פרשת עקב

זוהר משפטים קכג ע"ב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו', רבי יהודה פתח (תהלים פ"א) שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי, שמע עמי, בכמה מקומות הזהירה התורה לאדם, בכמה מקומות מזהיר הקב"ה בו באדם, והכל לתועלת האדם בשביל שישמור מצות התורה, כי כל מי ששומר דרכי התורה ועוסק בה, הוא כמי שעוסק בהשם הקדוש, שלמדנו כי התורה כלה שמו של הקב"ה היא, ומי שעוסק בה כמי שעוסק בהשם הקדוש, לפי שהתורה כולה היא שם קדוש אחד, שם העליון, שם הכולל כל השמות, ומי שמגרע אות אחת ממנה כאילו עשה פגם בהשם הקדוש, (וישב קפט:)  רבי אלעזר אמר זכאים הם הצדיקים הידועים דרכי הקב"ה ללכת בהם, לפי שהם עוסקים בתורה יומם ולילה, שכל מי שעוסק בתורה יומם ולילה נוחל שני עולמות, עולם שלמעלה ועולם שלמטה, נוחל עולם הזה אע"פ שאין האדם עוסק בה לשמה, ונוחל עולם העליון ההוא כאשר האדם עוסק בה לשמה, בוא וראה מה כתוב (משלי ג') אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד, אורך ימים בימינה, מי שהולך לימינה של התורה אריכת חיים היא לעולם הבא, שזוכה שם לכבוד התורה, שהוא כבוד וכתר להתעטר על הכל, כי כתר התורה בעולם הבא הוא, בשמאלה עשר וכבוד, בעולם הזה, שאע"פ שאינו עוסק בה לשמה זוכה בעולם הזה לעושר וכבוד, שהרי רבי חייא כשבא מבבל לארץ ישראל היה קורא בתורה עד שהיו פניו מאירות כשמש, וכאשר עמדו לפניו כל אותן העמלים בתורה היה אומר זה עסק בתורה שלמה, וזה לא עסק לשמה, והיה מתפלל על אותו שעסק לשמה שיהיה כך תמיד ויזכה לעולם הבא, והתפלל על אותו שלא עסק בה לשמה שיבוא לעסוק בה לשמה ויזכה לחיי עולם, יום אחד ראה תלמיד אחד שהיה לומד תורה ופניו מוריקות, אמר ודאי שמהרהר בעבירה הוא זה, קרא אותו לפניו והמשיכו בדברי תורה עד שנתישב רוחו בקרבו, מן יום ההוא והלאה לקח על עצמו שלא ירדוף אחר אותן הרהורים רעים, ושיעסוק בתורה לשמה, א"ר יוסי כשרואה אדם שהרהורים רעים באים אליו, יעסוק בתורה ואז יעברו ממנו, א"ר אלעזר כאשר צד הרע ההוא בא להסית לו לאדם, ימשוך אותו אצל דברי תורה ויפרוש ממנו, בוא וראה הרי למדנו שכאשר זה צד הרע עומד לפני הקב"ה לקטרג על העולם בשביל מעשים רעים, חס הקב"ה על העולם ונתן עצה להאנשים להנצל ממנו, ולא יוכל לשלט עליהם ולא על מעשיהם, ומה היא העצה, לעסוק בתורה וינצלו ממנו, מניין, שכתוב (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, מה כתוב אחריו, לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה, וזה הוא צד הטומאה צד הרע שהוא עומד תמיד לפני הקב"ה לקטרג ולהזכיר חטאי האנשים.. אשרי  חלקם של ישראל שהם דבקים בו בהקב"ה כראוי, ונתן להם עצה להנצל מכל צדדים רעים שבעולם, לפי שהם עם קדוש לנחלתו וחלקו, ועל כן נתן להם עצה בכל דבר, זכאים הם בעולם הזה ובעולם הבא:

זוהר במדבר קיח ע"א

ואהבך וברכך והרבך וגו', רבי יהודה היה שכיח לפני רבי שמעון, אמר לו ישראל  מאיזה מקום מתברכים, א"ל אוי לעולם שאין משגיחים ואין מסתכלים האנשים בכבוד מלך העליון, בוא וראה בזמן שנמצאו  ישראל זכאים לפני הקב"ה, והיו העולמות מחוברים בעץ עליון קדוש אחד שבו מזון של הכל[א] היה נתברך העץ מהמקום שכל הברכות נאספות בו[ב] ובו נתנטעו ונשתלו שרשיו, וישראל למטה היו מתברכים מהמקום שכל אותן הברכות נשפעות בו, ולא נתעכבו מלצאת[ג] זש"כ (תהלים קלד) יברכך ה' מציון, וכתוב (שם קל"ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם[ד] וזה הוא מאור העולם, שכתוב (שם נ') מציון מכלל יופי אלהים הופיע, הופיע האור, כמש"כ הופיע מהר פארן[ה] וזה המאור כאשר יופיע יאיר לכל העולמות, וכאשר זה המאור נתעורר הכל הוא בהזדוגות, הכל הוא בחביבות, הכל הוא בשלמות, אז הוא שלום של הכל, שלום שלמעלה ושלמטה, זש"כ (שם קכ"ב) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך:

זוהר מקץ קצח ע"א

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו', לא תירא מהם וגו', רבי אלעזר פתח ואמר (תהלים מ"ט) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, בוא וראה שלשה הם שמפחדים ואין יודעים ממה מפחדים, וזה נתבאר[ו] אבל יש מי שמפחד ואינו ידוע ממה הוא מפחד לפי שיש בו חטאים, שאינו ידוע שהם חטאים ואינו משגיח בהם, והוא מפחד מימי רע, איזה הם ימי רע, אלו אותן הימים שהם מזומנים לרע ההוא, ומי הוא, זה יצר הרע שהוא נקרא רע, ויש לו ימים ידועים שניתנה לו רשות בעולם להסית לכל אותן המטמאים דרכיהם, כי מי שבא להטמא מטמאים לו, ואלה הם שנקראים ימי רע, ואלה ממונים על אותן עבירות שהאנשים דשים בהם בעקבותיהם[ז] בוא וראה כל אותן המטמאים דרכיהם כמה מחנות רוחות רעות נזדמנין להם ומטמאים אותם, בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכים אותו בדרך ההוא ממש, בא אדם להטהר הרבה הם העוזרים לו.. ולפיכך כל מי שהוא חוטא באותן העבירות שדש בהן ברגליו אינו מרגיש בהן ומפחד תמיד, דוד המלך היה נשמר תמיד מעבירות האלה, וכשהיה יוצא למלחמה היה מפשפש במעשיו, וע"כ לא נתירא להתגר עמהם מלחמה, ובוא וראה ארבעה מלכים היו, מה ששאל זה לא שאל זה, דוד אמר (תהלים י"ח) ארדף אויבי ואשיגם ואל אשוב עד כלותם, מה הטעם, לפי שהיה נשמר מאותן העבירות, ולא נתן מקום לשונאים שלו לשלוט, וע"כ בקש לרדוף אחריהם תמיד, ולא שירדפו הם אחריו לתבוע חטאיו וליפול בידיהם, אסא היה מפחד תמיד, אע"פ שהיה מפשפש במעשיו, אבל לא כדוד המלך, הוא שאל לרדוף אחריהם ולא יתגר בהם, אלא שהקב"ה יהרגם, וכך היה שכתוב (ד"ה ב' י"ד) וירדפם אסא והעם אשר עמו וגו', וכתוב ויגוף ה' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינוסו הכושים, דוד מה כתוב בו (שמואל א' ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, אבל אסא הוא רדף והקב"ה הרג, יהושפט מלך יהודה כמו כן היה שואל ואמר, אין ביכלתי לרדף ולא להרג, אלא אני אזמר ואתה תהרגם, לפי שלא היה מפשפש כל כך במעשיו כאסא, והקב"ה עשה לו כך, שכתוב (ד"ה ב' כ') ובעת החלו ברנה תהלה נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו, חזקיה מלך יהודה כמו כן היה אומר, אני אין ביכלתי לא לזמר ולא לרדף ולא להתגר מלחמה, לפי שנתירא מאותן עבירות שאמרנו, מה כתוב (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, וחזקיה היה יושב בביתו ושכב במטתו והקב"ה הרג אותם, ואם צדיקים האלה היו מפחדים מאותן העבירות, שאר בני העולם על אחת כמה וכמה, לפיכך צריך האדם להיות נשמר מאותן העבירות ולפשפש במעשיו כמו שאמרנו, כדי שלא ישלטו עליו אותן ימי הרע שאין מרחמים עליו.. ולפיכך אמר דוד למה אירא, יראתי לא כתוב אלא אירא, שאין לי לפחד מאותן ימי רע, כמו שאמרנו, [ואין לי לפחד שתהיה] עון עקבי יסבני, אזי עקבי, אלו הן בסוד האמונה[ח] שכתוב וידו אוחזת בעקב עשו, זה הוא עקבי, ואותן עקבות הן מסתכלין תמיד באותה העבירה שהאדם דש בה בעקביו.. זכאים הם הצדיקים שיודעים להשתמר מחטאותיהם, והם מפשפשים תמיד במעשיהם, כדי שלא ימצא עליהם מקטרג בעולם הזה, ולא יסטין עליהם בעולם הבא, שהרי התורה מתקנת להם דרכים ושבילים ללכת בהם, שכתוב (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:

רועה הנאמן

זוהר נשא קכב ע"ב

כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, אמר רועה הנאמן ה של בהבראם הוא הבל היוצא ונכנס בפי האדם בלי עמל ובלי יגיעה, עליה נאמר כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם[ט] והיא על ראש האדם, ועליה נאמר (תהלים ל"ט) אך בצלם יתהלך איש, ולפי שהיא על ראש האדם אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגלוי ראש, כי אם תסתלק מעל ראש האדם מיד נסתלקו חיים ממנו.. ועל צורה זו של אות ה' דרשו מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, וכאשר זו שורה על ישראל אין להם יגיעה ולא שעבוד, ובה נפש עמלה ועיפה נשבת וינפש, לפי שהרי נפש אחרת יש על ראש האדם שנקראת עבד, והיא הצורה על האדם, והיא עבד המלך המנענע כל אברי האדם ללכת בדרכים טובים ולקיים בהם רמ"ח מצות עשה, שתשרה עליהם ה' דבהבראם, שכך עולה הברא"ם למספר רמ"ח, וצורה אחרת על ראשו שנקראת יראה וזו אות י, ועליהן נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו וגו', שתי צורות טובות שהן זכר ונקב,ה זכר מצד אות י, נקבה מצד אות ה, ואותן ב' אותיות מעוררות לו לאדם לתורה ולמצוה, י יראה וזו היא על ראשו של אדם, וממנה תכנס יראה ללב האדם לפחד מהקב"ה, ולשמרו עצמו שלא יעבור על מצות לא תעשה, ה אהבה על ראש האדם, וממנה תכנס אהבה להקב"ה על רמ"ח אברים שלו לקיים בהם מצות עשה, ו היא על ראש האדם וממנה יכנסו בפי האדם דיבורים ללמוד בתור,ה ובזה (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ובזה שיהיה בכם היראה והאהבה והתורה יתאחד יהו, ועל ידי בינה שהיא תשובה ותשוב לגבי ה וישתלם הוי"ה, ובה תהיה לכם מנוחה מהכל, ובה שבת וינפש, ובה יתכלל יהו, ובשביל זה ויכלו היא שלמות הכל, בה נברא כל העולם, ועליה מתקיימים שמים וארץ והימים וכל הבריות שנבראו, שכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה בראם, ואם היא תתרחק מהעולם אפילו רגע, הכל יחרב ויתבטל ולא היה קיום לעולם, ה הזו לא תעבור מהגוף ובה מתקיים, וכאשר היא תעבור ממנו הרי סם המות יבא וישרה עליו, שנקרא טומאה נבלה פסולה מלאך המות חשך אפלה ושורה על גוף האדם, ובזמן ההוא נקרא האדם מת, וסוד הדבר (יחזקאל י"ח) כי לא אחפץ במות המת נאם ה' אלהים והשיבו וחיו.. וכמו שיש צורה טובה על הצדיק, שמנהגת לו לכל מעשים טובים לזכותו לעולם הב,א כך יש צורה רעה על ראש הרשע, להנהיג לו למעשים רעים שיירש הגיהנם, ולפיכך יש הבל ויש הבל, יש הבל טוב שנאמר בו כי על כל מוצא פי ה' יחהי האדם, ויש הבל רע שנאמר בו (קהלת ב') גם זה הבל ורעות רוח, ובוא וראה במעשי האדם ניכר הצורה שהיא עליו וצורת פניו, זש"כ (ישעי' ג') הכרת פניהם ענתה בם, בהצורה ניכרת תמונת החיה ששורה עליו, אם הוא אריה או שור או נשר, או אדם מהמרכבה של הקב"ה ושכינתו, או מהמרכבה של המלאך שר הפנים, או מהמרכבה הרעה של סמא"ל, או מהמרכבה של ד' יסודות העולם, שאין בהם לא יצר טוב ולא יצר רע, אלא כבהמות שבעולם, ולפיכך כמה הבלים יש באנשים כל אחד למינו, וסוד הדבר תוצא הארץ נפש חיה למינה.. ע"כ ר"מ:

זוהר בלק קפז ע"א

פתח עלם ההוא ואמר, כתוב (קהלת ב') החכם עינו בראשו וגו', וכי באיזה מקום עיני האדם אם לא בראשו, אפשר בגופו או בזרועו, שהוציא את החכם יותר מכלל בני העולם, אלא מקרא זה כך הוא בודאי, שלמדנו לא ילך האדם בגלוי הראש ד' אמות, מה הטעם, לפי שהשכינה שורה על ראשו, וכל חכם עיניו ודיבוריו בראשו הם, במה ששורה וקיים על ראשו, וכאשר עיניו שמה יבין שהמאור ההוא הדולק על ראשו נצטרך לשמן, לפי שגוף האדם הוא כמו פתילה, והמאור דולק למעלה, ושלמה המלך צוח ואמר (קהלת ט') ושמן על ראשך אל יחסר, שהרי המאור שעל ראשו נצרך לשמן, הלא הם מעשים הטובים, ועל כן החכם עיניו בראשו, ולא במקום אחר:

זוהר וישב קפ ע"ב

וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, רבי  חייא פתח ואמר (איוב ל"ד) לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, בוא וראה כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה אותו על דין, ועל דין מתקיים, וכל מעשים שבעולם הם מתקיימים בדין, אלא שהקב"ה בשביל לקיים את העולם שלא יהיה נאבד פרס עליו רחמים, ומדת הרחמים מעכבת לדין שלא יכלה את העולם, ועל רחמים מתנהג העולם ומתקיים בשבילו, ואפשר תאמר שהקב"ה עושה דין באדם בלא משפט, הרי אמרו שכאשר הדין שורה על אדם שהוא זכאי, הרי זה בשביל אהבתו של הקב"ה בו, שהרי הקב"ה אוהב אותו באהבה לקרב אותו אליו, ומשבר את גופו כדי להשליט הנשמה, ואז מתקרב האדם אליו באהבה כראוי, ואז הוא אוהבו של הקב"ה, כמו שאמרו החברים שהקב"ה נותן לצדיקים צער בעולם הזה, כדי לזכותם לעולם הבא, וכאשר הנשמה חלשה והגוף תקיף הרי הוא שונאו של הקב"ה, ואין הקב"ה בוחר בו ואין נותן לו צער בעולם הזה, אלא דרכיו מצליחים והוא בשלמות יתרה, ובשביל שעשה לפעמים צדקה או איזה דבר טוב הקב"ה משלם לו שכרו בעולם הזה, ולא יהיה לו חלק בעולם הבא[י] וזה הוא שתרגם אונקלוס (דברים ז') ומשלם לשונאיו וגו', ומשלם לסנאוהי טבן די אינון עבידן קדמוהו בחייהון וכו', ולפיכך זכאי ההוא שנמצא תמיד בצער הוא אוהבו של הקב"ה, זאת אומרת כשבדק ולא מצא עבירה בידו שנענש עליה:

וכאן יש לעיין בהרבה אופנים, אחד שהרי אנו רואים שהשכינה אינה שורה במקום עצב, אלא במקום שיש בו שמחה, ואם אין בו שמחה אין השכינה שורה במקום ההוא, כמש"כ (מלכים ב' ג') ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה', כיון שהשכינה בודאי אינה שורה במקום עצב, מניין, מיעקב, שלפי שהיה נעצב על יוסף נסתלקה השכינה ממנו, וכיון שבאה לו שמחת הבשורה של יוסף מיד ותחי רוח יעקב אביהם, וכאן באותו זכאי שנשבר, כיון שהוא חלש ונצטער במכאובים איה היא השמחה, שהרי הוא בעצבות ואין עמו שמחה כלל: ועוד שהרי אנו רואים כמה צדיקים אהובים היו לפני הקב"ה, ולא נשברו ביסורין ולא במכאובים ולא נחלש גופם לעולם, מפני מה אין אלה כאלו, אלה נשברו ואלו קיימים בגופם כראוי, ואפשר תאמר שהרי אלה העומדים בקיום כראוי הוא לפי שהם צדיקים בני צדיקים, ואלו האחרים צדיקים ולא בני צדיקים, כמו שיש רוצים לומר כך, הלא אנו רואים צדיקים בני צדיקים זכאי בן זכאי, וזה הזכאי נשבר גופו במכאובים וכל ימיו הוא בצער: אלא כאן יש סוד, שהלא כל מעשי הקב"ה באמת ובזכות, כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו[יא] בספרים הקדמונים נמצא סוד אחר, שמשוך אליו עוד סוד אחר, אחד שהוא שנים[יב] שהרי יש זמנים שהלבנה היא בפגם ושורה בדין, ואור השמש לא נמצא אצלה[יג] ובכל זמן ובכל שעה יש לה להשפיע נשמות באנשים מה שמקבלת בקרבה תחלה, וכאשר היא תוצאי הנשמות בשעה שהיא קיימת בדין, כל מי שמקבל נשמה בזמן ההוא יהיה תמיד בדחקות, ועניות נמצאות אצלו, ונשבר תמיד בדין כל ימיו זה האיש, בין שהוא רשע בין שהוא צדיק, מלבד שבכח התפלה יכול לבטל כל גזרות הדין, ויכול להתעלות בכח התפלה, ובזמן ההוא שאותה המדרגה קיימת בשלמות, ונהר ההוא הנמשך ויוצא נזדוג בה[יד] אז אותה הנשמה שתוצאי ותדבק באדם, זה האיש נשתלם בכל, בעושר בבנים ובשלמות הגוף, והכל בשביל מזל ההוא הנמשך ויוצא ונזדווג באותה המדרגה שתשתלם בו ותתברך ממנו, וע"כ הכל באותו המזל תולה הדבר, ועל זה למדנו שבנים חיים ומזונות אין הדבר תולה בזכות, אלא במזל תולה הדבר, שהרי אין הם באים בזכות, אלא עד שאותה המדרגה תתמלא ותאיר מן מזל הזה[טו] ולפיכך כל אותן צדיקי אמת שנשברים בעולם הזה ונידונים בדין מה הטעם, לפי שנפש ההיא גרמה להם[טז] וע"כ חס עליהם הקב"ה בעולם הבא:

רבי אלעזר אמר כל מה שהקב"ה עושה בדין הוא, בשביל לנקות לנפש ההיא להביא אותה לעולם הבא, ולפיכך כל  מעשי הקב"ה הם במשפט ואמת, בשביל להעביר מאיש הזה זוהם ההוא שבלעה נפשו מקדם בעולם הזה[יז] וע"כ נשבר זה הגוף ותנקה הנפש, ובשביל זה עושה הקב"ה לזכאי ההוא שיסבול יסורין ומכאובים בעולם הזה, למען תנקה מהכל[יח] וזיכה לחיי העולם, וע"ז כתוב (תהלים י"א) ה' צדיק יבחן ודאי, וזה נתבאר:

רבי שמעון אמר כל אותן נשמות טהורות קדושות הנשברות ונפגמות בכמה צרות בכמה מכאובים.. מפני שיצאו בזמן פגימת הלבנה.. רצונו של הקב"ה בהם לאחר שנשברו, אע"פ שהם בעצבות ולא בשמחה.. והם עתידים להתחדש בחידוש הלבנה[יט] ועל אלה כתוב (ישעי' ס"ו) והיה מדי חדש בחדשו ומיד שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה', כל בשר ודאי[כ] שאלה יתחדשו בכל, ואלה הם בשותפות אחד עם הלבנה, נפגמים באותו הפגם שלה, ולפיכך היא שוכנת בתוכם תמיד ואין עוזבתם, כמש"כ (שם נ"ז) ואת דכא ושפל רוח, וכתוב קרוב ה' לנשברי לב, לאותן הסובלים עם הלבנה פגם ההוא, הם קרובים לה תמיד[כא] וע"כ להחיות לב נדכאים, באותן חיים הבאים לה להתחדש יהיה להם חלקם, אותן שסבלו עמה יתחדשו עמה, ואלה נקראים יסורין של אהבה, של אהבה הם, ואין הם מצד זה האיש, מצד של אהבה הם, שנפגם המאור של אהבה הקטנה לפי שנדחתה מאהבה הגדולה[כב] ולפיכך הם חברים משותפים עמה, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, שהם זכו לזה להיות חברים עמה, עליהם כתוב (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך:

זוהר בא מ:

ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, א"ר שמעון בוא וראה כאשר נכנסו ישראל לארץ נכנסו מהולים עם פריעה, ומה כתוב, ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, מהו במסכנת, לחם עני, מפני מה נקרא לחם עני, לפי שעמדה הלבנה בפגימות ולא נתברכה מהשמש[כג] ולא נוארה מן השמש, כמש"כ כי כ"ל בשמים וארץ[כד] ולא נוארה מן כ"ל, מפני מה, לפי שלא נתפרעו, אבל כאן שנימולו ישראל ונתפרעו, לא תחסר כ"ל בה כתוב, וע"כ לא במסכנות תאכל בה לחם, מה הטעם, לפי שלא תחסר כ"ל בה כמו שהיה חסר להם במצרים, שלפי שלא נתפרעו היו מגרעים לו לכ"ל הזה, ועמדה הלבנה בפגימות, ונקראה לחם עני[כה] עני כתרגומו מסכנת, ומה שאוכלים לחם עני שם בארץ, הוא בשביל זכר ליציאת מצרים, וזכר זה לדורי דורות, ולעתיד לבוא כתוב (ישעי' ס') לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף עוד: (וירא קח:) רבי אלעזר אמר ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, זה בה בה שני פעמים למה, אלא הרי אמרו שהקב"ה חלק כל האומות והארצות לשרים שלוחים, וארץ ישראל אין שולט בה מלאך ולא ממונה אחר, אלא הוא בלבדו, לפיכך הכניס עם שאין שולט בהם אחר לארץ שאין שולט בה אחר, בוא וראה שהקב"ה נותן מזון שם לראשונה ואח"כ לכל העולם, כל שאר עמים עכו"ם במסכנות, וארץ ישראל לא כן, אלא ארץ ישראל ניזונת לראשונה ואח"כ כל העולם, ולפיכך ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, אלא בעושר בהספקה של הכל תאכל בה ולא במקום אחר, בה בקדושת הארץ, בה שורה אמונה העליונה, בה שורה ברכה שלמעלה ולא במקום אחר:

עניני סעודה

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו', (תרומה קע.) רבי יצחק פתח מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, הרי נדרש מה בין מזמור לדוד ובין לדוד מזמור, שכאן השכינה התקדמה ובאה ושרתה עליו בתחלה, וכי מפני מה השכינה מתקדמת כאן, והרי דוד נצרך להתקדם ולהתעורר הוא בתחלה, הואיל שמבקש מזונו מאת הקב"ה, אלא ודאי שהשכינה התקדמה ובאה ושרתה עליו ועוררה אותו לשבח להמלך שבח הזה, ולבקש מזון מפני המלך, שהרי כך נצרך על דבר המזון שנצרך לה[כו] ורצון שלה הוא שכל בני העולם יתפללו על מזון, לפי שכאשר הקב"ה רוצה להשפיע מזון לעולם היא מקבלת תחלה, ואליה נשפע מזון עבור כל העולמות, ולפיכך היא התקדמה לדבר הזה שהוא תפלת המזון ושרתה על דוד, ה' רועי, ה' רועה שלי, כרועה הזה שמנהיג צאנו במקום דשאים ועשבים שאין חסר בו כל דבר, אף כך הקב"ה הוא רועה שלי לפרנס אותי בכל מה שנצרך לי.. (תרומה קעא.) לא אחסר, לא יפסקו מזונות ממני לעולם, לפי שהנהר ההוא הנמשך ויוצא  מן העדן אינו פסוק לעולם[כז] ולפיכך קדמה השכינה על זה.. בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני, נאות דשא, אלה הם מקורים העליונים שכל מזון ופרנסה בא מהם[כח] נאות אלה נקראים (איכה ב') נאות יעקב ונאות דשא, לפי שיש נאות בחוץ שנקראים (יואל ב') נאות מדבר, ועל כן אמר בנאות דשא, ואם תשאל הלא כתוב תדשא הארץ דשא, וזה הוא למטה[כט] אלא דשא שלמטה בא מאותן נאות שלמעלה, שנולד וצומח מכחם, וע"כ אמר בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני, אלו המים של מנוחה הנמשכים מהמקום ההוא שנמשך ויוצא מן העדן, ואותן מים נקראים מי מנוחות, נפשי ישובב, זו היא נפש דוד[ל] ולא בקש דוד לתקן אלא לאותה המדרגה שלו כראוי, ובמי מנוחות האלה עתידים הצדיקים לנוח בעולם הבא, שכתוב (ישעי' נ"ח) ונחך ה' תמיד וגו':

זוהר מקץ קצח ע"ב

רבי אלעזר אמר הרי למדנו שנצרך לו לאדם הרוחץ את ידיו ליטול יד ימנית בשמאלית, כדי להשליט הימין על השמאל, וירחץ לראשונה יד ימנית מן שמאלית להשליט הימין על השמאל, בשביל שלא ליתן מקום ליצר הרע לשלוט כלל, וזה נתבאר, (לך פז:) א"ר שמעון כל מי שאינו נוטל ידיו כראוי, אע"פ שנענש למעלה נענש גם למטה, ומה עונשו למטה, שגורם לו לעצמו עניות, וכמו שהענוש בנטילה שלא כראוי כך הוא שכרו למי שנוטל ידיו כראוי, ונוטל אותן בשיעור גדול של מים, שגורם לעצמו ברכות שלמעלה, שהברכות שורות על ידו כראוי ויתברך בעושר, פעם אחת ראה רבי שמעון לאיש אחד שנטל ידיו בשיעור גדול של מים, ברכו רבי שמעון ואמר מלא ידיו מברכותיך, וכך הוה מהיום ההוא והלאה שמצא אוצר ונתעשר, והיה עמל בתורה ונתן מזון לעניים כל ימיו, והיה משמח עמהם בסבר פנים יפות:

זוהר תרומה קנב ע"ב

פתח רבי יצחק ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו', כמה זכאים הם ישראל שהקב"ה בחר בהם והקריבם אליו מכל העמים, ובשביל ישראל נותן מזון ושובע לכל אומות העולם, ואלמלא ישראל לא היה נותן הקב"ה מזון לשאר אומות העולם, ועכשיו שישראל בגלות על אחת כמה וכמה שהאומות לוקחים מזון פי שנים, בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה היה ירוד להם מזון ממקום עליון, והם נתנו חלק תמצית להעמים עכו"ם, וכל האומות לא ניזונו אלא מהתמצית, ועכשיו שישראל הם בגלות נהפך באופן אחר,. ונתקיים בהם (יחזקאל ד') ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים, שהרי תמצית גיעולם אוכלים, אוי לו לבן המלך שיושב ומצפה לשלחן העבד, ומה שנשאר מן שלחנו הוא אוכל, דוד המלך אמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, תערוך לפני שלחן, זו סעודת המלך, נגד צוררי, הם שאר עמים עכו"ם היושבים לפני השלחן ומצפים לחלק התמצית, והוא ישוב עם המלך בעונג הסעודה על השלחן, דשנת בשמן ראשי, זה עיקר הסעודה, שכל שמן ושמנונית ותקון הסעודה ניתן בתחלה לאוהבו של מלך, ומה שנשאר אח"כ ניתן לאותן משמשי השלחן, כוסי רויה, כוס מלא לפני אוהב המלך תמיד, שלא יוצרך לשאול, וכפי סוד הזה היו ישראל תמיד עם שאר האומות:

זוהר תרומה קנג ע"א

פתח רבי חייא ואמר ואכלת ושבעת וברכת וגו', וכי טרם שאוכל אדם לשובע וממלא כרסו לא יברך להקב"ה[לא] אם כן במה יובן ואכלת ושבעת ואח"כ וברכת, אלא אפילו אם אין אדם אוכל אלא כזית, ורצונו הוא עליו, ומשים לו לאותו המאכל עיקר מאכלו, שביעה נקראת, שכתוב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, לכל חי אוכל לא כתוב, אלא רצון, רצון ההוא שישים על אותו המאכל שביעה נקראת, ואפילו אם אין לפני האדם אלא מעט אוכל כזית ולא יותר, הלא רצון של שביעה ישים עליו, ולפיכך ומשביע לכל חי רצון, רצון כתוב ולא אוכל, וע"כ וברכת ודאי, שנתחייב האדם לברך לו להקב"ה, בשביל לגרום שמחה למעלה:

פתח רבי חזקיה במקרא זה אחריו ואמר ואכלת ושבעת, מכאן ששכור מותר לו לברך ברכת המזון, מה שאין כן בתפלה, כי בתפלה לא כן, שהרי תפלה היותר טובה בלי אכילה היא, מה הטעם, לפי שהתפלה עולה למעלה מעלה, מקום שאין בו לא אכילה ולא שתיה, וע"ז למדנו שהעולם הבא אין בו אכילה ושתיה וכו', אבל בשאר המדרגות שלמטה יש, ברכת המזון נתתקנה באופן אחר, שיותר טובה ברכה זו הנאמרת על השובע, לפי שברכת המזון היא במקום שיש בו אכילה ושתיה, וממנו יוצא מזון ושובע למטה, וע"כ נצרך להראות לפניו שביעה ושמחה, וע"כ שכור אל יתפלל תפלה, אבל מותר לו לשכור לברך ברכת המזון[לב] כך נשמע ממקרא זה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת, ואכלת, זו אכילה, ושבעת, זו שתיה, שהרי שביעה ביין היא, שתוי יין הוא שבע בודאי, וזה נקרא שכור, וברכת את ה' אלהיך, א"ת דוקא[לג] על הארץ הטובה, מהו טובה, זו שביעה, כמש"כ ונשבע לחם ונהיה טובים, לפיכך נצרך בברהמ"ז חדוה ושביעה:

זוהר תרומה קנו ע"ב

אמר סוחר ישמעאלי ההוא[לד] שלחנו של אדם מזכה לו לאכול על שלחן אחר בענג של עולם הבא, (שמואל ב' ט') כמש"כ כי על שלחן המלך תמיד הוא אוכל, ודוד המלך היה אומר תערוך לפני שלחן נגד צררי, וזו היא הסתדרות השלחן בעולם הבא, שהרי אז הוא התענוג וההשתוקקת שהנשמה נהנית בהם בעולם הבא, וכי שלחן יש להן להנשמות שם בעולם הבא, כן, שהרי מזון והספקה של ענג אוכלות הנשמות בעולם הבא כדמיון שמלאכים העליונים או כלים, וכי מלאכים העליונים אוכלים, כן, וכדמיון שלהם אכלו ישראל במדבר, ואותו המזון סוד הוא, שהוא מן הטל היוצא ונמשך מלמעלה מסוד עולם הבא[לה] והוא מזון של הארת שמן משחת קודש[לו] ונשמות הצדיקים ניזונות משם בגן העדן וניהנות שם, שהרי שם נשמות הצדיקים מתלבשות בגן העדן שלמטה כדמיון שהיו בעולם הבא -:

זוהר תרומה קנז ע"א

פתח רבי יוסי ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, אם בארץ ישראל חיוב לברך, בחוץ לארץ מניין, שהרי לפי זה משמע שבח"ל אין חיוב לברך, אלא שהקב"ה כשברא את העולם חלק את הארץ, היושב הוא לצד אחד והמדבר הוא לצד אחר[לז] חלק את הישוב והסיב את העולם מסביב נקודה אחת, ואיזו היא, זו ארץ הקדושה, ארץ הקדושה היא אמצעית ישוב העולם, ובאמצע ארץ הקדושה היא ירושלים[לח] אמצעית ירושלים הוא בית קדש הקדשים, וכל שפע טוב וכל המזון של כל היושב יורד שמה מלמעלה, ואין לך מקום בכל הישוב שלא יהיה ניזון משם.. הממשלה של סוד האמונה היא תוך אמצעית הנקודה של כל ארץ הקדושה בבית קדש הקדשים[לט] ואע"פ שעכשיו אין הוא בקיום, מ"מ בזכותו כל העולם ניזון, ושפע מזון ופרנסה יוצא משם לכל בכל מקום של צד הישוב, ולפיכך אע"פ שישראל עכשיו מחוץ לארץ הקדושה, עם כל זה מן הכח והזכות של ארץ הקדושה נמצא מזון ופרנסה לכל העולם, וע"כ נאמר וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, על הארץ הטובה בודאי, שהרי בשבילה מזון ופרנסה נמצא בעולם, מי שמתעדן על שלחנו ומתענג באותן המאכלים יש לו לזכור ולדאוג על קדושת ארץ הקדושה ועל היכל המלך שהוא חרב, ובעבור עצבות ההיא שהוא נעצב על שלחנו באותה שמחה ומשתה שנמצא שם הקב"ה, נחשב עליו כאילו הוא בונה ביתו ובונה כל אותן חורבות של בית המקדש, אשרי  חלקו:

כוס של ברכה לא נתתקנה אלא בשלשה, לפי שהרי מסוד שלשת האבות היא מתברכת[מ] וע"כ לא נצרך כוס אלא בשלשה, כוס של ברכה נצרך לתת אותו ביד ימנית, ולקבלו תחלה בין שתי ידיו, לבעבור שינתן בין בחינת ימין ובחינת שמאל[מא] ואח"כ להניח אותו בבחי' הימין, שהרי משם מתברך, עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, וכלם הם כראוי, לפי שתקוני הכוס של ברכה עשרה הם[מב] וזה ביארו החברים, כוס של ברכה נצרך להשגיח בו בעיניו, לפי שכתוב (דברים י"א) תמיד עיני ה' אלהיך בה, ולא נצרך להסיח דעת מן היען אלא להשגיח בו, כוס של ברכה מתברך באותו הברכה שמברך האדם עליו להקב"ה, לפי שהוא סוד של האמונה, ונצרך לשמור אותו בשמירה העליונה בכל הלכותיו, כדבר שהוא חשיבות המלך, שהרי בגינו נתברך שלחנו, ובשעה שהאדם מברך ברכת המזון נצרך ששלחנו לא יהיה ריקם, שהרי אין הברכה נמצאת על שלחן ריק, כמו שביארו שכתוב (מלכים ב' ד') הגידי לי מה יש לך בבית וגו', וע"כ השלחן לא נצרך שיהיה נראה אז ריקם, כיון שהברכות העליונות אין שורות אלא במקום שלם, וסוד הדבר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, וכתוב (דניאל ב') יהב חכמתא לחכימין, ועל סוד הזה הוא השלחן של לחם הפנים, שנאמר ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד, (יתרו פז:) שכך א"ר שמעון כתוב (מלכים ב' ד') ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית, אמר לה אלישע כלום יש לך על מה שתשרה ברכת הקב"ה, שלמדנו אסור לו לאדם לברך על שלחן ריק, מה הטעם, לפי שהברכה שלמעלה אינה שורה במקום ריק, ולפיכך צריך האיש לסדר על שלחנו פת לחם אחד או יותר לברך עליו, ואם אינו יכול צריך לשייר מאותו מזון שאכל שיהיה לו על מה לברך, ולא ימצא שיברך על שלחן ריק, כיון שאמרה אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, אמר ודאי זה ברכה שלימה תמצא בו, שכתוב (קהלת ז') טוב שם משמן טוב-:

זוהר ויקהל ריח ע"א

ועוד פתח רבי יוסי ואמר, כתוב ויאכל בועז וישת וייטב לבו, מהו וייטב לבו, שהיה מברך על מזונו, כך נתבאר, וזה הוא סוד שכל מי שמברך על מזונו זה מטיב ללבו, ולמי מטיב, כמו שכתוב לך אמר לבי, וכתוב (תהלים ע"ג) צור לבבי וגו'[מג] ולפי שברכת המזון חביבה לפני הקב"ה, כל מי שמברך על השובע הוא מטיב ומשמח למקום אחר, וסימנך סעודות השבת שמקום אחר נהנה מן אותה השביעה והשמחה[מד] וכאן נהנה מקום ההוא מן ברכת השביעה של אותו הצדיק, וזהו וייטב לב"ו, מה הטעם, לפי שמזונותיו של אדם נקרא דבר קשה לפני הקב"ה, וכיון שהאדם אוכל ושותה ומברך, אותה הברכה עולה ומקום ההוא נהנה מאותן דיבורים הנאמרים על השובע שעלו שמה, ונמצא שמקום ההוא נהנה מן המזון מלמטה ומלמעלה[מה] וזה הוא סוד בין החברים, סוד שבחול אין נהנה מקום ההוא אלא מן אותן הדיבורים העולים מתוך שביעה, וכל הדיבורים מעוטרים רוים ושבעים בחדוה, ומקום ההוא נהנה מהם, ובשבת הוא סוד שמקום אחר ההוא נהנה מן המזון ממש, ומן אותה השמחה של סעודת מצוה דשבת, ונמצא כלול בכל מלמעלה ומלמטה, וזהו הסוד (דה"א כ"ט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ודאי זה בהנאה שלו מן המזון ומן השמחה של סעודת מצוה דשבת, כמו שנתבאר, ומי שמברך להקב"ה מתוך שובע צריך לכוון לבו ולהשים רצונו בשמחה, ולא יהיה נמצא בעצבות אלא שיברך בשמחה, וישים מחשבתו בסוד הזה שהוא נותן עתה למדרגה העליונה בשמחה בעין טובה, וכמו שהוא מברך בשמחה ובעין טובה כך נותנים לו שפע בשמחה ובעין טובה, ולפיכך לא יהיה נמצא בעצבות כלל אלא בשמחה ובדברי תורה, וישים לבו ורצונו ליתן ברכה זו בהסוד שנצרך, עוד יש כאן סוד שהארבע מרכבות השולטות בד' הצדדים עם מחנותיהן ניזונות מאותה ברכת השובע, ובאותן התיבות של ברוך אתה נהנים ומתגדלים ומתעטרים בהן, ומי שמברך צריך לברך ברצון בשמחה ובעין טובה, וע"ז כתוב (משלי כ"ב) טוב עין הוא יברך, כאן תשים עין לסוף המקרא שכתוב כי נתן מלחמו לדל, שאם לא תאמר כך מקרא זה לאו ראשו סופו ולאו סופו ראשו, אלא טוב עין כמו שביארנו הוא יברך ודאי בעין טובה בשמחה, ואין זה לחנם לברך בשמחה, שהרי מאותה ברכה ומאותה שמחה נתן מלחמו לד"ל[מו] הוא המקום שנצרך להיות ניזון מכל הצדדים, מקום שאין לו מעצמו כלום, מקום שנהנה מכל הצדדים ונכלל מכל הצדדים, אלה הענינים לא נמסרו אלא לחכמים היודעים סודות עליונים ודרכי התורה.. וכל מי שמברך ברכת המזון כראוי בשמחה ברצון הלב, כאשר הוא יסתלק מעולם הזה יתוקן לו מקום תוך סודות עליונים בהיכלות קדושים, זכאי הוא האדם השומר מצות רבונו וידוע הסוד שלהם, שאין לך מצוה ומצוה בתורה שלא יתלו בה סודות עליונים ומאורות וזוהרים עליונים, והאנשים אין יודעים ואין משגיחים בכבוד רבונם, אשרי חלקם של הצדיקים הם העוסקים בתורה, זכאים הם בעולם הזה ובעולם הבא:

זוהר ויגש רז ע"ב

פתח יהודי ההוא ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, וכי אין מברכים לו להקב"ה קודם האכילה, והלא אנחנו מחויבים להשכם בבקר ולסדר שבחו של הקב"ה כראוי, ולברך לשמו טרם שיברך לאחר בעולם, כמו שנאמר (ויקרא י"ט) לא תאכלו על הדם, שאסור לאכול קודם שיתפלל ויברך לרבונו, וכאן כתוב ואכלת ושבעת וברכת, אלא זו ברכות התפלה לגרום היחוד היא, וזו ברכת המזון להראות אצל מדרגת האמונה שביעה כראוי, ואז החיוב לברך לה כראוי, למען תשבע ותתברך מדרגת אמונה ההיא[מז] ותמלא שמחה מן החיים שלמעלה כמו שנצרך, בשביל להשפיע להם מזון, שהרי קשים מזונותיו של האדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, מה הטעם, לפי שהמזון מהעולם שלמעלה הוא, שלמדנו בנים חיים ומזונות לא בזכות תולה הדבר אלא במזל, ולפיכך קשה לפניו מזונות העולם, שהרי במזל תולה הדבר, שממנו יוצאים מזונות וחיים ובנים, ולפיכך קשה לפניו מזונות העולם, שהרי אין ברשותו קיימים עד שהוא יתברך[מח] כדמיון זה הזווגים שבעולם קשים לפניו, והכל לפי שהרקיע וילון אין משמש כלום, וכל שכן באותן הדברים שנמצאים למעלה במקום אחר עליון, וע"כ נצרך שיתברך הוא קודם, בוא וראה כל הזווגים שבעולם קשים לפני מדרגה ההיא, לפי שכאשר זיוג הקדוש ההוא נמצא יוצאות כל הנשמות מתוך אותו המזל למעלה, שהוא נהר ההוא שנמשך ויוצא[מט] וכאשר נתעורר השתוקקות מלמטה למעלה, אז פורחות הנשמות מן המזל ונשפעות כלן כלולות זכר ונקבה יחד במדרגה ההיא[נ] ואח"כ היא מחלקת אותן כל אחת ואחת למקומה הראוי לה, ואח"כ קשה לפני מדרגה ההיא לחבר אותן כבתחלה, לפי שאינן מתחברות אלא לפי דרכי האנשים, והכל בשלמעלה תולה[נא] וע"כ קשה לפניו כקריעת ים סוף, שהרי קריעת הים לפתוח בו שבילים בשלמעלה הי' תולה[נב] וכמו שנפתחים בו נתיבות ודרכים כך נתבקע ונתפתח, ולפיכך הכל תולה בשלמעלה, ואנחנו צריכים לברך לה  ולתת לה תוקף מלמטה, בשביל שתתברך מלעילא ותתחזק כראוי, וע"כ כתוב וברכת א"ת ה', א"ת דוקא[נג] ולעומת מקום ההוא נצרך להראות לפניו שביעה והארת הפנים, ולעומת צד הטומאה בזמן שהוא שולט בעולם נצרך להראות לפניו רעב, כי אותה המדרגה רעבה היא, ונצרך להראות לפניה רעב ולא שובע, הואיל שבשביעה אינה שולטת בעולם, וע"כ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך:

זוהר בלק קפו ע"ב

פתח עלם ההוא בנו של רב המנונא הזקן ואמר אברכה את ה' בכל עת וגו', וכי מה ראה דוד לומר אברכה את ה'[נד] אלא ראה דוד שנצרך הזמנה ואמר אברכה, לפי שבשעה שהאדם יושב על השלחן נמצאת שם השכינה וגם צד הטומאה נמצא שם[נה] כאשר האדם מכין עצמו לברך להקב"ה בהזמנת הפה ואומר הב ונבריך, נתתקנת השכינה בהזמנה זו כלפי מעלה לקבל ברכות, וצד הטומאה נכפף, ואם אין האדם מכין עצמו בהזמנת הפה לברך להקב"ה, צד הטומאה שומע ומכשכש להיות לו חלק בברכה זו, ואם תשאל מפני מה בשאר ברכות אין בהן הזמנה, אבל דבר ההוא של הברכה שמברכים עליו הוא עצמו היינו הזמנה, ובוא וראה שכך הוא שמה שמברך על פרי אותו הפרי הוא הזמנה ומברכים עליו, ואין לו חלק לצד הטומאה, וקודם זה בזמן שהיה אותו הפרי ברשות של צד הטומאה אין לברך עליו, ככתוב זוהר (ויקרא י"ט) ערלים לא יאכל, כדי שלא יברכו על אותן הפירות ולא יתברך צד הטומאה, כיון שיצא הפרי מרשותו יאכל ומברכים עליו, ועצם הפרי הוא ההזמנה להברכה, וכן כל הדברים שמברכים עליהם כלם הם הזמנה לברכה, ואין בהם חלק לצד הטומאה, ואפשר תאמר שכמו כן לברכת הזמון כוס של ברכה הוא הזמנה, ולמה צ"ל הב ונבריך, אלא הואיל ובתחלה כשהיה שותה אמר בורא פרי הגפן, הרי אותה הזמנה היתה, ועכשיו לברכת המזון נצרך שנוי להזמנה אחרת, שהרי כוס זה לכבוד הקב"ה הוא ולא למזון, ולפיכך נצרך הזמנת הפה לומר הב ונבריך, ואפשר תאמר כי נברך שאכלנו משלו זו היא הזמנה, ברוך שאכלנו משלו זו היא ברכה, כך הוא בודאי, אבל נברך הזמנה אחרת היא, הזמנת הפה בתחלה באמירת הב ונבריך היא הזמנה לכוס של ברכה סתם[נו] וזה הכוס כיון שקבלו המברך נצרך הזמנה אחרת באמירת נברך לעומת עולם העליון, שכל המזונות והברכות נשפע משם[נז] ולפיכך הנוסח בדרך נסתר, שעולם העליון נסתר הוא, ואין אצלו הזמנה אלא על כוס של ברכה.. ונצרך מקודם לנקות האצבעות במים אחרונים להעביר הזוהם שעליהן, שתהיינה האצבעות בנקיות כשמברכים בהן להקב"ה, לפי שבהן ובציור שלהן נתברך שם הקדוש, כמו שאמר ר' שמעיא החסיד, שכל טנופת וכל לכלוך תסלקו אותן לצד הטומאה, שהרי צד הטומאה מן טנופת ולכלוך ניזון, ועל כן מים אחרונים חובה כי לחובה הם שייכים, (ויחי רנו.) ובוא וראה מי שמברך על המזון לא יברך על שלחן ריק, ונצרך שימצא לחם על השלחן וכוס יין ביד ימנית, מה הטעם, בשביל לקשר השמאל בימין[נח] ושיתברך הלחם מהם, ולהתקשר בהם להיות הכל קשר אחד לברך שם הקדוש כראוי, שהרי הלחם נתקשר ביין והיין נתקשר בהימין[נט] ואז ברכות שורות בעולם והשלחן נשתלם כראוי:

זוהר שם רנ ע"א

אמר רבי שמעון רב המנונא הזקן לא היה נותן כוס של ברכה לאיש אחר לברך, אלא הוא התקדם ונטלו בשתי ידיו ומברך, והרי אמרנו שצריך לקבלו בימנית ובשמאלית, ואע"פ שהרבה דרשו בזה הכל נכון הוא, אבל כוס של ברכה כאן נצרך כוס, שכתוב (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא, שהרי בכוס הזה נמשכות ברכות מאותן הישועות שלמעלה[ס] והוא מקבלן ואסף אותן אצלו, ושם נשמר יין העליון שנאסף באותו הכוס, ונצרך לברך לו בבחינת הימין ולא בהשמאל, והיין שנאסף בכוס הזה יתברכו ביחד, ונצרך לברך השלחן שלא יהיה ריק מלחם ויין הכל ביחד[סא] בוא וראה כנסת ישראל כוס של ברכה נקראת, וכיון שהיא כוס של ברכה נצרך ימין ושמאל שיקבלו אותו[סב] וכוס ההוא ניתן בין הימין והשמאל, וצריך שיתמלא ביין, בשביל יינה של תורה שהוא יוצא מעולם הבא[סג] ובוא וראה כוס של ברכה בו נתגלים ענינים עליונים, סוד מרכבה הקדושה, כוס של ברכה צריך לקבלו ביד ימנית ושמאלית, זה דרום וצפון, והכוס של ברכה שיהיה מקבל ברכה מהם, איזה כוס של ברכה, זו מטתו שלשלמה[סד] שנצרך שתהיה נתונה בין צפון לדרום, אח"כ צריך להניח הכוס ביד ימנית, שיתתקן הגוף עמהם[סה] וישים עיניו בו באותו הכוס לברכו בארבע ברכות, לפי שכתוב (דברים י"א) תמיד עיני ה' אלהיך בה וגו', נמצא מרומז בכוס של ברכה סוד האמונה צפון ודרום מזרח ומערב[סו] הרי מרכבה הקדושה כראוי לו, והשלחן יהיה עם לחם כדי שיתברך מכל הצדדים למעלה ולמטה, למעלה בסוד הכוס של ברכה שיתחבר דוד המלך בהאבות[סז] ולמטה שיתברך לחם עוני ויהיה לחם עונג, וזה נתבאר, ויתברך שלחן האדם שיהיה נמצא בו מזון תמיד:

רועה הנאמן

זוהר דף ער ע"ב

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו', מצוה זו לברך לו להקב"ה על כל מה שאוכל ושותה ונהנה בעולם הזה, ואם אינו מברך נקרא גזלן אצל הקב"ה, שכתוב גוזל אביו ואמו וגו', והרי ביארו החברים שבעבור הברכות שהאדם מברך להקב"ה בא להמשיך חיים ממקור החיים לשמו הקדוש של הקב"ה[סח] ולהשפיע עליו מן שמן עליון ההוא, ומשם תבוא השפעה לכל העולם, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, ואותן הברכות ממשיך האדם באלה דברי הברכות מן מקור העליון ההוא, ומתברכים כל אותן המדרגות והמקורים, ונתמלאים בשפע להשפיע על כל העולמות, ונתברכים כלם יחוד, וע"כ צריך האדם להשים רצונו וכונתו בסוד הברכות, לבעבור שיתברכו האבות והבנים כלם יחדו[סט] ומי שמברך להקב"ה מתברך, ונוטל חלקו מאותן הברכות קודם כל העולם שלמטה, וכיון ששמו של הקב"ה מתברך יורד משם השפע ושורה על ראשו חלק הראשון, והרי ביארנו שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, וכיון שהברכה ההיא באה ושורה על ראשו תתפשט משם בכל העולם, בשעה שאותן הברכות יורדות מתעטרות בתוך שדה תפוחים הקדושים[ע] ופוגעים בהן כמה מדרגות הממונים שבעולם[עא] ויורדות בהם, ומכריזים ואומרים, זה הוא מן הדורן ששלח פלוני להקב"ה[עב] מאיזה מקום יורד השפע, ממקום ראש אחד שנקרא צדי"ק[עג] שמה עולות הברכות שלמטה, ומעוררות להוריד ברכות אחרות מלמעלה, ונתמלא שם מלמעלה  ומלמטה, זש"כ (משלי י') ברכות לראש צדיק, כיון שמדרגה זו נתמלאה משפיע לכלה ההיא[עד] ומשם יוצאות ונמשכות למטה, כאשר עולות אותן הברכות מלמטה אין שם פתח ופתח למעלה שלא יבואו הממונים שלמעלה ויפתחו כל אותן הפתחים, ומכריזים בכל אותן הרקיעים ואומרים, זה הוא דורן למלך ששלח פלוני, זה הוא דורן בקיום כראוי, ואיזה הוא, זו הברכה שענו עליה אמן, שכל הברכה שעונים עליה אמן זו היא בקיום כראוי, וכיון שברכה זו עולה כל המדרגות שלמעלה כלן נזמנות אצל המאור ההוא שאינו מאיר מעצמו[עה] בשביל להשפיע לה הארה, וכל שכן אם היא ברכה שרבים מברכים אותה ומעטרים לה בעטרות קדושות בסוד של אמן, אמן הוא סוד הקשר של כל היחוד והקדושה בסוד של רבונו[עו] ומעטר בזה לברכה ההיא בעטרות עליונות כראוי, והקב"ה רצונו בהם באותן המברכים לו, ותשוקתו בהברכות שלמטה, כי זאת הברכה עולה ומעוררת הארה להמאור שאינו מאיר מעצמו, ותחזק לה בתוקף התגברות להתעלות למעלה, ועל סוד זה כתוב (שמואל א' ב') כי מכבדי אכבד, אלה הם המברכים לו להקב"ה, ובוזי יקלו, אלו הם שאינם מברכים לו להקב"ה ומונעים הברכות מפיהם, זהו סוד הברכות על מצות התורה ועל כל הנאות ותענוגים של עולם הזה, להשפיע ברכות מלמעלה למטה.. שהרי אותן הברכות עולות עד שמגיעות להמאור שאינו מאיר מעצמו, ומעוררות בהתגברות למאור ההוא שאינו מאיר מעצמו בדברי הברכה, ועולה התעוררת למעלה עד שמגיע לכסא העליון מקור כל החיים[עז] אז יוצאות ממקור העליון ההוא ברכות אחרות, ונפגשות אלו באלו ונושקות אלו לאלו, ובאות ושורות על ראש הצדי"ק להשפיע למטה, וכאשר יורדות מתברכים האבות והבנים וכל המאורות שלהם:

זוהר דף רעא ע"א

סוד ברכות האלו הוא לעורר השפעה מלמעלה למטה בסוד הזה, ברוך, זה סוד המקור העליון מהכל, להשפיע ולהמשיך השפע ולהאיר כל הנרות, והוא מבורך תמיד שאין מימיו נפסקים[עח] ומשם התחלת העולם שנקרא עולם הבא, והוא קצה השמי"ם, וקצה ההוא הוא קצה העליון, לפי שיש קצה כדמיון זה למטה, והוא עולם התחתון[עט] ונקרא גם כן ברו"ך לעומת התחתונים, להשפיע למטה ולעורר מלמטה למעלה ע"י ברכות ותפלות, אבל ברו"ך הזה נקרא כך בסוד חכמה העליונה[פ] שמשפיע למקום ההוא ע"י שביל דק אחד שמכניס בו, אתה אח"כ מתחיל להתגלות, שהרי ברו"ך ההוא נעלם הוא, ולפיכך נקרא בדרך נסתר ברו"ך, מקור עליון שאינו נתגלה, את"ה, שם ההתחלה להתגלות לחוץ, ולפיכך נקרא את"ה, ומי הוא, זה סוד מדרגה הימנית[פא] ונקרא כה"ן אצל מקום ההוא, וזה סוד (תהלים ק"י) אתה כהן לעולם, מי כה"ן לעולם ההוא, את"ה, וזה הוא בחינת ימין העליון שנמצא בהתגלות, הויה, זה סוד עמוד האמצעי[פב] סוד האמונה בכל הצדדים, אלהינו, זה סוד מדרגה השמאלית[פג] שנכללת בהימנית והימנית בה, ונכללות זו בזו להיותן אחד, ולכך נתקשרו כאן הברכות, לפי שכאשר אלו נתברכות כלם שלמטה נתברכות[פד] ולאחר שהן נתברכו וקבלו ברכות לעצמן[פה] חוזרות כלולות כאחד ועולות למקור ההוא[פו] שהן אין ביכולתן לחזור ולעלות אצל מקור ההוא עד שמתברכות, וכיון שנתברכו תחלה חוזרות ועולות אצל מקום ההוא לקבל שפע ברכות רבות אחרות להשפיע למטה, וטרם שהן מתברכות אין עולות ואין חוזרות להמקור, וזהו הסוד (שמות כ"ג) ולא יראו פני ריקם, וכאשר חוזרות אצל מקום ההוא ונכנסות שמה אז נקרא מקום ההוא מלך, ולא נקרא מלך אלא כאשר הן מתקרבות אליו כשהן מבורכות, כי מלך שבעולם מתי נקרא מלך, כאשר השרים שלו באים אליו בעושר, בהספקה לכל מה שנצרך להם בלי חסרון, אז ניכר שהוא מלך, המלך בהמדרגה שלמטה הוא כאשר אלה מעטרים אותו בהספקה של עטרות קדושות[פז] וכאן המדרגה שנקראת מלך מי הוא, זה העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו[פח] ולפי שהוא עולם שאינו מתגלה לחוץ והוא נסתר, קוראים לו כך בדרך נסתר.. ולפיכך הברכות שהאדם מברך להקב"ה יש להן כח לעורר שפע ברכות מלמעלה לכל העולמות כמו שנתבאר, זכאים הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא:

זוהר פנחס רמה ע"א

פתח רועה הנאמן ואמר, כתוב (יחזקאל מ"א) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', ז"ה, מרמז על י"ב פנים של לחם הפנים שהוא משלחן המלך, כמו כן מי שיש לו צריך להכין ולסדר על שלחנו ד' ככרות בכל סעודה של שבת, לשלש סעודות י"ב פנים, ואם תשאל שהלא אינן אלא שש מדאורייתא משום לחם משנה, אלא הרי אין ביכולת להזכירו בלי ו חברו, ו"ו רמז על שש מלמעלה למטה ושש מלמטה למעלה, כנגד שש מדרגות של כסא העליון ושש מדרגות של כסא התחתון, שש בנסתר ושש בנגלה[פט] הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.. זה הוא תקון הראשון של שלחן המלך, שהם עשרה דברים שצריך האדם להנהיג בשלחן של שבת:

ראשון, להכין השלחן כמי שאוכל לפני המלך[צ] שכתוב ז"ה השלחן אשר לפני ה':

שני, נטילת ידים עד השיעור שתקנו החכמים,ש הם ה' קשרי האצבעות שיש בהן י"ד פרקים וכמו כן י"ד פרקים הם ביד שמאלית, והם כ"ח פרקים, כנגדם כ"ח אותיות של שם הוי"ה[צא] שהן כ"ח אותיות הראשונות שבמעשה בראשית, שנאמר בהן ועתה יגדל נא כ"ח ה' ועשר אצבעות מרמזות לעשרה מאמרות של מעשה בראשית, ולפיכך דרשו חכמי המשנה מי שמזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, מפני מה, לפי שיש בהן סוד העשרה מאמרות וכ"ח אותיות שבהן נברא העולם:

שלישי, כוס של ברכה, שתקנו בו עשרה דברים, הדחה, שטיפה, עטור, עטוף, חי, מלא, מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימנית, נותן עיניו בו, מגביהו מן הקרקע טפח, ומשגרו במתנה לאנשי ביתו: ועל דרך הסוד שכתוב (תהלים ע"ה) כי כוס ביד ה', כו"ס מספרו אלהי"ם[צב] ומשם הנשמה שנקראת על שמו כוס, זש"כ (שם קי"ח) כוס ישועות אשא, איזו ישועות, ה' אצבעות שהן כנגד ה' ספירות, שהכוס שהוא אלהים חיים מתפשט בהן על חמשים שערים, ה' פעמים עשר באות יו"ד[צג] והיינו עשרה דברים שתקנו החכמים בכוס שמרמז על אלהים חיים, שבזה השם חמש אותיות במספר ה[צד] ותקנו בכוס שצריך הדחה ושטיפה, הדחה מבחוץ ושטיפה מבפנים, וסוד הדבר שיהיה תוכו כברו, מי שזכה לנשמה מהכוס ההוא צריכה הנשמה להיות טהורה בפנים ומבחוץ, סוד הדבר (ויקרא ט"ז) וטהרו וקדשו, טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ, וכמו שהכוס אין טהרתו וקדושתו מבפנים ומבחוץ בלי מים, אף כך הנשמה אין טהרתה וקדושתה מבפנים ומבחוץ בלי תורה, ובשביל זה אמר רבן גמליאל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, לפי שאין זה מצד עץ החיים אלא מעץ הדעת טוב ורע: עטור, דרשו בזה שמעטרו בתלמידים, ועל דרך סוד ה' היא הכוס, מעטרו בתלמידים באות י שהיא עטרה על ה': עטוף, שצריך לעטוף ראשו, לפי שהשכינה על ראשו, שכך דרשו חכמי המשנה אסור לתלמיד חכם ללכת ד' אמות בגילוי הראש, משום (ישעי' ו') מלא כל הארץ כבודו, כל שכן בברכה ובהזכרת שם הקדוש.. חי, דרשו בזה דהיינו חי מן החבית, ועל דרך סוד שכינה העליונה היא ספירה השמינית מלמטה למעלה[צה] ולפיכך נקראת ח, ונאמר בה (משלי כ"ד) בחכמה יבנה בית, וזהו חבי"ת ח' בי"ת, ולפי שהיא חיים, ככתוב (שם ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, יין הבא משם הוא חי, וזהו יינה של תורה, מי שעוסק בה נקרא חי, ועוד צדי"ק ח"י היינו ח"י מן החבי"ת[צו] יין יש ממנו שני גונים לבן ואדום, ויי"ן מספרו ע' כנגד ע' פנים הרי ע"ב[צז] וכנגד ב' גונים של היין הוא זכור ושמור של שבת וע' תיבות הקידוש, ויכל"ו מספרו ע"ב: מלא, זש"כ (דברים ל"ג) ומלא ברכת ה', ואף אם האדם מלא מיינה של תורה כמו כן הוא צריך להיות שלם[צח] כמש"כ איש תם, ותרגומו גבר שלים, וכמו ויבא יעקב שלם, שצריך להיות נשמה שלמה ולא יהיה בה פגם, כי כל אשר בו מום לא יקרב, כמו כן [הכוס צריך להיות מלא יין ושלם בלי פגם].. מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין, כדמיון התורה שניתנה בשני לוחות, ה' דברות בלוח אחד כנגד ה' אצבעות של יד ימנית, וה' דברות בלוח השני כנגד ה' אצבעות של יד שמאלית, ונתנו בימין היינו ביד הימנית, ובשביל זה שני לוחות אבנים הוריד בידו, ולא בידיו, ועל זה מעיד הכתוב מימינו אש דת למו: ונותן עיניו בו, לפי שזה הכוס הוא כנגד ארץ ישראל[צט] שנאמר בה (שם י"א) תמיד עיני ה' אלהיך בה, והעינים שלמעלה הם שבעים הסנהדרין, ומשה ואהרן עליהם הם שתי עינים העליונים, אחת עין ימנית ואחת עין שמאלית, והן ע"ב כמספר ביי"ן וזה הוא הסוד של נותן בכוס עינו[ק]: ומגביהו מן הקרקע טפח, לפי שאות ה' הוא הכו"ס, נצרך להעלותה לקשרה באות י' שהיא טפח, ובכחו תתפתח ותתפשט ה בחמש האצבעות[קא]: ומשגרו לאנשי ביתו במתנה, בשביל שתתברך אשתו שהיא בבחינת נפש[קב] שנאמר בה ונפשנו יבשה אין כל, ותתברך ותעשה פירות, כמש"כ תדשא האר"ץ דשא:

רביעי, להיות על שלחנו דברי תורה, שלא יתקיים בו כדמיון של עמי הארץ, שנאמר עליהם (ישעי' כ"ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל בסתרי תורה ביארו הרוצה להעשיר יצפין, יתן שלחנו לצפון, הרי השלחן לשמאל שהוא בחינת דין נצרך לקשר בו הימין, שהיא התורה שניתנה מחסד שהוא רחמים הנקראת ימין ה':

חמישי, דרשו חכמי המשנה שצריך להאריך על שלחנו בשביל עניים, וסוד הדבר לפי שהצדקה תאריך ימיו שלא יתקצרו, כדמיון התורה שהיא מארכת ימים בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא להנשמה, אף כך צדקה היא אריכת ימים להגוף בשני העולמות, זש"כ (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך, כי הוא חייך בעולם הזה, ואורך ימיך בעולם הבא, אריכת ימים בעוה"ב להגוף היינו לתחיית המתים, שלאחר שיקום לא ימות, וכמו שבעוה"ב יהיה בקיום, כן בעוה"ז יהיה בקיום:

זוהר פנחס רמו ע"א

ששי, שלא יהיה גרגרת ובלען על שלחן המלך, כדמיון של עשו שאמר הלעיטני נא, דרך הלעטה, אלא צריך לאכול בדרך טחינה, כמו כן מי שמוציא דיבורי תפלה או תורה מפיו צריך להוציאם בהטחנה שלמים, ולא בהלעטה חסרים, ולא עוד אלא שבמאכל יש סכנה, פן יקדים קנה לושט:

שביעי, מים אחרונים, ודרשו שמים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ואמצעים רשות, במים הראשונים צריך להעלות האצבעות, כדי שלא יחזרו המשקין ויטמאו את הידים, ויש חכמים שאמרו כי מים האחרונים הוא מפני מלח סדומית שלא תסמא את העינים, אם כן הוציאו זה מחובה וסתרו דברי החכמים שאמרו שהם חובה, ואין דרך ארץ לסתור דברי אותן החכמים שנאמר עליהם (דברים י"ז) על פי התורה אשר יורוך, ולא עוד אלא שאמרו בנטילת ידים ג' קדושות, זש"כ (ויקרא י"א) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה', והתקדשתם, אלו מים הראשונים, והייתם קדושים, אלו מים האחרונים, כי קדוש, זה שמן בושם או מים אמצעים בין [תבשיל] גבינה לבשר, אני ה', זו ברכה, זכאי העם שרבונם משוה אותם אליו -:

שמיני, לשלשה צריך כוס, מפני מה, כיון שבינה היא ספירה השלישית מהעשר ספירות מלמעלה למטה, ולפיכך פחות משלשה אין צריך כוס, לשלשה צריך כוס[קג] וזה רמז על קדושה לך ישלשו, ולא עוד אלא שהתורה לא ניתנה פחות משלשה, כהנים לוים וישראלים, תורה נביאים וכתובים, בחדש השלישי, ביום השלישי זו בינה  יהו[קד] ובשבילה אמרו שלש משמרות הוי הלילה, מלכות ה היא רביעית, עליה אמרו ארבעה משמרות הוי הלילה, שי"ן של ג' ענפים כנגד ג' משמרות, ויש"ן של ד' ענפים כנגד ארבעה משמרות[קה]:

תשיעי, כוס של ברכה רביעית הלוג, ושיעור שלו כנגד ח אות הרביעית של השם הוי"ה:

עשירי, בעשרה אומר נברך לאלהינו, כי שכינה התחתונה היא רביעית ועשירית, רביעית בהשם הוי"ה, ועשירית לעשר הספירות שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וכמה צריך האדם לשמור עצמו שלא ישליך דברים האלה במקום שאין נצרך[קו] כמו מי שמשליך פתיתי לחם, כל שכן מי שמשליך לחם של תורה החוצה משלחנו, שהשלחן הוא כנגד השכינה שנאמר בה (יחזקאל מ"א) זה השלחן אשר לפני ה':

זוהר דף רעב ע"ב

פתח עלם ההוא ואמר, אלה עשרה דברים צריך האדם לעשות בסעודה, אחד נטילת ידים: שני להכין שתי ככרות לכל סעודה של שבת: שלישי לאכול שלש סעודות ולהוסיף מחול על הקודש, רביעי להאיר השלחן בנרות, כמו שדרשו שלחן בצפון ומנורה בדרום, וצריך הסבה כמו שדרשו הסבו אחד מברך לכלם, ובשבת בכל עניניו צריך להוסיף מחול על הקודש, בין במאכליו ומשתיו, בין בבגדיו, בין בהסבה שלו, שצריך להכין לכבוד שבת הסבה יפה בכמה כרים וכסתות מרוקמות מכל אשר בביתו, כמי שמכין חופה לכלה, כי שבת היא מלכה והיא כלה, ובשביל זה היו יוצאים חכמי המשנה ערב שבת לדרך להקדים פני השבת, והיו אומרים באי כלה באי כלה, ונצרך לעורר שירה וחדוה אליה בהשלחן, ולא עוד אלא שיש בזה סוד אחר, כי כדמיון גברת הבית נצרך לקבל פני שבת בכמה אורות מן נרות של שבת, ובכמה תענוגים ובגדים נאים, ובית מתוקן בכמה מיני תיקון בהסבה יפה לכל אחד ואחד, ובשמחה זו ותקון היפה גורמים שנשארת שפחה הרעה בחשכות ברעב בבכיה בהספד, בבגדים שחורים כאלמנה, שאם מלאה זו חרבה זו, יצר הטוב מטרונה הקדושה מלכות הקודש היורדת בשבת היא כלולה מעשר ספירות, מעוטרת בשבע שמות שאינן נמחקים, בכמה מרכבות של חיות הקודש ובכמה חילות ומחנות, והמך יוצא כנגדה בכמה מחנות, ונשארת יצר הרע שפחה הרעה בחשכות, כאלמנה בלי בעל ובלי מרכבות, ואלה שנאמר עליהם (ירמי' מ"ד) לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים, היא עבודה לשפחה הרעה השולטת בערבי שבתות וערבי לילי רביעיות, ומה היו אלה עושים, היו לוקחים בגדים שחורים והחשיכו המאורות ועשו הספדים בלילי שבתות, כדי להשתתף עמה במצב שהיא נמצאת, כי גם זה לעומת זה עשה האלהים[קז] לאחר שחטאו ישראל ונחרב המקדש נאמר על השכינה האם הקדושה, איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה, ומבכים בליל תשעה באב המאורות והנרות, ועושים הספד ויושבים כאבלים להשתתף בצער השכינה, לפי שהם גרמו לה כל אותה הצרה: חמישי כוס של ויכלו: ששי לדבר על השלחן דברי תורה: שביעי להאריך על השלחן, כדי שעניים יבואו לשלחנו: שמיני נטילת ידים במים אחרונים: תשיעי ברכת המזון, עשירי כוס של ברכה, וצריך לחזור לקיים אותן עשרה הדברים, ולתקנם בסוד הקדוש שהשכינה כלולה מעשר ספירות, והיא נקראת שלחנו של הקב"ה מצד הגבורה, ולפיכך דרשו החכמים שלחן בצפון:

אחד, נטילת ידים, שכך דרשו חכמי המשנה, ידים מזוהמות פסולות לברכה, לפי שהן שניות לטומאה, שכאשר האדם הוא אב הטומאה או שהוא ראשון אז הידים הן טמאות[קח] וכשהן טהורות הן שניות לברכה, שהברכה אינה שורה אלא על טהרה, הכהן שהוא איש טהור איש חסד שורה עליו ברכה, זש"כ (תהלים קל"ג) כשמן הטוב על הראש וגו', ולפיכך דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל וגו', ודרשו החכמים כל כהן המברך מתברך, ושאינו מברך אין מתברך, וחכמי המשנה דרשו כל ברכה שאין בה אזכרה ומלכות אין שמה ברכה, מלכות אדנ"י[קט] ועוד נטילת ידים צריך ליטול אותן עד הפרק שתקנו החכמים, י"ד פרקים הם בכל יד, באותה שעה שורה עליו י"ד ה' י"ד ה'.. [ב' פעמים י"ד הם כ"ח פרקים, שכנגדן כ"ח ה',] ונטילת ידים הזו צריכה להיות מכח אדם, (דף רעג.) שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א[קי] כ"ח דיליה יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, והשכינה אינה שורה בכ"ח שלו בפרקי האצבעות עד שהעביר מהם הזוהם ששייך לשפחה הרעה אשת הפסול, ולפיכך דרשו חכמי המשנה ידים מזוהמות פסולות לברכה, ועיקר המים לטהר הידים שישרה עליהן י"ד ה' י"ד ה' הם מים של התורה, כי עמי הארץ שרץ הם ומה תועיל להם טבילה, והשרץ שפחה הרעה שורה על ידיהם משום הגזל שבידיהם, גזל הברכות שגוזלים להקב"ה, שאין ידועים לברך ואין יודעים מה זאת ברכה ומה הוא הזוהם:

שני, לבצוע על שתי ככרות בשבת, שהן מרומזות בשני לוחות התורה שניתנו בשבת זוגות, שכיום השלישי ירדו, שבו נכפל כי טוב, ובשבת ניתנו ב' נקבות לאותן ב' פעמים טוב[קיא] ואע"פ שביארו שהשדים ממונים על הזוגות, כמו שהזהירו מלאכול שני ביצים שני אגוזים, אבל הלכה למשה מסיני ששלוחי מצוה אינן נזוקין.. ולכן בשבת כל הנשמות ורוחות ונפשות יוצאות ויורדות זוגות, ואין שטן ואין מזיק שולט ביום השבת, ואפילו הגיהנם אינו שולט ואינו בוער, בשבת, ולפיכך לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, זו אש זרה, אלא אש הקרבנות אש של קדושה, ואין להאריך בענין בציעה שלהן שהרי נזכר לעיל מה שדרשו חכמי המשנה (דף רמד:) בעל הבית בוצע והאורח מברך, ועוד דרשו שצריך לדקדק בה מן המוציא, ושתי ההי"ן הן כנגד שתי הלחם[קיב] ושתי חלות של שבת-:

זוהר דף רעג ע"א

שלישי, לאכול שלש סעודות בשבת, כמו שדרשו חכמי המשנה שאמר אחד מהם, יהי חלקי עם גומרי שלש סעודות בשבת, שהן השלמה לשבע ברכות של התפלה להשלים עמהן לעשר, והן סוד של ענג, כמו שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומי שאינו מקיים אותן ויש לו יכולת לקיימן נהפך לו מענ"ג לנג"ע צרעת, וכדי שלא יבוא לזה אמר הקב"ה לוו עלי ואני פרוע, וכתוב (ישעי' נ"ח) אז תתענג על ה':

רביעי, להאיר השלחן במנורה, כמו שדרשו הראשונים שלחן בצפון ומנורה בדרום, כי שלחן הקב"ה כך צריך להיות:

חמישי, כוס הקידוש של ויכלו, כו"ס מספרו אלהי"ם, ויכל"ו מספרו ע"ב[קיג] שהכלה הקדושה כוללת אותן, וזה הכוס שהוא מלא עם יין של תורה צריך להעיד על מעשה בראשית:

ששי, להיות על השלחן דברי תורה, שכך דרשו חכמי המשנה שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה וכו', וסוד הדבר על פי שביארו שלחן בצפון, והתורה ניתנה מימין, לחבר הימין שהוא רחמים בשמאל שהוא דין, שהתורה היא הוי"ה מימין, והשלחן אדנ"י משמאל, ונצרך לחבר אותן, שלפני שהשלחן משמאל דרשו חכמי המשנה שקשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, ולפיכך צריך תלמיד חכם להזמין אצלו למי שיעסוק עמו בדברי תורה:

זוהר דף רעג ע"ב

שביעי, להאריך על השלחן בשביל עניים, ולפיכך כל המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו, ולפיכך (משלי י') וצדקה תציל ממות, שהעני חשוב כמת והוא מחיה אותו, אף כך הקב"ה מחיה אותו, ועוד על דרך סוד שכל העניים מצד אות ד' הם, שנאמר בה דלותי ולי יהושיע, ואות ד' של אחד צריך להאריך בה, כמש"כ (דברים י"ז) למען יאריך ימים על ממלכתו, ולפיכך צריך להאריך על השלחן שהוא ד כלול מן ד' רגלי השלחן בשביל כבוד האות ד, וצריך להאריך על השלחן בשביל עניים, ובעבור זה דרשו החכמים שבקש הקב"ה מדה יפה לישראל ולא מצא כמו מדה של דלות, והקשו ע"ז ממה שדרשו הראשונים שיש מספר מיני מיתות כמספר תוצאו"ת[קיד] וחסרון כיס קשה מכולן, ואיך אמרו הם שלא מצא לישראל מדה יפה כעניות, אלא לפי שכל עם ולשון (ישעי' ח') והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, אבל ישראל הם דבוקים בהקב"ה במדת העניות ואין מכחישים בו, ולפיכך במדה זו יגאלו, זש"כ (שמואל ב' כ"ב) ואת עם עני תושיע, ועני הוא לשון ענוי, שאפילו יש לו לאדם עשור והוא במכאובים ובצרות נקרא עני, וכן אם דוחקים אותו בשביל העושר ומצערים לו כל הימים, כל שכן מי שהוא רש באמת והוא הולך ממקום למקום, ועוד יש עני שנסתלקה ממנו דעתו, כגון איוב שנאמר בו (איוב ל"ד) איוב לא בדעת ידב,ר וזה אין לחייבו בשביל דיבוריו שמתרעם[קטו] אף כך אות ד היינו השכינה כאשר נסתלק ממנה אח שהוא עמדו האמצעי שנקרא דע"ת[קטז] ועוד אח היא התורה שכלולה מן תרי"ג מצות, זש"כ (שמות ג') זה שמי לעולם וזה זכרי וגו', וביארו שמ"י עם י"ה הוא שס"ה, זכרי עם ו"ה הוא רמ"ח, ולפיכך דרשו אין עני אלא מן התורה ומן המצות, כי שאר עני אינו אלא ענוי, ואות ד שהיא אדנ"י גם כן נקראת עני כשהיא בלי הוי"ה:

שמיני, מים אחרונים שנתקנו בשביל מלח סדומית המסמא את העינים, ולמה נקראים חובה, אלא על דרך סוד סם המות שורה על ידים מזוהמות שעושים בהן ברכה, והכוס שמברכים עליו בלי טהרה נקרא טמא, ומה כוס ששותים בו הו אטמא לברכה עד שמטהרים אותו בהדחה מבפנים ומבחוץ, כל שכן ידי האדם, ולפיכך מים אחרונים חובה, וסוד הדבר (ויקרא י"א) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה', והתקדשתם, אלו מים הראשונים, והייתם קדושים, אלו מים האחרונים, כי קדוש, זה שמן בושם [ומים האמצעים, ג' קדושות] כנגד קק"ק ה' צבאות, ולפיכך והתקדשתם וגו' למען דעת שאתם בנים להקב"ה, זש"כ בנים אתם לה' אלהיכם:

תשיעי, כוס של ברכה, ודרשו חכמי המשנה עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, ואלה הם , עטור, עטוף, הדחה, שטיפה, חי, מלא, מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין, מגביהו מן הקרקע טפח, נותן עיניו בו, משלחו במתנה לאנשי ביתו, ועכשיו אין לנו אלא ארבעה שהן, הדחה, שטיפה, חי, מלא, יש אומרים חי מן החבית, ויש אומרים חי הכוס שלם, ששבירתו זו היא מיתתו -:

זוהר דף רעד ע"א

עשירי, ברכת המזון, הרי דרשו החכמים בשלשה צריך כוס, וסוד הדבר לפי שהיא אהבת כלולותי"ך, הם האבות שנתברכו בבכ"ל מכ"ל כ"ל[קיז] ואין להאריך יותר:

ברכת המזון מן התורה מניין, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וכו', ולמדנו בברייתא, וברכת, זו ברכת הזן, את ה' אלהיך, זו ברכת המזון, על הארץ, זו ברכת הארץ, הטובה, זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון, אין לי אלא לאחריו, לפניו מניין, שנאמר אשר נתן לך, משעה שנתן לך חייב אתה לברכו, ודרשו חכמינו ז"ל משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תיקן להם ברכת הארץ בשעה שהכניסן לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, עוד נמצא בפרשת המן רמז לברכת המזון במן עצמו, שנאמר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם, ע"כ ר"מ:

זוהר תרומה קנז ע"א

המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו', א"ר יוסי כאשר ברא הקב"ה את העולם חלק את הארץ, היושב הוא לצד אחד והמדבר הוא לצד אחר.. ולא נמצא מדבר תקיף בכל העולם מלבד מדבר ההוא ששברו ישראל כחו וגבורתו ארבעים שנה, כמש"כ המוליכך במדבר הגדול והנורא, במדבר ההוא שלט צד הטומאה, ובעל כרחם הלכו ישראל עליו ושברו את כחו ארבעים שנה, ואם ישראל היו נמצאים זכאים באותן ארבעים שנה היה נתבטל אותו צד הטומאה מהעולם, וכיון שהרגיזו לו להקב"ה כמה פעמים נתגבר צד הטומאה ההוא, ונפלו כלם שם תחת רשותו, ואם תשאל הלא משה שעלה על כל בני העולם איך מת שם, אבל לא כן, שהרי שמה עבד הנאמן לא מת ברשותו של שר המדבר אלא בהר העברים, מהו העברים, מחלוקת[קיח] שנחלקו עליו שרים העליונים, ולא נמסר ביד השר וממשלה אחרת, ונשאר כך עד שבא משה עבד הנאמן ושלט עליו ונקבר שם.. ואם תשאל אם כן שאותו המדבר הוא תוקף צד הטומאה, איך פקד הקב"ה על שעיר יוהכ"פ לשלחו להר אחר שנקרא עזאזל, היה להם לשלחו להר שנמצא באותו המדבר שהלכו בו ישראל, אלא כיון שהלכו בו ישראל ארבעים שנה הרי נשבר תוקפו, ונתגבר תוקפו במקום שלא עבר שם אדם לעולם, ובהר שבמדבר הרי היה שם מדורם של ישראל ארבעים שנה, אבל הר ההוא שנשלח אליו השעיר הוא סלע חזק גבוה, ותחת העומק של הסלע ההוא לא היה ביכולת האיש ליכנס שמה, ושם הוא שולט יותר לאכול טרפו, כדי שיופרש מן ישראל, ולא יהיה נמצא בהישוב לקטרג עליהם:

זוהר יתרו פד ע"ב

ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים, א"ר שמעון שני לוחות האלה טרם שנברא העולם היו ונתעלו בערב שבת, והקב"ה עשה אותם ומעשה ידיו היו, ממה נעשו, למדנו שהם מאותו טל העליון שנמשך מן הקדמון הקדוש, וכאשר יצא ונמשך לשדה התפוחים הקדושים לקח הקב"ה שני כפיסין מהם[קיט] ונתגשמו ונעשו שתי אבנים יקרות, נשב בהם ונתפשטו לשני לוחות, זש"כ (שמות ל"ב) והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא, כמו שכתוב כתובים באצבע אלהים, למדנו אצבע אלהים, אצבע ההיא עולה לעשרה, כמו שנאמר (שם ח') אצבע אלהים היא[קכ] וכל אצבע ואצבע עולה לעשרה עד שנעשית יד שלימה, ככתוב וירא ישראל את היד הגדולה:

זוהר תשא קצג ע"א

ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, א"ר שמעון בוא וראה מה כתוב (שמות ל"ב) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר, חג לה' ולא לעגל, לצד הקדושה עשה מזבח ההוא ולצד הקדושה קרא ואמר, וזו היא הרפואה שהקדים, שאלמלא עשה כך לא נתקיים העולם על קיומו, ועם כל זה לא שכך הקב"ה חמתו מאהרן, אע"פ שלא נתכוון לרעה, א"ל הקב"ה אהרן שני המכשפים משכו אותך למה שבקשו, חייך שני בניך יפלו ועל חטא זה יהיו נתפסים, זש"כ ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, מהו להשמידו, אלו בניו, כמש"כ (עמוס ב') ואשמיד פריו ממעל, כי פירות האיש בניו הם, בוא וראה אהרן העמיד אותו המזבח לפניו והעגל חזר לאחור, בניו שמו לצד הטומאה מלפנים וצד הקדושה חזר לאחור, שנאמר ויקריבו לפני ה', ששמוהו לפני ה', ונתפסו בחטא זה:

זוהר בשלח סג ע"א

ואתפלל אל ה' ואמר אדני אלהים אל תשחת עמך ונחלתך וגו', רבי חזקיה פתח שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', שיר המעלות סתם, ולא פירש מי אמרו, אלא שיר המעלות שעתידים כל בני עולם לומר, שעתיד שיר הזה להאמר לדורות עולם, ומה הוא ממעמקים קראתיך, כך למדנו כל מי שמתפלל תפלה לפני המלך הקדוש צריך לבקש בקשתו ולהתפלל מעומק הלב, בשביל שיהיה נמצא לבו שלם בהקב"ה, ויכוון הלב והמחשבה* ולמאי אמר דוד כך, והלא כתוב בכל לבי דרשתיך, ומקרא זה די, ולמה נצרך ממעמקים, אלא כך למדנו כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך צריך לכוון הלב והרצון לעומק של כל העומקים, להמשיך ברכות מעומק הבאר, כדי שיהיה נשפע ברכות מן [העומק] (המעין) של הכל, ומה הוא, זה המקום ההוא שיוצא ממנו ונמצא ממנו אותו הנהר שכתוב ונהר יוצא מעדן, וכתוב נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים, וזה נקרא מעמקים, עומק של הכל, עומק של הבאר, שמעינות יוצאים משם ונמשכים לברך לכל, וזהו ההתחלה של המשכת הברכות מלמעלה למטה, וא"ר חזקיה כאשר הקדמון נסתר כל הנסתרות רוצה להשפיע ברכות להעולמות, משפיע הכל שיהיה נכלל הכל באותו עומק העליון, ומשם יוצא ונמשך הנהר, אשר נחלים ומעינות נמשכים ממנו, ושתים כלם ממנו, ומי שמתפלל תפלתו צריך לכוון הלב והמחשבה להמשיך ברכות מאותו עומק של הכל, כדי שתתקבל תפלתו ותתמלא בקשתו, (בשלח נז.) א"ר שמעון כתוב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, מהו באמת, כמו שביארנו הכתוב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, שידע לייחד שם הקדוש בתפלתו כראוי, וזהו עבודת המלך הקדוש, ומי שיודע לייחד שם הקדוש כראוי הוא מקיים אומה היחידית בעולם, שכתוב (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ולכך ביארנו שכל כהן שאינו ידוע לייחד שם הקדוש כראוי אין עבודתו עבודה, שהרי הכל בו תולה, עבודת העליונה ועבודת התחתונה, וצריך לכוון הלב והמחשבה כדי שיתברכו העליונים והתחתונים, כתוב (ישעי' א') כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, כל אדם הבא לייחד שם הקדוש ואינו מתכוון בו בלב ומחשבה ויראה, בשביל שיתברכו על ידו עליונים ותחתונים, משליכים לו תפלתו לחוץ, וכלם מכריזים עליו לרעה, והקב"ה קורא עליו כי תבאו לראות פני, כי תבאו ליראות היה צריך לומר, מהו לראות, אלא כל אותן הפנים של המלך נעלמים בהעומק לאחורי החשך, וכל אותן היודעים לייחד שם הקדוש כראוי מבקעים כל אותן הכתלים של החשך, ופני המלך מתגלים ומאירים לכל, וכאשר הם מתגלים ומאירים מתברכים כלם העליונים והתחתונים, ואז ברכות נמצאות בכל העולמות ובכן כתוב לראות פני, מי בקש זאת מדיכם, מה הוא ענינו, אלא מי שבא לייחד שם הקדוש העליון צריך לייחדו מצד של זא"ת, כמו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש, בשביל שיזדווגו כאחד אותן השנים צדי"ק וצד"ק בזיוג אחד, כדי שיתברכו כלם מהם, והם נקראים חצריך, כמו שכתוב (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, ואם הוא בא לייחד שם הקדוש, ואינו מתכוון בו ברצון הלב ביראה ואהבה, אומר הקב"ה מי בקש זאת מדיכם רמוס חצרי, זא"ת ודאי, שהרי לא נמצא בהם ברכות, ולא די שברכות אינן נמצאות בהם, אלא ששורה בהם הדין ונמצא הדין בכל:

זוהר קדושים פ"ג ע"ב

זכר לעבדיך וגו' אל תפן אל קשי העם הזה, א"ר חייא אל תפן, וכי מי הוא שיוכל לאמר למלך העליון אל תפן, הלא כתוב (איוב ל"ד) כי עיניו על דרכי איש, וכתוב (ירמי' כ"ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', והלא בכל משגיח הקב"ה, וכל המעשים הוא רואה ומביא בדין על כלם אם טוב ואם רע, כמש"כ (קהלת י"ב) האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ומשה אמר אל תפן, אלא כמה צריך האדם להשמר מחטאיו, בשביל שלא יחטא לפני המלך הקדוש, בוא וראה אדם העושה מצוה, זאת המצוה עולה ועומדת לפני הקב"ה ואומרת, אני מפלוני שעשה אותי, והקב"ה משים אותה לפניו להשגיח בה כל יום, להטיב לו בשבילה, ואם האדם עובר על דברי התורה עבירה זו עולה לפניו ואומרת, אני מפלוני שעשני, והקב"ה מניחה לעמוד שם להשגיח בה כדי להכריתו, זש"כ וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, מהו וירא, ראה מה שעומד לפניו, ואם חוזר בתשובה מה כתוב, (שמואל ב' י"ב) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, שמעביר חטא ההוא מלפניו שלא יסתכל בו, כדי להטיב לו, וע"כ אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, א"ר יוסי גם מכאן נשמע כך, שכתוב (ירמי' ב') נכתם עונך לפני:

זוהר מצורע נו ע"א

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה, רבי יצחק פתח  (תהלים ב') עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, וכתוב (שם ק') עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה, אלו המקראות סותרים זה את זה, אלא כך למדנו עבדו את ה' ביראה, כל עבדוה שרוצה האדם לעבוד לפני הקב"ה, צריך להקדים יראה לירא ממנו, ובשביל היראה מרבונו יוכל אח"כ לעשות בשמחה מצות התורה, וע"כ כתוב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, וגילו ברעדה, שאסור לו לאדם לשמוח הרבה בעולם הזה, כך הוא בעניני העולם, אבל בעניני התורה ובמצות התורה צריך לשמוח, ואח"כ יוכל האדם לעשות בשמחה מצות התורה, כמו שכתוב עבדו את ה' בשמחה, רבי אבא אמר עבדו את ה' ביראה, סוד הדבר הוא, עבדו את ה' ביראה, מה יראה היא כאן, אלא כמו שביארנו שכתוב (משלי א') יראת ה' ראשית דעת, וכתוב (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה', יראת ה' כך נקרא הקב"ה[קכא] רבי אלעזר אמר עבדו את ה' ביראה, מי שרוצה לעבוד עבודת רבונו מאיזה מקום יתחיל, ובאיזה מקום יכוון העבודה לייחד השם של רבונו, חזר ואמר ביראה, ביראה היא ההתחלה מלמטה למעלה:

זוהר דף רסב ע"ב

רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם וגו', למד רבי אבא שמכאן א"ר שמעון כי האבות הם מרכבה קדושה העליונה, שנאמר חשק ה', ובוא וראה כמו שיש מרכבה קדושה למטה[קכב] כך יש מרכבה קדושה למעלה, ואיזו היא, אותה שאמרנו, מרכבה קדושה נקרא הכל יחד, והכל נתקשר זה בזה ונעשה הכל אחד, רק באבתיך חשק, הם שלשה והמרכבה ארבעה, ארבעה מניין, שנאמר ויבחר בזרעם אחריהם, מה נשמע, היינו להכליל בהם דוד המלך שהוא הרביעי להתתקן במרכבה הקדושה, שלמדנו כי האבות הם התקון והשלמות של הכל, והגוף בהם נתיסד ונבנה ובהם נאחז, בא דוד המלך ויסד הכל והתקין הגוף והשלימו עמהם, וא"ר יצחק כמו שזכו האבות להתעטר במרכבה הקדושה, כך זכה דוד להתתקן להיות רגל רביעית להמרכבה:

זוהר דף רמד ע"ב

אשר לא ישא פנים וגו', הלא נאמר ישא ה' פניו אליך, זה ביארו חכמי המשנה שאמר הקב"ה אני אמרתי להם ואכלת ושבעת, והם דקדקו עליהם עד כזית או עד כביצה, ואיך לא אשא להם פנים:

זוהר וירא קיב ע"א

את ה' אלהיך תירא אתו תעבד וגו', אמר רבי שמעון מקרא זה נתבאר, אבל בוא וראה לה' אלהיך תירא לא נאמר, אלא את ה', מהו את, זו מדרגה הראשונה מקום יראת הקב"ה, ולפיכך כתוב תירא, כי שם צריך האדם לפחד מפני רבונו, לפי שהוא מקום הדין, אותו תעבד, זו מדרגה העליונה העומדת על מדרגה זאת התחתונה ואין נפרדות לעולם[קכג] א"ת ואות"ו זו בזו דבקות ואין נפרדות, מהו אות"ו, זה מקום ברית הקדוש אות הוא לעולם, שהרי העבודה אינה שורה במדרגה של א"ת[קכד] ואין היא לעבודה אלא ליראה, אבל העבודה היא עולה למעלה, ולפיכך אות"ו תעבד, ובו תדבק, במקום שהיא הדבקות להתדבק, שהוא המדרגה שנקראת גוף השורה באמצע[קכה] ובשמו תשבע, זה מקום מדרגה השביעית[קכו] וסימנך (ירמי' נ') ואת דוד מלכם אשר אקים להם, (חיי קלב:) עוד ביארו החברים את ה' אלהיך תירא, א"ת להכליל שצריך לירא מרבו כמורא השכינה, ויראת התלמיד היא מפני רבו, ולפיכך דרשו החכמים שלא יתפלל איש אחורי רבו, שלא ישים מורא רבו לפניו בשעת התפלה, אלא פחד הקב"ה בלבד ולא מורא אחרת:

זוהר וירא צט ע"א

ובו תדבק, א"ר אבא בוא וראה כאשר הנשמה יוצאת מעולם הזה אינה יודעת באיזו דרך יוליכו לה, שהרי הדרך לעלות למעלה למקום האורה, ששם נשמות העליונות מאירות, לא ניתן לכל הנשמות, שהרי כדמיון שהאדם המשיך עליו בעולם הזה כך, נמשכת הנשמה לאחר שיוצא מעולם הזה, ובוא וראה אם האדם נמשך אחר הקב"ה ותשוקתו אליו בעולם הזה, אח"כ כאשר יצא מעולם הזה הוא נמשך אליו, ונותנים לו דרך לעלות למעלה, אחר התמשכות ההיא שהיה נמשך ברצונו כל ימיו בעולם הזה, א"ר אבא פעם אחת פגשתי בעיר אחת אנשים שהם תולדות בני קדם, ואמרו לי מאותה החכמה שהיו ידועים מימי קדם, והיו מחפשים בספרי חכמה שלהם והראו לי ספר אחד, והיה כתוב בו דהנה כדמיון רצון האדם שהוא מכוון בו בעולם הזה, כך נמשך עליו רוח מלמעלה כדמיון אותו ההרהור שמתדבק בו, אם ברצונו היה מכוון בענין עליון קדוש, הוא ממשיך עליו מאותו הענין מלמעלה למטה אליו, ואם רצונו להתדבק בצד הטומאה ומכוון בו, הוא ממשיך דבר ההוא מלמעלה למטה אליו, והיו אומרים שעיקר הדבר תולה בדבור ובמעשה ובמחשבה להתדבק, ובזה נמשך עליו מלמעלה למטה אותו הצד שמתדבק בו, ומצאתי באותו הספר כל אותן המעשים והעבודות לכוכבים ומזלות והדברים שנצרך לזה, ואיך לחשוב ולכוון בהם בשביל להמשיך מהם כוחות להעובדים להם, כדמיון זה מי שרוצה להתדבק למעלה ברוח הקודש, שהרי במעשה ובדבור וברצון הלב לכוון בענין ההוא תולה הדבר, להמשיכו אליו מלמעלה למטה ולהתדבק באותו ענין ונמאר שם שכמו שהאדם נמשך לאיזה ענין בעולם הזה, כמו כן מושכים אותו לזה כשיוצא מעולם הזה, ובמה שהתדבק בעולם הזה ונמשך אחריו, כך נדבק בעולם ההוא, אם בקדושה לקדושה, ואם בטומאה לטומאה, אם בקדושה מושכים אותו אצל צד ההוא ונדבק בו למעלה, ונעשה ממונה או משמש לשרת לפני הקב"ה בין אותן מלאכי השרת למעלה, כמו שהיה נדבק בזה, ועומד שם בין אותן הקדושים, ככתוב (זכרי' ג') ונתתי לך מהלכים בין העומדים הלאה, כן גם כדמיון הזה אם היה נדבק בהטומאה מושכים אותו אצל אותו הצד ונעשה כאחד מהם להדבק בהם, והם נקראים נזקי אנשים, ובאותה שעה שיוצא מעולם הזה לוקחים אותו ומכניסים אותו בגיהנם, במקום ההוא שדנים שם לאנשי הטומאה שטמאו גופם ורוחם, ואחר כך נדבק בהם ונעשה מזיק כאחד המזיקים שבעולם: אמרתי להם אמת שזה קרוב לדברי התורה, אבל יש לכם להתרחק מאותן הספרים, כדי שלא ינטה לבכם לאלו העבודות ולכל אותן הצדדים הנזכרים שם, ופן חס ושלום תסירו מאחרי עבודת הקב"ה, שהרי כל ספרים האלה הטעו את האנשים, לפי שבני קדם חכמים היו, וירושת חכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפלגשים, שנאמר ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם וגו', ואחר כך נתמשכו בחכמה ההיא לכמה צדדים, אבל זרע יצחק שהוא חלק של יעקב לא כן, שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, זה חלק הקדושה של האמונה שנדבק בו אברהם, ויצא מן הגורל ההוא ומן הצד ההוא יעקב, מה כתוב בו, והנה ה' נצב עליו, וכתוב (ישעי' מ"ד) ואתה יעקב עבדי וגו', לפיכך נצרך לו לאדם להתמשך אחר הקב"ה ולהתדבק בו תמיד, ככתוב ובו תדבק:

זוהר דף רסח ע"ב

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וגו', פתח רבי אלעזר ואמר (זכרי' י"ד) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה וגו', מה נשתנה מצרים כאן מכל שאר העמים, שהרי על כלם כתוב ולא עליהם יהיה הגשם, וכאן לא, אלא הרי ביארו החברים, שהלא ארץ מצרים אינה צריכה למטר, וע"כ אין היא בכלל העונש של אותן הנצרכות למטר, אבל הם עונש אחר יעלה עליהם, ויפה אמרו, בוא וראה כתוב כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם שמם וגו', שהרי היאור עולה וממנו תשתה הארץ, אבל כאן למטר השמים תשתה מים, שהרי ארץ הקדושה מן השמים תשתה תמיד, וכאשר ישראל היו עוסקים בתורה היתה שותה כראוי, ומי שמונע תורה ממנה כאילו מונע טוב מן כל העולם:

זוהר ויקהל רט ע"א

ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה וגו', פתח רבי אבא ואמר כתוב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, מקרא זה יש לעיין בו, שכך היה צריך לומר, (תהלים קט"ז) השמים לה' והארץ נתן לבני אדם, מהו השמים שמים, אלא שכאן צריך להבין לפי שיש שמים ויש שמים, שמים למטה וארץ למטה מהם[קכז] שמים למעלה וארץ למטה מהם[קכח] וכל מדרגות העליונות והתחתונות כלן בדמיון זה אלו בתוך אלו, שמים למטה הם עשר יריעות, כמש"כ נוטה שמים כיריעה, והקב"ה עשה אותם והמחנות אשר בתוכם להנהיג הארץ שלמטה, רקיע הט' מנהיג לרקיעים התחתונים הסובבים זה את זה ככוורת של נצרים[קכט] רקיע העשירי הוא העיקר[קל] ובכלם יש מחנות ממונים עד רקיע השביעי[קלא] מהשביעי ולהלאה יש האור שמתפשט למטה מתוך כסא העליון המאיר לרקיע העשירי, והעשירי מן אותו האור שמקבל נותן הארה להתשיעי, והתשיעי להשמיני ולשאר הרקיעים שלמטה, זה השמיני כאשר נפקדים חילות הכוכבים ומוציא צבאם עומד אותו המאור ונותן כחו לכל אחד ואחד, להתמנות במקום ההוא שנצרך, שכתוב (ישעי' מ') המוציא במספר צבאם וגו', מרוב אונים, זה הוא זוהר העליון שנקרא רוב אונים[קלב] ובכל רקיע ורקיע יש ממונה שנפקד על העולם ועל הארץ להנהיג הכל, מלבד ארץ ישראל שאין מנהיגה רקיע ולא כח אחר, אלא הקב"ה בלבדו, וזה נתבאר, ואם תשאל איך שורה לחנם רקיע על ארץ ישראל, והלא מטר וטל מן הרקיע יורד עליה כמו שאר כל ארץ אחרת, אלא שבכל רקיע ורקיע יש ממונים המושלים על העולם, וזה השר המושל על אותו הרקיע נותן מכחו שיש לו לרקיע ההוא, וזה הרקיע מקבל מן השר שלו ומשפיע למטה לארץ, והשר ההוא אינו מקבל אלא מן התמצית שלמעלה, אבל ארץ הקדושה אין שולט על אותו הרקיע שעליה שר אחר ולא כח אחר אלא הקב"ה בלבדו, והוא בעצמו פוקד בשפע לארץ הקדושה בהרקיע שעליה, בכל רקיע ורקיע יש פתחים ידועים, וממשלת כל השירם רשומה מפתח לפתח, ומאותו הפתח ולהלאה אין שולטים אפילו כחוט השערה, ואין אחד נכנס בגבול של פתח חבירו, מלבד כאשר ניתנה לו רשות לשלוט אחד על חבירו, אז שולטים המלכים שלהם אשר בארץ אחד על חברו[קלג] באמצעות כל הרקיעים יש פתח אחד שנקרא גבילון, ותחת אותו הפתח יש שבעים פתחים אחרים למטה, ושבעים שרים שומרים שם במרחק ב' אלפים אמה, ואין מתקרבים אצל אותו הפתח, מן הפתח ההוא עולה דרך למעלה מעלה, עד שמגיע לתוך כסא העליון, ומאותו הפתח יוצא אור לכל צדדי הרקיע עד השער של הרקיע שנקרא מגדון[קלד] אשר שם הוא סוף אותו הרקיע של גבול ארץ ישראל, וכל אותן ע' פתחים המאירים מתוך הארת פתח ההוא שנקרא גבילון כלם רשומים בכסא הקדוש, וכלם נקראים שער"י צד"ק שאין אחר שולט עליהם, והקב"ה פוקד בשפע לארץ ישראל ברקיע ההוא מפתח לפתח על פי פקידתו כמו שנצרך, ומהתמצית שנשאר מאותה הפקידה מקבלים אותן השבעים שרים, ונותנים לכל שאר ממונים האחרים אשר תחתיהם:

זוהר תרומה קמ ע"ב

עוד א"ר אבא כתיב דבר אל בני  ישראל ויקחו לי תרומה, ויקחו אלי תרומה לא כתוב, אלא ויקחו לי תרומה, להראות שהכל אחד בלי פרוד, ומעשה המשכן הוא כדמיון שלמעלה זה לעומת זה, שתתכלל השכינה מכל הצדדים למעלה ולמטה, כאן בעולם הזה מעשה המשכן כמעשה הגוף להכליל הרוח בתוכו, וזאת היא השכינה שנכללת למעלה ולמטה, היא רוח הקודש, ולעולם היא נמשכת ונכנסת תוך סוד הגוף, שישרה המוח בתוך קליפה, הכל כמו שראוי, וזה רוח הקודש נעשה כמו גוף שיתכלל בתוכו רוח אחר עליון זך ומאיר* (*) והכל כך נאחז ונתכלל זה בזה, ונכנס זה בזה, עד שנאחז בעולם הזה, שהוא קליפה האחרונה שמבחוץ, קליפה הקשה היא מבפנים לפי מצב קליפת עולם הזה* (**) כדמיון האגוז, שקליפה הירוקה שמבחוץ אינה קשה, והקליפה שלפנים ממנה היא קליפה קשה, אף כך למעלה קליפה הקשה היא רוח של צד האחר השולט בגוף עולם הזה, לפנים ממנה ממעל יש קליפה דקה, ועוד לפנים ממנה גבוה יותר היא מוח, בארץ הקדושה נתתקן באופן אחר, קליפה הקשה נשברה למעלה במקום ההוא, ואינה שולטת בו כלל, קליפה הקשה נשברה מן מקום ההוא תמיד, ונשאר פתוח מצד זה ומצד זה, ומקום ההוא היה פתוח בארץ הקדושה כל זמן שישראל עבדו עבודת הקדוש כראוי, כיון שגרמו העונות נסתם פתח ההוא מצד זה ומצד זה עד שנתקרבה קליפה הקשה מכל הצדדים להתאחד יחד, כיון שסתמה הקליפה בעד המוח אז שלטה קליפה ההיא עליהם ודחתה אותם לחוץ ממקום ההוא, ועל כל זה אע"פ שדחתה אותם לחוץ לא יכלה קליפה קשה ההיא לשלוט במקום הקדוש ההוא, כי אין שם מקומה: ואם תשאל אם כן הואיל שאין ביכולת אותה הקליפה הקשה לשלוט במקום קדוש ההוא, מפני מה עומד חרוב, שהרי החרבן לא היה בעולם אלא מצד קליפה קשה ההיא, אלא ודאי כאשר נחרב לא נחרב אלא מכח צד ההוא בשעה שסתמה הקליפה בעד המוח, אבל הקב"ה עשה שלא תשלוט אותה קליפה הקשה על מקום ההוא, וכאשר דחתה לישראל משם חזרה אותה הקליפה ונפתח הפתח כמקדם, ולפי שהעם הקדוש לא היה שם, נפרס על פתח ההוא כסוי דק של פרוכת דקה, לשמור מקום ההוא שלא יסתום אותו קליפה  קשה ההיא, ונאחז כסוי זה בכל הצדדים: להופיע משחת הקדוש על הארץ כמקדם אין ביכולת, שהרי אותו כסוי הדק מאחז שלא ירד משחת קודש ההוא למטה, כיון שעם הקדוש איננו שם, ולכך לא נבנה החרבן מיום שחרב: שתשלוט קליפה קשה ההיא גם כן אין ביכולת, שהרי כסוי דק ההוא נאחז בו בכל הצדדים של אותו הפתח עם הכסוי של פרכת דקה, שהוא נמשך מתוך הפרכת הקדושה שלמעלה, והוא שומר למקום ההוא שלא תשלוט שם אותה קליפה הקשה,  ולא תסתום בעד המוח: ולפיכך כל אותן הנשמות של שאר האומות הדרים בארץ הקדושה, כשיוצאות מעולם הזה, אינן נתקבלות שם ונדחות לחוץ, והולכות ומשוטטות ומתגלגלות בכמה גלגולים, עד שיוצאות מכל ארץ הקדושה, וסובבות לצדדים שלהן עם טמאתן, וכל אותן נשמות עם ישראל היוצאות שם עולות, וכסוי דק ההוא מקבל אותן ונכנסות לקדושה העליונה, לפי שכל מין הולך למינו, ונשמות עם ישראל היוצאות בחוץ לארץ ברשות אותה קליפה הקשה, הולכת הנשמה וסובבת ומתגלגלת עד שתשוב למקומה, ונכנסת למקום הראוי לה, אשרי חלקו מי שנשמתו יוצאת ברשות הקדושה בפתח ההוא של ארץ הקדושה, מי שנשמתו יוצאת בארץ הקדושה אם נקבר באותו היום אין שולט עליו רוח הטומאה כלל, וע"כ נאמר בתלוי, כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו' ולא תטמא את אדמתך, לפי שבלילה ניתנה רשות לרוח הטומאה לשלוט, ואע"פ שניתנה להם רשות אין נכנסין בארץ הקדושה, מלבד אם מוצאים שם כלי ליכנס בו: אברים ופדרים שנתאכלים בלילה להזין למינים האחרים, לא שנכנסים בארץ ולא להמשיכם לארץ, אלא בשביל שלא ישלוט צד הטומאה בתוך הארץ, ולא יהיה נמשך ליכנס שמה, ולפיכך העשן שלהם היה עולה בעקמימות ונתגלגל לחוץ והלך בבהלה עד שנכנס לצד צפון הפרוץ, אשר שם מדורי כל צדדים האחרים, ולשם נכנס העשן וכלם ניזונים שם ממנו, העשן של קרבנות היום היה עולה למקומו בדרך ישר וניזון ממנו מי שצריכים ליזון ומאותו הפתח של צד צפון ניזונו כל צדדי קליפה הקשה שהיא מחוץ לארץ הקדושה עם עשן הגס ההוא, כמו שביארנו:

זוהר וירא קו ע"ב

רבי חזקיה פתח (איוב כ"ח) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה, כמה יש להם לאנשים להסתכל במעשה הקב"ה ולעסוק בתורה יומם ולילה, שכל מי שעוסק בתורה הקב"ה משתבח בו למעלה ומשתבח בו למטה, לפי שהתורה עץ חיים היא לכל אותן העמלים בה, לתת להם חיים בעולם הזה, ולתת להם חיים בעולם הבא, בוא וראה כי הוא לקצות הארץ יביט, לתת להם מזון ולפרנסם בכל מה שנצריכם, לפי שהוא משגיח בה תמיד, שכתוב תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, לפי שהארץ הזאת מה כתוב בה, ממרחק תביא לחמה[קלה] ואח"כ היא נותנת מזון וטרף לכל אותן חית השדה, שכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, וע"כ כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לכל באי העולם, לתת להם מזון ופרנסה כל מה שנצרך לכל אחד ואחד, כמו שכתוב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון:

זוהר מצורע נד ע"ב

וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם, פתח רבי אלעזר ואמר (שיר ח') שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', שימני כחותם, כנסת ישראל אומרת כך להקב"ה שימני כחותם, איזה הוא החותם, זה החותם של טבעת האמת, כחותם על לבך, זה החותם של תפילין שמניח האדם על לבו, כחותם על זרועך, זו יד כהה שמניח תפילין בזרוע ההיא, היינו יצחק[קלו] וכנסת ישראל אומרת שימני כחותם, חותם היה צריך לומר, מהו כחותם, כאותן תפילין של ראש שמביא שבח לכל הגוף, וע"כ תפילין בזרוע על הלב, ובזה נמצא האדם שלם כדמיון שלמעלה[קלז] כי עזה כמות אהבה, מהו כי עזה כמות, אלא לא נמצא דבר קשה בעולם כמו התפרדות הנפש מהגוף כאשר צריכים להפרד, וכך אהבת כנסת ישראל להקב"ה שאין נפרדים לעולם, ולפיכך תפלה של יד נקשרת בזרוע, לקיים הכתוב (שיר ב') שמאלו תחת לראשי, קשה כשאול קנאה, בכל מדרגות הגיהנם אין בהם קשה כשאול, שיורד למטה מהם, מלבד מדרגה ההיא שנקראת אבדון, ושניהם נשתתפו יחד, וזה קשה להם להרשעים מהכל, כך קשה כשאול קנאה, שאין קנאה אלא בשביל אהבה, ומתוך אהבה באה קנאה, ומי שמקנא בשביל זה שאוהבו ביותר קשה לו להפרד ממנו, כמו מאותו המדרגה שנקראת שאול שהיא קשה מכל מדרגות הגיהנם, רשפיה רשפי אש שלהבת יה, ואיזו היא שלהבת יה, זה האש היוצא מתוך השופר כלול מרוח ומים, ומתוך שלהבת ההיא כאשר יתלהט אש בכנסת ישראל ישרוף העולם בשלהבת של קנאת הקב"ה, ובשעה שהיא תקנא עבורו אוי למי שיפגע בשלהבת שהוא ישרף בה.. ובשעה שכנסת ישראל מתקשרת בו בהקב"ה ותתעטר עמו, אז כל אותן ההמונים וכל אותן המחנות וכל העולמות בשמחה בהארת הברכות, כתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, מי שמניח תפילין כשמניח תפלה של יד צריך להושיט זרוע השמאלית לקבל לה לכנסת ישראל[קלח] ולקשור הקשר עם הימנית בשביל לחבקה, לקיים מה שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שיתראה האדם כדמיון שלמעלה ושיתעטר בכל, ואז האדם שלם בכל בקדושה העליונה, והקב"ה קורא עליו ישראל אשר בך אתפאר:

זוהר קדושים פא ע"א

רבי אבא פתח (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, בוא וראה בכל אומות העולם לא בחר בהם הקב"ה אלא לישראל בלבדם, ועשה אותם עם אחד בעולם וקרא להם גוי אחד כשמו, והכתירם בכמה עטרות וכמה מצות להתעטר בהם, ועל כן תפילין של ראש ותפילין של יד להתעטר האדם בהם כדמיון שלמעלה, ולהמצא בבחינת אחד להיות שלם בכל, ובשעה שהאדם מתעטר ומתקדש בהם נעשה שלם ונקרא אחד, שלא נקרא אחד אלא כאשר הוא שלם, ומי שהוא פגום לא נקרא אחד, וע"כ נקרא הקב"ה אחד שהו אבכל השלמות, בשלמות האבות בשלמות של כנסת ישראל, לפיכך ישראל למטה נקראים אחד, שכאשר האדם מניח תפילין ומתעטף בעטוף של מצוה, אז נתעטר בעטרות קדושות כדמיון שלמעלה ונקרא אחד, ולפיכך יבוא אחד ויתחבר באחד, הקב"ה שהוא אחד יתחבר באחד, שהרי אין המלך מתחבר אלא במי שראוי לו, ולפיכך כתוב (איוב כ"ג) והוא באחד ומי ישיבנו, אין הקב"ה שורה ואינו נמצא אלא באחד, והוא באחד, אחד היה צריך לומר, אלא במי שנתתקן בקדושה עליונה להיות בבחינת אחד, אז הוא שורה באחד ולא במקום אחר-:

זוהר פקודי רלו ע"א

אמר רבי אלעזר כל זמן שצד הקדושה שולט, צד הטומאה אינו יכול לשלוט ונכנע לפניו, וזהו שלמדנו כל זמן שירושלים תהיה מלאה, צור הרשעה תהיה חרבה.. (שם רלז:) א"ל ר"ש בוא ואודיעך סוד אחד, ולא ניתנה רשות לגלות מלבד לאותן קדושים עליונים, בוא וראה למקום הזה שהוא רוח הטומאה נתן לו הקב"ה שליטה לשלוט בעולם בכמה צדדים, ויכול להזיק, ואין לנו רשות לנהוג בו בזיון, ונצרך להשמר ממנו שלא יקטרג עלינו בתוך הקדושה שלנו, וע"כ יש לנו סוד אחד שאנו צריכים לתת לו מקום קטון בתוך הקדושה שלנו, שהרי מתוך הקדושה יוצאת שליטתו, ונצרך בתוך סוד התפילין להצניע שערה אחת של עגל שתצא לחוץ ותהיה נראית, שהרי חוט השערה זו לא נטמאת מלבד אם תתחבר השערה להעשות כשעורה, אבל פחות מזה אינה נטמאת, ואותה השערה נצרך להכניסה בתוך קדושה העליונה שלנו ולתת לה מקום, כדי שלא יהיה קטרוג עלינו בקדושה שלנו, ולכך תצא מאותה השערה לחוץ שתהיה נראית, כי כשיראה לאיש הזה בקדושה העליונה, וחלקו נשתתף שם, אז לא יקטרג עליו ולא יוכל להרע לו למעלה ולמטה, שהרי נתן לו מקום, ואם אין נותנים מקום לחלק ההוא בתוך קדושה הזאת יכול להרע לו למטה, ועולה ומקטרג עליו למעלה ואומר, פלוני שהוא מתקדש עכשיו עשה כך וכך ביום פלוני וכך הם חטאיו, עד שמגיע דין על איש ההוא ונענש על ידו, וכך היו ישראל עושים שהיו יודעים סוד הזה, כאשר התחילו להתקדש בקדושה העליונה ביום הכפורים היו מסתכלים מיד להתחלק למקום ההוא, ולתת לו החלק ביניהם, כדי שלא יהיה נמצא מקטרג עליהם ואל יבוא להזכיר עונות ישראל, כי הרבה המונים והרבה מחנות מוכנים לקבל הדבור ממנו כאשר הוא בא לקטרג, אשרי חלקו מי שיכול להשמר שלא יזכרו עונותיו למעלה ולא ישקיפו עליו להרע:

רועה הנאמן

זוהר בא מג ע"ב

וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם, מצוה זו להניח תפלה של יד ותפלה של ראש, הרי ביארנו סוד ארבע פרשות שלהם בכמה מקומות, אבל פרשה הראשונה קדש לי כל בכור זו היא פרשה הכוללת כל שאר פרשיות, קדש, זו קדושה העליונה, סוד חכמ"ה העליונה, שמשם הכל נתקדש בסוד אוצר העליון שנקרא קודש, פרשה שניה והיה כי יביאך זו בני"ה, שהרי בפרשה זו נזכר יציאת מצרים שהיה מצד היובל[קלט] וע"כ התחילה שלה והי"ה, שהרי תיבה זו ביובל היא, ולפיכך שמו והי"ה כיון שאין והי"ה אלא במקום זה שהוא עתיד להמשך למטה להאיר הנרות ולהמצא במדרגה התחתונה[קמ] והכל בסוד אחד, ולפי שהוא בדרך נסתר לא נקרא הקב"ה בשם זה בנגלה אלא שנמסר לחכמים להבין מעצמם, ולכך נרשמה פרשה זו בשם הקדוש בתיבה הזאת[קמא] פרשה שלישית שמע ישראל, זהו סוד בחינת הימין שנקרא חס"ד עליון, שהוא המיחד יחוד של הכל לארבעה צדדים[קמב] והקב"ה מסדר בו סדר של כל העולם, וזה הוא המתפשט בכל הצדדים, אפילו בתוך תהומות התחתונים, ובזה ברא הקב"ה את העולם כאשר נתעטף הקב"ה בעטוף המאיר, וזה הוא המיחד את היחוד, ולפיכך שמע נסמך לוהיה.. פרשה רביעית הוא סוד דין הקשה, השמרו לכם וגו', אלה הם תפילין של ראש, ותפילין שליד הם כדמיון זה בבית אחד, וכבר דרשנו בענינם והכל סוד אחד, קשר תפילין של ראש הוא דל"ת, וע"ז כתוב וראית את אחורי, ועל כן הוא לאחור, כי שם נקשר הכל בקשר אחד[קמג] והיא כאשר מנחת אלה תפילין של יד מתקשרת בקשר אחר, שהוא סוד הברית הקדוש, וסוד זה הרי נתבאר בכמה מקומות, והכל סוד אחד, זכאים הם ישראל היודעים סוד זה, וצריך האדם להניח תפילין בכל יום להיות בצורה העליונה, ועליו כתוב (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ע"כ ר"מ:

זוהר בא לט ע"א

ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם, פתח רבי שמעון ואמר, בוא וראה כתוב (קהלת ז') את הכל ראיתי בימי הבלי וגו', וכי שלמה שמדרגות גבוהות של חכמה היו בו יותר מכל בני דורו, שכתוב (מלכים א' ה') ויחכם מכל אדם, אמר בימי הבלי, וכתוב הבל הבלים אמר קהלת, אלא סוד של הבל יקר הוא, והיינו הבל היוצא מן הפה, והסוד הוא שההבל ה יוצא מן הפה נעשה ממנו קול, ולמדנו שאין העולם מתקיים אלא בהל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, שלא חטאו ממש, וההבל נעשה מן רוח ומים, וכל מה שנעשה בעולם בהבל נעשה, וסוד הדבר שאותו הבל של התינוקות נעשה קול ומתפשט בעולם, והם שומרי העולם ושומרי העיר, זש"כ (תהלים קכ"ז) אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר.. (פקודי רנה:) ובסודי ההיכלות נזכר שבהיכל השלישי עומדים שני שרים יהודיה ועזריאל, ולא העומדים כל אחד ואחד על י"ב אלפים ממונים אחרים, וכלם נקראים יתדות המשכן, והם ממונים על אותו הבל של התינוקות העמלים בתורה לקיים את העולם, והם לוקחים הבל ההוא ומעלים אותו למעלה, וכל הבל והבל של אותן התינוקות לומדי התורה לקיים את העולם נעשה ממנו רוח אחד, ואותו הרוח עולה למעלה ונתעטר בעטרה קדושה, ונתמנה להיות שומר העולם.. ועוד עומדים שם שני שרים אחרים עססניה ואדיריה, הם ממונים על י"ב אלפים ממונים אחרים כל אחד ואחד כמו שאמרנו, והם ממונים להכריז בכל הרקיעים על כל אותן המעבירים את בניהם מן התורה, ומרחיקים להם ממנה שלא ילמדו בה, אז יוצאים אלו השרים ומכריזים ואומרים, אוי לפלוני שהעביר את בנו מן התורה, אוי לו שנאבד מעולם הזה ומעולם הבא:

זוהר דף רסה ע"א

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, א"ר שמעון בשעה שהאדם משכים בחצות הלילה ועומד ועוסק בתורה עד שמאיר הבקר, ובבקר מניח תפילין בראשו ותפילין ברושם הקדוש בזרועו, ומתעטף בטלית של מצוה, וכשבא לצאת מפתח ביתו פוגע במזוזה רשום השם הקדוש בפתח ביתו, מתחברים עמו ד' מלאכים קדושים ויוצאים עמו מפתח ביתו, מלוים אותו לבית הכנסת ומכריזים לפניו, תנו כבוד לתמונת המלך הקדוש, תנו כבוד לבנו של המלך לפנים הכבוד של המלך, רוח הקודש שורה עליו ומכריז ואומר (ישעי' מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, ורוח הקדוש ההוא עולה למעלה ומעיד עליו לפני מלך הקדוש, אז פקוד מלך העליון לרשום לפניו כל אותן בני היכלו, כל אותן הידועים לפניו, זש"כ ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מהו ולחושבי שמו, כמש"כ וחושבי מחשבות, אלה העושים לשמו אומנות התפילין, אומנות הציצית, אומנות המזוזה, אלה הם חושבי שמו שכתוב וחושבי מחשבות, ולא עוד אלא שהקב"ה משתבח בו ומכריז עליו בכל העולמות, ראו מה בריה עשיתי בעולמי.. ובוא וראה כמה יש להם לאנשים לשמור דרכיהם, בשביל שיעסקו בעבודת רבונם ויזכו לחיי עולם, תחת כסא המלך הקדוש יש מדורים עליונים, ובמקום ההוא של הכסא נקשרת מזוזה[קמד] להנצל מכמה שרי הדינים המזומנים להתגבר בהם בהאנשים בעולם ההוא, כדמיון זה עשה הקב"ה לישראל ונתן להם מצות התורה, בשביל שיעמלו בה וינצלו בעולם הזה מכמה שרי הדינים, מכמה מקטריגים הפוגעים בהם בהאנשים בכל יום, (דף רסה ע"ב) רבי חייא אמר כל מי שרוצה לשמרו דרכיו אל יעבור על המים ששופכים לפני הפתח, לפי ששם שורה שד אחד, והוא בין שתי מזוזות הפתח, ופניו כנגד הפתח, ומביט בכל מה שעושים בבית, ע"כ יזדהר האדם מלשפוך מים בין שתי [מזוזות] השער, רבי יצחק אמר מים צלולים אין חשש, והוא שלא ישפוך אותם דרך בזיון, מה הטעם, לפי שאז יש לו רשות להזיק, ולא עוד אלא שיחזור ויקרב ראשו נגד הבית, ובכל מה שמביט מביא מארה, ויש לו שס"ה משמשים כמספר ימות השנה שהוא שולט עליהם, וכלם יוצאים עם האדם כשיוצא מפתח ביתו, א"ר אלעזר כל זה בקש הקב"ה כדי לשמור לישראל, והתקין שמו הקדוש למעלה שהוא התורה, וכל התורה שם קדוש אחד היא, ומי שעוסק בתורה הוא עוסק בשמו, בוא וראה שצריך האדם לרשום בפתח הבית שם הקדוש שהוא האמונה של הכל[קמה] שהרי בכל מקום שהשם הקדוש נמצא מינים הרעים לא נמצאים שם, ואין יכולים לקטרג לו לאדם, כמו שכתוב לא תאונה אליך רעה וגו', המקום שפתח בית העליון שורה נקרא מזוזה, שהוא תקון הבית ופתח הבית, מאותה המזוזה בורחים שרי המשפט שרי הדינים ואין נמצאים שם, וכנגד זה למטה כאשר האדם מתקן מזוזה לפתח הבית, והשם הקדוש הזה נרשם באותיות, זה האדם מתעטר בעטרות רבונו, ואין קרבים לפתח ביתו מינים הרעים ואין נמצאים שם:

פתח רבי אבא ואמר (משלי ל') תחת שלש רגזה ארץ וגו', תחת עבד כי ימלוך וגו', ושפחה כי תירש גבירתה (דף רסו.) איזו ארץ, זו ארץ ישראל, תחת עבד כי ימלוך, אלה הם שאר שרי העמים כאשר ניתנה ממשלה לאחד מהם, וזהו שכתוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, ושפחה כי תירש גבירתה, זו היא השפחה שהרג הקב"ה חילות שלה במצרים, וארץ ישראל גבירתה נקראת, ובוא וראה מצד שפחה ההיא יוצאים כמה מלאכי חבלה מקטרוגים כנגד ישראל לקטרג להם, והקב"ה עשה להם לישראל שמירה, כאב הרוצה לשמור את בנו מהכל, אמר הקב"ה לישראל, הרבה מקטרוגים מזומנים לנגדכם, תתעמלו בעבודתי ואני אשמור אתכם מבחוץ, אתם תהיו נזמנים בבתיכם בפנים וישנים במטותיכם, ואני אשמור אתכם מבחוץ ומסביב למטותיכם, ובוא וראה בשעה שאותן מינים הרעים קרבים לפתח האדם, זוקפים ראשיהם ומסתכלים בשם הקדוש הנראה מבחוץ, שהוא השם שדי מוכתר בכתריו, שם הזה שולט על כלם, ממנו מפחדים ובוחרים ואין קרבים לפתח האדם, א"ל רבי יצחק אם כן ירשום האדם זה השם בלבד בפתח הבית ולא יותר, ולמה כל הפרשה, א"ל נכון הדבר, שהרי שם הזה אינו מתעטר אלא באותן האותיות שכלן נרשמות ברושם המלך, וכאשר נכתבת כל הפרשה אז שם הזה מתעטר בכתריו, ויוצא המלך בכל צבאיו, כלם רשומים ברושם המלך, אז מפחדים ממנו ובורחים מלפניו, בוא וראה והיה הוא שם הקדוש מלמטה למעלה, ולכך שדי נרשם מבחוץ כנגד שם הזה, והיה מבפנים שדי מבחוץ[קמו] שיהיה האדם נשמר מכל הצדדים מבפנים ומבחוץ, וא"ר אבא כמה חילות קדושים נזמנים באותה שעה שמניח האדם מזוזה לפתחו, כלם מכריזים ואומרים זה השער לה' וגו', אשרי חלקם של ישראל, אז ניכרים ישראל שהם בני המלך הקדוש, שהרי כלם נרשמים ממנו, נרשמו בגופיהם ברושם הקדוש, נרשמים בבגדיהם בעטוף טלית של מצוה, נרשמים בראשיהם בהבתים של התפילין בהשם של רבונם, נרשמים בידיהם ברצועות של קדושה, נרשמים בנעליהם בנעל של מצות חליצה, נרשמים בשדה בזריעה ובקצירה, נרשמים בבתיהם במזוזה של הפתח, בכל נרשמים שהם בני מלך העליון אשרי חלקם, (שם:) עוד אמר רבי אבא כתוב (תהלים קכ"א) ה' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם, ישרמ צאתך מובן, אבל ובאך מה ענינו, הלא מי שנכנס לבית אינו מתירא, אלא זה האיש המשים רושם הקדוש לביתו בדברי השם העליון זה נשמר מהכל, כאשר יצא האיש מביתו זה הרוח השוכן אצל פתח ביתו זוקף ראשו ורואה שהרושם הקדוש נקבע בפתחו, הוא מלוה לו ושומרו, כאשר נכנס לביתו הוא מכריז לפניו, הזהרו בכבוד תמונת המלך הקדוש, וכל זה בשביל רושם אותו השם הקדוש שנרשם בפתחו, ולא די לו לאיש שנשמר בביתו, אלא שהקב"ה שומרו כאשר נכנס וכאשר יוצא, ככתוב ה' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם, זכאים הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, בוא וראה זה רוח הרע השוכן לפני הפתחים, וי לו לאיש שאינו יודע להזהר ממנו, ולא נרשם בפתח ביתו שם הקדוש העליון שיהיה נמצא עמו, שהרי יש לרוח רע הזה שס"ה משמשים מקטרוגים, כל אחד משמש ביומו, וכלם נמצאים עמו כל ימות השנה ומקטרגים עליו למעלה ולמטה, וכלם נמצאים אצלו ביום ובלילה, ביום לקטרג לו, ובלילה לצער אותו בחלומות רעים[קמז] כשיוצא מביתו מקטרגים עליו, כשנכנס ישימו ידיהם על כתפו ואומרים עליו, וי לו לפלוני שיצא מרשות רבונו, וי לו לפלוני בעולם הזה ובעולם הבא, לפיכך צריכים בני האמונה להיות רשומים בכל, להיות רשומים ברשום של רבונם, שיזדעזעו מהם כל הצדדים של מינים הרעים, ויהיו נשמרים בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקם של ישראל, עליהם כתוב (ישעי' ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו':

רועה הנאמן

זוהר דף רסג ע"ב

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, מצוה זו שיקבע האדם מזוזה לפתחו, להיות כל אדם נשמר מעם הקב"ה בצאתו ובביאתו, וזה הסוד ה' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם, לפי שסוד המזוזה הוא קיים תמיד להפתח, וזה הוא הפתח שלמעלה, וזאת היא המדרגה שנקראת שומר להמצא בשמירה, שהאדם אינו נשמר אלא בשמירת הקב"ה, שהוא שומרו תמיד ועומד בפתח והאדם בפנים, ועוד כדי שלא ישכח האדם זכרונו של הקב"ה לעולם, וזה הוא כדמיון מצות ציצית, ככתוב וראיתם אותו וזכרתם וגו', כיון שרואה האדם לזכרון הזה נזכר בעצמו לעשות מצות רבונו, והמזוזה היא סוד האמונה כנגד ב' המדרגות כלל של בחינת זכר ובח'י נקבה כאחד[קמח] בספר של שלמה המלך נמצא, שקרוב לפתח נזדמן שד אחד, ויש לו רשות לחבל, והוא עומד לצד שמאל, כשיוצא האדם נושא עיניו ורואה סוד השם הקדוש של רבונו וזוכר אותו, בעבור זה אין ביכולת אותו השד להרע לו, ואפשר תשאל אם כן כשיוצא האדם מפתחו לחוץ הרי אז שד ההוא עומד לימינו והמזוזה לשמאלו, ואיך נשמר האדם ביציאתו אם השמירה שורה לשמאלו, אלא כל מה שעשה הקב"ה כל דבר ודבר נמשך אחר מינו, באדם קיימים שני כחות, אחד מימין ואחד משמאל, זה של ימין נקרא יצר הטוב, וזה של שמאל נקרא יצר הרע, כשיצא האדם מפתח ביתו שד ההוא נושא עיניו ורואה ליצר הרע ששורה לשמאלו, אז נמשך השד לצד השמאל וסר מצד הימין, ובצד השמאל הלא שם נמצא השם של רבונו לכך אין ביכולתו לקרב אליו ולהרע לו, ויוצא האדם וניצל ממנו, וכשנכנס הלא אז שם הקדוש נמצא לימינו ואינו יכול לקטרג עמו, ולכך צריך האדם להיות נזהר שלא יהיה נמצא טנוף ולכלוך בפתח ביתו ואל ישפך לשם מים עכורים, שלא יעשה קלון אצל שם רבונו, ועוד שע"י זה יש לו רשות למחבל ההוא להזיק, ולפיכך יהיה האדם נזהר מזה, גם יהיה נזהר שלא יסחר מפתח ביתו שם רבונו, וכאשר האדם מתקן מזוזה לפתחו אז יצר הרע ואותו השד בעל כורחם שומרים אותו ואומרים, זה השער לה' צדיקים יבאו בו, וכאשר לא נמצאה מזוזה בפתח ביתו, אז אותו יצר הרע והשד ההוא מתחברים יחד, משימים ידיהם על ראשו בשעה שנכנס ויוצא, ומכריזים ואומרים וי לו לפלוני שהרי יצא מרשות רבונו, ומן הזמן ההוא עומד בלי שמירה, שאין מי שישמרו אותו, הרחמן יצילנו, ע"כ ר"מ:

זוהר ויצא קסג ע"ב

לא יתיצב איש בפניכם וגו', א"ר אבא אשרי חלקם של ישראל שהם עליונים על האומות עכו"ם, לפי שמדרגתם למעלה, ומדרגת האומות עכו"ם למטה, אלה בצד הקדושה,  ואלו בצד הטומאה, אלה לימין ואלו לשמאל, כיון שנחרב בית המקדש מה כתוב (איכה ב') השיב אחור ימינו מפני אויב, ולפיכך כתוב הושיעה ימינך וענני, השמאל נתגבר והטומאה נתחזקה עד שיבנה הקב"ה את בית המקדש, ויתקן העולם על תקונו, ויחזרו כל הענינים להיות כראוי, ויבער צד הטומאה מן העולם, ככתוב (זכרי' י"ג) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וגו', וכתוב (ישעי' כ"ה) בלע המות לנצח וגו', וישאר הקב"ה בלבדו, כמו שכתוב (שם ב') והאלילים כליל יחלוף, וכתוב ונשגב ה' לבדו וגו', הוא בלבדו כמו שנאמר ואין עמו אל נכר, לפי שיתבטל כח הטומאה מן העולם, ולא ישאר למעלה ולמטה אלא הקב"ה בלבדו, וישראל עם הקדוש לעבודתו, ויהיו נקראים קדוש, שכתוב (שם ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים, ואז יהיה מלך אחד למעלה ולמטה, וישראל עם אחד לעבודתו, כמו שכתוב (ד"ה א' י"ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ברוך ה' לעולם אמן ואמן: