ערב רב
על פי הזוהר והאריז"ל וספרי קבלה מוסר וחסידות ח"י כרכים
EREV RAV
BY THE ZOHAR HA'KADDOSH
& THE ARIZ"L & THE SIFREI KABALAH & MUSAR & CHASIDUT
18
volumes
|
מנהיגי הערב רב והסטרא אחרא – ילקוט מאמרים דיבורי נבואה ורוח הקודש מהזוהר הקדוש ומהאר"י הקדוש והמבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שבאחרית הימים יהיו רוב המנהיגים והראשים מהערב רב, וסימנים איך להכירם, וגודל החיוב להתרחק מהם ומהמונם, והצורך להתפלל ולהנצל מהם, וביאורים רבים בענינים אלו. – יוצא לאור בעזהשי"ת על ידי הוצאת "ועד גילוי פני הערב רב" טבת תשס"ה לפ"ק, עיה"ק ירושלים תובב"א
|
|
ספר "הערב רב" וכל המסתעף על פי ספרי קבלה [הספר הזה נחלק ל-10 עמודים]
דף 10 PAGE
המשך הספר מדף הקודם ספר בית עולמים לרבינו המקובל האלקי רבי יצחק אייזיק חבר זיע"א תלמיד הגרמ"מ משקלאוו זיע"א בית עולמים – דף קלה ע"ב – ד"ה והאי והאי חללא שריא בין האי חללא כו'. כידוע בחכמת הניתוח שחלל הג' של המוח הוא ממוצע לנגד המקום של ב' חללים הראשונים והוא באחורי הראש וכן הדעת הוא קו האמצעי בין חו"ב ומזווג אותם ולכן כלול מב' עטרין חו"ג ימינא ושמאלא וז"ש ואתמליא מתרין סטרין כל אינון אדרין. ר"ל אדרין הם הכלים דאתבנו בז"א לקבל בהם הדעת. ומביא ראיה מפ' ובדעת חדרים ימלאו. שהוא ממלא כל אברין דגופא. וז"ש שם אח"כ כל הון יקר ונעים. ר"ל חסדים מסט' דאבא שבו יק"ר ש"י עלמין כידוע ונועם הוא מסט' דגבורות נועם דעלמא דאתי מבינה כידוע בכוונת ויהי נועם והוא אהי"ה דיודין קס"א חדרים הוא ה"ח וה"ג שהם סוד י' הויות גי' ר"ס בסוד כי ס"ר לראות ב' עיינין ק"ל ק"ל ועם כללות ב' עטרין הנ"ל הוא גי' חדרי"ם. ואלין תלתא מתפשטים בכל גופא כו'. אף שדעת תחתון לבדו מתפשט בגופא אבל ב' מוחין חו"ב נשארים בראש מ"מ ידוע שדעת תחתון גם הוא כולל חב"ד בסוד יעקב שלימו דאבהן וכל בניינא דגופא תליא ע"י מוחין שמתפשטים בהם ע"י גידים בעצמות וז"ס כל דור ודור מישראל שכוללים ס"ר נשמות ו"ק דז"א ובכל דור יש בחי' אבות ומשה דאזיל עמהון והוא ו' דגחון שמתפשט באמצע אותיות התורה ס"ר אתוון והתפשטם בגוף הוא ברזא דג' יודין דתלת מוחין ונעשים ג' ווין שמתפשטים בכל הו"ק והוא סוד הדעת שכולל ג' מוחין חב"ד ומתפשט דרך חוט השדרה ומהם נעשה ח"י חוליות בשדרה וז"ס ח"י ברכאן דצלותא נגד ח"י חוליין כמ"ש בש"ס והוא כמש"ל שתיקונא דצלותא הוא תיקונא דדעת ברזא דזיוגא דזו"נ וידוע כי צלותא הוא ג"ר ברזא דחג"ת ג' אבהן וג' אחרונות נה"י וי"ב אמצעיות בת"ת י"ב גבולי אלכסון והוא התחלת פרצוף הנוק' כתר דנוק' והם י"ב שעות דתליין בנוק' י"ב אבנים וידוע כי אחיזת הנחש הוא ברגל שמאל בהוד בסוד כל היום דוה שהוא קיומא דחד סמכא בעולם התוהו בנוק' דתליא בהוד וכתיב והודי נהפך עלי בית עולמים – דף קלה ע"ב – ד"ה והאי למשחית והוא בסוד ויגע בכף ירכו וע"י אתבנו סמכין דנחש ואחר שבירכו הסמא"ל ליעקב אז אתגבר עליו ונק' ישראל לי ראש תיקוני דדעת ואז אתתקנו סמכין ואתנטילו סמכין דסט"א כמ"ש הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב כי בעת שנק' יעקב אז הסט"א שולט וז"א בקטנות כמ"ש מי יקום יעקב כי קטן הוא ולכן אח"כ כתיב וישתחו ז' פעמים עד גשתו עד אחיו ובזה היה מוריד הארת הדעת ג' מוחין שהוא הראש שלו ונתפשט הדעת דרך ח"י חוליות שבשדרה ונתר ז' רישין דסט"א דנחש והם ג"ר דדעת שהיה בסט"א המשפיע לז"ת דילי' ונטל ממנו הדעת כמ"ש מחץ ראש על ארץ רבה כי גחלים אתה חותה על ראשו ועי"ז וה' ישלימנו לך וכתיב וישקהו כו' ואז נקצצו הרגלין דסט"א כידוע דרגלין תליין במוחין והוא סוד על גחונך תלך כו' וז"ס מ"ש רז"ל שדרו של אדם אחר ז' שנים נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים והוא כמ"ש שג' ברכות אחרונות הם בנה"י ונמצא מודים בהוד והוא שנתקלקל ע"י הסט"א וע"י השתחוואה וכריעה מוריד הארת ג' מוחין שהם נעשים ג' ווין בח"י חוליות שבשדרה שמתפשט בהם הדעת כמש"ל ולכן צריך לכוף עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ומתתקן הוד דקדושה ואז סמכין אסתמיכו ומי שאינו עושה כן מתקן רגלין דסט"א ולכן נעשה נחש ולכן משה רבינו ע"ה הוא מאיר בגלות בכל דור ע"י הצדיקים שמתקנים בחי' הדעת הנוגע לשורש נשמותיהם והוא וו' דגחון דמתפשט בס"ר אתוון דאורייתא ונק' הולך על גחון להכניע הסט"א לקצץ רגלוי. והוא מ"ש ברע"מ אנת הוא לויתן נחש בריח דימא דאורייתא ונק' נחש כי הדעת הוא חוט השדרה שהוא רזא דוא"ו במילוי דעת כמש"ל המאיר בו' אדרין ה"ח וכללותם ביסוד ו' אכסדרין ה"ג בכללות היסוד והדעת המאיר בהם הוא הא' דמילוי וא"ו וי"ג עם מש"ה הוא גי' נח"ש ולכן לע"ל אחר שיתתקנו סמכין לגמרי ויתתקן הדעת אז יבוא משיח גי' נחש. והוא מ"ש עד כי יבא שילה בית עולמים – דף קלה ע"ב – ד"ה והאי וכבר כתבנו בזה למעלה. ואמר להאי סטרא ולהאי סטרא. שהוא ב' עטרין דדעת שכוללים כל ג' מוחין כמש"ל מתפשטים בכל הגוף בימינא ושמאלא: (92) בית עולמים – דף קלה ע"ב – ד"ה ובאינון ובאינון אחיד כל גופא. שכל קיומא דגופא הוא ע"י מוחין וז"ס שם אהי"ה באימא דינקא לבנין ע"י ג' מוחין דבנה"י דידה שמתפשטים בז"ת ג"פ ז' גי' אהיה וקישורא דז"ת הוא ע"י מוחין שבעולם התוהו שלא היו מוחין נתפרדו אתוון ולא היו קשורים בבחי' פרצוף. ולזה אמר דבהו אחיד גופא. ואמר ובכל גוא כו'. זה ענין אחר לומר שלא בלבד בכללות מתערבין בהם המוחין אלא אפילו בכל פרטי איבריהם שאין לך בחי' בכל הגוף שלא יהיה בו הארת ג' מוחין הנ"ל שמבלעדי זה אין להם חיות וכן בנשמות ישראל אין לך נשמה שאין לה הארה מנשמת משה רבינו ע"ה כידוע והוא היה כללא דכל ג' אבהן דרגין דחב"ד דכלילין בדעת וכללא דאדה"ר שהיה בו כל נשמות ישראל כיצד ש דמשה הם ג' אבהן כמ"ש בזוהר והם סוד ג' יודין במוחין ואח"כ בגופא הם ג' ווין ואח"כ נכללים ביסוד והוא כף היד כף של שי"ן ומ"ה דמשה הוא דז"א דאדה"ר וז"ס ג' סימנים של ישראל ביישנים מסט' דיצחק גבורות דהולכין לנוק' דלית לה מגרמה כלום ומאן דאכיל דלאו דילי' כו' רחמנים מסט' דיעקב סט' דרחמים כידוע. גומלי חסדים מסט' דאברהם חסד משא"כ אם אין בו ג' סימנים אלו הוא מער"ב ר"ב סיגי הדע"ת כידוע וענין התפשטות ג' מוחין בכל גופא הוא כי ידוע שהם בנה"י דאימא והם מתפשטים בכל פרצוף דז"א כי מפרק עליון דנצח אימא עם ב' פרקים עליונים דחסד דז"א נעשה חכמה ומפרק עליון דנצח ז"א ופרק תחתון דחסד ופרק אמצעי דנצח אימא נעשה חסד דז"א ומב' פרקים תחתונים דנצח ז"א עם פרק תחתון דנצח אימא נעשה נצח דז"א ובהם ג' מוחין הרי שהם מתפשטים בכל קו ימין וכן בקו שמאל ובקו האמצעי כידוע. וז"ש ובכל גופא אתפשטין ואשתכחין. תאנא כו' עד ולא בעתיקא. אחר שביאר כללות גלגלתא דז"א כתר שלו וג' מוחין חב"ד בא לפרש האורות שיצאו ע"י בקיעת המוחין לחוץ ומתחיל בשערות הגלגלתא שהם היותר עליונים ותליין (92) בית עולמים – דף קלה ע"ב – ד"ה ובאינון בגלגלתא בכתר וידוע כי הם מותרי מוחא והענין כמ"ש שכל הנהגת הגוף דז"א הם במוחין דילי' ראשו ג' קוין והוא עלמא דמחשבה ולכן בוקעים מהם השערות והם צינורי השפע בסוד מקיפים על הגלגלתא וידוע שבכל הנהגה יש פנימיות וחיצוניות והם א' מה שמתפשט לתתא אל הנבראים והב' הוא מה שנוגע לפי כוונת א"ס ב"ה לתכלית השלימות שאליו כוונה הבריאה וכפי מספר חלקי ההשגחה כך הם מספר השערות. והוא מ"ש בגלגלתא דרישא. ר"ל למעלה ובא לשלול שהרי כל הראש נק' גלגלתא שהרי אפילו העיינין וחוטמא נק' תיקוני גלגלתא וכאן שמדבר בשערות שעל הראש למעלה אמר בגלגלתא דרישא. ושם תליין אלף אלפין ורבוא רבוון כו'. ר"ל כפי מספר שיעורי האורות הנמצאים במוחין והם שערי אוכמין ידוע כי שם אחיזת הקליפות בסוד האי שחור אדום הוא אלא שלקה והענין כמ"ש בס"ד דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא דנוקבא איפכא וביאר הגאון בזה כי מע"ק מטבורו ולמטה נתצמצם האור מחצי ת"ת ויסוד ומלכות ונשאר ביסוד ולכן רישא דז"א שעומד בחצי ת"ת הוא במקום ריקן וכן גופא דנוק' נגד מלכות ולכן הם דינים גדולים כי כל צמצום הוא דין ונודע שאין אחיזה לחיצונים אלא במקום שנתרוקן האור ולכן במות האדם ונסתלק הנשמה ולא נשאר רק הבלא דגרמא לבד הוא מטמא אבי אבות הטומאה וסיומא דז"א ורישא דנוק' עומדים נגד יסוד דע"ק ששם הוא מים לכן הם מתבסמין ביותר כן כתב הגאון שם יע"ש וז"ס גדלות השערות במקום הזה שהשערות הם מסוד צמצום אורות המוחין ועליו רמזו בפ' ויחי עד דלא מריט דא רישא דמארי ולא גליש למטרוניתא וכמו שהארכנו בזה בריש האדרא וגידול השערות בגלגלתא כי שם הוא האי טלא וגוון סומקא דבי' מסוספיתא דלהון נפיק עשו איש שעיר וכמ"ש רז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא והוא אוכמא גוון (92) בית עולמים – דף קלה ע"ב – ד"ה ובאינון חשוך והם הקליפות שיצאו מעולם התוהו כמ"ש והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך כו' ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור ונתגלה ע"ק שתיקון המלכים ע"י רישא חיוורא והוא סוד הכשבים שהיה רועה יעקב וכל עסקו ללבנא שערות דז"א ע"י שערות דע"ק כמ"ש מחשוף הלבן אשר על המקלות. והענין כי השערות דגלגלתא הם אותיות התורה כמ"ש לקמן דתליין מינייהו דכיין דאורייתא כו'. והם אותיות השחורים והקלף שהאותיות דבוקים בו הוא החיוורא דע"ק המתפשט לגלגלתא דז"א וע"י זה מתקשרין אתוון משא"כ בעולם התוהו שלא נתקשרו בחיוורא דע"ק אז אתפרדו אתוון וז"ס מ"ש ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים כי ע"י שנאמר יקוו המים מתחת השמים ונעשה צמצום מטבורו דע"ק ולמטה נעשו השערות שחורים כמ"ש בשם הגאון ולכן ע"י אלו מיין קדישין אתחוורו שערי ונודע כי הכשבים שהיה רועה יעקב היו נשמות של אדה"ר ממש שתיקנם יעקב והעלם למדריגת ח"י והם ממש אתוון דאורייתא אש שחורה ע"ג אש לבנה ונודע כי השערות בעיקרן במקום קיבועם בגלגלת הם חיוורין רק כשמתפשטים נעשין אוכמין והטעם כי במקום קביעותם הוא ביציאתם מן המוחין ברהטים רהיטי מוחא ומתמתקים ע"י משא"כ כשמתפשטים אז מתגברים הדינים ולכן אסור לרבאה שערי וצריך להעביר אותם ואז אין להם חיבור בגלגלתא ומתפרדים בסוד יתפרדו כל פועלי און ונשאר רק קוצין תתאין דלהון לבד חיוורין וז"ס והכשבים הפריד יעקב סט' דחיוורא לבד ואוכמין לבד וז"ש והיו העטופים ללבן אותם שמתפשטים בזמן אריכות גידולם והם דינא קשיא כמ"ש העטפים ברעב כו' אחוריים דהוי"ה אלקים כידוע והוא חולקא דילהון בסוד שעיר המשתלח אוכמא כמש"ל והקשורים ליעקב אותם הנשארים בחיבורא בגלגלתא שהם חיוורין ונק' כשבים כמש"ל. וידוע כי ע"י שעיר לעזאזל הסט"א מתפרד מן הקדושה והוא סוד גילוח השערות הנ"ל דמריט רישא דמארי'. ספר ביאורי אגדות [אפיקי ים] לרבינו המקובל האלקי רבי יצחק אייזיק חבר זיע"א תלמיד הגרמ"מ משקלאוו זיע"א (110) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – שבת דף קד ע"א ע"א) בא חבקוק והעמידם על אחת וצדיק באמונתו יחיה שנק' חי כידוע, וחיותו תלוי בזיווגא דזו"נ כאשר ישראל קשורים במהמנותא בתורה שבכ' ושבע"פ ואז הוא בן איש ח"י וכו'. וכל האמונה הוא בנ' ש"ב של התורה אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתיים וכו' (תהלים יב ז), והם בסוד אתוון דיחודא דשמע ישראל ובשכמ"לו, שהם ה' תי' בתורה שבכ' בשמע ישראל, ו' תיבות בשכמ"לו בו' סדרים תורה שבע"פ, ות' אחד באמצע י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם י"ג בריתות דיסוד שבהם מתחברים דו"נ והם כלולין זה בזה, ק"ש שחרית וערבית הם נ' בדכו' ונ' בנוקבא ששער הנ' הוא נעלם ותחסרהו מעט וכו', וכל האמונה הוא בק"ש. ושל הנוק' שם בסופה רגלי' יורדת מות ולכן רגלי' נכפפים וז"ס שאומרים בשכמ"לו בחשאי מפני פחד החיצונים, ורק ביוה"כ שאז עלמא דחירו שלטא יובל דלעילא אומרים בקול רם שאין לשטן שליטה ביוה"כ. ואחיזתם ברגלין דנוק' כי שש כנפים הם ו"ק דילה ואמרו בפ' א"ד (חגיגה יג ע"ב) כ' אחד אומר שש כנפים וכ' א' אומר ארבע כנפים כאן וכו' כביכול נתמעטו כנפי החיות ואמרו שם אותם שמכסות רגליהם וכו' שנא' וכף רגליהם וכו'. והוא שכ"ז שרגלין דילה הי' מכוסות בכנפיים שהוא סוד הארת אימא שם אהי"ה דההי"ן גי' כנ"ף סוכת שלום דפריסת גדפהא וכו', אז לא הי' החיצונים יכולים לאחוז ברגלין דילה שהוא סוד סמך דסומך לנופלים כמו שית' לפנינו בס"ד. וכאשר נחרב בהמ"ק אז נתעלם הגנת אימא מרגלין דידה, ואז נתגלו רגלין דידה ככף רגל עגל שסדוקות למטה בסוד תוקף הגבורות כמ"ש למעלה בשם רבינו. וכמו שהי' בנוק' כן נעשה אח"כ בחיות שביצירה ולכן נתגלה בהם הרגלין ונתמעטו כנפי החיות, ולכן גם הנוקב' הוצרכה לכפוף רגלין דילה. ולכן נק' נפילה בגלותא, והוא סוד האמונה בתורה שבע"פ דנפלת בגלותא בין ערב רב בדרא בתראה בעקבות משיחא, שרבו הרשעים המינים הרוצים לעקור תחומי תורה (110) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – שבת דף קד ע"א י תורה שבע"פ ומכחישים באמונתה, וע"ז נאמר (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף וכו', שהיא בתולת ישראל הלכה למשה מסיני מאורסה דילי', שהלכה היא בדעת דידה ו"ק דידה הם ו' סדרים. וברגלין דילה בסוף יומייא היא נפלת, וכמ"ש ברע"מ פ' כי תצא (ד' רעט ע"א) גלותא רביעאה תהום רבה חלל דאגוזא והאי איהו וחושך וכו' ואתקרי בור דנפל שמה שור דא דכתי' ביוסף בכור שורו וכו' והבור רק וכו' ריק בלא תורה אבל נחשים ועקרבים יש בו ודא גלותא רביעאה דור דרשעים מלא נחשים ועקרבים וכו' דעקרין מילי דרבנן וכו' עלייהו אתמר היו צריה לראש וכו' דישראל באילין רשיעייא ערב רב ודא בסוף גלותא וכו' יעו"ש באריכות. וסוד שור וחמור הם ב' משיחין דאחידין בב' רגלין דילה ובהם נפילת שכינתא תמן בערב רב, והם המכחישים בביאת משיח ובעיקרי תורה שבע"פ ורוצים לעקור יסודותי' ותחומיה, כאשר אנו רואים בעוה"ר חדשים מקרוב באו זה שנה ושנתיים שהוא בסוד נאמן כפוף נ' כפופה דנפלת בגלותא. ונ' הוא בסוד לויתן תנינא דאורייתא שהוא רע"מ ו' דגחון שהוא נאמן פשוט עד"א איש האלקים בעלה דמטרוניתא התנין הגדול וכו' דבלע כל נוני ימא שהם ת"ח, דנשמתו מתלבשת בהם בכל דור והוא נחש בריח. ובגלותא בתראה נפל תמן בגלותא ביני ערב רב שהם השולטים על ת"ח שבדור ומבזים אותם והוא מחולל מפשעינו וכו', והוא בסוד הנפילה, הני כרעי דרבנן דמוקפי מנייהו הוי, ונעשה בסוד נ' כפופה שהוא בנחש עקלתון, ורע"מ נק' נאמן כמ"ש (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, והוא נאמן כפוף בגלותא ונאמן פשוט בגאולה עד כי יבוא שיל"ה וכו' כידוע. ס"ע סמוך עניים וכו' שסמך הוא אימא כמ"ש בפ"ק דברכות (ד ע"ב) אעפ"כ חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וכו'. שמ"ם וסמ"ך הם בינה ותבונה, תבונה מ"ם רביעא על בנין וסמך (110) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – שבת דף קד ע"א הוא בינה עילאה כמ"ש רבינו בפי' שם, ובבינה הוא העושר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. והוא כי בגלותא הוא בסוד סמך שאינה רביעא על בנין בסוד מ"ם ובא להם עזר מעט מסמך עילאה דאימא, ומשם סומך ה' לכל הנופלים שהם ישראל דהם עניים בגלותא דלית להם קיומין, והם תמכי אורייתא דלא אשתיירו כמ"ש (בראשית לב כה) ויגע בכף יריכו אלין תמכי אורייתא כמ"ש בזוהר פ' וישלח (ד' קעא ע"א) ת"ח כמה עקימו וכו' מה עביד מיד ויגע בכף יריכו וכו' כיון דאתברו סמכין דאורייתא וכו' עי"ש כל הענין שבזה ניתן שליטה לעשו דאחיד ברגלין. וענ"י הוא עי"ן וכידוע דרגלין הם ביבשה בלא מים כמ"ש (בראשית א ט) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וכו' שהוא הצמצום באמצע, והפרסה מסלק כל האורות למעלה ושם למטה הוא יבשה ארץ, כמ"ש רבינו בפי' לס"ד פ"ג, ולכן צריך למלאותם מים מסט' דלעילא רהטים בשקתות המים, שלכן נק' עין שנובע שם מים ממקום אחר, ורגלין הם תלויים בעיינין הלך אחר עינו וכו' כמ"ש רבינו בפי' שם פ"א, והם ת"ח שהם בנו"ה לימודי ה' והם עיניים יבישים כמ"ש כי ארץ הנגב נתתני וכו' (יהושע טו יט) כמ"ש בפ"ב דתמורה (ד' טז ע"א), והם צריכים תמיכה מסמך מאימא עילאה עלמא דחירו. וז"ס עי"ן שמילואו נ"י והם בסוד ס' שהם נ' אימא עילאה וחכמה דגנוז בה חכם בבינה כמ"ש רבינו בפי' להקדמת זוהר בראשית, שע' הוא עני וסמיכו דלי' בהעלם ע"י סמך והם בסוד י"ה. ל"א סימנין עשה לתורה וכו' שתורה שבע"פ הוא בנוק' ברגלין שבהם שוקיו עמודי שש והם תנאים איתנים מוסדי ארץ, ובהם השכחה מצוי' מסט' דעמלק והוא באחוריים דחו"ב פק"ד קדמ"ת גי' תשכ"ח, שהזיכרון הוא במוחין חו"ב בדעת משא"כ בסט"א מלך זקן וכסיל שאין להם דעת ולכן בהם השכחה מצוי', ולכן אמרו (אבות ג ח) (110) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – שבת דף קד ע"א כל השוכח דבר א' ממשנתו מעלה עליו הכ' כאלו מתחייב בנפשו וכו', שהמוחין הם חיי המלך. ודעת הוא ע' כידוע, סוד ניתן בשבעים אותיות וכו' וכל המתיישב ביינו יש בו מדעת ע' זקנים (עירובין סה ע"א), וסמך הוא בינה כמש"ל ואם אין בינה אין דעת (אבות ג יז) שהוא ברא בוכרא דילה. והוא מ"ש סימנים עשה בתורה וקנה אותה כמ"ש (משלי ד ה) קנה חכמה קנה בינה וכו'. ועיקר הענין כי יסוד הוא ספר הזיכרון והוא סמיכה לנוק' בגלותא, ושם התורה שבע"פ שבו השכחה גובר ע"י הסט"א האחוז ברגלין דילה, ותיקונה בחיבורא דדכו' בזווגא שאז נדחי' החיצונים, ועי"ז אין שכחה כי ספר הזיכרון מחבר דו"נ כחדא, והוא חיבורא דתורה שבע"פ עם תורה שבכתב ע"י כלילתו בתורה שבכ' ברמיזין דקראי באותיות ונקודות כמ"ש (עירובין כא ע"ב) קווצותיו תלתלים על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ועיקרם ע"י י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, י"ג בריתות, אח"ד שבק"ש שבזה מתחברים תורה שבכ' עם שבע"פ. ויסוד הוא סמ"ך כמ"ש רבינו בפי' לזוהר פ' בהעלותך דס' הוא ארון הברית דבי' ס' מקורין עילאין שמקבל מבינה יעו"ש. ובו עושה סימנים לתורה שבע"פ לזיכרון בהיכל ה'. ובפ"ב דעירובין (ד' כא ע"ב) ויותר שהי' קהלת חכם עוד למד דעת את העם וכו' דאגמרה בסימני טעמים וכו', כמ"ש שדעת הוא כח הזוכר. וידוע כי נוק' דעתה קלה שאין בה רק עט' דגבורות ה' הויות סוד ק"ל עי"ן, וע"י החסדים שמקבלת מדכורא ע"י יסוד דדכו' נשלם דעתה שנתוסף לה ק"ל, ה' הויות דחסדים, והוא סוד ס' ע' שבתחי' היא עולמתא שפירתא דלית לה עיינין (זח"ב צה ע"א) כמ"ש האריז"ל, וכן אמרו רז"ל (נדרים מא ע"א) אין עני אלא בדעת, וסמיכו דילה ע"י יסוד דסמיך לה בגלותא. והוא ג"כ מ"ש בתחי' סמ"ך עי"ן סמוך עניים, ואח"כ אמר סימנים עשה וכו' והכל א'. והוא מ"ש (110) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – שבת דף קד ע"א בפ' תולין (שבת קלח ע"ב) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו שלא ימצאו הלכה ברורה וכו' כמ"ש שם לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה' וכו'. והוא כי בגלותא נהר יחרב ויבש וכו' ועי"ז נשתכחה תורה מישראל ורבתה מחלוקת בתורה, שהוא בסוד עה"ד טו"ר כשר ופסול כי אלו אוסרין דסט"א שעומד מבחוץ נגד נחש עה"ד טו"ר דמט"ט במקום שאין שלום יסוד עילאה. וסימנים הוא מלשון אות וציון והוא דרגא דיסוד אות ברית קודש וכמ"ש (שמות יג ט) והי' לאות על ידך ולזכרון וכו' למען תהי' תורת ה' בפיך וכו', והוא בסוד תפילין של ראש במוחין בדעת ותפי' ש"י בקשר ביסוד דדכו' עם נוקבא כידוע. פ' כפופה פ' פשוטה פה פתוח פה סתום הם ב' יסודות דדו"נ שפ' הוא יסו"ד, ויסוד דדכו' פיו סתום משא"כ יסוד דנוקבא, בסוד (משלי כו ה) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת שביסוד דנוק' ה"ג וביסוד דדכו' ה"ח. ועיקר הנהגת העולם בסט' דנוקבא בגבורות בדינא בשכר ועונש, רק שמתבסמת ע"י החסדים שאל"כ אין העולם יכול להתקיים, והוא החסד המקיים העולם אור הראשון שנגנז ביסוד ואינו מאיר לנוקבא כי אם דרך דופן וע"י נקב צר. וכן דוגמת ע כפופה הנקב באמצע צר ע"י י' שבתוכו הסותמו, ויו"ד הזה הוא עט' היסוד יו"ד זעירא דגניז בפומא דאמה, שהאור גנוז בו וירא אלקים את האור כי טוב. ופ"ה הוא מיל"ה הסותם נגד הנקב הזה עוד הערלה ובהעברת אז נתגלה הפ"ה סוד גניזת האור, שכ"ז שלא נתקן העולם לגמרי שעדיין נמצא הערלה נגד הברית צריך שמירה לאור הזה שלא יהנו הרשעים ממנו, כמ"ש (חגיגה יב ע"א) ראה שאין הרשעים כדאים עמד וגנזו וכו' שנא' וימנע מרשעים אורם וכו'. וז"ס כפיפת רגל הפ"ה שלמטה לסתום נגד פתח התחתון שלא יתגלה האור למטה. משא"כ ביסוד דנוק' שם פתח פתוח למטה שכל העולם עולים דרך (142-143) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סוטה דף יג ע"ב וז"ש שמ"ה אמרו צדקת ה' עשה וכו' ומשפטיו עם ישראל. והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים וכו' כמ"ש בתיקונים וברע"מ בכ"מ שמשה רע"ה בגלותא ביני ערב רב וכמ"ש בזוהר פ' בראשית (ד' כה ע"א) ומשה בגין דבעא לגיירא גיורין וכו' גרמו לי' ירידה וכו' דעתיד איהו ברזא דגלגולא לאתערבא בנייהו בגלותא בין ערב רב וכו' ומאנון דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה אנון רישין וכו' ואנון קיימין על ישראל כלי חמס וכו', וכן הוא בכ"מ והם ה' כתות שסימנם נג"ע ר"ע שהם קשים לישראל כספחת, והוא מ"ש מי יקום לי עם מריעים וכו'. ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר הי' ברזא דדעת לעשות פשר בין חסד לדין ב' עטרין של הדעת, והם בסוד מ"י ומ"י שהם נש"ב מסט' דחסדים ומסט' דגבורות חמשים לולאות וחמשים לולאות וכו', והוא סוד נו"ן פשוטה נו"ן דשנא"ן שהוא רזא דאדם כולל דו"ן, כמ"ש רבינו הגדול בפי' לזוהר פ' בעלותך שנו"ן פשוטה הם זו"נ נו"ן בלא ו' באמצע יסוד וא"ו זעירא, והוא נאמן פשוט רזא דעד"א והוא משה שנא' בו (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא והם מ"י ומ"י. ור' יוחנן אמר החכמה מאין תמצא הוא מ"ש שהוא עלה לדרגא דחכמה עילאה שהוא יש מאין, והנה נעלם של מש"ה מ"ם שי"ן ה"א הוא מאי"ן, ששם נעלם ונגנז משה וכמ"ש רבינו הגדול בפי' לפ' הברכה ששם זכה וחזרו לו מה שאבד בלוחות הראשונות, והוא מ"ש ברע"מ פ' משפטים (ד' קיז ע"א) אמר בוצינא קדישא קוב"ה עתיד להחזיר לך אבידה דאבדת בגין ערב רב דא כלה דילך דבזימנא דעבדו ערב רב ית עגלא נפלא כלה דילך הה"ד וישלך מידיו את הלוחות וכו', והוא כמ"ש רבינו בפי' לתיקונים דלוחות הראשונות אתיהיבו מסט' דעה"ח והיא סיהרא עה"ח כל כבודה בת מלך פנימה והוא חכמה דילה מעיין חתום, שע"ז נאמר ונעלמה מעיני כל חי וכו', והוא מ"ש כאן והחכמה מאין תמצא שבעת העלמו של משה נתנה לו החכמה. ורב נחמן אמר וימת שם משה רביעאה אנון רישין וכו' ואנון קיימין על ישראל כלי חמס וכו', וכן הוא בכ"מ והם ה' כתות וכו' דבר זה בארוכה בביאורי לדברי רבינו בפי' לפ' הברכה, שסוד שם מ"ה כליל כל דרגין דמהמנותא כמ"ש בזוהר פ' בשלח (ד' נד ע"א) מ"ם פתוחא סליק ואתעטר בעטרוי וכו', וכתבתי שג' דרגין דמהמנותא הוא בינה וזו"נ שהם רב"ג, בינה כולל חב"ד והוא מם סתימא כידוע שהיא בסוד מ"ם דמקוה ט' נקודין לכל סטר כמ"ש בתיקונים ובפי' רבינו באריכות, ופתיחו דילה ע"י הדעת ברא בוכרא פטר רחם שאז נפתח המ"ם, וש' הוא חג"ת רזא דאבהן, וה' נוקבא דקבילת לי'. ובעת שעלה להר לקבל הלוחות סליק לאימא ולכן הי' שם מ"ם יום ששם יצירת הולד, ונתעלם שם בסוד מ"ם סתימא, והוא מ"ש (שמות לד כח) ויהי שם עם ה'. ואח"כ בירידתו עם הלוחות למטה נפתח המ"ם, ואם הי' מדבר אל הסלע אז הי' נפתח המ"ם בה' תתאה שהיא א"י והי' שם גילוי החכמה ובינה, וע"י חטאו נסתם מעיין החכמה ונעלמה מעיני כל חי ולא נכנס דרגא דלי' בא"י שהיא ה' תתאה, וז"ש (דברים לד ד) ושמ"ה לא תעבור. ולכן בעת סילוקו נסתלק לדרגא דילי' לבינה מם סתימא, והוא מ"ש וימת ש"ם משה והוא כמ"ש לקמן ויש אומרים לא מת משה אלא עומד ומשמש כתי' הכא וימת ש"ם וכתי' התם ויהי ש"ם עם ה' מה להלן עומד ומשמש וכו', והוא סוד מ"ש בפ' הבונה (קד ע"א) מם פתוחה מם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום, שאם הי' משה מדבר אל הסלע אז הי' המ"ם נפתח בסוד מאמר פתוח, אבל ע"י חטאו שלא דבר אל הסלע נסתם פיו וכמ"ש בפ' הנה ישכיל וכו' (ישעיה נג ז) (והי' כאלם) לא יפתח פיו וכו', ונעשה מאמר סתום והוא מ"ש ויהי ש"ם שלא זכה ליכנס אל ה' תתאה שאם הי' נכנס שם הי' נפתחים שם כל תרעין דחכמתא, ושם בסילוקו לעילא זכה לאבידתו שהם לוחות הראשונות שהי' ש"ם בהר מ"ם יום. סמליון אומר וימת שם משה ספרא רבא דישראל כי ג' ספרים בהם נברא העולם בספר וספר וסיפור והם חב"ד כמ"ש רבינו בפ' לס"ד פ"א, ומשה רביעאה אנון רישין וכו' ואנון קיימין על ישראל כלי חמס וכו', וכן הוא בכ"מ והם ה' כתות רע"ה הי' סוד הדעת הכולל כל הג' ספרים הנ"ל, ולכן נתנו ע"י הלוחות שהם ב' ספרים דב' ידיים ה' אצבעות בכל יד, והם בכתי' באצבעות, וכן דיבר התורה לישראל בסוד ספר השלישי לשון חק המכריע בנתיים כמ"ש רבינו שם. תניא ר"א הגדול אומר י"ב על י"ב מיל וכו' הוא כמ"ש שבמיתתו נסתלק בג"ר במזלא עילאה י"ג ונתעלם שם, והנה כמו כן בבריאה הם י"ב בקר שהם סוד י"ב שבטים וזאת ע"ג שהוא הי"ם שעליהם מלמעלה ימא עילאה, והם סוד י"ב מילין של מחנה ישראל שהם תופסים כל סוד י"ב תיקונים הנ"ל, ומשה נתעלם מכולם ועלה לי"ג בג"י כמ"ש. (152) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא דף נח ע"א אמר ר' בנאה נסתכלתי בשני עקביו וכו' דבר זה ידוע שאדה"ר כולל כל קומה שלימה דנשמות מתחי' הבריאה עד סוף העולם, והם תלוים באיברי נשמתו שכל הנשמות הם כגוף א' מראש עד העקב וכמ"ש (יבמות סב ע"א) אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שהוא גופו של אדה"ר, שבסוף הגלות יהי' הנשמות מעקבו שלכן אמרו (סוטה מט ע"ב) בעקבות משיחא חוצפא יסגי וכו' שהנחש אחיזתו יותר בעקב ולכן אז יתרבו הרשעים והמינים בעולם והם שהם מערב רב וכמ"ש בתיקונים ובזוהר בכ"מ, והם מסיגי הגבורות הקשות שהם כפל הדינים בסוד ב"פ אלקי"ם הוא עק"ב, ואז השכינה יורדת עד עקב כמ"ש (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף וכו' שא"א להיות נפילה גדולה מזה שהיא בסוף הקדושה בעקב דעשי', ורישא כפוף לעפרא כמ"ש (ישעיה סה כה) ונחש עפר לחמו והוא העפר שבעקב כי שחה לעפר נפשינו וכו', ואז קומה עזרתה לנו. והנפילה הוא ברגלין והוא בעולם העשי' שכל פרצוף מתחלק לג' רב"ג והם בג' עלמין בי"ע, הראש בבריאה וגוי' ביצירה ובטן בעשי' שהם הרלגין כידוע, והרגלין הם מתחלקין לג' שהם שוקין וברכין ורגלין שהוא העקב, והוא סוד נה"י דעשי' שהם הרגלין, והם ז' רקיעים דעשי' בז"ת ורקיע השביעי בינה ג"ר שבו כמ"ש בפ' אין דורשין, ורקיע השני שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות הוא יסוד דעשי' והוא העקב והוא סיום הגוף ובו נכללי' סיום נו"ה שהם תרין רגליין כידוע. וז"ש נסתכלתי בב' עקביו של אדה"ר והם הנשמות שבסוף הגוף בעקבות משיחא שהם ביסוד ועט' דעשי' שהם ב' גלגלי חמה, שגלגל חמה כולל כל הכוכבים ומזלות כידוע, וידוע כי כלל הגלגלים הם הולכים ממערב למזרח וגלגל היום מתגלגל ממזרח למערב, והם בסוד פנים ואחור כידוע בסוד השערים רל"א פנים ורל"א אחור, והם חסד ודין והם נכללי' בשני עקביים דאדה"ר שהם נו"ה ימינא ושמאלא והבן מאוד. ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א אמר רבה אשתעו לי וכו' כבר כתבתי למעלה בשם רבינו הגדול מ"ש בביאורי מאמרי הזוהר ותיקונים ורע"מ בסודות אלו המאמרים התמוהים הנמצאים בש"ס, שבהם גנוזים עמקי חכמה העליונה והלבישו הסודות במליצות כאלו אשר כל רואיהם ילעיגו למו, והוא אשר נגזר על רעיא מהימנא להתלבש בצלמא דלאו הגונה לי' וכמ"ש (ישעיה נג) לא תואר וכו' והוא מחולל מפשעינו דאתלבש במילין דחול. ובזה יסכר פי דוברי שקר הדוברים על צדיק עולם עתק והמלעיגים על דבריהם הקדושים, אשר הם כגחלי אש בוערים, והם אשר נשמתן דלהון מערב רב והוא גלותא דרע"מ לכפר בעדו על שקיבל הערב רב והוא מתייסר ע"י, שכל ת"ח הם ניצוצי נשמתו וכמ"ש ברע"מ אנת הוא לויתן נחש תנינא דאורייתא שהוא קבור בגחון, והוא דבלע כל נוני ימא שהם ת"ח שנמשלי' לדגי הים וכולם הולכים לפיו של לויתן, והוא הלכה למשה מסיני בת מלך פנימאה ארוסה דילי' שהיא הפה. ומשה רע"ה כבד פה ולשון בגלותא באורייתא דבע"פ שאינו יכול להתגלות על אשר לא דבר אל הסלע, ונסתם הפה מעיין חתום ונתלבש בנחש בטינרא תקיפא. וכמה מארי תריסין אתכנשו על האי טנרא לאגחא קרבא עם האי חויא כמ"ש בתיקונים (ד' מג ע"א) ויפן כה וכה וכו' וכמה מארי קרבין אגחו עמי' קרבא על ימא כד"א שם אניות יהלכון בימא דאורייתא וכו' וכמה אניות מנייהו אתברו ונפלו בימא עד דייתי מורשה דילה וקרע ימא דאורייתא וכו'. ועיין באריכות בביאורי רבינו בזה שהם מקומות עמוקים בחכמה זו ומסוכנים, שאין בעל האני' יכול להוליך האני' במשוטין וכו' יעו"ש באריכות. והוא מ"ש כאן אשתעו לי נחותי ימא שהם ת"ח שהולכים שם באניות ויכולי' לשוט בימא רבא ע"י הארת ניצוץ רע"מ דהיא מאורסה דילה דקרע ימא דאורייתא. האי גלא דמטבע לספינתא ידוע כי ספינה היא (השכינה) גופא דשכינתא שהשכינה היא שורה בגופא דב"נ כמ"ש (יונה א ה) ויונה ירד אל ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א ירכתי הספינה כמ"ש בתיקונים (ד' ס ע"א) בי' זימנא ויונה ירד אל ירכתי הספינה וכו' דא שכינתא תתאה דאתמר בי' ותגל מרגליתיו ותשכב שכיבת לעפרא ואמאי נפלת בגין דפרח מינה רוח דאיהו עד"א וכו' ומאן גרים נחיתו דילה בגין דבטילו ישראל אורייתא ומצוה וכו'. והענין שעיקר בריאת האדם הי' לתקן נפש הבהמית שלו שהוא למטה ממדריגתו, והרוח ניתן בו לתקן הנפש והוא בסוד מ"ה וב"ן בזיווגא שאחר המתקלא, ששם מ"ה בא לתקן הב"ן שבו היה השבירה והקלקול. וכמו שע"י החטא גורם האדם פירוד בין זו"נ דאסתלק דכורא מינה ושכינתא נפלת דלית מאן דמיקים לה שהוא בעלה דאסתלק מינה, וכמו כן הוא באדם בפרט שבעת שחוטא אז אסתלק רוח מיני' ואז נפשו יורדת ונפלת לתתא, ולעומתו ניצוץ נשמתו הקבוע בשכינה יורד למטה בסוד הנפילה למטה ברגלין, והוא בגין דבטילו אורייתא ומצוה שתורה ומצות הם ברוח ונפש בזו"נ כידוע. והאדם ביאתו בעוה"ז בשביל הבחירה שיגביר יצ"ט על יצה"ר שעולם הזה הוא מקום מסוכן שבו יצה"ר וכל סט"א שלטא. והגוף הוא קן לנשמתו הוא הספינה השוטט בים שבו גלים הומים ורועשים ורוצים להטביע הספינה, והוא הסט"א שרוצה להטביע לנשמתא ע"י העונות. ולכן הסט"א ויצה"ר וכל כוחות ומדות הרעות הם נמשלים לגלי הים. והענין כי הם מסיגי שם ב"ן שבמילוי וגילופי דגלופין הם כ"ל אותיות, והם בסוד שברי כלים ומקום חורבה כמ"ש (ישעיה כה ב) כי שמת מעיר לגל וכו' והם אשר רועשים ועולים ורוצים להחזיר העולם לתוהו ובהו ע"י חטא האדם וכמו שית' בסמוך בס"ד. ונק' גלי ים שהם מסוד מצולות ים וכמ"ש (מיכה ז יט) ותשליך במצולת ים כל חטאתם. מתחזי כי צוציתא דנורא וכו' כמ"ש שהקליפות וכוחות הסט"א הם אשר יצאו מגבורות הקשות שהוא א"ש שלמעלה, ולכן היצה"ר נק' ג"כ נורא וכמ"ש (יומא סט ע"ב) חזו כי גוריא דנורא דנפיק מבית קדשי הקדשים, וק"ק הוא בינה שמינה ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א דינים מתערין, ושם הוא יין המשמח סוד עוה"ב שתכלית הדין והוצאות הרע בסופא דדרגין הי' בשביל הטוב כדי לשלם שכר טוב לצדיקים אשר גברו על יצה"ר, והוא הבירור לאפכא מרירא למתיקו והוא הטוב והחסד שהמציא הקב"ה לברואיו. והוא מ"ש כי צוציתא דנורא חיוורת ברישא ר"ל ששורש הדין למעלה הוא הטוב והחסד, וכמ"ש (ב"ר פ"ט) טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר שהוא יותר טוב מה שהרע נהפך לטוב, והוא סוד הבירור בבוצד"ק דגניז במעוי דאימא, ושם באימא סוד התשובה שהיא תליא במזלא ושם אם יהיו חטאכם כשני כשלג ילבינו וכו', והתשובה הוא הרע הנהפך לטוב והוא בסוד אלף השביעי דב"ן סליק לשם ס"ג קרן ביובל אתעטר כמ"ש בסוף ס"ד ובפי' רבינו שם. ועוד כוונתו לסוד האי אשה זונה דמפתה לאדם שהוא היצה"ר שבו שהוא נשמתא דגלת לטחול כמ"ש רבינו בפי' לתיקונים שם, וכמ"ש (משלי ה ג) כי נופת תטופנה שפתי זרה, והוא שחוק הכסיל שהוא לילית אוכמא והוא מרה שחורה ומרה לבנה כידוע שהם עצבות ושחוק לילית ומחלת, שבתחי' הוא בשחוק כמ"ש טחול שוחק והוא במה שמראה לו הנאת ועינוגין דהאי עלמא וע"ז נאמר (קהלת ב ב) לשחוק אמרתי מהולל והוא השחוק של רשעים בעוה"ז מחלת, ולבסוף היא גורמת לו יללה והוא לילית גיהנם וכמ"ש כי נופת תטופנה שפתי זרה וכו' ואחריתה מרה כלענה וכמ"ש (משלי ז) זבחי שלמים עלי וכו' לכה נרוה דודים וכו' וכתי' הולך אחרי' וכו' כשור אל טבח יבא וכו'. וז"ש מתחזי כי צוציתא דנורא חיוורת ברישא שבתחי' היא מחלת מרה לבנה והוא אש התאוה שחוק הכסיל ענוגין דהאי עלמא, ולבסוף הוא אש שחורה חשך של גיהנם בלילית כמ"ש. ואמר צוציתא וכו' כי עיקר האש והתאוה הוא בטבע נפש האדם, אבל הי' נשאר שקוע אם לא ע"י כח הסט"א נוקבא דילי' שהוא כניצוץ האש המבעיר גחלת ומגלה כח האש שבאדם לחוץ וכמ"ש כניצוץ מבעיר גחלת כן ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א בתיהם תלא וכו'. ומחינן לה באלוותא וכו' ביטול הסט"א הוא בשרשו כידוע, והוא מטה האלקים שלכן ניתן למשה רע"ה שבו הכניע כח קליפת מצרים ופרעה הנחש תנין הגדול וכו', שהסט"א בשמאלא נחש והקדושה מימינא מטה כידוע בסוד מטטרו"ן שהוא מטה הנהפך לנחש ומנחש למטה שהוא עה"ד טו"ר. ומטה הם גבורות הקדושים מסט' דבינה עלמא דחירו והם מ"ט ש"ב וה' הוא שער החמשים דילה, וז"ש דחקיק עלה אקי"ק וכו' ששם זה הוא באימא. וחשיב כאן כל י"ס דקדושה שאהי"ה הראשון הוא כתר אשר חכמה אהי"ה השני בינה כידוע, וי"ה הם חו"ג שחכמה שרי' בחסד ובינה בגבורה כמ"ש בכ"מ והם י"ה של השם, והוי"ה הוא עד"א, צבאות נו"ה, אמ"ן הוא יסוד ועט' שבו יחודא דב' שמהן הוי"ה אדנ"י כידוע וכמ"ש האריז"ל בכוונת אמן. והיינו כי סוד המטה הנ"ל הוא מטטרו"ן כאשר מתלבש בו אצי' בסוד כי שמי בקרבו, וז"ש (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך וכו' לשמרך בדרך ולהביאך וכו', להכניע כוחות הסט"א שהם ז' כתרין דמסאבותא ז' רישין דנחש ז' אומות. והענין כי מט"ט עצמו הוא ביצירה והוא ו"ק לבד שית סטרין, וכאשר עולה ראשו לבריאה אז נק' זקן ביתו המושל בכל אשר לו שמאירין בו ג"ר שהם מקננין בבריאה, ואז נשלם בי"ס וכמ"ש רבינו בליקוטים שבמט"ט בנקודה הפנימית שבו מתלבש ע"ס רזא דאלקות שכן הוא בכל עולם, ובזה נכנעים הקליפות שלא יהי' להם שליטה גמורה ח"ו שהאלקות המתלבש בו הוא המכניע כל כוחות הטומאה, שלא ניתן לו שליטה רק בו"ק בשית ימי החול שהם ו' אלפי שנין, משא"כ באלף השביעי שבת שאז יתוספו ג"ר שהם ג"פ אלקים דויכולו ואז ואת רוח הטומאה אעביר וכו', ואז יהי' הנהגת העולם למעלה מן הזמן רק בסוד נצחיות. וז"ש אמן סלה שהזיוג דזו"נ יהי' בלא הפסק שהוא גמר התיקון זיוגא דמ"ה וב"ן וכמו באו"א דלא מתפרשין לעלמין כמו כן יהי' מדריגת ז"ת שיהי' עולים ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א לג"ר וז"ש אמ"ן סל"ה וכמ"ש (עירובין נד ע"א) כ"מ שנא' סל"ה אין לו הפסק. וסל"ה הוא בתי' המי"ם שהוא מזלא דשם כולא סלקין תליסר יקום לון ברחמי ומתחדשין כדקמייתא, כמ"ש בס"ד פ"א ובפי' רבינו שם שהוא חידוש העולם אחר התוהו. עוד יש כוונה נפלאה במאמר זה מ"ש בזוהר פ' בשלח (ד' מח ע"ב) עביד קוב"ה ליעקב וכו' ודא הוא חיוותא עילאה קדישא וכו' כמה חיוון לחיוון וכו' וכד סליק בימא גלגלוי כולהו ארבין סלקין נחתין וזעפא אשתכח ורוחא תקיפא אזלא עלי' בתקיפו ונוני ימא מתבדרין לכל סטר וכו' וכל ארבין לא נטלין מאתרייהו ולא סלקין ונחתן בר מההוא שעתא דאתי חד דברא בימא וידע לאשלמא רוחא דזעפא דימא כיון דסליק דא עליה דימא שכיך מרוגזא ונייחא אשתכח וכדין כולהו ארבין אזלין באורח מישור וכו' הה"ד שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו זה דייקא וכל נוני ימא מתכנשין לאתרייהו וכל אנון חיוון עילאין חדאן עלה וחיוון חקלא עילאה חדאן הה"ד וכל חית השדה ישחקו שם וכו' עכ"ל. וכוונת מאמר זה הוא שכל הקליפות שליטתם הוא כאשר אין יסוד מאיר לנוק', שיסוד הוא המבסם לגבורות דנוק' ע"י טיפה דחסד ששדי בגוה, וכאשר נוק' היא בפירודא אז הגבורות לא יתבסמו ואז גלי הים הם עולים ויורדים והם הסיגים הנאחזים בשם ב"ן שהם גילופי דגילופים דשם אלקים, והם עולי' ויורדים כמ"ש (ב"ב טז ע"א) עולה ומסטין ויורד ונוטל נשמה וכו' ועלייתם לימא שהוא ים האחרון דשם אלקים. והענין כי ה"ג הם ה' אותיות אלקים וג' של חג"ת הם ממותקים, משא"כ ב' של נו"ה כמ"ש רבינו בסוד מ"ן דמנצפ"ך שהם ברקיע שחקים, שלכן צריכים שם לשחיקה ע"י רחיים והם נטחנים ומתמתקים ע"י צדיק וצדק כמ"ש (חגיגה יב ע"ב) ששוחקים מ"ן לצדיקים. וה' אותיות אלקים הם כסדר בחג"ת נ"ה אל"ה בחג"ת כמ"ש בזוהר בראשית בסוד מ"י אלה וי"ם בנו"ה, ולכן עיקר אחיזתם בנו"ה והם גלי הים שנו"ה ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א הם מעלה ומטה, וז"ש סלקין ונחתין ואז זעפא אשתכח כמ"ש (איוב ט ו) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיו יתפלצון שהם ב' עמודים הידועים שעליהם העולם עומד יכין ובועז, וארץ העליונה לית לה נייחא וכמ"ש בפ' הרואה (נט ע"א) דרעידא הוא ע"י שביעט ברקיע שנא' הידד כדורכים יענה וכו', והוא ברגלין ורוחא תקיפא וכו' כמ"ש (יחזקאל א ד) והנה רוח סערה באה מן הצפון וכו' בסט' דגבורות שכן האש לית לי' נייחא, משא"כ מים הוא במנוחה ושקט כמ"ש בס"י מם דוממת ש' שורקת. וארבין ונוני ימא הם מלאכים ונשמות כמ"ש האריז"ל, לית להו נייחא עד דאתי חד דברא וכו' והוא רב החובל יסוד שהוא מנהיג לימא לכל סטרא כמ"ש (ש"ב כג כג) וישימהו דוד אל משמעתו כמ"ש בהקדמת זוהר בראשית, וע"י מתבסמין הגבורות ע"י החסדים ולכן נייחא אשתכח. וכן יסוד הוא אש מנוחה נייחא דעילאין ותתאין כידוע ולכן כד אתי בימא אז זעפא אשתכיך ונייחא אשתכח, ויסוד הוא לויתן זה יצרת לשחק בו כמשוש חתן על כלה והוא סוד ליותן דימא קאים על סנפירו כידוע, והוא מ"ש דהאי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא וכו' שהיא באש הגבורות לבד, ומחינן לי' באלוותא הוא יסוד הנ"ל שהוא מטה שבט המושל חד דברא דאנהיג לימא לכל רעותי', ויסוד הוא כלל כל הפרצוף שכל י"ס נכללי' בו שכל האברים נותנים כוחם בו, שלכן נק' ברי"ת סוד תרי"ג איברים, וז"ש דחקיק עלה אקי"ק וכו' שהם כל העשרה ספי' כלולי' בשמות הנ"ל ועי"ז ונייח והבן. אופן ב' יתפרש מאמר זה על סוד מקור יציאת הסט"א וסוד שבירת הכלים ועולם התוהו. ואמר אשתעי לי נחותי ימא הם העוסקים ברזין דאצי' שהוא רזין דחכמתא, כי חכמה נק' ים כמ"ש (ישעיה מג טז) הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, והוא ים החכמה שחכמה דא"ק מתלבש באצי' וי"ס דאצי' נק' חכמות מסט', והם י' עמקים כמ"ש בס"י עומק ראשית וכו' שכולם נק' עמקים מסט' דחכמה שהוא ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א עמיקא דבורא וכמ"ש רבינו בפי לס"י. ולכן הת"ח העוסקים ברזין דאצי נק' נחותי ימא שהם יורדים לעומק החכמה. האי גלא וכו' הם הסיגים שהי' מובלעים בכח בעולם התוהו עד לא הוה מתקלא, שהיו כולם בסט' דב"ן לבד, והם גילופי גילופין דב"ן שהם ג"ל אותיות, והוא כח החורבן כמ"ש (ישעיה כה ב) כי שמת מעיר לגל וכו', כי שברי כלים הם סוד האותיות שנפרדו זה מזה, והאותיות נק' אבנים כמ"ש בס"י שתי אבנים בונים וכו', והיינו כי ע"י שהי' המתקלא אחר התיקונים והתלבשות המאורות זה בזה כמ"ש לבושין דיקר אתקין וכו', אז נצטרפו האותיות ונעשו תיבות ונבנו מהם בתים. אבל בעת שהי' התוהו לא הי' צרוף באותיות ואז נפלו האבנים ונעשו גלים. וז"ס שם אלקים שהוא אב"ן וג"ל שבעולם התוהו הי' בסט' דדינא לבד. ונקראו ג"כ גלים שהי' גולים ממקומם ונעים ונדים וירדו למטה הסיגים. הכלים נפלו למטה והאורות נסתלקו למעלה, והם הגלים דסלקין ונחתין וזעפא אשתכח כמ"ש (קהלת יב ז) וישוב העפר אל הארץ כשהי' והרוח תשוב אל האלקים וכו'. מתחזי כי צוציתא דנורא כמ"ש שקודם התוהו הי' בסוד אשא גבורות לבד והי' מסט' דבוצינא כמ"ש רבינו בליקוטים, ומשם יצא למטה הסיגים מארעא שהם גלי ימא שבמצולת ים בסוף הקדושה, והשכינה היא יורדת לקליפות לברר בירורים מלכין קדמאין שהוא סוד אש אוכלה אש, והוא נהורא תכלא שסמוך לפתילה וצריך שמן להוסיף ממשח רבות עילאה מו"ס ששם עליית כל הברורים כמ"ש בס"ד בי' סלקו וכו'. ועל נהורא תכלא הוא אשא חיוורא למעלה כמ"ש בזוהר בראשית (ד נ ע"ב נא ע"א) ת"ח מאן דבעי למידע חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא דסלקא מגו בוצינא דהא שלהובא לא סליק אלא כד אתאחד במלה גסה וכו' האי תכלא אתאחד בתרין סטרין אתאחד לעילא בההוא נהורא חיוורא ואתאחד לתתא בההוא מלה דתחותה וכו' ודא אכלי תדיר ושצי וכו' כל מאן דאתדבק ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א בי' לתתא וההוא נהורא חיוורא דשרי עלי' לא אכיל וכו'. והענין כי השכינה המתלבשת למטה בקליפה במלה גסה דאכיל ושצי וכו', והיא המעלה בירורין מעלמא דמותא, ומשם עולה למעלה לשורש הגבורות למעלה בסוד ב"ן דסליק לשם ס"ג דשם כולא סלקין דלא הוו והוו וכו' כמ"ש בס"ד פ"א, והוא סוד נהורא חיוורא ששם למעלה במו"ס הגבורות מבוסמים יין המשמח עדן עילאה יין המשומר. וז"ש מתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתי ברישא כי שם היא מיוחד באוירא עילאה שורש כל החסדים, והאש הוא מאיר לעולם. הג"ה ועולם התוהו מכונה בשם ספינ"ה, כי הם היו בסוד נקודות, כל א' שלמעלה כולל אורות יותר משתחתיו כדמות זה, וימלוך וימת כמ"ש האריז"ל, והוא חג"ת נהי"ם ממש דמות ספינה שהיא רחבה ג"ת נהי"ם למעלה והולכת ומתקצרת למטה. תנהי"ם משא"כ בעולם התיקון שהי' נהי"ם בהיפוכא שנעשו פרצופים הי"ם מתלבשים זה בזה, ע"ק הוא י"ם מתלבש באו"א ואו"א בזו"נ, הרי שכל מה שיורד והולך שם מתרחב יותר, שכל פרצופים עליונים המתלבשים בתחתונים הם מסתיימים בשוה כידוע. והוא סוד תיבת נח שנבנה להיפוך למטה רחב והולך ומתקצר למעלה כמ"ש (בראשית ו טז) ואל אמה תכלינה מלמעלה, כי תיבת נח הי' שיבנה ע"י העולם בסוד התיקון ומתקלא ע"י יסוד דא"ק, והוא נח נייחא דעלאין ותתאין כמ"ש בזוהר, שלכן הי' בסוד הברית וג' בניו סוד ג' גווני הקשת ולכן ניתן לו ברית הקשת, וע"י התיבה ניצל ממבול. וכן ארז"ל (ברכות סא ע"א) ע"פ ויבן את הצלע וכו' שעשאה כבנין אוצר קצר מלמעלה ורחבה למטה כדי לקבל וכו', והוא תיקונו והבן. ומחינן לי' באלוותא וכו' הוא התיקון שהי' אחר התוהו שבזה נדחים כל הקליפות והסיגים, והוא ע"י חסד עילאה דגנוז בפומא דאמה רמ"ח עלמין שהוא מלך הדר שבו נתבסם העולם, ויסוד נק' מטה כמ"ש (במדבר כד יז) דרך כוכב מיעקב וקם שבט וכו' וכתי' (בראשית מט י) לא יסור שבט ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א מיהודה ומחק"ק מבין רגליו שהם רמ"ח הנ"ל, והוא כדמות מטה ו' זעירא, ויסוד נק' כ"ל שכולל נש"ב מבינה כמ"ש וקנה הכל, ים עילאה, ומשם כל הנחלים הולכים וכו', והוא מ"ט"ה מ"ט וה' הוא שער החמשים, והוא המטה שנהפך מנחש, והוא ו' האי נהר היוצא מעין כמ"ש (ברכות יב ע"ב) כי כרע כרע כחיזרא כי זקף זקיף כחויא וכו', ובו הכה משה רע"ה את פרעה ככל"ב כמ"ש במדרש, והם [נגד] שם ב"ן, ופרעה הוא התנין הגדול וכו' ומשה רע"ה נגדו בקדושה ביסוד עילאה לויתן וכו' דבלע כל נוני ימא וכו'. דחקיק עלה אקי"ק וכו' חושב מה שנתחדש ובא ע"י הארת יסוד הנ"ל אחר התיקון שבאו בסוד תוס', והם ג"ר דז"א ג' מוחין וט"ס דנוקבא דנפקא מאתלטייא, והוא מ"ש אקי"ק אש"ר אקי"ק הם ג' מוחין חב"ד, וט"ס דנוקבא מחכמה ולמטה והוא מ"ש י"ה הם חו"ב ה' חג"ת צבאות נו"ה אמן סלה יסוד ועט' דנוק' כמש"ל. ואמר דחקיק וכו' בסוד מחק"ק רמ"ח עלמין הנ"ל, והוא אברה"ם שבו נבנה ונתקן העולם והבן. אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא וכו' כבר ביארתי מאמר זה במ"ש במס' מגילה פ"ק יעו"ש באריכות, וכאן אוסיף לבאר עוד כוונה נפלאה מה שהסתירו במליצות דבריהם הקדושים בסוד בנין הסט"א וענין קטרוגם, והיאך רוצים להחריב העולם וכל בנין הקדושה, אם לא ברצון ית' שגבול נתן להם בסוד ומלכותו בכל משלה. והוא כי כלל הסט"א הוא דו"נ ס"מ ונח"ש, והם ב' שהם ד' ב' מרגלין וב' נשים זונות, כמו בקדושה הם יעקב וישראל רחל ולאה, כידוע שכל א' כולל דו"נ וכמ"ש רבינו בפי' לס"ד בליקוטים ובפי' לתיקונים, שהם כבד ומרה וטחול ויותרת הכבד, והם אחידין בידין וברגלין דנוקבא דקדושה דכור' בידהא ונוקבין ברגליהא בזוהמא דטופרא דאצבעין, וכמ"ש רבינו בפי' לס"ד פ"ד. והם דכו' בחג"ת דידה ונוקבין בנה"י, והם בסוד (ב"ב עד ע"ב) לויתן דו"נ נבראו ואלמלא נזקקין זה לזה הי' מטשטשים וכו' אבל סירס וכו', שאין בהם ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א זיוגא כמ"ש (תהלים צב י) יתפרדו כל פועלי און. משא"כ בקדושה כשהם בזיוגא בשלימותא אז הם שני המאורות הגדולי' שניהם שוים, ובסט"א רחיקין זה מזה. והוא מ"ש בין גלא לגלא ש' פרסה שדכו' מתחיל מחסד דידה ונוקבא מנצח דידה, ובין א' לחבירו ג' דרגין הם ש' פרסי. ורומא דגלי ש' פרסה שכל א' תופס ג' דרגין דכורא בחג"ת ונוק' בנה"י, ונק' פרסי שכל אחיזתם בפרסות הרגליים שגם הדכורים הם ברגלין דדכורא ששם ידין דנוק' כמ"ש רבינו שם. והוא סוד חיה הרביעית אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה, והם ברגלין דצלם שקוהי די פרזלא וכו' ואצבעים מנהון די פרזלא ומנהון חסף די פחר, שהם עשו וישמעאל דו"נ קין והבל וכמ"ש שם בפ"ק דמגילה באריכות, והם כל א' ש' פרסי כמ"ש (שיר ה טו) שוקיו עמודי ש"ש, ימינא ושמאלא כל א' ש' דרגין בסוד ער"ל וכמ"ש בנבוכדנצר (שבת קמט ע"ב) שנמשכה ערלתו ש' אמה וכו'. והענין כי הם באים מתוקף הדינים מסיגי הגבורות ש' שורקת, וז"ס גדול מ"ש ביהושע (ה) עשה לך חרבות צורים וכו' ושוב מול וכו' וכתי' היום גלותי את חרפת מצרים וכו' ויקרא שמה ג"לג"ל וכו', כי כניסת ישראל לארץ לא הי' אפשר כי אם ע"י העברת הערלה שהם הסט"א ארץ כנען אשר הי' בה ז' רישין דנחש שהם ז' אומין, והם ב' שינין ש' דג' ראשין וש' דד' ראשין ג' דכרי' וד' נוקבין כמ"ש בריש פ' ה' דס"ד הוי גוי חוטא וכו' כמש"ש בפי' רבינו שם, שהם נגד ג' אבות וד' אמהות בקדושה. ולכן הי' צריכים להעביר הערלה מילה ופריעה עשו וישמעאל, ולכן כתי' ומל את בני ישראל שנית וכמ"ש רז"ל בפ' הערל (יבמות עא ע"ב) לא נתנה פריעת מילה וכו' יעו"ש, והם ב' גלים, ולכן נק' המקום הזה ג"ל ג"ל. והענין שכל א' אוחז בג' דרגין כמ"ש שכל דרגא ודרגא כולל י"ס הם ש' והם ב"פ ש' פרסי, הם סוד שק"ר שהם מסוד הנופלי' שאין להם רק חד סמכא כמ"ש בריש אד"ר יעו"ש, וכמ"ש (שבת קד ע"א) מ"ט שקרא אחד כרעא קאי וכו'. עוד ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א יכוין במ"ש ורומא דגלא ש' פרסה כי ידוע שמקום הקליפות ועלייתם הוא רק בג' עלמין בי"ע שהם הנפרדים, משא"כ אצי' שם כתי' (ישעיה מב ח) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וכו', כי שם הוא יחודא. ומה שמצינו שיש להם יניקה בו"ק או בנה"י דאצי' הוא רק בסוד הקטרוג ותביעת דין, שהמאורות פועלים להוציא דין למשרתים שמהם מקבלים הקליפות כח ליתן פורעניות בעולם ע"י קטרוגם. ואלו ג' עלמין הם ש' פרסי, שכל א' הוא מי"ס וכל א' מי' כידוע. אך לפעמים עולים עד יסוד דנוק' בסוד נחש דנשיך ברחם דילה והוא מ"ש זימנא חדא וכו' וחזינא מרבעתא דכוכבא זוטא הוא ששם יסוד דדכו' שהוא כוכב כמ"ש (במדבר כד יז) דרך כוכב מיעקב, והוא יוסף קטין של שבטים ו' זעירא, ויסוד דנוק' הוא מרבעתא דילי' מקום משכן כבודו. והוא כמבזר ארבעים גריוי ששם סוד מ"ם רחם דילה שבו ב' דלתות כידוע, בסוד מם סתומה דלמרבה המשרה הנפתח בב' דלתות. וכל ימי הגלות אז המ"ם סתומה לבל ימשול זר במעיין חתום בגבורות אשר שם, שהוא סוד גריוי דחרדלא שהם חדים ומרים. ושם הוא סוד (מ"ב יב י) ויקוב ח"ר בד"לתו וסוד טיפת דם כחרד"ל. ואם הי' עולים לפנימיות היסוד דידה הי' העולם נחרב ח"ו ע"י תגבורת אחיזתם. וז"ש ואי דלינן טפי הוי מקילין מהבלי'. ורמי לי' גלא קלא לחברתה וכו' הוא דו"נ דסט"א שרוצים להתחבר יחד להחריב העולם, והוא סוד עשו וישמעאל שרוצים להתחבר יחד וכמ"ש (בראשית כח מ) וילך עשו אל ישמעאל וכו'. ומה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג את הנקבה וכו'. ישמעאל מת ועשו לא נתקיימה מחשבתו כמ"ש רבינו בפי' לס"ד פ' ד ע"ש. וכן בגלותא ממשלתם ביחד ואלמלא הי' מתחברים הי' נחרב העולם להשמיד ישראל ח"ו, ומה עשה הקב"ה הפרידם זה מזה כמ"ש בדניאל (ב מג) ולא ליהוו דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא. וז"ש כאן פוק חזי וכו' מלא חוטא חלא וכו' ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א והוא סוד התגין וזיונין של שעטנז"גץ שהם ג' מוחין חב"ד שהם אותיות חו"ל כידוע, ובהם ניתן שמירה לישראל שהסט"א לא יכול להכרית זרע ישראל מן העולם, והוא מה שנתברכו ישראל (בראשית כב יז) והרבה ארבה את זרעך וכו' וכחול אשר על שפת הים וכו', והוא הבטחה לישראל שיהיו קיימים לעד, וחול הזה הוא גבול המפסיק בין הסט"א ובין התחלת הקדושה. והוא מ"ש בהושע (ב') אחר שציוה לו השי"ת קח לך אשת זנונים וכו' ואמר קרא שמו לא עמי וכו' כתי' והי' מספר בני ישראל כחול הים וכו', שאשה זונה הנ"ל הוא הסט"א המתחיל בסיום הקדושה תחת היכל לבנת הספיר כמ"ש בהיכלות פ' פקודי (ד' רמה ע"א) היכלא קדמאה שירותא דמהמנותא וכו' כתי' תחלת דבר ה' בהושע דחמא מגו דרגא דא שירותא דכל דרגין לסלקא לעילא וסופא דכל דרגין לנחתא לתתא ובגין וכו' אצטריך לנטלא האי אשת זנונים וכו', וכמ"ש רבינו בפי' שם שהיכל זה התחלת דרגא דקדושה מתתא לעילא וסופו מעילא לתתא, ואחריו מצולת ים סט' דחויא וכו'. וניתן גבול לסט"א שלא תעלה למקום גבוה יותר שאינו ראוי לה שלא להחריב העולם, והוא בזמן המוגבל חד לאלף יומין זעירין שהוא קץ של בעתה שאז תכנע הס"א, ואז במקום אשר יאמר וכו' שהס"א תתבלע ושם יהי' הקדושה שולט, וכמ"ש (זכריה ט ז) והסירותי דמיו מפיו וכו' ונשאר גם הוא לאלקינו וכו'. והכל תלוי בסוד בוצד"ק שנתן מדה לשליטת הס"א, וכמ"ש באיוב (לח) ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף וכו', והם הדלתות של מ"ם סתומה דלמרבה המשרה כמש"ל, והבריח הוא מפתחא דכליל בשית דמכסה פתחהא ולא יפתח עד שיבוא משיח, והוא כאן בהיכל לבנת הספיר מקום הכף והרחם. ואמר עד פה תבוא וכו', שא"א להם ליכנס שם כמ"ש (שיר ד יב) גל נעול מעיין חתום. וסוד הנורא הזה הוא מ"ש בתורה בעיקב ולבן (בראשית לא) ויאמר לקטו אבנים ויעשו ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א גל וכו' ויאמר עד הגל הזה וכו' אם אנכי לא אעבור וכו' ואם אתה לא תעבור וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. כי לבן הוא התחלת בנין הסט"א כמו שיעקב שורש הקדושה, ולכן נק' לבן וכו' כמ"ש צוציתא דנורא חיוורתא ברישא, והוא בן נחור שהוא מסוד הגבורות שהם בחוטמא דז"א אף וחימה ומשחית ג' שלהובין וכו' כמ"ש בס"ד פ"ב, והם ג' אלקים בסוד נח"ר. ושורש מדה"ד שהוא פחד יצחק הוא בוצד"ק דמדיד משחתן, הוא שנתן גבול בכל זמן שית אלפי שנין שאז הבחירה שולט שלא לבטל כח הס"א לגמרי כי הוא צורך לעולם בשביל הבחירה והשכר, וכן ניתן גבול שלא יתגבר הס"א יותר להחריב הקדושה וישראל מן העולם ח"ו. והוא בסוד שם אלקי"ם שנתחלק לאב"ן וג"ל, שאב"ן הוא שם ב"ן שממנו יצאו הסיגים בעולם התוהו מגבורות הקשות, וא' דאב"ן הוא א' דיחודא דקדושה שמתלבש בוא"ו דב"ן שעי"ז נעשה מחיצה והבדלה בין ב"ן דקדושה ובין הסיגים שיצאו מהם, והם סוד ג"ל כמ"ש. וז"ש לקטו אבנים ויעשו גל וכו' שמאב"ן נעשה ג"ל, והוא חוטא דחלא המפסיק בין גלי הים ובין הקדושה, והוא הו' שבאמצע הא המפסיק בין מים למים שהם מים דקדושה גבורות מים העליונים ובין מים התחתונים מצולת ים מים הזדונים, והוא קליפת השום המפסיק בין נקב הזרע דקדושה ובין נקב המוציא מים שהם מים מלוחים שמהם יוצאים מים סרוחים במצולת ים. וז"ש לו אם אני לא אעבור וכו', שניתן החול גבול נגד הג"ל שלא יחרב העולם, וכן להיפוך שלא יתבטל הסט"א לגמרי כל זמן שהבחירה ניתן לאדם בעוה"ז, והוא ע"י קו המדה בוצד"ק שנתן לכל א' גבול ומדה. והוא מ"ש וישבע בפחד אביו יצחק, כמ"ש (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו אם מפני וכו' [אשר שמתי חול גבול לים], שהגבורות האלו הם עושים גבול ומדה לכל א' כמ"ש והבן. וחוט הזה הוא כי ח' הוא בנקב השמאלי בני חת כידוע, וט' בנקב הימני המוציא זרע שהוא צדיק כי טוב דטובי' גניז בגוי', ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א והו' הוא הקליפה דקה המפסיק בין ב' הנקבים בין ח' לט', והוא העושה פירוד בין דו"ן דסט"א כמ"ש יתפרדו וכו' שלא יחריבו העולם ח"ו, והם ח' דנח"ש וט' דשט"ן בין גלא לגלא שלא ישטופו העולם, וז"ש מלא חוטא דחלא וכו'. הגה"ה עוד יש בכאן סוד נסתר בסוד שג"ל ושל"ג שכ' רבינו בליקוטים והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השל"ג, וכמ"ש בסבא דמשפטים דזרענא פולין לנ"ב גוונים שהוא ב"ן כל"ב בסט"א, ביומא דתלגא שם סוד ג"ל, ורומיו ש' פרסה, ונק' ג"כ ג"ל שעיקר אחיזתם הוא מנה"י למטה מן הפרסה שהם ג' וכל א' מי', ואעפ"כ הם עולים נגד חג"ת ג"כ שממית בידיים תתפש וכו', והוא מ"ש ורומי' דגלא ש' פרסה ודי בזה. אמר רבה לדידי חזי לי הורמיז וכו' במאמר הזה הסתירו סוד נורא ואיום כל עניינו של בלק ובלעם אשר רצו להתחבר ולקלל את ישראל. והוא שבלעם הי' בסוד בלע בן בעור מלך הראשון של הז' מלכים, והוא הסיגים אחוריים דדעת דקדושה, ולכן הי' בכל דבר נגד משה רע"ה כמ"ש (במ"ר פ"יד) בישראל לא קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם, ולכן התפאר א"ע ואמר ויודע דעת עליון, וכוחו היה בפיו שהוא כמו משה רע"ה שהי' כוחו בפיו דדעת גניז בפומא דמלכא. ונק' בלעם הורמיז שהוא שד כמ"ש (סנהדרין לט ע"א) מפלגא לתתאי [לעילא] דהורמיז וכו', והוא בר לילית כי ידוע מ"ש האריז"ל בב' נשים של אדה"ר חוה ראשונה ושני', שהרשונה היא בסוד לאה שהיא דינים קשים ולא הייתה יכולה להתברר ונעשה לילית אמן של שדים, והוא הי' הרע של קין והבל בנים של חוה ראשונה כמ"ש האריז"ל, ולכן נק' בר לילית. והורמי"ז הוא ש"ד והוא סוד עמוק כי כל הבריאה הוא בשם יה"ו וצירופיו בו"ק כמ"ש בס"י, ובכל א' יש רמ"ח אברים ויסוד הוא המשלים לרמ"ח, לכן בו נכללו כולם. אבל הסט"א חסר הברית כי הוא משברי כלים שלא הי' להם יסוד, והוא סוד הורמי"ז שבהם רמ"ז אברים חסר הברית, והם בהיפוכא דג' אתוון ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א יה"ו ושם הם בסוד (ישעיה א ד) הוי גוי חוטא וכו' כמ"ש בריש פ"ה דס"ד ובפי' רבינו שם. דהוה רהיט אקופא וכו' שיניקתו של בלעם הי' מב' עקביים דלאה הנכנסים בכתר רחל. והענין כמ"ש (משלי כב ד) עקב ענוה יראת ה', וכמ"ש רבינו בפי' לס"ד בליקוטים שהשגת מציאותו ית' בב' דרכים א' מצד שאנו ממליכים אותו שזה תכלית כל העבודה, והב' מצד התגלות מלכותו בעולם ע"י אותות כמו במצרים ולע"ל והוא גאותו של הקב"ה, והוא סוד ענוה כמ"ש (עיי' מגילה לא ע"א) במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. ולכן משה שזכה ללאה הי' ענו מאוד מכל האדם, שבימיו הי' ההנהגה בעולם מצד הנפלאות ונתגלה סוד ענוה בעולם, ומזה הי' שורש נשמתו ג"כ בסוד ענוה. וסוד הגדולה והענוה מצד האותות הוא המתלבש בבחי' מלכותו שאנו ממליכים אותו עלינו, שהוא ית' נק' אלקי ישראל, והוא שכינתו השורה בנו, ואף גם זאת וכו' לא מאסתים וכו' כי אני ה' אלקיהם וכו', והם ניסים נסתרים שאלמלא גבורותיו וכו' (עי' יומא סט ע"ב), והם עקביים דלאה המתלבשים ברחל בסוד היראה שהוא סוף הגאוה והגדולה, שהוא נסתר ומתלבש בבחי' שאנו ממליכים אותו הוא נוראותיו. ובלעם הוא באחוריים בסט"א נגד ב' עקביים הנ"ל, וכמ"ש בפ' בלק (במדבר כב ה) וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר, והוא בעקביים הנ"ל דהם סוד התרפים של לבן, שלכן כתי' (בראשית לא לג) ויבוא אל אוהל לאה וכו' ואל אוהל רחל וכו' ושם וימשש וכו', והוא נגד יסוד אימא המסתיים שם במקום שרגלי לאה נכנסים בכתר רחל, והוא סוד התור"ף והוא אחורי השלחן שהיא נוקבא, ולכן הוא בלשון ארמי שהוא אחוריים דקדושה כידוע. אשר על הנהר יסוד אימא שהיא רחובות הנהר ושם הוא שרשו ומקומו וז"ש ארץ בני עמו וכו'. וחשב בזה שיהי' עומד נגד משה רע"ה שהוא בקדושה נגד יסוד אימא, והי' רוצה לעכב שלא ירדו האורות אל כתר רחל. וז"ש דהוה ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א רהיט והיינו באותם עקביים שבהם הריצה וההליכה, אקופא דשורא דמחוזא הם עקביים הנ"ל העומדים למעלה על כתר רחל, שרחל היא חומה כמ"ש (שיר ח י) אני חומה וכו' וכמ"ש (ירמיה לא כא) נקבה תסובב גבר, ומחוזא היא עיר כמ"ש (תהלים קז ל) וינחם אל מחוז חפצם, ונוקבא היא חומה דילי' כמ"ש בפ' הבע"י (יבמות סב ע"ב) השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה וכו', שהיא שומר בריזין דילי'. וקופא דשורא דמחוזא הוא כתר רחל שמתחלת מרגליים דלאה הנכנסים בכתרה. והענין כי דור המדבר הי' בסט' דמשה רע"ה מלאה מנהורא דשמשא שהוא דכורא דידה, שלכן לא נכנסו לארץ. אבל אותו הדור שהי' ראוי' לכנוס לארץ הי' בדרגא דרחל נוקבא דילה והי' עומדים לתקן בניינה בסוד פרצוף גמור. ובלק ובלעם הי' רצונם למנוע הארת רחל שלא תהי' נבנית בסוד פרצוף ולא יוכלו לכנוס לארץ, וכמ"ש לו הנה עם יצא ממצרים וכו' לכה נא וכו' אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ. וסוד התחברות בלק עם בלעם הוא כי בלק הי' מלך למואב, כידוע מ"ש האריז"ל בסוד עמון ומואב שהם באחוריים דלאה ורחל עמו"ן מלאה מסוד ס"ג באחוריים הוא קס"ו עמו"ן, ומואב הוא באחוריים דרחל שהיא מאב דבשמיא .כמ"ש (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ וכו', ולכן מואב פרסמה שהיא הצעירה ורחל היא באתגלייא, ולאה עלמא דאתכסייא והוא לנגדה הבכירה שלא פרסמה, והוא מ"ש והוא יושב ממולי. והנה ידוע כי רגלי לאה הם נכנסים בכתר רחל והוא סוד הנהגת ישראל בארצם שהיו מתנהגים בניסים ונפלאות, אבל לא כ"כ כמו דור המדבר שהי' הנהגתם רק בניסים לבד במן ובאר וענני כבוד, אבל דור שנכנסו לארץ אף שהנהגתם הי' בניסים ג"כ מ"מ הי' ע"י התלבשות הנהגה תחתונה בעוה"ז שחרשו וזרעו ואספו תבואתם, והוא סוד לאה שהוא מלכותו ית' שאנו ממליכים אותו מצד נפלאותיו ורגלין דילה הוא המתעלם בהנהגה התחתונה. ולכן לאה נגד חג"ת הנהגת עוה"ב ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א ורחל נגד נה"י הנהגת עוה"ז, וכנגדם הם בלעם ובלק בלעם נגד לאה נגד דרגא דמשה ובלק נגד רחל ממואב בכתר דידה ששם נכנסים רגלי לאה. והיו רוצים להתחבר יחד בעובדא ומילולא בקסם ונחש כמ"ש וקסמים בידם ובלעם במילולא, והוא נגד עבודת ישראל בתורה ומצות זו"נ. והוא מ"ש ורהיט פרשא הוא בלק שמדרגתו ג"כ בעקביים הנ"ל, כי רכיב סוסיא הוא מקום שנכנס ברחל שהוא שם אדנ"י, ובלק הוא באחוריים דשם הנ"ל שהוא סו"ס כמ"ש רבינו בפי' מ"ש (סנהדרין קה ע"ב) מ"ט לא רכבת אסוסי' והשיב ברטיבא שראי באג"ם הוא אחורי מלכותא דרקיע בלאה נגד אחוריים דשם אהי"ה. וז"ש מתתאיה שהי' למטה מהורמיז הנ"ל שכן מדריגת בלק למטה ברחל למטה ממדריגת בלעם כמ"ש, והוא מ"ש ולא הוה יכיל לי' שלא הגיע למדריגתו של בלעם ולכן לא הי' יכול להתגבר על ישראל בלעדו כמ"ש כי עצום הוא ממני, וכמ"ש בזוהר פ' בלק (ד' קצט ע"א) כד אתיעט בלק אמר ואגרשנו מן הארץ אמר ההוא דרגא דקא אתאחיד בי' מן הארץ ודאי ודא הוא כי עצום הוא ממני ודאי מאן יכול לאגחא לקיימא בהו בישראל דרגא דלהון תקיף הוא מדילי וכו', שכוחם בפיהם ג"כ בתורה שהוא דרגא דדכו' והוא ג"כ נגד חג"ת ששם מקום לאה ולכך הוצרך להתחבר עם בלעם כמ"ש. זימנא חדא הוי מסרגין לי' תרתי כודנייתא הוא בלעם שנתחבר עם עזא ועזאל נופל וגלוי עניים, כמ"ש בזוהר פ' בלק (ד' קצד ע"א) אשר מחזה שדי יחזה מאן איהו מחזה עזא ועזאל דאנון נופל וגלוי עניים, שהם בני האלקים מאללי ארעא שהם שני מרגלים שני דכורין דסט"א כמ"ש רבינו בפי' לס"ד פ"ד באריכות, והם אחידין ברגלין דדכורא שלכן נק' מרגלים, ולכן נקרא נופל וגלוי עיניים שהעניים הם בנו"ה ברגלין כמ"ש (סוטה ט ע"א) הלך אחר עיניו, והמרגלי' הם עיני ה' המשוטטים בכל הארץ ולכן נתחבר בהם בלעם להזכיר עון ישראל להתפס, ונק' נופל מסוד ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א הנפילים הנ"ל שנפלו כמ"ש בפ' בראשית (ד' לז ע"א) אמר ר' יצחק עזא ועזאל כד נפלו וכו' יעו"ש. ואלו ב' הם לויתן זו"ן נבראו שאלמלא נזקקין זה לזה היו מטשטשין העולם מה עשה הקב"ה סירס הזכר וכו' (ב"ב עד ע"ב) בסוד אל אחר אסתריס ולא עביד פירין כמ"ש רבינו שם, וז"ש דהוה מסרגין לי' ב' כודנייתא שהם פרידות שאין עושים פירות שנסתרסו. ומ"ש זימנא חדא וכו' הוא בעת שרצה לקלל את ישראל בהתחברותו עם בלק שאז נתחבר עם ב' המרגלי' כמ"ש, והם נק' מחז"ה שד"י וכו' בסוד הנפילים שיתין הוו בארעא כמ"ש בפ' בראשית שם המה הגבורים שיתין הוו כחושבן דלעילא וכו'. והם עומדים נגד עקבי לאה שמאחוריים דלהון היא יניקתם. והם בחזה בז"א בסיום יסוד אי' שהוא שם שד"י כידוע. וז"ש וקיימין אתרי גשרי דרוגנג (ס"א דדונג) הם ב' עקבים הנ"ל ונק' גשרים שדרך שם יוצא הארה לכתר רחל שכמו כן כתבו המקובלים על סוד שם ע"ב שהם ע"ב גשריו של צנורות החסד. ורחל נק' דונג שהוא שעוה כמ"ש בזוהר פ' ויחי בסוד ב' גמלים דהות טעני קטפירא וכמ"ש האריז"ל, ור"ל שהעקביים הנ"ל עומדים על ראש רחל, ומשם באחוריים עומדים ב' מרגלים הנ"ל עזא ועזאל. וכן דונ"ג הוא שם ס"ג שהוא אימא שנבנית מסוד אחוריים דשם ס"ג בסוד עייני"ן כמש"ל, וכתי' (תהלים סח ג) כהמס דונג מפני אש (כן) יאבדו רשעים מפני אלקים, כי שעוה הוא פסולתא דדבשא כידוע שדב"ש הם גבורות כמ"ש האריז"ל בסוד שופ"ר, וכמ"ש מע"ז יצא מתוק דבש מגבורת ארי"ה שהוא גבורה. והקליפות הם סיגי הגבורות והם דו"נ דסט"א שהם במצולת ים והם יונקים מסוד אפיקי מים מנו"ה דדכו' כמ"ש, והם שני גשרים שמשם עוברים המים ליתן להים יניקה מזוהמא דטופרא דרגלין כמ"ש בפ' אחרי מות בר"מ (ד' סג ע"א) מתלא אמרי לכלבא ארמי גרמא לכלבא וילחך עפר דרגליך וכמ"ש רבינו שם בפי' ששם הם השעירים עזא ועזאל הנ"ל והם בסוד מים ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"א אחרונים ליתן חלקם מזוהמא דטופרין, וגשרי' הם מחיצה להגן שלא יטבע במים והם תורה ומצוה שמגינים על ישראל להגן נגד סט"א מצולת ים הנ"ל. וב' המרגלים הם עומדים על גשרים אלו לקטרג על ישראל, וכן בלעם ובלק בעובדא ומלולא כמ"ש. ולפי גירסא דרוגנג רמזו בזה על סוד ב"פ עין שהם נופל וגלוי עיניים שב' עניים בנו"ה כמש"ל ובסט"א כל המוסיף גורע בסוד ר"ע עי"ן, שלכן אמרו (סנהדרין קה ע"א) בלעם סומא בעין אחת הי' שנא' גלוי עניים וכתי' שתום העין ולכן כאן א' יתירה בכל עי"ן והוא סוד סמא"ל ר"ע עי"ן של עשו כידוע. (155) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"ב אתא פושקנצא ובלעה לתנינא הם סוד ערב רב שיצאו ממצרים ע"י משה שקבלם, והם שגרמו להחטיא את ישראל בעגל ובכל החטאים במדבר וגרמו גלותא למשה רע"ה ביני ערב רב וגרמו חורבן בהמ"ק כמ"ש ברע"מ ובתיקונים בכ"מ, והוא מ"ש שקבור בגחון וכמ"ש בתיקונים (ז' מו ע"א) ועוד וימן ה' דג גדול דא טחול לילית דאיהי ערב רב מההוא רב החובל דאתמר בי' וגם ערב רב וכו' ערב רב בגין דלילית חייבא דבהון חאבו ישראל וכו' אנון רב עלייהו בגלותא וכו', ועיין בביאורי רבינו שם דהגיה שם שצ"ל דג גדול דא סמאל דגה דא לילית נחש בת זוגי' וכו' והוא טחול אוכמא שבתאי וכו' שחוק הכסיל, ובהון חבו ישראל שהם הגורמים לישראל כל עון וכל חטאת וע"י ישראל בגלותא בעניותא בדוחק כמ"ש שם בעצבון תאכלנה מרה שחורה, ולילית נק' עורב נקבה שהיא אוכמא והיא אכזרי על בנין דחייכת עמהון וקטלת לון כידוע והוא שחוק הכסיל, ונק' עורב מלשון ערב רב שהיא חשוכה ערב ולחושך קרא לילה שלכן נק' לילית, וכן הגלות כמ"ש (ירמיהו ו ד) אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב נק' ע"ש שהיא שלטא בגלותא, והוא שבלעה לתנינא שהוא משה רע"ה דהוא בגלותא בה על ניצוצו בת"ח שהם בדוחקא בעניותא ובבזיון ביני עם הארץ וערב רב. וז"ש אתי פושקנצא וכו' שהוא עורב נקבה כמ"ש רשב"ם בפי', והוא מ"ש במבול (בראשית ח ז) וישלח את העורב וכו' ויצא וכו' יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ, שענינו של נח והמבול הכל על נשמת משה וגלותא דישראל כמ"ש בכ"מ ושם בתיקונים (ד' נה ע"ב) יעו"ש בפי' רבינו וכל שהמים על התיבה הוא גלותא אז העורב שולט, עד יבושת המים וכו' דאז יכלו ערב רב מעלמא כמ"ש בכ"מ. וסליק יתיב באילנא כמ"ש (דברים כ יט) כי האדם עץ השדה וכו' והם ת"ח שבכל דור שסובלים מרעין ודוחקא ועניותא ועוסקים בתורה מתוך הדחק ואחידין בעץ החיים, וכן דרשו בזוהר ע"פ כי תצור אל עיר כו' לא תשחית את עצה וכו' אלו ת"ח וכמ"ש עץ חיים היא וכו' וכן הוא בכ"מ. ואמר ת"ח כמה נפיש חילי' דהאי אילנא וכו' וכמ"ש בזוהר בכ"מ ווי דגלותא אתמשיך ומאן יכול למסבל וכו', והוא שאף שיש להם כמה מרעין ודוחקין אעפ"כ עוסקים בעה"ח באורייתא וכמ"ש בפ"ב דעירובין (כא ע"ב) מ"ד לכה דודי נצא השדה וכו' בוא ואראיך ת"ח שעוסקים בתורה מתוך הדחק. וכן הוא סוד יצה"ר לילית שהיא אשה זונה שחוק הכסיל שמתגבר על ת"ח יותר מכולם כמ"ש בפ"ה דסוכה (נב ע"א) כי הגדיל לעשות שמושל בת"ח יותר מכולם, ואמרו בפ"ד דקדושין (פא ע"א) חזי דאנת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך, ואמרו ג"כ בפ"ג דתענית (כ ע"א) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה וכו' מה קנה זה וכו' אפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזים אותו ממקומו וכו' וע"ז נאמר בברכותיו של בלעם כארזים עלי מים וכו'. ואמר ר"פ בר שמואל אי לאו דהואי התם לא הימני שהרגיש בעצמו מה כח הקדושה גדול שקדושת התורה עה"ח בת"ח שיוכל לעמוד נגד האי עורבתא ונגד כל הרוחות ודוחקא ועניותא וכמ"ש אין חכם כבעל הניסיון ודי בזה. ואמר רבה וכו' במאמר זה ביאר סוד עולם התוהו ומיתת ז' מלכים הראשונים וסוד עולם התיקון והבירור. וכלל מאמר זה הוא יצא על מ"ש בס"ד פ"א שתא אלפי שנין תליין בשיתא קדמאה שביעאה עלייהו דאתתקף בלחודוי ואתחרב כולא בתריסר שעתי דכתי' והארץ הייתה תהו וכו' תליסר יקים לון ברחמי ומתחדשין כקדמיתא וקמו כל אנון שעתא בגין דכתי' ברא לבתר כתי' הייתה וכו' ולבסוף תהו ובהו וכו' ונשגב ה' לבדו וכו'. ורבינו הגדול בביאורו שם האריך הרבה וכלל דבריו דשית אלפי שנין והשביעי חרב הוא נגד עולם התוהו שמלכין קדמאין מיתו והם ו"ק שמלכו כל א' ואח"כ מת וכו', והשביעי הוא נגד (155) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"ב ארעא דאתבטלת ואלף השביעי הוא דרגא דבינה ושם חוזרים הכל לשרשם, ואז זמן שליטת ארעא שחזרו כולם לבטן אמם, והוא סוד שבת עילאה עוה"ב, והוא י"ב שעות של המלכות י"ב חדשים דארעא אתבטלת בי"ב מזלות והם נגד י"ב תיקונים שנכללים בפה והוא אלף השביעי בי"ב שעות, ואח"כ תליסר יקום לון ת' המים וכו' תיקון י"ג ונקה ובי ונשגב ה' לבדו וכו' דאוקיר דיקני' וכל הבירורים שם ע"י י"ג תיקוני דיקנא במשח רבות דנגיד בהון ממו"ס שבו כל העליות, כמ"ש שם בפ"א בי' סליק ובי' סליקו ואנון דלא הוו והוו ויהויין, ופי' רבינו שם שהם אורות חדשים שיצאו בתיקון דלא הוה בעת התוהו, והוו הם האורות שהיו בתוהו וסלקין תמן להתברר, ויהויין הם אורות שלא היו אפי' בעת התיקון, והם נגד ג' הויות דמו"ס מלך מלך ימלוך והם היה הוה ויהיה ובהם י"ב אתוון נגד י"ב הנ"ל שבהם מתחדשים מה דאתחריב בתריסר שעתי, וי"ג הנ"ל הם נגד י"ג נביעין דמשח רבות דנגיד בתיקוני דיקנא, ולכן לע"ל באלף השביעי אז בעו לאוקיר דיקנא ר"ל יקירו דיקירותא משח רבות דבהון. וסוד התוהו ידוע שלכך מתו וחרבו מלכים הראשונים מפני הסיגים שהיו בהם והם יצאו מגבורות הקשות דסלקו במחשבה לצורך הבחירה והעבודה, והם ז' נגד ז' ראשין של הנחש ז' מדורי גיהנם ז' היכלים דמסאבותא ז' דרגין הוי גוי חוטא וכו' דחשיב בריש פ"ה דס"ד כמ"ש רבינו שם, וכל תוקף הגבורות הם בחוטם כמ"ש באד"ר ואד"ז ששם ה"ג משחית אף וחימה ואשא וגחלי דנורא וכמ"ש וישמע ה' ויחר אפו ובס"ד פ"ב תלת שלהובין וכו' וכמ"ש באריכות שם בדברי רבינו. והוא מ"ש כאן זימנא חדא אזלינן בספינתא לשוט בים החכמה וכמ"ש בתיקונים (ד' מג ע"א ע"ב) וכמה אניות טבעין וכו' כד"א שם אניות יהלכון בימא דאורייתא וכו' ובההוא זימנא אזלין אניות (155) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עג ע"ב בהבטחה וכו' ובסבא דמשפטים (ד' ק ע"ב) סבא סבא הא אמינא דעאלת בימא רבא בלא חבלין וכו' יעו"ש, וכן הוא בכ"מ. וחזינן ההוא כוורא הוא כלל בנין עולם התוהו שכולל ז' מלכים והם ד"ג ד' מלכים לבד וג' לבד שהם חג"ת נה"י שמתחלקין תמיד לב' דרגין, ונק' כלל המלכים כוורא שהם מקומם במים והוא שבנייתם מעט' דגבורות וכמ"ש והארץ הייתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, ולכן הסיגים שיצאו מהם הם תהומא רבא וימא רבא וכמ"ש בתיקונים שהבאתי במאמר הקודם וימן ה' דג גדול וכו' שדג ודגה הם דו"נ סמאל ולילית, ובעת השבירה נפלו הכלים לתה"ר והם הדגים ששם. וכמו שמשה רע"ה בדעת דקדושה הוא דג גדול נונא רבא על לויתן נחש וכו', כמו כן ראש כל המלכים בלע בן בעור דעת שלהם כולל ז' מלכים כולם ונק' ג"כ כוורא. דיתבא ליה אכלה טינא באוסיי' הוא הנחש כח הסט"א הסיגים שהיו בכח במלכים האלו שהיו כולם בסט' דגבורות לבד בוצד"ק שהם בחוטם כמ"ש למעלה וכמ"ש ונחש עפר לחמו והוא הסיגים הנ"ל שמהם היה המיתה ורבים מישיני אדמת עפר וכו'. (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א והוה זקיפא ברכיה דחד מנייהו הוא אהרן הכהן שהוא הי' הגדול שבהם לבד משה וכמ"ש בזוהר שם (ד' קסג ע"א) אילין רישי מתיבתא כולהו בריש ירחי ושבתי ומועדייא מתכנשין לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערין גבי' ועאלין גו מתיבתא דילי' ומתחדשין תמן בדכיו דטלא קדישא וכו' וע"י מתחדשין כולהו וכו' יעו"ש כל הענין. וידוע כי משה ואהרן הם ברגלין בנו"ה וז"ש דהוה זקיפא ברכא וכו' שמעלת אהרן גדולה מאוד. ועייל טייעא תותי ברכי' וכו' הוא פנחס שנכנס במדריגתו שזכה לכהונה ולהיות לו ברית שלום כמ"ש (במדבר כה יב) הנני נותן לו וכו' כמו שזכה אהרן אליו כמ"ש (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן וכו', והי' רודף צדקה וחסד לעשות שלום וכו' כמ"ש (שם שם ה) בריתי הייתה אתו החיים והשלום וכו', כי הוא בדרגא דחסד דמתגלה בפומא דאימה מדתו של אברה"ם רמ"ח עלמין אורכי' דהאי אמה, וכן זכה לזה פנחס בקנאותו נקם ברית ותיקון ברית, וזכה דאתגלי ע"י החסד בפומא דאמה בהעברת הערלה שנמשכה על הברית ע"י זמרי בן סלוא שבעל ארמית. ופנחס הוא אליהו והוא חד טייעא הנזכר בכ"מ בש"ס, ואע"פ שזכה למדריגה גדולה שהוא מלאך הברית ונזדכך חומרו שעולה חי לשמים שגופו הוא הי' זך כידוע שהגוף הוא עט' הברית הדבוק בארץ והוא מלכות שבנפש, וכ"ז שהערלה עליו צריך למות ולהתבלע בעפרא, ואלי' זכה שנתגלה לו עט' הברית בסוד רמ"ח עלמין הנ"ל, אעפ"כ לא הגיע למעלתו של אהרן וז"ש דעייל תותי ברכי'. כי רכיב גמלא הוא הסט"א כמ"ש (ברכות נו ע"ב) הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו כמ"ש גם ה' העביר וכו' ויבוא גם השטן וכו' וכמ"ש רבינו בפי' למס' ברכות פ' הרואה, ואליהו נתגבר על מהמ"ו שלא שלט עליו. וזקיפא רומחי' הוא רמ"ח עלמין וכמ"ש בפנחס (במדבר כה ז) ויקח רומח בידו וכו' שזכה לחסד עילאה כמ"ש, ואעפ"כ לא נגע בי' שמעלת אהרן גדול עליו יותר ויותר. א"ל תא אחוי לך הר סיני וכו' בכאן (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א גילה סוד מעמד הר סיני, והוא כי כתי' (שמות יט יח) והר סיני עשן כולו וכו' והוא מקום הראשון שנגלה השי"ת לברואיו ומראה הראשון שנתגלה למשה בהר אלקים חורב, כמ"ש (שמות ג ב) וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה. והר סיני הוא הנוקבא וכמ"ש בתיקון י"ט (ד' לו ע"א) והאי בת נקודה סתימאה באוירא עלה אתמר שמריני כאישון בת עין איהי גנוזא באור ובה אתעביד אויר ובגינה אתמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וכו', ופי' רבינו שם שהוא נקודה פנימאה דילה דסיהרא חכמת שלמה והחוט המקיף לסיהרא הוא כתר דילה והוא אוירא עלאה, והסנה הוא אויר הנ"ל וי' דאויר הוא חכמה דילה ואור הוא בינה דילה. ומאחורי ביתא הנ"ל שם עומד הסט"א כמ"ש שם (ד' לה ע"א) שררך דא ציון דאיהו טבורא דעלמא וכו' אות ברית נקודה באמצעיתא כגוונא דטבור אגן הסהר דא נקודה דסיהרא כגוונא דא והיא ראשית וכו' ואיהו פתוחה לקבל צדיקייא וכו' וסתימא מסטרא אחרא כלפי רשיעייא דבזימנא דאתיין לאסתכלא בה איהי אהדרת אנפהא לאחורא מנייהו וכו', והם הערב רב שעמדו סביב הר סיני ג"כ. שישראל הי' נגד ההר כמ"ש (שמות יט ב) ויחן שם ישראל נגד ההר והם בסוד בת עין שהם קרובים לנקודה פנימאה דבה שהיא ראשית, כמ"ש ראשית קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וכו' ואמרו רז"ל (ב"ר פ"א) בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית וכו', והם בת עין דילה כמ"ש (זכריה ב יב) כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו. וסינ"י הוא עי"ן ושם עמדו ישראל מקרוב, אבל הערב רב שמהם סוד עזי פנים שבדור הרשעים הם עמדו שם מרחוק כמ"ש (שמות יט יב) והגבלת את העם סביב וכו' וכתי' (שמות כ טו) וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. וכל מקום שנא' העם סתם הם ערב רב כמ"ש בזוהר בכ"מ, והם שעמדו מרחוק נגד צד הסתום של בת עין, משא"כ ישראל שהם בבת עין לא שלט בהם הסט"א כמש"ש (בתיקונים לה ע"א) ובגין דיעקוב (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א דאיהו דיוקני' חקוקה בסיהרא תמן אתמר בי' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכו' ועל אינון דזרעא דיעקב אתמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וכו' ואתמר באתר דא ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר דא יהא ביומוי דמלכא משיחא דלא יהא פסולת בישראל אלא ה' בדד ינחנו ומאן אנון פסולת אנון גרים וכו', והם הערב רב שעליהם נאמר קשים גרים לישראל כספחת והם קוצים וצנינים בצדיהם של ישראל כמ"ש בזוהר וברע"מ ובתיקונים בכ"מ. ועיין ברע"מ פ' משפטים (ד' קכ ע"ב) דאנון עמלקים ערבוביא בישא דישראל וטריף לון וכו' לקיים מ"ש ה' בדד ינחנו וכו', והם עננים דמכסים על עינא וכ"ז שהם קיימים אז בת עינא סתימא, וכשיתעברין מעלמא אז וה' עליהם יראה וכו'. והוא מ"ש כאן דחזי להר סיני דהדרי לי' עקרבי וכו' שהם הערב רב שהי' עומדים מסביב בצד הסתום של בת עיינא מרחוק, והם נחש שרף עקרב, והוא מ"ש והר סיני עש"ן כולו וכו', והם נק' עקרבי כמ"ש ברע"מ פ' כי תצא (ד' רעט ע"א) גלותא רביעאה וכו' וישליכו אותו הבורה הבור ריק וכו' אבל נחשים ועקרבים יש בו ודא גלותא רביעאה דור דרשעים מלא נחשים ועקרבים רמאים כנחשים ועקרבים דעקרי מילי דרבנן ודיינין לשקרא עלייהו אתמר היו צריה לראש וכו' יעו"ש באריכות כל הענין, והם אשר בעוה"ר נתפרצו בדור האחרון הזה אשר הם רחוקים מחכמת התורה שהיא נקודה פנימאה חכמה דילה, והוא רע"מ שהוא בגלותא ביניהם בצלמא דלאו הגונה לי', והם אינם יודעים מפנימיות חכמתם ועומדים מרחוק להר סיני ותופסים מאמרים החכמים כפשטם ומלעיגים על דבריהם, ומזה נתפקרו לסתור דבריהם ולעקור אותם ח"ו שהוא עקר"ב הנ"ל. וקיימי כי חמרא חיוורתי כמ"ש בפ' אלו עוברין (מט ע"ב) אמר ר"ע כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וכו', שהם ע"ה ורשעי הדור ששונאים ת"ח והם החנפים ועזי פנים שמראים עצמם ככשרים ומגלים פנים בתורה (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א שלא כהלכה. ועיין בזוהר בראשית (ד' כה ע"ב) דחשיב שם חמשה מינים ושם ענקים מינא חמישאה דאינו מזלזלים לאילין דאתמר וענקים לגרגרותיך וכו', שהם המבזים ת"ח שבדור והם הנק' כאן חמרי חיוורתא וכו'. שמעתי ב"ק שאומרת אוי לי שנשבעתי וכו' ועכשיו שנשבעתי מ"י מיפר לי שהשבועה במלכות והתרת שבועה באימא, כידוע התרת נדרים פורח באויר שהוא מגדל הפורח באויר עילאה מגדל השן, והשבועה הוא במלכות בגלותא כמ"ש ואני בתוך הגולה וכו' דהיא אזלא מתפרכא, והיא נק' בת קול שמנהמת כיונה כמ"ש בריש פ"ק דברכות (ג ע"א) ועיין בפי' רבינו שם, וטו"ב נהפך לאו"י כמ"ש ונהר יחרב ויבש. והתרה דילה תליא בבינה מ"י ששם רחובות עלמא דחירו, ומשם ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים, וז"ש מי מפיר לי כמ"ש (ישעיה יד כז) ה' צבאות יעץ ומ"י יפר וכו'. ועיין ברע"מ פ' משפטים (ד' קטו ע"ב) א"ה נעביד לי' התרה ויהא נחית לגבאי וכו' ושם שבועות ה' איהי שכינתא בת יחידה ולא למגנא תיקונו תלת בני נשא למפטר לי' אלא דש' דשב"ת תלת ענפי אבהן וכו', ושם (ד' קטז ע"א) נדר דאיהו עלמא דאתי וכו', ועיין מ"ש רבינו בפי' למס' ברכות פ' ה' על מ"ש ויחל משה מלמד שהתיר לו נדרו, שכ' שם שהפרת נדרים בין איש לאשתו בין אב לבתו שנדר ושבועה הם אם ובת ב' ההין, והתרה דלהון ע"י א"ב וב"ן י"ו של השם, והם יחיד מומחה וג' הדיוטות שיחיד מומחה הוא י' חכמה, וג' הדיוטות חג"ת דכו' שבהם תלוי התרה שלהם יעו"ש. והוא ג"כ בגלותא דב' ההין אזלין בגלותא כמ"ש בז"ח רות ותלכנה שתיהם וכו', והתרה דלהון ע"י ת"ח שבדור והוא מ"ש כי אתאי לקמי רבנן אמרו וכו' הוה לך למימר מופר לך. אמר לי תא אחוי לך בלועי דקרח בזה גילה לו סוד מחלוקתו של קרח וטעם בליעותו עם עדתו, והוא מ"ש בזוהר פ' בראשית (ד' יז ע"ב) חשך כד אתער בתוקפי' וברא בי' גיהנם ואתדבק בהדי' בההוא מחלוקת (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א ותרין מחלוקת הוו חד בשירותא וחד סיומא וכו' קרח הוי שירותא דמחלוקת כפום דרגא ותוקפא ואתדבק בגיהנם וכו' ורזא דא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וכו' דא מחלוקת קדמאה אתערו דרוגזא ותוקפא וכו' הבדלה איהו בשמאלא וכו' וכד נפיק שבת וכו' ועאל לדוכתי' בשאול אתר דקרח וסייעתו תמן דכתי' וירדו הם וכו' יעו"ש כל הענין. והענין כי דינין דדכו' תקיפין ברישא ונייחין בסיפא והקליפות משתרשין בשערות דרישא דדכו', וז"ס הלויים דאתיין מסט' דשמאלא היו צריכים להעביר תער וכו' כמ"ש בפ' ויחי עד לא מריט רישא דמלכא וכו', וקרח לגלג עליהם כמ"ש בפ' חלק (קי ע"א) עינא יהב במיזייכו וכו', ואחיד בתוקפא בשירותא דמחלוקת דתקיפין ברישא, ולכן נטרד בתוקפא דשמאלא בסט"א דאחיד בי'. והוא בסוד אתוון ח"ק דעשי' ששניהם לרע וג"כ דט"ר שמאלא דיצירה שהם סוד שמא דילי' כמ"ש רבינו בליקוטים, ונפל לגיהנ"ם סוד ופערה פיה לבלי ח"ק למי שמשייר ח"ק אחד או שלא קיים וכו' (סנהדרין קיא ע"א), והוא חלק על משה ועל התורה. והקליפות הם מסיגי הגבורות הקשות והם שנבדלו והוסרו משם, והוא מ"ש (במדבר טז כא) הבדלו מתוך העדה וכו', וע"ז נא' (בראשית א ו) יהי רקיע וכו' ויהי מבדיל בין מים למים וכו' שהם י' עילאה וי' תתאה ז"א ורקיע ו' באמצע, והוא שמים כמ"ש עושה שלום במרומיו ע"י יסוד שע"י מתבסמין גבורות דנוק' עם חסדים דדכורא מ"ד ומ"ן, והוא שמים אש ומים. אבל קרח לא רצה בדרגא דשלו"ם כמ"ש בפ' קרח (ד' קעו ע"א) קרח אזיל במחלוקת מאי מחלוקת פלוגתא פלוגתא דלעילא ותתא וכו' מחלוקת פלוגתא דשלום וכו' פליג על שמא קדישא וכו', והענין כי הגבורות צריכים להיות נכלל בחסדים ולהתבסם ע"י ולכן הלויים נתנו לכה"ג להיות נטפלים בעבודתם כמ"ש (במדבר יח ב) וילוו עליך וישרתוך וכו' שכהנים מסט' דחסד. וקרח נחלק על אהרן ולכן לא נתבסם ע"י החסדים ונטבע (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א בארץ, שארץ ושמים הם דו"נ דמתחברים כחדא וע"י מחלוקת ירד לארץ לתתא וכמ"ש בזוהר שם ת"ח אהרן ימינא ליואי שמאלא קרח בעי למעבד וכו' ר"י אמר שמאלא אתכליל תדיר בימינא וכו'. והנה הגבורות הם בחוטמא דז"א בב' נקבים שבו שמשם יוצא אשא ותננא וגחלי דנורא כמ"ש באד"ר ואד"ז שהם משחית אף וחימה וכו' ה"ג, וכן בס"ד פ"ב ב' שלהובין וכו', והגבורות אלו מתבסמין ע"י קטורת כמ"ש (דברים לג י) ישימו קטורה באפיך וכו' ע"י כהנים חסד, שמתבסמין ע"י רוחא דחוטמא דע"ק שמשם נפיק חיין וחיין דחיין וכמ"ש באד"ר (ד' קל ע"ב) האי חוטמא הוא פרדשקא דבי' נשיב רוחא לז"א וקרינן לי' סליחה והוא נחית רוח דרוחא דנפיק מהכא מאנון נוקבין חד רוחא נפיק לז"א וכו' ובאד"ז (ד' רפט ע"א) האי חוטמא חיין מכל סטרין חדו שלימא נחת רוח אסוותא בחוטמא דז"א כמה דאוקימנא עלה עשן באפו. ובחוטמא דע"ק שם מתגלה יסוד דרדל"א חסד עילאה דבי' רמ"ח עלמין וע"י מתבסמין ה"ג דחוטמא דז"א, והוא סוד הקטורת לריח ניחוח לה' נחת רוח דחוטמא וכמ"ש (בראשית ח כא) וירח ה' את ריח הניחוח וכו' כמ"ש באדר"ז ואד"ר וס"ד יעו"ש בפי' רבינו, ולכן ניתן הקטרת לאהרן. וז"ס מ"ש משה לקרח קחו לכם מחתות וכו' וישימו עליהם קטרת וכו', שבזה ידעו כי לא בהם בחר ה' לעבודה זו שהיא תליא דוקא בחסדים ולא בליואי שהם מסט' דגבורות, וכיון שלא נתבסמו ע"י חסד עילאה לכן ותצא אש מלפני ה' ותאכל וכו', והוא אשא ותננא וגחלי דנורא דנפיק משם מחוטמא דז"א. וקרח מן הבלועים ומן השרופים היה (סנהדרין קי ע"א), וז"ש חזאי תרי בזעי ונפקי מנייהו קוטרא הם ב' נקבי חוטמא דז"א שמשם יוצא תננא ואשא. ושקלי גבבא דעמרא וכו' היינו אף שגם אהרן לקח מחתות והקטיר קטרת לא הועיל לבסם הגבורות דחוטמא דז"א, ונענשו קרח ועדתו על שהי' חולק על אהרן כמ"ש. והחסדים דחוטמא דע"ק הם גבבי דעמרא (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א שהם מתקוני גלגלתא דע"ק כידוע שיסוד דרדל"א בחוטמא ויסוד כולל תמיד כל ו"ק והם כלל ז' תיקוני גלגלתא וכמ"ש (דניאל ז ט) ושער רישי' כעמר נקי, והם השערות דע"ק דמבסמין שערות דגלגלתא דז"א כמש"ל שבהם אחיד סט"א שמשם הי' מחלוקת קרח כמ"ש. ודעציתא בריש רומחא והוא ביסוד דרדל"א דבגלגלתא דע"ק שהחסד דרדל"א גניז שם, והם רמ"ח עלמין דביסוד שהוא רומח כידוע. ועיילא התם ר"ל בנקבי חוטמא דז"א ע"י הקטרת שהקריב אהרן, ואעפ"כ לא הועיל והוא מ"ש ואמשינה במיא הם החסדים המכבים אש הגבורות, ואעפ"כ אחריך אחרוכי שנתגברו הגבורות על החסדים. א"ל אצית מאי שמעת וכו' הוא מ"ש שעונשו של קרח הי' שנאחז בסור ק"ר וח' דח"ק ט"ר, שהוא גיהנ"ם, והוא ק"ר דשק"ר. ולכן שם בגיהנם מתודה על חטאו ואומר משה ותורתו אמת וכו' כדי להיות נאחז באמת, וכמ"ש עדת קרח עתידים לעלות וכמ"ש והיה מידי חדש בחדשו וכו' יבוא כל בשר להשתחוות לפני וכו', ולפי שכל דור המדבר בכל ריש ירחא סלקין למדרגה יותר עליונה כמ"ש בזהר פ' שלח לך (ד' קסג ע"א) אמר לון חמיתון אילין טוריא כולהו ראשי מתיבתא לעמא דא דבמדברא זכו השתא מה דלא זכו בחייהן ואלין רישי מתיבתא כולהו בריש ירחא וכו' מתכנשי לגבי טורא דאהרן וכו' ומחדשין תמן בדכיו דטלא קדישא וכו'. ולכן גם קורח ועדתו מקבלין קצת מיתוק, והוא מ"ש כאן כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם וכו' ואמרי וכו', והם בדאין דנאחזים בסט' דשקרא כמ"ש. אמר לי' תא אחוי לך היכא דנשקא ארעא ורקיעא וכו' הענין הזה מדבר מסוד הנהגת העולם בעוה"ז ועוה"ב שכ' רבינו הגדול בליקוטים שנה"י הם הנהגת עוה"ז והם מדות ממוזגים, כי א"א להנהיג עוה"ב [עוה"ז] במדות הנהגה כפי מה שהם כמ"ש השפעת עליהם רוב טובה אין יכולי' לקבל וכו', והוא מ"ש (קדושין לט ע"ב) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכן עונש הרשעים א"א להיות בעוה"ז (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א שא"א להם לקבל. ושכר ועונש הם בעוה"ב והוא חג"ת שהם כף זכות וכו', והם בסוד דו"נ שחג"ת הוא דכו' ונה"י נוקבא שמקומה בנה"י עד החזה, והם ארץ ושמים, ויסוד דדכו' הוא מקום התחברות שמים וארץ ביחד. וסוד הזיווג הוא להעלות הנוקבא להיות פרצוף שלם עולה גם נגד חג"ת שלו, הוא סוד השפע דקבילת מדכו' והם הפירות של תורה ומצות הנוצץ מהארת הנהגת עוה"ב, והוא מ"ש דנשקי ארעא ורקיעא וכו' ששם רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, והוא מ"ש שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא ששם חלונות הרקיע הבוקר אור ששם מתגלה חסד עילאה איתן האזרחי, והוא אילנא דחיי מזונא דכולא בי' כמ"ש בתז"ח (ד' נא ע"ד) גליף גליפין ובטש בוצינא ואפיק ח' יסוד ודא תמינאה לחושבנא ואפיק חד רחימא דכולא וכו' נעיץ בארעא ורישי' מטי' לצית שמיא עפי' שפיר ואנבי' סגיא ומזון לכולא ביה וכו'. וכל התפי' עניינם לחבר שמים וארץ בברכת שים שלום כמ"ש בהיכלות פ' פקודי ובכ"מ כי שם ציוה ה' את הברכה וכו'. וז"ש אדמצלינא וכו' ור"ל שאנו רואים כמה צדיקים שמדוכאים בעוני וחוסר לחם, אף שמתקנים ומייחדים היכלא בהיכלא בזיוגא דדו"נ ע"י התפי' בתיקונא כדקא יאות, וז"ש ולא אשכחית אמינא איכא גנבי הכא הם הקליפות החוטפים התפילות אם אינם זכים כראוי כידוע, אמר לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר והוא מ"ש (מו"ק כח ע"א) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, שהוא סוד גלגל החוזר פנים ואחור ברל"א שערים פנים ורל"א שערים אחור שמהם סוד התחלפות העתים והרגעים המשתנים בכל עת לפי ענין גלגול שם הוי"ה בצירופיו שמשתנה בכל תתר"ף שבכל שעה. והנפשות הם לפי השעה והזמן, והרוחות לפי העולם, והזמן בנפש בנוקבא ולפי ענין הנפש שנולד לפי מזלו דשעתא קיימא לי' אז הוא צדיק וטוב לו וכו' כמ"ש באריכות בתיקון סט (ד' קטז ע"א) יעו"ש בפי' רבינו, אבל עיקר שכר המצות בעוה"ב שהוא (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א לפי העולם בדכו' ולא לפי הזמן, והוא מ"ש נטר עד למחר ומשכחת לה כמ"ש (עירובין כב ע"א) היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וכמ"ש רבינו בפי' ודי בזה. א' ר' יוחנן משתעי וכו' מאמר זה עמוק ונראה שכוון למ"ש בזוהר פ' וארא (ד' כז ע"ב) אמר ר"א בסטרא ימינא עילאה נפקין תליסר מבועין וכו' אלף יאורין וכו' דא עאל בין אינון יאורין ואתעביד חויא רישא סומקא כורדא קשקשוי תקיפין כפרזלא וכו' כד סליק זנבי' וכו' פומי' מלהטא אשא וכו' עד דלסטר צפון קם חד שלהובא וכו' הא אתער מאן דשוי קדלא על אנפוי דתנינא כמה דאתמר ונחתי חחים בלחייך וכו' ונקטין לי' לתנינא ונקבי אנפוי וכו'. ופי' רבינו מאמר זה בליקוטים בדברים נפלאים ונוראים שסוד התנין הוא רע"מ דדרגי' בדעת והוא תנין הגדול, והיאורים הם בסוד צבאות תצ"ט ופלגא מכאן ותצ"ט ופלגא מכאן והם סוד אותיות דא"ב ותשר"ק, ורע"מ הוא המשלים לאלף מכאן ומכאן. ונגדו בסט"א מלך הראשון בלע בן בעור והוא דרגא דבלעם שהוא בדעת, והוא רישא סומקא כורדא דאחיזת הקליפות בשערות דגלגלתא דז"א בשערות שחורות שלו, האי שחור אדום הוא, כמ"ש בפ' תזריע (מח ע"ב) ות"ח בהאי איש בוצינא דקרדינותא ובג"כ גולגלתא דרישא דהאי סומקא כולא כוורדא ושערי סומקי בגו סומקי ותליין מיני' כתרין תתאין דלתתא וכו', והוא מ"ש בזוהר פ' בלק (ד' קצד ע"ב) רמא לי' פנחס קלא ואמר טולא דתנינייא דרבעין על כל חויין הפיך במזייך וכו', שבזה נכנע קולו של בלעם והרגו אותו בחרב. ושערות דגלגלתא הם היוצאים ממוחא שהוא סוד מים כמ"ש (תהלים קי) מחץ ראש על ארץ רבה מנחל בדרך ישתה וכו' כמ"ש בס"ד פ"א אתבר רישי' במים סגיעין יעו"ש בפי' רבינו, ומשם בסוף השערות אחיזתו של בלעם והוא בסוד מים בישין מצולת ים, והוא סוד הניחושים וכישופים שהם אחורי זנבי שוליהין דכוכבייא, שהשערות הם כוכבי ומזלי דלית לון חושבנא וכו' שהשערות הם אותיות (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א התורה כמ"ש (עירובין כא ע"ב) קווצותיו תלתלים וכו' ועל כל קוץ וקוץ וכו'. ומשה רע"ה הוא התנין הגדול חיוורא דגלגלתא דבאמצע הראש שבו נכללי' כל השערות שהם כל נשמות ישראל, וכולל כל התורה וסוד מ"ט ש"ב שהם בוקעים ממוחא דרך השערות, והוא סוד מים רבים הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה. ולעומתו בלעם בסט"א במ"ט ש"ט. ולכן כל מ"ט ש"ב מרומזים בברכותיו כמ"ש ויהפוך ה' וכו', וכמ"ש רבינו בפי' לפ' בלק, והוא סוד התלי שוכב באמצע המזלות שהם מ"ח צורות והתלי הוא המ"ט כמ"ש במ"א באריכות. והוא מ"ש כאן חזיון האי כוורא הוא התנין הגדול הרובץ בתוך היאורים שהוא בלעם כמ"ש, דאפיק לרישא ממיא הוא רישא סומקא כודרא דילי' שאחיזתו בשערות שהם בוקעים ממים רבים, וכן בלעם בסוד מצולת ים. ודמיין עייני' כתרין סיהרי שא' ממדותיו עין רעה וכמ"ש (במדבר כד ג) נאום הגבר שתום העין וכו' ואמרו (סנהדרין קה ע"א) סומא בעין אחת הי' וכו', וכתי' מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים שהי' מתחבר עם עזא ועזאל כמ"ש למעלה באריכות, כי הדעת בו ב' עטרין חו"ג והם ב"פ ה' הויות ה"ח וה"ג כל א' במספר עי"ן, ובלעם בסט' דבלע בן בעור דבי' מתקטרין כל דינין ושם עירו דנהבה כמ"ש באד"ר שהי' בעט' דגבורות לבד, ולכן הי' סומא בא' מעיניו וחגר ברגלו אחת קיימא דחד סמכא שהעניים הם ברגלין כמ"ש רבינו בפי' לס"ד, ושם הם היאורין וסוד התנינים קין והבל, והיו בסוד עין רעה בכל מקום שנתן עינו הי' מארה שולט דהוא בסוד פגימו דסיהרא מארת חסר וכמ"ש בזוהר פ' בראשית (ד' נה ע"א) ואחות תובל קין נעמה וכו' אר"ש אמן של שדים הות דמסטרא דקין נפקת והיא אחמנת על לילית באסכרה דרביי וכו', והיא נק' שפחה סיהרא בישא דשלטא בלילה חשך ונק' טחול כמ"ש בתקונים (ד' מד ע"ב) יעו"ש דחמה בישא וסיהרא בישא הם דו"נ סמאל ולילית ועליהם נאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו' (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א כמ"ש בכ"מ בזוהר ובתיקונים. וכן בלעם הי' הרע של קין ולכן נתחבר עם עזא ועזאל, והם ב' דכו' דסט"א וב' נוקבין דלהון הם ב' עיינין נגד נוקבא דקדושה שהיא בת עין שפירא בחזיא, והוא מ"ש כאן ודמיין עיינין כתרי סיהרי שהם ב' נוקבין בישין דסט"א שבהם מארת, ובכחם הי' רוצה לקלל ישראל ולהטיל בהם עין הרע כמ"ש וירא בלעם את ישראל שוכן לשבטיו וכו', מיד ותהי עליו רוח אלקים שכינתא קדישא כמ"ש בזוהר פ' בלק (ד' רב ע"ב) רחל הות תמן חמאת דעינא דההוא רשע לאבאשא מה עבדת נפקת ופרשת גדפהא עלייהו וכו' מיד ותהי עליו רוח אלקים וכו'. ונפוץ מיא מתרתי זימי כתרי מברי דסורא וכו' כמ"ש (במדבר כב ה) וישלח וכו' פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו וכו', והוא כי בהיכל חובה דסט"א שם מים אחרונים חובה מיין בישין, כי בהיכל זכות שם מים קדושים, שכל מים הם בסט' דגבורה וכמ"ש רבינו באריכות בפי' להיכלות ששם הפרצה, ושם בסט"א זרוע שמאלא דסט"א נחש עקלתון ושם הי' כוחו לקלל ישראל כמ"ש בזוהר פ' פקודי (ד' רסו ע"א) דכד מטא ב"נ להאי היכלא קיימין חיון לשיצאה לון וכו' והא תמן קיימין מזוני לאעברא לון מניה וכו' ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאיקרי אריריא וכמה אלף ורבבן עמי' וכולהו איקרי אוררי יום וכו', והוא מ"ש פתורה שהוא שולחן בצפון בקדושה בהיכל זכות ונגדו בהיכל חובה קיימא מזונא לאעברא, ושם כי כל שולחנות מלאו קיא וכו' ושם נגע צרעת נגד עונג דקדושה, ושם רוחא תקיפא דמפתי לב"נ למיזל בתר נשין שפיראן כמש"ש בפ' פקודי שם, ולכן נתן עצה לבלק להפקיר בנות מואב לזנות וכתי' (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים וכו' שהם שולחנות קיא צואה הנ"ל, כמ"ש (ישעיה ל כב) צא תאמר לו דאקרון צואה רותחת כמש"ש, והוא מ"ש פתורה אשר על הנהר וכו' שהוא נהר דינור שהוא יוצא מהיכל הזכות ושם מקומו של בלעם ארם נהריים עיר (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א נח"ר שהם ג' אלקים בג' מקומות שבשמאל פתורה א' אשר על הנהר ב' ארץ בני עמו ג' כמ"ש רבינו בפי' שם. ושם בהיכל זכות הוא סוד החוטם כמ"ש בהיכלות פ' בראשית (ד' מד ע"א) הכא קידה באנפין בארעא לאתגברא על דינא וכו' כמ"ש רבינו שם שהוא על החוטם ששם הגבורות, ולכן כאן אמר ונפקו מיא מתרי' נחירי' שהוא מים שבחובה מסיום הגבורות שהם מחוטם תננא וגחלי דנורא, והוא בב' דברים שהחטיאם א' בע"ז בבעל פעור וב' בזנות, שבשניהם הי' חרון אף וכמ"ש בפ' בלק (במדבר כה ג) ויחר אף ה' בישראל וכתי' (שם שם יא) פנחס וכו' השיב את חמתי, והם ב' מקטרגים אף וחימה דנפקי מתרין נוקבי דחוטמא, שכן בע"ז כתי' כי ה' אלקיך אש אוכלה וכו' אל קנא וכו' וכן בעון זנות חרב נוקמת נקם ברית, ולכן פנחס ניתן לו ברית שלום שביסם כח הגבורות ע"י הארת חוטמא דע"ק שבו חסד עילאה כמש"ל, והם ב' כוחות ע"ז וג"ע עשו וישמעאל שהם נגד קין והבל עזא ועזאל שבהם נתחבר בלעם כמ"ש, והוא מ"ש כתרי מברי דסורא שבהם סרו ישראל מאחרי המקום ודי בזה. רב ספרא משתעי זימנא חדא וכו' במאמר זה מדבר מסוד מלכות הרביעית אשר החריבה המקדש וממשלתה ומפלתה, שהיא ממשלתה בים כמ"ש (סנהדרין כא ע"ב) בא גבריאל ונעץ קנה בים וכו' ועליו נבנה וכו' ועליו נאמר הנה קטן נתתיך בגוים וכו' שהוא מלכות שאינה הוגנת כמ"ש במ"א באריכות, והוא נק' כוורא כמ"ש וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה וכו' כמ"ש בתיקונים ועליו נאמר והרג את התנין אשר בים וכו', וכל המלכיות המושלים על ישראל הם בימא רבא כמ"ש (דניאל ז) חזה הוית וארו ד' רוחי שמיא מגיחין לימא רבא וארבע חיוון רברבן סלקן מן ימא וכו', ואלו ד' חיות הם נגד ד' אותיות אדנ"י שהם א'ריה ד'וב נ'שר והרביעית הוא בלא שם והיא עצמה הקטנה והשפלה מכולם קטן נתתיך בגוים וכו', שהוא נגד י' אות קטנה שבאותיות ואין לה ציור ושם רק נקודה לבד, וקרנין עשר לה (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א נגד י' הנ"ל. וז"ש וחזינן ההוא כוורא דאפקי' לרישא מימא שהוא חיה רביעית דסלקא מימא רבה, והיה לי' קרני הם עשר קרנים דילה דבהון נגדא קרבא עם קדישי עליונין שהם עשרה הרוגי מלוכה, שכמו שישראל הם נקודה פנימית דקדושה בת עין וכו' פנימאה חכמת שלמה ראשית דילה כמ"ש (זכריה ב יב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו, כמו כן מלכות זה נקודה פנימית דמלכות הרשעה שכל העיגול סובב עליה, ולכן ישראל נק' קטן כמ"ש (דברים ז ז) כי אתם המעט וכו' שהם בסוד נקודה לבד אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה, וכמו כן להיפוך בסט"א שעשו הוא נגדו הלא אח עשו ליעקב וכו', ולכן רוצה ג"כ לעלות למעלה כמ"ש (עובדיה ד) אם תגביה כנשר וכו', והוא מ"ש דסליק רישי' מימא, ועיין מ"ש רבינו בזה בליקוטים. וחקיק עלה אנא ברי' קלה שבים ר"ל שעל הקרנין שהם י' מרומז, שכמו שהי' הוא הקטנה שבאותיות כמו כן היא הקטנה שבכולם שהיא מלכות הרשעה וממשלתה בעקב בי' צפרני הרגלים, ולכן התחלת ממשלתם בי' הרוגי מלוכה שהם שיצאו מבין י' צפרני הרגלים דיוסף בסוד נעץ צפרניו בקרקע וכו' כמ"ש רבינו בפי' להיכלות באריכות בסוד עטרת פ"ז ויפוז"ו זרועי ידיו, והוא סוד הנורא מ"ש בפ"ק דע"ז (יא ע"ב) ותלי לי' תרי מתקלי פיז"א וכו' כמו שית' במקומו בס"ד. ומ"ש וחקיק עלה אנא ברי' וכו' ר"ל שהדבור הוא בקרנים שלה כמ"ש שם בדניאל (ז יא) חזה הוית באדין מן קל מלייא רברבתא די קרנא ממללא חזה הוית עד די קטילת חיוותא וכו' ויהיבת ליקידת אשא, שהיא מחרף ומגדף כמ"ש (שם שם ח) ופום ממלל רברבן שכמו שכוחו של יעקב בפה וכו' והוא קטרוגא בישא דילה. וז"ש ואזלינא לפומא דלויתן הוא סוד ימות המשיח שאז יהבית ליקידת אשא והעבד גשמה שהוא בסיום אלף הששי בעט' היסוד שהוא סנפירו של לויתן בעט' שבו שהוא פה שלמטה, שבו יתגלה חסד בפומא דאמה מסוד לויתן דגלגלתא דע"ק (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א שמתפשט עד עט' היסוד בימות המשיח שאז יהי' סעודת לויתן כמ"ש רבינו בפי' לס"ד, וכן יסוד נק' לויתן כמער איש וליות, והוא נתבלע שם בימות המשיח והוא כי יבוא שיל"ה רע"מ דעתיד לאתגלא בסוף יומייא וכוחו בפה, והוא נק' לויתן נחש בריח דימא דאורייתא, דבגלותא הוא כאלם לא יפתח פיו וכו' ולע"ל אז יפתח פומי' ויבלע לחי' הרביעית שכוחו ג"כ בפיו פום ממלל רברבין כמ"ש. ואומר והוינא ש' פרסי דבר זה ביארתי באריכות בפ"ק דמגילה בכרך גדול דהוי' ש' פרסי יעו"ש סוד מספרו, ולכן יתגלא ג"כ ויהיבת ליקדת אש"א שהוא ש' דישח"ק בינה ע"י שופר גדול שיתמתק הדין, ושם אלקים בגילופי יודין יתגלא ברחמי"ם בסוד מצפ"ץ ודי בזה. אמר רב אשי ההוא עיזא דימא הוי כמ"ש הן עשו אחי איש שעיר וכו' וכמ"ש רבינו בפי' מאמרם בפ' המוציא יין (עז ע"ב) מ"ט עיזי מסגן ברישא וכו'. ואמר דבחישא פי' חופרת בקרקע כמ"ש שהיא החי' דכתי' בה יכרסמנה חזיר מיע"ר וכו' שהוא אלוף עיר"ם והאביד שריד מעי"ר וכמ"ש אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה, ואית לה קרני כמ"ש וקרנין עשר לה וכו', ועליו אמרו רז"ל (בכורות ח ע"ב) האי משרא דסכיני במאי חבטי לה בקרנא דחמרא, וכמ"ש (תהלים עה יא) וכל קרנ"י רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק והוא עני ורוכב על חמור, והם בסוד שנ"י רשעים שברת שהם שנין די פרזל לה וכו'. ר' יוחנן משתעי זימנא חדא וכו' וחזינן ההוא קרטליתא וכו' מדבר מסוד השכינה שהיא יורדת לבריאה והם י"ב בקר דתחותה והים עליהם מלמעלה, שהם סוד י"ב מרגליטין טבין כמ"ש בס"ת פ' ויצא (ד' קמט ע"ב) והנה מלאכי אלקים תליסר מרגליטין טבין ואנון וכו', והם י"ב אבנים הקבועים בחשן לי"ב שבטי ישראל כמ"ש (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל וכו' וזאת וכו', ונוקבא דאצי' היא התיבה שבה קבועים אבנים טובים ומרגליות והיא האבן אשר שם יעקב מצבה במקום מראה הסולם שבה ראה הי"ב מרגליטין, וי"ב (166) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"א אבנים נעשו בה אבן אחת והיא ארץ ישראל שנחלקת לי"ב תחומין, והם י"ב אותיות דגילופי אדנ"י שהם ג"פ ד', ושם הם אבנים טובים וכמ"ש (ישעיה נד יב) ושמתי כדכד שמשותיך וכו' וכל גבולך לאבני חפץ. דהדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרש"א הם ישראל שניתן להם הארץ לרשתה שהם חיילין דשכינתא, ונק' כוורי כמ"ש למה נמשלו ת"ח לדגי הים לומר לך מה דגים שבים כיוון שעולים מן המים וכו' כך ת"ח כיון שפורשים מן התורה וכו' שחיותם במים. ומ"ש דמקרי כרש"א רמז בזה סוד גדול מ"ש רבינו בפי' לפ' זאת הברכה ע"פ וזאת ליהודה וז"ל כי יהודה ירש מדת וזא"ת שהוא כלל כל הברכות כמ"ש וזאת הברכה י"ב בפרטות זאת הוא הי"ג כלל כולם ונגד וזאת אמר משה אשרך ישראל וכן ביעקב כל אלה שבטי וכו' וזאת וכו' יעו"ש, והוא הי"ג הכולל כולם נגד י"ג מדות וכמ"ש בתחי' זוהר כוס ישועות וכו' י"ג נהרי דאפרסמונא דכיא וכו' יעו"ש. והענין שכמו שבה' עילאה אימא הם י"ב צרופי שם אהי"ה י"ב תיקונים ואימא הי"ג עליהם, י"ב תיבות והארץ הייתה וכו' וי"ג המים עליהם כמ"ש בפ"ק דס"ד, וכמו כן בנוקבא ה' תתאה י"ב בקר דתחותה והיא עליהם י"ג, וע"ז נאמר אשרך ישראל בסוד אימא שהיא סוד אשר באשרי כי אשרוני בנות אשר קדשנו וכו' כמ"ש בזוהר ובכ"מ, והם בסוד צבאות וכ"ב אתוון כמ"ש צבאות ישראל וי' נקודות והאתוון הם צבאות רצ"ט ופלגא וכו' כמש"ל, וז"ש דמיקרי כירש"א אותיות אשרי"ך וכו' למפרע והם נשמות ישראל שהם קבועים וסובבים להדה קרטליתא. (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב נחית בר אמוראה לאתויי וכו' הוא מ"ש בזוהר פ' לך לך (ד' פד ע"ב) ת"ח בשעתא דישראל שריין על ארעא קדישא כולא הוה מתתקן כדקא יאות וכרסייא שלים עלייהו וכו' כיון דחבו ישראל וסאיבו ארעא כדין כביכול דחי לה לשכינתא מאתרה וכו' ומשכי ומקטרגי לאתקשרא טעוון אחרנין גו שכינתא וכדין אתיהיב לון שלטנותא וכו' וע"ד בבית שני הא שולטנותא משאר עמין לא אעדיו וכו' יעו"ש באריכות, והוא מ"ש כאן ונחית בר אמוראה לאתויי הם האומות אשר רצונם הי' לינק משכינתא דאתקריבת גבייהו, ובעי לשמטיה לאטמיה בבית שני שהי' כוונת עזרא ואנשי כנה"ג אשר רצו לבטל כח הסט"א לגמרי והוא הירך אשר אחיזתם בו כמ"ש ותקע כף ירך יעקב וכו', אבל לא הועיל וגרם החטא שנחרב הבית, והוא מ"ש ושדא זיקא דחלא וכו' שיניקתם מסוד שמרי היין מסיגי הגבורות שרים הדינים שירדו ונתקלקלו למטה. נפק ב"ק אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא וכו' ר"ל כמ"ש נשבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו וכו' כמ"ש (כתובות קיא ע"א) ג' שבועות השביע הקב"ה את ישראל א' שלא ידחקו את הקץ וכו', שלא יזכו לה רק לימות המשיח בסוף אלף הששי ולעוה"ב באלף השביעי, והוא מ"ש דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה וכו' ששם סוד הציצית י"ג קשרים וה' חוליות כמ"ש רבינו הגדול שם בפ' וזאת הברכה, וסוד התכלת הוא בכסא כמ"ש (חולין פט ע"א) תכלת דומה לים וכו', והוא סוד ז' שמות דמרגלאן הכנ"ף תכל"ת וכמ"ש רבינו במ"א וכמ"ש ברע"מ פ' פנחס (ד' רכז ע"א) ותרין גוונין רשימין בטלית וכו' כמראה אבן ספיר דמות כסא לקבל כרסייא דאית לי' ע"ב גשרים וכו' יעו"ש באריכות, (ושם) ועוד שש מעלות לכסא ברזא דא וא"ו וכו'. רב יהודה הינדוא משתעי וכו' וחזינן ההוא אבן טבא וכו' כאן מדבר מסוד השכינה בכל סדר הזמן שהיתה עם ישראל בעת יצי"מ ובסוד בנין הבית וחורבנו וגלותו וגלותא דשכינה עם ישראל, את הכל (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב רמזו במליצות לשונם בדרך חידה להסתיר ענין עמוק זה. והוא כי השכינה היא אבנא טבא מרגליטא כמ"ש (בראשית כח כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו', שי"ב אבנים הם בבריאה כמ"ש במאמר הקדום והשכינה עליהם אבנא טבא וכמ"ש בפ' ויצא (ד' קמז ע"ב) ויקח מאבני המקום אלין אנון י"ב אבני יקר מרגלאן טבן דאנון י"ב אבנין וכו' לד' סטרי עלמא תלת אבנין לסטר צפון וכו', והם ד' פעמים ג' אתוון דגילופי אדנ"י, וכדין וישכב במקום ההוא כיון דאתתקן ערסא וכו', והוא מטתו שלשלמה וכו'. ושם (ד' קנא ע"א) ויקח מאבני המקום ואי תימא דאבנא דא עילאה וכו'. דהוה הדיר לה תנינא הוא רע"מ משה רבינו ע"ה שהוא לויתן התנין הגדול כמ"ש כמ"פ דאיתיהיבת לי' כמ"ש איש האלקים בעלה דמטרוניתא דאנהיג לה לכל רעות' כמ"ש בתחילת הזהר (ד' ו ע"ב) איש מראה דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעות' בארעא מה דלא זכי בר נש אחרא וכו'. נחית בר אמוראי לאתויי כמ"ש במאמר הקדום שהם ז' אומין שהיו בארעא קדישא דשכינתא תמן, והם ז' אומין שנק' ע"ש אמורי כמ"ש (בראשית טו טז) כי לא שלם עון האמורי וכו' וכתי' (עמוס ב ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם וכו', ואלו הי' נכנס משה רע"ה לארץ הי' מכלה אותם מן הארץ והי' מקיים מ"ש לא תחיה כל נשמה ולא הי' נחרב בהמ"ק והי' מטהר את הארץ לגמרי, ולכן הי' מרבה בתפי' לעבור את הירדן ולכנוס לארץ, והוא מ"ש אתא תנינא קא בעי למבלע לספינתא דספינה היא השכינה דהיא סיהרא, דכ"ז דשמשא שלטא לא נהרא סיהרא דשרגא בטיהרא לא מהני' וכמ"ש בזוהר פ' וילך (ד' רפו ע"א) א"ל קוב"ה למשה משה תבעי לאחדשא עלמא חמית מן יומך דישלוט סיהרא בעוד דשמשא קיימא וכו' אלא קרא את יהושע וכו' יתכניש שמשא וישלט סיהרא וכו', ועי' מ"ש רבינו בפי' לזוהר פ' שלח לך שם בענין זה. אתא פישקנצא פסקיה לרישי' וכו' הם ערב רב שהם נק' עורב כמ"ש למעלה (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב שעליהם נא' וישלח את העורב וכו', והוא לילית טחול אוכמא סיהרא בישא שהם גרמו לו מיתה בחטא מי מריבה כמ"ש (תהלים קו לב) ויקצפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם שלכן נגזר עלי' גלותא ביני ערב רב כמ"ש בזוהר ובתיקונים בכ"מ. אתהפכו מיא והוו דמא הוא סוד חטא מי מריבה שגרם מיתה וכלותא למשה, וכמ"ש במדרש ע"פ כי רעה נגד פניהם וכו' ואמרו שמושיעם של ישראל ילקה במים. והוא סוד נורא ואיום מאד ויראתי לגשת אל הקודש לכתוב בזה אך למען הראות עומק דברי חז"ל והיאך הסתירו דברים נוראים בדבריהם אשר הם כגחלי אש הוצרכתי לכתבו כי הזמן גורם בעתים הללו, והוא מ"ש בזהר פ' פנחס (ד' רמט ע"ב) בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטו זימנא לאולדא געאת ורמת קלין וכו' וקוב"ה שמע לה וזמין לגבה חד חוויא רברבא מגו טורי חשוך וכו' פומי' וכו' ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרין זימנין וכו' זימנא קדמאה נפיק דמא ואיהי לחיך זימנא תנינא נפיק מיא ושתו כל אנון די בטורא וכו', וכ' רבינו בפי' להיכלות באריכות וכ' שם עוד שהענין כי משנה הוא איסור והיתר כשר ופסול טמא וטהור עה"ד טו"ר ה' דמים טמאים וה' דמים טהורים ה"ח וה"ג, וכלל שלהם ג' ג', ובתחי' יוצא הדמים טמאים ואח"כ הדמים טהורים ואתפתחת ואולידת וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים וכו', והמטה הוא דאתהפך לנחש בצור בחורב והוא מט"ט דאתהפך מנחש למטה וממטה לנחש, ובמחאה ראשונה יצא דם ששם קבור ההוא נחש ולכן לחיך הוא ההוא דמא, והם מ"ט פנים דטמא דאתהפיך לנחש וכו', ויעו"ש שהאריך בדברים נוראים וקצרתי בדברים הסתומים ונוראים מאוד. אתא תנינא חבריה וכו' הוא עזרא הסופר שע"י נתחדשה התורה לישראל כמ"ש בפ"ב דסנהדרין (כא ע"ב כב ע"א) וכתב הנשתוון וכו' ואמרו שראוי הי' ליתן תורה ע"י כמו שניתן ע"י משה, ונק' תנינא שידוע שבכל דור מתלבש ניצוץ רע"מ שהוא לויתן (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב תנינא דאורייתא בגדול שבדור, והוא סוד חיותו של רע"מ דמיתה דילי' הוא שנגזר להיות קבור ונסתם בגחון. הדר אתא קא בעי למבלע ספינתא כמ"ש ראוייה הייתה ביאה שני' כביאה ראשונה אלא שגרם החטא. הדר אתי ציפרא פסקי' לרישי' כמ"ש למעלה שציפרא הוא מט"ט כי עוף השמים יוליך וכו' ובעל כנפים וכו', והוא מה שחזר ונסתם רע"מ הלכה למשה מסיני בגחון ונסתם מעייני החכמה כמ"ש (סוטה מז ע"ב) משרבו תלמידי שמאי והלל וכו' רבו מחלוקת בישראל וכו', והוא הריב ומחלוקת בהאי סלע דאסתם בי' רע"מ כמ"ש בתיקונים (ד' מו ע"א) ובגנייהו ויך משה את הסלע במטהו פעמיים דאם לא דמחה בה לא הוו טרחין ישראל ותנאים ואמוראים וכו' והיה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת ופסק בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאום ה' הוי שריא בפומייהון דישראל דאיהי אורייתא דבע"פ וכו', ועיין בביאורי רבינו שם באריכות, והוא מה שחזר כשמת משה ונגנז ונתעלם בהאי סלע דמט"ט והוא המיתה שנגזר עליו כמ"ש. שקלוה לההוא אבן טבא שדיוהי לספינתא הוא גלותא דשכינתא דמתלבשא בקליפין בלבושי קדרות, והוא התורה שנתלבשה בלבושין נוכראין. וי"ל ג"כ שאבן טבא הנ"ל הוא כלת משה סיהרא דעה"ח התורה שהוא לוחות הראשונות של סנפירין היו כמ"ש (נדרים לח ע"א) פסל לך שנתעשר משה מפסולתם של לוחות, ור"ל מניצוצי תורה עליונה השיג חכמה רבה, וכמ"ש (סנהדרין צב ע"א) כל מי שיש בו דעת לסוף מתעשר שנא' ובדעת חדרים ימלאו וכו', וכתי' יקרה היא מפנינים וכו' והוא אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה אבנא דאזדריקת למעלה חכמה שלמה כמ"ש בתיקונים (ד' מז ע"א) נטל קירטא דאיהי שכינתא ואקיף לה תגא וזריק מנה איהו אבן וכו' ובכ"מ, והוא מ"ש דהדר לה תנינא הוא משה רע"ה כלה דילי' ארוסתו כמ"ש שם וברע"מ בכ"מ. נחית בר אמוראה וכו' הוא מ"ש בזוהר פ' אחרי מות (ד' עח ע"ב) ת"ח (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב בשעתא דסליק משה בגו עננא יקירא וכו' פגע בי' חד מלאכא בשלהובי נורא וכו' בעא לשאפא לי' בגוי' וכו' כדין אדכר משה חד שמא קדישא וכו' ואזדעזע ואתרגיש עד דסליק משה וכו', וכמ"ש בפ' אמר ר"ע (פח ע"ב) שהמלאכים קטרגו על משה בקבלת התורה ואמרו תנה הודך על השמים, ונק' מה"ש בר אמוראה כמ"ש (חגיגה יד ע"א) כל דבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך א' וכו' שהם מסוד זיווגא דנשיקין מדבור והם רצו לקבל התורה, אתא תנינא קא בעו למבלע וכו' והוא משה רע"ה שהי' רוצה בכוחו לבטל הסט"א מכל וכל וכמ"ש בביאורו. שדיוה לספינתא וכו' כמ"ש שהתורה בגלותא בלבושי קדרות דהוא רע"מ דקבור בצולמא דלאו הגונה לי'. הוה הנך ציפרי מליחי וכו' הוא מ"ש בתיקונים בהקדמה (ד' ב ע"א) ורשותא אתיהיב לאילין נשמתן דאתתרכו מאתרייהו בתר קוב"ה ושכינת' וכו' דאתמר בה כצפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו ולית צפור אלא שכינתא דאיהי מתתרכא מאתרהא וכו' ועוד כן איש נודד ממקומו מאן דאיהו איש צדיק דאזיל נע ונד וכו' דאתמר בי' ולא מצאה היונה מנוח וכו' דבזימנא דאתחריב בי מקדשא גזר על בתי צדיקים שיחרבו דאזלין כל חד נודד ממקומו דדיו לעבד שיהי' כרבו וכו' גרם למארי' תורה דאזלינן מתתרכין וכו' יעו"ש, והם ת"ח שנק' צפרי וכמ"ש שם והאם רבצת על האפרוחים אלין מארי משנה וכו', והתורה ושכינתא בגלותא מתלבשת בהם, והם נק' צפרי מליחי שהם קיימים לעד ברית מלח עולם, והם היסורים של הצדיקים שהם מקבלי' מרעין בשביל שכינתא וכמ"ש (ברכות ה ע"א) מה מלח ממתקת הבשר אף יסורים וכו' וכמ"ש מריעי אלו רבנן, ופרחי לה בהדה דאזלין מתתרכין עם שכינתא ותורה בגלותא כמ"ש (עירובין נד ע"ב) רוכבי אתונות צחורות וכו' אלו ת"ח שמנדדין והולכים מעיר לעיר ללמוד תורה ודי בזה. אמר וכו' כל מה שברא וכו' אף לויתן זו"נ נבראו וכו' מאמר זה פי' (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב רבינו הגדול בפי' לס"ד פ"ק שהוא סוד עיבר חוורתי דגלגלתא חסד עילאה דרדל"א שהוא כולל דו"נ, חיוורתי המקיף הוא נחש עקלתון הנקבה, ולויתן נחש בריח הוא הזכר שמתפשט עד יסוד דז"א שהוא חסד המקיים העולם וזן בחסדו כל בשר, והוא נהיר דרך דופן לבד מעט נהירו דקיק, והוא הסירוס שלו, ועיקרו נגנז לע"ל לימות המשיח בעוה"ב שהוא אור הגנוז, והנקבה נתעלמה לגמרי. ואלמלא נזקקים זה לזה היו מטשטשים את העולם כי בעוה"ז אין יכולי' לקבל רוב חסד כי הוא עולם הבחירה והמעשה, וכתי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם יעו"ש. והענין כי בשית אלפי שנין דהוה עלמא הנהגת העולם ע"י דכורא כמ"ש שית אלפי שנין תליין בשיתא קדמאה, ולכן לא נתעלם לגמרי, משא"כ הנקבה שהוא סוד מלכות ממשלתה באלף השביעי בינה דמלכות סלקא שם כמ"ש בפ"ה שם, וגם סוד דו"נ ה"ג הם לנגד תורה ומצות שנתנו לישראל ושכר תורה נהי"ם מפירותיהם בעוה"ז כמ"ש גדולה תורה שנותנת חיים לעושי' בעוה"ז ובעוה"ב וכו', משא"כ שכר מצות בהאי עלמא שהם בסוד הנוקבא, ולכן הוא סובב הגלגלתא כתר מלכות שהיא אבנא דאיזדריקת לעילא, והם נק' לויתן שהם מחסד עילאה דיסוד בינה דרדל"א והוא בסוד ד"ג ... במים וכולל כל ז' תיקוני גלגלתא. ואף בהמות בהררי אלף וכו' בכתבי רבינו בליקוטים מבואר שהם בסוד ב' גבורות שאינם ממותקים אליה"ו שהם בהמות בהררי אלף וכו', והיינו שג' גבורות דחג"ת נמתקו בסוד יצח"ק ד' פעמים ב"ן, משא"כ ב' דנו"ה הם אליה"ו והם לא נמתקו עדיין עד לע"ל, והם בסוד בהמה ובסוד ב' צבאות תצ"ט ופלגא מכאן ומכאן, והם נרמזים בסוד התנינים כמבואר במאמר היאורים בפ' וארא ופ' בא וכמ"ש רבינו בביאורו בליקוטים, והם דו"נ נו"ה איהו בנצח וכו', והם נק' הרים כמ"ש בתיקונים שמעו הרים את ריב ה' וכו' יעו"ש בתי' כ"א. ואלו ב' הגבורות אלמלא נזקקין וכו' היו מחריבים וכו' מאחר (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב שלא נמתקו, וסירס הזכר דנצח שנשאר כוחו במתניו וכו' שהם בסוד המתניים, וסוד היאורים תצ"ט ופלגא הוא בכ"ח אתוון מא' עד ת' עם הכפולות ועם א' בסוף, וז"ש כח"ו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו הוא הנקבה שהיא בבטן כידוע במקום הטבור, ושם הוא בסוד או"ן ב"פ כ"ח כמ"ש (עי תענית כה ע"ב) אין טפה יורד מלמעלה אא"כ עולי' כנגדו ב' טיפין, מ"ד ומ"ן. ומ"ש סירס הזכר וכו' רמזו בזה ענין עמוק כי הלויתן הוא חסד עילאה, ובהמות בהררי אלף הגבורות מ"ן דמנצפ"ך שהם בסוד שכר ועונש של הצדיקים, שהשכר שלהם נתעלם לגמרי בעוה"ז ונגנז לע"ל, והגבורות הם העונשים המגיעים להם בעוה"ז, ולכן לא נמתקו אותם של נו"ה שנה"י הם הנהגת עוה"ז כמ"ש רבינו בליקוטים ולכן לא נמתקו שבהם הם יסורי הצדיקים בעוה"ז כדי לנקותם מחטאם, ולעוה"ב אז יהי' הם ממותקים שהם סוד רחיים הטוחנים מ"ן לצדיקים שהם מ"ן גבורות הנשחקים ומתבסמין. והוא סוד יצח"ק וישח"ק דבעוה"ז הוא יצח"ק וצ' הוא מ"ן הנ"ל דנו"ה, ולע"ל יהיו נשחקים והוא השמחה שמקבלי' לע"ל כמ"ש במדה"נ פ' תולדות תולדות השחוק והשמחה שיהי' בעולם באותו זמן יעו"ש (ד' קלה ע"א), והוא ש' דאימא ששם יין המשמח שהוא דין מבושם. ואלו ב' הם סוד אורה ושמחה שיהיו לע"ל כמ"ש (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, שאור הוא הלויתן אור הגנוז ושמחה הם בהמות בהררי אלף וכמ"ש (פסחים קט ע"א) אין שמחה אלא בבשר והוא בשר סומקא דדינא, והוא מ"ש במס' תענית סוף פ"ק (טו ע"א) לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה שנא' אור זרוע וכו', וכ"ז שהגבורות אינם מתבסמין אין יכולים להתגלות טיבם בעולם וצריכים בעוה"ב להתקיים ע"י אור החסד הגנוז בצדיק, והוא מ"ש סירס הזכר שכ"ז שאין הגבורות מתבסמין שיצה"ר שולט בעולם ואחיזתם בירכין בנו"ה, ולכן אין אדם צדיק וכו' ומקבלי' עונשם, אבל ע"י ביסום בחסד באור (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב הגנוז (והוא סוד שמים אש ומים ביחד שמ'י'ם' הוא מ"ן דמנצפ"ך דנו"ה בצ' שמים הוא בגבורות ורומז ג"כ בחסד כידוע, והוא בסוד ביסום הנ"ל שאל"כ לא הי' מתקיימים אף על עון קל, וא"ש הוא ש' הנ"ל הגבורות שבהם יהנו הצדיקים לע"ל והוא רב טוב הצפון לצדיקים שהוא בצפון בשמאלא, שגבורות המבוסמים הם יותר גדולי' מחסדים והוא שכרם חלף עבודתם. וסוד הגדול הזה רמזו חז"ל בסוף הש"ס (סוף עוקצין) דאמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שהם בסוד ת' עלמין דכסופין מלויתן שנגנז בצדי"ק, והם ש"י וצ') כ"ז שאין מתבסמין אין הגבורות דזכר מתגלי' כמו שהם רק ע"י לבוש היסוד שבו החסד גנוז, אבל הנקבה שבשמאל שהם גבורות שבגבורות אין מתגלה בעולם כלל רק לע"ל שאז יתענגו בו ביותר והתיר כוחה, והוא מ"ש וצינן את הנקבה שהאש לא יפעל כוחו תצטנן ע"י המי"ם דצ'. ופריך התם נמי לסרסי' לזכר ולצנני' לנקבה וכו' והוא טעם למה נגנזה הנקבה לגמרי בלויתן ולא כן בבהמות בהררי אלף, ואמר דגים פריצי וכו' ר"ל שמשכר הצדיקים בסוד החסדים א"א ליתן להם בעוה"ז לגמרי כי אור החסד מתפשט מאוד, והנקבה הוא מסוד הנצחיות שא"א לו להתגלות כלל כ"ז שהעולם מתנהג ע"פ הזמן והבחירה, כי רוב טובה מזיק להם לפרוץ גדרו של עולם אשר ניתן במדה וגבול, וכ"ז שהפרצה בצפון א"א לנקבה להתגלות. וגם שלא יתבטל יצה"ר הנצרך לעבודה ולבחי', שהיא מסוד הנצחיות ולכן היא מקפת הגלגלתא בעיגול שאין לו לא ראש ולא סוף, עד לע"ל שאז יעשה הקב"ה מחול לצדיקים והוא הסובב הנ"ל. והוא מ"ש לעביד אפכא נקבה מליחה מעלי וכו' שא"א לנצחיות להתגלות בעוה"ז גם ע"י סירוס והוצרך למלחה לע"ל ולהיות נעלם לגמרי, אבל הזכר הוצרך להיות מאיר דרך דופן לקיום העולם בסוד מחצית השקל כמ"ש רבינו שם באריכות. ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה וכו' אמר לו לשר של ים (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב וכו' הוא מ"ש ברע"מ פ' משפטים (ד' קד ע"א) ואמר בישראל וירדו בדגת הים ממנן דים מסטרא דנחש דהוה שרה דמצרים דאתפשט בגלותא בתראה מים לים וכו' ובעוף השמים וכו' ובבהמה אלין בני עשו וכו' דשלטנהון בכל הארץ וכו' ויתקיים בישראל [במשיח] וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ וכו', וכמ"ש רבינו בפי' למס' ברכות ריש פ' הרואה דישמעאל הוא בים ועשו במדבר וכו', ושר של ישמעאל הוא רהב כמ"ש בזוהר פ' בלק ושל עשו סמא"ל והם ס"ם ונחש דו"נ דסט"א, והם נגד קין והבל מסוד ב' התנינים שהנקבה נהרגה והיא הבל שנהרג שהם ג"כ סוד ב' לויתן דו"נ וכו' שזכר נסתרס קין והבל נהרג וכן כל דאתיין מסט' דילי'. וכן עשו וישמעאל ישמעאל מת בשעה שרצה עשו להזדווג עמו, והם ב' קליפות שור וחמור, ישמעאל שבו לכם פה עם החמור וכו' וכן מצרים אשר בשר חמורים וכו' וכן ישמעאל ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, וכן שר של מצרים היא רהב ולכן נטבעו המצרים בים מסט' דלהון, עיין באריכות בפי' רבינו בס"ד פ"ד, והוא מאברהם היתיכא דכספא ולכן נק' רה"ב היפוכא דאו"ר. ועשו וישמעאל הם א"ש ומי"ם שהם מאברהם ויצחק, ולכן עשו שליטתו בש"ד וישמעאל בג"ע שהם לא תרצח ולא תנאף וכמ"ש בפ' אמר ר"ע ובזוהר פ' בלק שלכך לא רצו לקבל התורה, וכן דור המבול שהשחיתו את דרכם נדונו במים, ולכן נצטוה אברהם למול את ישמעאל בנו להתיש כוחו שלא ישלוט בעולם הרבה, וכן יוסף כשבא למצרים כמ"ש במדרש. וכל מקום שאתה מוצא זנות בא אנדרומוסיא בעולם וכו', ולכן דגים שבמים פריצי טפי כמ"ש למעלה והוצרך להרוג הנוקבה. והוא מ"ש שאמר הקב"ה לשר של ים לבלוע כל מימות שבעולם והיינו שהסט"א אף שנברא לטובת הבריאה בשביל הבחירה ושכר המעשה, אעפ"כ בתחי' נברא שיהי' כח הרע סגור וחתום בעצמו שלא מתעורר מעצמו אם לא ע"י אדם המעוררו בהתחלתו כמ"ש רבינו בפי' (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב לפ' בראשית ע"פ לפתח חטאת רובץ, וכן הי' ענין הנחש ויצה"ר עם אדם שבתחי' הי' הרע סתום וסגור בנחש אם לא ע"י שנמשך אחריו והגביר יצרו על עצמו, וכן כאן הוא רמז על יצרא דג"ע שבתחי' הבריאה הי' כח הזה סגור וחתום והוא מ"ש (בראשית א ט) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וכו', אם לא ע"י הנפילי' שהי' בארץ אשר באו בני האלקים וכו' והם דכו' ונוקבין דסט"א ובסוד קין והבל כמ"ש רבינו שם, ולכן הי' המבול בעולם ועי"ז ניתש כח יצרא דג"ע, שלכך אחר המבול גדרו עצמם מעריות. והוא מ"ש שאמר לו רבש"ע די שאעמוד בשלי, שכח הרהב יתגבר בעולם לא לפי רצון הבורא וכמ"ש באדה"ר המן העץ וכו' שגם הנחש נתקלל על עברו רצון בוראו, והוא מ"ש שבעט בו והרגו ונתבטל והותש כוחו ע"י המבול, והוא מ"ש שאלמלא מים מכסים אותו אין כל ברי' יכולה לעמוד בריחו וכו' והוא כמ"ש (סוכה נב ע"א) ועלה באשו ותעל צחנתו וכו' את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו וכו', עד לע"ל שאז וביער רוח הטומאה וכו' וז"ש לא ירעו ולא ישחיתו וכו' והבן. ואמר רב יהודה ירדן וכו' עד שמגיע לפיו של לויתן וכו' כבר נת' שלויתן זו"ן הם בקדושה למעלה למעלה וכן סוד בהמות בהררי אלף, אבל עוד יש בזה סוד נסתר כמ"ש רבינו בפי' לס"ד שהם דו"נ דסט"א שבכל א' הם דו"נ, בני האלקים ובנות האדם שהם מרוחא דשמאלא דאתפשט כד חב אדם בעולם הבריאה, והזכרים הם לויתן הנ"ל וכו'. וע"ז רמז כאן וירד"ן הוא נהר דינו"ר היוצא מהיכל הזכות בסט' דגבורה כמ"ש בהיכלות פ' פקודי (ד' רנב ע"ב) מאלין ארבע כד נטלי נפקין שבבין די אשא וכו' מהכא אתעבד נהר דינור אלף אלפין ישמשוני' וכו', והוא יוצא מזיעתם של חיות כמ"ש בפ' אין דורשין (יג ע"ב), והוא זי"ע ורת"ת תתר"ו גבורות ויהי שירו חמשה ואלף, ולכן משם מקבלים לויתן זו"נ דדכו', וכוחם הוא לקטרג שהם המרגלין דאזלין עם ב"נ, והם המקטרגים בפיהם למעלה והוא (172) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בבא דף בתרא עד ע"ב בכח תוקף הגבורות שמקבלים מנהר דנור, והוא מ"ש שירד"ן הזה נכנס בתוך פיו של לויתן וע"ז נאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, אימתי בהמות וכו' בטוחות בזמן שיגיח ירדן אל פיו של לויתן שכ"ז שהם מקבלים ממדת תוקף הגבורה מהיכל הנ"ל אז עדיין כח נוקבין דסט"א ג"כ קיים, והוא מ"ש כי יגיח בסוד כי יגח שור וכו' פני שור מהשמאל בהיכל הנ"ל והוא בצפון. כי אתא רב דימי וכו' אלו שבע ימים וד' נהרות וכו' ידוע כי א"י דרגא דנוק' ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד וכו' דכל תאובתי' הוא בה, וז' ימים הם ז"ת דדכו' וד' נהרות הם ד"ר חו"ב וב' עטרין של הדעת ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים וכו', והוא סוד ו"ד של מילוי יו"ד, שז' ימים הוא סוד ו' כידוע שו' הם ז' עם עט' יסוד וכן ז' רקיעים וילון אינו משמש כלום, וי' הוא א"י בת עין חכמת שלמה נקודה פנימאה. כי אתא רב דימי וכו' עתיד גבריאל לעשות קניגיא וכו' שגבריאל הוא גבורה והוא בהיכל הד' דקדושה, ונגדו בסט"א בהיכל חובה לויתן נחש עקלתון כמ"ש בפ' פקודי (ד' רסו ע"א) ומהכא נפקי חד רוחא מסאבא דאיקרי אריריא וכו' ובההוא מלה מתערי להאי נחש עקלתון דאיקרי לויתן וכו', והוא נחש זרוע שמאלא דסט"א כמ"ש רבינו בפי' שם, ושם בקדושה הוא אטמון פסקין וסגרין כמ"ש רבינו שם. והוא מ"ש (מנחות כט ע"א) שגבריאל חגור חוט של פסיקיא וכו' והוא בוצד"ק קו המדה שמשם נותן גבול ושיעור לכח הסט"א להיות מושל לומר עד פה תבוא וכו', עד ימות המשיח שאז יתבטל כח ואת רוח הטומאה אעביר וכו', והוא איש לבוש הבדים ובידו חבל מדה וכו'. והוא מ"ש התמשיך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו וכמ"ש (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם וכו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וכו', והוא כח העונש שניתן לשלוט בעוה"ז בזה נוטל כוחו והוא החכה שנמשך בו הלויתן, ובחבל וכו' הוא חבל מדה הנ"ל ובזה יהי' נשקע לשונו בנוק' דתה"ר והוא הנחש בעל הלשון. (179) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סנהדרין דף צד ע"א למרבה המשרה אמר ר' תנחום וכו' מאמר זה עמוק עמוק הוא ובו מדבר מסוד עניינו של משיח שהוא סוד הלידה וכמ"ש (ישעיה נד א) רני עקרה וכו' כי חלה גם ילדה וכו' (שם טו ח) וכמ"ש ברע"מ [בזהר] פ' פנחס (ד' רמט ע"ב) בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטי זימנא למילד געאת ורמת קליה עד ע' קלין וכו' כדין אפיק חד חוויא רברבא וכו' מטי עד האי איילת ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמנין וכו' ואתפתחת ואולידת וכו' קול ה' יחולל איילות אלין אנון חבלים וצירים לאתערא אלין שבעין קלין מיד ויחשוף יערות לאעברא ההוא נחש וכו' ובהיכלו וכו' כל אנין אוכלסין פתחין ואמרין כבוד וכו'. וסוד האיילה הוא הנוקבא כשהיא בתוקף הגבורות סוד אי"ל דיצחק והוא דכו' והיא נוק' נק' אילת, ובגלותא היא מעיברת מנשמת משיח שהוא גנוז במקומו בהיכל קן צפור, וסביל מרעין כמו שית' והם צער עיבור הרבה ארבה עצבוניך וכו', ואם יש זמן עת רצון שהי' ראוי לבוא בבחי' אחישנה רק שעונות הדור גורמים אז הוא בסוד בר נפלי כמ"ש בסמוך בס"ד, וכל זמן העיבור אסתים רחמה בסוד ב' צירים וב' דלתות שבאשה שהוא ברזא דמ"ם סתומא כידוע, והם ג"כ בסוד ב' משיחין בב' שערי' דילה שערי צדק כידוע, וביאתם לעולם הוא פתיחת רחמה לשני דלתין כזה [] כידוע, ונפתח באלכסון בעקמומית א דחויא דנשיך לה, וע' קלין דיהיבית הם בסוד צירי לידה שהם מגיעים עד הגבורה ששם שבעים סנהדרין ושם מפתח של חיה, ותרין משיחין הם תרין ירכין דילה שערי צדק וכמ"ש כ"ז רבינו הגדול בפי' להיכלות באריכות, ואז הדין יהי' נמתק בסוד השיר דסלקא ע"י הלוים, וכמו בקי"ס שהי' בצערא ובקלא כידוע שאז נשיך חויא ברחמה דאיילתא והלידה בשביעי של פסח ואמרו שירה על הים שירה דנוקבה דהדרת ואתעברת, אבל לע"ל אז שיר חדש בסט' דדכו' בחסד דגניז בפומא דאמה. ודורו של חזקי' הי' היותר מובחר שנעץ חרב וכו' ובדקו מדן ועד (179) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סנהדרין דף צד ע"א באר שבע וכו', ולכן הי' ראוי להיות משיח שהי' ראוי להיות גמר הבירור בימיו, ולכן נשלח סנחריב על ירושלים ברצון השי"ת שהי' ראוי להיות גוג ומגוג שכבש כל העולם, ואם הי' אומר שירה במפלתו אז הי' מיתוק הגבורות כולם, ובמה שלא אמר שירה חזר ונסתם הרחם בסוד מ"ם סתומה. וז"ש אמרה מדת הדין וכו' שהוא מה שלא נתקן כראוי. מיד פתחה הארץ וכו' כבר כתבתי זה במ"א באריכות שדבר זה כמשמעו ככל דבריהם בפנימיות שבנבראים, והוא נפש הארץ כידוע שהיא בנקודה אמצעית שבה מקום אבן שתי' שמשם הושתת העולם, ושם שורה נפש הארץ כמו באדם נפש בלב שהוא אמצעי מרכז שבו שהוא כלל כל איברי הגוף, וכמו מקום זה הוא כלל כל הארץ וכמ"ש הקב"ה ליעקב הארץ אשר אתה שוכב וכו' מלמד שקפל וכו' (חולין צא ע"ב) ור"ל שהוא המרכז שכל הקווין נכללים בו ושם הנפש, ולכן אינו נתפס במקום כמ"ש (ב"ב צט ע"א) מקום ארון אינו מן המדה וכו', והוא נק' כנף הארץ שהוא הקצה שבו שכל קצה של עיגול הוא נקודת מרכזו כידוע. והארץ הזאת המליצה בעדו כי בימיו השפיע רוח חיים בארץ הזאת, כי הארץ לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת משמים, והם הארץ בה המצות מעשיות, והתורה הוא משמים ולכן ניתן תורה לארץ וכל מצות בלא תורה אינו כלום כמ"ש (אבות ב ה) לא עם הארץ חסיד וכו', שהתורה מאיר למצוה לידע היאך לעשותה, והוא סוד חיבורא דדו"נ נפש ורוח. וז"ס הארון עם הלוחות שהם על אבן שתי' ששם נפש הארץ, והארון עם הלוחות הוא סוד הרוח שהוא עט' הברית שבו נכללים תרי"ג איכות שברוח כמ"ש רבינו הגדול בליקוטים. וידוע כי הנפש משוררת תמיד להתחבר עם הרוח כמ"ש (ישעיה כו ט) נפשי אויתיך וכו' אף רוחי בקרבי אשחריך וכו' וכמ"ש בזוהר פ' א"מ (ד' סח ע"א) תאנא כאיל תערוג וכו' דא כנ"י וכו' ת"ח נפשא ורוחא אשתמודע כחדא לעלמין וכו' הה"ד נפשי אויתיך וכו' כלומר (179) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סנהדרין דף צד ע"א נפשי ממש אף רוחי בקרבי אשחריך לאתדבקא בך וכו' יעו"ש באריכות, וע"י זכות תורתו של חזקי' שהי' יותר מבכל הדורות העיר רוח להתחבר בנפש הארץ, והוא סוד השירה שאמרה במקומו ובקשה שיהי' גמר תיקון הארץ בימיו שיהי' משיח, דאז נפקא מאתלטייא בסוד חיבור מ"ה וב"ן הדר ומהיטבאל. אמר שר העולם וכו' ידוע שיסוד מתלבש במט"ט והוא ט"ט שבו ושמו כשם רבו גי' שד"י וכו', ודרשו זה ג"כ ממ"ש מכנף הארץ שמט"ט הוא כנף ארץ העליונה השכינה כמ"ש (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך וכו' ובעל כנפים וכו', והוא צדיק דלתתא בין ב' צבאות מעלה ומטה, ולכן אמר עשה צביונו לצדיק זה צדיק דלעילא בתיקונא דימות המשיח חסד עילאה דיתגלה בו, וכל כסופא ותאובתא דילי' לשכינתא לאתדבקא בה, והוא הארץ הנ"ל ולכן אמר עשה צביונו וכו'. יצתה ב"ק ואמרה רז"י לי רז"י לי וכו' הוא מ"ש רבינו הגדול בליקוטים שזיוגא עילאה הוא אוי"ר והוא גי' אחה"ע גוכ"ק גי' אויר, וזיוג תחתון יוצא מזיוג עליון כמ"ש בזוהר פ' ויקרא (ד' ב ע"א) ופרחין מגו אוירא דנחתין מגו אוירא עילאה דקיק דלא ידיע וכו', ובעוה"ר בגלותא הדל"ת נעולה שכל זיוגם הנ"ל שתים שהם ארבע שהוא דל"ת יעו"ש. והוא מ"ש כאן אחר שנסתם המ"ם שנסתם הדלת סגור ולא פתח, אז נגרע כח ב' זיוגים דלעילא ודלתתא כמ"ש (תענית ה ע"א) נשבע ה' שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שאבוא וכו'. וז"ש רז"י לי רז"י לי והוא סתימת פה שלמעלה ושלמטה וכמו שית' בסמוך בס"ד, והם ב' פעמים סו"ד דב' יסודות דב' זיווגים והם ב' פעמים טו"ב ב' הבריתות כידוע ונתהפכו לב' פעמים או"י. וז"ש אמר נביא אוי לי אוי לי שני פעמים וכמ"ש הצדיק אבד וכו' אזלו מים מיני ים ונהר יחרב ויבש וכו'. יצאה ב"ק ואמרה בוגדים בגדו וכו' עד דאתו בזוזי וכו' נראה שכוונתם בזה הוא מה שאמרו לקמן ובסוף מס' סוטה שבעקבות משיחא אז יתרבו הרשעים והיותר מגונים ועזי פנים שבדור, (179) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סנהדרין דף צד ע"א שהם הנשמות אשר בסוף סיום הגוף שהם בעקבות, והם השייכים ממש לסט"א שלכן יתרבו המינים והרשעים, והם סוד הסיגים של התוהו אשר יבואו ות"ח שבדור יתבזו ע"י וכמ"ש בזוהר ובתיקונים בכ"מ, והם מערב רב דרע"מ הוא שם בגלותא נבזה ולא הדר לו וכו', והם ת"ח שבדור שהם מבוזים ביני ערב רב, ואז יתקרב זמן ביאת משיח, וז"ש בוגדים בגדו וכו' שהם ערב רב דיתמנין רישי על ישראל, וז"ש עד דאתו בזוזי וכו'. משא דומה וכו' אר"י אותו מלאך הממונה וכו' הוא מ"ש בהיכלות פ' פקודי (ד' רסג ע"א) בהיכלות דסט"א היכלא קדמאה וכו' בהאי היכלא קיימא חד ממנא ודומה שמי' וכו' ודא איהו אחיד בנשמתא כד אתדחיא מהיכלא קדישא וכו' ודא איהו קאים לגבי ההוא תרעא דההוא סט' קדישא ובג"כ קיימא ההוא דומה לאחדא לה לנשמתא וכו', (ושם ד' רמה ע"ב) האי ממנא קימא בסט' דא אי זכאת ההיא נשמתא וכו' ואי לא זכאת האי ממנא אחרא דקיימא בסטרא אחרא זמין די דחי לי' ההוא ממנא אחרא קדישא ונקט לה האי אחרא די בסט' דמסאבא וכו' עד דנחתי לי' וכו' יעו"ש כל הענין, שתריסר ירחי הם כל הז' היכלות דסט"א כמ"ש שם (בד' רסג) ואילין שבעה היכלין דאנון ז' מדורי דגהינם תריסר ירחי איקרון וכו', ובזוהר פ' בא (ד' לח ע"ב) ת"ח כתי' ליל שימורים וכו' הכי תנינן כי יהי' נערה בתולה נער כתי' וכו' מ"ט דכ"ז שלא קבילת עלי' דכו' אתקרי נער מדקיבלת דכורא אתקרי נערה וכו' אוף הכי ליל עד לא קבילת דכורא וכו' ובשעתא דאתחבר עמה דכו' כתי' הוא הלילה וכו' ורזא דא הכי הוא כגוונא דהכא ליל ולילה כך זמין קוב"ה למעבד להו דכתי' שומר מה מלילה שומר מה מליל וכו' ולילה אתקרי אגב דכו' הה"ד אתא בוקר וכו' כד"א וישכם אברהם בבוקר דהוא מדתו ממש וכו'. והענין כי נע"ר הם ש"ך דינים דנוקבא, וכאשר הם מתמתקים אז הם שכ"ה ואז נק' נער"ה והוא בסוד הארת הדעת בוצד"ק דגניז במעוי דאימא והוא דרגא דמשה. והנה בסוף (179) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סנהדרין דף צד ע"א הגלות שהוא עקבות דמשיחא אז יתגבר הערלה ולכן אז עת צרה ליעקב וכו', ואז נק' ליל דעדיין לא קבלת דכר ואז יהבת ע' קלין והם בסוד לי"ל, ואח"כ בימות המשיח בעט' היסוד יתגלה חסד דפומא דאמה ואז רחמים יתערו בנוק' בהארת הדעת שהוא ה' בוצד"ק כמ"ש רבינו בפי' לס"ד, ואז נק' ליל"ה, ואז יעיר בקר דאברה"ם הבוקר אור שהוא רח"ם. ובהיכלות פ' פקודי (ד' רמה ע"ב) לעילא מהאי פתחא וכו' וקיימא לאנון מאריהון דתיובתא או די אושדין דמעה וכו' וכד האי צלותא דדמעה וכו' ההוא אופן דקיימא על שית מאה חיוון רברבן ורחמיאל שמי' וכו', ועיין בפי' רבינו שם במ"ש בא"ר ואתקין מעוי דדכו' וכו' בהאי אתר כל רחמי כו', והמעייים הם בסוד הדעת כמ"ש רבינו במ"א. והנה כל הנשמות והתפי' הנדחות מהיכל ראשון דקדושה ונטיל לון האי דומה, לכן מתקבצים אליו כל הרוחות שהם מצפים לימות המשיח שאז יתגלה חסד בפומא דאמה שהוא שלמה דביתא וכל הרחמים הגנוזים שם, ואז דקבילת דכר אתקרי לילה ולכן רמזה יעלוז קשר הנשמות האלו ויזדככו ולכן אומרים שומר מה מלילה שומר מה מליל, וע"ז משיב להם אמר שומר אתא בוקר דאברהם ואז אתקרי ליל"ה מדקבילת דכר, ועוד אמר להם אם תבעיון וכו' שובו אתיו ששם סלקין צלותין אם הם כראיו בעלי דמעין וגם בעלי תשובה כמבואר ודי בזה. לכן ישלח ה' במשמניו רזון וכו' יבוא חזקי' שיש לו שמונה שמות וכו' ויפרע מסנחריב וכו' לפי שחזקי' הי' ניצוצו של משיח שהי' ראוי להיות, והוא בסוד מלך הדר שהוא השמיני בעט' היסוד וכולל כל הח' שכולם נתקנו ע"י, ולעומתו סנחריב שהי' ראוי להיות גוג ומגוג הם הסיגים שיצאו מז' מלכים ומארעא, שהם ח' שרצים שמטמאין וסוד ח' כלים שמקבלים טומאה כמ"ש רבינו בס"ד בליקוטים והם בנות חת. וחשיב ח' שמות של חזקי' לרמז על כל סוד ח' מלכים שנתקנו, והם כסדר פל"א בדעת מלך הראשון שהוא כולל אלף אדרין (179) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סנהדרין דף צד ע"א ואכסדרין, והוא אלף זעירא דהוא לויתן דמשלים לאלף ב' צבאות וכמ"ש כמ"פ. יועץ הוא ת"ת שהוא הלשון למעלה מב' ידיים חו"ג שבו תולה שני כפות המאוזנים כף זכות וכו', והוא שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים שבו ב' מלכים משתמשים בכתר א' חמה ולבנה בת"ת ששם התחלתה, והוא סוד העיבור להשלים שנת הלבנה עם שנת החמה. א"ל גבו"ר הם חו"ג כידוע, אב"י עד הם נו"ה שחכמה אב מסתיים שם בקו ימין חח"ן, ובינה שהיא סוד ע"ד כידוע אכדט"ם מסתיימת בהוד וכמ"ש אי' עד הוד אתפשטת, ושר שלום הם יסוד ועט' היסוד, יסוד הוא עה"ח מהלך ה' [מאות] שנים והוא כ"ל כולל ת"ק דהאי נהר והוא מילוי שם שד"י כידוע ובו חמה ולבנה וכו' כל הרקיעים וכל א' מהלך ת"ק שנה, ושלום הוא שים שלום שבו חותם הברכות וברכות לראש צדיק כידוע. (181-182) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – סנהדרין דף צח ע"א אמר ר' חנינא אין ב"ד בא עד שנתבקש דג לחולה וכו' הענין כמ"ש האריז"ל שקץ של משיח תלוי בגמר בירור הנשמות ניצוצי המלכים שבמאנין תבירין, וכמ"ש (יבמות סב ע"א) אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכו', והם הדגים שבמצולת ים וכמ"ש בזוהר ובתיקונים בכ"מ שהם נוני ימא דשאטין בכל סטרין, והם הנשמות השקועים במצולת ים שהם הולכים ומתבררים בכל דור ליסוד נוק' דקדושה שהיא שכינתא שהיא חולה בגלותא כמ"ש (שיר ב ה) כי חולת אהבה אני וכו' כמ"ש בתיקונים (ד' עח ע"ב) ואיהי חולה בגלותא וכמה אסיין ת"ח קא משתדלן לגבה בכמה בוסמין וריחין דשושנים תפותים וכו' ולא אתחזרת רוחא לגבה בהון בגלותא במרעה דילה ולא דפיקו אתחזרת לגבה עד דייתי רע"מ רחימו דילה דאתמר בי' הרועה בשושנים ואייתי לה תפוח וכו'. ועיי' בפ' רבינו שם דתרין תפוחין דאייתי לה הם תרין משיחין, וכן כאן אמר שיבוקש דג וכו' שדור שב"ד בא בו ת"ח מתמעטים שכבר הגיע זמן גמר בירור הנשמות, ולא נשאר במצולת ים רק הסיגים שהם ערב רב עזי פנים שבדור, ולכן נצרך לבוא משיח לאסאה לשכינתא שהיא חולה הנ"ל. עוד נראה דרמז במאמר זה שאין ב"ד בא עד שיכלו ויתבררו ערב רב מעלמא, והם נק' דגים שבים ומצולה וכמ"ש בתיקונים (ד' ס ע"ב) ועוד וימן ה' דג גדול דא סמא"ל דגה דא לילי"ת נחש בת זוגי' מההוא רב החובל דאיהו ערב רב דאתמר בי' וגם ערב רב וכו', ופי' רבינו שם דבהון חאבו ישראל זכרנו את הדגה וכו', ר"ל שהם הגורמים לישראל כל עון שעליהם אמרו (יבמות מז ע"ב) קשים גרים כספחת וכו' והוא בעריות מסט' דטחול ערב רב, ועליהם נאמר (שמות ז כא) והדגה אשר ביאור מתה, ובגלותא בתראה עתיד קוב"ה לקטלא לון וכו' וכמ"ש בפ' בראשית ובש"מ דאין ב"ד בא עד שיתמחון מעלמא וכו' יעו"ש באריכות, וישראל ביני ערב רב הם חולה כמ"ש שם (ס ע"א) בההוא זימנא דאיהי נחתת בין רגלין ערב רב וכו', ופי' רבינו שם דבהון חאבו ישראל זכרנו את הדגה וכו', ר"ל שהם הגורמים ישראל בנהא אנון מהודקין בין רגלין ואנון במרעין במכתשין בההוא זימנא דגופא בבי מרעין דאנון ישראל ושכינתא עמהון וכו', וז"ש שיבוקש דג לחולה ולא ימצא ר"ל שיתמחון הערב רב דמנהון ישראל הם חולה ולא ימצא דיתמחון, וכמ"ש והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור והוא מצולת ים סט"א, והוא מ"ש אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך וכו', ואף שכ' זה מדבר על מפלת מצרים וכן פ' ביום ההוא אצמיח וכו' מדבר במצרים, מ"מ כל ענינו מרמז על משיח וכמ"ש בתיקונים פ' והדגה אשר ביאור וכו' שמדבר בזמנו של משיח, וכל עניינו של משיח ב"ד הכל כמו במצרים וכמ"ש (מיכה ז טו) כימי צאתך וכו' אראנו נפלאות וכו' ובזה מתורץ קושיית הרש"א בח"א יעו"ש. אמר ר' חנינא אין ב"ד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל וכו' עיי' פרש"י והוא דחוק, אבל רמז בזה ג"כ מ"ש למעלה שמדבר שקודם משיח ב"ד יכלו ערב רב מעלמא ויתמחון כמ"ש בזוהר בכ"מ, וכל א' מדבר במליצה אחרת שהם כמה כתות וה' דרגין שסימנם נג"ע ר"ע, וחשיב כאן כל ה' דרגין דחשיב בזוהר פ' בראשית (ד' כה ע"א ע"ב) וה' מינים אנון בערב רב ואנון נפילים גבורים עמלקים רפאים ענקים ובגינייהו נפלת ה' זעירא וכו'. ומ"ש תחי' עד שיבוקש דג וכו' הם אותם שנק' נפילים שהם בעריות כמ"ש שם נפילים עלייהו אתמר ויראו בני האלקים את בנות האדם וכו'. ומ"ש ר"ח עד שתכלה מלכות הזלה וכו' הוא מין שני שנק' ענקים כמ"ש שם ענקים מינא חמישאה דאנון מזלזלים לאילין דאתמר בהון וענקים לגרגרותיך, והוא מ"ש מלכות הזלה וכו' שהם המבזים ת"ח שבדור ועליהם נאמר וכרת הזלזלים במזמרות וכו'. ומ"ש אח"כ אמר זעירי וכו' אין ב"ד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל וכו' הם שנק' גבורים כמ"ש שם גבורים מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים אנשי השם ואילין אנון מסט' דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובניין בתי כנסיות וכו' ולא לשמא דה' וכו' אלא ערב רב וכו', ופי' רבינו שם דבהון חאבו ישראל זכרנו את הדגה וכו', ר"ל שהם הגורמים למיעבד לון שם. ומ"ש אח"כ ר' שמלאי עד שיכלו כל שופטים ושוטרים וכו' הם מינים האחרים, הא' הם עמלקים כמ"ש שם ואילין אנון דאשתארי מאלין דאתמר בהון וימח את כל היקום וכו' ומאלין דאשתארו בהון בגלותא רביעאה אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס, והם השופטים הרעים. והמין חמשי הם שוטרים הרעים שהם נק' רפאים כמ"ש שם רפאים וכו' דכד יחזון לישראל בדוחקא מחרפין מנייהו ואית לון רשו לשיזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאילין דמשתדלין בה וכו', שאינם כמו השוטרים שבמצרים דכתי' בהו (שמות ה יד) ויוכו שוטרי ישראל וכו' דבעו לשיזבא לון וכו'. וקודם שיבוא משיח יכלו כל הה' כתות שהם נג"ע ר"ע, שהם הסיגים דה"ג מה' דמים טמאים, והם הדמים שיוצאים קודם הלידה כדי שיצא הילד מלובן ומזורז, והוא מ"ש ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכו'. והרי אתה רואה בעיניך גודל חכמת חז"ל וכמה מרגליות יקרות אשר הטמנו במליצות דבריהם, שכל דבריהם אלו ממש מבוארים בדברי הזוהר הנ"ל, וכל דבריהם כגחלי אש, ונאמר (זכריה יג ט) וצרפתים כצרוף הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וכו' שהם ב' עטרין של הדעת חו"ג, שערב רב הם אחוריים דדעת שהם סוד ער"ב ר"ב, שלכן קבלם משה והוא בגלותא ביניהם כמ"ש בכ"מ. אמר ר' אלכסנדרי כתי' וארו עם ענני שמיא כו' זכו וכו' כמ"ש ברע"מ פ' פנחס (ד' רנא ע"ב רנב ע"א) ר"ש פתח גער חית קנה וכו' דאיהו קנה דאתאחיד בי' עשו דאנון רומי רבתא ורומי זעירתא וכו' דאנון לקבל בת עין ימין ובת עין שמאל וכו' לקבל תרין עננין דמכסין על בת עינא ימינא ושמאלא וכו' מה יהי' אסוותא דלהון מרה דעגלא וכו' שם ירעה עגל דא משיח ב"י דאתמר בי' בכור שורו וכו' ושם ירבץ דא משיח בן דוד חד אעבר רומי רבתא וחד אעבר רומי זעירתא וכו'. והענין כי אלין תרין אומין מלכות הרביעי שראה דניאל ערב רב וכו', ופי' רבינו שם דבהון חאבו ישראל זכרנו את הדגה וכו', ר"ל שהם הגורמים מנהון די פרזלא ומנהון חסף די פחר וכו', והם ב' התנינים שנבראו ביום ה' ושליטתם ברגלין ויגע בכף יריכו, והם בסוד העניים התלוים ברגלין כמ"ש רבינו בפי' לס"ד פ"א, ועליהם נאמר (ישעיה נ ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, והם עננים דמכסים על עינא וכמ"ש (ברכות נט ע"א) מיום שנחרב בהמ"ק לא נראה הרקיע בטהרתה, שהנבואה הוא ברגלין ומיום שנחרב בהמ"ק נסתם כל חזון, ושם הם גווני עינא גוונין דלא מתחזיין וגוונין דמתחזיין, ובגלותא הם מכוסים בעננים והם ב' הנ"ל דו"נ איהו בנצח וכו'. ושם הם תרין משיחין והם בסוד שור וחמור עשו שור בצפון כידוע וישמעאל חמור כמ"ש (בראשית כב ה) שבו לכם עם החמור וכו', סמא"ל ורה"ב ולעומתם ג"כ ב' משיחין משיח ב"י שור ומשיח ב"ד חמור, שמשיח ב"י יקדים בקץ של אחישנה שיזכו ישראל להגאל ע"פ דין בצפון בשור, משא"כ אם לא יזכו אז יבוא בעתה בסט' דחסד בסוף אלף הששי שאז יתגלה חסד בפומא דאמה רמ"ח עלמין אברהם יושב על פתח האוהל וכו', וכמ"ש (ישעיה מח יא) למעני אעשה וכמ"ש (סוטה מז ע"א) שמאל דוחה וימין מקרבת כמ"ש ברע"מ דמפקנו דלהון ברחמי ברחמים גדולים אקבצך ובחסד עולם רחמתיך וכו'. וז"ש אם זכו עם ענני שמיא וכו' והוא ע"י משיח ב"י שיקדים לבוא בזמן אחישנה שהוא מרה דעגלא, דע"י יעברו עננים דמכסים על עינא שהם ענני שמיא וכו'. משא"כ ח"ו אם לא זכו אז יהי' עני ורוכב על חמור שהוא משיח ב"ד לבד שגם משיח ב"י יבוא עמו ביחד ויהי' טפל למשיח ב"ד. עוד כיוונו במאמר זה במ"ש האריז"ל במ"ש בזוהר ובתיקונים בכ"מ במ"ש דהוו טעין חמרי, שהם הצדיקים שבאים בעוה"ז בבחי' נפש לבד כי רוח ונשמה שלהם נשאר למעלה בג"ע, ובמדריגת נפש שלהם הי' מתגלים לצדיקים שבעוה"ז וזה נק' טעון חמרא. וכן כאן כשישראל זכאים אז בא משיח עם כל הנר"ן שלו למטה, וז"ש עם ענני שמיא וכו' שהוא הרוח ונשמה שלו שבשמים ערב רב וכו', ופי' רבינו שם דבהון חאבו ישראל זכרנו את הדגה וכו', ר"ל שהם הגורמים והוא מדריגת אדם כידוע. אבל ח"ו כשלא יהי' זכאין אז תחילת ביאתו לעולם הוא במדריגת נפש שלו בבחי' טעון חמרא, והוא עני בדרגא דנוק' דלית לה מגרמי' כלום, רק שאח"כ בהדרגה יתוספו לו גם הארת נרנח"י שלו. ריב"ל אשכחי' לאליהו וכו' פשטות דברי המאמר קשה להבין ששאלו אם יש לו חלק לעוה"ב מה זו שאלה, ואם ח"ו לא יהי' לו חלק א"כ מי יזכה לזה והרי משנה מפורשת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ועוד יותר תמוה מה שהשיב לו אלי' אם ירצה האדון הזה שהרי עוה"ב אינו תלוי רק בבחי' החפשיות אם יצדיק האדם מעשיו והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אבל העיקר נ"ל ששאלתו הי' אם יצטרך לבוא לגלגול וכמ"ש האריז"ל במ"ש המלאך לדניאל ואתה לך לקץ ותנוח וכו', וע"ז השיב לו אם ירצה האדון הזה וכו' שסוד הגלגול הוא תלוי ברצון העליון בסוד הרדל"א שהוא למעלה מהשגת הנבראים, והוא בסוד הספיקות שברדל"א והבן. והיכן יתיב אפתחא דרומי וכו' דבר זה ביארנו למעלה שנשמת משיח הוא בתהום דבריאה שהוא מלכות דבריאה, והוא מ"ש במדרש (ב"ר פ"ב) והארץ היתה תוהו זו מלכות בבל וכו' על פני תהום זו מלכות אדום וכו' ורוח אלקים מרחפת וכו' זו רוחו של משיח, שחושב כאן כל הד' מלכיות שהם סוד כל מרכבה דסט"א ומלכות הרביעית הוא מלכות הרשעה מלכות הסט"א, שבבל הוא נגד ה' עילאה רישא דדהבא ולכן החריב בית ראשון שהוא ה' עילאה, ומלכות אדום נגד ה' תתאה ברגלין כמ"ש רבינו בפי' למס' ברכות פ' הרואה. ובגלות הרביעי גם שכינתא יורדת עד עפר והיא בתהום מלכות דבריאה, ולכן אמר ורוח אלקים מרחפת וכו' שהוא רוחו של משיח שהוא שם עם השכינה בתהום נגד רומי רבתא מלכות הרביעי', שעליו נאמר (שבת נו ע"ב) נעץ קנה בים וכו' שהוא תהום הנ"ל תה"ר בסט"א, ונגדו בקדושה הוא רוחו של משיח ממש, ושם הוא סבל מרעין עם השכינה שהיא חולה בגלותא כמ"ש ערב רב וכו', ופי' רבינו שם דבהון חאבו ישראל זכרנו את הדגה וכו', ר"ל שהם הגורמים בתיקונים וכמ"ש למעלה. ושם יתיב ביני עניי סובלי מרעין והם נשמות הצדיקים שפרחין עם השכינה כמ"ש (משלי כז ח) כצפור נודדת מן קנה וכו', והם אזלין ומתפרכין מדוך לדוך עם השכינה, ונק' עניים כמו השכינה דהיא עניא בגלותא וכמ"ש בהקדמת תיקונים (ד' ב ע"א) ולית צפור אלא שכינתא דאיהי מתתרכא מאתרהא הה"ד שלח תשלח וכו' ועוד כן איש נודד ממקומו דא משה דכתי' והאיש משה עניו מאוד וכו' דאתתרך רוחי' אבתרייהו ועוד כן איש נודד ממקומו מאן דאיהו איש צדיק דאזל נע ונד מאתרי' כשכינתא וכו', ופי' רבינו שם דנשמת משה מתלבש בכל דור בת"ח וצדיקים שבדור, ויסורי הצדיקים וגלותם הם יסוריו וגלותו שעליו נא' והוא מחולל מפשעינו. וכבר נת' שקץ של אחישנה הוא מוכן בכל יום אם ישובו ישראל והוא ביאת משיח ב"י, אבל משיח ב"ד זמן קבוע לו שא"א לו לבוא עד גמר התיקון והבירור, וכ"ז שלא נשלם התיקון עד סוף העקביים אז השכינה עדיין חולה שמתלבשת בקלי' לברר משם מה שצריך, וכן נשמת משיח ב"ד עמה קשור שם כמ"ש (שיר ז ו) מלך אסור ברהטים. משא"כ משיח ב"י הוא יכול לבוא בכל יום אם בקולו תשמעו, ועליו אמר דהוא שרי חד ואסיר חד וכו' ר"ל שביאתו יכול להיות אף שעדיין לא נתרפאו כל הכאבים, והם התלוים באיברי השכינה שהסט"א אוחזת בהם וצריכה להיות עמהם בגלותא עד שיבררו ויעלו עמה, ונמצא שאין הרפואה עדיין בשלימות וכ"ז שלא נשלם גמר הבירור אז עדיין הצדיקים נשמתן דלהון פרחין עמה עד שיבוא קץ האחרון וז"ש דכולהו שרו ואסירי בחד זימנא, משא"כ נשמת משיח ב"י שרי חד ואסיר חד דילמא מבעינא וכו' שהוא יבוא קודם הזמן ליגאול ישראל משעבוד מלכיות קודם גמר הבירור וכמ"ש, והבן דברים אלו מאוד. שאלו תלמידיו את ר"י בן קיסמא וכו' כבר נת' שרומי רבתא הוא מלכות דסט"א נגד שכינתא, ובגלותא אז שערי' שוממין וכו' טבעו בארץ שעריה וכו' שהם ערב רב וכו', ופי' רבינו שם דבהון חאבו ישראל זכרנו את הדגה וכו', ר"ל שהם הגורמים שערי צדק, והם ב' משיחין ב' דלתות וב' צירים שלה, ולעומתו שערי העיר בנוים על תילה שהם אחידים ברגלין. ובימות המשיח אז אתגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי וכו', שלא יהי' לו עוד יניקה מרגלין דידה ולכן יפול השער הזה. ולפי שמשיח יתגלה בתחי' ואח"כ יתכסה ואז יהי' חבלי משיח מרובים ושוב יתגלה שנית כמ"ש בזוהר, לכן אז ג"כ יפול השער הזה בעת גילוי הראשון של משיח שהקדושה יתעורר, ושוב יבנה בעת שיתכסה, ושוב יפול פעם שני ולא יחזור להבנות עוד שאז וביער רוח הטומאה וכו'. אם כך יתהפכו מערת פמייס לדם וכו' הוא כמ"ש למעלה שמערת פמייס הוא בהיכל זכות שמשם יוצא הירדן שהוא נהר דינור, ונגדו בסט"א היכל חובה, ובקדושה שם המים טהורים שהם בסט' דגבורה ובסט"א הם מים אחרונים חובה שהם מים בישין. וסוד ביאת משי"ח הוא משם שע"י יתעבר הנחש שהוא .בשמאלא היכל חובה דרך נחש עלי צור, והוא הנחש דזמין הקב"ה לההיא איילתא דאעילת רישא בין ברכהא שהם תרין משיחין כמ"ש ברע"מ פ' פנחס קול ה' יחולל אילות ויהיבת ע' קלין עד היכל הזכות, והם ע' שנין דחבלי משיח דנשיך הנח"ש, וכן משי"ח הוא נח"ש עילאה דקדושה דאולידת ע"י צערא ודוחקא כמ"ש שם בפ' פנחס וברע"מ פ' כי תצא, ועיי' בפי' רבינו בהיכלות באריכות בזה. והוא מ"ש שיהפכו מי מערת פמייס לדם שהוא סוד הלידה, ואין פתיחת הקבר בלא דם והם סיגי הדם היוצא בעת הלידה, וכמו שהי' במצרים אות הראשון בהפיכת מי היאור לדם והוא מפתח של חיה שמסור בידו של הקב"ה, והכל שם בהיכל הנ"ל, וכן מפתח של גשמים ושל תחה"מ ושל פרנסה הכל בברכת גבורה ודי בזה. (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב וז"ש לו מי יימא שכדבריך כן הוא, וע"ז השיב להם אייתו אשלי ומשחו כמ"ש (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וכו', ר"ל שהראה להם במופת שכל השתלשלות העולמות וצבא מעלה כולם הם בשביל הארץ והאדם, שהרי אפי' הגלגלים והמזלות וכוכבים כל א' מניע את חבירו וכל א' משתלשל מחבירו עד הגיע לד' יסודות התחתונים, וכל הד' יסודות כולם הם משמשים לארץ הלא שהרי עשויים למועדים וימים ושנים ולמאורות להאיר על הארץ, וכל הבריאה כולה הכל דבר א' רק מחובר מחלקים שזה מניע את זה וכל א' משתלשל מחבירו, וארץ התחתונה לעולם עומדת ואינה מניעה ומשמשת לצורך דבר אחר, הרי שהוא עיקר המרכז ואמצע כוונת הבריאה, וכן הארץ וכל אשר בה כולם משמשים לאדם, הרי האדם אשר עליו והארץ הם אמצע תכלית הכל. אמרי אית לן בירא בדברא וכו' כמ"ש (בראשית כט ב) וירא והנה באר בשדה וכו' כמ"ש בכ"מ ששפע העליון הוא הבאר והוא באר מים חיים כמ"ש (ירמיהו ב יג) אותי עזבו מקור מים חיים וכו', ובאר הזה הוא בעיר ירושלים של מטה שהוא מכוון נגד ירושלים של מעלה, וע"י שנחרב בהמ"ק גלתה שכינה כמ"ש ויצא מבת ציון כל הדרה וכו', והליכת יעקב ללבן לח"ל הי' הכנה ורמז לגלות ישראל, והוא מ"ש וירא והנה באר בשדה כמ"ש ארצה שעיר שדה אדום ידוע ציד איש שדה, שהוא מקום חורבה בלא ישוב, עכשיו נתיישבה כמ"ש (מלאכי א ד) כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות וכו'. וזה אמרו לריב"ח שאמר להם שתכלית הבריאה הוא הארץ ואדם אשר עליה בשביל התורה והמצות שאינו רק למטה, והשיבו לו שהיאך אפשר זה שהרי אנו שאין לנו תורה ולא מצוה ואעפ"כ עיקר הבאר והשפע ניתן לנו הרי שאין הדבר תלוי בתורה ומצות, וא"כ א"א לומר שעיקר מרכז הבריאה הוא הארץ הלזו. וע"ז השיב להם אפשילו לי חבלי מפארי וכו' כמ"ש (פסחים פז ע"ב) לא גלו ישראל אלא בשביל שיתוספו להם גרים וכו', והוא סוד הבירור (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב שהשכינה מתלבשת בלבושין נוכראין באתר דלאו דילה לברר משם מסוד מלכי אדום וכו', וכידוע שהם סוד מוץ ותבן עשו וישמעאל מסט' דאברהם ויצחק, וערב רב הם בסט' דיעקב והם הסובין הדבוקים בחטה עצמה והם הערב רב שמעורבין בישראל כמ"ש רבינו בפי' למס' ברכות ובכ"מ, ויעקב הוא החבל המשולש שהוא עד"א מטתו שלימה, וכל זמן שערב רב בישראל אי אפשר להחזיר השכינה מגלותא עד דיתמחון ערב רב מעלמא כמ"ש בכ"מ ברע"מ ותיקונים, וז"ש אפשילו לי חבלי מפארי וכו' ר"ל שכ"ז שהסובין דבוקים בחטה א"א להיות החבל מג' אבהן חוט המשולש קיים, שע"י החבל ימשכו הבאר למקומו הראשון כמ"ש (בראשית כט ב) והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה וכו' שהם ג' אבהן דהאי בירא אתשקיא מנייהו, וכ"ז שהסובין דבוקים ביעקב אז א"א להיות החבל נשלם וא"א למשוך הבאר למקומו. אית לן ריחייא דתבירא חייטי' וכו' כמ"ש (חגיגה יב ע"ב) שחקים שבו רחיים עומדים ושוחקים מן לצדיקים, והם ב' רגלין נו"ה שעליהם נאמר ושחקים יזלו צדק, ומשם כל השפע שהם אפיקי מים ערבי נחל דמתשקיין ממבועא דנחלא עמוקא, ושניהם משמשים דבר אחד שהם רחיים ורכב מעלה ומטה תרי פלגי גופא, והם ב' כרובים, ובגלותא אשתאר חד כרוב, דנצח אסתליק למעלה וכמ"ש רבינו בפי' להיכלות בסוד ב' היכלות עצם השמים לטוהר ומיום שנחרב בהמ"ק לא נראה רקיע בטהרתה, וכמ"ש (בראשית לב כה) ויגע בכף יריכו ותקע כף ירך יעקב וכו', והוא מ"ש שהרחיים הם שבורים ונפרדו זה מזה והוא צולע על יריכו וכו' שקיל פסקא וכו'. אמר כריכו לי מינה גורדי וכו' הם ב' משיחין משיח ב"י ומשיח ב"ד שהם בב' רגלין כמ"ש (ישעיה לב כ) משלחי רגל השור והחמור וכו', והם ב' תנינים שגידולם במים וכמ"ש אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל וכו' ואמרו (ב"ק יז ע"א) כל (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה וכו', והם בנו"ה ב' עמודים יכין ובועז. וכבר כתבתי בכ"מ ומבואר בכ"מ בזוהר ובכתבי האריז"ל ובדברי רבינו הגדול שאלו ב' משיחין הם בנו"ה שהם רחיים ורכב הנ"ל, ובגלותא הם נפרדים זה מזה ולע"ל אז יתחברו יחד וכמ"ש ביחזקאל (לז טז,יז) קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה וכו' ולקח עץ אחד וכו' ליוסף עץ אפרים וכו' והיו לאחדים בידיך, והוא חיבור הרחיים זה בזה בימות המשיח והם השוחקין מן לצדיקים מ"ן דמנצפ"ך, שצפ"ך הוא דרגא דאבהן בחג"ת, ומ"ן הם מ"שה ואהר"ן מעלה ומטה רישא וסופא דשמהן דלהון, והם תורה ע"י משה בנצח וגמ"ח באהרן בהוד שהיה אוהב שלום וכו', והם אשר יחזורו לנו לע"ל כמ"ש (ישעיה נד יג) וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, והוא המ"ן שיהיו נשחקין ע"י רחיים. וכ"ז שאין ב' משיחין אלו מתגלים א"א לחבר הרחיים זה בזה כי אם ע"י שהם עצמם ניצוצי נשמתין דלהון משם, וז"ש כרוכו לי גרדי מינה ואחייטי וכו' והבן. מישרא דסכינא במאי קטלי לה וכו' הוא מלכות הרביעית דהיא פרזלא וחסף די פחר, והם שני המלכיות המושלים יחד ואין מתערבין דא עם דא, והוא רחיים דתבירא שב' המלכיות הנ"ל הם בנו"ה ב' התנינים שאין להם יחוד שאלמלא נזקקין זה לזה וכו', וכמ"ש וילך עשו אל ישמעאל וכו' ואז מת ישמעאל וכו', והוא מ"ש מישרא דסכינא שעשו הוא חרב על חרבך תחי' פרזלא, והערוגה הוא עפר חסף די פחר, וכמו שאין הברזל נשרש בארץ והוא נפרד בפ"ע כמו כן כתי' ולא מתערבין וכו'. אמר להו בקרנא דחמרא וכו' כמ"ש רבינו בליקוטים שחי' הרביעית הוא י' קרנין כמ"ש וקרנין עשר לה, והד' חיות ג' ראשונות הם א'ריה ד'וב נ'מר נגד ג' אותיות ראשונות דאדנ"י, והרביעי חי' בלי שם והם י' כמ"ש. וביטול ממשלתה הוא ע"י משיח ב"ד כמ"ש (דניאל ז יג, יד) וארו עם ענני שמיא (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב וכו' ולי' יהב שולטין וכו', והוא סוד וירם קרן משיחו וכמ"ש וכל קרני רשעים אגדע ואז תרוממנה קרנות צדיק, והוא מ"ש (זכריה ט ט) הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור. והנה משיח ב"ד הוא חמור, ומשיח ב"י שור כמ"ש (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח וכו', ואין מלכות הרביעית נופל אלא ביד בניו של רחל כמ"ש אם לא יסחבום צעירי הצאן וכו' (ב"ר פע"ג) וכמ"ש והי' בית יוסף להבה וכו', ולכן ע"י שיתחבר משיח ב"י עם משיח ב"ד יכבושו שני המלכיות הנ"ל שהם מישרא דסכינא ע"י קרנא דחמרא ר"ל שור וחמור דקדושה בחיבורם יחד. וע"ז השיבו לו ומי איכא קרנא לחמרא שהרי כבר נחלקה מלכות ב"ד ומלכות יוסף זה מזה, וא"א לחמור להתחבר עם קרני השור. וע"ז השיב להם ומי איכא משרא דסכיני ר"ל שאדרבא בשור וחמור דסט"א אין חיבור וכמ"ש בדניאל דאין להם דיבוק זה לזה, וע"ז נאמר (דברים כב י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, משא"כ בשור וחמור דקדושה יהי' להם חיבור חזק ונצחי כמ"ש והיו לאחדים בידיך וכו'. אייתו לי' תרי ביעי וכו' רמזו בזה ענין נפלא, והוא ששאלתם לריב"ח הי' במה שאנו אומרים שנבדלו אומה הישראלית מכל האומות, שנפש העליונה מכסה"כ אינו יכול לחול אלא עליהם שהם מזרע האבות שנתבררו ונטהרו מזוהמת הנחש בחטא אדה"ר עד שהי' יעקב ובניו מטה שלימה זכים וטהורים, משא"כ האומות, וכמ"ש (שבת קמו ע"א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם משא"כ או"ה וכו', וא"כ מדוע גם בזרע ישראל נמצא ביניהם הרבה רשעים ומינים ואפקורסים והיאך משורש טוב יצא ענף רע, וכמ"ש (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת והיאך נהפכת לי וכו', עד שברוב הזמן באורך הגלות נמצאים רשעים הרבה בישראל עד שכמעט אין הפרש בין רשעי (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב ישראל לרשעי או"ה, וא"כ כל אפי שווין והיאך אתם אומרים שישראל נבדלו בצורתם ונשמתם מכל אומה ולשון. וע"ז רמזו לו במשל הב' ביצים שהביא א' מתרנגולת לבנה וא' משחורה, שהטוב נדמה ללבן והרע לשחור כמ"ש (חולין מז ע"ב) האי שחור אדום הוא אלא שלקה וכו' וכתי' (ירמיה יג כג) היהפוך כושי עורו וכו' שדימה מעשיהם הרעים של ישראל לכושיים, וכן דימה כאן ישראל ללבנה ואו"ה לתרנגולת שחורה לפי דעת ישראל, ואעפ"כ אין הפרש בין הבצים שלהם שדמות א' להם ואין הפרש בין זה לזה, וכמו כן נמצא שאין הפרש בין זרע ישראל דאבות הקדושים לזרע או"ה ששניהם רשעים גמורים וכמ"ש. וע"ז הראה להם ריב"ח בחכמה עמוקה במה שהביא להם ב' גבינות א' מעיזא חיוורת וכו' והענין ישמע חכם ויוסיף לקח, והוא כי ידוע שהולד נולד מכח האב והאם מב' טיפות שלהם, ובתחי' הם ב' טיפות לבד ואח"כ מתרקם הולד בבטן האם ונברר כל אבר לבד שבכח הזרע והטיפה האיברים הם בכח לבד, משא"כ בימי העיבור האם היא מציירת הולד וכמ"ש (איוב י י) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני דימה תחי' הזריעה שלהם לחלב ואח"כ צייר הולד לגבינה הנקפת האוכל לבד והמים נזרקים לחוץ, וכמו כן כתי' ותזרני וכו' זיריתני וזרזתני וכו'. והנה כבר אמר שלמה בחכמתו (משלי י א) בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, וכתבו המקובלים שהענין שבן חכם הוא מצד שגבר בו כח אב שהוא הטוב בסט' דימינא, משא"כ אם כח האם גובר יותר אז הוא בן כסיל, שלכן הנחש בא ג"כ בתחי' לחוה שהיא בסט' דשמאלא ובה נאחז הרע יותר וכח יצה"ר יותר שולט בה מבאב. והנה רבינו הגדול בפי' לשה"ש ע"פ אל תראוני שאני שחרחרת וכו' בני אמי נחרו בי וכו' כתב שכל אדם יש לו ב' נפשות א' מצד הארץ נפש היסודי והיא נק' אמו כמ"ש (איוב א כא) ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, וא' משמים נשמה עליונה והוא נק' כח (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב האב, ומצד נפש הארץ היסודי בזה שוים ישראל עם או"ה ולכן נק' בני אמי שהם אחים לישראל מצד אם, משא"כ מצד נפש העליונה אינם שוים כלל שנשמתם של ישראל מסט' דקדושה משא"כ או"ה, ולכן אמרו (יבמות סא ע"א) אתם קרויים אדם ואין או"ה קרויים אדם שנשמה עליונה היא מאב בסוד שם מ"ה, משא"כ נפש היסודי מארץ היא נפש הבהמית מצד ב"ן, וא"כ מזה נמצא שיש רשעים גדולי' גם בזרע ישראל מצד התדבקתם והתמשכם אחר נפש הבהמי היסודי שהוא כח האם המציירת הגוף וכמ"ש (ב"ר פל"ד) כי יצר לב האדם רע מנעוריו משננער מבטן אמו וכו' ר"ל ע"י ציורו באם כמ"ש, וכן האדם ע"י שכל חייו הגופניים באדמה הזאת נמשך אחר תענוגי הזמן. והוא מה שרמז להם ריב"ח שהם דימו דבר זה לב' ביצים של ב' תרנגולות, שאין זה דמיון טוב שהרי הביצה אין בה רק זרע האב והאם קודם הריקום, ובזה אין טוב ורע שייך כלל כל זמן שלא נתרקמו באיברים בבטן האם שמצד זה נמצא היצה"ר, ולכן דימה הוא הדבר לב' גבינות וכו' שהוא אחר הריקום והציור כמ"ש וכגבינה תקפאני, ובזה השיב להם תשובה ניצחת על דבריהם והבן. אמרי לי' ורצוצא דמית וכו' דבר שאלה זו הוא שייך לשאלה ראשונה הקודמת, והוא שאחר שהוכיח להם שבאמת נשמות ישראל נשגבה מקדושה עליונה, והרשעים שנמצאים בהם הוא רק מצד דביקות נפש הבהמית מיסוד הארץ אחר שנתגדל בה ונשרש בתאות עוה"ז, וא"כ קטני בני ישראל אשר עדיין לא נשרש בהם כח התאוה הרעה מנפש הבהמיי' מדוע נגזר עליהם לפעמים מיתה וכליון, ומדוע נתגבר הכורת וכח הרע והעונש שהוא סט"א על הקדושה, וע"כ צ"ל שאין הפרש בין נפשות ישראל לאו"ה והכל במקרה וטבע ואין הדבר תלוי בהשגחה ע"פ העבודה והתורה. וע"ז השיב להם מהיכא דעל ר"ל כידוע בסוד הגלגול והעיבור, שלפעמים מת כשהוא קטן מצד חטא הקדום לו בגלגול הקודם שהי' צריך לבוא (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב מחדש בגלגול להשלים ימיו הראשונים. והוא מ"ש מהיכא דעל ר"ל גלגולו הראשון שהביאו להתגלגל פעם שנית מצד מעשיו הקדומים, וכידוע כ"ז למשכילים בחכמה שבמעט ימים שחי משלים את חוקו מה שחסר לו בראשונה. אחוי לן מנא דלא שוי לחבילא וכו' גם זה שאלו בויכוחם לריב"ח להוכיח שאין הדבר תלוי במעשה התורה והשגחה ולא נברא העולם בשביל תכלית זה, שהרי כל פועל אומן משכיל אינו פועל שום דבר לריק שיצא שכרו בהפסידו, וא"כ אנו רואים שכמה בני אדם באים לעולם ומבלים ימיהם בתאות עוה"ז וגם מרבים לחטוא, וא"כ לא השלימו רצונו ית' בכוונת הבריאה והיאך יתכן שהי' הדבר הזה בכוונה מאתו ית' ובהשגחתו, וע"כ הוכיחו מזה שהוא ית' נעלם מברואיו תכלית ההעלם והסילוק ואינו מטפל בהם, וכל הבריאה הוא רק כצל הנמשך מן הכותל וכדעת הפלוסופים הקדמונים שהם היו סבי דבי אתונא כידוע במחברים. אייתי בודיא וכו' גם בזה הייתה תשובתו להם בחכמה נפלאה כמ"ש שבאמת גם הרשעים הבאים לעולם יש בהם צורך לעולם כמ"ש (משלי טז ד) וגם רשע ליום רעה, שיש כמה דרכים בזה או שצריך לו לאיזה דבר טוב שיצא בו מה שדבר זה לא יוכל להיות נעשה ע"י אחר, ולטעם זה אף שרעותיו ועונותיו הם מרובים מזכיותיו מ"מ בשביל דבר הטוב המעט שבו צריך לבוא לעולם, כי א"א לבריאה להיות נגמר בלעדו, שכל סדר הבריאה מתחי' עד סוף שית אלפי שנין הוא סדור א' תלוי ונקשר זה בזה, ואם יהי' חסר דבר א' אין הבריאה בשלימותה ותיקונה. וגם לפעמים צריך הרשע לחיות בעולם בשביל להיות נצפן לצדיק חול חוטא וכמ"ש (איוב כז יז) יכין וצדיק ילבש, או כדי שיהי' הצדיק נענש ע"י כמו ישראל ע"י או"ה וכל זה לתכלית הטוב. וכמו כן כמה דרכים לפניו ית' אשר נעלם מאתנו, ועל כל זה כתי' (ישעיה נה ח) כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו'. וזה הראה להם במשל המחצלת אשר פשטו (198) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – בכורות דף ח ע"ב אותה וצריך לסתור הכותל להוציאה, אף שהפסד הכותל יותר הרבה מכל שיווי המחצלת, מ"מ אם צריך הוא למחצלת שא"א לו זולתו, וא"א להוציאו מן הפתח באופן אחר הוא סותר כותלו, וכמו כן הוא ענין זה והרי זה תשובה נצחת מאוד להשיב לאפקורוס והבן. (203-204) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – נדה דף לא ע"ב ואמר ר' יצחק כיון שבא זכר בא שלום בעולם וכו' כי הזכר נוטל ב' חלקים שלו ושלה והם ב' עטרין של הדעת חו"ג שהם מים ואש ביחד וכמ"ש עושה שלום במרומיו שמים אש ומים, ונוק' נוטלת עטרא דגבורות לבד וכמ"ש (ברכות נא ע"ב) אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, וכן יום ולילה היום כולל שניהם כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, וכן אדם שניהם ביחד נק' אדם. ולכן הנקבה לית לה מגרמה כלום ומקבלת מזונא מדכו' וכמ"ש בא זכר בא ככרו בידו וכו' נקבה אין עמה כלום וכו' כי החסדים הם בולטים משא"כ הגבורות הם בסוד החפירה שקיע לגיו ולכן נק' נקבה. ובא זכר בא ככרו בידו כי מסט' דחסד בא מזון לעולם וזן בחסדו כל בשר כמ"ש בהיכלות, ואף ששולחן הוא מצפון כבר ת' רבינו הגדול שם שהענין כי עיקר המזון מחסד שלכך זן בחסדו כל בשר בין לטובים ובין לרעים, רק שמימינא בא לשמאלא שהוא סוד (תהלים קמה טז) פותח את ידיך שני הידיים, והם שני ההיכלות אהבה וזכות, וז"ש כאן בא ככרו בידו שהם בי הידיים שהוא נותן אח"כ לנקבה. שאלו תלמידיו את ר' דוסתאי ב"ר ינאי וכו' משל לאדם שאבדה לו וכו' כמ"ש (סוטה ב ע"א) מ' יום קודם יצירה ב"ק יוצאת בת פלוני וכו', שביצירת הזכר מזמינים לו בת זוגו שהוא הנפש נוקבא דילי' של הרוח, והם משורש אחד והנוקבה כלילה בזכר כמו בגוף אדה"ר שהי' אחת מצלעותיו, ואח"כ נפרדת ממנו וקשה לו למצוא בת זוגו כידוע בכ"מ, ולכן צריך הוא לחזור על אבידתו. וכן הוא למעלה בשרשו וכמ"ש ברע"מ פ' משפטים (ד' קיד ע"א) פקודא בתר דא להשיב אבידה וכו' אמר בוצינא קדישא קוב"ה עתיד לאהדרא לך אבידה דאבדת בגין ערב רב ודא כלה דילך דבזימנא דעבדו ערב רב ית עגלא נפלת כלה דילך וכו', וכמו כן כל אדם בעונות שקדמו לו בגלגולים הראשונים אובד בת זוגו וקשה לו למצוא אבידתו. ומפני מה איש פניו למטה וכו' כי דכורא הוא משפיע למטה (203-204) ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) – נדה דף לא ע"ב משא"כ הנוקבה מקבלת לכן פני' למעלה, והם בסוד מים ואש מים יורדים למטה ואש עולה למעלה, וז"ש זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת ר"ל זה מחסד דכו' וזאת מנוקבא גבורות. והוא מ"ש מפני מה זה מקבל פיוס וכו' זה ממקום שנברא וכו' כי האיש מחסדים חסד ורצון משא"כ נוקבא דין קשה, ולכן אינה מקבלת פיוס. ופיוס דילה הוא ע"י דכורא כמ"ש (עירובין ק ע"ב) שמפייס ואח"כ בועל, והוא בנשיקין דרחימותא ובחיבוק בסט' דאהבה כידוע בסוד יחודא דק"ש ואח"כ באמת ויציב ברצון שהם ב' היכלות אהבה ורצון. וכן מ"ש מפני מה איש קולו עב וכו' שדכורא הוא מסט' דאבא ששם הוא במחשבה בחשאי, משא"כ נוקבא מאימא שהיא בקלא קול גדול ולא יסף, ושם סוד שמן וקטרת שמן הוא בחשאי וקטורת בקלא, וסוד קול שמחה על היין ואין אומרים שירה אלא על היין והם הגבורות וסוד שיר הלויים והוא מ"ש זה ממקום שנברא וכו' שנא' כי קולך ערב וכו' והבן. ספר אור תורה לרבינו המקובל האלקי רבי יצחק אייזיק חבר זיע"א תלמיד הגרמ"מ משקלאוו זיע"א (208) ספר אור תורה – אות כז (כז) והענין כי עקר גלות הזה הכל בעון פגם הדבור בלשון הרע ושנאת חנם, וכל זה גרם בטול תורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערכין טו, ב) מרפא לשון עץ חיים (משלי טו, ד), מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע יעסוק בתורה, ולכן גלות הזה, הוא בא על ידי שגרמו ישראל למשה לחטוא בסלע בדבור, על שלא דבר אל הסלע, ואמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני רמז תשס"ג) על פסוק ודברתם אל הסלע (במדבר כ, ח), שנה עליו פרק אחד כו', והמים שבסלע הוא סוד התורה כמבואר בזהר הקדוש ובתקונים, שעל ידי שלא דבר אל הסלע, גרם שכחה בתורה, כמו שהארכתי בזה במקום אחר. ועל ידי זה נסתם הסלע, בבחינת מאמר סתום, והנחש כרוך עליו ביותר, כמו שנאמר, דרך נחש עלי צור כו' (משלי כט, כז), שמאחר שנסתם הסלע, וקשה להשיג התורה כי אם על ידי טורח גדול מאד, להוציא טפין טפין, ואין מוצאים הלכה ברורה במקום אחד, על ידי זה הנחש יצר הרע מפתה אותו, מה בצע לך לעסוק בתורה, שאי אפשר לך להשיגו, והוא ענין התעלמו של משה רבנו עליו השלום, שהוא מאיר בכל נשמות תלמידי חכמים שבדור, אבל הוא בהעלם גדול, ולא ידע איש את קבורתו (דברים לד, ו), שהוא קבור בכל הולך על גחון כמו שכתוב בזהר הקדוש, שהוא הנחש שמתגרה ביותר בתלמידי חכמים לבטלם מתלמוד תורה. והענין כי הנחש נקצצו רגליו, ואין לו מקום לעמוד, כי אחוז בסטרא דשקרא, ושקרא לא קאי (שבת קד, א), כי על ידי שדבוק בתורה, ממילא יבין תחבולותיו של היצר הרע, והיאך הוא מכון להפילו לבאר שחת, וממילא ידחה ממנו. ולכן נקראת התורה אמת (שנאמר אמת קנה ואל תמכור, משלי כג, כג), דאמת מלבן לבוני, ויש לו מקום קיום, לבלי ימוט לעולם, ולכן הוא רודף מאד בתר רגלין, ומעלים אור התורה מן האדם, כדי שיהיה לו בית אחיזה ומקום עמידה על ידי שיתבטל מן התורה, ואז יהיה מסור בידו, לכל אשר יחפוץ יטנו, (208) ספר אור תורה – אות כז והולך אחריו כשור לטבח יובל. ועקר פתוייו, במה שמראה לו שמארי תורה הם עניים, ואין להם במה להתפרנס, ומשפיל ערכם, עד שבעונותינו הרבים תלמידי חכמים מבוזים בעיניהם של העוסקים בהבלי עולם הזה, ומרבים כסף וזהב, והוא גלות משה רבנו עליו השלום, בין הערב רב כמו שכתוב בזהר הקדוש ובתקונים בכמה מקומות, ולכן על ידי זה הגלות מתגבר ביותר, כי אין לו אחיזה, רק כאשר פורקים עול תורה, שהוא שרו של עשו, שברכתו על ידי שאין קולו של יעקב כו'. ולכן משיח לא יבא כי אם בזכות התורה, כמו שנאמר עני ורוכב על החמור (זכריה ט, ט), שעליו נאמר נבזה וחדל אישים כו' (ישעיה נג, ג), שהם התלמידי חכמים העוסקים בתורה מתוך הדחק, וחמור רומז על עסק התורה כמו שנאמר רוכבי אתונות צחורות כו' (שופטים ה, י), וכמו שאמרו (עבודה זרה ה, ב) לעולם ישים אדם עצמו כשור לעל וכחמור למשא כו', וכמו שנאמר יששכר חמור גרם כו' (בראשית מט, יד). ולכן אמרו דהוא קבור בכל הולך על גחון, כי נחש עפר לחמו, וכן כל דאתיין מסטריה, דעוסקים רק בעניני עולם הזה החמרי, ורחוקים מן התורה שנמשלה למים (שנאמר הוי כל צמא לכו למים), כי ידוע שכל נחשים מתבטלים על ידי המים, וכן כל כחות הסטרא אחרא ויצר הרע, מתבטלים על ידי התורה. ולכן כמו שנשמת משה נתעלם ונגנז ולא ידע איש את קבורתו, כמו כן נתעלם קץ האחרון, כי אי אפשר לו להתגלות כי אם בזכות התורה שאז יתגלה נשמתו, וכמו שנאמר עד כי יבא שיל"ה (בראשית מט, י) זה משה. (209) ספר אור תורה – אות מד (מד) ונקרא רע, אהוב כו' כמו שאמרו (שבת י, א), שהוא שתף עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, כמו שכתוב בירושלמי (מובא במדרש אגדה ואתחנן קפא) על פסוק, ואשם דברי בפיך כו' ולאמר לציון עמי אתה (ישעיה נא, טז), אל תקרי, עמי אתה אלא עמי אתה, וכמו שכתוב בהקדמת הזהר הקדוש (דף ה, א), מה אנא במלולי דילי עבדית שמים וארץ כן אתה כו' כמו שכתוב שם, שבכל חדושי תורה שמחדש הצדיק בעולם הזה, עושה שמים חדשים וארץ חדשה, שעל זה נאמר, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו' (ישעיה סו, כב). והוא על ידי חדושי תורה כמו שכתבתי בזה במקום אחר באריכות כו', שזה שנאמר, נאם ה' (בראשית כב, טז), רצה לומר על ידי הבל דבור של התלמיד חכם, שגורם גם כן שהקדוש ברוך הוא אומר בשם בשר ודם המחדשו, על ידי זה נברא בכל עת עלמין חדתין כמו בתחלה, שעל ידי מאמר פיו יתברך נברא העולם. ונקרא אהוב, כידוע שבגדר אהבה שיך במי שיש לו התיחסות עם האוהב, כאב האוהב את הבן אשר הוא חלק מחלקו, וכמו כן הדבוק בתורה, שהוא כאלו מתדבק כביכול בשכינה, שאוריתא וקודשא בריך הוא וישראל חד הוא (זהר אחרי עג). ולכן אמרו (פסחים כב, ב, ועוד בכמה מקומות), את ה' תירא (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים, כביכול השוו עבד לרבו. וגם הוא אוהב את המקום, כידוע שאי אפשר לאהוב שום דבר, כי אם ביודעו ומכירו את יקר ערכו וגדלו, ובלתי אפשר להשיג את יקר תפארתו יתברך כי אם על ידי התורה. ונמצא שאי אפשר לבוא למדרגת אהבה, כי אם כשעוסק בתורה לשמה, שאז הוא אוהב את המקום, ולכן אהב"ה ואח"ד הם שוים, שאהבה בא על ידי שמתיחד ומתדבק בשמו יתברך כמבואר. וגם הוא אוהב את הבריות, מאחר שמתדבק בדרכיו יתברך, כמו שהוא יתברך משפיע בטובו לכל בריותיו וחפץ בטובתם, כמו כן אוהב הוא את הבריות כלם. וגם (209) ספר אור תורה – אות מד מאחר שהוא המשפיע להם חיות, על ידי עסק התורה שהכל תלוי בה, ואם כן אין לך אוהב את הבריות יותר מזה, וגם משמח את המקום, שהתורה היא כלי שעשועיו יתברך ועקר שמחתו בה. והענין כי אחר שחרב בית המקדש, כביכול הוא יתברך מתאבל, והקדוש ברוך הוא יושב על כל משמר ומשמר ושואג כארי כו' (ברכות ג, א), ובגלות כביכול אין שמחה לפניו כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ועל ידי התורה שעוסקים בגלות הם גורמים כביכול שמחה למעלה. ואמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה, ב), ומי איכא עצבות לפני המקום, והא כתיב, עז וחדוה במקומו (דברי הימים א טז, כז), ומשני הא בבתי גואי הא בבתי בראי כו', ויש בזה כונה עמוקה, כי כל הבריאה כלה הוא מכנה בשם בית כביכול, ששכינתו שם והוא ביתו ודירתו. ויש בתי גואי ובתי בראי, שבתי בראי הם הכלים וחיצוניות העולמות, כמו באדם שיש בו גוף ונשמה, ובתי גואי הם פנימיות העולמות, וכל הפגמים והקלקולים הכל מגיע לחיצוניות העולמות, אבל בבחינת הפנימיות אין שום פגם וקלקול שיך. וכמו שאנו רואים באדם, שבגוף שיך קלקול ותקון, פעמים בריא פעמים חולה, הכל לפי ענין המתחדש בו בכל עת, ובית המקדש שהיה ציור כל הנבראים ומרכז כלם, כמו שכתוב בספרים, כשנחרב, הגיע הפגם לכל חיצוניות העולמות, ושם שיך בחינת עצבות ובכיה, מאחר שאין לנו קרבנות ולא מקדש שיהיה נתקן החיצוניות ושיהיה שלמות ישראל מתגלה לכל רואיהם, שיכירום כי הם זרע ברך ה'. ומכל מקום נשאר לנו התורה הזאת שהיא פנימיות העולמות כלם, ואין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברכות ח, א), וזהו ממש הבית המקדש, והוא מדרגה יותר גדולה, שהוא הפנימיות כשהאדם עוסק בתורה גורם להארה פנימיות כל הנבראים, ובזה נכר מעלתו בעלמין דיליה, אף על פי שבעולם הזה הוא שפל ובזוי, כמו שנאמר, כן משחת מאיש מראהו כו' (ישעיה נב, יד), שהכל קאי על (209) ספר אור תורה – אות מד תלמידי חכמים שבדור שהם מבוזים בין הערב רב, מכל מקום גדלתו ותפארתו נכר בשמים ממעל, ומכריזים לפניו הבו יקר כו' ובזה יש שמחה בבתי גואי, וזה שאמרו משמח את המקום משמח את הבריות, שכל עלמין דלעילא וכל צבא מעלה שמחים בתורתו ונהנים על ידו. (215) ספר אור תורה – אות פ (פ) זה כבר בארתי למעלה, שהתורה נקראת מים טהורים וזכים, אבל חכמה חיצונית והיא הפילוסופיה הארורה נקראת מים עכורים, שמעט החכמה אשר בה, היא מה שיונקת מסטרא דקדשה, ונתערב טוב ברע. והוא בסיגי הנחש אשר עפר לחמו, והוא מים מגולים ששתה מהם הנחש, והוא ענין שצריך להסתיר פנימיות חכמת התורה כמו שכתבנו למעלה, שלכן נמשלה התורה לשלש משקים הללו, מים, יין, וחלב (תענית ז, א), שהם נפסלים בהסח הדעת, והיינו בגלוי, שהנחש שותה מהם ומטיל בו ארס. וכמו כן, מי שמגלה סתרי התורה למי שאינו ראוי, שהוא מסטרא דנחש, הוא מערב בו סם המות בעונותינו הרבים, כאשר ראינו כמה פעמים שגרם מה שגרם. ולכן אמרו רבותינו ז"ל גם כן שאסור ללמוד תורה ממי שאינו הגון כמו שאמרו (מועד קטן יז, א) אם דומה הרב למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו כו', כי הוא מערב בו דברים עכורים, כמי שאין דעתו יפה לברור אוכל מתוך הפסולת ולהסיר זוהמת הנחש ממנו. אז הוא מתחיב בנפשו ממש, על ידי סם המות המערב בו. ועל זה אמרו (יומא עב, ב), זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו כו', ועל זה אמרו בפרקי אבות (פרק א משנה א), חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים כו'. והוא חכמה חיצונית, שהיא האשה זרה שכנה אותה שלמה המלך עליו השלום, שכתוב בה "כי נפת תטפנה כו', ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות, רגליה ירדות מות כו'" (משלי ה, ג-ה). ועל זה הזהיר שלמה באמרו, "שתה מים מבורך" (שם ה, טו), רצה לומר, שלא תעסוק רק בחכמת התורה לבד דכולא בה, וכל החכמות הם כלולים בה, כמו שכתב הרמב"ן בהקדמתו בבאור התורה. ועל זה הוכיח ירמיה הנביא באמרו, "כי שתים רעות עשה עמי, אתי עזבו מקור מים חיים, לחצב להם בארות בארת נשברים, אשר לא יכלו המים" (ירמיה ב, יג), והם העוזבים (215) ספר אור תורה – אות פ חכמת התורה, שהוא אמת מים חיים, ואין בהם נפתל ועקש ובריאים לנפש להדריכה בדרך חיים, ועוסקים בחכמת הפילוסופיא הארורה "אשר רבים חללים הפילה" (משלי ז, כו) בעונותינו הרבים, והם ב' רעות באמת, א', שבאותו העת עוזבים ומתבטלים מן התורה, שנפסק מקשר החיים, והב' אשר חוצב לו בורות נשברים, והם מעט מים המכונסים שם, אשר הסטרא אחרא יונקת מאחורים דקדשה, שכל זה בא מצד שנשברו הלחות הראשונות, שעל ידי זה על ידי חטא העגל חזרה זוהמת הנחש. ולכן נקראים בורות נשברים, אשר לא יכילו המים, כי נתערב ונכנס בטיט ורפש של הנחש בעצמו, שחס ושלום מזה יבא לידי כפירה באלקים חיים, ולהכחיש בהשגחה ובנסים, ונפלאות, ונבואה, ורוח הקדש, ותולים הכל בטבע. וכן מי שהולך אחר שכלו בעבודת ה', שלא על פי דרכי התורה המסורה לנו מפי חכמינו הקדושים, אשר קבלו איש מפי איש, ממחצב הראשון מפי ה', ועל פי דברי חכמים האחרונים, אשר העמיקו לפלפל ולסלסל בתורתנו הקדושה, על פי הדינים המסורים בידינו בשלחן ערוך המסור לפנינו, וחושב מחשבות אחרות וכו' היא מעצת הס"ם וכת דיליה, אשר ממתיק לו דרכיו, והוא מערב בטיט ורפש, והם מים עכורים ממש. ולכן האדם הישר הולך, אשר חס על נפשו ועל כבוד קונו, יתרחק מכתות חדשות המתחדשים בכל עת, האומרים זה הדרך לכו בה, והוא עקר העבודה, "בני אל תלך בדרך אתם, מנע רגלך מנתיבתם" (שם א, טו), וחס ושלום שלא לסור מן הדרך הכבושה לרבים מימים הקדמונים, לילך בדרכים אחרים אשר הם מסכנים מאד, ואז טוב לו. ספר יד מצרים לרבינו המקובל האלקי רבי יצחק אייזיק חבר זיע"א תלמיד הגרמ"מ משקלאוו זיע"א (253) ספר יד מצרים – פירוש הגדה של פסח (המשך) אלו האכילנו וכו'. הזכיר נתינת שבת לישראל בפ"ע ולא כללו בכלל התורה והמצוות ששבת היא שקולה כנגד כל התורה, והוא מראה מעלת ישראל, ולכן ניתן להם אותו יום ששבת הוא יתברך בבריאת עולמו, וכמו ששבת הוא מרכז כל הבריאה שהוא נקודה אמצעית של כל דבר הנבחן בו' מרחקים, ולכן יום שבת מקיים כל מה שנברא בו' ימי המעשה, וכמו ששבת לא היה בו שום בריאה ואעפ"כ הוא מקיים כל הבריאה, כמו כן ישראל אין להם שום מציאות בעולם, כי אין מזל לישראל, ואעפ"כ הם קיימים, והוא מ"ש "אות היא ביני וביניכם" וגו'. ולכן ניתן להם יום שבת, כמ"ש "ראו כי נתן לכם את יום השבת" וגו', להורות שלא יחשבו ישראל שאם יקיימו שביתת שבת מכל מלאכת מעשה לא יהיה להם במה להתפרנס, שאין הדבר כן, שישראל מזונם תלוי למעלה מן הטבע, ואדרבא יום שבת נותן ברכה לכל הימים ע"י מה ששובתים ממלאכה לעסוק בתורה ובעבודת ה' באהבה, כמו שישראל ניזונו ע"י מן, לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, ולכן ניתן להם שבת במרה, קודם מתן תורה, כמ"ש ששבת הוא קירוב ישראל אליו יתברך, והכל היה הכנה לישראל לקבלת התורה, במן ושבת וקירוב הר סיני כמו שיתבאר בס"ד. אלו נתן לנו. ידוע מאמרם ז"ל "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן", והענין כי עיקר חטא עץ הדעת היה שפרי זה גרם תאוה לאדם לחקור במושכלות בשכל האנושי להבחין טוב ורע ע"פ שכלו, ושלא לסמוך על האמונה לבד, שהיא התורה, עץ החיים, שעל ידה האדם חי לעולם, וכמ"ש בזה הגר"א מווילנא, ומזה נמשך טעות כל האפיקורסים הקדמונים שהכחישו מציאותו והשגחתו יתברך, הכל ע"פ חקירת שכלם המזוהם, וזה בא הכל מסיבת חטא עץ הדעת, והוא זוהמת הנחש והסט"א המבלבל שכלו של אדם, וישראל שעמדו על הר סיני וראו עין בעין מראות (253) ספר יד מצרים – פירוש הגדה של פסח (המשך) אלהים וכל מרכבה העליונה, כמ"ש "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם", והוא אמונת התורה עץ החיים, וז"ל שפסקה זוהמתן וחזרה ע"י חטא העגל, שנמשכו אחר חקירת שכלם ע"פ דעת הערב רב שהטעו אותם, כמו שהארכתי בזה במ"א. |
