בראשית ברא אלהים וגו'. אמר רבי שמעון בוא וראה בהתורה ברא הקב"ה את העולם ^[א] שכתוב (משלי ח') ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. והוא הסתכל בה פעם ושתים ושלש וארבע פעמים. ואחר כך אמרה. ואח"כ עשה בה מלאכה. ללמד לאנשים שלא יבאו לטעות בה. כמו שכתוב (איוב כ"ח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם. וכנגד ארבע פעמים אלו שכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ברא הקב"ה מה שברא ^[ב] וטרם שהוציא מלאכתו הכניס ארבע תיבות בתחלה. שכתוב בראשית ברא אלהים את. הרי ארבע. ואח"כ השמים. הן כנגד ארבע פעמים שהסתכל הקב"ה בתורה טרם שהוציא מלאכתו לפועל.

והארץ היתה תהו ובהו. אלה הם מדורי הארץ: ^[ג] ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, תבל. וגדול שבכלם תבל. שכתוב והוא ישפוט תבל בצדק. א"ר יוסי איזו היא ציה. א"ל ר' אבא זה הוא מקום הגיהנם. כמש"כ ציה וצלמות. וזהו הסוד שכתוב וחשך על פני תהום. זה סוד מקום הגיהנם. וזו היא ציה. מקום מלאך המות שהוא מחשיך פני הבריות. וזהו מקום של חשך העליון. תה? זו נשיה. שלא נראה בה התגלות כלל עד שנשכחה מכלם. ועל כן נקראת נשיה. ובהו זו ארקא. מקום שאינו נשכח ^[ד] ר' חייא אמר זו גיא. ורוח אלקים מרחפת. זה נגד תבל הניזון מרוח אלקים.

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. זה הוא האור שברא הקב"ה בתחלה. והוא אור העין ^[ה] והוא האור שהראה הקב"ה לאדם הראשון. והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו. והוא האור שהראה הקב"ה לדוד. והיה משבח ואומר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. והוא האור שהראה הקב"ה למשה וראה בו מגלעד ועד דן. ובשעה שצפה הקב"ה שיעמדו שלשה דורות רשעים. והם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה. גנזו כדי שלא ישתמשו בו. ונתנו הקב"ה למשה. והשתמש בו שלשה ירחים. שנשארו לו מן ימי העבור שלו ^[ו] כמש"כ ותצפנהו שלשה ירחים. ואחר שלשה חדשים בא לפני פרעה. לקח הקב"ה ממנו האור. עד שעמד על הר סיני לקבל התורה. והחזיר לו אור ההוא ונשתמש בו כל ימיו. ולא יכלו ישראל לגשת אליו. עד שנתן מסוה על פניו. כמש"כ וייראו מגשת אליו. ונתעטף בו כטלית. זש"כ (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה.

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ויהי ערב מצד החשך. ויהי בקר מצד האור. ומתוך שהם משתתפים יחד כתוב יום אחד. ר' יהודה אמר מה הטעם שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בקר. להודיע שאין יום בלא לילה. ואין לילה בלא יום. ואין צריכים להפרד ^[י"א] א"ר יוסי יום ההוא שהוציא אור הראשון. נתפשט בכל הימים. שכתוב בכלם יום. א"ר אלעזר כך נשמע שכתוב בכלם בקר. ואין בקר אלא מצד אור הראשון ^[י"ב] ר' שמעון אמר יום הראשון התחבר עם כלם. וכלם בו. כדי להראות שאין בהם פירוד והכל אחד.

ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. וכתוב ולמקוה המים קרא ימים. א"ר אבא זה הכתוב נתבאר ^[י"ז] ובוא וראה רקיע ההוא שיש בו חמה ולבנה ככבים ומזלות. זה הוא בית מקוה מים הגדול. שהוא מקבל כל מים ומשקה לארץ שהיא עולם התחתון. כיון שמקבל המים מפזרם ומחלקם לכל הצדדים. ומשם שותים כלם. ובזמן שהדין שולט. עולם התחתון אינו יונק מן רקיע ההוא. ויונק מן צד שמאל ^[י"ח] ואז נקרא (ישעיה ל"ד) חרב לה' מלאה דם. וי לאותן היונקים אז ממנה ושותים ממנה.

 בספר  חכמה העליונה של בני קדם נאמר על כל אותן כוכבי השרביט ^[כ"ח] המופיעים אור כשרביט ברקיע. באשר שיש עשבים בארץ מאלה הנקראים סמי החיים. ואבנים יקרות יש בארץ. וזהב שחוט שגדל תוך הרים גבוהים במעט מים המכסים עליו. ולא שמכסים ממש אלא שנמשכים והולכים עליו. ושולטים עליהם כל כוכבי השרביט. והם גדלים בשבילם. וכל התקון וההגדלה שלהם אינם אלא ע"י המראה והנוגה של השרביט ההוא. הנשלח מן כוכב ההוא שברקיע. וע"י זה נתקנים ונגדלים כל אלה הדברים. מחלות יש בין אנשים שנראים ירוקים או כמראה בדיל. שרפואתם תולה בזה שיסתכלו במראה של ברזל קלל הנוצץ לעינים ^[כ"ט] וצריך החולה להסתכל בו. עד שיעבור ויתנוצץ לפניו מראה ההוא לצד זה ולצד אחר. כדמיון השרביט. שיפזר נציצי אור כמו ברק לפניו. ובהופעת נציצי ברק ההוא לעיניו יש לו רפואה. אף כך כל אותן הדברים ששולטים עליהם אלה הכוכבים. אין להם תקון והגדלה במה שנראים. אלא בהתפשטות עליהם אור השרביט. ובזה מתתקנים בתבנית ובמראה ובכח כראוי להם. ואמת הדבר. שהרי כדמיון זה נרמז בספר שלמה המלך. בענין חכמת אבנים יקרות. שאם חסר מהם נגה הניצוץ והלהט של הכוכבים הידועים. אין גדלים ואין מתתקנים לעולם. והכל הכין הקב"ה לתקון העולם. כמו שכתוב להאיר על הארץ. לכל מה שנצרך בעולם הזה לתקן אותו.

 ויעש  אלקים את שני המארת הגדולים וגו'. ויעש – היינו החוזק והתיקון שלהם כראוי. את שני המארת הגדולים. בתחלה היו בחבור אחד שני המאורות. שניהם יחד עלו בגדלות אחת. לא נתישבה הלבנה אצל השמש. א"ל הקב"ה לכי ומיעטי את עצמך ^[ל'] ומאז אין להאור מלבד השמש. שבתחלה ישבו כאחד במשקל אחד. אח"כ מיעטה עצמה בכל אותן מדרגות שלה. אעפ"י שהיא הראש עליהם. (זוהר תרומה קמ"ז:) עוד למדנו ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. זה העולם העליון ועולם התחתון. אחד בחינת זכר ואחד בחי' נקבה. ^[ל"א] וכל זמן שזכר ונקבה נזכרים ביחד. שניהם נקראים בלשון זכר. ובשביל שעולם העליון נקרא גדול. לכן עולם התחתון שמתחבר עמו בכלל ג"כ נקרא גדול. כיון שנפרשו זה מזה. נזכרים בפרט כל אחד ואחד כראוי לו. זה נקרא מאור הקטון ^[ל"ב] ולפיכך אמרו הקדמונים. שיהי' אדם זנב לאריות. ולא ראש לשועלים , שכאשר נמצא בין אריות נקרא הכל בכלל האריות.

 ויאמר  אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה. א"ר אבא בוא וראה כל רוחות שבעולם כלולים מן זכר ונקבה. וכשיוצאים זכר ונקבה יוצאים. ואח"כ נפרדים בדרכיהם. אם זוכה האדם אח"כ מזדוגים יחד. וזו בת זוגו. ומתחברים בזיוג אחד בכל. ברוח וגוף. שכתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה. מה למינה. זה רוח ההוא של האדם שיצא זוגו הדומה לו. ומהי הארץ. כמש"כ (תהלים קנ"ט) רוקמתי בתחתיות הארץ. וזה נתבאר תוצא ^[מ'] הארץ ודאי. שהרי ממנה יוצאת נפש חיה. כמו שביארנו שזה נפש אדם הראשון. וע"כ נפרדים כשיוצאים מלמעלה עד שיהיה רצון מלפני הקב"ה. אם זוכה האדם נותנים לו זיוגו. אם לאו. מפרידים אותה ממנו ונותנים אותה לאחר. ומולידים בנים שאינם כראוי.

 ויאמר  אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שיהי' נכלל בו' צדדים. כלול מהכל כדמיון שלמעלה ^[מ"א] באיברים מתוקנים בסוד החכמה כראוי. הכל בתקון העליון. נעשה אדם. בסוד זכר ונקבה. הכל בחכמה קדושה העליונה. בצלמנו כדמותנו. להתיסד זה בזה. ולהיות הוא יחידי בעולם שולט על הכל. (זוהר כ"ג.) א"ר שמעון בזמן שאמרה השכינה להקב"ה נעשה אדם. עזא ועזאל היו מקטרגים עליו. ואמר מה אדם ותדעהו. למה אתה רוצה לברוא אדם ותדעהו. שעתיד לחטוא לפניך באשה שלו. בזמן ההוא אמרה להם השכינה. בזה שאתם מקטרגים עתידים אתם לנפל. ככתוב ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה וגו'. חשקו בהן וחטאו בהן. והפילה אותם השכינה הקדושה מקדושתם. אמרו החברים רבי רבי. אם כן עזא ועזאל לא היו משקרים בדבריהם. שודאי בנקבה עתיד אדם לחטוא. אמר להם כך אמרה השכינה. אתם שבאתם לקטרג לפני יותר מכל החיל שבמרום. אם אתם הייתם יפים מאדם במעשיכם. נאה לכם לקטרג עליו. אבל הוא עתיד לחטוא באשה אחת. ואתם בנשים רבות. חטאותיכם גדולה מחטא האנשים. כמש"כ ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו'. את בת האדם לא נאמר אלא את בנות האדם. ולא עוד אלא אם אדם חוטא. הרי הקדמתי לו תשובה לשוב לרבונו. שיתקן במה שחטא ^[מ"ב] אמרו לו החברים. אם כן למה כל כך. הלא מוטב היה שלא יברוא האדם. שלא יחטא ויגרום כל מה שגרם למעלה. ולא היה לו לא עונש ולא שכר. אמר להם מן הדין הי' צריך להברא כך. משום שהתורה בשבילו נבראת. שכתוב בה עונש לרשעים ושכר טוב לצדיקים. ולא היה שכר לצדיקים ועונש לרשעים אלא בשביל האדם. ולא עוד אלא שהתורה שהוא מלבוש להשכינה. ואם האדם לא היה עתיד לברוא. היתה השכינה בלי לבוש ^[מ"ג] כדמיון העני. ומשום זה כל מי שחוטא. כאלו הפשיט מן השכינה לבושי האורות. וזה הוא עונש האדם ^[מ"ד] וכל מי שמקיים מצות התורה. כאילו הוא מלביש להשכינה בלבושי אורות.

 ויברא  אלקים את האדם בצלמו. שאל ר' שמעון מנורה הקדושה לרועה הנאמן ^[מ"ה] לאחר שאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. מה זה שאמר אח"כ ויברא אלקים את האדם בצלמו ^[מ"ו] אמר לו מה שביארו על זה בעלי משנה. שהיו מהם שאמרו יברא. ומהם שאמרו לא יברא. והקב"ה מעצמו בראו. שכתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו. שנברא בכל הכחות והשליטו על הכל. ואם היו נותנים בו כל אחד חלקו. בזמן שהיו כועסים עליו. הי' כל אחד נוטל חלקו ממנו. אלא הקב"ה ברא אותו בצלמו. זו מדת מלכות הקדושה. שהיא תמונת כל ^[מ"ז] ונאמר בה (במדבר י"ב) ותמונת ה' יביט. שבה הסתכל הקב"ה וברא את העולם עם כל הבריות שברא בעולם. וכלל בה עליונים ותחתונים בלי פרוד כלל. היא קשר הכל ושלימות הכל. לקיים בה ומלכותו בכל משלה. ונקראת אמונת ישראל ^[מ"ח]. אמר ר"ש מנורה הקדושה ודאי שעתה אין מי שיוכל לקחת ממנו חלקו. שהרי לא נתן בו חלק שום בריה שבעולם. אלא בורא העולם עלת הכל בלבדו. ובו תולה עונשו או שכרו. ולא במלאך ושרף. ולא בשום בריה שבעולם. ולפיכך אמרו רבנן בעלי השנה שהמשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם. אשרי חלקו של זה המשתדל בגלות האחרן להיות דבוק בשכינה הקדושה. לכבדה בקיום המצות. ולסבול בשבילה דוחק הרבה. כמו שאמרו אגרא דכלה דוחקא^[מ"ט]

 אמר  ראש הישיבה לרבי שמעון. חסיד הקדוש בוא ואגלה לך סוד כמוס. בנין גוף האדם כך הוא. רוח שלו מן רוח הקודש. נשמתו מתוך עץ החיים. כיון שרוח הקודש נותן כחו. מיד גם המרכבות שלו נותנים כחותיהן. כחות שלהן הן העצמות. וכל האיברים הם מצד שלהן. שיהיו מתוקנים זה על זה. צד הטומאה נותנת הבשר. ומצד שלה בא הבשר ולא דבר אחר. המרכבות שלה נותנות כל אותן הגידים והעורקים להמשיך דם להבשר. ואחר שנתנו אלה כחותיהם. נותנים השמים כחותיהם. ומה הם. זה העור שנמשך על הכל כדמיון שלהם. להגן על אלה ולכסות על הכל ^[נ'] אח"כ מתחברים שמים וארץ ביחד. ונותנים ד' יסודות האלה. אש מים רוח ועפר. אח"כ כל אחד נוטל חלקו שנתן. ונתבטל התחברות שלהם. רוח הקודש ומרכבותיו החלקים שלהם קיימים. הרוח של רוח הקודש קים ^[נ"א] והנשמה עולה. המרכבות של רוח הקודש עצמות שלהם קיימים. וע"כ חשיבות הגוף הן העצמות. כמש"כ (ישעיה נ"ח) ועצמותיך יחליץ. והבשר לא כתוב בו כך. וכל זמן שהבשר של צד הטומאה מתקיים בקיומו. עמוד שטן ההוא להסטין. נתעכל הבשר אין לו רשות להסטין. שהרי אין לו על מה לסמוך. ולאחר שהבשר נתעכל אינו תובע דין. ואינו עומד להסטין. ואינו מזכיר לאדם בשום חטא שבעולם. א"ר שמעון עכשו נודע לי הדבר על בוריו.

 עוד  א"ר שמעון במה שכתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו. בספרו של שלמה המלך מצאתי. שבשעה שהזיוג נעשה למטה. שולח הקב"ה צורה אחת בפרצוף אדם. רשום וחקוק בצלם. והיא עומדת על הזיוג ההוא. ואלמלא ניתן רשות לעין לראות. היה האדם רואה אז על ראשו צלם רשום בפרצוף אדם. ובצלם ההוא נברא האדם. וטרם שנמצא צלם ההוא ששולח לו רבונו על ראשו לעמוד שם. לא נברא האדם. זש"כ ויברא אלקים את האדם בצלמו. זה הצלם שהוכן בשבילו טרם שיצא לעולם. כאשר יצא. בצלם ההוא מתגדל. בצלם ההוא הולך. זש"כ (תהלים ל"ט) אך בצלם יתהלך איש. זה הצלם שהוא מלמעלה. בשעה שאלה הרוחות יוצאים ממקומם. כל רוח ורוח מתתקן לפני מלך הקדוש בתקוני כבוד. בהפרצוף שעומד בעולם הזה. ומן אותה הצורה של תקון הכבוד יוצא זה הצלם. וזה כח שלישי להרוח ^[נ"ב] ומקדמת לעולם הזה בשעה שנעשה הזיוג. ואין לך זיוג בעולם שלא יהי' צלם נמצא ביניהם. אבל ישראל קדושים זה הצלם שלהם הוא קדוש. וממקום קדוש נמצא ביניהם. ולעמים עובדי כוכבים ומזלות זה הצלם שלהם הוא ממינים הרעים של צד הטומאה שנמצא ביניהם. וע"כ יהי' נזהר האדם שלא יתערב צלם שלו בהצלם של עמים עובדי כומ"ז. לפי שזה קדוש וזה טמא. (זוהר במדבר קי"ז.) רבי אבא אמר יש לעיין בפסוק הזה. שכתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו. כיון שאמר בצלמו. מה זה בצלם אלקים ברא אותו ^[נ"ג] אלא ודאי שמרמז על ב' מדרגות הכוללות זכר ונקבה. אחד לזכר ואחד לנקבה ^[נ"ד] ולפיכך שני פרצופים היו בודאי. וסוף הכתוב מוכיח. שכתוב זכר ונקבה ברא אותם. כלול הי' משני הצדדים. ואעפ"י שהנקבה היתה דבוקה בצדו הרי גם היא היתה כלולה משני צדדים להיות שלם בכל.

 ויאמר  להם אלקים פרו ורבו וגו'. מצוה זו לעסוק בעולם הזה בפריה ורביה. להוליד תולדות שיתפשט שם הקדוש לכל הצדדים. וללקט רוחות ונשמות. להיות כבוד הקב"ה למעלה ולמטה. שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה ממעט צלם רבונו. שלא יהי' נמצא בעולם הזה. וגורם שלא תשרה השכינה בעולם הזה. שהרי כמו שנתוסף רוחות ונשמות. כן נתוסף לרדת בעולם הזה זיו יקר המלך. שכתוב (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מתחת רזון. הדרת מלך. זה זיו יקר המלך. שנתוסף לרדת לעולם הזה. מתחת רזון. זה מיעוט צלם המלך שנתמעט מעולם הזה. וכך נתמעט גם למעלה. שהרי זיו ההוא אינו יורד ^[נ"ה] ונחשב על איש ההוא כאילו שופך דמים. שכתוב כי בצלם אלקים עשה את האדם. והוא המעיט צלם אלקים למטה וגם דמות הצלם למעלה. לכן צריך האדם לעסוק בפריה ורביה לעשות צלם אלקים. ולהרבות כבור הקב"ה בכל הצדדים. ע"כ.

 וירא  אלקים אל כל אשר עשה. א"ר שמעון את כל אשר עשה סתם. אפילו נחשים ועקרבים ויתושים. ואפילו אותן הנראות למחבלי עולם. בכלם כתוב והנה טוב מאד. כלם משמשים העולם. מנהיגי העולם. והאנשים אין יודעים. (זוהר מ"ז.) והנה טוב מאד. כאן נתתקן מה שלא נאמר כי טוב בשני. לפי שנבראת בו מיתה. וכאן נאמר והנה טוב מאד. זאת מתאים עם מאמר החברים והנה טוב מאד זה המות. (זוהר תרומה קמ"ט.) מה הטעם. לפי שכל בני העולם יודעים שימותו ויחזרו לעפר. והרבה הם שחוזרים בתשובה לרבונם בשביל יראה זו. ויראים לחטוא לפניו. הרבה יראים מן המלך. מתוך שתולה רצועה לפניהם. כמה טובה רצועה זו אצל האנשים. שעושה אותם טובים וישרים. שמתקנים דרכיהם כראוי. וע"כ והנה טוב מאד. מאד ודאי. וזה סוד הסודות שלמדנו מן המנורה ^[נ"ו] והנה טוב. זה מלאך החיים. מאד. זה מלאך המות. שהוא טוב יותר. למה מלאך המות הוא טוב מאד. אלא לפי שכאשר יגיע זמנו של אדם ללכת ולצאת מזה העולם. אינו יוצא עד שזה מלאך המות מפשיט לו לבוש הגוף הזה. שהוא מן טפה סרוחה. כיון שנפשט ממנו כאשר בא לזה העולם. ואין שמחה להרוח אלא עם גוף ההוא שנמצא שם. וישמח על שנתפשט מזה הגוף שבעולם הזה. ונתלבש בלבוש אחר שלם כדמיון הגוף שבעולם הזה. ובו ישב וילך ויסתכל להבין בסודות העליונים. מה שלא הי' יכול להבין ולהסתכל בזה העולם בגוף זה. וכאשר תתלבש הנשמה בלבוש ההוא של עולם ההוא. הרבה תענוגים והרבה תשוקות יש לה שם. מי גרם לגוף ההוא שיתלבש בו הרוח. הרי בודאי זה שהפשיט לו לבוש הגוף הזה. והקב"ה עושה טובה עם הבריות שאין מפשיט לאדם לבוש הגוף הזה עד שמכין לו מלבושים אחרים נכבדים וטובים מאלה. מלבד לאותן רשעי העולם שלא חזרו בתשובה שלמה לרבונם. שערומים באו לעולם הזה וערומים יחזרו שמה. והנשמות שלהם הולכות בחרפה אצל נשמות אחרות שאין להן מלבושים כלל. ונידונות באותו הגיהנם שבארץ בתוך האש ההוא שמלמעלה. ויש מהם שמצפצפים ועולים. ואלה הם רשעי העולם שחשבו בלבם לעשות תשובה ומתו. ולא יכלו לעשות התשובה. הם נידונים שם בגיהנם ואחר כך מצפצפים ועולים. ראה מה גדולה הרחמנות שעושה הקב"ה עם בריותיו. שאפילו אם הוא רשע גדול. אם הרהר בתשובה ולא יכל לעשות תשובה ומת. הרי זה בודאי נענש מפני שהלך בלי תשובה. אבל מחשבה טובה ההיא שחשב אותו הרשע לעשות תשובה. תעלה לפני המלך העליון ולא תסיר משם. עד שהקב"ה מכין לרשע ההוא מקום מנוס בהמדור שנקרא שאול. ואז מחשבה טובה ההיא יורדת מלפני הקב"ה וחותרת כל שערים החזקים של מדור הגיהנם. עד שמגעת למקום ההוא שזה הרשע נמצא שם. תכה בו ותעורר אותו ברצון ההוא שהיה לו מקדם. ואז מצפצפת נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול. ואין כל מחשבה טובה נאבדת מלפני המלך הקדוש. (זוהר מ"ז.) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וכי לא ראה להם קודם. אלא הכל ראה הקב"ה קודם. ומה שאמר את כל. לרבות כל הדורות שיבואו אחר כך. וכן ראה כל מה שיתחדש בעולם בכל דור ודור קודם שיבואו לעולם. אשר עשה. זה כל מעשה בראשית. שבהם נברא יסוד ועיקר לכל מה שיבוא ויתחדש בעולם אח"כ ^[נ"ז] ובשביל זה ראה אותם הקב"ה טרם שיהיו. והכין הכל במעשה בראשית.

 ויהי  ערב ויהי בקר יום הששי. למה נשתנה בכל שאר הימים שלא נאמר בהם ה"א ^[נ"ח] אלא כאן כאשר נתיסד העולם. נתחברה בחינת נקבה בבחי' זכר בחבור אחד. ה"א נתחברה עם ששי שהוא מדת היסוד. להיות הכל אחד ^[נ"ט] וזה הוא ויכלו. שנתיסד הכל כאחד. נתיסדו מהכל ונשתלמו בכל.

 ויכלו  השמים והארץ וכל צבאם. א"ר שמעון זו המלאכה והאומנות של תורה שבכתב. והמלאכה והאומנות של תורה שבעל פה. וכל צבאם. אלו הפרטים של התורה. אופני התורה. שבעים פנים לתורה. ויכלו. שנתקיימו ונתיסדו זה בזה. שמים וארץ. פרט וכלל ^[ס'] וכל צבאם. סודות התורה. דיני טהרה שבתורה. דיני טומאה שבתורה.

 ויברך  אלקים את יום השביעי וגו' אשר ברא אלקים לעשות. א"ר שמעון לעשות. ליסד ולתקן הכל בכל יום ויום. להוציא רוחות ונשמות. ואפילו רוחות ושדים. ואפשר תאמר שאין הם לתקון העולם. לא כן. שהרי הם לתקון העולם נבראו. ולהכות בהם לרשעי העולם. שהם הולכים לנגדם להוכיח להם. ולפיכך לתקון העולם נבראו. בוא וראה מה כתוב בשלמה (שמואל ב' ז') והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. מי הם נגעי בני אדם. אלה המזיקין. בוא וראה בשעה שנבראו נתקדש יום השבת. ונשארו רוחות בלי גוף. ואלה הם בריות שלא נתיסדו. ומצד בחינת שמאל הם פסולת של זהב ^[ס"א] ועל כן משום שלא נגמרו והם חסרים. שם הקודש אין שורה בהם ולא נדבקו בו. ופחד שלהם מן שם הקודש הוא. ומזדזעים ומפחדים ממנו. ובוא וראה אלה הבריות הן פגימים מלמעלה ומלמטה. ולפיכך אין נדבקים למעלה ואין נדבקים למטה. ואלה הם שכתוב בהם אשר ברא אלקים לעשות ^[ס"ב] שלא נשלמו למעלה ולמטה.

 אלה  תולדות השמים והארץ. ראשי תיבות תה"ו. הרי ביארנו כל מקום שכתוב אלה פסל את הראשונים. ואלה הם תולדות של תהו שנרמזו בפסוק שני. והארץ היתה תהו ובהו. אלה הם שאמרו עליהם שהקב"ה ברא עולמות והחריבם. ועל כן הארץ היתה תוהה ובוהה. ואם תשאל איך ברא הקב"ה עולמות להחריבם. מוטב היה שלא לברוא אותם אלא ודאי כאן יש סוד מה שאמרו שהחריבם. הקב"ה ברא העולם. ובראו עם התורה. כמו שביארו בהפסוק בראשית ^[ס"ג] שנאמר בה (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו. ובזה הראשית ברא את השמים ואת הארץ. והוא תומכם בתורה. לפי שברית כתוב בו בבראשית ונאמר בו אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שהתורה היא ישוב העולם ואותן אומות העולם שהיו עובדי כוכבים ומזלות ולא קבלו את התורה. נשארו חרבים ויבשים ^[ס"ד] וזה הוא שהקב"ה ברא עולמות והחריבם. אלה הם שלא רצו לקבל התורה. אבל לא שהקב"ה משחית מעשיו כמו שיחשבו אנשים.

 בהבראם  ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. למדנו בהברא"ם הוא צירוף באברה"ם. שהכל היה תולה עד שנברא שמו של אברהם כיון שנשלם שמו של אברהם ^[ס"ה] גם שם הקודש נשלם. זש"כ ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. (זוהר קכ"ח:) ר' שמעון אמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ולמדנו באברהם. תולדות השמים והארץ. זה אדם וחוה. אלה השמים והארץ לא כתוב. אלא תולדות השמים והארץ. ולא תולדות בן אדם. ואדם וחוה נתקיימו בעבור אברהם ^[ס"ו] ועד שבא אברהם לא נתקיימו אדם וחוה במקומם במנוחה בעולם ההוא.

 וייצר  ה' אלקם את האדם עפר מן האדמה. וייצר בשתי יודי"ן. בשני יצרים. יצר טוב ויצר רע. אחד נגד מים. ואחד נגד אש. ה' אלקים שם מלא. את האדם. כולל זכר ונקבה. עפר מן האדמה. זו העפר של ארץ הקדושה שמשם נברא. והוא המקום של בית המקדש. ויפח באפיו נשמת חיים. זו הנשמה הקדושה שנמשכה מאותן החיים שלמעלה. ויהי האדם לנפש חיה. שנכלל בנפש קדושה מן חיה עליונה שהוציאה הארץ ^[ס"ז] שכתוב תוצא הארץ נפש חיה. זו נפש מן חיה עליונה ההוא.

 ויפח  באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. א"ר יצחק בוא וראה כאשר ברא הקב"ה לאדם כנס עפרו מארבע רוחות העולם. ועשה את גופו במקום בית המקדש למטה. והמשיך עליו נשמת חיים מן בית המקדש שלמעלה. והנשמה היא כלולה בשלש מדרגות. ועל כן שלשה שמות הם להנשמה. כדמיון סוד העליון ^[ס"ח] נפש רוח נשמה. נפש הרי ביארנו שהיא למטה מכלם. רוח הוא הקיום השולט על הנפש. והוא מדרגה עליונה על הנפש לקיים עליה בכל כראוי. נשמה היא קיום העליון על הכל ושולטת על הכל. היא מדרגה קדושה עליונה על כלם. ואלה שלש מדרגות נכללות בהאנשים. לאלה הזוכים לעבודת רבונם. שהרי בתחלה יש בו רק נפש. והיא תיקון קדוש להתתקן בה האדם. כיון שבא האדם להטהר במדרגה הזאת. נתתקן להתעטר ברוח. שהוא מדרגה הקדושה השורה על הנפש. להתעטר בו אדם ההוא שזוכה לזה. כיון שנתעטר בהם בנפש ורוח. ונכנס ונתתקן בעבודת רבונו כראוי. אז שורה עליו גם נשמה. מדרגה עליונה הקדושה השולטת על הכל. בשביל להתעטר במדרגה עליונה הקדושה. ואז הוא שלימות של הכל. שלם בכל צדדים לזכות בעולם הבא. והוא אוהבו של הקדוש ברוך הוא. כמש"כ (משלי ח') להנחיל אוהבי יש. מי הם הנקראים אוהבי. אלה הם שנשמה קדושה יש בהם. (זוהר ויקרא י"ט.) רבי שמעון אמר בוא וראה ממקור תהום רבה העליון נמצאת נקבה אחת. שהיא רוח מכל הרוחות. והרי ביארנו כי לילית שמה. והיא היתה נמצאת בתחלה אצל אדם הראשון. ובשעה שנברא אדם ונגמר גופו. נזדמנו על גוף ההוא אלף רוחות מצד בחינת שמאל ^[ס"ט] זה בקש לכנוס בו וזה בקש לכנוס בו. ולא היו יכולים. עד שגער בהם הקב"ה. ואדם הי' שוכב גוף בלי רוח. ומראה שלו ירוק היה. וכל אותן הרוחות היו סובבים עליו. בשעה ההיא ירד ענן אחד ודחה לכל אותן הרוחות. הוציא רוח ההוא של נפש חיה העליונה לנפוח בו באדם. שיהי' כלול משני צדדים כראוי ^[ע'] זש"כ ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. לנפש חיה ממש. ^[ע"א] וכאשר עמד אדם היתה נקבתו דבוקה בצדו. ואותה נשמה הקדושה שבו היתה בכח לשמש לצד זה ולצד זה. והיתה די לזה ולזה. לפי שכך היתה נכללת ^[ע"ב] אח"כ נסר הקב"ה לאדם ותיקן לו נקבתו. זש"כ ויבן ה' את הצלע וגו' ויביאה אל האדם בתיקון שלה ככלה לחופה. כשראתה לילית כך ברחה. והיא בכרכי הים. ועד עתה מוכנת להרע לבני העולם.

 ויטע  ה' אלקים גן בעדן מקדם. א"ר יצחק גן עדן הוא בארץ נטוע עם אותן הנטיעות שנטע שם הקב"ה. הוא נטע אותו בשם שלם כדמיון העליון למעלה ^[ע"ג] וכל הצורות העליונות מרוקמות ומצוירות בזה הגן עדן שלמטה. ושם אותן הכרובים אין הם מפותחים בפתוחי אנשים. מזהב או מדבר אחר. אלא שכל האורות שלמעלה מפותחים ומצוירים בציור מרוקם. מעשי ידי אומנות השם השלם של הקב"ה. וכלם מחוקקים שם. וגם כל הדמותים והצורות שבעולם הזה כלם מצוירים שם. ומפותחים ונחקקים שם. הכל כדמיון הנמצאים בעולם הזה. ומקום זה הוא מדור לרוחות הקדושים. בין אלה שבאו לעולם הזה. בין אלה שלא באו לעולם הזה. ואלה שעתידים לבוא לעולם הזה. כל אלה הרוחות מתלבשים בלבושים וגופות ופרצופים כדמיון עולם הזה. ומסתכלים שם בזיו כבוד רבונם. עד שבאים לעולם הזה. ובשעה שיוצאים משם לבוא לעולם הזה. מתפשטים אלה הרוחות מגוף ההוא ומן הלבוש אשר שם. ומתלבשים בגוף ובלבוש שבעולם הזה. ועושים מדורם בעולם הזה בלבוש וגוף הזה שהוא מטפה סרוחה. וכאשר בא זמנו ללכת ולצאת מעולם הזה. אינו יוצא עד שמלאך המות מפשיט לו לבוש הגוף הזה. ואח"כ כשזוכה הולך הרוח ומתלבש בגוף אחר ההוא אשר בגן עדן. שהפשיטו כאשר בא לעולם הזה. ואין שמחה להרוח מלבד בגוף ההוא הנמצא שם. ובה יושב והולך ומסתכל להבין בסודות עליונים. מה שלא יכל להבין ולהסתכל בעולם הזה בגוף הזה. וכאשר מתלבשת הנשמה באותו הלבוש של העולם ההוא. הרבה תענוגים והרבה שעשועים יש לה שם.

 ונהר  יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'. א"ר אלעזר כאשר ברא הקב"ה את העולם תמכו על עמוד אחד. וצדיק שמו. וצדיק זה הוא קיום העולם. וזה הוא המשקה והזן לכל ^[ע"ד] שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ^[ע"ה] ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים . מהו יפרד. אלא שאותו המזון והמשקה של הנהר ההוא נוטל הכל הגן. ואח"כ מתפזרת משקה ההוא לארבע צדדי העולם. וחרבה הם המצפים לשתות ולהזין משם. כמש"כ עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו.

 ויקח  ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. א"ר שמעון ויקח. מאין לקח אותו. אלא שלקחו מארבעה יסודות שנאמר בהם ומשם יפרד והיה וארבעה ראשים הפריש אותו מהם ויניחהו בגן עדן. כדמיון זה עושה הקב"ה לכל אדם שנברא מן ד' יסודות. בזמן שחוזר בתשובה ועוסק בתורה. הקב"ה לוקח אותו משם. ועליהם נאמר ומשם יפרד. יפריש נפשו מתאוה שלהם וישם אותו בגן שלו שהיא השכינה הקדושה. לעבדה במצות עשה. ולשמרה במצות לא תעשה. אם זוכה לשמרה. נעשה הוא ראש על הד' יסודות. ונעשה נהר ששותים על ידו ולא על ידי אחר וניכר בו שהוא האדון והשליט עליהם. ואם עובר על התורה. הרי הוא שותה ממרירות עץ הרע שהוא יצר הרע. וכל האברים שהם מן ד' יסודות נאמר בהם וימררו את חייהם וגו'. (זוהר תרומה קס"ה:( ר' אלעזר אמר הרי למדנו לעבדה ולשמרה. אלה הקרבנות. והכל אחד. אבל זה סוד של מצות התורה. לעבדה. אלה רמ"ח אברים העליונים. ולשמרה. אלה שס"ה אברים התחתונים. אלה העליונים של זכור. ואלה התחתונים שמור. והכל אחד ^[ע"ו] אשרי לזה הזוכה להשלימם. מצות התורה גורמין לאדם להשלים רוחו ונשמתו בעולם הזה ובעולם הבא. כל מי שעמלו בתורה. הוא עמל בחיים. חיים בעולם הזה. וחיים בעולם הבא. ניצל מכל עונשים רעים. שאין יכולין לשלוט עליו. אם ע"י עמלו בתורה כך. כל שכן מי שזוכה לשמור ולעשות. (זוהר ל"ח:) א"ר שמעון בוא וראה בשעה שהכניס הקב"ה לאדם בגן עדן. היה רואה והסתכל משם כל סודות העליונים וכל החכמות. בשביל להבין ולהסתכל בכבוד רבונו. שבעה היכלות מדורים הם למעלה ^[ע"ז] שהם סוד האמונה העליונה. ושבעה היכלות הם בג"ע שלמטה כדמיון שלמעלה. ובהם היה מדורו של אדם. ולאחר שנגרש מגן עדן. התקין אותם הקב"ה עבור נשמות הצדיקים. להשתעשע בהם כראוי מן הזיו של כבוד העליון.

 ויצו  ה' אלקים על האדם לאמר וגו'. הרי למדנו אין צו אלא עבודה זרה ^[ע"ח]. ה'. זו ברכת ה'. אלהים. אלו הדיינים. על האדם. זו שפיכת דמים. לאמר זו גילוי עריות. מכל עץ הגן. ולא גזל. אכל תאכל. ולא אבר מן החי.

 ויאמר  ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו וגו'. א"ר אחא וכי לבדו היה. והרי כתוב זכר ונקבה בראם. ולמדנו אדם בשני פרצופים נברא. וכאן אמר לא טוב היות האדם לבדו. אלא שלא השתמש בנקבתו ולא היתה לו עזר לנגדו. לפי שהיתה בצדו. והיו כאחד מאחור. ואז היה האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו. מהו כנגדו. כנגד פניו. להתחבר זה בזה פנים בפנים. מה עשה הקב"ה. נסר לה ונטל הנקבה ממנו. זש"כ ויקח אחת מצלעותיו. מהו אחת. זו הנקבה שלו. כמש"כ אחת היא יונתי תמתי. ויביאה אל האדם. התקין לה ככלה והביא אותה להיות כנגד פניו. להאיר פנים בפנים. ובזמן שהיתה הנקבה מחוברת בצדו. היה האדם לבדו. אח"כ עלו על המטה שנים ועמדו שבעה ביחד ^[ע"ט] בוא וראה בשעה שנתתקנה חוה אצל אדם ברכם הקב"ה. זש"כ ויברך אותם אלקים. כחזן שמברך לכלה שבע ברכות. מכאן למדנו. חתן וכלה כיון שנתברכו בשבע ברכות נדבקים הם ביחד כדמיון שלמעלה ^[פ']. (זוהר קדושים פ"ג.) א"ר שמעון כך הוא בודאי שהאדם לבדו היה. שלא היה לו עזרה מנקבתו. לפי שהיתה דבוקה בצדו. ולפיכך כתוב אעשה לו עזר. ולא כתוב אברא לו עזר ככתוב זכר ונקבה בראם. אבל אעשה כתוב. ומהו אעשה. אתקן משמע. שהקב"ה לקח אותה מצדו והתקין אותה בתיקון והביא אותה לפניו. ואז השתמש אדם עם אשתו והיתה לו לעזר.

 ויבן  ה' אלקים את הצלע וגו'. א"ר חייא מה עשה הקב"ה. התקין לנקבה ההיא ויסד יפיה על הכל והביאה לאדם. זש"כ ויבן ה' אלקים את הצלע וגו' ויביאה אל האדם. (זוהר מ"ט.) רבי שמעון אמר ויביאה אל האדם. מכאן למדנו שצריכים אביה ואמה של הכלה להכניסה ברשות החתן. כמש"כ (דברים כ"ב) את בתי נתתי לאיש הזה לאשה. מכאן ואילך בעלה יבוא אצלה. שהרי הבית רשותה הוא. שכתוב ויבא אליה. ויבא גם אל רחל. בתחלה היה ויביאה אל האדם. עד כאן מוטל על אב ואם לעשות. ואחר כך הוא יבא אצלה. וכל הבית ברשותה הוא. ויקח הבעל רשות ממנה. רמז על זה נמצא בכתוב (בראשית כ"ג) ויפגע במקום וילן שם. שנטל רשות בתחלה ^[פ"א] מכאן למדנו מי שמתחבר עם אשתו צריך לפייס ולבקש אותה ולהמתיק לה בדברי אהבה. ואם לאו אל ילין אצלה. כדי שיהיה רצון של שניהם ביחד בלי שום אונס. וילן שם כי בא השמש. להראות שאסור לו לאדם לשמש מטתו ביום. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. כאן למדנו שאפילו אם יש למלך מטה של זהב ומלבושי כבוד לשכב בהם. והמטרונה התקינה לו מטה עשויה מן אבנים. יעזב את שלו וישכב במה שהיא תתקין לו. שכתוב וישכב במקום ההוא. בוא וראה מה כתוב כאן ויאמר האדם זאת הפעם וגו'. הרי זה נעימות דברים להמשיך עמה אהבה. ולהמשיך אותה אל רצונו שיתעורר בה אהבה. ראה כמה נעימים דברים האלה. כמה דברי אהבה הם. עצם מעצמי ובשר מבשרי. כדי להראות לה שהם אחד. ולא נמצא פירוד ביניהם בכל. עתה התחיל לשבח אותה. לזאת יקרא אשה. זאת היא שאין נמצא כמותה. זאת היא תפארת הבית. כל הנשים אצלה כמו קוף בפני אנשים. אבל לזאת יקרא אשה. זו שלימות של הכל. לזאת ולא לאחרת. כל זה הוא דברי אהבה. כמש"כ (משלי ל"א) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. כל זה להמשיך אותה באהבה ואח"כ להתחבר עמה.

 והנחש  היה ערום מכל חית השדה. ר' יצחק אמר זה יצר הרע. ר' יהודה אמר נחש ממש. באו לפני רבי שמעון. אמר להם ודאי הכל אחד. וסמא"ל היה ונתראה על נחש. וצלם של נחש זה הוא השטן. והכל אחד. למדנו שבשעה ההוא ירד סמא"ל מן השמים רוכב על נחש זה. וצלמו ראו כל הבריות וברחו ממנו. ויבאו אל האשה בפתוי דברים וגרמו מיתה לעולם. ודאי בחכמה הביא סמא"ל קללות על העולם. והשחית עץ הראשון שברא הקב"ה בעולם ^[פ"ב] ודבר זה הי' תולה על סמא"ל עד שבא עץ אחר הקדוש שהוא יעקב. ולקח ממנו הברכות שלא יתברך סמא"ל למעלה ועשו למטה. שהרי יעקב דמיון של אדם הראשון היה. ויופיו של יעקב יפיו של אדם הראשון היה. כתוב והנחש היה ערום. זה יצר הרע. זה מלאך המות. ולפי שהנחש הוא מלאך המות גרם מיתה לכל העולם. ועד שהגיעו ישראל להר סיני לא פסק זוהם שלו מן העולם. והרי אמרו כיון שחטאו אדם וחוה והתדבקו בהעץ ששורה בו מיתה למטה. מה כתוב וישמעו את קול ה' מתהלך בגן וגו'. מהלך אין כתוב כאן. אלא מ"ת הל"ך ^[פ"ג] בוא וראה קודם חטא אדם היה עולה והשיג בחכמת אור העליון. ולא היה נפרש מעץ החיים. כיון שחשק הרבה לדעת ולרדת למטה ^[פ"ד] נמשך אחריהם עד שנפרש מעץ החיים. והבין את הרע ועזב את הטוב. ועל זה כתוב (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. מי שנמשך אחר רע אין לו דירה עם עץ החיים. וטרם שחטאו היו שומעים הקול מלמעלה. והיו יודעים חכמה העליונה. ועמדו בקיום זוהר העליון ולא פחדו. כיון שחטאו אפי' הקול שלמטה לא היו יכולים לעמוד בו.

 ויאמר  אל האשה אף וגו'. ר' יוסי אמר באף פתח ואף הניח בעולם. אמר לה להאשה בעץ זה ברא הקב"ה את העולם בודאי ^[פ"ה] אכלו ממנו והייתם כאלקים יודעי טוב ורע. שהרי הוא כך נעשה אלקים. שמו עץ הדעת טוב ורע. א"ר יהודה לא אמר כך. שאילו אמר בעץ זה ברא הקב"ה את העולם. אמת הדבר. כי הוא כגרזן ביד החוצב בו ^[פ"ו] אבל לא אמר אלא כי מעץ זה אכל הקב"ה ואז ברא את העולם ^[פ"ז] וכל אומן שונא לחברו. אכלו ממנו ואתם תהיו בוראי עולמות. וע"כ כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו וגו'. ומשום שהוא יודע זאת פקד לכם עליו שלא תאכלו ממנו. א"ר יצחק בכל דבריו אמר שקר. גם בתחלת דיבורו שקר אמר. שכתוב אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. ואינו כן. שהרי כתוב מכל עץ הגן אכל תאכל. וכל העצים התיר לו. ר' יהודה אמר מה עשה רשע ההוא. אמר הרי נגעתי לעץ הזה ולא המית אותי. אף את קרבי ונגעי בידך ולא תמותי. ודבר זה הוסיף לה מעצמו ^[פ"ח] מיד ותרא האשה כי טוב וגו'. במה ראתה. א"ר יצחק עץ ההוא היה מעלה ריח טוב. כמש"כ (בראשית כ"ז)  כריח שדה אשר ברכו ה'. ובשביל ריח טוב ההוא שהי' מעלה חמדה אותו לאכול ממנו.

 ותרא  האשה כי טוב העץ למאכל וגו'. א"ר שמעון בוא וראה איך שהאנשים אין מבינים ואין יודעים ואין משגיחים ^[פ"ט] בשעה שברא הקב"ה לאדם והיה מכבדו בכבוד עליון. בקש ממנו להתדבק בו. כדי שיהי' נמצא יחיד. בלב אחד. ובמקום הדביקות שלו אחד שלא נשתנה ולא מתהפך לעולם בקשר אחד ההוא שהכל נתקשר בו. זש"כ ועץ החיים בתוך הגן ^[צ'] אח"כ סרו מן דרך האמונה. ועזבו עץ האחד שהוא העליון מכל העצים. ובאו להתדבק במקום שיש בו השתנות ומתהפך מן גוון לגוון ^[צ"א] מטוב לרע ומרע לטוב. וירדו מלמעלה למטה. והתדבקו למטה במקום שיש הרבה שינויים. ועזבו עץ ואחד שהוא העליון מכל העצים. זש"כ (קהלת ז') אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ודאי שאז נהפך לבם כמו צד ההוא ממש פעמים לטוב פעמים לרע. פעמים לרחמים פעמים לדין. בזה הענין שהתדבקו ודאי בקשו חשבונות רבים והתדבקו בהם. אמר לו הקב"ה. אדם עזבת החיים ונדבקת במות. חיים. שכתוב ועץ החיים בתוך הגן. נקרא חיים. כי מי שמתחבר בו אינו טועם מיתה לעולם. ונדבקת בעץ אחר. הרי בודאי מות הוא לנגדך. זש"כ (משלי ה') רגליה יורדות מות. וכתוב (קהלת ז') ומוצא אני מר ממות את האשה. ודאי במקום מיתה נדבק ועזב מקום החיים. לפיכך נגזר עליו ועל כל העולם מיתה. אם הוא חטא כל העולם מה חטאו. אפשר תאמר שכל העולם אכלו מעץ זה שכך נזדמן לכל. אין כן. אלא בשעה שאדם עמד על רגליו. ראו אותו כל הבריות ופחדו ממנו. והיו מהלכים אחריו כעבדים אחר המלך. והוא אמר להם אני ואתם (תהלים צ"ג) באו ונשתחוה ונכרעה וגו'. והלכו כלם אחריו. כיון שראו שאדם השתחוה למקום זה והתדבק בו. כלם נמשכו אחריו וגרם מיתה לכל העולם. ואז נשתנה אדם לכמה גוונים. לפעמים דין לפעמים רחמים. לפעמים מיתה לפעמים חיים. ולא עמד תמיד בקיום של אחד מהם. לפי שבמקום ההוא גרם לו כך. וע"כ נקרא חרב המתהפכת. שמתהפכת מצד זה לצד זה. מטוב לרע. מרחמים לדין. משלום למלחמה. מתהפכת היא בכל. לטוב ולרע. שכתוב ועץ הדעת טוב ורע. ומלך העליון היה מרחם על מעשיו. הזהירו ואמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו'. והוא לא קבל ממנו ונמשך אחר אשתו ונתגרש משם לעולם.

 ותקח  מפריו ותאכל. הרי למדנו שסחטה ענבים ונתנה לו. וגרמו מיתה לכל העולם. שהרי עץ הזה שורה בו מיתה ^[צ"ב] והוא העץ השולט בלילה. וכאשר הוא שולט. כל בני העולם טועמים טעם מיתה.

 ותפקחנה  עיני שניהם. ר' חייא אמר שהרי נפקחו להבין ענינים רעים שבעולם. מה שלא הבינו עד עתה. כיון שהבינו ונפקחו להבין הרע. אז ידעו כי ערומים הם. שאבדו זיו העליון שהי' חופה עליהם. ונסתלק מהם. ונשארו ערומים ממנו. ר' יוסי אמר שאז הבינו כל מיני כשפים שבעולם.(זוהר נ"ג.) ר' יהודה אמר וידעו כי ערומים הם. בוא וראה כיון שחטא אדם. לקח הקב"ה ממנו אותן מיני אותיות אורות הקדושים שהכתירו הקב"ה בהן. ואז פחדו והבינו שהרי נפשטו מהן. זש"כ וידעו כי ערומים הם. בתחלה היו מלובשים באותן כתרי כבוד כמו בכלי זיין. חפשי מהכל. כיון שחטאו נפשטו מהם. ואז הבינו שהרי המיתה קוראת להם. והבינו שנפשטו מן החירות של הכל. וגרמו מיתה להם ולכל העולם. בשעה ההיא נגרעה זקיפת וקומת האדם מאה אמה. ואז נעשה התפרדות ^[צ"ג] ועמד אדם בדין ונתקללה הארץ. (זוהר ל"ו:) רבי יהודה אמר אז שלשה נכנסו לדין ונידונו. ועולם התחתון נתקלל. ולא נתקיים בקיומו בשביל זוהם הנחש. עד שעמדו ישראל אצל הר סיני.

 ויקרא  ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה. כאן רמז לו שעתיד בית המקדש להחרב ולבכות עליו איכה. זש"כ איכה ישבה בדד. א"י כ"ה ^[צ"ד].

 ויקרא  האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי. חוה וחיה בענין אחד עולות. ועל שנסתלקה יו"ד ונכנסה במקומה וא"ו זה הוא כראוי. שהרי וא"ו תרמז על חיים בודאי. וע"כ חוה מן חיה. יו"ד לוקחת חיים מן וא"ו ^[צ"ה].

 וישלחהו  ה' אלקים מגן עדן. א"ר חייא כאשר ברא הקב"ה את העולם. הסתכל באדם להיות שולט על הכל. והיה דומה לעליונים ותחתונים. הורידו לארץ בדמות של כבוד. כשראו אותו הבריות. התאספו אצלו והשתחוו לפניו. ואימה ופחד נפל עליהם מיראתו. זש"כ ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'. הכניסו לגנו שנטע שישמרנו. להיות לו שמחה על שמחה ולהשתעשע בו. עשה לו בימה יפה מחופה באבנים יקרות. ומלאכים עליונים שמחו לפניו. והבין חכמה עליונה יותר ממלאכים עליונים. והסתכל בכל. והבין והכיר את רבונו יותר מכל שאר בני העולם. אח"כ צוה לו על עץ אחד. ולא עמד במצות רבונו. אחר שחטא נסתמו ממנו מעיני החכמה. מה כתוב וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבד את האדמה ^[צ"ו].

 ויגרש  את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים וגו'. א"ר אלעזר וישכן. השכין אותם במקום הזה שהאדם גרם לסתום דרכים ושבילין. ולהשרות דינים על העולם. והמשיך קללות מיום ההוא והלאה. ואת להט החרב המתהפכת. כל אותן המתפשטים בתוקף הדינים על העולם. שמתהפכים להרבה גוונים כדי להפרע מן העולם. לפעמים לגברים לפעמים לנשים. לפעמים אש לוהט. ולפעמים לרוחות שאין מי שיכיר בהם. וכל זה לשמור את דרך עץ החיים. שלא יוסיפו לחטא כבתחלה. להט החרב. אלו הלוהטים אש ובדיל על ראשי הרשעים והחוטאים. ומתהפכים בגוונים לכמה מינים לפי דרכם של האנשים ^[צ"ז] וע"כ נקראים להט. כמש"כ (מלאכי ג') ולהט אותם היום הבא וגו'. החרב. זה חרב לה'. כמש"כ (ישעיה ל"ד) חרב לה' מלאה דם וגו'. א"ר יהודה להט החרב. כל אותן שרי הדין שלמטה שמתהפכים מצורה לצורה. כלם ממונים על העולם להרע ולקטרג על רשעי העולם. העוברים על מצוות רבונם. בוא וראה כיון שחטא אדם המשיך עליו כמה משחיתים רעים וכמה שרי משפט ופחד מכלם. ולא היה יכול להתגבר עליהם. המשיך עליו כח הטומאה וטימא עצמו ולכל בני העולם. ועל כן נשמע כי במה שהולך האדם. ולפי הדרך ההוא שמתדבק בו. כך מושך עליו כח ממונה שהולך לנגדו.

 והאדם  ידע את חוה אשתו וגו'. א"ר אבא בוא וראה בזמן שאדם הולך בדרך האמת. וממשיך עליו רוח קדושה העליונה ומתדבק בו. הבן שיוליד ויצא ממנו לעולם. הוא מושך עליו קדושה עליונה. ויהיה קדוש בקדושת רבונו. כמו שכתוב (ויקרא כ') והתקדשתם והייתם קדושים. וכאשר הוא הולך בצד שמאל. וממשיך עליו רוח הטומאה ומתדבק בו. הבן שיצא ממנו לעולם הוא ממשיך עליו רוח טומאה. ויטמא בהטומאה של צד ההוא. אדם התדבק ברוח טומאה ההוא. ואשתו נדבקה בו בראשונה. ולקחה וקבלה זוהם ההוא ממנו ^[צ"ח] הבן שהוליד. בן זה בנו של רוח הטומאה הוא. וע"כ שני בנים היו. אחד מן רוח הטומאה ההוא. ואחד שנולד כאשר אדם הי' חוזר בתשובה. ולכן זה מצד הטומאה. וזה מצד הטהרה. רבי אלעזר אמר בשעה שהטיל הנחש זוהם ההוא בחוה. קבלה אותו. וכאשר שמש אדם עמה הולידה שני בנים. אחד מצד הטומאה ההוא. ואחד מצד האדם. והיה הבל בדמות צורה שלמעלה. וקין בדמות צורה שלמטה ^[צ"ט] ולפיכך נפרשו דרכיהם זה מן זה. ודאי שקין היה הבן של רוח הטומאה. שהוא נחש הרע. והבל היה הבן של אדם. ולפי שקין בא מצד מלאך המות. הרג את אחיו. שהרי הוא בצד שלו. וממנו כל מדורים רעים ומזיקים ושדים ורוחות באים לעולם. רבי יוסי אמר קין. הוא קן של מדורים רעים שבאו מצד הטומאה לעולם. רבי יהודה אמר שנים באו על חוה ונתעברה מהם והולידה שנים. בן הראשון היה הבן של זוהם הנחש. זה יצא למינו וזה יצא למינו. והרוחות שלהם היו נפרשים זה לצד זה. וזה לצד זה. זה הי' דומה לצד שלו וזה הי' דומה לצד שלו. מצד קין כל מדורים של צד משחיתים רעים ורוחות ושדים וכשפים באים לעולם. ומצד הבל בא צד הרחמים יותר. ולא בשלימות. שהי' עדיין כתערובת יין טוב ביין רע. ולא נתתקן העולם עמו עד שבא שת.ונתיחסו ממנו כל אותן הדורות של צדיקי העולם. ובו נשתל העולם. ומקין באים כל אותן החצופים והרשעים והחייבים שבעולם.

 ויהי  מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. א"ר שמעון מה מקץ ימים. זה הוא קץ כל בשר. ומי הוא. זה מלאך המות. וקין מן קץ ימים ההוא הביא קרבן. כן משמע שאמר מקץ ימים. ולא אמר מקץ ימין. (זוהר בא ל"ד.) קין דחה לקץ ימין ונתקרב לקץ ימים. ולפיכך כתוב בדניאל (דניאל י"ב) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגורלך. ואמר דניאל לאיזה קץ. לקץ הימין או לקץ הימים. אמר לו לקץ הימין. ועל כן הי' דוד מפחד ואמר (תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה הוא. קץ הימים או לקץ הימין. וכאן מה כתוב ויהי מקץ ימים. ולא מקץ ימין. ולפיכך לא נתקבל קרבנו. שהרי מצד הטומאה היה. בוא וראה מה כתוב והבל הביא גם הוא. מה גם הוא. לרבות זה בזה ^[ק'] קרבנו היה הכל להקב"ה. ועיקר הקרבן להקב"ה. אלא שנתן חלק גם לצד הטומאה. כמש"כ ומחלביהן ^[ק"א] וקין עשה עיקר הקרבן למקץ ימים. סוד של צד הטומאה. ונתן חלק גם להקב"ה. וע"כ לא נתקבל. (זוהר נ"ד) ר' אלעזר אמר והבל הביא גם הוא מבכורות. לרבות צד העליון שבא מצד הקדושה. ולפיכך וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. לא קבלו הקב"ה. ועל כן ויחר לקין מאד ויפלו פניו. שהרי לא נתקבלו פנים שלו. אותן הפנים של צד שלו. וקבלו הקב"ה להבל. ולפיכך כתוב ויהי בהיותם בשדה. בשדה זו אשה. כמש"כ כי בשדה מצאה. קין נתקנא על נקבה יתירה שנולדה עם הבל ככתוב ותוסף ללדת ^[ק"ב].

 הלא  אם תטיב שאת וגו'. א"ר יהודה כך אמר לו. הלא אם תטיב מעשיך שאת. מה שאת. ככתוב (בראשית מ"ט) יתר שאת ^[ק"ג] שהרי הבכור יש לו שבח יותר בכל ענין תמיד והדבר תולה במעשיו. ועל כן אם תיטיב שאת. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ. מה לפתח. זה הפתח שלמעלה. שממנו יוצאים הדינים בעבור מעשים רעים שבעולם. ולפתח ההוא חטאת רובץ. זה מלאך המות. והוא עתיד להפרע ממך. ואליך תשוקתו. עד שתכרת. ואתה תמשל בו. א"ר יהודה ואתה תמשל בו בתשובה (זוהר נ"ד:) רבי אבא אמר שאת. תתעלה למעלה ולא תרד למטה. ר' יוסי אמר כך שמעתי. שאת. יסיר ממך ויסלח לך התדבקות זו של רוח הטומאה. ואם לפתח חטאת רובץ. מה לפתח. זה מקום דין העליון שהוא פתח של הכל כמש"כ (תהלים קי"ח) פתחו לי שערי צדק. פתח רובץ. צד ההוא שנדבקת בו ונתמשך עליך. יהיה נוטר לך להפרע ממך. כתרגומו ^[ק"ד].

 ויהי  בהיותם בשדה וגו'. א"ר יהודה מה בשדה. זו אשה. ועל כן עמד והרג אותו. שהרי מצד זה ירש להרג. מצד של סמא"ל שגרם מיתה לכל העולם. ונתקנא קין להבל עבור נקבתו. רבי חייא אמר הרי אנו רואים שכתוב ויחר לקין מאד ויפלו פניו. על שלא נתקבל קרבנו. אמר לו כך הוא האמת והכל היה לנגדו. (זוהר נ"ד:) ר' יצחק אמר בוא וראה בשעה שהרג קין להבל. לא היה יודע איך יוציא נשמתו ממנו. והיה נושכו בשיניו כנחש. באותה שעה קלל אותו הקב"ה. והיה הולך לכל צדדי העולם. ולא היה מקום שיקבל אותו. עד שהכה על ראשו וחזר בתשובה לפני רבונו. אז קבלה הארץ אותו במדור שלמטה. ר' יוסי אמר הארץ קבלה אותו ללכת בה ^[ק"ה] שכתוב וישם ה' לקין אות. ר' יצחק אמר אינו כן. אלא למטה קבלה אותו הארץ במדור אחד אשר תחתיה. שכתוב הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה. מעל פני האדמה נגרש. אבל למטה לא נגרש. ובאיזה מקום קבלה אותו הארץ. בארקא. וכל אותן הדרים שם עליהם כתוב (ירמיה י') יאבדו מארעא ומתחות שמיא אלה. ושם עשה מדורו. וזהו שכתוב וישב בארץ נוד קדמת עדן ^[ק"ו].

 ויאמר  קין הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה וגו'. א"ר אלעזר בשעה שחטא קין היה מפחד. לפי שראה לפניו מיני מחנות מזוינים הבאים להרגו. וכאשר חזר בתשובה מה אמר. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר. מה מפניך אסתר. אלא אהיה נהרס מבנין שלי ^[ק"ז] רבי אבא אמר כמש"כ (תהלים כ"ג) ולא הסתיר פניו ממנו ויסתר משה פניו. ועל זה אמר ומפניך אסתר.  מאותן פנים שלך אהיה נסתר שלא ישגיחו עלי ^[ק"ח] ובשביל זה והיה כל מוצאי יהרגני.

 ואחות  תובל קין נעמה. א"ר חייא מה ענין כאן שאמר הכתוב כי שמה נעמה. אלא משום שהיו אנשים זונים אחריה. ואפילו רוחות ושדים. רבי יצחק אמר אותן בני האלקים עז"א ועזא"ל זנו אחריה. רבי שמעון אמר אמן של שדים היתה. שמצד קין יצאה. והיא נתמנית עם לילי"ת באסכרה של תינוקות. א"ל ר' אבא והרי אמר מר שהיא נתמנית לשחק עם אנשים. ולפעמים היא מולדת רוחות בעולם מהם. ועד עתה היא קיימת לשחק עם אנשים. ובכל מקום שאלה הרוחות מוצאים אנשים הישנים יחידי בבית. ישרו עליהם ויאחזום ויתדבקו בהם. ומקבלים מהם התאוה שלהם ומולידים מהם. אח"כ פוגעים בו במחלות ואינו יודע סבתם. וכל זה יעשו בזמן חסרון הלבנה. א"ל ר' אבא. והרי הם מתים כאנשים. ומפני מה נעמה זו היא מתקיימת עד עתה. אמר לו כך הוא. אבל לילי"ת ונעמ"ה ואגר"ת בת מחל"ת היוצאות מן צד הטומאה שלהן. כלן מתקיימות. עד שיעביר הקב"ה לרוח הטומאה מן העולם. שכתוב (זכריה י"ג) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. א"ר שמעון וי להם לאנשים. שאינם יודעים ואין משגיחים ואין מבינים. וכלם אטומים. שאין יודעים כמה העולם מלא מבריות משונות שאין נראות. וגם מדברים נעלמים [ק"ט] שאלמלא ניתן רשות לעין לראות. היו מתפלאים האנשים איך יכולים להתקיים בעולם. בוא וראה נעמה זו אמן של שדים היתה. ומצדה באים כל אותן השדים שמתחממים מן אנשים. ונוטלים רוח התאוה מהם ומשחקים בהם ועושים אותם בעלי קרי. ולפי שבעל קרי בא מצד רוח הטומאה. צריך לטבול עצמו להטהר ממנו.

 זה  ספר תולדות אדם. א"ר שמעון בוא וראה וכי ספר הי' לו. אלא ביארו שהקב"ה הראה לו לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו'. איך הראה לו. אפשר תאמר שראה ברוח הקודש שהם עתידים לבא לעולם. כזה שרואה בחכמה מה שעתיד לבוא לעולם. לא כן. אלא שראה בעין לכלם. ואותן הצורות שעתידים לעמוד בהן בעולם. כלן ראה בעין. מה הטעם. לפי שמיום שנברא העולם. כל הנפשות העתידות לעמוד באנשים. כלן קימות לפני הקב"ה באותה הצורה ממש שעתידות לעמוד בה בעולם הזה. כדמיון זה הם כל הצדיקים לאחר שיוצאים מזה העולם. כל נפשותם עולות. והקב"ה מזמין להם צורה אחרת להתלבש בה. כדמיון שהיו בזה העולם. בשביל זה כלן עומדות לפניו. וראה אותן אדם הראשון בעין. (זוהר נ"ה.) ר' יצחק אמר זה ספר תולדות אדם. ביארו החברים לענין הצורות. שהראה הקב"ה לאדם הצורות של כל הדורות שיבואו לעולם. וכל חכמי העולם ומלכי העולם שעתידים להקים על ישראל. כשהגיע לראות לדוד מלך ישראל שנולד ומת. אמר מן שנים שלי אתן לו ע' שנים. ונגרעו מאדם ע' שנים והעלה אותן הקב"ה לדוד. וע"כ שבח דוד ואמר (תהלים צ"ב) כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. מי גרם לי שמחה בזה העולם. פעליך. זה אדם הראשון. שהוא פעלו של הקב"ה ולא פעלו של בשר ודם. מעשי ידיו של הקב"ה ולא של אנשים. וע"כ נגרעו אותן שבעים שנה מאדם. מאלף שנים שהיה לו להתקים בהן. וכאשר הגיע לראות דורו של רבי עקיבא וראה תורתו היה שמח. ראה מיתתו והיה עצוב. פתח ואמר (תהלים ק"לט) ולי מה יקרו רעיך אל. מה עצמו ראשיהם ^[ק"י] זה ספר. ספר ודאי ^[קי"א] והרי ביארו שכאשר היה אדם בגן עדן. הוריד לו הקב"ה ספר על ידי רזיאל מלאך הקדוש. הממונה על סודות עליונים קדושים. ובספר הזה חקוקות צורות עליונים וחכמה הקדושה. וע"ב מיני חכמות היו מתפרשות ממנו לשש מאות וע' צורות של סודות עליונים ^[קי"ב] והיה עמו צפון וגנוז ספר ההוא עד שיצא אדם מגן עדן. שהרי בתחלה היה מחשב בו. והשתמש כל יום בגנזי אוצרות של רבונו ^[קי"ג] ונתגלו לו סודות עליונים. מה שלא ידעו מלאכים עליונים. כיון שחטא ועבר על מצות רבונו פרח ספר ההוא ממנו. והיה אדם מכה בידיו על ראשו ובוכה. ונכנס במי גיחון עד ערפו. והמים עשו בגופו בקיעות בקיעות ונשתנה זיו שלו. בשעה ההיא רמז הקב"ה לרפאל והחזיר לו ספר ההוא. ובו היה עוסק אדם. והניח הספר לשת בנו. וכן לכל אותן התולדות ^[קי"ד] עד שהגיע לאברהם. ובו היה יודע להסתכל בכבוד רבונו. וכן לחנוך ניתן לו ספר. והסתכל ממנו בכבוד העליון. (זוהר בראשית ל"ז:) ר' אבא אמר ספר ודאי הורידו לו לאדם הראשון. ובו היה יודע חכמה העליונה. וספר זה הגיע לאנשי אלקים חכמי הדור. ומי שזכה להשגיח בו ידע בו חכמה העליונה. והיו משגיחים בו והבינו בו. וספר זה הוריד לו שר הרזים. ושלשה שליחים ממונים היו לפניו ^[קט"ו] ובשעה שיצא אדם מגן עדן אחז ספר ההוא. כאשר יצא פרח ממנו. התפלל ובכה לפני רבונו והחזירו לו כמקדם. כדי שלא תשכח החכמה מאנשים. ויתיגעו להכיר את רבונם וכך למדנו שספר היה לו לחנוך. וספר הזה ממקום ספר תולדות אדם היה.

 זכר  ונקבה בראם ויברך אותם וגו'. א"ר שמעון סודות עליונים נתגלו באלה שני הכתובים. זכר ונקבה בראם להבין מזה כבוד העליון סוד האמונה. שמכח הסוד הזה נברא האדם בוא וראה שבזה הסוד שנבראו שמים וארץ נברא האדם ^[קט"ז] בהם כתוב אלה תולדות השמים והארץ. באדם כתוב ביום הבראם זכר ונקבה בראם. מכאן שכל צורה שלא נמצא בה זכר ונקבה אין היא צורה עליונה כראוי. בוא וראה בכל מקום שלא נמצאו זכר ונקבה ביחד. אין הקב"ה משים מדורו במקום ההוא. וברכות אינן נמצאות אלא במקום שנמצאים זכר ונקבה. שכתוב ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. ולא כתוב ויברך אותם ויקרא את שמו אדם. שאפילו אדם לא נקרא אלא זכר ונקבה ביחד.

 ויחי  אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת. א"ר יצחק מעת ההיא שהרג קין להבל התפרש אדם מאשתו. ושתי רוחות נקבות היו באות ומתחברות עמו. והוליד רוחות ושדים המשוטטים בעולם. ואל תקשה לך דבר זה. שהרי אדם כאשר הוא בא בחלומו. באות רוחות נקבות ומשחקות עמו. ומחממות ממנו ומולידות אחר כך. ואלה נקראים נגעי בני אדם. ואינם מתהפכים אלא לצורות אנשים. ואין להם שערות בראשם. ועל זה כתוב בשלמה (שמואל ב' ז') והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. וכדמיון זה אפילו רוחות זכרים באים לנשי העולם. ומתעברות מהם ומולידות רוחות. וכלם נגעי בני אדם נקראים. אחר ק"ל שנה נתלבש אדם בקנאה. והתחבר באשתו והוליד בן. וקרא שמו שת. סוד סוף האותיות בהתקשרות חקוקיתן ^[קי"ז] ר' יהודה אמר זה סוד שהרוח שנאבד נתלבש בגוף אחר בעולם ^[קי"ח] זש"כ כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל. ואמר ר' יהודה כתיב ויולד בדמותו כצלמו. משמע שבנים האחרים לא היו בצורה שלו. וזה בדמותו כצלמו. בתיקון הגוף ובתיקון הנפש בדרך ישר. כמו שא"ר שמעון משמו של ר' ייבא הזקן. שבנים האחרים בהתדבקות זוהם הנחש ואותו שרכב עליו. שהוא סמא"ל. היו ^[קי"ט] ולפיכך לא היו בצורתו של אדם. ואם תשאל הרי אמרת שהבל מצדו של אדם היה. כך הוא. אבל שניהם לא היו בצורה שלמטה ^[ק"כ] אמר לו ר' יוסי כך הוא. שהרי כתוב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. ולא כתוב ויולד את קין. ואפילו בהבל לא כתוב ויולד. אלא ותוסף ללדת את אחיו את הבל. וזה הוא סוד הדבר. אבל בשת מה כתוב ויולד בדמותו כצלמו. רבי שמעון אמר מאה ושלשים שנה התפרש אדם מאשתו. וכל אותן מאה ושלשים שנה היה מוליד רוחות ושדים בעולם. מפני אותו הכח של הזוהם שהיה נמשך בקרבו ^[קכ"א] כיון שכלה ממנו זוהם ההוא. חזר וקנא לאשתו והוליד בן. בזה כתוב ויולד בדמותו כצלמו. בוא וראה כל אדם שהולך לצד שמאל ומטמא דרכיו. כל רוחות טמאות מושך על עצמו. ורוח הטומאה מתדבק בו ואינו סר ממנו. והתדבקות רוח הטומאה ההוא נעשה באדם זה ולא באחר. משום שהתדבקות של הרוחות אין היא אלא באלה שמבקשים להתדבק בהם. אשרי אלה הצדיקים שהולכים בדרך הישר. הם זכאים באמת. ובניהם זכאי העולם. ועליהם כתוב (משלי ב') כי ישרים ישכנו ארץ.

 ויתהלך  חנוך את האלקים ואיננו וגו'. א"ר יוסי בוא וראה חנוך צדיק היה. והקב"ה ראה אותו שיחטא אח"כ. ולקט אותו טרם שיחטא. זש"כ (שיר השירים ו') וללקוט שושנים. לפי שנותנים ריח טוב לוקט אותם הקב"ה טרם שיחטאו. ואיננו כי לקח אותו אלקים. ואיננו להאריך ימים כשאר אנשים שהיו מאריכים ימים. מה הטעם. לפי שלקחו הקב"ה קודם שהגיע זמנו. ר"א אמר חנוך לקחו הקב"ה מן הארץ והעלהו לשמי מרומים. ומסר בידו כל אוצרות העליונים ומ"ה מפתחות מסתרי אותיות דקיקות. שבהן משתמשים מלאכי עליון. וכלם נמסרו בידו. (זוהר ל"ז:) ר' אבא אמר למדנו שספר הי' לו לחנוך. וספר הזה ממקום הספר תולדות אדם היה. וזה הוא סוד של חכמה. שהרי מן הארץ נלקח ^[קכ"ב] זש"כ ואיננו כי לקח אותו אלקים. והוא שנקרא נער ^[קכ"ג] ככתוב (משלי כ"ב) חנוך לנער על פי דרכו. וכל אוצרות עליונים נמסרו בידו. והוא מוסר ונותן בעשיית שליחות ^[קכ"ד] ואלף מפתחות נמסרו בידו. מאה ברכות נוטל בכל יום וקושר עטרות לרבונו ^[קכ"ה]. מן זה העולם לקחו הקב"ה לשימושו. זש"כ כי לקח אותו אלקים. וממנו נמסר הספר שנקרא ספר חנוך. כאשר העלה אותו הקב"ה הראה לו כל גנזי עליונים. הראה לו עץ החיים בתוך אמצעות הגן ועליו וענפיו. הראה לו העץ שנצטוה עליו אדם. והראה לו מקומו של אדם בגן עדן. וראה שאלמלי שמר אדם מצוה זו. היה יכול להתקיים תמיד ולהיות תמיד שם. והכל אנו רואים בספר חנוך. זכאים הם אותן חסידים עליונים שחכמה העליונה נתגלה להם. ולא תשכח מהם לעולם. כמש"כ (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.

 ויקרא  את שמו נח לאמר ינחמנו וגו'. א"ר יוסי מאין היה יודע. אלא בשעה שקלל הקב"ה את העולם. שכתוב ארורה האדמה בעבורך. אמר אדם לפני הקב"ה. רבונו של עולם עד מתי יהיה העולם בקללה. א"ל עד שיוליד לך בן מהול כדמיון שלך. והיו מצפים עד השעה שנולד נח. וכיון שנולד ראה אותו מהול רשום באות הקדוש. וראה שהשכינה מתדבקת עמו. אז קרא שמו על מה שיעשה אח"כ. בתחלה לא היו יודעים לזרע לקצר ולחרש. והיו עושים עבודת האדמה בידיהם. כיון שבא נח התקין להם אומנות. וכל הכלים הנצרכים לתקן האדמה שתעשה פירות. זש"כ זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה. שהוא הוציא האדמה ממה שנתקללה. שהיו זורעים חטים וקוצרים קוצים ודרדרים. ולפיכך כתוב איש האדמה. רבי יהודה אמר איש האדמה. כמש"כ איש נעמי. לפי שנקרא צדיק. והוציא את האדמה בקרבן שעשה ממה שנתקללה. שכתוב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. ובשביל זה נקרא איש האדמה. וע"כ קרא לו שם על מה שעתיד לבוא ^[קכ"ו].

 ויראו  בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה. אלה הם מאותן הנפילים שנפלו מלמעלה. שכאשר בקש הקב"ה לברוא אדם. שאמר נעשה אדם בצלמנו וגו'. בקש לעשות אותו ראש על עליונים. להיות הוא נגיד ומצוה על כלם ולהיות הם נפקדים על ידו. כדמיון יוסף שנאמר בו (בראשית מ"א) ויפקד פקידים על הארץ. ואלה המלאכים קטרגו לו ואמרו (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו וגו'. שעתיד לחטוא לפניך. אמר להם הקב"ה אם אתם הייתם למטה כמוהו. יותר הייתם חוטאים ממנו. מיד ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו'. חשקו בהן. והפילם הקב"ה למטה והסגירם בשלשלאות ^[קכ"ז] והם עז"א ועזא"ל. שמהם נשמות הערב רב. שנקראים נפילים. על שהפילו עצמם לזנות אחר נשים היפות. ולפיכך הפילם הקב"ה מן עולם הבא. שלא יהיה להם חלק שם. ונתן להם שכרם בעולם הזה. כמש"כ ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. (זוהר ל"ז.) ר' חייא אמר בניו של קין נקראו בני אלקים. שהרי כאשר בא סמא"ל על חוה הטיל בה זוהם. ונתעברה וילדה את קין. ותבנית שלו לא היתה דומה לשאר אנשים. וכל אותן הבאים מן צד שלו לא היו נקראים אלא בני האלקים. (זוהר אחרי מות ע"ו:) ר' יוסי אמר משעה שנגזר על אדם ועל כל העולם מיתה. אמר למה אני מוליד לבהלה. מיד היה פורש מאשתו. ושתי רוחות נקבות היו באות ומזדווגות עמו וילדו ממנו. ואותן שנולדו היו המזיקים שבעולם. ונקראים נגעי בני אדם. והם מצוים אצל אנשים ושורים בפתח הבית ובבורות ובבתי כסאות. ולכן האיש שנמצא בפתח ביתו שם הקדוש שדי עם התגין העליונים ^[קכ"ח] כל אלה הרוחות בורחים ומתרחקים ממנו זש"כ (תהלים צ"א) ונגע לא יקרא באהלך. מה ונגע לא יקרב. אלו הנגעי בני אדם. ומאותן הרוחות הוליד אדם בנות הדומות ליופי העליונים וליופי התחתונים. ולכן כתוב ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה וגו'. וזנו כלן אחריהן.

 וינחם  ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב על לבו. א"ר יוסי בוא וראה כאשר הקב"ה עושה דין ברשעי העולם. אע"פ שהם חוטאים לפני הקב"ה ומרגיזים לו כל יום. אינו רוצה להאבידם מן העולם. וכאשר מסתכל במעשיהם מתנחם עליהם מפני שהם מעשי ידיו. ומאריך להם בעולם. ובשביל שהם מעשי ידיו מקבל נחמה. ומתנחם עליהם וחס עליהם וכאשר יבקש לעשות בהם דין. כביכול נעצב. כי יען שהם מעשי ידיו נעצב עליהם. כמש"כ (דניאל ו') וחדוון לא הנעל קדמוהי. ואם תשאל הרי כתוב (תהלים צ"ו) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. אבל בוא וראה ויתעצב אל לבו כתוב. אל לבו נעצב ולא למקום אחר. לבו. כמש"כ (שמואל א' ב') כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ^[קכ"ט] רבי יצחק אמר ויינחם ה'. כמש"כ (שמות ל"ב) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. רבי ייסא אמר לטוב. רבי חזקיה אמר לרע. רבי ייסא אמר לטוב. כמו שאמרו שהקב"ה מתנחם מפני שהם מעשי ידיו וחס עליהם. ויתעצב. מפני שהם חוטאים לפניו. ורבי חזקיה אמר לרע. שכאשר הקב"ה מבקש להאביד רשעי עולם. מקבל תנחומין עליהם. ומקבל תנחומין כביכול כמי שמקבל תנחומין על מה שאבד. וכיון שקבל תנחומין ודאי הדין נעשה ^[ק"ל] ואין הדבר תולה בתשובה. מתי תולה בתשובה. טרם שמקבל תנחומין עליהם. ואם קבל תנחומין עליהם אין תולה עוד הדבר בתשובה כלל. והדין נעשה. ואז מוסיף דין על דין. ומגביר למקום דין ההוא לעשות הדין. ומאביד את הרשעים מן העולם. והכל נרמז במקרא שכתוב וינחם ה'. קבל תנחומין. ואח"כ ויתעצב אל לבו. נתן גבורה למדת הדין לעשות הדין. רבי חייא אמר וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. קבל תנחומין וחדוה כאשר עשה הקב"ה לאדם בארץ. שהוא כדמיון דמות העליון ^[קל"א] וכל מלאכי עליון היו משבחים להקב"ה כשראו אותו בדמות העליון. ואמרו (תהלים ח') ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו. ולאחר שחטא אדם נעצב הקב"ה על שחטא. כיון שנתן פתחון פה למלאכי השרת שאמרו לפניו בתחלה כשהיה מבקש לברוא לאדם. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. א"ר יהודה ויתעצב אל לבו. מפני שבקש לעשות בהם הדין. שנאמר (דברי הימים ב' כ') בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו. ואמר ר' יצחק מפני מה לא כתוב כאן כי טוב. אלא לפי שהאביד מעשי ידיו בשביל ישראל ^[קל"ב] כדמיון זה כשהיו ישראל עוברים את הים. באו מלאכי עליון לומר שירה לפני הקב"ה בלילה ההוא. אמר להם הקב"ה והרי מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. לכן כתוב (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה. אף כאן בכל זמן שיש איבוד רשעים מן העולם. אז עצבות נמצאת עליהם.

 ונח  מצא חן בעיני ה'. א"ר יצחק בוא וראה נח כאשר נולד קראו לו על שם הנחמה. לאמר זה ינחמנו ממעשנו וגו'. להיות השם גורם ^[קל"ג] אבל אצל הקב"ה אינו כן. נ"ח בהיפוך אותיות ח"ן. כמש"כ ונח מצא חן בעיני ה'. א"ר יוסי ח"ן היינו נ"ח. בצדיקים שמותם גורם לטוב. אבל ברשעים שמותם גורם לרע. בנח כתיב ונ"ח מצא ח"ן בעיני ה'. בער בכור יהודה נהפכו האותיות לרע. ע"ר היינו ר"ע. רע בעיני ה'. בוא וראה כיון שנולד נח. ראה מעשי האנשים שהם חוטאים לפני הקב"ה. והיה מסתיר עצמו ועמל בעבודת רבונו. כדי שלא ילך בדרכיהם. ואם תשאל במה היה עמל. בספר ההוא של אדם ובספר ההוא של חנוך. והיה עמל בהם לעבוד לרבונו. בוא וראה שכך הוא. שהרי נח מאין היה יודע להקריב קרבן לרבונו. אלא לפי שמצא בהספרים חכמה זו על מה מתקיים העולם. וידע שעל קרבן מתקיים. ולולא הקרבן לא היו מתקימים עליונים ותחתונים. (זוהר נ"ט.) פתח רבי שמעון ואמר כתוב ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. מה כאור נוגה. כאור המאיר ההוא שברא הקב"ה במעשה בראשית. הוא האור שגנז להם להצדיקים לעולם הבא. הולך ואור. שהוא נתעלה באורו תמיד ולא נגרע ממנו. אבל ברשעים מה כתוב. דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. ובוא וראה עתיד הקב"ה להאיר להם לצדיקים לעולם הבא. וליתן להם שכר חלקם. מקום שעין לא שלטה להשיג אותו. כמש"כ (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. זכאים הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא. עליהם כתוב (תהלים ק"מ) צדיקים לעולם יירשו ארץ. וכתוב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ברוך ה' לעולם אמן ואמן.