זוהר תורה
פרשת שמות

זוהר דף ב' ע"ב

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו', אמר רבי שמעון למדנו בכל מקום שגלו ישראל, שמה גלתה השכינה עמהם, וכאן בגלות מצרים מה כתוב, ואלה שמות בני ישראל וגו', כיון שכתוב בני ישראל מהו את יעקב, הבאים אתו צריך לומר, אלא אלה שמות בני ישראל, הן מרכבות ומחנות עליונים שירדו עם יעקב ביחד עם השכינה בגלות מצרים, (דף ד:) עוד א"ר שמעון כאשר ירדה השכינה למצרים, ירדה חיה אחת ששמה ישראל בדמות הזקן ההוא[א] וארבעים ושנים שמשים קדושים עמו, וכל אחד ואחד אות קדושה עמו מהשם הקדוש[ב] וכלם ירדו עם יעקב למצרים, זש"כ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב[ג] א"ר יצחק כך נשמע שאמר בני ישראל ואח"כ את  יעקב, ולא נאמר אתו, (דף ד.) שאל ר' יוסי לר' אלעזר ב"ר שמעון, קשה לי, מה ששמעתי מן המנורה הקדושה[ד] שהיה אומר ואלה שמות בני ישראל, זה ישראל הזקן[ה] וכל אותן החילות והמחנות שהיו יורדים בגלות עם יעקב, לפי שכתוב את יעקב[ו] מה זה שכתוב איש וביתו באו[ז] א"ל ודאי כך הוא, שהרי למדנו כל המקבל מאחר הוא נקרא בית לזה שנותן לו[ח] וע"כ כתוב איש וביתו באו, (דף ד:) שאל ר' יהודה לר' אלעזר ב"ר שמעון, כיון ששמעת מאביך פרשת ואלה שמות בסוד עליון, מה זה שאמר איש וביתו באו, א"ל זה הדבר שאמר אבי, הם היו מלאכים העליונים שהם במעלה יותר על אלה שהם למטה מהם, זהו שכתוב איש וביתו באו[ט] וכך אמר אבי, כל אותן המלאכים שבמדרגה העליונה נקראים גברים זכרים, ואותן שבמדרגה תחתונה מהם נקראים [נקבות] בית, כאשת נקבה המקבלת מן הזכר, ר' יצחק היה עומד לפני ר' אלעזר ב"ר שמעון, א"ל האם ירדה השכינה למצרים עם יעקב[י] א"ל ולא, והרי כתוב אנכי ארד עמך מצרימה, א"ל בוא וראה השכינה ירדה למצרים עם יעקב, ושש מאות אלף מרכבות קדושות עמה, וזהו שכתוב כשש מאות אלף רגלי, שלמדנו שש מאות אלף מרכבות קדושות ירדו עם יעקב למצרים, ולכן עלו משם כשיצאו  ישראל ממצרים, זש"כ וסיעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי וגו', שש מאות לא נאמר אלא כשש מאות, כמו שיצאו אלו כך יצאו אלו[יא] ובוא וראה סוד הדבר, בזמן שיצאו אלה מרכבות הקדושות ומחנות הקדושים, ראו ישראל וירדו שהיו מתעכבים בשבילם, וכל החפזון שעשו ישראל בשבילן היה[יב] וזהו שכתוב ולא יכלו להתמהמה, שהיה לו לומר ולא רצו להתמהמה, אבל לא כתוב אלא ולא יכלו[יג]  והכירו ממש שכל בני ישראל היו בני ישראל שברקיע[יד] וזהו שכתוב בני  ישראל הבאים מצרימה את יעקב, וע"כ לא נאמר ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה אתו, אלא ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה את יעקב, הבאים מצרימה בתחלה, ועם מי, את יעקב, אמר ר"י קל וחומר, ומה כאשר ניצל יעקב מלבן כתוב, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, כאשר ירד בגלות והקב"ה אמר אנכי ארד עמך מצרימה, אינו דין הואיל והאדון ירד שירדו שמשיו עמו, זהו שכתוב הבאים מצרימה את יעקב, רבי יעקב דכפר חנן אמר בשם רבי אבא, מי הם בני ישראל שנזכר כאן, הם הנקראים בני ישראל ממש[טו] ר' יהודה אמר ח"ו, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה, התעלה על דעתך שהשכינה ירדה עמו בשעה ההיא ממש, אלא בזמן שהיתה ירידה לבניו אז ירדה השכינה, זש"כ אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, כל זמן שתהי הלך עליה, כביכול יש עליה גם לי, ובשעה שתהיה לך ירידה, כביכול אנכי ארד עמך, וכאשר מת יוסף וכל אחיו והיתה להם ירידה, עמדה השכינה וירדה עמהם, כמו שירדו אלה כך ירדו אלה, א"ר יוסי ב"ר יהודה מה כתוב קודם לזה, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים וגו', בזמן ההוא שמת יוסף וכל השבטים והיתה להם ירידה, ירדו בני  ישראל בגלות, והשכינה ומלאכים העליונים ירדו עמהם, זש"כ ואלה שמות ב"י, שהם נתוספו על הראשונים לרדת בגלות.. ר' דוסתאי אמר בכל יום ויום היו באים והלכו להם[טז] זש"כ הבאים מצרימה, ולא כתוב אשר בוא, וזהו שכתוב הבאים מצרימה בתחלה את יעקב, ואח"כ כאשר היתה להם ירידה, איש וביתו באו, ובא וראה בני יעקב כלם היו מתים בזמן ההוא, וירדו אלה ואלה[יז] ר' יוסי ור' אלעזר אמרו פרשה זו ענינים עליונים יש בה, שלמדנו בשעה שירדו אלה המרכבות ומחנות הקדושים, צורות השבטים החקוקות למעלה כלם נכנסו לדור עמהם, זש"כ איש וביתו באו, וכתבו ראובן שמעון לוי וגו'.. למדנו שא"ר אלעזר בן ערך, בזמן שהלכו ישראל בגלות, התאספו כל הנשמות של השבטים למערת המכפלה, צעקו ואמרו, זקן זקן[יח] המכאיב ומיצר של הבנים אין נלאה בעולם הזה, כל בניך משתעבדים בעבודה קשה, עם אחר עושים בהם כל הנקמות שבעולם, באותה שעה נתעורר רוח הזקן, שאל רשות וירד, אז קרא הקב"ה לכל מרכבותיו ומחנותיו ומלכם בראשם, וירדו כלם עם יעקב ועם בניו, השבטים ירדו בחייהם עם אביהם, והשבטים ירדו במותם עם אביהם, זש"כ ואלה שמות ב"י וגו', וכתוב ראובן שמעון לוי וגו', ובוא וראה מתים היו וירדו, וכתוב ויוסף היה במצרים[יט] א"ר אבא בזה נקראו כרחם אב על בנים:

זוהר דף ה ע"ב

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. ר' חייא היה ישוב לפני רבי שמעון, א"ל מה ראתה התורה למנות בני יעקב שהם שנים עשר בתחלה, ואח"כ שהם שבעים, שכתבו כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, וכתבו ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, ומה טעם שבעים ולא יותר, א"ל זה כנגד ע' אומות שבעולם, והם היו אומה יחידה כנגד כלם... זש"כ יצב גבולת עמים למספר בני  ישראל, וזהו שכתוב (זכרי' ב') כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, להראות שהם מתקיימים בעבור ישראל, בארבע לא נאמר אלא כארבע, כמו שאי אפשר לעולם בלי ד' רוחות, כך אי אפשר לעולם בלי ישראל:

זוהר דף ג ע"א

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, א"ר יצחק שלשה הם הדוחים את השכינה מהעולם, וגורמים שמדורו של הקב"ה לא יהיה בזה העולם, והאנשים צועקים ולא נשמע קולם, ואלה הם: מי ששוכב עם נדה, לפי שאין טומאה חזקה בעולם כטומאת הנדה, טומאת הנדה קשה מכל טומאות שבעולם, הוא נטמא וכל המקרבים אליו נטמאים עמו, בכל מקום שהולך נדחית השכינה מלפניהם, ולא עוד אלא שגורמים חלאים רעים על עצמו ועל זרע ההוא שיוליד, כי כאשר יקרב אדם אצל הנדה, אותה הטומאה קופצת עליו, ומתפשטת בכל איבריו, הזרע שיוליד בטומאה ההיא נמשך עליו רוח טמא, וכל ימיו יהיה בטומאה, שהרי הבנין והיסוד שלו הוא בטומאה גדולה וחזקה מכל טומאות שבעולם, כי מיד שיקרב אדם אצל נדה, קופצת עליו אותה הטומאה, שכתוב ותהי נדתה עליו: מי ששוכב עם בת אל נכר, שמכניס ברית קודש ואות היסוד ברשות אחר[כ] שכתוב (מלאכי ב')  ובעל בת אל נכר, ולמדנו שאין קנאה לפני הקב"ה כמו קנאת הברית הקדוש, שהוא יסוד השם הקדוש וסוד האמונה, מה כתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב, מיד ויחר אף ה' בישראל.. וע"כ נדחית השכינה מלפניו, מי שמשקר בברית הקדוש שנחתם בבשר האדם, כאלו משקר בשמו של הקב"ה, מי שמשקר בחותם המלך משקר במלך עצמו, אין לו חלק באלהי ישראל, אם לא שמתקן בכח תשובה גדולה: מי שהורג בניו זה העובר ההוא שנתעברה אשתו, וגורם לו שיהיה נהרג במיעיה, זה סותר בנין הקב"ה ואומנות שלו.. וי לאיש הזה, וי לו, מוטב לו שלא היה נברא בעולם, זכאים הם ישראל, שאע"פ שהיו בגלות מצרים נשמרו מכל שלשת אלה, מנדה מבת אל נכר ומהריגת זרע, ועסקו בפרסום בפריה ורביה, שאע"פ שנגזרה הגזרה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לא נמצא ביניהם מי שיהרג עובר במיעי האשה, כל שכן אח"כ, ובזכות זה יצאו ישראל מן הגלות, מנדה, שלמד ר' חייא מהו שכתוב ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות, מפני מה זכו הנשים לזה, לפי שהיו נשמרים בגלות מצרים, שלאחר שנטהרו באו הנשים לבעליהן מקושטות, והסתכלו במראה עם בעליהן, והיו מעוררות אותם לפריה ורביה, מבת אל נכר, שכתוב יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, וכתוב שבטי יה עדות לישראל, עדות לישראל ודאי[כא] ואלה שמות ב"י, שבטי בני  ישראל, דבר אל ב"י, ואם תשאל הרי כתבו והוא בן איש מצרי, הרי ודאי אחד היה ופרסמו הכתוב, שכתבו ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, פריה ורביה, שכתבו ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו', ומכל אלו נשתמרו ישראל, בני  ישראל נכנסו, בני ישראל יצאו, זש"כ ואלה שמות בני ישראל:

זוהר דף טז ע"ב

ויקם מלך חדש על מצרים. א"ר שמעון ביום ההוא נתנה לו ממשלה לשרו של מצרים על כל שאר העמים, שלמדנו קודם שמת יוסף לא נתנה ממשלה לשר של מצרים על ישראל, כיון שמת יוסף אז ויקם מלך חדש על מצרים, ויקם כזה שהיה שפל  וקם, (וישב קפד.) בוא וראה שיוסף הוא סוד ברית העליון[כב] כל זמן שנתקיים הברית, נתקיימה השכינה בין ישראל בשלום כראוי, כיון שנסתלק יוסף סוד ברית העליון מן העולם, אז השכינה וישראל כלם יצאו בגלות, והרי ביארנו שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, והכל היה מלפני הקב"ה כראוי, (דף ו.) ובספרו של רב המנונא הזקן כך נאמר, מהו שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים, בוא וראה כל אומות העולם וכל מלכי העולם לא נתחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל, מצרים לא היו מושלים על כל העולם, עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות, אז התגברו על שאר אומות העולם, בבל לא נתגברו על כל אומות העולם אלא בשביל ישראל שיהיו אצלם בגלות, אדום לא נתגברו על כל אומות העולם אלא בשביל ישראל שיהיו אצלם בגלות, שהרי אומות האלה היו בשפלות בין שאר העמים, וחלשים היו מכלם, ובשביל ישראל נתגברו, מצרים, שכתוב מבית עבדים, עבדים ממש נקראו, שהרי מצרים בשפלות של שאר האומות היו, בבל, שכתוב (ישעי' כ"ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אדום, שכתוב (עובדי' א') הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד, וכלם לא לקחו גבורה אלא בשביל ישראל, שכאשר ישראל בגלות אצלם מיד מתגברים על כל שאר אומות העולם, מפני מה, לפי שישראל הם בלבדם עומדים נגד כל אומות העולם, וכאשר נכנסו ישראל בגלות מצרים מיד היתה תקומה למצרים, ונתגברה ממשלתם למעלה על כל שאר האומות, שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים, ויקם, תקומה היתה להם, שנתגבר וקם הממונה ההוא שר של מצרים, ונתנה לו גבורה וממשלה על כל הממונים של שאר האומות, שהרי בתחלה נתנה הממשלה לאותו הממונה שלמעלה, ואח"כ להעם שלו למטה, ולפיכך ויקם מלך חדש על מצרים, זהו הממונה שלהם, חדש היה, שעד יום הזה לא היתה לו ממשלה על שאר האומות, ועתה עמד לשלוט על כל שאר אומות העולם, ואז נתקיים (משלי ל')  תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלך, (דף ז.)  רבי חייא אמר ויקם מלך חדש, חדש ממש היה, רבי יוסי אמר שהיה מחדש גזרות מה שלא חידש מלך אחר מקודם לזה, אשר לא ידע את יוסף, כל הטוב ההוא שעשה יוסף בארץ מצרים, שכתוב ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, והחיה אותם בשני רעבון, כל זה לא זכר, ועשה עצמו כאינו מכירו, ר' יוסי ור' יהודה היו יושבים ועוסקים בתורה לפני רבי שמעון, א"ר יהודה זהו שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים, למדנו שהוא עמד מעצמו, מי שהיה שפל קם, ולא היה ראוי למלוך, אלא בכח עשרו קם, א"ר שמעון הכל כך הוא כמו באחשורוש, שלא הי' ראוי למלוך ועמד מעצמו, וקם בכח עשרו, ובקש להאביד לישראל מהעולם, אף כאן לא הי' ראוי למלוך ועמד מעצמו, ובקש להאביד לישראל מהעולם, שכתוב ויאמר אל עמו וגו' הבה נתחכמה לו וגו', וכאשר היה קם מלך למעלה קם המלך למטה:

זוהר דף יז ע"א

ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וגו', א"ר שמעון בוא וראה שהרי על כל פנים זה המלאך המושל שר של מצרים היה, וכך הוא, שהרי ברוב הפרשה לא נאמר אלא מלך מצרים סתם, וזהו השר הגדול של מצרים, פרעה מלך מצרים, זהו פרעה ממש, ולפיכך כתוב ויאמר, כלומר הכניס בלבם דבר זה, כמש"כ (שמואל ב' ט"ז) כי ה' אמר לו קלל את דוד, זהו מחשבת הלב בלבד, וכן ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד, וכן ויאמר המן בלבו, אף כאן כך שהכניס מחשבה בלבבם שיאמרו רב ועצום ממנו, מהו ממנו, כוונתם על השר שלהם, הם אמרו בלבבם, שהכח והגבורה של ישראל גדול וחזק ממנו, מהשר שלהם, ר' יצחק אמר כל אומות העולם ממשיכים להם גבורה מהשר שלהם, וישראל ממשיכים גבורתם מהקב"ה, והם נקראים עם ה', ולא עם של שרים, ר' יהודה אמר כאן נקראים עמו, שכתוב ויאמר אל עמו, ושם כתוב ראה ראיתי את עני עמי, עמי ממש, ישראל נקראים עם ה', ושאר אומות נקראים עמו של השר שלהם, שכתוב (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד, א"ר אבא זה הכתוב היה לו לומר הנה עם  ישראל, או בני ישראל רב ועצום ממנו, מהו עם בני ישראל, אלא עם בני ישראל ממש, ישראל ההוא שלמעלה[כג] שחשבו שעם בני ישראל הם, ולא עם ה', וכתוב ויקוצו מפני בני  ישראל, ולא כתוב מפני עם בני ישראל, אלא מפני בני ישראל ממש.. ויאמר אל עמו, נתן להם עצה לעשות עמהם רעה, א"ר תנחום ידועים היו המצרים באצטגנינות שלהם שסופם ללקות בשביל ישראל, ולפיכך הקדים השר שלהם לעשות עמהם רעה.. (דף יח.)  ולמדנו בשעה שמסר הקב"ה את ישראל לשר של מצרים גזר עליהם ז' גזרות, שישעבדו עמהם המצרים, זש"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו', וכנגדן שבעה לטוב, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם:

זוהר דף יח.

הבה נתחכמה לו, רבי יוסי אמר אין הבה אלא לשון הזמנה לעשות דין, כמש"כ הבה נרדה, (שמואל א' י"ד) הבה תמים, ר' יוחנן אמר הבה לשון הסכמה והזמנה, כמו הבה נבנה לנו עיר, (שופטים כ') הבו לכם עצה, הבו לה' בני אלים, ר' יצחק אמר הבה נתחכמה לו, נהיה בהסכמת הדין אליו, פן ירבה, ורוח הקודש אומרת, כן ירבה וכן יפרץ, ומלאכי השרת היו להם לשכים ולצנינים[כד] זש"כ ויקוצו מפני בני ישראל, שהיו מתרחקים ממלאכי השרת כאותן קוצים שמתרחקים מהם אנשים, א"ר יודאי א"ר יצחק מה היתה מחשבתם של מצרים למנוע מישראל פריה ורביה, והשר הממונה עליהם למה הכניס בלבם כך, אלא אמר להם תדעו שעתיד בן אחר לצאת מישראל, שיהיה נעשה דין באלהינו על ידו.. ר' שמעון ברבי יוסי אומר מה שכתוב הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה, נתנבאו על העתיד כמו שקרה להם, ונוסף גם הוא על שונאינו, נתנבאו על מחנות העליונים שהיו שוכנים ביניהם, ונלחם בנו, נתנבאו על מה שכתוב ה' ילחם לכם וגו', ועלה מן הארץ, כמש"כ ובני ישראל יוצאים ביד רמה:

זוהר דף יד ע"ב

ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך. א"ר אלעזר לרבי שמעון אביו, מה ראה הקב"ה להוריד את ישראל למצרים בגלות, א"ל שאלה אחת אתה שואל או שתים, א"ל שתים, גלות למה, ולמצרים למה, א"ל שתים הן ומחוברת להיות אחת, א"ל עמוד והתחזק, בשבילך יתקיים למעלה בשמך זה הדבר, אמור בני אמור.. פתח ואמר סוד הדבר הוא שלמדנו בעשרה מאמרות נברא העולם, וכאשר תבין רק שלשה הם, ועולם נברא בהם, בחכמה בתבונה ובדעת, והעולם לא נברא אלא בשביל ישראל, וכאשר בקש לקיים את העולם עשה לאברהם בסוד החכמה, ליצחק בסוד התבונה, וליעקב בסוד הדעת, וע"ז נאמר (משלי כ"ד) ובדעת חדרים ימלאו, ובשעה ההיא נתיסד כל העולם, ומשנולדו ליעקב י"ב שבטים נתיסד הכל כדמיון שלמעלה, כאשר ראה הקב"ה שמחה הגדולה של עולם התחתון, שנתיסד כדמיון שלמעלה, אמר פן ח"ו יתערבו ישראל בשאר עמים, ויופגמו ע"י זה כל העולמות, מה עשה הקב"ה, היה מטלטל לכלם ממקום למקום עד שירדו למצרים, להיות מדורם בין עם קשה עורף, שמבזים מנהגי ישראל ומואסים אותם להחתן בהם ולהתערב עמהם, וחושבים אותם לעבדים, הזכרים מאסו בהם והנקבות מאסו בהם, עד שנתיסד הכל בזרע קדוש, בין כך ובין כך נשלם עון שאר עמים, שכתוב (בראשית ט"ו) כי לא שלם עון האמורי וגו', וכאשר יצאו, יצאו זכאים קדושים, שכתוב שבטי יה עדות לישראל:

זוהר דף יא:

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. א"ר יוסי וילך איש, זה עמרם, ויקח את בת לוי, זו יוכבד, ובת קול ירדה ואמרה לו להזדווג בה, שהרי קרוב זמן גאולת  ישראל על ידי הבן שיולד מהם, והקב"ה עזר בזה, שלמדנו שהשכינה שרתה על מטתם, ומחשבתם בדבקות אחת היתה בהשכינה, וע"כ לא זזה השכינה מהבן ההוא שהולידו, לקיים מה שכתוב והתקדשתם והייתם קדושים, אדם המקדש עצמו מלמטה, הקב"ה מקדשהו למעלה, כמו שהמחשבה שלהם היתה בדבקות בשכינה, כך התדבקה השכינה במעשה ההוא ממש שעשו, א"ר יצחק זכאים הם הצדיקים שהמחשבה שלהם דבוקה תמיד בהקב"ה, וכמו שהם מתדבקים בו תמיד, כן גם הוא מתדבק בהם ואינו עוזבם לעולם, וי לרשעים שהמחשבה שלהם והדבקות שלהם רחוקות ממנו, ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא שמתדבקים בצד הטומאה, בוא וראה עמרם שנדבק בהקב"ה יצא ממנו שמה, שהקב"ה לא סר ממנו לעולם, והשכינה התדבקה עמו תמיד, אשרי חלקו:

ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא. מהו כי טוב הוא, א"ר חייא שנולד מהול, לפי שסוד הברית נקרא טוב, שכתוב, (ישעי' ג') אמרו צדיק כי טוב[כה] ר' יוסי אמר אור השכינה שהאיר בו ראתה, שבשעה שנולד נתמלא כל הבית אור, שכתוב ותרא אותו כי טוב הוא, וכתוב וירא אלהים את האור כי טוב, וע"כ כי טוב הוא כתוב, והכל היה, ותצפנהו שלשה ירחים, ג' ירחים מה ענינם, א"ר יהודה רמז הוא שמרמז, שלא היה מכיר משה בזהר העליון עד ג' ירחים, שכתוב בחדש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים, שהרי אז נתנה התורה על ידו, והשכינה נתגלתה ושרתה עליו לעיני הכל, שכתוב ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' וגו', ולא יכלה עוד הצפינו, שעד השעה ההוא לא נודע דיבורו עם הקב"ה, ואז כתוב משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ותקח לו תיבת גמא, רמז על הארון שלוחות הברית מונחים בו, תיבת גמא ארון הברית הוא, ותחמרה בחמר ובזפת, שהרי הארון היה מחופה מבית ומבחוץ, ר' יהודה אמר זאת היא התור,ה שחיפה אותה הקב"ה במצות עשה ובמצות ל"ת, ותשם בה את הילד, אלו  ישראל, כמש"כ (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו, ותשם בסוף, שלא היו מצוות התורה חמורות לעשותם[כו] עד שנכנסו ישראל לארץ לסוף ארבעים שנה, על שפת היאור, על פי המאמר של אותן המורים את התורה וחוקותיה לישראל, (דף יב.) ותרד בת פרעה לרחץ על היאור, בזמן שישראל פוסקים מן התורה, מיד ותרד בת פרעה לרחץ על היאור, יורדת מדת הדין לרחץ מדמם של ישראל בעבור עלבון התורה, ונערותיה הולכות על יד היאור, אלו האומות שהולכים ורודפים אחרי ישראל, על יד היאור, על ידי סבת עלבון התורה ואותן המורים בה, שמרפים ידיהם ממנה, ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, א"ר יהודה כל דברי העולם תולין בתשובה ותפלה שמתפלל האדם להקב"ה, וכל שכן מי ששופך דמעות בתפלתו, שאין לך שער שלא יכסו הדמעות, מה כתוב ותפתח ותראהו את הי לד, ותפתח, זו השכינה ששורה על ישראל כאם על הבנים, והיא פותחת תמיד בזכותן של ישראל, כיון שפתחה ותראהו את הילד, אלו ישראל שנקראים (ירמי' ל"א) ילד שעשועים, שמתאהבים לפני רבונם בכל, ומיד שמתחננים לפני הקב"ה חוזרים בתשובה ובוכים לפניו, כבן הבוכה לני אביו, מה כתוב והנה נער בוכה, כיון שבוכה נקרעין כל גזרות רעות שבעולם, מה כתוב ותחמול עליו, מתעוררת עליו ברחמים ומרחמת אותו, ותאמר מילדי העברים זה, שהם רכי לבב,  ולא מילדי עכו"ם שהם קשה עורף וקשה לב, מילדי העברים רכי לב מאבותם ואמותם לשוב לפני רבונם, ותקרא את אם הילד, שהיתה בוכה, זש"כ (ירמי' ל"א) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וגו', הוא בוכה ואם הילד בוכה, א"ר יהודה לעתיד לבוא מה כתוב (שם) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם, מהו בבכי יבאו, בזכות בכי של אם הי לד שהיא רחל, יבואו ויתאספו מן הגלות, וא"ר יצחק גאולת ישראל אין תולה אל בבכי, כאשר יושלמו ויכלו דמעות הבכי שבכה עשו לפני אביו, שכתוב וישא עשו קולו ויבך, א"ר יוסי בכיה זו שבכה עשו, ואותן דמעות, הורידו לישראל בגלות שלו, כשיכלו אותן דמעות ע"י בכיית ישראל יצאו מן גלותו.. זש"כ בבכי יבאו ובתחנונים אובילם:

סתרי תורה

זוהר שלח קעד.

רבי חזקיה אמר כך למדנו, וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי[כז] וילך איש, זה הקב"ה, כמש"כ ה' איש מלחמה[כח] מבית לוי, זה הקב"ה, מקום שהחכמה העליונה והנהר ההוא מתחברים יחד ואין נפרשים לעולם[כט] מבית לוי, שהשרה את הלויתן להיותו לשמחה בעולם, כמ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו[ל] ויקח את בת לוי, זה הקב"ה, מקום שמאור הלבנה מאיר[לא] ותהר האשה ותלד בן, האשה ודאי[לב] כמ"ש לזאת יקרא אשה, בתחלה בת לוי, כך הוא בודאי, וכי בת לוי בתחלה ועתה אשה, אלא כך למדנו, אשה טרם שנזדוגת נקראת בת פלוני, לאחר שנזוגה נקראת אשה, וכאן בת ואשה הכל במדרגה אחת הוא[לג] ותצפנהו שלשה ירחים, אלו ג' ירחים שהדין הקשה שורה בעולם, ואיזה הם, תמוז אב וטבת, מכאן נשמע שטרם שירד משה לעולם היה הוא שכיח למעלה, ועל כן נזוגה עמו השכינה מן היום שנולד, מכאן אמר רבי שמעון שרוחות הצדיקים שכיחים הם למעלה קודם שיורדים לזה העולם, ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גמא, מהו ותקח לו תיבת גמא, שכסתה לו בסימניה, שיהיה נשמר מדגי הים הצפים בים הגדול[לד] כמו שכתוב שם רמש ואין מספר, והיא כסתה לו שיהי' נשמר מהם במחסה יקר של שני גונים לבן ושחור[לה] והניחה לו לשמה לשוט ביניהם להיות ניכר ביניהם, לפי שעתיד הוא לעלות ביניהם פעם אחרת לקבל התורה, ותרד בת פרעה, זו היא הבאה מצד שמאל של הדין הקשה כמו שאמרנו, לרחוץ על היאור, על היאור דוקא ולא על הים[לו] ואם תשאל הרי כתוב (שמות י"ז) ומטך אשר הכית בו את היאור, ומשה לא הכה אלא את הים, וקראו הכתוב יאור, אלא זה היאור שהכה אהרן על ידי משה, ושחב הכתוב כאילו הוא עשה, כדמיון זה כתבו וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור, והלא אהרן הכהו, אלא כיון שבא מכח הקב"ה קראו הכתוב הכות ה', ואח"כ קראו בשם משה, ונערותיה הולכות על יד היאור, אלו שאר מחנות הבאים מצד הזה, ותפתח ותראהו את הי לד, ותראהו, הלא ותרא צריך לומר, מהו ותראהו, והרי א"ר שמעון שאין לך תיבה בתורה או אות אחת בתורה שאין בה סודות יקרים ועליונים, אלא כך למדנו, שרושם של המלך והמטרונה נמצאו בו[לז] היינו הרושם של וא"ו ה"א, מיד ותחמל עליו וגו', עד כאן למעלה, מכאן ולהלאה למטה[לח] מלבד זה הכתוב שכתוב ותתצב אחותו מרחוק, אחותו של מי, אחותו של זה שקרא לכנסת ישראל אחותי[לט] כמש"כ פתחי לי אחותי רעיתי, מרחוק, כמש"כ (ירמי' ל"א) מרחוק ה' נראה לי[מ] נשמע מכאן שהצדיקים טרם שבאים לעולם נודעים הם למעלה אצל הכל, וכל שכן משה, עוד נשמע שנשמות הצדיקים נמשכין ממקום עליון כמו שביארנו, וסוד הדבר למדנו שיש הוכחה שאב ואם יש לנשמה כמו שיש אב ואם להגוף בזה העולם, ועוד מוכח שבכל הצדדים בין למעלה בין למטה מזכר ונקבה הכל בא ונמצא, והרי ביארנו הסוד שכתוב תוציא הארץ נפש חיה, הארץ, זו כנסת ישראל, נפש חיה, זו נפש העליונה של אדם הראשון, כמו שנתבאר, בא רבי אבא ונשקו, אמר בודאי יפה אמרת וכך הוא הכל, אשרי חלקו של משה נביא הנאמן על כל שאר נביאי העולם, ע"כ:

זוהר דף יב ע"ב

ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ראה באותן חמשים אותיות שמיחדים ישראל להקב"ה ואומרים בכל יום שמע ישראל פעמים, שיש בהם כ"ה כ"ה שני פעמים[מא] וזאת לא ראה בו, ר' אבא אמר ויפן כה, ראה אם יש בו מעשים טובים, וכה, אם עתיד לצאת ממנו בן טוב, מיד וירא כי אין איש, ראה ברוח הקודש שאין עתיד לצאת ממנו בן טוב, שאמר ר"א כמה רשעים יש בעולם שמולידים בנים טובים יותר מן הצדיקים, וזה הבן הטוב שנולד מן רשע הוא יותר טוב, להיותו טהור מטמא, אור מתוך חשך, חכמה מתוך כסילות, וזה הוא טוב מהכל, וירא כי אין איש, וירא שכתוב כאן היינו שהסתכל ברוח הקודש, ולפיכך נתן עיניו בו והרגו, והקב"ה היה מסבב הכל שילך אל הבאר ההיא, כמו שהלך יעקב אל הבאר, שכתוב וישב על הבאר, ביעקב כתוב וירא והנה באר, במשה כתוב וישב בארץ מדין וישב על הבאר, לפי שמשה ויעקב אע"פ שבמדרגה אחת היו, נתעל המשה בזה יותר ממנו[מב] שאל ר' יוסי לר' יצחק, באר ההיא שראה יעקב וראה משה, אם זו היתה אותה הבאר שחפרו אברהם ויצחק, א"ל לא, אלא בשעה שנברא העולם נבראה באר הזאת, ובערב שבת בין השמשות נברא פה שלה, וזאת היא הבאר שראו יעקב ומשה:

זוהר דף יג ע"א

ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה וגו'. א"ר יהודה אם זו היא הבאר היא אותה הבאר של יעקב, הרי כתוב בו ונאספו שמה כל העדרים וגללו וגו', וכאן בנות יתרו לא נצרכו לזה, אלא ותבאנה ותדלנה בלא טורח אחר, א"ר חייא יעקב הסיר את האבן מן הבאר, שהרי כתבו כאשר נאספו שמה כל העדרים, והשיבו את האבן, וביעקב לא כתוב וישב את האבן, שהרי לא נצרך לזה אח"כ, כי בתחלה המים לא היו עולים, כיון שבא יעקב עלו המים לנגדו, ואבן ההיא לא היתה עוד על פי הבא,ר ולפיכך ותבאנה ותדלנה, (דף יג:) א"ר אלעזר אשרי חלקם של הצדיקים, יעקב ברח מפני אחיו ונזדמן לו באר, כיון שהבאר ראתה אותו, הכירו המים את רבונם[מג] עלו נגדו ושמחו עמו, ושם נזוגה לו בת זוגו, משה ברח מלפני פרעה ונזדמנה לו באר ההיא, והמים ראו אותו והכירו רבונם ועלו אליו, ושם נזדוגה לו בת זוגו, מה בין שמה ליעקב, יעקב כתוב בו, ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו', ויגש יעקב ויגל את האבן וגו', משה מה כתוב בו, ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וגו'[מד] בודאי ידע משה כיון שראה שהמים עלו לנגדו, כי שם תזדמן לו בת זוגו, ועוד שהרי רוח הקודש לא סרה ממנו לעולם, ובו היה ידוע שצפורה תהיה בת זוגו, אמר משה, ודאי יעקב בא לכאן והמים עלו נגדו, נזדמן לו איש אשר אספו אל ביתו ונתן לו כל מה שנצרך, גם אני כך, עוד למדנו שיתרו כומר לע"ז היה, כיון שראה שע"ז אין בה ממש נפרש מעבודתה, ויקם עליו העם ונדוהו, כיון שראו את בנותיו היו מגרשים אותן, שהרי בתחלה רעו הרועים את צאנו, כיון שראה משה ברוח הקודש שעל דבר הע"ז עשו כך, מיד וקים משה ויושיען וישק את צאנם, ונעשה משה קנאי להקב"ה בכל:

זוהר דף יד ע"א

ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים, ר' חייא אמר הרי ביארו החברים שנצנצה בהן רוח הקודש, ואמרו ואל ידעו מה שאמרו, משל לאדם שהיה יושב במדבר, והיו ימים שלא אכל בשר, יום אחד בא דוב לטרוף כבש אחד, ברח הכבש והדוב רדף אחריו, עד שהגיעו אצל האיש ההוא למדבר, ראה האיש את הכבש החזיק בו ושחטו ואכל הבשר[מה]:

זוהר וירא קכ ע"ב

וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בירתו וגו'. את בריתו, זו השכינה, את אברהם, לאברהם צריך לומר, אלא את אברהם היינו ההתחברות והזדוגות שלה בהאבות[מו] את אברהם זהו מערבית דרומית, את יצחק זהו צפונית מערבית, ואת יעקב זהו זיוג אחד, כלל אחד, זיוג שלם כראוי-:

זוהר ויצא קנט ע"ב

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. מה הטעם של סנה, א"ר חייא משל למלך שמת בנו, מה עושה, כופה את מטתו בשביל אבלות בנו, ואינו מתקן מטתו, אלא שנוטל קוצים ודרדרים ומניחם תחת מטתו ושוכב עליה, כך הקב"ה כיון שגלו ישראל ונחרב המקדש, נטל קוצים ודרדרים והניחם תחתיו, זש"כ וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, לפי שישראל היו בגלות:

זוהר בלק קפז ע"ב

ויאמר משה משה ויאמר הנני. אמר הילד החכם מפני מה כתוב משה משה, בלי הפסק טעם, מדוע לא כמו שכתוב אברהם אברהם שיש טעם מפסיק באמצע, אלא לפי שאברהם עתה נשתלם, מה שלא היה קודם לזה, לפי שבזמן ההוא היה מקבל עליו הברית מילה, ומה שהיה נעלם ממנו עד עתה נתגלה לו לבסוף, לפיכך יש הפרש בין אברהם שלבסוף לאברהם שבתחלה, אבל משה מיד שנולד אור המאיר היה עמו, שכתוב ותרא אתו כי טוב הוא, וכתבו וירא אלהים את האור כי טוב, שמשה נתקשר מיד במדרגה שלו, לפיכך כתוב משה משה בלי טעם מפסיק:

זוהר חקת קפ ע"א

ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך וגו'. א"ר אלעזר מה ענין הנעל כאן, אלא נתבאר שפקד לו על אדות אשתו, להתפרש ממנה ולהזדווג בבחינת אשה אחרת של אור העליון הקדוש, והיינו השכינה, העברי אתו מעולם הזה והקים אתו בעולם אחר, וע"כ כל מה שהמת נותן לאדם בחלום הוא טוב, לוקח בגדיו מן בית הוא רע, כגון שלוקח מנעליו, מה הטעם, לפי שהעביר רגליו שהן יסוד האדם מזה העולם, ואספן לעולם אחר, מקום שמיתה שורה בו, שכתוב (שיר ז') מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וסוד הדבר ידוע בין החברים, (פקודי רכב .) רבי חזקיה אמר של נעליך מעל רגליך, זה הכתוב נתבאר שהפרישו הקב"ה מאשתו, בשביל להתדבק בהשכינה, שכתוב כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, אדמת קודש, זו השכינה, דבקות קדושה נדבק משה בשעה ההיא למעלה, שאז קשר לו הקב"ה בהחביבות שלמעלה, ונתמנה להיות ממונה גדול על הבית, הוא גזר והקב"ה עשה, שכתוב ופצתה האדמה את פיה וגו', וכתוב ויהי ככלותו לדבר וגו' ותבקע האדמה, וכתוב קומה ה', שובה ה', (בהעלותך קמח.) וביהושע שפניו כפני הלבנה כתוב (יהושע ה') של נעלך וגו', כי לא נפרש מאש אלא בזמנים ידועים, שהרי לא נזדוגה עמו השכינה כל כך ולא נראתה לו, שכתוב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה, אשרי חלקו של משה, שרבונו חפץ בכבודו על כל שאר בני העולם:

זוהר האזינו רצח ע"א

וארד להצילו מיד מצרים, וארד, ארד צריך לומר, אלא וארד בתחלה, אימתי, כאשר ירד יעקב למצרים, ולמה, להצילו מדי מצרים, כי לולא שהיה ביניהם לא יכלו לסבול הגלות, כמש"כ עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו:

זוהר אחרי מות סה ע"ב

ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה וגו'. א"ר שמעון בוא וראה איך ירד ממדרגה למדרגה, להודיע סוד שם הקדוש למשה[מז] בתחלה אהיה, זהו כלל הכל סתום שלא נתגלה כלל, וסימנך (משלי ח') ואהי' אצלו אמון וגו', וכתוב (איוב כ"ח) לא ידע אנוש ערכה וגו'[מח] אח"כ הוציא סוד ההתחלה העליונה, ראשית הכל[מט] והנהר ההוא אם העליונה נתעברה והוכנה להוליד[נ] ואמר אשר אהיה, מוכנת להוליד ולתקן הכל, אח"כ התחילה להוליד, ואל כתיב אשר אלא אהיה, כלומר עתה יצא להתגלות ויתוקן הכל[נא] לאחר שיצא ונתגלה הכל ונתתקן כל אחד ואחד במקומו, הניח הכל ואמר, כה תאמר אל ב"י הוי"ה אלהי אבותיכם וגו', זהו הפרט וזהו הקיום[נב] ובשעה ההיא הבין משה סוד שם הקדוש נסתר ונגלה, והשיג מה שלא השיגו שאר בני העולם, אשרי חלקו:

רעיא מהימנא

זוהר תצא רעח ע"ב

זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר, זה שמי יה, וזה זכרי וה, שמי עם י"ה, שס"ה, זכרי עם ו"ה, רמ"ח, והכל תרי"ג, היינו תרי"ג מצות שנתנו לבנים הקדושים, להיות להם חלק בשמו, זש"כ כי חלק ה' עמו, ע"כ:

זוהר ויצא קנט ע"ב

פקד פקדתי אתכם וגו'. א"ר חייא בוא וראה כתוב פקד פקדתי אתכם, היתכן פקד פקדתי, והרי פקידה שייך בהקדושה בחינת נקבה[נג] ואז היא בגלות היתה, ואיך אמרה פקד פקדתי.. מי שאינו עומד ברשותו מה יכול לפקד ומה יכול לעשות, אלא פקד מלמעלה פקדתי מלמטה[נד] מפני מה, לפי שהיא כבר היתה עליה זכירה, שכתוב ויזכר אלהים את בריתו, וכיון שכתוב ויזכר הרי זכירה כבר נתמנה עליה, ולפיכך אמרה אח"כ פקד פקדתי, שהרי סימן הגאולה החזיקה מקודם לזה:

זוהר לך צג ע"ב

ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. ויבקש המיתו למי, למשה, א"ל הקב"ה הרי אתה הולך להוציא את ישראל ממצרים, ולהכניע מלך ושלטון גדול, ואתה נשכח ממך הברית, כי בנך לא נימול, מיד ויבקש המיתו, למדנו שירד גבריאל בשלהבת אש לשורפו, ונרמז נחש שרף אחד לבלוע את משה בקרבו, מפני מה נחש, שא"ל הקב"ה אתה הולך להרוג נחש גדול וחזק, ובנך לא נימול, מיד נרמז לנחש אחד שיהרג אותו, עד שראתה צפורה ומלה את בנה וניצל, זש"כ ותקח צפורה צור, מהו צור, אלא זו רפואה, ומהו הרפואה, זו שכתוב ותכרת את ערלת בנה, שנצנץ בה רוח הקודש[נה]:

זוהר מקץ קצה

ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו וגו'. א"ר אבא בוא וראה בפרעה הרשע ההוא, שהוא אמר לא ידעתי את ה', ופרעה היה חכם מכל מכשפיו, אלא ודאי השם אלהים היה ידוע, שהרי כתוב הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, ולפי שמשה לא בא אצלו אלא בשם ה', ולא בהשם אלהים, וזה היה קשה לפניו יותר מהכל, שהוא היה ידוע שהשם אלהים הוא המושל בארץ, ובהשם ה' לא היה יודע, וע"כ היה קשה לו השם הזה, וזהו שכתוב ויחזק ה' את לב פרעה, שהשם הזה היה מחזק את לבו והקשה אותו, ועל כן לא הודיע לו משה ענין שם אחר, אלא השם ה' בלבד, וזה נתבאר:

זוהר דף יט ע"א

תולדות משה רבנו ע"ה ממדרש הנעלם. נכתב בלשון קודש.

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. אר" יוסי תאנא באותה שעה שנולד לוי, נטלו הקב"ה ובחרו מכל אחיו, והושיבו בארץ והוליד לקהת, וקהת הוליד לעמרם, והוא הוליד לאהרן ומרים, פירש מאשתו והחזירה, באותה שעה היו המשוררים שלמעלה עומדים ומשוררים, גער בהם הקב"ה ונשתכך השיר[נו] עד שנטה קו ימינו והושיט לעמרם, מה טעם נקרא עמרם, שיצא ממנו עם רם על כל רמים, ולא נזכר שמו כאן, מה טעם לא נזכר שמו, ר' יהודה אמר בשם רבי אבהו מפני שבצנעא הלך, ובצנעא חזר לאשתו כדי שלא יכירו בו, הה"ד וילך איש, ולא נאמר וילך עמרם בפרהסיא, ויקח את בת לוי, אף היא בצנעא חזרה ולא נזכר שמה, רבי אבהו אמר וילך איש, זה גבריאל, דכתיב ((דניאל ט') והאיש גבריאל, שהלך הוא והחזירה לעמרם, ר' יהודה אמר עמרם ממש היה, ולא נזכר שמו, מפני שהליכה זו לא היתה ממנו להזדווג לאשתו אלא מלמעלה, רבי יצחק אמר באהרן ומרים לא נאמר זווג אבותם בתורה, ובמשה כתוב ויקח את בת לוי, להורות שהשכינה נקראת על שם לוי, ולא היה עמרם ראוי להוליד למשה עד שנטל חלק בשכינה והוליד למשה, הה"ד ויקח את בת לוי, ולפיכך כתוב ותרא אותו כי טוב הוא, רבי אלעזר אמר זכה עמרם שיצא ממנו בן שזכה לקול גדול, דכתיב והאלהים יעננו בקול ועמרם זכה לבת קול, דכתיב ויקח את בת לוי, כלומר בת קול, ולפיכך כתוב וילך, כלומר שהלך למדרגה זו, תאנא כשנולד משה ייחד הקב"ה שמו עליו, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, וכתוב טוב ה' לכל, וכתוב טעמו וראו כי טוב ה':

ויהי בימים הרבים ההם. רבי יהושע דסכנין אמר ויהי בימים הרבים ההם, סוף גלותם היה שהיו ישראל משועבדים בכל עבודה, בימים הרבים ההם, שהיו רבים לישראל במצרים, וכיון שנשתלם קץ גלותם מה כתוב, וימת מלך מצרים, מה טעם, שהוריד לשר מצרים ממעלתו ונפל מגאותו, וכיון שנפל מלך מצרים שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה לישראל ושמע תפלתם, א"ר יהודה בוא וראה שכך הוא, שכל זמן שהשר שלהם נתנה לו שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל, כיוןש נפל השר שלהם כתיב וימת מלך מצרים, ומיד ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויעזקו ותעל שועתם אל האלהים, שעד אותה שעה לא נענו בצעקתם.. אבל יש להבין הרי כתוב והנה מצרים נוסע אחריהם, וא"ר יוסי זה שר של מצרים הוא, ואיך נאמר וימת מלך מצרים, זה שר של מצרים, א"ר יצחק האי מלה קא מסייע לההוא דלעילא, כתבו כאן וימת מלך מצרים, וכתבו שם והנה מצרים נוסע אחריהם, מלמד שאז לא היה מלך שהורידוהו מגדולתו, לפיכך כתבו והנה מצרים, ולא כתבו מלך מצרים, ומה שכתבו וימת, כד"א כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.. ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויאנחו לא כתוב אלא ויאנחו[נז] כלומר נאנחו למטה כיון שאנחה היתה בשבילם למעלה, ר' ברכה אמר בני ישראל שלמעלה היו, ומי הם בני ישראל שלמעלה, אותם שנקראים בני עבודה, כלומר אותם שהם מן העבודה של מעלה, ותעל שועתם אל האלהים, שעד אותה שעה לא עלתה שועתם לפניו, ויזעקו, א"ר יצחק שלשה ענינים יש כאן, אנחה, שועה, צעקה, וכל אחד יפורש בטעם אחר, אנחה, שכתבו ויאנחו בני ישראל, צעקה, שכתוב ויצעקו, [היינו כמו ויזעקו] שועה, שכתוב ותעל שועתם, וכל אחד בלבדו יפורש בטעם אחר, ולכן עשו ישראל, ר' יהודה אמר צעקה ושועה עבדו, אנחה לא עבוד, כך נשמע מדכתיב ויאנחו, שלמעלה היתה האנחה בשבילם, צעקה ושועה מה הפרש ביניהן, א"ר יצחק אין לך שועה אלא בתפלה, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, צעקה שצועק ואינו אומר כלום, א"ר יהודה הילכך גדולה צעקה מכולן, שצעקה היא בלב, הה"ד (איכה ב') צעק לבם אל ה', וזו קרובה להקב"ה יותר מתפלה ואנחה, שכתבו כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו.. וגדולה צעקה שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו, ר' יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדין שלמעלה, ר' יוסי אמר גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעוה"ב, ובשביל צעקה נוחל האדם העוה"ז והעוה"ב, שכתוב (תהלים ק"ז) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם:

זוהר דף כ ע"ב

ומשה היה רועה את צאן יתרו. א"ר יוסי תדע לך שכל זמן שהרועה חכם לנהל את צאנו, הוא מוכן לקבל עול מלכות שמים, ואם הרועה שוטה, עליו נקרא (משלי כ"ו) תקוה לכסיל ממנו, א"ר יהודה משה חכם היה, והיה בקי לנהוג את צאנו, בוא וראה מדוד, שנאמר (שמואל א' ט"ז) והנה רועה בצאן, ללמדך שדוד חכם גדול היה, והיה רועה צאנו כדין וכשורה, לפיכך עשהו הקב"ה מלך על כל ישראל, ולמה צאן ולא בקר, א"ר יהודה ישראל נקראים צאן, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, וכתוב (שם ל"ו) כצאן קדשים כצאן ירושלים, מה הצאן כשנקרבים על המזבח, זוכה בשבילם לחיי העולם הבא, כך המנהיג לישראל כדין וכשורה זוכה לחיי העולם הבא, ועוד הרועה את הצאן כשהצאן יולדת, נוטל הרועה אותם טלאים בחיקו, כדי שלא ילאו ויגעו, ומוליכם אחרי אמותם ומרחם עליהם, כך המנהיג לישראל צריך להנהילם ברחמים ולא באכזריות, וכן אמר משה, כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגו', מה הרועה את הצאן, כשהוא רועה טוב מציל את הצאן מן הזאבים ומן האריות, כך המנהיג לישראל אם הוא טוב מצילן מן האומות עובדי עכו"ם, ומדין של מטה, ומדין של מעלה, ומדריכן לחיי העוה"ב, וכך משה רועה נאמן היה, וראה הקב"ה שכדאי הוא לרעות את ישראל באותו הדרך ממש שהיה רועה את הצאן, לכבשים כפי הראוי להם, ולנקבות כפי הראוי להן[נח] ולפיכך כתבו ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, ולא שלו, דא"ר יוסי וכי מי שנתן את צפורה בתו למשה לא נתן לו צאן ובקר, והלא יתרו עשיר היה, אלא משה לא היה רועה את צאנו, כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צאנו עמו היה רועה אותן בטוב, ולכן כתבו את צאן יתרו חותנו, ולא את שלו, כהן מדין, א"ר תנחום אע"פ שהיה עובד עכו"ם, בשביל שעשה עמו חסד היה רועה צאנו כדין וכשורה במרעה טוב שמן ודשן:

זוהר דף כא ע"א

וינהג את הצאן אחר המדבר. א"ר יוסי משה מיום שנולד לא זזה ממנו רוח הקודש, ראה ברוח הקודש שאותו מדבר הוא קדוש, ומוכן לקבל עול מלכות שמים עליו, מה עשה הנהיג את הצאן אחר המדבר, רבי יצחק אמר אחר המדבר דוקא, ולא במדבר, שלא רצה שיכנסו בתוכו, אלא הרחיקם אחר המדבר:

ויבוא אל הר האלהים חורבה, הוא לבדו בלי צאן, א"רי זה האבן המושך ברזל, כאשר מחט קרוב אצלו מדלג עליו, כך משה והר סיני כשנראו זה עם זה דלג עליו, הה"ד ויבוא אל הר האלהים חורבה, א"ר אבא מוכנים היו מששת ימי בראשית זה עם זה, ואותו היום נתרגש ההר למול משה, וכיון שראהו שנכנס לתוכו ודלג בו עמד ההר, מלמד ששמחים היו זה עם זה, א"ר ינאי יודע היה משה שאותו הר הוא הר האלהים, שכתוב ויבוא אל הר האלהים, דתנן מה ראה משה באותו הר, ראה עופות שהיו פורחים ופורשים כנפיהם, ולא היו נכנסים בו, ר' יצחק אמר ראה עופות פורחים וטסים משם ונופלים לרגליו של משה, מיד הרגיש בענין והעמיד את הצאן אחר המדבר, והוא נכנס לבדו:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו'. א"ר תנחום שעת המנחה היתה שמדת הדין שולטת בו.. (דף כא:) רבי יוסי אמר הכל נשתרש בשורש אחד, כתוב ויבא אל הר האלהים חורבה, וכתוב ובחרב הקצפתם את ה', וכתוב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, מתוך שהם עתידים להיות כסנה, כהאי דכתוב (ישעי' ל"ג) קוצים כסוחים באש יצתו, א"ר יהודה מכאן למדנו רחמנותו של מקום על הרשעים, שכתוב והנה הסנה בוער כאש, לעשות דין ברשעים, והסנה איננו אוכל, אין בהם כליה, בוער באש, זה רמז לאש של גיהנם, אבל הסנה איננו אוכל להיות בהם כליה, ד"א וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, מה טעם לשמה בלבת אש, ולשאר נביאים לא, א"ר יהודה אין שמה כשאר נביאים, דתנן מי שמתקרב לאש בו נשרף, ומשה התקרב לאש ולא נשרף, דכתיב ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, וכתיב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, רבי אבא אמר זה של משה יש להסתכל בו בחכמה עליונה, על מה כתוב כי מן המים משיתיהו, כי מי שנתמשך מן מים אינו מתירא מאש, דתניא א"ר יהודה מן המקום שנשתלשל משה לא נשתלשל בן אדם אחר, א"ר יוחנן בעשר מדרגות נאחז, שכתוב בכל ביתי נאמן הוא, ולא כתוב נאמן ביתי, אשרי חלקו של אדם שרבונו מעיד עליו כך.. (דף כב.) ועוד א"ר יוחנן א"ר יצחק משה היה מהרהר ואומר שמא ח"ו יכלו ישראל בעבודה קשה הזאת, זש"כ וירא בסבלותם, לפיכך וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וגו', וירא והנה הסנה בוער באש וגו', כלומר משועבדים הם בעבודה קשה, אבל והסנה איננו אוכל, זכאים הם ישראל שהקב"ה הבדיל אותם מכל העמים וקרא אותם בנים, כמו שכתוב בנים אתם לה' אלהיכם, ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

לשון קודש

בגלל כבודן של בתיה בת פרעה שגדלה למשה, ויוכבד אשת עמרם שילדה את משה, נזכר כאן ההיכלות אשר בגן עדן עבור נשים צדקניות.

זוהר שלח קסז ע"א

רבי שמעון שאל לראש הישיבה ואמר לו, דבר אחד אבקש לדעת, אם תוכל להודיע לי, נשים בעולם ההוא אם זוכות לעלות למעלה, או איך הן שם, א"ל שמע רבי, שמע רבי, בזה יש לנו סוד גדול, לפי שאין לגלות הנסתרות אשר שם, אבל אקח רשות ואומר לך.. לאחר שלקח רשות א"ל ראש הישיבה, על שאלה זו הראו לי מה שלא ידעתי מקודם לזה, שמע רבי, ששה היכלות הראו לי בכמה תענוגים ועדונים, במקום שהפרוכת פרוס בהגן, שהרי מהפרוכת ההוא והלאה אין הזכרים נכנסים כלל:

בהיכל אחד יש בתיה בת פרעה, וכמה רבבות ואלפי נשים זוכות להיות עמה, וכל אחת ואחת מהן מקומות של מאורות ועדונים בלי דוחק כלל יש לה, ג' פעמים בכל יום כרוז מכריזים, הרי הצורה של משה נביא הנאמן באה, ובתיה יוצאת למקום וילון אחד שיש לה, והיא רואה הצורה של שמה ומשתחות לפניו, ואומרת אשרי חלקי שגדלתי מאור הזה, וזה הוא התענוג שלה יותר מהכל, חוזרת אצל הנשים ועוסקות במצות התורה, כלן הן באותן הצורות שהיו בזה העולם, במלבושי אור כמלבושי אור של הזכרים, מלבד שאין מאירים כך, ומצוות התורה שלא זכו לקיים אותן בזה העולם, הן עוסקות בהן ובטעמיהן בעולם ההוא, וכל אותן הנשים היושבות עם בתיה בת פרעה נקראות נשים שאננות, שלא נצטערו בצער של גיהנם כלל:

בהיכל אחר יש סרח בת אשר, וכמה נשים רבבות ואלפים עמה, ג' פעמים ביום מכריזים לפניה, הרי הצורה של יוסף הצדיק בא,ה והיא משמחת ויוצאת אצל וילון אחד שיש לה, והיא רואה האור של צורת יוסף, ומשמחת ומשתחות לפניו ואומרת, אשרי זה היום שנתעוררתי לבשר בשורתך אל זקני, אחר כך חוזרת אצל שאר הנשים, ועוסקות בתשבחות של רבון העולמים ולהודות את שמו, וכמה מקומות ושמחות יש לכל אחת ואחת, ואח"כ חוזרות לעסוק במצוות התורה ובטעמיהן:

בהיכל אחר יש יוכבד אמו של משה נביא הנאמן, וכמה אלפים ורבבות עמה, בהיכל הזה אין מכריזים כלל, אלא ג' פעמים בכל יום ויום מהללת ומשבחת לרבון העולמים, היא וכל אותן הנשים אשר עמה, ושירת הים מזמרות בכל יום, והיא בלבדה אומרת מהפסוק ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה וגו', וכל הצדיקים אשר בגן עדן שומעים נעימת הקול שלה, וכמה מלאכים קדושים מהללים ומשבחים עמה להשם הקדוש:

בהיכל אחר יש דבורה כמו כן, וכל שאר נשים עמה, מהללות ומזמרות באותה השירה שהיא אמרה בזה העולם, שמע רבי, שמע רבי, מי זוכה לראות השמחה של הצדיקים והצדקניות שעושים לפני הקב"ה, לפני ולפנים של אותן היכלות יש ד' היכלות נסתרים של האמהות הקדושות, שאינם נמסרים להתגלות, ואין מי שיוכל לראותם, כל היום הנשים בלבדן כמו שאמרתי לך, וכן גם הזכרים, ובכל לילה נכללים כלם ביחד, לפי שזמן הזיוג הוא בחצות הלילה, בין בעולם הזה בין בעולם ההוא, זיוג שבעולם ההוא היינו התחברות נשמה בנשמה, אור עם אור, זיוג שבעולם הזה הוא גוף בגוף, והכל כראוי להיות, מין אחר מינו, הזיוג הולך אחר זווגו הדומה לו, גוף אחר גוף, והזיווג של עולם ההוא הוא אור אחר אור, ההיכלות של ארבע האמהות נקראים היכלות של בנות בוטחות, ולא זכיתי לראותם, אשרי חלקם של הצדיקים זכרים ונקבות ההולכים בדרך הישר בעוה"ז, וזוכים לכל התענוגים של עולם ההוא, שמע רבי, שמע רבי, אלמלא בן יוחאי אתה לא נמסר לגלות זאת, מהזיוג של עולם ההוא נעשה פירות יותר, מהפירות שנעשה בזה העולם מהזיוג שלהם, מהזיוג של עולם ההוא בתשוקתם יחד, כאשר מתחברות הנשמות זו עם זו, עושין פירות ויוצאים אורות מהן ונעשין נרות, והן נשמות לגרים שמתגיירים, וכל אותן הנשמות נכנסין להיכל אחד, וכאשר מתגייר גר אחד פורחת מהיכל ההוא נשמה, ונכנסת תחת כנפי השכינה ומנשקת לה, לפי שהוא פרי הצדיקים, ושולחת לה לתוך גר דהוא ושורה בו, ומזמן ההוא נקרא גר צדק, וזהו הסוד שכתוב (משלי י"א) פרי צדיק עץ חיים, מה עץ החיים מוציא נשמות, אף כך הצדיק פירות שלו הוא שעושה נשמות.. (דף קסח.) שמע רבי מה שאני אומר לך, בכל ר"ח ושבת ומועד ויום טוב עולות נשמות הזכרים להתראות לפני מלך הקדוש, זכרים ולא נקבות, כמש"כ יראה כל זכורך, וכאשר חוזרות הנשמות חוזרות בכמה דברים חדשים, והן מחזרות הדברים לפני ראש הישיבה.. (דף קעא: שם) שמע רבי, בכל זמן שרוחות הזכרים עולין למעלה, יוצאות הנשים בזמן ההוא ומתאספות לתוך היכל בתיה, ומשמחות שם בכמה דברים עתיקים, ומשם יוצאות ונכנסות כלן והיא עמהן לתוך היכל סרח, ומשמחות בכמה דברים חדשים גם ישנים, ומשם יוצאות והיא עמהן ונכנסות לתוך היכל יוכבד, וכן בכל אותן היכלות-: