The Rambam, Hilchot Teshuvah: LOOKING AT WOMEN MAKES IT DIFFICULT TO DO TESHUVAH

And there are five things that the one who does them finds no strength to do Teshuvah for them because these things are taken lightly by most people and the person transgresses them and he thinks that it is no sin…The one who looks at women thinks that there is no sin involved in this and he says: Have I had sexual relations with her or did I get close to her?” And he doesn’t know that the sight of his eyes is a great sin that leads to the sin of forbidden relations.   (The Rambam, Hilchot Teshuvah 4, 4)

  He who looks even at the small finger of a woman in order to derive pleasure from looking, is like one who looks at her private place and even to listen to her voice (Which is considered as looking at her nakedness) or to look at her hair is forbidden. (The Rambam Chapter 21, Hilchot Issure Biah)

LOOKING AT WOMEN IS A GRAVE PROHIBITION FROM THE TORAH

My dear friend you should know that a majority of people think that this prohibition is only words of Chassidut and are not careful to refrain from looking at women, You should know my friend that this is a grave prohibition from the Torah, and the ones who treat lightly this prohibition woe to their souls because they cause great evil for themselves. We have a verse that we repeat three times a day: “And do not go astray after your hearts and after your eyes” And it is written in the Talmud: “Why is it written (Kohelet 6:9) “Better is the sight of the eyes than the wandering of the soul” Because it is more pleasurable looking at a woman than the actual sexual act. And Rashi commented: For the Yetzer ha Ra it is better to make a person sin through the sight of his eyes than to make him sin through the actual sin.  (Derech Pikudecha)

  IT IS BETTER FOR A PERSON TO BE CONSIDERED A FOOL THROUGHOUT HIS ENTIRE LIFE BY MAN, THAN TO BE CONSIDERED WICKED FOR ONE MOMENT IN THE EYES OF G-D   (MISHNA EDUYOT 5:6)

The true strength of a person's piety is demonstrated under the following circumstances: a devout person does not cast off his piety even when people ridicule him; whatever he does is for the sake of heaven; he does not look at women.

His piety is put to the test especially when he is in the company of other men in a situation where women are usually around-for example, in a wedding hall where women are dressed in elegant gowns, and all are gazing at the women, and he does not stare. For that, he will be rewarded with abundant good. Therefore, when a man meets a woman, whether she is single or married, gentile or Jewish, an adult or a minor, it is best for him to turn his face aside and not to look at her. And so do we read in Job, "I made a Covenant with my eyes not to gaze on a maiden" (Job 3 1: 1). The verse "He shuts his eyes against looking at evil" (Isaiah 33:15) refers to the person who does not look at women when they are doing their washing.' When they wash their clothes, they lift their skirts so as not to soil them and thus uncover their legs; and we know that a woman's leg is a sexual excitement. And so said the Sage, "There is no greater barrier to sexual arousal than closing one's eyes.   (Sefer Chassidim 9)

There are desires that are very difficult to control unless one has been taught from childhood like for example refraining from looking at women. Therefore, must a man teach and educate his sons on the right path so when they grow old they will not abandon it   (Sefer Chassidim 10)

G-D ONLY DESIRES THE MITZVOT THAT ARE PERFORMED WITH HOLINESS AND PURITY AND THE MITZVOT GO THE SITRA ACHRA WHEN YOU VIOLATE THE KEDDUSHA OF THE COVENANT

(He who doesn’t guard himself from forbidden relations) causes impurity on all his organs and over all his strength…And when this person does a Mitzvah, it is not considered thus because the Holy One, Blessed be He, doesn’t desire it, as it is written: “And unto the evildoer, G-d says, who are you to relate my statutes” and it is written: “The sacrifices of the wicked are an abomination” and it is written: “Don’t continue offering in vain, it is an abominable incense before Me” for G-d has no desire from his Mitzvot but only when performed with holiness and purity   (Ohr ha Chayim Ha Kadosh, Achare mot 18:20)

SEXUAL IMAGES BECOME FIXED IN THE MIND

When a person takes to heart the sins of his youth, he should be terrified and tremble for gazing at forbidden women causes those images to become fixed in his mind. The Accuser and the evil inclination bring them before his eyes continually, causing him to destroy his seed, which is a terrible sin. Do you not see? Er and Onan were eight years old, sons of the righteous Yehudah, grandsons of our father Yaakov, peace be upon him, the choicest of the patriarchs. Yet they were cut off, even though they were from elevated souls. This was also one of the sins of the generation of the Flood. Any man with a heart must consider how many times he has come to that, as a result of improper thoughts. The evil inclination deceives him by trying to make him think that it happened involuntarily. But his words are wrong; he is absolutely a sinner, for gazing at forbidden women led him to improper thoughts, and as a result of this, he further destroyed [seed, thus] killing his children, defiling the seal [of circumcision] of the King. But His mercies prevailed in being slow to anger, perhaps this person will return in repentance and will mourn bitterly in confession and regret, and will return and be healed. (Anthologized from Ethical books, Chok le Israel)

כשאדם פוגם בברית הסטרא אחרא לוקחת ממנו כל התורה ומצות עשה (זוהר חי - אור לישרים - חובת הלבבות)

עיקר התיקון תלוי ביסוד לתקנו, ובו תלה גם כן ביאת משיחנו באלף הששי ועיכוב הגאולה. (אור הגנוז)

 אותה נפש שלא חזרה בתשובה מה יהיה איתה

בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ל"ב, דף ע"ו עמוד ב') בפירוש הזוהר: והן שבעה מדורי הגיהנם. אותה נפש שלא חזרה בתשובה באלו שלושה, מוריד אותה הקדוש ברוך הוא במדורי הגיהנם האלה, ושם נשכחת לדורי דורות. ואם הוא צדיק נאמר בו כי שבע יפול צדיק וקם. אמר רבי אלעזר ואם הוא צדיק מדוע יורד שם. אלא כדי להוציא משם כל נפש ונפש מאלו שהרהרו בתשובה ומתו בקצרות שנים, והוא טורח בשביתו. זה הוא מאמר ראשון שהוא בראשית.

 העון הגדול של המקשה עצמו לדעת שהוא בנדוי

 אמר   רב יהודה: המקשה עצמו לדעת יהא ובנדוי. ולימא אסור? משום דקא מגרי יצר הרע אנפשיה. אמר רבי אמי: נקרא משמד, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבד עבודה זרה והולך ועובד.

    איכא דאמרי, אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור, אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. כתיב הכא: 'וירע בעיני ה'' (בראשית לח, י), וכתיב התם: 'כי לא אל חפץ רשע אתה' וגו' (תהלים ה, ה). אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: 'ידיכם דמים מלאו' (ישעיה א, טו)? אלו המנאפים ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: 'לא תנאף', לא תהא נואף בין ביד בין ברגל.

 העון של דור המבול

    ואמרינן עלה: 'מי יודע רוח בני האדם' וגו' (קהלת ג, כא), אלו נשמתן של צדיקים, שאין מחממין את עצמן להוציא שכבת זרע לבטלה. ואמרינן עלה בגמרא: דור המבול כולן מוציאין שכבת זרע לבטלה היו. הוו בהו איצטגניני אמרי: עלמא לא פחות משיתא אלפי שנין, לא נוליד ואנן נחיה לעלמא כוליה. אמר להם הקדוש ברוך הוא:

 שמתם עצמכם עקר, הריני עוקר שמכם שלא תעלו בחשבון עולם. מנא הני מילי? דכתיב באונן: 'והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה' (בראשית לח, ט), שהיה מחמם עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה. וכתיב בדור המבול: 'כי השחית כל בשר' וגו' (שם ו, יב). על כן נדונו במדת רותחין, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קח, ב): אמר רב חסדא: דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו וכו', עד כאן.

 המסתכל בנשים עובר על (ויקרא יט, ד) ואלהי מסכה לא תעשו לכם, שמאחר שכל גופו מתחמם ברוח הטומאה, נמצא עושה עצמו אלהי מסכה.

בספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק שבעה עשר וזה לשונו: והנה הקרי יבא לכמה סבות וצריכין אנו והנה לבארם. הא' מהם הוא מה שפירש הרשב"י ע"ה בפרשת קדושים בענין אל תפנו אל האלילים, והוא ענין ההסתכלות בנשים שיבא מזה לידי הרהור וטומאה והוא עובר על (ויקרא יט, ד) ואלהי מסכה לא תעשו לכם, שמאחר שכל גופו מתחמם ברוח הטומאה, נמצא עושה עצמו אלהי מסכה, ופירוש מלת לכם הוא כאילו אמר לא תעשו עצמכם אלהי מסכה, על דרך שפי'. וכן פירש בזוהר (פרשת תצוה דף קמב) בענין (שמות לד, יז) אלהי מסכה לא תעשה לך' וכו'. ועל דרך זה אמר בזוהר (פרשת קדושים דף פב) וכל מאן דאסתכל בשפירו דאנתתא ביממא אתי להרהורי בליליא, ואי סליק ההוא הרהורא בישא עילויה אעבר משום אלהי מסכה לא תעשו לכם, עד כאן לשונו. וענין ואי סליק ההוא הרהורא בישא עילויה היינו שמשך עליו ההרהור עד שמתוך כך בא לידי טומאה הרי הוא כעובד עבודה זרה.

 מה נוראים הם דברי הספר חסידים (אות קנג) שכתב: מכאן שכל שנענש חבירו והוא אינו מזהירו לומר אל תעשה הרי כל העונש שמקבל מעלין על זה כאילו הרגו, לפי שהיה לו להזהירו ולא הזהירו.

הקדוש ברוך הוא אוהב מאד העבודה לזכות הרבים[1] וכל אחד צריך שיהיה לו צער גדול וכאב לב על שפלות כבודו יתברך שמו, ולהדפיס ספרים האלו שמועילים בעזרת השם להתחזקות בעניני אמונה בשכר ועונש, ועל ידי זה יוכלו בני ישראל להתקרב לעבודתו יתברך שמו. ובזה יקיימו המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שבהמצוה הזאת[2] כלולה כל מצות התורה, ולעשות נחת רוח לאבינו שבשמים להדפיס דברים של אמת וחכמה לעורר לבבות של אחינו בני ישראל שידעו גדולתו של הקדוש ברוך הוא ורחמנותו הרחבה על בני אדם ועל כל הבריות, שעל ידי זה יתרבה כבודו יתברך שמו בעולם שיכירו וידעו בלתי ספק שיש מנהיג ושופט לכל העולם והתורה הקדושה היא מן השמים, כי האמונה שיש רק מחמת שראינו שעשו אבותינו כך וכך זאת היא חלושה ואינה רק מנהג אבותינו בידינו. אבל אמונה מכח הידוע וכמו שכתב דוד המלך עליו השלום "דע את אלקי אביך ועבדהו", זאת ענין אחר הוא וכמו שכתוב אינו דומה ראיה לשמיעה, והאמונה מחמת ידיעה זאת היא ממש כמו ראיה, וזאת יכול להתקיים לעולם שאפילו כל הכופרים ומסיתים ירצו להפוך אותו מן הדרך הישר אי אפשר להם, אבל לאדם המאמין רק מחמת ירושת אבותיו בקל יכולין לזרוק בלבנו ספקות חס ושלום.

וגם בלא זה המאמין רק מאבותיו זה אי אפשר לעשות עבודה בשלימות ובחשקות ובאהבה, והקדוש ברוך הוא יש לו נחת רוח רק מן הרצון הגדול יותר ויותר מן המעשה, כי רחמנא ליבא בעי, כי "מה אשיב לד' כל תגמולוהי עלי", ותן לו משלו שאתה וכל אשר לך שלו הוא, כי התפילין והרצועה מן עגל באים, ומהיכן בא העגל מן הקדוש ברוך הוא, והאתרוג לברך עליו גם כן הוא מן השם יתברך, ולימוד תורה הקדושה ותפלה גם כן כי "מי שם פה לאדם" לדבר, וכן הכל, ואם צדקת מה תתן לו, אם כן אי אפשר לאדם שום דבר בעולם ליתן להקדוש ברוך הוא אשר לא ממנו יתברך שמו בא זאת, אלא רק התורה והמצות אשר נתן לנו הקדוש ברוך הוא לעשות רצונו, ואם אנו מבטלין במחשבה של אמת רצונינו מפני רצונו יתברך שמו, רק זאת שלנו הוא הבחירה ונוכל ליתן להקדוש ברוך הוא ומקרבין עצמינו להקדוש ברוך הוא על ידי רצון הטוב ובלא זה אינו כלום כי בשפתיו כבדוני ולבו רחוק ממני אינו לרצון ולא פורחת לעילא, אשר אפילו קרבן בלא כונה להשם יתברך פגול היא ולא ירצה, וגם כתיב בגמרא שאחד שאכל קרבן פסח בלא כונה נקרא פושע, על כן אחינו בני ישראל .

מי לד' אלי! לתת יקר וגדולה ותפארת למי שאמר והי' העולם ועשה עמנו תמיד טובות ונסים גדולים ורבים וגם עושה עמנו בכל עת ערב ובוקר וצהרים, וראוי וחיוב גדול הוא להתאמץ בכל אמצעי כחות להרבות כבודו יתברך שמו בין הברואים, ולזה אין שום אופן אלא להדפיס ספרים הרבה כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום עשות ספרים הרבה אין קץ ולהפיצם בישראל, כי יש הרבה בני ישראל  אשר יש להם לב בשר, רק אין להם את הספרים היסודיים שיבאר להם את הענין של שכר ועונש ויראת שמים ואין אומן בלא כלים, וגם יש שאינם יודעים איזה ספרים שיש יותר תועלת לקנות ולא כל העתים וזמנים שוים, כן גם בזמן הזה רק ספרים כאלו להחזיק האמונה בראיה של אמת יכול לפעול בעזרת השם יתברך.

ואל יתמה הרואה איך אפשר זאת? אלא אם ראשונים כמלאכים וכו'. אבל כן גזר הקדוש ברוך הוא על כל דבר באיזה זמן שיצא לאור עולם, ועל ידי מי, ומי שיהיה לו הזכות בספרים כאלו[4]. והרבה פעמים הם תיקונים מגלגולים הקודמים מדורות הראשונים כמובא בפנים הספר, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש על הפסוק "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'"[5], דהנה איתא בתיקונים[6] אשר אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, ואיתא בספר תניא קדישא[7], שבכל דוד ודור יורדין ניצוצין מנשמת משרע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם כו'.  וכמרומז גם בש"ס בכמה מקומות[8] שאמרו על התנאים והאמוראים "משה שפיר קאמרת", וכפירוש רש"י שם.

וזהו שעל ידי הרועה נאמן שבכל דור, בחינת משה שבדור, על ידו פועל משה רבינו עליו השלום באנשי הדור שיקיימו את מצוות ה' בכלל, ושיקיימו אותם בבחינה ומדריגה שמשה רצה שיקיימו אותם.

והנה התורה היא נצחית ותמידית, וזהו "וידבר משה אל ראשי המטות, היינו אשר משה רבינו עליו השלום דיבר אל ראשי המטות שבדורו, וכן חכמי הדור, שהם אתפשטותא דמשה בכל דור ודור מדברים לבני ישראל שבדורם, לאמר  לדורות אחריהם, זה הדבר אשר צוה ה', שיקיימו את מצוות ה' באופן כזה  שמשה רבינו עליו השלום מלמדם לקיימם, היינו באופן ובבחינת שהוא מראה להם ("מראה באצבעו ואומר זה"), היינו בבחינתו כפי שמשה רבינו עליו השלום רצה לקיימם ("שיתקיימו כולן על ידי").

ובזה נתקיים במשה רבינו עליו השלום גם מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה[9] "הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות", כי על ידי זה שראשי המטות שבכל דור מזרזין את בני ישראל שבדורם לקיים את המצוות, הרי זה כאילו משה רבינו עומד ומדבר עתה לבני ישראל ומוסר להם את דבר ה'.

וכן אנו רואים גם מחכמות החצונים אשר אנו יודעים כמה גדולים היו ולא המציאו האורות הטובים "עלעקטעריציטעט, ואוירונים (ערפלעין) וספוטניק וכל מיני כלי משחית" וכדומה, וגם עתה יש חכמים יותר מזה שהמציאו זאת. וגם זה האדם הממציא זאת בעצמו איזה ימים קודם לא ידע זאת, ונראה שהכל בידי שמים מתי יהי' ועל ידי מי.

 מי שאוחז במידה זו מראה אהבתו אל ה' ביתר שאת וביתר עז, כי מדרך אוהב את המלך להתאמץ ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו ולהרבות לו עבדים

וראה מה שכתב החתם סופר בהקדמתו לשולחן ערוך (חת"ס יו"ד חלק ב') בקונטרס "פתוחי חותם" שכתב הגה"ק רבי שמעון סופר אבדק"ק קראקא בנו של רשכבה"ג בעל החת"ס זיעוכי"א. וזה לשונו: והאוחז במידה זו מראה אהבתו אל ה' ביתר שאת וביתר עז, כי מדרך אוהב את המלך להתאמץ ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו, ולהרבות לו עבדים כיד המלך, ויען כי זכה אברהם אבינו עליו השלום למידה זו טרם ציוה ה' עליה, רק משכלו ומדעתו עמד בראש כל חוצות, בנה מזבחות וקרא בשם ה', העמיד תלמידים הרבה, את הנפש אשר עשה בחרן, לכן לו יאות להקרא אוהבו של המלך יתברך שמו, זרע אברהם אוהבי, וכגמול נפשו השיב לו ה' וחלף אהבתו אל ה' היה אהבת ה' אליו, וזהו שהודיענו יתברך שמו, באמרו כי ידעתיו [אהבתיו] למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'.

אנחנו צריכים ללמוד לשמור ולעשות כמו שעשה אברהם אבינו, שהיה מחזר אחרי בני אדם להכניסם תחת כנפי השכינה כמו שכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ודרשו חכמינו זכרונם לברכה שהיה אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת את הנשים. ובא וראה מה הרמב"ם כותב (הל' ע"ז פ"א ה"ג), וזה לשונו: כיון שהכיר [אברהם אבינו ע"ה את בוראו] . . התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין עליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים עליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל אחד ממונה כדי שלא תשכח הלימוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם, ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עכ"ל.

והחפץ חיים זצ"ל במכתבו על דבר מאכל כשר לחיילים, האריך בענין הערבות, ובסוף דבריו הביא מה דאיתא במד"ר ויקרא, משל לאחד שהיה מהלך בספינה ונטל מקדח וקדח בספינה, אמרו אנשי הספינה מה אתה עושה, אמר להם הלא תחתי אני קודח, אמרו לו, והלא אתה מציף עלינו את מי הים, אף כאן בענינינו, ישראל אחד חוטא וכולם נענשים.

עוד כתב שם החפץ חיים, וזה לשונו, ויתכן שלעתיד לבוא יתבעו לאחד על חֵלב ובשר חזיר, ויענה הלא נזהרתי בכשרות כל ימי ולא אכלתי משום חשש סירכא, ויענו לו הלא פלוני אכל והתביעה היא עליך גם כן, שערבת בעדו בעת קבלת התורה. והלא אחכמינו זכרונם לברכה באבל, עני שאין לו מה לאכול מותר לו לעשות מלאכה בצנעא לאחר ג' ימים לאבילתו, אבל אמרו חכמים, תבוא מאירה לשכניו שהצריכוהו לכך (והיינו שהיה להם לסייעו שלא יבוא לידי כך). והתם הוא רק איסור דרבנן, והכא הוא חיוב מלקות על כל כזית וכזית, ואיסור דאורייתא הוא אפילו על משהו.

עוד כותב שם: אנו אומרים באבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך, ואחר כך אנו אומרים אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו, ואיה שטרי חוב חדשים, אלא הוא שטר חוב של ערבות, עיי"ש עוד באריכות. וכן כתב הצה"ק רבי הלל מקאלאמייע זי"ע בספרו משכיל אל דל.

ובפרשת קריאת שמע (ואתחנן ו, ה) כתיב ואהבת את ה' אלקיך וגו', ופירשו חכמינו זכרונם לברכה (יומא פו, א) שיהא שם שמים מתאהב על ידך (לחבירך, רש"י). והוא כמו אוהבו הנאמן של המלך, שמשתוקק לאַהב את המלך על כל בני המדינה, שיהיו הכל נאמנים בעבודתם למלך באהבה ובלב שלם.

ועיין בספר חרדים, תשב"ץ ורמב"ם, שמובא שם גם כן בפירוש הכתוב ואהבת את ה' אלקיך, שידרוש לאחרים דברי כבושין עד שיאַהב אותו יתברך על בריותיו ויכניס בלבם אהבתו יתברך. וכמו איש נאמן האוהב את המלך, שהוא משתדל בכל כחו להכניע את האומות האחרות להכניסם תחת ממשלת מלכו.

ובספר הקדוש חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ו כתב, וכן מי שאינו מתקן אלא נפשו בלבד, תהיה זכותו מעוטה. ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות, תכפל זכותו כפי זכיות כל מי שמתקן לאלוקים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ואמרו משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ואומר (משלי כ"ד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב וכו', עיי"ש.

והחפץ חיים מסיים: ולכן, אם לא נשים לב לקרב את אחינו בני ישראל בהנחת תפילין, שמירת שבת טהרת המשפחה וכיוצא בו, הרי בודאי אשר מטעם ערבות הנה בבוא עת הפקודה יגיע לנו על זה עונש גדול חס ושלום, כאילו אנו בעצמו לא הנחנו תפילין וחללנו את השבת חס ושלום. ולפי זה, אף האדם השלם יכול להיות אשר לעתיד לבוא ידונו אותו על זה שלא הניח תפילין וכו', וכאשר ישאל בתמיה, מנין לי האיסורים הללו וחף אני מהפשעים האלה, ישיבו לו: האם לא ידעת כי כל ישראל חברים וערבים זה לזה, ואתה עמדת מרחוק ולא ראית להושיעם בהנחת תפילין, שמירת שבת, טהרת המשפחה וכיו"ב, ועל כן בוא וקבל דינך כיאתה לך.

העצה היחידה לצאת ידי חובת הערבות כנזכר לעיל הוא קל מאוד כי על ידי שידפיס (או יעזור להדפיס) ספרים ולחלק בחינם (כמו שכתוב מה אני בחינם אף אתה בחינם, וכמו שכתבנו לעיל) הספרים על עניני שכר ועונש ועוד. וכמו שכתב בעל החיד"א זכרונו לברכה כי תוכחה על ידי ספרים בכתב נתקבל ביותר. כי על ידי הלימוד בהספרים יחזרו בתשובה. (ראה להלן מה שכתב בעל המחבר של הספר קב הישר) כמו כן נחוץ לפרסם ספרים על קדושת השבת, תפילין, מזוזות, ציצית, טהרת המשפחה.

הרבה אנשים אומרים הנה אנו אנשים פשוטים ולא רבנים מה רוצים ממנו? ישנם ברוך השם אלפים רבנים ובתי מדרשים ותלמידי חכמים, ואם הם לא עושים או לא יכולים לעשות למה אני צריך לעשות פעולות האלו?

אבל תדעו נאמנה, כי אנחנו כעת ממש קרוב להגאולה שלימה ואנו מחכים לו למלך המשיח בכל יום שיבוא, ואנו צריכים לדעת מה שכתוב בזוהר הקדוש ובאור החמה, כי לפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים ומנהיגי ישראל מהערב רב רחמנא ליצלן. וישנם באמת רק יחידי סגולה של רבנים שרוצים לעשות, אבל אין להם הכוח והממון לעשות הפעולות הטובות והנחוצות, על כן במקום שאין איש יאמר החלש גבור אני, ואין דבר שעומד בפני הרצון.

העצה היחידה שלנו הוא להחזיר את העם בתשובה, כדלהלן: ראשית אנו צריכים לדעת הדור הזה של עקבתא דמשיחא הוא הדור האחרון שאנו מקוים ממש בכל עת ורגע לזכות בביאת משיח צדקינו בקרוב ממש, ומי שרוצה באמת לזכות לזה צריך לבקש ולבכות הרבה להשם יתברך שיזכה לעשות דבר טוב בחייו, ובפרט כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהדור שלנו הוא רוב רובן מהערב רב רחמנא ליצלן [10]

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב: כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער"ב ר"ב גימטריא דע"ת כאשר תראה בדורות הללו אשר בעונותינו הרבים נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים ודי למבין, עד כאן. ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וזה לשונו, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע"כ.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וזה לשונו, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וזה לשונו הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעונותינו הרבים רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, עד כאן עיין שם עוד.

עיקר האמונה הוא, ש"השם אחד יאיר בנפשו" (ראה תניא פוף פרק י"ח, ופרק ל"ה), דמדריגת החכמה הוא "אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו". (ועיין רמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק א' הלכה ז'.). וכל עבודת האדם צריך להיות "בלתי לד' לבדו". אנו צריכים להיות מוכנים למסור את נפשינו במסירות נפש ממש ללא כל חשבונות של כסף וכבוד ופוליטיקה (כי העבודה כזאת אין לה שום חשיבות למעלה בשמים, ואחר מאה ועשרים שנה יבוא לשם בלי כלום) רק צריכים לעבוד את ה' בתמימות "בלתי לד' לבדו", כמו שהצדיק הקדוש רבי ר' מרדכיל'ע מנדבורנא זי"ע היה אומר בעת התפילה כשהוא הגיע ל-לא-ל ברוך נעימות יתנו וכו', "כי הוא לבדו מרום וקדוש", אז הוא אמר באידיש, רק הוא לבד, רק הוא לבד, "נאר ער אליין נאר ער אליין" הוא חזר על כך לפחות 100 או מאה וחמישים פעם בכדי שיכנסו לכל העצמות שאין עוד משהו חוץ מהשם יתברך לבדו. ואחר כך אמר בשמחה גדולה ובלהבות אש פועל גבורות עושה חדשות וכו', זכותו יגן עלינו.

 יב)     בספר מבשר צדק פירוש מה שכתוב אם אין אני לי מי לי, כי אפילו יחיה אדם אלף שנים ויעסקו בתורה ועבודה אף על פי כן לא יוכל לצאת ידי שמים מה שמחויב לעבוד את השם יתברך. ותרופה אחת מצאנו לו אם יזכה את הרבים בתורה ובמצוות אז תורתם ומצוותם יהיו לו למליצי יושר לפני אב הרחמים יתברך. וזה שאמר אם אין אני לבדי עוסק בתורה ובעבודה אלא אני עוסק עם רבים ומזכה אותם, מי שיעשה מצוות ומעש"ט לי שייך לי כיון שאני זכיתי אותם וכל מה שעושים יעלה על חשבוני. וכשאני לעצמי עובד ה' ואינני מזכה את הרבנים מה אני כלומר מה אני נחשב וכו'.

[1] ) ועוד הפעם אנו מבקשים שלא יהיה דבר הזה קטן בעיני אחינו בני ישראל כי כדאי וראוי לנו לחשוב מחשבות ולעשות איזה תחבולות ועצות גם לתכלית האמת וצריכין אנו לקנא בכת "המיסיאנערין", שמייגעים הרבה להעלות כבודו של שקר, כי זאת ידוע הוא שמיד בא הבעל דבר בטענות להתבטל דבר מצוה ובפרט לזכות הרבים שזאת המצוה יקרה היא מאד בעיני הקדוש ברוך הוא אבל צריכין אנו לגרש היצר ולומר הלא כמה פעמים ורצה לומר אבדתי ממון יותר וגם נתתי ממון במקום אשר אפילו ספק לא היה שיגיע נחת רוח להמקום ברוך הוא וגם נתתי כמה פעמים על (הלאטריע ועוד), ולמה לא אעשה הדבר שעל כל פנים אפשר להיות מצוה? ועבירה בודאי לא, ומכל שכן שהוא מזכה את הרבים כדי לעשות נחת רוח להבורא כל עולמים. הקדוש ברוך הוא ישלם שכר טוב להמחזיקים, להם ולבניהם.

 ידוע למה אחינו בני ישראל סובלים כל כך, מי אשם בזה?

היום נודע לנו כי כל התפילות שאחינו בני ישראל התפללו בלי מחיצה כשרה התפללו ישר נגד העבודה זרה?

היום נודע לנו את הרוח הקודש של הצדיק הקדוש בעל דברי חיים לפני 140 שנה כשאסר הפאה נכרית, ואמר שעוברים כמה לאווין האיש והאשה בכל רגע ורגע, ואז אמר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה?

היום נודע לנו ש 93 גדולי ישראל מאז אסרו הפאה נכרית ולא שמענו בקולם, כי רבנים מרבני הערב רב התירו לנו!

האם אתה מוכן מכאן ולהבא שכל תפילתך תלך לבתי כומרים?

 הרב המתיר לך להתפלל בבית המדרש בלי מחיצה כהלכה כמו שכתבו 180 גדולי ישראל הוא מראשי הערב רב – ואתה רוצה לשמוע למה הוא מתיר אסורים?

תשובה! כי הוא צריך את הכסף של הקהל ולא איכפת לו לקיים את הלכות משולחן ערוך, משולחן ערוך לא יקבל כסף, אז מה איכפת לו ההלכה?

 שאלה? איך הרע-בנים מן הערב רב יכולים למצוא היתר על דבר שאסרו
180 גדולי ישראל בענין מחיצה כשירה?

תשובה! הרב שלך שהוא שרץ טמא מטהר את השרץ בק"ן טעמים, אבל השרץ נשאר שרץ, רק מה שעושה אותך גם כן לשרץ, ומה יש לך מכל התפילות, אם כל התפילות שלך הולכים ישר לסטרא אחרא? תתפלל בבית ולכל הפחות ה' ישמע תפלתך!

 האם אתה מאמין בקריאת שמע שאתה מתפלל בכל יום? הרב שלך אינו מאמין בקריאת שמע! שהוא יודע פירוש המלות, ורש"י הקדוש אומר. ספר במדבר (פרק טו פסוק לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (שם, מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם. (שם, מא) אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיכֶם. וברש"י פסוק מא. אֲנִי ה’ - נאמן לשלם שכר. אֱלֹקֵיכֶם - נאמן להפרע.

 יהודי יקר למה לך ללכת להתפלל לבית הכנסת שאין שם מחיצה כשירה? תעשה מצוה גדולה ותנסה לעשות את המחיצה של הבית הכנסת שלך שלא יהיה אפשרות לראות הנשים כלל וכלל.

ואם הרב או אנשים אומרים לך שרבי משה פיינשטיין מתיר, אמור להם מיהו ר' משה נגד כל 180 פוסקים שאסרו בחרם חמור שאין מציאות בעולם על פי הלכה לשום פוסק לעקור את הפסק דין שלהם!

 תזכור במקום שיש גדר ערוה מוציאים קדושה!

  והלא מטרה של בית הכנסת הוא שיהיה מקום קדוש שהתפילות והתורה שלנו הוא לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו.

   "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבָבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" וְגוֹ' (במדבר טו), אָמַר רַבִּי לֵוִי[11], לִיבָּא וְעֵינָא תְּרֵי סַרְסוּרֵי דְּחֶטְאָה נִינְהוּ, כְּתִיב, (משלי כג) "תְּנָה בְנִי לִבְךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹרְנָה" אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי יְהַבְת לִי לִבָךְ וְעֵינָיִךְ אַנָא יָדַע דְּאַת לִי. (עין יעקב על ירושלמי מסכת ברכות אות ד).

 בברכות דף יב ע"ב. עול מצות דכתיב, וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית וגו' הרהור עבירה והרהור עבודה זרה מנלן דתניא אחרי לבבכם זו מינות

בסמ"ג - חלק מצות לא תעשה - מצוה טו. שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגומ'.

עבודה זרה, מינות, וזנות, וגורם לאדם לטורדו מן העולם הבא

ברמב"ם ל"ת מז, הל' ע"ז פ"ב הל' ג, סמ"ק סי' יב (לענין מינות) וסי' ל (לענין זנות). (נר' דמה שחילקן לשנים הוא מפני שהן שני דינין ואין הכרח שמחשיבן לשני לאווין), חנוך שפז.

שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמ' (במדבר טו, לט)
 ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (רמב"ם ל"ת מז).

דרשו רבותי' [בספרי (שם בפר' שלח) ומביאה] בפ"ק דברכות (יב, ב) אחרי לבבכם זו מינות, פירוש שלא (יפנה אחר) [יחשב] שום מחשבה שעל ידה יוכל לבא לידי מינות לפי קוצר דעתו, כיצד פעמים יחשב [אדם] ביחוד השם ברוך הוא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור, ופעמים יחשוב על תורה שבעל פה שמא היא מן השמים שמא אינה ועל ידי כך השטן (מסיתו ויבא) [מקטרגו ומסיתו לבוא] לידי מינות, ואחרי עיניכם זו זנות, ולאו זה אף על פי שגורם לאדם לטורדו מן העולם הבא אין בו מלקות כדין לאו שאין בו מעשה (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ב הל' ג).

ספר מנחת חינוך - מצוה שפז - אות א. שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים.

שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים. מצוה זו מבוארת בר"מ פ"ב מעבודה זרה הלכה ג'. ודברי הרב המחבר הם מוסר השכל. ועיין בספר משנת חכמים במצוה י"ג מה שפלפל בדברי הר"מ, וגם הקשה דלשיטת הרמב"ן בהשגותיו לשורש התשיעי, דהנפרטים בלאו שבכללות נמנה כל אחד למצוה בפני עצמו, אמאי לא מנה כאן שתי מצוות, דדרשינן ברכות י"ב ע"ב אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, ועי"ש מה שמתרץ. ואין בלאו זה מלקות לכולי עלמא. ודברי הרב המחבר קשרם על לוח לבך ואשריך וטוב לך.

 פסקי הלכות ממאה ושמונים רבנים

על מחיצה בבית המדרש

 למה דוקא רואים שהרבנים לבד גם כן מדברים באמצע קדיש?

 השטן נותן לך כוח לעשות בית הכנסת בכמה מליון דולר, אבל לא נותן לך לעשות מחיצה כשירה!

מי אשם בזה?

אבל אשמים אנחנו על אחינו! שאם כל התפילות שלנו לא עולות לשמים, אז יש כוח למחבלים לעשות מה שהם רוצים

 הגאוה היא שורש להרבה עבירות אם בין אדם למקום ואם בין אדם לחבירו, כי גורם להזיק לחבירו ולשנאתו ולדבר לשון הרע עליו, וכאלה רבות, ואם בינו למקום שכן כתיב (דברים ח' י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה דף ה' ע"א) כל שיש בו גסות הרוח נקרא תועבה שנאמר (משלי ט"ז ה') תועבת ה' כל גבה לב. ואמרו (שם) בשמתא מאן דאית ביה, וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו ושקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר, וכאלו בא על כל העריות כולם וכאלו בנה במה, ואפילו שיקנה להקדוש ברוך הוא שמים וארץ כאברהם אבינו שלא ינקה מדינה של גהינם וסופו מתמעט ונאסף מן העולם שלא בזמנו, ואפילו ירבעם שכל חכמי דורו היו לפניו כעשבי השדה (סנהדרין דף ק"א ע"ב) ולא היה בתורתו דופי והיה שונה ק"ן פנים בתורה לא אבר אחד פנוי ממנו שאינו שורה עליו צריך בעבור אותו אבר לחזור בגלגול לעוה"ז עד שישתלם בכל האברים בדיוקן דצלם ה', שאם חסר אבר אחד אין הוא בצלמו. סוף סוף כל מה שישתדל הבן אדם בעבור קב"ה ושכינתיה כאשר עושה מצותיו, כך מדה כנגד מדה ישתדל הקדוש ברוך הוא בעבורו ובעבור בת זוגו באותו עולם. נענש ונטרד מן העולם הזה והעולם הבא אלא מפני גסות הרוח וכאלו דוחק רגלי השכינה ומסתלקת מן העולם ואומרת אין אני והוא יכולים לדור יחד בעולם, ומורד במלכות שמים, ומתעטף בטליתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שנאמר בו (תהלים ל"ג א') ה' מלך גאות לבש, ובמה יתגאה האדם והויתו מטפה סרוחה ויצירתו בדם נדה ובחייו טנוף וסרחון ואחר מותו רמה ותולעה ואחרית גופו גוש עפר ונפשו יורדת לגיהנם.

 ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר

סמא"ל שרו של עשו הנקרא סמא"ל עשו, כל מזימותיו לסמא עיני האדם עד אשר לא יוכל לראות את השמש... וזה סמאל שותפו מעור עין השכלי, שלא יראה במראות האל

כלי יקר על בראשית פרק לב פסוק כה. ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. בענין התאבקות עם יעקב רבו הדעות, הן קצרה אורך היריעה האחת מלהעלות עליה כל דעות המפרשים, אמרתי הלא לאלהים פתרונים אענה גם אני חלקי ואומר, אחר שהסכימו רוב המפרשים שמלאך זה הוא סמא"ל שרו של עשו הנקרא סמא"ל עשו, כי כל חפצו וישעו לסמא עיני האדם ולהכותו בעורון ולעשותו סומא מעין השכלי, עד אשר לא יוכל הרואה לראות במראות האמת לבא ולראות פני ה' ולבוא בסוד ה' ליראיו בסתרי התורה, כי הוא שטן, הוא מלאך המות, הוא יצה"ר (ב"ב טז.) ורמז לדבר כי סמאל שותפו של ענב"ם באלפ"א ביתא ואותיות שניות, כי כמו שהיין היוצא מן הענבים כשהוא משכר את האדם הרי הוא עור בסתם עיניו, כמו שנאמר (בראשית מט יב) חכלילי עינים מיין. וסתם שיכור הולך כעור וסומא, כך סמאל זה שותפו, כל מזימותיו לסמא עיני האדם עד אשר לא יוכל לראות את השמש. ואם כן הענבים מסמאים עין הגשמי, וזה סמאל שותפו מעור עין השכלי, שלא יראה במראות האל וזהו סמאל מלה מורכבת.

ועוד ממה שצריך שתדעהו, שהיצר הרע נמשל לזבוב (ברכות סא.) כאשר פרשתי למעלה פרשת בראשית בפסוק לפתח חטאת רובץ (ד ז) כי סתם זבוב אינו רובץ בבשר השלם שבאדם, כי אין כחו בפיו לעשות פתח חדש בבשר שלם, ע"כ הזבוב רובץ בין השפתים במקום שמוצא פתח פתוח קצת שם ירבץ להרחיב פתח המכה, כך היצה"ר אינו מזדווג אל האדם השלם אשר לא פרץ גדרו כלל ולא פתח לו פתח לחטאת ולנדה, ועם האיש השלם בכל מעשיו אין לו שום שייכות ועסק כי לא יכול לו כלל, אך בזמן שהאדם מעצמו פותח לו פתח קצת ופורץ גדרו אף בעבירה קלה, אז מיד מזדווג לו היצר הרע ואומר לו אך עצמי ובשרי אתה, ואז יעלה מן העבירות הקלות אל החמורות, ומשתדל להרחיב הפרצה עד עלות חמ"ס גבר לאין מרפא, ופרץ גדרו והיה למרמס (ישעיה ה ה). כך זה המלאך סמאל שרו של עשו בראותו עניני יעקב עם עשו שהם תלוין בשמירת התורה כמ"ש והיה כאשר תריד וגו', והנה כל זמן שלא הביט און ביעקב כלל, לא נזדווג אליו לסמא את עיני שכלו מכל וכל, אך כשראה שיעקב פרץ גדרו קצת ביציאה זו, כי חנן אותו אלהים ונתן לו את כל ורוב עושר ונכסים וכבוד ויעקב יצא מגדר ההסתפקות קצת, ויותר יעקב לבדו וי"א לכדו, במקום הסכנה כי הלילה זמן קהלה לכל המזיקים היא, והוא נשאר בלילה יחידי עבור פכים קטנים מחבלים רמים ונשאים, ובעבור דבר מועט האחוז בחבלי בוז נותר במקום סכנה לבדו, אז אמר סמאל האח מצאתי און לי מאחר שיעקב התחיל בקלקלה ועשה את עצמו קצת עור מעיניו, כי מי עור כמו אוהבי הממון אשר עליהם נאמר (משלי כז כ) עיני האדם לא תשבענה. אז אמר סמאל הנה עת לקרב ועת לחבק אליו, והנני מוסיף לו טומאה למלאות עיניו אבק ועפר כדי שיהיה סומא מכל וכל גם מעין השכלי, וזהו שאמר ויותר יעקב לבדו, כאשר עבר חק ההסתפקות ויותר לבדו לכדו, והרי הוא לבדו כי בטלה דעתו אצל כל אדם, כי מי פתי יסור הנה לסכן עצמו בעבור דבר מועט כזה, אין זה כי אם לב הותל הטהו מני אורח ישרים לחבב כל כך הממון הגורם שכחת אלוה ממעל כמ"ש (דברים ח יג) וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ה'. מיד ויאבק איש עמו. נזדווג אליו סמאל לגרום לו שכחת אלוה מכל וכל, ומלת ויאבק היא כמו ויחבק, כי מלות אחה"ע מתחלפות, ונכתב ויאבק באל"ף כדי לדרוש ממנו לשון אבק, כי רצה לסמא עין שכלו כאבק זה העולה ומסמא עיני האדם כך עלה בדעתו לסמא עין שכלו כדי להביאו לידי הכחשת אלוה ממעל, וזה שאמרו רז"ל (חולין צא.) שהיה האבק עולה עד כסא הכבוד כי זהו סמוי עיניו של צדקיהו הנוגע בעצמות אמונת הבורא יתברך ומציאת כסא כבודו ית'.

ומה שאמרו שהיה נוגע בכסא הכבוד, למדו זה ממה שנאמר עד עלות השחר, משמע עד ולא עד בכלל, כי עלות השחר היה מעכב על ידו שלא היה יכול להביאו לידי הכחשת אלוה, לפי שע"י עלות השחר הכיר באמת כי יש לעולם בורא ומנהיג, כמו שפי' בעקידה פר' בראשית על פסוק וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים (דברים ד לט) שמתוך ידיעת מהלך הגלגל היומי דהיינו השמש, יוכל המשכיל להתבונן כי ה' הוא האלהים, וכן אברהם לא הכיר בוראו כ"א מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמ"ש (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאת האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ע"ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאת האל ית' היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאתו ית'. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי ע"י ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמ"ש (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה'.

וכאשר ראה סמאל, כי לא יכול לו לסמא עין שכלו מכל וכל, אז השתדל בתחבולה אחרת לסמא קצת עין שכלו לכל הפחות לשלא יוכל לראות בסתרי התורה ובדברים נעלמים המכונים בירך כמ"ש (שה"ש ז ב) חמוקי יריכיך. מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (סוכה מט ע"ב) וזה"ש ויגע בכף ירכו, ואין רצוני להוציא מקרא זה מידי פשוטו כי ודאי נגע בירכו ממש, אך שאני נותן טעם בדבר למה נגע דווקא בכף ירכו, אלא שרמז לו שע"י שנעשה אוהב כסף אז בלי ספק יהיה עור מעיני שכלו, ואם יפה כחו של יעקב שלא בא לידי כפירה מכל וכל, מ"מ יהיה הדבר נוגע בכף ירכו כי עי"ז לא יוכל לראות בסתרי התורה והחכמה. ותקע כף ירך יעקב להורות לו כי שני קנינים אלו התורה והממון הם כצרות זו לזו, ותקע היינו שנדחה האחד מפני חבירו כמ"ש (תהלים קיט כא) טובי לי כי עוניתי למען אלמד חקיך.

 ידידי היקר! בחר לך בית הכנסת כשר שהתפילות שלך יעלו לשמים

באיזה בית הכנסת אתה מתפלל?

בבית המדרש כשר? - בית המינות? - בית עבודה זרה? - בית ריפורם?

שאלה? בית עבודה זרה מהו? – תשובה! - בית המדרש שאין המחיצה כהלכה זה כמו עבודה זרה, על פי מה שפסקו 180 גדולי ישראל לפני 140 שנה והנכנס לשם הוא בחרם, שהוא כבית עבודה זרה ממש, וכל התפילות שלך הולכים ישר לסטרא אחרא שהוא עבודה זרה רח"ל. ראה להלן שבית הכנסת כזה נקרא. עבודה זרה, מינות, וזנות, וגורם לאדם לטורדו מן העולם הבא