HOME - ראשי

לימוד היומי | תרומות | ספרים | תמונות | עלונים | שיעורים | וידאו | רשב"י ומירון | מודעות | חלוקת הזוהר | ENGLISH

 

זוהר תורה - ראשי

 

זוהר תורה
פרשת וירא
 

  

זוהר דף צו ע"ב

וירא אליו ה' באלוני ממרא. א"ר חייא כיון שהגיע זמן ההוא שברית נמצא בו באברהם ונימול. אז נתקיים העולם. ודבר הקב"ה היה בו בנגלה. זש"כ וירא אליו ה'. (ויקרא יד ע"א) והוא יושב פתח האהל כחום היום. א"ר שמעון פתח האלה. זה הוא כתר עשירי של המלך[א] שהוא פתח לכל משכן קדוש של שאר הכתרים. וקראו דוד המלך לכתר הזה צד"ק. שכתוב פתחו לי שערי צדק וגו'. וכתוב זה השער לה'. כחום היום. כאשר האיר אור החסד. חלק גולרו של אברהם. (דף צח ע"א) ר' אלעזר אמר בוא וראה טרם שנימול אברהם לא היה מדבר עמו אלא מתוך מדרגה התחתונה. ומדרגות העליונות לא נתקיימו על מדרגה התחתונה ההיא[ב] כיון שנימול מה כתוב. וירא אליו ה'. למי. שהרי לא כתוב וירא ה' אל אברהם. שאם לאברהם מה שבח יש כאן יותר מבתחלה טרם שנימול. שכתוב וירא ה' אל אברם. אלא סוד כמוס הוא. וירא אליו ה'. למדרגה ההיא שדברה עמו. מה שלא היה מקודם לזה טרם שנימול. שעתה נתגלה הקול ונתחבר בדבור כאשר דיבר עמו[ג] והוא יושב פתח האהל. והוא. ולא גלה מי. אלא כאן גלה החכמה. שכל המדרגות נחו על מדרגה התחתונה הזאת לאחר שנימול אברהם[ד] בוא וראה וירא אליו ה'. זה הוא סוד הקול שנשמע. שהתחבר עם הדבור ונתגלה בו. והוא יושב פתח האהל. זה עולם העליון שעמד להאיר עליו. כחום היום. שהרי הוארה בחינת הימין. המדרגה שאברהם נדבק בה[ה] ד"א כחום היום. בשעה שנתקרבו מדרגה למדרגה בהשתוקקת של זו לנגד זו (דף צח ע"ב)[ו] ר' אבא אמר וירא אליו. עד שלא נימול אברהם היה סתום[ז] כיון שנימול נתגלה לו הכל. ושרתה עליו השכינה בשלימות כראוי. בוא וראה והוא יושב פתח האהל. והוא. זה עולם העליון השורה על זה עולם התחתון. אימתי. כחום היום. בזמן ההשתוקקת של צדיק האחד לשרות בו[ח] מיד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. מי הם שלשה אנשים. אלו אברהם יצחק ויעקב שעמדו על אותה המדרגה[ט] ומהם יונקת וניזונת. אז וירא וירץ לקראתם. שהשתוקקת מדרגה התחתונה הזאת להתחבר בהם. וחדוה שלה היא להמשך אחריהם. וישתחו ארצה. להכין כסא לפניהם[י].. (דף קא ע"א) ובוא וראה לאחר שנימול אברהם היה יושב וכואב. והקב"ה שלח אליו שלשה מלאכים בהתגלות. וכי מי יכול לראות מלאכים. הרי כתוב (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות וגו'. אלא ודאי ראה אותם. שירדו לארץ בדמיון דמות אנשים. ולא יקשה לך זאת. שהרי בודאי הם רוחות קדושות. ובשעה שיורדים לעולם מתלבשים באויר וביסודות של גשמיות. ונראים לאנשים ממש כמראה הדמות שלהם. ובוא וראה אברהם ראה אותם כדמות אנשים. ואע"פ שהי' כואב מהמילה. יצא ורץ אחריהם. בשביל שלא לגרוע ממה שהיה עושה מקודם לזה. א"ר שמעון ודאי כדמות מלאכים ראה אותם. ממה שכתוב ויאמר אדני. באל"ף דל"ת[יא] השכינה היתה באה. ואלו המלאכים היו תומכים שלה וכסא אליהו. לפי שהם הג' גוונים אשר תחתיה[יב] וראה עתה בשביל שנימול. מה שלא היה רואה קודם טרם שנימול. בתחלה לא היה יודע אלא שהם אנשים. ואחר כך ידע שהם מלאכים קדושים. ובאו בשליחות אצלו. בשעה שאמרו לו איה שרה אשתך ובשרו לו בשורת יצחק -.

 

תוספתא

זהר דף צח :

וירא אליו ה' באלוני ממרא. למה באלוני ממרא ולא במקום אחר. אלא לפי שנתן לו עצה על כריתת הברית מילה שלו. בשעה שאמר הקב"ה לאברהם להמול. הלך אברהם להתיעץ עם חבריו[יג] א"ל ענר אתה בן תשעים שנה ואת תכאיב עצמך. א"ל ממרא זכור היום שהשליכו הכשדים אותך בתנור אש. וגם הרעב ההוא שעבר על העולם. שכתוב ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. וגם אותן המלכים שרדפת אחריהם והכיתם. והקב"ה הצילך מכלם. ולא יכול איש לעשות לך רע. קום עשה מצות רבונך. א"ל הקב"ה. ממרא אתה נתת לו עצה להמול. חייך שאין אני נתגלה עליו אלא בהיכל שלך. זש"כ באלוני ממרא. ע"כ.

 

סתרי תורה

זהר דף צז :

וריא אליו ה' באלוני ממרא. נראתה ונתגלתה לו השכינה בתוך אותן המדרגות שנתדברו בצדדיה. מיכאל לצד הימין. גבריאל לצד השמאל. רפאל לפנים. אוריאל לאחור. ועל כן נתגלה עליו השכינה באלה עצי בשמים של העולם[יד] בשביל להראות לפניהם ענין ברית קודש. שהוא בכל העולם בסוד האמונה[טו] והוא יושב פתח האהל. מהו פתח האהל. זה המקום שנקרא ברית. סוד האמונה[טז] כחום היום. זה הסוד שנדבק בו אברהם[יז] תוקף של צד הימין שהוא המדרגה שלו. [ועוד] פתח האלה. זה סוד השער של צד"ק. פתח האמונה[יח] שאז נכנס בו אברהם ברושם הקדוש ההוא. כחום היום. זהו צדי"ק. מדריגת ההתחברות האחת שנכנס בה מי שנימול. ונרשם בו רשום הקדוש. שהרי יצא מן הערלה. ונכנס בהקיום של שתי מדרגות האלה. שהן סוד האמונה. והנה שלשה אנשים נצבים עליו. אלה שלשה מלאכים השלוחים שמתלבשים באויר. ויורדים לזה העולם בדמות אנשים. שלשה היו כדמיון שלמעלה. לפי ששקת אינו נראה אלא בשלשה גונים. לבן אדום וירוק. וכך הוא בודאי[יט] ואלו השלשה אנשים הם שלשה גונים. גון לבן גון אדום גון ירוק. גון לבן זה מיכאל. לפי שהוא צד הימין. גון אדום זה גבריאל צד השמאל. גון ירוק זה רפאל ואלה הם ג' גונים של הקשת. שהרי הקשת אינו נראה אלא עמהם. ולפיכך וירא אליו גלוי שכינה בשלשה גונים האלה. וכלם נצרכו. אחד לרפא מן המילה. וזה רפאל שר הרפואות. ואחד לבשר לשרה על הבן. וזה הוא מיכאל. לפי שהוא נתמנה על הימין. וכל טובות וברכות בידו נמסרו מצד בחינת הימין. ואחד להפוך לסדום. וזה הוא גבריאל שהוא לשמאל. והוא ממונה על כל הדינים שבעולם מצד הדין של בחינת שמאל.. ולפי שאלה המלאכים הם חבורה שלה ותומכים שלה בכל. לפיכך כתוב השם אדני[כ] שהרי שם זה נתגלה לו כלול בסודות עליונים. ונתגלה לו בהתגלות מה שלא היה מקודם לזה שלא הי' נימול. ועד שנימול לא רצה הקב"ה להוציא ממנו זרע קודש. כיון שנימול מיד יצא ממנו זרע קודש. ולפיכך נגלה עליו השכינה באותן מדרגות הקדושות.. והם נתגשמו בציור של אויר לשלשה אנשים[כא] והיו אוכלים. אכלו בודאי. שאש שלהם אכל וכלה הכל. ונעשה נחת רוח לאברהם. הם אש בודאי. ואש ההוא נתכסה בציור של אויר. ולא היה נראה. והמאכל ההוא הי' האש מלהט ושרף אותו. ואברהם קבל נחת רוח מזה. כיון שנסתלקה השכינה מה כתוב. ויעל אלהים מעל אברהם. מיד נסתלק עמה מיכאל. שכתוב ויבאו שני המלאכים סדומה וגו'. שלשה כתוב בתחלה ועתה שני. אלא מכיאל שהו אימין נסתלק עם השכינה... ונשארו רפאל וגבריאל. ועליהם כתוב שני המלאכים סדומה. בערב. בשעה שהדין תולה על העולם. אחר כך נסתלק אחד ונשאר גבריאל בלבדו. ובזכותו של אברהם ניצל לוט. והוא גם כן זכה בהם .ועל כן באו אליו. ע"כ.

 

זוהר דף קב ע"א

יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. א"ר אלעזר בוא וראה כל מה שאכל אברהם בטהרה היה אוכל. ולפיכך הקריב לפניהם ואכלו. שומר אברהם בביתו טהרה וטומאה. ואיש טמא לא הי' יכול אפילו ליקרב לביתו. ואז ידע אברהם שזה טמא הוא. ועשה לו טבילה. או עשה לו לשמור שבעת ימים כראוי לו בביתו.. ואברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכלם. הוא לאנשים והיא לנשים. מה הטעם שעסק אברהם לטהר לאנשים. לפי שהוא טהור ונקרא טהור. שכתוב (אביו י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. טהור זה אברהם שיצא מתרח. ר' שמעון אמר בשביל לתקן אותה המדרגה של אברהם. ומה היא. מים[כב] לפיכך התקין לטהר בני העולם במים. ובשעה שהזמין למלאכים. בראשית דבריו מה כתוב. יקח נא מעט מים. בשביל להתחזק במדרגה ההיא שהמים שורין בה[כג] ולפיכך היה מטהר לכל האנשים מהכל. הי' מטהרם מצד של ע"ז. והי' מטהרם מצד הטומאה. וכמו שהוא היה מטהר לאנשים. כן גם שרה מטהרת לנשים. ונמצאים כלם שבאו אצלם טהורים מהכל. בוא וראה עץ נטע אברהם בכל מקום שהיה מדורו שם. ולא היה נתגדל העץ בכל מקום כראוי. מלבד בזמן שהי' מדורו בארץ כנען. ובעץ ההוא היה מכיר מי שנדבק בו בהקב"ה. ומי שנדבק בעבודה זרה. מי שנדבק בהקב"ה היה העץ פושט ענפיו וכסה על ראשו. ועשה עליו צל נאה. ומי שנדבק בצד של ע"ז. עץ ההוא היה נסתלק ממנו. וענפיו היו עולים למעלה. אז הי' אברהם מכירו והוכיח אותו. ולא סר משם עד שנדבק באמונתו של הקב"ה. וכן גם מי שהיה טהור היה העץ מקבלו. ומי שהי' טמא לא קבלו העץ. אז הכירם אברהם והי' מטהרם במים. ומעין מים היה תחת עץ ההוא. ומי שהי' צריך טבילה מיד. עלו המים אליו. והעץ נסתלקו ענפיו. אז הכיר בו אברהם שהוא טמא. וצריך טבילה מיד. ואם לא[כד] חרבו המים. אז הכיר שנצרך להיות טמא  ולהשמר שבעת ימים. בוא וראה שאפילו בשעה שהזמין את המלאכים. אמר להם והשענו תחת העץ. בשביל לראות ולבדוק אותם. ובעץ ההוא היה בודק לכל בני העולם. והסוד הוא שבשביל הקב"ה אמר כך. שהוא עץ החיים של הכל. ולפיכך אמר והשענו תחת העץ. ולא תחת ע"ז. ובוא וראה כאשר חטא אדם. בעץ הדעת טוב ורע חטא. שכתוב ומעץ הדעת וגו'. וגרם מיתה לעולם. מה כתוב. ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגו'. כאשר בא אברהם. בעץ אחר הי' מתקן את העולם. שהוא עץ החיים. והודיע האמונה לכל בני העולם.

 

בראשית דף קא ע"א

ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו'. וכי לא ידעו מלאכים העליונים ששרה הנה באהל. ולמה כתוב איה. אלא שאין יודעים בזה העולם. רק מה שנמסר להם לדעת.. איה שרה אשתך. שלא רצו לאמר לפניה. וכיון שאמר הנה באהל. מדי ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך וגו'. בוא וראה דרך ארץ. כי טרם שהזמין אברהם לפניהם לאכל. לא אמרו לו כלום. כדי שלא יהי' נראה שבעבור אותה הבשורה הזמינם לאכל. לאחר שכתוב ויאכלו. אז אמרו לו בשורה ההיא. ויאכלו. התעלה על דעתך שמלאכים עליונים אוכלים. אלא בשביל כבודו של אברהם נראה כך. א"ר אלעזר ויאכלו בודאי. לפי שהם אש האוכל אש. ולא היה ניכר. וכל מה שנתן להם אברהם היו אוכלים. לפי שמצדו של אברהם אוכלים למעלה[כה].

 

זוהר דף קב ע"ב

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה וגו'. א"ר יצחק שוב אשוב. שוב ישוב צריך לומר. שהרי מפתח הזה לפקוד עקרות בידו של הקב"ה הוא. ולא ביד שליח אחר. כמו שלמדנו שלשה מפתחות הם שלא נמסור ביד שליח. של יולדת. של תחיית המתים ושל גשמים. והואיל שלא נמסרו ביד שליח. למה כתוב שוב אשוב. אלא ודאי הקב"ה שהי' עומד עליהם אמר הדבר. לפיכך כתוב ויאמר שוב אשוב אליך. ובוא וראה בכל מקום שכתוב ויאמר סתם או ויקרא סתם. הוא מלאך הברית ולא אחר[כו] ויאמר. שכתוב (שמות ט"ו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וגו'. ויאמר. ולא אמר מי הוא. ויקרא. שכתוב ויקרא אל משה. ולא אמר מי הוא. אמר. שכתוב (שמות כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה'. ולא אמר מי הוא. אף כאן שכתוב ויאמר שוב אשוב. ויאמר סתם. ולא אמר מי היה. אלא בכל אלה מלאך הברית היה. והכל בהקב"ה נאמר. ולפיכך כתוב ויאמר שוב אשוב אליך וגו'. והנה בן לשרה אשתך. מה הטעם שלא כתוב והנה בן לך. אלא בשביל שלא יחשוב שזה מן הגר יהיה כבתחילה.. רבי שמעון אמר והנה בן. זה הוא בן בודאי ואל ישמעאל. זה הוא בן שכבד לאביו כראוי. אימתי כבד אותו. בשעה שעקדו על גבי המזבח. ורצה להקריב אותו לקרבן. ויצחק בן שלשים ושבע שנים היה. ואברהם היה זקן. שאילו היה בועט בו ברגל אחת. לא הי' יכול לעמוד לפניו. והוא כבד את אביו. ועקדו ככבש אחד. בשביל לעשות רצון אביו. והנה בן לשרה אשתך. בן לשרה שבשילו מתה. שבשבילו נצטערה נפשה עד שיצאה ממנה. והנה בן לשרה. להתעלות עבורו בשעה שהקב"ה יושב בדין על העולם. שאז וה' פקד את שרה וגו'. שהרי נזכרת שרה בשביל זכותו של יצחק[כז] וע"כ הוא בן לשרה.

 

זוהר דף קג ע"א

ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. מה והוא אחריו. והיא אחריו צריך לומר. אלא סוד הוא. ושרה שומעת מה שהיה אומר פתח האהל. זו מדרגה התחתונה פתח האמונה[כח] והוא אחריו. שהודה לו מדרגה העליונה. ומן היום שהיתה שרה בעולם לא שמעה דבר הקב"ה. מלבד בשעה ההיא. דבר אחר ושרה שומעת. שהיתה יושבת שרה פתח האהל בשביל לשמוע הדברים. והיא שמעה דבר הזה שנתבשר בו אברהם. והוא אחריו. זה אברהם שהיה יושב אחורי השכינה: (דף קג:) רבי שמעון אמר ושרה שומעת פתח האהל. זה הוא הפתח של צד"ק. כמ"ש פתחו לי שערי צדק. זה פתח הראשון ליכנס בו[כט] ובפתח הזה נראים כל שאר פתחים העליונים. מי שזוכה להשיג פתח הזה. זוכה להבין בו ובכל שאר הפתחים. לפי שכלם חונים עליו[ל].. לפיכך כשנתבשר אברהם. מדרגה זו היתה אומרת. כמו שנתבאר שכתוב ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה. ויאמר. ולא כתוב מי היה. וזה הוא פתח האהל. ועל כן שרה שומעת מדרגה זו שהיתה מדברת עמו. מה שלא שמעה מקודם לזה. שכתוב ושרה שומעת פתח האהל שהיה מבשר ואומר. שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. בוא וראה כמה היא אהבת הקב"ה אל אברהם. שהרי לא יצא ממנו יצחק עד שנימול. לאחר שנימול נתבשר בו ביצחק. לפי שהוא עתה זרע קודש. וטרם שנימול אין הוא זרע קודש. ועתה הוא כמו שכתוב אשר זרעו בו למינהו. ובוא וראה טרם שנימול אברהם. אותו הזרע שלו לא היה קודש. לפי שיצא בתוך הערלה. ונדבק בהערלה למטה[לא] לאחר שנימול יצא זרע ההוא בתוך קדושה. ונדבק בקדושה שלמעלה והוליד למעלה[לב] ונדבק אברהם במדרגתו כראוי.

 

זוהר דף קג ע"א

ואברהם ושרה זקנים באים בימים. מה באים בימים. קצב הימים שראוי אז להם. לאחר מאה ולאחד תשעים. נכנסו בימים בקצבת הימים כראוי[לג] באים בימים. כמו שכתוב כי בא היום. שנחשך היום להכנס. חדל להיות לשרה אורח כנשים. ובאותה השעה הרגישה עצמה בעדון אחד[לד] ולפיכך אמרה ואדני זקן. שהרי הוא אינו ראוי להוליד. לפי שהוא זקן.

 

זהר דף קד ע"א

ויקמו משם האנשים וישקיפו על פני סדום. ר' אלעזר אמר בוא וראה כמה נוהג הקב"ה טובה עם כל הבריות. וכל שכן לאותן ההולכים בדרכיו. שאפילו בזמן שרוצה לדון העולם. הוא גורם למי שאוהב אותו לזכותו במצוה. טרם שיבוא דין ההוא לעולם. שלמדנו בשעה שהקב"ה אוהב לאיזה איש שולח לו מתנה. ומה היא. עני. בשביל שיזכה בו. וכיון שזוכה בו הוא ממשיך עליו חוט של חסד. הנמשך מצד בחינת הימין. ופורס אותו על ראשו ורשום אותו. כדי שכשיבוא הדין לעולם. אותו המחבל יהי' נזהר בו. שכאשר זוקף עיניו  ורואה אותו הרושם. אז מסתלק ממנו ונזהר בו. לפיכך הקדים לו הקב"ה במה לזכות. ובוא וראה כשבקש הקב"ה להביא דין על סדום. הי' מזכה תחלה לאברהם. ושלח לו מתנה לזכות עמהם. בשביל להציל את לוט בן אחיו משם. זש"כ ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה. ולא כתוב ויזכר אלהים את לוט. שהרי בזכותו של אברהם ניצל. ומהו ויזכר. שזכר לו מה שזכה מקודם עם אותן שלשת המלאכים. כדמיון זה אדם הזוכה בצדקה עם אנשים. בשעה שהדין שורה בעולם. הקב"ה זוכר לצדקה ההיא שעשה. לפי שבכל זמן שזוכה האדם. נכתב כך עליו למעלה. ואפילו בזמן שהדין שורה עליו. והקב"ה זוכר לטובה ההיא שעשה וזכה עם האנשים. כמ"ש וצדקה תציל ממות. לפיכך הקדים לו הקב"ה לאברהם. בשביל שיזכה ויציל ללוט. בוא וראה ויקומו משם האנשים. מאותה הסעודה שהתקין להם אברהם וזכה בהם. ואף על פי שמלאכים היו זכה בהם. וכל מאכל ההוא לא נשאר ממנו כלום. בשביל אברהם לזכות בהם. שהרי כתוב ויאכלו. בהאש שלהם נשרף. ואם תשאל הרי ג' מלאכים היו. אחד של אש. ואחד של מים. ואחד של רוח. אלא שכל אחד ואחד נכלל בחברו. ולפיכך ויאכלו. כדמיון זה (שמות כ"ד) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. אכילה ודאית אכלו. שניזונו מן השכינה. אף כאן ויאכלו. להיות ניזון מצד ההוא שאברהם נדבק בו[לה] ולפיכך לא השאירו כלום ממה שנתן להם אברהם. כדמיון זה נצרך לו לאדם לשתות מן הכוס של ברכה. בשביל שיזכה לברכה ההיא שלמעלה. ואף המלאכים אכלו ממה שהכין להם אברהם. בשביל שיזכו להיות ניזון מצדו של אברהם. שהרי מן צד ההוא יוצא מזון לכל מלאכים עליונים. וישקיפו על פני סדום. וישקיפו. זו התעוררת הרחמים להציל את לוט. כתוב כאן וישקיפו. וכתוב שם (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים. מה שם לרחמים. אף כאן לרחמים. ואברהם הולך עמם לשלחם. לעשות להם לויה. א"ר ייסא אם תאמר שאברהם ידע שמלאכים הם. למה עשה להם לויה. אלא א"ר אלעזר אע"פ שהיה יודע. מה שהיה רגיל לעשות עם אנשים. עשה עמהם וליוה אותם. לפי שכך נצרך לו לאדם לעשות לויה לאורחים. שהרי הכל בזה תולה. וכאשר הוא היה הולך עמהם נגלה הקב"ה על אברהם. שכתוב וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו'. וה'. הוא ובית דינו. לפי שהקב"ה היה הולך עמהם. בוא וראה כאשר האדם עושה לויה לחברו. הוא ממשיך להשכינה שתתחבר עמו. וללכת עמו בדרך הזה להצילו. ולפיכך נצרך לו לאדם ללות לאורחים.

 

זוהר דף קד ע"ב

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. א"ר יהודה הקב"ה נתן כל הארץ לאברהם. להיות לו אחוזת נחלה לעולם. שכתוב כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך. וכתוב שא נא עיניך וראה וגו'. ואחר שבקש הקב"ה לעקור מקומות האלה. אמר הקב"ה כבר נתתי את הארץ לאברהם. והוא אב לכלם. שכתוב כי אב המון גוים נתתיך. ולא נאה לי למחות הבנים ולא אודיע לאביהם. שקראתי לו אברהם אוהבי. ולפיכך היה צריך להודיע לו. זש"כ וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. א"ר אבא בוא וראה ענותנותו של אברהם. שאע"פ שא"ל הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה. ואחר כל אלה שהאריך לדבר עמו והודיעו שרוצה לעשות דין בסדום. לא בקש מלפניו שיציל את לוט ולא יעשה בו דין. מה הטעם. בשביל שלא יתבע שכר על מעשיו. ועל כן שלח הקב"ה את לוט והציל אותו בזכות אברהם. שכתוב ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'.

 

זוהר דף קה ע"ב

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. מה הטעם של ברכה זו כאן. אלא בשביל להודיע. שאפילו בשעה שהקב"ה יושב בדין על העולם לא נשתנה. שהרי יושב בדין על זה וברחמים על זה. והכל ברגע אחד ובשעה אחת. אר"י והרי כתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון פעמים שהיא עת רצון ופעמים שאין היא עת רצון. פעמים שומע תפלה ופעמים שאינו שומע. פעמים שנמצא ופעמים שאינו נמצא. שכתוב (ישעי' נ"ה) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. א"ר אלעזר כאן ליחיד כאן לצבור. כאן למקום אחד וכאן לכל העולם. לפיכך היה מברך לאברהם. שהוא שקול ככל העולם. שכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם. ולמדנו באברה"ם. יהי"ה בגימטריא שלשים. כך למדנו שלשים צדיקים מזמין הקב"ה בכל דור ודור לעולם. כמו שהזמין את אברהם.

 

זוהר בחקתי קיג ע"ב

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. והלא כיון שכתוב ושמרו דרך ה'. למה כתב לעשות צדקה ומשפט. אלא מי ששומר דרכי התורה. כביכול הוא עושה צדקה ומשפט. ומהו צדקה ומשפט. זה הקב"ה[לו] בכה רבי שמעון ואמר וי להם לאנשים. שאין יודעים ואין מסתכלים בכבוד רבונם. מי הוא העושה שם הקדוש בכל יום[לז] הלא תדע שזה הוא הנותן צדקה לעניים. בוא וראה שביארו שהעני נקשר במדת הדין. וכל מאכלו בדין הוא. וזהו המקום שנקרא צד"ק[לח] ומי שנותן צדקה לעני. הוא עושה למעלה שיהי' השם הקדוש בשלמות כראוי. לפי שצדק"ה היא עץ החיים[לט] וצדק"ה משפיע לצד"ק. וכאשר משפיע לצדק אז נתחבר זה בזאת. והשם הקדוש נמצא בשלמות. ומי שעושה התעוררת הזאת למטה. ודאי כאילו עשה שיהיה שם הקדוש בשלמות. כדמיון שהוא עושה למטה כך נתעורר למעלה. וע"כ כתוב (תהלים ק"ו) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. עושה צדק"ה זה הקב"ה[מ] כביכול הוא עושה אותו.. אשרי חלקו שזכה לעשות השם הקדוש למעלה. לפיכך צדקה עולה על הכל. ודוקא צדקה לשמה. שהרי נתעורר צדק"ה לצד"ק לחברם ביחד. ולהיות כל השם הקדוש כראוי-:

 

זוהר דף קה ע"ב

ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. א"ר אלעזר בוא וראה א"ל הקב"ה לאברהם זעקת סדום. שהרי עלה לפני מה שהם עושים לכל העולם. שמנעו רגלי אנשים שלא יכנסו בסדום ועמורה. שכתוב (אביו כ"ח) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו. פרץ נחל מעם גר. פרצה הי' פורץ הנחל לאותן בני העולם שנכנסו לשם. שכלם כשראו מי שנתן לאכל ולשתות לאיש אחר. היו משליכים אותו בעומק הנהר. וזה שלקח מהם הלחם עשו לו ג"כ כך. וע"כ כל בני העולם היו נשכחים מני רגל. שמנעו רגליהם לבלתי בוא שמה. ומי שבא שמה דלו מאנוש נעו. שהיו מענים גופם ברעב. כי לא היו נותנים לו לאכל ולשתות. ונשתנה צורתו משאר בני העולם. ועוד נעו ככתוב (משלי ה') נעו מעגלותיה. שהיו נוטים ללכת במעגל ודרך עקום שלאלכנוס לשם. ואפילו עופות השמים נמנעולבוא שמה. שכתוב (איוב כ"ח) נתיב לא ידעו עיט וגו'. ולפיכך כל העולם היה צועק על הסדום ועל עמורה ועל כל הערים. שכלם בדמיון אחד היו. זעקת סדום ועמורה כי רבה. א"ל אברהם למה. א"ל וחטאתם כי כבדה מאד. לפיכך ארדה נא ואראה:

 

זהר דף קה ע"ב

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. א"ר שמעון מהו ארדה נא. וכי לא ידע הקב"ה שהי' צריך לומר ארדה נא ואראה. והרי הכל גלוי לפניו. אלא ארדה נא מן מדרגת הרחמים למדרגת הדין. וזהו ירידה[מא] ואראה. ראיה הזאת היא להשגיח עליהם באיזה דין לדון אותם. מצאנו ראיה לטוב ומצאנו ראיה לרעה. ראיה לטוב. שכתוב (שמות ב') וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. ראיה לרעה. שכתוב ארדה נא ואראה. להשגיח עליהם בדין. וע"כ אמר הקב"ה המכסה אני מאברהם. הכצעקתה. הכצעקתם צריך לומר. שהרי כתוב זעקת סדום ועמורה. ושתי ערים היו. ולמה הכצעקתה. אלא מהו הכצעקתה. זו גזירת הדין התובעת דין בכל יום. שכך למדנו. הרבה שנים עמדה מדת הדין ותבעה מלפני הקב"ה דין על שמכרו אחי יוסף את יוסף. לפי שמדת הדין צועקת על דין. וע"כ כתוב הכצעקתה הבאה אלי. מהו הבאה אלי. זה הוא סוד. כמש"כ בערב היא באה ובבקר היא שבה. וזהו הבאה אלי תמיד[מב] עשו כלה. למי אמר כך. אפשר תאמר לאותן המלאכים. מי ראה מדבר עם זה ומפקד לאחר[מג] אלא לאברהם אמר כך. שברשותו עמדו אלה המקומות. ולמה עשו. עשה צריך לומר. אלא זה אברהם והשכינה שלא סרה ממנו. ד"א עשו. שאמר כך להמלאכים מה שאמר לאברהם. לפי שהיו מזומנים שם והיו נמצאים שם לעשות הדין. וע"כ אמר עשו. ד"א עשו. כתרגומו עבדו[מד]:

 

זוהר בראשית דף קו ע"א

ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. א"ר יהודה מי ראה אב רחמן כאברהם. בוא וראה בנח כתיב ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו'. עשה לך תבת עצי גפר. ושתק נח ולא אמר לו כלום. ולא בקש רחמים. אבל אברהם בשעה שא"ל הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. ארדה נא ואראה וגו'. מיד כתוב ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. א"ר אלעזר אף אברהם לא עשה בשלמות כראוי. נח לא עשה כלום לא כך ולא כך. אברהם תבע שיהי' הדין כראוי. שלא ימות הזכאי עם החייב. והתחיל מחמשים עד עשרה. עשה ולא גמר. שלא בקש רחמים בין כך ובין כך. שאמר אברהם אינני מבקש לתבע שכר מעשי. אבל מי עשה בשלמות כראוי. זה משה. שכיון שאמר הקב"ה סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וגו'. מיד מה כתוב ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו'. עד שאמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אף על פי שכלם חטאו. ואל זז משם עד שאמר לו סלחתי כדבריך. אבל אברהם לא הסתכל אלא אם נמצא בהם צדיקים. ואם אין לא. ועל כן לא היה בעולם איש שיגין על דורו כמשה. שהוא רועה נאמן. ויגש אברהם ויאמר. הכין עצמו לתבע כך. אולי ימצאון שם חמשים. התחיל מן חמשים שהוא תחלת ההשגה[מה] עד עשרה שהוא מדרגה העשירית סוף כל המדרגות. א"ר יצחק עד עשרה. אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. לפיכך התחיל מחמשים עד עשרה. וכאשר הגיע לעשרה אמר מכאן ולמטה אין הוא המקום שעומד בתשובה[מו] לפיכך לא ירד למטה מעשרה:

 

זוהר דף קו ע"א

ויבאו שני המלאכים סדומה בערב וגו'. א"ר יוסי בוא וראה מה כתוב למעלה. וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם. שהרי כיון שנסתלקה השכינה מאברהם. ואברהם שב למקומו. אז ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. שהרי אחד נסתלק עם השכינה. ונשארו אלו השנים. כיון שראה ואתם לוט רץ אחריהם. מה הטעם. וכי כל אותן שהיו באים שמה. הוא הכניסם לביתו ונתן להם לאכל ולשתות. ובני העיר איך לא הרגוהו. שהרי לבתו עשו דין. ומה הוא. שבתו של לוט נתנה פת לחם לעני אחד. הכירו בה. משחוה בדבש והושיבוה בראש הגג עד שאכלוה הדבורים. אלא לפי שהי' בלילה. חשב שלא יסתכלו בו בני העיר. ועם כל זה כשנכנסו לבית. נאספו כלם וסבבו הבית. א"ר יצחק מפני מה רץ לוט אחריהם. שכתבו וירא לוט ויקם לקראתם. רבי חזקיה ורבי  ייסא. אחד אמר צורתו של אברהם ראה עמהם[מז] ואחד אמר שהשכינה שרתה עליהם. כתוב כאן וירא לוט ויקם לקראתם. וכתוב שם וירץ לקראתם מפתח האלה. מה שם ראה השכינה. אף כאן ראה השכינה. ויאמר הנה נא אדנ"י באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. סורו נא. גשו נא צריך לומר. מהו סורו נא. אלא להנהיגם אחורי הבית. כדי שלא יראו אותם בני העיר. ולא יכנסו בדרך ישר לבית. ולפיכך אמר סורו נא. (דף קז ע"א) ר' חזקיה אמר בוא וראה כיון שראה הקב"ה מעשה סדום ועמורה. שלח אותן המלאכים להשחית לסדום. מה כתוב וירא לוט. ראה להשכינה. וכי מי יכול לראות את השכינה. אלא שראה אור מזהיר שהאיר ועלה על ראשיהם. ואז ויאמר הנה נא אדנ"י. באל"ף דל"ת כמו שנתבאר. ובעבור אותו האור של השכינה שהיה מאיר. אמר סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם. אברהם לא עשה כך. אלא בתחלה אמר ורחצו רגליכם. אח"כ ואקחה פת לחם. אבל לוט אמר סורו נא אל בית עבדכם ולינו. ואח"כ ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם. כדי שלא יכירו בהם אנשים. ויאמרו לא כי ברחוב נלין. לפי שכך היו עושים האורחים שנכנסים שמה. שלא הי' איש שיכניסם לבית. וע"כ אמרו לא כי ברחוב נלין. מה כתוב ויפצר בם מאד וגו'. בוא וראה הקב"ה כשעושה דין בעולם. שליח אחד עושה לזה. וכאן אנו רואים שני שלוחים. למה. וכי לא היה די באחד. אלא לפי שאחד היה להוציא את לוט ולהציל אותו. ואחד להפוך את העיר ולהשחית את הארץ:

 

זוהר דף קז ע"ב

וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו'. וה'. זו מדרגת הבית דין שלמטה שנוטל רשות משלמעלה. ר' יצחק אמר שעשה הדין ברחמים. שכתוב מאת ה' מן השמים. בשביל שיהי' נמצא הדין עם רחמים. ואם תשאל מהו רחמים כאן. שכתוב ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וגו'. ואח"כ יצאו ממנו שתי אומות שלימות. וזכה שיצא ממנו דוד ושלמה המלך[מח].. ובוא וראה סדום בדין של גיהנם נידון. שכתוב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. זה מצד של מים וזה מצד של אש. זה וזה הוא דין של גיהנם. ורשעי גיהנם בשני דינים האלו נידונים..(דף קח ע"א) בוא וראה שבני המבול לא נידונו אלא באש ומים. מים קרים ירדו מלמעלה. ומים רותחין עלו מלמטה כאש. ונידונו בשני דינים. לפי שהדין שלמעלה כך הוא. ולפיכך בסדום הי' גפרית ואש. ואלו אנשי סודם ועמרוה לא יקומו ליום הדין. והמקרא מוכיח כך. שכתוב (דברים כ"ט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה וגו'. כמהפכת סדום ועמורה אשר הפך ה' באפו ובחמתו. אשר הפך ה' בעולם הזה. באפו בעולם הבא. ובחמתו בזמן שעתיד הקב"ה להחיות מתים. וכמו שארצם נאבדה לעולם ולעלמי עולמים. כן גם נאבדו הם לעולם ולעלמי עולמים. ובוא וראה דין של הקב"ה מדה כנגד מדה. הם לא היו משיבים נפש העני במאכל ושמתה. אף כך הקב"ה לא ישיב להם נפשותיהם לעולם הבא. ובוא וראה הם נמנעו מצדקה שנקראת חיים. אף הקב"ה מנע מהם חיים בעולם הזה ובעולם הבא. וכמו שהם מנעו דרכים ומסילות מבני העולם. כן גם הקב"ה מנע מהם דרכים ומסילות הרחמים. מלרחם עליהם בעולם הזה ובעולם הבא. רבי אבא אמר כל בני העולם יקומו. ויעמדו לדין. ועליהם כתוב (דניאל י"ב) ואלה לחרפות  ולדראון עולם. והקב"ה בעל הרחמים הוא. כיון שדן אותם בזה העולם וקבלו הדין. אל ידונו בכל הדינים:

 

זוהר דף קח ע"ב

ותבט אשתו מאחריו וגו'. מאחריו. מאחריה צריך לומר. אלא מאחורי השכינה. ר' יוסי אמר מאחריו של לוט. שהמשחית הלך אחריו. וכי אחריו הלך. הלא הוא שלחו משם[מט] אלא בכל מקום שהלך לוט היה מעכב המשחית מלחבל. וכל מקום שהלך לוט כבר ועזבו לאחריו. הי' מהפכו המשחית. ולפיכך אמר לו אל תבט אחריך. שהרי אני משחית אחריך. ועל כן כתוב ותבט אשתו מאחריו. וראתה המשחית. אז ותהי נציב מלח. שהרי כל זמן שהמשחית אין רואה פני האיש. אינו משחית אותו. וכיון שאשתו החזירה פניה להסתכל אחריו. מיד ותהי נציב מלח. (דף קז ע"ב) א"ר יצחק בוא וראה בזמן שהדין שורה בעולם. הרי אמרו שיהי' נזהר אז האדם מלהמצא בשוק. לפי שכיון שהדין שורה אינו שמגיח בין צדיק לרשע. וע"כ יהי' נזהר מלהמצא שם. והרי אמרו שבשביל זה נסתר נח בהתיבה. שלא יסתכל בעולם בזמן שהדין נעשה. וכן כתוב (שמות י"ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. עד שיהי' נעשה הדין. אף כאן בשביל זה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך וגו':

 

זוהר דף קח ע"א

ויהי בשחת אלהים וגו' וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט. א"ר חייא מהו בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט[נ] אלא בכל הערים עשה לוט דירתו. שכתוב ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סודם. שלא קבלו אותו. מלבד מלך סדום שקבל אותו בסדום בשביל אברהם (דף קה ע"א) ר' אבא אמר מהו אשר ישב בהן לוט. וכי בכל הערים ישב לוט. אלא בשביל לוט היתה ישיבה בהערים. שלא נחרבו עד עתה. לפי שכלם היו רשעים.  ולא נמצא ביניהם שיהי' בו איזו זכות. מלבד לוט. ואפשר תאמר בזכותו. לא. אלא בזכותו של אברהם. מכאן למדנו שכל מקום שיושבים בו רשעים הוא נחרב. א"ר שמעון בוא וראה שהשמוש שעושה אדם לצדיק. שמוש הזה מגין עליו בעולם. ולא עוד אלא שאע"פ שהוא רשע. לומד  מדרכיו ועושה ואתם. בוא וראה שהרי בשביל שנתחבר לוט עם אברהם. אע"פ שלא למד כל מעשיו. למד לעשות טובות עם הבריות. כמו שהיה עושה אברהם. ובזה היה קיום היושב לכל אותן הערים. כל זמן ההוא שישבו בהן. לאחר שנכנס לוט ביניהם[נא]:

 

זוהר דף קט ע"א

ויעל לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו עמו. מה הטעם. לפי שראה שהיה קרוב לסדום יצא משם. (דף קי ע"א) א"ר אלעזר בוא וראה לוט יצאו ממנו ומבנותיו שתי אומות נפרדות. ונתקשרו בצד ההוא הראוי להן[נב] ועל כן הקב"ה מסבב סבות ומגלגל גלגולים בעולם. שיהי' נעשה הכל כראוי. ויתקשר הכל במקומו. בוא וראה יפה הי' לו ללוט. שהקב"ה יוציא ממנו ומאשתו שתי אומות האלה. אלא נתגלגל כך כדי שיתקשרו במקומם הראוי להן. ויצאו מתוך יין. ויין ההוא נזדמן להם בהמערה בלילה ההוא. וזהו הסוד שנעשו כמו שכתוב וישת מן היין וישכר[נג] וענין זה נתבאר. בוא וראה מואב ועמון הן קראו להם שמות. מואב מאב. רבי יוסי אמר הבכירה בעזות אמרה. מואב מאבי הוא. והצעירה גם הוא ידלה בן ותקרא שמו בן עמי. בצניעות אמרה. בן עמי שנולד מעמי.ולא אמרה ממי היה. בוא וראה בתחלה כתוב ולא ידע בשכבה ובקומה ובוא"ו. ונקוד על וא"ו. לפי שעזר מלמעלה היה נמצא במעשה ההוא. שעתיד מלך המשיח לצאת ממנו. ולפיכך נשלם כאן בוא"ו. ובשניה כתבו ובקמה חסר וא"ו. לפישלא יצא ממנה חלק להקב"ה כמו מהראשונה[נד] וע"כ כתוב בראשונה הבכירה ובקומה. בוא"ו מלא ונקודה עליה. רבי שמעון אמר לא ידע שעתדי הקב"ה להעמיד ממנו דוד המלך ושלמה וכל שאר מלכים ומלך המשיח. בוא וראה זו הקימה שכתוב ברות. (רות ג') ותקם בטרם יכיר איש את רעהו וגו'. ביום ההוא הי' לה קימה בודאי. שנתחבר עמה בעז להקים שם המת על נחלתו. ויצאו ממנה כל אותן המלכים וכל החושבים שבישראל. ולא ידע בשכבה. שכתוב ותשכב מרגלותיו עד הבקר. ובקומה. שכתוב ותקם בטרם יכיר איש את רעהו וגו'. לפיכך ובקומה נקוד וא"ו. בוא וראה ענותנותו של אברהם. שהרי אפילו בתחלה כשרצה הקב"ה לעשות דין בסודם. לא בקש ממנו רחמים על לוט. ואח"כ שכתוב וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן. לא הי' שואל על לוט. ולא אמר עליו להקב"ה כלום. וכן גם הקב"ה לא אמר לו דבר. כדי שלא יחשבו אברהם שהקב"ה גרע מזכותו כלום. ואפשר תאמר שאברהם לא היה מחשיב את לוט בלבו כלל. הרי מסר נפשו ללכת להתגר מלחמה בחמשה מלכים גבורים. כמש"כ וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו'. וכתוב ויחלק עליהם לילה ויכם. וכתוב וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב. אבל מאהבתו שאהב להקב"ה. וראה מעשיו של לוט שאינן ביושר כראוי. לא רצה אברהם שבעבורו יוותר הקב"ה כלום משלו. ולפיכך לא תבע עליו רחמים. לא בתחלה ולא בסוף:

 

זוהר דף קיא ע"א

ויסע משם אברהם ארצה הנגב. כל נסיעותיו היו לצד דרום. יותר מלצד אחר. לפי שהרי בחכמה עשה כך להתדבק בבחינת הדרום[נה]:

 

זוהר דף קיא ע"ב

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. למדנו שאין נצרך לו לאדם לסמוך על נס. ואם הקב"ה עושה נס לאדם. אין לו לסמוך על הנס פעם אחר. לפי שאין בכל שעה ושעה נזדמן הנס. ואם מכניס האדם עצמו במקום שהנזק שכיח לעין. הרי נתמעטה כל זכותו ממה שעשה בתחלה וזה מבואר. כמש"כ קטנתי מכל החסדים וגו'. ואברהם כיון שעלה ממצרים וניצל פעם אחת. עתה למה הכניס עצמו בצער כבראשונה ואמר אחותי היא. אלא אברהם לא סמך על זכותו כלל. כי ראה השכינה תדיר במדורה של שרה ולא זזה משם. ולפי שהיתה השכינה שם סמך עליה אברהם ואמר אחותי היא. ככתוב (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את.. ר' שמעון אמר אברהם בחכמה עשה. שאמר בשביל השכינה שהיתה עם שרה אחותי היא. מה הטעם. לפי שאברהם מצד בחינת הימין הוא לכך אמר אחותי היא. וסוד הזה כמש"כ (שיר ה') אחותי רעיתי יונתי תמתי[נו] וע"כ אברהם קראה תמיד אחותי. לפי שנדבק עמה ולא יתרפדו זה מן זה לעולם. לבסוף מה כתוב. וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו'. וכי כך הי'. אלא הכל בשביל השכינה אמר אחותי היא בתחלה. שכתוב (משלי ז') אמור חכמה אחותי את. אח"כ אמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא. מה וגם. להוסיף על מה שאמר בתחלה. אחותי בת אבי היא. בת של חכמה העליונה[נז] ולפיכך נקראת אחותי. ונקראת חכמה. אך לא בת אמי. אלא ממקום ראשית הכל סתום העליון[נח] וע"כ ותהי לי לאשה. באחוה בחביבות. שכתוב (שיר ב') וימינו תחבקני. והכל סוד של חכמה היא. בוא וראה בראשונה כאשר ירדו למצרים כך אמר. בשביל להתדבק עם האמונה[נט] וקרא לה אחותי. בשביל שלא יטעו באותן מדרגות החיצונות. אף כאן אחותי. בשביל שלא יסור מן האמונה כראוי. שהרי אבימלך וכל אותן יושבי הארץ היו הולכים אחר עבודה זרה. והוא נדבק עם האמונה. ולפיכך נכנס שמה ואמר אחותי היא. מה אחות אינה נפרדת מן האח לעולם. אף כאן כך. שהרי אשה יכולה להתפרד. אבל אחות אינה נפרדת. שהרי שני אחים אין יכולים להפרד לעולם ולעלמי עולמים. ולפיכך אמר אברהם אחותי היא. שהרי כלם היו להוטים אחר האורות של כוכבים ומזלות ועבדו להם. ואברהם נדבק עם האמונה ואמר אחותי היא. שלא יפרד לעולם. וסימנך (ויקרא כ"א) ולאחותו הבתולה. הנאמר לכהן. הוא המקום שאברהם שורה בו[ס].. ולפיכך נדבק אברהם בהאמונה כאשר ירד למצרים וכאשר הלך לארץ פלשתים. משל לאדם הרוצה לרדת תוך בור עמוק. ומפחד שלא יוכל לעלות מתוך הבור. מה עושה. קושר קשר של חבל למעלה מן הבור. ואומר כיון שקשרתי קשר זה. מכאן ולהלאה אכניס שמה. כך אברהם בזמן שבקש לירד למצרים. טרם שנכנס שמה קשר הקשר של האמונה בתחלה להתחזק בו. ואחר כך ירד. אף כך עשה כשנכנס לארץ פלשתים:

 

זוהר דף קיא ע"ב

ויבא אלהים אל אבימלך וגו'. וכי הקב"ה בא אצל הרשעים. כמו שכתוב ויבא אלהים אל לבן. ויבא אלהים אל בלעם. אלא אותו ממונה השליח שנתמנה עליהם היה. לפי שכלם כאשר עושים השליחות. נוטלים השם הזה. ומצד הדין הם באים. ולכך ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. (ויקרא ח ע"א) ר' אחא אמר במה שכתוב ויבא אלהים אל אבימלך. מפני מה באומות העולם ויבא אלהים. ולישראל לא. אלא כך למדנו. אלהים שכתוב כאן. זה כח השר הממונה עליו היה. וזה הוא הסוד של אלהים אחרים. כדמיון זה וביא אלהים אל לבן. ויבא אלהים אל בלעם. זה הכח הממונה עליהם היה. אף כאן ויאמר אליו האלהים בחלום. כך הוא בודאי. גם אנכי ידעתי. גם למה כתוב כאן. אלא לרבות הוא בא. שאע"פ שלמעלה ממני יודע. גם אנכי ידעתי. ואחשך גם אנכי. גם לרבות. אותך מחטו לי. מחטו חסר אל"ף כתוב. ומפני מה אמר לי. הלא החטא אינו נגד השר. אלא כך למדנו. בחטאי העם שלמטה נעשה פגם למעלה. בעבור חטאי העם שלמטה מעבירים להשר שלהם למעלה מן ממשלתו. זש"כ ואחשוך גם אנכי אותך. שאע"פ שבמקום גבוה ממני תולה הדבר. אחשך גם אנכי. גם לרבות לטובת עצמו. מחטו לי. כדי שלא יהי' נמצא בי כמו מחט הנעוץ בבשר. שלא תגרום לי אתה בחטאך להעביר אותי מן ממשלתי ויקוצו בי. כד"א (ויקרא כ') ואקץ בם. שלא תדקר אותי במחטך כקוצים הנעוצים בבשר.. ויש לך לדעת כי שם הקב"ה (ישעי' נ"ו) רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו. והוא בלבדו מלך על כל מה שנמצא. בין למעלה בין למטה. והיכל הקדוש שלו באמצע הוכן. וסביבו יש שבעים כתרים. ומהם נשפעים ע' שרים. ונתמנו על ע' אומות העולם. להיות כל אחד ואחד שולט על עמו ועל ארצו. והקב"ה נתן לישראל בלבדם סוד שמו הקדוש[סא] והוא שולט על ישראל וירושלים. זש"כ (דניאל ט') כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ואין לעם אחר חלק בהקב"ה. שכתוב (דברים לב") כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.. ועם ישראל בחטאיהם עושים פגם למעלה. ומה הוא. כמש"כ (ישעי' נ') ובפשעכם שלחה אמכם:

 

זוהר ויצא קנט ע"ב

וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. א"ר שמעון פקידה אין היא מן המזל.  ואם תשאל הרי בנים במזל תולה ולא למטה[סב] אבל כאן בשרה לא היה תולה במזל. אלא וה' כתיב. הכל ביחד[סג] אם כן למה כתוב פקידה[סד] אלא ודאי שזכירה היתה בתחלה. ונמסר מפתח הזה למטה[סה] כמו שכתוב ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת. ואחר כך כיון שכבר נזכרה בסוד עיון. נאמר אחרי כן בסוד בחינת נוקבא פקידה. להיות כולל הכל ביחד. (דף קטו ע"א) ולמדנו פקד את שרה. פקידה לנקבה. זכירה לזכור. ולפיכך וה' פקד את שרה כאשר אמר. שכתוב שוב אשוב אליך כעת חיה וגו'. מכאן נשמע שכתוב ויאמר שוב אשוב אליך. ויאמר סתם. שהוא בעצמו היה ולא שליח אחר. ויעש ה' לשרה כאשר דבר. כיון שאמר וה' פקד את שרה. מהו ויעש ה' לשרה. אלא כך למדנו. שפיר מעשיו של הקב"ה נשפעים מן הנהר ההוא שנמשך ויוצא מעדן. והוא נקרא מזל[סו] כי כל ברכות טובות וגשמי ברכה נוזלים ממנו. ומשם יוצאות נשמות הצדיקים. שכתוב להשקות את הגן. שהוא מזיל ומשקה מלמעלה למטה בתוך הגן[סז] ובנים בזה המזל תולים ולא במקום אחר. וע"כ כתוב וה' פקד את שרה. פקידה בלבד. ויעש ה' לשרה. עשיה היא יותר עליונה ממדרגה זו[סח] כמו שנתבאר שזה תולה בזמל. וע"כ כתוב כאן פקידה. וכאן עשיה. ולפיכך כתוב ה' וה'[סט] והכל אחד:

 

זוהר דף קיז ע"ב

אמר ר' יהודה בוא וראה כאשר נפקדה שרה ממדרגה הזאת. לא פקד אותה אלא בסוד הוא"ו. שכתוב וה' פקד את שרה וגו'[ע] לפי שהכל בסוד הוא"ו הוא. ובזה נכלל הכל. ובו נתגלה הכל. לפי שכל דבר שהוא נעלם. הוא מביא להתגלות כל הנעלם. ואין ביכולת למי שהוא בהתגלות לגלות מה שהוא נעלם[עא] .. ובוא וראה דסוד שלמדתי. בשעה שכנסת ישראל הגלתה ממקומה. אז האותיות של השם הקדוש כביכול נתפרדו. שנפרדה ה מן ו[עב] ולפי שנתפרדו מה כתוב (תהלים ל"ט) נאלמתי דומיה. לפי שנסתלק ו מן ה. וקול לא נמצא. אז הדבור נאלם[עג] ולפיכך היא שוכבת בעפר כל היום ההוא של ה"א. ואיזה הוא. זה אלף החמישי. ואע"פ שהקדימה בגלות קודם שנכנס אותו אלף החמישי סוד של ה"א[עד] וכאשר יבוא אלף הששי. שהוא סוד הוא"ו. אז ו יקים לה מהעפר.. ובכל ששים וששים של אלף הששי. תתגבר ה ותעלה במדרגות להתחזק. ובשש מאות שנה לאלף הששי יופתחו שערי החכמה למעלה. ומעיני החכמה למטה. ויכין עצמו העולם ליכנס באלף הז'. כאדם המכין עצמו ביום הששי אחר צהרים להכנסת שבת. כן גם בזה. וסימנך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעינות תהום רבה.. ואז יתראה הקשת בענן בגונים מאירים. כאשה המתקשטת לבעלה. שכתוב וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה בגונים מאירים כראוי. ואז יהי' לזכור ברית עולם. מהו ברית עולם. זו כנסת ישראל. ויתחבר ו בה ויקים לה מהעפר. כמש"כ ויזכר אלהים את בריתו. זו כנסת ישראל שהיא הברית. כמש"כ והיתה לאות ברית וגו'. כאשר יתעורר ו' אל ה אז אותות עליונים יתעוררו בעולם. ובני ראובן עתידים לעורר מלחמות בכל העולם. וכנסת ישראל יקים לה מהעפר ויזכירנה הקב"ה. ויהי' נמצא הקב"ה אצלה בהגלות כמספר ויו[עה] ו פעמים י עשיריות. י פעמים ו שנים. ואז תקים. ויופקד העולם לעשות נקמות. ומי שהוא שפל ירום.. א"ר יוסי כמה יש לנו להאריך תוך הגלות עד זמן ההוא. אבל הכל תלה לו הקב"ה הדבר אם יחזרו בתשובה[עו] אם יזכו ואם לא יזכו. כמו שאמרו בזה הכתוב שכתוב (ישעי' י' ס') אני ה' בעתה אחישנה. זכו אחישנה, לא זכו בעתה:

 

מאמר בר יוחאי בסוד קץ הגאולה משנת תר"ס עד ת"ש באלף הששי

זוהר דף קיט

רבי שמעון פתח ואמר וזכרתי את בריתי יעקוב מלא בוא"ו למה. אלא בשני אופנים הוא סוד של חכמה. אחד. שהוא סוד מדרגה של חכמה. מקום שורשו של יעקב[עז] ועוד שזה הכתוב על גלות ישראל נאמר. שכאשר יהיו בגלות. זמן ההוא שיפקדו. יפקדו בסוד והאו. שהוא באלף הששי. והפקידה בסוד הויו. ששה רגעים וחצי מועד[עח] ובזמן של ששים שנה לבריח הדלת באלף הששי[עט] יקים אלהי השמים פקידה לבת יעקב. ומזמן ההוא עד שיהי' לה זכירה שש שנים וחצי[פ] ומזמן ההוא עוד שש שנים אחרות [וחצי]. שהם שבעי"ם ושלש. [ושתים וחצי][פא] בשנת הששים ושש יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל[פב] וכוכב אחד שבצד מזרח יבלע ז' כוכבים מצד צפון[פג] ושלהבת אש שחורה תהי' תלויה ברקיע ששים יום. ומלחמות יתעוררו בעולם לצד צפון. ושני מלכים יפלו באלו המלחמות. ויתחברו כל העמים על בת יעקב לדחותה מן העולם. ועל זמן ההוא כתוב (ירמי' ל') עת צרה הוא ליעקב וממנה יושע. ואז יכלו הנפשות מהגוף ויוצרכו להתחדש[פד] וסימנך (בראשית מ"ו) כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש[פה] בשנת הע"ג כל מלכי העולם יתאספו לתוך עיר הגדולה של רומא. והקב"ה יעורר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מן העולם. מלבד המלכים שלא יבואו שמה. ויחזרו להתגר מלחמות אחרות. ומזמן ההוא מלך המשיח יעורר בכל העולם. ויתאספו עמו כמה עמים וכמה חיילות מכל קצוי ארץ. וכל בני ישראל יתאספו בכל אלה המקומות. עד שישתלמו אותן השנים למאה[פו] אז ו יתחבר בה. ואז (ישעי' ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו'. ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא לעורר יחד עם כל עמי העולם לבוא ירושלים. שכתוב (זכרי' י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה וגו'. וכתוב (תהלים ב') יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. וכתוב יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. אח"כ ו' הקטנה תתעורר להתחבר[פז] ולחדש הנשמות הישנות. כדי לחדש העולם. כמו שכתוב ישמח ה' במעשיו. וכתוב יהי כבוד ה' לעולם. להתחבר כראוי. ישמח ה' במעשיו. להשפיע לזה העולם. ולהיות כלם בריות חדשות. לחבר כל העולמות ביחד. אשריהם לכל אלה שישארו בעולם בסוף אלף הששי ליכנס בשבת[פח] שהרי אז הוא יום אחד להקב"ה בלבדו להזדווג כראוי. וללקט נשמות חדשות שיהיו בעולם עם אותן שנשארו בתחלה. שכתוב (ישעי' ד') והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם:

 

בענין תחיית המתים

זוהר ויקהל רכ ע"א

אמר רבי שמעון בזמן ההוא שיתעוררו מתי העולם. ויתיצבו בארץ הקדושה. יקומו מחנות מחנות כלם בארץ הגליל. לפי ששם עתיד מלך המשיח להתגלות. לפי שהוא חלקו של  יוסף. ושם נחרב תחלה. ושמם התחילו להגלות מכל שאר המקומות ולהתפזר בין העמים. כמו שכתוב (עמוס ו') ולא נחלו על שבר יוסף ולמה יקומו שם. לפי שהוא חלקו של זה שהושם בארון. שכתוב ויישם בארון במצרים. ואח"כ נקבר בארץ הקדושה. שכתוב (יהושע כ"ד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. וזה הוא שעמד בקיום הברית הקדוש יותר מכלם. ובזמן ההוא שיתעוררו מחנות מחנות. כלם ילכו אלו לחלק אבותם. ואלו לחלק אבותם. שכתוב (ויקרא כ"ה) ושבתם איש אל אחוזתו. ויכירו זה לזה. ועתיד הקב"ה להלביש לכל אחד ואחד בגדי צבעונים. ויבאו כלם וישבחו לרבונם בירושלים. ויתחברו שם המונים המונים. וירושלם תתמשך לכל הצדדים. יותר ממה שנתמשכה כשנקבצו שמה מהגלות. כאשר יתחברו וישבחו לרבונם. הקב"ה ישמח עמהם. זש"כ (ירמי' ל"א) ובאו ורננו במרום ציון. ואח"כ ונהרו אל טוב ה' וגו'. כל אחד ואחד לחלקו ולחלק אבותיו. ונחלת ישראל תגיע עד העיר רומא. ושם ילמדו תורה. והרי נתבאר:

 

זוהר דף קיח ע"א

ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו וגו'. א"ר שמעון בוא וראה אף על פי שאברהם כתוב בו ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. וכל מסעיו היו לדרום ונקשר בו[פט] לא נתעלה למקומו כראוי עד שנולד יצחק. כיון שנולד יצחק נתעלה למקומו. והוא נשתתף עמו ונתקשרו זה בזה[צ] לפיכך אברהם קרא אותו בשם יצחק ולא אחר. כדי לחבר מים באש[צא] שכתוב ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק. מהו הנולד לו. אש ממים. (דף קג ע"ב) ובוא וראה יצחק לשון שמחה וחדוה. שנחלף מים באש ואש במים. וע"כ נקרא כך. ולפיכך הקב"ה קרא אותו כך טרם שיצא לעולם בשם הזה. והודיע זה לאברהם. כמש"כ ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק. ובוא וראה בהנולדים האחרים הניח הקב"ה לקרוא להם שמות. ואפילו נשים קראו לבניהן שמות. אבל כאן לא הניח הקב"ה לאמו לקרוא לו שם. אלא לאברהם. שכתוב וקראת את שמו יצחק. אתה  ולא אחר. כדי להחליף מים באש. ואש במים. להכליל אותו בצדו[צב]:

 

זוהר בראשית י ע"ב

ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול וגו'. א"ר שמעון כל המשמח עצמו באותן המועדים. ואינו נותן חלק להקב"ה. זה הרע עין שונא השטן אותו. ומקטרג עליו ומסלקהו מן העולם. והרבה צרות על צרות מסבב לו. חלקו של הקב"ה הוא לשמח לעניים כפי מה שיכול לעשות.. מי לנו בעולם גדול מאברהם. שעשה טובות לכל הבריות. וביום שעשה משתה מה כתוב. ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. עשה אברהם משתה וקרא לכל גדולי הדור לסעודה ההיא. ולמדנו שבכל סעודה של שמחה מקטרג ההוא הולך ורואה. אם איש ההוא הקדים טובה לעינים. ובאם נמצא שם עינים בבית. נפרד מקטרג ההוא מן הבית ואינו נכנס שמה. ואם לא. נכנס לשם ורואה ערבוב השמחה בלי עניים. ובלתי טובה שהקדים לעניים. עולה למעלה ומקטרג עליו. אברהם כיון שהזמין לגדולי הדור. ירד המקטרג יעמד על הפתח כדמיון עני. ולא היה מי שישגיח בו. אברהם היה משמש לאותן המלכים והשירם. שרה הניקה בנים לכלם. כי לא היו מאמינים שהיא ילדה. אלא אמרו אסופי הוא. ומן השוק הביאו הילד הזה. לפיכך הביאו ילדיהן עמהן. ושרה לקחה אותם והניקה אותם לפניהם. זש"כ מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה. בנים ודאי. וכאשר מקטרג ההוא עמד על הפתח. אמרה שרה צחוק עשה לי אלהים. מיד עלה מקטרג ההוא לפני הקב"ה ואמר לו. רבון העולם. אתה אמרת אברהם אוהבי. עשה סעודה  ולא נתן לי כלום ולא לעניים. ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת. ועוד אמרה שרה שצחקת בה. א"ל הקב"ה מי בעולם כאברהם. ולא זז משם עד שבלבל כל שמחה ההיא.  ופקד הקב"ה להקריב יצחק לקרבן. ונגזר על שרה שתמות בשביל צער בנה. כל צער ההיא גרם על שלא נתן כלום לעניים:

 

זוהר דף קיח ע"ב

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. א"ר חייא מיום שנולד יצחק. והיה ישמעאל בבית אברהם. לא נתעלה ישמעאל בשמו. במקום שהזהב מונח. הפסולת לא נזכר לפניו. ולפיכך כתוב בן הגר המצרית. גבר שאינו ראוי להזכר לפני יצחק. א"ר יצחק ותרא שרה. בעין של בזיון ראתה אותו שרה. שלא ראתה אותו בעין שהוא בנו של אברהם. אלא שהוא בן הגר המצרית. ולפיכך כתוב ותרא שרה. שרק שרה ראתה אותו בעין זו. ולא אברהם. שהרי באברהם לא כתוב בן הגר. אלא בנו. בוא וראה אח"כ מה כתוב. וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אדות בנו. ולא כתוב על אדות בן הגר המצרית. לפיכך כתוב ותרא שרה את בן הגר המצרית. ולא ראתה שהוא בנו של אברהם. רבי שמעון אמר זה הכתוב שבחה של שרה הוא. לפי שראתה אותו מצחק לעבודה זרה. אמרה ודאי אין זה הבן בנו של אברהם. שיעשה מעשיו של אברהם. אלא בן הגר המצרית. הוא חוזר לחלק של אמו. לפיכך ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה. כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. וכי תעלה על דעתך ששרה היתה מקנא לה או לבנה. אם כן לא הי' מסכים הקב"ה עמה. שכתוב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אלא לפי שראתה אותו מצחק בע"ז. ואמו למדה לו משפטי ע"ז. לפיכך אמרה שרה כי לא יירש בן האמה הזאת וגו'. אני ידעתי שלא יירש לעולם חלק בהאמונה. ולא יהיה לו עם בני חלק. לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ולפיכך הסכים עמה הקב"ה. והקב"ה רצה להפריש בלבדו זרע הקדוש כראוי. כי בשביל זה ברא העולם. שהרי ישראל עלה ברצון הקב"ה עד שלא נברא העולם. ולפיכך יצא אברהם לעולם. והעולם נתקיים בשבילו. ואברהם ויצחק עמדו ולא נתישבו במקומם. עד שיצא יעקב לעולם. כיון שיצא יעקב לעולם נתקיימו אברהם ויצחק. ונתקיים כל העולם. ומשם יצא עם הקדוש לעולם. ונתקיים הכל כדמיון שנמצא בהקדושה של מעלה כראוי[צג] ולפיכך א"ל הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ולא בישמעאל:

 

זוהר דף קיח ע"ב

ותלך ותתע במדבר באר שבע. כתוב כאן ותתע. וכתוב שם (ירמי' י') הבל המה מעשה תעתועים[צד] והקב"ה בשביל אברהם לא עזב אותה ואת בנה. בוא וראה בראשונה כשברחה מלפני שרה. מה כתוב. כי שמע ה' אל עניך. ואחרי שטעתה אחרי ע"ז. אע"פ שכתוב ותשא את קולה ותבך. מה כתוב כי שמע אלהים אל קול הנער. ולא כתוב כי שמע אלהים את קולך. באשר הוא שם. הרי ביארו שלא הי' עוד בן עונשין אצל בית דין שלמעלה. שהרי בית דין שלמטה מענישים מן י"ג שנה ומעלה. ובית דין שלמעלה מעשרים שנה ומעלה. ואע"פ שרשע היה. אין בן עונשין הוא וזה נתבאר. וזהו שכתבו באשר הוא שם. א"ר אלעזר אם כן מי שנסתלק מן העולם טרם שהגיעו ימיו לעשרים שנה. מאיזה מקום נענש. לפיש הרי מן י"ג שנ הולמטה אין הוא בן עונשין. אלא בחטאים של אביו יוכל להענש. אבל מן י"ג שנה ומעלה מהו העונש. א"ל הקב"ה חס עליו שימות זכאי. ונותן לו שכר טוב בעולם הבא. ולא שימות חייב שיהי' נענש לעולם הב.א וזה נתבאר -:

 

זוהר דף קיט ע"ב

ויהי אחרי הדברים האלה וגו'. א"ר שמעון הרי למדנו ויהי בימי. על צער נאמר. ויהי. אע"פ שלא כתוב בימי. מעט צער יש בו. ויהי אחר. אחר מדרגה התחתונה מכל מדרגות עליונות. ומה היא. דברים. ככתוב (שמות ד') לא איש דברים אנכי[צה] ומי זה היה אחר מדרגה הזו. והאלהים נסה את אברהם. שבא השטן לקטרג לפני הקב"ה על אברהם. שאין הדבר בשלמות כראוי עד שיעשה דין ביצחק. כי השטן שהוא היצר הרע אחר הדברים הוא. ובא לקטרג. כאן יש להבין. שכתוב והאלהים נסה את אברהם. את יצחק צריך לומר. שהרי יצחק בן שלשים שובע שנים היה. והרי אביו אין בן עונשין שלו היה. שאילו אמר יצחק אינני רוצה. לא היה אביו נענש עליו. ומפני מה כתוב והאלהים נסה את אברהם. ולא כתוב נסה את יצחק. אלא את אברהם ודאי. שבקש להכליל אותו בדין. שהרי אברהם לא הי' בו דין כלל מקודם לזה. ועתה נכלל מים באש. ואברהם לא היה בשלמות עד עתה. שנכלל מים באש ואש במים[צו] ולפיכך כתוב והאלהים נסה את אברהם. ולא כתוב את יצחק. שהזמין בזה לאברהם להתכלל בדין. וכאשר עשה זאת נכנס אש במים. ונשתלם זה עם זה. ובוא וראה סוד הדבר. אע"פ שאמרנו הטעם שכתוב אברהם ולא יצחק. אבל יצחק גם כן נכלל בכתוב הזה. סוד הדבר שכתוב והאלהים נסה את אברהם. נסה לאברהם לא כתוב. אלא את אברהם. את דוקא וזה יצחק. שהרי בשעה ההיא הי' שורה בגבורה שלמטה. כיון שנעקד ונזדמן לעשות בו דין על ידי אברהם כראוי. אז נתעטר במקומו עם אברהם. ונעשה התכללות אש במים ונתעלו למעלה. שאז נמצאה מחלוקת כראוי. מים באש. מי ראה אב רחמן שנעשה אכזרי. אלא בשביל שיהיה נמצא מחלוקת של מים באש. ולהתעטר כך בשורשם[צז] עד שבא יעקב ונתתקן הכל כראוי. ונעשו שלשה אבות בשלמות. ונתתקנו עליונים ותחתונים:

 

זוהר דף קמ ע"א

והאלהים נסה את אברהם. א"ר יהודה מהו נסה. הרמת נס. כמש"כ (ישעי' ס"ב) הרימו נס. שאו נס. הרים דגל שלו בכל העולם. שהרי על ידי זה הרים הקב"ה דגלו של אברהם בעיני כל. זש"כ נסה את אברהם. כי בשביל להרים דגל הצדיקים הקב"ה מנסה אותם. להרים ראשם בכל העולם:

 

זוהר דף קיט ע"ב

ויאמר קח נא את בנך וגו'. א"ר שמעון וכי איך יכל אברהם שהי' זקן לקחת אותו. אפשר תאמר לפי שיצחק לא יצא מרשותו כלל. כן הדבר. אבל יתכן ככתוב (במדבר כ') קח את אהרן ואת אלעזר בנו. והיינו להמשיכם בדברים. ולהנהיגם לרצונו של הקב"ה. אף כאן קח בדברים. את בנך את יחידך אשר אהבת. הרי ביארו זאת. ולך לך אל ארץ המוריה וגו'. כמש"כ (שיר השירים ד') אלך לי אל הר המור[צח] לעשות התקון במקום הראוי:

 

זוהר דף קכ ע"א

ביום השלישי ויש"א אברה"ם א"ת עיניו וירא את המקום מרחוק[צט] ביום השלישי הרי ביארו זאת. מה הטעם שכתוב ביום השלישי וירא את המקום מרחוק. אלא לפי שכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע. וזה הוא יעקב שיצא ממנו. וזה המכיון של ביום השלישי[ק] וירא את המקום מרחוק. כמ"ש (ירמי' ל"א) מרחוק ה' נראה לי. וירא את המקום. זה הוא יעקב. שכתוב בו ויקח מאבני המקום. הסתכל אברהם ביום השלישי היינו מדרגה השלישית. וראה את יעקב שעתיד לצאת ממנו. מרחוק. כמו שאמרנו מרחוק ולא לזמן קרוב. א"ל ר' אלעזר מה זה שבח לאברהם. שהסתכל וראה שעתיד לצאת ממנו יעקב. שהרי כשהלך לעקוד את יצחק. אין זה שבח כל כך לאברהם. א"ל ודאי שראה את יעקב. שהרי עוד מקודם לזה ידע אברהם החכמה והסתכל ביום השלישי היינו מדרגה השלישית שתעשה השלמות[קא] ואז ראה את יעקב. שכתוב וירא את המקום. אבל עתה עמד לו הדבר מרחוק. לפי שהלך לעקוד את יצחק. ולא רצה להרהר אחרי הקב"ה -:

 

זוהר דף קכ ע"א

ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים. רמז כאן שאע"פ שבא לראיה ההיא וראה את יעקב. אמר אברהם ודאי שהקב"ה יודע באופן אחר הראוי שיולד. מיד ויבן שם אברהם את המזבח וגו'. מה כתוב למעלה. ויאמר יצחק אל אברהם אביו  ויאמר אבי. הרי ביארו. אבל מה הטעם שלא השיב לו כלום. אלא לפי שהרי נסתלק מן רחמי האב על הבן. ולפיכך כתבו הנני בני[קב] הנני שנסתלק הרחמים ונהפך לדין:

 

זוהר דף קכ ע"א

ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה. אל כתבו ויאמר אביו. שהרי לא עמד עליו כאב. אלא בעל מחלוקת היה לו. אלהים יראה לו השה. יראה לנו צריך לומר. מה יראה לו. אלא כך א"ל. אלהים יראה לו לעצמו שה כאשר יהי' נצרך. אבל עתה בני לעולה ולא שה. מיד וילכו שניהם יחדו[קג]:

 

זוהר דף קכ ע"א

וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו. ר' שמעון פתח ואמר (ישעי' ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. הן אראלם. אלו מלאכים העליונים. צעקו בשעה ההיא. ובקשו לעמד על דבר ההיא שכתוב ויוצא אותו החוצה[קד] לפיכך צעקו חוצה. מלאכי שלום. אלה הם מלאכים אחרים. שהיו עתידים ללכת לפני יעקב. ובשביל יעקב הבטיחם הקב"ה שלום. שכתוב (בראשית ל"ב) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. ואלה נקראים מלאכי שלום כלם בכו כשראו לו לאברהם שעקד את יצחק. ונזעזעו עליונים ותחתונים. וכלם על יצחק:

 

זוהר דף קכ ע"א

ויקרא אליו מלאך ה' מןה שמים ויאמר אברהם אברהם. יש טעם מספיק ביניהם. שאין אברהם אחרון כמו הראשון. האחרון בשלמות. והראשון אינו בשלמות[קה].. ר' חייא אמר אברהם אברהם. כדי לעוררו ברוח אחר במעשה אחר בלב אחר. ר' יהודה אמר נתברר יצחק ונתעלה ברצון לפני הב"ה. כריח של קטרת הסמים. שמקריבים הכהנים לפניו ב' פעמים ביום. ונשתלם הקרבן. שהרי צער הי' לאברהם בשעה שנאמר לו. אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. כי חשב שקרבנו לא נשתלם. ולחנם עשה וסדר הכל ובנה מזבח: מיד

 

זוהר דף קכ ע"ב

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וגו'. הרי למדנו שזה האיל נברא בין השמשות. ובן שנתו היה. כמש"כ כבש אחד בן שנתו לעולה. וכך צריך להיות. וא"כ איך אמרו שבין השמשות נברא. ועוד הרי יצחק לא הי' עדיין בעולם[קו] אלא שנפקד אז זה הכח להזמין איל בשעה שיצטרך לו לאברהם. כמו בכל שאר הדברים שנבראו בין השמשות. היינו שנתמנה זה הכח להזמין דבר ההוא בשעה שיהי' נצרך לו. כן גם איל הזה שנקרב תחת יצחק. פתח ואמר כתוב (ישעי' ס"ג) בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם וגו'[קז].. הושיעם. והרי הוא עמהם באותה הצרה. ועתה אמרת הושיעם אלא מושיעם לא כתוב. רק הושיעם מקודם לזה. במה שהוא עתיד בצרה ההוא לסבל עמהם. ובוא וראה בכל זמן שישראל הם בגלות. השכינה עמהם בגלות. והרי ביארו במה שכתוב (דברים ל') ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך וגו'[קח] ובשביל שהשכינה עמהם. הקב"ה זוכר אותם להטיבם ולהוציאם מן הגלות. שכתוב (שמות ו') ואזכר את בריתי. בתחלה. ואח"כ ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי.. ועתיד הקדוש ברוך הוא להכריז כל העולם ולהשמיע קול שיאמר (ישעי' ס"ג) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:


 

[א] זו ספירה האחרונה מעשר הספירות הקדושות שנקראת מלכות שורש השכינה הקדושה והיא בחי' פתח להשיג על ידה שאר הספירות:

[ב] פי שקודם המילה לא היתה בשלמות הראוי ההזדווגות של ספירת מלכות שהיא בחי' נוקבא עם הספירות העליונות שהן בחי' דוכרא:

[ג] קודם המילה בא אליו רק ענין קול בלבד שלא בהתגלות ע"י שמעית דיבור אלא בהשגה שכלית, ואחר שנימול גרם הזדווגות בשלמות הראוי ספירת התפארת שהיא בחי' קול עם ספירת מלכות שהיא בחי' דיבור ובא הקול לאברהם בהתגלות ע"י שמיעת דיבור, ומפרש וירא אליו ה' שספירות העליונות נתבראו ונתגלו באורות שלהן על ספירת מלכות בשלמות הראוי:

[ד] היינו שספירות העליונות נתיחדו ונזדווגו בשלמות הראוי עם ספירת מלכות:

[ה] הנה מדת החסד נקרא יום ומדת הדין נקראת לילה, ומדרגת אברהם היתה מדת החסד, וזהו כחם היום, שע"י המילה גרם שיהי'  חם היום, היינו שיהי' נשפע מעולמות העליונים הרבה אורות חסדים למדת החסד שהיא מדרגת אברהם:

[ו] עתה יפרש כחם היום רמז שע"י קיום מצות מילה גרם השתוקקות במדת היום להזדווג עם מדת הלילה שיאיר החשך מן האור הנשפע בו:

[ז] פי' שהשגתו ברוח הקודש ובנבואה היתה סתומה:

[ח] ספירת היסוד היא המחברת בהשתוקקות ספירות העליונות עם ספירת המלכות והיא נקראת בשם צדיק, והשתוקקות הזאת נעשית ע"י קיום המצות בכלל ובמצות מילה בפרט:

[ט] פי' שראה שהג' מדרגות חסד גבורה תפארת שהן שורש אברהם יצחק ויעקב ושורש הג' מלאכים מיכאל גבריאל רפאל הן מזדווגות עם מדת המלכות להשפיע לה שפע אורות שלהן להיות לה יניקה ומזון מהן להשפיע שפע לעולם הזה.

[י] פי' כסא היינו שיוכל להיות בבחינת מרכבה לאורות האלה:

[יא] שעל פי המסורה הוא קודש:

[יב] ג' גוונים מרמזים על הג' מדות חסד דין ורחמים שהעולם מתנהג על ידם:

[יג] פי' של העצה היינו אם ימול ע"י עצמו או ע"י שליח, כיון שיש סכנה יותר ע"י עצמו מע"י שליח, לכן הי' מסופק אם שייך אצלו הדין שמצוה בו יותר מבשלוחו, וגם שהי' לו ספק אם ע"י שליח מן הדרש על הפסוק המול ימול שהמוהל צריך להיות בעצמו נימול ולא ערל ואז הרי כלם היו ערלים וממרא נתן לו עצה שיבטח בהקב"ה וימול עצמו ע"י עצמו:

[יד] היינו ד' מלאכים האלה:

[טו] פי' להראות גדול כח מצות מילה שעי"ז נזדווגים אורות העליונים עם מדת מלכות להשפיע בה השפע הנצרכת להנהגת עולם הזה ע"י השכינה שנקראת רזא דמהימנותא:

[טז] שע"י מצות מילה נתעלה אברהם להשיג ספירת היסוד שנקראת ברית המשפיע כל ההשפעות דלעילא באהל שהיא ספירת מלכות:

[יז] היינו מדת החסד שורש קדושת אברהם, והשיג ע"י מצות מילה איך שגרם בזה השפעת חסדים מן מדת החסד אל ספירת היסוד להשפיע החסדים במלכות, וחום רמז לתשוקת המשפיע, ולהיפך מניעת ההשפעה נקראת קרישה, נמצא לפי פירש זה שהרמז של והוא יושב פתח האהל כחם היום מוסב על שתי הספירות יסוד וחסד:

[יח] זהו כמו דבר אחר שמפרש הרמז באופן אחר, והיינו שפתח האהל מרמז על מלכות שנקראת צד"ק, וכחם היום מרמז על יסוד שנקרא צדי"ק, וגם נקרא מדרגת ההתחברות כי הוא המחבר ספירת מלכות בחי' נוקבא עם ספירות העליונות שהן בחי' דוכרא וזה נקרא סוד האמונה, וע"י מצות מילה נתעלה אברהם להשיג ספירת צד"ק וצדי"ק מלכות ויסוד, וכן כל הנימול זוכה ליכנס בשתי קדושות האלה:

[יט] ג' גוונים הלאה מרמזים על הג' מדות חסד דין ורחמים שהן הנהגת עולם הזה:

[כ] שהוא קודש על פי המסורה והוא השם של השכינה הקדושה:

[כא] פי' בלבוש של אויר:

[כב] מים רמז למדת החסד מדרגת אברהם:

[כג] פי' להתחזק במדת החסד ששורין בה רק חסדים:

[כד] פי' שאם הי' טמא טומאה חמורה ולא הי' ראוי לטבילה מיד:

[כה] פי' מצד מדת החסד כי אין להם עבודה של בחירה נגד יצר הרע, ולכן מזונם נקרא נהמא דכסופא:

[כו] היינו השכינה הקדושה:

[כז] שקורין ישראל בר"ה הפרשה וה' פקד את שרה כדי להזכיר זכות עקדת יצחק:

[כח] פי' שרה שמעה דברי השכינה הנקראת פתח האהל בשורת הבן ע"י המלאך מיכאל שהי' אז מרכבה להשכינה:

[כט] היינו ספירה האחרונה שנקראת מלכות:

[ל] פי' שבספירת מלכות נראין כל שאר ספירות עליונות החונים עליה להזדווג עמה ולהשפיע בה שפע:

[לא] היינו כח הטומאה חלקו של נחש הקדמוני:

[לב] פי' שהי' בכחו להמשיך מלמעלה הנשמה הקדושה של נשמת יצחק:

[לג] יתכן לפרש שהמספר מאה ותשעים היינו ק"ץ, והרמז שהגיע זמן תולדות יצחק בעבור הקץ של גלות מצרים כי הקב"ה חשב את הקץ שימנה מעת תולדות יצחק כידוע:

[לד] היינו שפרסה נדה, לכן יפרש הכתוב שעד זמן ההיא חדל כבר להיות לשרה אורח כנשים ועתה נעשה שינוי אצלה:

[לה] כי המלאכים ניזונים למעלה מכח מדת החסד שורשו של אברהם כנזכר לעיל:

[לו] פי' עושה מלשון תקון קנין וכניסה ואסיפה והיינו עשיית התחברות חדשה, וצדקה רמז על ספירת תפארת עץ החיים שבה מאיר השם הוי"ה ב"ה, ומשפט רמז על ספירת מלכות שנקראת צד"ק, או על השכינה הקדושה, ו שם מאיר השם אדנ"י, וע"י שמירת דרך ה', ובפרט ע"י נתינת צדקה לעני, גורם עשיה והתחברות למעלה צדקה עם משפט, תפארת עם מלכות, והיינו יחוד קוב"ה ושכינתיה, הוי"ה ואדנ"י:

[לז] פי' שגורם יחוד קוב"ה ושכינתיה השם הוי"ה עם השם אדנ"י, היינו עשיית שם הקדוש:

[לח] היינו מלכו"ת בחי' מקבל דלית לה מגרמה כלום אלא מה שמשפיעים בה שאר הספירות, כמו הלבנה שאין לה אורה רק מן השמש, ומקורה השם אדנ"י:

[לט] היינו ספירת תפאר"ת שנקרא עץ חיים כח המשפיע, ומקורה השם הוי"ה ב"ה, וע"י מצות צדקה נעשה יחוד ב' השמות שנקרא יחוד קוב"ה ושכינתיה, וזהו ענין שלמות השם הקדוש, כי בלתי זה היחוד אין השם הקדוש בשלמות:

[מ] פי' ... לומר שהאדם גורם תקון בהאלהות, אבל ענין התקון היינו לצורך הנהגת העולם והמשכת השפע, וע"ז נאמר תנו עוז לאלהים, ועל חלילה לחשוב כן על עצמיות האלהות:

[מא] כי רצון הקב"ה הוא רק להטיב ולא להרע, וע"כ התגברות מדת הדין להרע היא ירידה ברצון הבורא ית':

[מב] לקטרג על העולם כאשר יבא השטן משוט בארץ:

[מג] עתה רוצה לפרש עשו כלה בדרך אופן הצווי, ותבא העי"ן בניקוד חט"ף קמ"ץ, לכן מקשה דכיון שהקב"ה דבר עם אברהם לא יתכן הצווי להמלאכים:

[מד] לפי"ז יפורש כפירש"י, ותבא העי"ן בניקוד קמ"ץ כמו שהוא בחומשים שלנו:

[מה] היינו שבקש אברהם אולי נמצאים בהם בעלי תשובה, ורצה לעורר רחמים ולהמתיק הדינים בעולם ששם הוא המתקת הדינים והיינו עולם היבנה שיש בו חמשים שערי בינה, וזה העולם נקרא תחלת ההשגה מעילא לתתא עד עשרה היינו עולם המלכות ספירה האחרונה:

[מו] כאמרם ז"ל עה"פ דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה שנמצא אז גם ליחיד, ועפ"י דברי ר' יצחק הרי זה רמז לדורות:

[מז] זה פלא, ואפרש בקיצור לפענ"ד בדרך אפשר, כי אברהם שליוה את המלאכים כדרכו לעשות עם אורחים האציל בזה עליהם מן האור מקיף שלו, כידוע בסוד לויה, ולוט כיון שנתגדל בבית אברהם הי' מכיר זאת, ושה"י:

[מח] היינו רות המואביה:

[מט] פי' הלא מלאך המשחית שלח את לוט מסדום והוא נשאר שם להשחית ולהפוך:

[נ] קשי' ליה הלשון רבים הערים אשר ישב בהן כי הי' צ"ל העיר אשר ישב בה:

[נא] ובה יתורץ אשר ישב בהן לוט היינו שבזכותו נתקיים היושב בהן:

[נב] פי' להולד מן הערוה של אב ובתו:

[נג] היינו שנח התרחק מן הקדושה ונתקרב להסטרא אחרא כנזכר לעיל, וכן לוט, וזה היה סיבה מן השמים להוציא מן הקליפות נשמות הקדושות כידוע:

[נד] כי מהבכירה יצאה רות אם המלך דוד ושלמה, והיינו ג"כ נשמת המשיח, ומהצעירה יצאה רק נעמה אשת רחבעם, והיא רק כמו שאר הנשים של מלכי בית דוד:

[נה] היינו במדת החסד בחינת הימין:

[נו] מה שם אחותו מוסב על השכינה הקדושה אף כאן כן, כי שורש קדושת אברהם שהיא מדת החסד בחינת הימין ושורש השכינה הקדושה שניהם ממקום קדושה אחת נובעין, והיינו מן ספירת חכמה עולם האצילות שנקרא אבא:

[נז] היינו ספירת חכמה עולם האצילות שנקרא אבא:

[נח] כי עולם האצילות הוא סתום וגבוה מהשגתנו, כנזכר לעיל שספירת בינה הנקרא עולם הבריאה היא ראשית השגתנו:

[נט] היינו השכינה הקדושה:

[ס] כי גם הכהן שרשו הוא מדת החסד כמו באברהם:

[סא] סוד שמו הקדוש היינו השכינה הקדושה שעליה נאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד:

[סב] פי' ולא בכח הטבע בלבד:

[סג] כי כ"מ שכתוב וה' היינו הוא ובית דינו, כלומר כל המדות הקדושות:

[סד] כי הלא פקידה מרמז רק על מדת מלכות עלמא דנוקבא:

[סה] והפקידה היינו מסירת המפתח להוציא מכח אל הפועל הזכירה שהיתה מקודם בספירות העליונות שהן בחינת דוכרא:

[סו] היינו ספירת היסוד שנקרא מז"ל כי הוא הצינור שעל ידו נוזל השפע מעולמות העליונים לספירת מלכות לצורך הנהגת זה העולם:

[סז] בתוך הגן פי' בתוך ספירת המלכות:

[סח] ועפי"ז יפורש פקידה בספירת מלכות והעשיה בספירת יסוד הנקרא מז"ל, והוא העושה, כי הוא המביא את השפע לידי התגלות:

[סט] בזה יתורץ שהי' די לכתוב ויעש לשרה כאשר דבר, אלא שכפלה שם יען כי השם הראשון הוא בספירת מלכות והשם השני הוא בספרית יסוד, וכלא חד, היינו שנתאחדו שניהם ונגמר הדבר:

[ע] רזא דוא"ו היינו מדת היסוד המביא כל מיני השפעות לידי התגלות בספירת מלכות:

[עא] פי' שספירת מלכות בהתגלות אין ביכולתה להוציא השפע הנעלמה בספירות העליונות כי אם ע"י ספירת היסוד:

[עב] פי' שאין ספירות העליונות מתיחדות עם ספירת המלכות כראוי:

[עג] דבור היינו ספירת מלכות וקול היינו ספירת תפארת שהיא ספירת המרכז בין שאר ספירות העליונות כמבואר בספרי הקבלה:

[עד] רזא דה"א היינו ספירת הו"ד ספירה החמישית כנגד אלף החמישי, והו"ד נהפך לצירוף דו"ה שעל זה מרמז הפסוק נתנני שוממה כל היום דו"ה:

[עה] כצ"ל במילוי יו, ודורש אותיות המילוי באופן זה, ו פעמים י, י פעמים ו, וכך יש לפרש כוונתו, ו פעמים י היינו ששה פעמים עשר עשיריות העולה ת"ר, י פעמים ו היינו עשרה פעמים ששה העולה ס', והמכיון הוא באלף הששי, במאה הששית, ובעשיריות הששי שהוא שנת תר"ס באלף הששי:

[עו] ר' יוסי מתמה על אריכות הקץ ואומר שהכל תולה בתשובה ואם יזכו יהי' אחישנה:

[עז] שורש יעקב הוא ספירת תפארת שעליה מורה אות ו של השם הוי"ה ב"ה:

[עח] הנה בעזר הצור וישועתו אבאר בדרך אפשר זה המאמר שהוא סתום וחתום, ושה"י, ראשית נבין שאות ו יש לה ג' מילוים כזה, ואו ויו וו, לפי"ז נוכל להבין מעט דברי רשב"י בסוד קץ הפלאות לומר שמילוי ואו הוא שנתוסף או, זה רמז על אלף הששי שהוא נגד ספירת יסוד הנקרא גואל כידוע, והמילוי ויו הוא שנתוסף יו, זה רמז על שנה שמספרו הוא י' פעמים ו', והיינו מספר ס', ומה שאמר  ופקידה ברזא דויו שית רגעי ופלג עידן כך יש לפרשו, הנה ידוע שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה, וכיון שהתחלקות זמן היום הוא על ד' חלקים הנקראים יום שעות רגעים ודקים, והתחלקות מספרי החשבון הוא ג"כ על ד' חלקים שהם יחידיות עשיריות מאות ואלפים, לפי זה נמצא שאם נחלק היום שהוא אלף שנה על חלקי המאות ונקראים שעות יעלה לך עשר מאות שהן עשר שעות, ואם נחלק המאה על עשיריות, והיינו שנחלק השעה על עשרה חלקים שנקראם רגעים יעלה לך בהאלף שנים מאה רגעים כי י' פעמים י' הוא ק', ואם נחלק הרגע על עשר יחידיות שנקראים עשרה דקים יעלה לך בהאלף שנה אלף דקים כי י' פעמים ק' הוא אלף, נמצא לפי זה החשבון ששעה אחת מן האלף היא מאה שנה, ורגע אחד מן האלף הוא עשר שנים, ודקה אחת מן האלף היא שנה אחת, עתה יובן מה שאמר כאן רשב"י שית רגעי שהם ו' פעמים י', והיינו ס' שנה, ומה שאמר ופלג עידן, והיינו חצי מועד, כונתו שהחשבון של גמר הששים שנה יהי' נמנה בשנה שמספר שלה הוא מספר של חצי מועד, לפי חשבון השנים של בריאת העולם, והכונה כי מוע"ד בגימטריא ק"כ, וחצי מועד הוא מספר ס', והסימן הזה של חצימועד הוא לקוח מוסף דניאל שנשבע המלאך בחיי העולם כי קץ הפלאות הוא למועד מועדים וחצי, ויש לפרש הכונה שהגלות תוכל להאריך עד הזמן של הג' מועדים, ועוד עד הזמן של חצי מועד, וסתם מועדים היינו שלשה, שהם חג המצות חג השבעות וחג הסכות כנזכר בסוף ראה, שלש פעמים בשנה וגו' בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות, וחשבון שמות הג' מועדים מצו"ת שבעו"ת סכו"ת בגימטריא אלף וח' מאות, ומה שאמר עוד וחצי, יש לפרש הכונה על חצי מספר מוע"ד שהוא ס,' והיינו עד שאחר הח"י מאות שנה תגיע שנה שלפי חשבון שנות בריאת העולם יהי' לה המספר ס', ואז תהי' פקידה על הגאולה, וכיון שיש חלוקי דעות בזמן חורבן בית שני אם בשנת תתכ"ח או תתכ"ט או תת"ל לאלף הרביעי ואפשר שזמן החורבן נמשך נ' שנים, ואם נחשוב מזמן גמר החורבן שהוא שנת תת"ל נמצא שגמר ח"י מאות שנה הוא בשנת תר"ל לאלף הששי, והשנה של חצי מועד שהיא שנת ס' לחשבון בריאת העולם מגיע בשנת תר"ס לאלף הששי, וזה מכוון עם דברי רשב"י ודברי ר' יהודה לעיל שבשנת תר"ס לאלף הששי תהי' פקידה להגאולה, ועתה בימינו ניכר אמתת דבריהם, הפקידה נראית היטב שהתחיל הזמן של חבלי משיח לנפץ יד עם קודש בכל מקומות מושבותיהם ברדיפות של שפיכת דמים, תרתי משמע, וגם מלחמות גדולות מתחילות להתעורר בעולם, וי"ל שגם זאת נרמז בדניאל שם בהפסוק אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, ויפורש עפ"י הידוע שבריאת העולם היא על משך ז' אלפים שנה, ו' אלפים ימי מעשה ואלף הז' שבת, ולאחר שיעברו מאלף הששי תרס"ה שנה ישאר עוד מזמן קיום העולם אלף שלש מאות שלשים וחמשה שנים, וע"ז הזמן אמר אשרי המחכה ויגיע וגו', וכעת אנו רואים שהצרות של חבלי משיח מתגברות מאד בעתים הללו בכל שנה ושנה יותר ויותר ואין אנו מבינים על זה האשרי:

[עט] עתה ידבר בענין מילוי הג' של אות ו שהיא ו"ו, וזהו הרמז של עבורא דדשא, כי בריח הדלת מרמז על אות ו של אופן מילוי הג', כי בריח עץ של הדלת צורתו חתיכת עץ ארוכה ופשוטה עם כף בראש אחר, והיינו צרות ו, וכונתו לרמז על שנת הס' שאחר מאה ו הנרמזת בהמשל של עבורא דדשא, וזה מדוקדק היטב בדבריו שאמר לעוברא דדשא ולא אמר בעבורא דדשא כמו שאמר באלף שתיתאה, והיינו כי לעבורא כונתו לאחר עבורא דדשא, לאחר שיעבור הזמן של עבורא דדשא שהיא מאה ו, ועוד ירמז בזה להבין שאות ו שנמשלת לעבורא דדשא היא רמז על ספירת יסוד הנקראת גוא"ל, והיא תתחיל להתעורר פקידה להגאולה ביום ו זה אלף הששי, בשעה ו היינו אחר מאה הששית, וברגע ו היינו שנת ס' למספר בריאת העולם, ומסתמא גם בחודש ו שהוא חודש ניסן דשנת תר"ס באלף הששי, והיינו שאומר אח"כ שאחרי עבור עוד זמן של ב' ווי"ן שהוא ו' שנים עם ו' חדשים, והיינו אחר שנת תרס"ו אז תהיה התעוררות יתרה להגאולה בבחי' זכירה, ואחרי עבור עוד זמן של שית שנין אחרנין והיינו בהתחלת שנת הע"ג לפי גירסת שבעין ותלת, ולפי גירסת שבעין ותרין ופלגא היינו בניסן דשנת הע"ג אז תהי' התעוררות יותר גדולה להגאולה, ונראה שזו גירסא נכונה למען יהי' עוד ב' ווי"ן, שהן ו' שנים עם ו' חדשים, ולפי גירסא זו צריך לגרוס קודם ומההוא זמנא שית שנין אוחרנין ופלגא:

[פ] ענין הזכירה הוא כמבואר אח"כ שאז יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, אבל אין מבורר בדבריו אם התגלות הזאת תהי' מפורסמת בעולם או לא:

[פא] כאן יש ב' גירסאות, גירסא א', ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ואינון שבעין ותלת, גירסא ב', ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ופלגא ואינון שבעין ותרין ופלגא, וזה נתבאר לעיל, והתעוררות יתרה לגאולה של שנת הע"ג מזכיר לקמן במה שאומר בשבעין ותלת כל מלכי עלמא יתכנשון לגו קרתא רבתא דרומי ויכוללהיות שזהו העיר קאנסטאנטינאפאל שנקראת כן:

[פב] ארץ הגליל זו חלק ארץ ישראל הנקרא גליל, כי ארץ ישראל נחלקת על ג' חלקים, יהודה, עבר הירדן והגליל:

[פג] י"ל כונתו באלו הכוכבים שהם המלכים שילחמו אז, ומלך אחד ממזרח ינצח ז' מלכים מצפון העולם:

[פד] ירמז על הא דאיתא בגמרא שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנפשות שבגוף, והיינו אוצר הנשמות הנקרא חלק תפוחין קדישין:

[פה] זה רמז שבשנת ששים ושש שהיא שנת תרס"ו באל"ף הששי תהי' כל נפש במצרי"ם, שהוא מצרים הגלות והיינו הצרות של חבלי משיח:

[פו] וזה משמע שאף לאחר שתתעורר בשמים פקידה וזכירה להגאולה ויתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, לא תהי' עוד קבוץ גליות בשלמות, אלא שעד שנת ש"ת יתאספו ויתאחדו ויתחזקו בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם לעמד על נפשם מכל רודפיהם, וציון במשפט תפדה, ובשנת ש"ת תהי' קבוץ גליות בשלמות לארץ הקדושה עם מלכם מלך המשיח בראשם, וי"ל בזה רמז שאז תאמר ירושלים הפסוק כי ש"ת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין, וגם יכול להיות שזמן אחיזת ישמעאל בארץ הקדושה נקצב עד שנת ש"ת בשכר מצות מילה כמובא לעיל בסוף פרשת לך:

[פז] וא"ו זעירא היינו ספירת יסוד שהיא ספירה ששית, וסתם וא"ו רומז על מדת התפארת, וענין התעוררת החיבור היינו עם מדת המלכות להשפיע שפע טוב וחסד לזה העולם:

[פח] היינו באלף השביעי יום שכלו שבת:

[פט] היינו במדת החסד בחינת ימין:

[צ] פי' שנעשה המתקת הדין של שורש יצחק ע"י מדת החסד שורש אברהם:

[צא] פי' חסד בגבורה:

[צב] פי' להמתיק הגבורות בחסדים:

[צג] פי' שהנהגת העולם לא היתה כראוי לא במדת החסד בלבד ולא במדת הגבורה בלבד אלא במדת הרחמים שהיא המתקת גבורה בחסד, וזה שורש קדושת יעקב:

[צד] מה שם עבודה זרה אף כאן עבודה זרה:

[צה] פי' כי ספירת מלכות שהיא מדרגה התחתונה מן העשר ספירות היא בחינת דבור ודברים, ואחר מדרגה זו מתחיל שורש השטן וכל כת דיליה, ומן ספירת מלכות יש פסיעה לבר שמשם בא החיות להחיצונים בסוד רגליה יורדות מות כידוע, ולכן הוא נקרא אח"ר הדברי"ם:

[צו] שע"י העקדה נכלל אברהם בגבורה ויצחק שנתרצה לרצון אביו ונכנע להעקד נכלל בחסד, והיינו אש במים ומים באש.

[צז] שע"י עובדא זו לתתא שאברהם נתרצה להתהפך לאכזרי לשחוט בנו, ויצחק שנכנע לאברהם נעשה המתקת גבורה בחסד לעילא בשורש שניהם:

[צח] הר הבית מקום המזבח נקרא הר המור, כי כמו שאדם נהנה מן ריח בושם המור כך נהנה הקב"ה מן ריח הקרבנות כמ"ש בקרבן נח וירח ה' את ריח הניחח, וכן בכל הקרבנות כתוב לריח ניחח:

[צט] סופי תיבות אמ"ת, וזה יעקב, כמ"ש תתן אמת ליעקב, ועתה ראה אברהם מקום יעקב מרחוק ולא מקרוב כנזכר לקמן:

[ק] פי' יום השלישי היינו ספירה השלישית תפארת שורש יעקב:

[קא] כי עיקר השלמות להנהגת זה העולם היא מדרגה השלישית מדת הרחמים שורש יעקב:

[קב] פי' שאני עתה בבחינת של בני שהיא מדת הגבורה:

[קג] פי' בדעה אחת וברצון אחד לעשות רצון הבורא:

[קד] ואמר לו כה יהיה זרעך ככוכבי השמים:

[קה] אברהם הראשון מורה על קודם נסיון העקדה שהיה רק בבחינת חסד בלבד ואין זה שלמות, ואברהם האחרון מורה על אחר שעמד בנסיון העקדה ועי"ז נכלל בו גבורה ודין, והיינו שלמות יותר:

[קו] פי' שיצחק לא הי' עדיין בעולם שיתרצה להשחט, וכיון שזה ענין התולה בבחינת האדם איך נוכל לומר שנברא בין השמשות דכיון שאין הקב"ה בורא דבר על חנם א"כ  ידיעתו של הקב"ה עם פעולתו בבריאת האיל היתה מכרחת מלמעלה שאברהם ויצחק יתרצו לנסיון העקדה, וא"כ אין זה מעלה לאברהם ויצחק, לכן מתרץ שלא נברא בפועל רק שהיתה פקידה לזה בדרך האפשרי:

[קז] פי' שהרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים:

[קח] שלא כתוב והשיב בבנין הפעיל לאחרים אלא שכתוב ושב, והיינו שגם השכינה תשוב מן הגלות, וזאת שגם השכינה עם ישראל בהגלות היא עיקר הישועה לישראל כי עי"ז הם בטוחים שבכל אופן שיהיו נמצאים יהיו נגאלים בזכות השכינה הקדושה: