HOME - ראשי

לימוד היומי | תרומות | ספרים | תמונות | עלונים | שיעורים | וידאו | רשב"י ומירון | מודעות | חלוקת הזוהר | ENGLISH

 

זוהר תורה - ראשי

 

לך לך

 

  

פרשת לך לך

זוהר בראשית וארא לב עמוד ע'

ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. אמר ר' שמעון סוד של חכמה יש כאן. לך לך. לתקון עצמיותך[א] מארצך. מן צד הישוב ההוא שאתה שוקל בשכלך שנולדת בו[ב] וממולדתך. מן אותה התולדה שלך. ומבית אביך. שאתה מסתכל בשורש שלהם. אל הארץ אשר אראך. שם יתגלה לך מה שאתה מבקש. הכח ההוא הממונה עליה שהוא עמוק ונעלם[ג] ואעשך לגוי גדול נגד בחינת ימין. ואברכך נגד בחינת שמאל. ואגדלה שמך. נגד בחינת הממוצע והיה ברכה. נגד בחינת ארץ ישראל. והכל סוד המרכבה הקדושה[ד] מיד וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. ר' אלעזר אמר לך לך לטובתך לתקן עצמיותך. לתקן המדרגה שלך. לך לך. אין אתה כדאי לעמד כאן בין הרשעים האלה. וסוד הענין לך לך. שהרי הקב"ה נתן לו לאברהם רוח  חכמה. והיה יודע ומצרף הצדדים של ישובי העולם[ה] והסתכל בהם ושקל במשקל. וידע הכחות הממונים על צדדי היושב. כאשר הגיע לתוך נקודה האמצעית של הישוב[ו] שקל במשקל ולא היה עולה בידו. הסתכל לדעת הכח שהוא ממונה עליה. ולא היה יכול להשיג במחשבתו. שקל כמה פעמים וראה שהרי משם נשתל כל העולם[ז] הסתכל וצרף ושקל לדעת. וראה שזה הכח העליון שעליה אין לו שיעור. עמוק ונעלם. ואין הוא כדמיון צדדי המדרגות של הישוב[ח] הסתכל ושקל וידע. שהרי כמו שמאותה הנקודה שהיא אמצעות היושב. ממנה נשתל כל העולם לכל צדדיו. כמו כן ידע שזה הכח השורה עליה. משם יצאו כל שאר כחות הממונים על כל צדדי העולם. וכלם בו נאחזים[ט] ואז ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. עוד הסתכל ושקל וצרף לעמד על ברור הענין של מקום ההוא ולא היה ידוע. ולא הי' יכול לעמד עליו להשיגו. כיון שראה תוקף ועז של מקום הזה שאינו יכול לעמד עליו להשיגו. מיד ויבאו עד חרן וישבו שם. מה טעמו של אברהם. אלא שהוא ידע וצרף בכל אותן השרים מנהיגי העולם בכל צדדי היושב. והיה שוקל ומצרף אותן השולטים בצדדי הישוב. מנהיגי הכוכבים והמזלות שלהם. מי המה המתגברים אלה על אלה. והיה שוקל כל יושבי העולם. והיה עולה בידו[י] כשהגיע למקום הזה. ראה התוקף העמוק ולא הי' יכול לעמוד בו להבינו. כיון שראה הקב"ה רצונו ותשוקתו. מיד נתגלה עליו ואמר לו לך לך. להכיר מדרגתך ולתקן עצמיותך. מארצך. מצד היושב ההוא שהיית נדבק בו. וממולדתך. מהחכמה ההיא שאתה מסתכל ושוקל התולדה שלך. והרגע והשעה והזמן שנולדת בו. ובאיזה כוכב ובאיזה מזל. ומבית אביך. שלא תשגיח בביתו של אביך. ואם יש לך שורש להצליח בעולם לך מביתו של אביך. ולפיכך נאמר לו לך מחכמה זו ומהסתכלות הזאת. ובא וראה שכך הוא. שהרי יצאו מאור כשדים והיו בחרן. למה נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך. אלא עיקר הדבר ההליכה אל הארץ אשר אראך[יא] אראך מה שלא יכולת לעמד עליו. ולא יכולת לדעת הכח של ארץ ההיא. שהוא עמוק ונעלם. ואעשך לגוי גדול. בעבור שכתוב לך לך. ואברכך. בעבור שכתוב מארצך. ואגדלה שמך. בעבור שכתוב וממולדתך. והיה ברכה. בעבור שכתוב ומבית אביך[יב].

 

 בראשית דף עח עמוד ב'

וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. א"ר אלעזר בוא וראה מה שלא כתוב ויצא אברם כשאשר דבר אליו ה'. אלא וילך כמש"כ לך לך. שהרי היציאה בתחלה עשו מעצמם. שכתוב ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. ועתה כתוב וילך ולא כתוב ויצא[יג] כאשר דבר אליו ה'. שהבטיח לו בכל ההבטחות. וילך אתו לוט. שהתחבר עמו בשביל ללמד ממעשיו. ועם כל זה לא למד כל כך..  וכל זמן שהיה לוט עמו לא התחבר עם רשעים. כיון שנפרד ממנו מה כתוב. ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויאהל עד סדום. מה כתוב אחריו. ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. א"ר אבא זה שאמרת וילך אברם ולא כתוב ויצא אברם. יפה אמרת. אבל בסוף המקרא מה כתוב. בצאתו מחרן. א"ר אלעזר מחרן כתוב. אבל אותה היציאה שמארץ מולדתו היתה בתחלה מעצמו. (דף עח:) א"ר אלעזר לר' שמעון אביו. זה שכתוב לך לך מארצך וממולדתך קשה. דכיון שכלם יצאו ללכת. למה לא נאמר לו שכלם יצאו. שהרי אע"פ שתרח היה עובד עבודה זרה. כיון שנתעורר בהתעוררת טובה לצאת עם אברהם. וראינו שהקב"ה רוצה בתשובת הרשעים. וגם התחיל לצאת. למה לא כתוב לכם[יד] ולמה לאברהם בלבדו נאמר לך לך. א"ל ר' שמעון. אפשר תאמר שתרח כשיצא מאור כשדים. בשביל לחזור בתשובה היה. אינו כך. אלא כאשר יצא להנצל יצא. שהיו כל בני ארצו מבקשים להרגו. כיון שראו שניצל אברהם. היו אומרים לו לתרח אתה הוא שהיית מטעה אותנו באלה הפסילים. ומתוך יראתו מהם יצא תרח. כשהגיע לחרן לא יצא משם אחר כך. שכתוב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ואילו תרח לא כתוב..ולפיכך כתוב לך לך. בשביל להאיר לך. ולכל אותן שיצאו ממך מכאן ולהלאה.. שרצה הקב"ה להדביק לו לאברהם באור העליון ההוא ולהאיר שם[טו] (שלח קסו:) ראש הישיבה אמר. מה שכתוב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'. הוא בשביל להאיר בו אור הקדושה. כדמיון זה מי שאינו זוכה במקום זה. ילך ויטלטל עצמו למקום אחר ויזכה בו. עץ הבוער והאור אינו עולה ומאיר בו. ינענעו אותו ויעלה בו האור ויאיר. (בראשית דף עט.) עוד א"ר שמעון מה הטעם שהתגלות הראשונה שנתגלה הקב"ה על אברהם פתח בלך לך. שהרי עד עתה לא דבר עמו הקב"ה. מפני מה פתח לך לך. אלא הרי אמרו שנרמז במספרו מאאה. שהרי למאה שנים נולד לו בן. אבל בוא וראה כל מה שעשה הקב"ה בארץ. הכל סוד של חכמה הוא. לפי שאברהם לא היה דבוק בו בהקב"ה אז כראוי. לפיכך אמר לו לך לך. וזה רמז למקום ההוא שנצרך לו להתקרב אל הקב"ה. והיא מדרגה הראשונה ליכנס להקב"ה[טז] לפיכך אמר לו לך. וזאת המדרגה לא הי' יכול אברהם להתדבק בה עד שיכנס לארץ[יז] ושם יקבל לה למדרגה ההיא.

 

בראשית דף עט ע"א

ויקח אברם את שרי אשתו. א"ר אלעזר מהו ויקח. אלא שהמשיך אותה בדבורים טובים. לפי שאין לו רשות לאדם להוציא לאשתו ללכת בארץ אחרת בלא רצונה. וכך הוא אומר קח את אהרן. קח את הלוים. ולפיכך ויקח אברם. היינו שהמשיך אותה בדבורים. והודיע לה דרכי בני דורו כמה הם רעים. ובשביל זה ויקח אברם את שרי אשתו. ואת לוט בן אחיו. מה ראה אברהם לדבק עמו לוט. אלא בשביל שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו דוד. ואת הנפש אשר עשו בחרן אלו הגרים והגיורות שהתקינו נפשותיהם. אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים. ונחשב להם כאילו עשו אותם. א"ר אבא אם כן. הרבה אנשים היו. אפשר תאמר שכלם הלכו עמו. א"ר אלעזר כך הוא. ובשביל זה כל האנשים שהיו מהלכים עמו. כלם נקראים עם אלהי אברהם. והיה עובר בארץ ולא היה מפחד. שכתוב ויעבר אברם בארץ. א"ל ר' אבא אם היה נכתב והנפש אשר עשו בחרן. הייתי אומר כך. אבל ואת הנפש כתוב. את לרבות זכותן של כל הנפשות שהלכו עמו. שכל מי שמזכה לאחר. זכות ההוא תולה בו ולא תסור ממנו. מניין. שכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן. זכותן של כל אותן הנפשות היתה מהלכת עם אברהם.

 

בראשית דף עט עמוד ב'

ויעבר אברם בארץ וגו'. א"ר שמעון ויעבר. וילך צריך לומר. אלא שכאן נרמז השם הקדוש שנחותם בו העולם בע"ב אותיות חקוקות[יח] שכלן נמצאות בשם זה. כתבו כאן ויעבר. וכתוב שם ויעבר ה' על פניו ויקרא[יט] בספרו של רב ייסא סבא נמצא. כתוב כאן ויעבר אברם בארץ. וכתוב שם (...........) אני אעבר כל טובי. וזה רמז על קדושת הארץ. שנמשכת ממקום העליון כראוי[כ] עד מקום שכם עד אלון מורה. מצד זה לצד זה כראוי[כא] והכנעני אז בארץ. הרי נאמר שעד עתה שלט עוד שם נחש הרע שנתקלל והביא קללות על העולם. שכתוב ארור כנען עבד עבדים  יהיה לאחיו. וכתבו ארוא אתה מכל הבהמה. ושם נתקרב אברהם לפני הקב"ה. מה כתוב. וירא ה' אל אברם. כאן נתגלה לו מה שלא היה ידוע. והיינו כח עומק ההוא השולט על הארץ. ולפיכך ראה מה שהי' נעלם ממנו. ואז ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. כיו שאמר לה'. מה הנראה אליו. אלא כאן נתגלה לו מדרגה ההיא השולטת על הארץ[כב] ונכנס בה ונתקים בה.

 

בראשית דף פ ע"ב

ויעתק משם ההרה. משם ידע הר ה'.  וכל המדרגות הנטועות במקום הזה. ויט אהלה. בה"א כתוב. הפריש פרישות וקבל מלכות שמים בכל המדרגות הנאחזות בה[כג] ואז ידע שהקב"ה שולט על הכל. ואז בנה מזבח. ושני מזבחות היו. לפי שכאן נתגלה לו שהקב"ה שולט על הכל. והבין חכמה העליונה מה שלא היה יודע מקודם לזה. לפיכך בנה שני מזבחות. אחד למדרגת הנגלה. ואחד למדרגת הנסתר[כד] בוא וראה שכך היה. בתחלה כתוב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. ואח"כ כתוב ויבן שם מזבח לה' סתם. ולא כתוב הנראה אליו. והכל סוד של חכמה הוא. ואז נתעטר אברהם ממדרגה למדרגה. עד שעלה למדרגתו[כה]. זש"כ ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. זה דרום שהוא חלקו של אברהם. הלוך ונסוע. מדרגה אחר מדרגה עד שעלה לדרום. ושם התקשר כראוי ועלה למדרגה של דרום. כיון שנתעטר אברהם במדרגתו בארץ הקדושה. ונכנס במדרגה הקדושה. אז מה כתוב. ויהי רעב בארץ[כו] שלא ידעו ידיעה איך להתקרב לפני הקב"ה.

 

זוהר דף פ ע"ב

ויהי רעב בארץ. שעד עתה לא היה הכח שעל הארץ נותן תוקף ומזונות על הארץ. משום שעוד לא נתתקנה ולא נתחזקה במקום. כיון שראה אברהם שזה הכח הממונה על הארץ אינו נותן תוקף וכח קדוש כראוי. אז וירד אברם מצרימה לגור שם. מאין ידע זאת אברהם. שכתוב לזרעך אתן את הארץ הזאת. מכאן הבין אברהם שהארץ הזאת לא תתקן בתקון קדוש. אלא במדרגות הקדושות שיצאו ממנו[כז] ואז הבין אברהם סוד החכמה. שהארץ הזאת לא תתתקן בקדושה אלא באופן הנזכר.

 

דף פא:

וירד אברם מצרימה לגור שם. מה הטעם למצרים. אלא לפי ששקולה כגן ה'. שכתוב כגן ה' כארץ מצרים. כי שם סובב והולך נהר אחד שהוא לימין[כח] שכתוב שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. ואברהם כיון שידע ונכנס באמונה השלמה. בקש להבין כל אותן המדרגות הנאחזות למטה[כט] ומצרים היה נוטה לימין. לפיכך ירד למצרים. ובוא וראה רעב לא שכיח בארץ. אלא כאשר נסתלק הרחמים מן הדין[ל].

 

בראשית דף פא עמ' ב'

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה. א"ר אלעזר כאשר הקריב. כאשר קרב צריך לומר. מה כאשר הקריב. אלא ככתוב ופרעה הקריב. שהוא הקריב את ישראל לתשובה. אף כאן הקריב. שהקריב את עצמו להקב"ה כראוי. לבוא מצרימה. להסתכל באותן המדרגות ולהתרחק מהם. ולהתרחק ממעשי ארץ מצרים. א"ר יהודה בוא וראה בשביל שירד אברהם למצרים בלי רשות. נשתעבדו בניו במצרים ד' מאה שנים. שהרי כתוב וירד אברם מצרימה. ולא כתוב רד מצרימה. ונצטער כל הלילה ההוא בשביל שרה.

 

בראשית דף פא עמ' ב'

ויאמר אל שרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. וכי עד השעה ההיא לא ידע אברהם שאשה יפת מראה היתה. אלא הרי ביארו שעד השעה ההיא לא נסתכל בצורתה של שרה. מגודל הצניעות שהיתה ביניהם. וכאשר קרב למצרים נתגלה פניה והסתכל בה[לא] דבר אחר במה ידע. אלא על ידי טורח הדרך האדם מתבזה. והיא עמדה ביופיה ולא נשתנתה. דבר אחר הנה נא ידעתי. שראה עמה השכינה. ובשביל זה היה אברהם בטוח ואמר אחותי היא. ודבר זה עולה לשני אופנים. אחד כמשמעו. ואחד ככתוב (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את. וכתוב (דברים ה') ואת תדבר אלינו[לב] למען ייטב לי בעבורך. כנגד השכינה אמר. בעבורך ייטיב לי הקב"ה. וחיתה נפשי בגללך. לפי שבזאת יתעלה האדם. ויזכה לעלות לדרך החיים. ר' ייסא אמר יודע היה אברהם שכל המצרים הם שטופי זמה. וכיון שכל זה ידע למה לא נתירא על אשתו. ולא חזר מן הדרך שלא יכנוס שמה. אלא בשביל שראה השכינה עמה.

 

זוהר תזריע נב ע"א

אמרי נא אחותי את. א"ר אלעזר מקרא זה קשה. וכי אברהם שהיה ירא חטא אוהבו של הקב"ה. היה אומר כן על אשתו. כדי שייטיבו לו. אלא אברהם אע"פ שהיה ירא חטא לא סמך עצמו על זכותו. ולא בקש מן הקב"ה בשביל זכותו. אלא סמך עצמו על זכות אשתו שירויח בעבורה ממון שאר העמים[לג] שהרי ממון בעבור אשתו זוכה אדם. זש"כ (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. מי שזוכה באשה משכלת זוכה בכל. וכתוב (משלי ל"א) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ואברהם היה מהלך בעבורה לאכל שלל משאר העמים. וסמך עצמו על זכותה. שלא יוכלו לענוש אותו ולצחק בה. ובשביל זה לא נתירא כלום לומר אחותי היא. ולא עוד אלא שראה מלאך אחד הלך לפניה. ואמר לו לאברהם אל תירא עבורה. הקב"ה שלחני להוציא לה ממון משאר העמים ולשמר אותה מהכל. ואז לא נתירא ארהם עבור אשתו אלא עבור עצמו. שלא ראה עמו מלאך אלא עמה. אמר הרי היא נשמרת. ואני לא נשמר. ובשביל זה אמר אמרי נא אחותי את וגו'. ייטב לי. ייטיבו לי צריך לומר. שכתוב והיה כי  יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת. ולפי זה ייטיבו לי צריך לומר[לד] אלא ייטב לי זה שהולך לפניך. ייטב לי הקב"ה בעולם הזה בממון. וחיתה נפשי בעולם הבא בגללך. שלא תסירי מן דרך האמת. שאם אזכה בעבורך ממון בעולם הזה. ואת תסירי מן דרך האמת. הרי מיתה מזומנת בעולם ההוא[לה] אלא השמרי שתחי נפשי בעולם ההוא בגללך. ולפי שהמלאך ההוא הלך לפניה לשמרה. מה כתוב וינגע ה' את פרעה וגו'. על דבר שרי ודאי. שהיתה אומרת להמלאך הך. והוא מכה. וע"כ לא נתירא אברהם עבורה כלום. שהרי היא נשמרה. ומה שנתירא עבור עצמו נתירא. שלא ראה עמו שמירה כזו. בוא וראה עשר פעמים פקדה שרה להמלאך להכות לפרעה. ובעשר מכות נלקה. סימן עשתה שרה לבניה אחריה במצרים.

 

בהשמטות

ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו אותה שרי פרעה. כבואם צריך לומר. ושרה היכן היתה. אלא הרי ביארו שאברהם הכניסה בתיבה וסגר עליה. כיון שהגיע למצרים אמרו לו תן מכס. אמר אני אתן מכס. אמרו לו כלים אתה טוען. אמר אני אתן מכס של כלים. אמרו לו בגדי משי אתה טוען. אמר אתן מכס בגדי משי. אמרו לו מרגליות אתה טוען. אמר להם אתן מכס מרגליות. אמרו לו אי אפשר אלא שתפתח התיבה ונראה מה נמצא בה. כשפתחו התיבה האירה ארץ מצרים מאור שלה כאור השמש. זש"כ כי יפה היא מאד (דף פב ע"א) מה מאד. א"ר יהודה שראו בתיבה צורה מאירה. הוציאו אותה וראו אותה כבתחלה[לו] זש"כ ויראו אותה שרי פרעה. כיון שכתוב ויראו המצרים את האשה. מה ויראו אותה שרי פרעה. אלא שהוציאו אותה וראוה כבתחלה. ואז ויהללו אותה אל פרעה. א"ר יצחק וי לאלה רשעי העולם. שאין יודעים ואין משגיחים במעשיו של הקב"ה. והם אין מסתכלים שכל מה שנעשה בעולם. מעם הקב"ה הוא. שהוא יודע מראשית מה שיהי' לבסוף. שכתוב (ישעי' מ"ו) מגיד מראשית אחרית. והוא צופה ועושה מעשים לראשונה. בשביל להעלותם לאחר זמן. בוא וראה לולא שנלקחה שרה אצל פרעה. הוא לא נלקה. והכאה זו גרמה הכאה לאחר זמן. להלקות המצרים בנגעים גדולים. כתוב כאן נגיעם גדולים. וכתוב שם (דברים ו') ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים. מה שם י' מכות. אף כאן י' מכות. כמו שעשה הקב"ה נסים וגבורות לישראל בלילה. אף כאן עשה לה הקב"ה לשרה נסים וגבורות בלילה. (דף פ"ב ע"ב) ר' יוסי אמר בוא וראה כל אותה הלילה ששרה היתה אצל פרעה. באו מלאכים העליונים לזמר לפני הקב"ה בשירות ותשבחות. אמר להם הקב"ה כלכם לכו ועשו מכות גדולות במצרים. להיות רשום למה שאני עתיד לעשות אח"כ. (דף פב ע"א) ובוא וראה שהשכינה לא זזה מן שרה כל הלילה ההוא. בא פרעה לקרב אצלה. בא המלאך והכה אותו. כל זמן שאמרה שרה הך. הוא היה מכה. ואברהם היה מתחזק ברבונו שבודאי שרה לא יכלו לשלט עליה. זש"כ (משלי כ"ח) וצדיקים ככפיר יבטח. וכאן היה נסיון שלא הרהר אברהם אחרי הקב"ה. א"ר יצחק בוא וראה שבעבור זה לא פקד הקב"ה לאברהם לרדת למצרים. אלא הוא עצמו ברצונו ירד. כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם. שצוהו על כך. ואחר כך נצטער על אשתו.

 

זהר דף פב ע"ב

ויקרא פרעה לאברם וגו'. מאין היה יודע. שהרי לא כתוב כאן כמו שנאמר באבימלך. שכתוב ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו'. וכאן לא אמר לו כלום. א"ר יצחק הרי כתוב על דבר שרי אשת אברם. שכך היו אומרים לו. על דבר שרי אשת אברם[לז] שהרי לא היה מדבר עמו כמו שדבר עם אבימלך. אלא בלשון זה נאמר לו ולא יותר. מכה זו על דבר שרי אשת אברם היא. ולא היה מדבר עמו. אז ידע שזו אשת אברהם היא. מיד ויקרא פרעה לאברם ויאמר וגו'. ויצו עליו פרעה אנשים. למה. בשביל שלא יקרב איש להרע להם. וישלחו אותו. לויה עשו לו בכל ארץ מצרים. אמר לו הקב"ה. כך אתה עתיד לעשות לבינו. אתה תלוה להם מארצך. שכתוב ויהי בשלח פרעה את העם. שלוה להם מכל ארצו. א"ר אבא כל כך למה נזדמן לו לאברהם. ולמה נצרך לזה. אלא בשביל לגדל שמו של אברהם ושרה בעולם. שאפילו במצרים שהיו מכשפי העולם. ולא היה יכול איש להנצל מהם. נתגדל שם אברהם ונתעלה למעלה. זש"כ ויעל אברם ממצרים. לאיזה מקום. הנגבה[לח].

 

זוהר דף פג ע"א

ויעל אברם ממצרים וגו'. א"ר שמעון בוא וראה הכל סוד חכמה הוא. ומרמז כאן בחכמה את המדרגות שלמטה. שירד אברהם להבין עומק שלהן. והבין אותן ולא התדבק בהן. שוב לפני רבונו. ולא נתפתה בהן כמו אדם הראשון. שכאשר הגיע למדרגה ההיא נתפתה מהנחש וגרם מיתה לעולם. ולא נתפתה כנח שכשהגיע למדרגה ההיא. מה כתוב (בראשית ט') וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. אהלה כתוב בה"א[לט] אבל באברהם מה כתוב. ויעל אברם ממצרים. שעלה ולא ירד. ושב למקומו למדרגה העליונה שהתדבק בה בתחלה. וענין זה היה בשביל להראות החכמה. שנתקים אברהם בקיום שלם וחזק כראוי ולא נתפתה. עמד על מעמדו שוב למקמו הנגבה. זה דרום. היינו מדרגה העליונה שנדבק בה בתחלה. שכתוב הלוך ונסוע הנגבה. אף כאן הנגבה. זה המקום שנדבק בו בתחלה. בוא וראה סוד הדבר. אם אברהם לא היה ירד למצרים ולא היה נצטרף שם בתחלה. לא הי' נעשה חלק גורלו של הקב"ה[מ] כדמיון זה הוא לבניו. כשרצה הקב"ה לעשותם עם אחד עם שלם. ולקרבם אצלו. אם לא היו יורדים תחלה למצרים ולא היו נצטרפים שם. לא היו נעשים עם אחד שלו. כדמיון זה אם לא היתה נתנה ארץ הקדושה לכנען בתחלה שישלט בה. לא היתה הארץ הזאת חלקו וגורלו של הקב"ה. והכל סוד אחד. (דף פג ע"ב) ובוא וראה בשעה שנכנס אברהם לארץ. נתגלה לו הקב"ה כמו שמבואר מהכתוב. לה' הנראה אליו. וקבל שם נפש ובנה מזבח למדרגה ההיא. אח"כ הלוך ונסוע הנגבה. וקבל רוח. אח"כ עלה להתדבק עם נשמה. אז  ויבן שם מזבח לה' סתם[מא] זו היא נשמה. שהיא סתומה של כל הסתומות. וכיון שידע שנצרך להצטרף ולהתעטר במדרגות. מיד וירד אברם מצרימה. והנצל משם ולא נתפתה מאותן אורות חיצוניות. ונצטרף ושב למקומו. לאחר שירד ונצטרף מיד ויעל אברם ממצרים. עלה ודאי ושב למקומו והתדבק בהקב"ה. ונעשה צד הימין של העולם[מב] ואז ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. כבד מאד. בצד של מזרח. במקנה. בצד של מערב. בכסף. מצד של דרום. בזהב. מצד של צפון[מג] וילך למסעיו. לפקד מקומו ומדרגתו.. מנגב ועד בית אל. לתקן מקומו ולחבר המדרגות ביחוד שלם. שהרי מנגב ועד בית אל נמצא הסוד של חכמה כראוי[מד] אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה. אהלה בה"א. איזו אהלה. זה בית אל. ועוד רשם ואמר אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה. שכתוב לה' הנראה אליו. ואז ויקרא שם אברם בשם ה'. אז התדבק באמונה השלמה -.

 

זוהר דף פד ע"א

ויהי ריב בין רעי מקנה אברם וגו'. אמר רבי שמעון לוט בקש לחזור ולעבוד עבודה זרה שעובדים אליה יושבי הארץ. וסוף המקרא מוכיח. שכתוב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. ומנין שלוט חזר לסרחנו לעבודה זרה. שכתוב ויסע לוט מקדם. מה מקדם מקדמונו של עולם. כתוב כאן ויסע לוט מקדם. וכתוב ויהי בנסעם מקדם. מה שם נסעו מקדמונו של עולם. אף כאן כך. כיון שידע אברהם שלוט לזה נוטה לבו. מיד ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי. אין אתה כדאי להתחבר עמי. אז נפרד אברהם ממנו. ולא רצה ללכת ולהתחבר עמו. שכל מי שנתחבר לרשעים. סופו ללכת אחריו ולהתענש בשבילו מניין מיהושפט שהתחבר עם אחאב. ולולא זכות אבות שעמדה לו הי' נענש שם. שכתוב (דברי הימים ב' י"ח) ויצעק יהושפט. ואז ניצל. כמו שכתוב ויסתם אלהים ממנו. וע"כ לא רצה אברהם ללכת עם לוט. ואעפ"כ לא רצה לוט לחזור מסרחנו. אלא ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן. ויסע לו לוט מקדם. נסע מן קדמונו של עולם. ולא רצה להתדבק באמונה השלמה כאברהם. אברם ישב בארץ כנען. להתדבק במקום של האמונה. ולהבין החכמה איך להתדבק ברבונו. ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום. עם אותן רשעי העולם שיצאו מתוך האמונה. שכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. כל אחד נפרד לדרכו כראוי לו.

 

זוהר וירא קח ע"א

וישא לוט את עיניו וגו' כגן ה' כארץ מצרים באכה צער. א"ר אלעזר עד כאן לא נודע גן ה'. אם הוא ארץ מצרים. ואם הוא ארץ סדום. ואם הוא כגן ה' שנקרא גן עדן. אלא כגן ה' שיש בו ספוק ועדון של הכל. כן גם היה סדום. וכן גם היה מצרים. מה גן ה' לא נצרך לאיש להשקות לו. אף מצרים לא נצרך לאחר שישקה לו. משום שהנילוס הוא עולה ומשקה לכל ארץ מצרים.. ואף סדום מה כתוב בה כי כלה משקה. כל תענוגי עולם היו בה. וע"כ. לא בקשו שאנשים אחרים יתענגו בה -.

 

זוהר דף פה ע"א

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה וגו'. א"ר אבא בוא וראה כמו שהשכינה אינה נתגלית אלא במקום הראוי לה. כן גם לא נראית ולא נתגלית אלא באדם הראוי לה. שהרי מן היום שעלה על רצונו של לוט לחזור לסורחנו. נסתלק רוח הקודש מן אברהם. וכאשר נפרד לוט ממנו. מיד נחה רוח הקודש במקומו. זש"כ וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. בוא וראה כיון שראה אברהם שלוט חזר לסרחנו. היה נתירא אברהם. אמר אפשר חס ושלום בעבור התחברות הזאת. אבדתי חלק הקדושה שהכתיר לי הקב"ה. כיון שנפרד ממנו א"ל שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם. מה מן המ קום אשר אתה שם. שנדבקת בו בתחלה. ונתעטרת באמונה השלמה. צפונה ונגבה קדמה וימה. אלה הם מסעיו שעשה בתחלה. שכתוב וילך למסעיו. וכתוב הלוך ונסוע הנגבה. גאלה הן מדרגות העליונות שנתעטר באמונה השלמה בתחלה[מה] ואז נתבשר שלא תסיר ממנו ומן בניו לעולם. שכתוב כי את כל הארץ אשר אתה רואה. מה אשר אתה רואה. זו מדרגה הראשונה שנתגלה לו. כמ"ש לה' הנראה אליו. ולכך כתוב אשר את הרואה. לפי שמדרגה זו הראשונה נכללת מכל המדרגות[מו] ולכן נראות בה. ולפיכך כתוב כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו'. (ויצא קנה ע"א) עוד א"ר אבא מה אשר אתה רואה. וכי לפי ראייתו של אברהם ירש הארץ ולא יותר. עד כמה רואה אדם. ג' פרסאות או ד' או ה' פרסאות. והוא אמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו'. אלא כיון שארבעה צדדי העולם ראה. כל הארץ ראה. שהרי ארבעה צדדי העולם הם כלל כל העולם. ועוד שזקפו הקב"ה על ארץ ישראל. והראה לו שהיא קשורה בצדדי העולם[מז] והיה רואה הכל.

 

זוהר דף פו ע"ב

ויהי בימי אמרפל מלך שנער וגו'. א"ר אלעזר בוא וראה בשעה שנתחברו כל המלכים האלה להתגר מלחמה על אברהם. נוסדו יחד עליו להעבירו מן העולם. וכיון ששלטו בלוט בן אחיו של אברהם מיד הלכו משם. שכתוב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו. מאי הטעם. משום שצורתו של לוט היתה דומה לאברהם. ולפיכך וילכו. כי כל המלחמה ההיא בעבורו היתה[מח] מה הטעם. לפי שהי' אברהם מוציא בני העולם מעבודה זרה. והכניסם בעבודת הקב"ה.  ועוד עוררם הקב"ה למלחמה בעולם. כדי להגדיל שם אברהם בעולם. ולהקריב אותו לעבודתו -.

 

זוהר וירא קיב ע"ב

ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. א"ר יהודה כתוב (שמואל א' ב') רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש. חסדו כתוב אחד. זה אברהם. שהקב"ה הלך עמו תמיד. בשביל שלא יוכלו להזיקו. ורשעים בחשך ידמו. אלה אותן המלכים שהרג הקב"ה בלילה ההוא שרדף אברהם אחריהם. זש"כ בחשך ידמו. זה הלילה שנקשר בחשך והרגם[מט] אברהם רדף והלילה הרגם. זש"כ ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. ויחלק עליהם לילה. זה הקב"ה שחלק הרחמים מן הדין. כדי לעשות נקמות לאברהם. ולפיכך ורשעים בחשך ידמו. ויכם. ויכום צריך לומר[נ] אלא זה הקב"ה. כי לא בכח יגבר איש. שאברהם ואלעזר בלבדם היו. רבי יצחק אמר הרי למדנו במקום שהנזק מצוי אל יסמך אדם על הנס. ולא היה מקום שהנזק מצוי כמו כאן. שאברהם הלך אחר חמשה מלכים לרדף אחריהם ולהתגר מלחמה. א"ר יהודה כשהלך אברהם לזה. לא הלך להתגר מלחמה. ולא סמך על הנס. אלא צערו של לוט הוציאו מביתו. ולקח עמו כסף לפדותו. ואם לא. ימות עמו תוך השביה כיון שיצא ראה השכינה מאירה לפניו. וכמה חילות סביביו. בשעה ההיא רדף אחריהם והקב"ה הרגם. זש"כ ורשעים בחשך ידמו -.

 

זהר דף פז ע"א

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו'. א"ר שמעון בקש הקב"ה להוציא הכהונה מן שם. כמש"כ והוא כהן לאל עליון. כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת רבונו. אמר לו אברהם וכי מקדימים ברכת עבד לברכת רבונו. מיד נתנה הכהונה לאברהם. שכתוב (תהלים ק"י) נאם ה' לאדוני שב לימיני. וכתבו אחריו נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. שכתוב והוא כהן לאל עליון. ואין זרעו כהן.. (דף פז ע"ב) א"ר יועזר בוא וראה כאשר נמצאים צדיקים בעולם. נתעורר ברכות לכל העולמות. כיון שבא אברהם נתעורר ברכות לעולם. שכתוב ואברכך. והיה ברכה. מה והיה ברכה. רמז שתהיינה נמצאות בעבורו ברכות למעלה ולמטה. שכתוב ונברכו בך וגו'. וכתבו ואברכה מברכיך. בא יצחק והודיע לכל שיש דין ויש דיין למעלה להפרע מהרשעים. והוא הי' מעורר דין בעולם. בשביל שיהיו יראים מהקב"ה כל בני העולם. בא יעקב והי' מעורר רחמים בעולם. והשלים האמונה בעולם כראוי. בימי אברהם מה כתוב. ומלכי צדק מלך שלם. שנתעטר כסא הכבוד במקומו. ואז נמצא מלך שלם בלי פגם כלל[נא] הוציא לחם ויין. שהמשיך שפע לכל העולמות כראוי. הוציא לחם ויין. שלא נמנעו ברכות מכל העולמות. הוציא. כמש"כ תוצא הארץ[נב] ממדרגות שלמעלה המשיך מזונות וברכות לכל העולמות. והוא כהן לאל עליון. שנמצא הכל בשלמות עליונה כראוי. להראות כמו שהרשעים עושים פגם בעולמות ומונעים הברכות. כן גם בשביל הצדיקים באות ברכות לעולם. ובזכותם מתברכים כל בני העולם. ויתן לו מעשר מכל. מה מעשר מכל. מאותן הברכות היוצאות מן כל[נג] לפי שהוא המקום שכל הברכות הבאות לעולם משם יוצאות. ד"א ויתן לו מעשר מכל. הקב"ה נתן לו מעשר. ומה הוא. זו המדרגה שכל פתחי האמונה והברכות שבעולם שם נמצאות[נד] וזהו מעשר. אחד מעשרה. ועשרה ממאה. מכאן ולהלאה נכנס אברהם בקיום שלמעלה כראוי.

 

זהר דף פח ע"ב

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. א"ר יהודה בוא וראה אחר הדברים האלה שרדף אברהם אחר המלכים. והרגם הקב"ה. היה אברהם תוהה ואמר. אפשר חס ושלום נגרע ממני שכר ההוא. שהייתי מקרב אנשים אצל הקב"ה. והתחברתי עמהם לקרבם אליו. ועתה נהרגו אנשים על ידי. מיד אמר לו הקב"ה אל תרא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. שכר תקח עליהם. שהרי כלם לא יהיו זכאים לעולם. היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. מה במחזה. אלא בההוא מראה ומדרגה שכל הצורות נראות בו[נה] א"ר שמעון בוא וראה עד שלא נמול אברהם היתה מדרגה אחת מדברת עמו. ואיזו היא. זו מחזה[נו] כמש"כ (במדבר כ"ד) מחזה שדי יחזה. כיון שנמול היו כל המדרגות שורות על מדרגה הזאת[נז] ואז דבר עמו. זש"כ וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. וטרם שנמול לא היו אותן מדרגות שורות עליו לדבר עמו. ואם תשאל הרי בתחלה כתוב וירא ה' אל אברם. וכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. וכתבו ויבן שם מזבח לה'. הרי נרמז כאן אותן מדרגות העליונות. ועתה אמרנו שטרם שנמול לא היו אותן מדרגות עליונות שורות על מדרגה זו לדבר עמו. אלא בוא וראה בתחלה נתן הקב"ה חכמה לאברהם. להבין החכמה להתדבק בה. וידע סוד האמונה. אבל לדבר עמו לא היה אלא זו  מדרגה התחתונה בלבדה. כיון שנמול כל מדרגות העליונות היו שורות על מדרגה זו התחתונה בשביל לדבר עמו. ואז נתעלה אברהם בכל כמו שאמרנו[נח] בוא וראה עד שלא נמול אדם אינו נקשר בשם הקב"ה. כיון שנמול נכנס בשמו ונתקשר בו. ואם תשאל הרי אברהם נתקשר בו טרם שנמול. כך היה שנתקשר בו אבל לא כראוי. שהרי מתוך אהבה עליונה שהיה הקב"ה אוהב אותו היה מקרבו אליו. אח"כ צוה לו להמול. וניתן לו הברית[נט] קשר של כל מדרגות העליונות. הברית הוא הקשר המקשר הכל כאחד. שיתכלל זה בזה. ברית הקשר שהכל נקשר בו. ולפיכך אברהם טרם שנמול. הדבור לא היה עמו אלא במחזה כמו שנתבאר.. בוא וראה אנכי מגן לך. אנכי זו מדרגה הראשונה שנקשר בה בתחלה.

 

סתרי תורה

זוהר דף פח ע"ב

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. בכל מקום שכתוב בתורה במחזה. זה השם שנתגלה להאבות. ומי הוא. שד"י. שנאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. כמש"כ (במדבר כ"ד) אשר מחזה שדי יחזה. וזה הוא מראה שכל מראות העליונות נראין מתוכו[ס] כאספקלריא הזה שכל הצורות נראות בו. והכל אחד. מראה ומחזה אחד הוא. זה תרגום[סא] וזה לשון הקודש. א"ר יוסי הרבה תיבות כאלה בתורה. וע"כ דיה לו רשות לאונקלוס לתרגם בלשון ההוא שהראה הקב"ה בתורה. ולשון זה נסתר הוא מן מלאכים עליונים. במזחה. שהי' לשון נסתר מן מלאכים עליונים. שלא ידעו מזה כשדבר הקב"ה עם אברהם. מה הטעם. לפי שאברהם לא היה נמול. והי' ערל. ערל בשר. ולפיכך הי' מעלים מהם לדבר עמו בלשון תרגום. כדמיון זה בלעם. שכתוב אשר מחזה שדי יחזה. נסתר הי' הדבר מן מלאכי השרת. כדי שלא יהי' להם פתחון פה. שהקב"ה מדבר עם ערל טמא. שהרי מלאכים הקדושים אין נזקקים בלשון תרגום ואפשר תאמר שאין יודעים. הרי גבריאל למד ליוסף ע' לשון. ותרגום מע' לשון הוא. אלא ידיעה ידועים אבל לא נזקקים למדנו. שאין חוששים ואין משגיחים עליו. שהרי נמאס הוא לפניהם מכל שאר לשון. ואם תשאל הואיל ונמאס היא ממלאכים עליונים. למה תרגם אונקלוס התורה בלשון הזה. ויונתן בן עוזיאל תרגם המקרא. אלא נמאס הוא רק לפניהם וכן צריך להיות. שעי"ז אין קנאה למלאכים עליונים על ישראל יותר. וע"כ תרגם התורה והמקרא כך. אבל האמת שאין זה לשון נמאס. שהרי בכמה מקומות כתב הקב"ה בתורה כך. ולפי שזה הלשון נסתר מן מלאכים עליונים הקדושים. לכן נתגלה בו הקב"ה לאברהם בדרך נסתר. שלא יסתכלו בו מלאכים הקדושים. ולא יהיה להם פתחון פה שהקב"ה נתגלה על איש ערל. ומתי נגלה לו בהתגלות מלאכים עליונים. כאשר נתן לו ברית היסוד הקדוש. שכתוב וידבר אתו אלהים לאמר. אלהים זה שם הקודש. ולא כתוב במחזה. אלא שם הקודש בגלוי. לאמר. מה לאמר. אלא לאמר ולהכריז בכל לשון. שלא תהיה בהסתר. לא בלשון אחד. אלא בלשון שהכל מדברים בו. שיוכלו לאמר זה לזה. ולא יוכלו לקטרג ולומר בפתחון פה. וע"כ וידבר אתו אלהים לאמר. אלהים ואל מחזה. לפי שהיה מכניסו בברית היסוד הקדוש. והקריבו אליו. רבי יהודה מאר לפיכך לא נתנה לו אות ה עד שנימול. מה הטעם. לפי שהיא ממש ברית נקראת. וע"כ כיון שנכנס בברית אז נתנה לו אות ה. כמו שכתוב ואני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. ע"כ.

 

בראשית דף צ ע"א

ויאמר אברם אדני אלהים מה תתן לי. אדני. אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. אלהים. יו"ד ה"י וא"ו ה"י. סוד הדבר חבור שני העולמות ביחד. עולם התחתון ועולם העליון[סב] מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. שאין לי בן. ולמדנו שכל מי שאין לו בן בעולם הזה נקרא ערירי. כמש"כ (ויקרא כ') ערירים יהיו. ואברהם מפני מה אמר דבר זה. שאמר מה תתן לי. כביכול כאילו לא האמין בו בהקב"ה. אלא כיון שאמר לו הקב"ה אנכי מגן לך. בעולם הזה. שכרך הרבה מאד. בעולם הבא. מיד נתעורר אברהם בסוד החכמה ואמר מה תתן לי. הרי יודע אני שאין אדם מקבל שכר ליכנס בו בעולם הבא אם לא הוליד בן. וע"כ אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. הרי לא תתן לי. לפי שאין אני יכול לזכות בהשכר. מכאן שהאיש שאין זוכה לבנים בעולם הזה. אינו זוכה בעולם הבא ליכנס לפנים מן הפרוכת.[סג] ואברהם ראה באצטגנינות שלו שלא יוליד. מה כתוב ויוצא אותו החוצה. א"ל הקב"ה אל תסתכל בזה. אלא בסוד של שמי יהי' לך בן. זש"כ כה יהיה זרעך. זה סוד שם הקדוש. שמשם יומשך לו בן ולא מכח אחר. כה. שהוא שער התפלה[סד] בו  ימצא ברכה. בו ימצא האדם בקשתו. כה. היינו הכח שבא מצד הגבורה. שהרי מצד הגבורה בא יצחק. וצד ההוא של גבורה כה נקרא. שמשם באים זרעים ופירות לעולם. ולא מצד שלמטה כח הכוכבים והמזלות. אז והאמין בה'. התדבק למעלה ולא התדבק למטה. והאמין בה'. ולא בכוכבים ומזלות. והאמין בה'. שהבטיחו להרבות שכרו לעולם הבא. והאמין בה'. במדרגה ההיא שנתנה לו. שמשם יבוא לו זרע להוליד בעולם. ויחשבה לו צדקה. ויחשבה לו שאף על פי שהו אדין. כאילו היא רחמים המדרגה כה. ד"א ויחשבה לו צדקה. שקשר קשר העליון בהתחתון לחברם ביחד[סה] בוא וראה הרי אמרו. אברהם מוליד אברם אינו מוליד. ואם תשאל הרי הוליד לישמעאל בעוד שהיה אברם. אבל זה הבן שהבטיחו הקב"ה. לא הוליד בעוד שהיה אברם. שהרי בעוד שהיה אברם הוליד למטה. כיון שנקרא אברהם ונכנס בברית אז הוליד למעלה[סו] ולפיכך אברם אינו מולדי בהתקשרות עליונה. אברהם מולדי כמו שאמרנו. והתקשר למעלה ביצחק. (בהעלתך קמח ע"א) ר' זירא שאל לר' אבא מה שכתוב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. אם הקב"ה חשבה לאברהם או אברהם להקב"ה. ואני שמעתי שהקב"ה חשבה לאברהם. ולא נתישב בלבו. א"ל כך ביארנו אבל לא כן הוא. בוא וראה ויחשבה. ויחשוב לו לא כתוב. אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה להקב"ה. שלמדנו כתוב ויוצא אותו החוצה. א"ל הקב"ה צא מאצטגנינות שלך. אין זה הדרך להבין שמי. אתה רואה ואני רואה. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהבא תשכיל בדרך אחר. כה יהיה זרעך. מה כה. היא כתר עשירי הקדוש של המלך. להבין בו שמו[סז] והוא כתר שדינים נתעוררים ממנו. ולמדנו כה יהיה זרעך. זרעך ממש. בשעה ההיא שמח אברהם להסתכל ולהבין שמו ולהתדבק בו. לפי שנתבשר בכ"ה. ואע"פ שדינים נתעוררים ממנה. חשבה אברהם לכתר ההוא אע"פ שהוא דין כאלו הוא רחמים. זש"כ ויחשבה. מה ויחשבה. [חשב לה] לכתר ההיא צדקה. [שהוא] רחמים[סח] א"ר יצחק כ"ה כתר העשירי היא. ונקרא צד"ק. ודינים נתעוררים ממנה. ואברהם אע"פ שידע שדינים נתעוררים ממנה. מן צד"ק הזו. הוא חשבה צדק"ה. שדינים אין נתעוררים ממנו. לפי שהוא רחמים.

 

 

זוהר יתרו פו ע"א

והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וגו'. למד רבי שמעון אשריהם ישראל שהקב"ה קרא אותם אדם. שכתוב (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. מה הטעם קרא אותם אדם. לפי שכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם.. שכיון שאיש ישראל נימול נכנס בברית שכרת הקב"ה עם אברהם. שכתוב וה' ברך את אברהם בכל[סט] וכתוב (מיכה ז') חסד לאברהם. והתחיל ליכנס בזה האדם[ע] כיון שזוכה לקיים מצות התורה. נכנס בו בזה האדם ..... ונדבק בגופו של המלך. ואז נקרא אדם. וע"כ זרע ישראל נקרא אדם. בוא וראה כתוב בו בישמעאל והוא יהיה פרא אדם. פרא אדם ולא אדם. פרא אדם לפי שנימול. והתחלת של אדם היתה בו. שכתוב וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו. כיון שנימול נכנס בהתחלה הזאת שנקראת כ"ל. זש"כ והוא יהיה פרא אדם. ולא אדם. ידו בכל. ידו בכל ודאי ולא יותר. לפי שלא קבל מצות התורה. התחלה היתה בו בשביל שנימול. ולא נשתלם במצות התורה. אבל זרע ישראל שנשלמו בכל.. נקראים אדם ממש. וכתוב (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.. בסוף המקרא מה כתוב. ועל פני כל אחיו ישכן. למדנו שכמה פנים לפנים יש לו להקב"ה. פנים מאירים ופנים שאין מאירים. פנים עליונים ופנים תחתונים. פנים רחוקים ופנים קרובים. פנים שמבפנים ופנים שמבחוץ. פנים של ימין ופנים של שמאל[עא] בוא וראה אשריהם ישראל לפני הקב"ה. שדבוקים בפנים עליונים של המלך.  באלה הפנים שהוא ושמו דבוקים בהם[עב] וישראל ושמו אחד הם. ושאר עמים דבוקים באותן פנים הרחוקים. באותן פנים התחתונים. ולפיכך הם רחוקים מגופו של המלך. שהרי רואים אנו כל אותן המצרים קרוביו של  ישמעאל. שכמה אחים וקרובים היו לו. וכלם היו בפנים התחתונים. באותן פנים הרחוקים. ובעבור אברהם כאשר נימול ישמעאל. זכה שישים מדורו וחלקו במקום השולט על כל אותן פנים הרחוקים והתחתונים. על כל אותן פנים של שאר העמים. זש"כ ידו בכל. ולפיכך ועל פני כל אחיו ישכן. כלומר ישום מדורו וחלקו למעלה מכלם. שתהיה ידו בכ"ל. השולטת על כל שאר פנים שלמטה. ולפיכך ועל פני כל אחיו ישכן ודאי. שלא זכו כמוהו. א"ל ר' חזקיה הרי למדנו גר כשנתגייר נקרא גר צדק ולא יותר. וכאן אומר מורי שידו בכל[עג] א"ל ר' שמעון גר למדנו. ואין כן ישמעאל שאין הוא גר. בנו של אברהם היה. בן של קדוש היה. וכתוב בו בישמעאל הנה ברכתי אותי. כתוב כאן ברכתי אותו. וכתוב שם וה' ברך את אברהם בכל. וע"כ כתוב ידו בכל. ולפיכך כתוב ועל פני כל אחיו ישכן. שאם שאר קרוביו  יתגיירו. יהיו נקראים גרי צדק ולא יותר. והוא יותר עליון מכלם.

 

בראשית דף צה ע"א

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' וגו' אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. מקרא זה יש לעיין בו והוא קשה בכמה אופנים. וכי עד עתה לא נתגלה הקב"ה לאברהם. אלא עתה כשהגיע לאותן ימים אז וירא ה' אל אברם ולא קודם. הרי כתוב ויאמר ה' אל אברם. וה' אמר אל אברם. ויאמר לאברם ידוע תדע. ועתה מונה מספר הימים. וכאשר מונה אותם כתוב וירא ה' אל אברם[עד] משמע שעד עתה לא נתגלה עליו. ועוד שכתוב בן תשעים ותשע שנים. בתחלה תשעים שנה ולבסוף תשע שנים[עה] אלא כך למדנו. כל אותן הימים לא כתוב בו וירא. מה הטעם. אלא כל זמן שהיה ערל וסתום. לא נתגלה עליו הקב"ה כראוי. עתה נתגלה עליו כראוי. שכתוב וירא. מה הטעם. משום שבקש לגלות בו זה האות של כתר הקדוש. ועוד שבקש הקב"ה להוציא ממנו זרע קודש. והקדושה אינה שורה בעוד שהוא ערל בשר. אלא אמר עתה שהוא בן תשעים שנה ותשע שנים. והזמן קרוב הוא שיצא ממנו זרע קודש. יהיה הוא קדוש תחלה. ואח"כ יצא ממנו זרע קודש. לפיכך מונה מספר ימים כאן[עו] ולא בכל אותן זמנים הראשונים. ועוד אומר תשעים שנה. כי כל ימים הראשונים לא היו שנים. אלא כשנה אחת. שלא היו ימיו ימים. עתה שהגיע לזה. הרי שנים. שנים הן ולא שנה[עז].

 

זוהר דף צה ע"א

ויאמר אליו אני אל שדי וגו'. מה הטעם שעד עתה לא אמר אני אל שדי. אלא כך למדנו. עשה הקב"ה כתרים תחתונים שאינם קדושים למטה. וכל שאינם נימולים יטמאו בהם ונרשמים בהם. ואיזה רושם יש בהם. שנראה בהם שי"ן דל"ת ולא יותר. ולפיכך נטמאים בהם ונדבקים בהם. לאחר שנימולים יוצאים מרשותם ונכנסים בכנפי השכינה. ונתגלה בהם אות יו"ד. רושם קדוש. אות ברית השלם. ונרשם הם שדי. ונשתלמים בקיום שלם. ועל כן כתוב בזה אני אל שדי. התהלך לפני והיה תמים. שלם. שעתה חסר אתה. ברושם של שי"ן ודל"ת. המול עצמך ותהי' תמים ברושם אות יו"ד. ומי שנמצא ברושם הזה. ראוי להתברך בשם הזה. שכתוב (בראשית כ"ח) ואל שדי יברך אותך. מהו אל שדי. זה השם שהברכות יוצאות ממנו[עח] הוא השולט על כל כתרים התחתונים. ולכם מיראתו יראים ומזדעזעים. לפיכך מי שנימול. כל אותן שאינם קדושים מתרחקים ממנו ואין שולטים בו. ואל עוד אלא שאינו ירוד לגיהנם. שכתוב (ישעי' ס' ) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כל אלה הנימולים נקראים צדיקים. ולפיכך לעולם יירשו ארץ[עט] שאינו נוחל ארץ הזאת אלא מי שנקרא צדיק.

 

זהר דף צו ע"ב

ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר. א"ר שמעון מכאן נשמע שטרם שנימול היה נופל על פניו והקב"ה מדב רעמו. לאחר שנימול עמד על עמדו ולא נתירא. אני הנה בריתי אתך. שמצא את עצמו מהול[פ].

 

זהר דף צא

אני הנה בריתי אתך וגו'. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. א"ר אבא בורא וראה כיון שנימול אברהם יצא מן הערלה. ונכנס בברית הקדוש ונתעטר בעטרה הקדושה. ונכנס בהיסוד שהעולם עומד עליו. ואז נתקיים העולם בזכותו. לפי שכתוב (ירמי' נ"ג) אם לא בריתי  יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. (דף צ"ג ע"א) ומאי הטעם שלא קרא הקב"ה לאברם אברהם עד עתה. אלא כך ביארנו לפי שעד עתה לא היה נימול. וכאשר נימול נתחבר באות ה' הזו[פא] והשכינה שרתה עליו. ואז נקרא אברהם. וזהו שכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ולמדנו בה בראם. ולמדנו באברהם. מה כוונתם. אלא זה חסד וזו השכינה[פב] והכל נתמשך יחד. ולא קשה הענין. כי זה וזה היו.

 

זהר דף צג ע"א

זאת בריתי אשר תשמרו וגו' המול לכם כל זכר. א"ר אבא אשריהם ישראל שהקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים. ונתן להם אות הברית הזה. שכל מי שיש בו אות הזה אינו יורד לגיהנם. אם הוא שומר הברית כראוי. שאין מכניסו ברשות אחר. ואינו משקר בשמו של המלך. שכל מי שמשקר בזה כאילו משקר בשמו של הקב"ה. שכתוב (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. עוד א"ר אבא בשעה שהאדם מביא בנו להכניסו בבירת הזה. קורא הקב"ה לפמליא שלו ואומר. ראו מה בריה עושה בעולם. באותו שעה נזדמן אליהו ופורח העולם בד' פריחות ונזדמן שמה. וע"כ למדנו שצריך האדם להכין כסא אחר לכבודו. ויאמר זה הכסא של אליהו. ואם אינו אומר כן אינו שורה שם. והוא עולה ומעיד לפני הקב"ה. בוא וראה כתוב (מלכים א' י "ט) מה לך פה אליהו וגו'. והשיב קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. א"ל חייך בכל מקום שזה הרושם הקדוש ירשמו אותו בני בבשרם. אתה תזדמן שמה. והפה שהעיד שישראל עזבו. הוא יעיד שישראל מקיימים ברית הזה. והרי למדנו על מה נענש אליהו לפני הקב"ה. על שאמר רכילות על בניו.

 

זוהר ויקרא יד

ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם. א"ר שמעון זה האדם שהוליד בן נקשר בהשכינה. שהיא הפתח של כל פתחים העליונים. הפתח שנתקשר בהשם הקדוש[פג] ודם ההוא שיוצא מן הילד הנימול נשמר לפני הקב"ה. ובזמן שדינים נתעוררים בעולם. צופה הקב"ה בדם ההוא ומציל העולם. ולפיכך כתוב ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. וכתוב (תהלים צ') ואם בגבורות שמנים שנה. והכל במשקל אחד עולה[פד] ולמדנו שבדם ההוא זוכה העולם להמתקה בחסד. ונתקיימים כל העולמות. שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.. ומי שזוכה לנטור לזה הברית כראוי. ואינו חוטא בו כל ימיו. נדבק בהם ביומם ולילה. בחסד בדין. שזוכה לשני עולמות. עולם הזה ועולם הבא. וע"כ נקרא אברהם תמים. שכתוב התהלך לפני והיה תמים. ומתי נקרא תמים. כאשר זכה בשניהם. ביומם ולילה. שכתוב (תהלים מ"ב) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. ושניהם ירש אברהם. ולא נתקיים בו חסד בקיום שלם עד שנימול. כיון שנימול נתקיים בו. וזכה לשניהם ונקרא תמים.

 

זהור דף צד ע"א

והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. פתח ואמר כתוב (איוב י"ט) ומבשרי אחזה אלוה. מה ומבשרי. ומעצמי צריך לומר אלא מבשרי ממש. ומה הוא. כמו שכתוב (ירמי' י"א) ובשר קדש יעברו מעליך. וכתוב והיתה בריתי בבשרכם. שלמדנו בכל זמן שנרשם האדם בזה הרושם הקדוש של אות הזה. ממנו יכול לראות להקב"ה. ממנו ממש[פה] ונשמה קדושה נקשרת בו. ואם אינו זוכה. שאינו נוטר זה האות. מה כתוב (אביו ד') מנשמת אלוה יאבדו. שהרי הרושם של הקב"ה לא נשמר. ואם זוכה ונוטר בריתו. השכינה אינה נפרדת ממנו. מתי מתקימת בו. כאשר ישא אשה וזה האות יכנס במקומו (דף צ"ה ע"א) למדנו כל מי שמקריב בנו לקרבן הזה. כאילו הקריב כל קרבנות העולם לפני הקב"ה. וכאילו בנה מזבח שלם לפניו. לפיכך צריך להכין מזבח מן כלי אחד מלא עפר. למול עליו זה הברית הקדוש. ונחשב לפני הקב"ה כאילו זבח עליו עולות וקרבנות צאן ובקר. וזאת חביב לו יותר מהכל. שכתוב (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו'. בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. מהו אזכיר את שמי. זו המילה שכתוב בה (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. וזהו מזבח אדמה בודאי כמו שנתבאר. אחריו מה כתוב. ואם מזבח אבנים תעשה לי. רמז לגר שנתגייר שהוא מעם קשה ערף וקשה לב. זה נקרא מזבח אבנים. לא תבנה אתהן גזית. מהו גזית. היינו שנצרך קודם להכניסו בעבודת הקב"ה. ולא ימול אותו עד שישכח העבודה זרה שעבד עד עתה. ויסור ממנו קשיות הלב. ואם נימולבלתי הסתר ממנו קשיות הלב ההיא. שיבקש ליכנס בעבודה הקדושה של הקב"ה. הרי הוא כמו אבן הנפסל. שגוזרים אותו מצד זה ומצד זה ונשאר אבן כבתחלה. לפיכך לא תבנה אתהן גזית. כי הוא ישאר בקשיותו. כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. כלומר זו המילה שנימול לא תיטיב לו. לפיכך אשרי חלקו של זה המקריב קרבן הזה בשמחה ברצון לפני הקב"ה.. (דף צד ע"ב) ועל זה כתוב אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך וגו'. כי מי שמקריב את בנו כמו קרבן בהמילה לפני הקב"ה. רצון הקב"ה בקרבן זה. יבחר בו ויקרבו וישים מדורו בשני היכלות. ונקשר לזה ולזה[פו] שאלו השנים נקשרים ביחד. ככתוב ישכון חצריך. חצריך ודאי שנים. לפיכך חסידים הראשונים וזקנים שבכאן. כשמקריבין בניהם לקרבן זה. פותחים ואומרים אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. והעומדים שם אומרים. נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. אח"כ מברך אשר קב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. והעומדים שם אומרים. כשם שהכנסתו לברית כן תכניסנו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

 

בראשית וארא לב

ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך. נאנח ר' חייא ובכה. פתח ואמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וי על זה. וי על זמן ההוא שילדה הגר את ישמעאל. א"ל ר' יוסי ולמה. הרי ילדה שרה אח"כ והיה לה בן גזע קדוש. א"ל אתה רואה ואני רואה. וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון הענין וע"ז אני בוכה. וי על זמן ההוא. שלפי ששרה נתעכבה כתוב. ותאמר שרי אל אברם וגו' בוא נא אל שפחתי וגו'. ומפני זה עמדה השעה להגר לרשת לשרה גבירתה. והיה לה בן מאברהם. ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך. ואע"פ שהקב"ה הי' מבשר לו על יצחק. התדבק אברהם בישמעאל. עד שהקב"ה השיבו ולישמעאל שמעתיך וגו'. אח"כ נימול ונכנס בברית הקדוש עד שלא יצא יצחק לעולם. ובוא וראה ארבע מאה שנים עמד השר ההוא של בני ישמעאל ובקש לפני הקב"ה. וא"ל מי שנימול היש לו חלק בשמך. אמר לו הן. א"ל והרי ישמעאל שנימול מפני מה אין לו חלק בך כמו יצחק. א"ל יצחק נימול כראוי וכתקונו[פז] וזה אינו כן. ולא עוד אלא שאלו נדבקים בי כראוי לשמנה ימים. ואלה רחוקים ממני עד כמה ימים. א"ל אף על פי כן כיון שנימול. האם לא יהי' לו שכר טוב בעבור זה. וי על זמן ההוא שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקב"ה. הרחיק לבני ישמעאל מדבקות העליונה. ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה. בעבור מילה ההיא שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלט בארץ הקדושה כשהוא ריקם מהכל זמן רב. כמו שהמילה שלהם ריקנית בלי שלימות. והם יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם. עד שתכלה זכות ההיא של בני ישמעאל. ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם. ויתאספו בני אדום עליהם ויתגרו מלחמה בהם. אחת על הים. ואחת על היבשה. ואחת סמוך לירושלים. וישלטו אלה באלה. וארץ הקדושה לא תמסר לבני אדום. בזמן ההוא יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומא הרשעה. ויתגר בה מלחמה שלשה ירחים. ויתאספו שמה עמים ויפלו בידיהם. עד שיתאספו כל בני אדום עליה מכל קצוי ארץ. ואז יתעורר הקב"ה עליהם. זש"כ (ישעי' ל"ד) כי זבח לה' בבצרה וגו'. ואח"כ מה כתוב. לאחוז בכנפות הארץ וגו'. ויכרית לבני ישמעאל ממנה. וישבר כל השרים שלהם למעלה. ולא ישאר שר למעלה על אומות העולם. אלא השר של ישראל בלבדו.. ועל זמן ההוא כתוב (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד. וכתבו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

 


 

[א] יתרץ בזה הלשון לך לך, שההליכה תהי' לתקונך:

[ב] שהיה חוקר בשכל להשיג הכח שלמעלה המשפיע בצד היושב ההוא:

[ג] כי כח המשפיע בארץ הקדושה הוא הכח הגבוה מעל הע' שרים וקשה להשיגו בכח המחקר:

[ד] עשר ספירות הקדושות הן סוד מרכבה הקדושה והן נקראות ג"כ מדות שעל ידן מתנהג העולם בבחינת ימין ושמאל אמצע המרמז על חסד דין ורחמים, ובסופן כח המקבל מהן השפע ונקרא מלכות בחינת נוקבא ושמם תבא השפע ישר לארץ הקדושה:

[ה] היינו להבין איזה כחות משפיעים בהם:

[ו] היינו ארץ הקדושה ינקותא נקודה אמצעית של היושב ולא נקודה אמצעית של כל כדור הארץ בכלל:

[ז] כי שם נמצאת אבן שתיה שממנה הושתת העולם באמרם ז"ל:

[ח] שנשפעים ע"י הע' שרים:

[ט] שהע' שרים מקבלים השפע מן הכח הגבוה שעל ארץ הקדושה ואז פנה עצמו אל הראש:

[י] פי' שהי' יכול להשיגם בכח המחקר שלו:

[יא] כי היציאה מארץ מולדתם כבר עשו מעצמם:

[יב] השכר של ד' הבטחות מדה כנגד מדה בעבור הד' מיני יציאות שנצטוה עליהן:

[יג] כנזכר לעיל שעיקר הצווי הי' על ההליכה לארץ כנען ולא על היציאה מארץ מולדתם שזאת כבר עשו מעצמם:

[יד] פי' קודם שמת תרח בחרן:

[טו] פי' שיגרום בעבודתו הארה ויחוד בעולמות העליונים:

[טז] זו ספירת מלכות ספירה הראשונה מתתא לעילא שעליה כתוב פתחו לי שערי צדק וגו', וכיון שכל ספירה כלולה מעשר נמצא שמלכות ספירה העשירית שמאירין בה כל הספירות נכללת מעשר פעמים עשר שהוא מאה כמספר ל"ך ל"ך:

[יז]  כי שם מאירה ישר ספירת מלכות באור השכינה הקדושה:

[יח]  פי' שתיבת ויעבר היא צירוף ע"ב רי"ו, רמז על השם בן ע"ב שיש בו רי"ו אותיות ג"פ ע"ב היוצאות מן הג' פסוקים ויסע ויבא ויט כידוע, וזהו ויעבר אברם בארץ לאחר שנתעלה אברהם להתדבק בשרשו מדת החסד שבגי' ע"ב כי שם מאיר השם בן ע"ב אז פעל בעבודתו שזה השם בן ע"ב יאיר אורות חסדים למדת מלכות שנקראת ארץ:

[יט] פי כמו ויעבר דשם שהכונה היא שהי"ג מדות הרחמים המאירים לפעמים לעולם הוא ע"י השם בן ע"ב שנרמז בתיבת ויעבר כן הוא הרמז בויעבר דכאן:

[כ] אעביר כל טובי הכונה שע"י השם בן ע"ב המאיר במדת החסד יושפע מעולם היותר עליון הכל ובי שהם אורות חסדים למדת מלכות:

[כא] מקום שכם רמז על ה"פ חסד והיינו דרועא ימינא ואילון מורה רמז על דרועא שמאלא מדת הגבורה כי אילון הוא מלשון גבורה, והכונה שפעל המתקת גבורה בחסד ע"י הארת אור החסד מן הרי"ו דשם אל הרי"ו דגבורה כי גבורה בגי' רי"ו, והיינו מסטרא דא לסטרא דא:

[כב] היינו מדת המלכות:

[כג] פי' הפריש עצמו מן תאות עוה"ז ומכל דבר טמא ואז השיג מדת המלכות והבין איך שכל הספירות מאירות בה, ועי"ז הבין ג"כ הסוד של הר ה' היינו מקום ביתה מקדש:

[כד] היינו נגד בינה ומלכות שנקראות אימא עלאה ואימא תתאה וגם לאה ורחל, כי כל ענין עבודת מזבח היא בעלמא דנוקבא:

[כה] היינו שהתדבק במדת החסד צד ימין שהוא דרום:

[כו] על דרך הכתוב לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה':

[כז] שהן יצחק ויעקב גבורה ורחמים עם י"ב שבטי ישורון:

[כח] היינו בחי' הימין דס"א שנקרא ג"כ חסד ככתוב כי יקח את אחותו חסד הוא ולפיכך מצרים שטופי זמה היו:

[כט] היינו המרכבה של הסט"א כי את זה לעומת זה עשה אלהים:

[ל] וטרם שנולד יעקב לא האירה בעולם מדת הרחמים:

[לא] אפשר שהיו פניה מכוסה תמיד במסוה דקה מחמת צניעות כנהוג בין נשי קדם, ושם נתגלו פניה ע"י רוח שאינה מצוי':

[לב] חכמה היינו חכמת תורה שבע"פ, וזהו ג"כ ואת תדבר אלינו שהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו של משה:

[לג] אין פירושו על דרך אונאה, אלא שזאת ידעו שכל מעשי אבות סימן בלנים, ואברהם פעל אז לדורות עולם עבור בינו שבאם יהיו ישראל נתפסים מן האומות יגמר הדבר שהאומות בעל כרחם יחזירום למקומם ועוד יענקו אותם בכל טוב ועשירות גדולה:

[לד] כמו שיראו הוא לשון רבים כן היה צריך לומר ייטיבו בלשון רבים ולא ייטיב בלשון יחיד:

[לה] ולא רצה אברהם שיהי' הוא בגן עדן ושרה אשתו בגיהנם:

[לו] פי' שכאשר שרה היתה בתיבה וצורתה מאירה חשבו שסבת הדבר היא שדופני התיבה מכוסות בפנים באיזה דבר או מין צבע המאיר ומשליך קרני אור על פניה, אבל כשיצאה משם וראו אותה מאירה כבתחלה אז ידעו שהאור הוא ממנה:

[לז] פי' המלאכים שהכו אותו אמרו לו כך:

[לח] למדרגתו מדת החסד דקדושה ולא נדבק בו כלום מטומאת מצרים שהיא החסד דטומאה:

[לט] היינו הנוקבא דסט"א שהיא לעומת מלכות דקדושה:

[מ] כאמרם ז"ל שאין הקב"ה מעלה אדם למדרגה גבוה אא"כ מנסהו בתחלה באיזה נסיון:

[מא] פי' למדרגה יותר גבוה שנקרא עלמא דאתכסיא או אימא עלאה:

[מב] שעל ידי עבודתו הקדושה ימשיך חסד לעולם:

[מג] פי' שהשיג אור שאר הספירות הקדושות של ארבע צדדי העולם, כי כסף ודרום היינו חסד, זהב וצפון היינו גבורה, סטרא דמזרח היינו תפארת, סטרא דמערב היינו מלכות, כבד מאד, רמז על תפארת, כי כב"ד בגי' הויה פשוטה, ומאד בגי' הוי"ה דמילוי אלפי"ן המאירים בתפארת, במקנה רמז על מלכות, כי מקנ"ה בגי' ה' הויות עם השם אדני, והיינו כי ה' הויות של חסדים ממתיקים הדינים של השם אדני שהוא במלכות, והקב"ה נתן חכמה לאברהם להשיג כל זה בעבור שעמד בהנסיון של ירידתו למצרים ולא נכשל שם:

[מד] פי' כי נגב היינו דרום רמז לחסד, ובית אל היינו מלכות, ועבודת אברהם הי' להזריח אורות החסדים בהבית אל, היינו במלכות כדי להמתיק הדינים דשם:

[מה] כמבואר לעיל שצפונה ונגבה קדמה וימה רמז על הספירות חסד גבורה תפארתמלכות, וזהו עיקר האמונה שהמלכות מנהגם עולם הזה עפ"י הג' ספירות חד"ר, חסד דין רחמים:

[מו] היינו שנתבשר שהשכינה הקדושה אל תסיר מישראל לעולם אף בטומאתם ואף בגלותם, והשכינה הקדושה שרשה במדרגה הראשונה הנכללת מכל המדרגות ולכן נראות בה והיינו מדת המלכות ספירה העשירית שכל הספירות משפיעות בה ע"י ספירת היסוד והיא כמו אספקלריא שנתראות בה כל ספירות העליונות.

[מז] פי' שכל הספירות משפיעות במלכות והיא כמו מרכז להם, ולפיכך ארץ הקדושה נקראת נקודה אמצעית של ישוב העולם כמו נקודת המרכז להעיגול הסובב:

[מח] אפשר שהרגישו ע"י אצטגניותם שיש בלוט ניצוץ גדול ונורא דקדושה שהיא נשמת המשיח, וזהו הענין שצורתו של לוט היתה דומה לאברהם צורה היינו כח הרוחני, ולפיכך חשבו כי די להם ניצוח המלחמה במה שלקחו את לוט בשביה:

[מט] פי' מדת הדין שנקרא חשך וגם לילה:

 [נ] ויכם משמעותו שאחד הכה אותם, ויכום משמעותו שרבים הכו אותם:

[נא]  פי' שהשפיע על כסא הכבוד מדת המלכות חסדים ממקומו, היינו משרשו שהוא מדת החסד, ועי"ז נקראת מלך שלם משום שנתמלאית בשפע רב:

[נב]  פי' תוצא הארץ היינו שמדת המלכות תשפיע השפע לזה העולם מה שקבלה מעולמות העליונים, וכן כאן הוציא לחם ויין הכונה שאברהם גרם השפעת שפע וברכה לזה העולם מעולמות העליונים:

[נג]  פי' מן ספירת יסוד שנקראת כל:

[נד] פי' שהקב"ה נתן לאברהם ספירת המלכות שיוכל לפעול בה בכח עבדותו הקדושה כרצונו, והיא ספירה העשירית שכל מיני השפע הנשפעות לעולם הזה נמצאות שם תחלה, וכיון שהיא אחת מעשר נקראת מעשר, והיא ג"כ עשר ממאה כיוןש כל ספירה נכללת מעשר ספירות:

[נה] היינו ספירת מלכות ספירה הראשונה מתתא לעילא:

[נו] פי' שלא השיג רק ספירה האחרונה בלבד שנקראת מחזה:

[נז] ואחר המילה השיג מן ספירה האחרונה גם שאר ספירות העליונות:

[נח] פי' שמתחלה הי' רק השגה ע"י חקירה שכלית בכח החכמה שנתן לו הקב"ה, ואח"כ השיג כל הספירות בהתגלות כמו בראית ושמיעה חושיית:

[נט] היינו השגת כח ספירה השניה שנקראת יסוד שהיא הקשר של כל הספירות, כי כל הספירות המשפיעות שפע למלכות נשפעת שפע ההיא דרך ספירת היסוד:

[ס] היינו ספירת מלכות כזכר לעיל:

[סא] פי' אם משביעין אותם או שיכניסו תפלה כזו לפנים:

[סב] היינו ספירת מלכות עם ספירת בינה אימא תתאה עם אימא עלאה:

[סג] מקום שהנשמות נוחות תחת כנפי השכינה נקרא כך:

[סד] היינו ספירת מלכות:

[סה] פי' ויחשבה שהיה מכוון כונות בכח המחשבה שלו על ספירת מלכות ספירה תתאה בחינת נוקבא שנקראת צדק לקשרה עם לו צדקה, היינו עם ספירת יסוד קשר של כל שאר הספירות בחינת דוכרא שנקרא צדקה, ועי"ז יהיה נשפע השפעות טובות לעולם הזה:

[סו] שאז השיג הכח ליחד העולמות למעלה להולדת נשמות חדשות וגרם התקשרות ויחוד העולמות למעלה להמשיך נשמת יצחק:

[סז] כי בהשגת ספירת המלכות נוכל להבין על ידה שמו, היינו כל העשר ספירות:

[סח] כי ספירת מלכות נקראת צדק ודינים נתעוררים ממנה וצריכה להמתקה ע"י ספירת היסוד שנקרא צדקה בכח ה' הויות של חסדים, וכאשר נמחקים הדינים ע"י החסדים נעשה מזה רחמים:

[סט] פי' בספירת יסוד שנקרא כ"ל:

[ע] היינו הספירות של בחינת דוכרא כמש"כ ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה:

[עא] כל זה רמז על ספירות העליונות, וימין ושמאל היינו חסד ודין:

[עב] שמו היינו התורה עם תרי"ג מצות שספירת מלכות כלולה מהן, וזהו שאמרו חז"ל קוב"ה ואורייתא וישראל חד אינון:

[עג] גר צדק נקרא על שם שנכנס בקדושת ספירת מלכות שנקראת צד"ק, וידו בכל היינו שיש לו אחיזה גם בספירת יסוד הגבוה יותר ונקרא כ"ל:

[עד] פי' מדקאמר וירא הזה באמצע הפסוק אחר מספר ימיו ולא בתחלת פסוק כמו בריש סדרא זו משמע מזה דמספר ימיו היא הסבה להתגלות הזאת:

[עה] אין קושייתו מדוע יאמר במספר תשעים לשון יחיד שנה ובמספר תשע ל"ד שנים, כי כן הוא ע"פ דקדוק ל"ק, רק קושייתו מדוע מונה כאן מספר הגדול תחלה ואח"כ מספר הקטן והיל"ל כמו שכתוב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן:

[עו] בזה מתורץ דמספר הימים שפיר היתה הסבה להתגלות הזאת:

[עז] בזה מתורץ המספר למה מונה מספר הגדול תחלה, כיון שבמספר הגדול שייך לומר שנה ובמספר הקטן שייך לומר שנים, מרמז בזה שכל ימניו הראשונים לא נחשבים לימים ואינן אלא כשנה אחת כיון שהי' ערל, ורק עתה שהגיע למצות מילה יחשבו לו מכאן ולהבא שנותיו לשנים:

[עח] פי' לזה העולם:

[עט] ארץ היינו ארץ העליונה שנקראת עולם הבא, או שהכונה על השכינה הקדושה שנקראת ג"כ ארץ:

[פ] כאמרם ז"ל על הכתוב וכרות עמו הברית שכביכול הקב"ה מל אותו:

[פא] היינו ה"א אחרונה של השם הוי"ה ב"ה שורש מדת מלכות:

[פב] היינו כח החסד מדתוש ל אברהם, בה"א בראם היינו בכח מדת המלכות, וע"י שני כחות האלה נברא העולם כדי שיוכל להתקיים:

[פג] זו מדת מלכות הכוללת תרי"ג מצות התורה שנקראת שם הקדוש באמרם ז"ל שכל התורה שמותיו של הקב"ה:

[פד] פי' זה רמז כי לבעבור השמנת ימים היינו מדה השמינית שנקראת בינה דמינה גבורות ודינין מתערין ימול לכם כל זכר, ובזכות זה יומתקו הגבורות והדינין:

[פה] פי' שע"י המילה יתעלה למדרגה גדולה במה שיזכה לנשמה קדושה, ועי"ז יהי' בכח להשיג גדלות הבורא:

[פו] פי' בגן עדן שלמטה ובגן עדן שלמעלה:

[פז] יצחק נימול במילה ופריעה לח' ימים, וישמעאל נימול בן י"ג שנה ואחר חיתוך הערלה קפץ ממקומו ולא הניח לעשות בו פריעה, וכן הישמעאלים שעושים המילה היא לאחר כמה שנים ובלתי פריעה: