פרשת ואתחנן

זוהר  רס ע"א

ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, אדני אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגו', רבי יוסי פתח (ישעי' ל"ח)  ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', בוא וראה כמה הוא חזק כח התורה, וכמה היא עליונה על הכל, שכל מי שעמלו בתורה אינו מפחד מעליונים ותחתונים, ואינו מפחד ממקרים רעים שבעולם, לפי שהוא מחובר בעץ החיים ואוכל ממנו בכל יום, שהרי התורה תלמד לו לאדם ללכת בדרך אמת, מלמדת לו עצה איך יושב לפני רבונו, ואפילו נגזר עליו מיתה הכל מתבטל ונסתלק ממנו ואינה שורה עליו, וע"כ נצרך לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה, זש"כ (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, ואם תסיר ממנו התורה או שהוא נפרש ממנה, כאילו נפרש מן החיים, בוא וראה עצה טובה לאדם כשהוא עולה בלילה על מטתו, צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בלב שלם, ולהקדים להפקיד אצל הקב"ה פקדון נפשו.. כאשר נתעורר רוח צפון בחצות הלילה שאז הכרוז יוצא, והקב"ה בא לגן העדן להשתעשע עם רוחות הצדיקים, אז רוב בני העולם נתעוררים בשעה ההיא, והרי פקדון של כלם חוזר עליהם, אותן בני היכל העליון עומדים במעמדם, נתעוררים ועוסקים בתשבחות התורה, ומתדבקים בשכינה הקדושה עד שיאיר היום, כאשר מאיר הבקר הוא וכל בני ההיכל באים אצל מלך הקדוש, והם נקראים בני המלך והמלכה, כאשר מאיר הבקר נצרך לנקות עצמו בכל, ולחגור כלי מלחמתו לעסוק בעבודה לפני המלך הקדוש, שהרי בלילה היה עוסק בעבודת השכינה, ועכשו יבא עם השכינה לזוגה עם המלך, כשבא לבית הכנסת מטהר עצמו באמירת הקרבנות, ומשבח בתשבחות של דוד המלך מלובש עם תפלין בידו ובראשו וציצית בטליתו, אומר תהלה לדוד ומתפלל תפלת שמ"ע לפני רבונו, בתפלת שמ"ע נצרך לעמוד כדמיון מלאכים העליונים להתחבר עמהם, שהם נקראים עומדים, ככתוב (זכריה ג') ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ולכוון מחשבתו לפני רבונו ויתבע הצטרכותו, בוא וראה בשעה שהאדם יקים בחצות הלילה ממטתו לעסוק בתורה, הכרוז קורא עליו ואומר (תהלים קל"ד) הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, ועתה כאשר הוא עומד בתפלה לפני רבונו, אותו הכרוז קורא עליו ואומר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, לאחר שסיים תפלתו בכונה לפני רבונו הרי נתבאר שצריך למסור נפשו ברצון הלב למקום ההוא שנצרך, ובשעה שגומר תפלתו כל אותן הדיבורים שהוציא האדם מפיו באותה התפלה כלם עולים למעלה, ובוקעים אוירים ורקיעים עד שמגיעים למקום ההוא שנצרכים להגיע, ומתעטרים בראש המלך ונעשה מהם כתר, והרי ביארו החברים שהתפלה שמתפלל האדם להקב"ה צריך לכוון שתהא תפלתו תחנונים, מניין, ממשה, שנאמר ואתחנן אל ה', זו היא תפלה יפה, בוא וראה מי שעומד בתפלה צריך לכוון את רגליו, וצריך לכסות ראשו כמי שעומד לפני המלך, וצריך להעצים עיניו כדי שלא יסתכל בשכינה, ובספרו של רב המנונא הזקן נזכר, מי שפותח עיניו בשעת תפלת השמ"ע, או שאינו משפיל עיניו לארץ, מקדים עליו מלאך המות להתראות, וכאשר תצא נפשו לא יסתכל באור השכינה ולא ימות בנשיקה, מי שמזלזל בהשכינה הוא יזלזל בשעה ההיא שיצטרך לה, זש"כ (שמואל א' ב') כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, זה הוא מי שמסתכל בהשכינה בשעת תפלתו, ואיך אפשר להסתכל בהשכינה, אלא שצריך האדם לדעת שבודאי השכינה עומדת לפניו, זש"כ ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ששם השכינה שורה, לפיכך אין צריך להיות דבר חוצץ בינו ובין הקיר, ונתבאר שמי שעומד בתפלה צריך לסדר שבח רבונו לראשונה, ואחר כך יתבע צרכיו, שהרי משה כך אמר בתחלה אתה החלות וגו', ואח"כ בקש אעברה נא וגו', רבי יהודה אמר מה נשתנה כאן שנכתב אדנ"י בתחלה באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ואח"כ הוי"ה שנקרא אלהים, אלא סדור התפלה כך הוא מלמטה למעלה, להכליל מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, ולזווג הכל יחד כראוי:

זוהר  רס ע"ב

אתה החלות להראות את עבדך, איזו התחלה יש כאן, אלא ודאי משה היה ההתחלה בעולם להיות שלם בכל, ואם תאמר שיעקב היה השלם שבו נשתלם העץ למטה כדמיון שלעמלה, כך הוא בודאי, אבל מה שהיה למשה לא היה לבן אדם אחר, שהרי נתעטר בשלמות יותר בכמה אלפים ורבבות מישראל, בתורה במשכן בכהנים בלוים בי"ב שבטים ונשיאים ממונים עליהם, בשבעים סנהדרין, הוא נשתלם בגוף שלם, אהרן לימין נחשון לשמאל והוא באמצע, לפיכך את גדלך מימין זה אהרן, ואת ידך החזקה משמאל זה נחשון, כמו שנתבאר, לפיכך משה היה ההתחלה בעולם, ואם תשאל מי הוא הגמר, הגמר הוא מלך המשיח, שהרי אז יהי' נמצא שלמות בעולם מה שלא היה כך לדורי דורות, בזמן ההוא יהי' נמצא שלמות למעלה ולמטה, וכל העולמות יהיו מזדוגים יחד, על אז כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך (ויקרא ט:) רבי יהודה פתח ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו', בוא וראה בשעה שברא הקב"ה את העולם ברא ז' רקיעים למעלה, ברא ז' ארצות למטה, ז' ימים, ז' נהרות, ז' ימים, ז' שבועות, ז' שנים ז' פעמים, ז' אלפי שנה של קיום העולם, והקב"ה בשביעי של הכל, ז' רקיעים למעלה, ובכל אחד ואחד ככבים ומזלות ושמשים המשמשים בכל רקיע ורקיע, ובכל הרקיעים מרכבות אלו על אלה לקבל עליהם עול מלכות רבונם, ובכל המרכבות שמשים משונים זה מן זה אלו על אלה, מהם בו' כנפים ומהם בד' כנפים, מהם בד' פנים ומהם בשתי פנים ומהם באחת, מהם אש לוהט מהם מים ומהם רוח, זש"כ (תהלים ק"ד)  עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכל הרקיעים אלו על אלה כקליפי בצלים אלו למטה ואלה למעלה, וכל רקיע ורקיע הולך ורועש מאימת רבונם, על פיו סובבים ועל פיו עומדים, ולמעלה מכלם הקב"ה שנושא הכל בכחו וגבורתו, כדמיון זה ז' ארצות למטה ובכלם ישוב, אלא שאלו עליונים ואלה תחתונים, וארץ ישראל עליונה מכלם, וירושלים עליונה מכל היושב, והחברים שלנו יושבי דרום ראו בספרי קדמונים ובספר של אדם הראשון שכך נחלקות כל אותן הארצות, שכלן נמצאות למטה כדמיון אותן הרקיעים שלמעלה, אלו על אלה ואלו על אלה, ובין כל ארץ וארץ רקיע המבדיל בין זו לזו, ולכך כל הארצות נבדלות בשמותן, וביניהם גן עדן וגיהנם, ויש בהן בריות משונות אלו מן אלה כדמיון שלמעלה, מהן בשתי פנים מהן בד' ומהן באחת, ומראות אלו לא כאלה, ואפשר תאמר שהרי כל בני העולם מאדם הראשון יצאו, לא כן, האם ירד אדם הראשון לכל הארצות והוליד בנים, וכי כמה נשים היו לו, אלא אדם לא נמצא מלבד בזה העולם העליון מכלם שנקרא תבל, שכתוב (משלי ח') משחקת בתבל ארצו, וזה התבל נאחז ברקיע העליון ומחובר בשם העליון, זש"כ (תהלים ט') והוא  ישפוט תבל בצדק, בצד"ק ודאי, לפיכך בניו של אדם נמצאים בארץ עליונה הזאת שנקראת תבל, והם עליונים על הכל כדמיון שלמעלה, מה הטעם, כמו שממעל מכל הרקיעים יש רקיע העליון מכלם, ועליו נמצא הכסא של הקב"ה, כמש"כ (יחזקאל א') כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, אף כאן בזה התבל נמצא מלך על הכל, ומי הוא, האדם, מה שלא נמצא בכל ארצות התחתונות, ואותן התחתונים מאין בוא, אלא מן קיטור הארץ ובכח עזרת רקיע העליון יצאו בריות משונות אלו מן אלה, מהן בלבושים מהן בקליפות כאותן תולעים הנמצאות בארץ, מהן בקליפות אדומות שחורות ולבנות, ומהן מכל הגונים, כך הן כל אותן הבריות כדמיון זה, ואין נמצאות בקיום אלא עשר שנים, ובספרו של רב המנונא הזקן מפורש יותר, כי הנה כל היושב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלה למעלה, וכל אותן הבריות משונות במראיהן מן שינוי האויר כפי כל מקום ומקום, ומתקיימים בקיום כשאר אנשים, ועל כן יש מקום בישוב כאשר אור לאלו חשך לאלה, לאלו יום ולאלה לילה, ויש מקום שכלו יום ולא נמצא בו לילה אלא בשעה אחת קטנה, וזה שנזכר בספרים הקדמונים ובספרו של אדם הראשון כך הוא, כי כן כתוב (תהלים קל"ט:) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך, וכתוב (שם ק"ד) מה רבו מעשיך ה', ועל כן הכל נכון, וסוד זה נמסר לבעלי חכמת התורה ולא למחליק גבולות הארץ, לפי שזה סוד עמקו של התורה, כדמיון זה יש בים, שנמצא בו כמה בריות משונות זו מן זו, זש"כ זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת וגו', והכל תולה זה בזה, והכל כדמיון שלמעלה, ובכל העולמות אין מושל בכל אלא האדם, והקב"ה משול על האדם, רבי נהוראי הזקן ירד לים הגדול, סער הים ונאבדו כל אותן שהיו באניה, ונעשה לו נס וירד בנתיבות ידועים בלב הים, ויצא מתחת הים לישוב אחד, וראה שם אותן הבריות כלם קטנים, והיו מתפללים תפלה ולא ידע מה שאמרו, נעשה לו נס ועלה משם, אמר זכאים אתם צדיקים העמלים בתורה וידועים מסתרי סודות העליונים, וי לאותן החולקים על דבריהם ואין מאמינים, מיום ההוא והלאה כאשר בא לבית המדרש ושמע שאומרים דברי תורה היה בוכה, אמרו לו מדוע תבכה, אמר להם לפי שעברתי על אמונת דברי החכמים, ומתירא אני מן הדין של עולם ההוא:

ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף וגו', א"ר חייא א"ל הקב"ה לשמה, משה רב לך שנדבקת בהשכינ,ה מכאן ולהלאה אל תוסף, רבי יצחק אמר רב לך באור השמש שהוא אצלך[א] אל תוסף, שהרי זמן ממשלת הלבנה הגיע, ואין הלבנה יכולה להאיר עד שנאסף השמש, (וילך רפד.) והרי ביארנו שא"ל הקב"ה לשמה, משה התרצה לחדש עולם חדש, הראית מימיך שהשמש ישתחוה להלבנה, הראית מימיך שתשלט הלבנה בעוד שהשמש קיים, אלא הן קרבו ימיך למות, קרא את יהושע, יאסף השמש ותשלט הלבנה, ולא עוד אלא אם אתה תכנס לארץ תאסף הלבנה מלפניך ולא תוכל לשלט, ודאי ממשלת הלבנה הגיעה ולא תשלט בעוד שאתה קיים בעולם, אבל צו את יהושע וחזקהו ואמצהו, אתה הוא השמש תצרך להאיר להלבנה, וזה נתבאר:

זוהר משפטים צו ע"א

ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, פתח זקן ההוא ואמר בוא וראה כל השמות וכל כנוי השמות שיש לו להקב"ה כלם מתפשטים לדרכיהם, וכלם מתלבשים אלה באלו, וכלם מתחלקים לדרכים ושבילים ידועים, מלבד שם המיוחד שהוא ברור מכל שאר השמות, שהנחילו לעם המיוחד שהוא ברור מכל שאר העמים, והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שנאמר (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו, וכתוב ואתם הדבקים בה', בשם זה ממש יותר מכל שאר השמות, ושם אחד מכל שאר שמותיו, זה שמתפשט ומתחלק לכמה דרכים ושבילים, והוא נקרא אלהים, שם הזה הנחיל וחלק להתחתונים שבעולם הזה, ונתחלק שם הזה להשרים ולהממונים המנהיגים לשאר העמים, ככתוב ויבא אלהים אל בלעם לילה, ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, וכן כל השר והממונה שהנחילם הקב"ה לשאר העמים בשם הזה נכללים, ואפילו ע"ז בשם הזה נקראת, ושם הזה מלך על גוים ולא השם ההוא שהוא מלך על ישראל, שהוא מיוחד לעם המיוחד לעם ישראל עם הקדוש, ( רס:) רבי יוסי אמר אשרי העם שככה לו וגו', זכאי הוא העם שהקב"ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, והעלה אותם לגורלו וברכם בברכת שמו, זהו שכתוב (ישעי' ס"א) כי הם זרע ברך ה', ברך ה' ממש, בוא וראה כל שאר אומות העולם נתנם הקב"ה לשרים ממונים שישלטו עליהם, וישראל בחר אותם הקב"ה לגורלו לחלקו שיהיו דבקים בו ממש, ונתן להם התורה הקדושה שיהיו דבקים בשמו, וע"כ ואתם הדבקים בה', ולא בממונה אחר כשאר העמים, וזה נתבאר בכמה מקומות:

זוהר וישלח  קעג ע"ב

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו, א"ר שמעון בוא וראה כמה הם חביבים ישראל לפני הקב"ה, שאין לך עם ולשון בכל העמים עובדי ע"ז שבעולם שיהיה להם אלהים שישמע להם, כמו שהקב"ה מוכן לקבל תפלות ובקשות של ישראל בכל שעה שנצרך להם, ולשמוע תפלותיהם שהם מתחננים, לבעבור אותה המדרגה שלהם, (בראשית לא:) א"ר יוסי מהו שכתוב אשר לו אלהים קרובים אליו, קרובים, קרוב הי' צריך לומר, אלא אלהים מדרגה העליונה, אלהים מדרגה של פחד יצחק, אלהים מדרגה האחרונה[ב] ולפיכך קרובים כתוב, והן הרבה מדרגות של גבורות היוצאות ממקום אחד וכלן אחד:

זוהר יתרו  פג ע"ב

ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים וגו', א"ר יצחק מפני מה נתנה התורה באש וחשך, שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, בשביל שכל מי שיעסק בתורה ינצל מאש אחר של הגהינם, ומהחשך שמחשכים כל שאר העמים לישראל, שבזכות אברהם ניצולו ישראל מאש הגיהנם, כי למדנו שא"ל הקב"ה לאברהם, כל זמן שבניך יעסקו בתורה ינצלו מאלה, ואם לא הרי אש הגיהנם שישלט בהם ויגלו לבין האומות, אמר לו בשני קשרים לא ינשאו הדברים[ג] אלא אם טוב לפניך ינצלו מאש הגיהנם ויגלו לבין האומות עד שישובו אליך, אמר לו כך יפה בודאי, זש"כ (דברים ל"ב) אם לא כי צורם מכרם, מי הוא צורם, זה הוא אברהם, שכתוב (ישעי' נ"א) הביטו אל צור חוצבתם, וה' הסגירם, זה הקב"ה שהסכים על ידו:

זוהר  רסא ע"א

וידבר ה' אליכם מתוך האש קול דברים[ד] אתם שומעים וגו', א"ר אלעזר מקרא זה יש לעיין בו, קול דברים, מהו קול דברים, אלא זה הקול שנקרא דבור, שכל דבור בו תולה, וע"כ כתוב וידבר ה' אליכם, שהרי הדבור במקום זה תולה, וזה נקרא קול דברים אתם שומעים, שהשמיעה אינה תולה אלא בזה, לפי שהשמיעה בדבור תולה[ה] ולפיכך אתם שומעים, והרי נתבאר מה שנאמר ורצע אדוניו את אזנו במרצע, לפי שפגם במקום שנקרא שמיעה[ו] והיינו דבור היינו שמיעה, ותמונה אינכם רואים, מהו ותמונה, כמש"כ (במדבר י"ב) ותמונת ה' יביט[ז] ד"א ותמונה, זה קול הפנימי שלא היה נתגלה כלל[ח] זולתי קול, זה קול האחר שאמרנו, ותמונה מפני מה נקראת כך[ט] לפי שכל תקון הגוף ממנה יוצא, ואם תשאל הרי גם מדרגה האחרת כך נקראת[י] כן הוא כיון שזאת האחרת יוצא ממנה התקון שלמטה, ולפיכך ה עליונה ה תחתונה, ה עליונה זה קול גדול ולא יסף שאינה פוסקת נביעתה לעולם[יא] וכל אותן הקולות שם נמצאו כאשר נתנה התורה לישראל, והכל יצא מאותו הקול הפנימי של הכל, לפי שבו תולה הדבר, [ה' תחתונה זה קול דברים] זה שנקרא משנה תורה משה מפ"י עצמו אמרן, והרי ביארנו הענין, ולמה הוא כך[יב] אלא חכמה העליונה כלל התורה נקראת, וממנה יוצא הכל לאותו קול הפנימי אח"כ נתישב הכל ונאחז בהמקום שנקרא עץ החיים, ובו תולה כלל ופרט, תורה שבכתב ושבעל פה, וזה נקרא תורה ומשנה תורה, דברות הראשונות מגבורה שאינה פוסקת, ועתה האחרונות כלל ופרט יחד, לפיכך כאן באלו עשרת הדברות האחרונות הכל נרשם בוא"ו, ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד ולא תתאוה, וזה נתבאר.. א"ל ר' יוסי מפני מה לא כתוב ולא תרצח כמו בדברות האחרות, א"ל לפי שמדרת הדין תולה בגבורה ולא במקום הרחמים, לפיכך לא תרצח לא כתוב בו וא"ו[יג] ולפי שנצרכות לחמש ווי"ן נתוסף וא"ו בולא תתאוה, שהרי בלא תרצח לא רצה להשרות וא"ו ונתוספה בולא תתאוה:

זוהר לך פו ע"ב

ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים וגו', א"ר אלעזר כתוב (ישעי' מ"ה) אני ה' דובר צדק מגיד מישרים, הרי העירו וידבר ויגד ויאמר כלם לטעמיהם מתפרשים, וידב"ר הוא בהתגלות, מדרגה שמבחוץ שאין היא מדרגה פנימית כאותן מדרגות העליונות, וזו היא דובר צד"ק[יד] ויג"ד הוא מרמז למדרגה פנימית עליונה השולטת על הדבור, וזה הוא מגיד מישרים, מהו מישרים, זו מדרגה עליונה שיעקב שולט בה[טו] זש"כ (תהלים צ"ט) אתה כוננת מישרים, ולפיכך מגיד מישרים כתוב, ולא כתוב דובר מישרים, א"ר יצחק והלא כתוב ויגד לכם את בריתו[טז] א"ל כך הוא בודאי, היא מדרגה השולטת על מדרגה התחתונה דובר צד"ק, וכל עיקרו לשתילת פירות הוא בא[יז] ובוא וראה שאע"פ שהדבור היא מדרגה תחתונה אל תאמר שאין לה חשיבות של עליונה, אלא ודאי שמדרגת הדבור מלאה היא מהכל[יח] ומדרגה עליונה נחשבת, וסימנך כי לא דב"ר רק הוא מכם כי הוא חייכם וגו':

רועה הנאמן

זוהר בא  מב ע"א

ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו', פתח רועה הנאמן ואמר, כתוב (ישעי' מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כל חיות העליונות שהן חיות הקודש באותיות השם הקודש נקראות[יט] ואפילו כל שאר הבריות שנבראו בהן, זש"כ כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו', ואין בריאה שלא תהיה נרשמת בשם הזה, כדי שיהיה ניכר מי שברא אותן, וזו יו"ד היא צורת הראש של כל הבריות, ה ה צורת ה' אצבעות הימנית וה' השמאלית, וצורת הגוף, ובשביל זה אמר (שם מ')  ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, אין כל בריה שתשוה כמוני, ואע"פ שבראתי לה כדמות האותיות שלי, שביכולתי למחות צורה ההיא ולשנותה כמה פעמים, ואין אלוה אחר עלי שיוכל למחות צורתי, ולפיכך (דברים ל"ב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, ואם יקשה אדם הלא כתוב כי לא ראיתם כל תמונה[כ] יש לתרץ לו, זאת התמונה הנבראת ראיתי, שהרי כתוב (במדבר י"ב) ותמונת ה' יביט, ולא בכל תמונה אחרת של הבורא והיוצר בהאותיות של שמו, ולפיכך אמר (ישעי' מ') ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, ואל מי תדמיוני ואשוה, שאפילו זאת התמונה הנגלית אין לו במקומו, אלא כאשר יורד למלוך על בריות ולהתפשט עליהם, נתראה להם לכל אחד כפי מראה וחזון ודמיון שלהם, זש"כ (הושע י"ב) וביד הנביאים אדמה, ולפיכך הוא אומר אע"פ שאני מתדמה לכם בצורתכם אל מי תדמיוני ואשוה, שהרי קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם וצר צורה היה הוא יחידי בלי צורה ודמיון, ומי שרוצה להבין בו קודם הבריאה, איך הוא מחוץ לתמונה, אסור לעשות לו כל צורה ותמונה שבעולם, לא באות ה ואפילו לא באות י של השם הקדוש, ולא בשום אות ונקודה שבעולם, וזהו שכתוב כי לא ראיתם כל תמונה, מכל דבר שיש בו תמונה ודמיון לא ראיתם, אבל לאחר שעשה זאת התמונה של המרכבה שהאדם העליון ירוד שמה, נקרא בתמונה ההיא הויה, כדי שיכירו אותו במדות שלו בכל מדה ודמה, ונקרא אהיה אל אלהים צבאות שדי, כדי שיכירו אותו בכל מדה ומדה איך מתנהג העולם בחסד ובדין כפי מעשה האנשים, שאם לא יתפשט אורו על כל הבריות איך יכירו אותו, ואיך יתקיים (ישעי' ו') מלא כל הארץ כבודו, וי לו לזה שמדמה אותו לאיזו מדה, ואפילו לאותן מדות שלו, כל שכן לבני האדם (איוב ד') אשר בעפר יסודם, שכלים ונפסדים, אלא הדמיון שלו כפי ממשלתו על המדה ההיא ואפילו על כל הבריות[כא] ולמעלה מאותה המדה כאשר נסתלק ממנה אין לו מדה ולא דמיון ולא צורה, כדמיון הים שאין במי הים תפיסה כלל ולא צורה, אלא בהתפשטות מי הים על כלי שהיא הארץ נעשה דמיון, ונוכל לעשות חשבון שם, דהיינו מקום הים, הרי אחד, יוצא ממנו מעין שהוא התפשטות של המקור, הרי שני, אח"כ כשנעשה כלי גדול, כגון מי שחופר חפירה גדולה ונתמלא מן המים היוצאים מן המעין, כלי זה נקרא ים, והוא כלי שלישי, זה כלי הגדול נתחלק לשבעה כלים ארוכים, שנתפשט מים מן הים לשבעה נחלים, הרי מקור ומעין וים וז' נחלים שהם עשרה[כב] ואם ישבר האומן אותן הכלים שהכין יחזרו המים להמקור, וישארו כלים הנשברים  יבשים בלי מים:

סוד העשר ספירות

כמו כן עלת העלות הוציא עשר ספירות, ראשית כלן ספירת כתר, וקרא לכתר מקור, ובו אין סוף לנביעת אורו[כג] ובעבור זה קרא לעצמו אין סוף, ואין לו תמונה וצורה, ושם אין כלי לתפוס אותו להבין בו איזו ידיעה כלל, ובשביל זה אמרו בו במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, אח"כ עשה כלי קטון וזו אות י ונתמלא ממנו, וקרא לו מעין נובע חכמה, וקרא לעצמו בה חכם, ולאותו כלי הקטון קרא לו חכמה, אח"כ עשה כלי גדול וזו אות ה ונתמלא ממנו, וקרא לו ים הבינה, וקרא לעצמו בה, מבין, ולאותו כלי הגדול קרא לו בינה, והוא חכם מעצמו ומבין מעצמו, שהרי ספירת החכמה היא אינה נקראת חכמה מעצמה, אלא לפי שהחכם ההוא ממלא לה מנביעת אור החכמה שלו, וספירת הבינה היא אינה נקראת בינה מעצמה, אלא לפי שהמבין ההוא ממלא לה באור הבינה ממנו, שאם הוא יסתלק ממנה תשאר יבשה, זש"כ (איוב י"ד) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש, אחר כך והכהו לז' נחלים ועשה לו שבעה כלים נכבדים, וקראם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, וקרא לעצמו גדול וחסיד בגדול"ה, גבור בגבור"ה, מפואר בתפאר"ת, אדון מנצח מלחמות בנצ"ח נצחים, ובהו"ד קרא שמו הוד יוצרנו, וביסו"ד קרא שמו צדיק, וזה היסו"ד הכל נשען עליו כל הכלים וכל העולמות[כד] ובמלכו"ת קרא שמו מלך, ולו הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד כי כ"ל בשמים ובארץ, שהוא צדי"ק לו הממלכה שהיא מלכו"ת[כה] הכל ברשותו לגרוע בהכלים להוסיף בהם נביעת השפע ולגרוע בהם השפעת אורו כרצונו, ואין עליו אלוה שיוסיף בו או יגרע בו, אח"כ עשה משמשים לאותן הכלים, כסא בארבעה אופנים, ושש מדרגות להכסא, הרי עשרה, והכל ביחד הוא הכסא.. והתקין להכסא כתות שישמשו לו, והם מלאכים, אראלים, שרפים, חיות, אופנים, חשמלים, אלים, אלהים, בני אלהים, אישים, ולאלה עשה עוד משמשים, סמא"ל וכל כתות שלו שהם כעננים לרכב בהם לרדת על הארץ, והם כסוסים למו, ומניין שעננים נקראים מרכב, שנאמר (ישעי' י"ט) הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, וכשראו שאלוה הממונה שלהם תבנית שלו כסוס תחת מרכבתו של הקב"ה, מיד ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס, נעו מן האמונה שלהם ולבם נמס כדונג מפני אש, ע"כ ר"מ:

זוהר שמות  יד ע"ב

ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, פתח רבי אלעזר ואמר (שיר ו') ששים המה מלכות ושמנים פלגשים וגו', ששים המה מלכות, הם הגבורים שלמעלה שנשתלשלים מכח הגבור"ה שנאחזים בקשקשים של החיה הקדושה ישרא"ל[כו] ושמנים פלגשים ממונים הנאחזים בקשקשים שמתחתיו באחת ממאה[כז] ועלמות אין מספר, כמש"כ היש מספר לגדודיו, ועל כל זה כתוב (שם) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה, זו היא השכינה הקדושה היוצאת בי"ב הארות[כח] המזהירים מן הזהר המאיר לכל, והיא נקראת אם[כט] כדמיון זה עשה הקב"ה בארץ, הפיץ כל האומות לכל צדדי העולם והפקיד עליהם שרים, זש"כ אשר חלק ה' אותם לכל העמים תחת כל השמים, והוא לקח לחלקו עדת ישראל, זהו שכתוב (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וקרא לה אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה, זו היא שכינת כבודו שהשרה ביניהם, אחת היא ומיוחדת לו, ראוה בנות ויאשרוה, כמש"כ (משלי ל"א) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, מלכות ופלגשים ויהללוה, אלה שרי העמים שנפקדו לשלט עליהם:

זוהר בשלח  נו ע"ב

ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים וגו', רבי יצחק פתח (ירמי' י') לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשיאים מקצה הארץ וגו', הרי למדנו שבעה רקיעים עשה הקב"ה, ובכל רקיע ורקיע בהלוכו מאתים שנים, ורומו חמש מאה שנה, ובין רקיע ורקיע חמש מאה שנה, וזה שנקרא ערבות מהלכו באורכו אלף ות"ק שנה, ורוחבו אלף ות"ק שנה, והזיו שלו מאירים כל אותן הרקיעים, והרי למדנו שלמעלה מערובת רקיע החיות, פרסות חיות הקדושות ורומן ככלן, למעלה מהם קרסולי החיות ככלן, שוקי החיות ככלן, ארכובי החיות ככלן, ירכי החיות ככלן, עגבי החיות ככלן, וגוף החיות ככלן, כנפי החיות ככלן, צואריהן ככלן, ראשי החיות ככלן, מהו ככלן, כנגד כלן, וכל אבר ואבר שבחיות כנגד שבעה תחומים, וכנגד ז' היכלות, וכנגד מהארץ לרקיע, וכנגד מרקיע לרקיע, ושיעור של כלן ורומן עשרים וחמשה אלף חלקים משיעור הקב"ה*) כמו שנתבאר, ועוד רקיע אחד למעלה מן קרני החיות, שכתוב (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה רקיע, מלמטה יש כמה מרכבות מימין ומשמאל, מתחת הים שוכנים כל דגי הים וצפים, נאספו בזיו שלהם ארבעה נחלים במדרגותיהם, וכל המרכבות נקראות בשמותן, מתחת לאלה הולכים וצפים אותן הקטנים מהם מדרגות על מדרגות, שכתוב (תהלים ק"ד) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, והרי ביארנו הענין, מצד שמאל התחתון תגבורת צד הטומאה ונאחזים מאותן שלמעלה, הם ירדו להיות נשבר מן כח החזק של הקדושה, כמו שביארנו מרכבות פרעה וחילו ירה בים, [אף כאן ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים]:

זוהר בראשית  נ' ע"ב

כי ה' אלהיך אש אכל ההוא אל קנא, פתח רבי שמעון ואמר שתי מקראות נאמרו, כי ה"א אש אכלה הוא, וכתוב שם ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום, אלו המקראות ביארתי אותם בכמה מקומות והעירו בהן החברים, בוא וראה כי ה"א אש אכל ההוא, הרי נדרש ענין זה בין החברים שיש אש אוכלת אש, שאוכלת לה ותכלה אותה, לפי שיש אש המתגברת על אש וזה נתבאר, אבל בוא וראה מי שרוצה להבין חכמת היחוד הקדוש יסתכל בשלהבת העולה מתוך הגחלת או מתוך נר הדולק, שהרי השלהבת אינה עולה אלא כאשר נאחזת בדבר גשמי, ובוא וראה בשלהבת העולה יש שני אורות, אור אחד הוא אור לבן המאיר, והשני הוא האור שנאחז בו שהוא שחור או תכלת, זה אור הלבן הוא למעלה והוא עולה בדרך ישר, ותחתיו הוא אור התכלת או השחור שהוא כסא לאור הלבן, וזה האור הלבן הוא שורה על אור השחור או התכלת ונאחזים זה בזה להיות הכל אחד, וזה אור השחור או התכלת שהוא למטה הוא כסא כבוד לאור הלבן, וזאת הכסא של אור התכלת או השחור נאחז בדבר אחר גשמי הנדלק והנשרף שהוא למטה, והוא מעורר לאור השחור או התכלת להאחז ולהתאחד באור הלבן שהוא למעלה, וזה אור התכלת או השחור לפעמים נהפך לאודם, וזה אור הלבן שעליו אינו נשתנה לעולם, שהרי הוא לבן תמיד, אבל זה אור התכלת נשתנה לגונים האלה, לפעמים הוא תכלת או שחור ולפעמים אודם, והוא נאחז לשני צדדים, נאחז למעלה באותו אור הלבן, ונאחז למטה באותו דבר הגשמי שמתחתיו שנתתקן להבעיר, וזה אור התכלת הוא שורף תמיד ומכלה כל דבר שנדבק בו למטה, לפי שכך הוא דרכו להיות מכלה ומבעיר, שהרי בו תולה כליון של הכל ומיתה של הכל, אבל אותו אור הלבן השורה עליו אינו שורף ואינו מכלה לעולם ולא ישתנה גון אורו, וע"כ אמר משה כי ה"א אש אכלה הוא, אוכלה ודאי, מבעיר ומכלה כל מה ששורה תחתיו, וע"כ אמר ה' אלהיך, ולא אלהינו[ל] לפי ששורש משה היה באותו אור הלבן שמלמעלה שאינו מבעיר ואינו מכלה:

ובוא וראה שאין לך התעוררות לזה אור התכלת שידלק ולהאחז באור הלבן, אלא על ידי ישראל שהם דבקים בו תחתיו, ובוא וראה שאע"פ שדרכו של זה אור התכלת או השחור לכלות כל מה שנדבק בו מתחתיו, מכל מקום ישראל דבקים בו תחתיו ומתקיימים בקיום, זש"כ ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום, בה' אלהיכם ולא אלהינו, באותו אור התכלת או השחור שמבעיר ומכלה כל מה שנדבק בו תחתיו, ואתם דבקים בו ומתקיימים, שנאמר חיים כלכם היום, ודע והבין שעל אור הלבן שורה למעלה אור נעלם המקיף אותו, וסוד עליון בזה.. סוד של חכמה הוא בענין יחוד הקדוש, שבשביל זה ה האחרונה של השם הקדוש היא אור התכלת והשחור שמתיחדת עם יהו, שהוא אור הלבן המאיר, ובוא וראה לפעמים אותו אור התכלת היא ד ולפעמים ה, בזמן שאין דבקים בה ישראל למטה להדליק לה[לא] שתתיחד עם אור הלבן היא ד, ובזמן שמעוררים אותה להתחבר עם האור הלבן אז נקראת ה, מניין, שנאמר (דברים כ"ב) כי יהיה נערה בתולה, נער כתוב בלא ה, מה הטעם, לפי שלא נזדוגה עם זכר, ובכל מקום שאין נמצאים זכר ונקבה ה לא נמצאת ונסתלקת משם ונשאר ד, שהרי היא כל זמן שמחוברת באור הלבן המאיר נקראת ה, ואז הכל נתחבר יחד, היא נדבקת באור הלבן, וישראל דבקים בה וקיימים תחתיה להדליקה, אז הכל אחד:

וזה הוא סוד הקרבן, עשן העולה מעורר לאותו אור התכלת להדלק, וכאשר נדלק נתחבר באור הלבן[לב] והנר שלמעלה מאיר ביחוד אחד, לפי שדרך אור התכלת ההיא לכלות  ולהבעיר כל מה שמתדבק בה מתחתיה, כאשר עת רצון נמצאת והנר מאיר בחבור אחד, ע"ז כתוב (מלכים א' י"ח) ותפל אש ה' ותאכל את העולה וגו', ואז נודע שהנר ההוא נדלק ומאיר בחבור אחד וקשר אחד, אור התכלת שורף למטה חלבים ועולות, והוא דולק ונתקשר ונתחבר באור הלבן, ואז כל העולמות בשלמות והכל נתקשר ביחוד אחד, כי באותו אור התכלת מתדבקים בה למטה כהנים ולוים וישראל, אלה בחדוה של שיר, אלה בכונת הלב ואלה בתפלה[לג] ונר העליון מאיר עליהם, ונדבקים האורות יחד, והעולמות מאירים ומתברכים עליונים ותחתונים, ואז ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום, ואתם, אתם הי' צריך לומר, אלא וא"ו להוסיף כל חלבים ועולות, שהם נדבקים בה באור התכלת ההיא השורף ומכלה אותם, ואתם קיימים, זש"כ חיים כלכם היום:

רועה הנאמן

זוהר צו  לג ע"א

כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, שלש אשות בנר, אש לבנה אש שחורה ואש של תכלת, כנגד תורה נביאים וכתובים, וכנגד כהן לוי וישראל, ותכלת שהיא השכינה קרובה להם, והיא נאחזת באותן הפתילות של כנפי מצוה, שנאמר בהן ועשו להם ציצית, ותכלת זו שהיא השכינה היא כח הדין האוכלת קרבנות ועולות.. זש"כ כי ה' אלהיך אש אוכל ההוא, אש זו נצרך לו להקב"ה להיות תמיד עמה שלא תכבה, והוא אוכל כל הקרבנות של תפלות ודברי תורה, שהרי השכינה היא פרנסתו של הקב"ה[לד] ובמה, בתפלות, זש"כ (שיר ה') פתחי לי אחותי רעיתי, פתחי לי בתפלה, שנאמר בה (תהלים נ"א) אדני שפתי תפתח, שהיא אחותי רעיתי, אין רעיתי אלא פרנסתי, שבה מתקינים בנים הקדושים מאכלים של קרבנות למלך בכמה מיני מאכלים, בלחמה של תורה שנאמר בה (משלי ט') לכו לחמו בלחמי, זהו מימין, וביין דהיינו יין של תורה זהו משמאל[לה] בנסוך המים ויין התורה שבכתב ושבעל פה מעמוד האמצעי שכולל שניהם[לו] בבשר שהוא בשר הקודש בכמה קרבנות, שעליה ביארו חכמי המשנה בבשר היורד מן השמים עסקינן, מהו מן השמים, זה עמוד האמצעי[לז] שעליה נאמר ובשר מבשרי[לח] והיינו בשר הקודש שנדלקת בכמה להבים מצד מדת הגבורה באהבת בעלה, ותיקד בחביבת האהבה בקריאת שמע, בחביבת היחוד אשר לילה ויומם לא תכבה, אתם החברים בחייכם אל תתנו דמי לו להקב"ה, להיות הוא בלהבים אהבת היחוד של קריאת שמע, לקיים בו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ע"כ ר"מ:

זוהר נשא  כב ע"א

בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת וגו', א"ר יצחק בצר לך, מכאן שתשובה המעולה מהכל היא טרם שישרה הדין בעולם, כי לאחר ששורה הדין כחו חזק, ומי יעבירו מן העולם ויסלק לו, שהרי כיון ששורה הדין אינו נסתלק עד שגומר, ולאחר שנגמר הדין אם עושה תשובה מתקן כל העולמות, כך נשמע שכתוב ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתוב ושבת עד ה' אלהיך וגו', כי אל רחום ה' אלהיך וגו', באחרית הימים מה ענינו כאן, אלא להכליל השכינה שהיא בגלות[לט] ונמצאת בצרתם של ישראל ואינה עוזבתם לעולם, ולפיכך הקב"ה אע"פ שהשרה דין בעולם רוצה שיחזרו ישראל בתשובה, להטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא, ואין לך דבר העומד בפני תשובה:

זוהר תרומה קסא ע"א

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגו', א"ר חייא מקרא זה יש לעיין בו, אתה הראת, מהו הראת, אלא כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים בסוד אמונת הקב"ה כלום, לפי שכלם היו עובדים עבודה זרה בגלות, ושכחו כל עיקר האמונה שהיה בהם מקדם, אשר נחלו כל אותן י"ב שבטים מאביהם יעקב. וכאשר בא משה למד להם שיש אלוה עליון בעולם, כמו שנתבאר, אח"כ ראו כל אותן הנסים והגבורות שעל הים, וכל הנסים והגבורות שעשה להם במצרים, אח"כ ראו כמה גבורות במן ובמים, ונתנה להם התורה ולמדו דרכי הקב"ה עד שהגיעו לזמן הזה, אמר להם משה עד עכשיו נצרכתם ללמד לכם כמו שמלמדים לילד, [מכאן ולהלאה די לכם מה שראיתם עד עתה,] וזהו אתה הראת לדעת ולמדת עד עתה לדעת להבין ולהסתכל וליכנס בסוד האמונה, ומה הוא, כי ה' הוא האלהים, ואפשר תאמר שזה דבר קטון לדעת, הרי כתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, כאן תולה כל סוד האמונה להבין מתוך זה סוד כל הסודות נסתר כל הנסתרות, הויה אלהים זה שם מלא[מ] והכל אחד:

ועוד אתה הראת לדעת, כאן יש סודי סודות לאותן חכמי רזים.. שהרי בשעה שעלה ברצונו של הקב"ה לבורא אדם, היה עומד לפניו בצורתו ומצבו כמו שהוא בעולם הזה, ואפילו כל שאר בני העולם טרם שבאים לזה העולם עומדים כלם במצבם ובתקונם, כדמיון שעומדים בעולם הזה, באוצר אחד אשר שם כל נשמות העולם מתלבשות בצורתן, וכאשר נזמנות לרדת לעולם הזה קורא הקב"ה לממונה אחד, אשר הפקיד הקב"ה ברשותו כל הנשמות העתידות לרדת לעולם הזה, ואומר לו לך והבא לי רוח פלוני, בשעה ההיא באה תיכף אותה הנשמה מלובשת בהצורה של עולם הזה, ואותו הממונה מראה אותה לפני המלך הקדוש הקב"ה, והוא מזהירה ומזהירה שכאשר תרד לעולם הזה תעסק בתורה לדעת אותו, ולהבין בסוד האמונה, שכל מי שבא לעולם הזה ואינו עמל לדעת אותו מוטב לו שלא נברא, לפיכך תתראה הנשמה לפני המלך הקדוש לדעת אותו בעולם הזה, ולעסוק בידיעת הקב"ה בסוד האמונה, זש"כ אתה הראת לדעת, הראת על ידי הממונה ההוא לפני הקב"ה, לדעת להבין ולהסתכל בעולם הזה בסוד האמונה ובסודות התורה, וכל מי שהיה בעולם הזה ולא עסק בתורה לדעת אותו מוטב לו שלא נברא, שהרי בשביל זה הביאו הקב"ה להאדם בעולם הזה לדעת כי ה' הוא האלהים, זה הוא הכלל של כל סוד האמונה, כלל של התורה וכלל שלמעלה ושלמטה, וכך הוא בודאי, כלל של כל התורה זה הוא הסוד שתורה שבכתב ותורה שבעל פה הכל אחד: כלל של סוד האמונה להבין שזה הוא שם מלא, וזהו סוד האמונה, ומה הוא, ה' אחד ושמו אחד, ה' אחד, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, זה הוא יחוד אחד, ושמו אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, זהו יחוד אחר להיות שמו אחד, וזה הוא הסוד ה' הוא האלהים, זה הכתוב מדבר כשהם ביחוד אחד... שכאשר מתיחדים שני שמות האלה, זה ביחוד אחד וזה ביחוד אחד[מא] אז שני שמות האלה נעשים אחד ונכללים זה בזה, ונעשה הכל שם שלם ביחוד אחד, ובכן ה' הוא האלהים, שהרי אז נכלל הכל זה בזה להיות אחד, ועד שנתיחדו כל אחד, זה בלבדו וזה בלבדו, אין נכללים זה בזה להיות הכל אחד: כלל של כל התורה כך הוא בודאי, שהרי התורה היא תורה שבכתב והיא תורה שבעל פה, תורה שבכתב זהו שכתוב הוי"ה, תורה שבעל פה זהו שכתוב אלהי"ם, ולפי שהתורה היא סוד השם הקדוש נקראת כך[מב] תורה שבכתב ותורה שבעל פה זה כלל וזה פרט, כלל נצרך לפרט ופרט נצרך לכלל, ומתיחדים זה בזה להיות הכל אחד, וע"כ כלל התורה הוא הכלל שלמעלה ושלמטה, לפי ששם הזה הוא למעלה ושם הזה הוא למטה, זה סוד עולם העליון וזה סוד עולם התחתון, ועל זה כתוב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים, זה הוא כלל של הכל, וזהו שצריך האדם לדעת בעולם הזה-:

זהור בשלח נג ע"א

ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, א"ר יצחק מהו בפניו, זה יעקב שהכניס לכלם שמה, רבי חזקיה אמר ויוציאך בפניו, זה אברהם, שכתבו ויפל אברהם על פניו, בוא וראה אברהם אמר הלבן מאה שנה יולד וגו', א"ל הקב"ה חייך אתה תראה כמה מחנות וכמה חילות שיצאו ממך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים כל אותן השבטים וכל אותן הרבבות העלה הקב"ה לאברהם וראה אותם, זש"כ ויוציאך בפניו, רבי אבא אמר כל האבות נזדמנו שמה בעת הגאולה ההיא, זש"כ ויוציאך בפניו, מהו בפניו, אלו האבות, רבי אלעזר אמר ויוציאך בפניו, זה יעקב, בכחו, זה יצחק, הגדול, זה אברהם, א"ר שמעון וכן בזכות האבות תזדמן גאולה תמיד לישראל, שכתוב (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר, האבות מובן, מהו והארץ אזכר, אלא להכליל עמהם דוד המלך שהוא עם האבות הם המרכבה[מג] והם מעוררים תמיד גאולה לישראל:

זוהר וארא כו ע"ב

וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו', א"ר אלעזר מקרא זה כך צריך להיות, וידעת היום כי ה' הוא האלהים והשבות אל לבבך, ועוד והשבות אל לבך צריך לומר, אלא אמר משה אם אתה רוצה לעמד על זה ולדעת כי ה' הוא האלהים, והשבות אל לבבך, ואז תבין שכך הוא, לבבך, זה יצר טוב ויצר רע, שנכלל זה בזה והוא אחד, אז תשיג כי ה' הוא האלהים, שהרי נכלל זה בזה והוא אחד, וע"כ והשבות אל לבבך להבין הדבר להכליל אותם יחד יצר הרע ביצר הטוב, שמאל בימין, אז תדע כי ה' הוא האלהים, (אחרי סה ע"א) רבי אלעזר היה יושב לפני רבי שמעון אביו, אמר לו הרי למדנו אלהי"ם בכל מקום דין הוא, הוי"ה רחמים, ויש מקום שהוי"ה נקרא אלהים, כגון אדני אלהים אתה החלות להראות את עבדך, למה נקרא אלהים, והרי האותיות הן של שם הרחמים בכל מקום, א"ל הלא כך כתוב במקרא, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, וכתוב (מלכים א' י"ח) ה' הוא האלהים, א"ל דבר זה ידעתי שבכל מקום שיש דין יש גם רחמים, ולפעמים במקום שיש רחמים יש גם דין, א"ל בוא וראה שכך הוא, הוי"ה בכל מקום הוא רחמים, ובשעה שמהפכים הרשעים רחמים לדין אז כתוב הוי"ה ונקרא אלהי"ם, אבל בוא וראה סוד הדבר, ג' מדרגות של דין הן[מד] וכל מדרגה ומדרגה היא בלבדה, אע"פ שכלן אחת ומתקשרות יחד ואינן נפרדות זו מזו, בוא וראה כל אותן הנטיעות וכל אותן המאורות, כלן מאירות ולוהטות ויונקות ומתברכות מהנהר ההוא הנמשך והיוצא[מה] שהכל נכלל בו, וזה הנהר נקרא אם להגן, והיא למעלה מהגן, לפי שהעדן משתתף עמה ואינו נפרש ממנה, ולפיכך כל המעינות יוצאים ונמשכים ממנה ויונקים ממנה בכל צד, ופתחים בה פתוחים[מו] וע"כ רחמים ממנה נמצאים ורחמים פתוחים בה, ולפי שנקראת אם בחינת נקבה, וגבורה ודין ממנה יוצא, נקראת רחמים בפני עצמה, אבל מצדה דינים נתעוררים, ולפיכך הכתוב הוא ברחמים והנקוד הוא בידן, האותיות של רחמים הוי"ה, והנקוד בדין בנקודות של אלהי"ם, והקרי הוא אלהי"ם, כיון שנמשך דין מצדה, הרי מדרגה אחת: מדרגה השניה מצד אותה מדרגה הראשונה יוצאת ונתעוררת, מדרגה שניה הזו נקראת גבורה, וזו נקראת אלהים באותן האותיות ממש, והתחלה אחת מן פני הקטנות היא[מז] ובו היא מחוברת, ולפי שמחוברת בזה כתוב ה' הוא האלהים, והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, והוא אחד, זו היא מדרגה השניה: מדרגה השלישית הוא צד"ק כתר האחרון[מח] זו היא בית דינו של המלך ושמה אדנ"י, כך הקרי וכך הכתוב, ומדת המלכות בשם הזה נקראת, וזה השם רק במקום הזה נשתלם[מט] אלו הן שלש מדרגות הנקראות בשמות של דין, והכל מתקשר אחד באחד בלי פרוד כמו שנתבאר:

זוהר חקת קעט ע"ב

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, רבי יוסי פתח (במדבר י"ט) זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, בוא וראה דברי התורה קדושים הם עליונים הם מתוקים הם, כמו שכתוב הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו', מי שעוסק בתורה כאילו עומד כל יום על הר סיני ומקבל התורה, זש"כ (דברים כ"ז) היום הזה נהיית לעם, וזה ביארו החברים, כתוב כאן וזאת התורה, וכתוב זאת חקת התורה, מה בין זה לזה, אלא סוד עליון הוא וכך למדנו, וזאת התורה להראות הכל ביחוד אחד, ולהכליל מדת המלכות בהקב"ה להמצא הכל אחד, לפיכך כתוב וזא"ת התורה, למה תוספת וא"ו, אלא זהו שאמרו להראות שהכל אחד בלי פרוד, וזאת, כלל ופרט כאחד[נ] בחינת זכר ובחי' נקבה וה, ולפיכך וזאת התורה ודאי, אבל זא"ת בלי תוספת וא"ו היינו ה בלבדה, חקת התורה ודאי ולא התור,ה דיני התורה גזרות התורה, (אחרי עג ע"א) רבי שמעון אמר וזאת התורה אשר שם שמה לפני בני ישראל, לפני בני ישראל שם אבל לשאר עמים לא שם, לפיכך דבר אל בני  ישראל, ואל בני ישראל תאמר, וכן כל המקראות, יניחו אבות העולם הם הלל ושמאי שכך אמרו לאונקלוס, ולא רצו להודיע לו דברי התורה עד שנימול, שכל מי שלא נימול אם נותנים לו אפילו אות קטנה מהתורה כאילו מחריב העולם ומשקר בשם הקב"ה, שהכל בזה תולה וזה בזה מתקשר, שכתוב (ירמי' ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ובוא וראה ראשית דברי תורה שנותנים לילד הוא אל"ף בי"ת, זה דבר שאין ביכולת בני העולם להשיג בחכמה, ולהעלותו במחשבה, וכל שכן לדבר בפה, ואפילו מלאכים העליונים ועליוני העליונים אין יכולים להשיג, לפי שהן נסתרות השם הקדוש, ואלף וארבע מאה וחמש רבבות עולמות כלם תולים בקוצו העליון של אל"ף[נא] ושבעים ושנים שמות הקדושים החקוקים באותיות נרשמות, שמתקיימים בהם עליונים ותחתונים שמים וארץ וכסא כבוד של המלך, הם תלוים מצד אחד לצד השני בקו הפשוט של האל"ף[נב] וקיום כל העולמות ותמיכת העליונים ותחתונים בסוד החכמה, ושבילים נסתרים ונהרות עמוקים ועשרת הדברות, כלם יוצאים מזה קוץ התחתון שתחת האל"ף, מכאן ולהלאה מתחלת האל"ף להתפשט בבי"ת, ואין מספר להחכמה הנחקקת כאן, לפיכך התורה היא קיום של הכל והאמונה של הכל, לקשר קשר האמונה זו בזו כראוי, ומי שנימול הוא נתקשר בקשר ההוא של האמונה, ומי שלא נימול ולא נתקשר בו עליו כתוב וכל זר לא יאכל קודש, וכל ערל לא יאכל בו,] שהרי נתעורר רוח טומאה שמצדו ויבא להתערב בהקדושה, ברוך הרחמן שהבדיל לישראל בניו מהם ומהזוהם שלהם, להיות נרשמים ברושם הקדוש, עליהם כתוב (ירמי' ב') ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, ולפיכך (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, ולא לאחר, תורת אמת לזרע אמת:

ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וגו', ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, (בראשית יא.) פתח רבי שמעון ואמר כתוב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, בוא וראה כמה הוא גדול כח התורה, וכמה היא עליונה על הכל, שכל מי שעוסק בתורה אינו מפחד מעליונים ומתחתונים, ואינו מתירא מחליים רעים שבעולם, לפי שהוא נאחז בעץ החיים ולומד ממנו בכל יום, שהרי התורה מלמדת לאדם ללכת בדרך אמת, מלמדתו עצה איך ישוב לפני רבונו לבטל גזרה רעה, ואפילו נגזר עליו שלא תבטל אותה הגזרה, מיד מתבטלה ומסתלקת ממנו ולא תשרה עליו בעולם הזה, ולפיכך נצרך לו לאדם לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסיר ממנה, כמש"כ והגית בו יומם ולילה, ואם יסיר מן התורה או יפרש ממנה כאילו פורש מעץ החיים:

זוהר צו לה ע"א

פתח רבי אלעזר ואמר (ישעי' נ"א) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו', למדנו כל אדם העוסק בדברי תורה ושפתותיו דובבות תורה הקב"ה חופף עליו, והשכינה תפרס עליו כנפישה, זש"כ ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, ולא עוד אלא שהוא מקיים העולם, והקב"ה שמח עמו כאילו באותו היום נטע שמים וארץ, זש"כ (שם ח) לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, מכאן למדנו שישראל נקראים בשם ציון, שכתוב ולאמר לציון עמי אתה, ועוד אני רואה שהשכינה נקראת בשם ציון, שכתוב (שם א') ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, עוד פתח ואמר (בראשית מז.) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, בוא וראה הקב"ה ברא לאדם בעולם והתקינו להיות שלם בעבודתו ושיתקן דרכיו, כדי שיזכה לאור העליון שגנזו הקב"ה לצדיקים, כמש"כ (ישעי' ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, ובמה יזכה האדם לאור ההוא, בתורה, שכל מי שעוסק בתורה בכל יום יזכה להיות לו חלק בעולם הבא, ותחשב לו כאילו בונה עולמות, שהרי בתורה נבנה העולם ונתיסד, זש"כ (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתוב (שם ח') ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, וכל מי שעוסק בה מחזק העולם ומקיים לו, ובוא וראה ברוח עשה הקב"ה את העולם וברוח מתקיים, רוח של אותן העמלים בתורה, וכל שכן רוח הבל התינוקות של בית רבן, מה רב טובך, זהו הטוב הנגנז ליראיך, לאותן יראי חטא, פעלת לחוסים בך, מהו פעלת, זה מעשה בראשית, רבי אבא אמר זה גן עדן, שהרי באומנות נפלא עשה הקב"ה גן עדן שלמטה כדמיון שלמעלה שיתחזקו בו הצדיקים, זש"כ פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, שהרי נגד בני אדם הוא, וגן עדן האחר נגד עליונים קדושים הוא, א"ר שמעון אפילו גן עדן שלמעלה נגד בני אדם הוא, שיתאספו בו הצדיקים העושים רצון רבונם:

חיי קלא:

עוד פתח רבי אלעזר ואמר, כתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כמה הם האנשים שוטים שאין יודעים ואין מבינים לעסוק בתורה, לפי שהתורה כל חיים וכל חירות וכל טוב בעולם הזה ובעולם הבא, חיים הם בעולם הזה שיזכו לימים שלמים בעולם הזה, כמש"כ את מספר ימיך אמלא, ולימים ארוכים בעולם הבא, לפי שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלא עצבות, חיים שהם חיים, חירות בעולם הזה, חירות של הכל, שכל מי שעמלו בתורה אין יכולים לשלוט עליו כל העמים שבעולם, ואם תשאל הרי אותן דור השמד, גזרה היא מלמעלה כגון רבי עקיבא וחבריו, וכך עלה במחשבה, חירות ממלאך המות שאינו יכול לשלוט עליו, וכך הוא בודאי, שאם אדם הראשון היה מתדבק בעץ החיים שהוא התורה לא היה גורם מיתה לו ולכל העולם, ולפיכך כאשר נתן הקב"ה את התורה לישראל מה כתוב בה, חרות על הלוחות, וזה נתבאר, ואלמלא ישראל לא חטאו ועזבו לעץ החיים לא היו גורמים מיתה לעולם כמקדם, והקב"ה אמר תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, כיון שקלקלתם עצמכם, אכן כאדם תמותון וכגו', וע"כ כל מי שעמלו בתורה אין יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע המחשיך את העולם, (וישלח קסח.) וכל מי שעוסק בתורה לשמה אין מיתתו על ידי מלאך המות, לפי שנתחזק בעץ החיים ולא נרפה ממנו, ולפיכך הצדיקים לא נטמא הגוף שלהם במיתתם, שאין שורה עליהם רוח טומאה, א"ר ייסא אם כן משה למה מת כיון שלא חטא, א"ל ודאי מת אבל לא שלט בו אמרנו, שלא מת על ידו ולא נטמא בו, ולא מת בודאי כשאר אנשים, אלא שנדבק בהשכינה והלך לחיי עולם, וזה חי נקרא, כמו שביארנו שכתוב (שמואל ב' כ"ג) ובניהו בן יהוידע בן איש חי וגו', וע"כ כל מי שעמלו בתורה חירות יש לו מהכל, בעולם הזה מן השעבוד של שאר העמים עכו"ם, חירות בעולם הבא, לפי שלא יתבעו ממנו דין בעולם ההוא כלל, בוא וראה שיש בתורה כמה סודות עליונים נסתרים, לפיכך כתוב (משלי ג') יקרה היא מפנינים וגו', כמה אוצרות נעלמים יש בה, ולכך כאשר הסתכל דוד ברוח החכמה, והבין כמה נפלאות היוצאים מן התורה פתח ואמר (תהלים קי"ט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:

זוהר תולדות קלד ע"א

פתח רבי חייא ואמר, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, בוא וראה כאשר בקש הקב"ה ועלה ברצון לפניו לבורא העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו, ובכל מעשה ומעשה שברא הקב"ה בעולם היה מסתכל בתורה וברא אותו, זש"כ (משלי ח') ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, אל תקרי אמון אלא אומן, (תרומה קסא.) התורה מכרזת ואהיה אצלו אמון, בי ברא הקב"ה את העולם, כי קודם בריאת העולם קדמה התורה שתי אלפים שנה לעולם, (תולדות קלד.) וכאשר בקש הקב"ה לבורא העולם היה מסתכל בתורה בכל דבור ודבור, ועשה כנגדה אומנות העולם, לפי שכל הדברים והמעשים של כל העולמות בתורה הם, וע"כ הקב"ה היה מסתכל בה וברא העולם, לא שהתורה בראה העולם, אלא הקב"ה בהסתכלותו בתורה ברא העולם, נמצא שהקב"ה הוא האומן, והתורה לנגדו ואצלו אומן, זש"כ ואהיה אצלו אמון, ואהיה אמון לא כתוב אלא אצלו, הואיל שהקב"ה נסתכל בה היתה אצלו אומן, ואם תשאל מי יכול להיות אומן אצלו, אלא שהסתכלות של הקב"ה היא האומן באופן זה, כתוב בתורה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, נסתכל בענין זה וברא שמים וארץ, כתוב בתורה ויאמר אלהים יהי אור, נסתכל בענין זה וברא את האור, וכן בכל דבר ודבר שכתוב בתורה נסתכל בה הקב"ה ועשה דבר ההוא, וע"כ כתוב ואהיה אצלו אמון, באופן זה כל העולם נברא, כיון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצונו לברוא אדם שיהיה עוסק בתורה, ובעבורה נתקיים העולם, עכשיו כל מי שמעיין בה בהתורה ועמלו בה, כביכול הוא מקיים כל העולם, הקב"ה נסתכל בהתורה וברא העולם, בן אדם המעיין בהתורה הוא מקיים את העולם, נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם היא התורה, לפיכך זכאי הוא האדם העוסק בתורה, שהרי הוא מקיים את העולם, וכאשר בקש הקב"ה לברוא האדם אמרה התורה לפניו, אם יהיה נברא האדם ואח"כ יחטא ואתה תדין אותו, למה יהיו מעשי ידך לחנם, שהרי לא יוכל לסבול דינך, אמר לה הקב"ה הלא הכינותי תשובה קודם שבראתי העולם, וכך אמר הקב"ה להעולם בשעה שעשה לו וברא את האדם, עולם עולם, אתה ותהלוכותיך אין מתקיימים אלא על התורה, ולפיכך בראתי בך את האדם כדי שיעסק בה, ואם לא הריני מחזירך להיות תהו ובהו, והכל בשביל האדם מתקיים, זש"כ (ישעי' מ"ה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, והתורה עומדת ומכרזת לפני האנשים למען יעסקו ויעמלו בה, ואין מי שיטה אזנו, בוא וראה כל מי שעמל בתורה הוא מקיים העולם, ומקיים כל מעשה ומעשה על תקונו כראוי, ואין לך כל אבר ואבר שנמצא בו באדם שלא תהיה כנגדו בריה בעולם, שהרי כמו שהאדם הוא מתחלק לאברים, וכלם עומדים מדרגות על מדרגות מתוקנים אלו על אלו, וכלם גוף אחד, אף כל העולם, כל הבריות שבעולם הם אברים אברים ועומדים אלו על אלה, וכאשר מתתקנים כלם הרי הם גוף אחד ממש, והכל הוא כדמיון התורה, שהרי התורה כלה אברים ופרקים, וקיימים אלו על אלה, וכאשר מתתקנים כלם נעשים גוף אחד, וכיון שנסתכל דוד במעשה הזה פתח ואמר (תהלים ק"ד) מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך, בהתורה הם כל סודות עליונים חתומים שאין באפשרות להשיג, בהתורה הם כל אותן ענינים העליונים הנגלים ואין נגלים, בהתורה הם כל הענינים שלמעלה ושלמטה, כל עניני עולם הזה וכל עניני עולם הבא בהתורה הם, ואין מי שישגיח ויבין אותם, ולפיכך כתוב (תהלים ק"ו) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, בוא וראה בא שלמה ובקש לעמוד על דברי התורה ועל דקדוקי התורה ולא היה יכול, אמר (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, דוד אמר (תהלים קי"ט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, (דף רסז:) בוא וראה כתוב בשלמה (מלכים א' ה') וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, והרי נתבאר שחמשה ואלף טעמים היו בכל משל ומשל שהיה אומר, ומה שלמה שהוא בשר ודם כך היה בדבריו, דברי תורה שאמר הקב"ה על אחת כמה וכמה שבכל דבור ודבור יש בה כמה משלים כמה שירים כמה תשבחות, כמה סודות עליונים, כמה חכמות, וע"ז כתוב מי ימלל גבורות ה':

זוהר שמיני ל"ט

פתח רבי יצחק ואמר, וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים (שיר ז') וחכך כיין הטוב, זה יינה של תורה שהוא טוב, שהרי יין אחר אין הוא טוב, ויינה של תורה טוב לכל, טוב לעולם הזה וטוב לעולם הבא, וזה הוא היין שחביב לו להקב"ה יותר מהכל, ובזכות זה מי שיהי' שבע מיינה של תורה יתעורר לעולם הבא, ויזכה להחיות כאשר יעמיד הקב"ה להצדיקים, א"ר יהודה דובב שפתי ישנים, הרי למדנו שאפילו בעולם ההוא יזכה לעמול בתורה, זש"כ דובב שפתי ישנים, אמר עלם ההוא אם הי' נכתב וחכך מיין הטוב הייתי אומר כך, אבל כיין הטוב כתוב ולא מיין, הסתכלו בו, א"ר יהודה בני דבר דבריך שיפה אמרת, אמר אני כך שמעתי, מי שעוסק בתורה ודבק בה, ואותו דבר תורה נשמע מפיו, ואין הוא לוחש לו בלחש אלא שמגביה קולו בה, כי בתורה כך נצרך להרים קול, שכתוב (משלי א') בראש הויות תקרא, להרים רינה של תורה ולא בלחש, כיין הטוב, כמו יין טוב שאינו שותק והוא עתיד להרים קול[נג] וזה יהיה כאשר יצא מזה העולם, הולך לדודי למשירים, שלא ינטה לימין ולשמאל ולא יהי' נמצא מי שימחה בידו, דובב שפתי ישנים, אפילו בעולם ההוא שפתיו תהיינה דובבות תורה-:

זוהר בראשית מח ע"א

שמור את יום השבת לקדשו וגו', א"ר שמעון בוא וראה שבת לילה ויום הוא זכור ושמור ביחד, וע"כ כתוב זכור את יום השבת לקדשו, וכתוב שמור את יום השבת לקדשו, זכור לבחינת זכר שמור לבחי' נקבה והכל אחד, ובוא וראה כאשר מתקדש היום בערב שבת, סוכת שלום שורה ומתפשטת בעולם, איזו סכת שלום, זו השבת[נד] וכל הרוחות וסערות ושדים וכל צד הטומאה כלם מסתתרים ונכנסים בעין הריחים שבקליפה נקבה הנקראת תהום רבה, שהרי כיון שנתעוררה הקדושה על העולם רוח הטומאה אין נתעורר עמו, וזה בורח מפני זה, ואז העולם בשמירה עליונה ואין נצרך להתפלל על שמירה, כמו שומר עמו ישראל לעד, שהרי זה בימי חול נתקן שהעולם צריך שמירה, אבל בשבת סוכת שלום מתפשטת על העולם ונשמר בכל הצדדים, ואפילו רשעי גיהנם נשמרים הם, וכלם בשלום נמצאים עליונים ותחתונים, ולפיכך בהתקדש היום מברכים הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, למה על ירושלים, אלא כיון שזו היא מדור אותה הסוכה, ונצרך להזמין סוכה ההיא שתתפשט עלינו לשכון עמנו, ושתהיה מגינה עלינו כאם השוכנת על הבנים, ובשביל זה אין לפחד מכל הצדדים, ולכך מברכים הפורס סוכת שלום עלינו, בוא וראה בשעה שישראל מברכים ומזמנים לסוכת שלום הזו אורח הקדוש, ואומרים הפורס סכת שלום, אז קדושה העליונה יורדת ופרוסת כנפיה על ישראל, ותכסה עליהם כאם על בנים, וכל מינים הרעים נאספים מן העולם, וישראל יושבים תחת קדושת רבונם, ואז סוכת שלום הזאת נותנת נשמות חדשות לבניה[נה] מה הטעם, לפי שבה הנשמות שורות וממנה יוצאות, וכיון שהיא שורה ופרוסת כנפיה על בניה תריק נשמות חדשות לכל אחד ואחד:

עוד א"ר שמעון ע"ז למדנו שהשבת כעין עולם הבא היא, וכך הוא בודאי, וע"כ שמטה ויובל דומים זה לזה, ושבת ועולם הבא כך הוא[נו] ותוספת נשמה הזו מן סוד של זכור היא באה לסוכת שלום הזו שנלקחת מן עולם הבא[נז] ותוספת הזו היא נותנת לעם הקדוש, ובתוספת הזו נשמחים ונשכח מהם כל עניני חול וכל הצער וכל הצרות, כמש"כ (ישעי' י"ד) ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה וגו', ובליל שבת צריך האדם לטעום מכל מאכלי שבת, כדי להראות שסוכת שלום הזו מהכל נכללת, ובלבד שלא יחסר ע"י הטעימה מלהשאר מאכל אחד שיהי' די לסעודת היום, וי"א שיהי' נזהר להשאיר ב' מאכלים על ב' סעודות האחרות של היום ונכון, וכש"כ אם משאיר יותר מאכלים להיום ויכול לטעום מכלם, ולכל הפחות בב' תבשילין די לטעום[נח] וזה ביארו החברים:

נר של שבת לנשים של עם הקודש ניתן להדליק, והרי אמרו החברים על שהיא כבתה נרו של עולם והחשיכה אותו וכו', ונכון הוא, אבל סוד הדבר שסוכת שלום הזו גברת העולם היא, והנשמות שהן נר העליון בה שורות, וע"כ גברת הבית צריכה להדליק, שהרי במקומה היא נאחזת[נט] והיא עשתה המעשה, וצריכה האשה בשמחת הלב ורצון להדליק נר של שבת, שהרי כבוד גדול זה לה ומצוה רבה לעצמה לזכות לבנים קדושים, שיהיו מאירים לעולם בתורה וביראה, וירבו שלום בארץ, ונותנת לבעלה אריכת ימים, לפיכך צריכה להזהר במצוה זו:

זוהר תרומה קלה ע"א

עוד אמר רבי שמעון סוד תקון העליון שנעשה בתפלת כניסת השבת של עם הקדוש כדמיון שאותן [ששה ימים העליונים] מתיחדים למעלה באחד[ס] אף כך [שבת] היא מתיחדת למטה בהסוד של אחד, להיות עמהם למעלה אחד לעומת אחד הקב"ה אחד למעלה אינו יושב על כסא כבודו, עד שהיא נעשית בהסוד של אח"ד כדמיון שלו, להיות אחד באחד, והרי ביארנו הסוד של ה' אחד ושמו אחד סוד השבת הוא, שבת שמתיחדת בסוד של אח"ד שישרה עליה הסוד של אח"ד, (תפלת) [בתפלת] כניסת השבת (שהרי) [הרי] מתיחדת כסא כבוד הקדושה בהסוד של אחד, ונתתקנת שישרה עליה מלך עליון הקדוש, כאשר נכנס השבת היא מתיחדת ונבדלת מן צד הטומאה וכל הדינים נפרדים ממנה, והיא נשארת בהיחדו של האור הקדוש, ומתעטרת בהרבה עטרות אצל המלך הקדוש, וכל מושלי רוגזות ושרי הדין כלם בורחים ונפרדים ממנה, ואין ממשלה אחרת בכל העולמות, ופניה מאירות באור העליון ומתעטרת למטה בעם הקדוש, וכלם מתעטרים בנשמות חדשות, אז היא התחלת התפלה לברך אותה בשמחה בהארת הפנים, ולאמר ברכו את ה' המבורך, א"ת ה' דוקא, בשביל להתחיל אצלה בברכה, ואסור לעם הקדוש להתחיל אצלה בפסוק של דין כמו והוא רחום וגו', לפי שהרי נבדלה מהסוד של צד הטומאה וכל שרי הדין נבדלו ונפרדו ממנה.. וע"כ אסור לעם הקדוש שמתעטרים בעטרות קדושות של נשמות למען תתעורר מנוחה שהם יעוררו דין, אלא שכלם ברצון ובאהבה רבה יעוררו ברכות למעלה ולמטה ביחד, ברכו את ה', א"ת דוקא זו שבת של כניסת השבת, ברוך ה' המבורך, זו המשכת הברכות ממקור החיים למקום שיוצא ממנו כל השפעות להניק לכל, ולפי שהוא מקור בסוד אות הברית נקרא המבור"ך, הוא מעין הבאר, וכיון שמגיעין שמה הרי ודאי נתמלאית הבאר, כי אין נתעכבים מימיו לעולם, וע"כ המבורך, למה הוא מבורך, לפי שהוא משלים ומשקה לעולם ועד, עול"ם וע"ד זו היא שבת של כניסת השבת, אנו ממשיכים ברכות למקום שנקרא מבור"ך, וכיון שמגיעין שמה נשפעות כלן לעול"ם וע"ד, וזהו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, עד המבור"ך מגיעות הברכות מעולם העליון, וכלם לעול"ם וע"ד, לברכה ולהשקותה שתהי' בשלמות כראוי מלאה מכל הצדדים, ברו"ך, זה מקור העליון שכל הברכות יוצאות ממנו, הוי"ה, זה האמצעי של כל צדדים העליונים, המבור"ך, זה שלום הבית מעין הבאר להשלים ולהשקות לכל, לעול"ם וע"ד, זה עולם התחתון שנצרך להתברך, ושמן הטוב של ברוך ה' והמבורך כלו נשפע לעולם ועד, וע"כ ברכה זו צריך כל העם לברך בכל יום, ובערב שבת ברצון הלב ובשמחה נצרך להתחיל בברכה זו שתתברך שבת זו של כניסת השבת מעם הקדוש כראוי, וכאשר מתחילים ישראל לברך ברכה הזאת קול הולך בכל הרקיעים שמתקדשים בהקדושה של כניסת השבת, זכאים אתם עם הקדוש שאתם מברכים ומקדשים למטה, בשביל שיתברכו ויתקדשו למעלה כמה מחנות עליונים קדושים, זכאים הם בעולם הזה וזכאים הם בעולם הבא, ואין מברכים ישראל ברכה זו עד שמתעטרים בעטרות של נשמות קדושות כמו שאמרנו, אשרי העם שזיכה אותם בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא: (יתרו פט) למדנו שביום הזה כל נשמות הצדיקים מתעדנות בתפנוקי הקדמון הקדוש נסתר כל הנסתרים, ורוח אחד מעונג הקדמון הקדוש ההוא מתפשט בכל העולמות, ועולה ויורד ומתפשט לכל בנים הקדושים, לכל שומרי התורה והנוחים במנוחה שלמה, ונשכח מכלם כל הרוגזות כל הדינים וכל עבודות הקשות, זש"כ (ישעי' י"ד) ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה, לפיכך שקולה שבת כנגד כל התורה, וכל השומר שבת כאילו שומר התורה כלה, וכתוב (ישעי' נ"ו) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, מכאן נשמע שכל השומר שבת כמי ששומר התורה כלה, זכאים הם ישראל חלקו של הקב"ה גורלו ונחלתו, עליהם כתוב אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו:

סוד הקידוש

זוהר ויקהל רז ע"ב

יום השבת נתעטר בשבעים עטרות, ושם העליון הקדוש נשתלם בכל הצדדים, ונוארות כל המדרגות, והכל נמצא בשמחה של ברכות ובקדושה על קדושה ותוספת קדושה, הקידוש של כניסת השבת זו היא הקדושה של שבת בראשית[סא] שהרי נתקדש מן ל"ב נתיבות ושלש מדרגות הנקראות תפוחים הקדושים, ונצרך להזכיר בקידוש הזה כלל מעשה בראשית והשביתה, בהסוד של ל"ב נתיבות וג' מדרגות, שנכלל בהם סוד העדות על מעשה בראשית, דהיינו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו', ויכל אלהים וגו', שיש בעדות הזאת ל"ה תיבות, כנגד הל"ב שבילים וג' המדרגות של תפוחים הקדושים, ג' המדרגות הן שביעי שביעי שביעי, ועוד יש בזה סוד עולם העליון וסוד עולם התחתון וסוד של כל האמונה[סב] שהם ג' פעמים אלהים, אחד עולם התחתון, ואחד פחד יצחק, ואחד עולם העליון הקדוש קודש הקדושים, וצריך האדם להעיד עדות הזאת בשמחה ברצון הלב, להעיד לפני רבון האמונה, וכל מי שמעיד כך ומשים לבו ומחשבתו לזה מכפר על כל חטאיו, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו', קידוש זה הוא במשקל אחד לעומת קידוש ויכלו עדות האמונה,  והן שלשים וחמש תיבות אחרות כמו שיש בויכלו, הכל יחד עולה לשבעים תיבות להתעטר בהן השבת של כניסת שבת, אשרי חלקו של אדם שיכוון מחשבתו בדיבורים האלה לכבוד רבונו: קידוש היום הרי ביארו בורא פרי הגפן ולא יותר, שהרי היום עומד מעצמו לקדש אותו, מה שאין כן בלילה שאנו צריכים לקדש אותו באותן הדיבורים כמו שנתבאר, ולא נתקדש לילה הזה אלא בעם הקדוש למטה, כאשר שורה עליהם רוח עליון ההוא, ואנו צריכים לקדש אותו ברצון הלב ולכוון הדעת לזה, והיום הוא עצמו מקדש לו, וישראל מקדשים השבת בתפלות ובתורה, ומתקדשים בקדושתו ביום הזה, זכאים ישראל עם הקודש שנחלו יום הזה נחלת ירושה לעולם:

ענין עונתן של תלמידי חכמים

זוהר תרומה קלו ע"א

בלילה הזה עונתם של תלמידי  חכמים באותן נשמות הקדושות שמתעטרים בהם, שהרי בזמן הזה שמתעטרים כלם בנשמות ורוחות חדשות יתירות הקדושות, אז הוא זמן התשמיש שלהם, בשביל שתהיה המשכה לאותו התשמיש בהמשכת קדושה במנוחה עליונה, ויצאו מהם בנים קדושים כראוי, וזה הסוד נמסר לחכמים, בזמן חצות הלילה בלילה הזה מבקש הקב"ה ליכנס בהגן שלמעלה, וזה הסוד שבימי החול נכנס הקב"ה בגן העדן שלמטה, להשתעשע עם הצדיקים השוכנים שם, ובשבת בלילה הזה של שבת נכנס הקב"ה בהגן שלמעלה בסוד המקור העליון[סג] לפי שבימי החול כל נשמות הצדיקים בהגן אשר בארץ כלם שוכנים[סד] וכאשר מתקדש היום בערב שבת כל אותן מחנות מלאכים הקדושים אשר הם ממונים בתוך הגן שלמטה, כלם מעלים לאותן הנשמות השוכנות בתוך הגן שלמטה, להכניסן לאותו הרקיע העומד על הגן, ושם מוכנות מרכבות קדושות הסובבות לכסא כבוד של המלך, ומעלים לכל אותן הנשמות בהגן שלמעלה, כיון שאלו הרוחות עולות אז רוחות אחרות קדושות יורדות להתעטר בהם עם הקדוש, אלו עולות ואלו יורדות, ואם תשאל הרי גן העדן שבארץ ביום השבת ישאר ריקם בלי נשמות הצדיקים, לא כן, אלא נשמות הולכות ונשמות באות, נשמות עולות ונשמות  יורדות, ונשמות הולכות מתוך הגן ונשמות באות לתוך הגן, הן כל אותן נשמות הצדיקים שמתלבנות בימי החול[סה] ועוד לא יכלו ליכנס לתוך הגן, בשעה שאלו יוצאות אלו נכנסות, והגן לא נשאר ריקם, כהסוד של לחם הפנים ביום הלקחו, ואם תשאל כשחוזרות הנשמות לאחר השבת צר המקום שם, לא כן, כי המקומות נמשכים לאורך ורוחב וגובה בהגן ואין ניכר, כדמיון הסוד של ארץ הצבי שהיתה נמשכת לכל הצדדים ואין גדולה ניכר אחר החרבן, כדמיון הצבי שכל מה שמתגדל עורו נתגדל לכל צד, ואין גדול העור ניכר לאחר מותו, וגם יש כמה נשמות שכיון שעולות אינן יורדות, נשמות עולות ונשמות יורדות להתעטר בהן עם הקדוש, ובערב שבת גלגול הנשמות הוא, אלו הולכות ואלו באות, אלו עולות ואלו יורדות, מי יכול לראות כמה מרכבות קדושות משוטטות לכאן ולכאן, כל אלו הנשמות כלן בשמחה כלן ברצון לעטר לעם הקדוש, לעטר לכמה צדיקים בגן עדן התחתון, עד השעה שהמכריז עומד וקורא מקודש מקודש, אז מנוחה נמצאת והשקט לכל, ורשעי גיהנם כלם נשקטים במקומם ויש להם מנוחה, וכל הנשמות נתעטרות אלו למעלה ואלו למטה, אשרי העם שחלק זה להם:

בחצי הלילה של כניסת השבת שתלמידי חכמים נתעוררים לתשמיש שלהם, אותו רוח העליון שמתעטרים בו כאשר נתקדש היום, בשעה שהם ישנים במטותיהם והנשמות שלהם מבקשות לעלות ולראות בכבוד המלך, אז אותו רוח העליון שירד בערב שבת נוטל לזו הנשמה שלו ועולין למעלה, הנשמה רוחצת בבשמים של הגן עדן, ושם היא רואה מה שבכחה לראות, וכאשר יורדת לשכון במקומה בחצי הלילה ירוד עמה אותו רוח העליון כאשר נשמה הזאת חוזרת למקומה, וצריכים אלה החכמים לומר פסוקי התעוררות על אותו רוח עליון הקדוש של עטרת השבת, כמו (ישעי' ס"א) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח: (יחזקאל א') בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים: (שם) ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן:(*) בשביל שיתעטרו באותו רוח העליון בהתעוררות שלהם לשמחת התשמיש, ותהיה המשכת אותו רוח העליון של שבת בתשמיש הזאת של מצוה:

רב המנונא הזקן כשהיה עולה מן הנהר בערב שבת היה יושב רגע אחד נשא עיניו למרום והיה שמח, והיה אומר שיושב לראות השמחה של מלאכים העליונים, אלו עולים ואלו יורדים, ובכל ערב שבת יושב האדם בעולם הנשמות, זכאי הוא זה היודע בסודות רבונו:

זוהר תרומה קמב ע"א

עוד יש כאן סוד לאותן היודעים דרך אמת יראי חטא, שבשעה שהנשמה מתעטרת למעלה תוך עטרה קדושה, והרוח עומד בהארה עליונה בשבתות ור"ח ומעודים, זאת הנפש בשעה שהרוח שלה יורד מתוך הארה העליונה לשבת בגן העדן, אז היא מאירה ומתנוצצת כשהיא עומדת על הקבר, ומתלבשת בהצורה שהיתה תוך הגוף בתחלה, וכל אותן העצמות[סו] באותה הצורה עולים ומשבחים ומודים להקב"ה, זש"כ כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, אומרות לא כתוב אלא תאמרנה[סז] ואלמלי ניתנה רשות לעין לראות היו רואים בליל מוצאי שבת ולילות ראשי חדשים ומועדים כמו צורות המתים על הקברים מודים ומשבחים להקב"ה, אבל סכלות האנשים מעכבת להם שאין יודעים ואין משגיחים על מה מתקיימים בעולם הזה, ואין דואגים להשגיח בכבוד מלך העליון בעולם הזה, כל שכן להשגיח בהכבוד של עולם ההוא, ועל מה הוא מתקיים, ואיך מתפרשים הענינים:

סוד הבדלה

זוהר ויקהל רז ע"ב

במוצאי שבת צריך האדם להבדיל בין קודש לחול, למה, מפני שניתנה רשות להממונים שלמטה לשלוט על העולם ובכל מעשי העולם, נצרך להראות היחוד במקום הקדוש בקדושה העליונה[סח] ולהבדיל להתחתונים מן יחוד העליון, ולברך על מאור האש, (שם רח ע"א) לפי שכל אשות אחרות נעלמות ונגנזות ביום השבת, מלבד אש אחת של קדושה העליונה שנתגלית ונכללת בקדושת השבת[סט] וכאשר אש הזאת נתגלית כל אשות אחרות מסתתרות ונגנזות מלפניה, ואש הזאת היא של עקדת יצחק הלוהטת על גבי המזבח, לפיכך צריך לברך על מאור האש, ואש הזאת לא צריכה אש של חול אלא אש של שבת[ע] ואש הזאת היא האש היוצאת מאש ההיא שלמעלה, וזו היא האש הסובלת אש[עא] וכיון שאש הזאת היוצאת מהאש שלמעלה נתברכת בברכת המאור, אז כל שאר אשות אחרות יוצאים ונתמנים במקומותם, וניתן להם רשות להאיר[עב] בשעה זו שמברכים על האש נזדמנים ארבע מרכבות ארבעה מחנות למטה להאיר מאותה האש שנתברכה, והם נקראים מאורי האש[עג] לפיכך נצרך לכפוף ארבע האצבעות של יד הימנית, ולהאיר להן מתוך אותו האור של הנר המבורך, ואותן האצבעות רמז על אותן מאורי האש המאירים והשולטים מאותו האור של הנר המבורך[עד] ומפני שהן מדרגות שלמטה כאשר מראה האדם את האצבעות לפני אותו האור של הנר צריך לכפוף אותן לפניו, לפי שאותו האו רשולט עליהן והן מאירות מכחו, בשאר ברכות נצרך לזקוף את האצבעות, כדי להראות קדושה העליונה של מדרגות העליונות השולטות על הכל[עה] שהשם הקדוש מתעטר בהן ומתקדש בהן, ונתברכות כל המדרגות יחד ומאירות מתוך המנורה העליונה מכל[עו] ולפיכך נצרך לזקוף אותן למעלה, וכאן נצרך לכפוף האצבעות לפני הנר, כדי להראות מדרגות שלמטה המאירות מתוך הנר שלמעלה, ומכאן הן שולטות וממנה הן מאירות, והן מאורי האש, בכל יום אנחנו מברכים מאורי האור, שהם אורות העליונים הקיימים באור הראשון ההוא[עז] ומתברכות כל המדרגות ומאירות כלן יחד מתוך המנורה העליונה, אבל אלה נקראות מאורי האש, ובשביל סוד הזה מברכים בורא מאורי האש, ואם תשאל מפני מה הנוסח בורא ולא תקנו הנוסח מאיר מאורי האש, כיון שמאירות מאותו האש מאותו המנורה שנתברכה, אלא לפי שכשנכנס השבת כל אותן המדרגות שלמטה וכל אותן המאירים ושולטים, כלם נכנסו ונתכללו בנר ההוא[עח] ונסתרו ונגנזו ונשמרו בו, ואין נראין בו אלא נקודה ההיא בלבדה[עט] וכלם נסתרים בה כל יום השבת, למוצאי שבת אותו הנר מוציאים לכל אחד ואחד כאילו באותה שעה נבראו ויצא כלם, ונבראים כמקדם ונתמנים על מקומותם לשלוט, אז נתברך נר ההוא ונכפפים לפניו להאיר, וכיון שמקבלים הארה אז נתמנים כל אחד ואחד על מקומו, כדמיון זה אותן מדרגות העליונות הנקראים מאורי אור שולטים ביום ומאירים מתוך מנורה העליונה[פ] בשעה שנחשך הלילה אותה מנורה העליונה מאספתם ומכנסת אותם בקרבה עד שיאיר היום, כיון שמברכים ישראל על האור ביום אז היא מוציאה אותם בשלמות האור, וע"כ מברכים יוצר המאורות, ואין אומרים בורא אלא יוצר[פא] וכאן בורא מאורי האש, לפי שהן המדרגות שלמטה, והכל הוא בסוד האצבעות, בהן נרמז מדרגות העליונות ומדרגות התחתונות, מדרגות העליונות ניכרות בזקיפת האצבעות למעלה,  ובזקיפת האצבעות נתברכות מדרגות העליונות ומדרגות התחתונות ביחד, ובהשפלת האצבעות נתברכות להאיר מדרגות התחתונות בלבדן, וזה סוד הצפורנים של אחורי האצבעות, והאצבעות בלבדן שמבפנים, הצפורנים של אחורי האצבעות הן פנים האחרות הצריכות להאיר מתוך הנר ההוא, והן פנים הנקראות אחוריים, האצבעות שמבפנים בלי צפורנים אלו הן פנים הפנימיות הנסתרות, וזהו הסוד של ויראת את אחורי, אלה אחורי האצבעות בצפורניהן לאחור, ופני לא יראו, אלו האצבעות שמבפנים בלי צפורנים שהן פנים הפנימיות[פב] וכשמברכים על הנר נצרך להראות לפניו אחורי האצבעות בצפורניהן שיאירו מתוך הנר הזה, ופנים האצבעות לא נצרך להראותן שיאירו מתוך הנר הזה, שהרי הן אינן מאירות אלא מתוך הנר העליון שהוא למעלה מעלה, שהוא נסתר ונעלם ואינו נתגלה כלל, והן אינן מאירות כלל מתוך הנר הנגלה, לפיכך נצרך להראות אחורי האצבעות בצפורניהן, ופנים האצבעות לא נצרך להראות לפני נר הזה, נסתרות הן ובהסתר מאירות, פנימיות הן ומן פנימיות הן מאירות, עליונות הן ומן העליון הן מאירות, זכאים הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא:

זוהר ויקהל רח ע"ב

במוצאי שבת נצרך להריח בבשמים על שנסתלק רוח ההוא, ונפש האדם נשארה ערומה לבעבור הסתלקות ההיא שנסתלק ממנה הרוח וזה נתבאר, כתוב וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו', מקרא זה נתבאר ונדרש, אבל בוא וראה הריח הוא קיום הנפש, לפי שהוא דבר הנכנס לנפש ולא להגוף, וירח את ריח בגדיו הרי ביארו שהם בגדי אדם הראשון היוש נתן לו הקב"ה להלבישם.. ואותן הבגדים היו מעלים ריח ובושם של הגן, שהנפש מתישבת בהם ומשמחת בהם, זש"כ וירח את ריח בגדיו ויברכהו, שהרי נתישבה נפשו ורוחו שליצחק בריח ההוא, לפיכך במוצאי שבת נצרך להריח בבשמים, שתתישב נפשו בריח הזה על רוח העליון הקדוש ההוא שנסתלק ממנו, וזה הריח המשובח מהבשמים הוא הדס, שהרי קיום מקום הקדוש שהנשמות יוצאות ממנו הוא הדס[פג] וזה הוא קיום הנפש כדמיון שלמעלה להתקיים ממה שנשארת ערומה במוצאי שבת, כמו שנתלבש אדם באותן הבגדים של הגן עדן אשר בארץ המעלים ריח טוב של בשמים, לקיים נפשו על מה שנסתלק ממנו רוח העליון הקדוש והיקר, והדס הוא קיום הנפש בודאי כדמיון שלמעלה שבהדס מתקיים שם קיום הנפש[פד] כי אותו רוח העליון כשיורד על האדם בשמחה ומשמח לנפשו, אז עומדת נפש האדם כדמיון העולם הבא שהיא עתידה ליהנות ממנו, וכמו שהאדם מהנה לרוח הזה בעולם הזה, כן אותו הרוח יהנה לו להאדם בעולם הבא, שכתוב (ישעי' נ"ח) אז תתענג על ה' וגו', וכתוב והשביע בצחצחות נפשך, כמו שהאדם משביע לזה הרוח בעונג ומהנה לו, כמו כן הוא ישביע לו לעולם הבא, ובכן כאשר האדם זוכה ומשלים שלמות של כבוד השבת כמו שאמרנו, קורא עליו הקב"ה ואומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

רועה הנאמן

זוהר פנחס רמג ע"ב

ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה, א"ר שמעון מהו שבת, שבת, שרמז על ג' גונים של הקשת[פה] אות ברית הקשת, בת זו בת היחידה שבת המלכה, ויש לה שש מדרגות תחת ממשלתה, שהם ששת ימי המעשה הנכללים במטטרון, שעליהם נאמר ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך, אבל בבת היחידה נאמר ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה, העושה בה מלאכה יומת.. שהרי שבת היא ה"א מצד שם המפרוש יו"ד ה"א וא"ו, שבגימטריא ט"ל, וכאשר זה הט"ל שולט בשבת שהיא ה"א אין לוקין ל"ט מלקות בשבת, ואסרו בו החכמים ארבעים מלאכות חסר אחת שנקראות אבות מלאכות, והן הזורע והחרוש וכו':

אמר רועה הנאמן, זקן זקן, השכינה נקראת א"רץ של הקב"ה, זש"כ (ישעי' ס"ז) והארץ הדום רגלי, מצד החסד נקראת מים ,ומצד הגבורה נקראת אש, ומצד התפארת עמוד האמצעי נקראת אורי, וזאת האר"ץ קרקע לכלן[פו] ובשביל שהנשמה  יתירה מתפשטת בהשכינה שהיא שבת מלאכתא, שנאמר בה ומלכותו בכל משלה, משם היא מלכו"ת שממשלתה על הארץ ועל עצים וזרעים, ובשביל שעץ החיים שהיא הנשמה יתירה שבשבת בה תולדותיה[פז] לפיכך יש מנוחה לארץ שהיא השכינה.. ומצד השכינה העליונה שהיא שמחה וחירות של הכל[פח] במקום שהיא שולטת והזר הקרב יומת, אין רשות לצד הטומאה לשלוט, לא שטן ולא משחית ולא מלאך המות שהם מצד הגיהנם, ובעבור זה בימי החול אומרים ישראל (תהלים ע"ח) והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וגו', לפי שבימי החול שכינה התחתונה מתלבשת באלה הקליפות של מיתה ודין, ובשבת נפרדת מהם, לפי שעץ החיים שהוא יו"ד ה"א וא"ו נתחבר בה"א, באותו הזמן מנוחה נמצא לה"א ולכל מי שהוא תחת כנפיה, ואין צריך לומר בו והוא רחום, ומי הם תחת כנפיה, ישראל, ובכל מקום שישראל נמצאים שמירה נמצאת עם מנוחה, ולפיכך אסור לחרוש בארץ ולעשות בה גומות, שהרי זה כאילו עשה פגם בארץ עליונה הקדושה שהיא השכינה, ואסור להשתמש בדברים המחוברים לארץ בשבת, ואפילו לטלטל אבן ולא כלום, אלא הכלי שבעולם מותר, למען ינוחו בזכות השכינה שנקראת אבן, שנאמר בה והאבן הזאת אשר שמתי  מצבה.. ובעבור זה ושמרו בני  ישראל את השבת לעשות את השבת לדרת"ם ברית עולם, שנצרך לשמור השבת בדורתם, שלא יוציאו מרשות היחיד לרה"ר, וזה הוא שביארו חכמי המשנה יציאות השבת שתים שהן ארבע, הוצאה שמרשות לרשות, והכנסה ג"כ יציאה קורא לה, ואותן סמא"ל ונחש צריכים ישראל לנטור אותם, שלא יכנסו למדור השכינה שהיא רשות היחיד, מי הם רשות הרבים, חללה שפחה זונה נדה בת עכו"ם, הן ברשות דסמא"ל ונח"ש ושבעים שרים של העמים עכו"ם, ע"כ ר"מ:

זוהר אחרי עח ע"ב

ולא תחמד אשת רעך, למדנו דבור האחרון של עשרת הדברות שבתורה הוא לא תחמד אשת רעך, לפי שזה כלל של כלם, ומי שחומד אשת רעהו כאילו עובר על כל התורה, אמנם אין לך דבר שעומד בפני תשובה, וכל שכן אם קבל עונשו כדוד המלך, א"ר יוסי למדנו כל מי שחטא ונפרש מאותו החטה תשובה מועלת לו יותר, ואם לא אין התשובה תעלה בידו, ולא תועיל לו, אם כן דוד איך לא פירש עצמו מבת שבע אחר כך, א"ל רבי שמעון בת שבע שלו היתה ושלו לקח שהרי מת בעלה, שלמדנו מוכנת היתה בת שבע לדוד מיום שנברא העולם, ומה היה העיכוב לו, שלקח בתו של שאול המלך, ובאותו היום לקחה אוריה ברחמים אע"פ שלא היתה שלו, אחר כך בא דוד ולקח את שלו, ועל שדוד דחק השעה להרג לאוריה ולעשות כך, היה רע הדבר לפני הקב"ה וענש לו לדוד, שהרי הקב"ה רצה להחזירה לדוד, לקיים לו מלכות עליונה הקדושה, ומה שחמד לשלו חמד: (דף רסא.) עוד שאל ר' יוסי מהו ולא תתאוה, כיון שכתוב ולא תחמד, שהרי די בזה, א"ל ר' אלעזר זכאים הם חכמי האמת שכך ביארו, חמדה מדרגה אחת, תאוה מדרגה אחרת, חמדה, שאם הוא ביכולת הולך ולוקח מה שהוא חומד, ובשביל אותה החמדה הולך לעשות מעשה, תאוה, לא כן, והיא שאפילו אם אינו תופס זה הדרך ללכת בפועל אחריו:

זוהר ויקרא יא ע"ב

א"ר שמעון בוא וראה עשרה מאמרות למעשה בראשית, כמו שלמדנו בעשרה מאמרות נברא העולם, ועשרה מאמרות למתן תורה, אלו עשרת הדברות, כתוב אנכי ה' אלהיך, וכתוב במעשה בראשית יהי אור ויהי אור, זו האמונה של הקב"ה שנקראת אור, כמו שכתוב (תהלים כ"ז) ה' אורי וישעי ממי אירא: כתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכתוב במעשה בראשית יהי רקיע בתוך המים וגו', יהי רקיע, אלו ישראל שהם חלקו של הקב"ה, ואחיזתם במקום ההוא שנקרא שמים[פט] וזהו הסוד שפעם אחת שאל רבי ייסא סבא לרבי אלעאי ואמר, הרי שאר עמים נתן הקב"ה אותם לשרים ממונים המושלים, ישראל באיזה מקום נתנם, שלח לו, ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, ויפה שלח לו, בתוך המים, בין דברי תורה, ויהי מבדיל בין מים למים, בין הקב"ה שנקרא באר מים חיים, ובין אלהים אחרים שנקראים (ירמי' ב') בורות נשברים וגו', שהם מים המרים מים עכורים מכונסים סרוחים ומטונפים, וע"כ ישראל קדושים מבדילים בין מים למים: כתוב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכתוב במעשה בראשית יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, בוא וראה כל מי שנשבע בשם הקדוש לשקר, כאילו הפריד להמלכות ממקומה למעלה, וכתרים הקדושים אין מתישבים במקומותם, כמש"כ (משלי ט"ז) ונרגן מפריד אלוף, ואין אלוף אלא הקב"ה, זש"כ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא תגרום פרוד למעלה בשביל שבועת שקר, אלא אל מקום אחד כראוי במקום האמת, ולא במקום אחר לשקר, ומה הוא השקר, שהולכים המים למקום אחר שאינו שלו[צ]: כתוב זכור את יום השבת לקדשו, וכתוב במעשה בראשית תדשא הארץ דשא עשב, מתי נתגדלה ארץ הקדושה שלמעלה ונתעטרת בכתרה, אתה תשוב ביום השבת, שהרי אז נתחברה המלכה במלך הקדוש להוציא דשאים וברכות לעולם: כתוב כבד את אביך ואת אמך, וכתוב במעשה בראשית יהי מארת ברקיע השמים, מה בא ללמדנו, אלא אלה המאורות זה הוא אביך ואמך, אביך זה השמש[צא] אמך זו הלבנה, ואין שמש אלא הקב"ה, שכתוב (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' אלהים, ואין הלבנה אלא כנסת ישראל, שכתוב (ישעי' ס') וירחך לא יאסף, וע"כ הכל אחד: כתוב לא תרצח, וכתוב במעשה בראשית ישרצו המים שרץ נפש חיה, שאתה אל תהרג לאדם שנקרא נפש חיה, ככתוב ויהי האדם לנפש חיה, ולא תהיו כדגים הללו שהגדולים בועלים לקטנים: כתוב לא תנאף, וכתוב במעשה בראשית תוצא הארץ נפש חיה למינה, מכאן למדנו שלא ישקר אדם באשה אחרת שאין היא בת זוגו, וע"כ כתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה, שלא תלד אשה אלא ממינה, ומי הוא מינה, זה בן זוגה: כתוב לא תגנב, וכתוב במעשה בראשית ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, מה שנתתי לכם והתרתי לכם זה יהיה לכם, ולא תגנבו מה שהוא מאחר: כתבו לא תענה ברעך עד שקר, וכתבו במעשה בראשית ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו, מי שהוא בצורת המלך אל תעיד בו שקר, ומי שמעיד שקר בחברו כאילו העיד למעלה: כתוב לא תחמד אשרת רעך, וכתוב במעשה בראשית לא טוב היות האדם לבדו וגו', הרי זוגתך כנגדך, וע"כ לא תחמד אשת רעך, הרי אלו עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה, זש"כ (במדבר ז') עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שקולים יחד במשקל אחד, ובמה הכתוב מדבר, לפי שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים, ובזמן שישראל בטלים מהתורה מה כתוב, (ירמ'י ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:

זוהר פקודי רכו ע"ב

את הדברים האלה דבר ה' וגו' קול גדול ולא יסף, א"ר חזקיה בוא וראה זה קול גדול הוא עיקר הכל והוא הסוד של שם העליון הקדוש[צב] וזה קול גדול הוא סוד התורה, לפי שהתורה יצאה מאותו קול הפנימי שנקרא קול גדול, וע"ז דרשו שאסור לו לאדם להקדים שלום לחברו קודם שהתפלל תפלתו, וסוד זה ביארו בהכתוב (משלי כ"ז) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו, ואין זה אסור אלא כשמברכו בהסוד של קול גדול, שהוא עיקר השם הקדוש:

זוהר דף רסא ע"א

קרב אתה ושמע את אשר ידבר ה' אלהינו וגו', א"ר אלעזר בוא וראה בשעה שניתנה התורה לישראל כל הקולות נמצאו[צג] והקב"ה ישב על כסא כבודו, וזה מתוך זה היה נראה, ודבור הזה יצא מתוך העליון שעליו[צד] וזהו הסוד שכתוב פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש, שהדבור היה יוצא ומדבר מתוך אש ושלהבת, והיה נדחה לחוץ בדפיקת הרוח והמים שנותנים זה הכח[צה] ואש רוח ומים יצאו מתוך השופר שהוא כולל לכלם[צו] וישראל התרחקו בשביל יראה זו, ולפיכך אמרו ואת תדבר אלינו, אין אנו רוצים בתגבורת העליונה שלמעלה, אלא מהמקום של בחינת נקבה ולא יותר[צז] זש"כ ואת תדבר אלינו וגו', אמר משה ודאי החלשתם כחי, והחלשתם כח אחר[צח] שאלמלא לא התרחקו ישראל והיו שומעים כל אותו הדבור כבתחלה, לא היה יכול העולם להיות חרוב אח"כ, והם היו מתקיימים לדורי דורות, שהרי בשעה הראשונה יצאה נשמתם, מפני מה, לפי שכך נצרך שהרי עץ המות היה גורם[צט] ולאחר שחיו ועמדו ונתחזקו רצה הקב"ה להכניסם לעץ החיים[ק] העומד על עץ המות ההוא, כדי שיהיו קיימים לעולם, וכיון שהתרחקו ולא רצו, אז נחלש כחו של משה בעבורם, ונחלש כח אחר, אמר להם הקב"ה, אני בקשתי לקיים אתכם במקום עליון להדבק בחיים, ואתם בקשתם המקום שבחינת נקבה שורה בו, ולפיכך לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, כל אחד ילך לאשתו ויתיחד עמה, ועם כל זה כיון שישראל לא עשו כך אלא מפני פחד הגדול שהיה עליהם, לא נאמר עליהם אלא מי  יתן והיה לבבם זה להם וגו':

מכאן יש ללמוד, כל מי שעושה דבר לא טוב ולבו ורצונו לא התכונו לשם צד הרע, אע"פ שהוא דבר רע, הואיל שלא עשה הדבר ברצון, העונש לא ישרה עליו כמו על איש אחר, והקדוש ברוך הוא לא ידין אותו לרעה:

זוהר דף רסא ע"ב

ואתה פה עמוד עמדי, מכאן נפרש משה מכל וכל מאשתו, ונדבק ונתעלה במקום אחר של בחינת זכר ולא בבחי' נקבה[קא] אשרי חלקו של שמה נביא הנאמן שזכה למדרגות עליונות מה שלא זכה אדם אחר לעולם:

זוהר דף רסג ע"א

שמע ישראל וגו'. א"ר ייסא זה ישראל הזקן[קב] ר' יצחק אמר ע גדולה להכליל השבעים שמות[קג] [ד גדולה עד] זה עדות של הכל[קד] שמע ישראל, כמו שכתוב (ישעי' א') שמעו שמים, וכתוב האזינו השמים, אף כאן שמע ישראל, והכל ענין אחד הוא[קה] ה', זה ראשית הכל בהארת הקדמון הקדוש[קו] וזה הוא שנקרא אב אלהינו, זה עומק הנחלים והמעינות היוצאים ונמשכים לכל[קז] [וזו היא שנקראת אם] ה', זה גוף העץ שלמות השרשים[קח] אח"ד, זו כנסת ישראל[קט] והכל שלמות אחד ומתקשרים זה בזו ולא נמצא בהם פרוד אלא הכל אחד, ר' יצחק למד, מרכבה קדושה העליונה היא ארבעה בתים של תפילין שמניח וכמו שנדרש[קי] ומרכבה קדושה האחרת היא ארבע אחרות שנכללין בבית אחד, שמניחה ה האחרונה[קיא] כמו שנתבאר, (תרומה קס:) ר' יוסי אמר שמע ישראל, כאן נרמז ונתגלה היחוד של החכמה העליונה, שמע, ע שהוא מאותיות הגדולות למה, אלא שמרמז רמז בכלל אחד להכליל מעלה ומטה ביחוד אחד, שמ"ע, שם ע, כאן נכלל ש"ם זה באותן ע' שמות העליונים להכליל אותם, שהרי ש"ם זה נתברך מהם ונכלל בהם[קיב] ונצרך לכוון להכליל אותם יחד ביחוד אחד ושלים מחשבתו בהם, שהרי ודאי שהשביעם שמות הם בסוד מרכבה העליונה, ומאותה מרכבה העליונה נתברך ש"ם זה ונכלל בתוכם, ואח"כ ישרא"ל בכלל, אבל הרי למדנו שזה ישרא"ל סבא, להיות ישרא"ל זה בכלל אחד במקום ההוא של דבקות הכל[קיג] ועל כן שמע ישראל, עכשיו נדבקת האשה בבעלה[קיד] ונמצא הכל בכלל אחד, וזהו שמע ישראל למען היחוד [בהכולל מעלה ומטה] ואח"כ לייחד הארבעה צדדים[קטו] ה' אלהינו ה' אחד, להיות הכל אחד.. וזה הסוד לקבל עליהם עול מלכות שמים בכל ששה צדדים, לפי שנצרך לו לאדם להיות מוכן באותה שעה לייחד שמו של הקב"ה, ולקבל עליו עול מלכות שמים, ובשעה שבא האדם לקבל עליו עול מלכות שמים, אז השכינה באה ושורה על ראשו ועומדת עליו כעד, להעיד עדות לפני המלך הקדוש שזה הוא המיחד שמו פעמים ביום, ושהוא מייחד שמו מעלה ומטה [וארבעה צדדים] כראוי, ועל כן ע' מן שמע ישראל היא מאותיות הגדולות, וגם ד' מאותיות הגדולות, להיות עד לפני המלך הקדוש.. ובודאי שזה האדם המייחד שמו של הקב"ה מעלה ומטה [וארבעה צדדים] כראוי, באה השכינה ושורה על ראשו ומברכת אותו בשבע ברכות, וקוראה עליו (ישעי' מ"ט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

רועה הנאמן

זוהר דף רסג ע"א

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מצוה זו לייחד שמו של הקב"ה בכל יום, לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום, אחד כנגד מדרגת היום ואחד כנגד מדרגת הלילה, להכליל ביום מדרגת הלילה ולהכליל בלילה מדרגת היום, וזה נתבאר, וע"כ שני פעמים בכל יום אחד ביום ואחד בלילה, (דף רנז.) שמע ישראל, אותן שש תיבות הן יחוד מצד עמוד האמצעי, ובהן כ"ה אותיות היינו כה, ובעבורה אמר אברהם נלכה עד כ"ה ונשתחוה, כ"ה תאמר לבית יעקב, עמוד האמצעי הוא אח[קטז] והיא ד שלמות היחוד שלו להשלים בו אחד, אח כולל ט' ספירות שהן א אין סוף[קיז] ח שמנה ספירות מן חכמה עד יסוד, ד מלכות, קוץ שלה י[קיח] בו נשתלמות לעשרה שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ד כלולה מן ד' אותיות של הוי"ה: (דף רנח.) ועוד שמע ישראל, ע מן שמע גדולה, ד מן אחד גדולה, היינו עד, (שמואל א' י"ב) עד ה' בכם, ועל כל אחד ואחד שמייחד אותו בעולם, ש"מ מן שמע א"ח מן אחד הרי אשמ"ח, וע"ז אמר דוד (תהלים ק"ד) אנכי אשמח בה': ועוד ד' גדולה ד' בתים של תפילין שמניח אותם אח ונתעטר בהם, והם פאר על ראש התפאר"ת, תפילין שלו הוי"ה כסדר, שהוא י חכמה קדש לי, ה בניה והיה כי יביאך, ו תפארת עמוד האמצעי שמע ישראל, ה מלכות הקדושה והיה אם שמוע, אבל בעולם הבא הויות באמצע שהן ה ה, ובעבור זה אמר הנביא (ירמי' ט') בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה', ובשביל זה דרשו חכמי המשנה שיש מקום בראש להניח שני זוגות של תפילין.. (בא מג:) ועוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, יחוד הזה הרי נתבאר בכמה מקומות, יחוד של כל יום הוא היחוד של הכתוב שמע ישראל ה' אלהינו ה', הרי כלם אחד, ולכך נקרא אחד, הלא ג' שמות הם ואיך הם אחד, ואע"פ שקוראים אחד איך הם אחד, אלא במראה של רוח הקודש נודע, והם בדמות העין נסתר ג' גונים, להבין שאלו ג' הם אחד, וזה הוא סוד הקול שנשמע, קול הוא אחד, והוא אש רוח ומים, וכלם אחד בסוד הקול, אף כך ה' אלהינו ה' הם אחד, ג' גונים והם אחד, [חג"ת] וזהו הוקל שעושה האדם בהיחוד להשים מחשבתו ביחוד של הכל, מן אי"ן סו"ף עד סוף של הכל, בזה הקול שהוא עושה באלו הג' שהם אחד, וזה הוא היחוד של כל יום שנתגלה בסוד של רוח הקודש, וכמה אופנים של יחוד נתחדשו וכלם אמת, מי שמכוון כך טוב, ומי שמכוון כך טוב, אבל זה היחוד שאנחנו מעוררים מלמטה בסוד הקול שהוא אחד זהו ברור הדבר: (דף רסג.) וכמו שהעם הקדוש מיחדים שמו של הקב"ה למטה, כך נתיחד שמו למעלה, נמצא שהקב"ה יחיד למעלה ולמטה, מי שמייחד שמו של הקב"ה ישים לבו ומחשבתו באותו היחוד שאמרנו, ויחבר כל אבירו ביחוד ההוא במחשבה ההיא להיות כלם אחד, וכמו שישים כל איבריו בהסוד של אחד, כן מחבר למעלה כל פרקים העליונים ביחוד ההוא להיות כלם אחד, ובשעה שבא האדם לייחד שמו של הקב"ה, כל חילות השמים כלם עומדים שורות שורות, לבעבור שיתתקנו ויתכללו כלם ביחוד הזה, לעמוד בהסוד של אחד ביחדו אחד[קיט] וכלם מתתקנים בתיקונם כראוי - ע"כ ר"מ:

זוהר וארא כז ע"א

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. א"ר אבא כאן נרמז יחוד הקדוש, ואזהרה היא לאדם לייחד שם הקדוש כראוי באהבה עליונה, בכל לבבך, זה ימין ושמאל שנקראים יצר טוב ויצר רע, ובכל נפשך, זו נפש דוד שניתנה ביניהם[קכ] ובכל מאדך, להכליל אותם למעלה במקום שאין בו שיעור, כאן הוא יחוד השלם לאהבה את הקב"ה כראוי, ועוד ובכל  מאדך, זה יעקב שהוא מחובר לכל הצדדים[קכא] והכל הוא יחוד שלם כראוי, (דף רסז ע"א) עוד א"ר אבא דברים האלה כלל התורה הם, לפי שעשרת הדברות של התורה נכללים כאן, וזה ביארו החברים, ובוא וראה אין לך דבר באהבה לפני הקב"ה כמי שאוהב אותו כראוי, ומה הוא, כמו שנאמר בכל לבבך, בכל, מה ענינו, בלבבך היה צריך לומר, בנפשך במאדך, מהו בכל, אלא בכל לבבך, להכליל שני לבבות, אחד טוב ואחד רע, בכל נפשך, אחד טוב ואחד רע, בכל מאדך, זה לא בא לדרשה, א"ר אלעזר ואפילו זה לדרשה הוא, מה הטעם, בין שנפל לו רכוש מירושה או מצד אחר, ובין שהוא הרויח אותו, וע"כ כתוב ובכל מאדך, א"ר אבא חוזר אני לפרש המקרא, ואהבת, מי שאוהב להקב"ה נתעטר בחסד מכל הצדדים, ועושה חסד עם כלם, ואינו חס על גופו ועל כספו, מניין, מאברהם כמו שנאמר שמאהבתו להקב"ה לא היה חס על לבו ועל נפשו ועל כספו, על לבו, שלא השגיח על רצונו בעבור אהבתו לרבונו, על נפשו, שלא היה חס על בנו ועל אשתו לבעבור אהבתו לרבונו, על כספו, שהיה עומד בפרשת דרכים והכין מזון לכל העולם, לפיכך נתעטר בעטרה של חסד, ככתוב חסד לאברהם, ומי שנקשר באהבת רבונו זוכה לזה, ולא עוד אלא שכל העולמות מבתריכם בשבילו, זש"כ וחסידך יברכוכה, אל תקרא יברכוכה אלא יברכ"ו כ"ה[קכב] וכתוב ונברכו בך כל משפחות האדמה: למדנו בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך, יום אחד היה רבי יוסי חלש, נכנסו אצלו רבי אבא ורבי יהודה ורבי יצחק, ראו אותו שהיה נופל על פניו ונרדם, ישבו כאשר נתעורר ראו את פניו שמח, א"ל ר' אבא הראית דבר חדש, א"ל ודאי שעכשיו עלתה נפשי וראיתי כבודם של אותן שמסרו נפשם על קדושת רבונם, שהיו נכנסים בי"ג נהרי אפרסמון הטהור, והקב"ה משתעשע עמהם, ועוד ראיתי מה שלא ניתן לי רשות לספר, שאלתי אותם ואמרתי, כבוד הזה למי הוא, אמרו לי לאותן שאהבו את רבונם בעולם הזה, וממה שראיתי הוארו נפשי ולבי, ובשביל זה פני שמח, א"ל ר' אבא אשרי חלקך, אבל הלא התורה מעידה עליהם כך, שכתוב (ישעי' ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.. א"ר יוסי ואהבת את ה' אלהיך, ואהבת, שצריך האדם להתקשר בו באהבה העליונה, שכל עבודה שמבקש האדם לעבוד להקב"ה יעבוד באהבה, שאין לך עבודה חשובה כמו אהבה להקב"ה, (תרומה קסב.) ואהבת, זה ראשית מדרגת הימין לאהבה להקב"ה באהבה של דבוקת אליו, ומי הוא האוהב שיכול לעורר מדרגת הימין, מי שהוא אוהב להקב"ה הוא יכול לעורר מדרגת הימין שלו אליו, ומקבל אותו באהבה, כל עניני העולם אינם תולים אלא ברצון, רוח ממשיך רוח ומביא רוח, וסימנך שכתוב (איוב י"ב) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף, כאשר יתעורר האדם באהבה להקב"ה, התעוררת מדרגת הימין לא תתעורר אלא בג' גונים, ככתוב בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, הרי ג' גונים כאן, וכלם נצרכים לב נפש ורכוש, ואז הקב"ה מעורר ימינו אליו ופשוט אותה לנגדו ומקבל אותו, וע"ז (תהלים ק"י) כתוב נאם ה' לאדני שב לימיני, וסוד מקרא זה הרי ביארנו בו, שדוד המלך על מדרגתו אמר כך כאשר נתקשר בימין: י"ג מצות כאן בהימין, ואהבת את ה' אלהיך הרי אחת, בכל לבבך שתים, ובכל נפשך שלש, ובכל מאדך ארבע, ושננתם לבניך חמש, ודברת בם הרי שש, בשבתך בביתך הרי שבע, ובלכתך בדרך הרי שמנה, ובשכבך הרי תשע, ובקומך הרי עשר, וקשרתם לאות על ידך הרי י"א, והיו לטטפת בין עיניך הרי י"ב, וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך הרי י"ג, אלה י"ג מצות תלויות בהימין, והשמאל נכלל בהימין וכך נצרך, ובכל זמן שהשמאל נתעורר הימין שורה בו בתחלה[קכג] ולפיכך אם ישראל זוכים השמאל נכלל בימין, ואם לא, הימין נכלל בשמאל ושולט השמאל.. (דף רסח.) כאשר בא רבי שמעון אמר הרי ודאי פרשה של קריאת שמע נרמז בה עשרת הדברות כמו שנתבאר, וכך הוא בודאי, והיו הדברים האלה, כלל של עשרת הדברות הם, ולפיכך עשר מצות יש כאן כנגד עשרת הדברות של התורה, ואיזו הן, ושננתם לבניך, ודברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך, וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך, וכתבתם על מזוזות ביתך, ובשעריך, הרי עשר כנגד עשרת הדברות, וע"כ אלו הפרשיות כלל גדול בתורה הן, אשרי חלקו מי שמשלים אותן פעמים בכל יום, שהרי נתקדש בפיו שם הקדוש כראוי:

זוהר תרומה קסב ע"ב:

רבי יצחק היה שכיח לפני ר' אלעזר, א"ל ודאי אהבת הקב"ה שהאדם אוהב לו אינו נתעורר אלא מן הלב, לפי שהלב הוא התעוררות לעורר אהבה, אם כן למה כתוב בכל לבבך ואח"כ ובכל נפשך, שמשמע ששני ענינים הם אחד הלב ואחד הנפש, אם הלב הוא עיקר מה ענין כאן להנפש, א"ל ודאי הלב והנפש שני ענינים הם ומתאחדים לאחד, שהרי לב נפש ורכוש כלם נאחזים זה בזה, והלב הוא העיקר והיסוד של הכל, ומה שנאמר בכל לבבך בשני לבבות הוא שהם שני היצרים, אחד יצר הטוב ואחד יצר הרע, ושני אלה כל אחד ואחד נקרא לב, זה נקרא לב טוב וזה נקרא לב רע, (שם קסג.) ולפיכך כתוב לבבך שהם שנים, יצר הטוב ויצר הרע, ובכל נפשך, ובנפשך היה צריך לומר, מהו ובכל נפשך, ובכל זה למה, אלא להכליל נפש רוח ונשמה, לכך כתוב ובכל נפשך, בכל מה שנאחזת נפש הזאת, ובכל מאדך, גם כן כך שכמה מינים יש ברכוש, כלם משונים אלה מאלה, וע"כ כתוב ובכל, אהבה להקב"ה למסור לו כל זה, לאהבה אותו בכל אחד ואחד, ואם תשאל איך יכול האדם לאהבה אותו ביצר הרע, הלא יצר הרע הוא מקטרג שלא יקרב האדם לעבודת הקב"ה, ואיך יאהב לו בו, אלא זו היא עבודת הקב"ה החשובה יותר כאשר זה יצר הרע נכפף אצלו לבעבור האהבה שהוא אוהב להקב"ה, שכאשר זה יצר הרע נכפף וזה האדם משבר לו, זה הוא אוהבו של הקב"ה, לפי שידע לקרב לאותו יצר הרע לעבודת הקב"ה, כאן יש סוד לבעלי חכמה, כל מה שעשה הקב"ה למעלה ולמטה הכל הוא למען הראות כבודו, והכל הוא לעבודתו, וכי מה ראה עבד שיהיה מקטרג של רבונו, ובכל מה שהוא רצון רבונו יהיה הוא נעשה מקטרג, רצונו של הקב"ה הוא שהאנשים יעסקו תמיד בעבודתו וילכו בדרך אמת, בשביל לזכותם בכמה טובות, וכיון שרצונו של הקב"ה בזה איך יבוא עבד רע ויהיה נמצא מקטרג על רצון רבונו, ויסית את האנשים לדרך רע וידחה אותם מדרך הטוב, ויגרום להם שלא יעשו רצון רבונם, אלא ודאי שרצון רבונו הוא עושה, משל למלך שהיה לו בן יחיד והיה אוהב אותו מאד, ופקד עליו מתוך האהבה שלא יקרב עצמו לאשה רעה, לפי שכל מי שמתקרב אליה אין הוא שוה ליכנס לתוך היכל המלך, הבטיחו בן ההוא לעשות רצון אביו באהבה, בבית המלך מבחוץ היתה זונה אחת יפת תואר ויפת מראה, לימים אמר המלך אני מבקש לראות רצונו של בני אלי, קרא לה לזונה ההיא ואמר לה, לכי ופתי את בני שאני מבקש לראות רצון בני אלי, זונה ההיא מה עשתה, הלכה אחר בנו של המלך, התחילה לחבק אותו לנשקו ולפתותו בכמה עניני פיתוי, אם בן ההוא טוב ושומע לפקודת אביו, הוא גוער בה ואינו שומע לה ומדחה אותה ממנו, אז ישמח אביו בבנו ומכניסו לפנים הפרוכת שבהיכלו, ונותן לו מתנות ואוצרות וכבוד גדול, מי גרם כל אותו הכבוד לבן הזה, הוה אומר זונה ההיא, ואותה הזונה היש לה שבח בזה או לא, ודאי שבח יש לה מכל הצדדים, אחד שעשתה מצות המלך, ואחד שגרמה לו לאותו הבן כל הטוב ההוא, וכל אותה האהבה של המלך אליו, וע"ז כתוב והנה טוב מאד, והנ הטוב, זה מלאך החיים, מאד, זה מלאך המות, שהוא בודאי טוב מאד לכל השומע מצות רבונו, ובוא וראה אם אל יהיה זה המקטרג, לא ינחלו הצדיקים אותן אוצרות העליונים שעתידים לנחול לעולם הבא, זכאים אלה שפגעו במקטרג הזה, וזכאים אלה שלא פגעו בו, זכאים אלה שפגעו בו וניצולו ממנו, שבשבילו ינחלו כל אותן הטובות וכל אותן עדונים וכל אותן התענוגים של עולם הבא, שעליו כתוב (ישעי' ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך, וזכאים אלה שלא פגעו בו, שבשבילו ינחלו גיהנם ויטרדו מארץ החיים, שהרי אותן הרשעים כשפוגעים בו הם שומעים אליו ונמשכים אחריו, ועל כן יש לצדיקים להחזיק לו טובה לפי שבשבילו נוחלים כל אותן הטובות והעדונים והתענוגים לעולם הבא, תועלת למקטרג הזה כשהרשעים שומעים לו מה היא, אלא אע"פ שאין לו תועלת מצות רבונו הוא עושה, ועוד שהרי מתחזק בשביל זה, כי כיון שהוא רע מתגבר כשהאדם עושה רעה, הרשע אינו מתגבר עד שהורג נפש, כיון שהרג נפש אז מתחזק ומתגבר בכחו ונח רוחו, כך הוא אותו המקטרג שנקרא מלאך המות, אינו מתגבר בכחו עד שמסית לאנשים ומקטרג עליהם והורג אותם, אז יש לו מרגוע ונתחזק ונתגבר בכחו, וכמו שמתחזק צד החיים כאשר האנשים טובים והולכים בדרך הישר, אף כך זה המקטרג מתחזק  ומתגבר כאשר הרשעים שומעים אליו והוא שולט עליהם, הרחום יצילנו, וזכאים הם הזוכים לנצחו ולהכניע אותו לזכות בשבילו לעולם הבא, ומתחזק האדם במלך הקדוש תמיד, על זה ודאי נאמר (תהלים פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם, זכאים הם בעולם הזה ובעולם הבא:

רועה הנאמן

זוהר דף רסג ע"ב

ואהבת את ה' אלהיך וגו', מצוה זו לאהבה, והרי ביארנו אהבת הקב"ה שצריך האדם לאהבה אותו באהבה גדולה, כאברהם שאהב את הקב"ה באהבה גדולה וסמר גופו ונפשו אליו, מכאן למדנו מי שאוהב את הקב"ה הוא מקיים את עשרת הדברות למעלה ולמטה, וע"כ כל אותן עשרה נסיונות שנתנסה אברהם ועמד בכלם הם כנגד עשרת הדברות, כל נסיון אמירה היא, נתנסה באמירה ההיא ועמד בה, וע"כ אותן עשרה נסיונות עמד אברהם בכלם, לפי שנתקשר ונדבק בימינו של הקב"ה, שהיא אהבה רבה, מפני מה נקראת אהבה רבה, לפי שמי שעומד באהבה הזאת נתקשר בעולם העליון[קכד] אהבת עולם זה סוד עולם התחתון שנקשרה בו אהבה שלו[קכה] והכל סוד אחד בלי פרוד, והרי נדרש הסוד של אהבה, שאהבה זו עולה על כל עבודות שבעולם, שבה נתכבד שמו של הקב"ה יותר מהכל ונתברך, (דף רסז:) בוא וראה כתוב מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה, הכל אהבה נקרא ובשביל האהבה קיים הכל, שהרי שם הקדוש כך הוא נמצא, י לא נפרד קוץ העליון מן היו"ד לעולם[קכו] שהרי באהבה שורה עליו ואינו נפרד ממנו לעולם, ה הרי ביארו שהיו"ד לא נפרד ממנה, ונמצאים יחד בחביבות י בה ואין נפרדים זה מזו[קכז] כמו שנאמר ונהר יוצא מעדן, יוצא תמיד לעולם, שבחביבות תמידית מדובקים, וה כשהם מתדבקים זה בזו מתדבקים בחביבות יחד[קכח] כחתן וכלה שדרכיהם תמיד בחביבות, נמצא י בה, ה עם ו, ו עם ה, זה בזו מתקשרים בחביבות, והכל אהבה נקרא, וע"כ מי שאוהב למלך הוא נתקשר באותה אהבה, ולפיכך ואהבת את ה' אלהיך, ע"כ ר"מ:

זוהר שם

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. א"ר חייא יצר הרע כשהוא בא להתחבר עם איש, דומה לעובר אורח הקרב אל פתח בית ורואה שאין מי שימחה בידו, נכנס לבית ונעשה בו אורח, כשרואה שאין מי שימחה בידו לפקוד עליו שיצא וילך לו לדרכו, אז נעשה בו אדון הבית עד שנמצא שכל הבית עומד ברשותו, מניין למדנו כך, מפרשה של דוד למדנו, מה כתוב (שמואל ב' י"ב) ויבא הלך לאיש העשיר, הלך, זה הקרב אל הפתח ואינו רוצה להתעכב שם אלא ללכת לדרכו, כך הוא יצר הרע, כמו שמתקרב אורח לבית כך הוא מתקרב אצל האיש ומעורר עליו בחטאה קטנה, אז הוא נקרא אורח עראי, וכאשר רואה שאין מוחה בידו, מה כתוב, לעשות לאורח הבא אליו, נעשה לו אורח לדור בבית, ומעורר עליו בחטאים יותר יום אחד או שני ימים, כאורח הזה שמניחים לו לדור בבית יום אחד או שני ימים, כיון שרואה שאין מי שימחה בידו מה כתוב, ויעש לאיש הבא אליו, נעשה אדון הבית, כמש"כ האיש אדוני הארץ, איש נעמי, כך זה יצר הרע נעשה כנגד האדם איש בעל הבית, שנתקשר האדם בעבודתו והוא עושה עמו כרצונו, וע"כ צריך האדם לשים דברי התורה על לבו תמיד, כדי שאותו יצר הרע יהיה נשבר בהם, שאין לו ליצר הרע דבר המקטרגו מלבד דברי התורה, וע"כ כתוב והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, על שני יצריך, יצר הטוב נתעטר בהם ויצר הרע נכנע בהם-:

זוהר דף רסט ע"א

ושננתם לבניך ודברת בם וגו'. פתח ר' אלעזר ואמר כתוב (תהלים מ"ה) חציך שנונים, שצריך האדם לשננן דברי תורה לבנו כחרב שהוא שננן בשני צדדיו, כדי שיכנס בו חדוד ושמחה בדברי התורה, ולא יהיה לבו נמצא בסכלות, ודברת בם, כל דברי התורה כל ענין וענין יש לו דרך בלבדו, ודברת בם, ותדבר בם היה צריך לומר, אלא שצריך האדם להתנהג עצמו בהם[קכט] שלא יטה לימין ולשמאל, בשבתך בביתך, להתנהג עצמו בביתו בדרך הישר ובדרך מתוקן, שילמדו ממנו בני ביתו, ושיתנהג עצמו עמהם בנחת ובשמחה, ולא יטיל אימה יתירה בבני ביתו, וכל  מעשיו בביתו יהיו בדרך מתוקן, ובלכתך בדרך, להתנהג בדרך בדברי תורה ולתקן עצמו בהם כמו שנצרך, ולהתנהג עצמו בדרכי התורה, ומה הוא, כמו שמצינו ביעקב, לדורן למלחמה ולתפלה, שצריך ליתן צדקה ולהתפלל לרבונו, ועל כלם דברי תורה, ובשכבך, להתנהיג עצמו על משכבו ביראת רבונו, בקדושה ובענוה שלא יהיה נמצא חצוף כנגד רבונו, ובקומך, לתת שבח והודיה לרבונו שהחזיר לו נשמתו, שהרי בכמה חטאים היה נמצא לפני רבונו, והקב"ה עשה עמו חסד והחזיר נשמתו לגופו:

 זוהר בראשית י ע"ב

רבי אלעזר אמר ובשכבך ובקומך, כאשר יקים האדם בבקר נצרך לו לברך לרבונו בשעה שפוקח עיניו, איך מברך, כך היו עושים חסידים הראשונים, כלי עם מים היו נותנים לפני מטתם, וכאשר נתעוררו בלילה רחצו ידיהם ועמדו לעסוק בתורה וברכו על קריאתה, שהרי בשעה שהתרנגול קורא אז חצות לילה ממש, ואז הקב"ה נמצא עם הצדיקים בגן העדן, ואסור לברך בידים טמאות ומזוהמות, וכן כל היום, לפי שבשעה שהאדם ישן רוחו פורח  ממנו, ואז רוח הטומאה שורה על ידיו ומטמא אותן, ואסור לברך בלי נטילה, ואם תשאל אם כן הרי ביום שאינו ישן ולא פרח רוחו ממנו, ואין שורה עליו רוח הטומאה, מפני מה כשנכנס לבית הכסא אסור לו לברך ולקרא בתורה אפילו דבר אחד עד שירחץ ידיו, ואפשר תאמר לפי שמלוכלכות הן, לא כן הוא כי במה נתלכלכו, אלא וי לבני העולם שאינם משגיחים ואינם יודעים בכבוד רבונם, ואין מבינים על מה העולם קיים, רוח אחד יש בכל בית הכסא שבעולם ששורה שם ונהנה מאותו הלכלוך וטנופת, ומיד הוא שורה על אותן אצבעות ידי האדם, (מקץ קצח ע"ב) והרי למדנו שכאשר האדם יקים בבקר צריך ליטול ידיו מתוך כלי מים ממי שנטל ידיו בתחלה, ועוד שנצרך לו לאדם ליטול יד ימנית תחלה בשמאלית, וירחץ ימין מן השמאל, להשליט כח הימין על השמאל, כדי שלא יתן מקום ליצר הרע לשלט כלל, וזה נתבאר, א"ר שמעון ובשכבך ובקומך, בוא וראה עצה טובה לאדם כשהוא עולה בלילה על מטתו צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה בלב שלם, ולהקדים למסור בידו פקדון נפשו, ומיד ינצל מכל מקרים רעים ומכל רוחות רעים ואל ישלטו עליו, בבקר כשהוא קם ממטתו צריך לברך לרבונו, ליכנס לבית הכנסת ולהשתחות לפני היכלו ביראה גדולה, ואח"כ יתפלל תפלתו ויקח עצה מאותן אבות הקדושים, שכתוב ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך קדשך ביראתך, זה יצחק[קל] וצריך להכליל אותם תחלה ואח"כ יכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו, אז כתוב עליו (ישעי' מ"ט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

זוהר דף רסט ע"א

וקשרתם לאות על ידכה. א"ר אלעזר הרי דרשו על יד כהה, וזו היא יד שמאלית, ובספר האגדות נדרש על יד כה, כמש"כ כ"ה יהיה זרעך[קלא] והרי ביארו בסוד שלהם ד' בתים של תפילין באופן הזה, קדש לי כל בכור, סתם כנגד חכמה, והיה כי יבאך, כנגד בינה, שמע ישראל ואהבת, כנגד חסד, והיה אם שמע, כנגד גבורה, וכן נכללים כלם בזרוע שמאלית שנקראת עז, ככתוב (ישעי' ס"ב) ובזרוע עזו, ואין עז אלא תורה, ואין עז אלא תפלין, והקב"ה מניחם ארבעה למעלה ארבעה למטה, ארבעה במקום המוח[קלב] ארבעה במקום שהלב שורה, לפי שזה בזה נקשר, וצריך האדם להתעטר בהם, לפי שזהו שם הקדוש העליון, ככתוב (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו', וכל מי שנתעטר בעטרה קדושה עליונה הזו נקרא מלך בארץ, והקב"ה מלך ברקיע, זש"כ (שיר השירים ז') מלך אסור ברהטים, ועם כל זה כמו שהקב"ה מלך למעלה כמו כן הוא מלך למטה, וכתבתם על מזוזות ביתך, כדי שיהיה האדם שלם בכל, ויהיה נמצא שלם במצות רבונו, רשום למעלה רשום למטה, אשרי חלקם של ישראל:

רועה הנאמן

זוהר משפטים קיח ע"ב

וקשרתם לאות על ידכה וגו', א"ר רועה הנאמן, רבון העולמים אתה אמת ותורתך אמת, נתת לנו מצות תפלין, לצדיקים גמורים הרי זה שכר כפי מעשיהם פאר על ראשיהם, ומשמשים לאביהם ואמם, כדמיון הגוף שכל האברים שלו משמשים להראש, כך אשה משמשת לבעלה, ויש מלאכים שהם משמשים להגוף, ומלאכים המשמשים להנשמה, וכמו שיש הבדל בין הגוף להנשמה, כך יש הבדל בין המלאכים שהם בבחינת גוף למלאכים שהם בבחי' נשמה, ויש נשמה לנשמה ומלאכים למלאכים, (קהלת ה') כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם, ואלה שהם נשמה לנשמה כלם אחד, ואע"פ שבדרך משל הם כגוף אצל נשמה אלו לאלה, לפי שמקבלים אלו מאלה, וכך היא השכינה אע"פ שהיא לעומת שאר האורות של בריא"ה כנשמה אצל גוף, לעומת הקב"ה חשובה כגוף, אבל הכל אחד, כאן גוף ונשמה הכל אחד, מה שאין כן באדם שגופו ונשמתו הם נפרדים, זה חומר וזה שכל, זה חיים וזה מות, אבל הקב"ה חיים ושכינתו חיים, זש"כ (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, וכל אותן הנרשמים בהסימנים של הקב"ה ושכינתו הם רשומים בימי חול באות של תפלין ובאות של מילה, ורשומים בזכור ושמור בשבת, ורשומים בתורה שבכתב שניתנה מימין, ובתורה שבעל פה שניתנה משמאל.. בהרבה רשימות רשם הקב"ה לישראל, שיהיו ניכרים אצל אותן מלאכי הימין התלוים מהקב"ה, או אותן מלאכי השמאל התלוים מהשכינה, או אותן התלוים מהקב"ה ושכינתו ביחוד אחד, ודאי אלה שיש בהם תורה רשומים בחס"ד, ואלה שיש בהם מצות רשומים בגבור"ה, ואלו בעלי תפלין ואות שבת ואות ברית רשומים בצדי"ק, ועמי הארץ שהם כבהמות רשומים בהעברת ערלה ופריעה, העופות בזפק ובקרקבן נקלף, בהעברת הזפק וקליפת הקרקבן נרשמים העופות שמותר לאכול, והבהמות בשני סימנים מעלת גרה ומפרסת פרסה, כלם רשומים בשני סימנים כדמיון ערלה ופריעה שנעברים מעם הקדוש, אבל תלמידי חכמים כלם רשומים, בהם בכסא הכבוד, ומהם בהמלאכים ובארבע החיות של הכסא, מהם בככבים ומזלות, ומהם רשומים במדותיו של הקב"ה וניכרים, ואותן העוסקים בתורה ובמצות לשמו של הקב"ה ושכינתו שלא ע"מ לקבל פרס, אלא כבן שהוא מחויב בכבוד אביו ואמו, זה נקשר בודאי ונרשם בעמוד האמצעי [תפאר"ת] ושכינתו, כאילו נמצאים בו כאחד, ומי שיש בו תורה בלי מ צות, או מצות בלי תורה, כביכול כאילו נמצאים בו בפרוד, אבל בזה עם זה הרי הוא כעץ שענפיו מתפרדים לימין ולשמאל,  והעץ המאחד לשניהם באמצע, הרשעים הם רשומים בלי סימני טהרה, הם שאין להם תפלין על הראש והיד, והם שאינם רשומים בתורה ובמצות, והם אלה שאין נוטרים זכור ושמור, ואינם רשומים בתכלת  ולבן של ציצית, אותן שאין נרשמים בסימנים האלה שקץ הם לכם הם אין נקראים ישראל אלא עמי הארץ, מה אלו שקץ ושרץ אף הם שקץ ושרץ, כמו שדרשו חכמי המשנה, עמי הארץ הם שרץ ונשותיהם שקץ, ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה - ע"כ ר"מ:

זוהר תרומה קסד ע"א

לא מרבכם מכל העמים חשק וגו' כי אתם המעט מכל העמים, רבי יהודה פתח (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון, ברב עם הדרת מלך, אלו הם ישראל שכתוב בהם (דברים ז') כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, ועם הזה עולה לכמה אלפים ולכמה רבבות, וכשהם רבים במספרם זה כבוד של הקב"ה, שהרי עליונים ותחתונים משבחים שם מלך העליון, ומשבחים לו בשביל עם הקדוש הזה, זש"כ רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ואם תשאל הלא כתוב כי אתם המעט מכל העמים, אלא מכל העמים יחד בודאי כן, אבל מעם אחד הרבה יותר הם, שהרי אין עם בכל העולם רב וגדול כישראל, ואם תשאל הלא בני ישמעאל והלא בני אדום כמה הם, ודאי אלה רבים הם, אבל כל שאר עמים כלם מתערבים אלה באלה, בנים יש לעם זה בעם אחר, ולאלה בנים של עם אחר ואלו באחר, ולפיכך אין עם בכל העולם רב וגדול כישראל, עם בריר ויחיד בלי תערובת אחר כלל, שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' וגו', וע"כ ברב עם הדרת מלך, תפארת הם למלך העליון הקדוש ברוך הוא:

זוהר דף ער ע"א

שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור. פתח רבי שמעון ואמר (בראשית כ"ט) הן עוד היום גדול וגו', מקרא זה נתבאר שכאשר ישראל יתעוררו בתשובה לפני הקב"ה, בזכות התורה ישובו לארץ הקדושה ויאספו מן הגלות, שהרי ודאי יום אחד יהיה גלות לישראל ולא יותר, זש"כ (איכה א') נתנני שוממה כל היום דוה, ואם לא ישובו אומר הקב"ה הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלי זכות ובלי מעשים טובים, אבל רפואה אחת לכם, השקו הצאן, תעסקו בתורה שתהיו שותים מימי התורה, ולכו רעו למקום מנוחה למקום טוב ועונג של נחלתכם, ד"א הן עוד היום גדול, זה הוא יום שנקרא (ישעי' כ"ב) יום מהומה ומבוסה ומבוכה, יום שבו נחרב בית המקדש ונפלו ישראל בגלות, ובעבור מעשים הרעים יום ההוא נמשך ונתגדל, זש"כ הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, לפי שהם מושכים לו ליום ההוא, השקו הצאן, כמו שנדרש דהיינו בדברי תורה, שהרי בזכות התורה יצאו  ישראל מן הגלות, ישראל מה אומרים, ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים, עד שיאספו כל שאר ימים העליונים[קלג] וגללו את האבן, ויסירו לאותו דין הקשה של היום ההוא השולט על פי הבאר, ונמצאת באר ההיא בגלות עמנו[קלד] וכאשר תתגלה אותה הבאר ואבן ההיא לא תשלט עליה, מיד והשקינו הצאן, ועתיד הקב"ה בסוף הימים להשיב את ישראל לארץ הקדושה, ולקבץ אותם מן הגלות, ואיזה הם סוף הימים, זהו שהיא אחרית הימים[קלה] עם אחרית הימים הזו סבלו ישראל גלות, זש"כ (דברים ד') בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתוב וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, באחרית הימים דוקא, זהו היא השכינה הקדושה שהיא בגלות, ועם אחרית הימים הזו קבלו עונשם בגלות, ובה יעשה הקב"ה נקמות לישראל תמיד, זש"כ (במדבר כ"ד) אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, ובכל מקום אחרית הימים זו היא, ועתיד הקב"ה להחזירה למקומה, זש"כ (ישעי' ב') והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו', וזה הוא יום [תמים][קלו] ואחריו כשיתחיל צל להעשות (בהתחלת) [בשארית] יום האחרון, כמו בזמן חורבן ביהמ"ק שהיה בנטות צל הערב ליכנס, ככתוב (ירמי' ו') אוי לנו כי פנה היום כי נטו צללי ערב, יום וצל הוא קץ הגלות, ושיעור זה הצל ששה טפחים וחצי, ובגודל אמת איש שהוא גבר בין הגברים[קלז] וזכר סוד הזה בין החברים הוא מה שכתוב (איוב ח') כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ, כי תמול אנחנו בגלות, ולא ידענו כי צל ימינו עלי ארץ, שזהו הקץ שישרה אותנו הקב"ה עלי ארץ הקדושה, אשרי חלקו מי שיראה הקץ, ואשרי חלקו מי שלא יראה אותו וי למי שיזדמן כאשר יתבע אריה הגדול להתחבר בזוגתו, כל שכן בשעה שיזדוגו יחד, על אותה השעה כתוב (עמוס' ג') אריה שאג מי לא יירא וגו', בוא וראה בתחלה כתוב (ירמי' כ"ה) שאג ישאג על נוהו, ובזמן ההוא כאשר יצא לקחת את בת זוגו, אז אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר מי לא ינבא, על שעה ההיא נאמר (דברים ל') ושב ה' אלהיך את שבותך וגו', ושב מהו ושב[קלח] אלא הקב"ה שב להשכינה מן הגלות, ושב צדי"ק להזדוג במקומו, ובכן כתוב (תהלים ק"מ) אך צדיקים יודו לשמך  ישבו ישרים את פניך, ברוך ה' לעולם אמן ואמן: