הבדלו מן העדה הרעה הזאת - הזהרו מן הערב רב

מי לה' אלי!!!

אל אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר !!!

איתא בבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב: כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער"ב ר"ב גימטריא דע"ת[2] כאשר תראה בדורות הללו אשר בעונותינו הרבים נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים ודי למבין, עד כאן. ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וזה לשונו: ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, עד כאן.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וזה לשונו, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וזה לשון הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעונותינו הרבים רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, עד כאן עיין שם עוד.

ועיין ברעיא מהימנא פרשת נשא וזה לשונו, א"ל רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דיקו"ק לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי גבורה דאתמר עלי ויתן את רשעים קברו, ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפי' חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עלייהו אתמר היו צריה לראש, באומאה עלך זמנא תניינא, עד כאן.

המנהיגים של העירוב רב נוסדו יחד על השם ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על השם בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים, ולהעמיד רעים לפי רצונו, ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו, כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו יתברך, וזה שנצב לרב שנקרא מלך על פי מלכי ארץ שהארץ והעיר שלו אחר חורבן הבית [ותיבת מלכי משמש לכאן ולכאן] ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים שהם המנהיגים של הרב הנזכר לעיל נוסדו יחד על השם ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על השם בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים ולהעמיד רעים לפי רצונו וכיוצא בזה לפי מה שראתה עיני ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו יעשו כעובדא דאחז המלך שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמר אם אין חכמה אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בישראל שנאמר חתום תורה בלימודי וכו' (ישעיה ח'), ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, ורצה לומר כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו יתברך על ידי שיש להם מקום מיוחד להתלמד ולהתפלל ולהסיר מוסרותימו שעל ידי תורה ומוסר כולם נכנעים לפניהם ולהסיר עול מעלינו זהו תוכן עצתם". (תולדות יעקב יוסף פרשת נשא)

הפחות יתן עיניו בגדול ממנו

ונותן הפחות את עיניו, במי שהוא גדול ממנו, ואומר לו: אף על פי שאתה אומר כהלכה ואני איני אומר כהלכה, יעברו דבריך ויתקיימו דברי, אפילו כל העולם יחרב.

מעמדם של הגדולים בדור

לפני בוא המשיח יראו הגדולים כך: כל מחשבתם להרבות כבוד עצמם וביתם, ולהוריש ממלכתו לבניו עד עולם, כבוד שמים אצלם טפל דטפל, עושים שדוכים מכל חטאי עמי, סומכים על עצמם ועל יחוסם, ומי יאמר להם מה תעשה. לבסוף – יבטלו, והיו כלא היו. זהו הברור בימות המשיח.

וכן מובא בתוספות בן יחיאל: מלכים אלו ומאן מלכי רבנן אשר כל מחשבתם להרבות כבוד עצמן וכבוד ביתם... ונותן הפחות עיניו, במי שגדול ממנו, עם קנאה ותאוה וכבוד שלהם, להשיג יותר ויותר, ולכבוד עצמן דורשים, ולא לטובת ישראל, כי כבודם עיקר, וכבוד שמים בעד עמם ונחלתם לדרוש - הוא טפל אצלם, וטפל דטפל, וגם תורתם... הוא אצלם לתכלית גדולתם ולנצחנות לגדל עצמם על חברם בגאוותם...

וכן ראה ברוח הקודש המעמד בדורות האחרונים קודם ביאת הגואל. גדולים הם כאלו, וכאשר הם בתקפם, מי יאמר להם מה תעשו... אפילו כל העולם כולו יחרב על ידי דרך הגויים הזו, מה אכפת ליה. אחרי כי הוא רב ושבט המושלים בידו, כי הוא במרומי קשת, ומדעתו להוריש ממלכתו גם לבניו כן עד עולם... או חרב - מלשון חורבן, כי נחרבו בגשמיות או ברוחניות ונהפכו לזרים... וסומכים עצמן על יחוסם וכח תורתם, ולצרף גם חיצוניות עמהם לזרעיהם, והם בוטחים בעצמן בזה, עד כי עברו ובטלו והיו כלא היו, וכן עם שדוכים וחתנים כאלו מכל חטאי עמי, עד כי יתמו חטאים מן הארץ... להודיע כי כן הוא הבורר מעמד הדור מן ימות המשיח. (הגאון הקדוש בעל "לב העברי" זצ"ל).

הערב רב שולטים על ישראל

הראשים על ישראל יהיו בכל אתר ואתר - הערב רב, וכל יראי השם יהיו בצער ובדוחק תחתם – המה יהיו הדיינין ויקבלו שוחד, ותמלא הארץ חמס מפניהם.

ה"רעיא מהימנא" מביא (בפרשת נשא דף קכ"ו), וזה לשונו: ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעיא ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אנון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך היא דאתמר בהו (יחזקאל ל"ד ל"א): "ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם", ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמיד חכם ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין, אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון, ואפילו חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות? דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואנון ערב רב אנון עתירין בשלוה בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מרי שוחד דאנון דינין רישי עמא "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ז' ג'), עליהם אתמר (איכה א' ה'): "היו צריה לראש..."

ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת קרח

מה שהרהרו ישראל אתם המיתם את עם ה' והלא כבר יצאו בלועים ושרופים וקרח הי' משניהם לפי שרצה להיות מלך ולהיות למעל' ראש הי' מן הבלועים עד תהום למטה ולפי שרצה להיות כ"ג כי הי' בכור לכן הי' מן השרופים ע"ד הדרש אמרתי שקרח לא טיפש הי' ומטועני הארון הי' התרעם על משה ואהרן שכל התלאות והרפתקאות דעדו עלייהו דישראל בא מהם והנה התרעם על שגרמו להם עגל כי משה גרם בלקחו ערב רב ז"ש הקב"ה (שמות לב) כי שחת עמך ולא עמי ואהרן ג"כ העיקר ויגוף י"י את העם אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ז"ש ר"ב לכם אתם הגורמים ערב רב כי כל הצרות הצרורות הבאו עלינו הכל בא מכם כי כל העדה כלם קדושים הם מסיטרא דקדושה והם תו"ך כמ"ש (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל וכמ"ש גבי בני יעקב עשרה שהם סוד הקדושה (בראשית מב) ויבאו בתוך הבאים לשבור אוכל כי (ירמי' ב) קודש ישראל לי"י ראשית תבואתה ובנוי דערב רב הם הקליפה אשר סביב המוח ומשה סבר שתהי' הקליפה ג"כ מתוקנת לכנוס בתוך הקדושה לכן לקח עמו כי לע"ל כשיעבור רוח הטומא"ה מן הארץ יהי' כן וזה היתה כוונת שלמה שלקח אלף נשים להכניע אלף כוחות הטומאה וגם כל השרים וגו' ז"ש ובתוכ"ם י"י שישראל הם התו"ך כי ישראל הם כליו של הקב"ה והקב"ה כביכול מעצמותו נתן בהם ז"ש (ברכות כה) ברכה לחכמי ישראל ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו ולא"ה ברוך שנתן מחכמתו כי (איכה נ) חלק י"י אמרה נפשי ונשמת ישראל וחכמתן הוא חלק אלוה ממעל לא עשה כן לכל גוי לז"א קרח ומדוע תתנשאו הלא אתם גרמתם לנו הצרות בענין עגל שלקחת ערב רב וכל המאורעות מתאוננים וקברות התאוה הכל בא מהם גם דתן ואבירם אמרו למשה והוסיפו כי שתים רעות שהי' לישראל שזה גרם תרין בזיעי דהיינו לב' חורבנין חורבן א' על ע"ז ג"ע ש"'ד הוא עון עגל שאז קרבו (יחזקאל ט) פקודות העם לסוף כ"ד דורות נגבה חוב זה ובית שני עבור מרגלים (סנהדרין) בכייה של חנם גרמה בית שני שעבור שנאת חנם נחרב בית שני ז"ש המעט כי העליתנו מארץ מצרים ר"ל העלייה אשר העליתנו מארץ מצרים היתה ממכם שגרמת להמיתנו במדבר כי אלו לא לקחת ערב רב אשר עלה אתם ז"ש כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים הרי תלה העלייה במשה לא די שבזה אתה הוא הגורם שחטאנו בעגל. אף גם זאת גרמת לנו שלא נבא לארץ ישראל אתה הוא הגורם שלא תתן לנו נחלת שדה וכרם כי למה הסכמת בשליחת מרגלים ז"ש וייטב הדבר בעיני ולא בעיני המקום וכן שלח לך לדעתך אני איני מצוה אותך ולמה הסכמת לשלוח מרגלים וכי לא הי' להם למרגלים להגיד מה שראו בעיניהם העיני האנשים ההם תנקר ר"ל אותן אנשים מרגלים שהלכו לעשות שליחותן וחזקה עשה שליח שליחותו וכי לא הי' להם להגיד מה שראו בעיניהם כי כל מה שהגידו אמת הי' שלא נוכל לעלות לשם בדרך הזה ועל ענין עגל השיב משה לקרח שמעו נא בני לוי איתמר במדרש אפשר אדם מדבר ליוסף ואמר לשמעון שמע אמר המדרש שמשה השיב להם שהם במכירתן של יוסף גרמו העגל לא הם ז"ש שמע"ו נא רמז על שמעון בני לוי רמז ללוי כי (בראשית לז) אמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו וגו' אותו החטא גרם שירד יוסף למצרים והוצרך משה להעלות אותם ע"י טס של כסף שהי' כתוב עליו עלה שור ואותו טס זרק מיכה לאש יצא העגל הזה והם הגורמין ולא הוא ולדתן ולאבירם כשראה משה לזות שפתים התפלל לפני הקב"ה שהוא לא חטא בשתים רעות אלו על שלקח ערב רב אשר בשר חמורים בשרם אמר לפני הקב"ה לא חמור אחד מהם נשאתי אף שלא מחיתי עדב רב לילך עמנו וכי נשאתי אותם על כנפי נשרים כאשר ישא האומן את היונק כאשר הוא עושה לס' רבוא של נשמות קדושות ועל דבר מרגלים ולא הרעותי את אחד מהן אף וייטב הדבר בעיני בענין שליחות המרגלים מ"מ לא לרעה עשיתי רק לטובה נחכוונתי ז"ש אתם המיתם את ע"ם י"י ר"ת ע"גל מ"רגלים הלא בשתים אלו אתם גורמין לפי שמשה אמר בקר ויודע י"י את אשר לו ז"ש שכוונתם לחרף להקב"ה בעצמו ובתורתו ולכן לקח משה ס"ת בחיקו בזא"ת תדעון:

אלו הב' שאלות ששאל קרח ציצית ומזוזה הא אוקימנא שמפרשה שלמעלה יצא שכתובין תרווייהו בפ' בזוהר רות לדרתם חסר כתיב שהוא המזוזה ע"ש וע"ד הדרש חלק על משה במה שאמר בית מלא ספרים שכלם ראויים לקבל התורה כלה ועל אהרן שלבש בגדי בד תכלת הלבישן כלם תכלת שכלם ראויין לאותו איצטלא גם שני מיני יצה"ר יש יצרא דע"ז ויצרא דזנות ולקביל זה אלו שני מצות אחרי לבבכם זה מינות כתובים ב' פרשיות של מזוזה עשה ולא תעשה ואחרי עיניכם זה זנות פרשה שלישית של ק"ש ציצית ונמצא בק"ש שאדם קורא בכל יום מנצח שני מיני יצה"ר שיש בעולם ז"ס רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר על משכבכם בק"ש ז"ש ויקח אין ויקח אלא פליגא ר"ל שצריך האדם לחלוק ולהרגיז כד"א (איוב טו) מה יקחך לבך זה יצה"ר של ע"ז (יחזקאל לד) למען תפוס את בני ישראל בלבם ומה ירמזון עיניך יצה"ר של זנות (שופטים ד) כי היא ישרה בעיני. או אמר מה יקחך כי קרח פגם בעולם היצירה תמן שם של מ"ה ז"ש ואהרן מ"ה הוא וכן במזמור מ"ה גדלו מעשיך י"י תמן ל"ב חוטין של טלית שמתעטף מטטרון או רמז שעדת קרח שהיו מן גלגול דור הפלגה כדמתרגמינן ואיתפליג קרח ז"ש ויקומו לפני משה שהיו בדורת שלפניהם ז"ש אנש"י ש"ם מדור הפלגה (בראשית יא) נעשה לנו שם והיו ג"כ אנשי סדום כמ"ש (שם יט) ואנשי העיר אנשי סדום ר"ל אנשי סדום היו ממש אנשי עיר שבנו עיר ומגדל וראשו בשמים החטאים האלה בנפשותם וכמ"ש במזמור (תהלים צב) יתפרדו כל פועלי און כי ר"ן איש היו מדור הפלגה תמן פרידה ז"ש במדרש אין ויקח אלא פליגא מן דור הפלגה לכך ארז"ל פ' חלק מגדל שליש נשרף בסדום שליש נבלע בקרח שליש נעשו ממנו קיפין לילין שדין בני קרח לא מתו משיריין דיליה ובהבדלה על היין מבטלין כחן כ"ש הבדלו מתוך העדה כשעושין הבדלה ושופכין על הארץ מן היין נותנין כח, וכו'.

ספר חדושי אגדות חלק שני עמוד צג - מסכת גיטין

דום לה' והתחולל לו וכו'. פי' הכתוב שאם יעשה לך הרשע רע, המתן לתשועות השם יתברך, ופי' דום כלומר שהוא ישתוק ולא יעשה דבר, והש"י ילחם מלחמתו כדכתיב (שמות י"ד) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, ואם לא כן לא שייך לומר דום לה' כאלו אמר שהקדוש ברוך הוא ילחם מלחמתו והוא ישתוק ולא יעשה שום דבר, ולמה הקב"ה ילחם מלחמתו רק בשביל שהוא מלחמת השם לפי שהוא משכים ומעריב לבית המדרש ובזה הוא אל הש"י. ודבר זה בעצמו יהיה גורם שיפיל שונאיו חללים כי דבר זה נקרא מלחמת ה' כאשר ירצה להרע אל מי שהוא אל הש"י לגמרי. ופי' הגון ומקובל הוא מאוד בפי' הכתוב, ואין אל מה שאמר השכם והערב עליהן לבית המדרש רמז בכתוב, רק שהכתוב אומר שידום לה' לצפות אל הש"י כי הוא ילחם מלחמת ה', ודבר זה אינו רק כשהוא משכים ומעריב לבית המדרש ובזה הוא לחלקו של הקדוש ברוך הוא ואז מלחמתו מלחמת השם:

         THE FIGHT OF THE MASHIACHS

AGAINST THE EREV RAV

The purpose in our bringing about the ingathering of the exiles is to set up faithful people for the sake of the unification of the two moshiachs (i.e., Moshiach Ben Yosef and Moshiach Ben Dovid) in the gates of Jerusalem.  This is in order to return the Divine Presence to bring about the redemption, the true redemption and sanctification of G-d's Name.  According to our teacher, the Vilna Gaon, z"l, we can bring about, with the help of G-d and through these strong people, these two moshiachs, and to learn well all the levels and their purposes in practical terms. The general purpose of the two moshiachs, Moshiach Ben Yosef and Moshiach Ben Dovid, throughout all the generations has been to protect and fight against the three 'heads' of the K'lipos, Eisav, Yishmael, and the Erev Rav. The specific role of Moshiach Ben Yosef is against Eisav who is the k'lipah of the left, the main purpose of Moshiach Ben Dovid is against Yishmael, the k'lipah of the right, and together they go against Eisav and Yishmael who are the ox and the donkey from the side of impurity.  The joining of Eisav and Yishmael is the result of Armelius, the sar of the Erev Rav, who are able to destroy Israel and the entire world, may G-d have mercy.  The main drive of the Erev Rav is to unify Eisav and Yishmael and to separate the two moshiachs. 

Therefore, our main service and battle is to break and to remove the strength of the Erev Rav, the k'lipah of Armelius the Evil, from Israel; the Erev Rav is our greatest enemy, the one who separates the two moshiachs.  The k'lipah of the Erev Rav works only through deception and roundabout ways. Therefore, the war against the Erev Rav is the most difficult and bitterest of all. We must strengthen ourselves for this war, and anyone who does not participate in the battle against the Erev Rav becomes, de facto, a partner with the k'lipah of the Erev Rav, and was better off not being born in the first place. (Kol HaTor, Chapter 2, Section 2, Letter 'bais)

The war against Amalek is from generation to generation. The war against Amalek is against three types of foes: a) Amalek of the heart, that is, the evil inclination and vices; b) the spirit of Amalek, the general one, the Satan who destroys, the adversary of Israel. This is Samael and his hosts. His main power is in the gates of Jerusalem, when its lands are desolate; c) the material Amalek, that comprises Eisav and Yishmael and the Erev Rav (Mixed Multitude). As explained by the Gaon: we are commanded to inherit it [the Land] by force. The strength and rule of Amalek’s spirit is in the gates of Jerusalem, as mentioned above, but only when there is destruction and desolation near the gates and in the unwalled areas of Jerusalem. As long as the spirit of impurity rules there, the feet of the cypress tree cannot stand there. This delays the connection between the Jerusalem of below and the Jerusalem of above, that is the connection between the Shechinah and the "Knesses Israel" on which the entire Redemption depends. The war against the desolation is waged not only by setting up tents of Ya’akov and dwelling places of Israel in their respective places. It is waged not only by planting its land and fulfilling the commandments dependent on it. The war against the material Amalek always depends on the time and place, and necessitates counterattacking (lit., "returning the battle to the gate") with force, as in the days of Ezra and Nechemiah, and like the conquest during the days of Yehoshua. (Kol HaTor, Chapter 7)

THE EVIL ONES OF THE JEWS WILL BE AMONG
THOSE WHO FIGHT AGAINST THE MASHIACH

At that same time the Holy One blessed be He will awaken his power against all the nations of the world and the King Mashiach will be known in all the world and the Kings of the world will unite to go against him and many of the evildoers of the Jewish people will unite with those nations to wage war against the King Mashiach and then the world will darken for 15 days and many of the Jews will die on those days of darkness and on this episode it is written (Isaiah 60:2) “For, behold, the darkness shall cover the earth, and thick darkness the people; but Hashem shall arise upon you, and his glory shall be seen upon you”.  (Zohar ha Kadosh II, 7a)