המלחמה נגד רבני הערב רב - נעשה לנו שם

מעשה נורא מהחפץ חיים זצ"ל על הפסוק:

וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפו אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: (שמות לב כו)

בספר ליקוטי חפץ חיים דף קס"ח וזה לשונו:

רב אחד ביקר אצל החפץ חיים זצ"ל כשעמד לפניו שאלו החפץ חיים זצ"ל האם הוא כהן או ישראל? השיב לו הרב "ישראל" אני, אמר לו החפץ חיים "אני כהן"! – חזר בעל החפץ חיים ושאלו : היודע אתה מה הנפקא מינה בזה שאני כהן ואתה ישראל? – ומיד השיב בעצמו: לכשיבא משיח צדקינו במהרה בימינו, יעלו כולם לירושלים וכל אחד מישראל יחפוץ להכנס לעזרה ולהקריב קרבנות ולעבוד את עבודת בית המקדש.

כולנו נרוץ אל שערי בית המקדש, וכשיגיע עד השער יעמדו שם שוערים ויבדקו את כל הרוצים להכנס, ואז יפרידו בין שנינו. לי יתנו להכנס פנימה, ואילו אתה תידרוש להישאר בחוץ.

קנאת הנשארים בחוץ תהיה גדולה עד מאוד, שהנה הכהנים יזכו לדבר הנכסף – לעבוד את עבודת הקודש, ולישראלים לא תינתן רשות לעבודה, המשיך החפץ חיים ושאל" היודע אתה מהו הגורם למצב זה? הבה ואספר לך: לפני כשלושת אלפי שנה, עמד משה במדבר וקרא: מי לה' אלי!, אבות אבותי נזדרזו לשמע הקריאה והתייצבו לפני משה, אבות אבותיך לא נענו לקריאה. כשכר על היענותם לקריאה, זכו אבות אבותי במעלת הכהונה. וסיים החפץ חיים את דבריו באמרו: "לשם מה אני מספר לך את כל זה?

היות שלכל איש מישראל יש רגעים בימי חייו, שבהם הוא שומע קול פנימי המכריז ואומר:

מִי לַה' אֵלָי?   

כאשר תשמע קריאה זו ביום מן הימים מהדהדת בליבך פנימה, חושה, אל תעמוד!!!

אל תחזור על השגיאה של אבותיך! אשר הפסידו לנצח דבר נפלא שיכלו לקבל בקלות, אלו נענו לקריאה. אלא רוץ מיד לקול הקריאה, לבל תחמיץ את ההזדמנות!!!

לכן מורי ורבותי! אנחנו עומדים כעת באותה מצב של הדור שרבני הערב רב הצועקים בקול גדול של הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, (ראה באריכות בספר נעשה לנו שם) בואו ונצעק כלנו:

מִי לַה' אֵלָי !!! ולא לאלו שצועקים:

"הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם"

 הדרך הנכון לדון לכף זכות, ובוודאי לא לרבני הערב רב שעוקרים מאתנו כל יסודי הדת, דוק ותשכח, כמו שכתוב בזוה"ק ובעץ חיים על רבני הערב רב, עיי"ש

בְּ"צֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה (אָבוֹת א' ה'), הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. )ספרא פרשת קדושים פרק ד' (

בספר באר מים חיים פרשת חיי שרה - פרק כד, וזה לשונו: (ב) ויאמר אברהם וגו' זקן ביתו המושל בכל אשר לו וגו'. צריך להבין למה פרט הכתוב כל סימני עבדו זקן ביתו ומושל בכל אשר לו מה נפקא מינה מזה והיה די לומר ויאמר אל עבדו שים נא וגו', ואמנם הכתוב מגיד בזה צדקת אברהם ידיד ה' אשר בהגיעו לעשות אחת ממצוות ה' עשה בכל התחבולות וחשב בכל המחשבות לעשותו על צד היותר טוב, ופחד ורעד על אחת מני אלף אולי יארע לו דבר תקלה, ולכן עשה כל המעשים בכל יכולתו לראות בכל האופנים שיהיה נעשה המצוה בשלימות שלא יתקלקל ח"ו.

והנה אברהם צדיק גדול כזה וקיים כל התורה אף מה ששנו חכמים (כמו שאיתא ביומא כ"ח ע"ב) ובודאי קיים אומרם (אבות א', ו') הוי דן את כל האדם לכף זכות והחזיק הכל לצדיק בעיניו, ומכל שכן לאליעזר עבדו ידוע היה אליעזר בצדקתו שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים והיה נאמן ביתו ועל פיו ישק כל עניני חפצי אברהם וכל אשר לו נתן בידו. מכל מקום כשהיה צריך לשלחו לדבר מצוה לישא אשה ליצחק ממשפחתו ומבית אביו ולא היה רוצה בשום אופן לקחת לו אשה מבנות כנען כי רעות בנות כנען בעיני אביו שבשמים וכולם ארורים הם מקללת אבי אביהם כנען הראשון שאמר לו נח (בראשית ט', כ"ד) ארור כנען עבד עבדים יהיה. לא האמינו על דברו בשום אופן, אחר כל הנאמנות שהיה לו אצלו, עד אחר השביעו באלהים ובנקיטת חפץ בשבועה דאורייתא ולא בסתם נדר או שבועה בלא שם. והכל כי כל כך פחד ורעד במצוה עד שעבר עליו כל הספיקות אולי כך או כך עד אשר עשה כל אשר היה ביכולתו לעשות באופן שיוכל לסמוך עליו. ולא הועיל כל הנאמנות שהיה לו על ביתו ועל כל אשר יש לו והכל נתן בידו על נאמנות. ובמצוה אחת לא חפץ להאמינו כי גדלה יראתו את פני ה' וכל העושר שהיה לו היה לאפס ואין בעיניו, ועל כן על זה האמינו ולא על זה.

מה שאין כן בבני עמנו בדורותינו היום עושים ההיפוך אשר אם יבוא אחד ובידו סכין לשחוט ויאמר כי הוא שוחט ובודק ומומחה יאמינו בכל שהוא ולא ישאול ויחקור וידרוש עליו כל כך ויאמר מן הסתם כל המצויין אצל שחיטה מומחין הם, וכמו כן אם אחד יביא יין וחלב או דג וכדומה מדברים הנמצאים בהם חשש איסור, או אם יתנו לפניו דברים הצריכים בדיקה מתולעים כמו חומץ וקטניות והדומה להם יאמר מן הסתם יהודי מוחזק בכשרות הוא ואינו חשוד להאכיל דבר שאינו ראוי לאכול. ולא כן יעשה אם יבוא אחד ללות מאתו מעות או שאר דבר חפץ לא יאמין לו כפשוטו בשום אופן עד אשר ידרוש ויחקור וישאל היטב עליו מי הוא זה ואיזה הוא ואם נאמן הוא או אינו כל כך ויצטרף כל הספיקות למען לא יתן לו ואם כבר ירצה ליתן יעמיד עליו עדים ויכתב בספר וחתום ויפחד וירעד עד כלות הזמן אולי לא ישלם לו, והכל כי זה הוא העיקר בעיניו בכל עבודתו שעובד בעולם הזה. ולזה, על זה יתן כל לבו ונפשו ועיניו שלא לבוא לידי מכשול מיראתו ופחדו, מה שאין כן במצוות ה' שלטפל נחשב בעיניו ואם לא יהיה כל כך על צד היותר טוב מה יהיה בזה כיון שלא זה הוא עיקר עבודתו.

ואולם אברהם אבינו העיד עליו הכתוב (ישעיה מ"א, ח') אברהם אוהבי, שלא אהב דבר אחר כי אם מצוות ה' ולא יותר והכל היה להבל ותהו בעיניו כאפס ואין נחשב לו ועל כן כל אשר לו מסר לאליעזר, ובמצוות לא חפץ להאמינו. וזה שאמר הכתוב ויאמר אברהם אל עבדו פירוש הנה עבדו הידוע מאז ומקדם עבד כשר ועוד הוא זקן ביתו ונודע אומרם ז"ל (קידושין ל"ב ע"ב) זקן זה שקנה חכמה (ואני אמרתי טעם לשבח מנין הוא מוכרח אשר זקן הוא זה שקנה חכמה הלא מהתיבה אינו מבואר רק זה קנה כענין נוטריקון נוכל לעשות מזקן זה קנה, אבל מנין לנו שקנה חכמה דילמא דבר אחר או סכלות קנה, ואך נודע אומרם ז"ל (ויקרא רבה א', ו') מתלא אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית וכו', ועל כן כיון שמבואר בהתיבה אשר זה קנה בודאי  קנה חכמה כי אם לא חכמה קנה מה קנה הלא דעה חסרת מה קנית) ונחזור לענין שחוץ אשר היה עבדו מעולם עבד כשר, היה זקן ביתו שקנה חכמה, וכאומרם (יומא כ"ח ע"ב) שהיה דולה ומשקה מתורת רבו כנאמר. ומושל בכל אשר לו שכל אשר יש לו מכסף וזהב וחפצים ובגדים נתן הכל בידו ומי בכל ביתו נאמן כאליעזר עבדו בן משק ביתו, ואף על פי כן כאן אמר לו שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך וגו' שלא רצה להאמינו לדבר מצוה ודימה עצמו לקונו אשר הן בקדושיו לא יאמין כי כל חפציו לא השוו בה, ויקר היה המצוה בעיניו מכל הון רב, וגם לאיש אשר אלה לו לא חפץ להאמין עד אשר השביעו שבועה דאורייתא בשם ה' אלהי צבאות וכנאמר, עד כאן לשונו.

אל תקבל מרבני הערב רב שום התירים כי כל דבר שיתירו נראה לכם אי"ה עשרות מאמרים ותשובות כנגדן, כי ידוע המאמר חז"ל עבר ושנה בה נעשית לו כהיתר, ואין אדם רואה מומין לעצמו, ומי עוד מדבר מדור השפל הזה כי כמעט כל רב בישראל יש לו נגיעות, ואין לך כמעט היום רב בישראל שאין לו בית וביזנעס גדולים, הכשרים וכדומה, ולוהט אחר ממון, וכאן מציעים לו מיליוני דולרים כידוע, ומה יעשה הבן שלא יחטא, וזה אינו חידוש כי יתיר השרץ בק"ן טעמים [ראה מסכת עירובין ועיין תוס' עירובין י"ג דתלמיד ותיק הי' ביבנה שהי' מטהר שרץ בק"ן טעמים והקשו התוס' שם מאי רבותא בפלפולא של הבל ולכאורה הכ"נ כן הוא], ואין אנחנו מדברים על רבני ואנשי חב"ד שזה מסכת בפני עצמם, מכיון שהם מאמינים על הרבי שלהם כעל אותו האיש, ועשו אותו לעבודה זרה ממש, ואומרים שאין יכול להיות דבר כזה שהרבי הי' לו טעות, [זה כפירה ממש] כי הוא הנהיג את השייטלעך, [חוץ מזה שזה שקר גס, כי הרבי אמר רק לאלו שהלכו בשערות מגולות לילך יותר טוב עם שייטלעך, וזה אמר גם הרבי מסאטמאר ביוראפ, בבתי מדרשים של הקלים ורקים, [ראה באתר שלנו הדרשות שלו, וגם כן הגאון רבי משה פיינשטין שהרבנית שלו הלכה קודם עם שערות מגולות, כי היא באה ממקום שהיה סכנה ללכת אחרת, וכאן אחר כמה שנים החליפה לשייטל, ואף אחד לא אמר לא היה יכול לטעות, ואדרבה היא היתה צדיקת, וממנה יראו וכן יעשו כל הנשים ללעשות תשובה ולהוריד השערות, ורק אלו שלא למדו שערי תשובה לרבינו יונה יכולים לדבר כך] ובבתי מדרשים של חסידים דרש כנגד השייטלעך], והם לדאבונינו מהפכים הקערה על פיה, ולא לחינם הגיע הזמן שהם מאמינים עליו שהוא מלך משיח והוא חי וקים, וכותבים בכל שערי ירושלים יחי אלוקינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד, היש לך אפיקורסות גדול מזה, הלא זה ממש כפירה, ורק הרע-בנים האלו המאמינים בו שהוא זה מה שהם כותבים, אלו הם המתירים, אדרבה שמענו מהרבה רבני חב"ד שמחמירים על אף שכמה מהם אומרים את דברי הכפירה הזאת עליו.