זוהר תורה
פרשת בא

פרשת בא

זוהר דף לד ע"א

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה. א"ר שמעון עכשיו יש לגלות סודות שהם נוגעים למעלה ולמטה, מה כתוב בא אל פרעה, לך אל פרעה הי' צריך לומר, מהו בא, אלא שהכניסו הקב"ה בחדרים לפנים מחדרים אצל תנין אחד עליון החזק, שהרבה מדרגות נשתלשלות ממנו, ומי הוא, זה סוד התנין הגדול[א] ומשה נתירא ממנו ולא קרב אלא אצל אותן יאורים, והן המדרגות שלו, אבל גלשת אליו נתירא ולא קרב, לפי שראה אותו נשרש בשרשים עליונים, כיון שראה הקב"ה שנתירא משה, ושלוחים ממונים אחרים למעלה אין יכולים לקרב אליו, אמר הקב"ה (יחזקאל כ"ט) הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאריו, ונצרך הקב"ה להתגר בו מלחמה ולא אחר, כמו שכתוב אני ה':

זוהר דף לט ע"ב

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם וגו'. א"ר יצחק לא נצרכה התורה להכתב אלא מהחדש הזה לכם ראש חדשים, מפני מה, מפני שההתחלה היא מן הלבנה[ב] ועל כן התורה היתה צריכה להתחיל מכאן, שהרי בהקב"ה נקשר זה הדבור[ג] ואין להקשות שלא כתוב זאת, החדש הזאת, שהרי ז"ה וזא"ת כאחד מתקשרים, ובמקום שיש בו בחינת זכר ובחינת נקבה כאחד אין השבח אלא לבחינת זכר, וע"כ ראשון הוא לכם לחדשי השנה, לחדשי השנה ודאי[ד] א"ר יהודה לכם שני פעמים למה, א"ר יצחק מהם נשמע יותר כמו שכתוב כי חלק ה' עמו, והיינו שהתקשרות הזאת היא רק לכם, ולא לשאר עמים:

דברו אל כל עדת בני  ישראל לאמר, בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו', למה בעשור, א"ר אבא בזמן שמאיר היובל להלבנה[ה] שכתוב ביובל אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא, ויקחו להם איש שה לבית אבות, למה, לפי שבזמן הזה נצרך למשוך השה, שהרי למדנו שבדבר הזה נשבר כתר התחתון, שנאחזים בו כל שאר כתרים התחתונים, ועל כן פירש משה ואמר משכו וקחו לכם צאן, כמו שכתוב צאן ועבד ושפחה[ו] אמר הקב"ה אתם תעשו עשיה למטה, ואני אשבר תוקפם למעלה, וכמו שאתם תעשו באש, שכתוב כי אם צלי אש, כן גם אני אעביר אותו באש בנהר דינור, ומפני מה נמשך בעשירי ונשחט בארבעה עשר, א"ר אבא לפי שבמצרים נתקשרו ישראל ארבע מאות שנה, ואע"פ שארבע מאות שנה לא השתעבדו בהם, מכל מקום הואיל שעתיד היה כך להתקשר בהם, מעלה עליו כאילו השתעבדו בהם כל ת' שנה, לפיכך מעכבים השה ארבעה ימים קשור ברשותם של ישראל, ואח"כ ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, למה בין הערבים, לפי שאז הדין תולה, ובאותה שעה נמסר דבר הגלות על ידי אברהם, שכתוב ויהי השמש באה ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, אימה, כתר אחד, חשכה, כתר אחר, גדולה, זה שהוא גדול מכלם[ז] ואע"פ שביארנו כתוב זה על שאר שעבודם של ישראל, הכל נרמז בו, כדמיון זה כתוב כי מחה אמחה, אתם מלמטה ואני מלמעלה, למדנו שלא יצאו ישראל ממצרים עד שנשברו כל השרים שלמעלה ממשלתם, ויצאו ישראל מרשותם, ונכנסו לרשות קדושה עליונה של הקב"ה ונתקשרו בו, זש"כ כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, מפני מה עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, שהוצאתי אותם מרשות אחר והכנסתי אותם ברשותי.. (דף מ:) למדנו שא"ר שמעון כתוב בעשור לחודש הזה וגו', וכתוב אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא, נשמע מזה כמו שנתבאר, שכתוב בעשור לחדש הזה, מה המכיוון כאן, אלא בעשור, דבר זה בעשור תולה[ח] לחדש הזה, בחדש הזה צריך לומר, אלא המכיון כשתבוא הארה למדרגה זו, לכך כתוב בדיוק לחדש הזה[ט] ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, למדנו שיש שלשה קשרים[י] בכור בהמה, בכור השבי, בכור השפחה, שכל שאר הכחות נקשרים בהם באלה שלשה גונים שלמעלה, ובזה הכח שנקרא צאן נקשר הכל, והכל נכלל בצאן, אז יהי' נקשר צאן בצאן, ולא יוכל להפרד מקשרו[יא] ועי"ז כלם יהיו נקשרים, וע"כ כתוב והיה לכם למשמרת קשרו אותו בחבל, ויהיה מוסר בידכם ברשותכם עד שתשחטו אותו ותעשו בו דין, ולעתיד לבוא כתוב (ישעי' ס"ג) מי זה בא מאדום, וכתוב (שם נ"ד) כי זבח לה' בבצרה, וכתוב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

זוהר וירא קח ע"ב

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור וגו' אני ה'. והרי הרבה שלוחים ומלאכים יש לו להקב"ה, אלא א"ר שמעון שהם לא ידעו בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, רק הקב"ה בלבדו, כדמיון זה כתוב (יחזקאל ט') והתוית תו על מצחות האנשים, ולמה נצרך לזה, אלא לפי ששלוחי מעלה אין ידועים אלא מה שנמסר להם לדעת, כגון כל אלה הענינים שעתיד הקב"ה להביא על העולם, ומאי הטעם, לפי שהקב"ה מעביר כרוז בכל הרקיעים אודות דבר ההוא שעתיד להביא על העולם, כדמיון זה בזמן שהמשחית נמצא בעולם צריך, האדם להסתתר בביתו ולא יתראה בשוק, כדי שלא ינזק, כמ"ש ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, האמנם שמהם יש ביכולת להסתתר, אבל מלפני הקב"ה אין ביכולת להסתתר, כמו שכתוב (ירמי' כ"ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה':

זוהר דף מ ע"א

שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה וגו', וכתוב שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה וגו', א"ר שמעון כך ביארנו, היינו שאר והיינו מחמצת מדרגה אחת הן והכל אחד, רשות אחר הם, שרים הממונים על עמים אחרים, ונקראים יצר הרע, רשות אחר, אל נכר, אלהים אחרים, וכן גם שאור ומחמצת וחמץ הכל אחד, אמר הקב"ה כל אותן השנים עמדתם ברשות אחר, עבדים לעם אחר, מכאן ולהלאה שאתם בני חורין, אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם, כל מחמצת לא תאכלו, ולא יראה לך חמץ, א"ר יהודה אם כן גם כל ימי השנה כך, ולמה שבעת ימים ולא יותר, א"ל כל זמן שמחויב האדם להראות את עצמו בן חורין כן נצרך, וכל זמן שאינו מחויב לא נצרך, משל למלך שהרים לאיש אחד להיות שר גדול, כל אותן הימים שנתעלה למדרגה זו הוא משמח  ולובש מלבושי כבוד, אח"כ לא נצרך, לשנה אחרת הוא שומר אותן הימים שנתעלה לכבוד הזה ולובש אותן מלבושי כבוד, וכן בכל שנה ושנה, כדמיון זה כתוב בישראל שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, שהם ימי שמחה, ימים שנתעלו לכבוד הזה ויצאו משעבוד אחר, ובעבור זה שומרים בכל שנה ושנה אלה הימים שנתעלו לכבוד הזה, שיצאו מרשות אחר ונכנסו ברשות הקדושה, וע"כ כתוב שבעת ימים מצות תאכלו:

זוהר ויצא קנז ע"א

בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת. א"ר חייא כתוב (דברים טז) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, לחם עני כתוב, בדבר זה כבר העירו החברים, אבל בוא וראה כאשר היו ישראל במצרים היו ברשות אחר, וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו נתן להם המקום שנקרא לחם עני, מי עני, זה דוד המלך, שכתוב בו (תלים פ"ו) כי עני ואביון אני, וזה לחם עני נקרא מצה[יב] נקבה בלי זכר עניות היא, ונתקרבו ישראל אצל מצה בתחלה, כאשר הקריבם יותר הכניסם הקב"ה במדרגות אחרות, ונתחבר העולם של בחינת זכר בהעולם של בחי' נקבה, ואז מצה כשנתחברת עם העולם של בחי' זכר נקראת מצוה בתוספת וא"ו, ככתוב (דברים ל') כי המצוה הזאת, לפיכך מצה בתחלה ואח"כ מצוה, (דף מ.) א"ר שמעון מצת כתוב, כמ"ש מראת אלהים[יג] ולמה נקראת מצת, דין, מדת הדין הקדושה, דין שנדבק בהשם הקדוש[יד] דין שלא היה תקיף כל זמן ההוא בתוך ישראל, שהרי הלבנה היתה פגומה, לפי שלא קיימו מצות פריעה ולא נתגלה אות הקדוש[טו] מולים היו בלי פריעה, אימתי נתפרעו, בזמן שכתוב שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, ואע"פ שביארנו זה הכתוב בענין אחר, הכל נרמז בו וכך היה, ואפשר תאמר שבימי יהושע נתפרעו, לא כן, אלא שם היו אותן שכתוב (יהושע ה') וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו', ולאחר שנתפרעו אמר הקב"ה, בתחלה אכלתם מצת, על שעמדה הלבנה בפגם, ונקראת לחם עני, מכאן ולהלאה זה הלחם ממקום אחר יהיה, מה הוא, שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים[טז] לא מן הלבנה כזמן ההוא, אלא מן השמים ממש, כמו שכתוב ויתן לך האלהים מטל השמים, וישראל קדושים שומרים אותן הימים שנכנסו תחת כנפי השכינה, ושומרים לחם ההוא שבא מצדה, וע"כ כתוב את חג המצות תשמר וגו', וכתוב ושמרתם את המצות, מהו ושמרתם את המצות, כמ"ש ושמרתם את בריתי[יז] והכל במדרגה אחת עולה ונאחז, ואם תשאל מדוע משה לא פרע להם, אלא בשביל שלא יתעכבו ישראל שם עד שיתרפאו, וע"כ כתוב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, מפני מה לחם עני, לפי כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, וכתוב ולא יכלו להתמהמה:

זוהר פנחס רנ"א ע"ב

כל מחמצת לא תאכלו וגו'. א"ר אלעזר כתוב כל מחמצת לא תאכלו, וכתוב לא יאכל חמץ, אלא זה בחינת זכר וזה בחי' נקבה[יח] א"ר שמעון אלעזר בני, בזה כתוב לא תאכלו, ובזה כתוב לא יאכל, למה לא כתוב לא תאכלו חמץ, אלא הנקבה שכל מעגלותיה נלוז, הרי היא באזהרה ודאי, והזכר שהוא נאחז בחוט של טהרה יותר, נכתב אצלו לשון בקשה, וע"כ כתוב לא יאכל, לא תאכלו, א"ל אבי, הרי כתוב לא תאכל עליו חמץ, א"ל ריבה תיבות יתירות לכבוד הקרבן פסח[יט] אבל מתחלה כתב בלשון בקשה לא יאכל, ואח"כ באזהרה לא תאכל, שהיא קשה משניהם, מחמצת מפני מה קשה יותר, לפי שריח מיתה יש שם, חמץ בחי' זכר, מחמצת בחי' נקבה, רגליה יורדות מות, בראש וסוף של התיבה נמצא מ"ת, ולפיכך מי שאוכל חמץ בפסח מקדמת לו מיתה, ועליו לדעת שהוא מת בעולם הזה ובעולם הבא, שכתוב ונכרתה הנפש ההיא, מצה, מפני מה נקראת מצה, אלא כך למדנו, שדי, בשביל שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די, אף כן מצה, לפי שהיא משדדת ומברחת לכל צדדים רעים ועושה מריבה בהם, כדמיון השם שד"י של המזוזה, שמבריח לשדים ומזיקים שבשער הבית, אף כן היא מברחת אותם מכל משכן קדוש, ועושה מריבה וקטטה בהם, ככתוב מסה ומריבה, וע"כ כתוב מצה, ואף שמסה היא בסמ"ך, אבל תרגומו של מסה הוא מצותא:

רעיא מהימנא

זוהר פנחס רנא ע"א

כל מחמצת לא תאכלו. אמר רעיא מהימנא מפני מה צוה שלא לאכל חמץ שבעת ימים, ולאכול בהם מצה, ולמה כתוב לא יאכל ולמה לא תאכלו, אלא ז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל[כ] הם מצד של טוב ורע, האור שמבפנים הוא מצה[כא] הקליפה שמבחוץ חמץ, והם חמץ בחי' זכר, מחמצת בחי' נקבה, מצה שמבפנים היינו שמורה, והן שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך[כב] ועליהן נאמר ושמרתם את המצות, מצה היא שמורה לבעלה שהוא ו, ועמו נעשה מצו"ה[כג] ומי ששומרה [מעלה אותה] אצל יה הגנוזות במ"צ מן מצה, והן י"ם ה"ץ[כד] וצוה הקב"ה לברך לה ז' ברכות בליל פסח[כה] שהן שבע הנערות שלה שצ"ם חנכ"ל, וצוה להעביר מהן חמץ ומחמצת, שהם עננים חשוכים המכסים על המאורות של ז' ככבי לכת, שנאמר בהן ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע חושך כאשר בתחלה, שכל כך גדול חשך העננים שלהם עד שאין יכול האור להאיר להם, ולפיכך ולא נודע כי באו אל קרבנה, ע"כ ר"מ:

זוהר פנחס רנא ע"א

משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. א"ר חייא כבש לקרבן פסח למה, אלא שיראתם של המצרים ואלוה שלהם היה כבש, אמר הקב"ה מבעשור לחודש קחו יראתם של המצרים ותפשו לו, ויהי' אסור ונתפס במאסר שלהם יום אחד ושנים ושלשה, וביום הרביעי תוציאוהו לדין ותתאספו עליו, ובשעה שהמצרים שמעו וקל יראתם שנאסר במאסר ישראל, ואין יכולים להצילו, היו בוכים, והיה קשה עליהם כאילו הם בעצמם נעקדו ליהרג, אמר הקב"ה יהי נתפס ברשותכם יום אחר יום ארבעה ימים, כדי שיראו אותו נתפס, וביום הרביעי תוציאו אותו להשחט, ויראו המצרים איך אתם עושים בו דין, וזה קשה להם מכל המכות שהביא עליהם הקב"ה, אותן הדינים שיעשו ביראתם, אח"כ דינו באש, שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש, אמר הקב"ה אל תאכלו ממנו נא, שלא יאמרו שבצרון ובהשתוקקות לאלהינו אוכלים אותו כך, אלא הכינו אותו צלי ולא מבושל, שאם מבושל יהי מכוסה ולא יראו אותו, אלא תקון שלו שיראו אותו כך מושרף באש, לפי שריחו נודף, ועוד שראשו יהי' כפוף על כרעיו, שלא יאמרו שחיה או בהמה אחרת היא, אלא שיכירו לו שהוא אלהי שלהם, ועוד שלא יאכלו אותו בחשקות של רעב, אלא על השובע דרך קלון ובזיון, ועוד עצם לא תשברו בו, אלא שיראו עצמותיו מושלכים בשוק, ולא יוכלו להצילו, וע"כ כתוב ובאלהיהם עשה ה' שפטים, הרבה דינים -:

זוהר דף לו ע"ב

ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם וגו'. א"ר אבא מהו ועבר, שעבר על חומות הדין של כתרים [התחתונים] שהיו נקשרים בכתרים אחרים שלמעלה[כו] והתירם מעמדתם ועבר על דרכיו, בשביל לעשות בהם דין ולשמור את ישראל, וכך הוא כל ועבר ועברתי ויעבר, שהקב"ה עובר על כל דרכיו, או לדין או לרחמים, כאן ועבר בשביל לעשות דין, שם ויעבר בשביל לרחם, (מקץ רא.) ר' יוסי אמר ועבר ה' לנגף את מצרים, בוא וראה יש דין קשה ויש דין רפה, דין הקשה חזק, דין הרפה חלש, וכאשר יונק זה הדין הרפה מן הדין הקשה, אז מתגבר והוא חזק, בזמן שנעשה דין על ישראל, נעשה בזה הדין הרפה, ולא נתגבר בדין הקשה ההוא, וכאשר נעשה דין על עמים עובדי עכו"ם, נתגבר זה הדין הרפה בדין הקשה שלמעלה, בשביל להיות חזק, זש"כ ועבר ה' לנגף את מצרים, ועבר, שנתמלא עברה וזעם, ונתגבר בדין הקשה, וראה את הדם על המשקף ועל שתי המזוזות ופסח וגו', (דף לה:) למדנו שא"ר יוסי זה הכתוב קשה, וכי וראה את הדם ואח"כ ופסח, משמע שע"יה סימן נעשה כך[כז] ואפשר תאמר שפסח בזכות הדם של מצוה, למה הי' הדם מבחוץ, ולמה בג' מקומות הפתח, והרי כתוב (דניאל ב') הוא גלי עמיקתא וגו', ומפני מה נצרך להיות בהתגלות הדם על המשקף ועל שתי המזוזות, אלא למדנו כתוב וירא ה' וינאץ, וכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, ולמדנו שאין נראית ההשגחה העליונה, אלא כאשר נתראה למטה עשיה, שנעשה מעשה מזה, ועד שנעשה מעשה למטה אין משגיחין למעלה לענוש, מלבד הרהור של ע"ז, שכתוב השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וכשנעשה מעשה אז נתעוררה ההשגחה העליונה, ולפיכך הכל בין לטוב בין לרע בעשיה תולה הדבר, א"ר יוסי כל שוקי מצרים היו מלאים ע"ז, ועוד שבכל בית ובית היו נמצאים מיני כשפים, שנתקשרו ע"י כשפיהם בכתרים תחתונים שלמטה, והיו מעוררים רוח  טומאה בהם, וסוד הדבר למדנו שכתוב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף, אגדת אזוב למה, בשביל לבער רוח הטומאה מביניהם, ולהראות בפתחיהם באותן ג' מקומות רשום האמונה השלמה, אחד מכאן ואחד מכאן ואחד ביניהם[כח] לפיכך ופסח ה' על הפתח ואל יתן המשחית וגו', בעבור שיראה שם הקדוש רשום על הפתח, א"ר יהודה א"כ למה דם, הרי למדנו רושם האמונה לבן ואדום וגוון אחד הכולל בין ב' הגוונים[כט] א"ל ב' דמים היו, אחד של מילה ואחד של פסח, של מילה רחמים, של פסח דין, א"ר יהודה לא כן אלא כמו שלמדנו, שהפך הקב"ה דם ההוא לרחמים, כאילו הי' מראה לבן בתוך הגוונים, זש"כ (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו', ואע"פ שהי' אדום נהפך לרחמים, שכתוב בדמיך חיי, ולפיכך נרשם הפתח בג' מקומות, אחד מכאן ואחד מכאן ואחד ביניהם, רבי חזקיה למד שנראו שני מיני דמים, כנגד שני כתרים שנתעוררו למעלה בזמן ההוא[ל] ר' יוסי אמר כנגד כתר אחד שנכלל בשני צדדים הנעלמים ברחמים ודין, (דף לו.) א"ר אבא בכמה מקומות חס הקב"ה על בניו, עושה אדם בית, הקב"ה א"ל כתוב שמו ותנוח אותו לפתחך, אתה תשב תוך הבית, ואני אשב מבחוץ לפתחך לשמרך, וכאן אמר תרשום על הפתח סוד האמונה שלי, אתה תשב בביתך, ואני אשמרך בחוץ שכתוב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכתוב וראה את הדם על המשקף וגו' ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, עוד א"ר אבא כדמיון אות ה' מהשם הקדוש עשו בשעה ההיא, כמו שהשם הקדוש נפהך בשעה זו לדין, כן גם נהפך דם הזה בשעה זו לדין, שכתוב וראה את הדם על המשקף ועל שתי המזוזות, רושם של הכל היה אדום, להראות שהרי נהפך הכל לדין לעשות נקמות, וסוד הדבר כדמיון שהיה למעלה בשעה ההיא, כך היה נצרך להראות למטה, אם רחמים רחמים, ואם דין דין, זש"כ וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקף, ולעתיד לבוא כתוב (ישעי' ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, שעתיד להתגלות כל הדינים לעשות נקמות, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מה הטעם, לפי שלמדנו שא"ר יצחק לא נצרך לו לאדם להלוך בשוק ולהמצא ברחובות בזמן שהדין תולה בעיר, שכיון שנתנה רשות למשחית, מי שפוגע בו ינזק, וכן כאן לפי שהדין היה נמצא לא נצרך לצאת לחוץ, למדנו שאמר ר' יוסי שבזה הכח ממש שנמצא דין למצרים, נמצא באותו הכח ממש רחמים לישראל, זש"כ וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, וכן למדנו שבכל אותן כתרים הקדושים שלמעלה, כמו שנמצא בהם דין כך נמצא בהם רחמים, והכל בשעה אחת, רבי חזקיה למד כתיב (שם י"ט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפא, נגוף למצרים ורפא לישראל, מהו ורפא, ממה שנימולו נצרכו לרפואה, ולמדנו שבאותה שעה שנגפו המצרים באותה שעה נתרפאו ישראל, כמו שלמדנו שא"ר יוסי מהו דכתיב ופסח ה' על הפתח, מהו על הפתח, ופסח ה' עליכם צריך לומר, אבל על הפתח זה פתח הגוף, ואיזהו פתח הגוף, זו המילה-:

זוהר דף לו ע"א

ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו', אמר ר' יוסי כמה פעמים שאלתי במה שכתוב ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו', מפני מה לא היה זאת ביום שיתגלה לכל פרסום הנס, ומפני מה מתו כל אותן חלשים שאחר הרחים, ואותן בכורי הבהמות, ולא מתו מלכים ושרים ואנשים גבורי מלחמה, כמו שהיה אצל סנחריב, שכתוב (מלכים ב' י"ט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', ולמדנו שכלם היו מלכים בני מלכים שרים ונציבים, שם נראה גבורת שליח אחד של הקב"ה יותר מזה, הרי יפה הי' להיות גבורתו של הקב"ה יותר..(דף לז.)  א"ר שמעון בוא וראה כתוב ויהי בחצי הלילה, כחצי צריך לומר או כחצות, כמו שאמר משה, ואם כמו שאמרו החברים, שלא יאמרו אצטגניני פרעה משה בדאי הוא, הרי הקושיא במקומה עומדת בג' אופנים שאפילו ישראל יאמרו כן, א', שאם כן היה לו לומר ויאמר משה כחצות הלילה, מפני מה אמר כה אמר ה' וגו', בלשון שאין השעה מכוונת, שהרי לא יתפסו בזה למשה אלא לאדונו, לפי שאמר כה אמר ה', ב', שהרי משה אמר עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, ואל היה כך, אלא עד בכור השבי אשר בבית הבור, ואפילו ישראל ישאלו כן, שהרי לא נתבררו הדברים, ג', שהוא אמר ששם אדונו כחצות, וכתוב ויהי בחצי הלילה, ועוד שאלות חברנו קשות ביותר כמשא כבד שגם על בהמה אין להעמיסה, מפני מה הי' הנס בחצי הלילה ולא ביום, ולמה מתו כל ואתן החלשים שאחר הרחים, אלא הכל סוד עליון הוא.. כתוב (שיר ג') מי זאת עולה מן המדבר כתמרת עשן, מה עשן עולה בגוון לבן ושחור, אף כן זה הכתר שנקרא  זא"ת ונקרא אש"ה, כמש"כ לזאת יקרא אשה[לא] הכל נכלל בה בחצי הלילה לעשות משפטיו בשעה אחת, לבן לישראל ושחור לעובדי עכו"ם, ועל שלילה הזה לא נחלק אינו עושה משפטיו, מניין, מאברהם, שכתוב ויחלק עליהם לילה, שנחלק לעשות משפטיו, אף כאן משה אמר כחצות, מהו כחצות, כמש"כ כעלות המנחה, כעלות גדיש, אף כאן כחצות כאשר יחלק, שמשה ידע שלא יעשה משפטיו עד שיחלק, וכך היה שלא עשה הלילה משפטיו עד שנחלק, ובחצי האחרון עשה משפטיו, זש"כ ויהי בחצי הלילה, מהו בחצי, בחצי האחרון, בזמן שהיא שולטת ונמצאת זא"ת הזו לעשות משפטים תמיד, וכל משפט שנעשה בלילה, בחצי האחרון נעשה, וה' הכה כל בכור, וה' הוא ובית דינו, וה', הוא ומשפטיו, הכה כל בכור, משה לא אמר הכאה אלא ומת וגו', מ הו הכה, אלא שנתעוררה המדה שנקראת כ"ה כמו שהגזים משה שכתוב והנה לא שמעת עד כ"ה, ולמדנו שפרעה הי' חכם מכל מכשפיו, ונסתכל בזא"ת הזו שנעשה בו דין, ושעתידה להחריב ארצו, כמו שאמר משה בזא"ת תדע כי אני ה', ומה כתוב בו, ויפן פרעה, מהו ויפן, שהפנה לבו ממחשבה זו, כמש"כ ויפן אהרן אל מרים, ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזא"ת, גם לרבות מה שעתידה להחריב ארצו, ואל שת לבו לנגד המדה שנקראת זא"ת, כל בכור, אף מדרגות עליונות ותחתונות בטלו ממשלתן, בארץ מצרים, כל אותן המושלים בארץ בכח חכמתם, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה, כל אלה הן מדרגות עליונות ותחתונות שבטלו ממשלתן ונרמזו בפסוק הזה, סתם הדבר מבכר פרעה היושב על כסאו, זה כתר התחתון שבממשלת מלכות העליונה[לב] עד בכור השפחה, זה כתר השמאל שהוא למטה ממנו, שממשלתו היא לאחר ארבע רחים שהן ארבע מחנות[לג] כך נשמע שכתוב אחר הרחים ולא מן הרחים, וכל בכור בהמה, מושלים תחתונים שבתחתונים, נקבות מנקבות הנמצאות באתונות וחמורים ובבהמות גדולות וקטנות, ומקבלים מהן כשפים גברים ונשים, עד בכור השבי אשר בבית הבור, אותן היוצאים מן הקליפה שנקראת שפחה, שבהם עושים כשפים לאסורים שיעבוד בהם לעולם ולא יצאו לחירות, ובכח הבטחון על מדרגות האלו היו מסרבים המצרים, שבהן עשו קשר לישראל שלא יצאו מעבדותם לעולם, ובזה נתגלה הגבורה והממשלה של הקב"ה, וזכרון הזה לא יכלה מישראל לדורי דורות, שאם לא היה בזה כח גבורתו של הקב"ה, כל מלכי עמים וכל מכשפי עולם וחכמי עולם לא יכלו להוציא את ישראל מן העבדות, והקב"ה התיר הקשרים שלהם, ושיבר כל אותן הכתרים בשביל להוציאם, על זה כתוב (ירמי' י') מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך..(דף לח.)  ומה ששאלתם מפני מה לא הי' הנס ביום, למדנו שכתוב היום אתם יוצאים בחדש האביב, וכתוב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה, אלא נתבאר שעיקר גאולת ישראל לא היתה אלא בלילה, שהלילה התיר הקשרים ועשה נקמות, והיום הוציאם ביד רמה, זש"כ (במדבר נ"ג) יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים, וכתוב ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור, זה הוא פרסום הנס.. ועוד כתוב כי אין בית אשר אין שם מת, שנעשה הדין בכלם בזמן שהיו נאספים כלם בבתיהם, ולא היו מפוזרים במדבר ובשדה, ועשה הלילה דינים בכל בשעה ההיא, ולמדנו שהי' מאיר הלילה כיום תקופת תמוז, וראה כל העם דיניו של הקב"ה, זש"כ (תלים קל"ט) ולילה כיום  יאיר כחשכה כאורה, ובשעה שיצאו ישראל נמצאו כל הבכור מתים בשוק לעיני כל, בקשו להתקרב להם ולא יכלו, וזה הי' קשה להם מהכל, ראו שישראל יוצאים לעיניהם בצד אחד, וראו את מתיהם בצד שני, ובכל היה פרסום הנס, שלא היה כזה מיום שנברא העולם, (בהעלתך קמט.) א"ר אבא בוא וראה בלילה ההוא שרצה הקב"ה להרוג כל אותן הבכורים, בשעה שנחשך הלילה באו המשוררים לזמר לפניו, אמר להם אין עתה העת לזה, שהרי שירה אחרת מזמרים בני בארץ, בשעה שנחלק הלילה נתעורר רוח צפון, והקב"ה עשה אז נקמות, וישראל היו מזמרים שירה בקול רם, ואז עשה אותם בני חורין מהכל, ומלאכי מעלה וכל מחנות הרקיע היו שומעים קולם של ישראל -:

זוהר דף מה ע"א

ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וגו'. א"ר שמעון בוא וראה נקמה העליונה שעשה הקב"ה במצרים, שלש מיתות היו, אחד שעשו הבכורים במצרים שהרגו לכל מי שמצאו, ואחד שהרג הקב"ה בחצי הלילה, ואחד כשראה פרעה המות בביתו בבניו ובעבדיו, עמד והזדיין עצמו והרג את השרים והנציבים וכל מי שיעצהו לסרב בעם  ישראל, עד שהתורה מעידה עליו שהוא קם בלילה ממש, וכמו שהקב"ה בחצי הלילה הרג הבכורים ועשה נקמות, כן קם פרעה בארץ מצרים והרג, ועשה נקמות בשריו נציביו ושלישיו ובכל אותן הנסיכים, זש"כ ויקם פרעה לילה, שעמד להרוג ולהכרית, דרכו של כלב כשמכים אותו באבן, הוא רץ ונושך לכלב אחר, כך עשה פרעה, אח"כ הוא היה הולך בשוקים, והיה מכריז ואומר קומו צאו מתוך עמי, אתם הרגתם לכל בני העיר, אתם הרגתם השרים והנציבים וכל בני ביתי, זש"כ ויקרא לשמה ולאהרן לילה, כיון שבידכם היה הכל, וברכתם גם אותי, שלא תהרגני, ואח"כ הוא בעצמו ליוה ואתם והוציאם מן הארץ, כמו שכתוב ויהי בשלח פרעה את העם:

זוהר דף לח ע"ב

ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים וגו'. א"ר שמעון בוא וראה שזה הפסוק קשה, כיון שאמר ליל מהו שמורים ולא שמור, כי שמור הי' צריך לומר, וכתוב הוא הלילה הזה, בתחלה אמר ליל ואח"כ לילה, אלא כך למדנו כתוב (דברים כ"ב) כי יהיה נערה בתולה, נער כתוב, מה הטעם, לפי שכל זמן שלא קבלה זכר נקראת נער, משקבלה זכר נקראת נערה, אף כאן ליל קודם התיחדה עם העולם של בחי' זכר, ואע"פ שכתוב בו שמורים[לד] היינו בשביל שבחי' זכר הי' מוכן להתחבר עמה, ובשעה שמתחבר עמה בחי' זכר כתוב הוא הלילה הזה לה' שמורים, שמורים זכר ונקבה, ולפיכך כתוב הלילה הזה, ובמקום שנמצאים זכר ונקבה אין השבח אלא להזכר[לה] וכן שבחו ישראל בתשבחתם לבחינת זכר ולא לבחי' נקבה, ככתוב זה אלי ואנוהו, שאין השבח במקום שזכר ונקבה נמצאים אלא להזכר, ועל זה מיחלים ישראל, שכתוב (ישעי' כ"ב) זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, לפי שכן עתיד לעשות להם, שכתוב (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וסוד נפלאות הזה כך הוא, כמו כאן ביציאת מצרים נתחבר ליל עם לילה, כך עתיד הקב"ה לעשות להם, שכתוב (ישעי' כ"א) שומר מה מלילה שומר מה מליל, מה שם שמירה וליל, אף כאן שמירה וליל, מה שם שמירה  ולילה, אף כאן שמירה ולילה, ולילה נקראת בשביל התחברותה עם העולם של בחי' זכר, זש"כ (שם) אתא בקר וגם לילה, בקר, כמש"כ וישכם אברהם בבקר, שהיא מדתו ממש[לו] וכתוב (תלים ה') ה' בקר תשמע קולי, בקר ממש:

רעיא מהימנא

זוהר דף מ ע"ב

והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו'. מצוה זו לספר בשבח של יציאת מצרים, שהוא חיוב על האדם לספר בשבח הזה לעולם, וכך ביארנו, כל אדם המספר ביציאת מצרים, ובספור ההוא משמח בחדוה, עתיד הוא לשמח בהשכינה לעולם הבא, שהיא השמחה הגדולה מהכל, לפי שזה האיש הי' משמח ברבונו, והקב"ה משתעשע בספור ההוא, ובאותה שעה מאסף הקב"ה לכל פמליא שלו ואומר להם לכו ושמעו ספור השבח שלי שמספרים בני ושמחים בגאולתי, אז מתאספים כלם ובאים ומתחברים עם ישראל, ושומעים ספור השבח של השמחים בשמחת הגאולה של רבונם[לז] אז באים המלאכים ומשבחים להקב"ה על כל הנסים והגבורות, ומהללים לו על העם הקודש שיש לו בארץ, השמחים בשמחת הגאולה של רבונם, אז נתוסף לו כח וגבורה למעלה, וישראל בספור ההוא נותנים עוז לרבונם, כמלך שנתוסף לו כח וגבורה כאשר משבחים גבורתו ומהללים לו, וכלם מפחדים מפניו ומתרומם כבודו על כלם, ולפיכך נצרך לשבח ולספר בספור זה כמו שנסדר, כדמיון זה חוב הוא על האדם לספר תמיד לפני הקב"ה, ולפרסם הנס בכל אותן הנסים שעשה לו, ואם תשאל מדוע הוא חייב, והרי הקב"ה יודיע הכל כל מה שהיה ויהי' אח"כ, ולמה נצרך פורסם הזה לפניו על מה שהוא עושה והוא יודע, אלא ודאי צריך האדם לפרסם הנס ולספר לפניו בכל מה שעשה לו, לפי שאלה הדבורים עולים, וכל פמליא של מעלה מתאספים ורואים הדבורים ומשבחים כלם להקב"ה, ומתרומם כבודו עליהם למעלה ולמטה, כדמיון זה מי שמספר ומפרט חטאיו על כל מעשה שעשה, אם תשאל למה נצרך, אלא לפי שהמקטרג עומד תמיד לפני הקב"ה, בשביל לספר חטאי האנשים ולתבוע עליהם דין, כיון שמקדים האדם ומפרט חטאיו אחת לאחת, לא נשאר פתחון פה למקטרג ההוא, ואינו  יכול לתבוע עליו הדין, שהרי תמיד הוא תובע הדין בתחלה, ואח"כ מ ספר ומקטרג, פלוני עשה כך, ולכך נצרך לו לאדם להתקדם ולפרט חטאיו, וכיון שהמקטרג רואה כך אין לו פתחון פה עליו, ואז נפרד ממנו מכל וכל, אם האדם חוזר בתשובה הרי טוב, ואם לא, הרי נמצא המקטרג עליו ואומר, פלוני שבא לפניך בעזות מצח בעט ברבונו, חטאיו כך וכך, וע"כ טוב שהאדם יהי' נזהר בכל זה, כדי שיהי' נמצא עבד נאמן לפני הקב"ה:

זוהר דף מא ע"א

ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח וגו'. מצוה זו לשחוט הפסח בין הערבים בי"ד בניסן, לזכרון פסח ההוא של מצרים, וזה הוא חיוב על הכל, ככתוב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, פסח זה צריך להיות נשמר מיום העשירי ולהלאה, שכתוב בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו', מאי הטעם, לפי שאז מתחלת הלבנה להאיר בתוקפה מיום העשירי והלאה עד שמשתלמת בחמשה עשר בו, והפסח יהי' נשחט בי"ד בשעה שהדין תולה על העולם, סוד זה כדי לבטל הזוהם מלפני ברית הקדוש[לח] וליהנות מן ריח ההוא הנודף מן צלי אש, וע"כ אינו בא אלא על השובע, ולכך כתוב וכל ערל לא יאכל בו, מי שיש בו ברית קודש יאכל בו, מי שאין בו ברית קודש לא יאכל בו, שהרי זה הקרבן בא מן בני ברית בשביל לשבר תוקף כח הטומאה, להעביר הערלה מלפני ברית הקדוש, לפיכך קרבן זה בבני ברית נצרך להעשות ולא בבני ערלה, כאשר בא הקב"ה למצרים ראה דם פסח ההוא שהיה נרשם על הפתח, וגם דם ברית מילה איך היו נרשמים על הפתח, שכתוב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף, כח האזוב הרי ביארנו שהוא מעביר רוחות רעים, וכל צד רוח רעה נתבטל ע"י התעוררת שלו בזמן גאולה העליונה של  ישראל, ולעתיד לבוא יביא הקב"ה ליצר הרע וישחוט אותו, ועתה בגאולה זו כתוב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו', לזכרון העתיד לבוא ולהיות בזמן גאולה העליונה, והגעתם אל המשקף ואל שתי המזוזות וגו', ברשום של אות יו"ד[לט] להראות בזה רושם ברית הקדוש, ומתבטלת הערלה מלפני דם הברית שהי' רשום על דם הפסח, ובא דם על דם, כאשר עבר משחית ההוא היה רואה הדם וקפץ מן הבית, כמש"כ ולא יתן המשחית וגו', ואם הקב"ה בלבדו הי' הורג למה כתוב ולא יתן המשחית, שנשמע שמשחית היה הולך ולא הקב"ה, אלא ודאי שהקב"ה היה הורג, והמשחית היה הולך למצוא עילה לישראל, וכיון שראה אותה הבטול של הערלה בשני צדדים[מ] היה בורח ונפרד מהם, ומפני שהרג הקב"ה כל אותן הבכורים של צד ההוא, נתן בכורי ישראל לפדיון, כדי שלא ימצא עליהם צד הטומאה עילה כלל, ובכל ענין שומר הקב"ה לישראל כאב לבנים:

זוהר דף מא ע"ב

בבית אחד יאכל וגו'. ועצם לא תשברו בו. מה כתוב קודם ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו, מצוה זו לאכול הקרבן פסח על מצות ומרורים, מה ענין זה לזה, אלא להראות גלות השכינה עם ישראל בכל המרירות שלהם, שכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו', וכאשר אוכלים הקרבן פסח להראות כל מה שנעשה להם במצרים בגלות ההוא ובשעבוד ההוא מה כתוב בזה, ועצם לא תשברו בו, כדי להראות בו בזיון ובכל אותן אלהי מצרים, שהרי העצמות היו מושלכים בשוק, ובאו כלבים וגררו אותם ממקום למקום, וזה הי' קשה להם מהכל, שהרי העצמות תקון הגוף הם, ודומים לגוון אחר[מא] וישראל השליכו אותם בשוק דרך בזיון, וע"כ כתוב ועצם לא תשברו בו, אתם לא תשברו, אבל הכלבים היו באים ומשברים אותם, ועוד שהמצרים באו אח"כ, וכשהיו רואים אותן העצמות שגררו הכלבים ממקום למקום ונפצום, היו המצרים מטמינים אותם תוך העפר, כדי שהכלבים לא ימצאום, וזה הי' בטול ע"ז ביותר שבא מצדם, ונתרומם בזה כבודו של הקב"ה, ונכנעו כל כחות אחרים, שהרי אז נכנעים יותר כאשר הבטול נמצא מצד שלהם, וע"כ ישראל לא שברו אותן, שכתוב ועצם לא תשברו בו:

זוהר דף מג ע"א

והיה לאות על ידכה  ולטוטפת בין עיניך וגו'. מצוה זו היא מצוה שנקראת עוד בענין אחר, שלא נקראת מצוה בלבד אלא מצוה דקדושה, ואלו הן תפילין, תפלה של יד ותפלה של ראש, שהם תקון הפאר והיופי של גוונים העליונים, ולכן נקראים טוטפות, כמש"כ (ישעי' מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, וכתוב (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו, נער ישראל היינו שמע ישראל, זקן ישראל היינו היופי של הגוונים, למעלה ולמטה, יוסף עלה ונתעטר בשני גוונים של שתי מדרגות, בתחלה נע"ר ולבסוף צדי"ק, כמה יפות בו הגוונים לראות, וזהו הסוד ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, יפה בשני צדדים בשתי מדרגות בשני גוונים למעלה ולמטה, כתוב (דברים ו') ועשית הישר והטוב, הישר, זו תפלה של יד, להמשיכה בתפלה של ראש להתיחד כאחד ותפלה של יד להקדים לשל ראש, ונצרך שלא להיות הפסק ביניהם כלל, מה שמתעטר בתפלין הוא עומד בסוד דמיון העליון, ועומד באותן שני הסודות שאמרנו, כיוסף שנקרא נע"ר ונקרא צדי"ק, בסוד של עבד נאמן ובסוד של בן יחיד, ואלה הם תפלה של יד ותפלה של ראש, והם כלל אחד בלי פרוד, ארבע פרשיות של תפלין בד' בתים הן בתפילין של ראש, וכמו שהן ארבע פרשיות בתפילין של ראש, כמו כן הן כלן בתפילין של יד בבית אחד, שהרי תפלה של יד אין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מלמעלה, וזהו הסוד (קהלת א') כל הנחלים הולכים אל הים, ומתוך שמקבלת השפע מלמעלה נקראת תפל"ה, ולבעבור שמתקדשת בקדושתם נקראת קדוש"ה, ואז נקראת מלכו"ת, מלכות שמים שלמה, ד' פרשות הרי ביארנו סודן בכמה מקומות.. אשריהם ישראל שיודעים סוד זה, וצריך האדם להניח תפלין בכל  יום, להיות בדמות העליון, ועליו כתוב (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ע"כ, ברוך ה' לעולם אמן ואמן: ע"כ ר"מ: