פרשת וזאת הברכה

(תוספת ח"א ד') וזאת הברכה אשר ברך משה וגו', כתוב (דברים ד') וזאת התורה אשר שם משה וגו', הרי נתבאר בכל מקום וא"ו מוסיף על ענין ראשון, אם כן מפני מה וא"ו במקראות האלה, הרי לא נאמר זאת בתחלה או ענין אחר שיבוא להוסיף עליהם בוזאת, אלא בוא וראה וזא"ת, ו' נתחבר עם זא"ת ההיא ^[א'] ואז בא חיים לעולם, שהרי עץ החיים נדבק בה, וכאשר אין האנשים מטיבים מעשיהם נסתלק ו' מן זא"ת, ובכן כתוב זאת תהיה תורת המצורע , וזהו חשוב כמת, וכתוב (במדבר י"ט) זאת התורה אדם כי ימות באהל, שנסתלק ו' מן זא"ת ועשה אה"ל ההיא נקמות ^[ב'] וזהו שכתוב זאת חקת התורה וגו', לפי שלא נתחבר ו' בה גרמו טומאת מקדש וגרמו להם מיתה, שהרי מי שמפריד אותה גורם מיתה לעצמו, עד שתבוא פרה לכפר בניה, ועושים ממנה הזאה על טמאי מתים, זאת התורה, שלא נתחבר ו' עם זא"ת ההיא עד שעשו הזאה לאותן כלי מדין, וכן כל מקום שנמצא בתורה זאת התורה בלי ו' בשביל חטא הוא, כמו שנאמר זאת תורת נגע הצרעת, זאת התורה לבל נגע הצרעת, (שם ה') זאת תורת הקנאות, לפי שטמאו את עצמם וטמאו המקדש, (ויקרא ו') זאת תורת העולה, לא כתוב בו ו', עד שעשו לה שלמות בני אהרן לחבר זא"ת עם בעלה ^[ג'] (שם) וזאת תורת המנחה, אינה באה על חטא שהרי נדבה היא או שבאה עם עולה, והרי עולה עושה שלמות, (שם) זאת תורת החטאת, באה על חטא שהרי טמאו לזא"ת ההיא, וזאת תורת האשם, לפי שלא עשו כ"כ פגם בשוגג, ולפיכך זה הקרבן בא זכר ולא נקבה, או לפי שכתוב לעיל זאת תורת החטאת, וא"ו שבכאן מוסיף על ענין ראשון, (שם ז') וזאת תורת זבח השלמים, לפי שבאים על שלום נתחבר בזא"ת ו', (ויקרא ז') זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת, בשביל חטאת שנזכר במקרא זה כתיב זאת, כמש"כ (קהלת ט') וחוטא יאבד טובה הרבה, אבל וזאת התורה אשר שם משה, נתחבר ו' בזאת, שהרי אז סם חיים נתן לעולם, ועץ החיים נדבק בזא"ת ההיא, אף כך וזאת הברכה אשר בךך משה, שנדבק בה ברכה בזא"ת ההיא.

(זוהר ויחי רל"ו:) אמר רבי שמעון וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, בוא וראה יעקב כאשר נסתלק השכינה והשכינה עמדה עליו, בקש לברך לשמעון וללוי ולא היה יכול מפני פחד השכינה, אמר איך אעשה הרי שניהם מצד דין הקשה הם באים, אלא אניחם לאדון הבית ^[ד] שהרי הבית לפי רצונו מנהג, ומה שיחפוץ יעשה ואינו מפחד, בוא וראה מה כתוב וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, אדון הבית אדון השכינה, כמו שכתוב אישה יקימנו ואישה יפרנו, שהרי כלת משה כתוב, וע"כ ברך משה למי שחפץ ולא היה מפחד כמו שנתבאר, ולפיכך אמר יעקב הרי אני רואה שבני אלה בצד דין הקשה הם, יבוא אדון הבית ויברך אותם, משה ודאי איש האלהים הוא, וכרצונו עושה בביתו, כמש"כ אישה יקימנו, זש"כ (במדבר י') ויאמר משה קומה ה', ואישה יפרנו, זש"כ ובנחה יאמר שובה ה', ודאי כרצונו, עושה אדון הבית, ואין מי שימחה בידו, כאיש הגוזר על אשתו והיא עושה רצונו, ולכך יעקב אע"פ שהיה נאחז בעץ החיים, לא היה אדון הבית אלא למטה ומשה הוא למעלה, לפיכך הניחם לאדון הבית.

(זוהר שמות ג.) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו', רבי חייא פתח (שיר השירים ד') אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים, מקרא זה על כנסת ישראל נאמר, בשעה שיצאו ישראל ממצרים וקרבו אל הר סיני לקבל התורה, אמר לה הקב"ה אתי מלבנון כלה, מן עדן העליון ההוא הנה באת אתי כלה השלמה ^[ה'] כמו הלבנה שנשתלמה מן השמש בכל אורה וזיוה, אתי מלבנון תבאי, בשביל שיקבלו בניך התורה, תשורי מראש אמנה, תשורי, כמש"כ (שמואל א' ט') ותשורה אין להביא, תקבלי מתנה עבור בניך, מראש אמנה, מראשית כניסתם באמונה העליונה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, והיו כמשקל אחד כמלאכים העליונים, שכך כתוב בהם (תהלים ק"ג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, אז קבלה כנסת ישראל תשורה, מראש שניר וחרמון, זה הר סיני ^[ו'] שקרבו אצלו והתיצבו תחתיו, שנאמר (שמות י"ט) ויתיצבו בתחתית ההר, ממעונות אריות, אלו בני שעיר, שהקב"ה הזמינם לקבל התורה ולא רצו לקבלה, מהררי נמרים, אלו בני ישמעאל, שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש שלמדנו כאשר חפץ הקב"ה לתת התורה לישראל באו מלאכים עליונים, פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, בקשו שתנתן להם התורה, אמר להם הקב"ה וכי יש בכם מיתה, שנאמר אדם כי ימות באהל, וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, האם חטא יש ביניכם, וכי לדון אתם צריכים, האם יש ביניכם גזל או גנבה שנאמר לא תגנב, האם יש ביניכם נשים שנאמר לא תנאף, האם יש ביניכם שקר שנאמר לא תענה ברעך עד שקר, האם יש ביניכם חמדה שנאמר לא תחמד, למה אתם צריכים התורה, מיד פתחו ואמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואלו אשר תנה הודך על השמים לא כתוב, זה שכתוב ואתה מרבבות קדש, אז מימינו אש דת למו.

[א'] תפארת שנקרא עץ החיים נזדווג במלכות.

[ב'] המלכות נקראת אה"ל, ובלתי רחמי התפארת היא מדת דין.

[ג'] כמו שכתוב בזאת יבא אהרן אל הקדש.

[ד'] משה שרשו בתפארת ונקרא אדון הבית, פי' אדון המלכות והשכינה, היינו שהנהגתה לזה העולם היא כרצונו.

[ה'] כך הם דברי תפארת למלכות שנקראים אח ואחות חתן כלה מלך ומטרונה ששניהם תולדתם מן עדן העליון דהיינו חכמה ובינה אבא ואמא, והמלכות מקבלת הארה מתפארת כעין הלבנה מן השמש, והיא מולדת נשמות ישראל.

[ו'] יש מפרשים שהר סיני נעשה ראש לשניר וחרמון, ויש מפרשים שהר סיני נקרא כך, שניר כדרשת חז"ל שונא ניר, פי' עול מלכות, וחרמון, מה חרמון זה כל טובו גנוז בתוכו כך הר סיני.

(זוהר בלק קצ"ב.) פתח עלם ההוא ואמר כתוב (שופטים ה') ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגו', בשעה שבקש הקב"ה לתת התורה לישראל הלך והזמין להם לבני עשו ולא קבלוה כמש"כ ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, שלא רצו לקבלה הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבלה, שנאמר הופיע מהר פארן, כיון שלא רצו חזר אצל ישראל, כך למדנו עכשיו יש לשאול, והרי למדנו שאין זה חטא כאשר האדם מדקדק דקדוקי התורה ושואל שאלות להבין דבריה, מקרא זה אינו מתישב ויש לשאול, הקב"ה כאשר הלך לשעיר לאיזה נביא שלהם נתגלה, וכאשר הלך לפארן לאיזה נביא שלהם נתגלה, אפשר תאמר שנתגלה לכלם, לא נמצא כזה לעולם, מלבד לישראל בלבדם על ידי משה, ועוד שכך צריך המקרא לומר, ה' לסיני בא וזרח לשעיר למו הופיע להר פארן, מהו משעיר למו, ומהו מהר פארן, הכל נצרך לדעת ולהבין, והנה שאלתי זה ועוד לא שמעתי ולא ידעתי פירושו, כשבא רבי שמעון הלך ושאל אותו דבר זה כמקדם, א"ל רבי שמעון הרי שאלה זו כבר נאמרה, ה' מסיני בא, כמש"כ (שמות י"ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן, מסיני בא ונתגלה עליהם, וזרח משעיר למו, ממה שאמרו בני שעיר שאין חפצים לקבלה, מזה האיר להם לישראל והוסיף עליהם הארה וחביבות יתרה, אף כך הופיע והאיר לישראל מהר פארן, ממה שאמרו בני פארן שאין חפצים לקבלה, מזה הוסיף לישראל אהבה והארה יתרה כראוי, ומה ששאלת על ידי מי נתגלה עליהם, זה סוד עליון הוא, ויתגלה הדבר על ידך, התורה יצאה מסוד העליון של ראש המלך הקדוש הנסתר, כאשר נשתלשלה והגיעה אצל זרוע השמאלית, ראה הקב"ה בזרוע ההיא שורש דם רע שהיה גדל משם ^[ז'] אמר נצרך לברר וללבן זרוע הזאת, שאם לא ישפל דם הרע ההוא יקלקל הכל, אבל נצרך לברר מכאן כל פגם, מה עשה, קרא לסמא"ל ובא לפניו, אמר לו תחפץ לקבל התורה שלי, שאל מה כתוב בה, דלג הקב"ה למקום שנצרך ואמר לו לא תרצח, אמר חס ושלום תורה זו שלך היא ושלך תהיה, אינני רוצה תורה זו, וחזר והתחנן לפניו ואמר, רבונו של עולם אם אתה תתן אותה לי כל ממשלתי תתבטל, שהרי ממשלות שלי על רציחה הן על הכוכב מאדים, אם כן הכל יתבטל מהעולם ומלחמות לא תהיינה, רבונו של עולם תחזיק לך תורתך, ואל יהיה לי חלק ונחלה בה,

אמנם אם טוב לפניך, הנה העם בני יעקב להם ראויה תורתך, והוא חשב בזה לאמר רכילות עליהם, זש"כ וזרח משעיר למו, משעיר ממש יצא אור לישראל, וסמא"ל חשב בודאי שאם בני יעקב יקבלו התורה יעברו מן העולם ולא ישלטו לעולמים, השיב לו הקב"ה ואמר, הרי אתה הבכור ולך ראויה התורה, אמר לו הרי אין עוד שלי הבכורה, כי נמכרה ליעקב ואני הייתי מודה לו עליה, א"ל כיון שאין אתה חפץ להיות לך חלק בה, תתרחק ממנה לגמרי, אמר טוב הדבר, א"ל כיון שכן תן לי עצה מה לעשות שיקבלו התורה בני יעקב שאתה אומר, אמר לו רבונו של עולם נצרך לשחד להם, קח אור מן הארת כחי שבשמים ותן עליהם, ובזה יקבלו אותה, והנה כח שלי יהיה לראשונה, הפשיט ממנו אור החופף עליו ולקח אותו לתתו לישראל, זש"כ וזרח משעיר למו, משעיר ממש זה סמא"ל, שכתוב ונשא השעיר עליו, למו, לישראל, כיון שהעביר דם הרע מזרוע השמאלית, חזר לזרוע הימנית, ראה בה גם כן שנצרך לנקותה מן דם הרע שבזרוע ההיא, קרא לרה"ב ואמר לו, החפץ אתה לקבל תורתי, א"ל מה כתוב בה, דלג לו ואמר לא תנאף, אמר אוי לי אם ירושה זו ינחיל לי הקב"ה, ירושה רעה שתתבטל על ידה כל הממשלה שלי, שהרי ברכת המים לקחתי, ברכת דגי הים, שנאמר פרו ורבו ומלאו את המים ונאמר (בראשית י"ז) הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו וגו', וכתוב (שם) והוא יהיה פרא אדם ^[ח'] התחיל להתחנן לפני רבונו ואמר לו, רבונו של עולם שני בנים יצאנו מאברהם, הנה בניו של יצחק תן להם התורה ולהם היא ראויה,

א"ל אינני יכול כי אתה הבכור ולך היא ראויה, התחיל עוד להתחנן לפניו ואמר רבונו של עולם בכורתי תהיה שלו, ואור הזה שאני ירשתי בשביל הבכורה קח ממני ותן להם, עשה כן זש"כ הופיע מהר פארן, ומה נשתנה שבסמא"ל כתוב וזרח, וברה"ב כתוב הופיע, אלא שלקח אור ההוא שנפשט מן סמא"ל שהוא כח החרב וההריגה, [וזרח משעיר למו] שיוכלו להרוג חייבי מיתה ולהרוג במלחמה כראוי, זש"כ (דברים ג') ואשר חרב גאותיך, אע"פ שלא זה היה הכח שלך, ולקח מן הברכה ההיא שנפשטה מן רה"ב מעט, למען תופיע מעט מברכתו כח תאווה לקיים פריה ורביה, לפיכך כתוב הופיע מהר פארן, ולא כתוב וזרח ^[ט'] וכיון שלקח אלו המתנות עבור ישראל מאותן שרים המושלים, הלך וקרא להם לכל רבבות קודש, הממונים על שאר אומות [שיקבלו התורה ], וגם הם ענו לו כהראשונים, ומכלם קבל ולקח מתנות ליתנם לישראל, משל לרופא שהיה לו כלי מלא מן סם של חיים ושמר הכלי עבור בנו, כי חפץ ליתן לבנו בקבוק ההוא אשר בו סם החיים, זה הרופא היה חכם, אמר הן עבדים רעים ישנם בביתי, אם ידעו שאני נותן לבני אוצר הזה ירע בעיניהם ויבקשו להרגו בגלל קנאה, מה עשה, לקח מעט סם המות והניח בפי הכלי, קרא לעבדיו ואמר להם, אתם הנאמנים לפני התרצו לקחת מן הסם הזה, אמרו נראה מה הוא, נטלו לטעום, ויהי אך הריחו אותו נטו למות, אמרו בלבבם אם יתן סם הזה לבנו בודאי ימות, ואנחנו נירש את אדוננו, אמרו לפניו, אדוננו סם הזה אינו ראוי אלא לבנך, והנה שכר מלאכתנו המונח אצלך, לך ותן אותו שוחד לבנך למען יקבל סם הזה,

כך הקב"ה הוא רופא החכם, ידע שאם יתן התורה לישראל טרם יודיע להם, יהיו רודפים בכל יום את ישראל בגללה ויהרגו אותם מקנאה, אבל אודיע להם [כדמיון רופא ההוא], והם יתנו לישראל מתנות ומטמונות לבעבור שיקבלו אותה, וכל המתנות קבלם משה לתתם לישראל, זהו שכתוב (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי וגו', ובשביל זה ירשו ישראל התורה בלי ערעור של קנאה ובלי קטרוג כלל, ברוך הוא וברוך שמו לעולמי עולמים.

(זוהר אמור צ"א.) רבי חייא פתח (שופטים ה') ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו, בוא וראה זכאים הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, שהקב"ה בחר בהם והם דבקים בו, ונקראים קדושים עם קדוש, וכן עד שהעלה אותם למדרגה עליונה שנקראת קודש שכתוב (ירמי' ב') קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, כמו שביארנו שהרי ישראל מיום השמיני נדבקים בו בשמו ונרשמים בשמו והם שלו, כמש"כ (שמואל ב' ב') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ואומות העולם אין דבקים בו ואין הולכים במשפטיו, כי חסר אצלם רושם הקדוש, עד שהם מתדבקים בצד האחר שאינו קדוש, ובוא וראה בשעה שבקש הקב"ה ליתן התורה לישראל הזמין לבני עשיו, אמר להם החפצים אתם לקבל התורה, בשעה ההיא נבהלה ארץ הקדושה ^[י'] וחשבה ליכנס לנקב של תהום רבה, אמרה לפניו רבונו של עולם, אוצר החדוה משני אלפים שנה טרם שנברא העולם, אכנס לתוך ערלים שאין רשומים בבריתך, אמר לה הקב"ה כסאי כסאי, יאבדו אלף אומות כמוהם, וברית התורה אל יזדמן לפניהם, זש"כ ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום אר"ץ רעשה ודאי לפי ^[י"א] שהתורה לא ניתנה אלא למי שיש בו ברית הקדוש, ומי שלומד תורה לזה שאינו נימול משקר בשני אופנים, משקר בברית של התורה, ומשקר בברית של הצדי"ק וכנסת ישראל, ^[י"ב] שהתורה למקום זה ניתנה ולא לאחר, רבי אבא אמר משקר בשלשה מקומות עליונים, משקר בתורה, משקר בנביאים, משקר בכתובים, משקר בתורה, שנאמר (דברים ד') וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, משקר בנביאים שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה', הם למודי ה' ולא אחר, משקר בכתובים שכתוב (תהלים ע"ח) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, וכתוב (שם ק"מ) אך צדיקים יודו לשמך איזו צדיקים, זה צדי"ק וכנסת ישראל, כי מי שאינו נמול ולא נכנס בברית שלהם אל יודו לשמו הקדוש היינו התורה, א"ר חייא כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ליתן התורה לישראל שקטה הארץ וישבה במנוחה זש"כ (תהלים ע"ו) ארץ יראה ושקטה.

________________________________________________________

[ז'] מקור התורה מן רישא קדישא, היינו מן חכמה בינה ודעת, ונשתלשלה למטה דרך הז' ספירות הנקראות גופא דמלכא, וידוע שאברהם מרכבה לספירת חסד הנקראת זרוע ימנית, ויצחק מרכבה לספירת גבורה הנקראת זרוע שמאלית, וכיון שנולדו מהם ישמעאל ועשו יכול להיות גם להם יניקה מן כח התורה, לפיכך עשה הקב"ה שהשרים שלהם בשמים סמא"ל שרו של עשו ורהב שרו של ישמעאל הם בעצמם ימאנו מלהיות להם יניקה מן התורה.

[ח'] דורש פרא גם כן במשמעות פריה, או שענינו שובב מתאוה גדולה.

 [ט'] זריחה היא פעולה חזקה יותר וארוכה יותר מפעולת הופיע, והענין הוא שלולא מתנות האלה שנלקח מהם לא היה בלב ישראל כח אכזרי להמית איש אפילו במקום מצוה, וכן גם היה כח הבושה מחליש מאוד כח התאוה מלקיים פריה ורביה, ובעבור זה נפסק לא בטעם עליון כידוע.

[י'] זו השכינה הקדושה שבה תרי"ג אורות מן תרי"ג מצות התורה, והיא נקראת אר"ץ הקדושה וגם כסא כבודו.

[י"א] זו השכינה הקדושה.

[י"ב] פי' יסוד ומלכות.

מימינו אש דת למו, (זוהר פנחס רי"ח:) רבי אבא שאל לרבי שמעון, מה זה שכל אומות העולם אין עושים נענוע בגופם אלא ישראל בלבדם, שכאשר לומדים תורה מתנענעים כאן וכאן, בלי תרגולת לזה מאנשים שבעולם, ואין יכולים לעמוד על מעמדם, א"ל נזכרתי דבר גדול ובני העולם אין יודעים ואין משגיחים ישב מעט ואמר אוי להם לאנשים שהולכים כבהמות שדה בלי השכל, בדבר הזה ניכרות הנשמות בלבדו הקדושות של ישראל בין הנשמות של האומות עכו"ם, נשמות ישראל נגזרו מתוך מנורה קדושה המאירה, שכתוב (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, ונר הזה בשעה שמתיחד עם התורה העליונה, [שהוא אש דת] אל תשקוט עליו האור אפילו רגע, וזהו הסוד (תהלים פ"ג) אלהים אל דמי לך, כדמיון הזה כתוב (ישעיה ס"ב) המזכירים את ה' אל דמי לכם, אל יהי שקט לכם, אור הנר כיון שנתאחד עם הפתילה, זה האור אינו שוקט לעולם, אלא אורו מתנענע לכאן ולכאן ולא ישקוט לעולם, כדמיון זה ישראל שנשמותיהם נגזרות מתוך מנורה עליונה ההיא, כשמתחיל לומר דבר אחד מן התורה, [שכתוב בה מימינו אש דת למו,] הרי אור נר הנשמה נדלק,

והם אין יכולים לשקוט, אלא מתנענעים לכאן ולכאן לכל הצדדים כמו אור הנר, שהרי כתוב (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, וכתוב (יחזקאל ל"א) אדם אתם, אתם קרויים אדם, ולא האומות עכו"ם, נשמות העמים בקש נדעך שאין אור ההוא שורה עליהם, ולכך שוקטים ואין מתנענעים, שהרי אין למו התורה, לא נדלקים באש שלה ואין אורה שורה בהם, אלא הם עומדים כעצים בתוך אש השורף אשר אין אור שורה עליהם, ולכך שוקטים בלי אור כלל, א"ר יוסי זה הוא בירור הדבר, אשרי חלקי שזכיתי לשמוע דבר זה .

ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, (זוהר אחרי מות ) פתח רבי שמעון ואמר, שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אלו הם החברים בשעה שהם יושבים ביחד ואין נפרשים מזה מן זה, מתחלה הם נראים כגבורים מתגירי מלחמה שרוצים להרוג זה את לזה, אח"כ חוזרים להיות באהבה של אחוה, הקב"ה מה אומר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, גם להכליל עמהם השכינה, ולא עוד אלא שהקב"ה מאזין דבריהם והם נחת רוח ושמח בהם, זש"כ (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו וגו', הקב"ה שמח עמהם וקורא להם שלום, ובגללם נמצא שלום בעולם, זש"כ למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.

יחי ראובן ואל ימות, א"ר יצחק כמה גרם לו לראובן, לבעבור שהוא נתיגע להחיות לו ליוסף, מה כתוב יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר, שהרי לבעבור זה שאע"פ שידע שניטלה הבכורה ממנו וניתנה ליוסף, ומ"מ נתיגע להחיותו, לפיכך התפלל משה ואמר יחי ראובן ואל ימות, נתקיים בעולם הזה ובעולם הבא, מה הטעם, בעבור הענין של יוסף, ובעבור שעשה תשובה על אותו מעשה, שכל מי שעושה תשובה הקב"ה מעמידו בעולם הזה ובעולם הבא.

וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, (זוהר ויקהל רי"ז.) פתח רבי שמעון ואמר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו, מקרא זה יש לעיין בו, אז נדברו, אז דברו היה צריך לומר, מהו נדברו, אלא נדברו למעלה מכל אותן מרכבות הקדושות וכל אותן חיילות הקדושים, לפי שאותן דבורים הקדושים עולים למעלה, והרבה הם שמקדמים ולוקחים אותם עד לפני מלך הקדוש, ומתעטרים בכמה עטרות באותן אורות העליונים, וכלם נדברו מלפני מלך העליון, מי ראה שמחות, מי ראה תשבחות העולות בכל אותן הרקיעים שאשר עולים דיבורים אלה לפני מלך הקדןש, ומלך הקדוש מסתכל בהם ומתעטר בהם, שהם עולים ויושבים בחיקו והוא משתעשע בהם, ומשם עולים על ראשו ונעשים עטרה, וע"ז אמרה התורה (משלי ח') ואהיה שעשועים יום יום, והייתי לא נאמר, אלא ואהיה, בכל זמן ובכל שעה שדיבורים עליונים עולים לפניו, שני פעמים כתוב יראי ה', יראי ה', אלא יראי ה' למעלה, יראי ה' למטה, יראי ה' עומדים למטה והדיבורים שלהם עומדים בצורתם למעלה,

וסוד זה מצאתי בספרו של חנוך, שכל דיבורי הצדיקים אשר בזה העולם הם מתעטרים ועומדים לפני המלך ומשתעשע בהם הקב"ה, ואח"כ הם יורדים ועומדים לפניו באותה צורה של זה הצדיק שאמר אותם, והקב"ה משתעשע באותה הצורה, ואח"כ נכתבים בספר זכרון לפניו להתקיים לפניו בקיום תמיד, ולחושבי שמו, מהו ולחושבי שמו, הרי ביארו שאלו הם המחשבים דברי התורה להתדבק לרבונם בסוד השם הקדוש, בשביל לדעת אותו ולהכין חכמת שמו בלבבם, ככתוב ולחושבי שמו, שהוא הסוד של השם הקדוש, זש"כ (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, כיון שאמר דמות למה אמר כמראה, שהרי היה די לומר דמות אדם, אלא דמות אדם זהו סוד עליון, בכבוד עליון ההוא נראה צורת אדם, אבל זה שנתוסף כמראה, היינו להכליל אותן הצורות של דברי החכמה ואותן סודות החכמה העולים ומתעטרים למעלה, ואח"כ מתקימים בצורת אדם באותה צורה של זה הצדיק שמעטר אותם, ובכלם משתעשע הקב"ה שהם עטרותיו.

וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך וגו', א"ר אלעזר כהן ולוי טרם שעולים לעבודה בודקים אחריו לדעת דרכיו ומעשיו, ואי לא אינו עולה לעבודה, וכן בסנהדרין לשבת במשפט, ואם נמצא כראוי נותנים עליו חומר של המקדש, ואם לא אינו עולה לעבודה, זש"כ וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך, מפני מה זכה לוי לאורים ותומים ולעבוד העבודה, הוי אומר יען אשר נסיתו במסה וגו',האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו', וכיון שנמצאו במדרגות האלו בכן יורו משפטיך ליעקב וגו', ישימו קטורה וגו', להשקיט רוגז ולהשכין שלום, וכליל על מזבחיך, בשביל שיהנו ויומתק הכל ויושפע ברכות בכל העולמות, אז ברך ה' חילו.

יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, אמר רבי שמעון כתוב באהרן (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו וגו' ורבים השיב מעון, וכתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום, בוא וראה כל מי שאוחז ביד הרשע ומפציר בו שיעזוב דרכו הרע, הוא נתעלה בשלש עליות, מה שאין נתעלה כך איש אחר, הוא גורם להכניע צד הטומאה, וגורם שיתעלה הקב"ה בכבודו, וגורם שיתקיים כל העולם בקיומו למטה ולמעלה, ועל איש הזה כתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום, וזוכה לראות בני בנים, זוכה בעולם הזה ולעולם הבא, כל שופטי דינים אין יכולים לדון אותו בעולם הזה ובעולם הבא, נכנס בי"ב שערים ואין מי שימחה בידו, וע"ז כתוב (תהלים קי"ב) גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, זרח בחשך אור לישרים וגו', ובשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ומתפללים תפלותם, אח"כ יוצא כרוז שקור ואומר, עליונים ותחתונים תעידו עדות, מי הוא שמתקן נפשות ומזכה לרשעים, שהוא ראוי להכתיר לו בעטרת מלכות על ראשו, ושהוא ראוי ליכנס עכשיו לפני המלך והמטרונה, שהרי המלך והמטרונה שואלים עליו, אז מזדמנים שני עדים מאותן עיני ה', המשוטטים בכל העלם ועומדים אחורי הפרכת, ומעידים עדות הזאת ואומרים, הרי אנו מעידים כך על פלוני בן פלוני, אשרי חלקו, שהרי אביו נזכר בגללו לטובה, זה הוא המתקן נפשות למטה, נפשות הרשעים שהיו בצד הטומאה, ובכן נתעלה כבוד הקב"ה בשמחה שלמה, באותה שעה נזדמן ממונה אחד שהוא נזכר על תמונת הצדיקים, ונקרא בסוד שמוש האותיות יהודיעם ^[י"ג] והוא מעוטר בכתר שבו שם קדוש, והקב"ה מרמז לאותו הממונה והוא מביא תמונת האיש ההוא שמתקן נפשות הרשעים, ומציב אותה לפני המלך והמטרונה, ואני מעיד עלי שמים וארץ שבשעה ההיא מוסרים לו אותה התמונה ^[י"ד] שהרי אין לך כל צדיק בעולם הזה שלא נחקקה תמונתו למעלה תחת יד הממונה ההוא, ומוסרים בידו ע' מפתחות שכל גנזי רבונו נמצאים שם, ואז מברך המלך לאותה התמונה בכל הברכות שברך לאברהם כאשר היה מתקן נפשות הרשעים, והקב"ה מרמז לד' מחנות עליונים, ולוקחים אותה התמונה והולכים עמה, ומכניסים אותה לע' עולמות נסתרים שאין זוכה להם איש אחר, כי הם גנוזים לאותן המתקנים נפשות הרשעים, ואלמלי היו יודעים האנשים כמה תועלת וזכות זוכים בגללם כאשר מזכים להם, היו הולכים ורודפים אחריהם כמי שרודף אחר חיים, העני מזכה לאנשים בכמה טובות בכמה אוצרות עליונים, אבל אין זה כמי שמתקן ומזכה לרשעים, מה בין זה לזה אלא מי שמתיגע להיטיב לעני הוא משלים חיים לנפשו, וגורם לו להתקיים, וזוכה בגללו לכמה טובות בעולם ההוא, ומי שמתיגע בתקון הרשע הוא משלים יותר, עושה לצד הטומאה של אלהים אחרים להכנע שלא ישלוט, ומעבירו מממשלתו, עושה שיתעלה הקב"ה על כסא כבודו, עושה לרשע ההוא נפש אחר, אשרי חלקו. 

  _________________________________

[י"ג] פי' שכל מלאך נקרא על שם שימושו והתמנותו, וזה המלאך ממונה על תמונות הצדיקים שבישראל, לכן נקרא בשם זה שהוא צירוף יהוד"י ע"ם, פי' שהתמנותו רק על עם היהודים.

[י"ד] ענין אותן התמונות או שהן הנשמות או שהן בסוד נשמות לנשמות.     

רועה הנאמן

(זוהר פנחס רכ"ד.) ישימו קטורה באפיך וגו', אמר רועה הנאמן אין דבר המבטל המיתה בעולם כקטרת, שהוא התקשרות הדין ברחמים, ריח ניחח באף, תרגום של קשר קטירו, ואמר מנורה הקדושה, יען שהתפלה היא כקרבן, כל האומר פטום הקטרת אחר תהלה לדוד מבטל המיתה מבית ^[ט"ו] ע"כ ר"מ.

וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל וגו', (זוהר יתרו פ"ה:) א"ר אלעזר למדנו כתוב (הושע ב') ביום ההוא אענה נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ, אענה את השמים, שמים ממש, שנאמר (ישעיה ס"ו) השמים כסאי, והם יענו את הארץ הארץ ממש, שנאמר והארץ הדום רגלי, שמים, שמים עליונים, וארץ, ארץ עליונה, ^[ט"ז] שלמדנו כאשר התקין שמי"ם זה בתקונו, התקין אותו לעומת אר"ץ ההיא, ותשוקתו לנגדה במדרגה אחת שנקראת צדי"ק ^[י"ז] כמו שכתוב וצדיק יסוד עולם, והוא מתדבק בה באר"ץ הזאת, ומן ראש המלך הקדוש עד המקום ההוא ששורה זה הצדי"ק נשפע נהר אחר של שמן משחת קודש, ומנביע בתשוקה רבה באר"ץ קדושה הזאת ^[י"ח] ואר"ץ הזאת מקבלת הכל, ואח"כ מאר"ץ הזאת נזונים כלם עליונים ותחתונים,כעין הזדוגות זכר בנקבה, שכל אברי גופו נדבקים בה, והיא נאחזת בכלם להתעבר ממנו, כדמיון זה למדנו כל המשלים לעשרה הראשונים של בית הכנסת מקבל שכר של כלם, ר' יוסי אומר כנגד כלם ^[י"ט].

[ט"ו] או מיתה או עוני.

[ט"ז] שמים עליונים זה תפארת עלמא דדכורא, ארץ עליונה זו מלכות עלמא דנוקבא.

[י"ז] זה ספירת היסוד.

[י"ח] היינו מלכות.

[י"ט] פי' שהעשירי הוא כנגד מלכות.

(זוהר ויגש ר"ו:) פתח רבי אבא ואמר (תהלים מ"ח) יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב,מקרא זה סוד האמונה הוא, יפה נוף, זה הוא יוסף הצדיק, שנאמר בו ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, משוש כל הארץ, הוא חדוה ושמחה למעלה ולמטה, הר ציון ירכתי צפון, לפי שבחלקו עמד משכן שילה, הר ציון, זו ירושלים, ירכתי צפון, כך הוא בודאי למעלה ולמטה, קרית מלך רב, זה הוא מקום מתוקן לעומת מלך רב, זה מלך העליון מכל, קדש הקדשים, שהרי משם נשפע כל הארות, וכל הברכות וכל השמחות של כלם, שהרי משם מאירות כל פנים, ובית המקדש נתברך משם, וכאשר היא נתברכת משם נשפע ברכות לכל העולם, שהרי כל העולם משם נתברך.

(זוהר ויקרא י"ג:) בכור שורו הדר לו וקרני ראם וגו', רבי אבא פתח (תהלים מ"ד) כל זאת באתתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, כל זאת באתנו כל אלו באו עלינו היה צריך לומר אלא כל הדינים שלמעלה באו עלינו ולא שכחנוך לא שכחנו דברי תורתך ^[כ'] מכאן נלמד כל מי ששוכח דברי התורה שאינו רוצה להתיגע בה, כאילו שוכח להקב"ה, שהרי התורה כלה שמושל הקב"ה היא, ולא שקרנו בבריתך שכל מי שמשקר בו בזה אות ברית הקדוש הנרשם בו כאילו משקר בשם המלך ^[כ"א] לפי ששם המלך נרשם בו באדם, ומי שמשקר בזה כאילו משקר בכל התורה, וכל מי שנוטר ברית הזה כאילו נוטר כל התורה, בוא וראה אברהם קודם שנימול הרי לא נאמר בו שהוא שומר התורה, כיון שנימול מה כתוב, עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי, והכל לפי שנמול ונרשם בו רושם הקדוש ונטר אותו כראוי, מעלה עליו הכתוב כאילו שמר כל התורה, יצחק כמו כן כתוב ואת בריתי אקים את יצחק, וע"כ התורה נקראת ברית, בוא וראה יוסף בשביל שנטר לו לזה הברית ולא רצה לשקר בו, זכה לכבוד בעולם הזה ולכבוד לעולם הבא, ולא עוד אלא שהקב"ה השרה שמו בקרבו, שכתוב (תהלים פ"א עדות ביהוסף שמו וגו', וזכה לברכת עוה"ז ולברכת עולם הבא, א"ר יצחק כתוב בכור שורו הדר לו וגו', יוסף בשביל לברית הזה זכה בשור שהוא ראשון לקרבן,

[כ'] דורש כל זאת באתנו, כל הדינים הבאים מן מלכות שנקראת זא"ת.

[כ"א] זה השם שדי הנרשם בגוף האדם ע"י מילה ופריעה כידוע.

[כ"ב] היינו אריה שכתוב ופני אריה אל הימין.

[כ"ג] שהם תפארת ומלכות, כי היסוד מקבל מזה ונותן לזאת, בסוד הפסוק כי כ"ל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא.

[כ"ד] השמות הם הוי"ה ותפארת, אלהים או אדני מלכות.

[כ"ה] פר"ה רמז על מלכות.

[כ"ו] שו"ר רמז על היסוד.

(זוהר ויחי ר"מ:) ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך, רבי אבא פתח (תהלים פ"א) חגור חרבך על ירח גבור הודך והדרך, וכי זה הוד והדר לישא כלי זיין, אלא ודאי עיקר הדבר אות ברית קדוש נתן הקב"ה ורשם אותו באנשים, בשביל שינטרו אותו ולא יפגמו בפגם לאותו רושם המלך, ומי שפוגם אותו הרי עומד לנגדו (ויקרא כ"ו) חרב נקמת נקם ברית, לנקום נקמת הברית הקדוש שנרשם בו והוא פגם אותו, ומי שרוצה לנטור מקום הזה יזדרז ויתקן עצמו בשעה שיצר הרע מתגבר עליו, וישים לנגדו חרב ההיא הקיימת על הירך, להפרע ממי שפוגם המקום הזה, ובכן חגור חרבך על ירך גבור, גבור הוא, וגבור נקרא ולכך כתוב הודך והדרך ^[כ"ז]  דבר אחר חגור חרבך על ירך גבור, מי שיוצא לדרך יתקן עצמו בתפלה לרבונו, ויזדרז בצד"ק הזאת שהיא חרב העליונה עם תפלה ובקשות קודם שיוצא לדרך, ככתוב (תהלים מ"ה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, בוא וראה זבלון יצא תדיר לנתיבות ודרכים והתגיר מלחמות, והזדרז בחרב עליונה ההיא עם תפלה ובקשות קודם שיצא לדרך, ואז נצח עמים והתגבר עליהם.

ויששכר באהליך, פתח רבי שמעון ואמר (משלי ח') להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא, זכאים הם בני העולם אותן העמלים בתורה, שכל מי שעמלו בתורה אהוב למעלה ואהוב למטה, ונוחל בכל יום ירושת עולם הבא, זש"כ להנחיל אהבי יש, מהו יש, זה עולם הבא שאין מימיו נפסקים לעולם, והוא נוטל שכר טוב העליון שאין זוכה בו אדם אחר, ומהו, יש, ולפיכך מרמז השם יששכר שהיה עמלו בתורה הצירוף י"ש שכ"ר, יש זהו השכר לאותן העמלים בתורה.

(זוהר בהעלותך ק"נ.) רבי יצחק פתח כתוב (מלכים א') בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים, בית זבול, בית זבול ודאי כיון שנפקדו בידה כל גנזי המלך ושולטת בהם, בכן נקראו בית זבול ^[כ"ח] ויש רקיע אחד שנקרא זבול שהרי הוא מוכן לקבל הברכות ולסדר ^[כ"ט] אבל זה נקרא בית זבול, ^[ל'] בוא וראה כתוב כתוב ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, מלמד שנשתתפו יחד, זה יצא ללחום מלחמות, וזה ישב ועסק בתורה, זה נתן חלק לזה, וזה נתן חלק לזה, בחלקו של זבולון ים, וכנסת ישראל נקראת י"ם כנר"ת, וכך ראוי לה, לפי שהרי התכלית יוצא משם ^[ל"א] ונתבאר שהרי למטה הוא כדמיון שלמעלה י"ם כנר"ת למעלה, ים כנרת למטה, תכל"ת למעלה תכלת למטה, והכל במקום אחד, וע"כ ירש זבולון הכח לצאת ללחום מלחמות, ומנין שכך הוא, שנאמר עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, זבחי צד"ק ודאי ^[ל"ב] מפני מה, כי שפע עמים יינקו, ויששכר בחלקו בתורה, ונתן לזבולון חלק תורתי בודאי, ועל כן נשתתפו יחד שיתברך זבולון מן יששכר, כי הברכות של התורה הן ברכות של הכל.

[כ"ז] כי זה הנוטר בריתו הוד והדר לו.

[כ"ח] היינו מלכות.

[כ"ט] היינו היסוד שמקבל השפע מעלמא דדכורא להשפיע אותה למלכות.

[ל'] שהמלכות היא בית ליסוד.

[ל"א] כי החלזון יוצא מן ים כנרת, וכן למעלה תכל"ת מוצאה מן י"ם כנר"ת. אפשר לומר המכוון שהשכינה מוצאה מן ספירת המלכות.

[ל"ב] צד"ק היינו מלכות שכל כלי מלחמה למעלה ברשותה.  

אין כאל ישורון, אמר רבי חזקיה כתוב (תהלים ז') ואל זועם בכל יום, הא תנינן אל בכל מקום חסד הוא, כמש"כ (דברים י') האל הגדול ^[ל"ג] והוא הארה מן חכמה העליונה, וכאן נאמר ואל זועם בכל יום, הניח המקרא כל שאר השמות ואחז בזה, אם כן אין מתישבים הדברים, ועוד שנאמר (ישעיה ט') אל גבור, או נייחס לו דין או נייחס לו רחמים, אלא כך שמעתי, הרשעים מהפכים רחמים לדין, שאין לך בכל אותן כתרים העליונים של המלך הקדוש שלא יהיו נכללים רחמים בדין ודין ברחמים, והרשעים מהפכים רחמים לדין א"ל רבי יהודה זה יתכן במה שכתוב אל גבור, אבל אל זועם בכל יום מהו, שהלא משמע שבכל יום ויום הוא קיים בדין, בין שבני העולם זכאים בין שאינם זכאים, לא היה בידו, באו ושאלו לו לרבי שמעון, אמר להם ודאי אל זועם בכל יום הוא כמו שביארו החברים, שלפעמים הוא דין ולפעמים הוא רחמים,

אם זכאים בני העולם הרי אל קיים שהוא חסד, ואם אינם זכאים הרי אל קיים שנקרא גבור, ועל זה קיים בכל יום ^[ל"ד] אבל דבר הנכון הוא, אל בכל מקום הארת חכמה העליונה היא, וקיים בקיומו בכל יום, שכתוב (תהלים ל"ב)  חסד אל כל היום, ואלמלי שזה אל נתעורר בעולם, לא היה העולם יכול לעמוד אפילן שעה אחת מלפני דינים תקיפים שנתעוררים בכל יום ויום, זש"כ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, בהתעוררות החסד של אברהם מתקיימים, וכאשר נתעורר חסד של אברהם בעולם, כל אותן הדינים הנמצאים בכל יום ויום הוא דוחה אותם לחוץ, ואין עומדים לפניו, זש"כ ואל זועם בכל יום, נזעם או זעום בכל יום לא כתוב, אלא זועם שבכל יום ויום שהדין נמצא הוא דוחה אותו לחוץ, והוא קיים וממתיק העולם ^[ל"ה]  זש"כ (תהלים מ"ב) יומם יצוה ה' חסדו, ואלמלי זה לא היה העולם יכול לעמוד אפילו רגע אחד, ולכך כלם קיימים בגלל חסד של אברהם, ומה שכתוב אל גבור, לא שהוא גבור בדין, אלא מקרא זה רמז הוא שמרמז על האבות, ורמז הוא שמרמז על האבות, ורמז הוא שמרמז אמונה עליונה הקדושה, שנאמר (ישעיה ט') פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, פלא, זו חכמ"ה העליונה שהיא נפלא ונסתר מכלם, כמש"כ (דברים י"ז) כי יפלא ממך דבר למשפט, יועץ, זה הוא נהר העליון הנמשך ויוצא ואינו פוסק, וזה יועץ לכל ומשקה לכל, אל, זה אברהם, כמו שביארנו האל הגדול, גבור, זה יצחק, שכתוב הגבור, אבי עד, זה יעקב,  שנאחז לצד הזה ולצד זה ^[ל"ו] וקיים בקיום שלם ^[ל"ז] שר שלום, זה צדי"ק, שהוא שלום של העולם, שלום של הבית, שלום של המטרונה ^[ל"ח] באו ר' חזקיה  ור' יהודה ונשקו ידיו, בכו ואמרו אשרי חלקנו ששאלנו בך, אשרי הוא הדור שאתה שוכן ביניהם.

[ל"ג] הגדול לשון גדולה דהיינו חסד.

[ל"ד] פי' שיש ליישב כך ענין הפסוק שהשם אל הגם שהוא חסד מכל מקום הוא עומד הכן להיות זועם בכל יום, על ידי שהרשעים מהפכים חסד על דין.

[ל"ה] גם כאן מצאו מבקרי הזוהר מקום לשנן לשונם על רשב"י כי ע"פ דקדוק מה זה החילוק כאן בין בנין קל לבנין נפעל, אמנם הנראה לי שדבריו נכונים ומוצקים לעד, כי זעם כשהוא שם יפורש בכל מקום במשמעות כעס או קללה אבל כשהוא פעל יפורש בשני ענינים לפעמים בענין כעס ולפעמים בענין גירוש והקנטה, במו בהפסוק ולכה זועמה ישראל, תרגומו ואיתא תריך לי ישראל, ומה אזעום לא זעם ה', תרגומו ומה אתרכיה דלא תרכיה ה', ותרגום יב"ע וכן תרגום ירושלמי פירושו זעיר לי, והנה אצל הקב"ה לא יתכן לתארו שהוא כעסן בעצם ובכל יום הוא כועס, כי הכעס בחיק כסילים יניח, כלומר שהכסיל הוא בעצם כעסן שנולד במדה זו, וזה גנות אצל השם יתברך שהוא טוב ומטיב לכל בעצם, אם כן מוכרחין אנו לומר שענין כעס אצל הי"ת הוא רק כאשר האנשים חוטאים הם מכעיסים אותו, כדאיתא אם למכעיסיו כך וכו', וענינם שהחוטאים מכניסים בו כעס והוא נכעס על ידם, לכן בענין כעס יתכן אצלו יותר הבנין נפעל או הפעל, וכן צריך להיות גם בפעל זעם, שאם יפורש בענין כעס יתכן יותר לומר זעום או נזעם מן הוחטאים לפניו שמביאין אותו לידיכך, אבל כיון שכתוב זועם יתכן יותר לפרשו בענין השני שמשמעותו הוא גירוש וקטטה, והיינו שהקב"ה בעל החסד מגרש ומקטין בכל יום את הדינים הנתעוררים כדי שיתקיים העולם, ובזה יסכר פי העטלפים המלעיגים על אור החמה.

[ל"ו] פי' מורכב מן ימין ושמאל חסד וגדולה.

[ל"ז] פי' שיעקב דהיינו תפארת שהוא בבחינת גוף נקרא אבי עד על שם שעומד בקיום שלם על תרין סמכי קשוט שהן ספירות נצח והוד, עד היינו נצח.

[ל"ח] ג' פעמים שלום על ידי מדת יסוד צדיק היינו עדה"ב אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, שלום לעולם העליון עלמא דדכורא זה התפארת, שלום להבית עלמא דנוקבא מדת המלכות, ושלום להשכינה שיש לה די שפע לחלק שללבפרטיות בעולם הזה.

(זוהר וזאת הברכה רפ"ו.) וימת שם משה עבד ה', רבי יהודה פתח (שיר השירים) פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר וגו', בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני, מה כתוב למעלה אני ישנה ולבי ער וגו', אני ישנה, אמרה כנסת ישראל אני ישנה ממצוות התורה בזמן שהלכו ישראל במדבר, ולבי ער, ליכנס לארץ לעשות להם משפטים, שהרי כל מצוות התורה בארץ נוהגות, קול דודי דופק, זה משה שהוכיח לישראל בכמה תוכחות בכמה מריבות, שנאמר אלה הדברים וגו', ממרים הייתם וגו', ובחורב הקצפתם וגו', זש"כ דופק, ועם כל זה שהוכיח משה לישראל, באהבה היו כל דבריו, שנאמר (דברים ז') כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם וגו', בנים אתם לה' אלהיכם, ואתם הדבקים בה' אלהיכם, וע"כ (דברים כ"ז) ושמעת בקול ה' אלהיך, (דברים ז') כי מאהבת ה' אתכם וגו', זש"כ פתחי אחותי רעיתי, מה כתוב, קמתי אני לפתוח לדודי, אמרו ישראל בעוד שהיינו מוכנים ליכנס לארץ, ולקבל אותן מצות התורה על ידי משה, מה כתוב, ודודי חמק עבר, שנאמר וימת שם משה עבד ה', בקשתיהו ולא מצאתיהו, שנאמר ולא קם עוד נביא בישראל כמשה, קראתיו ולא ענני, שלא היה דור כדורו של משה, שהקב"ה שמע לקולם ועשה להם ניסים ומשפטים כמו שעש ע"י משה, רבי יצחק אמר קמתי אני לפתוח לדודי, זה הקב"ה בימיו של משה, שכל ימיו לא רצה שמלאך ושליח ינהג את עמו, שנאמר אם איו פניך הולכים וגו', אשרי חלקו של משה שהקב"ה הםכים לרצונו, ודודי חמק עבר , בימיו של יהושע, שנאמר (יהושע ה') ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, בוא ראה משה היה שומע קול הקדוש של המלך העליון ולא נזדעזע, וכל שכן מלאך שלא חפץ לקבלו, ולאחר שמת מה כתוב, אני שר צבא ה' עתה באתי , וכתוב ויפול יהושע על פניו ארצה, עתה באתי כי בימי משה רבך באתי ולא קבל אותי, באותה שעה ידעו ישראל שבחו שלל משה, בזמן ההוא בקשו ישראל להקב"ה, ולא נזדמן להם כך כמו בימי משה, זה שכתוב בקשתיהו ולא מצאתיהו וגו'.

(זוהר תרומה קע"ד.) למדנו אמר רבי שמעון משה לא מת, ואם תשאל הלא כתוב וימת שם משה, כך הוא בכל מקום קורא בהם בצדיקים מיתה, מהו מיתה, מצד שלנו נקרא כך, כי מי שהוא בשלמות, שהאמונה הקדושה קשורה בו אין שייך בו מיתה והוא אינו מת ^[ל"ט] כמו שהיה ביעקב שהאמונה השלמה היתה נקשרת בו, שאמר רבי שמעון (בראשית ל"ה) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך

  פי' שהעשירי הוא כנגד מלכות דדכורא, ארץ עליונה זו מלכות עלמא דנוקבא. ו נדבקים בה, והיא נאחזת בכלם להתעבר ממנו, כדמיון זה למדנמה מהויקרא את שמו ישראל, מהו ישראל, שלמות הכל, שכתוב (ירמיה נ') ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים וגו', א"ר יהודה מכאן (שם) כי אתך אני, אני דוקא, שרבונו בא להתחבר עמו לשכון עמו, א"ר שמעון יפה אומר רבי אבא שכתוב (שם ט') ושב יעקב ושקט ושאנן אין מחריד, ושב יעקב להקרא בשם אחר, שנאמר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל, דבר אחר ושב יעקב למקום שנלקח משם, ושקט בעולם הזה, ושאנן בעולם הבא, ואין מחריד, ממלאך המות, משמע שהכל היה בו, רבי יצחק אמר הרי ביארו החברים, שכתוב ואת זרעך מארץ שבים, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.   

[ל"ט] פי' הן יעקב והן משה שניהם לא מתו כיון ששרשן בתפארת שהוא עץ החיים, משה מלגאו ויעקב מלבר.

(זוהר בראשית ל"ז:) א"ר אלעזר כתוב ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר, בשג"ם, זה משה שהוא מאיר להשכינה, ומכח זה מתקיימים האנשים בעולם ימים רבים, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, רמז למשה שעל ידו ניתנה התורה, ובכן השפיע חיים לאנשים מן עץ חיים ההוא, וכך היה אלמלא שחטאו ישראל, זה שכתוב חרות על הלוחות, חירות ממלאך המות, שהרי עץ החיים היה נמשך למטה, וע"ז כתוב בשג"ם שהוא בשר עומד הדבר להשפיע רוח חיים, בשג"ם נאחז למטה ונאחז למעלה ^[מ'] ועל כן למדנו משה לא מת, אלא נאסף מן העולם והיה מאיר להשכינה, כמו השמש שאע"פ שנאסף מן העולם לא מת, אלא שהולך ומאיר להלבנה, כך משה.

(זוהר תרומה קנ"ז.) ויקבר אותו בגי בארץ מואב וגו', א"ר יוסי כתוב (דברים ח') המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו', הרי נתבאר שבמדבר ההוא שולט צד הטומאה,  ואם תשאל הרי משה שנתעלה על כל בני העולם איך מת שם, לא כן שהרי משה נביא האמת לא היה ברשות אותו המדבר, אלא בהר העברים, מהו העברים, מריבה ^[מ"א] שהיו מריבים על אותו הר שרים העליונים שלמעלה, ולא נמסר ביד ממונה ומושל אחר, ונשאר כך עד שבא משה עבד נאמן והיה מושל עליו ונקבר שם, ולא נתעסק בו בקבורתו אלא הקב"ה בלבדו, שנאמר ויקבר אותו בגי, ויקבר אותו, מי, זה שכתוב בו בדרך נסתר (שמות כ"ד) ואל משה אמר, ולא נכתב מי הוא, ויקרא אל משה ולא כתוב מי הוא, אלא ודאי זה המקום ידוע הוא אצל החברים, וע"כ בהר ההוא לא שלט עליו אלא משה בלבדו, והוא נקבר שם ובשביל להודיע לכל דורות האחרים שבעולם שאותן מתי מדבר יקומו, השרה אותו לרועה ההוא שלהם ביניהם, להיות כלם בהתעוררות התחיה לעולם הבא.

(זוהר בראשית כ"א:) למדנו שיעקב משה ויוסף בדרך אחד הלכו, יעקב מת וגופו הכניסו בארץ הקדושה, יוסף מת וגופו לא נקבר בארץ הקדושה אלא עצמותיו, משה לא זכה לא לזה ולא לזה, מפני מה, אלא יעקב בעלה הראשון של השכינה היה, מת יעקב נזדוגה בו במשה, ובזמן שמשה היה בעולם הזה היה פוקדה כראוי, והוא היה בעלה השני, יעקב הכניסוהו לארץ הקדושה גופו שלם, לפי שהוא בבחינת גוף, יוסף עצמותיו ולא גופו, לפי שהעצמות מורים על חיילות ומחנות שלמעלה, וכלם יוצאים מהמדרגה שנקראת צדי"ק, וצדי"ק נקרא צבאות, מה הטעם, לפי שכל צבאות ומחנות עליונים ממנו יוצאים, ולכן עצמותיו המורים על צבאות הכניסו לארץ, משה נשאר בחוץ לארץ ולא נכנס שמה לא גופו ולא עצמותיו, אלא שנכנסה השכינה לאחר שמת משה וחזרה לבעלה הראשון, וזה הוא יעקב, מכאן נשמע אשה שנשאת לשני אנשים, בעולם ההוא חוזרת לבעלה הראשון, משה נשאר בחוץ לארץ כיון שבעלה הראשון היה בארץ, משה זכה בחייו מה שלא זכה בו יעקב, יעקב שמש בה בעולם ההוא, משה בעולם הזה.

(זוהר יתרו פ"ח:) ולא ידע איש את קבורתו, א"ר יוסי בוא וראה בכל ששת ימי השבוע, כאשר מגיע השעה של תפלת מנחה שולט דין הקשה וכל הדינים נתעוררים, אבל ביום השבת כשמגיע זמן תפלת מנחה עת רצון של כל הרצונות נמצאת, והקדמון הקדוש מופיע רצון שלו, וכל הדינים נכנעים ונמצא רצון ושמחה בכל, ובאותו הרצון נסתלק משה נביא האמת והקדוש מן העולם, למען דעת שלא נסתלק בדין, ובשעה ההיא יצאה נשמתו בהרצון של הקדמון הקדוש ונגנזה בו, לפיכך ולא ידע איש את קבורתו כתוב, מה הקדמון הקדוש הוא נסתר של כל הנסתרות, ואינו נודע לעליונים ולתחתונים, אף כך נשמה הזאת שנגנזה בהרצון ההוא, שנתגלה בזמן תפלת המנחה של שבת, כתוב בה ולא ידע איש את קבורתו, שהוא נסתר מכל נסתרות העולם, ודין לא שלט בו, אשרי חלקו של משה.

(זוהר ויקהל רט"ו.) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וגו', אמר רבי שמעון בכמה מקומות שלמדנו שמשה פניו כפני השמש, ויהושע כפני הלבנה ^[מ"ב] שאין אור להלבנה אלא אור השמש כאשר הוא מאיר להלבנה והלבנה מתוך אור השמש נתמלאית, וכאשר נתמלאית אז עומדת בשלמות, שלמות של הלבנ"ה איזו היא ^[מ"ג] סוד של הכל הוא שנקראת דמות בסוד השם העליון הוי"ה, שהרי בשם הזה אינה עומדת אלא בזמן שנמצאת בשלמות, שהרי כמה שמות יש שהיא יורשת ונקראת בהם כפי השעה שעומדת בה, וכאשר עומדת בסוד השלמות שנשתלמת מכל הצדדים, אז נקראת הויה ^[מ"ד] שאז השלמות שלה כמו שלמות העליון שיורשת הבת מאמה ^[מ"ה] וזהו שכתוב (ויקרא כ"ג) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, וכתוב אך בעשור לחדש השביעי, והכל סוד אחד, כאשר תופיע המדרגה שנקראת עולם הבא עם סוד כל העשר ספירות על זה חדש השביעי, על זה נאמר בעשור לחדש השביעי ^[מ"ו] וכאשר נשתלמת הלבנ"ה בשלמות אחת ביניהם ע"ז נאמר בחמשה עשר, שהרי ה' נתחברת ונתחוקקת ביניהם, וזה סוד יה ^[מ"ז] וכאשר עומדת בשם זה אז נתחבר בה ו'  ^[מ"ח] ונתוסף היא גם בסוד של אות ה' כבתחלה ^[מ"ט] טעם אחד כדי להתחוקק ולהתחבר בסוד העליון, ועוד טעם אחד כדי ליתן טרף למטה, ואז עומדת הלבנה בשלמות לכל הצדדים למעלה ולמטה בסוד שם הזה הויה, להיות הכל סוד אחד ושלמות אחת, יהוש"ע, זה הוא סוד השלמות של הלבנה באותיות האלו^[נ'] בן נון, נו"ן ודאי, שהרי נ' סוד של הלבנ"ה היא^[נ"א] מלא רוח חכמ"ה בודאי, לפי שנקודה העליונה שהיא נתפשט והוציא רוח ^[נ"ב] ורוח ההוא עושה היכל העליון ^[נ"ג] ורוח ההוא נתפשט עוד ונעשה ששה קצוות ^[נ"ד] ונתפשט אותו הרוח בחבור של כל אלה הקצוות ומלא אותם ^[נ"ה] ועשה היכל למטה ונתמלא הכל ^[נ"ו] ונעשה בו סוד שם הקדוש בשלמות אחת ^[נ"ז] ובשביל זה יהו"שע מלא רוח חכמ"ה, יען כי סמך מש"ה את ידיו עליו, שהוא משפיע ברכות עליו והבאר נתמלאת ממנו ^[נ"ח].

____________________________________________________________________-

[מ'] פי' מדת התפארת  מקבל שפע דלעילא מן ג' הראשונות ומשפיע למטה למלכות.

[מ"א] ענינו עברה, כמו עוכר ומתעבר על ריב לא לה.

[מ"ב] הארת משה מתפארת והארת יהושע ממלכות.

[מ"ג] פי' איך היא שלמות המלכות, ומבאר דהיינו כשהיא נשתלמת לחיות דמוח בסוד שם הוי"ה, לא אות ה' בלבד, ולא השם אדנ"י בלבד, ולא השם אלהי"ם הלבד, אלא שם הוי"ה בשלמות, והולך ומפרש איך נעשה כך.

[מ"ד] בסוד אתה אחד ושמך אחד, את"ה תפארת, ושמ"ך מלכות, אח"ד ננתבאר שמרמז על י' ספירות.

[מ"ה] פי' שהמלכות נתעלית ונכללת באמא דילה שהיא הבינה.

[מ"ו] חודש השביעי היינו מלכות, בעשור היינו י' ספירות דבינה שנקראת עולם הבא, וכן הרמז של בחמשה עשר, חמשה רמז על אות ה' שורש המלכות, ועשור רמז על י' ספירות דבינה.

[מ"ז] כאן מתחיל לפרש הסוד איך נקראת המלכות בשם הוי"ה, וזהו שאמר ורזא דא יה, היינו שעל ידי עליה זו מאירה האותיות יה במלכות.

[מ"ח] היינו  הארת התפארת במלכות, כי כאשר המלכות נתעלית בבינה נתעלה התפארת במלכות, ושם נעשה הזיוג.

[מ"ט] כאשר יש לה ג' אותיות יה"ו נתוסף לה גם האות ה' זו האות שלה מתחלה, וההוספה היא לבעבור ב' ענינים, א', להתדמות ברזא דלעילא עם שם הוי"ה בשלמות, ב', שעי"ז בא לה כח להשפיע למטה, ואז המלכות בשלמות.

[נ'] יהוש"ע מרמז על מדת המלכות כשהיא בשלמות עם אותיות הוי"ה.

[נ"א] אות נ' רמז על מלכות.

[נ"ב] אות י' היא שורש ספירת החכמה, הוציא רוח הוא סוד הדעת.

[נ"ג] זו הבינה.

[נ"ד] הייינו ו' ספירות מן חסד עד מלכות סוד עלמא דדכורא.

[נ"ה] ככתוב ובדעת חדרים ימלאו, כדאיתא מלגו איהו שם מ"ה דאיהו אורת אצילות, והיינו שורש קדושת מרע"ה.

[נ"ו] זו המלכות.

[נ"ז] פי שבזה ההיכל דהיינו מלכות נשתלם השם הוי"ה כנזכר לעיל.

[נ"ח] פי' סוד זה הפסוק ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, שהמלכות נתמלאה מהארת החכמה, יען כי סמך משה ידיו עליו, היינו כח הדעת שורש משה, והבא"ר היינו המלכות נתמלאית בשפע מן החכמה.

(זוהר בשלח כ"ג:) ולא קם עוד נביא בישראל כמשה וגו', רבי יהודה פתח (ירמיה א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו', אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה בחר בהם יותר מכל שאר האומות, ומגודל האהבה שאוהב אותם הקים להם נביא אמת ורועה נאמן, ועורר עליו רוח הקודש יותר מכל שאר נביאי האמת, והוציאו מחלקו ממש, ממה שהפריש יעקב מבניו להקב"ה שבט לוי, וכיון שהיה שבט לוי שלו נטלו הקב"ה ועטרו בכמה עטרות, ומשח אותו בשמן משחת קודש שלמעלה, ואז הוציא מבניו רוח קדוש לעולם,ויחגורוהו בחגורות קדושות של אמונה רבה, למדנו בשעה ההיא שהגיע זמנו של משה נביא האמת לרדת לעולם, הוציא הקב"ה רוח קדוש מגזרת הספיר של אבן טובה, שהיה נגנז ברמ"ח אורות, (והאיר עליו) והכתירו בשס"ה עטרות ועומדות לפניו, והאיר עליו רמ"ח אורות ועומדים לפניו, והפקיד אותו בכל ביתו ונתן לו קע"ג מפתחות,

ועטרהו בחמש עטרות, וכל עטרה ועטרה עולה ומאיר באלף עולמות, המאירים מן המנורות הגנוזות בגנזי המלך הקדוש העליון, העבירו בכל מיני בשמים אשר בגן העדן, והכניסו בהיכלו והוליכו בין כל החילות וצבאות שלו, אז נזדעזעו כלם, פתחו ואמרו העלו מסביבו, שהרי הקב"ה עורר רוח לשלוט ולהרגיז עולמות, יצא קול ואמר, מי הוא זה שכל מפתחות האלה בידיו, פתח קול אחר ואמר קבלו אותו ביניכם, זה הוא שעתיד לרדת בין אנשים, ועתידה התורה אוצר האוצרות להמסר בידו, וירעשו העולמות שלמעלה ושלמטה על ידי זה, באותה שעה נבהלו כלם והלכו אחריו, פתחו ואמרו (תהלים ס"ו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים, אז עלה רוח ההוא ועמד לפני המלך, מ' פתוחה עלה ונתעטר בכתריו והכתירו לו בשכ"ה עטרות, והפקיד מפתחותיו בידיו, ש' שהאבות הכתירו לו בשלש עטרות קדושות, והפקידו כל מפתחות המלך בידו, והפקידו לו באמונה להיות נאמן הבית, ה' עלתה ונתעטרה בכתריו וקבלה אותו מן המלך, אז ירד רוח ההוא באניות השטות בים הגדול ההוא ^[נ"ט] וקבלה אותו לגדלו למלך, והיא נתנה לו מתנות כלי זיין להלקות לפרעה ולכל ארצו, ובשבת ובראשי חדשים תעלה אותו למלך, אז נקרא שמו באלו אותיות הנרשמות, ובשעה ההיא שיצא לרדת לארץ בזרע לוי, נתתקנו תב"ה מנורות למלך, ותב"ה אורות חקוקים הממונים לווהו לרוח ההוא  למקומו ^[ס'] כאשר יצא לעולם נוארה ה' בפניו ^[ס"א] והבית נתמלא מזיו שלו, באותה שעה קרא עליו הקב"ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך.

[נ"ט] זה עולם המלכות.

[ס'] זה השם תכ"ה להעניש לרשעים.

[ס"א] היינו השראת השכינה.

_____________________________________________________________________________

(זוהר וישלח ק"ע:) עוד פתח רבי שמעון ואמר (יחזקאל א') כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' ואראה ואפול על פני וגו', מקרא זה נדרש, אבל בוא וראה שהרי כתוב שהרי כתוב ולא קם בישראל נביא עוד כמשה, מה בין משה לשאר נביאי העולם, משה נסתכל באסקפלריה המאירה, שאר נביאי העולם לא היו מסתכלים אלא באסקפלריה שאינה מאירה, משה היה שומע ועומד על רגליו וכחו נתגבר, והיה יודע הדבר על בוריו, כמו שנאמר ומראה ולא בחידות, שאר הנביאים היו נופליפ על פניהם ונחלש הכח שלהם, ולא היו יכולים לעמוד על בירור הדבר, מי גרם להם כך, לפי שנאמר כי נגע בכף ירך יעקב וגו', והוא צולע על ירכו, וכל אותן הנביאים לא יכלו לעמוד על מה שעתיד הקב"ה לעשות לו לעשיו, מלבד עובדיה הנביא שהיה גר הבא מצד עשיו, הוא עמד בקיומו של עשיו ולא נחלש כחו,   

וע"כ כל שאר הנביאם נחלש תוקפם, ולא היו יכולים לעמוד לקבל דבר הנבואה על בוריו כראוי, מפני מה, לפי כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, שלקח ושאב כל כח הירך, ולכך נשבר כח הירך ונשאר צולע על ירכו, שהרי כל נביאי העולם לא יכלו להשיג ולעמוד בו, בוא וראה כל הנביאים מלבד משה לא עמדו בתוקפם כראוי, ומי שעמלו בתורה ואין מי שיתמוך אותו, ולא נמצא מי שיטיל ממון לכיסו שיתחזק בזה, על כן נשכחת התורה בכל דור ודור, ונחלש תוקף התורה כל יום ויום, לפי שאין להם לאותן העמלים בה על מה להשען, ומלכות הרשעה מתגברת בכל יום ויום, בוא וראה כמה גורם חטא זה, ולפי שאין מי שיתמוך לתורה כראוי אותן העמודים חלשים, וגורמים להתגבר שאין לו שוקים ורגלים לעמוד עליהם.

(זוהר שמות כ"א:) למדנו א"ר יהודה ממקום שנחצב משה לא נחצב איש אחר, א"ר יוחנן בעשר מדרגות נתיסד, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, ולא נאמן ביתי, אשרי חלקו של אדם שרבונו מעיד עליו כך, אמר רב דימי הלא כתוב ולא קם עוד נביא בישראל כמשה, ואמר ריב"ל בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזהו, בלעם, א"ל ודאי יפה אמרת, שתק, כאשר בא רבי שמעון בן יוחאי הלכו ושאלו מלפניו דבר זה, פתח ואמר זפת העגלה נתערב באפרסמון טוב, ח"ו אלא כך הוא באומות העולם קם, ואיזהו, בלעם, משה פעולותיו למעלה בלעם פעולותיו למטה, משה נשתמש בכתר הקדוש של מלך העליון למעלה, ובלעם נשתמש בכתרים התחתונים שאינם קדושים למטה, ובאופן זה ממש כתוב (יהושע י"ג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב ^[ס"ב] ואם תרצה להבין יותר לך ושאל לאתונו, בא רבי יוסי ונשק ידיו, אמר הנה השאור שבלבי יצא לחוץ, שמכאן מוכח שיש עליונים ותחתונים ימין ושמאל רחמים ודין, ישראל ועמים עכו"ם, ישראל משמשים בכתרים עליונים קדושים, ועמים עכו"ם בכתרים תחתונים שאינם קדושים, אלה של ימין ואלה של שמאל, ועל כל פנים נבדלים נביאים עליונים מנביאים התחתונים, נביאים של הקדושה מנביאים שאינן של הקדושה, א"ר יהודה כדמיון שהיה משה נבדל מכל הנביאים בנבואה קדושה העליונה, כך היה בלעם נבדל משאר נביאים ומכשפים בנבואה שאינה קדושה למטה, ועל כל פנים משה היה למעלה ובלעם למטה,

וכמה מדרגות ומדרגות מבדילות ביניהם, (זוהר אחרי ע"ט:) א"ר יצחק כתוב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וגו', לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, זכאים הם הצדיקים שהרבה אוצרות עליונים גנוזים להם בעולם ההוא, והקב"ה משתעשע בהם באותן העולמות, כמו שביארנו ענין בנועם ה', וזה נתבאר, רבי חזקיה אמר מכאן, שכתוב (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, יעשה, חעשה, היה לו לומר, אלא יעשה ודאי, כמש"כ (שם ל"ח) יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, והיינו השלך על ה' יהבך, והיינו ותתפלל על ה', והכל אחד ^[מ"ג] אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם נאמר (תהלים ה') וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך, וכתוב (שם ק"מ) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, וכתוב (שם ט') ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה', ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ימלוך ה' לעולם אמן ואמן.

______________________________________

[ס"ב] שנקרא רק בשם קוסם בלבד ולא נביא.

[ס"ג] פי' מה שאמר בדרך נסתר יעשה ויוסיף הוא לפי שמדבר מעולם הבינה שנקרא עולם הבא והוא נסתר, לפיכך נקרא על ה', כלומר ממעל להשם הוי"ה השם הוי"ה רמז על התפארת, ועליו ממעל לו עולם הבינה שמקנן בו השם פ"ג, והוא מקור כל הישועות ומקור החירות לישראל שישתחררו מעול הגלות ויגאלו בגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.