו למות קודם זמנו ואז נסתלק, והנה מלת תנוקת עם שנים כרובים ממש בגי' תתקע"ד דורות אשר קומטו קודם חטאם, למה שהיה גלוי וידוע לפניו כי רחוק מרשעים ישועה, והם שוברי הלוחות שחטא ערב רב גרם להם בשביל מה שהיה צפוי כי עתידים היו ישראל להבטל כמותם בימי ירבעם ותקון הקלקול שקדם לחטוא מסור להבל שאין בו חטא אם לדורות שקומטו ותקונם ע"י שנים כרובים שזכרנו, ואם ללוחות שנשברו ותקונם מיועדת בזכות תינוקת שלנו, עיין בזה חלק שני פרק חמישי.

בפרשת יתרו כתיב שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים, כלם בלא וא"ו החבור, חוץ משרי עשרות – אבל במשנה תורה באו כלם בוא"ו, בסוד אות אמת מדתו של משה, כי פיו המדבר באזני כל ישראל – וכן בפ' ויקהל בנדבת המשכן באו ווין רבים שאינם בפ' תרומה, וכלם בנדבת הנשיאים, שמן ובשמים ואבני האפוד, כי הנה משה קבל ערב רב מדעתו, ועכ"ז לכבודו אמר רחמנא מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, אך ערב רב סרחו בעגל, וכבר היו בישראל מי שהעלה לבם טינא, כדכתיב יעשו עגל בחורב, שבקשו לעשות ולא עשו.

והנה דקדקנו בסמוך כי בפרשת יתרו כתיב שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים כלם בלא וא"ו החבור חוץ משרי עשרות אבל במשנה תורה באו כלם בוא"ו בסוד אות אמת מדתו של משה כי פיו המדבר באזני כל ישראל. וכן בפ' ויקהל בנדבת המשכן באו ווין רבים שאינם בפ' תרומה וכלם בנדבת הנשיאים שמן ובשמים ואבני האפוד כי הנה משה קבל ערב רב מדעתו ועכ"ז לכבודו אמר רחמנא מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי אך ערב רב סרחו בעגל וכבר היו בישראל מי שהעלה לבם טינא כדכתיב יעשו עגל בחורב שבקשו לעשות ולא עשו.

ואעפ"י שבגמ' דחו הדרשה דאז יבנה שלמה בקש לבנות וכו' והעלו שהואיל ולא מיחה בנשיו כתיב אז יבנה והרי בנה היינו משום דדרשי ג"ש של אז יבנה יהושע הא כ"מ שאין שם ג"ש שפיר מצינן למדרש בקשו לעשות ולא עשו – אבל ערב רב פרצו ופגמו במדתו של משה סוד הדעת דכתיב ביה גבי פרעה לא ידעתי את ה', וה"נ לא ידענו מה הי' לו בגימ' בער אביו של בלעם, וכתיב איש בער לא ידע, ואלה בניו כחשו בשם מ"ה ובשם א"ד מספר מה הי', ושני פרצופין אלה הן הם ה' אלקים, שרבוע שניהם בער כנודע, וגם קראו תגר על המילה שמל אותם משה כשהעלה ממצרים ר"ת לימהל כלומר ולא הועיל, שאעפ"כ לא היה הענן חופף עליהם ומשה עצמו מסתתר מהם, לפי סברתם של אותה שעה, לפיכך בקשו להם אלקים אחרים אשר ילכו לפניהם – ועוד כיונו להפוך החסד שבדעת שמלאכו מיכאל בגי' מה היה לו שתשתנה הכרעתו למה"ד דכתיב עשה לנו אלקים במספר שוה לכפול מדתו, והוא היה עוונם של דור הפלגה שבקשו להגביר הדין דכתיב ונעשה לנו שם בגימ' עם המלות י"פ אלקים, אז היה ערב רב נראה ונדחה אינו חוזר

ואעפ"י שבגמ' דחו הדרשה דאז יבנה שלמה בקש לבנות וכו' והעלו שהואיל ולא מיחה בנשיו כתיב אז יבנה והרי בנה היינו משום דדרשי ג"ש של אז יבנה יהושע הא כ"מ שאין שם ג"ש שפיר מצינן למדרש בקשו לעשות ולא עשו. אבל ערב רב פרצו ופגמו במדתו של משה סוד הדעת דכתיב ביה גבי פרעה לא ידעתי את ה' וה"נ לא ידענו מה הי' לו בגימ' בער אביו של בלעם וכתיב איש בער לא ידע ואלה בניו כחשו בשם מ"ה ובשם א"ד מספר מה הי' ושני פרצופין אלה הן הם ה' אלקי' שרבוע שניהם בער כנודע וגם קראו תגר על המילה שמל אותם משה כשהעלה ממצרים ר"ת לימהל כלומר ולא הועיל שאעפ"כ לא היה הענן חופף עליהם ומשה עצמו מסתתר מהם לפי סברתם של אותה שעה לפיכך בקשו להם אלקים אחרים אשר ילכו לפניהם. ועוד כיונו להפוך החסד שבדעת שמלאכו מיכאל בגי' מה היה לו שתשתנה הכרעתו למה"ד דכתיב עשה לנו אלקים במספר שוה לכפול מדתו והוא היה עוונם של דור הפלגה שבקשו להגביר הדין דכתיב ונעשה לנו שם בגימ' עם המלות י"פ אלקים אז היה ערב רב נראה ונדחה אינו חוזר.

ונראה שהמספר שוה בהסיר כל הווין של שמוש שאינם מעיקר הכונה, לפיכך הקהיל משה את ישראל בלבד לנדבת המשכן ותקן באות וא"ו שלו במבחר הנדבה כאמור, אבל הכל צפוי, ומעקרא נמי נאמרו הדברים נפרדים בלא וא"ו החבור, שאם היו ערב רב משותפים בם, לא היה המשכן עולה יפה בצרוף חלקיו, הוא הדבר המפורש בספר עזרא – וגם מתני' היא במספר שקלים, שנאמר לכותיים לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו, וכך א"ל רחמנא למשה מאת כל איש אשר ידבנו לבו בגימ' תורה, ששכר מצוה מצוה בגי' מאת כל איש, כאלו אמר מאת כל איש תורה זו מצוה ראשונה, תקחו את תרומתי זו מצוה שניה, לאפוקיה ערב רב דלאו בני תורה ולבם לא נכון

ונראה שהמספר שוה בהסיר כל הווין של שמוש שאינם מעיקר הכונה לפיכך הקהיל משה את ישראל בלבד לנדבת המשכן ותקן באות וא"ו שלו במבחר הנדבה כאמור אבל הכל צפוי ומעקרא נמי נאמרו הדברים נפרדים בלא וא"ו החבור שאם היו ערב רב משותפים בם לא היה המשכן עולה יפה בצרוף חלקיו הוא הדבר המפורש בספר עזרא וגם מתני' היא במספר שקלים שנאמר לכותיים לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו וכך א"ל רחמנא למשה מאת כל איש אשר ידבנו לבו בגימ' תורה ששכר מצוה מצוה בגי' מאת כל איש כאלו אמר מאת כל איש תורה זו מצוה ראשונה תקחו את תרומתי זו מצוה שניה לאפוקיה ערב רב דלאו בני תורה ולבם לא נכון.

נקטינן כי השפע הראוי למלכות לצרכה ממש איננו נעצר לעולם אא"כ היא מונעת עצמה ממקצתו כטעם ותקצר נפשו בעמל ישראל – וממה שהיה מזומן לתת לה לצורך העולם, הנה חלק הרשעים ראויה היא ליטול ואין לה עד שיבא צדיק זוכה בחלקו ובחלק חברו ויטול לו ולה, בסוד תוספת כח בגבורה של מעלה, וחלק הצדיקים הנמנע מהם לפי שאין הדור כדאי, הלא הוא כמוס בתוכה בסוד עצרת חתום באוצרותיה, עד יערה עלינו רוח ממרום, הוא הרוח של תחיית המתים שיחול על הרושם הנשאר ממנו בנפש דבי קברי עלינו דוקא, וכתיב תמים תהיה עם ה' אלקיך, והתהלכתי בתוככם, ואולך אתכם קוממיות, בסוד שתי קומות ושתי מרדעות שאין קורים בהם לאור הנר בשבת, כי לילה כיום יאיר – ושתי קומות הללו הם דו פרצופין עלאין כוללים ז' ענני כבוד שהיו קולטים את ישראל ולא ערב רב – ושני מרדעות אני שונה בהם שני מרי דעות, בעלים ממש, וידוע כי ענני הכבוד היו בזכות אהרן בגי' רנ"ו כנפי החיות, אי בעית אימא בחולם או בשורק, דרוש וקבל שכר, דהשתא מיהת כתיב בצל כנפיך אחסה, ולעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך, וזכור תקראי אישי בסוד יהי אור ובת אצל האם בארנוהו למעלה ולא תקראי לי עוד בעלי, שיכלו נשמות שבגוף

ומה שיפורש בזה על יסוד לדברי הכל הוא הדבר שאנו נאשרהו ונקיימהו המלכות ג"כ נקטינן כי השפע הראוי למלכות לצרכה ממש איננו נעצר לעולם אא"כ היא מונעת עצמה ממקצתו כטעם ותקצר נפשו בעמל ישראל וממה שהיה מזומן לתת לה לצורך העולם הנה חלק הרשעים ראויה היא ליטול ואין לה עד שיבא צדיק זוכה בחלקו ובחלק חברו ויטול לו ולה בסוד תוספת כח בגבורה של מעלה וחלק הצדיקים הנמנע מהם לפי שאין הדור כדאי הלא הוא כמוס בתוכה בסוד עצרת חתום באוצרותיה עד יערה עלינו רוח ממרום הוא הרוח של תחיית המתים שיחול על הרושם הנשאר ממנו בנפש דבי קברי עלינו דוקא וכתיב תמים תהיה עם ה' אלקיך והתהלכתי בתוככם ואולך אתכם קוממיות בסוד שתי קומות ושתי מרדעות שאין קורים בהם לאור הנר בשבת כי לילה כיום יאיר ושתי קומות הללו הם דו פרצופין עלאין כוללים ז' ענני כבוד שהיו קולטים את ישראל ולא ערב רב. ושני מרדעות אני שונה בהם שני מרי דעות בעלים ממש וידוע כי ענני הכבוד היו בזכות אהרן בגי' רנ"ו כנפי החיות אי בעית אימא בחולם או בשורק דרוש וקבל שכר דהשתא מיהת כתיב בצל כנפיך אחסה ולעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך וזכור תקראי אישי בסוד יהי אור ובת אצל האם בארנוהו למעלה ולא תקראי לי עוד בעלי שיכלו נשמות שבגוף.

ולפי מה שבארנו כי לא היה המן יורד לשבטים האחרונים שבכל דגל ודגל אלא פנימה להם, על זה נאמר והממעיט לא החסיר, כי לא המטיר ה' אלקים מן חוץ למחנה כלל, והרצועות הללו כל אויר שבין שבט לשבט, הן מקום שכבת הטל דאתמר בה סביב למחנה, וכלם לא היו רשאים לצאת בשבת אפילו אמה אחת מגבול הקדושה אל מקום שאין המן יורד בו בחול, ויבא כפשוטו אל יצא איש ממקומו, שכל מחנה ישראל מקומו הוא אע"פ שאסור הוצאת הכלים ללקוט המן מתחיל איש איש לפתח אהלו, שכלם פתוחים לרשות הרבים באותו האויר שבין שבט לשבט – אבל חוצה לו למחנה ישראל מקום הפקר היה לערב רב, שהם בגי' לילת חסר יו"ד שניה כשנוסיף במספרה ארבע אותיות שמה, כי המה בניה, וכן עמלק במלוי אותיותיו יהיה המספר מכוון

ולפי מה שבארנו כי לא היה המן יורד לשבטים האחרונים שבכל דגל ודגל אלא פנימה להם על זה נאמר והממעיט לא החסיר כי לא המטיר ה' אלקים מן חוץ למחנה כלל והרצועות הללו כל אויר שבין שבט לשבט הן מקום שכבת הטל דאתמר בה סביב למחנה וכלם לא היו רשאים לצאת בשבת אפילו אמה אחת מגבול הקדושה אל מקום שאין המן יורד בו בחול ויבא כפשוטו אל יצא איש ממקומו שכל מחנה ישראל מקומו הוא אע"פ שאסור הוצאת הכלים ללקוט המן מתחיל איש איש לפתח אהלו שכלם פתוחים לרשות הרבים באותו האויר שבין שבט לשבט אבל חוצה לו למחנה ישראל מקום הפקר היה לערב רב שהם בגי' לילת חסר יו"ד שניה כשנוסיף במספרה ארבע אותיות שמה כי המה בניה וכן עמלק במלוי אותיותיו יהיה המספר מכוון.

סוד יהו"ה שומ"ר א"ת גרי"ם בטעם ואביו שמר את הדבר – וראשי התיבות האלה ישאג דכתיב ה' כאריה ישא"ג שאוג ישאג על נוהו, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והוא מצפה מתי וישלם לאלה הברור והצרוף, שהוא המעמיד המקדש על מכונו בטעם אין מקבלים גרים לימות המשיח, ולא קבלום ג"כ בימי דוד ושלמה, ועל הדבקים בה' ההולכים בדרכיו כתיב אחרי ה' ילכו כאריה ישאג – עוד שומ"ר את גרי"ם בגימט' אלף יומין דחול בצירוף רבוע אלקים שהוא מקורן, שהן עתידין להתקדש על ידם בכח אל שם של רחמים המקרבין, ויש לו י"ב צירופין שכל אחד מהם כלול עשר פעמים עשר במספר שוה, ואם החפץ העליון דרכם יחפוץ משם יזכו אחר כך לשכר פרי הבטן, דכתיב ביה ותחת הסרפד יעלה הדס וכתיב והוא עומד בין ההדסים – והדברים עתיקין

(ו) ויש כאן סוד יהו"ה שומ"ר א"ת גרי"ם בטעם ואביו שמר את הדבר וראשי התיבות האלה ישאג דכתיב ה' כאריה ישא"ג שאוג ישאג על נוהו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והוא מצפה מתי וישלם לאלה הברור והצרוף שהוא המעמיד המקדש על מכונו בטעם אין מקבלים גרים לימות המשיח ולא קבלום ג"כ בימי דוד ושלמה ועל הדבקים בה' ההולכים בדרכיו כתיב אחרי ה' ילכו כאריה ישאג. עוד שומ"ר את גרי"ם בגימט' אלף יומין דחול בצירוף רבוע אלקים שהוא מקורן שהן עתידין להתקדש על ידם בכח אל שם של רחמים המקרבין ויש לו י"ב צירופין שכל אחד מהם כלול עשר פעמים עשר במספר שוה ואם החפץ העליון דרכם יחפוץ משם יזכו אחר כך לשכר פרי הבטן דכתיב ביה ותחת הסרפד יעלה הדס וכתיב והוא עומד בין ההדסים והדברים עתיקין.

דרש רבי תנחומא בפרשת וירא אמר הקב"ה למלאכי השרת באו ונבקר את העולם אמרו לפניו מה אדם ותדעהו אתה הולך במקום הטנופת וכו', אמר להם חייכם אלך לי אל הר המור שהוא ערב עלי ממור ולבונה – וכבר יקשה שכבר ידעו מלאכי השרת כמה חבתו של אברהם אבינו, אבל הם הבינו שלא אמר הקב"ה נלך ונבקר את אוהבי, אלא את העולם, שזה תחלת תקונו לקרב רחוקים, והם לא אמרו אלא גבעת הערלות של ילידי ביתו ומקנת כספו שנמולו אתו – פירוש, להיות צוות לו לא לשם שמים אלא לשמוע בקול אברהם, והקב"ה השיבם כי אעפ"כ למה שהם הנפש אשר עשו אברהם ושרה, חביבים הם לפניו, והוא לבדו נשתבח בזה, לא כן יוסף במצרים, ומשה בערב רב, כי אחד היה אברהם ורוצה לזכות את הרבים, אבל יוסף ומשה היו להם צבאות ה' לזכות עמהם, ולמה זה בילדי נכרים יספיקו

ומזה יובן מה שדרש רבי תנחומא בפרשת וירא אמר הקב"ה למלאכי השרת באו ונבקר את העולם אמרו לפניו מה אדם ותדעהו אתה הולך במקום הטנופת וכו' אמר להם חייכם אלך לי אל הר המור שהוא ערב עלי ממור ולבונה וכבר יקשה שכבר ידעו מלאכי השרת כמה חבתו של אברהם אבינו. אבל הם הבינו שלא אמר הקב"ה נלך ונבקר את אוהבי אלא את העולם שזה תחלת תקונו לקרב רחוקים והם לא אמרו אלא גבעת הערלות של ילידי ביתו ומקנת כספו שנמולו אתו פי' להיות צוות לו לא לשם שמים אלא לשמוע בקול אברהם. והקב"ה השיבם כי אעפ"כ למה שהם הנפש אשר עשו אברהם ושרה חביבים הם לפניו והוא לבדו נשתבח בזה לא כן יוסף במצרים ומשה בערב רב כי אחד היה אברהם ורוצה לזכות את הרבים אבל יוסף ומשה היו להם צבאות ה' לזכות עמהם ולמה זה בילדי נכרים יספיקו.

הא למה זה דומה לקדושת ארץ ישראל שהוא עתידה לקדש את כל סביבותיה כדכתיב צבי הוא לכל הארצות אך צריך לכבוש תחלה כל הנכלל בד' גבוליה המפורשים בתורה מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר. והוא הטעם שסוריא כבוש יחיד הוא ולא חלה עליה קדושת הארץ. והא דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. לא שנו אלא אחר שנתנה תורה ונתחדשה הלכה לנו על אודותם דאלו הם עצמם כתיב בהו ראה ויתר עד שיקבלו עליהם מעתה מצות בני נח בב"ד שלנו אבל קודם לכן כל העולם כולו היו חייבים לשמור שבע מצות בני נח ופירשו מקצתן ג"כ בדרכי ישראל שהרי אברהם שמר תרי"ג מצות והיובל בכללם ובביתו היה נוהג דינו של גר תושב כמו שהוא נוהג בישראל לאחר מתן תורה.

גם הערב רב היה ששים רבוא, שבלעם הרשע שקול ככולם, והיה מרע"ה מחזיר לקיים בו ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלועו מפיו, כטעם וימלוך בלע וימת בלע, ומה בלועו זה העם, לא היה בכלל ישראל אלא ערב רב לבדו, דכתיב ביה כי בר"ע הוא, אותיות ער"ב, אשר הלך חשכים במעשה העגל, ואין נוגה לו, כי לא זכו להתקבל בתשובה, ונזדמנו אליה, ומתו כלם, כטעם ויגף ה' את העם אלו ערב רב, ולא נותר מהם איש

(ח) גם הערב רב היה ששים רבוא שבלעם הרשע שקול ככולם והיה מרע"ה מחזיר לקיים בו ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלועו מפיו (ירמי' נא, מד), כטעם וימלוך בלע וימת בלע ומה בלועו זה העם לא היה בכלל ישראל אלא ערב רב לבדו דכתיב ביה כי בר"ע הוא אותיות ער"ב אשר הלך חשכים במעשה העגל ואין נוגה לו כי לא זכו להתקבל בתשובה ונזדמנו אליה ומתו כלם כטעם ויגף ה' את העם אלו ערב רב ולא נותר מהם איש.

כתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש, לימא שלשת אלף איש, אלא כ"ף שבמלת כשלשת ויו"ד שבמלת אלפי לא נכתבו כי אם לדרשה, דנימא הכי כ"ף פעמים שלשת ויו"ד פעמים אלף, הרי ששים רבוא, והיו שקולים כבלעם לבדו, וככה ג"כ היו שקולים כשני בנים לחצאין, שהם שלשת אלופיהם, ואלה השנים בחוץ כקוף בפני נדב ואביהו שנקנסה מיתה עליהם בעון אביהם להשמידו זה כילוי בנים, והועילה תפלת משה לאלעזר ואיתמר – והנה בלעם היה בליע"ל במספר שוה, ושני בניו בנ"י בליע"ל בגימ' ר"ד כי שחת עמך

והשתא דייק קרא דכתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש לימא שלשת אלף איש אלא כ"ף שבמלת כשלשת ויו"ד שבמלת אלפי לא נכתבו כי אם לדרשה דנימא הכי כ"ף פעמים שלשת ויו"ד פעמים אלף הרי ששים רבוא והיו שקולים כבלעם לבדו וככה ג"כ היו שקולים כשני בנים לחצאין שהם שלשת אלופיהם ואלה השנים בחוץ כקוף בפני נדב ואביהו שנקנסה מיתה עליהם בעון אביהם להשמידו זה כילוי בנים והועילה תפלת משה לאלעזר ואיתמר והנה בלעם היה בליע"ל במספר שוה ושני בניו בנ"י בליע"ל בגימ' ר"ד כי שחת עמך.

ואם תקשה מן האספסוף שנאמר אח"כ, אלמא לא מתו כולם – תשובתך, כי הם מן הטף של ערב רב שלא היו בני עונשין בעגל, וסימנך אספו עם האמור ביואל, וכתיב ביה אספו עוללים ויונקי שדים, נמצאו כל יוצאי מצרים הגברים בהחשב אלה ואלה, ע"י צירף א' מחמש מאות בעולם, ומניינא דוקא בכל גוונא וראשון עקר דלא אתא קרא לעקורו ערב רב כלל

ואם תקשה מן האספסוף שנאמר אח"כ אלמא לא מתו כולם תשובתך כי הם מן הטף של ערב רב שלא היו בני עונשין בעגל וסימנך אספו עם האמור ביואל וכתיב ביה אספו עוללים ויונקי שדים נמצאו כל יוצאי מצרים הגברים (כהחשב) [בכ"י – בהחשב] אלה ואלה ע"י צירף א' מחמש מאות בעולם ומניינא דוקא בכל גוונא וראשון עקר דלא אתא קרא לעקורו ערב רב כלל.

א' מחמשת אלפים הוא כלל השמשות האמצעיות, חוץ מן הברכים אשר לא כרעו לבעל, סוד האלף השביעי מן המנויין בחורב, כי הברכים הם הנחשלים שבכלל הקומה – וסימנך ותקע כ"ף ירך יעקב, אלא שהיה כחו יפה ויזרח לו השמש דוקא, שהוציא הקב"ה לצרכו מנרתיקה שמש צדקה ומרפא בכנפיה שכנגדה בחוץ, בביטול האנדרטי של נבוכדנצר, אין הדבר נגמר עד כי התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי – אלמא בשמירת הברכים של קדושה והתרחקם מן העבירה הוא תכלית התיקון שפתח בו המלך החסיד אשר לא הלך בעצת רשעים – וכל הפה אשר לא נשק לו הוא סוד האלף הראשון, מהם שהיו בסוד נשיקין למי שזכה אליו, כי לא הוגלם כמו האחרים, ויש כאן תיקון גמור מכף רגל ועד ראש בביטול ההיזק שן ורגל בסוד תתחדש כנשר נעורייכי ובסוד החלב לתנוק שמועיל להלוך הרגלים ולדבר השפתים, כי מי שאין לו שינים, אפילו גדול, בלעגי שפה ידבר, ובפרט באותיות זסצר"ש הם שבעת אלפים – לפיכך יציאת מצרים טפילה לקיבוץ גליות, כי היא היתה כוללת בסוד ה' מדות מגבורה עד קץ חי עלמין שהגינו עלינו בשעתן אאימה חשיכה גדולה נופלת עליו בהבחן הגלות הרביעית ימין ושמאל נופלת השמאל עליו הוא הימין, הרי שתים שהיה כח אברהם אבינו מעורב בהם – אמנם הגאולה העתידה כוללת ז' מדות בתוס' גוג ומגוג

(ט) והנה א' מחמשת אלפים הוא כלל השמשות האמצעיות חוץ מן הברכים אשר לא כרעו לבעל סוד האלף השביעי מן המנויין בחורב כי הברכים הם הנחשלים שבכלל הקומה וסימנך ותקע כ"ף ירך יעקב אלא שהיה כחו יפה ויזרח לו השמש דוקא שהוציא הקב"ה לצרכו מנרתיקה שמש צדקה ומרפא בכנפיה שכנגדה בחוץ בביטול האנדרטי של נבוכדנצר אין הדבר נגמר עד די [בכ"י – כי] התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי אלמא בשמירת הברכים של קדושה והתרחקם מן העבירה הוא תכלית התיקון שפתח בו המלך החסיד אשר לא הלך בעצת רשעים ויבא עוד מזה בסמוך וכל הפה אשר לא נשק לו הוא סוד האלף הראשון מהם שהיו בסוד נשיקין למי שזכה אליו כי לא הוגלם כמו האחרים ויש כאן תיקון גמור מכף רגל ועד ראש בביטול ההיזק שן ורגל בסוד תתחדש כנשר נעורייכי ובסוד החלב לתנוק שמועיל להלוך הרגלים ולדבר השפתים כי מי שאין לו שינים אפילו גדול בלעגי שפה ידבר ובפרט באותיות זסצר"ש הם שבעת אלפים לפיכך יציאת מצרים טפילה לקיבוץ גליות כי היא היתה כוללת בסוד ה' מדות מגבורה עד קץ חי עלמין שהגינו עלינו בשעתן אאימה חשיכה גדולה נופלת עליו בהבחן הגלות הרביעית ימין ושמאל נופלת השמאל עליו הוא הימין הרי שתים שהיה כח אברהם אבינו מעורב בהם אמנם הגאולה העתידה כוללת ז' מדות בתוס' גוג ומגוג.

המשך הספר בדף הבא