פרשת ויחי

זוהר דף קטז ע"ב

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. מפני מה פרשה זו סתומה. ר' יעקב אמר בשעה שמת יעקב נסתתמו עיניהם של ישראל. ר' יהודה אמר שאז ירדו לגלות והשתעבדו בהם. רבי שמעון אמר מה כתוב למעלה. וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד. וכתוב ויחי יעקב. שאין ראוי להפריש בין זה לזה. כמו שהם עמדו במעדני מלכים. וקבלו תענוג ותשוקות לעצמם. כן גם יעקב עמד במעדני מלכים. בתענוג ותשוקה לעצמו. לא נפרש זה מן זה. וכך נקרא ויחי. שהרי כל ימיו אין לקרות עליהם ויחי. לפי שכל ימיו היה בצער ונמצא בצער. עליו כתוב (איוב ג') לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. ואחר שירד למצרים נקרא ויחי. ראה לבנו מלך. ראה לכל בניו זכאים צדיקים. וכלם בתענוגי ומעדני עולם. והוא ישב ביניהם כיין הטוב השוקט על שמריו. אז נקרא ויחי יעקב. לכן אין הפרש בין ויפרו וירבו מאד לויחי יעקב. וכך ראוי להיות. שבע עשרה שנה. מאי הטעם של שבע עשרה שנה. אלא א"ר שמעון כל ימי יעקב בצער היו. בצער עבר אותם בתחלה. כיון שראה ליוסף שהיה עומד לפניו כאשר הסתכל יעקב ביוסף היה נשתלם בנפשו כאילו ראה לאמו של יוסף. שיופיו של יוסף הי' דומה ליופיה של רחל. והי' נחשב לו כמו שלא עבר עליו צער בימיו. וכאשר יוסף נפרש ממנו. אז נתקיים בו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. שזה הי' קשה ליעקב מכל מה שעבר עליו. ובזמן שנפרש יוסף ממנו מה כתוב. יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה וגו'. ובכל ימיו של יעקב לא היה לו צער כזה. והיה בוכה בכל יום על אותן שבע עשרה שנה של יוסף. מה השיבו הקב"ה. ויוסף ישית ידו על עיניך. הרי לך י"ז שנה אחרות בתענוגים ומעדנים והנאות ותשוקות. זהו שכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו'. ולמדנו שכל שנים האלה שכינת כבודו של הקב"ה נמצאת עמו. ולפיכך נקראו חיים:

זוהר דף רי"ז ע"ב

ויקרבו ימי ישראל למות. א"ר יוסי כאשר מתקרבים ימיו של אדם למות. שלשים יום קודם מכריזים עליו בעולם. ואפילו צפורי שמים מכריזים עליו. ואם זכאי הוא מכריזים עליו שלשים יום בין הצדיקים בגן עדן. ולמדנו שכל אותן שלשים יום יוצאת נשמתו ממנו בכל לילה. ותעלה ותראה מקומה בעולם ההוא. וזה האדם אינו יודע ואין משגיח ואין שולט בנשמתו כל אותן שלשים יום כמו ששלט בתחילה. שכתוב (קהלת ח') אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח וגו'. א"ר יהודה כאשר מתחילים אותן שלשים יום צלמו של האדם נחשך. והצורה שנראית בארץ נמנעת. (דף רכא:) למדנו שאמר ר' חייא כתוב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. שם כשהי' בקיומו נקרא יעקב. וכאן במיתתו ישראל[א] שכתוב ויקרבו ימי ישראל למות. א"ר יוסי כך הוא בודאי. שהרי לא כתוב ויקרב יום ישראל. אלא ימי. וכי בכמה ימים ימות האדם. והרי בשעה אחת ברגע אחד מת ויוצא מהעולם. אלא כך למדנו כאשר יבקש הקב"ה להשיב אליו רוח האדם. כל אותן הימים שנתקיים האדם בזה העולם נפקדים לפניו ועולים בחשבון. וכאשר מתקרבים לפניו לעלות בחשבון מת האדם. והקב"ה ישיב רוחו אליו. והבל ההוא שהי' מוציא ומנשם בו מחזירו אצלו[ב] אשרי חלקו של אדם ההוא שימיו יתקרבו אצל המלך בלי בושה. ולא נדחה יום אחד מהם לחוץ. בשביל שנמצא שביום ההוא עשה בו עבירה. ולפיכך כתוב בצדיקים קריבה. לפי שמתקרבים ימיו לפני המלך בלי בושה. וי להם להרשעים שאין כתוב בהם קריבה. כי איך יקרבו ימיהם לפני המלך. שהרי כל ימהים בחטאי העולם נמצאים. ולפיכך בל יקרבו לפני המלך ולא יחשבו לפניו ואינם נזכרים למעלה. אלא שהם כלים מעצמם. עליהם כתוב (משלי ד') דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. וכאן ויקרבו ימי  ישראל בודאי בלי בושה. רק בשלימות ובשמחה שלימה. ולפיכך כתיב ימי ישראל. שהיה בשלימות יותר ישראל מיעקב[ג] ואם תשאל הרי כתוב ויעקב איש תם. שלם. שלם הי' אבל לא בשלימות במדרגה עליונה כישראל. (דף רכד.) א"ר יהודה בוא וראה כאשר קרבים אותן הימים לפני מלך הקדוש. אם הוא זכאי זה האיש היוצא מן העולם. הוא עולה ונכנס באותן הימים. והם מלבושי כבוד שמתלבשת בהם הנשמה. והם אותן הימים שהי' זכאי בהם ולא חטא בהם. וי לזה שגרע ימיו למעלה. שכאשר רוצים להלביש לו בימיו. אלה הימים שפגם בהם בחטאיו הם חסרים מן המלבוש ההוא. ונתלבש במלבוש חסר. כל שכן אם רבים הם. ואיןלו לאדם במה להתלבש בעולם ההוא. אז וי לו וי לנפשו. שדנים אותו בגיהנם בשביל אותן הימים. ימים על ימים. על יום אחד שנים. שכאשר יוצא מזה העולם אינו מוצא ימים להתלבש בהם. ואין לו מלבושים להתכסות בהם. זכאים הם הצדיקים שכל ימיהם נשמרים הם אצל המלך הקדוש. ונעשה מהם מלבושי כבוד להתלבש בהם בעולם הבא.. ובמלבוש הזה זוכים להתענג בתענוג העולם הבא. וגם עתידים במלבוש הזה לקום ולהחיות -:

זוהר דף רכב ע"א

ויקרא לבנו ליוסף. א"ר יצחק וכי שאר השבטים לאו בניו הם. אלא א"ר אבא יוסף היה בנו  יותר מכלם. שלמדנו בשעה שאשתו של פוטיפר אנסה לו ליוסף. מה כתוב. ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית. זה הכתוב כך צריך להיות. ואין איש בבית. מהו מאנשי הבית. אלא לרמז על צורת יעקב שהיתה שם ונמצאה שם. ולפיכך כתוב מאנשי הבית. אבל איש אחר היה שם. כיון שנשא יוסף את עיניו וראה צורת אביו. התחזק בשבועתו וחזר לאחור. בוא וראה מה כתוב. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. א"ל הקב"ה בך נאמר וימאן ויאמר. חייך וימאן ויאמר אחר יבא לברך לבניך ויתברכו בו. זש"כ וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי. כיון שאמר ידעתי בני. למה אמר ידעתי אחר. אלא אמר ידעתי בני. בשעה שמשלת בגופך שאתה בני. כאשר ראית צורה שלי והתגברת בשבועתך[ד] ולפיכך כתוב ידעתי בני  ידעתי. ועל מה שאמרת שזה הוא הבכור. גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. וכאן בשביל זה כתוב ויקרא לבנו ליוסף. לבנו ליוסף ממש. ד"א ויקרא לבנו ליוסף. שבצורה אחת היו נראים. שכל מי שראה ליוסף היה מעיד שבן יעקב הוא. רבי יוסי אמר הכי כך הוא. ועוד שיוסף זן אותו ואת בניו בזקנותו. ולפיכך הוא בנו ממש יותר מכלם. ויקרא לבנו ליוסף. למה ליוסף ולא לאחר. משום שהרשות היה בידו להעלותו משם:

זוהר דף רכב ע"ב

שים נא ידך תחת ירכי וגו' אל נא תקרבני במצרים. למדנו שא"ר יוסי במה השביע לו יעקב ליוסף. שכתוב שים נא ידך תחת ירכי. אלא שהשביעו באות הברית שהיה רשום בבשרו. שזה הי' חשוב אצל האבות יותר מהכל. וזה הברית סוד בחינת יוסף הוא. א"ר שמעון באברהם וביעקב כתוב שים נא ידך תחת ירכי. תחת ירכי. כלומר בהמקום שנרמז בו השם הקדוש והוציא זרע קודש ואמת לעולם. ביצחק לא כתוב כך. לפי שיצא ממנו עשו. ועוד מפני מה כאן שים נא ידך תחת ירכי וגו'. אלא א"ל יעקב ליוסף בזה הרשום הקדוש השבע לי. שהוציא זרע קודש ואמת לעולם. ונשמר ולא נטמא לעולם. שלא יקבר בין אותן הטמאים שלא שמרוהו לעולם. שכתוב בהם (יחזקאל כ"ג) אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. ואם תשאל הרי יוסף ששמרו יותר מכלם מפני מה נקבר ביניהם. אלא למדנו כתוב (שם א') היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר. והרי למדנו שהשכינה אינה שורה אלא בארץ ישראל. ולמה היתה כאן השכינ.ה אלא על נהר כבר כתוב. וכתבו ותהי עליו שם יד ה'. אף כאן יוסףבמים נשלך ארונו. אמר הקב"ה אם יוסף יסתלק מכאן. לא יתקיימו ישראל בהגלות. אלא תהיה קבורתו במקום שלא יטמא. ויוכלו בני ישראל לסבול הגלות:

זוהר דף רכב ע"א

ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וגו'. א"ר יוסי כיון שיעקב הי' יודע שבניו ישתעבדו בגלות שם במצרים. מפני מה לא נקבר שם בשביל שתגין זכותו על בניו. ולמה הי' מבקש להסתלק משם. והרי כתוב כרחם אב על בנים. איה הוא הרחמנות.. אלא בשביל זה בקש להסתלק ממצרים. אחד. שלא יעשו ממנו ע"ז. שהרי ראה שהקב"ה עתיד להפרע מיראתם. ועוד. שראה שהשכינה תשים מדורה בין בניו בהגלות. ועוד בשביל שגופו ינוח בין גופות אבותיו להתכלל ביניהם. ולא ירי' נמנה עם רשעי מצרים. ולמדנו שגופו של יעקב נתמשך מיופיו של אדם הראשון. והיתה צורתו של יעקב צורה עליונה קדושה. צורה שבכסא הקדוש. ולא רצה להקבר בין רשעים. וסוד הדבר שבאבות אין פירוד כלל. וע"כ כתוב ושכבתי עם אבותי. (דף רכג:) אשרי חלקם של האבות. שהקב"ה עשה אותם למרכבה קדושה למעלה. ובחר בהם להתעטר עמהם. זש"כ רק באבותיך חשק ה' וגו'. א"ר אלעזר יעקב היה יודע שהעטור שלו באבותיו הוא. שהרי העטור של האבות עמו הוא והוא עמהם. וע"כ באותיות החקוקות למדנו ש' היא ג' קשרים. בק קשרים אחד מצד זה ואחד מצד זה. ואחד הכולל אותם[ה] וזהו שלמדנו והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. וקשר ההוא שבאמצע נאחז לצד זה ולצד זה. ועל כן כתוב ושכבתי על אבותי בודאי. (דף רכה:) א"ר יהודה שם למדנו מי שיצאה נשמתו ברשות אחר. וגופו נקבר בארץ הקדושה. עליו כתוב (ירמי' ב') ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. ויעקב אמר וקברתני בקבורתם. ונשמתו יצאה ברשות אחר. אלא שאין כן יעקב שהשכינה היתה נאחזת בו ונדבקת בו. זש"כ אנכי ארד עמך מצרימה. לדור עמך בגלות. ואנכי אעלך גם עלה. להדבק בי נשמתך ושיקבר גופך בקברי אבותיך:

זוהר דף רכה ע"ב

וישתחו ישראל על ראש המטה. א"ר שמעון בוא וראה מטה מרמז על השכינה. שכתוב הנה מטתו שלשלמה. ראש המטה מי הוא. זה יסוד העולם שהוא ראש המטה הקדושה[ו] על ראש. זה ישראל שעומד על ראש המטה[ז] לפיכך ישראל לעצמו לשרשו השתחוה. ואם תשאל הרי בזמן ההוא לא היה חולה. שהרי אח"כ כתוב ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. ובשעה שהשתחוה אז לא הי' עדיין חולה. אלא בשביל שידע שבזמן ההוא עלה במדרגה עליונה הקדושה להיות כסא שלם. לפיכך השתחוה לאותה המרכבה כסא העליון. שלימות עץ הגדול והחזק שנקרא על שמו[ח] וע"כ וישתחו ישראל על ראש המטה. על ראש המטה בודאי. שהרי נתעלה למקומו ונתעטר בעטרה של המלך הקדוש[ט] (זוהר דף רכו:) א"ר אבא אחר זה מה כתבו וישב על המטה. שכיון שידע יעקב שבמדרגה עליונה נשתלם. ושהמדרגה שלו היא למעלה עם האבות. ושהוא בלבדו תקון השלם. החזיק לבו ושמח והתחזק בזה שרצון העליון של הקב"ה בו הוא. מה כתוב בו ויתחזק ישראל וישב על המטה. על המטה ממש[י] שהרי במדרגה עליונה יתירה נשתלם. אשרי חלקו:

זוהר תרומה קעד ע"ב

ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. חלה כתוב. א"ר הונא כך למדנו. בשנים הקדמוניות טרם שבא יעקב. היה האדם בשלוה בביתו. הגיע זמנו למות היה מת בלי חולי. כיון שבא יעקב בקש מלפני הקב"ה וא"ל. רבונו של עולם אם טוב לפניך אבקשך שיפול האדם בחולי שנים או שלשה ימים.  ואח"כ יאסף לעמו אחר שיצוה לביתו וישוב מחטאיו. א"ל הקב"ה יפה אמרת ואתה סימן לזה בעולם. בוא וראה מה כתוב בו. ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. חלה כתוב[יא] מה שלא היה כך לאדם מקודם לזה. לאחר שמת לא היה אדם שתהיה לו מחלה ולא ימות. עד שבא חזקיה. מה כתוב בו (ישעי' ל"ח) בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו'. בוא וראה מה כתוב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. א"ל אם טוב לפניך אבקשך שירפאו אנשים ממחלקתם. ויודו לשמך ויכירו אותך וישובו אח"כ בתשובה שלמה. ויהיו נמצאים בני העולם זכאים לפניך. א"ל הקב"ה יפה אמרת. ואתה תהיה הסימן לזה בעולם. וכך היה מה שלא היה מקודם לזה. זש"כ מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו -:

זוהר דף רכב ע"ב

ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וגו' ואקברה שם בדרך אפרת וגו'. א"ר יוסי בוא וראה האבות זכו להקבר בהמערה הם ונשיהם. יעקב הוא ולאה. מפני מה רחל לא. והרי כתוב ורחל עקרה. שהיא היתה עקרת הבית. אלא לאה זכתה בו להוציא ששה שבטים מגזע הקדוש בעולם יותר משאר. ולפיכך נתנה עמו לזיוג בהמערה. א"ר יהודה לאה כל ימיה היתה עומדת בפרשת דרכים. ובכתה בשביל יעקב כאשר שמעה שהוא צדיק. ותפלה הקדימה עליו. וזהו שכתוב ועיני לאה רכות. כמו שנתבאר שהתקדמה וישבה בפרשת דרכים לשאל עליו. רחל לא יצאה לדרכים לעולם. לפיכך זכתה לאה להקבר עמו. ורחל עומד קברה בפרשת דרכים ונקברה שם. זש"כ ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. מהו עלי. עלי ודאי כלומר בשבילי. בארץ כנען בדרך. בשבילי מתה בדרך. שלא יצאה בשבילי לעולם כאחותה. לפיכך לאה שיצאה ובכתה בפרשת דרכים בשביל יעקב זכתה להקבר עמו. רחל שלא בקשה לצאת ולשאל עליו. לפיכך קבורתה בפרשת דרכים. וסוד הדבר הרי ביארנו ואמרנו. שזו בנגלה וזו בנסתר[יב] ובוא וראה שלמדנו הרבה דמעות שפכה אותה צדקת לאה. בעבור להיות חלקו של יעקב. ולא של עשו הרשע. וזהו שלמדנו כל אדם השופך דמעות לפני הקב"ה. אע"פ שנגזר עליו עונש. נקרעת הגזרה ואין יכול עונש ההוא לשלט בו. מניין. מלאה. שהרי לאה נגזר עליה להיות חלקו של עשו. והיא בתפלתה הקדימה לו ליעקב. ולא נתנה לעשו. (וארא כט:) רבי שמעון אמר כתוב (ירמי' ל"א) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וגו'. בוא וראה בני רחל יוסף ובנימין היו ואליותר. ולאה ששה שבטים היו שלה. מדוע בכתה רחל ולא לאה. אלא כך אמר הקב"ה. את לאה היית בוכה בעבור יעקב הצדיק. שלא תהיי בגורלו של עשו הרשע. חייך אחותך תעמוד בפרשת דרכים ותבכה על גלות ישראל. ואת תעמוד בפנים ולא תבכי עליהם. ורחל היא מבכה על גלות ישראל. וסוד הדבר שרחל ולאה רמז על שני עולמות הן. אחד עולם הנסתר ואחד עולם הנגלה. וע"כ זו נקברה ונתכסתה בפנים תוך המערה ונעלמת. וזו עומדת בפרשת דרכים בהתגלות. והכל כדמיון שלמעלה. ולפיכך לא הכניסה יעקב בהמערה ולא במקום אחר. שהרי כתוב בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה. ולא הכניסה יעקב בהעיר. לפי שהיה ידוע שמקומה הוא במקום הנגלה:

זוהר דף רכז ע"ב

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. א"ר יצחק זה הכתוב קשה. שכתוב וירא ישראל. וכתוב ועיני  ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות. אם לא יכול לראות מהו וירא ישראל. אלא שראה ברוח הקודש לבני יוסף. שהם ירבעם וחביריו. שירבעם עשה שני עגלי זהב ואמר אלה אלהיך ישראל. ולפיכך מי אלה. מי הוא שעתיד לומר אלה אלהיך לאלהים אחרים. ולפיכך וירא ישראל את בני יוסף. מכאן שהצדיקים רואים הדבר למרחוק. והקב"ה מעטרם בעטרה שלו. מה הקב"ה רואה למרחוק. כמו שכתוב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. שהקב"ה ראה כל המעשים טרם שיעשו. וכלם עבור לפניו. וכדמיון זה כל דורות העולם מקצה התבל עד קצהו. כלם נזדמנו ועמדו לפני הקב"ה טרם שיבאו לעולם. זש"כ (ישעי' מ"א) קורא הדורות מראש. עד שלא נברא העולם. לפי שכל הנשמות היורדות לזה העולם. טרם ירידתן עומדות כלן לפני הקב"ה באותן הצורות שיעמדו בזה העולם. ונקראות בשמות. שכתוב (שם מ') לכלם בשם יקרא. וכן גם הצדיקים. מראה להם הקב"ה כל דורות העולם טרם שיבאו וימצאו בעולם. מניין. מאדם הראשון. שהקב"ה הרא הלו כל הדורות טרם שיבאו. ככתוב זה ספר תולדות אדם. שלמדנו שהראה לו הקב"ה כל הדורות העתידים לבא לעולם. וכן לשמה שכתוב ויראהו ה' את כל הארץ. שהקב"ה הראה לו כל דורות העולם וכל אותן מנהיגי העולם. וכל שאר הנביאים טרם שיבאו לעולם. אף כאן וירא ישראל את בני יוסף. ראה למרחוק ונזדעזע ואמר מי אלה. וזה הכתוב יפורש בשני אופנים[יג] באופן זה ובאופן אחר. וע"כ השיב יוסף ואמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. ומניין שהקב"ה הראה לו ברוח הקודש. שכתוב והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך. גם לרבות אותן שיצאו מהם כמו שנתבאר:

ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו וגו'. בזה הכתוב נצרך לעיין בו. ויברך את יוסף. שלא נמצאת כאן ברכה שברך לו ליוסף אלא לבניו. ואם לבניו הי' צריך לומר ויברכם. מהו ויברך את יוסף. ולא נזכר כאן שנתברך יוסף. א"ר יוסי את דוקא. שכתוב את יוסף[יד] הברכה של בניו היתה. וכשנתברכו בניו גם הוא נתברך. שברכת בניו של האדם גם ברכת האב היא. ר' אלעזר אמר יעקב בריך תחלה להקב"ה. ואח"כ בירך לבניו. ויברך את יוסף. את דוקא[טו] שיברך לאות היסוד. סוד הברית ששמר יוסף. ובשבילי נקרא צדיק. את יוסף. זה סוד הברית שנתקיים עם יוסף. האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. האלהים. זה סוד הברית הקדוש יסוד הקדוש. אבותי לפניו. לפניו דוקא[טז] שהם ראשונים ועליונים מלפני הסוד הזה. אברהם ויצחק. שהרי מהם ניזון ויונק מקום ההוא. האלהים הרועה אותי. מפני מה פעם שנית האלהים. אלא סוד עליון הוא. שכאן היה מברך למקום ההוא בסוד של אלהים חיים[יז] מקור החיים שממנו יוצאות הברכות. ולפיכך זכר לעצמו בזה המקום ואמר האלהים הרועה אותי. לפי שכל הברכות הנמשכות ממקור החיים יעקב לוקחן. וכיון שהוא לוקחן. אז מקבל זה המקום את הברכות. והכל תולה בהדבור[יח] וע"כ ויברך את יוסף כתוב. ולפיכך בכל מקום שנצרך להמשיך שפע ברכות. נצרך לברך להקב"ה בתחלה. ואח"כ יתברכו אחרים. ואם הקב"ה אין מתברך בתחלה. אותן הברכות אינן מתקימות.. וכיון שבירך יעקב להקב"ה תחלה. ח"כ ממקום ההוא שבירך תחלה בריך לבניו. זש"כ המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו'[יט]:

זוהר דף רכט ע"א

המלאך הגואל אותי מכל רע וגו'. א"ר חייא מהו מכל רע. שלא נזדמנה לי אשה שהיא מצד הטומאה. ולא נמצא פסול בזרעו. שכלם צדיקים ושלמים בתמימות. מפני שנגאל מכל רע. ויעקב לא התדבק בצד הטומאה כלל. ועל כן אמר המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. מפני מה ראוים לברכה. לפי ששמר יוסף אות הברית הקדוש. ולכך אמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. הראה לו סוד הברית ששמר אותו. ובעבור ששמר אותו ראוים לברכה. והוא ראוי להרבה ברכות. ובעבור זה נתן לכלם ברכה אחת. וליוסף ברכות הרבה. כך נשמע שכתבו ברכות אביך גברו על ברכות הורי וגו'. ברכות שדים ורחם תהיין לראש יוסף. (דף רל ע"א) ר' חזקיה אמר המלאך הגואל אותי מכל רע. זה הכתוב יש להסתכל בו. הגואל. אשר גאל צריך לומר. מהו הגואל. לפי שהוא נמצא תמיד אצל אנשים. ולא יסור מאדם זכאי לעולם. בוא וראה המלאך הגואל אותי. זו השכינה ההולכת עם האדם תמיד. ולא תזיז ממנו כאשר האדם שומר מצות התורה. וע"כ יזהר האדם שלא יצא יחידי בדרך.  מהו יחידי. שיהי' נזהר האדם לשמר מצות התורה. בשביל שלא תזיז ממנו השכינה. ויוצרך ללכת יחידי בלי זיוג השכינה. (דף רלב) ר' יהודה אמר המלאך הגואל אותי מכל רע. בוא וראה כתוב (שמות כ"ג) הנה אנכי שלח מלאך לפניך וגו'. זהו המלאך שהוא גאולת העולם ושמירת האנשים. וזה הוא המזמין ברכות לכל העולם[כ] לפי שהוא מקבלן תחלה. ואח"כ הוא מזמינן בעולם. ובעבור זה כתוב הנה אנכי שולח מלאך לפניך. וכתוב (שמות ל"ג) ושלחתי לפניך מלאך. וזה הוא המלאך שלפעמים זכר ולפעמים נקבה[כא] וכך הוא שבזמן שהוא מזמין ברכות לעולם. אז הוא בחינת זכר ונקרא בלשון זכר. כזכר שמזמין ברכות להנקבה. כך הוא מזמין ברכות לעולם. ובזמן שהוא עומד בדין על העולם אז נקרא בלשון נקבה. כנקבה שהיא מעוברת כך הוא נתמלא מדין. ואז נקרא בלשון נקבה. וע"כ לפעמים נקרא זכר ולפעמים נקרא נקבה. והכל סוד אחד. כדמיון זה כתוב. ואת להט החרב המתהפכת. שיש מלאכים הנשלחים בעולם שמתהפכים להרבה גונים. לפעמים נקבות לפעמים זכרים. לפעמים דין לפעמים רחמים. והכל באופן אחד. כמו כן זה המלאך בהרבה גונים הוא[כב] וכל גונים שבעולם ישנם כלם במקום הזה. וזהו הסוד שכתוב (יחזקאל א') כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'. וכמו שיש בו כל אותן הגונים כן גם הוא מנהיג לכל העולם:

זוהר דף רלג ע"א

ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר וגו'. א"ר יהודה ויברכם ביום ההוא. מהו ביום ההוא. שהיה די לומר ויברכם. ועוד כל לאמר כתוב חסר וכאן לאמור מלא בוא"ו. מפני מה נשתנה. אלא סוד הוא. ויברכם ביום ההוא. מהו ביום ההוא. זה סוד המדרגה שנפקדה על הברכות למעלה[כג] יום ההוא. יום ממקום עליון ההוא שנקרא הו"א[כד] והיינו יום ההוא שאין הפרד בין יו"ם ובין הו"א. ובכל מקום היו"ם ההו"א רמז על ב' מדרגות. מדרגה עליונה ותחתונה שהן כאחת[כה] ולפיכך כשבקש יעקב לברך לבניו של יוסף. בירך אותם בהיחוד שלמעלה ושלמטה הכל ביחד. כדי שיתקיימו הברכות. ואח"כ הכליל הכל ביחד ואמר בך יברך ישראל. מהו בך. ודאי זה סוד היחוד[כו] בתחלה מלמטה למעלה. ואח"כ ירד לאמצע ולמטה. לאמור בוא"ו הרי אמצע[כז] ואח"כ ירד למטה ב"ך. וכן הוא יפה כראוי. מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. ב"ך יברך ישרא"ל. מהו ישראל. ישראל הזקן. יבורך ישראל לא כתוב אלא יברך. שהרי ישראל מקבל הברכות מלמעלה. ואח"כ הוא מברך לכל בזו המדרגה התחתונה דוקא. שאמר ב"ך יברך ישראל לאמר. ישימך אלהים כאפרים ומנשה. הקדים לו לאפרים בראשונה. לפי שאפרים על שם ישראל נקרא. מניין. מכאן. שכאשר שבט אפרים יצא טרם שנשלם זמן השעבוד של מצרים. דחקו השעה ויצאו מן הגלות. עמדו עליהם אויביהם והרגום. וכתוב (יחזקאל ל"ז) בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה. וע"כ הקדים לאפרים קודם מנשה. ולפיכך אפרים הלוכו ומסעו לצד מערב היה. ובוא וראה הברכה שבירך לבני יוסף. למה הקדים להם ברכות טרם שבירך לבניו. אלא מכאן שאהבת בני בנים חביבה על האדם יותר מאהבת בניו. ולפיכך הקדים אהבת בני בניו קודם לבניו לברכם תחלה:

זוהר דף רלד ע"א

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וגו'. א"ר אבא הרי ביארו שבשעה הזאת שקרא יעקב לבניו נסתלקה ממנו השכינה. ובוא וראה בשעה שיעקב היה קורא לבניו נזדמנו אברהם ויצחק שם והשכינה על גביהם. והשכינה היתה משמחת בו ביעקב להתחבר עם האבות. להתקשר עם נפשותיהם ביחד להיות מרכבה. בשעה שפתח יעקב ואמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. באחרית. זו השכינה. כביכול נתן יעקב עצבות בה ונסתלקה. אח"כ החזירו לה בניו ביחוד דבריהם. שפתחו ואמרו שמע ישראל וגו'. באותה שעה הקימה יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ונתיישבה השכינה במקומה. ויקרא יעקב. מהו הקריאה כאן. אלא הקריאה לחזק מקומם. לחזק אותם למעלה ולמטה. בוא וראה בכל מקום הקריאה בענין זה. שכתוב ויקרא משה להושע בן נון יהושע. לחזק מקומו במקום שנצרך ולקשרו שם. וכן ויקרא את שמו יעקב. וכתוב ויקרא לו אל אלהי ישראל. הקב"ה הי' מחזק למקום זה בשם זה. שהקריאה להחזיק היא באה.. כעין זה ויקרא יעקב אל בניו. החזיקם בקיום שלם.. ויאמר האספו ואגידה לכם. ויאמר. מהו ויאמר. הרי ביארו כמו שנאמר ואמרת בלבבך. אמירה בלחש. האספו. אספו צריך לומר. כמש"כ אספו לי חסידי. אלא ידוע לנו שהאספו ממקום עליון הוא[כח] האספו בקשר שלם ביחוד אחד. ואגידה לכם. מהו ואגידה. סוד של חכמה הוא. ר' יוסי שאל לר' שמעון אמר לו  ואגידה או ויגד או ויגידו. וכן לכן שלמדנו שסוד של חכמה הוא. מפני מה בתבה זו יש סוד של חכמה. א"ל לפי שתבה זו באה באותיות ג"ד בלי פרוד. וזהו סוד של חכמה. תיבה הבאה בשלימות בסוד סדר האותיות[כט] כך הוא כשהן בסוד של חכמה. אבל ד בלא ג אין הוא שלימות. וכן ג בלא ד. שהרי זו בזו נתקשרו בלי פרוד. ומי שמפרידן גורם לעצמו מיתה[ל] וזה סוד חטא אדם הראשון. לפיכך תבה זו של סוד חכמה. ואע"פ שאות י לפעמים בין ג לד. אין זה פרוד. והכל קשר אחד הוא. ועל רמז זה כך היא תיבה זו בודאי. ואגידה לכם. סוד של חכמה בקש לגלות. סוף כל המעשים של ישראל. ואפשר תאמר שלא גלה מה שבקש לגלות. אם כן למה נכתב תחלה בתורה דבר יעקב בשלימות. ונפגם אח"כ ולא נשתלם הדבר. אלא ודאי נשתלם. וכל מה שנצרך לגלות הי' מגלה וסותם. אמר דבר שהוא נגלה מבחוץ ונסתר בפנים. ודבר התורה לא נפגם לעולם. והכל הוא נסתר בתורה. לפי שהתורה הוא שלימות הכל. שלימות שלמעלה ושלמטה. ואין תיבה או אות בתורה פגומין. ויעקב כל מה שנצרך לו לומר אמר. אבל היה מגלה וסותם. ולא החסיר מכל מה שבקש לגלות אפילו אות אחת.. (דף רלה.) רבי שמעון אמר בוא וראה כל י"ב שבטים נדבקו בהשכינה. וכאשר ראה יעקב להשכינה על גביו. קרא לי"ב בניו להתחבר בה. ובוא וראה מטה שלמה לא נמצאת מן היום שנברא העולם. כשעה ההוא שבקש יעקב להסתלק מןהעולם. אברהם מימינו. יצחק משמאלו. יעקב היה שוכב ביניהם. והשכינה לפניו. כיון שראה יעקב כך קרא לבניו והדביקם מסביב להשכינה. וסדר אותם בסדר שלם. מניין שסדרם מסביב להשכינה. שכתוב האספו[לא] ואז נמצאה שם שלמות הכל.. וכמה מרכבות עליונות סביבותם. פתחו ואמרו לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו'. אז נאסף השמש אל הלבנה. ונתחבר מזרח במערב[לב] זש"כ ויאסוף רגליו אל המטה. האירה הלבנה ונמצאת בשלימות. ועל אז ודאי למדנו שיעקב אבינו לא מת. כיון שראה יעקב סדר שלם מה שלא נמצא כך לאדם אחר. היה שמח ומשבח לו להקב"ה. ופתח ובירך לבניו. לכל אחד ואחד כראוי לו:

זוהר דף רלה ע"א

ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני. אמר ר' יהודה מה ראה יעקב להתחיל בראובן. יתחיל ביהודה שהוא הראשון לכל המחנות והוא מלך. ועוד שאנו רואים שלא ברכו וסלק הברכות ממנו עד שבא שמה והתפלל עליו. כמ"ש יחי ראובן ואל ימות. אבל ודאי ברכו. ועלתה ברכה ההיא למקומה. משל לאדם שהי' לו בן. כשהגיע זמנו להסתלק מהעולם בא המלך אליו. אמר הרי כל ממון שלי יהיה ביד המלך נשמר לבני. כשיראה המלך שבני ראוי לזה יתן לו. כך יעקב אמר ראובן בכורי אתה. אהוב של מעי אתה. אבל הברכות שלך יתעלו ביד המלך הקדוש. עד שיראך ראוי להן. לפי שהלכת עם אפך וכו' כתרגומו. (דף רלה:) ר' חייא אמר ראובן בכור יעקב לו היה ראוי הכל. ונלקח ממנו הכל. ונתנה המלכות ליהודה. הבכורה ליוסף. הכהונה ללוי. זש"כ פחז כמים אל תותר. אל תשאר בהן. ומה שאמר כחי וראשית אוני. כאן ברכו ופקדו להקב"ה. משל לאוהבו של מלך שבקש מן המלך לעשות טוב לבנו. יום אחד עבר בנו בשוק. אמר למלך זה הוא בני. ובודאי אהבת נפשי הוא. שמע המלך והבין שהוא מבקש על בנו. כך יעקב אמר ראובן בכורי אתה וגו'. כאן פקדו ביד המלך. פחז כמים אל תותר. כאן אמר מה שיקרה לו. שלא ישאר בארץ. ויהי' נשלך לחוץ לארץ.. א"ר שמעון עתידים הם בני ראובן להתגבר ב' מלחמות בתוך הארץ. בוא וראה כתוב כחי. בגלות של מצרים וראשית אוני. שהם יהיו ראשונים אצל אחיהם למלחמה. יתר שאת. לגלות אשור. שמשם גלו בני גד ובני ראובן ראשון לכלם. וסבלו כמה צרות. וכמה ענוים סבלו. ולא חזרו עד עתה. ויתר עז. לזמן שמלך המשיח יתעורר בעולם. הם יצאו ויתגרו מלחמות בעולם. וינצחו ויתגברו על האומות. ובני העולם יפחדו מהם וירתתו לפניהם. ויחשבו להתגבר במלכות ולא ישארו בה. זש"כ פחז כמים אל תותר. מפני מה לא ישארו בה אפילו בצד אחד שבעולם. לפי כי עלית משכבי אביך. לפי שעתידים לעלות ולהתגר מלחמות בתוך ארץ הקדושה. משכבי אביך דוקא. זו ירושלים[לג] בוא וראה בד' צדדי העולם נפזרו בני ראובן בגלות. נגד כל ישראל שהגלו בגלות ד' פעמים בד' צדדי העולם. זש"כ כחי. אחד. וראישת אוני. שנים. יתר שאת. שלשה. ויתר עז. ארבע. כדמיון זה עתידים הם להתגר מלחמה בד' צדדי העולם. ולמשול במלחמותם על הכל. וינצחו עמים רבים וימשלו עליהם. ד"א פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך. כאן נרמז על הרהור הראשון שהיה לו ליעקב בזו הטפה הראשונה ברחל. שאלמלי הרהור טפה ההיא היה במקומו. הי' נשאר ראובן בכל. אבל פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך. עלית בהרהור אחר אז חללת וגו'.. וכאן נרמז ברכה[לד] ומה שהיה בזמן ההוא. ומה שהיה כאשר נכנסו ישראל לארץ. ומה שיהיה בזמן מלך המשיח במעשיו של ראובן:

זוהר דף רלו ע"א

שמעון ולוי אחים. א"ר יצחק כאן הדבקים בצד שמאל של השכינה[לה] שראה המעשים של הדין הקשה שאין העולם יכול לסבול. א"ר יוסי איה ברכתם. א"ר יצחק שמעון לא הי' ראוי לזה. שראה לו כמה מעשים רעים. ולוי שבא מצד הדין השה אין הברכה תולה בו ואפילו כאשר בא משה לא תלה ברכתו בו. שכתוב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. תלה הברכה בהקב"ה.. ר' יהודה אמר שמעון לא זכה לברכות. אלא שחברו שמה ביהודה. כתוב כאן שמע ה' קול יהודה. וכתבו שם כי שמע ה' כי שנואה אנכי. עוד א"ר יהודה שמעון ולוי העלה אותם אביהם למשה. א"ר יוסי מפני מה העלום אביהם למשה.. א"ר שמעון בוא וראה כשבקש יעקב להסתלק עמדה עליו השכינה. רצה לברך לאלה ולא יכל שנתירא מפני השכינה. אמר איך אעשה. שהרי שניהם מצד הדין הקשה הם באים.. אלא אמסרם לאדון הבית[לו] שהרי הבית לפי רצונו מתנהג. ומה שירצה יעשה.. יבוא אדון הבית ויברכם. משה ודאי איש האלהים היא. וכרצונו עושה בביתו. כמש"כ אישה יקימנו. זש"כ ויאמר משה קומה ה'. ואישה יפרנו. זש"כ ובנחה יאמר שובה ה'. ודאי כרצונו עושה אדון הבית ואין מוחה בידו. כמו איש הגוזר על אשתו והיא עושה רצונו. וע"כ יעקב אע"פ שהיה דבוק בעץ החיים. לא היה אדון הבית אלא למטה. ומשה הוא למעלה[לז] לפיכך מסר אותם לאדון הבית.

זוהר דף רלו ע"ב

בסודם אל תבא נפשי וגו'. ר' אבא פתח ואמר סוד ה' ליראיו. סוד העליון של התורה אין הקב"ה נותן אלא לאותן יראי חטא. ואלו שהם יראי חטא נתגלה להם סוד העליון של התורה. ומה זה סוד העליון של התורה. הלא תדע שזהו אות היסוד הקדוש. שנקרא סוד ה' ברית קודש. שמעון ולוי הטריחו עצמם על הסוד הזה באנשי שכם. שימולו עצמם ויקבלו עליהם זה הסוד. והכתוב מעיד. במרמה[לח] ועוד במעשה זמרי בן סלוא שפסל זה הסוד. ויעקב אמר בסודם אל תבוא נפשי.מהו נפשי. זו הנפש הנכנסת ונדבקת בברית העליון למעלה[לט] ונקראת נפש צרור החיים. בקהלם אל תחד כבודי. הרי ביארנו כמו שנאמר ויקהל עליהם קרח. אל תחד כבודי. זה כבוד ישראל סתם[מ] וע"כ לא ברכם אביהם. לפי שסלקם למשה:

זוהר דף רלז ע"א

יהודה אתה יודוך אחיך וגו'. א"ר שמעון המלכות ליהודה נתקיים. וזהו שאמרנו מהו שכתוב הפעם אודה את ה'. לפי שהוא הרביעי. אודה את ה'. לפי שהוא רגל רביעי להכסא כבוד. יהו זה רושם שם העליון. ובמה נשתלם בה. זו ה' האחרונה של השם הקדוש. שם הקדוש שלם באותיות שלו וקשר ד' מחבר אותן[מא] וע"כ יודוך אחיך. שהמלכות ראויה להתקיים לך בודאי.. ר' יהודה אמר אתה יודוך אחיך בודאי. בשעה שעמדו ישראל על הים. שכלם הודו לו וירדו אחריו בים[מב] ידך בעורף אויבך. כמו שנאמר (שופטים א') יהודה יעלה בתחלה. ישתחוו לך בני אביך. כלל כל שאר השבטים. לפיכך אמר בני אביך ולא בני אמך. בני אביך הרי כל שאר השבטים. שאע"פ שנחלקו לשתי ממלכות. כשהיו עולים לירושלים היו משתחוים וכורעים למלך ירושלים. לפי שמלכות ירושלים ממלכות הקדושה שולטת. ישתחוו לך. ולא כתוב וישתחוו. שאם נכתב וישתחוו הי' משמע לרבות שאר המעים. וישתחוו לא כתוב אלא בזמן שיבוא מלך המשיח. שכתוב (ישעי' מ"ט) מלכים יראו יקמו. שרים וישתחוו. עתה שאמר ישתחוו להראות שישראל בלבדם. כלם ישתחוו לראש הגלות לנשיא של בבל. ולא שאר עמים:

זוהר דף רלז ע"ב

גור אריה יהודה. בתחלה גור ואח"כ אריה. וסוד הדבר בתחלה נער ואח"כ איש. ה' איש מלחמה[מג] מטרף בני עלית.  מהו מטרף. להכליל מלאך המות שהוא עומד על טרף לכלות בני העולם ואין מציל. כמש"כ (מיכה ה') וטרף ואין מציל. ומטרף ההוא נסתלקה השכינה[מד] כרע בגלות בבל. רבץ בגלות אדום. כאריה שהוא תקיף. וכלביא שהוא תקיף יותר. כך ישראל תקיפים הם. שבני העולם עובדי עכו"ם מפתחים ודוחקים אותם. והם עומדים בדתם ובמנהגם כאריה וכלביא. וכך השכינה שאע"פ שכתוב (עמוס ה) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. היא תקיף כאריה וכלביא בנפילה זו. מה אריה ולביא אין נופלים אלא בעבור לטרוף טרף ולשלוט. שהרי מרחוק מריח טרפו. ומשעה שהריח נופל ואינו קם עד שקופץ על טרפו ואוכלו. כך השכינה לא נפלה אלא כאריה וכלביא. כדי להנקם מעמים עובדי עכו"ם ולקופוץ עליהם. כמש"כ (ישעי' ס"ג) צעה ברב כחו. מי  יקימנו. הוא לא יקום להנקם מהם נקמה קטנה. אלא מי יקימנו. מ"י. כמש"כ (איכה ב') מי ירפא לך. והיינו עולם העליון שבו הממשלה לחזק לכל. וכתוב (איוב ל"ח) מבטן מי יצא הקרח[מה] וזה נתבאר:

לא יסור שבט מיהודה וגו'. זה ביארו החברים. אבל עד כי יבא שילה בה"א. ובשאר מקומות בוא"ו. להראות כאן סוד שם הקדוש יה. במקום אחר שילו בלא ה"א. ובמקום אחר שלה בלא יו"ד. וכאן שילה ביו"ד ה"א. סוד שם הקדוש העליון. שהשכינה תקום בהשם יה. וזה הסוד של מ"י כמו שאמרנו[מו] (בראשית כה:) לא יסור שבט מיהודה. זה משיח בן דוד. ומחוקק מבין רגליו. זה משיח בן יוסף. עד כי יבא שיל"ה. זה מש"ה. מספר זה כזה. ול"ו יקה"ת עמים. אותיות ולו"י קה"ת:

זוהר דף רלח ע"א

אסרי לגפן עירה. א"ר חייא מהו גפן. זו כנסת ישראל. כמש"כ גפן ממצרים תסיע. וכתוב אשתך כגפן פוריה. אשתך כמו זה הגפן הקדוש.. ר' יוסי אמר אסרי לגפן עירה. זה מלך המשיח. שעתיד למשול על כל שרי העמים. שרים הממונים על העמים עובדי עכו"ם. והם התוקף שלהם להתגבר. ועתיד מלך המשיח להתגבר עליהם. לפי שזה הגפן מושל על כל אלה כתרים התחתונים. שבהם מושלים העמים עובדי עכו"ם. זה הגפן ינצח למעלה. ישראל שהם שורקה ינצחו ויכריתו חילות אחרים למטה. ועל כלם יתגבר מלך המשיח. זש"כ (זכרי' ט') עני ורוכב על חמור ועל עיר. עיר וחמרו ב' כתרים הם שמושלים בהם עמים עובדי עכו"ם. והם מצד שמאל צד הטומאה. ומה שאמר עני. וכי מלך המשיח עני נקרא. אלא כך אמר ר' שמעון. לפי שאין לו משלו. וקוראים לו מלך המשיח. זו היא הלבנה הקדושה למעלה. שאין לה אור אלא מן השמש[מז] מלך המשיח הזה ימשול בממשלתו. יתיחד במקומו. אוז הנה מלכך יבוא לך סתם[מח] אם למטה עני הוא. שהרי בצד הלבנה הוא[מט] אם למעלה עני. שהוא כמראה שאינו מאיר. לחם עני. ועם כל זה רוכב על חמור ועל עיר. היינו תוקף העמים עכו"ם להכניע תחתיו. ויתגבר הקב"ה במקומו. כבס ביין לבושו. כמש"כ (ישעי' ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. זה הדור בלבושו. וכתבו פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו'. כבס ביין. זה צד הגבורה דין הקשה. להיות על העמים עובדי עכו"ם. ובדם ענבים סותה. זה העץ שלמטה בית דין שנקרא ענבים[נ] והיין נשמר בדם ענבים. בשביל להתלבש בשני הכחות[נא] להכניע תחתיו כל שאר המעים עובדי עכו"ם ומלכי העולם.. (דף רלט:) פתח העלם ההוא ואמר. אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. אסיר. אסר צריך לומר. עירה. עיר צריך לומר. אלא זה הכתוב סוד עליון הוא. והשם הקדוש יה נכלל שם. וכמו שכאן נרמז השם הקדוש כן גם ולשורקה. שהרי ולשורק צריך לומר. בני. בן צריך לומר. שורק ככתוב (ירמי' ב') ואנכי נטעתיך שורק. בן ככתוב בן אתונות. למה שורקה ולמה בני. אלא שנכלל שם השם יה. וכמו שיש זה השם הקדוש להכניע לעיר. כן גם יש זה השם הקדוש להכניע כח האחר שהוא חמור. שלולא זה השם הקדוש כאן היו מציפים העולם. יה בכח זה ויה בכח זה. להשמר העולם מהם. ולהשמר לאנשים שלא ישלטו בהם בעולם. אסרי לגפן. מהו גפן. זו כנסת ישראל. מפני מה נקראת גפן. אלא מה גפן אינו מקבל עליו נטיעה אחרת. כן גם כנסת ישראל אינה מקבלת עליה אלא להקב"ה. ובשביל כנסת ישראל נכנעים לפניה כל כחות אחרים. ואין יכולים להרע ולשלט בעולם. ולכך הטיל הכתוב שם הקדוש ביניהם בצד זה ובצד זה. בני אתונו. שנעשה עקר בשביל שורק ההוא. כד"א ואנכי נטעתיך שורק וגו'. כבס ביין לבושו וגו'. כבס. כובש צריך לומר. אלא כבס מיום שנברא העולם. ומי הוא. זה מלך המשיח למטה. ביין. זה צד השמאל. ובדם ענבים. זה צד השמאל למטה[נב] ועתיד מלך המשיח למשול למעלה על כל שרים אחרים של העמים עובדי עכו"ם. ולשבר תוקפם מלמעלה ומלמטה. ד"א כבס ביין לבושו. כמו שיין מראה שמחה וכלו דין. כן גם מלך המשיח יראה שמחה לישראל וכלו דין לעמים עובדי עכו"ם. כתוב ורוח אלהים מרחפת על פני המים. זה רוחו של מלך המשיח. ומיום שנברא העולם מכבס לבושו ביין העליון. ראה מה כתוב אחרי כן. חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב. זה יין העליון של התורה. המשביע להשותה ממנו. ולבן שנים מחלב. שהרי התורה היא יין וחלב. תורה שבכתב ותורה שבע"פ:

זוהר דף רמא ע"ב

זבולן לחוף ימים ישכן וגו'. א"ר יהודה זבולן ויששכר תנאי עשו. אחד ישב ועמל בתורה. ואחד יצא ועשה מסחר ותמך ליששכר. שכתוב ותומכיה מאושר. והיה פורש בימים לעשות מסחר. וחלקו כך היה. שהרי הים היה נחלתו. ולפיכך קורא לו ירך. שדרכו של  ירך לצאת ולבא. זש"כ שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך. לחוף ימים ישכן. בין אותו פורשי ימים לעשות מסחר. לחוף ימים. אע"פ שים אחד היה לו בנחלתו. בשני ימים שכן. ר' יוסי אמר כל שאר הימים היו משלחים אניות מסחר בים שלו. והוא לחוף אניות. מקום שכל האניות שם נמצאות לעשות סחורה. וירכתו. א"ר חזקי הירך שלו הגיע על גבול צידון. והתחום שלו נתפשט למקום ההוא. המסחר של כל הסוחרים. שהיו מסבבים ומחזירים בסחורותיהם למקום ההוא. (דף רמב.) שאל רבי בון ואמר. בני  יעקב כל י"ב שבטים נסדרו למטה כדמיון שלמעלה. למה הקים בברכות זבולן ליששכר תמיד. והרי יששכר עמלו בתורה. והתורה קודמת בכל מקום. ולמה הקדים לזבולן בהברכות. אביו הקדימו. ושמה הקדימו. אלא זבולן זכה על שהוציא לחם מפיו ונתן לפיו של יששכר. לפיכך הקדים לו בהברכות. מכאן למדנו מי שתומך לבעלי התורה נוטל ברכות מלמעלה ומלמטה. ולא עוד אלא שזוכה לשני שלחנות. מה שאין זוכה אדם אחר. זוכה לעושר שיתברך בעולם הזה. וזוכה להיות לו חלק בעולם הבא. זש"כ זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות. כיון שכתוב לחוף ימים למה כתוב והוא לחוף אניות. אלא לחוף ימים בעולם הזה. לחוף אניות בעולם הבא[נג] כמש"כ שם אניות יהלכון וגו'. ששם היא השפעת השפע של עולם הבא:

יששכר חמור גרם רובץ בין המשתפתים. א"ר אלעזר וכי יששכר חמור נקרא. אם בשביל שעמל בתורה נקרא לו סוס או אריה או נמר. למה חמור. אלא אמרו לפי שהחמור נושא המשא ואינו בועט באדונו כשאר בהמות. ואין בו גסות הרוח. ואינו חושש לשכב במקום מתוקן. כן גם יששכר שעמלו בתורה. נשא עליו עול התורה ולא בעט בהקב"ה. ואין בו גסות הרוח. כהחמור שאינו חושש לכבוד של עצמו אלא לכבוד אדונו. רובץ בין המשפתים. כמו שאמרו ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל.. ד"א יששכר חמור גרם. בוא וראה בשעה שנכנס הלילה הפתחים סתומים[נד] הכלבים והחמורים מתפשטים ומשוטטים בעולם. ונתנה רשות למשחית. וכל בני עולם שינים במטותיהם ונשמות הצדיקים עולות להתענג למעלה. כשמתעורר רוח צפון ונחלק הלילה. התעוררת קדושה נתעורר בעולם וזה נתבאר בכמה מקומות. אשרי חלקו של אדם הקם בשעה ההיא ועוסק בתורה. כיון שמתחיל בתורה. כל אותן מינים רעים מכניסם בנקבי תהום רבה. וכופת לקליפת חמור ומורידה במחילות שתחת העפר למקום תגבורת הזוהם. לפיכך יששכר שעמלו בתורה הכניע לקליפת חמור. והורידה מגרם המעלות ההוא שהוא עולה להזיק לעולם. והניחו בין המשפתים. בתוך הזוהם של מחילות העפר. בוא וראה מה כתוב וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עובד. וירא מנוחה כי טוב. זה תורה שבכתב. ואת הארץ כי נעמה. זו תורה שבע"פ. ויט שכמו לסבל. לסבול עול התורה ולהדבק בה יומם ולילה. ויהי למס עובד. להיות עובד להקב"ה ולהדבק בו ולהתיש עצמו עבורו.. רבי שמעון אמר ויט שכמו לסבל. מהו ויט. נטיה. כמש"כ (שמואל א' א') ויטו אחרי הבצע. מי שנוטה דרכו ועצמו שלא לסבול עול התורה. מיד ויהי למס עובד:

זוהר דף רמג ע"א

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. ר' חייא אמר זה הכתוב הי' צריך לומר דן ידין לשבטי ישראל. או דן ידין לשבטי ישראל כאחד. מהו דן ידין עמו. ואח"כ אמר כאחד שבטי ישראל.. אלא דן ידין עמו בתחלה. ואח"כ שבטי ישראל. כאחד. כיחידו של עולם. כמו שהיה בשמשון שהוא יחידי עשה דין בעולם. והיה דן והורג ביחד. ולא נצרך לתמכו.. יהי דן נחש עלי דרך. א"ר חייא מהו עלי דרך. אלא נחש מי שנוטה אחריו מכחיש פמליא שלמעלה. ומה הוא. היינו דרך העליון שיוצא מלמעלה. ככתוב (ישעי' מ"ג) הנותן בים דרך וגו'. נחש מי שנוטה אחריו. כאלו הלך על דרך העליון ההוא להכחישו. לפי שמן הדרך ההוא ניזונים עולמות העליונים. ואם תשאל דן למה הוא במדרגה הזו של נחש. אלא ככתוב ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים[נה] כן גם הנושך עקבי סוס וגו'. בשביל לשמור לכל המחנות.. ולפיכך התפלל יעקב ואמר לישועתך קויתי ה'. בכל השבטים לא אמר לישועתך אלא בזה. לפי שראה בו תוקף חזק של הנחש שמחשב להגביר הדין. (דף רמד.) רבי יוסי אמר יהי דן נחש עלי דרך. אימתי היה דן נחש בימי ירבעם. שכתוב (מלכים א' י"ב) ואת האחד נתן בדן. למה ניתן שם. עלי דרך. על דרך ההוא שיהיה נמנע מלעלות לירושלים. וזה דן היה לישראל נחש עלי דרך. עלי דרך ודאי. ככתוב (שם) ויועץ המלך וגו'. שפיפון עלי אורח. שנשך להם לישראל. והכל לא היה אלא עלי דרך. בשביל הדרך להמנע מישראל שלא יעלו לירושלים לחוג חגיהם. ולהקריב קרבנות ועולות לעבוד שם.. לישועתך קויתי ה'. ככתוב (שופטים י"ג) והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. א"ר חייא וכי למה אמר קויתי. והרי יעקב כבר נסתלק מהעולם בזמן ההוא מכמה שנים. ולמה אמר שהוא מצפה לזו הישועה. אלא ודאי סוד הדבר ככתוב והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. ישראל סתם. אף כאן והוא יחל להושיע את ישראל. ישראל סתם[נו] לפיכך אמר לישועתך קויתי ה':

זוהר דף רמד ע"ב

גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב. ר' ייסא אמר מן גד משמע שיצאו חילות להתגר מלחמה. והמשמעות שכתוב גד. שבכל מקום גימ"ל דל"ת מרמז שחילות ומחנות יוצאים מהם[נז] שגימ"ל נותן והדל"ת מקבל. ומכאן כמה חילות וכמה מחנות תולים -:

זוהר דף רלה ע"ב

מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. א"ר שמעון זה הכתוב סוד של חכמה הוא. אשר. זה פתח העליון של צדיק. כאשר נתברך להשפיע ברכות בעולם. וזה הפתח מכון תמיד לברכות העולם. ונקרא אשר. וזה הוא מן העמודים שהעולם עומד עליהם. וזה המקום שנקרא לחם עוני ממקום ההוא נתתקן[נח] זש"כ מאשר שמנה לחמו. מה שהיה לחם עוני חזר להיות לחם פנג. לפי שהשפיע ונתן בו ברכות ומעדנים. וסוף הכתוב מוכיח. והוא יתן מעדני מלך. מי מלך. זו כנסת ישראל[נט] שממנה ניזון העולם במעדנים. וזה נותן למלך הזה כל הברכות כל שמחות וכל טוב. הוא נותן וממנה יוצאות. (דף רמו.) עוד א"ר שמעון בוא וראה מאשר שמנה לחמו. זהו המקום שהכל מאשרים. ומה הוא. עולם הבא[ס] שהעליונים והתחתונים מאשרים לו ונכספים אליו. שמנה לחמו. של מי. ע"כ לא פירש איזה מקום. אלא יש לחם ויש לחם. כמו שיש עץ ויש עץ. יש עץ החיים. ויש עץ שתולה בו מיתה. כן יש לחם שנקרא לחם עוני. ויש לחם שנקרא לחם פנג. ומי הוא. זה הנרמז בוא"ו[סא] וזהו לחמ"ו. לחם וא"ו. וע"ז כתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מן השמים בודאי. וע"ז כתוב מאשר שמנה לחמ"ו. לחם וא"ו. שהרי ממנו ניזון זה העץ. וזה מעטרו. ככתוב בעטרה שעטרה לו אמו. וכאשר הוא מקבל השפע. ודאי הוא יתן מעדני מלך. מי המלך. זו כנסת ישראל. שהרי ממנו ניזונת. והוא נותן לה ע"י הצדיק. זו מדרגה הקדושה אות הברית. וממנה נשפע לשאר המדרגות שלמטה. והכל כדמיון שלמעלה -:

זוהר דף רמו ע"ב

נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. א"ר שמעון זהו שכתוב ומדברך נאוה. לפי שהקול מנהיג לו להדבור. ואין קול בלי דבור[סב] וזה הקול נשתלח ממקום עמוק של מעלה. ונשלח משם להנהיג לדבור[סג] שהרי אין קול בלי דבור. ואין דבור בלי קול. וזה כלל שצריך לפרט ופרט שצריך לכלל. וזה הקול יוצא מדרום ומנהיג למערב. נוחל לשני צדדים. וזהו שכתוב ולנפתלי אמר וגו' ים ודרום ירשה. למעלה הוא בבחינת זכר ולמטה בבחי' נקבה[סד] לפיכך נפתלי אילה שלוחה. נקבה למטה. כעין זה זכר למעלה. שכתוב הנותן אמרי שפר. ולא כתוב הנותנת -:

זוהר בלק רא ע"ב

בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וגו'. אר" שמעון מהו בן פרת. שהתגדל לכסות על אמו. כדי שלא יתן עשו הרשע עיניו באמו. בן פרת עלי עין. שאין שולט בו עין רע. שאמר הקב"ה בשעה ההיא שהיה מחפה על רחל אמו. שלא ישלט עליה עינו של אותו הרשע. חייך בשעה שתבא עין רעה אחרת להסתכל על בניך ועל בני. אמך תחפה עליהם. אתה חפית על אמך. אמך תחפה עליהם. וכתוב וישא בלעם את עיניו. עינו כתוב. זו עין הרעה שבקש להסתכל בה עליהם. רחל היתה שם. ראתה שעינו של אותו רשע משננת להרע. מה עשתה. יצאה ופרסה כנפיה עליהם והגינה על בניה. זש"כ ותהי עליו רוח אלהים. על מי. על ישראל. שפרש כנפיו והגין עליהם. ומיד חזר רשע ההוא לאחור. בתחלה הגין הבן על אמו. ועתה האם הגינה על הבן. (דף רמו ע"ב) עוד א"ר שמעון בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. למה ב' פעמים. אלא בן פרת למעלה. בן פרת למטה. ומפני מה אין הוא בן פרת למטה בתקוני השכינה[סה] לפי שבנות צעדה עלי שור. שבנות נצרכות לתקונה ולא בנים. כמש"כ רבות בנות עשו חיל וגו'. רבות בנות עשו חיל. אלה י"ב שבטים.. ואת עלית על כלנה. ככתוב (מלכים א' ז') עמד על שני עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלשה פנים ימה וגו'. וכתוב והים עליהם מלמעלה[סו] זהו את עלית על כלנה. וע"כ בנות צעדה עלי שור. בנות צעדו צריך לומר. אלא עין ההיא שכתוב למעלה. ומי הוא. עין משפט. והיא עומד עלי עין[סז] עין זו צעדה ופסעה לקחת בנות לתקונה ולא בנים. וימררוהו ורבו. בהסתכלות אהבה אליו. ככתוב הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. וע"כ וישטמוהו בעלי חצים:

זוהר דף רמז ע"א

ותשב באיתן קשתו. זה קשת. מהו קשת. זו בת זוגו. באיתן. תוקף הלבישה עליו שלא החלישה כחו. שהרי ידעה שיוסף לא יסיר במדרגה זו של אות הברית שלו לימין או לשמאל. ויפזו זרעי ידיו. מהו ויפזו. אלא ככתוב הנחמדים מזהב ומפז רב. וכתוב (איוב כ"ט) ותמורתה כלי פז. נתכבדו זרועותיו במרגליות העליונה[סח] מידי אביר יעקב. מאותן שני צדדים שנתחזק בהם יעקב. משם רועה אבן ישראל. משם ניזונת אבן יקרה ההיא[סט] ועוד כי מאלו י"ב צדדים ניזונת אבן יקרה ההיא. שהם צפון ודרום. והיא שוכנת ביניהם ומתברכת מהם. וניזונת מהם על ידי צדיק[ע] בוא וראה ליוסף נתוספה לו ברכה אחרת. ככתוב מלא אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך. זה הכתוב קשה. מאל אביך. אל אביך יעזרך צריך לומר. מהו מלא אביך ואח"כ ויעזרך. ואת שדי. ואל שדי צריך לומר. כמו שכתוב ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. ויברכך. יברכך צריך לומר אלא שהניחו למעלה ולמטה. הנחילו למעלה מלא אביך. שהיא נחלה העליונה. מקום שנקרא שמים. ויעזרך. למען לא יחליף מקום זה למקום אחר. ועזר שלו יהיה ממקום זה ולא מאחר[עא] ואת שדי. מהו ואת שדי. אלא זו מדרגה אחרת תחתונה. שהרי למדנו בכל מקום את ה' זו השכינה. כמו וארא את ה'. את לרבות. ואת. להכליל יום בלילה ולילה ביום[עב] זש"כ ואת שדי ויברכך. שהרי משם יוצאות הברכות לברך העולמות. ועוד למה לא אמר ואל שדי ככתוב ואל שדי יתן לכם רחמים. למה עזב ל' וכתב ת'. אלא סוד הוא. שכאשר אותן שבילין  יוצאין מלמעלה. כלל התורה נחל השמים. ככתוב א"ת השמים. כלל כ"ב אותיות[עג] ומכאן יצאו לתורה שבע"פ שנקראת ארץ. כנאמר וא"ת הארץ כלל הכ"ב אותיות והשמים נכלל כאחד[עד] ואז מתעטרת הלבנה בכל ותנוח בשלימות. וברכות נמשכות אז משם. וע"כ כתוב וא"ת שדי ויברכך. כדי שיהי' לה קיום תמידי וחזק. שהרי ככל מקום שיש בו וא"ו. יש בו תוספות וקיום. עד כאן אמר בדרך כלל ואח"כ עשה פרט. שכתוב ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת. ברכת שדים ורחם. ברכת אביך גברו על ברכת הורי. ברכות אביך גברו בודאי שהרי יעקב נחל שבח הכל יותר משאר האבות שהרי הוא שלם הי' בכל והכל נתן לו ליוסף. מה הטעם. לפי שכך ראוי להיות. שהרי צדי"ק נוטל הכל ומשפיע הכל ביחד וכל הברכות בו שורות.. לפיכך כלן תהיין לראש יוסף וגו'. שתתברך מדרגה זו שנקראת צדיק ותקח הכל כראוי. אשרי חלקם של אלו הנקראים צדיקים שהרי צדיק אינו נקרא אלא מי שנוטר מדרגה זו. זה אות הברית הקדוש אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא:

זוהר דף רמז ע"ב

בנימין זאב יטרף וגו'. א"ר אלעזר זאב למה. אלא לפי שכך נרשם בהכסא כבוד. שהרי כל חיות גדולות וקטנות נרשמות שם. כמו שכתוב חיות קטנות עם גדולות. והכסא שעשה שלמה כך נרשמה כדמיון שלמעלה. ועוד זאב יטרף. שהרי המזבח בחלקו הי'. ומזבח נקרא זאב. שאם תאמר בנימין הוא זאב. לא כן. אלא המזבח שהי' בחלקו הוא נקרא זאב. שאכל בשר כל יום. ובנימין הי' זן לו. לפי שהמזבח בחלקו היה. כביכול הוא מפרנס וזן לזאב הזה. ועוד זאב יטרף. זאב יזון. ומי הוא הניזון. אלו ממוני הדין העומדים למעלה לקטרג. וכלם נהנים ומתתקנים מן הקרב. ומעוררים התעוררת למעלה. בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. מהו בבקר יאכל עד. אלא בבקר שמדת אברהם מתעוררת בעולם. ועת רצון נמצאת. עושה הקרבן התעוררת וניחוח ועולה עד עד. זה המקום ההוא שעליו כתוב ושבת עד ה' אלהיך[עה].. וע"כ בבקר יאכל ע"ד ולא אחר. יאכל ע"ד ויתעדן ויתקשר בקשר שלו בתחלה[עו] אימתי בבקר. שצריך להתברך שם הקדוש בתחלה. ואח"כ יתברכו אחרים. וע"כ אסור לו לאדם לברך לחבירו בבקר. עד שיברך להקב"ה. כי הוא צריך להתברך תחלה. וזהו בבקר יאכל עד. ואחר כך יתברכו אחרים. ולערב יחלק שלל. שהרי הקרבן שהיה בערב נקרב הכל להקב"ה. והתעוררת עלתה שמה. ובעבור שהוא נתברך היה מקשר קשרים לכל שאר חילות עליונים[עז] ומחלק להם ברכות לכל אחד ואחד כראוי לו. ונמתקים העולמות ונתברכים עליונים ותחתונים. וזהו הסוד שכתוב אכלתי יערי עם דבשי וגו' בתחלה. ואח"כ הי' מחלק לכלם ואומר אכלו רעים שתו ושכרו דודים. השפיע ברכות לכלם וחלק להם לכל אחד ואחד כראוי לו. וע"כ ולערב יחלק שלל. שהרי שם הקדוש נתברך בתחלה. ועתה מחלק ברכות לכל העולמות. ואל תאמר שהקרבן נקרב להם. וגם לא לכל כח אחר. אלא הכל היה נקרב להקב"ה. והוא השפיע ברכות ומחלק ברכות לכל העולמות. ולפיכך קרבן לה' ולא לאחר:

זוהר דף רמא ע"א

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם וגו'. פתח ר' אבא ואמר כתוב (מלכים א' ז') ויעש את הים מוצק וגו' עומד על שני עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה וגו' והים עליהם מלמעלה וגו'. כך הוא בודאי שזה הים מתתקן בי"ב בשני העולמות. בי"ב למעלה. י"ב מרכבות של שרים. בי"ב למטה. י"ב שבטים. כיון שראה יעקב תקון העליון וראה השכינה עומדת נגדו. בקש להשלים התקון. קרא לי"ב בניו ואמר להם האספו. התקינו עצמכם להשלים האמונה. בוא וראה י"ב שבטים בד' דגלים בד' צדדים. שלשה פונים צפונה. ושלשה פונים ימה. ושלשה פונים נגבה. ושלשה פונים מזרחה והים עליהם. וכך הוא בודאי ג' שבטים לכל צד לד' רוחות העולם. ג' שבטים לזרוע ימנית. וג' שבטים לזרוע שמאלית. ג' שבטים לירך ימין. וג' שבטים לירך שמאל. והשכינה עצמה עליהם. זש"כ והים עליהם. מפני מה ג' שבטים לזרוע וג' שבטים לירך וכן לכל. אלא סוד הדבר ג' קשרים הם בזרוע ימנית. וג' בשמאלית. ג' בירך ימין. וג' בירך שמאל. נמצאו י"ב קשרים לד' צדדים. והגוף עליהם. נמצאו י"ב עם הגוף כדמיון שלמעלה. מניין. שכתוב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזא"ת. לפי שבה נשלם המספר. כמש"כ והים עליהם מלמעלה. (דף רמח.) כל אלה שבטי ישראל. אלה שבטי ישראל צריך לומר. מהו כל אלה. אלא לחבםר במקום שכל הברכות נשפעות שמה[עח] שנים עשר. ודאי הם י"ב קשרים של תקון השכינה. והיא מתחברת עמהם. זש"כ שנים עשר וזאת. אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. שהרי במקום זה שורה הדבור[עט] ועוד אשר דבר. כאן נרמז קשר אחד להתחבר מלמטה עד למעלה ומלמעלה עד למטה. מלמטה היינו באלה י"ב שבטים עם וזא"ת שמתחברת עמהם. אש"ר דב"ר. זה חבור בחי' זכר ובחי' נקבה. קשר לב' צדדים מלמטה ומלמעלה[פ] ולבסוף קשרם במקום שלמעלה ששם בחי' זכר ובחי' נקבה ביחד[פא] זש"כ איש אשר כברכתו ברך אותם. מהו כברכתו. אלא כברכתו זו בת זוגו. איש אשר כברכתו. שניהם ביחד:

זוהר דף רמח ע"ב

ויכל יעקב לצות את בניו וגו'. א"ר יהודה לצות. לברך צריך לומר. אלא שצוה להם בענין השכינה להתקשר עמה. ועוד צוה להם על דבר המערה שהיא קרובה לגן עדן. ששם אדם הראשון קבור.. ויאסף רגליו אל המטה. לפי שהרי הוא עד אז במקום החיים ישב. וכאשר בקש להסתלק מזה העולם. הכניס רגליו אל המטה[פב] ויאסף ונסתלק מן העולם. זש"כ ויגוע ויאסף אל עמיו.. בוא וראה כאשר הנשמה עולה נתעורר הכל אל השכינה. שהרי היא נדבקת בהשתוקקת שלמה ומתקשרת בה. יעקב לה מת. לפיכך לא נאמר בו מיתה. אלא ויגוע ויאסף אל עמיו. ראה מה כתוב ויאסף רגליו אל המטה. שנאסף השמש והתחבר אל הלבנה[פג] השמש לא מת. אלא שנאסף מן העולם והלך אצל הלבנה. בוא וראה בשעה שנאסף יעקב הוארה הלבנה. והשתוקקת שמש העליון נתעורר אליה[פד] לפי שכאשר זה השמש נסתלק נתעורר שמש אחר ונתחבר זה בזה והוארה הלבנה.. (דף רמט.) א"ר שמעון בוא וראה יעקב נאסף אל הלבנה ועשה בה פירות לעולם. ואין לך דור בעולם שאין בו פירות של יעקב. לפי שהרי הוא הי' מעורר התעוררת למעלה[פה] שכתוב ויאסף רגליו אל המטה. היינו מטתו של יעקב ודאי. אשרי חלקו של יעקב. שהרי נשתלם למעלה ולמטה. שכתוב (ירמי' ל') ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' וגו' כי אתך אני. כי אתי אתה לא נאמר. אלא כי אתך אני[פו] וזה נתבאר:

זוהר דף רנ ע"ב

ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו וגו'. א"ר שמעון התעלה על דעתך שכמו בשאר אנשים היתה חניטה זו. אפשר תאמר שבשביל הדרך הוא שחנטו. הלא כתוב וימת יוסף וגו' ויישם בארון במצרים. הרי שלא הלכו עמו בדרך. כי שם נקבר. וכתוב ויחנטו אותו. אלא שכך הי' דרך המלכים. שבשביל שיתקים גופם חנטו אותם בשמן משחה. החשוב מכל השמנים מעורב בבשמים. והבליעו אותו בהגוף יום אחר יום בשמן טוב ההוא ארבעים יום. שכתוב וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנוטים. אחר שנגמר זמן זה מתקים הגוף בשלמות זמן רב. לפי שכל ארץ כנען וכן גם ארץ מצרים מכלות הגוף ומרקיבות אותו בזמן קטן יותר מכל שאר ארצות. ובשביל לקיים הגוף עושים כן. ועושים חניטה זו מבפנים ומבחוץ. שמתוך ששופכים השמן על הטבור נכנס בהטבור לפנים. ונבלע במעיו. ומקים את הגוף מבפנים ומבחוץ לזמן רב. ויעקב כך היה בקיום הגוף. וכך נצרך להיות. שהגוף של האבות הוא. והוא קיים בגוף ונפש. (תרומה קמא:) רבי אבא אמר יעקב לא מת. וגופו קים תמיד בהתקימות. ואינו מפחד מצד הטומאה. שהרי מטתו היתה שלמה בשלימות אור העליון. בהארת י"ב שבטים ובשבעים נפש. לפיכך לא נתירא מצד הטומאה. שאין ביכולתה לשלט עליו. ועוד שגופו הוא בדמות צורה העליונה. שהיופי שלו מקושר לכל הצדדים[פז] וכל האברים של אדם הראשון היו אחוזים בו[פח] וע"כ כתוב בו ושכבתי עם אבותי ושנאתני ממצרים. בגוף שלם. וע"כ ויחנטו הרופאים את ישראל. שגופו יתקיים בקיום וכך נצרך להיות:

זוהר דף רמט ע"א

ויבאו עד גרן האטד וגו' וכתוב וריא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד. א"ר יצחק אלו המקראות יש לעיין בהם. מה נוגע לנו זאת שבאו עד גרן האטד. ומפני מה קראו אבל זה למצרים. שהרי אבל ישראל צריך לומר. מה הטעם של אבל מצרים. אלא כך אמרו כל זמן ההוא שהי' יעקב במצרים נתברכה הארץ בעבורו. והנילוס הי' עולה ומשקה לארץ. ועוד שפסק הרעב בזכות יעקב. וע"כ עשו מצרים האבל ונקרא על שמם.. ובוא וראה המצרים כלם חכמים היו. ומצד של גבורה יוצאים כמה חילות וכמה מחנות וכמה מדרגות על מדרגות. עד שמגיעים אל מדרגות התחתונות. והמצרים היו בהם מכשפים וחכמים וידעו סתרי עולם. והבינו שבזמן שיעקב קיים בעולם אין עם שיוכל לשלוט על בניו. וידעו שישתעבדו בישראל זמן רב. כיון שמת יעקב שמחו. והסתכלו מה שיהי' לבסוף. עד שהגיעו לגרן האטד. שהיא גזרת דין השולט. אט"ד בגימטריא י"ד. ככתוב את היד הגדולה. כיון שהגיעו למקום זה ראו הגבורות היוצאות מאטד זה. ולמה נקרא אטד. אלא מה אטד יוצאין קוצים לצד זה ולצד זה. כן גם יד הזאת יוצאין ממנה אצבעות לצד זה ולצד זה. וכל אצבע ואצבע עולה בכמה גבורות בכמה דינין ובכמה משפטים. אז ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד. ע"כ קרא שמה אבל מצרים. ודאי אבל כבד זה למצרים ולא לאחר. (דף רנ:) ר' שמעון אמר מהו גרן האטד. אלא כאן נרמז שממשלת מצרים תתבטל. גרן האטד זה השר הממונה על ממשלת מצרים שיתבטל מלפני ממשלת ישראל. שהרי ראה גרן ככתוב (מלכים א' כ"ב) מלובשים בגדים בגרן. וע"כ ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד וגו'. ע"כ קרא שמה אבל מצרים עד היום הזה. כי ודאי אבל מצרים היה:

זוהר דף ר ע"ב

וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה וגו'. א"ר שמעון בוא וראה יעקב אע"פ שיצאה נשמתו במצרים לא ברשות אחר יצאה. מה הטעם. כמו שאמרו שלא היה מיום שנברא העולם מטה שלמה כמטה זו של יעקב. ובשעה שנסתלק מן העולם מיד נתקשרה נשמתו במקומה. בוא וראה כאשר נכנס יעקב במערה. כל הריחות של גן עדן נמצאו במערה. והמערה העלתה אור. ונר אחד הי' דולק. וכאשר באו האבות אל יעקב למצרים להמצא עמו. נסתלק אור הנר. כיון שבא יעקב במערה חזר אור הנר למקומו. אז נשלמה המערה מכל מה שנצרך. ומיום שנברא העולם לא קבלה המערה אדם אחר ולא תקבל. ונשמות הצדיקים עוברות לפניהם בבית המערה. בשביל שיעוררו ויראו הזרע שהניחו בעולם. וישמחו לפני הקב"ה. (שלח קסד.) וכמו שעשו כל שאר האבות כן גם אדם הראשון. חיה מתה תחלה ונקברה שם. ושם הבין אדם שמקום הזה ראוי לו. מת אדם נקבר בתוכה בחבור אחד. מתה שרה נקברה שם. וחוה ראתה ושמחה כנגדה ועמדה וקבלה לה. שעור הרחקה בין חוה לשרה שתי אמות ולא יותר. מת אברהם נקבר אצל שרה בחבור אחד. מתה רבקה נקברה שם. ושרה ראתה ועמדה וקבלה לה. מת יצחק נקבר עמה בחבור אחד. מתה לאה נקברה שם. ורבקה ראתה ועמדה וקבלה לה. מת יעקב נקבר עמה בחבור אחד. וכלם זוג זכר ונקבה ביחד בחבור אחד. סדר שלהם איך הם שוכנים. נשים אצל נשים וזכרים אצל זכרים. אדם לראשונה וחוה סמוכה לו. שרה אצל חוה. אברהם סמוך לשרה. יצחק סמוך לאברהם. רבקה סמוכה ליצחק. לאה סמוכה לרבקה. יעקב סמוך ללאה. נמצא אדם בצד זה. ויעקב בצד השני. זה בראש וזה בסוף: בספר של שלמה המלך נזכר הסדר כראוי וכך הוא. אדם וחוה לראשונה. שרה ואברהם סמוך אצלם. רבקה ויצחק בזויות אחר ישר כנגדם בשורה אחת. יעקב ולאה באמצע. והם נשים אצל נשים וזכרים אצל זכרים. אדם וחוה. שרה ואברהם. יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בצד זה. יצחק בצד השני. ויעקב באמצע. יצחק אצל אביו [אש ומים] אין כך דרך העולם. וע"כ נצרך יעקב להיות באמצע. וכל אותן הזוגות כמו שנקברו כן יקומו וכן יהיו. (בשלח מח:) ובוא וראה יעקב נדבק בעץ החיים שאין בו מיתה לעולם. שכל החיים בעץ ההוא נתיסדו. ונותן חיים לכל הדבקים בו. ולפיכך יעקב לא מת.. ועשה הקב"ה ליעקב שיהי' מובחר שבאבות. זש"כ (ישעי' מ"א) יעקב אשר בחרתיך. לקח ליעקב והושיבו לפניו והשתעשע עמו והתפאר בו. זש"כ (ישעי' מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר:

זוהר תרומה קמא ע"א

וישבע יוסף את בני ישראל וגו' והעלתם את עצמתי מזה. א"ר אבא כל אותן הנשמות של שאר עמים הדרים בארץ הקדושה. כשיוצאים מזה העולם אינם מתקבלים ונדחים לחוץ לארץ. והולכים ושטים ומתגלגלים בכמה גלגולים עד שיוצאים מכל ארץ הקדושה. וסובבים לצד הטומאה שלהם. וכל אותן נשמות ישראל היוצאות בארץ הקדושה עולות. ומכסה הדק ההוא מקבלן ונכנסין לקדושה העליונה. לפי שכל מין הולך למינו. ונשמות ישראל היוצאות בחוץ לארץ. ברשות אותה הקליפה החזקה. הולכות וסובבות ומתגלגלות עד שחוזרות למקומותיהן. ונכנסות במקומות הראוים להן. אשרי חלקו מי שנשמתו יוצאה ברשותה קדושה. בפתח ההוא של ארץ הקדושה. מי שנשמתו יצאה בארץ הקדושה אם נקבר באותו היום אין שולט עליו רוח הטומאה כלל.. גופות הצדיקים שלא נתמשכו בזה העולם אחר התאות של הקליפה החזקה ההיא. אין שולט עליהם רוח הטומאה כלל. שהרי לא נשתתפו עמה כלל בעולם הזה. וגופות הרשעים כמו שנתמשכו בעולם הזה אחר הקליפה החזקה ההיא והתאות והתענוגים והתקנות שלה. כן נטמאות נשמותיהם לאחר שיוצאין מהם. גופות הצדיקים שאין מתענגים בזה העולם אלא מתענוגי מצוה. וסעודות שבתים חגים ומועדים. רוח הטומאה הוא אינו יכול לשלט עליהם. שהרי לא התענגו משלו כלל. ומפני שלא נטלו משלו אין לו רשות עליהם כלל. זכאי הוא מי שלא נהנה משלו כלל. מי שנשמתו יצאה מחוץ לארץ הקדושה. והגוף שלו נטמא ברוח הטומאה ההוא. נבלע בו אותו רוח הטומאה עד שנעשה לעפר. ואם זה הגוף שנבלע בו אותו רוח הטומאה מעלים אותו להקבר בתוך ארץ הקדושה. עליו כתוב (ירמי' ב')  ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. ארצי שאין שולט עליה רוח הטומאה. בזה הגוף שלכם שנבלע בו רוח הטומאה. ותביאו אותו לקברו בארצי. אתם מטמאים אותה. לולא שעושה הקב"ה רפואה לארץ. שכאשר יבלה גוף ההוא. מנשב הקב"ה רוח מלמעלה. ודוחה לרוח הטומאה ההוא לחוץ. שהרי מרחם הוא על ארצו. יוסף לא שלט על גופו רוח טומאה לעולם. אע"פ שנשמתו יצאה ברשות אחר. מפני מה. לפי שלא נתמשך בחייו אחר רוח טומאה. ואף על פי כן לא רצה שיעלו את גופו להקבר בארץ הקדושה. אלא אמר והעליתם את עצמותי. ולא גופי כמו שכתוב ביעקב. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים. גוף שלם. שאר בני עולם מישראל שנשמותיהם יוצאות בארץ הקדושה. הנפש והגוף נצלים מהכל.. (תרומה קנא.) כל המתים שבעולם מתים על ידי מלאך המשחית שהוא מלאך המות. וכל המתים אשר בארץ הקדושה אין מתים על ידו. אלא על ידי מלאך של רחמים השולט בארץ. א"ר יצחק אם כן מה זה השבח למשה אהרן ומרים. שכתוב בהם על פי ה'. שהם לא מתו על ידי מלאך המשחית ההוא. ואתה אומר שכל העולם אותם המתים בארץ ישראל אין מתים ע"י מלאך המשחית. א"ל כך הוא בודאי. והשבח של משה אהרן ומרים הוא יותר מאצל כל בני העולם. שהם מתו חוץ לארץ הקדושה. וכלם מתים של ע"י המשחית ההוא. מלבד משה אהרן ומרים שלא מתו שם אלא על ידי הקב"ה. אבל אותן המתים בארץ הקדושה אין מתים על ידי המשחית ההוא. שהרי ארץ הקדושה אינה קיימת ברשות אחר. אלא ברשות הקב"ה בלבד. וע"ז כתוב (ישעי' כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר וגו'. יחיו מתיך. אלה המתים בארץ הקדושה. נבלתי יקומון. אלה המתים בארץ זרה על ידי המשחית ההוא.. הקיצו ורננו שוכני עפר. שוכני משמעותו הדרים שם. שהם ישנים ולא מתים. ומי הם. אותן ישני חברון. וע"כ כתוב בהם גויעה. כזה שנתעלף ויש בו קיום להתעורר. אף כך אותן ד' זוגות שבחברון ישנים הם ולא מתים. וכלם מתקיימים בקיומם באותן הגופות שלהם. והם נקראים שוכני עפר -:

זוהר ויקהל ריד ע"ב

וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים. א"ר אבא בוא וראה צד הקדושה נקרא ארון הברית. וזה ארון הברית נתקן להכניס בו סוד התורה. שהיא סוד הצורה של גוף הקדוש[פט] כדמיון זה למטה נתקן ארון להכניס בו הצורה של הגוף סוד האדם. ומי הוא העומד בסוד האדם. מי שנוטר אות הברית הקדוש. ולפי סוד זה אותן חסידים קדושים כאשר נפטרו מזה העולם היו מכניסים אותם בארון. לפי שאין ראוי לכינס בארון אלא מי שנוטר לזה הברית אות היסוד הקדוש. ביוסף מה כתוב ויישם בארון [ב' יודי"ן למה. אלא שנתחבר ברית בברית[צ] סוד שלמטה בסוד שלמעלה ונכנס בארון] שבעבור שנטר ברית הקדוש ונתקיים בו. לכך הי' ראוי ליכנס בארון. והכל כראוי. בכה ר' אבא ואמר וי לבני העולם שאין יודעים אותה הבושה. וי לעונש זה שכל מי שרוצה נכנס בארון. לפי שאין צריך ליכנס בארון מלבד צדיק. הידוע בנפשו ומכיר בעצמו שלא חטא בזה הברית אות היסוד הקדוש מנעוריו. והי' שומרו כראוי. ואם לא אין נצרך לו ליכנס בארון ולפגם הארון. סוד של הארון נצרך להתחבר באות ברית קודש. שהוא הסוד הראוי לו ולא לאחר. שהרי ארון אין מתחבר אלא בצדיק הנוטר אות ברית קודש. ומי שפוגם הברית ונכנס בארון לאחר מותו. וי לו שפגם אותו בחייו. וי לו שפוגם אותו במיתתו. וי לו מעונש ההוא. וי לו שפגם האות והארון של היסוד הקדוש.. וי לו שמכניסים אותו בגיהנם ואין יוצא ממנו לעולם. ע"ז כתוב (ישעי' ס"י) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי. הם שנשארו בחוץ מכלל של אדם. במה דברים אמורים כשלא עשה תשובה שלמה. תשובה שהיא ראויה לכסות על כל מעשיו. ועל כל זה מוטב לו שלא יכנס בארון. שהרי כל זמן שהגוף קיים נידונית הנשמה ואינה נכנסת למקומה. מלבד אותן חסידים עליונים הקדושים שראוים לעלות בגופותם. אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא (דף רנא.) א"ר שמעון בוא וראה יוסף כמו יעקב הוא בהתקימות של הגוף ונפש. בהתקימות הגוף שכתוב ויחנטו אותו. בהתקימות הנפש שכתוב ויישם בארון במצרים. ולמדנו שני יודי"ן למה. אלא יוסף נטר הברית למטה. והיה שומר ליוסף הברית שלמעלה. כשנסתלק מן העולם הושם בשני ארונות. בארון למטה ובארון למעלה. ארון שלמעלה מי הוא אלא ככתוב (יהושע:) הנה ארון הברית אדון כל הארץ. שהארון שלמעלה ארון הברית נקרא[צא] שהרי לא ינחל אותו אלא מי שנטר הברית. ובעבור שיוסף נטר הברית הושם בשני ארונות. ויישם בארון במצרים. כך הוא בודאי והכתוב מרמז סוד אחר. שאע"פ שיצאה נשמתו ברשות אחרת נתקשר בהשכינה. זש"כ ויישם בארון. למעלה ולמטה. לפי שהיה צדיק. שכל צדיק נוחל ארץ הקדושה העליונה. ככתוב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: