זוהר דף קסה ע"ב

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו'. א"ר אלעזר כתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. זה יעקב. שהקב"ה הזמין לו מלאכים מחנות הממונים. לפי שהרי הוא בא שלם בשבטים עליונים כלם תמימים כראוי. כמו שכתוב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. וכאן כיון שניצל מן לבן והוא נפרד ממנו. אז נזדוגה עמו השכינה. ובאו מחנות מלאכים קדושים לסבב אותו. ואז ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. ומאותן מלאכים שלח לו לעשו. זש"כ וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש היו בודאי. (דף קסו.) פתח ר' יצחק ואמר כתוב (תהלים ל"ד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. במקום אחד כתבו כי מלאכיו יצוה לך. מלאכיו הרבה. וכאן אחד. שכתוב חונה מלאך ה' וגו'. אלא כי מלאכיו יצוה לך. אלו שאר מלאכים. חונה מלאך ה' סביב. זו השכינה. כמש"כ וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ולפיכך חונה מלאך ה' סביב ליראיו לסבב אותו בכל הצדדים. בשביל להצילו. וכאשר השכינה תשרה על אדם. הרבה מחנות קדושים נזדמנים שמה.. וכאן כשבא יעקב מבית לבן כל מחנות הקדושים סבבו אותו. ולא נשאר יחידי. ואפשר תשאל שהרי השכינה אינה שורה אלא בנחלתה. שהיא ארץ הקדושה. ודאי אינה שורה בשביל להניק ממנה. אבל להגן שורה. א"ר חזקיה א"כ למה כתוב ויותר יעקב לבדו. א"ר יהודה לפי שהכניס עצמו לסכנה. והיה רואה אותה הסכנה בעיניו. לכן נפרדו ממנו. ואז אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. אלה הם מחנות הקדושים שנפרדו ממנו. רבי יצחק אמר בשביל להניחו עם הממונה שרו של עשו. שברשות עליון היה בא. ואלה המלאכים הלכו לומר שירה. שהגיע זמנם לשבח להקב"ה בשעה ההיא. ואחר כך חזרו אליו. זהו שכתוב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו' ועתה הייתי לשני מחנות. מחנה שכינה וכל ביתו. ר' אלעזר אמר הרי אמרו שבלילה ההוא היתה שליטה לצד של עשו באותה השעה. שהרי כתוב יהי מארת חסר[א] ולפיכך ויותר יעקב לבדו. שנשאר יעקב שהוא השמש בלבדו. שנתכסה הלבנה מן השמש[ב] ואע"פ כן השמירה של הקב"ה לא סרה ממנו מכל וכל. וע"כ לא יכל לו. שכתוב וירא כי לא יכול לו. הביט לימין וראה לאברהם. הביט לשמאל וראה ליצחק. הביט בהגוף וראה שנכלל מצד זה ונכלל מצד זה[ג] אז ויגע בכף ירכו. בעמוד אחד הסמוך להגוף. והוא מבחוץ להגוף. ולפיכך חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. הקיפו בכל צדדיו בשביל להצילו. וכאשר שרתה השכינה אצלו הרבה חילות ומחנות בוא עמו. ומאותן המלאכים שלח אל עשו. ר' אבא אמר וישלח יעקב מלאכים. מפני מה נתעורר הוא לשלח אל עשו. ומוטב היה לו לשתוק ממנו. אלא אמר יעקב יודע אני שעשו חושש על כבוד אב. ולעולם לא הרגיז לפניו. והריני יודע שהואיל ואבי קים אינני ירא ממנו. ורק עתה שאבי קים אני רוצה להתפייס עמו. מיד וישלח יעקב מלאכים לפניו. רבי שמעון אמר וישלח יעקב מלאכים. כתוב (משלי י"ב) טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. טוב נקלה. זה יעקב. שהכניע עצמו לפני עשו. בשביל שאח"כ יהי' עשו עבד לו וישלט עליו. ויתקים בו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'. ועוד לא הי' זמן ממשלת יעקב כלל. לפי שסלקה יעקב לסוף הימים. וע"כ היה יעקב מיד נקלה. ואח"כ זה שהיה מתכבד יהיה עבד לו. זה שהוא חסר לחם יהיה עבד לזה שנתנו לו רוב דגן ותירוש. בוא וראה שלפי שידע יעקב שנצרך לו עתה להכנע. נתהפך להיות נקלה. ויותר חכמה וערמה עשה בזה מכל מה שעשה נגד עשו. שאילו היה עשו יודע חכמה זו. היה הורג את עצמו שלא יבא לזה.

 

זוהר דף קסו ע"ב

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי וגו'. מיד פתח יעקב להתהפך לו לעבד. כדי שלא יסתכל עשו באותן הברכות שברכו אביו. שהרי יעקב סלק אותן על אחר כך כמו שאמרנו. א"ר יהודה מה ראה יעקב ששלח לו לעשו ואמר עם לבן גרתי. וכי מה פעל בשליחותו שאמר דבר זה. אלא לבן הארמי קולו הלך בעולם. שלא היה אדם שיוכל להנצל ממנו. שהוא היה חכם בכשפים ורב בקסמים. ואביו של בעור היה. ובעור הוא אבי בלעם. שכתוב (יהושע י"ג) בלעם בן בעור הקוסם. ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מכלם. ועם כל זה לא יכול לו ליעקב. ובקש להאביד ליעקב בכמה מיני כשפים. זש"כ ארמי אובד אבי. א"ר אבא כל בני העולם ידעו שלבן גדול החכמים והמכשפים והקוסמים. ולמי שבקש להאבידו בכשפיו לא ניצל ממנו. וכל מה שידע בלעם ממנו היה. וכתוב בו בבלעם (במדבר כ"ב) כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר. וכל בני העולם היו מפחדים מלבן ומכשפיו. ודבר הראשון ששלח יעקב לעשו שאמר עם לבן גרתי. ואפשר תאמר שזמן קצר היה. חודש או שנה. לא כן אלא ואחר עד עתה. כ' שנים שהיתי עמו. ואפשר תאמר שלא עלה בידי כלום. ויהי לי שור וחמור. אותן שתי גזורת הדינים. שכאשר מתחברות שתיהן יחד אינן מתחברות אלא להרע לעולם. ולפיכך כתוב לא תחרש בשור ובחמור יחדו. צאן ועבד ושפחה. אלה הם כתרים התחתונים שהרגם הקב"ה במצרים. בכור בהמה. בכור השבי. בכור השפחה. זש"כ צאן ועבד ושפחה. מיד נתירא עשו ויצא לקראתו. ופחד היה לו מיעקב כמו שהיה לו ליעקב מעשו. משל לאיש שהיה מהלך בדרך. ובדרך הליכתו שמע על גזלן אחד שהוא אורב בדרך. פגע בו איש אחר. א"ל של מי אתה א"ל מן החילות של פלוני אני. א"ל נטה לך מלפני. שכל מי הקרב אצלי. נחש אחד אני מביא והורג אותו. הלך זה האיש להשר ההוא וא"ל. איש אחד הולך. וכל מי הקרב אצלו נשכו נחש אחד שהוא מביא וממיתו. שמע זה השר ונתירא. אמר מוטב שאלך לקראתו ואשלים עמו. כשראה אותו האיש ההוא אמר. וי שעתה יהרגנו זה השר. התחיל להשתחות ולכרוע כנגדו. אמר השר. אילו היה לו בידו נחש להרג לא היה משתחוה כל כך לנגדי. התחיל השר להתגאות. אמר הואיל וכל כך כרע לנגדי לא אהרגנו. כך אמר יעקב. עם לבן גרתי ואחר עד עתה. עשרים שנה שהיתי אצלו. ואני מביא נחש להרג אנשים. שמע עשו אמר וי מי יקום לפניו. שעתה יהרגנו יעקב בפיו. התחיל לצאת לקראתו להשלים עמו. כיון שראה אותו מה כתוב

 

זוהר דף קסז ע"א

ויירא יעקב מאד ויצר לו. כיון שקרב אליו התחיל לכרוע ולהשתחוות לפניו. זש"כ וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. אמר עשו אילו כל כך היה עמו לא היה משתחוה לנגדי. התחיל להתגאות..  (דף קסז:) א"ר יצחק וכי הגון הוא ליעקב שהיה קדוש לומר שנטמא עם לבן ועם כשפיו. וכי זה שבח שלו. א"ל רבי יוסי אע"פ שאמר כך רבי יהודה. אבל אני מסייע לך. שהרי כתוב אנכי עשו בכורך. וכי הגון הוא לצדיק כיעקב להחליף שמו בשם טמא. אלא אנכי. אח"כ. יש טעם מפסיק. שאמר אנכי מי שהוא. אבל עשו הוא בכורך. וזה נתבאר. אף כאן ויהי לי שור וחמור. לומר אל תשים לבך ומחשבתך לברכה ההיא שברכני אבי שנתקימה בי. הוא ברכני הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. לפיכך אמר יעקב לאדוני לעשו. הוא ברכני ברוב דגן ותירוש. הרי לא נתקימה בי שלא אצרתי אותם. אלא ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה. רועה צאן אני בשדה. הוא ברכני מטל השמים ומשמני הארץ. הרי לא נתקימה בי. שהרי עם לבן גרתי כגר. שעוד לא הי' לי גם בית אחד. כל שכן משמני הארץ. וכל זה בשביל שלא יסתכל בו ביעקב על אותן הברכות ויקטרג לו. רבי אבא אמר כתוב בו ביעקב איש תם יושב אוהלים. איש תם לפי שהוא יושב בשני משכנות עליונים[ד] ונשתלם לצד זה ולצד זה[ה] הוא לא אמר שנטמא בכשפיו. אבל מה שאמר רבי יהודה. היינו לומר שלבו נשתלם על הטוב והאמת שעשה לו הקב"ה. שכל העולם ידוע מעשה לבן מה הם. ומי הוא שיכול להנצל ממנו. אמר הרי אני ישבתי ועשיתי עמו עשרים שנה. והוא היה מקטרג שלי שרצה להאביד אותי. והקב"ה הציל אותו ממנו. והכל היה בשביל שלא יסתכל בו עשו שנתקיימו בו אותן הברכות. ולא ינטר לו שנאה -.

 

זוהר שמות ו ע"א

בספרו של רבי ייבא הזקן כך נאמר. שור וחמור כאשר מזדוגים ביחד שני פגעים רעים הם לעולם. שור מצד של דין הקשה הוא. והתחברות של צד קדושה הוא. חמור כשמזדווג עמו שהוא מצד הטומאה. שני פגעים רעים הם לעולם. ועל כן שמעון תוקף של דין הקשה היה בו. וכאשר מזדווג בלוי ביחד אין העולם יכול לסבול. ולפיכך כתוב לא תחרש בשור ובחמור יחוד. וע"כ שלח יעקב לעשו דבר זה. ויהי לי שור וחמור. ואם לא היה יעקב מכניע עצמו. פחד גדול הי' נופל על עשו.

 

זוהר דף קסז ע"ב

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. כיון שאמרו באנו אל אחיך הרי יודע שהוא עשו. וכי אחים אחרים היו ליעקב. אלא באנו אל אחיך. ואפשר תאמר שחזר בתשובה והולך בדרך הישר. לא כן אלא עשו הרשע כמקדם. וגם הולך לקראתך. ואפשר תאמר שהוא בלבדו הולך. לא. אלא ארבע מאות איש עמו. וכל כך למה אמרו לו. אלא מפני שהקב"ה רוצה תמיד בתפלתם של הצדיקים ומתעטר בתפלתם. כמו שאמרו שזה המלאך הממונה לתפלת ישראל סנדלפון שמו. והוא מקבל כל אותן התפלות ועושה מהן עטרה לחי העולמים וזה נתבאר. וכל שכן תפלות הצדיקים שהקב"ה רוצה בהן. ונעשה מהן עטרה להכתיר באותן התפלות להקב"ה. וא"ת הרי מחנות קדושים באו עמו. ולמה נתירא. אלא שהצדיקים אין סומכים עצמם על זכותם. אלא על תפלתם ותחנתם לפני רבונם -:

 

זוהר דף קסח ע"א

ויירא יעקב מאד ויצר לו. א"ר יהודא יעקב עץ החיים היה. ולמה נתירא. הלא אין ביכולת לשלט עליו. ועוד הלא כתוב והנה אנכי עמך וגו' ולמה נתירא. ועוד הלא כתוב ויפגעו בו מלאכי אלהים. אם מחנות קדושים היו עמו למה היה מפחד. אלא הכל היה כהוגן. ויעקב לא היה רוצה לסמוך על הנס של הקב"ה. לפי שחשב שאין הוא כדאי שהקב"ה יעשה לו נס. ומפני מה. שלפי שלא היה משמש לאביו ולאמו כראוי. ולא התיגע בתורה. ולקח שתי אחיות. ואע"פ שהכל מתורץ. מכל מקום נצרך לו לאדם לפחד תמיד ולהתפלל לפני הקב"ה בתפלה. כמו שכתוב (משלי כ"ח) אשרי אדם מפחד תמיד. (דף קסח:) רבי שמעון אמר בוא וראה יעקב תפלתו הגינה עליו מעשו. לפי שרצה לסלק זכותו לבניו אחריו. ולא להשתמש בה עתה לנגד עשו. ועכ" התפלל תפלתו להקב"ה ולא סמך עצמו על זכותו להיות ניצל בשבילה:

ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. בוא וראה שהשכינה לא זזה מאהל לאה ומאהל רחל. אמר יעקב ידוע אני שיש להן שמירה מן הקב"ה. מה עשה. וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה. אמר אם יהרג עשו. אותן יהרג. אבל אלו אינני מתירא מהן. לפי שהשכינה עמהן. וע"כ והיה המחנה הנשאר לפליטה. כיון שעשה כך התקין תפלה עליהן:

ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי וגו'. אר" אלעזר תפלות הצדיקים הן שמחה לכנסת ישראל להתעטר לפני הקב"ה[ו] לפיכך חבוב הן יותר לפני הקב"ה. ובשביל זה הקב"ה מתאוה לתפלות הצדיקים בשעה שנצרך להם להתפלל. לפי שיודעים לרצות לרבונם. מה כתוב בו ביעקב. אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי וגו'. הכתיר וקשר קשרים בקשר אחד כראוי[ז] אלהי אבי אברהם לימין. ואלהי אבי יצחק לשמאל. ה' האומר אלי כאן תלה הדבר בעצמו שיתעטר ויתקשר מקומו ביניהם:

 

זוהר דף קסט ע"א

קטנתי מכל החסדים וגו'. למה נצרך לומר זאת עם תפלתו. אלא אמר יעקב. אתה הבטחת לי להטיב עמי. ואני יודע שכל מעשיך כלם על תנאי הם. אני אין בי זכות. שהרי קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. וכל מה שעשית לי עד היום. לא בעבור זכותי היה. אלא בעבורך הוא שעשית לי. והחסדים והאמת ההוא בעבורך היו. שהרי כשעברתי בתחלה כאשר הלכתי מלפני עשו. יחידי עברתי את הנהר ההוא. ואתה עשית עמדי חסד ואמת. שהרי עתה אני עובר אתו בשני מחנות. אלה שני המחנות שחלק. עד כאן הי' מסדר שבחו של רבונו. מכאן ואילך היה מבקש מה שנצרך לו. להראות לכל בני העולם שנצרך לו לאדם לסדר שבחו של רבונו בתחלה. ואח"כ יתפלל תפלתו. שכך עשה יעקב. בתפלה סידר שבחו של רבנו. ולאחר שסידר שבחו אמר תפלתו שנצרך לו:

הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים. מכאן נשמע מי שמתפלל תפלתו צריך לפרש דבריו כראוי. הצילני נא. ואם תאמר שהרי הצלתני מלבן. מיד אחי. ואם תאמר שקרובים אחרים סתם אחים נקראים. מיד עשו. מה הטעם שהאריך כל כך. כדי לפרש הענין כראוי. וא"ת מה אני צריך. כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים. הכל בשביל להודיע הענין למעלה ולפרשה כראוי. ולא יסתום הדבר:

ואתה אמרת היטב איטיב עמך וגו'. מה ואתה. כמ"ש (נחמי' ט') ואתה מחיה את כלם[ח] אף כאן ואתה אמרת. בוא וראה דוד המלך אמר יהיו לרצון אמי פי. אלו הדברים המבוררים. והגיון לבי. אלו הדברים הסתומים. שאין האדם יכול לפרשם בפיו. זהו הגיון שהוא בלב שאין ביכולת לברר. וע"כ נצרך להיות דבר המבורר בפה. ודבר הסתום בלב. והכל סוד הוא. אחד נגד מדרגה התחתונה. ואחד נגד מדרגה העליונה[ט] דבר המבורר נגד מדרגה התחתונה שנצרך להיות ברור. ומה שהוא סתום בלב הוא נגד מדרגה פנימית יותר. והכל ביחד הוא[י] וע"כ אמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. כדמיון זה אמר יעקב. בתחלה הי' מברר הדבר כראוי. ואח"כ סתם הדבר התולה בהגיון הלב. שלא נצרך להתברר. שכתוב ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב. זהו הדבר התולה בלב שאין נצרך להתברר[יא]  וכך צריך להיות כמו שנתבאר. בשביל ליחד יחוד שלם כראוי[יב]:

 

זוהר תזריע מה ע"א

ויקחם ויעבירם את הנחל וגו'. א"ר אבא מה היה דעתו של יעקב להעבירם בנחל בלילה. אלא שראה מקטרג הולך בין המחנות שלו. אמר יעקב אעבור לצד אחר של הנהר. אולי לא יהי' נמצא שם הערבוב[יג] מה ראה. ראה שלהבת אש לוהט הולך ופורח בין מחנותיו. אמר יעקב מוטב לנסוע מכאן. והנהר יפסיק בינינו ולא ימצא אצלנו הערבוב. מיד ויקחם ויעבירם את הנחל. ויותר יעקב לבדו. מכאן למדנו מי שנמצא בלבדו בבית בלילה. או ביום בבית מיוחד כל שכן בלילה. מהו מיוחד. שמיוחד משאר בתים. או מי שהולך בלבדו בלילה. יכול להנזק. בוא וראה ויותר יעקב לבדו. אז ויאבק איש עמו וגו'. למדנו שמצד הדין היה בא ושליטתו בהצד של לילה. מהו צד הלילה. הגלות. כיון שעלה האור נחלש כחו ונתגבר עליו כחו של יעקב. בזמן שהיה לילה לא היה יכול בו יעקב. וכשעלה האור נתגבר כחו של יעקב והחזיק בו ונתגבר עליו. ראה אתו יעקב שהוא מלאך. א"ל הניחה לי שלא יכלתי לך. מפני מה לא יכול לו. לפי שהיה עולה האור ונשבר הכח שלו. שכתוב (איוב ל"ח) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. מהו ויריעו. שנשברו כל אותן הבאים מצד הדין. ואז נתגבר יעקב והחזיק בו. א"ל שלחני כי עלה השחר. הגיע העת לשבח שבחו של הקב"ה ולהאסף. ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. אם תברכני צריך לומר. מהו אם ברכתני. אלא כך א"ל יעקב. ודאי שאבי ברכני באותן הברכות שבקש לברך לעשו. ואני ירא ממך בשביל אותן הברכות. אם תסכים עליהן. או לא תסכים. או שתקטרג עלי בעבורן. מיד א"ל לא יעקב יאמר עוד שמך וגו'. מה א"ל. אלא כך אמר לו. לא בערמה ולא במרמה רוחת אותן הברכות. לא יעקב יאמר עוד שמך. שהרי לא במרמה היה. כי אם ישראל. ישראל ודאי הסכים עליך וממנו יצאו הברכות. לפי שאתה דבוק בו[יד] וע"כ אני וכל שאר החילות מסכימים עליהן. כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. עם אלהים. כל אותן הבאים מצד הדין הקשה. ועם אנשים. זה עשו והחילות שלו. ותוכל. יכולת להם והם לא יכלו לך. ולא הניחו יעקב עד שהודה לו על אותן הברכות. זש"כ ויברך אותו שם:

 

זוהר דף קמו ע"א

ויאבק איש עמו עד עלות השחר וגו'. א"ר יוסי בוא וראה זכותו של יעקב כמה היה. שזה בא ובקש להעבירו מן העולם. ולילה הזה היה הלילה שנבראה בו הלבנה. ויעקב נשאר בלבדו שלא היה עמו אחר. ולמדנו שאל יצא אדם יחידי בלילה. וכל שכן בלילה שנבראו בו המאורות. שהרי הלבנה היא חסרה. שכתוב יהי מארת חסר[טו] ובלילה ההוא נשאר בלבדו. לפי שכאשר הלבנה חסרה נחש הרע נתחזק ושולט. ואז בא סמא"ל וקטרג לו ובקש להאבידו מן העולם. ויעקב היה תקיף בכל הצדדים. בצד של יצחק ובצד של אברהם. שהם נעשו מחזיקים ליעקב.  בא לימין ראה לאברהם שהוא תקיף בכח של יום בצד הימין שהוא חסד. בא לשמאל ראה ליצחק שהוא תקיף בכח הדין הקשה. בא להגוף ראה ליעקב תקיף משני הצדדים האלה הסובבים אותו. אחד מכאן ואחד מכאן. אז וירא כי לא  יכול לו ויגע בכף ירכו. שהוא מקום מחוץ להגוף. והוא עמוד אחד של הגוף. אז ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. כיון שנתעורר השחר ועבר הליל נתחזק יעקב ונחלש כחו של סמא"ל. אז אמר שלחני. שהגיע הזמן לומר שירה בבקר. ורצה ללכת והודה לו על אותן הברכות. והוסיף לו ברכה אחרת. שכתוב ויברך אותו שם. (דף קע.) רבי שמעון אמר ויאבק איש עמו. מהו אבק. אבק טפל לעפר. מה בין עפר לאבק. אבק זה שנשאר מן האש ואינו עושה פירות לעולם. עפר שכל הפירות יוצאים ממנו והוא כולל כח שלמעלה ושלמטה[טז].. ומעפר ההוא כל הפירות וכל טוב העולם יוצאים ממנו. בו ונעשו כל מעשה העולם. כמו שכתוב (קהלת ג') הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר. ולמדנו הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה. אבל אבק אינו עושה פירות ותבואות לעולם. ולפיכך ויאבק איש שהי' בא באותו האבק ורכב עליו. בשביל לקטרג לו ליעקב עד עלות השחר. שנעברה שליטתו וחלפה. וכך יהי' לעתיד לבוא. לפי שהגלות עתה כליל הדומה. וכאשר הוא לילה שולט אבק ההוא על ישראל. והם שוכבים לעפר עד שיעלה האור ויאיר היום. ואז ישלטו ישראל ולהם תנתן המלכות. כי הם קדושי עליונים:

 

זוהר דף קעא.

וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו. א"ר שמעון בוא וראה כמה מרמה וערמה התחכם בלילה ההוא זה הרוכב נחש לנגד יעקב. שהרי הוא היה יודע שכתוב הקל קול יעקב והידים ידי עשו[יז] שאם נפסק קול יעקב אז הידים ידי עשו. לפיכך הסתכל לכל הצדדים להרע לו ליעקב. ולהפסיק קולו. וראה אותו תקיף בכל. זרועות מצד זה ומצד זה. שהם מחזיקי הגוף שנתחזק ביניהם[יח] וראה כח התורה שנתחזק בכל. אז וירא כי לא יכל לו. מה עשה. מיד ויגע בכף ירכו. שנתחכם לנגדו. אמר כיון שישברו תומכי התורה. מיד התורה לא תהי' לה חיזוק. ואז  יתקיים מה שאמר אביהם הקל קול יעקב והידים ידי עשו. והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צואירך. ובזה התחכם לנגד יעקב. שהרי מפני שנשבר כח התורה הולך ומתחזק כחו של עשו. וכשראה שלא יכל לה להתורה. אז החליש התוקף של תומכי התורה. וכשלא ימצא מי שיתמך ללומדי התורה. אז לא יהי' קול יעקב. ויהיו ידים ידי עשו. וכשראה יעקב כך. אז כעלות השחר החזיק יעקב בו ונתגבר עליו[יט] עד שהוא ברך ליעקב והודה לו על אותן הברכות. וא"ל לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. לא יעקב במרמה. אלא בגדלות ותוקף שאין מי שיוכל לך.

 

זוהר דף קמד

ויאמר שלחני כי על ההשחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. א"ר שמעון ויאמר שלחני. לפי שהחזיק בו יעקב. וכי איך יכול איש שהוא גוף ובשר להחזיק בו במלאך. שהוא רוח ממש. שכתוב (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. אלא מכאן נשמע שהמלאכים שליחי הקב"ה. כשיורדים לזה העולם מתגשמים. ומתלבשים בגוף כדמיון של זה העולם. לפי שכך ראוי שלא לשנות ממנהג המקום ההוא שהולך שמה. והרי נאמר שמשה כאשר עלה למעלה. מה כתוב. ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. כדי שלא לשנות המנהג של המקום ההוא שהלך שמה. ואותן המלאכים כשירדו למטה כתוב. והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכן כאן זה המלאך כשירד למטה לא נאבק עם יעקב אלא מתוך שהיה מלובש בגוף. כדמיון של זה העולם. ועל כן נאבק יעקב עמו כל אותו הלילה. בוא וראה בעבור ששליטת אלה אין היא אלא בלילה ודאי. ולפיכך שליטת עשו אין היא אלא בזמן הגלות שנקרא לילה. ועכ" בלילה התגבר להלחם עם יעקב ונאבק עמו. וכעלות השחר נחלש כחו ולא יכל ליעקב. ואז התגבר יעקב. לפי שיעקב שליטתו ביום. ולפיכך כתוב (ישעי' כ"א)  משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל שהרי אז שליטת עשו שהוא שעיר בלילה היא. ולפיכך נחלש כעלות השחר. ואז ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני כי אם תברכני צריך לומר. מהו כי אם ברכתני. אם תודה לי על אותן הברכות שברכני אבי. ולא תהא מקטרג לי בעבורן. מה כתוב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו' למה ישראל. כך אמר לו בעל כרחי מוטל עלי לשמש לך שהרי אתה נתעטרת בכחך למעלה במדרגה עליונה ישראל יהיה שמך ודאי. כי שרית עם אלהים. מהו עם אלהים. התעלה על דעתך שעל עצמו היה אומר אלא א"ל שרית להתחבר  ולהזדווג עם אלהים בחבור בזיוו השמש והלבנה[כ] וע"כ לא כתוב על אלהים אל אעם אלהים בחבור וזיוג אחד.. (תרומה קסג:) ר' אלעזר אמר ויאמר שלחני כי עלה השחר. כשראה יעקב לסמא"ל המקטרג באותו הלילה. ראה אותו בצורה ההיא של עשו. ולא הכיר בו עד שעלה השחר. כיון שעלה השחר והביט בו. ראה אותו בפנים של הסתרה ושל התגלות[כא] הסתכל בצורה ההוא שהיתה כצורת עשו. מיד השגיח וידע שהוא הממונה של עשו. החזיק בו. מה כתוב ויאמר שלחני כי עלה השחר. והחברים  פרשו שבשביל שהגיע זמנו לזמר ולשבח להקב"ה. ולזאת כי עלה השחר. וכאן יש לראות שבודאי השליטה שלו אינה אלא בלילה תוך החשך. וזהו הסוד מפחד בלילות. זה פחד הגיהנום. ומה שאמר בלילות[כב] היינו הוא ונקבתו. ולפיכך אינו שולט אלא בלילה. וזה שאמר ויאמר שלחני כי עלה השחר. מהו כי עלה השחר. לפי שכאשר עלה השחר ועברה השליטה של חשכת הלילה. אז נכנס הוא וחילותיו בעומק תהום רבה שבצד צפון עד שיבא הלילה. וניתרים הכלבים מעבותיהם ושולטים ומשטטים בלילה עד הבקר. וע"כ היה נדחק לומר שלחני כי עלה השחר. שהרי אינו שולט ביום. כדמיון זה גלות  ישראל שהוא כלילה ונקרא לילה. מלכות הרשעה עובדי עכו"ם שולטת על ישראל עד הבקר. ואז יאיר להם הקב"ה ותבטל שליטתם. וע"כ כי עלה השחר. נתפס היה בידו ונחלש כחו. שהרי עבר הלילה. ולכן החזיק יעקב בו וראה צורתו כצורת עשו. אבל לא בהתגלות כל כך. ואז הודה לו על הברכות. מה כתוב אח"כ. כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני שראה בהפנים של עשו אותה הצורה שנתגלה בה אליו סמא"ל ממש. שהרי לפי המקום שהאדם נקשר כך נראה בפניו[כג]:

 

זוהר דף קפ ע"ב

ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל והוא צולע על ירכו. א"ר יהודה בוא וראה מה כתוב ויאמר שלחני כי עלה השחר. מהו כי עלה השחר. כיון שנסתלק השחר. שהרי לא כתוב כי בא השחר אלא כי עלה שהרי בעת בוא השחר אז התגבר הממונה ההוא והכה לו ליעקב. בשביל ליתן תוקף שיתגבר עשו. וכאשר נסתלקה השחרות ההיא של השחר. ובא האור ונתגבר יעקב. שהרי אז הגיע זמנו להאיר[כד] מה כתוב ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו. ויזרח לו השמש. שהרי אז זמנו להאיר. והוא צולע אז על ירכו. וזהו רמז שהרי כל זמן שישראל בגלות וסובלים מכאובים וצער והרבה צרות. כאשר יאיר להם היום ותבא להם מנוחה. אז ירגישו המכאובים בעצמותיהם מכמה צרות ויגונות שסבלו. ויתפלאו על עצמם. לפיכך ויזרח לו השמש. היינו המזן של מנוחה. ואז והוא צולע על  ירכו. הרגיש הכאב והיה מיצר על מה שעבר. וכאשר נסתלקה חשכות השחר אז התגבר יעקב והחזיק בו. כי אז נחלש כחו של הממונה ההוא. שאין לו שליטה אלא בלילה. ויעקב שליטתו כיום. וע"כ אמר שלחני כי עלה השחר. שהרי עתה ברשותך אני עומד:

על כן לא יאכלו בני  ישראל את גיד הנשה וגו' כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה. שאפילו בהנאה אסור[כה] ואפילו ליתנו לכלב אסור. ולמה נקרא גיד הנשה. כלומר הגיד שהוא משכח לאנשים עבודת רבונם. ושם היצר הרע רובץ[כו] וכיון שנאבק עם יעקב לא מצא מקום שיוכל להתגבר על יעקב. לפי שכל אברי הגוף שלו היו מסייעים ליעקב. וכלם היו חזקים ולא היה בהם חולשות[כז] מה עשה. ויגע בכף ירכו בגיד הנשה. במינו במקום היצר הרע שהוא מינו ומקומו. שמשם בא יצר הרע על האנשים. וע"כ אמרה התורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. כמו שפרשו החכמים בענין אברי האדם שמרמזים למעלה. אם טוב טוב. ואם רע רע[כח] ולפיכך כל אבר מחזק אבר. ודאי שגיד הנשה מגביר ליצר הרע שהוא מינו. ובני ישראל לא יאכלו אותו. כי אינם מצד שלו וממינו. אבל העמים עובדי ע"ז יאכלו אותו. שהוא מצדו וממינו של המלאך שלהם שהוא סמא"ל. בשביל לחזק שרירות לבם. לפי שיש באדם רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מ"ע שבתורה. שהן לעשות נתנו. וכנגד רמ"ח מלאכים שמתלבשת בהם השכינה. ושמותם כשמות רבונם[כט] ויש באדם שס"ה גידים. וכנגדם שס"ה מצות ל"ת. שאסור לישראל לעשותם. וגם הם כנגד שס"ה ימי השנה. והרי תשעה באב אחד מהם שהוא כנגד סמא"ל. שהוא אחד מאותן שס"ה מלאכים. ולפיכך אמרה התורה על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. את לרבות תשעה אב. שאין אוכלים בו ולא שותים. ולפיכך ראה הקב"ה לרמז בהם רמז ליעקב. ויאבק איש עמו בכל ימות השנה ובכל אבריו של יעקב. ולא מצא מלבד זה גיד הנשה. מיד נחלש כחו של יעקב. ובימי השנה מצא יום תשעה באב. שבו נתגבר הדין ונגזר עלינו שיחרב בית המקדש. וכל מי שאוכל בתשעה באב כאילו אוכל גיד הנשה. רבי חייא אמר אילו לא נחלש מקום הזה של יעקב. היה מתקיים יעקב לנגדו והי' נשבר כחו של עשו למעלה ולמטה. (דף קעא.) א"ר שמעון בוא וראה מן הנחש הידוע כמה חילות נפרדים לכל צד ונמצאים בעולם אצל אנשים. ונצרך לקיים לגיד הנשה ההוא. שאע"פ שקרב אליו זה הרוכב על הנחש[ל] קיים הוא ונתקיים בנו ולא נשבר. ואני צריכים לכח שנתגבר בעולם. ולהראות כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. וכאשר רואה שהרי לא נשבר ולא נאכל  מקום ההוא. אז נשבר כחו וגבורתו. ואינו יכול להרע לבני יעקב. וע"כ לא נצרך ליתן מקום לבריות העולם לאכלו[לא] ולא יהי' נאכל כלל. ר' ייסא סבא דרש כי נגע בכף ירך יעקב. כתוב כאן כי נגע בכף. וכתוב שם (במדבר י"ט) כל הנגע במת בנפש האדם יטמא. מה שם טומאה. אף כאן ג"כ טומאה. שטימא למקום ההוא. וממקום טומאה אין לנו ליהנות כלל. כל שכן במקום שקרב צד הטומאה ההוא. והתורה לא אמרה אלא כי נגע. וכתוב ויגע בכף ירכו. כמש"כ וכל אשר יגע בו הטמא יטמא:

 

זוהר דף קעא ע"ב

והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. ר' אלעזר פתח ואמר. כתוב (שמות ל"ד) כי לא תשתחוה לאל אחר וגו'. וכי יעקב שהוא המובחר שבאבות שנברר חלק תמים להקב"ה. והוא נתקרב אליו ביותר. איך השתחוה לו לעשו הרשע. שהוא בצד של אל אחר. ומי שמשתחוה לו משתחוה לאל אחר. אפשר תאמר לפי שאמרו תעלא בעידניה סגיד ליה. אינו כן שהרי עשו כאל אחר היה. ויעקב לא ישתחוה לצד ההוא ולחלק ההוא כלל.. אלא מהו והוא עבר לפניהם. והוא. זו השכינה העליונה שהלכה לפניו. וזאת היא שמירה עליונה. כיון שראה יעקב כך. אמר הרי העת להשתחות להקב"ה שהלך לפניו. ויכרע וישתחוה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. ולא כתוב וישתחו לעשו. אלא כיון שראה שהקב"ה הולך לפניו. אז השתחוה לקראתו. כדי שלא יתן כבוד להשתחות לאחר חוץ ממנו. והכל היה כראוי:

 

זוהר דף קעא ע"ב

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו. וארו כתוב חסר א"ר יצחק צוארו אחד זה ירושלים. שהוא צוארי של כל העולם[לב] ויפול על צוארי ולא על צואריו. לפי ששני פעמים נחרב בית המקדש. אחד מבבל ואחד מזרעו של עשו. שהתנפל עליו פעם אחת והחריבו. וע"כ ויפול על צוארו אחד. וישקהו. נקוד עליו. שלא נשקו ברצונו. ולמדנו מהו שכתוב (משלי כ"ז) ונעתרות נשיקות שונא. זה בלעם כאשר ברך לישראל. שהרי לא ברכם ברצון הלב. אף כאן נעתרות נשיקות שונא. זה עשו. א"ר יוסי כתוב קומה ה' הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי. שני רשעים שברת. ולמדנו אל תקרא שברת אלא שרבבת. שהרי נתארכו שניו על שחשב לנשכו. ועל כן ויבכו. זה בכה וזה בכה. כך ביארו החבירם. בוא וראה כמה היה לבו ורצונו של עשו כנגד יעקב. שהרי אפילו בשעה ההיא חשב להמתין על הזמן שיוכל להרע לו ולקטרג לו. וע"כ ויבכו. זה היה בוכה על שלא היה חשוב להנצל מידיו. וזה הי' בוכה לפי שאביו היה קים ולא יכול להרע לו. א"ר אבא ודאי נחלש רוגזו של עשו בשעה שראה ליעקב. מה הטעם. לפי שהרי הסכים עמו ממונה ההוא של עשו. וע"כ לא יכל עשו לשלט ברוגזו. שכך כך עניני עולם הזה תולים במה שלמעלה. וכאשר מסכימים למעלה בתחלה. מסיכמים גם למטה. אין ממשלה למטה עד שנתנה הממשלה למעלה. והכל זה בזה תולה:

 

בנק רב?

וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים וגו'. א"ר שמעון בוא וראה זה עשו הרשע נתן עיניו להסתכל על הנשים. ובעבורו התקין יעקב התקונים שלו. וישם השפחות לראשונה ובניהן אחריהן. שחשובים יותר. לאה אחריהם ובניה אחריה. אח"כ רחל ואחריה יוסף. והוא עבר לפניהם. כאשר השתחוו כלם מה כתוב. ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין. ואח"כ כתוב ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו. ואחר נגש יוסף ורחל וגו'. והרי יוסף לבסוף היה ורחל לפניו. אלא בן הטוב בן האהוב צדיקו של עולם יוסף. כיון שראתה עינו שרשע ההוא מסתכל על הנשים הי' מפחד על אמו. יצא מאחריה ופרס זרועותיו וגופו וכסה עליה. כדי שלא יתן רשע ההוא עיניו באמו. כמה נתפשט. שש אמות לכל צד והגין עליה. ולא יכלה עינו של אותו הרשע לשלט עליה.. זש"כ בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. מהו בן פורת. שנתפשט לכסות על אמו. בן פורת עלי עין. שלא שלטה בו עין רעה.

 

זוהר דף קעב ע"א

יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי וגו'. א"ר אלעזר זהו שאמרנו בתחלה. שיעקב לא רצה עתה אותן ברכות הראשונות שברכו אביו. ועוד לא נתקיימו בו אפילו אחת מהן. לפי שסלקן לסוף הימים. בשעה שיצטרכו לבניו לנגד כל אומות העולם. ולפיכך בשעה שאמר עשו נסעה ונלכה. ונחלק עולם הזה ביחד ונשלט ביחד מה אמר יעקב. יעבר נא אדני לפני עבדו. יקדים עשו ממשלתו עתה בעולם הזה. יעבר נא. כמש"כ (מיכה ב) ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. תקדים אתה ממשלתך לראשונה בעולם הזה. ואני אתנהלה לאטי. אני אסלק עצמי לזה העולם הבא. ולבסוף הימים. לאותן הימים שהולכים לאט. לרגל המלאכה. מה מלאכה. זו המראה שאינה מאירה מעצמה[לג] שבה נעשה מלאכת העולם. אשר לפני. זו היא מלפני ה' בכל מקום[לד] ולרגל הילדים. זה הוא סוד הכרובים. להראות סוד האמונה שהשכינה נדבקת בהם. עד אשר אבוא אל אדני שעירה. אני אסבל הגלות שלך[לה] עד שיבא ויגיע הזמן שלי לשלט על הר עשו. כמש"כ ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו. ואז והיתה לה' המלוכה:

 

זוהר דף קעג ע"א

וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית. א"ר חייא בוא וראה ויעקב נסע סכתה. נסע לקבל וליכנס בחלק האמונה. מה כתוב למעלה וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. וכתוב ויעקב נסע סכתה. אלא כל אחד נפרש לצד שלו. עשו לצד של שעיר. מהו שעיר. זו היא אשה זרה אל נכר. ויעקב נסע סכתה. זו אמונה העליונה[לו] ויבן לו בית. כמש"כ בית יעקב. א"ר אלעזר שהתקין תפלת ערבית כראוי ולמקנהו עשה סכות. שאר סכות לשמור אותם. וזה הוא חלקו[לז] ואז ויבא יעקב שלם. שלם מהכל. ויבואר כמש"כ (תהלים ט) ויהי בשלם סכה והכל סוד אחד[לח] אז נתחברה עמו השכינה כאשר היד שלם. כאשר נתעטר במקומו הראוי לו[לט] ואז סוכה הזאת נתעטרה עמו כי היה שלם מהאבות. היה שלם מבניו. וזהו שלם. שלם למעלה שלם למטה. שלם בשמים שלם בארץ. שלם למעלה שהוא כלל האבות[מ] שלם למטה בבנים קדושים. שלם בשמים שלם בארץ. ואז ויהי בשלם סכו:

 

זוהר דף קלח ע"א

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. הרי ביארנו בכל מקום ויקרא סתם. זו היא מדרגה התחתונה. כמו שכתוב ויקרא אל משה.. וכאן ויקרא לו אל אלהי ישראל. הקב"ה קרא לו ליעקב אל. אמר לו אני אלהים בעליונים. ואתה איש אלהים בתחתונים:

 

זוהר דף קעב ע"ב

ותצא דינה בת לאה. א"ר חייא בוא וראה כמה מדרגות וצדדים נפרדים למעלה וכלם משונים זה מזה. נחשים משונים אלו מאלו. אלה מקטריגים לשלט על אלה. ולטרף טרף כל אחד ואחד למינו מצד של רוח הטומאה. כמה מדרגות נפרדות. ולכן אורבות לקטרג אלה לעומת אלה. והרי כתבו לא תחרש בשור ובחמור יחדו. שכאשר מתחברים מקטרגים לעולם. ובוא וראה חשקות מדרגות הטומאה אינה אלא לקטרג בצדדים הקדושים. יעקב שהוא הקדוש כלן ארבו עליו וקטרגו עמו. בתחלה נשכו הנחש. כמש"כ ויגע בכף ירכו. עתה נשכו החמור. שם הוא התיצב לנגד הנחש. עתה שמעון ולוי שבאו מצד הדין הקשה התיצבו לנגד החמור. ושלטו עליו בכל הצדדים ונכנע לפניהם. כמש"כ ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. ושמעון שהיה מזלו שור בא על החמור וקטרג בו. כדי שלא יתחברו ביחד. ונמצא שהוא המקטרג שלו. וכלם באו לקטרג לו ליעקב וניצל מהם. ואחר כך הוא שלט עליהם. ואח"כ בא הנקרא שור ונשתלם בין החמורים שכלם מצד של חמור. יוסף שנקרא שור ומצרים שהן חמורים. שכתוב בהם (יחזקאל כ"ג) אשר בשר חמורים בשרכם. וע"כ אח"כ נפלו בני יעקב בין אותן החמורים. לפי שנזדווג השור עמהם[מא] ונשכו לישראל עצמותם ובשרם. עד שנתעורר לוי כמקדם[מב] ופיזר לאותן החמורים. ושבר גבורתם מהעולם והוציא לשור משם. זש"כ ויקח שמה את עצמות יוסף עמו. בוא וראה כאשר בא שמעון בתחלה על החמור ההוא. היה מעורר עליהם דם שנימולו. ואח"כ ויהרגו כל זכר. כדמיון זה עשה הקב"ה על ידי לוי זה משה באותן החמורים שבמצרים. בתחלה דם. ואח"כ ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים. כאן בזה החמור כתוב ואת כל חילם ואת כל טפם ואת כל בהמתם שבו ויבזו. ושם באותן החמורים כתוב וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. שמעון ולוי שמעון התיצב לנגד זה החמור. ולוי התיצב לנגד כל אותן החמורים שבמצרים. וכלם בקשו להשתתף להלחם עם יעקב הקדוש ולנשכו והוא עם בניו התיצב לנגדם והכניעם תחתיו -:

 

זוהר דף קעג

ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלהי הנכר וגו' אלהי הנכר. אלו הם שנטלו משכם כלי כסף וזהב שהיה חקוק עליהם ע"ז שלהם. רבי יהודה אמר צלמי ע"ז היו מכסף וזהב. ויעקב הטמינם שם כדי שלא יהנו מצד של ע"ז. שאסור לו לאדם ליהנות מהם לעולם.. רבי יצחק אמר הסירו את אלהי הנכר. אלו תכשיטי נשים שהיו מביאים עמהם כל אוצרות שלהם. וע"כ כתיב ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר. אלו תכשיטי הנשים וכל אוצרותם וכל צלמי ע"ז של כסף וזהב. ויטמן אותם יעקב. כדי שלא יהנו מצד של ע"ז כלל. בוא וראה יעקב איש תמים היה בכל. והיה מתדבק בו בהקב"ה. מה כתיב. ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי וגו'. מכאן שצריך האדם לשבח להקב"ה ולהודות לו על הנסים ועל הטובות שעשה עמו. זש"כ ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. בוא וראה בתחלה כתוב ונקומה ונעלה בית אל וגו'. הכליל בניו עמו. ואח"כ כתוב ואעשה שם מזבח. ולא כתוב ונעשה. שהוציאם מכלל זה. מה הטעם. לפי שעליו הי' מוטל הדבר. יעקב תיקן תפלת ערבית ודאי. והוא עשה המזבח. ועליו הי' מוטל הדבר. ולפי שעברו עליו כמה צרות מהיום שברח מלפני אחיו. שכתוב ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. ובניו באו אח"כ לעולם. ע"כ לא כללם עמו. רבי אלעזר אמר מכאן מי שנעשה לו נס. הוא צריך להודות. מי שאכל מזון על השלחן הוא צריך לברך. ולא אחר שלא אכל כלום:

 

זוהר דף קעג ע"א

ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם וגו'. א"ר יוסי כלם היו נאספים למלחמה. וכאשר חגרו הכלי זיין נפחדו והשליכו אותם. ולפיכך ולא רדפו אחרי בני יעקב:

 

זוהר דף קעג ע"ב

ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל וגו'. בוא וראה כתוב ויבן שם מזבח[מג] [וכתוב (בראשית י"ב י"ג) ויבן שם מזבח לה'] ולא כתוב באלה המזבחות שהעלו עליו נסכים ועולות. אלא בשביל שהתקינו אותה המדרגה הראויה לתיקון[מד] מזבח לה'. לתקן מדרגה התחתונה ולחברה במדרגה העליונה. ולכן ויבן שם מזבח. זו מדרגה התחתונה. לה'. זו מדרגה העליונה. ויקרא למקום אל בית אל. שם זה כשם העליון. לפי שכאשר נשפע בה האור אז כאמה בתה והכל אחד[מה] כי שם נגלו אליו האלהים. לפי שהם אינם נמצאים אלא עם השכינה. שהרי שבעים הם הנמצאים תמיד עם השכינה. ושבעים כסאות סביב השכינה. וע"כ כי שם נגלו אליו האלהים. במקום זה הנגלה[מו] שהרי כתוב והנה ה' נצב עליו:

 

זוהר דף קע"ג ע"ב

ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד  יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. א"ר שמעון בוא וראה יעקב קרא לו הקב"ה ישראל. שכתוב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. ויקרא את שמו ישראל. מי ויקרא. זו השכינה. כמש"כ ויקרא אל משה. ויאמר לו אלהים וגו'. כבר ביארנו שהשם ישראל הוא על שנשתלם בכל כראוי. ואז נתעלה במדרגתו ונשתלם בשם זה. וע"כ ויקרא את שמו ישראל. א"ר יוסי לרבי אלעזר זה ודאי שיעקב מובחר האבות הוא. והוא נדבק לכל הצדדים[מז] ונקרא שמו ישראל. וכתוב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. וכתבו ויקרא את שמו ישראל. למה חזר הקב"ה וקרא לו יעקב כמה פעמים. וכלם קוראים לו יעקב כמקדם. אם כן מהו ולא יקרא שמך עוד יעקב. א"ל יפה שאלת.. והרי אמרו שהשם הוי"ה בכל  מקום רחמים הוא בודאי. והקב"ה הוי"ה הוא שמו. שכתוב (ישעי' מ"ב) אני ה' הוא שמי. ואנו רואים שלפעמים נקרא שמו אלהים. והוא דין בכל מקום. אלא בזמן שצדיקים מרבים בעולם הוי"ה שמו. ונקרא בשם של רחמים. ובזמן שהרשעים מרבים בעולם אלהים שמו. ונקרא בהשם אלהים.. כן גם יעקב. לפעמים נקרא ישראל ולפעמים נקרא יעקב. והכל במדרגות ידועות. ומה שנאמר לא יקרא שמך עוד יעקב. היינו להתיישב בשם הזה. א"ל א"כ הרי כתוב ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם. א"ל שם כתוב והיה. ועל כן נתקיים רק בשם הזה. אבל כאן לא כתוב והיה. אלא כי אם ישראל יהיה שמך. ולא כתוב והיה שמך ישראל. ואפילו פעם אחת די להקרא ישראל. כל שכן שנקרא לפעמים כך ולפעמים כך. וכאשר נתעטרו בניו בכהנים ולוים ונתעלו במדרגות עליונות. אז נתעטר בשם זה תמיד:

ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. רבי שמעון אמר מכאן שנעשה מרכבה קדושה עם האבות. ובוא וראה יעקב הוא מרכבה קדושה עליונה העומד להאיר להשכינה. והוא מרכבה בלבדו. זש"כ ויעל מעליו אלהים:

 

זוהר דף קעה ע"א

ויהי בצאת נפשה כי מתה וגו'. א"ר אבא וכי כיון שאמר ויהי בצאת נפשה לא נודע כי מתה. אלא נצרך להשמיענו שלא חזרה הנשמה להגוף יותר. ומתה רחל מיתת הגוף. לפי שיש אנשים שנשמותיהן יוצאות וחוזרות למקומן. וכמו שכתוב (שמואל א' ל') ותשב רוחו אליו. ותשב נפש הילד על קרבו ויחי.. אבל זו יצאה נשמתה ולא חזרה למקומה ומתה רחל. ותקרא שמו בן אוני. שדין קשה נגזר עליה. ויעקב החזירו וקשר לו לימין. לפי שבחינת מערב נצרך לקשרו לימין[מח] ואע"פ שהוא בן אוני צד של דין הקשה. מ"מ בן ימין הוא שהרי נקשר בימין.. (דף קעד:) ובוא וראה אין מקטרג נמצא על האדם אלא בשעת הסכנה. ולפי שיעקב איחר נדרו שנדר לפני הקב"ה. נתגבר הדין על ידי המקטרג שקטרג על  יעקב. ותבע דין בשעת הסכנה שהיתה רחל בה. אמר לפני הקב"ה. והרי יעקב נדר נדרו  ולא שילם. והרי הוא תקיף מכלם בעושר ובבנים בכל מה שנצרך. ולא שילם נדרו שנדר לפניך. ולא לקחת עונש ממנו. מיד ותלד רחל ותקש בלדתה. מהו ותקש. שנתקשה הדין למעלה אצל מלאך המות ונענש יעקב בזה. מה הטעם. לפי שכתוב (משלי כ"ב) ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתך. ועל כן מתה רחל שנמסר הדין ליד מלאך המות.. (דף קעה.) ר' יוסי אמר כתוב (משלי כ"ו) קללת חנם לא תבא. ויבואר לו בוי"ו. שאם קללת צדיק היא. אפילו אם לא נתכון בה. כיון שיצאה מפיו לוקחה יצר הרע ההוא ומקטרג בה בשעת הסכנה. יעקב אמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ואע"פ שהוא לא ידע. לקח לו לדבור הזה שטן ההוא שנמצא תמיד אצל האנשים. ועל כן למדנו לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. לפי שהוא נוטל דבור ההוא ומקטרג בו למעלה ולמטה. כל שכן דבור של חכם או דבור של צדיק. ועל שתי אלה נענשה רחל:

 

זוהר דף קעה ע"א

ויצב יעקב מצבה על קבורתה. א"ר יוסי מה הטעם. בשביל שלא יתכסה מקומה עד היום שעתיד הקב"ה להחיות מתים. כמו שנאמר עד היום. עד יום ההוא ממש. רבי יהודה אמר עד היום שתחזור השכינה בגאולתם של ישראל במקום ההוא. כמש"כ (ירמי' ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. וזו השבועה שנשבע לה הקב"ה. ועתידים ישראל כאשר יחזרו מן הגלות לעמוד אצל קבר ההוא של רחל. ולבכות שם כמו שהיא בכתה על גלותם של ישראל. וע"כ כתוב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וגו'. וכתוב כי יש שכר לפעולתך. ובשעה ההיא עתידה רחל שנקברה בדרך לשמח עם ישראל ועם השכינה:

 

זוהר דף קעה ע"ב

ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר. רבי אלעזר אמר ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא. שהרי לאה ורחל מתו. ולקח הבית מי שלקח[מט] וכי תעלה על דעתך שראובן הלך ושכב עם בלהה. אלא כל הימים של לאה ורחל שרתה השכינה עליהן. ועתה שמתו לא נפרשה השכינה מן הבית. ושכנתה בבית באהל בלהה. ואע"פ שהשכינה היתה צריכה לקחת הבית כראוי[נ] מ"מ לולא שיעקב לא היה נמצא בזיוג של זכר ונקבה. לא היתה השכינה שורה שם בבית בהתגלות. וע"כ שרתה השכינה באהל בלהה. ובא ראובן לפי שראה שבלהה ירשה מקום אמו הלך ובלבל המטה. ועל שהי' שם השראת השכינה כתוב בו וישכב את בלהה. רבי ייסא אמר שישן על המטה ההיא. ולא הי' חושש לכבוד השכינה. ולפיכך לא נפגם ממנין השבטים. ובא הכתוב ועשה החשבון. ולפיכך כתוב בכור יעקב ראובן. והוא נעשה ראש של כל השבטים. (דף קעו.) רבי חייא אמר וישכב את בלהה. חס ושלום שהוא שכב עמה. אלא לפי שעכבה מלשמש עם אביו תשמיש של מצוה. וזהו בלבול המטה. ועשה לנגד השכינה מעשה זה. שבכל מקום שתשמיש של מצוה נמצא. תשרה השכינה על מקום ההוא ונמצאת שם. ומי שגורם לעכב תשמיש של מצוה. גורם שתסתלק השכינה. וע"כ כתוב כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה. ובשביל זה כתוב וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר. כלם היו במנין ולא נגרע מזכותם כלום. רבי אלעזר אמר מפני מה בתחלה ישראל ואח"כ יעקב. שכתוב וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר. אלא כאשר בא ראובן ובלבל אותה המטה. אמר הלא שנים עשר שבטים נצרך לאבי להעמיד בעולם ולא יותר. ועתה רוצה להוליד בנים. אפשר שאנחנו פגומים שהוא מבקש להוליד אחרים כמקדם. מיד בלבל אותה המטה. ונתעכב תשמיש ההוא. ועשה בזה בזיון נגד השכינה ששרתה על מטה ההיא. וע"כ כתוב וישמע ישראל. שהרי בשם זה נתעלה תוך שנים עשר הנסתרים[נא] שהם י"ב נהרי אפרסמון הטהור. ויהיו בני יעקב שנים עשר. אלו י"ב שבטים שהשכינה מתקשטת בהם. ומי הם. אלה שהתורה חזרה ועשתה להם חשבון כמקדם. כלם קדושים כלם ראוים אצל השכינה להסתכל בקדושת רבונם. שאילו עשה מעשה ההוא לא היה נחשב ראובן במנין. ועם כל זה נענש. שנטלה בכורתו ממנו ונתנה ליוסף. כמש"כ (דברי הימים א' ה') ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף:

 

זוהר דף קעז ע"א

ואלה תולדות עשו הוא אדום. א"ר יוסי בוא וראה בחיי יצחק לא נמנו בני עשו. כמו שנמנו בני יעקב. שהרי טרם שמת יצחק נמנו בני יעקב. אבל בעשו מה כתוב. ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. אחריו מה כתוב. ואלה תולדות עשו הוא אדום[נב] מה הטעם. לפי שהרי בחלקו ובנחלתו וגורלו של יצחק אינם אלא יעקב ובניו. ולפיכך יעקב ובניו הם חלקו של הקב"ה ונכנסים בהחשבון. אבל עשו שאין הוא בהחלק של צד האמונ.ה עושה חשבון שלו לאחר שמת יצחק. ונפרד חלקו למקום אחר. בוא וראה לאחר שמת יצחק. ועשו נפרד לצד שלו. מה כתוב ויקח עשו את נשיו וגו' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. שהניח לו ליעקב הקרן והריוח. שעבוד מצרים וארץ כנען. ומכר לו חלקו מן מערת המכפלה. והלך לומן הארץ ומן האמונה ומחלקו. שהלך לו מן הכל. בוא וראה כמה היה חלקו של יעקב טוב בכל. בשביל שלא נשאר עשו עמו ונפרד ממנו. והלך לו לחלקו ולגורלו. ונשאר יעקב אוחז בנחלת אביו ובנחלת אבותיו[נג] ועל כן וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. מהו מפני יעקב אחיו. שלא רצה חלקו ונחלתו וגורל האמונה של יעקב. אשרי חלקו של יעקב. עליו כתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו:

 

זוהר דף קעח ע"א

ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר. א"ר אלעזר הכתוב הזה נתבאר. אבל בוא וראה שאין הם אותם שכתוב בהם (דברים ב') האימים לפנים ישבו בה וגו' ובני עשו יירשום וגו'. אבל אלו שאומר הכתוב אשר מצא את הימים במדבר. ימם כתוב. אלו היו בריות שמינות. שכאשר נגרש קין מעל פני הארץ. כמו שכתוב הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר. וכתוב וישב בארץ נוד. מבני בניו של רוחות ושדים ומזיקים אלה נתקימו. שהרי כשנצרך להתקדש יום השבת נבראו מצד ההווא רוחות עומדים ערומים בלי גוף. ואלה אין להם לא מן יום השבת ולא מן יום הששי. ונשארו אלה שני הימים בהם בספק. ולפיכך לא נתקימו לא מיום זה ולא מיום זה. והלכו והתפשטו בצד ההוא של קין. ונתגשמו בצד ההוא. ולא נתגשמו להתקים בהגשמיות תמיד. ונקראים ימם חסר. שלא נתקימו לא ביום ו' ולא ביום ז'. ונראים לאנשים. והוא מצא אותם. ולמדו לו להביא ממזרים לעולם. והם הולכים בין ההרים ועומדים בגוף פעם אחת ביום. ואח"כ נפשטים ממנו[נד] בוא וראה ענה זה ממזר היה. שבא צבעון על אמו והוליד מזמר. וזה בא מצד רוח הטומאה שנדבק בו. ולפיכך הוא מצא אותם. והיו מלמדים לו כל המינים של צד הטומאה בשביל זה. ובוא וראה אלו הם ועוד כמה אחרים שנפרדים אלה מאלה. כלם באים מצד ההוא והולכים במדבר ונראים שם. לפי שהמדבר הוא מקום חרוב. והוא בית  מושב שלהם. ועם כל זה אדם ההולך בדרכי הקב"ה. והוא ירא מן הקב"ה. אינו מפחד מהם. וכל אותן העמלים בתורה עליהם כתוב. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם:

 

זוהר דף קעז ע"א

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. רבי ייסא פתח ואמר (עובדי' א') הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. בוא וראה עשה הקב"ה את העולם וחלק הארץ לז' תחומים מחולקים. נגד צ' שרים הממונים. והקב"ה חלק אותם לשבעים אומות כל אחד ואחד כראוי לו. כמש"כ (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים. ומכל השרים הממונים שנמסרו לשאר האומות אין להם בזוי לפניו כהממונה של עשו. מפני מה. לפי שצד של עשו צד של טומאה הוא. וצד של טומאה הוא מבוזה לפני הקב"ה. מאותן מדרגות הקטנות שאחר הריחים. שהן רעת שוטרי הדין. הם באים. וע"כ הנה קטון נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.. בוא וראה ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. בארץ של צד המדרגה שלו. שהיא מדרגת עשו. שכתוב עשו הוא אדום. וכלם באים מן צד של רוח הטומאה. לפני מלך מלך לבני ישראל. לפי שהן המדרגות העומדות בבית השער למטה בראשונה. ולפיכך אמר יעקב יעבר נא אדני לפני עבדו. לפי שהמדרגות שלו הן ראשונות ליכנס. ולפיכך לפני מלך מלך לבני  ישראל. שעוד לא הגיע הזמן של מלכות שמים למשול ולהתחבר בבני ישראל. ולפיכך אמר יעבר נא אדני לפני עבדו. וכאשר נמלאו אותן המדרגות בראשונה. נתעוררה אח"כ מלכות שמים למשול על התחתונים. וכשהתחילה התחילה בקטן השבטים שהוא בנימין. כמש"כ (תהלים ס"ח) שם בנימין צעיר רודם וגו'. ובו התחילה המלכות להתעורר. אח"כ באה המלוכה במקומה. ונתקימה עמו שלא תסור לעולם.. אשרי חלקם של ישראל. שהקב"ה בחר בהם מכל העמים עובדי עכו"ם. לפי שבכלם כתוב (ירמי' י') הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו. בזמן שעתיד הקב"ה לבערם מן העולם וישאר הוא בלבדו. כמש"כ (ישעי' ב') ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: