HOME - ראשי

לימוד היומי | תרומות | ספרים | תמונות | עלונים | שיעורים | וידאו | רשב"י ומירון | מודעות | חלוקת הזוהר | ENGLISH

 

זוהר תורה - ראשי

 

 

כי תבוא

 

 ספר זוהר תורה

פרשת כי תבא

 

                                                                                                                                                              א.                                 

אותן המטילים ממון לכיסם של תלמידי חכמים תומכים לתורה, וכל האמונה בו תלויה, והוא נתמך, וזוכה לבנים הראוים להיות נביאי אמת

ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' והלכת אל המקום
אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם.

פתח רבי יהודה בענין התורה ואמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.

עץ חיים, זו התורה שהיא עץ עליון גדול וחזק, תורה, מפני מה נקראת תורה, מפני שמורה ומגלה במה שהיה נסתר שלא היה נודע, חיים, שכל החיים שלמעלה בה נכללו וממנה יוצאים, למחזיקים בה, לאותן הדבקים בה, שכל מי שנדבק בתורה נדבק בכל, נדבק למעלה ולמטה, ותומכיה מאושר, מי הם תומכיה, אלו אותם שמטילים ממון לכיסם של תלמידי חכמים כמו שביארנו[1] ותומכיה זוכים שנביאי אמת יצאו מהם, מאושר, אל תקרי מאוש"ר אלא מרא"שו [2] אותם התומכים לתורה מראשו ועד סופו[3] מראשו, זה ראשית הכל שנקרא ראש, שכתוב שם ח') מעולם נסכתי מראש, וראש זו חכמה שהיא ראשית לכל הגוף, והגוף נתפשט עמו עד סוף הששה צדדים[4] ותומכיה, כמש"כ (שיר ה') שוקיו עמודי שש, שאותן המטילים ממון לכיסם של תלמידי חכמים הם תומכים לתורה מן הראש עד סוף הגוף, וכל האמונה בו תלויה, והוא נתמך וזוכה לבנים הראוים להיות נביאי אמת [5].

זוהר חלק ג' פרשת יתרו - דף ע"ט עמוד ב'

                                                                                                                                                              ב.                                 

רק בחסד עליון זוכים לגור בארץ ישראל

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך וגו'.

שאל ר' יוסי ואמר, מה זה הגדתי היום לה' אלהיך, לה' אלהינו צריך לומר, אמר לו ר' שמעון וכי פסוק זה בלבדו הוא, הלא כתוב (דברים ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו', (שם ז') אשר ה' אלהיך נתן לך, (שם ד') כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, והרבה כמו כן, אלא כך למדנו, כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, מה הטעם, לפי שזרע הקודש לארץ הקדושה עולה, והשכינה במקומה יושבת, וזה בזה תולה, ושמה לא אמר אלהיך אלא לאותן שהיו עתידים ליכנס לארץ הקדושה ולקבל פני השכינה, ומה שלא אמר אלהינו, לפי שהרי משה לא זכה ליכנס לארץ, ומפני זה אלהיך ודאי בכל מקום, לפי שרק הם היו עתידים ליכנס שמה, אמר לו ודאי כך הוא, אבל כאן כתוב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך, והרי הם בארץ נמצאים, ומפני מה אלהיך ולא אלהינו, אלא שהם צריכים להראות ולהודות שבעבור חסד העליון זוכים לכל זה, ששוכנים בארץ, ונכנסים לארץ ההיא [6] ועשה עמהם כל אותן הטובות, ובשביל זה היו אומרים דברים האלה להכהן, שנאמר הגדתי היום לה' אלהיך, לפי שהכהן בא מצד החסד.

זוהר חלק ג' פרשת וישלח - דף קס"ז עמוד א'

                                                                                                                                                               ג.                                  

לבן ביקש להרוג את יעקב בפיו ולעקור הכל, וה' אמר לו השמר לך וגו'.

וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה.

א"ר אבא בוא וראה מה כתוב בלבן (בראשית ל"א) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.

פן תדבר, פן תעשה ליעקב רעה צריך לומר, אלא לבן לא רדף אחר יעקב בכח אנשים להתגר עמו מלחמה, שהרי כחו של יעקב ובניו היה גדול ממנו, אלא שביקש להרגו בפיו ולעקור הכל, זש"כ ארמי אבד אבי, ולפיכך כתוב פן תדבר, ולא כתוב פן תעשה, ונאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רעה, ומניין היה ידוע שיכולת היתה בידו, אלא כמו שנאמר אלהי אביכם אמש אמר אלי וגו', וזו היא העדות שצוה הקב"ה להעיד, שנאמר וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וגו', וענית, כמו שנאמר לא תענה ברעך, (דברים י"ט) ענה באחיו.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת מצורע - דף נ"ה עמוד א'

                                                                                                                                                              ד.                                 

כל דבור ודבור של תפלה שמוציא האדם מפיו עולה למעלה, ובוקע רקיעים

ונצעק אל ה' אלהי אבתינו וישמע ה' את קלנו וגו'.

רבי חזקיה פתח ואמר (תהלים י"ז) שמעה ה' צדק וגו', כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה, שבכל זמן שכנסת ישראל תבא לפני הקב"ה נזדמן הקב"ה לעומתה, זש"כ שמעה ה' צד"ק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה, מהו בלא שפתי מרמה, אלא כך למדנו כל דבור ודבור של תפלה שמוציא האדם מפיו עולה למעלה, ובוקע רקיעים ועולה למקום שיכולה לעלות, ושם נבחן אותו הדבור אם הוא כראוי או לא, אם הוא דבור כראוי מעלים אותו לפני המלך הקדוש לעשות רצונו, ואם לא דוחים אותה החוצה, ונתעורר מן אותו הדבור רוח אחר.

זוהר חלק א' פרשת חיי - דף קל"ב עמוד א'

                                                                                                                                                              ה.                                 

שערי דמעות לא ננעלו

פתח רבי שמעון ואמר (תהלים ל"ט) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, מפני מה שמעה ולא שמע, במקום אחד כתוב שמע ה' וחנני, ובמקום אחר כתוב שמעה, אלא בכל מקום שנזכר לפעמים שמע הוא למדרגה של בחינת זכר, ושמעה הוא למדרגה של בחי' נקבה, שמעה, כמש"כ (שם י"ז) שמעה ה' צד"ק וגו', שמע, כמש"כ (שם ל') שמע ה' וחנני, שמע בני מוסר אביך, (דברים כ"ז) הסכת ושמע ישראל, וכאן שמעה תפלתי ה', לפי שזאת היא המדרגה שמקבלה כל תפלות העולם[7] והנה למדנו שעושה מהן עטרה ותשים אותו בראש צדי"ק חי העולמים, שכתוב (משלי י') ברכות לראש צדי"ק, ועל כן שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, כאן נזכר ג' מדרגות, תפלה, שועה, דמעה, שמעה תפלתי ה', זו התפלה אשר בלחש, ושועתי האזינה, זו תפלה שמרים האדם קולו בצרתו, כמש"כ ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, ומהו שועתם, היינו מה שבתפלתו מרים האדם קולו ונושא עיניו למעלה, כמש"כ (ישעי' כ"ב) ושוע אל ההר, וזאת התפלה תפצה שערים ותכפה אותם להכניס תפלתו, אל דמעתי אל תחרש, זאת התפלה נכנסת לפני המלך ואין שער שיקום בפניה, ולעולם לא חזרו דמעות ריקם.

זוהר חלק א' פרשת וישלח - דף קס"ח עמוד ב'

                                                                                                                                                               ו.                                   

תפלת העני היא תפלה העומדת לפני הקדוש ברוך הוא, מפוצצת שערים ופתחים ונכנסת להתקבל לפניו

רבי יוסי פתח ואמר (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, מקרא זה נתבאר בכמה מקומות אלא דוד המלך אמר זה כאשר הסתכל והבין עניני העני, ונסתכל בזה כאשר הלך וברח מלפני חותנו אז אמר זה, תפלה לעני, זאת היא התפלה שמבקש העני לפני הקב"ה, וזאת התפלה שמתקדמת לכל התפלות שבעולם, כתוב כאן תפלה לעני, וכתוב שם תפלה למשה איש האלהים, מה בין זו לזו, אלא זו תפלה של יד, וזו תפלה של ראש, ואין להפריד בין זאת התפלה לעני ובין תפלה למשה איש האלהים[8] ושניהן שקולות באחת, ועל כן תפלה לעני מוקדמת לפני הקב"ה מכל התפלות שבעולם, לפי שכתוב (תהלים כ"ב) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וגו'.

בוא וראה תפלה לעני זו תפלה של יד, שהעני דבוק בעניו, כזה שאין לו מעצמו כלום, דבר אחר תפלה זה משה[9] לעני זה דוד, כי יעטף, כאשר נתכסית הלבנה ונסתתר השמש ממנה, ולפני ה' ישפך שיחו, בשביל להתחבר עם השמש[10] בוא וראה תפלת כל האנשים היא תפלה, אבל תפלת העני היא תפלה העומדת לפני הקדוש ברוך הוא, מפוצצת שערים ופתחים ונכנסת להתקבל לפניו, זש"כ והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, וכתוב שמוע אשמע צעקתו, ולפני ה' ישפך שיחו, בזה שמתרעם על דינו של הקדוש ברוך הוא.

זוהר חלק א' פרשת וישלח - דף קע"ז עמוד ב'

                                                                                                                                                               ז.                                  

בשביל שישראל הם נדבקים בעץ החיים לפיכך יהיה
להם חיים לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד

רבי יהודה פתח ואמר (ישעי' מ"א) אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ה' וגו'.

בוא וראה כל עמים עכו"ם שבעולם נתנם הקב"ה לממונים ושרים ידועים, כמו שנתבאר, וכלם הולכים אחרי אלהיהם, כמו שכתוב (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, וכלם שופכי דמים ומתגיירי מלחמה, גוזלים מרצחים ומנאפים, ומתאחדים בכמה מעשים להרע, ומתגברים בכחותם להרע לישראל, וישראל אין להם גבורה וכח לנצח אותם אלא בפיהם, כתולעת זו שאין לה גבורה וכח אלא בפיה, ובפיה משברת הכל, ועל כן נקראים ישראל תולעת, ועוד אל תראי תולעת יעקב, מה תולעת אין בריה בעולם כמו תולעת המשי המקננת בעץ אדום, שממנה יוצאים כל בגדי כבוד פורפירי המלכים, אח"כ מזריע זרע ומת, ולאחר שהזריע מתגדל כמקדם מאותו הזרע שנשאר ממנו, והנה הוא שוב בחיים, כך ישראל הם כתולעת הזאת, שאע"פ שמתים חוזרים ומתקיימים בעולם, והרי נאמר (ירמי' י"ח) הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, מהו כחמר, אלא זה הוא חמר של זכוכית ההיא, שאע"פ שנשבר נתתקן ויש לו תקנה כמקדם, מתי ישראל, זה עץ החיים, שבשביל שישראל הם נדבקים בעץ החיים לפיכך יהיה להם חיים, ויקומו מן העפר ויתקיימו בעולם, ויהיו עם אחד לעבוד את הקב"ה, כמש"כ (ויקרא כה) לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד.

זוהר חלק ג' פרשת ויקרא - דף כ"ה עמוד ב'

                                                                                                                                                              ח.                                 

על כן עיני כל העולם מצפות להקב"ה על מזונות, לפי שהוא נותן מזון לכל וזן לכל, כמש"כ עיני כל אליך ישברו.

 

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל וגו'.

פתח רבי חייא ואמר (ישעי' מ"ה) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד וגו',

מקרא זה סוד של חכמה הוא שלמדתי ממנורה הקדושה, הרעיפו שמים ממעל, מהו הרעיפו, כמש"כ יערף כמטר לקחי, ועל צד דמטר שהוא מזון של הכל נאמר, ועל כן עיני כל העולם מצפות להקב"ה על מזונות, לפי שהוא נותן מזון לכל וזן לכל, כמש"כ עיני כל אליך ישברו וגו', ואפשר תאמר שבמקום זה שנקרא שמי"ם תולה הדבר[11] הרי למדנו שאין הדבר תולה בזכות, וזכות הרי נתבאר דהיינו צדקה, כי תרגום של צדקה זכותא, וזכות ושמים ענין אחד הוא, וכאן הרעיפו שמים ממעל כתוב, ממעל ודאי[12] מן הקדמון הקדוש זה בא, ולא ממקום ההוא שנקרא שמים ונקרא זכות, אלא ממעל דוקא, ושחקים יזלו צדק, שכאשר שמי"ם מקבל השפע ממעל, ממקום עליון ההוא השורה עליו, אז שחקים יזלו צדק, איזה שחקים, זה מקום שטוחנים מן לצדיקים, ואיזה הם, נצח והוד, שהם בודאי טוחנים מן לצדיקים, למי, למקום ההוא שנקרא צדי"ק[13] שהרי הם טוחנים את המן ההוא הבא מלמעלה, וכל הטוב ההוא נקבץ בהם ליתן אותו להמדרגה שנקרא צדי"ק, בשביל שתתברך צד"ק מאותו השפע שבהם[14] וע"כ טוחנים מן לצדיקים, איזו צדיקים, זה צדי"ק וצד"ק יוס"ף ורח"ל, שכשאשר מזדוגים יחד נקראים צדיקים, ולאו טוחנים מן לצדיקים בודאי, וע"כ ושחקים יזלו צד"ק, ואז תפתח ארץ ויפרו ישע, בני העולם, וצדקה תצמיח יחד, שכל רחמים וכל רב טוב של העולם ומזונות האנשים נמצאים בעולם, ואז שמחה על שמחה נתוספת וכל העולמות מתברכים, א"ר אחא אלמלי לא באתי אלא לשמוע דבר זה די לי.

זוהר חלק א' פרשת ויחי - דף רכ"ט עמוד ב'

                                                                                                                                                              ט.                                 

בוא וראה הקב"ה באהבת ישראל אוהב אותם שהם גורלו ונחלתו, ואין מסתכל אחר בדינם רק הוא בלבדו

 

את ה' האמרת היום וגו', וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה וגו'.

פתח רבי יהודה ואמר (תהלים ע"ט) אל תזכר לנו עונות הראשונים מהר יקדמונו רחמך כי דלונו מאד,

בוא וראה הקב"ה באהבת ישראל אוהב אותם שהם גורלו ונחלתו, ואין מסתכל אחר בדינם רק הוא בלבדו, וכיון שהוא מסתכל בדינם נתמלא עליהם רחמים, לפני שהוא כאב המרחם על בניו, כמש"כ (שם ק"ג) כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו, וכאשר מוצא בהם עבירות מעבירן ראשון ראשון, עד שמעביר את כלן מלפניו, וכיון שמעבירן מלפניו לא נשאר עליהם עונות ליתן ממשלה לצד אחר של הדין עליהם, ואם באים לחטוא לפניו כבתחלה, אותן עונות הראשונים שהעביר מלפניו שוב מחשב עליהם, וע"כ כתוב אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך וגו', שאם רחמיך לא יקדימו על ישראל לא יוכלו להתקיים בעולם, לפי שהרבה הם שרי הדין הקשה שרי עונשין וכמה מקטריגים הקמים על ישראל למעלה, ולאמלי שמקדים הקב"ה רחמים על ישראל טרם שמשגיח בדינם לא היו יכולים להתקיים בעולם, וע"כ מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, דלות ממעשים טובים, דלות ממעשים ישרים.

                                                                                                                                                               י.                                   

אלמלי יסגלו ישראל מעשים ישרים לפני הקב"ה לא יתקיימו עמים עכו"ם בעולם, אבל ישראל הם גורמים לשאר עמים עכו"ם לזקוף ראשיהם בעולם

בוא וראה אלמלי יסגלו ישראל מעשים ישרים לפני הקב"ה לא יתקיימו עמים עכו"ם בעולם, אבל ישראל הם גורמים לשאר עמים עכו"ם לזקוף ראשיהם בעולם, שאלמלי ישראל לא יהיו חוטאים לפני הקב"ה, שאר עמים עכו"ם יכנעו לפניהם, ובוא וראה אלמלא שהמשיכו ישראל במעשיהם הרעים לצד הטומאה בארץ הקדושה, הרי נתבאר שלא היו יכולים שאר עמים עכו"ם לשלוט בארץ הקדושה, ולא גלו ישראל מעל ארץ הקדושה, ועל זה כתוב כי דלונו מאד, שאין לנו מעשים ישרים כראוי, ולפיכך מהר יקדמונו רחמיך.

 

זוהר חלק א' פרשת לך לך - דף צ עמוד א'

                                                                                                                                                            יא.                                

הקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים, ועשה אותם חלקו ונחלתו

 

ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה וגו'.

פתח רבי חייא ואמר (תהלים ק"ג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו',

זכאים הם ישראל מכל שאר אומות העולם, שהקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים, ועשה אותם חלקו ונחלתו, ועל כן נתן להם התורה הקדושה, לפי שכלם היו ברצון אחד על הר סיני והקדימו עשיה לשמיעה, כיון שהקדימו עשיה לשמיעה קרא הקב"ה לפמליא שלו ואמר להם, עד כאן אתם הייתם יחידים לפני בעולם, מכאן ולהלאה הנה בני אשר בארץ חברים עמכם בכל, ואין לכם רשות לקדש את שמי עד שישראל יתחברו עמכם בארץ, וכלכם תהיו חברים יחד לקדש את שמי, בשביל שהקדימו עשיה לשמיעה כמו שמלאכים העליונים עושים ברקיע, שכתוב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, עושי דברו בתחלה ואח"כ לשמוע.

דבר אחר ברכו ה' מלאכיו, אלו הם הצדיקים אשר בארץ, שהם חשובים לפני הקב"ה כמלאכים העליונים שברקיע, לפני שהם גבורי כח שמתגברים על יצרם כגבור חזק שמתגבר על שונאו, לשמוע בקול דברו, שזוכים בכל יום לשמוע קול מלמעלה בשעה שנצרכים, ועתה מי יוכל לעמוד בפניהם שהם קדושים עליונים, השגחת הקב"ה עליהם בכל יום, וע"ז כתוב (שם פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך וגו'.

זוהר חלק ד' פרשת במדבר - דף קי"ח עמוד א'

                                                                                                                                                             יב.                                

כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שהרי בכל מקום שדברי התורה נשמעים, הקב"ה וכל חיילותיו כלם מאזינים לקולו

 

וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך, רבי אלעזר פתח (ישעי' ס"ו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה וגו', כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שהרי בכל מקום שדברי התורה נשמעים, הקב"ה וכל חיילותיו כלם מאזינים לקולו, והקב"ה בא לדור עמו, זש"כ בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ולא עוד אלא שמשנאיו נופלים לפניו, וזה נתבאר, בוא וראה מצות התורה עליונים הם למעלה, כשבא האדם ועושה מצוה אחת, זאת המצוה עומדת לפני הקב"ה ונתעטרה לפניו, ואומרת פלוני עשה אותי ומן פלוני אני, לפי שזה האדם עורר אותה למעלה, כדמיון שהוא עורר אותה למטה, כמו כן נתעורר למעלה, ועושה שלום למעלה ולמטה, כמש"כ (ישעי' כ"ז) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, יעשה שלום לי למעלה, שלום יעשה לי למטה, אשרי חלקו של אדם ההוא שעושה מצות התורה, שמחו את ירושלים וגו', לפי ששמחה לא נמצאת אלא בזמן שעמדו ישראל בארץ הקדושה, כי שם נתחברה השכינה בהקב"ה, ואז היא שמחת כלם, שמחת העליונים והתחתונים, ובזמן שישראל אין נמצאים בארץ הקדושה אסור לו לאדם לשמוח ולהראות שמחה, שכתוב שמחו את ירושלים וגילו בה וגו', וגילו בה דוקא.

                                                                                                                                                              יג.                                 

בזמן שירושלים בשמחה צריך האדם לשמוח

רבי אבא ראה איש אחד שהיה שמח בבתי משחק השרים שבבבל, בעט בו ואמר שמחו את ירושלים כתוב, בזמן שירושלים בשמחה צריך האדם לשמוח, ר' אלעזר לטעמיה שאמר שמחו את ירושלים היינו מה שכתוב עבדו את ה' בשמחה, כתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה, וכתוב אחד אומר עבדו את ה' ביראה ביראה וגילו ברעדה, מה בין זה לזה, אלא כאן בזמן שישראל יושבים בארץ הקדושה, וכאן בזמן שישראל יושבים בארץ אחרת.

                                                                                                                                                             יד.                                

כשהקב"ה יבוא אליה ויוקימה מהעפר ויאמר התנערי מעפר קומי, קומי אורי, ויתחברו כאחד, אז שמחה תהיה נקראת שמחת הכל

דבר אחר עבדו את ה' ביראה, זו כנסת ישראל בזמן שהיא בגלות בין העמים, א"ר יהודה והלא כתוב (ישעי' נ"ה) כי בשמחה תצאו, וזו היא כנסת ישראל, וכיון שאמר תצאו היינו מן הגלות ונקראת שמחה, א"ל ודאי כך הוא שכל זמן שהיא בגלות ושוכבת לעפר לא נקראת שמחה, עד שהקב"ה יבוא אליה ויוקימה מהעפר ויאמר (שם נ"ב) התנערי מעפר קומי, קומי אורי וגו', ויתחברו כאחד, אז שמחה תהיה נקראת שמחת הכל, ואז בשמחה תצאו בודאי, ואז הרבה חיילות יצאו לקראת השכינה לשמוח בחופת המלך, כמש"כ ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, וכתוב כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל,

 

111

זוהר חלק ב' פרשת תרומה - דף ק"ס עמוד ב'

                                                                                                                                                             טו.                                

אם עבודתכם ברצון הטוב אתם אחי, ואם לא אתם עמי

 

הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך.

פתח רבי יוסי ואמר, כתוב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, וכתוב הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם, וכתוב (דברים ט') שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, כל אלה שמע ושמע שאמר משה למה, שהרי שמע ישראל של היחוד נכון, שבודאי זה לדרש הוא בא כמו שביארו, אבל אלו האחרים למה, אלא כלם לדרש באים,, אבל שמע ישראל של כל השאר אין הם כמו שמע ישראל זה של היחוד, כי כל שמע האחרים לדרש באים וכלם במקום אחר נדבקו, הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם, שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, כלם במדרגה התחתונה נדבקו[15] היום הזה נהיית לעם, מהו נהיית, היית היה צריך לומר, אלא בכל מקום עם הוא כאשר נשבר לבכם בהכרח לעבודה, כמש"כ (דניאל ח') נהייתי ונחליתי, וזהו שכתוב (דה"י א' כ"ח) שמעוני אחי ועמי, אם אחי למה עמי, ואם עמי למה אחי, אלא אמר דוד, אם עבודתכם ברצון הטוב אתם אחי, ואם לא אתם עמי, לשבור לבבכם בהכרח לעבודתי, וכן היום הזה נהיית לעם, נשבר לבך להכריחך לעבודת הקב"ה, אף כך שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, הכל במדרגה התחתונה הוא, אבל שמע ישראל של היחוד הוא במדררגה העליונה, שהרי הוא הסוד שלמעלה ושלמטה כמו שנתבאר.

זוהר חלק ד' פרשת שלח - דף קס"ו עמוד ב'

                                                                                                                                                            טז.                                

רבי שמעון עלה לראות דור המדבר - וגם רואה שעולה
באותו האור צורת בית המקדש בהרבה ציורים

ארור משגה עור בדרך.

רבי שמעון עלה לראות דור המדבר ואותן החברים של הישיבה שלהם, ראה שם כמה תמונות של חברים סביבו, אמרו לו אל תירא בן יוחאי, אל תירא מנורה הקדושה, כתוב ותשמח תוך שמחות רבונך, כתב כל אותן הדברים ששמע בלילה ההוא, עמל בהם והגה בהם ולא שכח דבר, כשהגיע הבקר נשא עיניו וראה אור גדול שהיה מאיר ברקיע, השפיל עיניו למטה, חזר ונשא עיניו כבתחלה וראה שכל הרקיע האיר מאור ההוא, וגם ראה שעולה באותו רואה צורת בית המקדש בהרבה ציורים, שמח רבי שמעון, ולאחר רגע נגנז אור ההוא, בתוך כך הנה שני שלוחים באו אליו, מצאוהו ראשו בין ברכיו, אמרו לו שלום עליך אדון, שלום למי שעליונים ותחתונים מבקשים להקדים לו שלום, עמוד, עמד רבי שמעון ושמח בהם, אמרו לו האם לא ראית נחת רוח שעשה לך רבונך, הראית אור הבית ברקיע, אמר להם ראיתי, אמרו לו באותה השעה הוציא התהום את בית המקדש, והעבירו הקב"ה בים הגדול, ומאורו היה מאיר הרקיע, עוד אמרו לו, ראש הישיבה דורש בשלומך, והוא יודע שאנחנו שלוחים אצלך,,

זוהר חלק ד' פרשת שלח - דף קס"ז עמוד א'

                                                                                                                                                              יז.                                 

משיח נותן אגרת לרשב"י

בתוך כך פרח אחד מהם ונעלם והלך לו, ולאחר שעה חזר אצלם, אמר להם מוכן הייתי ליכנס, וראיתי שכל החברים היו בעטור אחד שדנו דינו של איש אחד שעמד אצל פתח גן העדן, ואותן הכרובים אחזו בו ולא הניחו אותו ליכנס שמה, והיה בצער ביניהם ויצעק צעקות לפני הפתח, ושמעו כל הצדיקים אשר שם, ועכשיו היו נאספים כל בני הישיבה ליכנס אצל מלך המשיח לעיין בדינו, ובאתי להודיע לכם, וגם חברי זה נצרך ללכת שמה, כי יצא כרוז לכל אותן בני הישיבה שיהיו נאספים עתה לפני המשיח, נטל אגרת קטנה ונתן לרבי שמעון, אמר לו קח זאת ועיין במה שנזכר שם עד שנבוא אליך, פרחו שניהם, ורבי שמעון לקח האגרת וראה מה שראה בהסודות שנזכרו שם כל היום ההוא, בלילה ראה נר לפניו ונפל עליו שינה וישן עד הבקר, כאשר האיר היום עמד ואגרת ההיא פרחה ממנו, והנה אותן שני השלוחים באו, אמרו לו עמוד רבי אשרי חלקך עמדו, בעבורך ראינו וזכינו לכמה סודות עליונים, חדוה רבה הראו לנו כאשר נתנו לנו רשות לגלות לך כל מה שאתה מבקש, ראש הישבה העליונה יצא אלינו, ואמר שאלו בשלומו של בן יוחאי, מקומו של בן יוחאי הנה הכינו לו מכמה ימים, אין מי שיקרב אצלו, אשרי חלקו.

                                                                                                                                                             יח.                                

אין הקב"ה רוצה למחול החטא שכנגד בעלי התורה אפילו כחוט השערה.

עוד אמרו, רבי רבי כאשר פרחנו מעמך נכנסנו וראינו כל בני הישבה שהיו נאספים לתוך היכל אחד אשר המשיח שם, ודנו דינו של איש אחד שעמד לפני הפתח, שמו אין לנו רשות לגלות, נצטער רבי שמעון על זה, אמרו לו אל תצטער רבי על זה, אתה יתגלה לך בלילה הזה בחלמך, אבל זה הדין שדנוהו שגזר המשיח להיות איש ההוא מבחוץ בצער ההוא ארבעים יום, ולאחר ארבעים היום יצערו אותו בעונש צער הגיהנם שעה וחצי, וכל זה מפני שיום אחד היה אחד מן החברים מבאר דברי התורה, וכאשר הגיע לענין אחד ידע איש הזה שאותו החבר יטעה בו, ואמר להחברים שתוקו ואל תאמרו דבר, ולפי ששתקו החברים נכשל בדבר ההוא ונתבייש, ובשביל אותה הבושה שגרם איש הזה דנוהו בדין הקשה ההוא, לפי שאין הקב"ה רוצה למחול החטא שכנגד בעלי התורה אפילו כחוט השערה.

 

זוהר חלק ג' פרשת צו - דף כ"ט עמוד א'

                                                                                                                                                             יט.                                

הסגולה הגדולה לשמש תלמידי חכמים - אותן העושים מצות שלא על מנת לקבל פרס, הם בני המלך והמלכה

רועה הנאמן

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, זה אות תפלין ואות שבת ואות ימים טובים ואות ברית, כלם שקולים, ויש אות של שדי שהוא המלאך מטטרון עבד[16] וכמה עבדים תלוים ממנו, שהוא ממונה על אותן העושים מצות על מנת לקבל פרס, מטטרון ומחנות שלו ממונים עליהם, ובשבילם נאמר למען ינוח שורך וחמור וכל בהמתך, ועבדך ואמתך, אבל אותן העושים מצות שלא על מנת לקבל פרס, הם בני המלך והמלכה, והם כתרים ותגים על ראשי העבדים בימים של חול, ובשבילם דרשו ודאשתמש בתגא חלף, והזר הקרב אליהם יומת, והם נקראים שבתות אצל העבדים, ומפני זה אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים שנאמר בהם בנים אתם לה' אלהיכם, אם כעבדים, כי לי בני ישראל עבדים, ולא שאר אומות, אבל אותן הרשעים שאין עמלים בתורה ומצות, ואין עליהם עול תורה ועול תפילין ושאר מצות, הם עבדים לאומות העולם, ומשעבדים בהם, כמו עבדים היינו לפרעה במצרים, ואם הם שומרים שבתות וימים טובים נאמר בהם ויוציאנו ה' אלהינו, ויתקיים בהם למען ינוח שורך וחמורך, חמור בתורה ובמצות, וינפש בן אמתך, ובהמתך, עם הארץ בהמה נקרא, ולאחר שיכניס עצמו תחת אדם בתורה יתקיים בו (תהלים ל"ד) אדם ובהמה תושיע ה', אם הוא כסוס שרוכב עליו רבונו וסובל אותו ואינו מבעט ברבונו, ומהו הסבלנות של עם הארץ בשביל התלמיד חכם, לפי שהתלמיד חכם הוא כיום השבת שאין לו משלו, ואם עם הארץ יסבול אותו בממונו ומתנהג עמו כפי רצון התלמיד חכם לשמש אותו, ולהתנהג במצות כפי רצונו, יתקיים בו אדם ובהמה תושיע ה', יושיע לו משוד וגזלה, יושיע לו ממלאך המות שלא ישלוט עליו וישחט אותו בסכין פגום שלו, וכל מי שנשחט בסכין פגום נבלה הוא, שנאמר בו לכלב תשליכון אותו, שהוא סמא"ל,,

                                                                                                                                                              כ.                                  

כל מה שעושה האיש לשבתות וימים טובים צריך לעשות לתלמידי חכמים, מי שמחלל שבת חייב סקילה, וכן מי שמשתמש בתגא חלף

ותלמידי חכמים בני המלך והמלכה נקראים שבתות וימים טובים, אין להם משלהם שאין הם בעלי מלאכה כשאר עבדים, בני הימים של חול, השכר שלהם בעולם הזה ובעולם הבא לענגם בכל מיני מאכל ושמתה, ולכבד אותם בבגדים יפים כדמיון השבת שדרשו בו כבדהו בכסות נקיה, כל מה שעושה האיש לשבתות וימים טובים צריך לעשות לתלמידי חכמים, מי שמחלל שבת חייב סקילה, וכן מי שמשתמש בתגא חלף, אף כך מי שמשתמש בזה ששונה הלכות שמחלל תורתו, וכל שכן המבזה אותו כאילו מבזה שבתות ומועדים, ודרשו חכמי המשנה כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר, וכמו שכל כלי בית המקדש נקראים קודש, כך כל אותן המשמשים לתלמידי חכמים נקראים קודש, ותלמידי הרב שהם כנגד אברי הגוף נקראים קודש קדשים,,

זוהר חלק ד' פרשת נשא - דף קכ"ד עמוד ב'

                                                                                                                                                           כא.                               

הסגולה הגדולה לשמש תלמידי חכמים - אותן העושים מצות שלא על מנת לקבל פרס, הם בני המלך והמלכה

וכל זמן שהעץ טוב ורע שולט, שהוא חולין דטהרה וחולין דטומאה, אותן חכמים הדומים לשבתות וימים טובים אין להם אלא מה שנותנים להם אותן חולין, כדמיון יום השבת שאין לו אלא מה שמכינים לו בימי החול, אבל בזמן שישלוט עץ החיים יכנע העץ טוב ורע, ולא יהיה לעמי הארץ אלא מה שינתו להם תלמידי חכמים, ועמי הארץ יכנעו תחתם,, ועל זה כתוב (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואתן צאני צאן מרעיתי, אלו עמי הארץ הטובים שהם מצד של טוב, אדם אתם, אלו תלמידי החכמים, וגם במקרא זה נרמז כך (תהלים פ"א) לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, אחר שאמר עמי למה אמר ישראל, אלא עמי אלו עמי הארץ, ישראל, אלו תלמידי חכמים, ובעבורם נאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה.

                                                                                                                                                            כב.                               

הכבוד הגדול שיעשה הקב"ה בגאולה אחרונה לתלמידי חכמים – ומה שישיה עם הערב רב

וכן יוציא הקב"ה לתלמידי חכמים מן הגלות בכל אותו הכבוד, וכמו שנאמר בעמי הארץ שהם מצד של טוב ויתיצבו בתחתית ההר, כן יהיו בגאולה האחרונה תחת תלמידי חכמים, כעבד שהולך לרגלי הסוס של רבונו, וכמו שאמר להם בתחתית ההר אם תקבלו תורתי הרי טוב, ואם לא שם תהיה קבורתכם, כך יאמר בצאת ישראל בגאולה האחרונה, אם תקבלו עליכם את התלמידי חכמים בצאתכם מן הגלות, שיהיו כאדם הרוכב על סוס ועבד שישמש אותו הרי טוב, ואם לא שם תהיה קבורתכם בגלות, [ועמי הארץ שהם הערב רב מצד של רע] כמו שנאמר בהם וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, כן יהיו רחוקים מן הגאולה, ויראו לתלמידי החכמים ולעם הקדוש בכל אותו הכבוד, והם יהיו רחוקים מזה, ואם ירצו להתחבר עמהם מה כתוב בהם, לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה, בזמן ההוא יתקיים בהם בישראל, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, והרי דרשו שאין מקבלים גרים לימות המשיח, (שמואל א' ב') ורשעים בחשך ידמו, הם הערב רב, ובעבור זה אמר הנביא עליהם (יחזקאל י"ג) ואל אדמת ישראל לא יבאו.

111111

 

ג) אמר אליהו, רועה הנאמן הגיע השעה שאני צריך לעלות למעלה בשבועה, אמור אתה משאלתך, שהרי בשבילך אני רוצה לעלות, שנתן לי הקב"ה רשות להתגלות לך בבית אסורים שלך בקבורה שלך[17] ולעשות עמך טובה, שאתה מחולל מעונות העם, זש"כ (ישעי' נ"ג) והוא מחולל מפשעינו. אמר לו רועה הנאמן, בשבועה עליך בשם הויה לבל תאחר בכל יכולתך [להזכירנו למעלה] שהרי אני בצער גדול, כמו שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי, להוציאני מצער הזה באותה קבורה, שנאמר עלי (שם) ויתן את רשעים קברו, ואין מכירים אותי, ואני חשוב בעיניהם בין ערב רב הרשעים ככלב מת ומוסרח ביניהם, כי חכמת הסופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר, ובכל מקום שישראל מפוזרים עמהם בין המלכיות, נהדרים אותן ערב רב להיות רועים על ישראל צאן הקב"ה, שנאמר בהם (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואין יכולת לישראל לעשות טוב עם תלמידי חכמים, אנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימים הערב רב ביניהם שלא ינתנו לתלמידי חכמים ככמה מקומות אלא דבר קצוב[18] שלא תהיה תקומה לנפילתם, ואפילו חיי שעה אין נותנים להם, וכל החכמים אנשי חיל ויראי חטא בצער בדוחק וביגון, חשובים ככלבים, (איכה ד') בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצו, שאין מוצאים אכסניא ביניהם, ואותן ערב רב עשירים בשלוה בשמחה בלי צער ובלי יגון כלל, גזלנים ובעלי שוחד הם דיינים וראשי העם, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר (שם א') היו צריה לראש, בשבועה עליך אליהו פעם שנית בחיי ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים, שכל אלה הדברים אל יפלו מפיך בכל יכולתך, לדבר אותם לפני הקב"ה ולהראותה דוחק שלהם, ע"כ ר"מ.

 

א) והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך וגו', כתוב (ירמי' ל') ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו', כי אתך אני וגו', כי אעשה כלה בכל הגוים וגו', אך אותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך, רב המנונא הראשון אמר הדחקות והצרות של ישראל כמה טובה וכמה תועלת גרמו להם, וחופש של שאר העמים עכו"ם כמה רעות גרמה להם, הדחקות והצרות של ישראל גרמו להם שיהיו טובים, החופש של שאר העמים עכו"ם גרמה להם רע, וזו היא כלה, וכך ראוי להם, שהרי חופש בלי דחקות היה להם בעולם הזה, ישראל שהיה להם דחקות וצרות (עמוס ט') ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת, סכת שלום, וע"כ כי אעשה כלה בכל הגוים וגו', אך אותך לא אעשה כלה, שהרי אין מגיע לך, לפי שהיית נדחק כתחלה הרבה זמנים בדחקות הגלות תמיד, ויסרתיך למשפט, מקרא זה כך היה צריך לומר, ויסרתיך במשפט, מהו למשפט, אלא כתוב (ישעי' ג') ה' במשפט יבוא עם זקני עמו, הקב"ה מקדים רפואה לישראל טרם עלותם לדין, כדי שיוכלו לעמדו בו, ומה היא הרפואה, שבכל שעה ושעה הקב"ה נותן יסורים לישראל מעט מעט בכל זמן וזמן ובכל דור ודור, כדי שכאשר יכנסו ליום הדין הגדול שיחיו המתים אל ישלוט עליהם הדין, ומהו ונקה לא אנקך, אלא כאשר ישראל הם בלבדם ואין נכנסים בדין עם שאר העמים, הקב"ה עושה עמהם לפנים משורת הדין, ומכפר עליהם, ובזמן שנכנסים בדין עם שאר עמים מה עושה, יודע הקב"ה שהרי סמא"ל שרו של עשו יבוא להזכיר עונות ישראל, שמאסף כלם אצלו ליום הדין, ע"כ מקדים הקב"ה להם רפואה, ועל כל חטא ועון לוקה ומנקה אותם ביסורים מעט מעט, וזה הוא ונקה, ביסורין, ולפיכך בדין אמת לא אנקך מן העולם ביום הדין הגדול, אחר שסבלת יסורים מעט מעט, ועוד לא אנקך, אע"פ שאתם בני לא אותר על עונותיכם, אלא אפרע מכם מעט מעט, למען תהיו זכאים ליום הדין הגדול, שכאשר באים לדין בא סמא"ל בכמה אגרות עליהם, והקב"ה מוציא האגדות של יסורים שסבלו ישראל על כל חטא ועון, ונמחים כל העונות, ואין עושה להם ותרנות כלל, אז תשש כחו וגבורתו של סמא"ל ואינו יכול להם, ויתבטל מן העולם הוא וכל צדדיו וכל העמים עכו"ם, זש"כ ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו', ולפיכך ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך.

ועוד והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך, (ואתחנן רסה) א"ר שמעון אלמלי היו מבינים האנשים דברי התורה היו יודעים שאין כל דבר בתורה או אות כתורה שאין בו סודות עליונים ויקרים, בוא וראה כתוב משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ולמדנו מהו בקול, בקולו של משה, ונכון הוא, בקולו של משה דוקא, בקול ההוא שהוא נאחז בו על כל שאר הנביאים[19] ולפי שהוא נאחז בקול ההוא מדרגה העליונה, היה אומר להם לישראל ה' אלהיך, זאת היא המדרגה שנקראת שכינה השורה בין ישראל[20] אשרי חלקו, וא"ר שמעון למדנו קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן, ושבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן, מהו מפי עצמו, וכי תעלה על דעתך שאפילו אות קטנה שבתורה משה אמר אותה מעצמו, אלא נכון הוא, והרי ביארנו, מעצמו לא למדנו, אלא מפני עצמו, ומה הוא, זה הקול שהוא נאחז בו, ועל כן אלו מפי הגבורה, ואלו מפי עצמו, מפי מדרגה ההוא שנקשר בו על שאר נביאי האמת, וע"ב ה' אלהיך.

 

א) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, א"ר יוסי מקרא זה סוד הוא, תחת אשר לא עבדת בשמחה, היינו בזמן שהכהנים היו מקריבים קרבנות ועולות, וזהו בשמחה, ובטוב לבב, אלו הלוים, מרב כל, אלו ישראל שהיו אמצעים ביניהם ולקחו ברכות מכל הצדדים, שכתוב (ישעי' ט') הרבית הגוי לו הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר באשר יגילו בחלקם שלל, לו הגדלת השמחה, אלו הכהנים, שמחו לפניך בשמחת בקציר, אלו ישראל, שהקב"ה בירך להם תבואת השדה ונתנו מעשר מכל, כאשר יגילו בחלקם שלל, אלו הלוים שלקחו מעשר מן הגורן. (תרומה קסה) עוד א"ר יוסי כתוב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה, יש לשאול שאם כן כל מי שהוא בצער ובדוחק, שאינו יכול לשמוח בלבו, ומתוך דוחקו הוא צריך לבקש רחמים לפני מלך עליון, אם כן אל יתפלל תפלה כלל, ואל יכנס בעצבות כלל, שהרי אינו יכול לשמוח בלבו וליכנס לפניו בחדוה, ואיזו תקנה יש לו לאיש הזה, אלא ודאי הרי למדנו כל השערים ננעלו ונסגרו, ושערי דמעות לא ננעלו, ואין דמעה אלא מתוך צער ועצבות, וכל אותן הממונים על אלה השערים כלם משברים חומות הברזל ומנעולים, ומכניסים לאותן הדמעות, ותפלה הזאת נכנסת לפני המלך הקדוש, אז השכינה יש לה צער מאותו עצבות ודחק של האיש ההוא, כמש"כ (ישעי' ה"ג) בכל צרתם לו צר, ותשוקתו של עולם עליון ההוא להשכינה היא כעין תשוקת הזכר תמיד אל הנקבה, וכאשר המלך נכנס אצל השכינה ומוצא אותה בעצבון, אז כל מה שהיא מבקשת נמסר בידה, והאיש ההוא באותה התפלה אינו חוזר ריקם, והקב"ה חס עליו, אשרי חלקו של האיש ההוא ששופך דמעות לפני הקב"ה בתפלתו, כדמיון זה בשבת, מי שיושב בתענית בשבת, שמתוך צערו מראה עצבות, ובשבת שולט רקיע העליון ההוא[21] אותו הרקיע שמתגלה בשמחה והוא עצם השמחה ומשמח לכל, ויען כי הוא שולט מוציא לאיש ההוא שיושב בעצבות מן אותו העונש שנגזר עליו, וזה נתבאר.

 

ה) פתח רבי יהודה ואמר, עבדו את ה' בשמחה, כאן למדנו שכל העבודה שצריך האדם לעבוד להקב"ה, צריכה להיות בשמחה ברצון הלב, כדי שתהיה נמצאת עבודתו בשלימות, ואם תאמר שגם עבודת הקרבן כך היא, לא אפשר, שהרי איש הזה שעבר על מצות רבונו וחזור בתשובה לפני רבונו, באיזו פנים יעמד לפניו, הלא ודאי ברוח נשבר ברוח עצבון צריך להמצא, ואם בוכה זה טוב מהכל, הרי שמחה ורננה אינן נמצאות, אלא במה זה נתתקן, בכהנים ולוים, שהם השלימו שמחה ורננה בעבורו, שמחה בהכהן נתקיים,, רננה בלוים, הכהן עמד אצלו והיה מכוון הכונות בשמחה וברצון לייחד שם הקדוש כראוי, והלוים בשיר, בכן כתוב דעו כי ה' הוא אלהים, זה הוא קרבן לקרב רחמים בדין[22] ונמתק הכל, עכשיו שאין לנו קרבן, מי שחטא לפני רבונו ושב אליו, ודאי במרורת הנפש בעצבות בבכיה וברוח נשבר הוא, ואיך נתקיים שמחה ורננה, הלא אינן נמצאות אצלו, אלא כך ביארו, שתשבחות לרבונו ושמחה של עמלו בתורה ורננה של קול תורה[23] זה הוא שמחה ורננה, וזה הוא תקון האיש לפני רבונו, ובכן דעו כי ה' הוא אלהים, שצריך אח"כ לייחד שם הקדוש כראוי, לקשר זה בזאת להיות הכל אחד וזה הוא עבודת הקדוש ברוך הוא.

 

רועה הנאמן

א) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך, מצוה זו ליראה בדרך כלל ובדרך פרט, והנה ענין יראה ביארנו, לפי שצריך האיש לירא מלפני הקב"ה תמיד, כמש"כ ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך, ובשביל יראה זו ישתמר בדרכו, ויראה, מקום יש שנקרא יראה[24] לפי ששם שורה יראת הקב"ה, הן היא יראת ה' לירא ממנה, וזהו הסוד שנאמר וממקדשי תיראו, כי ביראה הזאת שורה שבט של אש להלקות להרשעים שאינם שומרים מצות התורה, וע"כ נצרך קודם לירא בדרך כלל, ואח"כ בדרך פרט כאשר יבין האדם מי היא יראת ה', וזו היא יראה של אהבה, שהוא העיקר והיסוד לאהוב לו להקב"ה, וזו היראה עושה שישמור כל מצות התורה, להיות האדם עבד נאמן לפני הקב"ה כראוי, ע"כ ר"מ.

 

ב) והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת וגו', א"ר יהודה בוא וראה כמה יש להם לאנשים להזהר בעבודת הקב"ה, שהרי כל מי שעמלו בתורה ובעבודת הקב"ה פחדו ואימתו הוא על הכל, שהרי כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה כל הברואים שבעולם כל אחד ואחד בצורתו הראוי הלו, ואח"כ ברא את האדם בצורה העליונה והשליטו על כלם באותה הצורה, שכל זמן שהאדם קיים בעולם כל אותן הברואים שבעולם זוקפים ראשם ומסתכלים בצורה העליונה של האדם, אז כלם מפחדים ונזדעזעים מפניו, ככתוב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו', וכל זה הוא רק כאשר מסתכלים ורואים בו אותה הצורה, וכאשר הנשמה בו, א"ר אלעזר אע"פ שלפעמים הנשמה אין בו[25] מ"מ הצדיקים אינם נשתנים מכמו שהיתה צורתם מקודם, וכאשר אין הולך האיש בדרכי התורה אותה צורה הקדושה נתחלפה אצלו, ואז חיות השדה ועופות השמים יכולים לשלוט עליו, לפי שכאשר נתחלפה אצלו צורה קדושה הזו נחלף אצלו גם כן התמונה של בן אדם[26] - .

א) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו', א"ר חייא הרי נאמר אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב, מהו דברי הברית, דברי גבורה היה צריך לומר, א"ל רבי יוסי הרי אמרו הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו של משה, וזה נתבאר, ובוא וראה אלו ואלו דברי הברית היו, ואע"פ שמפי הגבורה היו הדברים, דברי ברית היו, שהרי טוב ורע בברית תלוים, טוב שבא מצדי"ק, רע שבא מן דין ממקום הדין והיינו צד"ק, וצדי"ק וצד"ק בירת הם וברית נקראים[27] ולכך דברים האלה דברי ברית הם ומקשרים הברית כאחד, ולפיכך זכור ושמור שור כאחד, זכור זה מדת היום, שמור זו מדת הלילה[28] הרי ברית כאחד, ולפיכך בודאי דברי הברית הם, ובכל מקום ברית במקום הזה הוא, א"ר חייא ודאי כך הוא, ולפיכך שבת שהוא זכור ושמור נקרא ברית, שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, והכל ענין אחד, שמקום הזה נקרא ברית בכל מקום, בוא וראה כתוב (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ, שלום היינו יסו"ד, שהוא שלום הארץ שלום הבית שלום העולם, (שם) ויסרתי אתכם אף אני שבע, מהו שבע, זה צד"ק, הרי זה ודאי ברית, ולפיכך דברי הברית הם.

 

ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע וגו', (בהעלתך קנז) רבי חזקיה ור' ייסא היו מהלכים בדרך, א"ר ייסא לר' חזקיה רואה אני בפניך שאתה מהרהר באיזה דבר, א"ל כך הוא בודאי שאני מעיין כמקרא שאמר שלמה (קהלת ג') כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם וגו', ולמדנו שכל דברי שלמה המלך הם סודות ממדרגות החכמה, אם כן במקרא זה יש לעיין בו, שהרי פתח לאלה שאינם בני אמונה נמצא בו, א"ל ודאי כך הוא ויש בו להבין ולעיין,,, בתוך כך פגע בהם יהודי אחד, שאל להם במה עסקתם, אמרו לו מקרא זה שאמר שלמה, אמר להם ומה כתוב קודם, אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם וגו', שלמה לא אמר מקרא זה מעצמו כמו שאר אותן הדברים, אלא שהיה מחזר אותן הדברים שבוערי העולם אומרים, אותן האוילים שאין יודעים ואין מסתכלים בחכמה אומרים שעולם הזה הולך במקרה, והקב"ה אין משגיח עליו, אלא מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם וגו',,, תשבר רוחם של אותן הבהמות, כסילים הם, מחוסרי אמונה הם, אוי להם אוי לנפשותם, מוטב להם שלא יבואו לעולם, ומה השיב להם שלמה על זה, מקרא שאחריו אומר, ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, מי יודע בהם באותן האוילים שאין יודעים בכבוד מלך העליון ואין מסתכלים בתורה, רוח בני האדם העולה היא למעלה, למקום עליון למקום נכבד למקום קדוש, להיות נזון מאור העליון מאור מלך הקדוש, להיות צרור בצרור החיים, להמצא לפני מלך הקדוש עולה תמימה, וזה הוא העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, ולא למקום ההוא שנכנס בו רוח כל איש, שנאמר בו בצלם אלהים עשה את האדם, וכתוב בו (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, ואיך יאמרו אותן הכסילים שאינם מבני האמונה כי רוח אחד לכל, תשבר רוחם, עליהם כתוב (תהלים ל"ה) יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, אלה ישארו בגיהנם באותן מדרגות התחתונות, ולא יעלו לדורי דורות, עליהם כתוב (שם ק"ד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה.

 

ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו', (וישלח קעו) פתח רבי יוסי ואמר, (שיר ו') מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, מי זאת עולה, בוא וראה בזמן שהיו ישראל הולכים במדבר הלכה השכינה לפניהם, והם היו הולכים אחריה, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו', ולפיכך כתוב (ירמי' ב') כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר וגו', השכינה היתה מהלכת וכל ענני כבוד עמדה, וכאשר נסעה השכינה נסעו גם הם, כמו שאמר (שמות מ') ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל וגו', וכאשר היא עלתה גם ענן ההוא עלה עד למעלה, וכל בני העולם היו רואים ושואלים ואומרים מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן, אותו הענן של השכינה היה נראה כמו עשן, מפני מה הוא עשן, לפי שהאש שהדליקו אברהם עם יצחק בנו היתה נאחזת בה ולא סרה ממנה, וכאשר נתיחדה אש ההוא בתוכה היה עולה עשן, וע"ז כתוב מקוטרת מור ולבונה, מהו מקוטרת, מתקשרת בשני צדדים אחרים, עשן של אברהם לימין, עשן שליצחק לשמאל, מכל אבקת רוכל, זה יעקב.

(תשא קצ) בוא וראה מה כתוב (מיכה ו) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, והרי כמה נביאים היה אחר משה, ואשלח לפניך את משה אהרן אלעזר ופנחס, יהושע אליהו ואלישע וכמה שאר צדיקים וחסידים היה לו לומר, שלשה אלה למה, אלא אמר הקב"ה, עמי בני, מדוע לא תזכרו כל הטובות שעשיתי לכם, ששלחתי לכם משה אהרן ומרים, למלך בשר ודם שהיה לו מדינה, ושלח אליה אנשי חיל נסיכים ושרים שיהיו מנהיגי העם, ויעיינו בתיקוניהם ובדיניהם, מי צריך להיות זקוק במזונותם ובדברים שנצרכים להם, האם לא עם המדינה, שבעל כרחם מחויבים לשים עין עליהם ולתת להם כבוד, ואני שלחתי את משה, הוא הביא לפניכם מן לאוכל, והנהיג אתכם ובניכם ובהמתכם, ונתיגע בדיניכם ובכל מה שנצרך לכם, שלחתי את אהרן, הוא הביא לכם ענני כבוד לכבות עליכם כמלכים, רחץ אתכם בטללי כבוד שלא יבלו שלמותכים מעליכם, ונעשו כחדשים בכל יום, שלחתי את מרים, היא הביאה את הבאר להשקות לכם ושתיתם אתם ובעירכם, הם נתנו לכם ומשלהם אכלתם ושתיתם, וישבתם בחופת הכבוד שלהם, ומשלכם לא נתתם להם מאומה, ולא עוד אלא שנתיגעו עליכם ונשאו על צואריהם משאבם, ואתם הייתם מחרפים ומגדפים אותם.

 

ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון, (וישלח קעד) רבי יהודה פתח ואמר (נחום א') טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו, אשרי חלקו של האיש שתוקפו הוא מן הקב"ה, לפי שתוקף של הקב"ה הוא תוקף של ישועות, וזה נתבאר, טוב ה', כמש"כ טוב ה' לכל, למעוז, זה הוא תוקף שיש בו ישועות, שכתוב (תהלים כ"ח) ומעוז ישועות משיחו הוא, ביום צרה, ביום של צרות, שמצירים שאר אומות לישראל, בוא וראה מה כתוב (משלי כ"ד) התרפית ביום צרה צר כחכה, מהו התרפית, זה מי שמרפה יידו מן הקב"ה שלא להתחזק בו, ואיך יתחזק האיש בהקב"ה, יתחזק בתורה, שכל מי שמתחזק בתורה מתחזק בעץ החיים, כביכול שהוא נותן עוז להשכינה שתתגבר[29] ואם הוא יתרפה מן התורה מה כתוב, התרפית, אם אתה תתרפה מן התורה, ביום צרה צר כחכה, ביום שתבא עליך צרה, כביכול בזה אתה גורם דחק וצער להשכינה שהיא הכח של העולם, ד"א צר כחכה, בוא וראה בשעה שהאדם מתרפה מן התורה הולך בדרך לא טוב, כמה בעלי שנאה מוכנים לו להיות מקטריגים עליו ביום צרה, ואפילו נשמתו של אדם שהיא הכח והתוקף שלו, היא נעשית בעל שנאה לנגדו, שכתוב צר כחכה, לפי שהיא נעשית צורר אליו, (וישלח קעח) פתח רבייוסי ואמר, (תהלים ל"ב) אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה, אתה סתר לי, זה הקב"ה, שהוא סתר ומגן לאדם ההולך בדרכי התורה, והוא נסתתר בצל כנפיו שלא יהיה ביכולת להרע לו, מצר תצרני, מן הצוררים שלמעלה ושלמטה, למעלה יש לאדם בעלי שנאה, אף כך למטה, ומי הוא, זה יצר הרע, שהוא צורר לאדם למעלה וצורר לו למטה, ואלמלא יצר הרע לא היה נמצא בעל שנאה לכל איש שבעולם, לפיכך מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה, יסובבני סלה היה לו לכתוב, מהו תסובבני, אלא אותן השירות שיש בהן מדרגות וכחות להצלה, תסובבני בהן להציל אותי בדרך, ומקרא זה הוא כסדר והוא למפרע מצד זה ומצד זה,[30] (וארא לא) א"ר חזקיה כתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, דרכיה דרכי נעם, אלו דרכי התורה, כי כל מי שהולך בדרכי התורה משרה עליו הקב"ה נעימות השכינה שלא תסיר ממנו לעולם, וכל נתיבותיה שלום, שכל נתיבות התורה כלם שלום, שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא, ברוך ה' לעולם אמן ואמן.


 

[1] שזה חשוב כהקרבת ביכורים. כתובות (ק:) כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים.

[2] קשיא ליה שהיל"ל מאושרים. לכך דורש הרמז מראש"ו שהאותיות שוות.

[3] פי' שאותן התומכים לתלמיד חכם הם עוזרים לו מראשו ועד סופו. מראשו היינו ברוחניות שע"י הרחבת הדעת מן הג' דברים נאים כדאיתא בש"ס מתגבר בחכמת התורה. וסופו. היינו בגשמיות של גופו.

[4] היינו ו' ספירות חג"ת נה"י שנמשלים בדרך משל לגוף כידוע. וכח המוח נשפע בכל הגוף ונותן בו כח להתפשט ולהתקיים בכמה אופנים.

[5] כמאמר חז"ל מאן דרחים רבנן זוכה לבנין רבנן.

[6] היינו ארץ העליונה קדושת מדת המלכות:

[7] זו מדת המלכות שהיא שער השמים. וכתוב פתחו לי שערי צד"ק:

[8] תפלה לעני וכן תפלה של יד מרמז על מדת המלכות דלית לה מגרמה כלום. תפלה למשה וכן תפלה של ראש מרמז על התפארת. איש האלהים היינו בעלה דמטרוניתא שנקראת אלהים:

[9] משה היינו תפארת שמש. דוד היינו מלכות לבנה.

[10] פי' להזדוג תפארת עם מלכות. היינו יחוד קב"ה ושכינתיה.

[11] בתפארת

[12] פי' ממדרגה הגבוה שממעל לתפארת שהוא ג"כ בחי' זכר משפיע. והיינו חכמה עתיקא קדישא שנקרא קודש. ובזה יובן השקיפה ממעון קדשך. חכמה. מן השמים. תפארת. וברך וגו'.

[13] למדת היסוד.

[14] צד"ק זו מדת המלכות. יוסף ורחל היינו יסוד ומלכות.

[15] במדת המלכות

[16] מספר שניהם שוים.

[17] קורא להנגלות בשם בית אסורים וקבורה כשהוא בדור של רשעים. כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. דהיינו שניצוצין שלו נמצאים בתלמידי חכמים שבכל דור ודור.

[18] פלא והפלא שראו אז מה שיהיה בדורות האחרונים כובד הגלות שפושעים ועוברים ואפקורסים גמורים יהיו נעשים ראשי ומנהיגי קהלות ישראל של "רעפארם" שבוחרים להם "רע-ביה" למנהיג שלהם. והוא יושב בכבודו של עולם. והרבנים תלמידי חכמים יראי שמים מבטיחים להם איזו קצבה קטנה. ואף גם זאת אין מקיימים להם. ומחייתם בדוחק ובבושה. וכל עם הארץ ועז פנים יחרץ עליו לשונו למצוא עליו שמץ פסול. כמשל הידוע מהזאב שמצא עולה על הכבש שעובר מי הנהר. בקצור שדברי רעיא מהימנא האלו הם תפלה נכונה לרבנים החרדים שבדורות האחרונים. המקום ירחם עלינו במהרה.

[19] קול היינו תפארה ודבור היינו מלכות.

[20] ה' אלהיך זו השכינה הקדושה שהיא אור נאצל מן מדת מלכות העליונה לשכון בתוך ישראל.

[21] חיינו עולם הבינה.

[22] אלהים שהוא מדת הדין יומתק ע"י הוי"ה שהוא מדת הרחמים בהתיחדם זה עם זאת.

[23] כנזכר במד"ר תצוה פרשה ל"ח עה"פ קחו עמכם וגו'. וכן בקדושים פרשה כ"ג רב הונא אמר אם נכשל אדם בעבירה וכו' מה יעשה ויחיה. אם הי' למוד לקרות דף אחר  יקרא ב' דפים וכו'.

[24] זו מדת המלכות. והיינו מקדש.

[25] לפעמים ע"י חטא קל או ע"י בלתי טהרה.

[26] זה האיש נדמה לבהמה או לחיה בפני המזיקין וחיות הדורסות.

[27] צדי"ק וצד"ק היינו יסוד ומלכות.

[28] מדת היום זה התפארת והיסוד. ומדת הלילה היינו מלכות.

[29] היינו על דרך הכתוב תנו עוז לאלהים. שהשכינה נקראת אלהים.

[30] זה הפסוק אתה סתר לי וגו' סגולה להצלה לאמרו ישר והפוך.