(דף רפג) וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. רבי חזקיה פתח (ישעי' ס"ג) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם וגו'. זכאים הם ישראל שהקב"ה בהר בהם. ובשביל שבחר בהם קרא אותם כלים בכורים, קדושים. אחים. וירד לשכון עמהם. זש"ב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ורצה לתקנם כדמיון שלמעלה. והשרה עליהם שבעה ענני כבוד. שכינתו הלכה לפניהם. זש"כ וה' הולך לפניהם יומם. שלשה אחים קדושים הלכו ביניהם. ומי הם. משה אהרן ומרים. ובזכותם נתן להם הקב"ה מתנות עליונות. כל ימי אהרן לא הוסרו ענני כבוד מישראל. וזה נתבאר שאהרן זרוע הימנית של ישראל היה. וזהו שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד ישוב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וגו'. כאדם שהולך בלי זרוע וסומך גופו לכל מקום. ואז וילחם כישראל וישב ממנו שבי. לפי שהיו בלי זרוע ימנית. שאהרן זרוע הימנית של הגוף היה. וע"כ כתוב מוליך לימין משה זרוע תפארתו. ומי הוא. אהרן. בוא וראה וילך משה. מהו וילך. להיכן הלך. אלא וילך כגוף בלי זרוע. כמש"כ (איכה א') וילכו בלא כח לפני רודף. שהרי מת אהרן זרוע הימנית. כל ימיו של משה אכלו ישראל לחם מן השמים. כיון שבא יהוידע מה כתוב (יהושע ה') וישבות המן ממחרת וגו' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. מה בין זה לזה [א][1] אלא זה מלמעלה וזה למטה. כל זמן שמשה היה קיים גוף השמש היה שולט ומאיר לעולם. כיון שנסתלק משה נשקע גוף השמש והופיעה גופה של הלבנה [ב][2] שנאמר (שמות ל"ג) אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. ובמה יודע אפוא וגו'. בך למדנו כיון שאמר הקב"ה לשמה הנה מלאכי ילך לפניך. אמר משה ומה קרן אור השמש יאסף והלבנה תנהגנו. גופה של הלבנה אינני רוצה, אם אין פניך הולכים וגו'. הגוף של השמש אני מבקש ולא של הלבנה. אז גוף השמש היה מאיר. ונעשה משה כדמיון גוף השמש לפני ישראל. כיון שמת משה נאסף השמש והלבנה התחילה להאיר. והיה יהושע משמש לאור הלבנה. אוי לאותה בושה. זהו שא"ר אלעזר ארבעים שנה האיר השמש לישראל. ושקעה לסוף ארבעים השנה והאירה הלבנה:

חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיך הוא ההלך עמך וגו'. (וישלח קעז) רבי חייא פתח ואמר (ישעי' מ"ד) ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו. כה אמר ה' עשך ויוצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו. בוא וראה כמה הבטיחם הקב"ה לישראל בכמה מקומות לזכותם לעולם הבא. שהרי לא בחר לחלקו כל אומה ולשון. אלא ישראל בלבדם. ולפיכך נתן להם תורת אמת לזכות על ידה. ולהבין דרכי הקב"ה. כדי שינחלו ארץ הקדושה. וכל מי שזוכה בארץ הקדושה הזאת יש לו חלק לעולם הבא. כמש"כ ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. והרי נאמר שלש מדרגות במקרא ההוא. בתחלה יעקב אח"כ ישראל ואחר כך ישורון. בוא וראה יעקב הרי כבר נתבאר. ישראל כמו כן. ואע"פ שהם ב' מדרגות אחת הן. אבל ישורון למה נקראו ישראל בשם זה. אלא ישראל וישורון הכל אחד. ישורון. כמש"כ (איוב ל"ג) ישור על אנשים. לפי שנטלו שורה לצד זה ולצד זה [ג][3] ובשביל אותן שתי שורות נקראים ישורון. וכזה הוא ישראל. ישראל. בשביל שנטלו גדלות ותוקף מהכל. וישורון. בשביל אותן החלקים. שני צדדים שתי שורות כמו שאמרנו. והכל אחד. ואותן השמות כלם עולים לאחד. יעקב עבדי. לפעמים שהוא עבד. כעבד שיש לו תפקודת רבונו לעשות רצונו. וכן ישראל בחרתי בו. להשרות שכינתי עליו. והכל בסוד עליון הוא:

(וארא כב) רבי אבא פתח (ישעי' כ"ו) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. בטחו בה'. כל בני העולם צריכים להתחזק בו בהקב"ה. ולהיות הבטחון שלהם בו ומי שישים בו בטחונו והתחזקותו כראוי לא יוכלו כל בני העולם להרע לו. שבך אמר דוד (תהלים כ"ה) אלהי בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי. וכל מי שישים התחזקותו בשם הקדוש מתקיים בעולם. מה הטעם. לפי שהעולם בשם הקדוש מתקיים. זש"ב כי ביה ה' צור עולמים. צר העולמות. שהרי באותן שתי האותיות נבראו העולמות. עולם הזה ועולם הבא. עולם הזה בדין נברא ועל הדין קיים. זש"כ בראשית ברא אלהים [ד][4] מה הטעם. בשביל שיתנהגו האנשים בדין. ולא יצאו מדרך הישר לחוץ:

(דף רפד) ויקרא משה ליהשוע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ בי אתה תבוא את העם הזה וגו'. ואח"כ מה כתוב. ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל וגו'. מה בין זה לזה. אלא אחד תבוא. לבשר לו שיכנס לארץ ויתקיים בה. ואחד תביא. לבשר לו ממשלה על ישראל. נתבשר על הקיום שלו. ונתבשר על ממשלתו בישראל:

ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה וגו'. (תזריע מז) רבי חייא פתח ואמר (קהלת ב') וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. בכמה מקומות עיינתי בדברי שלמה המלך. ובינותי בחכמה הגדולה שלו. שהסתיר דבריו בתוך תוכו של היכל הקדוש [ה][5] ומקרא זה יש לעיין בו. מפני מה אמר וראיתי אני. ובי שאר בני עולם אין יודעים ואין רואים כן. אפילו מי שלא ידע חכמה מימיו ולא נסתכל בה יודע זה. שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, והוא משבח עצמו ואומר ראיתי אני. אלא כך למדתי. וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות. מן הסכלות ממש באה תועלת להחכמה. שאלמלא לא נמצאת סכלות בעולם לא היתה ניכרת החכמה ועניניה. ולמדנו שכל איש הלומד חכמה מחויב הוא ללמוד מעט מן סכלות והלבין אותה. לפי שעל ידה תבוא תועלת להחכמה. כמו שבאה תועלת להאור מן החשך. שלולא החשך לא היה ניכר האור. ולא היה נראה לעולם תועלת ממנו. למדנו שיש יתרון לחכמה. לחכמה סתם [י][6] שא"ר שמעון לרבי אבא בוא ואה סוד הדבר. החכמה שלמעלה אינה מאירה ואינה נוארת. אלא בשביל סכלות שמתעוררת ממקום אחר. ולולא זאת. לא היתה הארת ותפארת הגדולה והתרה של החכמה.  ולא היתה נראית תועלת החכמה. ורק בגלל הסכלות מאירה יותר ונוארת יותר. זש"כ שיש יתרון לחכמה. לחכמה סתם. מן הסכלות. סכלות סתם. וכן למטה. אלמלא לא היתה סכלות נמצאת בעולם. לא היתה החכמה ניכרת בעולם [ז][7] וכך דרכו של רב המנונא הזקן. כשהיו לומדים ממנו החברים סודות החכמה. היה מסדר תחלה לפניהם פרק של עניני סכלות. כדי שתבוא תועלת להחכמה על ידי הסכלות. זש"כ (קהלת י') יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. לפי שהיא תקון החכמה וכבוד החכמה, וע"כ כתוב (שם ב') ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות [ח][8] רבי יוסי אמר יקר מחכמה מכבוד. כלומר יקר החכמה ותפארתה. ויקר הכבוד שלמעלה מה הוא. סכלות מעט. מן מעט סכלות נראה וניכר יקר החכמה והכבוד שלמעלה יותר מכל הדרכים שבעולם. כיתרון האור מן החשך. תועלת האור אינה ניכרת אלא מן החשך. תקון מראה הלבן מה הוא. מראה שהרי. לולא השחור לא ניכר הלבן. ובגלל השחור נתעלה הלבן ונתפאר. א"ר יצחק משל למתוק במר. שאין איש ידוע טעם המתוק עד שטועם טעם המר. מי עשה להודיע שזה מתוק. הוי אומר זה המר. וזהו שכתי ב(שם ז') גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וכתוב (שם) טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך:

(דף רפד) ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע וגו' ואצונו. א"ר שמעון כתוב (דברים ב') ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי וגו'. הרי נתבאר שא"ל הקב"ה למשה. משה מבקש אתה להפוך סדר העולם. הראית מימיך שהשמש ישתחוה להלבנה. הראית מימיך שתמשול הלבנה בעוד שהשמש קיים. אלא הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע. ישקע השמש ותשלוט הלבנה [ט][9] ולא עוד אלא אם אתה תכנס לארץ תאסף הלבנה מלפניך ולא תשלוט. ודאי ממשלת הלבנה הגיעה. ולא תשלוט בעוד שאתה קיים בעולם. קרא את יהושע וגו'  ואצונו. ומה אמר. הנך שוכב עם אבתיך וגו'. ולא מצינו שפקד הקב"ה ליהושע אלא למשה. שא"ל למשה כל מה שנאמר ועזבני והפר את בריתי. וחרה אפי בו ביום ההוא. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. אם כן מהו אצונו. אלא כך א"לת הקב"ה למשה. הנך שכב עם אבתיך וקם. אע"פ שאתה תשכב עם אבותיך. הרי אתה עומד תמיד להאיר להלבנה. כמו השמש שאע"פ ששוקע. אינו שוקע אלא להאיר להלבנה. ואז הוא מאיר להלבנה כאשר ישקע. וע"כ הנך שוכב כדי להאיר. וזה הוא ואצונו. ובכן נתבשר יהושע לקבל הארה. ולכן כתוב הנך שוכב עם אבתיך וקם. להאיר ליהושע. וזהו שנאמר (דברים ג') וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. הכל להאירו:

(ויחי רכד) הן קרבו ימיך למות. רבי יהודה פתח ואמר. (ישעי' מ"ב) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. החרשים שמעו. אלו האנשים שאין מקשיבים לדברי התורה. ואין מטים אזניהם לשמוע מצות התורה. והעורים. שאין מסתכלים להבין על מה הם מתקיימים. שהרי בכל יום ויום כרוז יוצא וקורא ואין מי שישגיח. שלמדנו כל אותן ימי האיש מעת שנברא ביום ההוא שיצא לעולם. כולם קיימים בקיומם. והולכים ומשוטטים בעולם. יורדים ומזהירים לאשי כל יום ויום בלבדו. וכאשר יום ההוא בא ומזהיר לו. והאיש עושה באותו היום חטא לפני רבונו. יום ההוא עולה בבושה ומעיד עדותו ועומד בלבדו מבחוץ. ולמדנו לאחר שהעמד בלבדו הוא ממתין עד שהאיש יעשה עליו תשובה. אם זוכה ישוב יום ההוא למקומו. ואם אינו זוכה יורד יום ההוא ומשתתף עם רוח ההוא שלפני ביתו מבחוץ. ונכנס לביתו ומתתקן באותה הצרוה של זה האיש ממש כדי להרע לו. ודר עמו בבית. ויש שמדורו לטוב אם הוא זוכה. ואם לא מדורו עמו לרע. בין כך ובין כך נפקדים אותן הימים והם חסרים. ואין עולים במנין של אותן הנשארים. אוי לו לאיש ההוא שמגרע ימיו לפני המלך הקדוש. ולא הניח למעלה ימים להתעטר בהם בעולם ההוא. ולהתקרב עמהם לפני המלך הקדוש. בוא וראה כאשר קרבים אותן הימים לפני המלך הקדוש. אם זכאי הוא זה האיש שיצא מן העולם. הוא עולה ונכנס באותן הימים. והם בגדי כבוד שמתלבשת בהם הנשמה. והן אותן הימים שזכה בהם ולא חטא בהם. וי לזה שמגרע הימים למעלה. שכאשר רוצים להלבישו עם ימיו. אותן הימים שפגם הוא בחטאיו חסרים הם מן הלבוש ההוא. ונתלבש במלבוש חסר. כל שכן אם רבים הן אותן ימים החסרים. שלא יהיה לזה האיש במה להתלבש בעולם ההוא. אז וי לו וי לנפשו. שדנים אותו בגיהנם על אותן הימים. ימים על ימים פי שנים. שכאשר יוצא מעולם הזה אינו מוצא ימים להתלבש בהם. ואין לו לבוש במה להתכסות. זכאים הם הצדיקים שכל ימיהם צפונים הם אצל המלך הקדוש. ונעשה מהם בגדי כבוד להתלבש בהם בעולם הבא. בוא וראה באברהם שזכה. מה כתוב ואברהם זקן בא בימים. מפני שזכה בהם. וכאשר נסתלק מעולם הזה באותן הימים שלו ממש נכנס ונתלבש בהם. ולא נחסר מן הלבוש היקר ההוא מאומה. כמו שנאמר בא בימים. למדנו זכאים הם הצדיקים שימיהם זכאים ונשארו לעולם הבא. וכאשר יוצאים מעולם הזה מתחברים כלם ונעשו בגדי כבוד להתלבש בהם. ובלבוש הזה זוכים להתענג מעונג עולם הבא. ובלבוש הזה עתידים להחיות ולקום. וכל אותן שיש להם לבוש יקומו. זש"כ (אביו ל"ח) ויתיצבו כמו לבוש. וי לאותן רשעי עולם שימיהם בעונותם חסרים. ולא נשאר מהם במה שיתכסו כאשר יצאו מן העולם. למדנו כל אותן רשעי עולם שלא זכו להתלבש בלבוש של ימיהם. עליהם כתוב (ירמי' י"ז) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר. וכל אותן זכאים הזוכים להתלבש בלבוש היקר של ימיהם. מתעטרים בעולם ההוא מן העטרות שנתעטרו בהן האבות [י][10] מהנחל ההוא שנמשך ויוצא לגן העדן. זש"כ (ישעי' נ"ח) ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו'. למדנו אלף וחמש מאות ריחי בושם עולים בכל יום מגן העדן. שנעשים בהם אותן בגדי כבוד שבעולם ההוא שנעשים מן ימים הזכאים של האנשים:

שאל רבי יהודה כמה לבושים הם. א"ר אלעזר איתני העולם מחולקים בזה. אבל שלשה הם. אחד שמתלבש בלבוש ההוא הרוח אשר בגן עדן שבארץ. ואחד יקר מהכל שמתלבשת בו הנשמה בתוך צרור החיים בין לבושי יקר של המלך [יא][11] ואחד לבוש שמבחוץ [יב][12] שמתגשם ואינו מתגשם. נראה ולא נראה. ובזה מתלבשת בו הנפש והולכת ומשוטטת בעולם. ובכל ראש חודש ושבת היא עולה ומתקשרת עם הרוח אשר בגן העדן שבארץ. שעומד אצל פרוכת היקר [יג][13] וממנו לומדת ויודעת מה שיודעת. ומשוטטת ומודיעה הדבר בעולם. למדנו שבשני קשרים מתקשרת הנפש בכל ראש חודש ושבת. בקשר הרוח אשר בין ריחי בושם של גן העדן אשר בארץ. ושמם הולכת ומשוטטת ומתקשרת עם הרוח בהנשמה הצרורה בצרור החיים. ונזונת לשובע מאותן אורות יקרים של צד זה וצד זה [יד][14] זש"כ ונחך ה' תמיד. תמיד דוקא [טו][15] והשביע בצחצחות נפשך. מהו בצחצחות. אלא צחת אחת באשר מתקשרת עם הרוח אשר כהגן שלמטה. צחת שבתוך צחת כאשר מתקשרים בהנשמה שלמעלה בצרור החיים. והיינו בצח אחת. צחות שתים. שהן למעלה מעלה לכבוד הנשמה בודאי. נפשך. כלומר צחצחות מי ינחל. זו נפשך. הנפש שלך ממש. אשרי חלקם של הצדיקים:

(ויקרא כב:) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבתיך וגו'. א"ר חייא בוא וראה כל זמן שהיה משה קיים בעולם. היה מוחה בידיהם של ישראל. כדי שלא יהיו נמצאים בחיוב לפני הקב"ה. ולפי שמשה היה נמצא ביניהם לא יהיה כדור ההוא. עד הדור שיבוא מלך המשיח. שיראו כבודו של הקב"ה כמוהם. שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים. שלמדנו ראתה שפחה אחת על הים מה שלא ראתה עין יחזקאל הנביא. ואם הן השיגו כל כך. כל שכן נשי  ישראל. כל שכן בניהם. כל שכן הגבירם. כל שכן הסנהדרין. כל שכן הנשיאים. כל שכן נביא העליון משה הנאמן. שהוא היה על כלם. לאחר שמת משה מה כתוב. וקם העם הזה וזנה וגו'. כך וי לעולם כאשר יסתלק ממנו רבי שמעון. שמעינות החכמה יסתתמו מן העולם. שיבקש איש דבר חכמה ולא ימצא מי שיאמר. וישגו כל העולם בתורה. לפי שלא יהיה נמצא ביניהם מי שיעורר בחכמה. על זמן ההוא נאמר (ויקרא ד') ואם כל עדת ישראל שיגו. שישגו בתורה ולא יבינו דרכיה. מפני מה יהיה כך. מפני ונעלם דבר מעיני הקהל. שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה. אוי לאותן הדורות שיהיו נמצאים אז בעולם. א"ר יהודה עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים של התורה בזמן מלך המשיח. לפי שאז יתקיים (ישעי' י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכתוב (ירמי' ל"א) ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואת רעהו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם. אמן כן יהי רצון:

וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם וגו'. (לך פד) פתח רבי שמעון ואמר (תהלים פ"ו) פנה אלי וחנני תנה עזך לעבדך והושיעה לבן אמתך. מקרא זה יש לעיין בו. והנה ביארנו אותו בכמה מקומות. אבל יש עוד במקרא זה ענינים נסתרים. פנה אלי. וכי דוד אמר פני אלי וחנני [טז][16] אלא בשביל המדרגה שלו שהוא נתעטר בה אמר כך. תנה עזך לעדך. זה עז העליון. ככתוב (שמואל א' ב') ויתן עוז למלכו. איזה מלכו. זה מלך סתם שהוא מלך המשיח. אף כאן לעבדך. זה מלך המשיח. כמו שאמרנו מלך סתם. והושיעה לבן אמתך. וכי לא היה הוא בנו של ישי. עד שהיה צריך להזכר בשם אמו ולא בשם אביו. אלא הרי ביארנו שכאשר יבקש איש לקבל ישועה עליונה. צריך ללכת להזכר בדבר שהוא ודאי. ולכך היה מזכיר לאמו ולא לאביו:

(מקץ קצה) פתח רבי אבא ואמר. מי כה' אלהינו המגביהי לשבת וגו'. המגביהי לשבת. שנתעלה על כסא כבודו למעלה ואינו נתגלה למטה. שבזמן שאין נמצאים צדיקים בעולם. הרי הוא מתרומם מהם ואינו נתגלה להם, המשפילי לראות. בזמן שנמצאים צדיקים בעולם הקב"ה יורד במדרגותיו לעומת התחתונים. להשגיח על העולם להטיב להם. שהרי כאשר אין נמצאים צדיקים בעולם. הוא מתרומם ומסתיר פניו מהם ואינו משגיח עליהם. לפי שהצדיקים הם היסוד והקיום של העולם. שנאמר (משלי י') וצדיק יסוד עולם. ולכך אין הקב"ה מגלה שמו הקדוש אלא לישראל בלבדם. שהם חלק גורלו ונחלתו. והעולם חלק אותו הקב"ה לשרים ממוני הדין. וזה נתבאר שנאמר (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים וגו'. ונאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו:

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו'. [הנה דרשו מכאן החברים חיוב על כל איש לכתוב ספר תורה לעצמו] (אחרי סה:) אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בונ. אלעזר בני מכאן ולהלאה הוי זהיר שלא לכתוב שם הקדוש אלא כראוי [יז][17] שכל מי שאינו ידוע לכתוב שם הקדוש כראוי. ולקשר קשר האמונה. קשר של אחד באחד. בשביל ליחד שם הקדוש. עליו נאמר (במדבר ט"ו) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. אפילו אם גורע רק מדרגה אחת או קשר אחד מאות אחד מהם:

סוד כתיבת שם הויה

בוא וראה י' בראשונה היא כלל של הכל. סתום מכל הצדדים. הנתיבות לא נפתחים. כולל זכר ונקבה [יח][18] קוצו של יו"ד למעלה רומז על אין. [יט][19] אח"כ שיוציא להנהר ההוא שנמשך ויוצא ממנו. שתתעבר [שתעשה] ממנו ה. ע"ז נאמר ונהר יוצא מעדן. יוצא ולא יצא. לפיכך אין צריכה להפרד ממנו. ובשביל זה כתיב רעיתי [כ][20] ואם תשאל הלא נהר כתוב משמע אחד. והרי כאן ג'. כך הוא בודאי. י הוציא שלשה ובהשלשה נכלל הכל. י הוציא לפניו נהר ההוא ושני בנים שהאם יונקת אותם. נתעברה בהם והוציאה אותם [כא][21] אחר היו"ד יכתב ה' בתמונה זו ה. ואותן הבנים נכללים תחת האב והאם [כב][22] לאחר שהולידה הוציאה הבן בחינת זכר והעמידתו לפניה. לכך צריך לכתוב ו. וזה הבן יורש נחלת האב והאם. ויורש שני חלקים וממנו ניזונת הבת [כג][23] ולכך צריך לכתוב האות ה' אח"כ וה ביחד. [בתמונה זו ה] כמו שה"א הראשונה נכתבה י"ה ביחד. כיון שאין להפרידם. אף כך וה יהי' נכתב ביחד בה"א האחרונה. ואין להפרידם [כד][24] והרי ביארנו הענין. ועל מקום אחד עולים וסובים דברים האלה. אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים סודות עליונים של המלך הקדוש. והם ראוים להודות לו. זש"כ (תהלים ק"מ) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך:

(ויקרא יא) אמר רבי אלעזר כך למדתי מאבי. י שהוא חכמה ה נסתרת בו. ואינה נפרדת ממנו לעולם. והרי נתבאר במה שנאמר ונהר יוצא מעדן. י הוציא ה. אח"כ יה שאין נפרדים לעולם כדמיון תמונה זו ה. הרי זה י עם הנהר ההוא שיוצא ממנו ונמשך ממנו. ו תחתיהם שני הבנים שיצאו מהם. מצד האב י יצא בן ו שהוא נאחז בו ונאחז גם בנהר ההוא. ומצד האם ה יצאה בת. שהוא נהר התחתון. והבן ההוא נמשך אח"כ ויצא מהם. והוא יורש לאב ולאם. ונתקשרה בו האמונה של הכל. וממנו ניזונת הבת מאותה הנחלה שהוא יורש. ועל כן צריך לכתוב בהשם הקדוש י לראשונה. קוץ אחד למעלה. קוץ אחד באמצע. וקוץ אחד למטה. וזה נתבאר אח"כ יה שאין נפרדים זה מן זאת לעולם. כתמונה זו ה. בשביל שיהיו נמצאים שניהם בשלמות הכל. אב ואם בן ובת. הרי לך כל שלמות האמונה. אחמ"כ נתפשטה האמונה ויצאו שני בנים מכלל אחד לדרכיהם. הבן יצא משניהם. והיינו ו של השם הקדוש. הבת יצאה מצד האם. והיא ה' האחרונה של השם הקדוש. ואינה נשתלמה אלא עם ו. לפי שממנו ניזונת. ועל כן נצרך לכתוב ו ואחר כך וה כתמונה זו ה. הרי זה ו עם התפשטות ההיא שיצאה ממנו. כדמיון הנהר ההוא שיוצא מן י . והנה דברים האלה אבי יסדום והרי נתבארו. ואני כאשר הגעתי לדברים האלה אמרתי אותם. לפי שכך פקד עלי אבי. וכן צריך כל אדם להזהר שיכתוב שם הקדוש בתמונה זו. וכך הוא כראוי. ואם לא אינו ראוי להקרא שם הקדוש. ונקרא פגום. ומי שפוגם שם הקדוש מוטב לו שלא נברא:

(דף רפד) והיה כי תמצאנה אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד. ונאמר לקח את ספר התורה הזה וגו' והיה שם בך לעד. למדנו א"ר יוסי והיה שם בך לעד. ודאי שיעיד העדות. שלשה הם שעומדים בעדותם להעיד. ואלה הם. באר של יצחק. גורל והאבן אשר שם יהושע. ושירה הזאת עדותה יותר מכלם. א"ר יצחק אם כן ארבעה הם. א"ל ודאי כך. אבל הגורל אין כתוב בו עדות. באר של יצחק מניין. שנאמר בעבור תהיה לי לעדה וגו'. גורל. שנאמר (במדבר כ"ו) על פי הגורל תחלק נחלתו. שהיה אומר זה ליהודה וזה לבנימין וכן לכלם. אבן של יהושע. שכתוב (יהושע כ"ד) הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה. וכאן והיה שם בך לעד ונאמר וענתה השירה הזאת לפניו לעד. היא ודאי העידה בהם בישראל. (דף רפה) רבי שמעון אמר וענתה השירה הזאת. וענו הדברים האלה היה צריך לומר. אלא סוד הדבר כמו שנתבאר שכתוב (אביו כ') יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. משה בכל הסתכל ועל זה אמר שירה. בשביל להאחז הדברים במקום הזה להיות עליהם דין [כה][25] שנאמר וענתה השירה הזאת לפניו. ולמה. מפני שנאמר כי אני ידעתי את יצרו. ונאמר כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון. וכאשר תעשו כן. מיד וענתה השירה הזאת לפניו לעד. בוא וראה כתוב יגלו שמי"ם עונו. ולא יותר [כו][26] אבל ואר"ץ מתקוממה לו. בזאת נעשה הדין למי שנעשה:

כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וגו' וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. (ויצא קנב:) רבי אבא פתח ואמר (משלי כ"ד) התרפית ביום צרה צר כחכה. זכאים הם ישראל שהקב"ה נתן להם תורת אמת לעסוק בה יומם ולילה. שהרי כל מי שעמלו בתורה יש לו חירות מהכל. חירות מן מיתה שאין יכולה לשלוט עליו. וזה נתבאר. לפי שכל מי שעמלו בתורה ונתחבר בה מחובר הוא בעץ החיים. ואם מרפה עצמו מעץ החיים. הרי העץ של מיתה שורה עליו ונאחז בו. זש"כ התרפית ביום צרה צר כחכה. התרפית. אם תרפה ידך מהתורה. ביום צרה צר כחכה. מהו צר כחכה. צר כח כ"ה [כז][27] שהרי היא תמיד לימין. ושמריה שלה תמיד על האדם באשר הוא הולך בדרכי התורה. ואז הוא דוחה לרע החוצה שלא יקרב אצל האדם. ואינו יכול לקטרג עליו. וכאשר יסיר האיש מדרכי התורה ומתרפה ממנה. אז צר כח כ"ה. לפי שהרע ההוא שהוא לשמאל שולט על האיש. ודוחה לה לכ"ה הזאת החוצה. עד שהמקום ההוא הוא בדוחק ובצער [כח][28] ד"א צר כחכה. שכאשר האדם הולך בדרכי התורה הוא אהוב למעלה ואהוב למטה. והוא אהובו של הקב"ה. כמש"כ (שמואל ב' י"ב) וה' אהבו. שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו. וכאשר יסיר האיש מדרכי התורה אז צר כח כ"ה. נעשית צר שלו ובעל שנאה היא אליו. ושולט עליו זה שנקרא רע. עד שמקטרג עליו בעולם הזה ובעולם הבא. בוא וראה רע ההוא שהוא יצר הרע מושל על העולם בכמה צדדים. ושליטה גדולה יש לו בעולם. והוא נחש התקיף שחטא על ידו אדם. ונכשלים בו בני העולם. ומושכים אותו עליהם עד שמוציא מהם נשמותיהם. ובוא וראה כאשר הוא שולט על גוף הוא שולט. וכיון ששולט על הגוף נשמתו תצא ממנו. לפי שהגוף נטמא. והנשמה עולה. ואינו שולט על האיש עד שנוטל רשות. והרבה הם הבאים מצדו ושולטים על העולם. והרי למדנו שכל מעשים שבעולם הנעשים הם שולטים בהם. ויש לו ממונים ומשרתים. וכלם משתמשים במעשי העולם. וע"כ הוא קץ של שמאל. והרי נתבאר שיש קץ לימין ויש קץ לשמאל. ואותו הקץ של שמאל הוא קץ כל בשר. שנקרא קץ כל בשר. קץ כל רוח לא נקרא. וסוד הדבר זה הוא קץ. וזה הוא קץ. זה קץ על הבשר. וזה הוא על הרוח. לפיכך זה פנימי וזה חיצון. זה ימין וזה שמאל. זה קדוש וזה טמא. והרי נתבאר. ובוא וראה סוד העליון קדושת האמונה. סוד העולם בחינת זכר והעולם בחי' נקבה. כל קדושת הקדושים בהם נמצא. וכל סודות האמונה מכאן יצאו. וכל חידות וכל טובות וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות וטלי נדבות וכל אהבה שבאהבות הכל מצד זה סוד של דרום. ומצד של צפון מתפשטים מדרגות עד שמגיע למטה פסולת הזהב בצד הטומאה לכלוך טמא [כט][29] ונאחז לצד זה למעלה ונאחז לצד השני למטה. וכאן מזדוגים זכר ונקבה ביחד. והם רוכב נחש [ל][30] סוד של זכר ונקבה. וזהו סוד עזאז"ל, ומכןא מתפשטים מדרגות ויוצאים כמה צדדים לעולם. שמתפשטים מכאן ושולטים על העולם. וכל צדדי הטומאה ושרים הממונים תוך העולם... (קרח קעז) א"ר יהודה כתיב (אביו ל"ד) חלילה לאל מרשע ושדי מעול. כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו. כי פעל אדם ישלם לו. הן האיש הולך בעולם הזה ועושה מעשיו שחוטא בהם לפני רבונו. מעשה זה תולה עליו לשלם לו דין. זש"כ כי פעל אדם ישלם לו. מעשה החטא ישלם לו [לא][31] ועם כל זה (שם) אם ישים אליו לבו וגו'. כאשר האדם ישים לבו ורצונו לשוב לפני רבונו. אז אל אלהי הרוחות רוחו ונשמתו אליו יאסף. שתהיינה צרורות בצרור החיים. ואל יעזוב נפשו בחוץ לדונה בדין אחר:

ד) רבי שמעון אמר כתוב (קהלת ט') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. מקרא זה יש לעיין בו. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. וכי שלמה המלך שחכמה עליונה היתה בו יותר מכל בני העולם יאמר כך. אלא כל דברי שלמה בסוד החכמה נאמרו. בוא וראה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. זה הוא שצריך האדם להכליל שמאל בימין. וכל המעשים שהוא עושה צריך להיות שיהיו נכללים בימין. כל אשר תמצא ידך. זו שמאל. לעשות בכחך. זו היא ימין. כמש"כ ימינך ה' נאדרי בכח. וכיון שהאדם נזהר שכל מעשיו יהיו לצד הימין. להכליל שמאל בימין. אז הקב"ה שוכן בתוכו בעולם הזה. ויאסוף אותו אליו לעולם הבא. ואל יאמר האדם שבשעה שאבוא לעולם ההוא אז אבקש רחמים מן המלך ואחזור בתשובה לפניו. אלא כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה אחר שנסתלק האיש מעולם הזה. אלא אם רוצה האדם שהמלך הקדוש יאיר לו בעולם ההוא ויתן לו חלק לעולם הבא. יעמול בעולם הזה להכליל מעשיו בימין. וכל מעשיו יהיו לשמו של הקב"ה. שהרי אח"כ כאשר יסתלק מעולם הזה להיות נדון בדין הקשה בדינה של גיהנם. אין שם עצה וחכמה ותבונה להנצל מן הדין. ד"א כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשואל. בגיהנם יש שם מדורים על מדורים. מדור התחתון שאול. מדור העמוק ממנו אבדון. וזה סמוך לזה. מי שיורד לשאול נדון שם. אבל מצפצף ועולה משם. זש"כ (שמואל א' ב') מוריד שאול ויעל. ומי שיורד לאבדון שוב אינו עולה לעולם. מי שרוצה לעשות מעשים טובים צריך להיות בין בעלי חשבון. והרי נתבאר שבכל לילה ולילה טרם ישכב וטרם יישן. צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום. וישוב ממעשיו הרעים ויבקש עליהם רחמים. מפני מה בשעה ההיא. לפי שבאותה שעה העץ של מיתה שולט בעולם. וכל בני העולם טועמים טעם של מיתה. ובכן צריך האדם באותה שעה לעשות  חשבון ממעשיו ויתודה עליהם. לפי שהיא שעת המיתה. ואלה נקראים בעלי חשבון. וכל מי שמתיגע בדעת ובחכמה לדעת את רבונו. כאשר יעבירו אותו להביט ולהסתכל באותן הרשעים הנענשים בגיהנם ובהמדור של שאול. וכלם זועקים מאותן המדורים. הוא לא ישאר שם ולא יהיה נמצא ביניהם. כמש"כ אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשואל. ולא יהיה נמצא שם. אלא יתעלה למעלה מעלה במקום שהרבה מאורות ומנורות והרבה עדונים נמצאים בו. והקב"ה בא שמה להשתעשע עם שאר הצדיקים אשר בגן העדן. אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא. עליהם כתוב (תהלים ק"מ) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך:

(דף רפד:) וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם. למדנו שא"ר אלעזר כאן יש לעיין. מהו את דברי. את השירה הזאת היה צריך לומר. ומהו עד תמם. אלא כך למדנו בסוד המשניות. כל אותן הדברים שאמר משה כלם הם נחקקים בשמו של הקב"ה. וכל אותן הדברים היו באים ועולים ויורדים ונחקקים שם. וכל דבור ודבור היה בא לפני משה להחקק על ידו והיה קיים לפניו. וזהו שכתוב עד תמם. רבי אבא אמר את דברי השירה זאת. את השירה הזאת היה צריך לומר. מה מרמז בזה. אלא זו השירה שהקב"ה אמר [לב][32] כמש"כ שיר השירים אשר לשלמה. שיר אשר המלך שהשלום שלו אמר. והרי ביארנו ענין מזמור שיר ליום השבת. ליום השבת ממש. אבל כאן יש לעיין. מפני מה שם שיר וכאן שירה. זה זכר וזו נקבה. והלא למדנו שכל הנביאים כלם אצל משה כקוף בפני אנשים. והם אמרו שיר ומשה אמר שירה. משה היה לו לומר שיר והם שירה. אלא זה הוא סוד הדבר. משה לעצמו לא אמר זה אלא עבור ישראל אמר. א"ל רבי שמעון לא כן. אלא ודאי מכאן ניכר שמשה הוא במדרגה עליונה ויתרה מכלם. משה עלה מלמטה למעלה. והם ירדו מלמעלה למטה. הוא עלה מלמטה למעלה. כמו שלמדנו מעלין בקדש ואין מורידין. משה עלה מלמטה למעלה שאמר שירה. תושבחות המטרונה שהיא משבחת להמלך. ומשה בהמלך אחוז. והם ירדו מלמעלה למטה. שאמרו שיר שהוא שבח שמשבח המלך להמטרונה. והם בהמטרונה אחוזים [לג][33] וע"כ בזה ניכר שבחו של משה יותר מכלם. וזהו שכתוב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. שירת המטרונה למי. לה'. ולפיכך וידבר משה וגו' את דברי השירה הזאת. (דף רפז) רבי יצחק אמר שירה ודאי. מה שירה נמשכת ברוח הקודש מלמעלה למטה. אף כל דברים האלה נמשכו ברוח הקודש מלמעלה למטה. ולפיכך אמר משה שירה:

(יתרו צ:) רבי יהודה פתח (ישעי' ס"א) שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלהי כי הלבשני בגדי ישע וגו'. אשרי חלקם של ישראל מעמים עכו"ם. שהשמחה והעדון שלהם הוא בהקב"ה. ככתוב שוש אשיש בה'. כיון שאמר בה' למה כתוב באלהי. אלא כך אמרו ישראל אם ברחמים תבוא עלינו שוש אשיש כה'. אם בדין תגל נפשי באלהי. מה הטעם. לפי ששתי אלה בי נחקקים [לד][34] שכתוב כי הלבשני בגדי ישע. מהו בגדי ישע. גונים שנצטיירו בהם להסתכל בו [לה][35] כמש"כ (שמואל ב' כ"ב) ישעו ואין מושיע אל ה' וגו'. ישע היינו הסתכלות. מי שרוצה להסתכל בו בגונים שלי יסתכל. מה הטעם. לפי שכתוב מעיל צדקה יעטני. צדק"ה ממש. שגונים [האלה] בו נצטיירו [לו][36] כחתן יכהן פאר. זה גון אחד. וככלה תעדה כליה. זה גון אחר [לז][37] וכאשר אלו הגונים מתחברים באותה שעה נראים. וכלם משתוקקים לראות ולהסתכל בו. רבי  יוסי אמר שוש אשיש. שתי שמחות. בה' היינו ברחמים. תגל נפשי. שמחה אחת אם בדין. א"ר יהודה בכל שמחה על שמחה [לח][38] ושמחת ציון עתיד הקב"ה לשמח לישראל בשמחה יתרה מהכל. שכתוב (ישעי' ל"ה) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וגו'. ופדויי ה' ישובון. הרי שמחה אחת. ובאו ציון ברנה. הרי שתים. ושמחת עולם על ראשם. הרי שלש. ששון ושמחה ישיגו. הרי ארבע. כנגד הארבעה פעמים שנתפזרו ישראל בין העמים. ובכן כתוב (שם י"ב) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו וגו'. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: