HOME - ראשי

לימוד היומי | תרומות | ספרים | תמונות | עלונים | שיעורים | וידאו | רשב"י ומירון | מודעות | חלוקת הזוהר | ENGLISH

 

זוהר תורה - ראשי

 

זוהר תורה
פרשת יתרו

  

פרשת יתרו

זוהר דף סז ע"ב

וישמע יתרו כהן מדין וגו'. א"ר אלעזר בזמן שעמים אחרים נכנעים, ובאים ומודים להקב"ה, כיון שהם נכנעים ומודים לו, אז נשתלם כבוד הקב"ה למעלה ולמטה, בשעה שבא משה לפרעה ואמר לו ה' אלהי העברים נקרא עלינו וגו', פתח הוא ואמר לא ידעתי את ה', ורצה הקב"ה שיתכבד שמו בארץ, כמו שהוא נכבד למעלה, כיון שהכה אותו ואת עמו בא והודה לו להקב"ה, שכתוב ה' הצדיק, הוא שהיה מלך המושל בכל הארץ, כיון שהוא הודה, כל שאר מלכים הודו, שכתוב אז נבהלו אלופי אדום, בא יתרו כומר עליון וגודל, ממונה הגדול של כל אלהים אחרים, והודה לו להקב"ה ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, אז נתעלה ונתכבד הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלימות הידיעה שהוא מושל על הכל, א"ר שמעון לר' אלעזר בנו, ע"ז כתוב יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם..(דף סח.) רבי חייא אמר וישמע יתרו, זה הכתוב יש לעיין בו, בתחלה כתוב את כל אשר עשה אלהים למשה, ואחר כך כתבי כי הוציא ה', אלא זהו סוד, את כל אשר עשה אלהים, זה השם שהגין על משה ועל ישראל, ואל סר מהם בגלות, ואח"כ השם העליון הוציאם ממצרים, שהרי השם הקדוש שהוציאם בסוד של היובל היה[א] ד"א את כל אשר עשה אלהים למשה, כאשר נשלך לנהר, וכאשר הצילו מחרב פרעה, ולישראל עמו, שכתוב וישמע אלהים את נאקתם, וכתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ.. ר' יוסף אמר וישמע יתרו, וכי יתרו שמע וכל העולם לא שמע, הלא כתוב שמעו עמים ירגזון, אלא כל העולם שמע ולא נכנע, וזה שמע ונכנע ונכפף לפני הקב"ה ונתקרב ליראתו, ר' אבא אמר בכמה מקומות למדנו שהקב"ה כל מה שהוא עושה למעלה ולמטה, הכל אמת ופעולתו אמת, ואין לך דבר בעולם שיצרך האדם לדחותו ממנו ולנהג בו בזיון, שהרי כלם פעולה של אמת הם, והכל נצרך להיות בעולם.. ולולא שנצרכים להעולם לא היה בראם הקב"ה, וע"כ אין לו להאדם לנהג בזיון בכל דברים הנמוכים שבעולם, בדבריו ובמעשיו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.. בוא וראה יתרו הוא שנתן עצה למשה על תקנת הדינים, וכך נצרך, וזהו הסוד שהודה להקב"ה וסדר לפניו תקנת משפטיו, להראות מה שכתוב כי המשפט לאלהים הוא, ולא לצד אחר, והדינים לישראל נתנו ולא לאחר, ככתוב חקיו ומשפטיו לישראל, ובוא וראה שלא ינהג אדם בזיון באחר, ודברי הדיוט דבר הוא, שהרי במשה כתיב וישמע משה לקול חותנו וגו', פתח ואמר על כן אודך בגוים ה' ושלמך אזמרה, דוד המלך אמר זה ברוח הקודש, כאשר ראה שכבודו של הקב"ה לא מתעלה במעלה, ולא מתכבד בעולם, אלא מצד עמים אחרים, ואם תשאל הלא הקב"ה אינו מתכבד בעולם אלא בשביל  ישראל, כך הוא בודאי, שהרי ישראל הם נעשו יסוד המאור להאיר, אבל כאשר עמים אחרים באים ומודים בשעבוד לכבודו של הקב"ה, אז נתוסף יסוד המאור, ומתחזק על כל מעשיו בחבור אחד, ונתגלה ממשלת הקב"ה בלבדו למעלה ולמטה, כדמיון זה בכל העולם יראה ופחד נפל עליהם מלפני הקב"ה, כיון שבא יתרו כומר הגדול של כל אלהים אחרים, ואז נתחזקה ממשלת כבודו של הקב"ה על הכל, לפי שכל העולם כאשר שמעו שמעית גבורתו של הקב"ה זעו, וכלם הסתכלו ביתרו שהוא חכם וראש הממונה של כל ע"ז שבעולם, כיון שראו שהוא בא והשתחוה להקב"ה, ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, אז התרחקו כלם מיראתם וידעו שאין בהם ממש, ואז נתכבד כבוד שמו הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים, ולכך נכתבה פרשה זו בתורה, והתחלת פרשה זו היא בו ביתרו-:

 

זוהר דף סט ע"א

ויקח  יתרו חתן משה וגו' ואת שני בניה, א"ר חייא וכי בניה הם ולא בניו של משה, אלא לפי שהיא עמלה בהם בלי בעלה, קוראה להם התורה בניה ולא בניו, א"ר יוסי אע"פ שבניו של משה היו, דבר אמת הוא מה שנקראו בניה בודאי[ב] רבי אלעזר אמר הרי משה נזווג במקום אחר קדוש עליון, ואין כבודו לקרותם בניו עתה, אע"פ שהיו בניו, ובשביל כבוד המקום ההוא שנזדווג בו קרא להם כאן בניה, ואח"כ קרא להם בניו, מה הטעם, לפי שבאותה שעה שבא יתרו הי' משה מדבר עם השכינה, לאחר שנפרש ויצא אצל חותנו, אז כתוב ויבא יתרו חתן משה ובינו ו אשתו וגו', א"ר שמעון, אלעזר אלעזר, אני רואה בפרשה זו שאתה התחלת לדבר כראוי, אבל גמר דבריך לא כן, ודאי בשביל כבוד השכינה, שהיא הזדוגות העליונה שנזדוגה בו במשה, כתוב בניה, ואם תשאל הרי כתוב ויבא יתרו חתן משה ובינו ואשתו אל משה, הכל הוא כלל אחד[ג] ובניו, בנים של יתרו, שהרי לאחר שבא משה אצלו היו לו בנים, וכך היה ביעקב, שכיון שבא אצל לבן, ועשה מדורו בביתו, היו לו בנים, אף כאן במשה כך, כיון שעשה מדורו בבית יתרו היו לו ליתרו בנים, וכל בני ביתו הביא עמו להכניסם תחת כנפי השכינה, וזהו שיתרו אמר למשה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה, ושני בניה כתוב, ולא כתוב ושני בניך[ד] בנים היו לו ליתרו, שכתוב (שופטים א') ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים, ובניו הניחם להיות עם משה:

 

זוהר דף ע ע"א

ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר וגו'. א"ר שמעון כיון שכתוב אל משה, מפני מה כתוב אל המדבר, אלא שמודיע עיקר הכל למה היה בא אל המדבר, ומה הוא, הר האלהים, שזה הוא המקום לגרים להתגייר[ה] וע"כ כתוב אל משה אל המדבר, לשמה, שיגייר אותם ויכניסם תחת כנפי השכינה, אל המדבר היו באים ששם הוא הר האלהים לתקן נפשותם, ולפיכך עומד מקום ההוא בהסוד של הר[ו] שכל מי שבא להתגייר זוכה בו ונקרא גר צדק, והרי ביארנו שהגר אע"פ שמתדבק במקום העליון הקדוש הזה, כיון שעזב עמו ואבותיו נקרא גר, כמי שעושה מדורו במקום שלא ידע מקודם לזה:

 

זוהר שמות ה ע"א

ויצא משה לקראת חותנו וגו', א"ר חייא אהרן ראה לשמה שיצא ויצא עמו, אלעזר והנשיאים והזקנים יצאו עמו, ראשי האבות קריאי העדה וכל ישראל יצאו עמהם, נמצא שכל ישראל יצאו כלם לקראת יתרו, מי ראה לשמה שיצא והוא לא יצא, לאהרן ולהנשיאים שיצאו והוא לא יצא, נמצא שבשביל שמה יצאו כלם:

 

סוד הסודות

זוהר דף ע ע"א

ואתה תחזה מכל העם וגו'. כתוב זה ספר תולדות אדם, זה ספר מאותן ספרים סתומים ועמוקים, להבין חכמה הסתומה והעמוקה שנמסרה לאדם הראשון בדבר צורות האנשים, חכמה זו נמסרה לשלמה המלך, ונחל אותה וכתבה בספרו, למדנו שמשה נתקשה בזה, עד שבאה השכינה ולמדה לו, והיא ראתה וביררה לכל אותן האנשים שנראו בפרצוף הראוי, ושם למד משה חכמה זו ונכנס בתוכה, זש"כ ואתה תחזה מכל העם, זה שכתוב בו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ואתה מחיה את כלם, ואתה ה' מגן בעדי, ואתה תחזה ותסתכל בזה, אתה ולא אחר[ז] להבין ולהסתכל בהששים רבוא ישראל, בששה צדדים יש להסתכל בצורות האנשים, להבין החכמה על בוריה, ואלו הם, בשערות, בעינים, בחוטם, בשפתים, בהפנים, בידים באותן קוי הידים, ובששה צדדים האלה כתוב ואתה תחזה, בהשערות, בקמטים של המצח, בגבות העינים, מכל העם, בהעינים, בדוקין שבעין ובקמטים שתחת העין, אנשי חיל, שיש בהם כח לעמד בהיכל המלך, בהפנים, בצהיבת הפנים, בקמטים של הפנים, בהרשומות שבהם ובהזקן, שונאי בצע, בידים בקוי הידים ובהרשומות שבהם ובהזקן, שונאי בצע, בידים בקוי הידים ובהרשומות שבהן, וכל הששה צדדים נרמזים כאן, שנמסרו למשה להסתכל ולהבין החכמה הסתומה, וחכמה זו נוחלים צדיקי אמת כראוי, אשרי חלקם.. זה ספר תולדות אדם מזמן לזמן, לפי מעשיו של האדם כך נולדים ונרשמים ומתחלפים בו הרשומות מזמן לזמן, שהרי לפי הזמן שרוח הקודש שורה בתוכו כך הוא עושה תולדות, והרוח ההוא מראה רשומות מבחוץ, ובזמן שעובר וזז ממנו רוח הקודש, ובא שמה רוח טומאה, רוח הטומאה ההוא מכשכש בתוכו, ומראה מבחוץ מראות ורשומות ידיעות, הניכרים בו בהקמטים שבעורו מבחוץ, אע"פ שהשערות והמצח והחוטם והעינים וכל שאר הסימנים עומדים על קיומם, זרה פסץ, זי"ן רי"ש ה"א פ"א סמ"ך צד"י, אלו האותיות מתחלפות תמיד בחכמה הזאת, אות זי"ן ענין קיום השערות היא, וסימנך הזיון וכלי מלחמה של שמשון בשערותיו היו, וזהו נזר האלהים עליו-:

[עד כאן מן רזא דרזין, מכאן ואילך לשון הזהר].

 

זוהר דף ע ע"ב

ועוד זה ספר תולדות אדם, להצורות, בסוד הצורות של האנשים, להכיר על ידם מהות ותולדות האדם, סודות של צורת האדם בשערות, במצח, בעינים, בהפנים, בשפתים, בקוי הידים ובאזנים, בשבעה אלה ניכרים האנשים:

סוד השערות. מי ששערותיו קמוטות ועולות למעלה על ראשו, בעל כעס הוא, לבו קמוט ככלי טפסא[ח] מעשיו אינם ביושר, בשותפות התרחק ממנו: מי ששערותיו חלקות ביותר ותליות למטה, טוב הוא לשותפות, וריוח נמצא בו, והוא בלבדו לא כן, בעל סוד הוא באותן סודות העליונים, ובסודות קטנים אינו עומד בהם, מעשיו לפעמים ביושר ולפעמים לא ביושר: (דף עא.) אם שערותיו תליות למטה ואינן חלקות, לבו אין מפחד, בעל זדון הוא, יכסף במעשים טובים, יפים הם לפניו ואינו עושה אותם, וכאשר יזקין מבקש להיות ירא שמים, ונאה במעשיו, וכל זה בעניני זה העולם, אבל בעניני השמים יצליח מי שיתקרב אליו, לא יתגלו לו סודות עליונים, אבל סודות קטנים ראוי הוא לשמרם, מן דבר קטן עושה הרבה, ודבריו נשמעים, וסוד זה הוא זי"ן באותן האותיות שלמדנו מאדוננו: מי ששערותיו שחורות וצהיבות ביותר, יצליח בכל מעשיו, בעניני זה העולם במסחר ובדומה לזה, פזרן הוא, זה יצליח בלבדו, מי שיתחבר עמו לא יצליח לימים רבים, אלא יצליח מיד, וזאת ההצלחה תפרח ממנו, וסוד זה שהוא בכלל אות ז: מי ששערותיו שחורות ואינן צהיבות, לפעמים מצליח ולפעמים אינו מצליח, זה הוא שלהשתתף ולעסוק עמו טוב לזמן קצר ולא לזמן ארוך, שהרי לזמן ארוך יחשבו מחשבות שלא יוכל שותפו להפרש ממנו, ולפי שלא יוכל שותפו להפרש ממנו אח"כ טוב להשתתף עמו רק לזמן קצר, זה יצליח בתורה אם יעסק בה, וגם יצליחו עמו אחרים בתורה, אינו בעל סוד לזמן ארוך, בעל לב נשבר הוא, יראה בשונאיו ולא יוכלו שונאיו להרע לו, והוא בסוף אות י שאין עומד בכלל אות ז, אלא באות י' בלבד, בסוד אותיות הקטנות: מי ששערותיו מריטות, יצליח במעשיו, ורמאי הוא, רעב בביתו, נראה לירא חטא מבחוץ, ואינו כן בפנים, כל זה טרם שנזקן, ואם שערותיו נמרטות לאחר שנזקן, היא מתהפך מכמו שהי' בתחלה, הן לטוב  והן לרע, וכל זה במריטת השערות שכנגד בין עיניו על המוח, במקום הנחת תפילין, ואם במקום אחר של הראש לא כן, ואין הוא רמאי, אלא בעל לשון הרע בלחש בלי המרת קול, לפעמים הוא ירא חטא, ולפעמים לא, וזה הוא בסוד של אות ז' כאשר נכללת באות י, עד כאן הסודות של השערות לגדולי תורה, היודעים דרכי וסודות התורה, להכיר נסתרות האנשים-:

 

זוהר דף עא ע"ב

סוד המצח הוא באות נ, שהיא שלימות אות זי"ן, לפעמים נכללת בסוד של אות זי"ן, ולפעמים היא בלבדה, מי שמצחו קצר וחד בלי עגול, זה הוא אדם שאין לו יושב הדעת, יחשוב שהוא חכם ואינו ידוע, נבהל ברוחו, נושך בלשונו ע"י לשון הרע כנחש, הקמטים שבמצחו גדולים ואינם בהתחברות, כשמדבר נעשים אותן הקמטים במצחו ולא בהתחברות, שאר הרשומות שבמצחו כלם בהתחברות, איש כזה אין להתחבר עמו אלא לפעמים על זמן קצר, ולא על זמן ארוך, כל מה שהוא עושה וחושב הכל רק לתועלתו, ואינו חושש לתועלת אחרים, אינו בעל סוד כלל, זה הוא (משלי י"א) הולך רכיל מגלה סוד, ואין דבריו נחשבים כלל, זה הוא בסוד אות נ' הנכללת באות זי"ן, ואינו נקרא נאמן רוח בהתקימות: מי שמצחו קצר בעגול, זה הוא איש חכם במה שמסתכל, לפעמים הוא נבהל ברוחו, אוהב להיות בשמחה, רחמן הוא על הכל, מסתכל בהרבה ענינים, אם יעמל בתורה יהי' חכם גדול, ג' קמטים עליונים גדולים במצחו בשעה שהוא מדבר, שלשה קמטים קטנים קרובים לעין אחת, וג' קמטים קטנים על עין השנית, בוכה כשהוא כועס, זה הוא טוב יותר מכפי שנראה לעין, הוא משיך אחר כתפיו כל עניני עולם הזה, הן במעשיו הן בענינים אחרים ואינו חושש, והוא מצליח בתורה, כל איש שיעסק עמו ירויח מן ענינים אחרים שבזה העולם, פעמים נדבק רצונו בהקב"ה ולפעמים לא, בדין אינו מצליח, מתרחק הוא מן דין, וזה סוד של אות נ' בלבדה שאינה נכללת באות זי"ן, מתרחק מן דין ואינו עומד בו, והאהבה היא הצד שלו: מי שמצחו הוא בלי עגול והוא מצח גדול, זה הוא אדם שבכל פעם הן כאשר עומד והן כאשר הולך נכפף ראשו, זה נחלק לשני צדדים, והם צדדים של שגעון, צד אחד הוא שגעון נגלה, ואנשים אחרים יודעים שגעונו, כי ניכר לפני הכל שהוא שוטה, במצחו יש ארבעה קמטים גדולים, לפעמים כשמדבר נעשה אלו הקמטים במצחו, ולפעמים נתפשט עור של מצחו, ולא נראים אותן הקמטים, רק נראים קמטים אחרים גדולים במצחו למטה סמוך לעיניו, הוא מצחק לחנם, פיו גדול, הוא איש שאין בו תועלת, צד שני הוא שגעון הנסתר בו, והאנשים אינם מבינים בו, והוא מתחכם במה שהוא יעמל, ואפילו בתורה, אבל שלא לשמה, אבל בשביל להתגאות בפני העם, והכל עושה בלחש ובגאות הלב, להראות שהוא צדיק, ואינו כך, כל עניניו אינם לשמו של הקב"ה, אלא בשביל אנשים, חושב מחשבות ומתנהג עצמו במנהג של פרסום כדי שיסתכלו בו, זה הוא בסוד של אות נ' הנכללת באות זי"ן: מי שמצחו הוא בעגול והוא גדול, חכם הוא, דברן וזכרן, איש שהכל בו, מבין בכל מה שהוא עמל, אפילו בלי אומן שילמד לו, מצליח בכל מה שהוא עמל, ובממון לפעמים מצליח ופעמים לא, מן דבר קטון מסתכל בדברים גדולים, נבון נקרא, אינו דואג על עניני זה העולם, ואף אם יודע שיתבייש בהם אינו דואג עליהם ואינו משימם על לבו, רך הלבב הוא, שני קמטים עליונים גדולים במצחו, קמט אחד ממעל לעין אחת, וקמט אחד ממעל לעין השנית ועוד נמצאים שלשה קמטים גדולים במצחו על אותן של העינים, מלבד קמט התחתון שהוא נחלק לשני קמטים ממעל להעינים, זה חושב מחשבות מבפנים ולא מבחוץ, לפי שאינו נחשב במעשיו בעיני האנשים, בעל פחדן הוא לפי שעה ולא יותר, נח להתפייס, במעשיו החיצונים לפני אנשים לפעמים לא נחשב בעיניהם אלא כנער, ולפעמים כחכם, זה הוא בסוד אות נ' שהיא בלבדה, ואינה נכללת באות זי"ן, וחלש הוא, כי לא נכלל באלו אותיות הראשונות, אלא שנסמך לאות ס' להתכלל בה ולא באותיות הראשונות, עד כאן סודות החכמה של המצח:

 

זוהר דף עב ע"ב

סוד העינים הוא בסוד של אות ס, לפי אותו הגוון הסובב מבחוץ, ולפי מושבה, עין היושבת בשלימות הראוי שאינה שקועה, זה אינו רמאי והוא רחוק מן רמאות, ולא נמצאת בו כלל, גונים של העינים ארבעה הם, מראה לובן מבחוץ הסובב את העין כמו שהוא בכל האנשים, לפנים ממנו סובב גון שחור, ונכלל לובן ושחור ביחד, לפנים ממנו גון ירוק ונכלל בהשחור, לפנים ממנו אישון בת עין נקודה שחורה, איש בעל עינים כאל ההוא בשמחה תמיד, וחשוב מחשבות לטוב, ולא נשלמות אותן המחשבות, לפי שמעבירן מיד מן רצונו, עמלו בעניני זה העולם, וכאשר עמל בעניני שמים הוא מצליח, זה נצרך להחזיק בו שיעמל בתורה, שהרי יצליח בה, גבות עיניו גדולים ומכסים למטה, בלאו הגונים של העין יש גידין אדומות דקות באורך, אלו הגידין נקראים אותיות קטנות של העין, לפי שאלו גוני העין אם מאירים בהארה, הארה זו תעלה אותיות, להתגלות לפני גדולי התורה באותן גידין אדומות הדקות, וזה הוא באות ס' ונכלל באות ה: (דף עג.) בעל עינים ירוקות המסובבות בלובן, ומתערבים הירוק עם הלבון ההוא, רחמן הוא זה, והוא חשוב תמיד רק לתועלתו, ואינו חשוב כלום לנזק של אחרים, גון שחור לא נראה בו, בעל תאוה הוא ולא מצד הרע, ואם תעלה בידו מן צד הרע לא ישוב ממנו, נאמן הוא בדבר הידוע, ובמה שאינו ידוע אינו נאמן, בעל סוד הוא בדבר שהוא סוד, עד שישמע זה הסוד במקום אחר: כיון ששמע אותו מגלה הוא הכל, ולא נשאר אצלו סוד כלל, שכל דבריו אינן בשלמות, גוני עין הסובבים בלובן ובירוק זה הוא בסוד אות ה, ונכלל באות ז ובאות ס: בעל עינים צהובות ירוקות שגעון יש בו,  ובשביל שגעונו הוא פה מדבר גדולות, ועושה עצמו כאדם גדול בגדלות, ומי שמתוכח עמו מנצח אותו, אינו ראוי לסודות התורה, שהרי לא יניחו בלבו אותן הסודות, כיון שעושה עצמו גדול בהם, וזה הוא בסוד אות ה' הנכללת באות ז' בלבדו, ונתרחק מאות ס', לפי שהוא מתנהג עצמו בגאות נתרחקה ממנו אות ס, ולא תתקרב עמו, וזה כאשר הוא מדבר עושה הרבה קמטים במצחו: בעל עינים לבנות המסובבות מעט בגון ירוק, זה הוא בעל כעס, וגם רחמן הוא הרבה פעמים, וכאשר יתמלא בכעס אין בו רחמנות כלל ונהפך לאכזרי, אין הוא בעל סוד, וזה הוא בסוד אות ה' הנכללת באות ס: בעל עינים ירוקות ולבנות ביחד, ומעט מן גון שחור מעורב בהן, זה הוא בעל סוד ומצליח בהם, ואם מתחיל להצליח הוא מצליח ועולה, משנאיו אין יכולים להרע לו, והוא מושל עליהם בממשלה ונכנעים לפניו, זה הוא בסוד אות כ' הנכללת בסוד של אות סמ"ך, וע"כ הוא מושל אם התחיל למשול, עד כאן סודות העינים לאותן בעלי החכמה:

 

זוהר דף עג ע"ב

סוד הפנים לאותן בעלי החכמה הפנימית, צורות הפנים אין הם בהרשומות שמבחוץ, אלא בתוך הרושם של סודות פנימים, צורות הפנים מתהפכות מן צורות של רשומות, כי צורות הפנים הן סתומות בהרוח השורה בפנים, ומתוך זה הרוח נראה לחוץ צורות הפנים, שהן ניכרות אצל אותן החכמים, צורות הפנים ניכרות מתוך הרוח, רוח יש באדם שסודות של אותיות חקוקים בו, וכל האותיות סתימות תוך רוח ההוא, ולפי שעה עולות הרשימות של אותן האותיות לתוך הפנים, וכמו שלאו האותיות עולות כן נראים הפנים בצורות רשומות לפי שעה, במראה שאינו מתקיים, מלבד אותן בעלי החכמה שהמראה מתקיים בהם ואינו נשכח מהם.. ציור האותיות בא מן צד שלמעלה, והציור של האם נצטייר ברוח ההוא למטה, הציור של האותיות גנוזות בפנים, וציור האם בולט לחוץ, ציור האם הם פני אדם פני אריה פני שור פני נשר, והרוח עושה הציור של כלם מבחוץ לפי שעה, לפי שכל מה שהוא מצד הרוח בולט לחוץ, ונראה ונגנז, וכל אלה הצורות נראות מצוירות בציור של אותיות, אע"פ שהן גנוזות, אלה ארבע הצורות נראות לפי שעה לאותן בעלי עינים, המבינים בסודות החכמה להסתכל בהם:

 

זוהר דף עד ע"א

ציור הראשון, כאשר האדם הולך בדרך אמת, אותן היודעים בסודות רבונם יכולים להסתכל ולהבין בו, לפי שהרוח הפנימי מתוקן בו, ובולט בו לחוץ ציור של הכל, וציור ההוא הוא צורת אדם, וזה הוא ציור שלם יותר מכל ציורים, וזה הוא ציור הנעבד לפי שעה לפני עיניהם של חכמי לב, זה האיש כשמסתכלים בפניו בחיצון, עיני לבב המסתכלים נתעוררות באהבה אליו, ד' סימנים של אותיות יש בהפנים, גיד דק אחד בולט בשכיבה מצד הימין, וגיד דק אחד הכולל שני גידים אחרים הנאחזים בו בצד השמאל, ואלו ד' סימנים הם ד' אותיות הנקראים עדות, הסימן של אות ע' הוא גיד הדק ההוא שלצד ימין הבולט בשכיבה, אות ד עם שתי אותיות ות המחוברות בה, הן גיד הדק ההוא הכולל שניגידים אחרים שבצד השמאל, וזהו סוד הכתוב (תלים פ"א) עדו"ת ביהוסף שמו, שכל מי שראה אותו נתעוררה אהבה בלבו אליו, והוא נשתלם באהבה.. צורה זו של צורת אדם כולל כל הצורות, וכולן נכללות בה, זה האדם אינו נבהל ברוחו, בשעה שכועס הוא במנוחה ודבריו במנוחה, ומיד נתפייס-:

 

זוהר דף עד ע"ב

ציור השני, אם זה האדם לא הלך כל כך בדרך רע, והוא נוטה מן הדרך ההוא ושב לרבונו, לא שהוא רגיל תמיד ללכת בדרך הישר, אלא זה שהלך באותן דרכים הרעים סר ונוטה מהם ושב לרבונו, זה הוא שרוח טוב התחיל לנוח עליו, שיתגבר על זוהם הראשון שהיה בו, והוא בולט אצלו לחוץ בהסתכלות העינים לפי שעה כמו צורת אריה המתגבר, וזה האדם בשעה שמסתכלים בו ראיה זו גורמת לו להעביר בלבו צורת ארי המתגבר לפי שעה, זה האדם כשמסתכלים בפניו החיצון אותן עיני הלב של המסתכל בו לא תתעורר בהן אהבה אליו לפי שעה, אבל מיד חוזר הלב לאהוב אותו, כשמסתכלים בו מתבייש וחושב שהכל מכירים מעשיו, פניו אדומים כמכוסים בדם, לפי שעה מתהפכים ללבן או לירוק, שלשה גידים דקים יש בפניו, אחד לימין, והוא מתפשט בפניו ונאחז בו, עד שעולה על חוטמו למעלה, שני גידים דקים לשמאל, ועוד גיד דק אחד המתפשט למטה מאותן השנים, והוא נאחז בזה ובזה, אלו הן האותיות הנחקקות בפניו, והן בולטות בשעה שהוא נבהל ואינן שוכבות, וכאשר הוא מתחרט ומרגיל עצמו ללכת בדרך אמת הן שוכבות, והסוד של אותן האותיות הוא קריב, שזה היה רחוק מן הקדושה, ועתה אלה האותיות בולטין בפניו בשעה שהוא נבהל, ומזהירים בו קרי"ב שיחזור ויתקרב להקדושה, וזה הסימן ק מצד הימין, ואותיות האחרות ריב מצד השמאל, ואע"פ שעוד גידים דקים אחרים נראים בפניו, אבל אין בולטים לחוץ כאלה, מלבד בזמן שהוא הולך בדרך עקום-:

 

זוהר דף עה ע"א

ציור השלישי, אם הולך אדם בדרך לא טוב, ונוטה בדרכיו מן דרכי התורה, רוח קדושה ההוא שהיה בפנימיותו מסתלק ממנו, ורוח אחר נראה בו עם צורה אחרת, ובולט לחוץ בהסתכלות העינים של חכמי לב לפי שעה צרות שור, ובשעה שמסתכלים בו גורמים להעביר בלבו צורה ההיא, ונראים בו ג' גרגרים אדומות בפניו בצד הימין, שהם כמו גידין דקים אדומות, ושלשה בצד השמאל, ואלה הן האותיות הבולטות בו, אחד הוא גיד דק בעגול, ושני גידים דקים אחרים עליו, וכלם הם בעגול, ואיש כזה עיניו שקועות, והסוד שלאותיות האלה כך הוא, גיד אחד הוא אות כ, שנים האחרים הם רת, וכן לצד השמאל, וסימן לזה הוא מה שכתוב (ישעי' ג') הכר"ת פניהם ענתה בם, ואלה האותיות הן בולטות בהפנים יותר על כל שאר גידין הדקים, ואם יושב מדרך השמאל לימין נכפף רוח ההוא, ונתגבר הרוח דקדושה, אלו גידים הדקים הם בשכיבה, והאחרים בולטים לחוץ-:

ציור הרביעי. זה הוא ציור של אדם העומד תמיד להתתקן עבור סוד פגמו בגלגול הראשון, זה הוא שנראה לחכמי לב בצורת נשר, רוח שלו הוא רוח חלש, זה לא נראה בפנים שלו אותיות הבולטות לחוץ, שהרי נאבדו ממנו ונשתקעו בזמן אחר בגלגול הראשון שאז נסתלקו ממנו, וע"כ אין בולטת בו, והסוד שלו להכירו הוא, עיניו אינן מאירות בנצוצות כשהוא בשמחה וכשהוא מספר שער ראשו וזקנו, לי שרוחו אינו מאיר לו באותיות, ונשתקע ניצוץ ההארה שלו שהיה לו בגלגול הראשון, הוא אינו עומד בענין הסתכלות הפנים להסתכל בו, וסודו מרומז בהכתוב (קהלת ד') ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה[ט].. עד כאן סודות הפנים:

 

זוהר דף עה ע"ב

סוד השפתים הוא באות פ הנכללת בסוד של אות ס, בעל שפתים גדולות זה הוא אדם המדבר בלשון הרע, אינו מתבייש ואינו מפחד, בעל מחלוקת והולך רכיל בין איש לרעהו, (משלי ו') ומשלח מדנים בין אחים, אין הוא בעל סוד, וכאשר יעמל בתורה הוא מכסה סוד, אבל בעל לשון הרע הוא, ואינו משום יראה בלבו, והסימן שלו הוא אות פ הנכללת באות ר, ואינה נכללת באות ס, זה הוא שהיה ראוי להיות זכאי, אבל אין הוא ירא חטא, ולא נצרך לעסוק עמו, לפי שכל דבריו הם בפה ולא בגוף: בעל שפתים עבות ונראות זקנות ואינן דקות וחלקות, זה הוא איש בעל כעס ביותר, עושה רע במזיד, אינו יכול לסבול כל דבר, בעל לשון הרע בפרסום בלי בושה כלל, לפעמים עוסק בלצנות, זה הוא איש שנצרך להתרחק ממנו, ואם נתמלא כל פניו בשער, זה הוא שהלשון הרע מורה עליו בפרסום, אין לו בושה, עוסק במחלוקת, מצליח בעניני זה העולם, רואה נקמה בשונאיו, הוא קורץ בעיניו, עליו נאמר (משלי כ"א) העז איש רשע בפניו, זה הוא בסוד של אות פ' בלבדה, שאין נכללת באות ס כלל, ולפעמים נתחבר באות ר, ובאות ר' נכלל:

סוד האזנים. מי שאזניו גדולות טפשות בלבו ושגעון ברוחו, מי שאזניו קטנות ועומדות על מעמדן כראוי, חכם לב עם התעוררות הוא, מבקש לעסוק בכל דבר, וסוד שלו הוא אות י' הנכללת בכל שאר האותיות, עד כאן סודות הצורות של האנשים-:

 

זוהר דף עו ע"א

סוד הקוים. בענין בריאת האדם מה כתוב בו (איוב י') עור ובשר תלבישני וגו', אם כן עיקר האדם מה הוא, אפשר תאמר שאינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים, לא כן, שהרי בודאי עיקר האדם אינו אלא הנשמה, ומה שנאמר עור ובשר עצמות וגידים כל אלו אינם אלא מלבוש האדם בלבד, אינם אלא כלים לאדם, ואין הם עיקר האדם, וכשימות האדם נפשט מאותן מלבושים שהי' לבוש, עור ובשר זה מה שנתלבש בו האדם, וכל אותן עצמות וגידים כלם הם בסוד החכמה העליונה כדמיון שלמעלה, העור הוא כדמיון שלמעלה כמו שלמדנו באותן יריעות המשכן, שכתוב נוטה שמים כיריעה, עורות אלים מאדמים ועורות תחשים, הם מרמזים על הלבושים שלמעלה הסוככים להלבוש של התפשטות השמים, שהוא לבוש החצון יריעות, מרמזים על לבוש הפנימי שהוא כמו הקרום הסוכך על הבשר, עצמות וגידים היינו המרכבות וכל אותן החילות הנמצאים בפנים, וכלם מלבושים להפנימיות סוד האדם העליון שהוא הפנימיות, וכך הוא גם הסוד שלמטה, עיקר האדם הוא הפנימיות שבו, המלבושים שלו הם כדמיון שלמעלה, העצמות והגידים הם כדמיון אותן המרכבות והמחנות, הבשר הוא הסוכך על אותן החילות והמרכבות והוא עומד מבחוץ, והוא בסוד התמשכות מצד הטומאה, העור הסוכך על הכל זה הוא כדמיון אותן הרקיעים הסוככים על הכל, וכלם הם לבושים להתלבש בהם, והפנימיות שבפנים הוא סוד האדם, וכל הסוד שלמטה הוא כדמיון הסוד שלמעלה, וע"ז כתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו', שסוד האדם שלמטה הכל הוא כמו הסוד שלמעלה, וכמו שבזה הרקיע שלמעלה הסוכך על הכל נרשמו בו רשומות, להבין ולדעת באותן רשימות שנקבעו בהם ענינים וסודות נעלמים, והם רשימות הכוכבים ומזלות שנרשמו ונקבעו בזה הרקיע הסוכך מבחוץ, אף כך העור שהוא הסוכך להאדם מבחוץ, והוא כהרקיע הסוכך על הכל, יש בו רשומות וקוים, והם הכוכבים והמזלות של העור, להבין בהם ולדעת בהם ענינים וסודות נעלמים כמו בכוכבים ומזלות, שיעיינו בהם חכמי לב ויסתכלו בהם, להבין ההסתכלות בהפנים עם הסודות שאמרנו.. קוי הידים וקוי האצבעות בפנים כלם עומדים בסודות להכיר ענינים נעלמים, ואלו הם כוכבים המאירים להסתכל תוך מזל האדם באוצרות עליונים: אצבעות האדם עומדות בסודות עליונים.. צפורני האצבעות יש זמנים שמאירים בהם כוכבים לבנים דקים, ונראים כזרע עדשים, והם שקועים במראיתם כמסמר על הקרש, ואין הם כאותן נקודות לבנות האחרות שאינן שקיעות אלא שעומדות ממעל, באותן שאינן שקיעות אין בהם ממש, אבל אלו שהן שקיעות ולבנות כזרע עדשים יש בהן ממש, ויש בהן סימן טוב להאדם בשמחה, שיצלח באותו הזמן, או שגזרה נגזרה עליו וניצל ממנה.. (דף עו ע"ב) קוי הידים וקוי האצבעות שבפנים, כפי מנהגו של האדם כן מתחלפים אלו הקוים מזמן לזמן, כמו שהקב"ה מחליף החילות והזמנים בכוכבי השמים, יום זה כך, וליום אחר כך, כפי פעולת סוד האדם הפנימי כך נראים בהרקיע, שהרי לפעמים עומד בדין ולפעמים ברחמים, וכדמיון זה ממש נראה מבחוץ, לפעמים בגון זה ולפעמים בגון אחר, וכך נראה בזה העור של האדם התחתון, שהוא כמו הרקיע הסוכך על הכל, לפעמים בגון זה ולפעמים בגון אחר, ואלה הענינים לא נמסרו אלא לצדיקי אמת, לדעת וללמוד חכמה גדולה-:

 

זוהר דף עח ע"א.

פתח רבי שמעון ואמר, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו', תבחר לא כתוב אלא תחזה לפי ראיית העינים, במה, בהצורה של האדם, באלו ששה הצדדים שנתבאר, והכל נרמז בזה הכתוב, ואתה תחזה אחד בשערות, מכל העם שנים בהמצח, אנשי חיל שלשה בהפנים, יראי אלהים ארבעה בהעינים, אנשי אמת חמשה בשפתים, שונאי בצע ששה בידים בהקוים שלהם, שכל אלה הם סימנים להכיר בהם האנשים, לאותן שרוח החכמה שורה עליהם, ואע"פ כן משה לא נצרך לזה, אלא מה כתוב, ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, לפי שרוח הקודש היה בא אליו והודיע לו, ובו היה רואה הכל, מניין, שכתוב כי יהיה להם דבר בא אלי, באים אלי לא כתוב, אלא בא אלי, זה רוח הקודש שהיה בא אליו, ובו היה יודע, ולא היה נצרך לכל זה להסתכל ולעיין, אלא מיד לפי שעה היה משה יודע.. החכמים המכירים באותן הצורות עליהם להזהיר לבני העולם, וליתן רפואה להאנשים לרפאות נפשותיהם, זכאים הם בעולם הזה וזכאים הם בעולם הבא:

 

סתרי תורה

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו'. ששולט בו אוריאל ראש הממונה, ושלש מאה וחמשה וששים רבבות מחנות עמו, כמספר ימי השנה, וכלם יש להם שס"ה מפתחות של מאורות, מן המאור ההוא היוצא מתוך חשמל העליון הפנימי שהוא גנוז וסתום, והסודות של האותיות הקדושות העליונות מהשם הקדוש תולין בו[י] והוא הסוד של איש תם, אדון הבית, איש האלהים, תם, כי שם הסיום וקשר התפילין, ויעקב איש תם היה, ובצורתו קים סוד החשמל הפנימי העליון שהוא נעלם וגנוז, וכל מאורות הסתומים העליונים הוא אוחזם ויוצאים ממנו, וכל המחנות אוחזים אותן המפתחות של המאור ההוא היוצא מתוך החשמל, והמאור ההוא נכלל בשני מאורות שהם אחד[יא] המאור הראשון הוא אור הלבן שאין העין שולטת בו, וזה הוא האור הנגנז לצדיקים, ככתוב אור זרוע לצדיק וגו', המאור השני הוא אור הנוצץ והלוהט כמראה אדום, ונכללים שני המאורות כאחד והיו אחד[יב] וזה אוריאל ראש הממונה וכל אותן המחנות נוטלים אור ההוא, ולפי שנכלל משני המאורות נקרא תאומים, וע"כ שולט בו מזל ההוא שנקרא בסוד שלו תאומים, ובו נתנה התור,ה ומכאן נשפעות מדרגות למטה עד שעולות בשמחות להאיר העולם, כל שאר המזלות אין להם פה ולשון, וזה יש לו פה ולשון נכללים כאחד[יג] וע"כ כתוב על התורה (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, יומם כתוב נגד הלשון, לילה נגד הפה, והכל כלול כאחד, ובכל נתעלה המזל תאומים, ועל סוד זה כתוב תומים, והנה תומים בבטנה, אפשר תאמר שבשביל שניהם נאמר תומים, לא כן, שהרי עשו אינו עולה בסוד זה, אלא בשביל יעקב נאמר, ושבח זה שהיה במעיה של אותה הצדקת משבח הכתוב, ולפי שהיה שם רשע ההוא נסתלקה משם אות אל"ף, והכל סוד אחד יעקב לקח בסוד שלו שני חדשים ניסן ואייר, והוא נכלל בהסוד של סיון שהוא תאומים, עשו לקח בסוד שלו שני חדשים תמוז ואב, והוא לא נמצא אלא נאבד, שהרי אלול אין שלו, ואפילו אב רק ט' ימים שלו ולא יותר, ונאבד ולא נמצא, ואין הוא בהסוד של תאומים, אלא נפרד לבדו ונטה לצד הטומאה בתהו ושממה, כמו שכתוב (תלים ט') האויב תמו חרבות לנצח, ולפי שיעקב הוא בבחינת תאומים נתנה התורה לבניו בחדש תאומים, וגם התורה היא בסוד תאומים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בחדש המשולש, לעם משולש, במדרגה המשולשת[יד] תורה משולשת תורה נביאים וכתובים, והכל אחד, ע"כ:

 

זוהר דף עח ע"ב

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. למד רבי חייא, בזמן ההוא שהגיעו  ישראל להר סיני אסף הקב"ה את זרע ישראל, והיה משגיח בכלם, ולא מצא פסול בכל זרע ישראל, אלא כלם היו זרע קודש, כלם זרע אמת, בזמן ההוא אמר הקב"ה למשה, עתה אני מבקש ליתן התורה לישראל, משכם אלי ע"י שתודיעם אהבתי להאבות, ואהבתי שאני אוהב אותם, והאותות שעשיתי להם, ואתה תהיה שלוחי לאמר להם אלה הדברים, א"ר יוסי א"ר יהודה כך אמר הקב"ה למשה, בדבר הזה תהיה לי ציר נאמן להמשיך את ישראל אלי:

ומשה עלה אל האלהים וגו'. למקום שפרישות כנפי השכינה, כמש"כ (תלים י"ח) ויט שמים וירד..(דף עט:)  אשרי חלקו של משה שזכה לכבוד הזה, שהתורה מעידה עליו כך, א"ר יהודה בוא וראה מה בין משה לשאר בני העולם, שאר בני עולם כאשר עולים עולים לעשירות, עולים לגדולה, עולים למלכות, אבל משה כאשר עלה מה כתוב בו, ומשה עלה אל האלהים, אשרי חלקו, רבי יוסי אמר מכאן אמרו החברים, הבא ליטהר מסייעין לו, שכתוב ומשה עלה אל האלהים, מה כתוב אחריו, ויקרא אליו ה'[טו] כי מי שרוצה להתקרב מקרבים אותו.. ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, א"ר יהודה אשרי חלקו של משה, שעליו כתוב (תלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, וכתוב בו ומשה נגש אל הערפל, ונגש משה לבדו אל ה' והם אל יגשו, כה תאמר לבית יעקב, אלו הנקבות, ותגיד לבני  ישראל, אלו הזכרים, ר' שמעון אמר כה תאמר, ככתוב כה תברכו, וכתוב וחסידיך יברכוכ"ה, כלומר יברכו כ"ה[טז] כה תאמר לבית יעקב, באמירה, וזה מצד הדין[יז] ותגיד לבני  ישראל, ככתוב ויגד לכם את בירתו, לבני ישראל, הזכרים שבאים מצד הרחמים.. כה תאמר לבית יעקב, למקום ההוא שראוי להם, ותגד לבני ישראל, במקום השלם ההוא שראוי להם[יח] שהרי יעקב וישראל לשתי מדרגות נתעלו, ובמדרגה אחת עולים[יט] אלא ישראל שלימות של הכל נקרא, ותגיד לבני ישראל, לגלות להם חכמה, ולספר להם ברוח חכמה החסד והאמת שעשה להם הקב"ה, שכתוב ויגד לכם את בריתו:

 

זוהר דף פ ע"ב

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים, מהו כנפי נשרים, א"ר יהודה ברחמים, שכתוב כנשר יעיר קנו וגו', וזהו הסוד שא"ר שמעון (משלי ל') דרך הנשר בשמים, מהו בשמים, ברחמים, מה נשר נמצא ברחמים על בניו, ובדין אצל אחרים, כך הקב"ה נמצא ברחמים אצל ישראל, ובדין אצל העמים עובדי כומ"ז:

 

זוהר אמור קו ע"ב

לא תגע בו יד וגו'. א"ר חזקיה ומה הר סיני שהוא הר כמו שאר הרי העולם, ולפי שנראה עליו כבוד המלך הקדוש כתוב לא תגע בו יד כי סקל יסקל או ירה יירה, מי שמתקרב למלך לא כל שכן, ומה הר סיני שיכול האיש לנגוע בו ידו בדרך כבוד ביראה, כתוב לא תגע בו יד, סתם ואפילו בדרך כבוד, מי שנוגע בידו בדרך בזיון לפני המלך לא כל שכן, רבי ייסא אמר כתוב אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש היא, ומה משה שמן היום שנולד זיו הקודש העליון לא סר ממנו, כתוב בו אל תקרב הלם, שאמר לו, שמה עד עתה אינך כדאי להשתמש בכבודי, של נעליך, ומה משה שהיה מתקרב רק ביראה להקדושה, כתוב בו כך, מי שמתקרב בדרך בזיון אצל המלך על אחת כמה וכמה:

ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. א"ר יוסי בזמן ההיא שקרבו ישראל להר סיני, בלילה ההוא היה אחר שלשה ימים שלא נזדוגו לנשיהם[כ] באו מלאכים העליונים וקבלו את ישראל באחוה, שהם מלאכים למעלה, וישראל מלאכים למטה, הם מקדשים שם העליון למעלה, וישראל מקדשים שם העליון למטה, ונתעטרו ישראל בשבעים כתרים בלילה ההוא, ומלאכים העליונים אמרו (שיר ח') אחות לנו קטנה ושדים אין לה, שאין בהם מצות ומעשים טובים, מה נעשה לאחותנו, כלומר מה יקר וגדולה נעשה לאחותנו הזאת, ביום שהקב"ה יתגלה בהר סיני ליתן להם התורה:

 

זוהר דף פא ע"א

ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. א"ר שמעון בשעה שבקש הקב"ה להתגלות בהר סיני, קרא לכל הפמליא שלו ואמר להם, עתה ישראל כמו ילדים שאין יודעים משפטו, ואני מבקש להתגלות עליהם, אם אתגלה עליהם בכח הגבורה לא יוכלו לסבל, אבל אתגלה עליהם ברחמים ויקבלו משפטי, זש"כ ויהי ביום השלישי, ביום השלישי ודאי[כא] שהוא רחמים, מניין, שכתוב (שמואל ב' כ"ב) ויט שמים וירד, ובמדה זו נתגלה הקב"ה לישראל, שהקדים להם רחמים בראשונה, ואח"כ נתנה להם התורה מצד של גבורה, ביום השלישי, שכך ראוי להם[כב] כי בעבור זה נקראים ישראל, בהיות הבקר, שכתוב (שם כ"ג) בקר לא עבות, שאם היה עבות, חשכות הי' נמצא ולא היתה נתגלה מדת החסד, ואימתי נתגלה חסד, בבקר, כמ"ש הבקר אור, שכאשר מאיר הבקר חסד נמצא בעולם והדינים מתבטלים, ובזמן שאין הבקר מאיר אין הדינים מתבטלים, שכתוב (אביו ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים[כג] כיון שנשתקעים אותן הכוכבים והאיר השמש, על אותה השעה כתוב בקר לא עבות, וחסד נתעורר בעולם התחתון, ועל השעה ההיא כתוב בהיות הבקר[כד] א"ר יוסי בהיות הבקר התחיל הקב"ה להתגלות על הר סיני, ולמדנו בהיות הבקר כאשר נתעורר זכותו של אברהם, שכתוב בו וישכם אברהם בבקר, ויהי קלת וברקים, א"ר אבא קלת כתוב חסר, שני קולות שהתאחדו לאחד, זה יוצא מזה, רוח ממים ומים מרוח, שנים שהם אחד, ואחד שהוא שנים[כה] א"ר יוסי קלת לשון יחיד, הוא קול הגדול והחזק שאינו נפסק לעולם[כו] זהו שכתוב בו קול גדול ולא יסף, שהרי שאר קולות נפסקים, כמו שלמדנו בארבעה פרקים בשנה הקול נפסק[כז] ואז דינים נתעוררים בעולם, וזהו הקול שנכללים בו שאר הקולות אינו נפסק לעולם, ואינו מתבטל מן הקיום השלם והתוקף שלו.. למדנו שר' יהודה אומר מצד הגבורה נתנה התורה, א"ר יוסי אם כן בצד השמאל היה[כח] א"ל נהפך לימין, שכתוב מימינו אש דת למו, נמצא שהשמאל נהפך לימין, וגם נמצא שהימין נהפך לשמאל, שכתוב ימינך ה' נאדרי בכח וגו', הרי לימין גבורת השמאל, וענן כבד על ההר וגו', ענן חזק הנשתקע במקומו ואינו נוסע ממקום למקום, וקול שופר חזק מאד, מתוך ענן החזק יצא הקול ההוא, ככתוב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, א"ר יהודה ג' מיני חשך היה, שכתוב חשך ענן וערפל, וקול ההוא היה יוצא לפנים מכלם, א"ר יוסי פנימיות של כלם היה, שבו כתוב קול גדול ולא יסף:

 

זוהר דף פד ע"א

והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש וגו'. א"ר אבא בשעה שעשן הר סיני היה יוצא, עלה להב אש ונתעטר בעשן ההוא בהתגלות כמראה התכלת הזה[כט] והי' עולה ויורד, וכל מיני ריח הבשמים שבגן עדן הי' מעלה עשן ההוא, בגוון של לבן ואדום ושחור, זש"כ (שיר ג') מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, עשן ההוא מה היה, א"ר יצחק זו השכינה שנגלתה שם, כמש"כ מי זא"ת עולה מן המדבר כתמרות עשן[ל] א"ר יהודה למה לך כל זה, הרי מקרא מפורש הוא, שכתוב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן, אשרי העם שראו זה וידעו זה:

 

זוהר ויקרא ו ע"ב

ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול. א"ר אבא ויהי קול השופר, כאן מחולקים ספרים הקדמונים, וכלם בענין אחד השתקעו, יש מי שאומר קול השופר הוא שני ענינים, קול, אחד, השופר, שנים[לא] וכן מוכח שלא נכתב ויהי השופר הולך וחזק, אלא קול השופר, היינו קול שיוצא מן השופר, שבודאי שופר נקרא, ככתוב (ישעי' כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וזה היא שופר גדול, שבו יוצאים עבדים לחירות עולם, וזה נתבאר, ויש מי שלומד ומדייק שהכל אחד, לפי שכתוב קול השופר, היינו הקול שנקרא שופר, ומניין שנקרא קול, ממה שכתוב קול גדול ולא יסף[לב] וזה הקול הגדול נקרא שופר, ועל כן קול השופר הולך כתוב, להיכן הולך, אפשר תאמר להר סיני או לישראל, יורד היה צריך לומר, אלא שהתורה מזה השופר יצאה[לג] וממקום הזה שהוא הכלל של כל שאר הקולות נתנה התורה, וכאשר נעיין בדבריהם נבין שהכל אחד[לד] וע"כ לוחות הראשונים היו נרשמים ממקום הזה, וזה סוד הדבר שכתוב חרות על הלוחות, א"ת חרות אלא חירות, חירות ממש, המקום שכל מיני חירות בו תולה, ובוא וראה שאין לך דבר בתורה שאומרים החברים זה כך וזה כך, שלא ילך הכל למקום אחד, ולמקור אחד הכל נאסף, קול השופר הולך, כמ"ש (קהלת א') כל הנחלים הולכים אל הים, וכתוב הכל הולך אל מקום אחד, וחז"ל מא"ד, כמו שלמדנו כלי מחזיק מ' סאה[לה] ועוד וחזק מאד, שאין לך דבר בתורה שנראה חלש או מפורק, שכאשר תעיין ותשכיל בו לא תמצא אותו תקיף כפטיש המשבר סלעים, ומה שנראה חלש ממך הוא, כמו שבארו הכתוב כי לא דבר רק הוא מכם, שאם רק הוא, מכם הוא, וע"כ וחזק מאד כתוב, משה ידבר והאלהים יעננו בקול, במקום זה נכללו ענינים עליונים, הרי ביארו בקול, בקולו שלמשה, בקול ההוא שנאחז בו משה[לו] כאן יש לעיין, שהרי להיפוך היה, שכתוב וידבר אלהים, וכאן כתוב משה ידבר, אלא יש אומרים לפי שכתוב ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים, וע"כ משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקולו של משה, לפי שלא נמצא דבר בתורה מפיו של משה בלבדו, וזהו שאמרו קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרם, מעצמו לא למדנו אלא מפי עצמו, הראשונות מפי הגבורה, והשניות מפי עצמו, מפי הקול ההוא שנאחז בו שמה שנקרא כך[לז] ויפה אמרו, ובספר ההגדות של חברי הישיבה נאמר, שאע"פ שהתורה מפי הגבורה נאמרה כולה, מפי עצמו של משה כמו כן נאמרה, ומה הוא, כגון הקללות שבמשנה תורה, ואח"כ נתכללו בהגבורה[לח] זש"כ משה ידבר והאלהים יעננו בקול, משה ידבר, זה קולו של משה, והאלהים יעננו בקול, באותו הקול של משה:

 

זוהר דף פד ע"ב

וירד משה אל העם ויאמר אליהם. א"ר יוסי מה אמירה זו שכתוב ויאמר אליהם, ולא כתוב מה אמר, א"ר יצחק בוא וראה דרך העולם הוא כאשר תבא שמחה לאדם, או כאשר יבא צער, טרם שנודע לו הדבר אינו יכול לסבול, שהרי לבו יפרח בקרבו לפי שעה, וכאשר נודע לו הדבר עומד על עמוד ויכול לסבול, וכאן לא הי' כך, שהרי משה אמר להם כל מה שיהיה אח"כ, והחזיק את לבבם בדברים, ולא יכלו לסבול, כל שכן אם לא הי' אומר להם כלום, ולפיכך ויאמר אליהם תחלה והחזיק את לבבם, אח"כ וידבר אלהים, ועם כל זה לא יכלו לסבול, שהרי למדנו א"ר יהודה א"ר חייא א"ר יוסי, כאשר שמעו דיבורו של הקב"ה פרחה נשמתם, ועלו נשמות ישראל עד כסא הכבוד שלו להתדבק שם, אמרה התורה לפני הקב"ה, וכי לחנם נבראתי שתי אלפים שנה קודם שנברא העולם, לחנם כתוב בי ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם, ואל בני ישראל תדבר לאמר, כי לי בני ישראל עבדים, איה הם בני ישראל, באותה שעה החזירה התורה נשמות ישראל כל אחת ואחת למקומה, התורה החזיקה ואחזה בהן בנשמותיהם להחזירן לישראל, זש"כ תורת ה' תמימה משיבת נפש, משיבת נפש ממש, (דף פד ע"א) למדנו שאמר ר' יצחק בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני נזדעזע ההר, ובשעה שהר סיני נזדעזע כל שאר ההרים שבעולם נזדעזעו, והיו עולים ויורדים עד שהושיט הקב"ה את ידו עליהם ונתישבו, וקול יצא והכריז, מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור ההרים תרקדו כאלים וגו', והם השיבו ואמרו, מלפני אדון חולי ארץ-:

 

זוהר דף פג ע"א

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. למדנו שא"ר שמעון, וידבר, בשביל להכריז ולפרסם הדברים, שלמדנו בשעה שנגלה הקב"ה והתחיל לדבר, עליונים ותחתונים רעדו, ונשמות ישראל פרחו מהם, ולמדנו שהדבור ההוא היה פורח מלמעלה למטה, ונחקק בארבע רוחות העולם ועלה וירד, כאשר עלה היה שואב מן הרי אפרסמון הטהור, והיה שואב מן הטל ההוא שלמעלה[לט] וסובב מסביב לישראל והחזיר בהם נשמותיהם, ועוד היה סובב ונחקק במקומו בלוחות האבן, וכן כל דבור ודבור, וא"ר שמעון כל דבור ודבור היה מלא בכל אותן הטעמים, בכל עניני גזרות, שכר ועונש, סודות ונסתרות, כבית אוצר הזה שהוא מלא מהכל, ובשעה שהיה יוצא דבור ההוא היה נראה אחד, וכאשר נחקק במקומו נתגלה בדבור ההוא שבעים ענפים שעלו בו[מ] וחמשים כתרים חסר אחד מצד זה, וחמשים חסר אחד מצד האחר[מא] כפטיש הזה בזמן שהוא מכה באבן, ככתוב (ירמי' כ"ג) וכפטיש יפוצץ סלע, וראו כל ישראל עין בעין והיו שמחים, וכל הדורות האחרונים נזדמנו שמה, וכלם קבלו התורה בהר סיני, שכתוב כי את אשר ישנו פה וגו', ואת אשר איננו פה עמנו היום, וכלם כל אחד ואחד כראוי לו היו רואים ומקבלים הדבורים, אלהים, זו מדת הגבורה, את, שנתכללה בהימין, כמו שלמדנו את השמים שהיא מדת הימין[מב] ואת הארץ שהיא מדת השמאל, שכתוב (ישעי' מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, כל להכליל כל שאר הכתרים[מג] הדברים, שמתקשרים זה בזה, האלה, כל אותן הטעמים, כל אותן הסודות, כל אותן הנסתרות גזרות ועונשין, לאמר, להיותם ירושה לכל, שכתוב תורה צוה לנו שמה מורשה, ואפשר תאמר לגלות מה שלא נצרך לגלות לכל אדם, ע"ז כתוב אנכי ה' אלהיך, כמו שאני טמיר ונעלם[מד] כך יהיו אלה הדברים גנוזים וסתומים בלבך-:

 

זוהר דף פה ע"א

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'. א"ר יהודה התורה מחכמה ובינה נכללת, שכתוב (משלי א')  שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך[מה] ר' אבא אמר בכל המדות נכללת, לפי שאם בשתי אלה נכללת בכלן נכללת, בחסד, בדין, ברחמים, אם המלך והמלכה מסכימים כלם מסכימים, במקום שאלו נמצאים כלם נמצאים, ר' יוסא אמר אנכי זו השכינה, כמו שכתוב אנכי ארד עמך מצרימה, ה' אלהיך, הכל עולה למעלה להיות הכל אחד[מו] ר' יצחק אמר אנכי זו השכינה, והטעם מספיק, כמ"ש אנכי עשו בכורך[מז] ה' אלהיך, זה הקב"ה, כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו, וכתוב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מן השמים, זה הקב"ה[מח] אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אש"ר, זה המקום שכלם מאשרים לו[מט] הוצאתיך מארץ מצרים, זה היובל[נ] כמו שלמדנו שמצד כח היובל יצאו ישראל ממצרים, ולפיכך חמשים פעמים נזכר יציאת מצרים בתורה, חמשים יום לקבלת התורה, חמשים שנה לחירות העבדים, מבית עבדים, ככתוב הכה כל בכור בארץ מצרים, ולמדנו שאלה הם כתרים התחתונים שבטחו בהם המצרים, כי כמו שיש בית למעלה יש בית למטה, בית קדוש למעלה, שכתוב (משלי כ"ד) בחכמה יבנה בית, בית תחתון שאינו קדוש למטה, כמו שכתוב מבית עבדים-:

 

זוהר דף פו ע"א

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. א"ר יצחק אלהים אחרים, להוציא את השכינה[נא] על פני, להוציא הפנים של המלך, שבהם מתגלה המלך הקדוש[נב] הם שמו והוא הם, הוא שמו, שכתוב (ישעי' מ"ב) אני ה' הוא שמי, הוא ושמו אחד הוא, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים-:

 

זוהר דף פז ע"א

לא תעשה לך פסל וכל תמונה. א"ר יוסי כל הצורות מותרות, חוץ מצורת אדם, מפני שצורה זו שולטת בכל, דבר אחר לא תעשה לך פסל וכל תמונה, ר' יצחק פתח (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' למה יקצף האלהים על קולך, כמה יש לו לאדם להיות נזהר על דברי התורה, הרבה יש לו להיות נזהר שלא יטעה בהם, ולא יוכיח מן התורה מה שלא ידע ולא קבל מרבו[נג] שכל מי שאומר דברי תורה מה שלא ידע ולא קבל מרבו, עליו כתוב לא תעשה לך פסל וכל תמונה, ועתיד הקב"ה להפרע ממנו בעולם הבא, בזמן שנשמתו תבקש ליכנס למקומה תדחה החוצה, ותכרת מהמקום ההוא הנצרר בצרור החיים של שאר הנשמות, ככתוב למה יקצף האלהים על קולך, קולך, זו היא נשמת האדם[נד] א"ר חייא על זה כתוב כי ה' אלהיך אל קנא, מה הטעם, משום שמקנא לשמו בכל, אם בשביל התמונות, הוא מקנא לשמו לפי שזה משקר בשמו, אם בשביל התורה, למדנו שהתורה כלה שם הקדוש היא, שאין לך דבר בתורה שאינו נכלל בהשם הקדוש, ולפיכך נצרך להזהר כדי שלא נטעה בהשם הקדוש  ולא נשקר בו, ומי שמשקר במלך העליון אין מכניסים אותו בהיכל המלך, ונכרת מעולם הבא, א"ר אבא כתוב כאן לא תעשה לך פסל וכל תמונה, וכתוב שם פסל לך שני לוחות אבנים, כלומר לא תעשה לך פסל, לא תעשה לך תורה אחרת שלא ידעת ולא אמר לך רבך, מפני מה, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, אני הוא העתיד להפרע ממך בעולם הבא, בשעה שהנשמה תרצה ליכנס לפני, עתידים הרבה לשקר בה[נה] ולהכניסה תוך הגיהנם-:

 

זוהר דף פז ע"ב

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. א"ר שמעון אסור לו לאדם להזכיר שמו של הקב"ה לבטלה, שכל מי שמזכיר שמו של הקב"ה לבטלה מוטב לו שנבא נברא, ר' אלעזר אמר אין להזכיר שם הקדוש כי אם אחר תיבה, שהרי שם הקדוש לא נזכר בתורה כי אם אחר שתי תיבות, שכתוב בראשית ברא אלהים, ר' שמעון אמר לא נזכר שם הקדוש אלא על עולם שלם, שכתוב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, מכאן שאין להזכיר שם הקדוש לבטלה, כי אם בברכה או בתפלה, ומי שמזכיר שם הקדוש לבטלה שלא בברכה או בתפלה, כאשר נשמתו יוצאת ממנו עתידים להפרע ממנו ולנקום ממנו נקמות, שכתוב כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, ולמדנו שא"ר יוסי מהו ברכה, זה שם הקדוש[נו] לפי שממנו נשפע ברכה לכל העולם, וברכה לא נמצאת על מקום ריק ואינה שורה עליו, זש"כ לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

 

זוהר דף פח ע"א

זכור את יום השבת לקדשו. ר' יצחק אמר כתוב ויברך אלהים את יום השביעי, וכתוב במן ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו, כיון שלא נמצא בו מזון מה ברכה נמצאת בו, אלא כך למדנו, כל הברכות שלמעלה ושלמטה ביום השביעי תולות, ולמדנו מפני מה לא נמצא מן ביום השביעי, לפי שזה היום מתברכים ממנו כל ששה ימים העליונים[נז] וכל אחד ואחד נותן מזונו למטה, כל אחד ביומו, מאותה הברכה שנתברכו ביום השביעי, ולפיכך מי שהוא במדרגת האמונה צריך לסדר השלחן, ולהזמין סעודה בליל השבת, כדי שיתברך שלחנו בכל אותן ששת הימים, שהרי באותו הזמן נזדמנת ברכה שיתברכו כל ששת ימי השבת, וברכה לא נמצאת בשלחן שהוא ריק, ולכן צריך לסדר שלחנו בליל השבת בלחם ובזמון, ר' יצחק אמר אף גם ביום השבת כך, ר' יהודה אמר שצריך להתענג ביום הזה ולאכל ג' סעודות בשבת, בשביל שיהי' נמצא שובע ועונג ביום הזה בעולם, ר' אבא אמר בשביל שיזדמן ברכה באותן הימים שלמעלה שמתברכים מהיום הזה, ובזה היום מלא ראש מדת התפאר"ת שנקרא פנ"י קטנו"ת[נח] מהטל שיורד מן הקדמון הקדוש הסתום מהכל[נט] ונשפע הטל הזה למדת המלכות שנקראת שד"ה תפוחי"ם הקדושי"ם ג' פעמים מעת כניסת השבת, בשביל שיתברכו כלם כאחד, וע"כ צריך האדם להתענג ג"פ האלה, שהרי בזה תולה אמונה העליונה, בהקדמון הקדוש, בפני קטנות, ובשדה תפוחים, וצריך האדם להתענג ולשמח בסעודות האלה, ומי שגורע סעודה מהן מראה פגם למעלה, וגדול עונש זה האיש, לפיכך צריך האדם לסדר שלחנו ג"פ מעת כניסת השבת, ולא יהיה נמצא שלחנו ריק, ותשרה הברכה עליו כל שאר ימי השבת, ובדבר זה הוא מראה אמונה העליונה, רבי שמעון אמר כל מי שמשלים ג' סעודות בשבת, קול יוצא ומכריז עליו (ישעי' נ"ח) אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, אז תתענג על ה'[ס] זה רמז על סעודה אחת שהיא נגד קדמון הקדוש מכל הקדושים, והרכבתיך על במתי ארץ[סא] זה רמז על סעודה אחרת שהיא נגד מדת המלכות שנקראת שד"ה תפוחי"ם הקדושי"ם, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, זה רמז על סעודה האחרונה שנשתלמת בהתפאר"ת שנקרא פנ"י קטנו"ת[סב] וכנגד אותן הקדושות נצרך להשלים אלו הסעודות, ונצרך להתענג ולשמוח בכל אחת ואחת מהן, לפי שהן מרמזות על האמונה השלמה, ולפיכך מכובד השבת מכל שאר מועדים וחגים, לפי שהכל נמצא בו, ולא נמצא כך בכל מועדים וחגים, א"ר חייא לבעבור זה שהכל נמצא בו נזכר ג' פעמים, שכתוב ויכל אלהים ביום השביעי, וישבת ביום השביעי, ויברך אלהים את יום השביעי, ר' אבא כשהיה יושב בסעודות של שבת היה שמח בכל אחת ואחת, והיה אומר זו הסעודה הקדושה של הקדמון הקדוש הסתום מהכל[סג] בסעודה אחרת היה אומר זו היא סעודתו של הקב"ה[סד] וכך הי' אומר בכל הסעודות, והי' שמח בכל אחת ואחת, כשהיה גומר הסעודות אמר נשלמו הסעודות של האמונה, רבי שמעון כשהיה בא לסעודת שבת הי' אומר כך, הכינו הסעודה של האמונה העליונה, הכינו סעודת המלך, והי' יושב ושמח, כשהיה גומר סעודה השלישית היו מכריזים עליו, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, שאל ר' אלעזר לאביו, אלו הסעודות איך הוא תקונם[סה] א"ל על סעודת ליל שבת כתוב והרכבתיך על במתי ארץ, בלילה הזה מתברכת השכינה הקדושה וכל שדה התפוחים, ונתברך שלחנו של אדם, ונשמת האדם נתוספת, ולילה הזה הוא שמחמת השכינה הקדושה, וצריך האדם לשמוח בשמחתה ולאכל סעודת השכינה הקדושה:

 

זוהר דף פח ע"ב

ביום השבת על סעודה השנית כתוב אז תתענג על ה', על ה' ודאי[סו] שבשעה ההוא נתגלה הקדמון הקדוש, וכל העולמות בשמחה, ושלמות ושמחת הקדמון הקדוש אנחנו עושים, וסעודתו היא ודאי, על סעודה השלישית כתוב והאכלתיך נחלת יעקב אביך, זו סעודת התפאר"ת שנקרא פנ"י קטנו"ת שמשתלם אז בשלמות, וכל ששת הימים משלמות הזה מתברכים, וצריך האדם לשמח בסעודתו ולהשלים אלו הסעודות, שהן סעודות הרומזות על אמונה השלמה של זרע קדוש מישראל, שהרי אמונה עליונה הזו של ישראל היא, ולא של עמים עובדי כו"מ, ולפיכך אמר ביני ובין בני ישראל, ובוא וראה בסעודות האלה ניכרים ישראל שהם בני המלך, שהם מהיכל המלך, שהם בני האמונה, מי שמחסר סעודה אחת מהן מראה פגם למעלה, ומראה בעצמו שאין מבני מלך העליון הוא, שאין מבני היכל המלך הוא, שאין מזרע קדושת ישראל הוא, ונותנים עליו חומר השלשה עונשין מדינה של גיהנם[סז] ובוא וראה בכל שאר מועדים וחגים צריך האדם לשמוח, ולשמח לעניים, ואם הוא שמח בלבדו ואינו נותן לעניים עונשו גדול, שהרי בלבדו שמח ולא נתן שמחה לאחר, עליו כתוב (מלאכי ב') וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, ואם הוא בשבת שמח בלבדו, אע"פ שלא נתן לאחר, אין נותנים עליו עונש כשאר מועדים וחגים, שכתוב פרש חגיכם, פרש חגיכם אמר ולא אמר פרש שבתכם, וכתוב (ישעי' א') חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואלו שבת לא נאמר, ולפיכך כתוב ביני ובין בני ישראל, ולפי שכח האמונה נמצאת יותר בשבת נותנים לו לאדם בשבת נשמה אחרת, נשמה עליונה, נשמה שכל השלמות בה, מעין עולם הבא, ולפיכך נקרא שבת, מהו שבת, זה שמו של הקב"ה, שם שהוא שלם מכל הצדדים, א"ר יוסי בודאי כך הוא, וי לו לאדם שאינו משלים שמחתו של המלך הקדוש, ומה היא השמחה שלו, אלו השלש סעודות של האמונה, הסעודות שאברהם יצחק ויעקב נכללים בהן, ולכן הן שמחה על שמחה, אמונה שלמה מכל הצדדים, למדנו שביום הזה מתעטרים האבות וגם כל בנים היונקים, מה שאין כן בכל שאר חגים ומועדים, ביום הזה רשעי הגיהנם נוחים, ביום הזה כל הדינים נמתקים ואינם נתעוררים בעולם, ביום הזה התורה מתעטרת בעטרות שלמות, ביום הזה שמחה ועונג נשמע במאתים וחמשים עולמות:

בוא וראה בכל ששת ימי השבת, כאשר מגיע זמן תפלת מנחה, דין הקשה שולט וכל הדינים נתעוררים, אבל ביום השבת כשמגיע זמן תפלת המנחה אז עת רצון הרצונות נמצא, והקדמון הקדוש מופיע אור הרצון שלו, וכל הדינים נמתקים, ונמצא רצון ושמחה בכל, ובזה הרצון נסתלק משה נביא הנאמן והקדוש מן העולם, כדי להודיע שלא נסתלק בדין, ואז בהארת הרצון של הקדמון הקדוש יצאה נשמתו ונגנזה בו, לפיכך ולא ידע איש את קבורתו כתוב, כמו שהקדמון הקדוש נסתר מכל הנסתרות, ואין מכירים בו עליונים ותחתונים, אף כן נשמה זו שנגנזה בהארת הרצון המופיע בזמן תפלת מנחה של שבת כתוב בה ולא ידע איש את קבורתו, והוא נסתר מכל הנסתרות שבעולם, והדין אין שולט בו, אשרי חלקו של משה.. (דף פט.) אשרי חלקם של ישראל קדושים בעולם הזה ובעולם הבא, שהשבת ירושה להם מכל העמים עובדי כומ"ז, וע"כ כתוב ביני ובין בני ישראל.. ולפיכך שקול שבת כנגד כל התורה, וכל השומר שבת כאילו שמר כל התורה-:

ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך וגו'. א"ר שמעון בוא וראה כל מלאכתך כתוב, שהרי באותן ששת הימים היא עבודת האנשים, ובעבור זה אין מזדוגים בהם החברים עם נשיהם, רק בזמן שלא נמצא עבודת האנשים אלא עבודת הקב"ה, ומה היא עבודתו, הזדוגות עם המלכות להוציא נשמות קדושות לעולם, ולכך בלילה הזה מתקדשים החברים בקדושת רבונם ומכונים לזה בלבם, ומולידים בנים טובים בנים קדושים שאין סרים מדרך הישר לימין ולשמאל, בנים הם של המלך והמלכה, ועל אלה כתוב בנים אתם לה' אלהיכם, לה' אלהיכם ודאי[סח] לפי שהם נקראים בנים שלו, בנים למלך ולמלכה, וזהו כונת החברים שיודעים סוד זה ובזה הם נדבקים, ולפיכך נקראים בנים להקב"ה, ואלה הם שהעולם מתקיים בזכותן, וכאשר עולה העולם בדין מסתכל הקב"ה בבניו האלה ומרחם על העולם.. למדנו כתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ששת ימים ודאי ולא בששת, ואלו ימים קדושים העליונים נקראים הימים שהשם הקדוש נכלל בהם, והם נכללים בו, אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עובדי כומ"ז, עלייהו כתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:

 

זוהר דף צ ע"א

כבד את אביך ואת אמך. ר' אלעזר אמר כבד את אביך, זה הקב"ה, ואת אמך, זו השכינה הקדושה, את אביך, את תרמז להכליל שכינה העליונה, ר' יהודה אמר כבד את אביך סתם, ואת אמך סתם[סט] שהרי הכל נכלל בזה הענין, את, לרבות כל מה שלמעלה ושלמטה.. ר' יצחק אמר להכליל בזה רוב, שהוא מביאו לעולם הבא, א"ר יהודה זה נכלל בכלל של הקב"ה, (בחקותי קטו:) ר' יוסי אמר כבד את אביך ואת אמך, הרי ביארו במאכל ומשתה ובכל צרכו, זה בחייו שמחויב בו, ולאחר מותו אפשר תאמר שהרי פטור הוא ממנו, לא כן, אלא שאע"פ שמת מחויב בנו בכבודו יותר, שאם זה הבן הולך בדרך חטאים ודאי מבזה לאביו הוא, ודאי גורם לו בושה, ואם זה הבן הולך בדרך הישר ומתקן מעשיו, ודאי הוא מכבד לאביו, מכבד אותו בעולם הזה אצל האנשים, ומכבד אותו בעולם ההוא אצל הקב"ה, שהקב"ה מרחם עליו ומושיבו אצל כסא כבודו בודאי:

 

זוהר אחרי מות עח ע"ב

לא תחמד אשת רעך. למדנו שהדבור האחרון מעשרת הדברות שבתורה הוא לא תחמד אשת רעך, לפי שזה כולל את כלם, ומי שחומד אשת איש כאלו עבר על כל התורה, אמנם אין לך דבר שעומד לפני תשובה, וכל שכן אם קבל עונשו כמו דוד המלך, א"ר יוסי למדנו כל מי שחטא ונפרש מאותו החטא, תשובה כזו מועלת לו יותר.. (דף צ.) למדנו שבאותן חמשה דברות הראשונות נכלל הכל, באותן ה' דברות נחקקו ה' השניות, בודאי שהם חמשה תוך חמשה, כיצד, אנכי ה' אלהיך, כנגד לא תרצח, שלמדנו כי שני אלה בכלל אחד נכללים, שזה הרוצח ממעט הדמות והצלם של רבונו, שכתוב כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתוב (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, א"ר חייא כתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו', מי ששופך דם כאלו ממעט הדמות והצלם שלמעלה, כלומר לא רק דמות זה המעיט אלא גם דמות אחר, כן נשמע שכתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, באדם העליון נוגע זה הפגם מן הדם ההוא ששפך, מפני מה, לפי כי בצלם אלהים עשה את האדם, ולפיכך זה בה תולה: לא יהיה לך, כנגד לא תנאף, שהרי שמקר בשמו של הקב"ה שנרשם באדם, ובה כמה וכמה עבירות וגזרות ועונשין תלוים, ומי שמשקר בזה משקר בו בהמלך, שכתוב (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, וכתוב לא תשתחוה להם ולא תעבדם, וזה בזה תולה: לא תשא, כנגד לא תגנב, שכתוב (משלי כ"ט) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד, ודאי זה בזה תולה, שהרי הגנב מוכן לזה לישבע בשקר, מי שעושה זה עושה זה: זכור את יום השבת, כנגד לא תענה ברעך עד שקר, שא"ר יוסי שבת נקראת עדות, וצריך האדם להעיד על מה שכתוב כי ששת ימים עשה ה' וגו', וא"ר יוסי מהו שכתוב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, היינו כמו שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת, ומי שמעיד שקר הוא משקר בשבת, שהשבת היא עדות של אמת, ומי שמשקר בשבת משקר בכל התורה, לפיכך זה בזה תולה: כבד את אביך, כנגד לא תחמד אשת רעך, וא"ר יצחק כבד את אביך, אביך ממש, שהרי מי שחומד אשת איש והוליד בן, בן ההוא מכבד לאחר שאינו אביו, וכתוב כאן למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך, כנגד לא תחמד בית רעך שדהו וגו', מה שנתן לך יהי' שלך ולא תחמד של אחר, ודאי זה בזה תולה, ובאלה חמשה הראשונים נכללים ה' האחרונים, ולפיכך כתוב מימינו אש דת למו, שהכל נעשה ימין, ועל כן בחמשה קולות נתנה התורה, א"ר יהודה כלם היו חמשה תוך חמשה, כנגדם חמשה חומשי תורה, רבי אלעזר למד שבאלה עשרת הדברות נחקקו כל מצות התורה, גזירות ועונשין, טהרה וטומאה, ענפים ושרשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ, ימים ותהומות, שהרי התורה היא שמו של הקב"ה, כמו ששם הקב"ה נחקק בעשרה מאמרות[ע] כך התורה נחקקה בעשרת הדברות, אלה עשרת הדברות הם שמו של הקב"ה, וכל התורה שם אחד היא, שמו הקדוש של הקב"ה ממש, אשרי חלקו של הזוכה בה, מי שזוכה בהתורה זוכה בשמו הקדוש של הקב"ה, ר' יוסי אמר בהקב"ה ממש הוא זוכה, שהרי הוא ושמו אחד הוא, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים אמן:

 

זוהר תרומה קמו

וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השפר, הרי אמרו שכאשר נגלה הקב"ה על הר סיני, כאשר נתנה התורה לישראל בעשרת הדברות, כל דבור ודבור עשה קול, וקול ההוא נחלק לשבעים קולות[עא] והיו כלם מאירים ונוצצים לעיני כל ישראל, והיו רואים עין בעין זיו הכבוד שלו, זש"כ וכל העם רואים את הקולות, רואים ודאי, וזה הקול היה מתרה בו בכל אחד ואחד מישראל, ואמר לו, תקבלני עליך בכך וכך מצות תשובה, והשיב הן, היה הקול מסבב לו על ראשו ונתגלגל עליו, ועוד הי' מתרה בו ואמר לו תקבלני עליך בכך וכך עונשין שבתורה, והיה משיב הן, אחר כך הי' מסבבו קול ההוא ונשקו על פיו, זש"כ ישקני מנשיקות פיהו, (דף פא.) א"ר אבא כתוב וכל העם רואים את הקולות, רואים, שומעים צריך לומר, אלא כך למדנו, אותן הקולות היו נחקקים בהחשך ההוא והענן והערפל, והיו נראין בהם כמו שנראה גוף גשמי, וראו מה שראו, ושמעו מה ששמעו, מתוך החשך ההוא והענן והערפל, ומתוך שהיו רואים מראה ההוא היו מאירים באור עליון, וידעו מה שלא ידעו דורות האחרונים שבאו אחריהם, וכלם היו רואים פנים בפנים, זש"כ פנים בפנים דבר ה' עמכם, ומהיכן היו רואים, למד ר' יוסי מן האור של אותן הקולות, שלא היה קול שלא היה מאיר באור שמסתכלים בו כל הנגנז וכל הנעלם, וכל הדורות שיבואו עד ימות מלך המשיח, ובעבור זה כתוב וכל העם רואים את הקולות, רואים ראיה ממש, א"ר אלעזר וכל העם רואים, שראו מן האור של אותן הקולות מה שלא ראו דורות אחרונים אחרים, את הקולות, כמש"כ (ישעי' ו') וארא את ה', וארא ה' לא כתוב, אלא את ה', אף כאן וכל העם רואים הקולות לא נאמר, אלא את הקולות.. לרבות אותו קול אחר שלמטה, המאסף אצלו כל השפע היוצא מהם[עב] שבו היו רואים ומסתכלים בחכמה העליונה כל גנזי העליונים, וכל הסודות הנעלמים והנסתרים, מה שלא נתגלה לדורות האחרונים שבאו אחריהם, ואל לדורות שיבואו לעולם, עד הזמן שיבוא מלך המשיח, שכתוב (ישעי' נ"ב) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ואת הלפידים, בתחלה ברקים ועתה לפידים, אלא הכל אחד, אבל משנתתקנו בתיקונם להתגלות נקראים לפידים, ואת קול השפר, א"ר יהודה קול שופר צריך לומר, השופר למה, אלא זה קול ההוא שנקרא שופר, שכתוב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים, וזה נקרא שופר[עג] א"ר יוסי מה שופר מוציא קול מאש ורוח ומים, אף כאן הכל נכלל בזה, ומכאן יוצאים קולות אחרים[עד] א"ר אלעזר קול היוצא משופר, משמע שהשופר הוא ענין בלבדו, והקול יוצא ממנו, והשופר בקיומו עומד, ולפיכך כתוב קול השפר[עה] ר' יהודה אמר כך, קול השפר, השפר כתיב חסר, ככתוב (דניאל ג') שפר קדמי להחויא[עו] ר' שמעון אמר קול השפר[עז] המקום שהקול יוצא ממנו נקרא שופר.. (דף פב.) וא"ר אלעזר וכל העם רואים את הקולות, כל אחד ואחד ראה לפי מדרגתו, שלמדנו שכלם היו עומדים שורות שורות, גבולים גבולים, וכמו שהיו ראוים כך היו רואים כל אחד ואחד.. ולמדנו שכאשר נגלה הקב"ה על הר סיני, היו רואים כל ישראל כמי שרואה האור בעששית[עח] ומזה האור היה רואה כל אחד ואחד מה שלא ראה יחזקאל הנביא, מפני מה, לפי שאותן הקולות נתגלו במקום אחד כמו שנזכר, שכתוב וכל העם רואים א"ת הקולות[עט] אבל ביחזקאל נתגלה השכינה בהמרכבה שלה ולא יותר, והיה רואה כמי שרואה מאחורי כתלים רבים.. (דף פב:) א"ר יוסי ברבי יהודה פנים בפנים ראו ישראל זיו כבוד רבונם, ולא היה בהם סומים וחגרים ומקוטעים וחרשים, סומים נשמע מהכתוב וכל העם ראים, חגרים, שכתוב ויתיצבו בתחתית ההר, מקוטעים וחרשים, שאמרו נעשה ונשמע, ולעתיד לבוא כתוב (ישעי' ל"ה) אז ידלג כאיל פסח  ותרון לשון אלם:

 

זוהר דף צ ע"ב

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, א"ר יוסי כתוב (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב, אע"פ שלי הכסף ולי הזהב, לא תעשון אתי, אתי כלומר אותי בצורת אדם:

 

זוהר לך צה ע"א

מזבח אדמה תעשה לי וגו'. למדנו כל מי שמקריב בנו לקרבן במצות מילה, כאילו הקריב כל קרבנות שבעולם לפני הקב"ה, וכאילו בנה מזבח שלם לפניו, לפיכך צריך לסדר מזבח מן כלי אחד מלא עפר למול עליו ברית קודש הזה, ונחשב לפני הקב"ה כאלו זבח עליו עולות וקרבנות כבשים ופרים, וזה חביב לו יותר מכלם, שכתוב וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו', בכל המקום אשר אזכיר את שמי, מהו אזכיר את שמי, זו מילה, שכתוב בה (תלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, זהו מזבח אדמה ודאי כמו שפירשתי, אחריו מה כתוב, ואם מזבח אבנים תעשה לי, רמז על גר שנתגייר, שהוא מעם קשה עורף וקשה לב, זה נקרא מזבח אבנים, לא תבנה אתהן גזית, מהו המכיון, שנצרך להכניסו בעבודת הקב"ה, ואין למול אותו עד שישכח עבודה אחרת שעבד עד עתה, ויסור ממנו התקשות הלב, ואם נמול בלתי הסתר ממנו אותו התקשות הלב ליכנס בעבודה הקדושה של הקב"ה, הרי הוא כמו פסל האבן, שחותכים אותו מצד זה ומצד זה, ונשאר אבן כבתחלה, לפיכך לא תבנה אתהן גזית, שאם ישאר בהתקשות לבו, אז כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, כלומר מילה זו שנימול לא תועיל לו כלל, לפיכך אשרי חלקו של זה המקריב קרבן הזה בשמחה ברצון לפני הקב"ה, וצריך לשמוח בחלק המצוה הזאת, ככתוב (תלים ה') וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך:

 

זוהר פנחס רלט ע"א

בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, אזכיר את שמי, תזכיר את שמי צריך לומר, אלא בוא וראה סודות נסתרים במדותיו של הקב"ה, אותה המדה שמשתדלים בה ומזכירים אותה, עלי' נאמר במדה שאדם מודד בה מודדים לו[פ] וזהו בכל המקום אשר אזכיר את שמי, במדה ההיא שאזכיר את שמי, באותה המדה אבוא אליך וברכתיך:

 

רועה הנאמן

זוהר וארא כה ע"ב

אנכי ה' אלקיך. כאן הוא הסוד של מצוה הראשונה לדעת אותו בכלל, ואח"כ לדעת אותו בפרט, בכלל, לפי שכתוב אנכי, הרי זה מרמז ראשית הכל לדעת שיש אלהים מושל העליון על העולם, שהוא רבון כל העולמים ובורא כל העולמים, שמים וארץ וכל צבאם, זאת היא מצוה הראשונה בדרך כלל, ובפרט, לדעת שהוא משגיח בכל העולמות ובכל צבאם בכל רגע ורגע, וההנהגה של כח הטבע בידו היא, והוא זן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד בצי כנים על ידי השכינה הקדושה, זה הוא בדרך פרט, לפי שכתוב ה' אלהיך, ככתוב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא[פא] והיינו כלל ופרט, זו היא מצוה הראשונה שצריך האדם לדעת האלהות של ראש וסוף[פב] וזה הסוד של (ישעי' מ"ד) אני ראשון ואני אחרון, אני ראשון בכלל, ואני אחרון בפרט, והכל הוא כלל אחד וסוד אחד:

 

זוהר דף צא ע"ב

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. מצוה זו להשבע בשמו בדרך אמת[פג] ומי שנשבע שבועה הוא כולל עצמו באותן שבע מדרגות העליונות ששמו של הקב"ה נכלל בהן[פד] והרי שש הנה, אלא שזה האדם שנשבע שבועת אמת על פי בית דין כולל עצמו בהן, והוא השביעי לקיים שם הקדוש במקומו[פה] וע"כ כתוב ובשמו תשבע, ומי שנשבע שבועה לחנם או לשקר גורם למקום ההוא שלא יתקיים במקומו, שבועה לקיים מצות רבונו גם זו היא שבועה של אמת, כאשר היצר הרע מקטרג לאיש ומפתה אותו לעבור על מצות רבונו, זו היא שבועה שרבונו משתבח בה, וכך נצרך לו לאדם להשבע ברבונו על זה, וזהו שבח שלו, והקב"ה משתבח בו, כמו בועז שכתוב (רות ג') חי ה' שכבי עד הבקר, שהרי היצר הרע היה מקטרג בו לפתותו, והוא נשבע על זה-:

 

זוהר דף צב ע"א

זכור את יום השבת לקדשו. מצוה זו לזכור את יום השבת, כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, הסוד של שבת הרי נתבאר בכמה מקומות שהוא יום הזכרון של מנוחת העולם, והיא כלל התורה, ומי ששומר שבת כאילו שמר כל התורה, והרי אמרו שזכירת השבת היא לקדש אותו בכל מיני קדושות, מי שמזכיר למלך צריך לברך אותו, מי שמזכיר השבת צריך לקדש אותו, והרי אמרו שזכור מרמז על הקדושה של בחינת זכור, ושמור על הקדושה של בחי' נקבה, יום השבת הוא סוד כל האמונה, ותולה מראש העליון עד סוף כל המדרגות[פו] שבת הוא הכל, ג' מדרגות הן ולכן נקראות שבת, שבת העליון, שבת של היום, שבת של הלילה[פז] וכלן אחת ולכן נקראות שבת, וכל מדרגה כשהיא שולטת מזמנת לשאר המדרגות עמה באותה הממשלה שלה, וכשהיא באה להופיע בעולם כלן באות להיות מזומנות עמה, כאשר בא ליל שבת הוא מזמין עמו לשבת של היום, ומזמינו בהיכלו ונגנז עמו[פח] כיון שזה בא אז גם שבת העליון נמשך אליו, וכלם גנוזים בההיכל של ליל שבת, ולפיכך סעודת ליל שבת חמורה משל יום השבת[פט] כאשר בא יום השבת הוא מזמין עמו שתי אלה מדריגות האחרות, מדרגה העליונה ומדרגה התחתונה, אחת שמאירה לו ואחת שמקבלת הארה ממנו[צ] וכלן ביחד נקראות שבת, ושולטות ביום השבת, ואלו הג' מדרגות הן הכלל והסוד של כל התורה, תורה שבכתב נביאים וכתובים, מי ששומר שבת כשומר כל התורה-:

 

זוהר דף צג ע"א

כבד את אביך ואת אמך. מצוה זו שהבן מחויב בכבוד אביו ואמו, לפי שהוא משותף מן שתי טפות שמהן נוצר האדם, מן הטפה של אביו לובן העינים והעצמות והאברים, ומן הטפה של אמו שחור העינים והשערות והעור והבשר, וגדלו אותו בתורה ומעשים טובים, כי האדם מחויב ללמד לבנו תורה, שכתוב ושננתם לבניך, ואם אין מלמדו תורה ומצות כאילו עשאו פסל, ועל זה כתוב לא תעשה לך פסל, ועתיד להיות בן סורר ומורה, ומבזה לאביו ואמו, וגוזל ממנו הרבה ברכות, כי מפני שהוא עם הארץ חשוד הוא על הכל, ואפילו על שפיכת דמים וגלוי עריות ועבודה זרה, כי מי שהוא עם הארץ והולך למקום שאין מכירים אותו, ואינו יודע לברך חושדים אותו שהוא עכו"ם, ע"כ ר"מ:

 

סתרי תורה

זוהר דף צא ע"א

אנכי ה' אלהיך וגו'. א"ר שמעון למדנו שאנכי הוא כולל מה שלמעלה ושלמטה, הוא הכלל של העליונים והתחתונים, הוא הכלל של חיות הקודש שנכללות בו הכל הוא בהסוד של אנכי, לא יהיה לך, רמז על למטה, והוא הסוד של י"ב חיות התחתונות[צא] לא תעשה לך פסל, תבנית פסל מהמקום העליון ההוא, מהמקום הקדוש ההוא, פסל, פסולת הקדושה, שהוא סוד אלהים אחרים, וסוד הזה הוא ככתוב (יחזקאל א') וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו', וכל תמונה, זהו שכתוב (שם) ואש מתלקחת[צב] כי אנכי ה' אלהיך, לבעבור יתעורר הלב כלפי מעלה, ולא לרדת למטה, ולא להקרב לפתח ביתה, אל קנא, שהקנאה היא במקום ההוא, וזה סוד הכתוב (משלי ל') תחת של"ש רגזה א"רץ[צג] והיינו לא תעשה לך סוד של אחד, פסל סוד של שנים, וכל תמונה סוד של שלש, ואר"ץ הזאת רגזה על זה:

 

זוהר דף צא ע"ב

פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. עץ אחד יכול להיות נטוע פעם אחד וב' פעמים וג' פעמים וד' פעמים, ונפקד בכל פעם על עונותיו הראשונים, האב נעשה בן ודור ג' ודור ד'[צד] וכל זה אם לא נתתקן ואינו חושש לתקן קלקולו, וההפוך מזה הוא עץ שעושה תקונו כראוי ואינו נכשל בקלקול רק עומד על מעמדו, עליו נאמר ועושה חסד לאלפים וגו':

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. סוד זה ביארו החברים, לפי שהקב"ה כאשר יסד העולם הטביע תוך התהום צרור אחד חקוק בשם קדוש, והשליכו לתוך התהום, וכאשר המים רוצים לעלות רואים סוד שם הקדוש חקוק על הצרור ההוא, וחוזרים ומשתקעים ושבים לאחור, והשם הזה מתקיים עד היום הזה תוך התהום, ובשעה שנשבעים האנשים על אמת שבועה אמיתית, עולה צרור ההוא ומקבל השבועה וחוזר ונתקיים על התהום, והעולם מתקיים, ואותה שבועה האמיתית מקיימת העולם, ובשעה שנשבעים האנשים שבועה לשקר, עולה צרור ההוא לקבל השבועה, כיון שרואה שהיא שבועת שקר, אז צרור ההוא שהי' עולה שב לאחור, והמים הולכים וצפים, והאותיות של הצרור ההוא פורחות לתוך התהום ומתפזרות, והמים רוצים לעלות להציף העולם ולהחזירו כמקדם, עד שמרמז הקב"ה לממונה אחד יעזריאל, שהוא ממונה על ע' מפתחות בסוד השם הקדוש, והוא נכנס אצל הצרור ההוא וחוקק בו האותיות כמקדם, ואז מתקיים העולם וחוזרים המים למקומם, ועל כן כתוב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

 

זוהר דף צב ע"א

זכור את יום השבת לקדשו. זה הוא סוד הברית הקדוש, ולפי שבזה הברית מתקיימים כל המקורות של אברי הגוף, והוא כולל הכל, כדמיון זה שבת היא כלל התורה, וכל סודות התורה בו תולים, וקיום השבת כקיום כל התורה, מי ששומר שבת כאילו שומר כל התורה, (דף צב:) זכור, הוא סוד בחינת זכר, וסוד בחי' זכר הוא שמחבר כל המדרגות של עולם העליון[צה] את יום השבת, לרבות ערב שבת שהוא מדת הלילה[צו] וזהו א"ת, לקדשו, שנצרך לקדושה מן העם הקדוש להתעטר בהם כראוי זכור, הוא מקום שאין לו שכחה ולא נמצא בו שכחה, שהרי אין שכחה במקום ברית העליון, וכל שכן למעלה[צז] ולמטה יש שכחה, והוא מקום שנצרך להזכר, ועליו כתוב (תלים ק"ט) יזכר עון אבותיו וגו', ויש שם ממונים המזכירים זכיות האנשים וחטאתם, ואין שכחה לפני כסא הקדוש במה שהוא לפניו, ומי הוא לפניו, בחינת זכור,  וכל שכן למעלה, לפי שהכל סוד בחי' זכר הוא, ושם נחקק סוד השם הקדוש יהו[צח] ולמטה תצרך להתקדש[צט] ובמה תתקדש, בזכור, שהרי ממנו מקבלת כל הקדושות וכל הברכות, וזה כאשר מתעטר הערב שבת על העם הקדוש כראוי בתפלות ובקשות, ובסדור קבלת שבת בשמחה, ואפשר תאמר שזכור לא נצרך להתקדש, שהרי ממנו נשפעות כל קדושות העולם, לא כן, שהרי זה נצרך להתקדש ביום[ק] וזה נצרך להתקדש בלילה, וכל הקדושות מקבלים אותם ישראל אח"כ, ומתקדשים בקדושת הקדוש ברוך הוא:

 

זוהר דף צג ע"א

כבד את אביך ואת אמך. בכל מיני כבוד, לשמחם במעשים טובים, ככתוב (משלי כ"ג) גיל יגיל אבי צדיק, וזה הוא כבוד לאביו ואמו, כבד את אביך, כמ"ש (שם ג') כבד את ה' מהונך, מהונך מממונך, מהונך מחונך[קא] בשמחת הזמרה לשמח הלב, שהרי זו שמחת הלב, כדמיון זה זמרה בכל העולם הם מעשים הטובים, והבן ההוא משמח לב אביו ואמו, ולכבדם מהונך מממונך לכל מה שנצרכים, כמו שהאדם מחויב לכבד להקב"ה כך הוא מחויב לאב ולאם, לפי ששותפות אחד יש להם עם הקב"ה עליו, וכמו שמחויב לירא מהקב"ה, כך מחויב לירא מאביו ואמו, ולכבדם יחד בכל מיני כבוד, למען יאריכון ימיך, לפי שיש ימים למעלה שתולה בהם חיות האדם בזה העולם, וביארנו בענין אותן ימי האדם בהעולם שלמעלה, שכלם קיימים לפני הקב"ה, ובהם ניכר חיי האדם, על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך, זו הבטחה ליהנות מן אספקלריא המאירה[קב] וזה הסוד של על האדמ"ה, זו אספקלריא המאירה באותן ימים העליונים, שיאירו מן המקור של הכל-:

 

זוהר דף צג ע"ב

לא תרצח. לא תנאף. לא תגנב. יש טעם מפסיק בכל אלה ג' לא, ואם לא שהטעם מספיק בלא תרצח לא היה תקנה לעולם, והיה אסור לנו להרג נפש בעולם, אע"פ שיעבור על התורה, אבל במה שהטעם מספיק אסור ומותר, לא תנאף, אם לא שהטעם מספיק היה אסור אפילו להוליד, או לשמוח באשתו שמחה של מצוה, ובמה שהטעם מספיק אסור ומותר, לא תגנב, אם לא שהטעם מספיק היה אסור אפילו לגנב דעת רבו בתורה[קג] או דעת החכם שיכול להסתכל בו, או הדיין שדן הדין לפי הטענה ששומע, שנצרך לו לפעמים לגנב דעת הרמאי, ולפעמים לגנב דעת שני הבעלי דינים כדי להוציא הדין לאמתו, ובמה שהטעם מספיק אסור ומותר, לא תענה ברעך עד שקר, כאן אין טעם מספיק, לפי שאסור הוא לגמרי, ובכל דברי התורה גנז הקב"ה סודות עליונים, ולמד לאנשים את הדרך להתתקן בו וללכת בו, ככתוב (ישעי' מ"ח) אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, וכמו כן לא תחמד, אין טעם מספיק כלל, ואפשר תאמר שאפילו חמדה לתורה אסור, כיון שאין טעם מספיק, בוא וראה בכלם עשתה התורה כלל, ובזה עשתה פרט, בית רעך שדהו ועבדו וגו', בכל עניני העולם, אבל התורה היא חמדת תמידי, שעשועים של אוצר החיים, אריכת ימים בעולם הזה ובעולם הבא:

וכל העם ראים את הקולת וגו' וירא העם וינעו וגו'. אלו עשרת הדברות של התורה הם הכלל של כל מצות התורה, כלל ענינים שלמעלה ושלמטה, כלל של כל עשרה מאמרות דבראשית, הם נחקקו על לוחות אבנים, וכל הנסתרות שיש בהם נתגלו לעיני כלם, לדעת ולהסתכל בסוד של תרי"ג מצות התורה שנכללות בהם, הכל היה נראה לעינים, הכל היה בחכמה שיוכלו להסתכל בה לבן של כל ישראל, והכל היה מאיר לעיניהם, ובשעה ההיא כל סודות התורה וכל רזי עליונים ותחתונים לא נמנע מהם, לפי שהיו רואים עין בעין זיו הכבוד של רבונם, מה שלא היה כיום ההוא מיום שנברא העולם, שהקב"ה נגלה בכבודו על הר סיני, ואפשר תאמר הרי למדנו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, יכול כאותו היום שעמדו ישראל על הר סיני, לא כן, לפי שביום ההוא שעמדו ישראל על הר סיני נפרח הזוהם מהם, וכל הגופות היו מצוחצחים כצחצוח מלאכים העליונים, כאשר מתלבשים בלבושים מצוחצחים לעשות שליחות רבונם, ובזה הלבוש המצוחצח נכנסים לאש ואין מפחדים, כדמיון מלאך ההוא של מנוח, כאשר נתגלה לו נכנס בשלהבת ועלה לשמים, שכתוב (שופטים י"ג) ויעל מלאך ה' בלהב המזבח, וכאשר נפרח מהם זוהם ההוא נשארו ישראל גופות מצוחצחים בלי טנופת כלל, והנשמות שבתוכם היו כזוהר הרקיע לקבל האור, כך היו ישראל שהיו רואים ומסתכלים בכבוד רבונם, מה שלא היה כן על הים, שלא נפרח הזוהם מהם בזמן ההוא, וכאן בהר סיני שנפרח הזוהם מן הגוף, אפילו עוברין שבמעי אמן היו רואים ומסתכלים בכבוד רבונם, וכלם קבלו כל אחד ואחד כראוי לו, ויום ההוא היה יום שמחה לפני הקב"ה יותר מיום שנברא העולם, לפי שהיום שנברא בו העולם לא היה בקיום עד שקבלו ישראל התורה, שכתוב (ירמי' ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וכיון שקבלו ישראל התורה על הר סיני אז נתחזק העולם, ונתקיימו שמים וארץ, ונודע כבוד הקב"ה למעלה ולמטה, ונתעלה בכבודו על הכל, ועל היום ההוא כתוב ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר, ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ע"כ ס"ת:


 

[א] מתרץ שהשם אלהים היינו מדת המלכות והשכינה הקדושה שהגינה עליהם בגלותם, והשם הוי"ה היינו  מדת הבינה אימא עילאה שנקראת יובל ומשם באה להם החירות והגאולה:

[ב] כידוע שכח האם בהבנים וכח האב בהבנות:

[ג] פי' שאין סתירה כלל בהפסוקים כי מה שכתבו ובניו ואשתו הכל מסוב על שם יתרו:

[ד] לפי פירוש ר' אלעזר קשה שגם כאן הי' צריך לומר ואשתך ושני בניך עמה, אבל לפי פי' ר"ש שפיר שבני משה נקראים כאן בכל הפסוקים בניה ולא בניו מפני כבוד השכינה:

[ה] המדבר מרמז על מדת המלכות והשכינה הקדושה על שם כח הדיבור, וכן גם הר האלהים מרמז על זה, והגר שנתגייר מקשר נפשו ונשמתו בקדושת השכינה:

[ו] רזא דהר האלהים נזכר לעיל:

[ז] את"ה רמז על מדת המלכות שמחלקת שפע החיות בעולם הזה בפרטיות ע"י השכינה הקדושה:

[ח] היינו הדפוס של הזגגין או של הצקת מטבעות שנעשה מן עצם היותר קשה:

[ט] פי' שיש ביכולת לתקן ולהשביח הפגם והקלקול של המתים שכבר מתו מן זמן החיים אשר המה חיים עודנה עוד הפעם בגלגול:

[י] זו ספירת תפארת ספירה שלישית מן הז' ספירות של ז' ימי הבנין שבמעשה בראשית והוא שולט בחדש השלישי:

[יא] ספירת תפארת כלולה מן שתי ספירות שלפניה שהן חסד וגבורה אור לבן ואור אדום:

[יב] כי מן התמזגות חסד ודין נעשה מדת הרחמים שמקורה ספירת התפארת:

[יג] הגם שבמזל בתולה יש ג"כ פה ולשון, אפשר שמזל בתולה אין לה ציור פה אלא ככתוב נאלמתי דומיה, או יש לתרץ שמזל בתולה כלו בחי' נקבה ומזל תאומים אחד בחי' זכר ואחד בחי' נקבה, והיינו ענין פה ולשון, כי פה היא בחי' נקבה, כדאיתא מלכות פה, ולשון הוא בחי' זכר, וזהו מדת יום בחי' זכר ומדת לילה בחינת נקבה:

[יד] היינו בשליטת ספירת תפארת כנזכר לעיל:

[טו] לקרבו למדרגה יותר גבוה:

[טז] פי' ימשיכו שפע למדת המלכות שנקראת כ"ה:

[יז] כיון שמדת המלכות היא עלמא דנוקבא לכן היא בחי' דין:

[יח] פי' להגביה נשמות נשי ישראל ולקשרם בקדושת מדת המלכות, ולבני ישראל בקדושת מדת התפארת:

[יט] פי' שיעקב רמז על קדושת המלכות וישראל על קדושת התפארת ועולים להזדווג יחד, וזהו נקרא יחוד קב"ה ושכינתיה:

[כ] היינו כשיטת ר' יוסי במסכת שבת פרק רע"ק דבד' עביד פרישה ונפרשו ג' ימים עם ג' לילות ליל ה' ליל ו' ליל ז', ובשבת ניתנה התורה:

[כא] יום השלישי רמז על ספירת התפארת ספירה שלישית מן ז' ימי הבנין, והיא מדת הרחמים, והיא נקראת שמים:

[כב] כי השם ישראל מרמז על התפארת:

[כג] כל זמן הארת הכוכבים שהוא עוד לילה אז ויריעו כל בני אלהים, פי' שאז שולטים בעלי הדין:

[כד] בה"א הידוע לרמז שזה הבקר היינו מדת החסד:

[כה] דעת ר' אבא שהכתוב מרמז על שתי המדות חסד ותפארת שהתאחדו לאחד להשמיע הקלת, והן נקראים מים ורוח, מים חסד ורוח תפארת, והן חסד ורחמים:

[כו] דעת ר' יוסי כי קלת שבכאן מרמז על מדת הבינה שהשפע שלה אין פסוק תמיד לצורך קיום העולמות:

[כז] היינו השפע הבאה מן מדת המלכות נפסקת בזמן שליטת הדין:

[כח] פי' מצד הדין, בתמיה:

[כט] אתכלא היינו אשכל, ואין מובן, לכן נ"ל לגרוס כתכלא דא, ופירושו כמראה התכלת שנעשה ע"י תערובת ג' גונים לבן אדום שחור:

[ל] זא"ת רמז על השכינה הקדושה:

[לא] פי' שקול נקראת ספירת התפארת, ושופר נקראת ספירת הבינה שמשם בא החירות, ותפארת תולדת הבינה, ולכן נקראת הבינה בשם אימא עלאה, והתפארת נקרא בשם ברא, לפי זה יצא הקול מן ספירת תפארת:

[לב] לפי זה יפורש שהקול בא מעולם הבינה:

[לג] פי' שהכתוב מודיע שהופעת התורה היא מעולם הבינה ולפיכך כתוב הולך:

[לד] כי גם לפי דעת האומרים שזה הקול מרמז על התפארת מובן שהארה זו נשפעה תחלה מן הבינה להתפארת:

[לה] כן גם כאן חזק מלשון מחזיק, ופי' שזה הקול שנשתלשל מן התפארת היה מחזיק הכח והאור והקדושה של מא"ד, ותבית מא"ד בגי' מ"ה, והיינו שם הוי"ה במלוי אלפי"ן:

[לו] והיינו אור ספירת התפארת:

[לז] ידוע שהראשונות של תורת כהנים קשות יותר, והיינו כיון שנאמרו מפי הגבורה מדת המלכות ששרשה השם אלהים מדת הדין, והשניות שבמשנה תורה מפי עצמו של משה נאמרו, היינו מן התפארת שהיא מדת הרחמים:

[לח] דעה זו תפרש שכמו הקללות שבמשנה תורה נאמרו תחלה מפי עצמו של משה שהיא מדת התפארת ואח"כ נתכללו בהגבורה שהיא מדת המלכות ונשנו בה, כן גם כל התורה נאמרה תחלה מן התפארת ונתכללה אח"כ בהמלכות ונשנו בה, ולפי"ז יפורש משה ידבר, היינו התפארת והאלהים שהיא מדת המלכות יעננו בקול:

[לט] זה הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים:

[מ] להיות באר היטב בשבעים לשון, או עד"ר שאמרו חז"ל שיש ע' פנים לתורה:

[מא] עד"ר שאמרו חז"ל שיש לדרש מ"ט פנים טהור וכן להיפוך:

[מב] שמים רומז על ספירת התפארת שהיא מדת הרחמים ונוטה לחסד דימין:

[מג] שאר הספירות וכל העולמות העליונים כלם נתכללו ונתקשרו בהשמעת עשרת הדברות:

[מד] מכאן שאסור לגלות סודות התורה למי שאינו ראוי לשומעם ולמי שאין לו דעת להבינם:

[מה] שתי הספירות חכמה ובינה נקראות אב ואם:

[מו] פי' ה' אלהיך מוסב על זאת המדרגה שנקראת אנכי:

[מז] דברי חז"ל בזה ידוע:

[מח] זו ספירת התפארת:

[מט] זה עולם החכמה:

[נ] זה עולם של נ' שערי בינה שמשם בא כל מיני חירות:

[נא] שהשכינה הקדושה נקראת אלהים, והיא אור נאצל מן ספירת מלכות עלמא דנוקבא להופיע בעולם הזה לצורך הנהגה הפרטיות, ותשכן במקום ובאדם הראוים לזה, ואפילו למאן דאמר שהיא כבוד גברא אין לטעות ח"ו שהיא בכלל אלהים אחרים אלא שהיא מקושרת במקור האלהות, ועליה כתוב מאת ה' היתה זאת וגו':

[נב] אפי מלכא היינו הספירות הקדושות שהן כלים להאורות של מלך הקדוש המופיע בהן, והכל מקושר יחד במקור האלהות, וגם נקראין הן שמותיו של הקב"ה:

[נג] פי' שלא קבל מרבו ההקדמות והיסודות שעליהם בנה החידושי תורה שלו:

[נד] ככתוב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא:

[נה] לשקרא בה, יען כי זה התפאר בחייו שהוא רבי והיה רגיל לומר חידושי תורה של תהו לפני חסדים של בהו לכן לאחר מותו משקרים בו על דרך ליצנות שהוא רבי ואומרים שמוכרח ללכת לגן עדן דרך הגיהנם כדי שיעלה משם הרבה נשמות כדרך הצדיקים והוא הולך מעצמו לגיהנם ונשאר שם:

[נו] פי' שעיקר הברכה היא הזכרת השם הקדוש שבזה אָנוּ פועלים השפעת השפע מן השם יתברך לכל העולם, מזה יש להוכיח כמה גדולה היא הזכרת השם הקדוש, וממילא מובן שבאם ההזכרה היא לבטלה אז הוא להיפוך:

[נז] היינו שש הספירות שהן כנגד ששת ימי המעשה:

[נח] ספירת התפארת היא שורש עולם היצירה נקרא בשם קטנות לפי ערך הספירות והעולמות הגבוהים ממנו שנקראים אצילות ובריאה ששורשם הן הספירות כתר חכמה בינה:

[נט] עתיקא קדישא זו ספירת חכמה שנקראת אבא, וסתימא דכלא מרמז על אור הכתר המאיר בעתקיא קדישא, ולכך אומרים קדושת כתר:

[ס] על ה', פי' ממעל להעולם ששורשו הוא סתם השם הוי"ה ב"ה שבספירת התפארת:

[סא] סתם ארץ מרמז תמיד על עולם המלכות, ונקראת שדה תפוחים קדושים על שם מקום תולדות הנשמות ומקום משכן הנשמות של עם ישראל שנמשלו לתפוח כדאיתא בגמרא שבת:

[סב] שורש יעקב אבינו הוא בספירת תפארת: כאן מקשים למה משנה הסדר לחשוב תחלה סעודת שחרית, אח"כ סעודת הלילה ואח"כ סעודה ג', ונ"ל לתרץ דהקרא אין חושב סדר הסעודות אלא חשובת הסעודות לפי מדרגתן ולפי סדר הג' אבות כידוע שסעודת שחרית היא נגד קדושת אברהם, וסעודת הלילה נגד קדושת יצחק, וסעודה ג' נגד קדושת יעקב:

[סג] פי' שבכל ג' סעודות של שבת היה ר"א מזכיר עתיקא קדישא, לפי שמשם תופיע האתר הכתר ע"י ספירת הבינה בעת כל הג' סעודות, אלא שהתגלות ההארה בליל שבת היא במלכות, ובשחרית היא בבינה, ובסעודה ג' היא בתפארת:

[סד] נלפע"ד פי' סעודתא אחרא, כלומר שאינה של שבת אלא של יום טוב, וכך הוא הנוסח בהסדורים של המקובלים לומר כן בסעודות של יו"ט, ומה שאמר וכן בכלהו סעודתי נלפע"ד פירושו שכמו כן בכל סעודות מצוה אפילו בחול היה דרכו לומר דא היא סעודתא דקב"ה, ומה שהכפיל לומר והוה חדי בכל חד וחד, זה מסוב על סעודות יו"ט  ועל כל סעודות מצוה:

[סה] פי' איך הוא סדר ההארות שלהן:

[סו] פי' שמרמז על העולם היותר גבוה מהעולם שמופיע בשרשו השם הוי"ה ב"ה, והיינו עולם הבינה שמופיע בשרשו השם אהיה:

[סז] שהן אש שלג וחשך:

[סח] היינו מלכות אימא תתאה:

[סט] הוא מפורש שסתם אב ואם כולל הכל, שלמעלה ושלמטה, כי בשניהם נאמר את לרבות:

[ע] של מעשה בראשית:

[עא] של ע' לשון:

[עב] זה אור השכינה הקדושה בתוקפה ובמילואה שאליה נאסף השפע מעולמות העליונים לחלקה בעולם הזה על פי השגחה פרטית:

[עג] היינו עולם הבינה:

[עד] כי הבינה אימא עלאה הולידה ז' ספירות התחתונות:

[עה] דעת ר"א שקול מרמז על התפארת שהוא תולדת הבינה שנקראת שופר:

[עו] ר' יהודה מחזק דבריו הראשונים שמרמז על עולם הבינה שנקרא שופר, ומפרש עתה ראי' לדבריו כי שפר חסר הוא שם התואר להשם שלפניו והוא מלשון יופי, כי הבינה היא היופי מכל הספירות ששם היא המתקת הדינים ומשם בא החירות:

[עז] דעת ר"ש ג"כ שזה קול השופר הוא הבינה אלא שמפרש שאין זה שם התואר אלא שם העצם על בינה שהיא האם שהולידה הספירה הנקראת קול והיא התפארת:

[עח] מנורה של זכוכית:

[עט] שראו את השכינה בתוקפה ובמילואה:

[פ] שמי היינו מדת המלכות עלמא דנוקבא, ואזכיר את שמי פירושו שאשפיע שפע למלכות ע"י יחוד והזדוגות עם איזו מדה של עלמא דדוכרא, ומשמעות הכתוב כך הוא, בכל המדה שאזדוג ואחבר אותה לשמי, למדת המלכות על פי תפלת ישראל, באותו המדה אבוא אליך וברכתיך בהשפעת מין השפע שלה, אם חסד תהי' השפעת חסדים, אם גבורה גבורות, ואם תפארת רפואה ורחמים:

[פא] זה מסוב על השכינה הקדושה שייך בה הלשון אוכלה, על דרך הכתוב תנו עוז לאלהים ע"י תפלה ועבודת הקרבנות ומעשים טובים של תרי"ג מצות:

[פב] שהכל קשר אלהות אחד בלי שום פירוד כלל, כדאיתא בהמאמר פתח אליהו, כתר עליון איהו כתר מלכות, ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית:

[פג] היינו כדעת הרמב"ם שחשוב במנין רמ"ח מ"ע המצוה של ובשמו תשבע, דלא כהרמב"ן:

[פד] היינו ז' ספירות התחתונות המשפיעות לשמו של הקב"ה שהיא מדת המלכות, ולכך מקשה הרי שש הנה כי ספירה ז' היא המלכות:

[פה] מתרץ שע"י שבועת אמת גורם האדם שהמלכות תזדוג עם השש ספירות של עלמא דדוכרא, והנשבע שלקר גורם השפלה להמלכות:

[פו] ראש העליון היינו ג' ספירות הראשונות כתר חכמה בינה, וסוף המדרגות זו ספירת המלכות:

[פז] שבת העליון היינו הארה מן ספירת הכתר בהעולם של ספירת החכמה שנקרא עתיקא קדישא, זה בסעודת שחרית, שבת של היום היינו האתר הכתר בעולם התפארת שנקרא יום, זה בסעודה ג', שבת הלילה היינו אור מדת המלכות, וקחשיב מלמעלה למטה:

[פח] זה ענין הזיוג של מלכות עם תפארת:

[פט] לפי שבליל שבת הוא זמן הזיוג ועליות העולמות וג' קדושות מתחברות כאחת, שהמלכות מזדוגת עם התפארת וגם הארת שבת העליון נמשך לה, ולפיכך קידוש ליל שבת דאורייתא שנזכר בו השם אלהים ג"פ כידוע:

[צ] יום השבת שהוא זמן ממשלת התפארת החיוב לאכל בו שתי סעודות, לפי שהתפארת מזמין עמו שתי המדרגות, מדרגה העליונה היינו עולם החכמה שנקרא עתיקא קדישא שמקבל הארת הכתר ממנו, ומדרגה התחתונה היינו מדת המלכות שתקבל ממנו הארת הכתר שנשפעה בו עבורה, לפיכך בסעודת שחרית שאז נתעלה התפארת עד עולם החכמה לקבל שם הארת הכתר, לכך נקראת סעודת עתיקא קדישא, ובסעודה ג' שאז ירוד אור הכתר להאיר בהתפארת שנקרא זעיר אנפין שישפיע זה האור להמלכות, לכך נקראת זעיר אנפין:

[צא] אלו ג' החיות של כסא הכבוד מלבד דמות האדם, וכיון שארבע פנים לאחת הרי הם במספר י"ב, ודמות הרביעית שהוא אדם חמור עוד יותר ככתוב לא תעשון אתי, ואפשר כונתו על אלו הנרמזים בי"ב בקר:

[צב] רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונגה הן ד' קליפות הסובבות לכסא הכבוד:

[צג] ארץ רמז על המלכות להשכינה הקדושה, ונקראת ג"כ בת, והיא בעלת תרי"ג אורות של התרי"ג מצות, ואמנות ישראל על פי חכמת הקבלה היא שהאור הבא מעצמיות האלהית הסובב כל עלמין לברוא עולם גשמי ולהחיותו בתמידית אי אפשר כי אם ע"י כמה וכמה השתלשלות והתרחקות ממקורו, דהיינו שמתחלה האציל אורו לספירת כתר, ומשם לחכמה ובינה שנקראים אבא ואימא והם העולמות אצילות ובריאה, ושמם לתפארת ומלכות שנקראים ברא וברתא והם העולמות יצירה ועשיה, ורצון הבורא היה שעולם העשיה יתנהג על פי הברתא שהיא מדת המלכות והשכינה הקדושה בדרך התורה של תרי"ג מצות, והאומות שלא רצו לקבל התורה של תרי"ג מצות בעטו בהבת לרחק אותה מן עולם העשיה וחקקו לעצמם ג' מיני אמונות, סוד של אחד בלי השתלשלות ע"י ספירות, וסוד של שנים פועל טוב והשני פועל רע, וסוד של משולש מאב ואם ובן בלי הבת, זו כונת הזוהר כאן בתכלית הקצור בדרך רמז בלבד, כי לבאר כל זה באריכות נצרך ספר גדול:

[צד] פי' שנשמה אחת תוכל להתגלגל ארבע פעמים, והיינו בענין גלגול לתקן הפגמים שלו, ככתוב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אבל הגלגול שלא לענין תקון הפגמים אלא בשביל להטיב לעולם, נשמה גדולה כזו נשלחת לפעמים להתגלגל אפילו עד אלף פעמים:

[צה] יום השבת נקרא ספירת התפארת עלמא דדכורא, והוא חבור של כל הספירות כידוע:

[צו] א"ת לרבות  מדת הלילה, היינו ספירת מלכות עלמא דנוקבא, ובשבת קודש מזדוגים להמשיך שפע מעולמות העליונים על כל ששת ימי המעשה ע"י קדושת עם ישראל בעבודה של תורה ותפלה:

[צז] עתה יפורש שזכור מרמז על מדת היסוד שנקרא אל חי, או חי העולמים, כי על ידי מדה זו בא שפע החיות לכלם, ואין שם שכחה, כי שכחה שייך במקום שגם מיתה נמצאת, ככתוב נשכחתי כמת מלב, ולא בחי העולמים, אבל בספירת המלכות שהיא בחינת דין שייך שכחה:

[צח] בששה צירופים כידוע:

[צט] למטה היינו במדת המלכות המקבלת השפע צריכה להתקדש בליל שבת ע"י עם ישראל בקבלת שבת שתהא ראויה לקבלת השפע:

[ק] פי' שביום נצרך גם הבחינת זכר להתקדש ע"י עבודת ישראל כדי שיהיה ראוי אז לקבלת השפע מעולם הנעלם שנקרא עתיקא קדישא:

[קא] פי' ממה שחנן אותו השי"ת בקול נעים:

[קב] היינו מאור עולם התפארת המאיר בשאר הספירות כמו השמש בהכוכבים, והוא על האדמה, כי אדמה מרמז על מדת המלכות:

[קג] דהיינו שילמד עמו איזו שעה יותר מן הזמן הקצוב לו: