פרשת מקץ

זוהר דף  קצג ע"ב

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עומד על היאור. א"ר שמעון זהו המקום שאין בו זכירה[א] והיינו קץ של שמאל. מה הטעם. לפי שכתוב כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך. וכי כך היה ראוי לו ליוסף הצדיק לומר כי אם זכרתני אתך. אלא כיון שנסתכל יוסף בחלומו. אמר ודאי חלום של זכירה הוי. והוא טעה בזה. שהרי בו בהקב"ה היה הכל[ב] וע"כ המקום שהיה בו שכחה עמד לפניו. מה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. כיון שאמר ולא זכר שר המשקים מהו וישכחהו. אלא וישכחהו המקום שיש בו שכחה. וזהו הקץ של צד החשך. שנתים ימים. מהו שנתים. ששבה המדרגה למדרגה שיש בה זכירה[ג] ופרעה חלם והנה עומד על היאור. זה החלום של יוסף היה. לפי שכל נהר היינו יוסף הצדיק. וזהו הסוד שאמרו מי שרואה נהר בחלום רואה שלום. שכתוב (ישעי' ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום. (דף קצד.) רבי חזקיה אמר ויהי מקץ שנתים ימים. מצד קץ ההוא של חשך ראה פרעה בחלומו. ומשם ידע ונתגלה לו חלום ההוא:

והנה מן היאור עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו. א"ר אלעזר והנה מן היאור. שהרי מן נהר הזה מתברכות כל אותן המדרגות שלמטה. לפי שהנהר ההוא שנמשך ויוצא הוא משקה  וזן לכל[ד] ויוסף הוא הנהר להתברך כל ארץ מצרים בעבורו. ובוא וראה נהר ההוא שבע מדרגות שותות ומתברכות ממנו. ואלו הן יפות מראה ובריאות בשר. ותרעינה באחו. בהתחברות באחוה. שאין נמצא בהן התפרדות. ולכן לשבח קיימות. שהרי כל אותן שבע המדרגות שאמרנו סוד הוא. כמש"כ ואת שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך. וע"כ נקראות שבע פרות יפות מראה. ולעומת זה כתוב שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך. ר' יצחק אמר שבע פרות הטובות. אלו המדרגות שהן עליונות על אחרות. ושבע הפרות הרעות. אלו מדרגות אחרות שלמטה. אלה מצד הקדושה. ואלה מצד הטומאה. שבע השבלים. ר' יהודה אמר אלה הראשונות הן טובות. לפי שהן מצד הימין. שכתוב בו כי טוב. ואלה הרעות הן למטה מהן. שבע השבלים. הן מצד של טהרה. והאחרות הן מצד הטומאה. וכל המדרגות קיימות אלה על אלה. ואלה לעומת אלה. ולכן ראה פרעה בחלומו. א"ר ייסא וכי לאותו פרעה הרשע הראו לו כל זאת. א"ל רבי יהודה כדמיון שלהן ראה. שיש הרבה מדרגות על מדרגות. אלה לעומת אלה. ואלה על אלה. והוא ראה באותן המדרגות שלמטה[ה] והרי למדנו שכמו שהוא האדם כך מראים לו בחלומו. וכך הוא רואה. ונשמתו כך תעלה לקבל ידיעות. כל אחד ואחד כפי מדרגתו הראויה לו. ולפיכך פרעה רעה כפי הראוי לו ולא יותר:

ויהי בבקר ותפעם רוחו וגו'. מהו ותפעם. א"ר יוסי הרי ביארו בפרעה כתוב ותפעם. ובנבוכדנצר כתוב ותתפעם. וביארו שזה שכתוב בפרעה ותפעם. לפי שהיה יודע החלום. והפתרון לא היה ידוע. אבל נבוכדנצר ראה החלום וראה הפתרון ונשכח הכל ממנו. אבל בוא וראה ותפעם רוחו כמש"כ לפעמו. שהיה בא הרוח והלך ובא והלך. ולא היה נתישב עמו עדיין כראוי. וע"כ כתוב (שופטים י"ג) ותחל רוח ה' לפעמו. שאז היתה התחלה. אף כאן הרוח נתעורר בו והלך ונתעורר. ולא היה נתיישב עמו להבין. ובנבוכדנצר ותתפעם רוחו. בהתעוררות היה נתעורר על אחד שתים[ו] חוזרות והולכות וחוזרות. וזהו כמש"כ (במדבר כ"ד) כפעם בפעם. פעם בזה ופעם בזה. ולא נתישבה דעתו ורוחו. וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים. אלו המכשפים. ואת כל חכמיה. אלו חוזי כוכבים. וכלם היו מסתכלים להבין ולא יכלו להשיג הפתרון. א"ר יצחק אע"פ שאמרו שאין מראים  לו לאדם אלא לפי המדרגה שלו. לא כן למלכים. שמראים להם ענינים עליונים. ומשונים הם מאנשים אחרים. כמו שהמלך מדרגתו גבוה על כל שאר אחרים. כן גם מראים  לו במדרגה גבוה על כל שאר אחרים. כמש"כ את אשר האלהים עושה הראה את פרעה. אבל לשאר אנשים אין מגלה להם הקב"ה מה שהוא עושה. מלבד לנביאים או לחסידים או לחכמי הדור. בוא וראה כתיב אותי השיב על כני ואותו תלה. מכאן שהחלום הולך אחר הפתרון. השיב על כני. מי[ז] אלא זה יוסף. ואותו תלה בפתרון ההוא שפתר לו. שכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה. (דף קפג.) רבי חייא אמר כל חלומות שבעולם הולכים אחר פתרון הפה. וביארו ממה שכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה. מה הטעם. לפי שיש בו בהחלום שקר ואמת. והדבור שולט על הכל. ולפיכך נצרך להחלום פתרון טוב. רבי  יהודה אמר לפי שכל חלום ממדרגה שלמטה הוא. והדבור שולט עליו. ולפיכך כל חלום הולך אחר הפתרון:

 

זוהר דף קצד ע"ב

וישלח פרע הויקר את יוסף ויריצהו מן הבור וגו'. א"ר  אבא יוסף היה נעצב בעצבות הרוח ובעצבות הלב. כי היה אסור שם. כיון ששלח פרעה בשבילו מה כתוב. ויריצהו[ח] נתפייסו לו והשיבו לו דברים של שמחה. דברים המשמחים את הלב. לפי שהיה נעצב מן הבור. בוא וראה בתחלה נפל בבור. ובבור נתעלה אחר כך. רבי שמעון אמר טרם שאירע ליוסף נסיון ההוא לא נקרא צדיק. כיון שנשמור מלפגום ברית היסוד ההוא נקרא צדיק. ומדרגה ההיא של הברית הקדוש נתעטרה עמו[ט] ומי שהיה בבור בתחלה נתעלה עמו. וכתוב ויריצהו מן הבור. נתעלה מן זה ונתעטר בבאר מים חיים[י] וישלח פרעה ויקרא את יוסף. לקרוא ליוסף צריך לומר. אלא ויקרא את יוסף. זה הקב"ה שכתוב. (תהלים ק"ה) עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו. עד עת בא דברו. זש"כ ויקרא את יוסף. כתוב כאן ויקרא את יוסף. וכתוב שם ויקרא אל משה.. (דף קצה.) וירצהו. חסר וא"ו. ומי הוא. זה הקב"ה. לפי שאין מי שיסגר ויפתח מלבד הקב"ה. שכתוב (איוב י"ב) יסגור על איש ולא יפתח.. ולפיכך כתיב ויריצהו מן הבור וגו'. מהו ויריצהו. כמ"ש (איוב ל"ג) יעתר אל אלוה וירצהו. כדמיון זה וירציהו מן הבור ואח"כ ויבא אל פרעה. ד"א ויריצהו. שהמשיך עליו חוט של חסד לתת לו חן לפני פרעה:

 

זוהר דף קצה ע"ב

אלהים יענה את שלום פרעה. א"ר חייא בוא וראה לעולם אל יפתח אדם פיו לרע. שהוא אינו יודע מי שנוטל דבור ההוא. וכאשר לא ידע האיש להזהר נכשל בזה. והצדיקים כאשר פותחים פיהם הכל הוא בשלום. בוא וראה יוסף כשהתחיל לדבר לפרעה מה כתוב. אלהים יענה את שלום פרעה. א"ר יהודה הרי אמרו שהקב"ה חס על שלום של מלכות. כמש"כ ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים:

 

זוהר דף קצ"ו ע"א

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. א"ר חייא פרעה רצה לנסות לו ליוסף והחליף לו החלום. ויוסף לפי שהיה יודע המדרגות נסתכל בכל דבר ודבר ואמר כך ראית. כל דבר ודבר כראוי. זש"כ ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. אחרי היית באותה השעה שחלמתי החלום שם היית נמצא. ולפיכך אמר את כל זאת. ידעת החלום איך היה וידעת פתרונו. א"ר  יצחק אם כן יוסף אמר הכל. החלום והפתרון כדניאל שאמר החלום ופתרונו. א"ל אין זה כזה. יוסף נסתכל מתוך דברי פרעה שהיה אומר במדרגות ידיעות. וראה לו שהוא טועה. אמר לו לא כן אלא כך הוא. לפי שהמדרגות כסדרן באות. אבל דניאל לא הסתכל מתוך דברי נבוכדנצר כלום. והכל אמר לו החלום ופתרונו:

אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. א"ר חייא הקב"ה מן מדתו של יוסף היה נותן לו. הפה שלא נשק לעבירה כתוב ועל פיך ישק כל עמי. היד שלא קרבה לעבירה כתוב ויתן אותה על יד יוסף. הצואר שלא קרב לעבירה כתוב וישם רביד הזהב על צוארו. הגוף שלא קרב לעבירה כתוב וילבש אותו בגדי שש. הרגל שלא רכב לעבירה כתוב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. המחשבה שלא חשב נקרא נבון וחכם. לב שלא הרהר ויקראו לפניו אברך[יא] והכל משלו לקח:

ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים. א"ר חזקיה מפני מה ויעבור בכל ארץ מצרים. בשביל למשול. שהכריזו לפניו כך. ובשביל לאסוף התבואה בכל מקום ומקום. רבי אלעזר אמר אסף יוסף תבואה בכל מקום כדי שלא תרקב[יב] א"ר שמעון כל מה שעשה הקב"ה הכל הוא לסבב סבות. לפי שבקש לקיים השבועה. בוא וראה כאשר ברא הקב"ה את העולם הביא כל מה שנצרך להעולם בתחלה. ואח"כ הביא את האדם לעולם ומצא מזונות. כדמיון זה הקב"ה אמר לאברהם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו'. ואחרי כן יצאו ברכוש גודל. כאשר בא יוסף לארץ מצרים לא מצא בה רכוש גדול. היה מסבב סבות והביא רעב על העולם. וכל העולם היו מביאים כסף וזהב למצרים. ונתמלאה כל ארץ מצרים בכסף וזהב. לאחר שהוכן כל הרכוש הגדול הביא את יעקב למצרים. שכך דרכו של הקב"ה. בתחלה מכין הרפואה ואח"כ מכה. כך בתחלה הכין רכוש גדול. ואח"כ הבאים להגדלות. וע"כ היה מסבב סבות והביא רעב על כל העולם. כדי שיהיו מביאים כל העולם כסף וזהב למצרים. בוא וראה לפי שיוסף הוא צדיק. הוא היה הגורם שעושר של כסף וזהב יטלו ישראל. ככתוב ויוצאים בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. ומן ידו של צדיק בא זאת לישראל. והכל לזכותם לעולם הבא.. (דף קצו:) בוא וראה יוסף זכה בעולם הזה וזכה בעולם הבא. לפי שבקש להתחבר באשה יראת ה'. כמש"כ וחטאתי לאלהים. ובעבור זה זכה למשפט בזה העולם וזיכה להם לישראל. מה כתוב וילקט יוסף את כל הכסף. וכך ראוי להיות. שהרי נהר ההוא הנמשך ויוצא הוא מלקט הכל. וכל עושר בו קיים. וזהו הסוד שכתוב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים[יג] והכל הוא כראוי. ודאי שיוסף צריך לשלוט על המלכות. ובוא וראה כתוב וירכב אותו במרכבת המשנה. מהו מרכבת המשנה. הקב"ה עשה לו לצדיק שליט. לפי שהרי ממנו ניזון העולם. ונצרך להיות ניזון. והקב"ה יש לו מרכבה עליונה. ויש לו מרכבה תחתונה. מרכבה התחתונה היא מרכבת המשנה. ויוסף צדיק נקרא. ולו ראוי לרכב על מרכבת המשנה אשר להקב"ה. והכל הוא בסוד עליון ולהיות כדמיון שלמעלה. בוא וראה מה כתוב:

ויקראו לפניו אברך. מהו אברך. התקשרות. שנתקשר השמש בהלבנה[יד] והכל כורעים לנגד מקום הזה. ונתון אותו על כל העולם. וכלם מודים אליו. ובעבור זה הכל בסוד עליון הוא. בוא וראה הקב"ה עשה מלכות הארץ כעין מלכות שמים. והכל זה כדמיון זה. וכל מה שנעשה בארץ עומד לפני הקב"ה בתחלה. בוא וראה מלכות הקדושה לא קבלה מלכוה שלמה עד שנתחברה עם האבות. לפי שהקב"ה עשה אותה למלכות עליונה שתאיר מן סוד האבות[טו] וכאשר יוסף הצדיק ירד למצרים בראשונה. משך הוא לה להשכינה אח"כ עמו. שהרי השכינה אינה הולכת אלא אחר הצדיק. ולפיכך נמשך יוסף למצרים בראשונה. ולקח כל העושר של העולם כראוי. ואחר כך ירדה השכינה למצרים וכל השבטים עמה. ולפיכך יוסף שהיה נוטר הברית זכה להתעטר במקומו. וזכה למלכות שלמעלה ולמלכות שלמטה[טז] וע"כ כל מי שנוטר ברית הקדוש כאילו מקיים התורה הקדושה כולה. שהרי הברית שקול ככל התורה:

 

זוהר דף רד ע"א

וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב. א"ר יצחק כתוב (קהלת י"ב) וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה. בוא וראה שהקב"ה ברא ימים שונים ידועים. אלה לימין ואלה לשמאל. אלו של ימין נקראים ימים הטובים. ואלה של שמאל נקראים ימים הרעים. וע"כ אמר שלמה עד אשר לא יבאו ימי הרעה. שאלה סובבים לו לאדם בעבור חטאיו שהוא עושה. כיון שנבראו ימים הטובים וימים הרעים אז חזרו ונתישבו שיתכלל בהם האדם[יז] ולפיכך אמר דוד (תהלים מ"ט) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. ימי רע בודאי. וזהו הסוד שאלה נקראים ימי רעב. שנים של רעב. ואלה נקראים ימי שבע. שנים של שובע. וסוד הדבר שאין לפתוח המעין של הברית הקדוש בימי הרעב בשני הרעב. ולפיכך יוסף שהוא סוד הברית היה סותם מעינו בשני הרעב. ולא נתן לו מקום להתגדל בעולם. וכך צריך לעשות כל האדם. שכאשר שולט שנת הרעב יסתום המעין של הברית הקדוש שלו. כדי שלא יתן לו מקום להתגדל בעולם. רבי שמעון אמר סוד זה הוא סוד עליון בענין שנת הרעב. שכאשר הוא תשלט נצרך לסתום המעין. לפי שאם לא יסתום אותו יגרום להמשיך רוח לילד הזה מצד הרע. ויתן מקום לאותו צד הרע להרבות בעולם צד הטומאה בצד הקדושה. וזהו הסוד שכתוב (משלי ל') תחת שלש רגזה ארץ וגו'. ולפיכך יוסף הצדיק שהוא סוד הברית היה מסלק וסותם מעינו בשנת הרעב. שלא יתערב עמה כלל ולא יתן לה מקום. ומי שפותח מעינו בזמן ההוא. עליו כתוב (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וגו'. שהרי אלה נקראים בנים זרים בודאי. בה' בגדו ודאי. ולפיכך אשרי חלקם של ישראל קדושים. שאין מחליפים מקום הקדושה במקום הטומאה. וע"כ כתוב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. שהרי מזמן ההוא ששלטה שנת הרעב סתם מעינו וסלק מקורו. שלא יוליד בנים לצד הטומאה. ושלא יחליף מקום הקדושה במקום הטומאה. ונצרך לו להאדם לצפות לאדון הקדוש כאשר יבוא וישלוט. ככתוב (ישעי' ח') וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו:

 

זוהר אמור צב ע"ב

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. א"ר שמעון הכתוב הזה סוד של חכמה יש בו. ויש לנו לעיין בו. שאין סופו תחלתו ואין תחלתו סופו. אלא בוא וראה בשעה שהקב"ה רוצה לדון העולם ברעב. אינו מוסר דבר זה ליד המכריז. שהרי כל דינים אחרים שבעולם המכריז מכריז עליו טרם שיבאו לעולם. ודין הזה לא נמסר להמכריז. אלא הקב"ה מכריז עליו וקורא. זש"כ (מלכים ב' ח') כי קרא ה' לרעב. ומאותה השעה נפקדים על העולם ממונים אחרים בפקידת הרעב. ואסור לו לאדם שיש לו שובע להראות עצמו שבע. שהרי מראה פגם למעלה ומכחיש דבר המלך. וכביכול כאלו מעביר לממוני המלך ממקומם. וע"כ אמר יעקב לבניו למה תתראו. למה תעשו פגם למעלה ולמטה. להכחיש דבר המלך וכל אותן הממונים בכרוז שלו. אבל הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה. ושם תתראו עמכם בשובע. ולא תכחשו פמליא של מעלה כאן. ובוא וראה יעקב הרבה תבואה היתה לו. ולא רצה לשבור אלא בתוך הבאים. כדי שלא יהי' נמצא פגם במעשיו. (דף קצז:) א"ר חזקיה ודאי שיש כאן סוד. שהרי בכל זמן שיש צער בעולם. לא נצרך לאדם להראות עצמו ברחוב. כדי שלא יתפס בחטאיו. וע"ז אמר למה תתראו. ד"א וירא יעקב כי יש שבר במצרים. תבואה ממש. שהרי הקב"ה לכך שלח רעב בעולם בשביל להוריד ליעקב ובניו שמה. ולזאת ראה שבני הארץ היו מביאים משם תבואה. ועוד וירא יעקב כי יש שבר במצרים. בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו להחלק. ועשו יצא מחלקו שבארץ ומהכל. ויעקב נתרצה לסבול הגלות ויקח הכל. וע"ז ראה שבר ההוא שיש לו במצרים הוא ובניו לסבול הגלות. ועל כן ויאמר יעקב לבניו למה תתראו מפני הדין שלמעלה שלא ימצא עליכם המקטרג. ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה. הרי ביארו רד"ו חשבון זה היו ישראל במצרים:

 

זוהר דף קצח ע"א

ויוסף הוא השליט על הארץ וגו'. א"ר ייסא בוא וראה כאשר הקב"ה בוחר באדם. מנשא אותו על כל בני העולם ועושה אותו ראש לכל. וכל משנאיו נכנעים תחתיו. דוד המלך שנאו אותו אחיו והרחיקוהו מהם. הקב"ה נשאו על כל בני העולם. בא חותנו ברח מלפניו. והקב"ה נשאו על כל בני מלכותו. וכלם היו כורעים ומשתחוים לפניו. וכן יוסף הרחיקוהו אחיו. ואחר כך כלם כרעו והשתחוו לפניו. זש"כ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה.. בוא וראה כתוב ויוסף הוא השליט על הארץ. זה השמש השולט בהלבנה ומאיר לה וזן אותה[יח] הוא המשביר לכל עם הארץ. שהרי הנהר ההוא שנמשך ויוצא ממנו ניזונים כלם[יט] ומשם פורחים נשמות לכל. בעבור זה כלם משתחוים לפני המקום ההוא. שהרי אין לך דבר בעולם שאינו תולה במזל. ונתבאר:

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. א"ר אלעזר בוא וראה ויכר יוסף את אחיו. בשעה שנפלו בידו הוא נתרחם עליהם. לפי שהיה תמים. והם לא הכרוהו. כי הם שמעון ולוי באו מצד דין הקשה. ועל כן לא נתרחמו עליו. שהרי כל אותן בעלי דין הקשה אין מרחמים על האנשים בשעה שנופלים בידם:

 

זוהר דף קצט ע"א

ויזכר יוסף את החלומות אשר חם להם וגו'. א"ר חייא כתוב (משלי כ"ד) בנפל אויבך אל תשמח וגו'. ויוסף שהיה יודע התורה. כשאחיו נפלו בידו. למה גלגל עליהם כל גלגול זה. והרי הוא ידע התורה שלמדו אביו. אלא ח"ו שיוסף גלגל עליהם עלילות לנקום מהם. אלא כל זה לא עשה כי אם כדי להביא את אחיו בנימין אצלו. שהיה משתוקק אליו. והוא לא הניח לאחיו לנפל. שהרי כתוב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו'. וכל זה בשביל שלא יפלו.. (דף קצט:) פתח יהודי אחד בסוד החלום ואמר. ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו'. שהרי החלום שהוא טוב צריך האדם לזכור אותו שלא ישכח. ואז יוכל להתקיים. שהרי כמו שנשכח מן האדם כך נשכח עליו למעלה. בוא וראה החלום שאינו נפתר כאגרת שאינה נקראת. ובוא וראה לפי שלא נזכר הוא כאלו לא ידעו. וע"כ מי שנשכח ממנו החלום ואינו יודעו אין עומד עליו החלום להתקים. ובעבור זה יוסף זכר חלומו כדי שיתקים. לפי שלא נשכח החלום ממנו לעולם. והיה מצפה לו תמיד:

 

זוהר דף ר ע"ב

ויאסף אותם אל משמר שלשת ימים. א"ר אלעזר לאו שלשת ימים למה. אלא אלו שלשת ימים כנגד שלשת ימים של שכם. שכתוב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. בוא וראה מה כתוב בו. ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו. להראות שהו אלא עשה כמו שהם עשו בשכם. שגרמו לאנשי שכם לקבל עליהם זה הזא"ת שהוא סוד הברית. ולאחר שעשו הברית הזה הרגו אותם ולא נשאר מהם אחד. ואצלו מה כתוב. זאת עשו וחיו. מפני מה. לפי שאת אלהים אני ירא. נוטר הברית. וכל גלגול הזה לא היה אלא בשביל בנימין:

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשים אנחנו על אחינו וגו'. ויאמרו איש אל אחיו. זה שמעון ולוי. כמו שהיה בתחלה שכתוב ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. מה שם שמעון ולוי אף כאן שמעון ולוי. בוא וראה מי איש ומי אחיו. אלא איש זה שמעון. כתוב כאן איש. וכתוב שם והנה איש מבני ישראל בא. מה שם משמעון. אף כאן שמעון. ולפי שחזר בתשובה בכה והתנחם על זה. ואמר ללוי אבל אשמים אנחנו. ועל כן נרשם מזל שלו שור. כדמיון המזל של יוסף שכתוב בו בכור שורו הדר לו. ומזלו של שמעון שור הוא. וע"כ ויקח מאתם את שמעון. כדי שלא יקטרג ביחד עם לוי. לפי ששמעון ולוי כשמתחברים שניהם יכולים לקטרג:

 

זוהר אחרי מות סב ע"ב

ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם. א"ר שמעון וכי מה ראה יוסף לקחת לשמעון עמו יותר מאחיו. אלא אמר יוסף בכל מקום שמעון הוא הפתיחה של הדין. ובזמן ההיא שהלכתי מאבי אל אחי. פתח שמעון תחלה בדין. זש"כ ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא וגו'. אף כך בשכם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי. וכלם בדין היו אח"כ. טוב לקחת לזה ולא יעורר קטטה בכל השבטים. ולמדנו מה ראה שמעון להזדוג בלוי יותר מכלם. והרי ראובן היה אחיו הסמוך לו. אלא שמעון ראה וידע שלוי מצד הדין הוא בא. ושמעון היה בצד הדין הקשה יותר נקשר. אמר נתערב אחד באחד ואנחנו נחריב העולם. מה עשה הקב"ה לקח לו לחלקו ללוי. אמר מכאן ולהלאה ישב שמעון בכבלים לעצמו בלבדו. (דף ר:) ר' אלעזר אמר ויאסר אותו לעיניהם. הרי ביארו לעיניהם אסור. ולאחר שיצאו היה מאכיל ומשקה אותו. ואפשר תאמר שכך היה רצון יוסף בעבור שכתוב (משלי כ"ה) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. אם כן יוסף שהוא צדיק איך עשה כך. הרי כתוב כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך. אלא ח"ו שיוסף לכך היה מתכוון. אלא כאיש לאחיו כן גם הוא היה עושה. התנהג עמו באחוה  ולא באופן אחר. ולא עמו בלבדו אלא עם כל אחיו. כמו שכתוב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו'. בשביל להתנהג עמהם באחוה. (דף רא.) פתח רבי שמעון ואמר כתוב (משלי כ') אל תאמר אשלמה רע קוה לה' ויושע לך. בוא וראה כל זה הענין של יוסף עם אחיו וכל שאר ענינים האלה למה נצרך. אלא תורת אמת כל דרכיה דרכים קדושים. ואין לך דבר בתורה שאין בו סודות עליונים וקדושים. ודרכים לאנשים להתחזק בהם.. אל תאמר אשלמה רע. אפילו לזה ששילם לך רע. אין לך לשלם לו רע תחת רע ששילם לך. אלא קוה לה' ויושע לך. וזה הכתוב ביארו ביוסף הצדיק. שלא רצה לשלם רע לאחיו בשעה שנפלו בידו. קוה לה' ויושע לך. לפי שהוא היה ירא אלהים. שכתוב זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. הוא היה תמיד מצפה להקדוש ברוך הוא:

 

זוהר דף רא ע"ב

וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף. א"ר יוסי וי להם לאנשים שאין יודעים ואין מבינים בדרכי התורה. וי להם בשעה שהקב"ה יבוא לתבוע מהם דין על מעשיהם. ויקים לגוף ונפש לתת חשבון מכל מעשיהם טרם שתפרד הנפש מן הגוף. ויום ההוא יום הדין הוא. יום שהספרים פתוחים ובעלי הדין עומדים. לפי שבזמן ההוא עומד הנחש במעמדו לנשכו[כ] וכל אבריו רועשים בקרוב. והנשמה נפרדת מן הגוף. והולכת ומשוטטת ואין יודעת לאיזה דרך תלך ולאיזה מקום מעלין אותה. וי ליום ההוא. יום של רוגז ונאצה הוא. לפיכך נצרך לו לאדם להרגיז יצרו הרע בכל יום. להזכירו יום ההוא שיעמד בדין המלך. שיכניסו לגופו תחת הארץ להרקב. והנשמה תפרד ממנו. ולמדנו לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע וישתדל אחריו להרחיקו. אם הולך ממנו הרי טוב. ואם לא ישתדל בתורה. שאין לך דבר לשבר יצר הרע אלא התורה. אם הלך ממנו מוטב. ואם לא יזכירו יום המיתה כדי לשבור. כאן יש להבין. שהרי זה הוא יצר הרע וזה הוא מלאך המות. וכי מלאך המות נשבר מפני יום המיתה. והרי הוא הממית את האנשים. ומשמע שזאת היא חדוה שלו. ובשביל זה הוא מפתה לאנשים תמיד כדי להמשיכם למיתה. אלא ודאי מה שאמרו שיזכיר לו האדם יום המיתה. ודאי כך הוא. בשביל שע"י זה נשבר לב האדם. שהרי היצה"ר אינו שורה אלא במקום שנמצאת שמחה של יין וגסות הרוח. וכאשר מוצא רוח נשבר אז הוא נפרד ממנו ואינו שורה עמו. ולפיכך צריך להזכירו יום המיתה. ויהיה גופו נשבר והוא הולך לו. בוא וראה יצר הטוב צריך לשמחה של תורה. ויצה"ר לשמחה של יין וניאוף וגסות הרוח. ולפיכך צריך האדם לפחד תמיד מן יום הנורא ההוא. שהוא יום הדין יום החשבון. שאין לו לאדם מה להגן עליו אלא מעשיו הטובים שהוא עושה בזה העולם. בשביל שיגינו עליו בשעה ההיא. בוא וראה וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף. מה כאן שכלם היו גבורים כלם תקיפים. ונער אחד שהביאם לבית יוסף היו מפחדים. כאשר יבוא הקב"ה לתבוע מן האדם דין וחשבון על אחת כמה וכמה. לפיכך נצרך לו לאדם להזהר בזה העולם. להתחזק בו בהקב"ה וישים בו בטחונו. שאע"פ שהיה חוטא אם יחזור בתשובה שלמה הרי תקיף הוא בכח התשובה. ויתחזק בכח הקב"ה כאילו לא חטא. שהרי השבטים לפי שחטאו על גניבת יוסף היו מפחדים. שאלמלא לא חטאו לא היו מפחדים כלל. לפי שחטאי האדם משברים את לבו ואין לו כח כלל. מפני מה. שהרי יצר הטוב שלו נשבר עמו. ואין לו כח להתגבר על יצר הרע שלו. ועל זה כתוב (דברים כ') מי האיש הירא ורך הלבב. היינו שמתירא מן החטאים שבידו. שהם שבירת הלב של האדם. ובוא וראה לכמה דורות נפרע הקב"ה מאותן החטאים של השבטים. שהרי לא נאבד מלפני הקב"ה כלום. ונפרע מדור לדור[כא] והדין עומד לפניו תמיד עד שנפרע. ושורה הדין במקום שנצרך.. וזה העון של השבטים היה קיים לזמן אחר. לפי שהדין שלמעלה לא יכול לשלוט עליהם. עד שמצא זמן להפרע ונפרע מהם. ולפיכך כל מי שיש עבירות בידו הוא מפחד תמיד. כמש"כ ופחדת לילה ויומם וגו'. ועל כן וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף:

 

זוהר דף רב ע"ב

וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו'. א"ר חייא מהו בן אמו. שצורת אמו היתה בו והיתה דומה צורתו לצורת רחל. לפיכך כתוב בן אמו. רבי יוסי אמר הרי כתיב תחלה וירא יוסף אתם את בנימין. ועתה כתוב וישא עיניו וירא את בנימין אחיו. איזו ראיה חדשה כאן. אלא שראה ברוח הקודש לבנימין שחלקו הוא עמהם בארץ. ובחלקו של בנימין ושל יהודה תשכן השכינה. כי ראה להם ליהודה ובנימין שבחלק שלהם יבנה המקדש. וזהו וירא יוסף אתם את בנימין. שראה אותו עמהם. ויוסף שהוא אחיהם לא ראה עמהם בחלק ההוא. אף כאן וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו. מה כתוב אחריו. וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות[כב] ויבא החדרה ויבך שמה.. (דף רג.) א"ר חזקיה כאשר נחרב המקדש באה השכינה ונכנסה בכל אותן המקומות שהיה מעונה בהם בתחלה. והיתה בוכה על בית מדורה ועל ישראל שהלכו בגלות. ועל כל אותן הצדיקים והחסידים שהיו שם ונאבדו. מניין. שכתוב (ירמי' ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.. והרי ביארו שהקב"ה אמר לה כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו'.. ועתיד הקב"ה להקים לה לכנסת ישראל מעפר ולשמח העולם בכל. כמש"כ (ישעי' ל"ו) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו'. וכתוב (ירמי' ל"א) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם:

הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם. רבי אלעזר אמר כאן יש לעיין. אם הם הלכו ונשלחו. מפני מה נכתב בתורה המה וחמוריהם. אלא לפי שכתוב ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו. לפיכך כתוב והאנשים שלחו המה וחמוריהם. שלא נשארו המה וחמוריהם כמו שאמרו. פתח ואמר וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו וגו'. בקר ההוא של אברהם היה מאיר שיעמד להם זכותו[כג] אז זכותו של אברהם עמדה להם. והלכו בשלום וניצלו מן הדין. לפי שבאותה השעה עמד עליהם הדין להפרע מהם. רק שזכות בקר ההוא של אברהם הגינה עליהם. ונשתלחו מן הדין שלא שלט עליהם בזמן ההוא.. א"ר שמעון בוא וראה בשעה שבא הלילה ופרש כנפיו על העולם. הרבה שרים של הארת הדין מוכנים לצאת ולשלט בעולם. והרבה ממוני הדין נתעוררים בכמה צדדים למיניהם ושולטים על העולם. כיון שמאיר הבקר כלם נסתלקים ואין שולטים. וכל אחד ואחד חוזר ונכנס למקומו. כמ"ש הבקר אור. זה הבקר של אברהם[כד] והאנשים שלחו. אלה ממוני הדין ששלטו בלילה. המה וחמוריהם. היינו שרי המשפט הבאים מצד הטומאה ואינם קדושים. ואין שולטים ואין נראין מעת הארת הבקר. והם מצד אותן החמורים שרי משפט שאמרנו. שהרי אין לך מדרגות עליונות שאין בהן ימין ושמאל רחמים ודין מדרגות על מדרגות. קדושות מצד הקדושה. וטמאות מצד הטומאה. ולכן מדרגות על מדרגות אלה על אלה. ובכל מקום שהבקר של אברהם נתעורר בעולם כלן נתבטלין ואין שולטות. לפי שאין להם קיום בצד הימין אלא בצד השמאל. והקב"ה עשה יום ולילה להנהיג לכל אחד ואחד לצדו כראוי לו. אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא. ר' חייא פתח ואמר (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. בוא וראה עתיד הקב"ה להאיר לישראל שמש ההוא שגנזה ביום שנברא העולם מפני רשעי העולם. כמ"ש (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם.. ובשמש ההוא  יתרפאו כולם. לפי שבזמן שיקימו מתי ישראל מהעפר. כמה חגרים וכמה סומים יהיו בהם. ואז יאיר להם הקב"ה שמש ההוא לרפאותם בה. שכתוב ומרפא בכנפיה. ואז יאיר שמש ההוא מוסף העולם עד סופו. לישראל תהיה רפואה. והעמים עובדי עכו"ם  ישרפו בה. אבל לישראל מה כתוב אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: