זוהר תורה
פרשת חיי שרה

  פרשת ויהיו חיי שרה

זוהר דף קכג ע"א

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. א"ר שמעון בוא וראה סוד הדבר. למה נשתנו שאמר בתחלה שנה שנה. ובמספר השבע אמר שנים[א] אלא הכל אחד. מאה שנה הוא כולל הכל. רמז על הקב"ה שנכלל ממקום העליון. סתום של כל הסתומים במאה[ב] בסוד מאה ברכות של כל יום. וכן עשרים שנה. ולפיכך כתוב שנה. סוד היחוד שאינם נפרשים מחשבה ויובל לעולם[ג] שבע שנים. רמז על אלו שנפרשים  ויוצאים מכלל סתום העליון. ואע"פ שהכל יחוד אחד. אבל נפרשים בדין ורחמים בכמה צדדים ודרכים. מה שאין כן למעלה. ולפיכך מה שכתוב שנה רמז על סוד היחוד שאינו נפרש לעולם. שבע שנים. רמז על אלו שנפרשים בדין ורחמים בכמה צדדים ודרכים. מה שאין כן למעלה. ולפיכך במספר השבע כתוב שנים ולא שנה. וכלם נקראים חיים. ויהיו חיי שרה. שנתהוו ממש. שנבראו ונתקיימו למעלה[ד] א"ר חייא הרי ביארו שבזמן שנעקד יצחק. בן שלשים ושבע שנים היה. וכיון שנעקד יצחק מתה שרה. שכתוב ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. מהיכן בא. מהר המוריה בא אחר שנעקד יצחק. ואלו שלשים ושבע שנים מיום שנולד יצחק עד שעה שנעקד. הן היו חיי שרה בודאי. כמספר ויהי"ו. שהיא בגימטריא שלשים ושבע. והיינו כמו שאמרנו שהוא משנולד יצחק עד שנקד. (דף קכא ע"ב) ר' יוסי אמר מה נשתנה כאן שרה. שכתוב מיתתה בתורה. מכל הנשים שבעולם. שלא נתכב כך מיתתן בתורה. א"ר חייא ולא. והרי כתוב ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה. וכתוב ותמת שם מרים וגו'. וכתוב ותמת דבורה מינקת רבקה. וכתוב ותמת בת שוע אשת יהודה. אר" יוסי בכלן לא כתוב כמו שכתוב בשרה. שנאמר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. שהרי בכלן לא נמנו ימים ושנים כמו לשרה. בכלן לא נכתבה פרשה מיוחדת בלבדה כמו לשרה.. (דף קכב :) אלא בוא וראה כשבאה חוה לעולם נדבקה באותו הנחש. והטיל בה זוהם. וגרמה מיתה לכל העולם ולבעלה. באתה שרה וירדה ועלתה ולא נדבקה בו[ה] כמש"כ ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו. בא נח לעולם מה כתוב. וישת מן היין וישכר ויתגל וגו'[ו] ולפי שאברהם ושרה לא נתדבקו בו. בשביל זה זכתה שרה לחיי עולם לה ולבעלה ולבניה אחריה. זש"כ (ישעי' נ"א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. וע"כ כתוב ויהיו חיי שרה. שזכתה בהן בכלן. ולא כתיב בכל הנשים ויהיו חיי חוה וכן בכלן. היא נדבקה בחיים. ועל כן שלה היו חיים. ויהיו חיי שרה. הם חיים כלם למעלה. מאה שנה למעלה. ועשרים שנה למעלה. ושבע שנים למעלה. כל השנים היו כראוי[ז]:

זוהר דף קכד :

ותמת שרה בקרית ארבע. ר' אבא אמר כדמיון זה לא היו בכל הנשים שבעולם. שהרי נכתב מספר הימים והשנים והיקום שלה בעולם. ומקום ההוא שנקברה בו. אלא כדי להראות שלא היה כמו שרה בכל הנשים שבעולם. ואם תשאל הרי מרים. שכתוב ותמת שם מרים ותקבר שם. זה בשביל להראות סרחן ישראל הוא בא. להודיע שהמים לא באו לישראל אלא בזכות מרים. אבל לא נאמר במיתתה כמו שנאמר בשרה.. (דף קכה .) ר' יהודה אמר בוא וראה ותמת שרה בקרית ארבע. סוד הוא זה. לפי שלא היה מיתתה על ידי נחש עקלתון ההוא. ולא שלט בה כמו שאר בני העולם שהיא שולט בהם. ועל ידו מתו בני העולם מיום שגרם להם כך אדם. מלבד משה אהרן ומרים שכתוב בהם על פי ה'. אבל בשרה כתוב בקרית ארבע. היינו סוד של קרית ארבע[ח] שמתה בסוד עליון ולא ע"י אחר. בקרית ארבע ולא בנחש. בקרית ארבע היא חברן. שנתחבר דוד המלך בהאבות[ט] וע"כ לא הי' מיתתה ביד אחר אלא בקרית ארבע -:

זוהר דף קכז ע"א

תנו לי אחוזת קבר עמכם וגו'. א"ר יהודה אברהם ידע סימן במערה ההיא. ולבו ורצונו שם היה. לפי שכבר קודם לזה נכנס שמה. וראה לאדם וחוה טמונים שם. ומאין ידע שאלה הם. אלא שראה צורתו ונסתכל. ונפתח לו שם פתח אחד של הגן עדן. וצורה ההיא של אדם היתה עומדת אצלו. ובוא וראה כל מי שמסתכל בצורת אדם הראשון אינו ניצל לעולם ממיתה. לפי שבשעה שהאדם נסתלק מהעולם רואה צורת אדם הראשון. ואז הוא מת. אבל אברהם הסתכל בו וראה צורתו ונתקיים. וראה אור שהאיר במערה ונר אחד דולק. אז נתאוה אברהם שיהי' מדורו במקום ההוא. ולבו ורצונו היה תמיד באותה המערה. בוא וראה עתה שאברהם בחכמה עשה בעת שתבע קבר לשרה. שהרי כשתבע לא תבע המערה מיד. ולא אמר שמבקש להפרד מהם. אלא אמר תנו לי אחזות קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. אפשר תאמר שלא הי' עפרון שם. הרי הי' שם. שכתוב ועפרון יושב בתוך בני חת. ואברהם לא אמר לו בשעה ההיא כלום. אלא מה שאמר. להם אמר. כמו שכתוב ודיבר אל בני חת וגו'. וכי תעלה על דעתך שאברהם רצה להקבר בין טמאים. או שהתאוה להיות עמהם. אלא שעשה בחכמה. ולמדנו דרך ארץ כאן במה שעשה אברהם. שהרי לפי שחשקו ורצונו היה במערה ההיא. אע"פ שהי' עפרון שם. לא רצה לבקש ממנו מיד כפי רצון ההוא שהיה לו בהמערה. ובקש תחלה מה שלא נצרך לו מאותן האחרים ולא מעפרון. וכיון שאמרו לו לפני עפרון. שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו וגו'. מה כתבו ועפרון יושב בתוך בני חת. ישב כתיב. מתחלת הדיבורים שאמר אברהם הי' עפרון שם. ואז אמר שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו'. ואפשר תאמרו שבשביל כבודי הגדול מכבודכם אני עושה שאינני רוצה בכם. בתוככם. לא כן אלא בשביל להקבר ביניכם. שרצוני בכם שלא להתפרש מכם.

זוהר דף קכז ע"ב

ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו'. א"ר אלעזר כאשר נכנס אברהם להמערה איך נכנס שמה. לפי שכאשר היה רץ אחר אותו העגל. שכתוב ואל הבקר רץ אברהם וגו'. ואותו בן בקר ברח עד המערה ההיא. ונכנס אחריו וראה מה שראה. ועוד לפי שהי' מתפלל כל יום ויום. והיה יוצא עד אותה השדה שהיה מעלה ריח עליון. וראה אור שהיה יוצא מתוך המערה והתפלל שם. ושם דבר עמו הקדוש ברוך הוא. ולפיכך בקש המערה כי רצונו היה במקום ההוא תמיד. ואם תשאל אם כן למה לא בקש אותה עד עתה. אלא לפי שלא ישגיחו עליו. מפני שלא היתה נצרכת לו. עתה שנצטרכה לו אמר הרי השעה לתבוע אותה. בוא וראה אם עפרון הי' רואה בהמערה מה שהי' אברהם רואה בה. לא הי' מוכרח לעולם. אלא ודאי לא ראה בה כלום. שהרי אין כל דבר נתגלה אלא לבעליו. ולפיכך לאברהם נתגלה ולא לעפרון. לאברהם נתגלה שהרי שלו היתה. לעפרון לא נתגלה כי לא הי' לו חלק בה. ולפיכך לא נתגלה לעפרן כלום. ולא ראה בה אלא חשך. ועל כן מכר אותה. ומה שלא תבע אברהם בתחלה שימכר אותה במכר. שהרי אברהם לא אמר אלא ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו'. בכסף מלא יתננה לי וגו'. ועפרון אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה וגו'. זה לפי שהכל הי' נמאס על עפרון מפני שלא ידע מה היא. ובוא וראה כשנכנס אברהם בהמערה בתחלה. ראה שם אור ונגבהה העפר לפניו. ונתגלו לו שני קברים. בתוך כך עלה אדם הראשון בצורתו. וראה את אברהם וצחק[י] ובזה הבין אברהם ששם הוא עתיד להקבר. אמר לו אברהם. בבקשה ממך האם מבצר קשור יש כאן[יא] א"ל הקב"ה גנז אותי כאן. ומזמן ההוא עד עתה אני נטמן כאן כקליפת הגרגיר[יב] עד שבאת אתה לעולם. ועתה מכאן ואילך הרי קיום לי ולהעולם נעשה בעבורך. ראה מה כתוב וקים השדה והמערה אשר בו. קימה ממש הי' להשדה מה שלא הי' לו עד עתה. רבי אבא אמר ויקם השדה. ודאי קימה ממש. שקם ונתעלה לפני אברהם. לפי שעד עתה לא נתגלה שם כלום. ועתה מה שהי' טמון קם ונתעלה. ואז עמד הכל בתקונו. א"ר שמעון בשעה שנכנס אברהם בהמערה. והכניס לשרה שמה. עמדו אדם וחוה ולא נתרצו להקבר שם. אמרו והרי אנו בבושה לפני הקב"ה בעולם ההוא. בשביל החטא ההוא שגרמנו מיתה לעולם. ועתה יתוסף לנו בושה אחרת מפני מעשים טובים שיש בכם. אמר אברהם. הרי אני מזומן להשתדל לפני הקב"ה בשבילך[יג] שלא תבוש לפניו לעולם. מיד ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. מהו ואחרי כן. אחרי שקבל אברהם עליו דבר הזה. אז נכנס אדם במקומו. חוה לא נכנסה. עד שקרב אברהם והכניסה אצל אדם. וקבל עליו להשתדל גם בעבורה[יד] זש"כ ואח"כ קבר אברהם את שרה אשתו. לשרה לא כתוב. אלא את שרה. לרבות חוה. ואז נתישבו במקומותם כראוי. זש"כ אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם. ותנינן באברהם. תולדות השמים והארץ. זה אדם וחוה. אלה השמים והארץ לא כתוב. אלא תולדות השמים והארץ. ולא תולדות איש. ואלה התולדות נתקימו בעבור אברהם. ומניין לנו שנתקימו בעבור אברהם. שכתוב ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם. ועד שבא אברהם לא נתקימו אדם וחוה במקומותם בעולם ההוא[טו]:

זוהר דף קכח ע"ב

ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה וגו'. ר' אלעזר שאל לרבי שמעון אביו ואמר. האם מערה זאת אין היא מכפלה. שהרי כתוב מערת המכפלה. והכתוב קורא לה אח"כ מערת שדה המכפלה. מכפלה קורא להשדה. א"ל הגם שכך קוראים לה מערת המכפלה. כמו שכתוב ויתן לי את מערת המכפלה. אבל ודאי חייך לא המערה היא מכפלה. ולא השדה הוא מכפלה. אלא שזה השדה והמערה על שם מכפלה נקראים. שדה המכפלה ודאי ולא המערה. שהרי המערה בהשדה היא. ושדה ההוא עומד בענין אחר[טז] בוא וראה ירושלים כל ארץ ישראל נתקפלה תחתיה. והיא קיימת למעלה ולמטה בדמיון אחד. ירושלים שלמעלה וירושלים שלמטה. לשניהם יש אחיזה למעלה ואחיזה למטה. ירושלים שלמעלה נאחזת בשני צדדים למעלה ולמטה[יז] ירושלים שלמטה נאחזת בשני צדדים למעלה ולמטה. ולפיכך מכפל ההיא. ועל כן זה השדה הוא מן אותה המכפלה. כי בו הוא שורה[יח] כדמיון זה כתוב (בראשית כ"ז) כריח שדה אשר ברכו ה'. למעלה ולמטה[יט] ולפיכך שדה המכפלה ודאי ולא שדה כפול[כ] ועוד סוד הדבר שהוא שדה המכפלה בודאי. מהו מכפלה. ה שבשם הקדוש היא מכפלה[כא] והכל עולה במקום אחד. ובעבור זה נאמר בדרך נסתר ה-מכפלה. שלא נמצא בהשם הקדוש אות אחרת כפולה מלבד זאת. ואע"פ שהמערה היא כפולה בודאי. שהיא מערה תוך מערה. אבל על שם ענין אחר נקראת מערת שדה המכפלה כמו שנתבאר. ואברהם ידע זאת. וכאשר דבר לבחינת כסה הדבר ואמר. ויתן לי את מערת המכפלה. על שם שהיא מערה כפולה. אבל התורה קורא לה מערת שדה המכפלה כראוי. והקב"ה עשה הכל שיהי' נמצא בזה העולם כדמיון שלמעלה. ושיתחברו זה בזה להיותכבודו למעלה ולמטה. אשרי חלקם של הצדיקים. שהקב"ה אוהבם בעולם הזה ובעולם הבא.

זוהר דף קכט ע"א

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. רבי יהודה פתח (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. זה הכתוב נתבאר. אבל אשרי האיש שדרכיו מוכשרים לפני הקב"ה. והוא בוחר בו לקרבו אצלו. בוא וראה אברהם התקרב אליו. וחשקות שלו היתה כל יום בזה. ולא נתקרב אברהם ביום אחד או בזמן אחד. אלא מעשיו הקריבו אותו בכל יום ממדרגה למדרגה. עד שנתעלה במדרגתו כשהי' זקן ונכנס במדרגות עליונות כראוי. שכתוב ואברהם זקן. ואז בא בימים. באותן  ימים העליונים. באותן ימים הידועים בסוד האמונה[כב] וה' ברך את אברהם בכל[כג] שמשם יוצאות כל הברכות וכל הטובות.. (דף קל ע"ב) ר' יוסי אמר בוא וראה אברהם נכנס לדעת ולהתדבק ברבונו כראוי. לאחר שהקדים מעשים טובים בתחלה. וזכה באותן ימים העליונים. ונתברך ממקום שכל הברכות יוצאות משם. שכתוב וה' ברך את אברהם בכל. מהו בכל. מקום דנהר שאינו פוסק מימיו לעולם. א"ר חייא בוא וראה שאברהם לא רצה להתערב בנשי אומות העולם. להתדבק בשאר עמים עובדי עכו"ם. לפי שהנשים של שאר העמים עובדי עכו"ם. הן מטמאין לבעליהן ולאותן המתדבקים בהן. לפי שכאשר הבין אברהם חכמה ידע העיקר והשורש. ומאיזה מקום יוצאים ומשוטטים רוחות טמאים בעולם. וע"כ השביע לעבדו שלא יקח אשה לבנו משאר עמים.. (דף קלא :) שהרי מי שמתדבק באשה של שאר עמים עובדי עכו"ם נטמא הוא. והבן שיוליד יקבל עליו רוח טומאה. ואם תשאל שהרי מצד אביו מישראל הוא בא. ולמה יקבל עליו רוח טומאה. בוא וראה שהרי בתחלה נטמא אביו. בשעה שהתדבק באותה האשה שהיא טמאה. וכיון שאביו נטמא באשה היא שהיא טמאה. כל שכן שבן ההוא שיוליד ממנה יקבל עליו רוח טומאה. ולא עוד אלא שעבר על התורה. שכתוב (שמות ל"ד) כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו לפי שקנא על זה הברית הקדוש. א"ר אלעזר בוא וראה מה שאמרו שכיון שהבין אברהם אבינו חכמה. היה מבקש להפרד מכל שאר העמים ולא להתדבק בהם. ולפיכך כתוב.

ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו'. מבנות הכנעני ודאי. סוד הוא זה. כמש"כ (מלאכי ב') ובעל בת אל נכר[כד] אשר אנכי יושב בקרבו אנכי דוקא[כה] כתוב כאן אשר אנכי. וכתוב שם (ישעי' מ"ה) אנכי עשיתי ארץ. וכל זה בשביל שלא להטמא בהם. בוא וראה מי שמכניס זה הברית הקדוש באשה ההיא של שאר עמים עובדי עכו"ם. הוא גורם טומאה במקום אחר. וע"ז כתוב (משלי ל') תחת שלש רגזה ארץ וגו'. ואע"פ שהשביע אותו בזה הברית. לא נבטח בו אברהם עד שהתפלל תפלתו לפני הקב"ה ואמר. ה' אלהי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך. מלאכו ודאי. זה מלאך הברית[כו] כדי שיהי' נשמר זה הברית ולא יטמא בין אותן עמים.

זוהר דף קלא ע"א

רק את בני לא תשב שמה. מה הטעם. לפי שידע אברהם. שהרי בכלם לא היה מי שיכיר להקב"ה. רק הוא בלבדו. ולא רצה שיהיה מדורו של יצחק ביניהם. אלא שיהיה מדורו עמו. ויצחק ילמד ממנו תמיד דרכיו של הקב"ה. ולא יטה לימין ולשמאל. וע"כ לא רצה אברהם שיהיה מדורו של יצחק שם. א"ר ייסא ודאי זכותו של אברהם עמדה לפני עבד ההוא. כי באותו היום שיצא הגיע ביום ההוא לעין המים. שכתוב ואבא היום אל העין. וזה נתבאר.

זוהר דף קלב ע"א

ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. יוצאת. באה צריך לומר. מהו יוצאת. שהקב"ה הוציאה מכלל כל שאר בני העיר. שכלם רשעים וזו יוצאת מכלל שלהם ותרד העינה. כתוב בה"א[כז] סוד הוא. שפגעה שם בארה של מרים. ולפיכך כתבו העינה בה"א. ועלו לה המים. דבר אחר והנה רבקה יוצאת. כמו שכתוב יוצאות לשאב מים. ולמה כתוב יוצאות. ולא הולכות ולא באות. אלא לפי שנטמנות היו כל היום. ובשעה ההיא יצאו לשאב מים. וסימן תפס בידו[כח] בוא וראה כאשר הגיע העבד לחרן. ומצא את רבקה לעת ערב. היה זמן תפלת המנחה. באותה השעה שבא יצחק להתפלל תפלת מנחה. בשעה ההיא הגיע העבד אצל רבקה. ובשעה ההיא שבא יצחק להתפלל מנחה כמקדם. באה רבקה אצלו. להמצא הכל במקומו שנצרך לו כראוי. והכל עולה בסוד של חכמה. ולכן בא עבד ההוא לבאר מים. בסוד הכתוב מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. וביארנו שכל זה סוד הוא.. ובוא וראה תפלת מנחה תקן לה יצחק בודאי. וכמו שתקן אברהם תפלת שחרית לנגד מדרגה ההיא שנדבק בה[כט] כך תקן יצחק תפלת מנחה לנגד מדרגה ההיא שנדבק בה. ועל כן תפלת מנחה מזמן שנוטה השמש לרדת בהילוכו לצד מערב. שהרי כל זמן שלא הגיע השמש לצד מערב נקרא יום. מהבקר עד זמן ההוא. שכתוב (תהלים נ"ב) חסד אל כל היום.. וע"כ למדנו שיהיה אדם נזהר בתפלת מנחה. שהוא זמן שדין קשה שורה בעולם -.

זוהר שלח קנח ע"א

ויאמר בוא ברוך ה'. א"ר ייסא בוא וראה אליעזר עבד אברהם מבני כנען היה. כמ"ש (הושע י"ב) כנען בידו מאזני מרמה. וכנען כתבו עליו ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו. ולפי שהי' שליח נאמן מה כתוב בו. בוא ברוך ה'. ברוך ה' ממש. ולכן נכתב כך בתורה. לפי שיצא מקללה ההיא ונתברך. ולא די לו שיצא ממנה. אלא שנתברך בשמו של הקב"ה. ולמדנו שבא מלאך והכניס דבר זה בפיו של לבן.

זוהר דף קג ע"א

ויאמר עבד אברהם אנכי. וה' ברך את אדני מאד ויגדל. א"ר שמעון כתוב (מלאכי א') בן יכבד אב ועבד אדניו. עבד אדניו זה אליעזר לאברהם. כאשר שלחו לחרן ועשה כל רצונו של אברהם והי' מכבדו. שהרי איש שהי' מביא כסף וזהב ואבנים טובות וגמלים. הוא נראה יפה כראוי. ולא אמר שהוא אוהבו של אברהם או קרוב שלו. אלא אמר עבד אברהם אנכי. בשביל להעלות בשבחו של אברהם ולכבד אותו בעיניהם.

זוהר בא לט :

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. א"ר שמעון וכי לא הי' לו בית או מקום אחר להתפלל. אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה. שכתוב השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת. ובשעה שהיה יצחק נכנס בתוכו ראה שם השכינה. והשדה העלה ריח עליון קדוש. ולפיכך היה מתפלל שם וקבעו למקום תפלתו-.

זוהר פקודי רלו ע"א

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל. א"ר יהודה זה הכתוב למה נצרך להכתב בתורה. ועוד וכי בשביל שראתה יפיו של יצחק נפלה מן הגמל. אלא זה הכתוב סוד הוא. בוא וראה בשעה שהגיעה רבקה אצל יצחק. זמן תפלת מנחה היה. ובזמן ההוא דין נתעורר בעולם. וראתה אותו במדרגת הרוגז של דין הקשה. וראתה שהרי סיים של הרוגז הקשה הוא גמל למטה. וזהו הסוד של מיתה[ל] ולפיכך הפילה והשמיטה עצמה מן גמל ההוא. שהרי כשנתעורר דין הקשה גמל ההוא מתגבר. ולפיכך השמיטה עצמה ממנו ולא ישבה שם.

זוהר דף קלג ע"א

ויבאה יצחק האהלה שרה אמו. א"ר יוסי זה המקרא קשה. האהלה. לאהל שרה אמו צריך לומר. מהו האהלה. שחזרה שמה השכינה. לפי שכל זמן ששרה היתה קימת בעולם. השכינה לא סרה ממנה. ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת. והי' מאיר כל אותן ימי השבוע. לאחר שמתה כבה נר ההוא. כיון שבאה רבקה חזרה השכינה והנר נדלק. שרה אמו. שהיתה דומה לשרה בכל מעשיה. ר' יהודה אמר כמו שצורת יצחק היתה כצורתו של אברהם. וכל מי שראה ליצחק אמר זה הוא אברהם. ודאי אברהם הוליד את יצחק. כן גם רבקה צורתה היתה ממש צורת שרה. ולפיכך שרה אמו ודאי[לא] א"ר אלעזר הכל כך הוא. אבל בוא וראה שסוד הוא. שאע"פ ששרה מתה. צורתה לא סרה מן הבית. אבל לא נראית שם מיום שמתה שרה עד שבאה רבקה. כיון שנכנסה רבקה נראתה צורתה של שרה. שכתוב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. היינו שמיד שרה אמו נראתה שם[לב] ולא היה רואה אותה רק יצחק בלבדו כשנכנס שמה. ועל כן וינחם יצחק אחרי אמו. מהו אחרי אמו. אחרי שאמו נראתה ונזדמנה בבית. ולכן לא כתוב אחרי מיתת אמו. אלא אחרי אמו. ר' שמעון אמר מה נשתנה שכתוב בו ביצחק ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה. כיון שאמר ותהי לו לאשה אין ידוע שאהב אותה. הרי כל בני העולם אוהבים לנשיהם. מה נשתנה יצחק שכתוב בו ויאהבה. אלא ודאי התעוררת האהבה של הזכר אל האשה. אינה אלא מכח בחינת שמאל[לג] שכתוב (שיר השירים ב') שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני-.

זוהר דף קלג ע"א

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. קטורה זו היא הגר. שהרי למדנו שלאחר שנפרשה הגר מן אברהם. ותתע אחרי גלולי אביה. אח"כ נתקשרה במעשים טובים. ולפיכך נשתנה שמה ונקראה קטורה על שם המעשים טובים. ושלח אברהם ולקחה לו לאשה. מכאן ששנוי השם מכפר עונות. וע"כ נשתנה שמה. ויוסף אברהם. מהו ויוסף. אפשר תאמר שעל שרה הוא שהוסיף. אינו כן. אלא שבימי שרה נזדווג עמה פעם אחת. ואח"כ גרש אותה על דבר ישמעאל. ואח"כ ויוסף אברהם כמקדם פעם אחרת על מה שלקחה בראשונה. וכמו ששנתה מעשיה כן גם נשתנה שמה.

זהר דף קלג ע"ב

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. בוא וראה שאמר ר' אלעזר על ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. שנראתה צורת שרה. ויצחק התנחם אחרי שנראתה אמו. וצורת אמו הי' רואה כל יום. ואברהם אע"פ שנשא אשה לא נכנס בבית ההוא. ולא הכניס שמה את האשה שלקח. כדי ששפחה לא תירש גבירתה. ובאהל שרה לא נראתה אשה אחרת אלא רבקה. וארהם אע"פ שהיה יודע שצורתה של שרה נראית שם. הניח ליצחק אהל ההוא לראות צורת אמו כל יום. יצחק יראנ הולא אברהם. זהו שכתוב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. את כל אשר לו דוקא. היינו צורה של שרה שנראית באהל ההוא. דבר אחר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זה סוד אמונה העליונה. שיתדבק יצחק במדרגה של חלקו כראוי. בוא וראה כאן נכלל מים באש. ודאי שאש לקח מים. כנשמע מהכתוב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זה מים שנכלל באש[לד] ובתחלה נכלל יחד אש במים[לה] באיזו זמן. בשעה שעקד אברהם ליצחק לעשות בו דין. אז נכלל אש במים. ועתה נכלל מים באש. להיות הכל בסוד אמונה העליונה[לו].

זוהר דף קלג ע"ב

ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. מהו מתנות. אלו צדדי מדרגות התחתונות. שהם שמות של צדדי רוח הטומאה. בשביל להשלים אותן המדרגות. ונתעלה יצחק על כלם באמונה הלעינוה כראוי. בני הפלגשים. אלה היו בני קטורה. פלגש בתחלה ופלגש לבסוף. ר' חייא אמר פלגשתים ממש. וישלחם מעל יצחק בנו. שלא ישלטו אצל יצחק. בעודנו חי. בעוד שהיה אברהם חי וקים בעולם. שלא יריבו עמו אח"כ. ובשביל שיתתקן יצחק בצד דין הקשה העליון להתגבר על כלם. וכלם יכנעו לפניו. קדמה אל ארץ קדם. לפי ששם נמצאים אותן צדדי כשפים הטמאים.

זוהר דף קלה ע"ב

ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. וישב יצחק עם באר לחי רואי. א"ר יצחק זה הכתוב אין תחלתו כסופו ואין סופו כתחלתו. מפני מה הצריך הקב"ה לברך את יצחק. לפי שאברהם לא ברכו. מה הטעם. כדי שלא יתברך עשו. ועל כן עלו אותן הברכות להקב"ה וזה נתבאר. וישב יצחק עם באר לחי ראי. מהו לחי רואי. אלא שנתחבר עם השכינה. הבאר שמלאך הברית נתגלה עליה כתרגומו[לז] ולפיכך ברכו.. ר' יהודה אמר באר זו השכינה. לחי. זה חי העולמים[לח] צדיק חי העולמים. ואין להפרידם. חי הוא בשני עולמות. חי למעלה שהוא עולם העליון. חי אצל עולם התחתון. ועולם התחתון בעבורו מתקיים ומאיר[לט] בוא וראה הלבנה אינה מאירה אלא כאשר תראה את השמש. וכיון שהיא רואה את השמש אז תזרח. וע"כ זאת הבאר. לחי רואי בודאי. אז היא מאירה ומתקימת במים חיים. לחי רואי. בשביל שתתמלא ותאיר מן חי הזה[מ].. ובוא וראה יצחק בקרית ארבע היה לאחר שמת אברהם. מהו וישב יצחק עם באר לחי רואי. שנזדוג בה ונתקשר בה באותה הבאר[מא] להתעורר האהבה כמו שאמרנו. (דף קלד ע"א) א"ר חזקיה בוא וראה מזמן שנחרב בית המקדש הברכות אינן שורות בעולם ונתמנעו. כביכול נמנעו למעלה ולמטה. וכל אותן שאר מדרגות התחתונות מתגברות. והולכים ושולטים על עם ישראל. לפי שהם גרמו זאת בחטאיהם.. א"ר אלעזר בזמן שעתיד הקב"ה לפקד את עמו.. יבנה הקב"ה בית המקדש בתחלה. ויכין את ההיכל ויבנה עיר ירושלים. ואח"כ יקים לכנסת ישראל מן העפר. זש"כ בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. בונה ירושלים בתחלה. ואח"כ נדחי ישראל יכנס. ויאמר לה (ישעי' נ"ב) התנערי מעפר קומי וגו'. יקבץ גלותם של ישראל. ואז הרופא לשבורי בל ומחבש לעצבותם. זו תחיית המתים. וכתוב (יחזקאל ל"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו'. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

רמזים וסודות בענין תחיית המתים

זוהר וישב קפא ע"ב

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. פתח רבי שמעון ואמר. ויאמר אברהם אל עבדו. זו השכינה כמו שנתבאר. מטטרו"ן שהוא עבד שליח של רבינו[מב] זקן ביתו. כמו שכתוב (תהלים ל"ז) נער הייתי גם זקנתי. המושל בכל אשר לו. לפי שכל הגונים נתגלים בו. ירוק לבן ואדום[מג] שים נא ידך תחת ירכי. זה הוא צדי"ק. סוד הדבר שהוא קיום העולם[מד] שהרי אז זה העבד יהי' ממונה בסוד העליון להחיות ישני עפר. ויהי' נעשה שליח ברצון העליון להחזיר הרוחות והנשמות למקומותם. לאותן הגופות שבלו ונרקבו תחת העפר. ואשביעך בה' אלהי השמים וגו'. מהו ואשביעך. להתלבש בסוד שבעה המאורות העליונים. שהם סוד שלמות העליון[מה] אשר לא תקח אשה. זהו הגוף אשר תחת העפר. שיש לו קיום לעמד מן העפר. שכל אותן שזכו להקבר בארץ ישראל. הם יתעוררו בראשנה. כמו שביארנו שכתוב (ישעי' כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון. יחיו מתיך לראשונה. אלו המתים של ארץ ישראל. נבלתי  יקומון. הם המתים של שאר ארצות. וכל זה לאותן גופות של ישראל שנקברו שם. ולא לגופות שאר עמים עובדי עכו"ם. שנטמאה הארץ מהם. וזהו אשר לא תקח אשה לבני. מהו לבני. שכל נשמות העולם שיצאו מן הנהר ההוא שנמשך ויוצא[מו] הם בנים להקב"ה. וזהו אשר לא תקח אשה. זה הגוף. לבני. זו הנשמה. מבנות הכנעני. אלו גופות העמים עובדי עכו"ם. שעתיד הקב"ה לנער אותם מארץ הקדושה. כמש"כ (איוב ל"ח) וינערו רשעים ממנה. כמי שמנער טלית מן הזוהם שלו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך. ארצי זו היא ארץ הקדושה. שהיא ארץ שלו בין כל שאר ארצות שחלק אותו לממונים אחרים. ואל מולדתי. אלה הם ישראל. בוא וראה מה כתוב ויקח העבד כמו שנתבאר. עשרה גמלים. אלה הן עשר מדרגות שזה העבד שולט עליהן כדמיון שלמעלה. מגמלי אדניו. שהן כדמיון ההוא ממש כמו שנתבאר[מז] וזה העבד שולט ומתתקן בהן. וכל טוב אדניו בידו. כל הטוב ההוא של רוחות עליונים. היוצאים מתוך אותן המאורות והמנורות העליונים[מח] ועוד וכל טוב אדניו. היינו שמשו השמש שנשפע בהלבנה[מט] ויקם וילך אל ארם נהרים. זה מקום ארץ הקדושה. שבכתה שם רחל כשנחרב בית המקדש. ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים. לחזק הכח בתוקף הראוי. טרם שיכנס להקים את הגופות האלה. לעת ערב. מהו לעת ערב. זה ערב שבת שהוא זמן אלף הששי. כמש"כ ולעבודתו עדי ערב. וכתוב (ירמי' ו') כי ינטו צללי ערב. לעת צאת השואבות. שבזמן ההוא עתידים לקום ולהחיות בראשנה מכל שאר בני העולם אלה ששאבו מים של התורה. לפי שכיון שעסקו לשאב מן מימי התורה נתחזקו בעץ החיים. לכך הם יצאו לראשנה. שעץ החיים גרם להם לקום בראשנה כמו שנתבאר. ובנות אנשי העיר יוצאות. מהו יוצאות. כמש"כ (ישעי' כ"ו) וארץ רפאים תפיל. שעתידה הארץ להפליט ממנה כל הרוחות הנמצאים בתוכה. וע"כ כתוב יוצאות. לשאב מים. לקחת נשמה ולקבל אותה כראוי. שתהי' מתוקנת ממקומה כראוי. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה. לפי שאמרו שכל אותן נשמות העולם שנתקימו בזה העולם. והתיגעו לדעת את רבונם בסוד החכמה העליונה[נ] הן עולות ועומדות במדרגה עליונה על כל אותן שלא השיגו ולא ידעו. והן  יקימו לראשנה. וזאת היא השאלה שיעמד עבד ההוא לדעת ולשאל. במה עסקה נשמה ההיא בזה העולם. ואמרה אלי גם אתה שתה. אתה צריך לשתות להיות נשקה בתחלה. ואחריך וגם לגמלך אשקה. לפי שכל שאר המרכבות אע"פ ששותות ממדרגה זו. מ"מ באה ההשקה לכלן ע"י עבדות הצדיקים. שיודעים לעבוד לרבונם כראוי. שהצדיקים ידועים להמשיך שפע לכל מדרגה ומדרגה כראוי. שהצדיקים יודעים להמשיך שפע לכל מדרגה ומדרגה כראוי. וזהו וגם לגמליך אשקה בודאי. הוא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדני. ודאי זה הוא הגוף המזומן לנשמה עליונה ההיא.. ואלה הגופות עתידים להתעורר בראשונה כמו שאמרנו. ואחר שאלו יקימו. יקימו גם כל האחרים שבשאר הארצות. ויתקימו בקיום שלם. ויתחדשו בהתחדשות הלבנה[נא] ויתחדש העולם כמקדם. ועל זמן ההוא כתוב. (תהלים ק"ד) ישמח ה' במעשיו. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.