ב"ה

רבינו יונה
באגרת התשובה כותב:

"וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה, שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנום והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה" עד כאן לשונו.

הכתב הזה כל אשה מחויבת לתת לחבירה שלה!

נשי ירושלים עיה"ק תובב"א

BS”D

Rabbenu Yonah ZTK'L writes in Iggeret ha Teshuvah

“And the woman needs to be modest and she needs to be careful that no men will look at her except her husband, for those men who look at her hands or face descend to Gehinnom and she is punished according to the punishment that each one of the men who looked at her receives, for she made them sin and she did not conduct herself in modest ways and they stumbled because of her…” And this is a proper warning for those Rabbis who fear the word of Hashem to instruct the general public. All women are also encouraged to  show this warning to all her friends 

בס"ד

תקנות החפץ חיים זצ"ל

בעשרת ימי תשובה בשנת תרצ"א, תיקן הגאון הקדוש בעל "החפץ חיים" זצ"ל עשר תקנות לאברכי "כולל קדשים" אשר לו, תשע מהן עוסקות בנושא שעליו מסר אותו צדיק את נפשו כל חייו, נושא שמירת הדיבור, והתקנה העשירית היתה שלא לתור אחר ראיית העיינים לקיים "ולא תתורו... אחרי עיניכם".

חברי הכולל חתמו עליהן וקבלו על עצמם להתאסף מדי שבת בביתו זצ"ל, להתחזק בשמירת התקנות ולהתבונן בענינים אלה, בארבעת זמני התשובה הידועים: א. בכל לילה לפני השינה. ב. בכל ערב שבת.  ג. בכל ערב ראש חודש.
ד. בערב יום הכיפורים (מכתבי החפץ חיים חלק ב', עמוד קפ"ז).

על אחת כמה וכמה מוטלת החובה להתריע נגד אלו הרבנים שעושים בתי מדרשות בלי מחיצה כשירה שכידוע יצא החפץ חיים בקול קורא גדול נגד אלו המשחיתים את הכלל ישראל בעבירות החמורות אשר הזוהר הקדוש (פרשת ויחי דף רי"ט עמוד א') כותב דלא מהני תשובה רח"ל על הידוע, ובפרשת נח דף ס"ב עמוד א') אמרו דרק תשובה סגי מהני, ועיין עוד בזוהר פרשת ויקהל (דף רי"ד עמוד ב'), דרק תיובתא שלימתא  מהני וכו', עיין שם.

נאמר בתורה "וכשלו איש באחיו" כתוב על כך הגמרא שילדי ישראל ערבים אחד לשני ועבור כל הכלל כולו, כך הוא ברוחניות וכך הוא בגשמיות. עוד כתוב בגמרא שעיקר הערבות נאמר בענין התוכחה, שכל יהודי נושא באחריות על כך שיכול למחות ואינו מוחה, הן על היחיד והוא הדין אם יכול למחות או לפעול אצל כלל ישראל הוא מחוייב בכך, ובאם אינו עושה כך, אזי כל האחריות והאשמה מוטלת עליו כאילו הוא עשה את העבירות שהיה באפשרותו למנוע או שהי' יכול לפעול שיעשו כמצות התורה (שבת נד., קי"ט:, חנוך מצוה רלט, יורה דעה שלד-מח, ילקוט שופטים סח, מדרש תנחומא משפטים, מדרש תנחומא חקת, אותיות דרבי עקיבא א, רש"י סוטה מא: אבות דרבי נתן פרק כ"ט, מערכי לב דרוש אות ע', דף קנ"ז, וספר יד ימין חלק ב, דף יג, ועיין באריכות בספר שאלות ותשובות מהר"ם שי"ק אורח חיים סימן שג והלאה), ובענין שכר המוכיח. עיין בזוהר הקדוש חלק א, כט:, ראשית חכמה שער הקדושה פרק יב בשם מהר"י אבוהב, תמיד כח., ויקרא רבה כה, ילקוט רות על הכתוב וימת אבימלך, אבות דרבי נתן פרק כט, חומת אנך פרשת נח, סנהדרין קא:) כו' כו'.

על כן אנו פונים לכל אחד ואחד מישראל שנכנס לבית המדרש ורואה שהמחיצה אינה כשירה שימחה תיכף ומיד על זה, ויהיה חלקו בין מזכי הרבים שצדקתם עומד לעד.