דור שבן דוד בא בו אז יתגלגלו כל נשמתין דערב רב שהם הם עזי פנים שבדור, והם עתידין להיות רעיין על ישראל והוא גלותא דמשה

בספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) - סנהדרין (דף צז ע"א). ת"ר שבוע שבן דוד בא בו וכו' כידוע שמלוכת משיח בית דוד הוא מלך הדר השמיני בעט' היסוד, שע"י הי' תחיית כל המלכים ע"י חסד דאתגלי בפומא דאמה כמו שכתוב בס"ד חד לאלף יומין זעירין אתגליא וכמו שכתוב רבינו הגדול בפי' שם, ולכן במוצאי שביעית הוא בא. תניא ר"י אומר דור שבן דוד בא בו וכו' וחכמת סופרים תסרח וכו' כי אז יתגלגלו כל נשמתין דערב רב שהם הם עזי פנים שבדור, והם עתידין להיות רעיין על ישראל והוא גלותא דמשה ביני ערב רב כמו שכתוב בזוהר ובתי' וברע"מ בכמה מקומות, ויתרבה המינות ואפקורסות וגם ירבו המסורות כמו שכתוב לקמן, והם ה' כתות של ערב רב נג"ע ר"ע כמו שכתוב ברע"מ ובתיקונים, והוא מה שכתוב פני הדור כפני הכלב כמו שכתוב (שמות יא ז) לא יחרץ כלב לשונו וכו', כי גלות בית שני בעון לשון הרע וקטרוגין בישין ולכן בסוף יומייא יתמסרו על ידן לגמר התיקון, וכמו שכתוב (פסחים קיח ע"א) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים וכו', וידוע שהכלבים אף על פי שהם היותר מגונים מ"מ יש בהם קצת טוב והוא מדת האמת, שלכן כשאליהו בעיר אז כלבים משחקים כמו שכתוב באריכות בס' מלכיאל, ולזה אמר שאעפ"כ והאמת נעדרת וכו'.

אז יתגלגלו כל עזי פנים שבדור מתתקע"ד דורות שהם מעולם התוהו, והם נשמתין דערב רב שלכן יתרבה המינות והעזות והמסורות שהם ה' כתות נג"ע ר"ע

ותהי האמת נעדרת מלמד שנעשית עדרים וכו' כבר כתבתי במקום אחר שאמת ושקר הם עולם התיקון ועולם התוהו כמו שכתוב (שבת קד ע"א) מ"ט[1] שקרא אחד כרעא קאי ואמת מלבן לבוני שקרא לא קאי וכו', שהוא קיימא דחד סמכא כמו שכתוב בריש אד"ר שהי' רק בסט' דשמאלא לבד, ואמת הוא קיימא דתרין סמכין דהם במתקלא דכורין ונוקבין, ימינא ושמאלא, איהו בנצח ואיהי בהוד, ולכן קושטא קאי שקרא לא קאי שהם בסוד הנופלים, ולכן אמת מביא חיים לעולם שהוא מלך הדר שלא נזכר בו מיתה ובו חיו כולם, ולכן סמך לכאן הגמרא עובדא דעיר דשמה קושטא דלא הוה מיית אינש וכו', ובעקבות משיחא אז אשתארת רק בחד כרוב כמו שכתוב בריש פ"ק דע"ז כמו שית' שם בס"ד, ולכן אז יהי' הנפילה העצומה שאז יתגלגלו כל עזי פנים שבדור מתתקע"ד דורות שהם מעולם התוהו, והם נשמתין דערב רב שלכן יתרבה המינות והעזות והמסורות שהם ה' כתות נג"ע ר"ע, ולכן אז כולו הפך לבן וכו'. וידוע שבעולם התוהו אז האורות נסתלקו למעלה והכלים ירדו למטה והם ג"כ סוד צדיקים שבדורות שמסתלקים למעלה וכמו שכתוב דור שבן דוד בו ת"ח מתמעטים, והוא מה שכתוב שנעשים עדרים עדרים וכו' ויליף לה מלשון הכ' ותהי האמת נעדרת שעל העדר לא שייך לשון הוי' אא"כ שהוא מלשון עדרים פני הדור כפני הכל"ב מסיגי שם ב"ן שאינם בכללא דאד"ם שם מ"ה, וכמו שכתוב בלאדן דאשתני ככלבא וכמו שכתוב בזוהר בלאדן שאינו בכללא דאדם, ואז צרות רבות מתחדשות כמו שכתוב (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו, שהוא נפילת נוק' וב' משיחין בתהום מלכות דבריאה, והוא המו"ת עני חשוב כמת וכמו שכתוב ברע"ם ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני וכו', והוא מה שכתוב שתכלה פרוטה מן הכיס. ת"ר כי יראה כי אזלת יד וכו' עד שיתייאשו וכו' כי כל דבר אינו עולה למדריגה יותר גדולה כי אם אחר האפיסה ממה שהי' בתחי', כמו הגרעין שאינו יכול לצמוח כי אם אחר שכבר כלה ונרקב לגמרי שיהי' פושט צורה ולובש צורה, וכמו כן בתחיית המתים אי אפשר להיות עד שיחזורו לעפר כמו שכתוב כי עפר אתה וכו' ההוא שעה אחת קודם תחה"מ וכו', וכן המיתה לאדם צורך גדולו שאם לא כן אינו יכול לעלות למעלה יותר גדולה לגן עדן. וכמו כן בגאולת ישראל אחר שיגיעו לאפס עצור וכו' ויהיו כאין ממש מרוב הצרות והשפלות וריבוי הרשעים שבעולם אז יגאלו, והוא בסוף אלף הששי בעט' היסוד ששם הערלה סובבת שהוא מקום המזוהם יותר מכל הגוף ובסופו, והוא בדור שבן דוד בא בו שהוא בנשמות שבסוף העקבים שבגוף ושם הנחש כמו שכתוב (בראשית ג טו) ואתה תשופנו עקב מסיומא דגופא. אמר רב קטינא שית אלפי שנין הוה עלמא וכו' דבר זה ביארנו כבר בכמה מקומות שהוא מה שכתוב בס"ד דשיתא אלפי שנין תליין בשיתא קדמאי שהם ו' ימי בראשית, שכל הפרטים שהי' בכל יום הוא מה שנמצא באותו אלף שנים, וכל מה שיש בו מכל אדם וכל דבר וכל הפרטים ופרטי פרטים הכל הם מבוארים בתורה בפ' ראשונה באותו יום המכוון נגדו כמו שכתוב כ"ז באריכות רבינו הגדול בפי' לס"ד, ואלף השביעי הוא יום שכולו שבת שהוא ארעא דאתבטלית ואתחרב כולא בתריסר שעתא, ואז סלקי כולהו למעי אימא והוא שליטת ארעא מלכות בסט' דיובלא בינה, ואז ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שהוא אימא עילאה תליסר יקים לון וכו' כמו שכתוב כ"ז בס"ד פ"א ובביאורי רבינו שם. אביי אמר תרי חרוב וכו' באמת אין כאן פלוגתא כלל ואלו ואלו דא"ח, וכוונתו לסוד ב' שבתות שבת עילאה ושבת תתאה יובל ושמיטה, דאז מלכות שבת תתאה סלקא לבינה שבת עילאה ואז היא תגא בראש ס"ת, ולכן העולם חרב כמו שכתוב (אבות א יד) המשתמש בתגא וכו', את שבתותי תשמרו וכו' שבת עילאה ותתאה, ובאמת שניהם משתמשים ביחד דמלכות סלקא ונכללת בבינה קרן ביובל אתעטר והבן. ועיין באריכות בפירוש הגר"א לספרא דצניעותא – (פרק ה')

אסור לפלפל עם אפיקורסים

ראה במסכת סנהדרין (דף לח ע"ב): רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר רבי יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי.

כל אלו שנותנים כספם וזהבם לבנות הבנינים של הערב רב הם מאנשי דור הפלגה ואומרים נבנה לנו מגדל כמו שכתוב בספר בראשית (פרק יא פסוק ד') וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. (שם בפסוק ה') וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.

ראה בחזקוני על בראשית (פרק יא פסוק ד') וראשו בשמים - גבוה הרבה כמו ערים גדולות ובצורות בשמים כי יש שמים משמשין לשון אויר, אשר תעוף בשמים ובלשון משנה מן הארץ עד שמי קורה.

 ונעשה לנו שם - מבצר חזק לעולם להיותנו שליטים על כל הבריות ונמלוך עליהם פן נפוץ על ידי מלחמות שיתגרו בנו הרחוקים אם לא נבנה לנו עיר ומגדל ואם נפוץ לא יהיה לנו שם אבל עכשיו כל יושבי העולם יודיעונו מרום המגדל כי הכל ידברו ממנו והם בקשו לבטל מה שגזר הקב"ה ומלאו את הארץ לפיכך ויפץ אותם על פני כל הארץ בגזירתו.

ובספורנו עה"ת ספר בראשית (פרק יא פסוק ד'): ויאמרו הבה נבנה לנו עיר. זאת הית' עצת שרי הדור להמליך את נמרוד על כל המין האנושי: ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. נעשה שם שתהיה במגדל ויצא בכל המין האנושי שם גובה מקומה וגודל עירה באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם ואליה ידרשו כלם. והכונה בזה היתה שהמלך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי בהיות שם דרישת כלם:

ובהכתב והקבלה בראשית (פרק יא פסוק ד) נבנה לנו עיר. לרבותינו לא היו טפשים לבנות עיר אשר תספיק לכל באי עולם, אבל פשעו ומרדו בה' וכולם ע"ש ע"ז נתכונו, אמרו (במדרש תהלים מובא ברב"ח) אין עיר אלא אלוה שנאמר ואל עיר וקדיש, ויהיה טעם המקרא כאשר ראה דור ההפלגה חרבן העולם ע"י המבול המציאו להם ע"י תחבולות נעלמות מאתנו, לבנות צורה המושפעת מכחות עליונים אשר בידיה ובכחה לדעתם המשובשת להיות עומדת תמיד על המשמר לכל באי עולם להיות להם מבטח עוז להצילם מכל פגעים המתרגשים לבוא בעולם, וטעם עיר משגיח (איין וואכזאמעס אויפמערקזאמעס וועזען, איינען וואכטער), עיר הוא מענין אני ישנה ולבי ער, ולאו דוקא על המקיץ משינה, אבל הוא דמיון, כי הישן אין לו כונה ודעת והער יש לו, וכל המשים את דעתו על דבר יקרא ער כמו ער ועונה (מלאכי ב') יעיר לי אוזן, כנשר יעיר קנו כלומר יכוין בהשגחה לשמרם (בעוואכט), ומלאכי עליון נקראו בשם עיר, ועיר וקדיש, בגזרת עירין (דניאל ד') וכפי' רש"י שם ע"ש שהוא ער לעולם המתחלפים בכל עת לעמוד על משמרת עבודתם כמאמר שלש משמרות הוי הלילה:

ומגדל. לצורה ההיא נבנה מגדל גבוה להעמידה עליו, כדרך כל שומר העומד על המשמר במקום גבוה, או להקריב' בכל האפשרי אל קבלת השפעות העליונות: וראשו בשמים. ראש הצורה ההיא יהא נטוי למעשה נגד השמים (גען היממעל געריכטעט), וטעמו ירים הנהגתו נגד הנהגה השמימית (גענען דען היממלישען עמפארהעבען), ובזה לא יהיו עוד יושבי תבל נכנעים תחת הנהגה הטבעית המוטבעת בצבא השמים ממעל, כי הנהגתו יתברך בעולם התחתון הוא באמצע צבאי השמים וחייליהן כפי מה שהשפיע להם טבע מסודר לחייב באלה התחתונים מה שיורו צבאי השמים במצביהם ובתנועותיהם, ככתוב ה' בשמים הכין כסאו ירצה באמצעות צבא השמים הכין כסאו ר"ל הנהגת עולם התחתון, והטפשים האלו דמו בדעתם המשובשת שיוכלו לשנות ולהפך תולדות הטבעיות ע"י צורה הנעבדת בעבודות ידועות אצלם (עי' רמב"ם ריש הל' ע"ז מדעות המשובשת מדורות הקדמוניות בזה, ומבואר יותר בתקונים ד' ק'). ואותו ב' בשמים כמו אם ה' הסיתך בי כלומר נגדי וילחם בישראל נגד ישראל, וכן בשמים נגד השמים כלומר נגד הנהגה הטבעית המסודרת בשמים:

ונעשה לנו שם. נעשה לנו אלהות כי תיבת שם מצאנוהו בכתוב שנופל ביחוד על אלהות כמ"ש רד"ק בשורשו, וכ"ד רבותינו כתיב הכא ונעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים ל"ת מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז, והוא מענין שקוץ שומם (דניאל י"ב י"ב) וכמו שפרש"י אנשי השם (בראשית ו' ה') אנשי שממון ששממו את העולם, והיתה כלל כונתם לעשות להם אלוה מעשי ידי אדם ולעבדו להנצל מפגעי הזמן, וזו היא המלחמה שזכרו במ"ר אמרו בו נעשה לנו מגדל ונשים ע"ז בראשו וניתן חרב בידה ויהא נראה כאלו עושה מלחמה ואמרו על נתנה ראש אין ראש אלא ע"ז, (ובמכילתא דרשב"י ע"ד) וימצאו בקעה בארץ שנער מתמן נטלו בלבייהו לאפקא מרשותא עלאה לרשו אחרא וגו' כלהו בעיטא בישא אתו לסרבא בי' בהקב"ה וגו' בחכמה דרשיעו אתו בגין לנפקא מרשו עלאה לרשו אחרא ולאחלפא יקרי' ליקרא נוכראה וגו' בגין דכד דינא אתא לאשראה הא אתר דא לקבלי' ומהכא יתהני עלמא דהא לעילא דחיקא היא לאתזנא עלמא מני' וגו' בגין זעירו מציאה אשכחו תמן מרזי דחכמתא מקדמאי וגו' ובה אשתדלו למעבד בההוא עבידתא דעבדו לסרבא בי' בהקב"ה וגו':