ספר "הערב רב" וכל המסתעף חלק ה' - [5]
על פי ספר הזוהר הקדוש סדר דברים
"מפעל הזוהר העולמי" - שע"י "חברה מזכי הרבים העולמי"
מיסודו של הגה"צ רבי שלום יהודה גראס כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א
"MIFAL HAZOHAR Hoilumi" - C\o CHEVREH MAzakei Harabim Hoilumi
Under The Supervision Of Rabbi Sholom Yehuda Gross
The Head Of The Rabbinical Court Of Holmin
קהל האלמין -
רחוב נחל לכיש 24/8 - רמת בית שמש 99093 - ארץ ישראל
Cong. Of Holmin - Nachal Lachish 24/8
-
Ramat
Beth Shemesh 99093, Israel
-
Tel:
011-97254-843-6784
ערב רב
על פי הזוהר והאריז"ל וספרי קבלה מוסר וחסידות ח"י כרכים
EREV RAV
BY THE ZOHAR HA'KADDOSH
& THE ARIZ"L & THE SIFREI KABALAH & MUSAR & CHASIDUT
18
volumes
הערב רב וכל המסתעף חלק חמישי [5] על פי ספר הזוהר – סדר דברים, - יצא לאור ע"י ועד גילוי פני הערב רב, מנחם אב תשס"ד לפ"ק – כ"ד עמודים
|
ספר "הערב רב"
וכל
המסתעף
חלק ה' - [5]
על פי ספר הזוהר הקדוש
סדר דברים
בו יבואר גודל ענין חיוב הלימוד ולחקור מעשי וענין ה"ערב רב", ואיך שצריכים ללחום נגדם, שמקלקלים את כל עם ישראל בכל העולם כולו, ועוקרים כל המצות שבתורתינו הקדושה, כמו שכתב הגאון הקדוש מווילנא זיע"א, שישנם חמשה מיני ערב רב, והם: א)בעלי מחלוקת ובעלי לשון הרע, ב)הרודפים אחר התאוה כמו זנות וכדומה, ג)הרמאים שמראים עצמם כצדיקים ואין לבם שלם, ד)הרודפים אחר הכבוד ובונים חרבות לעשות להם שם, ה)הרודפים אחר הממון. והמחלוקת תחילה, כי המחלוקת כנגד כולם, והם נקראים "עמלקים", ואין בן דוד בא עד שיעברו מן העולם, ועליהם נאמר (דברים כה, יט): "תמחה את זכר עמלק" כמבואר בזוהר. (אדרת אליהו פרשת דברים)
גם יבואר בו השכר הגדול למי שעוסק להציל את עם ישראל מן הערב רב, ומעורר את הרבים שלא יפלו ברשתם ח"ו.
עוד יבואר, שהערב רב הם רמאים כנחשים ועקרבים, כמבואר בזוהר חדש וז"ל (זוהר חדש פרשת יתרו מאמר ז' ימי בראשית):
"אבל נחשים ועקרבים יש בו – ונחשין ועקרבין דילה אינון ערב רב".
עוד יבואר בו העונשים הגדולים אשר מענישים את האדם בזה ובבא, ושאין אדם יכול לשער עד כמה שיסבול בזה ובבא על זה שעזר את הערב רב, והפגם הגדול הנעשה על ידי אלו העוזרים להם, וגודל החיוב שמוטל על כל איש ואיש להיות בקי בהם בפרטותיהם ודקדוקיהם, כדי שלא יכשלו חס ושלום לבנות בתי עבודה זרה של דור הפלגה של הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם (בראשית יא, ד), כי בזה תלוי יסוד קדושת ישראל, ובו תלוי גם כן ביאת משיח בן דוד, כמו שגילה לנו רבינו חיים וויטאל זיע"א תלמיד האריז"ל בספרו הקדוש עץ חיים בהקדמתו.
* * *
הספר נדפס לזכות את הרבים - ונחלק בחנם לכל דורש ומבקש
הרשות נתונה לכל מי שברצונו להדפיס קטעים מספר זה או כל הספר בכל לשון שהוא בכל מדינה ומדינה, כדי להרבות תורה ויראת שמים בעולם, ולעורר לבות אחינו בני ישראל בתשובה שלימה
אוסף ענקי כעין זה עדיין לא ראה אור הדפוס עד היום הזה ועכשיו באחרית הימים נתגלה האור הגדול הזה לאור החזיון הנורא שנתגלה אצל הכותל המערבי שריד בית מקדשינו בחודש ניסן דהאי שתא שנת תשס"ד לפ"ק.
אם אתה רוצה לדעת מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעכב את גאולתינו ופדות נפשינו רחמנא ליצלן, תלמוד בעיון בספר הזה.
* * *
במקום הקדמה
וְהִנֵה מַה שֶּכָּתַב בִּתְּחִילַת דְבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל
אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרֵיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי
לְגַרְמֵייהוּ וכו', עם היות שפשטו מבואר ובפרט בזמנינו זה
בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר
עסקם בתורה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות וגם להיותם מכלל
ראשי ישיבות ודייני סנהדראות להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ
ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים מגדל וראשו בשמים.
ועיקר סיבת מעשיהם היא מה שכתב אחר כך הכתוב ונעשה לנו שם.
ככתוב בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ה ע"ב וזה לשונו על פסוק
אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מינים יש בערב רב ומן הג' מינים
מהם הוא הנקרא כת גבורים דעלייהו אתמר המה הגבורים אשר מעולם
אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר
ומגדל וגו' ונעשה לנו שם בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות ושוין
בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמה אלא למעבד לון וכו' והנה על
הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה
שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם.
תוכן עניני "ערב רב" מספר הזוהר הקדוש סדר דברים זוהר חלק ג' פרשת עקב, רעיא מהימנא, דף רע"ג עמוד א' זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ו עמוד ב' זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ז עמוד ב' זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ט עמוד א' זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רפ"ב עמוד א' ספר הזוהר סדר דברים
למבצע על שני ככרות בשבת דאינון רמיזין בתרי לוחי אורייתא דאתייהיבו בשבת זוגות. דביומא תליתאה נחתו דביה תרי זמני טוב ובשבת אתייהיבת תרין נוקבין לתרין טבין ואע"ג דאוקמוה דשדים ממנן על זוגות כמה דאוקמוה שני ביצים שני אגוזים הלכה למשה מסיני שלוחי מצוה אינן נזוקין . [שני לבצוע על שני ככרות בשבת, שהם רמוזים בשני לוחות התורה שנתנו בשבת זוגות, שביום שלישי ירדו שבו שתי פעמים טוב, ובשבת ניתנה שתי נקבות לשני טובים, ואף על פי שהעמידוהו ששדים ממונים על זוגות, כמו שהעמידוהו שתי ביצים שני אגוזים הלכה למשה מסיני, שלוחי מצוה אינם ניזוקים].
תימא והא תנינן אין מתחילין בשני ואין מסיימין בד' דהיינו בב"ד עם ערב רב דלא הוו שלוחי מצוה דלא אתגיירו לשם שמים ולבתר דאתעברו מעלמא מני קב"ה לנטלא שני לוחות אבנים כראשונים ואמר (שם) וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות וגו'. [ואם תאמר, והרי שנינו אין מתחילים בשני, ואין מסיימים ברביעי, דהיינו בבית דין עם ערב רב, שאין הם שלוחי מצוה, שלא התגיירו לשם שמים, ואחר כך שנעברו מהעולם צוה הקדוש ברוך הוא לקחת שני לוחות אבנים כראשונים, ואמר וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות וגו']. * * *
בגין דאינון כלילן ימינא ושמאלא תמן ה"י דילך בשלימו הוה אית לך לאתיחדא עמה בינייהו ובגין דאתמר בך כי הוציא שם רע על בתולת ישראל אתמר בך ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו בגלותא לא יכיל למפרש ליה מנה כל יומוי. [וישראל מפני שהם כלולים ימין ושמאל, שם ה"י שלך בשלימות היתה, יש לך להתייחד עמה ביניהם, ומפני שנאמר בך כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, נאמר בך ולא תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו, בגלות לא יכול לפרוש לו ממנה כל ימיו].
הוא שם רע דאפיקת עלה אלא בתר דאתייהיבת איהי לישראל כל מאן דאפיק שום ביש על ישראל כאילו אפיק עלה ושום ביש הוה דאמרת לקב"ה למה יי' יחרה אפך בעמך וקב"ה אמר וכי אנת אפיק שום ביש על ישראל דעבדו ית עגל לך רד כי שחת עמך, ערב רב ודאי דאנת גיירת לון עבדו ית עגלא ובגין דא כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה. [ואיך הוא שם רע שהוצאת עליה, אלא אחר שניתנה היא לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל כאילו מוציא עליה, ושם רע היה שאמרת להקדוש ברוך הוא למה ה' יחרה אפך בעמך, והקדוש ברוך הוא אמר וכי אתה מוציא שם רע על ישראל שעשו את העגל, לך רד כי שחת עמך, ערב רב וודאי שאתה גיירת אותם עשו את העגל, ומפני זה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה]. * * *
רעיא מהימנא נשיק ליה באנפוי ועל עינוי ובריך ליה ואמר ליה תהא מברך מפומא דקב"ה ושכינתיה בכל מדה ומדה דיליה ובעשר ספירן דיליה ובכל שמהן דיליה ובכל מארי מתיבתאן וכל מלאכין ענו כלהו ואמרו אמן וקב"ה ושכינתיה הודו בברכתיה. [קם הרועה הנאמן נשק לו בפניו ועל עיניו וברך אותו, ואמר לו תהיה מבורך מפי הקדוש ברוך הוא ושכינתו, בכל מדה ומדה שלו, ובעשר ספירות שלו, ובכל שמות שלו ובכל בעלי הישיבות, וכל מלאכים ענו כולם ואמרו אמן, והקדוש ברוך הוא ושכינתו הודו בברכתו]. * * *
תימרון אי בני נשא עבדין לון אלהות ולא ברעותא דלהון אמאי אתענשו אלא כד הוו דור המבול ודור הפלגה ידעי בהון והוו מקטרגין (נ"א מקטרין) לון וסגדין לון ובההוא חילא דהוו מקטרגין (נ"א מקטרין) לון וסגדין לון הוו נחתי לגבייהו ועבדי רעותייהו וממללן בהון באינון צולמין הא אתעבידו אלוהות ועבודת כו"ם בגין דא קב"ה עתיד לאעברא לון וימחי לון מעלמא צולמין דלהון דהוו פלחין בהון ואשתאבו מנהון רוחין וצולמין. [ואם תאמרו, אם בני אדם עושים אותם אלוהות ולא ברצון שלהם, מדוע נענשים אלא כאשר היו דור המבול ודור הפלגה יודעים בהם, והיו מקטרים להם ומשתחוים להם, ובאותו כח שהיו מקטרים להם ומשתחוים להם, היו יורדים אצלם ועושים רצונם, ומדברים בהם באלו צלמים, הרי נעשית אלוהות ועבודות זרות, משום כך הקדוש ברוך הוא עתיד להעביר אותם וימחה אותם מהעולם, וצלמים שלהם שהיו עובדים בהם, ונשאבו מהם רוחות וצלמים]. * * *
אית בעלמא ערב רב נחתין לאתגשמא בהון וקב"ה יעבר לון מן עלמא הה"ד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואי תימרון בזמנא דגלותא בתראה לית עכו"ם בגין דלא ידעין בני עלמא בהון ואינון דידעין בערב רב תמן אשתכח לון דמכעיסין לקב"ה ושכינתיה וישראל בינייהו וערב רב מצליחין בהון לקיים מאי דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. [וכאשר יש בעולם ערב רב, יורדים להתגשם בהם, והקדוש ברוך הוא יעביר אותם מן העולם, זה הוא שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואם תאמרו בזמן הגלות אחרונה אין עבודה זרה, מפני שלא יודעים בני העולם בהם, והם שיודעים בערב רב שם נמצא להם שמכעיסים הקדוש ברוך הוא ושכינתו, וישראל ביניהם, וערב רב מצליחים בהם לקיים מה שכתוב אל פניו להאבידו]. * * *
כלהו תנאין ואמוראין ובריכו לרעיא מהימנא ואמרו ליה סיני סיני מאן יכיל למללא קדמך דאנת בדיוקנא דסארך דבזמנא דמליל בטורא דסיני כל חיון דמלאכין וחיון דכרסייא ועלאין ותתאין שתקו ולא אשתכח דבור אחרא אלא דיליה ובגין דאת בריה בדיוקנא דיליה צריך למשמע כלהו מארי מתיבתא מלין מפומך אל תתן שתיקה למלולך. [קמו כל התנאים ואמוראים וברכו את רועה הנאמן, ואמרו לו סיני סיני מי יכול לדבר לפניך, שאתה בדיוקן אדונך, שבזמן שדיבר בהר סיני כל חיות המלאכים וחיות הכסא ועליונים ותחתונים שתקו, ולא נמצא דיבור אחר אלא שלו. ומפני שאתה בנו בדיוקן שלו, צריכים לשמוע כל בעלי הישיבה דברים מפיך אל תתן שתיקה לדיבורך]. * * *
עוד חזון למועד ויפה לקץ ולא יכזב ואוקמוה דהאי קרא נוקבא ויורד עד תהומא רבא. מאן הוא דנחית לתהום רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. כמה מארי מתניתין דבעו לנחתא לעומקרא דהלכה לאשכחא תמן קץ דפרקנא ונחתו תמן ולא סליקו ואע"ג דלישנהון הות כפטיש יפוצץ סלע חליש פטיש דלהון לנקבא בההוא סלע ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו אתא חויא לנשכא ליה. ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא רבא ולא סליקו מתמן. [כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, והעמידוהו זה הפסוק נוקב ויורד על התהום הגדול, מי הוא שיורד לתהום גדול למצוא זמן זה, אלא אתה שנאמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כמה בעלי המשנה שרצו לרדת לעומק ההלכה, למצוא שם קץ הגאולה, וירדו שם ולא עלו, ואף על פי שלשונם היתה כפטיש יפוצץ סלע, נחלש פטיש שלהם לנקב באותו סלע, נחלש פטיש שלהם לנקב באותו סלע, ומי שנקב שלו באותו סלע בלי רשות, בא נחש לנשוך אותו, ויש אחרים שנקבו אותו עד שהגיעו לתהום הגדול, ולא עלו משם].
דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפיל תמן לא הוה סליק ומשיח בן דוד נפל תמן עם משיח בן יוסף דחד איהו עני ורוכב על חמור. וחד איהו בכור שורו דא משיח בן יוסף והאי איהו כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור. ובג"ד אקרי משיח בר נפלי ואיהי נפלת בתרייהו ואתמר עלה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ואנת הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו דא משיח בן יוסף דעתיד לאתקטלא. [ובזמן שהנקב פתוח, כל מי שהיה נופל שם לא היה עולה, ומשיח בן דוד נפל שם עם משיח בן יוסף, שאחד הוא עני ורוכב על חמור, ואחד הוא בכור שורו זה משיח בן יוסף, וזה הוא כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, ומפני זה נקרא משיח בן נפלים, והיא נופלת אחריהם ונאמר עליה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ואתה הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו זה משיח בן יוסף שעתיד להיהרג].
בגיניה דודאי ארבע גליות הוו תלת לקבל תלת קליפין דאגוזא דאינון תהו קו ירוק קליפה ירוקא דאגוזא. תניינא בהו אבנין מפולמין דאינון סלעים תקיפין דמ"מ פסקו מינייהו כמה פסקות ונקיט לון לאפקא מיא דאורייתא ובג"ד אתקריאו אבנים מפולמות דמנייהו מיין נפקין קליפה תליתאה דקיקא גלותא תליתאה דהוה זעיר והאי איהו וחשך גלותא רביעאה תהום רבה חלל דאגוזא והאי איהו וחשך על פני תהום. [יורד בגללו, שוודאי ארבע גלויות הן, שלש כנגד שלש קליפות האגוז, שהן תהו, קן ירוק קליפה ירוקה של האגוז, שהן תהו, קן ירוק קליפה ירוקה של האגוז, שני בהו, אבנים חזקות (פ"א לחות) שהן סלעים חזקים, שבעלי משנה פסקו מהם כמה פסקים, ואחזו אותם להוציא מי התורה, ומפני זה נקראו אבנים מפולמות שמהם מים יוצאים, קליפה שלישית דקה, גלות שלישית שהיתה קטנה, וזה הוא וחושך, גלות רביעית תהום רבה, חלל האגוז, וזהו הוא וחושך על פני תהום].
בור דנפל שמה שור דא דכתיב ביוסף בכור שורו הדר לו דאתמר ביה וישליכו אותו חבורה. נוקבא בישא והבור רק דכורא (נ"א דבורא) רק בלא תורה אבל נחשים ועקרבים יש בו. ודא גלותא רביעאה דור דרשעים מלא נחשים ועקרבים רמאים כנחשים ועקרבים דעקרין מלי דרבנן ודיינין לשקרא עלייהו אתמר היו צריה לראש. [ונקרא בור שנפל שמה שור, זה שכתוב ביוסף בכור שורו הדר לו, שנאמר בו וישליכו אותו הבורה, נקיבה רעה, והבור ריק, זכר, רק בלי תורה, אבל נחשים ועקרבים יש בו, וזו גלות רביעית, דור של רשעים מלא נחשים ועקרבים, רמאים כנחשים ועקרבים, שעוקרים דברי החכמים ודנים לשקר, עליהם נאמר והיו צריה לראש]. * * *
כה וכה וירא כי אין איש דישראל באלין רשיעיא ערב רב ודא בסוף גלותא ובגין דא קץ דפורקנא נוקבא עד התהום רבה. ורעיא מהימנא תהום הוא המות בהיפוך אתוון ולית מות אלא עניותא אנת נחיתת תמן. והא קא אתבריר לעילא קמי תנאים ואמוראים וכלהו נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ואנת תניא דמסייע לך יתיר מכלהו בגין דאנת לויתן (נחש בריח) דימא דאורייתא מאריה דכל נונין לויתן אתקרי על שם אורייתא דאתמר ביה כי לוית חן הם לראשך ובך אדם ובהמה תושיע יי' אדם דאתמר ביה אדם כי ימות באהל ואוקמוה מארי מתניתין אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ולית מיתה אלא עניותא ובהמה אלין עמי הארץ דאינון מתכפיין כסוס כפרד תחות מארי מתניתין. [ויפן כה וכה וירא כי אין איש ישראל באלו רשעים ערב רב, וזה בסוף הגלות, ומפני זה קץ הגאולה נוקב עד התהום רבה, ורועה נאמן, תהום הוא המות בהיפוך אותיות, ואין מות אלא עניות, אתה ירדת שם, והרי מתברר למעלה לפני התנאים ואמוראים, וכולם יורדים בגללך בתהום לסייע לך, ואתה שנויה בברייתא שמסייעת לך יותר מכולם, מפני שאתה לויתן (נחש ברח) של ים התורה, אדון כל הדגים לויתן נקרא, על שם תורה שנאמר בה כי לוית חן הם לראשך, ובך אדם ובהמה תושיע ה', אדם, שנאמר בו אדם כי ימות באהל, והעמידוהו בעלי המשנה אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואין מיתה אלא עניות , ובהמה, אלו עמי הארץ שהם נכפים כסוס כפרד תחת בעלי המשנה].
הא בוצינא קדישא (אתא) פתח רעיא מהימנא ואמר מארי מתניתין מאן איהו לויתן אמר ליה בוצינא קדישא האי איהו דדרגיה עמודא דאמצעיתא וצדיק דאתמר ביה גוף וברית חשבינן חד ואתרבי בימא דא דאיהי אימא עלאה ים דבה מייחדין לקב"ה כ"ה כ"ה אתוון דאינון ים בחושבן ואיהו בה. אמר ר"מ ודאי לויתן דקאים על שפת הים ועלמא קאי על סנפירוי דא צדיק יסוד עולם דכל עלמא קאים עלוי. אמר בוצינא קדישא זכאה חולקך ר"מ (כאן חסר). [בינתיים הרי הנר הקדוש בא, פתח הרועה הנאמן ואמר, בעלי המשנה, מי הוא לויתן, אמר לו הנר הקדוש זה הוא שדרגתו עמוד האמצע, וצדיק שנאמר בו גוף וברית אנו מחשבים אחד, וגדל בים הזה שהיא אמא עליונה י"ם, שבה מייחדים את הקדוש ברוך הוא עשרים וחמש עשרים וחמש אותיות שהם ים בחשבון, והוא בה, אמר הרועה הנאמן וודאי לויתן שעומד על שפת הים, והעולם עומד על סנפיריו זה צדיק יסוד עולם, שכל העולם עומד עליו, אמר הנר הקדוש זכאי חלקך רועה נאמן, (כאן חסר)].
קול בגלותא עד דתיתי אנת לגבה דאנת קול דילה דכל אשה בת בעלה כמה דאת אמר ותהי לו לבת מאוורשה איהי לך עדיין לא עבדת (ד"א עאלת) עמה לחופה. [בת קול בגלות, עד שתבוא אתה אצלה שאתה קול שלה, שכל אשה בת בעלה, כמו שאתה אומר ותהי לו לבת, מאורשה היא לך עדיין לו (ד"א עשית) נכנסת עמה לחופה]. * * *
צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה והכי שכינתא אימא דילה (נ"א עלאה) צועקת על בנה ואין מושיע לה עד דייתי עמודא דאמצעיתא בגינה דאיהו מושיע דבגינה אתמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא מושיע לעילא ואנת לתתא ובגין דאנת בדיוקניה אתמר בך ואתה פה עמוד עמדי דכלהו ישראל אהדרו לאהליהון ואנת לאו עד פורקנא בתרייתא ומאן גרם דא ערב רב. דבגינייהו וישלך מידו את הלוחות. ומההיא שעתא נפלה ולא אתפרקת מערב רב דאתמר בהון וגם ערב רב עלה אתם בכל דא לא אתפרשן מישראל ושפחה מגברתה עד פורקנא בתרייתא. [נאמר, צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, וכך השכינה אמא שלה (נ"א עליונה) צועקת על בניהם ואין מושיע לה, עד שיבוא עמוד האמצע, בגללה, שהוא מושיע, שבגללה נאמר הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע, הוא מושיע למעלה ואתה למטה, ומפני שאתה בדיוקנו נאמר בך ואתה פה עמוד עמדי, שכל ישראל חוזרים לאהליהם ואתה לא, עד הגאולה האחרונה, ומי גרם זה, ערב רב שבגללם וישלך מידו את הלוחות, ומאותה שעה נפלה ולא נגאלה מערב רב שנאמר בהם וגם ערב רב עלה אתם, בכל זה לא פורשים מישראל, ושפחה מגבירתה, עד הגאולה האחרונה]. * * *
גן שפחה אשפה מטונפת מסטרא דערב רב. אשפה מעורבת בגן לגדלא זרעים מסטרא דעץ הדעת טוב ורע מסטרא דע"ז אתקריאת שבתאי לילית אשפה מטונפת בגין דצואה מעורבת מכל מיני טנוף ושרץ דזרקין בה כלבים מתים וחמורים. מתים בני עשו וישמעאל קבורים בה. עכו"ם דאינון כלבים מתים קבורים בה ואיהי קבר דע"ז דקברין בה ערלים דאינון כלבים מתים שקץ וריח רע מטונף מסורח משפחה בישא איהי סרכא דאחידא בערב רב מעורבים בישראל. ואחידת בעצם ובשר דאינון בניע שו וישמעאל עצם מת ובשר טמא בשר בשדה טרפה דעלה אתמר לכלב תשליכון אותו. [גבירתה גן, שפחה אשפה מטונפת מצד הערב רב, אשפה מעורבת בגן לגדל זרעים מצד של עץ הדעת טוב ורע, מצד העבודה זרה נקראת שבתאי לילית אשפה מטונפת, מפני שצואה מעורבת מכל מיני טינוף ושרץ, שזורקים בה כלבים מתים וחמורים מתים, בני עשו וישמעאל קבורים בה, והיא קבר של עבודה זרה ערל וטמא שמקרבים בה ערלים שהם כלבים מתים, שקץ וריח רע מטונף מוסרח, משפחה רעה היא דיבוק, שאוחז בערב רב מעורבים בישראל, ואוחז בעצם ובשר שהם בני עשו וישמעאל, עצם מת ובשר טמא, בשר בשדה טרפה שעליה נאמר לכלב תשליכון אותו]. * * *
דאית תריסר מזלות מסטרא דטוב הכי אית תריסר מזלות מסטרא דרע הדא הוא דכתיב שנים עשר נשיאים לאמותם דזה לעמת זה עשה האלקים ורשיעייא אינון אבי אבות הטומאה דאינון טמא מת ושרץ דמטמא לב"נ מאוירו ומתוכו ומגבו ואפי' תוך תוכו דכהנא מסתאב בהון ובגין דא על כל נפשות מת לא יבא דרשע קרוי מת. ובוצינא קדישא לאביו ולאמו לא יטמא. [וכמו שיש שנים עשר מזלות מצד הטוב, כך יש שנים עשר מזלות מצד הרע, זה הוא שכתוב שנים עשר נשיאים לאומותם שזה לעומת זה עשה האלהים, והרשעים הם אבי אבות הטומאה, שהם טמא מת ושרץ, שמטמא בן אדם מאוירו ומתוכו ומגבו, ואפילו תוך תוכו של הכהן נטמא בהם, ומפני זה ועל כל נפשות מת לא יבוא, שרשע קרוי מת, והמאור הקדוש, לאביו ולאמו לא יטמא]. * * *
אשכחנא אסוותא לגבי דאתמר ביה ויתן את רשעים קברו. בתר דקבורה דא בגין אבא ואימא דאינון בגלותא עם ישראל אתקיים בי קרא ולא יטמא. אליהו לא תתעכב מלנחתא דאע"ג דאנת כהנא לאביו ולאמו (לא) יטמא דהא קב"ה ושכינתיה בגלותא דאיהי קבורה לוןו אנא קבור בינייהו באומאה עלך בשם יי' חי וקיים לא תתעכב מלנחתא. מלאכין קדישין מארי דגדפין באומאה עלייכו טולו אומאה דא וסליקו לה על גדפייכו שבועת יי' בח"י צדיק וקיים עמודא דאמצעיתא טולו אומאה דא וסליקו לה על גדפייכו במטרוניתא שבועת יי' בח"י צדיק וקיים עמודא דאמצעיתא טולו אומאה דא וסליקו לה על גדפייכו במטרוניתא ביקרא דילה לגבי קב"ה. [כאן מצאנו רפואה לגבי שנאמר בי ויתן את רשעים קברו, אחר שקבורה זו מפני אבא ואמא, שהם בגלות עם ישראל, מתקיים בי הפסוק ולא יטמא, אליהו לא תתעכב מלרדת, שאף על פי שאתה כהן לאביו ולאמו (לא) יטמא, שהרי הקדוש ברוך הוא ושכינתו בגלות שהיא קבורה להם, ואני קבור ביניהם, בשבועה עליך בשם ה' חי וקים לא תתעכב מלרדת, מלאכים קדושים בעלי הכנפים, בשבועה עליכם קחו שבועה זו והעלו אותה על כנפיכם שבועת ה' בח"י צדיק וקים עמוד האמצע, קחו שבועה זו והעלו אותה על כנפיכם במלכה בכבוד שלה לגבי הקדוש ברוך הוא].
עילאין שליחן דקב"ה מימינא ומלאכין שליחן דיליה משמאלא ומלאכים דאבא ואמא יהון סתרין לה עילא ותתא ומכסין לה באת ו' בשית גדפין דיליה דאתמר ביה שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים דשבועה דיליה דאיהי ה' רביעאה ובשתים יכסה רגליו דילה ובשתים מעופפים לה. [מלאכים עליונים שלוחי הקדוש ברוך הוא מימין, ומלאכים שלוחים שלה משמאל, ומלאכים של אבא ואמא יהיו סובבים אותה מעלה ומטה ומכסים אותה באות ו' בשש כנפים שלו שנאמר בו שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וגו', בשתים יכסה פניו, של השבועה שלו שהיא ה' רביעית, ובשתים יכסה רגליו שלה, ובשתים מעופפים לה].
אליהו דסליקת לעילא העילות והוא טעין לך מכל טוב נחות לגבה ותהוי כרוב תחותא לנחתא בך מלאה כל טוב ומלאכין דאבא ואימא דאינון ידו"ד (ס"א אסתרו לה) אסחרו לך בנחיתו דילה ומלאכין דבעלה ברא דאבא ואמא ו' כסיאו לה ומעפפין לה משית גדפין אב"ג ית"ץ ובל"ו דתליין מנייהו כחשבון ל"ו ודאי איהו שרפים עומדים ממעל לו ונחיתת ה' (נ"א ידו"ד) דיליה טמירא מכוסה בהון ומלאכין דאינון דצדיק ח"י עלמין אסמיכו לה עלייכו כחיון דסמכי לכרסייא. [ואתה אליהו שעולה למעלה לעלת העילות, והוא מטעין לך מכל טוב, רד אצלה ותהיה כרוב תחתיה, לרדת לך מלאה כל טוב, ומלאכים של אבא ואמא שהם י"ה סובבים אותך (נ"א אותה) בירידה שלה, ומלאכים של בעלה בהן של אבא ואמא ו', מכסים אותה ומעופפים לה בשש כנפים אבגית"ץ, ובל"ו שתלויים מהן כחשבון ל"ו, וודאי הוא שרפים עומדים ממעל לו, וודאי הוא שרפים עומדים ממעל לו, ויורדת ה' (נ"א י"ה) שלו טמונה מכוסה בהם, ומלאכים שהם של צדיק ח"י עולמים, סימכו אותה עליכם כחיות שסומכות הכסא].
דה"א דאצילות דשמא דידו"ד איהי סמיכת לכלהו לית לכון לפרחא לעילא ולנחתא לתתא בר מינה כאברין דגופא דלית להון תנועה בר מנשמתא דאברין דאית לה אתפשטו עלייכו לסמכא לכון בהון דהכי איהי ה' כימא אי אית לה מאנין מתמליין מנה ומתפשטין בהון כנחלים דמתפשטן מן ימא על ארעא ואי לאו איהי ה' בגרמא יחידאה בלא אתפשטותא דנחלין. [שאף על פי שה"א של אצילות של השם יהו"ה, היא סומכת את כולם, אין לכם לפרוח למעלה ולרדת למטה חוץ ממנה, באברי הגוף שאין להם תנועה חוץ מהנשמה, שאיברים שיש לה, מתפשטים עליכם לסמוך אתכם בהם, שכך היא ה' כים, אם יש לה כלים מתמלאים ממנה ומתפשטים בהם, כנחלים שמתפשטים מן הים על הארץ, ואם לא, היא ה' בעצמה יחידה בלי התפשטות הנחלים]. * * *
מאנין דשכינתא אינון מלאכין קדישין לעילא וישראל לתתא אי אית בהון מארי מדות מארי חסד חסידים גבורים מארי תורה נביאים וכתובים צדיקים אנשי מלכות דאתמר בהו ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך בעמידה דצלותא בהיכלא דמלכא אלקים מלכא דילה ידו"ד והם חכמים ונבונים ראשי ישראל ולא ראשי ערב רב דאתמר בהון היו צריה לראש איהי אתפשטת עלייהו בעשר ספירן דילה בההוא זמנא נחית עלת העלות ביו"ד ה"א וא"ו ה"א לנחתא עלייהו לאקמא שכינתא עלייהו. ובזמנא דויפן כה וכה וירא כי אין איש איהי אמרת שלמה אהיה כעוטיה מעוטפת בגרמא דלא אתפשטת עלייהו וקב"ה צווח עלה ואמר איכה ישבה בדד. [כך כלי השכינה הם מלאכים קדושים למעלה וישראל למטה, אם יש בהם בעלי מדות, בעלי חסד חסידים, גבורים בעלי תורה נביאים וכתובים, צדיקים אנשי מלכות שנאמר בהם ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, בעמידת התפלה, בהיכל המלך, בעמידת התפלה, בהיכל המלך אדנ"י, המלך שלה יהו"ה, והם חכמים ונבונים ראשי ישראל, ולא ראשי ערב רב שנאמר היו צריה לראש. היא מתפשטת עליהם בעשר ספירות שלה, ובאותו זמן יורד ספירות שלה, ובאותו זמן יורד עלת העילות ביו"ד ה"א וא"ו ה"א, לרדת עליהם, להקים השכינה עליהם, ובזמן שויפן כה וכה וירא כי אין איש, היא אומרת שלמה אהיה כעטיה, מעוטפת בעצמה שלא מתפשטת עליהם, והקדוש ברוך הוא צווח עליו ואומר איכה ישבה בדד]. * * * |