זוהר תורה
פרשת בשלח

זוהר דף מה ע"א

ויהי בשלח פרעה את העם וגו'. א"ר שמעון בוא וראה כשיצאו ישראל ממצרים רוחם היה נשבר בתוכם[א] והיו שומעים תשבחות שלמעלה ואל יכלו לשמח. ובשעה שכל החילות והמרכבות העליונים יצאו עם השכינה, כלם נשאו שירות ותשבחות לפני הקב"ה. אז העיר הקב"ה רוחם של ישראל והיו שומעים אותן התשבחות. ונתקיים רוחם בתוכם שלא נפרח מהם. האדם כאשר עוזב מלאכתו אז מרגיש שבר עצמותיו ושבר רוחו. כך ישראל כאשר יצאו ממצרים היו טועמים טעם מיתה והקב"ה רפאם, שכתוב וה' הולך לפניהם יומם וגו'. וכל הדרכים העלו ריח של רפואה שנכנס בגופם ונרפאו. ומקול התשבחות שהיו שומעים היו שמחים והניח את רוחם. ופרה וכל החילות שלו הלכו אחריהם ללות אותם. עד שיצאו מארץ מצרים. וכן כל אותן השרים שלמעלה הממונים עליהם ועל שאר עמים היו מלווים להשכינה ולכל ישראל. עד שחנו באיתם בקצה המדבר, זש"כ ויהי בשלח פרעה את העם וגו'. כי קרוב הוא. כי קרובה שבועה ההיא שהשביע אבימלך להאבות בשביל הטוב ההוא שעשו הפלשתים להאבות. שכתוב כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה:

זוהר דף מה ע"ב

ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף. כדי להכין להם הדרך למקום הים[ב] א"ר יהודה מפני מה כשהיו ישראל במצרים כתוב שלח את עמי. כי אם מאן אתה לשלח את עמי. בני בכורי  ישראל. ובזמן ההוא לא היו נימולים ולא נתקשרו בו כראוי. וכאן שהיו נימולים ועשו קרבן פסח ונתקשרו בו קורא אותם את העם. אלא בשביל ערב רב ההוא שנדבקו בהם ונתערבו עמהם קורא אותם את העם סתם. כמש"כ ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל. ויקהל העם אל אהרן, וירא העם כי בשש משה, וכן כלם.. ובוא וראה אם לא היו אותן ערב רב שנתחברו בישראל לא הי' נעשה מעשה ההוא, ולא היו מתים מישראל כל אותן שמתו, ולא הי' נגרם להם לישראל כל מה שנגרם, ובוא וראה שמעשה ההוא וחטא ההוא ממש הי' גורם גלותם של ישראל, שלמדנו בקש הקב"ה שישראל יהיו נמצאים בשעה ההיא כמלאכים העליונים, ולעשותם בני חורין מהכל, חירות ממיתה, חירות משיעבוד מלכיות, כמש"כ חרות על הלוחות, א"ת חרות אלא חירות, וכיון שנעשה ואתה מעשה גרמו הכל להיפוך, גרמו מיתה, גרמו שעבוד מלכיות, גרמו שנשברו אותן לוחות הראשונות, גרמו שמתו מישראל כמה לאפים, וכל זה בשביל ההתחברות של הערב רב שנתחברו בהם, אף כאן בעבורם לא נקראים בני ישראל ואל ישראל ולא עמי, אלא העם סתם, ואם תשאל שכתוב וחמושים עלו בני ישראל, זהו כאשר עלו ממצרים ועוד לא נתחברו עמהם הערב רב, קורא אותם בני ישראל, כיון שנתחברו עמהם, ככתוב וגם ערב רב עלה אתם, קורא אותם העם, ר' יוסי הקשה ואמר, כתוב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד העולם, א"כ הלא בכל יום היו רואים להערב רב, א"ר יהודה ערב רב כתוב ולא מצרים, שהרי הרבה עמים אחרים היו דרים במצרים, ולא עוד אלא שכלם נימולו, וכיון שנימולו אין נקראים מצרים, ועל פי משה קבלו אותם, וזהו מה שאמר הכתוב לך רד כי שחת עמך, סרו מהר מן הדרך אשר צויתם, צויתם כתוב[ג] וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, אחד מחמשה היו, ור' יוסי אומר חמשה מישראל ואחד מהם, רבי יהודה אומר וחמשים, אחד מחמשים, א"ר שמעון לפי שהיובל ההוא הוציאם ממצרים[ד] לפיכך וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, ולולא זאת לא היו עולים, וע"כ נתעכבו חמשים יום לקבלת התורה, ומהמקום ההוא יצאה התורה ונתנה לישראל, וע"כ כתוב וחמשים חסר וא"ו, שבכח זה עלו ב"י ממצרים:

זוהר דף מו ע"א

ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מדוע העלה הוא עצמותיו, אלא לפי שהיה הראשון לרדת לגלות, ולא עוד אלא שהוא הי' לו סימן הגאולה, והשביע את ישראל על זה[ה] זש"כ כי השבע השביע את בני ישראל, וזה נתבאר, אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאל ממון ממצרים, ושמה הי' עוסק בשבועתו של יוסף, ויש אומרים שארונו בנילוס היה, ובהשם הקדוש העלה אותו, ועוד אמר משה, יוסף הגיע זמן גאולתן של ישראל, ואמר עלה שור ועלה, ויש אומרים שבין מלכי מצרים הי' ארונו ומשם עלה, ויש אומרים שבשביל שלא יעשו אותו ע"ז הניחוהו בנילוס, וסרח בת אשר הגידה לו למשה:

וה' הולך לפניהם יומם, הקב"ה ובית דינו, א"ר יצחק זהו שלמדנו שהאבות הם מרכבה להשכינה, הולך לפניהם יומם, זה אברהם, בעמוד ענן, זה יצחק, לנחותם הדרך, זה יעקב, שכתוב בו ויעקב הלך לדרכו, ולילה בעמוד אש להאיר להם, זה דוד המלך, וכלם מרכבה עליונה קדושה שילכו ישראל בשלמות הכל, ובשביל שיראו האבות גאולת בניהם, שכתוב ואנכי אעלך גם עלה, עם המרכבה[ו] ללכת יומם ולילה, מפני מה הלכו יומם ולילה, ילכו ביום ולא ילכו בלילה כאנשים הבורחים, כיון שהקב"ה שמרם למה הלכו ביום ובלילה, אלא שיהי' נמצא בהם שלימות הכל, שאין שלימות אלא יומם ולילה[ז] א"ר אבא כך ביארנו, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, זה אברהם, ולילה בעמוד אש, זה יצחק, ואם כן יעקב היכן הוא, אלא שבתיבה הראשונה הוא נאמר ושם נרמז, ככתוב וה'[ח] ולילה בעמוד אש שהי' מאיר בצד זה ובזה, כדי שירדפו מצרים אחריהם ויתכבד שמו של הקב"ה ברכבו ופרשיו, וכדי ללכת יומם ולילה עם המאור המאיר מעצמו ועם המאור שאינו מאיר מעצמו[ט] ועוד כדי להטעות למצרים שיאמרו מקרה הוא, שכתוב (ישעי' י"ט) נואלו שרי צוען, וכתוב (שם מ"ד) משיב חכמים אחור, וע"כ הלכו ביום ובלילה, רבי אבא אמר אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה הוציאם ממצרים להיות חלקו ונחלתו, ובוא וראה בצד של היובל נמצא חירות לישראל[י] וכן לעתיד לבוא, שכתוב (שם כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו', ובשביל יובל העליון ההוא נתעכבו חמשים יום[יא] לקבל התורה וליקרב להר סיני, וכיון שהלכו ביום הלכו גם בלילה להיות הכל יום שלם, הן עם היום והן עם הלילה, שלא יהי' נמצא פירוד בהם[יב] ולא עוד אלא שכלם הלכו בנחת לפי רצון נפשותם, וביום שקבלו התורה היו חמשים יום שלמים בימים ולילות כראוי, שאין יום בלי לילה ואין לילה בלי יום, ולילה עם יום נקרא יום אחד, וכיון שהלכו חמשים יום שלמים, אז הופיע עליהם אור חמשים יום של היובל[יג] ומצד היובל נתנה להם התורה, ולפיכך הלכו יום ולילה, (בלק קצא:) אמר העלם ההוא, כתוב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו', וה' עומד טעם חזק למעלה[יד] למה, אלא בשעה ההיא כמה יופי ותפארת היה לכלה זו שנכנעת עד עתה בגלות[טו] ועתה היא מהלכת בהרמת ראש עם מחנותיה בשמחה, וע"כ בוה' עומד טעם חזק למעלה, הולך לפניהם יומם, עד כאן לא נודע אם כלה זו הולכת לפניהם או לא, שהרי טעם מפסיק עומד בוה'[טז] אלא היא היתה שם, אבל זה שהלך לפניהם הוא זקן העליון אדון הבית[יז] זה שנשבע לו הקב"ה, ומי הוא, אברהם, שכתוב (תלים מ"ב) יומם יצוה ה' חסדו, וכתוב אם לא בריתי יומם ולילה[יח] זה היום שכל הימים נכללים בו, יום הראשי לשאר כל הימים בודאי, וע"כ נקרא יומם ולא יום, ולפיכך הולך לפניהם יומם, הוא הלך ביום והכלה הלכה בלילה, שכתוב ולילה בעמוד אש להאיר להם, זו הכלה, כל אחד כראוי לו:

זוהר דף מו ע"ב

ויגד למלך מצרים כי ברח העם, ויגד, מי אמר לו, חכמיו ומכשפיו נאספו אצלו והודיעוהו כי ברח העם, ומפני מה אמרו כך, אלא שראו בחכמתם שהלכו יומם ולילה, אמרו כי בודאי בורחים הם, ולא עוד אלא שראו שאינם הולכים בדרך ישר, כמו שכתוב וישובו ויחנו לפני פי החירות:

ויקח שש מאות רכב בחור, שש מאות למה, א"ר יוסי כנגד מספר ישראל, שכתוב כשש מאות אלף רגלי, בחור, כנגד הגברים שהם העיקר של ישראל, וכל רכב מצרים, שאר מרכבות שהן טפלות לאחרים כנגד הטף, שכתוב לבד מטף, והכל עשה בעצת מכשפיו וחכמיו, ושלישים על כלו, הכל בחכמה כנגד מדרגות העליונות, שהן שתים ואחת[יט] ר' יצחק אמר כתרגומו ומזרזין, זריזים היו בכל, ויקח שש מאות רכב בחור, ר' חייא אמר כתיב (ישעי' כ"ד) יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, בזמן שהקב"ה נותן ממשלה לשרי העמים למעלה, אז הוא נותן ממשלה להאומות שלהם למטה, וכאשר מורידם ממדרגתם למעלה, אז מוריד להאומות שלהם למטה, ויקח שש מאות רכב בחור, זה השר שלהם, ונתבאר שהנהיג עמו מרכבות עמים אחרים, וכלם נפלו במחנה של סיסרא אח"כ, וזהו רכב בחור ואח"כ וכל רכב מצרים, כתוב (שיר א') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, בוא וראה כדמות סוס נקבה נראתה להם לסוסים של פרעה וזה נתבאר[כ] אבל עוד יפורש לסוסתי ברכבי פרעה, בוא וראה פרעה כאשר רדף אחרי ישראל מה עשה, לקח סוסים נקבות וקשר אותן במרכבותיו לראשונה, וסוסים זכרים קשר אותם לאחוריהם, והיו דוהרים הזכרים נגד הנקבות, והנקבות מיאנו ומיהרו ללכת, כיון שהקריב אצל ישראל לקח הנקבות והעמידן לאחור, וסוסים הזכרים מלפנים, להרע לישראל ולהתגר בם מלחמה, כדמיון זה וה' הולך לפניהם יומם, ואח"כ חזרה השכינה לאחוריהם של ישראל, שכתוב ויסע מלאך האלהים וגו', לפיכך כתוב דמיתיך רעיתי[כא]:

זוהר דף מז ע"א

ופרעה הקריב וגו', זה הכתוב נתבאר שהקריב לכל חילותיו ומרכבותיו להתגר מלחמה, ועוד ופרעה הקריב, רבי יוסי אמר הרי אמרו שהקריב ישראל לתשובה.. משל ליונה עם הנץ וכו'[כב] כך ישראל היו קרובים להים, והיו רואים את הים לפניהם הולך וסוער, והרים גליו למעלה, אז היו מפחדים, נשאו עיניהם וראו את פרעה ומחנותיו ואבני גיראות ובלסטראות, אז וייראו מאד, מה עשו, ויצעקו בני ישראל, מי גרם זאת שקרבו ישראל אצל אביהם שלמעלה, פרעה, זהו שכתוב ופרעה הקריב:

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה', א"ר שמעון אשרי חלקם של ישראל, בשביל שזה משה הרועה הלך ביניהם, כתוב (ישעי' ס"ג) ויזכר ימי עולם משה עמו, ויזכר ימי עולם, זה הקב"ה, משה עמו, שקול היה משה ככל ישראל, ולמדנו מכאן שמנהיג העם הוא ממש כל העם, אם הוא זכאי כל העם זכאים, ואם הוא אינו זכאי כל העם אינם זכאים, ונענשים בשבילו, וזה נתבאר, התיצבו וראו, אין לכם להתגבר מלחמה, שהרי הקב"ה ילחם בשבילכם, כמש"כ ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, בוא וראה בלילה ההוא כנס הקב"ה לפמליא שלו והי' דן דינם של ישראל, ואלמלא שקדמה זכות אבות על ישראל לא היו ניצולים מן הדין, רבי יהודה אמר זכותו של יעקב הגינה על ישראל, זש"כ (תלים קכ"ד) לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל הזקן:

זוהר דף מז ע"ב

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. א"ר אבא בוא וראה דבור ההוא שיוצא מפיו של האדם עולה, ומעורר התעוררות למעלה, או לטוב או לרע, ובשביל זה מי שיושב בעונג השבת אסור לו לעורר דבור של חול, שהרי פוגם פגם ביום הקדוש, מי שיושב בשמחתו של מלך אינו ראוי שיעזוב את המלך ויעסוק עם אחר, ובכל יום צריך להראות מעשה, ולעורר התעוררות ממה שנצרך, וביום השבת בדברי שמים ובקדושת היום צריך לעורר, ולא בדבר אחר, בוא וראה כאן כאשר הקריב פרעה להתגבר מלחמה עם ישראל, באותה שעה לא בקש הקב"ה שיעוררו ישראל התעוררות למטה כלל, מפני שהיתה התעוררות למעלה, שהרי האבות קדמו ועוררו התעוררות הזאת מעלה, וזכותם עמדה לפניו, ולא רצה הקב"ה שישראל יעוררו למטה כלל, זש"כ ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, תחרישון בודאי, ולא תתעוררו דבור שלא נצרך לכם[כג] וכאן נכלל שם הקודש באותיות נרשמות[כד] והרי נתעוררו בזה החברים, א"ר יוסי לרבי יהודה הרי למדנו שבכל מקום שכתוב ה' רחמים הוא, ואע"פ שהתגבר מלחמה ועשה דין, דין ההוא ברחמים היה, וכאן אָנוּ רואים שכתוב ה' ילחם לכם, ואין נראה בדין ההוא רחמים כלל, שהרי כתוב לא נשאר בהם עד אחד, אמר לו דבר זה שמעתי מרבי שמעון שאמר שאפילו כאן היה הדין ברחמים, שכסה עליהם הים ומתו, ואחר כך השליכם הים לחוץ, והקב"ה בקש בכבודם ונקברו באר, ולא בקשה הארץ לקבלם, עד שהושיט לה הקב"ה ימינו וקבלה ואתם, זש"כ נטית ימינך תבלעמו ארץ, ובשביל זה היה הדין ההוא ברחמים, וע"כ לא רצה הקב"ה שיעוררו ישראל דבור בעולם, שאם יעוררו ישראל דבור לא יעוררו שם הרחמים, ולא יהי' נעשה הדין ברחמים, זש"כ ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, שלא תעוררו כלום, שהרי שם הרחמים צריך להתעורר עליהם לעשות הדין ברחמים, ולכך נצרך שלא תעשו פגם ותעוררו כח אחר:

זוהר דף נב ע"א

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו', א"ר יצחק בשעה שחנו ישראל על הים, ראו הרבה צבאות הרבה חילות והרבה מחנות מלמעלה ומלמטה, וכלם התחברו על ישראל, התחילו להתפלל מתוך צרתם, באותה שעה ראו ישראל צרות מכל הצדדים, הים בהתרוממות גליו לפניהם, לאחריהם כל אותן הצבאות, כל אותן המחנות של מצרים, למעלה הרבה מקטרוגים עליהם, התחילו לצעק להקב"ה, על אותה שעה כתוב ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ולמדנו בספרא דצניעותא, אלי דוקא, בהקדמו"ן תולה הכל, ואז הופיע הקדמו"ן הקדוש, ונמצא רחמים בכל העולמות, והאירו כל האורות, וכשהאירו כלם יחד עשה הים משפטים עליונים, ונמסרו בידו העליונים והתחתונים, ולפיכך אמרו קשה לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, מה הטעם, לפי שקריעת ים סוף בהקדמון הקדוש תולה[כה]-:

זוהר דף מח ע"א

ואתה הרם את מטך וגו'. הרם את מטך שבו נרשם השם הקדוש, נטה את ידך בצד השם הקדוש, וכיון שיראו המים את השם הקדוש יברחו מפניו, ולכך ונטה את ידך לצד אחד, כי צדדים האחרים של המטה נצרך לנו לענינים אחרים, א"ר אלעזר רואה אני שלפעמים נקרא זה המטה מטה האלהים, ולפעמים נקרא מטה של משה, א"ר שמעון בספרו של רב המנונא הזקן יפה אמר שהכל אחד, בין שתאמר שהוא של הקב"ה ובין שתאמר של משה, כי זה המטה הוא לעורר צד הגבורה, וע"כ ונטה את ידך, יד שמאל שהיא בצד מדת הגבורה, א"ר שמעון וי לאותן שאין רואים ואין מסתכלים בתורה, התורה תקרא לפניהם בכל יום, ואין יודעים ואין משגיחים, בוא וראה בצד הגבורה נתעורר מים בעולם ויוצא מים, ועתה בקש הקב"ה לנגב המים, א"כ למה ונטה את ידך יד שמאל, אלא הרם את מטך לנגב המים, ונטה את ידך להשיב המים, לעורר צד הגבורה ולהחזיר המים על מצרים, ולפי זה שני דברים יש כאן, שכתוב הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, והרימי התהום היו, אלא שהקב"ה עשה נס תוך נס, כמש"כ קפאו תהומות בלב ים,  והלכו ביבשה בתוך הים, זש"כ ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה:

זוהר דף נ ע"ב

ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו'. א"ר אבא כמה אלפים כמה רבבות מחנות קדושות יש לו להקב"ה, בעלי הפנים העליונים, בעלי עינים, בעלי כלי זיין, בעלי יללה, בעלי תרועה, בעלי רחמים, בעלי דין, ולמעלה מהם הפקיד להשכינה לשמש בהיכל לפניו, כנגד כל אלה יש להשכינה מחנות מזוינות, בששים אופנים נמצאות אותן מחנות מזוינות, וכלם אחוזי חרב עומדים סביבה, הרבה מהם נכנסים והרבה יוצאים, בשש כנפים יפרחו כל העולם, לפני כל אחד ואחד גחלי אש דולקים, לבושם אש לוהט, בכתפם חרב חדה מתלהטת בכל העולם לשמור לפניה, (דף נא.) זש"כ ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, מהו דרך עץ החיים, זו השכינה הגדולה, שהיא הדרך לעץ הגדול והתקיף עץ החיים[כו] שכתוב הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, ישראל שלמעלה, כלם אחוזי חרב, וכאשר השכינה נוסעת כלם נוסעים עמה, זש"כ ויסע מלאך האלהים, וכי מלאך האלהים נקראת, א"ר אבא כן הוא, בוא וראה כך א"ר שמעון, התקין הקב"ה לפניו היכל קדוש, היכל עליון, עיר קדושה, עיר עליונה, ירושלים עיר הקודש נקראת, מי שמבקש ליכנס למלך אינו נכנס אלא אם מן העיר הקדושה לוקח דרך להמלך[כז] שהדרך מכאן נתתקן, זש"כ זה השער לה' צדיקים יבאו בו, כל שליחות שמבקש המלך לשלוח יוצא מן השכינה, וכל שליחות שמלמטה אל המלך, אל השכינה נכנס תחלה ומשם למלך, נמצא שהשכינה היא השליח של הכל, מלמעלה עד למטה ומלמטה עד למעלה, ולבעבור שהיא שליח של הכל, כתוב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל, ישראל שלמעלה, מלאך האלהים, זה שכתוב בו וה' הולך לפניהם וגו', ומה שכתוב ללכת יומם ולילה היינו כמו שנתבאר[כח] ויש לשאול האם זה כבוד המלך שהמלכה תתגר מלחמה, ושהיא תלך בשליחות, אלא זה דומה למלך שנזדוג במטרונה כבודה, ראה המלך לכבדה על כל שאר המטרונות שבעולם, אמר לכן ראויות לפלגשים נגד זאת המטרונה שלי, היא תתעלה על הכל, מה אעשה לה, אלא שכל הבית שלי יהיה בידה, הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך בידי המטרונה ימסרו, מה עשה, הפקיד המלך בידה כל הכלי זיין שלו, וכל אותן השרים מתגירי מלחמה, וכל אותן אבנים יקרות של המלך, וכל גנזי המלך, ואמר מעתה כל מי שיוצרך לדבר עמי, לא יוכל לדבר עמי עד שיודיע מזה להמטרונה, כך הקב"ה מגודל החביבות והאהבה שלו בכנסת  ישראל הפקיד הכל ברשותה, ואמר הן כל השאר לא יהי' נמצא כלום אצלן, ככתוב (שיר ו') ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי, מה אעשה לה, אלא הרי כל ביתי יהיה בידיה, הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך בידי השכינה יומסרו, הפקיד בידה כל הכלי זיין שלו, רמחים חרבות קשתות חצים וחניתות, כדורי בדיל, עצים ובינם, וכל אותן מתגירי מלחמת הקב"ה, זש"כ הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וגו', אמר המלך מכאן ולהלאה מלחמתי נמסרת בידך, כלי זיין שלי והשרים מתגירי מלחמה בידך, מכאן ולהלאה את תשמרני, זש"כ שומר  ישראל, מכאן ולהלאה מי שיצרך לי לא יוכל לדבר עמי עד שיודיע להשכינה, זש"כ בזא"ת יבא אהרן אל הקדש[כט] והיא שליחו של המלך בכל כמו שנתבאר, נמצא שהכל בידה, וזה הוא כבודה של השכינה, זש"כ ויסע מלאך האלהים וגו' כמו שנתבאר[ל] וילך מאחריהם, מפני מה מאחריהם, כדי שיהיו נמציא מלפניה בעלי מתגירי מלחמה, בעלי כדורים, בעלי רמחים וחרבות, לפי שבוא מחנות אחרות להתגבר מלחמה עם ישראל מלמעלה, וע"כ וילך מאחריהם, ולמדנו שבשעה ההיא בא השר המושל הממונה על מצרים, ואסף שש מאות רכב מקטרגים, ועל כל רכב ורכב שש מאות שרים ממונים מקטרגים, זש"כ ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים, וכי השש מאות רכב בחור לא היו רכבי מצרים, למה נכתב וכל רכב מצרים, אלא כך למדנו, סמא"ל היה מלוה לו שש מאות מרכבות מקטרגים לעזור לו, זש"כ ויקח שש מאות רכב בחור, אימתי שילם לו הקב"ה לסמא"ל, במלחמת סיסרא, שעקר הקב"ה לכל אותן המרכבות, ונמסרו ביד השכינה, זש"כ (שופטים ה') נחל קישון גרפם נחל קדומים וגו', ולעתיד לבא יומסרו כלם בידה, זש"כ (ישעי' ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו', וע"כ וילך מאחריהם, שעתידה השכינה בקץ הימים לערם מן העולם, ויסע עמוד הענן מפניהם וגו', מהו עמוד הענן הזה, ר' יוסי אמר זה הענן הנראה תמיד עם השכינה[לא] וזהו הענן שנכנס משה בתוכו, רבי אבא אמר הרי כתוב וה' הולך לפניהם יומם[לב] אלא שהוא עזרת הצדי"ק והתפשטות הרושם שלו, וע"כ הלך זה הענן יומם, ככתוב (תלים מ"ב) יומם יצוה ה' חסדו, ומצד החסד בא הענן הזה, והוא נקרא חסד, וענן אחר הלך בלילה ונקרא עמוד אש[לג] רבי שמעון אמר עמוד הענן יומם, זה אברהם, ועמוד האש לילה, זה יצחק, ושניהם נמצאו מן השכינה[לד] ומה שא"ר אבא כך הוא בודאי שממדרגה הזאת נמצאו, ומה שכתוב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע, שנסע מצד החסד והתדבק בצד הגבורה, לפי שהגיעה השעה להתלבש בדין, בוא וראה שבאותה השעה נשתלמה השכינה מהכל, ונחלה ע"ב שמות קדושים בשלשה אופנים, אופן אחד נתלבש בעטרות של חס"ד עליון.. אופן שני נתלבש ברמחים של גבור"ה בששים שוטין של אש.. אופן השלישי נתלבש בלבושי ארגמן, שלובש מלך העליון הקדוש, שנקראים תפאר"ת.. וזהו השם הקדוש החקוק באותיות, וכך הוא צרוף אותיות האלה, אותיות הראשונות נרשמות כסדר בדרך ישר, לפי שכל אותיות הראשונות נמצאות בחס"ד, הולכות בדרך ישר בסדר מתוקן, אותיות השניות נרשמות בגלגול לאחור, לפי שכל אותיות השניות נמצאות בגבור"ה, שיתגלה הדין ומיני הכחות הבאים מצד השמאל, אותיות השלישיות הן אותיות נרשמות ישר, להראות הגונים שמתעטר המלך הקדוש[לה] וכל אלו האותיות בו מחוברות ומקושרות, והוא מתעטר בעטרות שלו בדרך ישר, ונרשם לצד ימין ולצד שמאל כמלך שמתעטר בכל, כאן נרשם השם הקדוש חקוק בע"ב תיבות[לו] שהן ההתעוררות להאבות שהם המרכבה הקדושה העליונה-:

זוהר בראשית דף נז ע"ב

ולא קרב זה אל זה כל הלילה. א"ר יצחק כשהיו ישראל עוברים את הים, באו מלאכים העליונים לומר שירה לפני הקב"ה בלילה ההוא, אמר להם הקב"ה והרי מעשי ידי טבועים בים ואתם אומרים שירה, אז ולא קרב זה אל זה כל הלילה, וכמו כן בכל פעם שיש איבוד רשעים מן העולם, אז עצבות נמצאת עליהם:

זוהר תרומה דף קע ע"א

ויהי באשמרת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים וגו'. א"ר יצחק למדנו שקשין מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, זה יפורש בשני אופנים, ושניהם בדרך אמת, אחד, לפי שהקב"ה כל מעשיו בידן ובאמת, ועל הדין ועל האמת העולם עומד, ובכל יום ויום ובכל זמן וזמן דן את כל העולם בידן, לצדיקים ולרשעים ולכל באי העולם, ככתוב (תלים י"א) כי צדיק ה' צדקות אהב, וכשהוא דן את האנשים ורואה בהם הרבה רשעים והרבה חוטאים לפניו, אז קשה בעיניו לתת להם מזונות בכל זמן, לפי שיש לו לפרנס את הרשעים ואת החוטאים, והוא עושה עמהם לפנים משורת הדין, וזן ומפרנס אותם לפי חסד עליון שנמשך ונשפע על כל באי העולם, ובחסד העליון הוא זן ומפרנס לכל, לצדיקים לחסידים לרשעים ולכל באי העולם, לכל חיות ובהמות השדה ועופות השמים, מקרני ראמים עד ביצי כנים, ולא נשאר בעולם מה שהוא אינו זן ומפרנס אותם, אע"פ שקשה לפניו לפי מעשה האנשים כקריעת ים סוף, ועוד האם קריעת ים סוף קשה לפניו, הרי כתוב (נחום א') גוער בים ויבשהו, וכתוב (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ, והרי כיון שעולה במחשבה לפניו, הכל לפניו כאין הוא חשוב, ואיך נאמר שקריעת ים סוף קשה לפניו, אלא בזמן שישראל עמוד אצל הים, ובקש הקב"ה לקרוע להם הים סוף, בא רה"ב השר ההוא שעל מצרים, ותבע דין מלפני הקב"ה, אמר לפניו, רבון העולמים מדוע אתה רוצה לעשות דין על מצרים ולקרוע הים לישראל, הרי כלם חוטאים לפניך, וכל דרכיך בדין ואמת, אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז, אלו בגלוי עריות ואלו בגלוי עריות, אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים, אז הי' קשה לפניו לעבור על דרך הדין ולקרוע להם הים, ואלמלא שהשגיח הקב"ה בזכות אברהם, שהשכים בבקר לעשות מצות רבונו ורצון שלו, ככתוב וישכם אברהם בבקר, היו כלם אובדים בים, לפי שבכל הלילה ההוא היה הקב"ה בדין על ישראל.. מה כתוב ויהי באשמורת הבקר, שהשגיח הקב"ה בכותו של אברהם שהשכים בבקר לעשות רצון רבונו, אז חזר הים וברחו המים מלפני ישראל, שכתוב וישב הים לפנות בקר לאיתנו,  ולמדנו לאיתנ"ו לתנא"ו, לתנאי ההוא שהתנה עמו הקב"ה כשברא העולם, ועוד לאיתנו, כתוב כאן לאיתנו, וכתוב שם משכיל לאיתן האזרחי, זה אברהם, וזהו שכתוב לפנות בקר, בזמן ההוא שהשכים אברהם לעשות רצון רבונו, אז נקרע הים, וע"כ היה קשה לפניו קריעת ים סוף[לז]:

זוהר דף מט ע"א

ויסר את אופן מרכבתיו וינהגו בכבדות וגו'. א"ר שמעון בודאי כאשר נשבר הכח שלהם למעלה, נשבר למטה הכח של כל אותן שנאחזים בו, כיון שנשבר הכח של כלם למעלה, גם כל אלה שלמטה נשברו, לבעבור זה הכח שלמעלה שנשבר תחלה, ולפיכך ויסר את אופן מרכבתיו כתוב, וינהגו בכבדת, שהרי כשנשבר הכח שלהם למעלה לא יכלו ללכת, בוא וראה שכך הוא, שלא כתוב ויסר את אופני מרכבותיו, או אופן מרכבתו, אלא ויסר את אופן מרכבתיו, והיינו זה הכח שכלם היו נדבקים בו, ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, בוא וראה בשעה שבקש הקב"ה להעביר צבאות פרעה למטה, העביר תחלה לאותו הכח שלהם למעלה כמו שביארנו, מה עשה, העביר והעלה לאותו מקום קדוש העליון שהיה מנהל את כל אותן המרכבות, כיון שזה נתעלה, כל אלה המחנות לא יכלו לנהל, וכיון שהם לא יכלו לנהל העבירו את השר ההוא של מצרים ממשלתו, והעבירוהו באש בוער, ואז ממשלת מצרים נתבטלה, וע"כ אמרו אנוסה מפני ישראל, מפני מה, לפי שראו את השר של מצרים נשרף באש, (דף נ.) רבי חייא אמר וינהגהו בכבדות, מהו בכבדות, אלא מכאן נלמד שבזה הדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו, בפרעה כתוב ויכבד לב פרעה, באותו דבר הוליכו הקב"ה, בכבדות ממש, אמר לו הקב"ה, רשע אתה הכבדת את לבך, אני אוליך אותך בזה, וזהו וינהגהו בכבדות, ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל וגו', ויאמר מצרים, זה השר הממונה על מצרים, א"ר יוסי זה הדבר קשה, כיון שהעבירו לו ממשלתו איך היה ביכולתו לרדף אחרי ישראל, אלא ודאי כך הוא, אבל מה שכתוב ויאמר מצרים, זה מצרים שלמטה, כי ה' נלחם להם במצרים, זה מצרים שלמעלה, שכיון שנשבר כח שלהם למעלה, אז נשבר כחם וגבורתם למטה, זהו שכתוב כי ה' נלחם להם במצרים, במצרים דוקא, זה הכח שלהם אשר למעלה, וזהו מה שביארו שזה מלך מצרים סתם[לח] וכך יפורש כאן ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, לפי שראו שנשבר הכח והגבורה שלהם למעלה-:

זוהר דף מט ע"א

ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו, א"ר יצחק בשעה שקרבו ישראל אצל הים, קרא הקב"ה להשר הגדול הממונה עליהם, ואמר לו בשעה שבראתי העולם הפקדתיך על הים, ותנאי יש לי על הים שיקרע מימיו מלפני בני, עתה הגיעה השעה שיעברו בני בתוך הים, אח"כ מה כתוב וישב הים לפנות בקר לאיתנו, מהו לאיתנו, לתנאו שהיה לו עם הקב"ה כשברא את העולם:

זוהר דף נב ע"ב

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וגו', וירא ישראל את מצרים מת, אותו השר הממונה על מצרים הראה להם הקב"ה שהעבירו בנהר דינור, שהיה בשפת הים הגדול[לט] מת, מהו מת, כמו שביארו שהעבירו מן ממשלתו:

וירא ישראל את היד הגדולה וגו', רבי חייא אמר כאן נשתלמה יד העליונה עם כל האצבעות, ונשתלמה היד שנתכללה בבחינת הימין[מ] שכך למדנו הכל בימין נתכלל ובימין תולה הכל, זש"כ ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, (דף נג.) ד"א וירא ישראל את היד הגדולה וגו', זה הכתוב אין ראשו סופו  ואין סופו ראשו, בתחלה כתוב וירא ישראל, ואח"כ וייראו העם את ה'[מא] אלא א"ר יהודה, זקן ההוא שירד עם בניו בגלות, וסבל עליו עול הגלות, והכניס לבניו בגלות, הוא ממש ראה כל אותן הנקמות וכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים, זש"כ וירא ישראל, ישראל ממש, וא"ר יהודה העלה הקב"ה לאותו הזקן ואמר לו, עמוד וראה בניך היוצאים מתוך עם חזק, עמוד וראה הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים.. עמוד וראה בגאולת בניך, שהרבה כחות וגבורות עשיתי להם, ויעקב היה שם וראה הכל, זש"כ וירא ישראל את היד הגדולה.. (דף נג:) אשר עשה ה' במצרים, א"ר שמעון וכי עתה עשה, והרי מקודם לזה נעשה, ומהו את היד הגדולה אשר עשה ה', אלא יד אינה נקראת פחות מחמש אצבעות, הגדולה, שנכללות בה חמש אצבעות אחרות, ואז נקראת גדולה, וכל אצבע ואצבע עולה לחשבון גדול, והקב"ה עושה עמהן נסים וגבורות, וביד הזאת נעקרו כל המדרגות מהשתלשלותן, ומכאן למדנו כך, כי בחמש אצבעות הראשונות כתוב ויחזק לב פרעה, כיון שנשלמו אותן חמש לא היה עוד הדבר ברשות פרעה, אז כתוב ויחזק ה' את לב פרעה, וע"כ כתוב וירא ישראל את היד הגדולה וגו', ויאמינו בה', וכי עד עתה לא האמינו בה', והרי כתוב ויאמן העם וישמעו וגו', והרי ראו כל אותן הגבורות שעשה להם הקב"ה במצרים, אלא מהו ויאמינו, שהאמינו כמו שכתוב ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו', ר' ייסא שאל ואמר כתוב וירא ישראל את מצרים מת, וכתוב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, א"ר י וסי הרי מתים ראו להם, א"ל אם נכתב לא תוסיפו לראותם חיים תינח כן, א"ל ר' אבא יפה שאלת, אלא בוא וראה כתוב (דה"א ט"ז) מן העולם ועד העולם, ולמדנו עולם למעלה ועולם למטה, עולם שלמעלה משם היא ההתחלה של הארת הנרות[מב] עולם שלמטה שם הוא הגמר, והוא כלול מהכל, ומזה העולם שלמטה נתעורר גבורות להתחתונים, ובזה העולם עושה הקב"ה אותות לישראל ומזמין להם נסים, וכאשר נתעורר זה העולם לעשות נסים, נשתקעו כל המצרים בים על ידי זה העולם, ונזדמן להם לישראל נס עם זה העולם, וע"כ כתוב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, עד שיתעורר עולם ההוא ויהיו נמסרים בדינו, וכיון שנמסרו לו לדין, בכן כתוב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים:

זוהר דף נד ע"א

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', רבי אבא פתח ואמר עיינתי בכל התשבחות ששבחו ישראל להקב"ה, ולכן פתחו באז, אז ישיר ישראל, אז ידבר יהושע, אז אמר שלמה, מה הטעם, אלא כך למדנו כל הנסים וכל הגבורות שנעשו להם לישראל, כשהאיר האור של הקדמו"ן הקדוש בעטרותיו, נחקקים ונרשמים בא"ז, באל"ף, ואל"ף בזיי"ן, זה האור מבריק בחשך ומאיר לכל צד, וכאשר מתחברת הארת האל"ף ומגעת לזיי"ן, מהו זיי"ן, זו (ישעי' ל"ד) חרב לה' מלאה דם, אז נעשה נסים וגבורות, לבעבור שנתחבר האל"ף עם הזיי"ן[מג] וזו היא שירה, היא השירה של כל הצדדים, וזהו א"ז ישיר, ישיר, אז שר צריך לומר, אלא דבר הזה תולה ומשלים לזמן ההוא, ומשלים גם לעתיד לבוא, שעתידים ישראל לשבח שירה זו, משה ובני ישראל, מכאן למדנו שהצדיקים הראשונים, אע"פ שנתעלו במדרגות עליונות שלמעלה, ונתקשרו בהקשר שלצרור החיים, עתידים כלם להחיות בגוף, ולראות אותות וגבורות אשר יעשה הקב"ה לישראל, ולומר שירה הזאת, זש"כ אז ישיר משה ובני ישראל.. א"ר שמעון מה הטעם, לפי שכתוב (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אראנו, אראך צריך לומר, אלא אראנו ממש למי שראה בתחלה יראה לו שנית, וזהו אראנו, כמו שכתוב אראנו בישע אלהים, ואראהו בישועתי, ובכן אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזא"ת לה', השירה של השכינה להקב"ה[מד] למדנו כל אדם שאומר שירה הזאת בכל יום ומכוון בה, הוא זוכה לאמרה לעתיד לבוא, שהרי יש בה עולם העבר, ויש בה עולם הבא, ויש בה קשרי האמונה, ויש בה ימי מלך המשיח, את, לרבות כל אותן תשבחות אחרות שאומרים העליונים והתחתונים, השירה הזאת, שיר זה צריך לומר, אלא השירה שמשבחת השכינה להמלך, ומשה מלמטה למעלה אמר[מה] וזה נתבאר, לה', בשביל שהאיר לה המלך את פניו, ר' יוסי אמר כל מיני השפע שהיו משפיעים, המשיך המלך הקדוש אליה, ובשביל זה משבחת לו השכינה, א"ר יהודה אם כן למה כתוב משה ובני ישראל, והרי השכינה היתה צריכה לשבח, אלא אשרי חלקם של משה וישראל, שהם היו יודעים לשבח למלך בשביל השכינה כראוי, לבעבור שכל הכח ההוא והגבורה שלה תנחל מאת המלך.. ר' ייסא אמר השירה הזאת לה', זה הוא הנהר היוצא מן העדן, שכל השפע והגדולה יוצא ממנו להאיר הנרות[מו] ונשמע שמה שכתוב אח"כ אשירה לה' שזה הוא מלך הקדוש העליון, ולכך לא כתוב אשירה לו[מז] ויאמרו לאמר, לדורי דורות, כדי שלא תשכח מהם לעולם, שכל מי שזוכה לשירה הזאת בעולם הזה, זוכה לה בעולם הבא, וזוכה לשבח בה בימי המלך המשיח, בשמחתה של כנסת ישראל בהקב"ה, שכתוב לאמר, לאמר בזמן ההוא, לאמר בארץ הקדושה בזמן ששכנו ישראל בארץ, לאמר בגלות, לאמר בגאולתן של ישראל, לאמר לעולם הבא:

זוהר דף נד ע"ב

אשירה לה' כי גאה גאה וגו', אשירה לה', נשיר צריך לומר, מהו אשירה, אלא לפי שהיו משבחים תשבחות השכינה[מח] לה', זה המלך הקדוש, כי גאה גאה, שעולה ומתעטר בכתריו להמשיך ברכות וכחות וגבורות להעלות בכל, כי גאה גאה, גאה בעולם הזה, גאה בעולם הבא, כי גאה בזמן ההוא, גאה בשביל שיתעטר בכתריו בשמחה שלמה, סוס ורוכבו רמה בים, הממשלה שלמטה והממשלה שלמעלה שנאחזים זה בזה נמסרו בהים הגדול והממשלה הגדולה ההיא, לעשות בהם נקמות, ולמדנו שאין הקב"ה עושה דין למטה, עד שיעשה דין בהשרים שלהם למעלה, זש"כ (ישעי' כ"ד) יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, רמה בים, א"ר יהודה באותו הלילה נתעוררה גבורה הקשה, שכתוב בו ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, בזמן ההוא בקשה השכינה מן המלך כל אותן החילות שלמטה, וכל אותן השרים שלמעלה, שיהיו נמסרים כלם בידה, וכלם נמסרו בידה לעשות בהם נקמות, זש"כ סוס ורוכבו רמה בים, בים סתם, למעלה ולמטה:

זוהר דף נה ע"א

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. א"ר יוסי עזי וזמרת יה, היינו אלה הנכללים זה בזה ואינם נפרדים זה מן זה, ולעולם הן בחביות ברצון אחד, שמשם נמצא השפעת הנחלים ומעינות להספיק לכל ולברך לכל[מט] לא יכזבו מימי המעינות, כמש"כ (ישעי' נ"ח) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, וע"כ ויהי לי לישועה, שבשביל זה המלך הקדוש משפיע ומנחיל למטה[נ] ונתעוררה הימין לעשות נסים, זה אלי ואנוהו, היינו צדי"ק, שממנו יוצאות הברכות בזווג, ואנוהו, במקום ההוא שהחביבות נמצאת בו, וזהו בית המקדש, אלהי אבי וארוממנהו, משה אמר כך לעומת המקום שהלוים באים מצד ההוא[נא] וע"כ שלמות של הכל היא במקרא הזה, ר' יצחק אמר ויהי לי לישועה, זה המלך הקדוש[נב] וכך הוא, ומניין, ממקרא אחר מצינו כן, שכתוב (ישעי' י"ב) כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה, וכך נשמע מזה שאמר ה' ויהי לי לישועה[נג] שזה המלך הקדוש.. (דף נה:) ר' ייסא אמר זה אלי ואנוהו, שכל ישראל ראו על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ואפילו אותן הולדות שבמעי אמם היו רואים ומשבחים להקב"ה, וכלם היו אומרים זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו, כמש"כ אלהי אבי אברהם[נד] א"ר יוסי אם כן למה וארוממנהו, הרי המדה אלהי אברהם למעלה היא, א"ל אעפ"כ נצרך וארוממנהו, והכל ענין אחד, וארוממנהו בכל[נה] להכליל מי שידוע ליחד שם הקדוש והגדול, שהרי זאת היא עבודה עליונה להקב"ה:

זוהר דף נו ע"א

ה' איש מלחמה ה' שמו. א"ר אבא בוא וראה כאשר יתעוררו הגבורות והמלחמות של הקב"ה, כמה שוטרים שלמדת הגבורה מתעוררים לנטש מלחמות בכל מקום, ולנטש חילות וגבורות לכל צד, אז הים סוער וגליו יתרוממו, והאניות ההולכות ושטות יורדות ועולות, וזעף נמצא, אז מתעוררים מתגירי מלחמה באבני בליסטראות, בעלי רמחים וחרבות חצים וקשתות, כמש"כ חציך שנונים, והקב"ה מתגבר בצבאותיו לעורר מלחמה, וי לאותן שהמלך הקדוש יעורר עליהם מלחמה, בכן כתוב ה' איש מלחמה, ומכאן מלאה האותיות ומפסוק הזה יוצאים הרי מלחמה לאותן הרשעים, לאותן השונאים שחטאו להקב"ה, וצירופי האותיות נתגלו לבעלי האמת, והרי נתבאר הדברים, ה' איש מלחמה ה' שמו, כיון שכתוב ה' איש מלחמה לא נודע כי ה' שמו, אלא כמו שכתוב וה' המטיר על סדום וגו'[נו]:

מרכבות פרעה וחילו ירה בים. ר' יהודה פתח ואמר (תלים ע"ז) ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו וגו', בשעה שעברו ישראל את הים, אמר הקב"ה להמלאך הממונה על הים קרע מימיך, א"ל למה, א"ל בשביל שיעברו בני בתוכך, א"ל הן הגאולה על שנתמלאה הסאה עם רוגז היא אמתית, אבל מה נשתנו אלה מאלה, א"ל על תנאי זה עשיתי לים כשבראתי העולם, מה עשה הקב"ה, העיר גבורתו ונתכוצו המים, זש"כ ראוך מים אלהים וגו', א"ל הקב"ה הרוג כל אותן החילות, ואח"כ השליכם החוצה, אחר זה כסה הים עליהם, זש"כ מרכבות פרעה וחילו ירה בים, א"ר אלעזר צא וראה כמה מרכבות עשה הקב"ה למעלה, כמה צבאות כמה חילות, וכלם נקשרים אלה באלה, כלם מרכבות אלה לאלה, מדרגות על מדרגות, ומצד השמאל מתעוררות מרכבות השרים שאינם קדושים, ולכן מדרגות ידיעות למעלה כמו שנתבאר.. וכלם נמסרו ביד בית דין המלכות שנקראת ים הגדול לשברם ממדרגתם, וכאשר הם נשברים למעלה, כל אלה שלמטה נשברים ונאבדים בים התחתון, זש"כ מרכבות פרעה וחילו ירה בים, בים סתם, ומבחר שלישיו טבעו בים סוף[נז] ומבחר שלישיו הרי נתבאר בהכתוב ושלישים על כלו, שכל המדרגות הן שתים ואחת, אלה על אלה[נח] וכדמיון שלמעלה כך גם הם נעשו, וכלן  נמסרו בידה לשברם ממשלתם אלה ואלה, בוא וראה הרי אמרו שכל עשר מכות שעשה הקב"ה במצרים כלן היו בכח יד אחת, שהשמאל נכלל בימין, כי העשר אצבעות נכללות זו בזו, כנגד העשרה מאמרות שהקב"ה נקרא בהם[נט] ואח"כ כנגד כל המכות היתה המכה של הים חזקה וגדולה ביותר, ככתוב והאחרון הכביד, זש"כ מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו', ולעתיד לבוא עתיד הקב"ה להרוג הצבאות עם הפחות והנציבים והנסיכים של אדום, זש"כ (ישעי' ס"ג)  מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה:

זוהר דף נז ע"ב

ימינך ה' נאדרי בכח וגו', מהו נאדרי, נאדר צריך לומר, אלא בשעה שהשמאל באה להזוווג בהימין, בכן כתוב נאדרי בכח, רמז על שתים[ס] ולעולם כך הוא, לפי שהשמאל נמצאת בהימין ונכלל בה, א"ר שמעון כמו שביארנו כך הוא, כי האדם נמצא שנחלק להיות חצי הגוף, מה הטעם, כדי שיקח עמו בת זוגו ונעשו גוף אחד ממש, כך הוא הימין נמצא שנחלק, מה הטעם, כדי שיקח עמו השמאל[סא] וכך הוא נעשה הכל אחד באחד, וע"כ באחת הוא מכה ורופא, זש"כ ימינך ה' תרעץ אויב, בוא וראה שירה הזאת נאמרה על זמן ההוא, ועל זמן העתיד בימים שיתעורר מלך המשיח, שכתוב ימינך ה' תרעץ אויב, רעצת לא כתוב אלא תרעץ, מה נכתב תחלה על החורבן, (איכה ב') השיב אחור ימינו מפני אויב, בזמן ההוא, היא תרעץ אויב לזמן העתיד, והכל כן הוא, תהרס קמיך, הרסת לא כתוב אלא תהרס, תשלח חרנך יאכלמו כקש, הכל לזמן העתיד, ימינך ה' נאדרי בכח, בזמן הזה בעולם הזה, ימינך ה' תרעץ אויב בזמן מלך המשיח, וברב גאונך תהרס קמיך, לכשיבא גוג ומגוג, תשלח חרנך יאכלמו כקש, לתחיית המתים, שכתוב (דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, על זמן ההוא א"ר שמעון אשרי חלקם של אותן שישארו בעולם, ומי הם, בוא וראה לא ישארו מבני העולם אלא אלה הנימולים שקבלו עליהם אות הברית הקדוש, ונכנסו בבירת הקדוש באותן שני החלקים כמו שנתבאר[סב] והוא מן נוטרי הברית ההוא, שלא הכניסו במקום שלא נצרך, אלה הם שישארו ויכתוב לחיי עולם, מניין, שכתוב (ישעי' ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קודש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים, כך נשמע ממה שכתוב הנשאר בציון והנותר בירושלים, שכל מי שנימול כראוי נכנס בשתי אלה המדרגות[סג] ואם גומר ברית הזה כראוי ונזהר בו, עליו כתוב הנשאר בציון והנותר בירושלים, אלה ישארו בזמן ההוא, ועמהם עתיד הקב"ה לחדש העולם ולשמח עמהם, על זמן ההוא כתוב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.. (דף נח.)  רבי חייא אמר ימינך ה' נאדרי בכח, זו התורה, ועל כן ימינך ה' תרעץ אויב, שאין לך דבר בעולם שישבר כחם של העמים עובדי ע"ז, מלבד בזמן שישראל עוסקים בתורה, שכל זמן שישראל עוסקים בתורה נתחזק בחינת הימין, ונשבר כחם וגבורתם של העמים עובדי ע"ז, ולפיכך נקראת התורה עוז, כמש"כ ה' עוז לעמו יתן, ובזמן שישראל אין עוסקים בתורה בחינת השמאל נתגבר, ונתחזק כחם של העמים עובדי ע"ז, ומושלים על ישראל וגוזרים עליהם גזרות שאין יכולים לעמוד בהן, ועל כן גלו ישראל ונתפזרו בין העמים, זש"כ (ירמי' ט') על מה אבדה הארץ וגו', ויאמר ה' על עזבם את תורתי, שהרי כל זמן שישראל עמלים בתורה נשבר כחם וגבורתם של העמים עובדי ע"ז, זש"כ ימינך ה' תרעץ אויב, אמר ר' אלעזר ודאי כך הוא, שכל זמן שקולם של ישראל נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וכו', כמו שלמדנו הקל קול יעקב, ואם לא, אז הידים ידי עשו, וזה נתבאר:

זוהר דף נח ע"ב

וברוב גאונך תהרס קמיך. א"ר אב אבשם רב ייסא הזקן, וכך א"ר שמעון, עתיד הקב"ה להחיות לכל אותן המלכים שצוררו לישראל ולירושלים, לאנדריאנוס ללופינוס לנבוכדנצר לסנחריב ולכל שאר מלכי עמים שהחריבו ביתו, ולהמשילם כבתחלה, ויתאספו עמהם שאר עמים, ועתיד הקב"ה להפרע מהם בהתגלות סביב ירושלים, זש"כ (זכרי' י"ד) וזאת תהי' המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים, אשר יצבאו לא כתוב אלא אשר צבאו, בכן כתיב וברב גאונך תהרס קמיך, וזה על זמן ביאת המשיח נכתב, ושירה הזאת שירת עולם היא:

וברוח אפיך נערמו מים, בזמן ההוא, ולפיכך יש בשירה הזאת לזמן ההוא, ולזמן של מלך המשיח, ולזמן של גוג ומגוג, נצבו כמו נד נוזלים, לזמן של עולם הבא[סד] שהוא שמחת כל העולמות:

אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל, אמר אויב, זה הממונה ההוא שרו של מצרים, בשעה שנתנה לו הממשלה על ישראל חשב לכלותם תחת ממשלתו, אלא שזכר הקב"ה גבעות עולם שהיו מגינים עליהם, ואל תאמר שרק זה השר בלבדו, אלא כל אותן השרים הממונים על כל העמים עובדי ע"ז, כאשר נתנה להם רשות וממשלה על ישראל, מבקשים כלם לכלות את ישראל תחתם, וע"כ אותן העמים שהם תחת ממשלת אותן השרים, גוזרים כלם גזורת לכלות את ישראל, אלא שהקב"ה זוכר גבעות עולם ומגין עליהם, וכאשר ראה משה כך התחיל לשבח להקב"ה ואמר, מי כמכה באלים ה':

מי כמכה באלים ה' וגו'. א"ר שמעון יש עץ אחד גדול עליון ותקיף, בו ניזונים עליונים ותחתונים, והוא מוגבל בשנים עשר גבולין[סה] ומתחזק בארבעה צדדי העולם הסובבים אותו במקומותם, שבעים ענפים עולים בתוכו ונזונים ממנו[סו] מגזע שרשיו יונקים הענפים סביביו, ואלה הענפים הנמצאים בהעץ כאשר מגיע זמן ממשלתו של כל ענף וענף, כלם מבקשים לכלות כל גופו של העץ, שהוא העיקר של כל הענפים, והוא המושל עליהם, וישראל דבקים בו, כאשר מגיע עליהם ממשלת גופו של העץ שהוא חלקם של ישראל, מבקש לשמור אותם וליתן שלום בכלם, ולכך נקרבים שבעים פרי החג ליתן שלום לשבעים הענפים שבתוך העץ, ולכך מי כמכה באלים ה', מהו באלים, בעצים, כמש"כ (ישעי' א') כי יבשו מאלים אשר חמדתם, שהוא עץ שהיו עובדים לאיזו צורה שחקקו בתוכו, הרי שעצים נקראים אילים, מי כמכה שיעשה כמעשיך וירחם על הכל, מי כמכה בכל הענפים הסובבים להעץ, שאע"פ שהוא המושל הוא שומר לכל, שומר לכל השאר, ואינו רוצה לעשות עמהם כליה, מי כמכה נאדר בקדש, בזה הכח העליון שנקרא קדש[סז] נאדר בקדש ממש, ונקרא כח ה' נועם ה', והרי נתבארו הדברים:

זוהר דף נז ע"א

נטית ימינך תבלעמו ארץ וגו'. א"ר שמעון בוא וראה ימינו של הקב"ה ממנו נתעורר כל הארות כל הברכות וכל השמחות, בו נכלל השמאל, כמו שיש באדם ימין ושמאל, והשמאל נכלל בהימין, והימין הוא כולל הכל, וכאשר נתעורר הימין גם השמאל נתעורר עמו, שהרי בו נאחז ונכלל, ובוא וראה בשעה שנושא האדם את ידו בתפלה, ומכוון באצבעותיו למעלה, כמש"כ והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, שהרי בהימין תולה הכל, וכתוב וישא אהרן את ידו, כתוב חסר[סח] אז הכונה לעורר ברכות למעלה, אבל הקב"ה אינו כן, בשעה שנושא הימין למעלה וי להם להתחתונים, שהרי כל עזרה וכל הברכות מסתלקות מהם, מניין, שכתוב נטית ימינך תבלעמו ארץ, מהו נטית ימינך, כתרגומו, ארימת ימינך, מיד תבלעמו ארץ, וכאשר הימין נמצא גם השמאל נמצא עמו, ואז אין הדינים שולטים בעולם, מפני מה, לפי שהימין נמצא עמו, ואם הימין נסתלק אז השמאל מכון, ואז דינים נתעוררים בעולם, והדין שורה בכל, (דף נט:) ר' יצחק אמר נטית ימינך תבלעמו ארץ הרי העירו בזה החברים, שכאשר הוציא הקב"ה למצרים מתים מתוך הים, אמר לארץ אסוף אותם בתוכך, ולא בקשה עד שהושיט הקב"ה ימינו כנגדה והשביע אותה, אז בלעה הארץ אותם, זש"כ נטית ימינך תבלעמו ארץ, א"ר אלעזר נטית ימינך להפרידה מן יד השמאלית, ואז נעשה בהם הדין:

נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך וגו'. כמו שכתוב (תלים מ"ד) כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, נחית בחסדך, זהו שכתוב כי ימינך, זו גדול"ה, נהלת בעזך, זהו שכתוב וזרועך, זו גבור"ה, אל נוה קדשך, זהו שכתוב ואור פניך כי רציתם, זה צדי"ק[סט] וכלן נרמזין בכתוב:

זוהר דף מט ע"א

אז נבהלו אלופי אדום וגו', א"ר שמעון בוא וראה בזמן ההוא ממשלת מצרים היתה שולטת על כל שאר העמים, כיון שנשבר הכח של מצרים נשבר גם הכח של שאר העמים, מניין, שכתוב אז נבהלו אלופי אדום וגו', וכתוב שמעו עמים ירגזון וגו', לפי שכלם היו נאחזים בעבודת מצרים, ונקשרים במצרים לעזור להם, ובזמן ההוא בקשו כלם לעזור למצרים להתגבר, וע"כ כיון ששמעו הגבורות שעשה הקב"ה במצרים, רפו ידיהם ולא יכלו לעמד, ונזדעזעו כלם ונשברו מממשלתם:

זוהר דף נט ע"ב

תפל עליהם אימתה ופחד, אימתה, אימה צריך לומר, מהו אימתה, שהרי אין לך אות או תיבה אחת בתורה שאין בה סודות עליונים, מהו אימתה, א"ר שמעון כלומר אימת השכינה[ע]:

תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו'. א"ר שמעון תביאמו ותטעמו, תביאם ותטעם צריך לומר, מהו תביאמו, אלא רוח הקודש אמר כך על אותו הדור האחרון שמל יהושע, ונתגלה בהם התגלות רושם הקדוש של שם הקב"ה[עא] אלה נאחזים בו באות וא"ו, ואלה ראוים לירש את הארץ, כמו שכתוב (ישעי' ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, שכל מי שנמול ונתגלה בו רשום הקדוש, ושומר אותו מפגם נקרא צדיק, ובשביל זה לעולם יירשו ארץ, ולכך כתוב תביאמו בוא"ו יתרה, תביאמו לאלה שנאחזים באת וא"ו, ותטעמו, כמש"כ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, לאלה שנאחזים באת וא"ו, ועל אותו הדור האחרון מוסב הדבר, ואין לך תיבה בתורה או אות קטנה בתורה, שאין בה סודות עליונים וטעמים קדושים, אשרי חלקם של המבינים בהם:

רועה הנאמן

מכון לשבתך פעלת ה'. רמז על המצוה לבנות מקדש למטה כדמיון בית המקדש שלמעלה, כמש"כ מכון לשבתך פעלת ה', שנצרך לבנות ביהמ"ק למטה, ולהתפלל בתוכו בכל יום לעבוד לו להקב"ה, שהרי תפלה נקראת עבודת הלב, ואותו בית הכנסת צריך לבנות אותו ביופי גדול, ולתקנו בכל תקונים, שהרי בית הכנסת שלמטה עומד נגד ביהכ"נ שלמעלה, בית המקדש שלמטה עומד כדמיון בית המקדש שלמעלה, ועומדים זה נגד זה, ובית המקדש הזה כל תקוניו וכל עבודתו וכל הכלים שלו והמשמשים כלם הם כדמיון שלמעלה, המשכן שעשה משה במדבר הכל היה כדמיון שלמעלה, בית המקדש שבנה שלמה המלך הוא בית מנוחה כדמיון ביהמ"ק העליון, בכל אותן תקונים להיות כהתקון שלמעלה בית מנוחה ונחלה, וכן בית הכנסת צריך להיות בכל תקוני יופי כדמיון העליון, להיותו בית תפלה לתקן תקונים ע"י התפלה כמו שנתבאר, וכל בית מקדש צריך שיהיו בו חלונות, שכתוב (דניאל ו') וכוין פתיחן ליה, והיינו כדמיון שלמעלה, וע"ז כתוב (שיר ב) משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, ואפשר תאמר שגם בשדה טוב להתפלל, כדי שרוח התפלה יעלה ישר לשמים, לא כן, שהרי אָנוּ צריכים לבית, שיהי' נמצא בית למטה כדמיון בית העליון, להמשיך מדרו העליון למדור התחתון, ועוד שהתפלה והרוח ההוא צריכה לעלות ולצאת מתוך מקום צר בדרך ישר נגד ירושלים, וע"ז כתוב מן המצר קראתי יה, שנצרך מקום דחוק וצר לשלח מתוכו רוח התפלה, שלא יטה לימין ולשמאל, ובשדה אי אפשר לשלח את הקול באופן זה, והרי כדמיון זה קול השופר נדחה לחוץ בדרך ישר מתוך מקום צר, והולך ובוקע רקיעים, ועולה במעלה לעורר רצון ורחמים למעלה, ואם תשאל הרי כתוב ויצא יצחק לשוח בשדה, לא כן יצחק שענין אחר היה בו מה שלא היה בכל העולם, ועוד שזה הכתוב אינו בא להשמיענו כפשוטו, כי ודאי בשדה אחר הי' מתפלל[עב] וזה נתבאר, ע"כ ר"מ:

זוהר דף ס ע"א

תניא א"ר אבא אשרי חלקם של אותם הזוכים לומר שירה הזאת בעולם הזה, שהם יזכו לומר לה בעולם הבא, ושירה הזאת נבנית בעשרים ושתים אותיות קדושות החקוקות, ובעשרה מאמרות, והכל נרשם בשם הקודש, והכל הוא שלמות שם הקודש, ונתבארו הדברים:

זוהר פנחס רכ ע"ב

עוד א"ר אבא נזכרתי ענין אחד ששמעתי מהמנורה הקדושה ששמע משמו של רבי אליעזר, יום אחד בא לפניו גוי חכם וא"ל, זקן זקן, שלש שאלות אני רוצה להציע לפניך, אחת, אתם אומרים שיבנה לכם בית מקדש אחר, והרי לא היה להבנות אלא שתי פעמים, בית ראשון ובית שני, אבל בית שלישי לא נמצא בתורה, ומה שהיה לו לבנות כבר נבנה, ולעולם לא נמצא בתורה יותר, שהרי שני בתי ישראל קורא להם הכתוב, שכתוב (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון: ועוד אתם אומרים שאתם קרובים למלך העליון  יותר מכל שאר העמים, מי שנתקרב למלך הוא ישמח תמיד בלי צער בלי פחד ובלי דוחק, והרי אתם בצער בדוחק וביגון תמיד  יותר מכל באי העולם, ואנחנו בל יקרב אלינו צער ודוחק ויגון כלל, אנחנו קרובים למלך העליון, ואתם רחוקים ממנו, וע"כ יש לכם צער ודוחק אבל ויגון, מה שאין כך לנו: ועוד אתם בל תאכלו נבלה וטרפה כדי שתהיו בריאים, והגוף שלכם יהיה בבריאות, ואנחנו אוכלים כל מה שאנו רוצים, ואנחנו חזקים בכח ובבריאות, וכל אברים שלנו בקיומם, ואתם שאינכם אוכלים הכל הנכם חלשים במחלות רעות ובשבירת הלב, יותר מכל שאר העמים, ואתם העם ששונא לכם אלהיכם בכל, זקן זקן, אל תען לי כלום שלא אשמע לך ולא אקבל ממך, נשא עיניו רבי אליעזר והציץ בו ועשאו גל של עצמות, כיון שנח רוגזו החזיר ראשו ובכה ואמר, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, כמה הוא חזק כח השם הקדוש, גבור בכל הארץ, וכמה חביבים הם דברי התורה, שאין לך דבר קטן שלא תמצאנו בהתורה, ואין דבר קטן מובא בתורה אשר לא יצא מפי הקב"ה, דברים האלה ששאל רשע ההוא אני שאלתי אותם יום אחד לאליהו, ואמר שהרי בהישיבה שברקיע נסדרו לפני הקב"ה, וכך הוא, שכאשר יצאו ישראל ממצרים בקש הקב"ה לעשותם בארץ כמלאכים הקדושים שלמעלה, ובקש לבנות להם בית קדוש, ולהורידו מתוך רקיע השמים, ולנטוע את ישראל גפן קדוש כדמיון הצורה שלמעלה, זהו שכתוב תביאמו  ותטעמו בהר נחלתך, באיזה מקום, במכון לשבתך פעלת ה', במכון ההוא שפעלת אתה ה', ולא אחר, מכון לשבתך פעלת ה', זה בית ראשון, מקדש ה' כוננו ידיך, זה בית שני, ושניהם אומנתו של הקב"ה הם, וכשהרגיזו לפניו במדבר מתו, והכניס הקב"ה לבניהם בארץ, והבית נבנה על ידי אנשים, ולפיכך לא נתקיים, ושלמה היה יודע שבשביל שזה הוא מעשה אנשים לא יתקיים, וע"כ אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, שהרי לא יהיה לו קיום, בימי עזרא גרם החטא ונצטרכו הם לבנות הבית, ולא היה בו קיום, ועד עתה בנין הראשון של הקב"ה לא היה עוד בעולם, ולעתיד לבוא כתוב בונה ירושלים ה', הוא ולא אחר, ולבנין הזה אנחנו מחכים ולא לבנין בן אדם, שאין בו קיום כלל, בית ראשון ובית שני יוריד אותם הקב"ה ביחד מלמעלה, בית ראשון יהיה בהסתר, ובית שני יהיה בהתגלות, וזה הבית שנקרא בית שני יהיה בהתגלות שיתראה לכל העולם אומנותו של הקב"ה, שהוא שמחה שלמה ורצון הלב וקיום של הכל, והבית ראשון שיהיה בהסתר יתעלה למעלה על גבי הבית ההוא הנגלה, וכל העולם יראה ענני כבוד שיסובבו ממעל על גבי הבית הנגלה, ובתוך אותן העננים יהיה בית הראשון במלאכה נעלמה, שיתעלה כבודו עד שמי מרום, ולבנין הזה אנחנו מחכים, ועד עתה לא היה עוד בעולם, וגם העיר ירושלים לא תהי' אומנתו של אדם, שהרי כתוב (זכרי' ב') ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב וגו', ואם להעיר נכתב כך, כל שכן להבית שהוא המדור של הקב"ה, ובנין הזה היה ראוי להיות בתחלה כאשר יצאו ישראל ממצרים, ונסתלק עד לסוף הימים בגאולה האחרונה:

שאלה שניה. שאנחנו קרובים למלך העליון  יותר מכל שאר העמים, ודאי כך הוא שישראל עשה אותם הקב"ה שיהיו הלב של כל העולם, וכך הם ישראל בין שאר העמים כהלב בין האברים, כמו שהאברים אין יכולים להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי לב, כך העמים כלם אין יכולים להתקיים בעולם בלי ישראל, ואף כך ירושלים בין שאר הארצות כהלב בתוך האברים, ולכך היא באמצע העולם כמו הלב בין האברים, וישראל מתנהגים תוך שאר העמים כדמיון הלב בין האברים, הלב הוא רך וחלש, והוא היקום של כל האברים, הם אין יודעים מן צער ויגון כלל אלא הלב, שבו הוא קיום החיות ובו היא הבינה, שאר האברים אין בהם התקרובת כלל, שהרי אין בהם קיום החיות ואין מבינים כלום, כל שאר האברים אין קרובים להמלך, שהיא החכמה והשכל השורה בהמוח, אלא הלב, שאר האברים רחוקים ממנו ואין יודעים ממנו כלל, כך ישראל קרובים להמלך הקדוש, ושאר העמים רחוקים ממנו:

שאלה שלישית. שישראל אין אוכלים נבלות וטרפות ומיאוס ולכלוך של שקצים ורמשים, כשאר העמים, ודאי כך הוא, שהרי הלב שהוא רך וחלש, והוא המלך והקיום של כל שאר האברים, אינו לוקח למזונו אלא הברור והזך של כל הדם, ומזונו נקי וברור, והוא רך וחלש מהכל, ושאר פסולת הוא מניח לכל שאר האברים, ושאר האברים אין משגיחים ומדקדקים בזה, אלא כל הפסולת והרע של הכל הם לוקחים, והם חזקים כראוי להם, וע"כ בכל שאר האברים נמצאים נגעים שאת או ספחת נגע צרעת, ובהלב אין מכל זה כלום, אלא הוא נקי וברור מכלם, אין בו מום כלל, כך הקב"ה לקח לו את ישראל, שהוא נקי וברור ואין בו מום, ועל זה כתוב (שיר ד') כלך יפה רעיתי ומום אין בך, בא ר' יוסי נשק ידיו ואמר, אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה די לי:

זוהר דף ס' ע"א

ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, א"ר שמעון בשעה ההיא שהיו ישראל עומדים על הים, והיו אומרים שירה, נגלה הקב"ה עליהם וכל מרכבותיו וצבאיו, כדי שיכירו את מלכם שעשה להם כל אלה הנסים והגבורות, וכל אחד ואחד ידע והסתכל במה שלא ידעו והסתכלו שאר נביאי העולם, שאם תרצה לומר שלא ידעו ולא השיגו חכמה העליונה, מן השירה הזאת מובן שכלם בחכמה הסתכלו וידעו הדברים ואמרו, שאם לא כן איך אמרו כלם דברים אחדים שלא נטו אלה מאלה, ומה שאמר זה אמר זה, ולא הקדים כל אחד דבור זה לדבור זה, אלא כלם אמרו במשקל אחד, ורוח הקודש הופיע בפי כל אחד ואחד, והדברים נאמרו מכלם כאילו יצאו מפי אחד, אלא ודאי כלם בחכמה העליונה הסתכלו וידעו דברי העליונים, ורוח הקודש הופיע בפי כל אחד ואחד, ואפילו העוברים שבמעי אמם היו אומרים שירה כלם ביחד, והיו רואים כלם מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ועל זה היו כלם מסתכלים כאילו ראו עין בעין, וכאשר גמור השירה היו כלם מתענגים בנפשותם, והשתוקקו לראות ולהסתכל עוד, ולא היו רוצים לנסוע משם מרוב ההשתוקקות, בשעה ההיא אמר משה להקב"ה, בניך מגודל ההשתוקקות להסתכל בך אין רוצים לנסוע מן הים, מה עשה הקב"ה, הסתיר כבודו משם והרחיקו לחוץ להמדבר, ושם נתגלה ואל נתגלה, אמר להם משה לישראל כמה פעמים לנסוע משם ולא נסעו, עד שאחז בהם משה והראה להם זיו כבודו של הקב"ה במדבר, אז מגודל השתוקקות ורצון להסתכל הסיע משה ואתם, זש"כ ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, מהו מדבר שור, מדבר שהיו מבקשים להסתכל בו זיו כבודו של המלך הקדוש, וע"כ נקרא מדבר שור, על שם ההסתכלות אשר שם, וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעי' נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, א"ר ייסא וכי מי נתן להם התורה כאן, והרי עד אותו הזמן עוד לא נתנה להם התורה, א"ר אלעזר הם יצאו למדבר להסתכל, והקב"ה לקח זיו כבודו משם ולא מצאוהו, ולמדנו שהקב"ה תורה נקרא, ואין מים אלא תורה, ואין תורה אלא הקדוש ברוך הוא:

זוהר דף ס ע"א

ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה וגו', א"ר שמעון כשהלכו ישראל במדבר נגלה להם רשות אחר של שאר העמים, זה השולט במדבר[עג] ופגעו בו שם, וירא ישראל שאין זה אותו הזיו של כבוד מלכם, זש"כ ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה, מפני מה, כי מרים הם, לא נמתק לנפשותם כבראשונה, ולא עוד אלא שבא לקטרג עליהם, מה כתוב, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, ואין עץ אלא תורה, שכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה, ואין תורה אלא הקב"ה, ר' אבא אמר אין עץ אלא הקב"ה, שכתוב כי האדם עץ השדה, עץ השדה בודאי, זה עץ של שדה תפוחים הקדושים[עד] וכאשר נתגלה זיו כבוד מלכם עליהם, אז וישלך אל המים וימתקו המים, מהו וימתקו המים, שהקטיגור נעשה סניגור:

זוהר דף ס ע"ב

שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. א"ר אבא בוא וראה בראשונה כשנכנסו ישראל בבריתו של הקב"ה לא נכנסו כראוי, מה הטעם, לפי שנמולו ולא נתפרעו, ולא נתגלה בהם רשום הקדוש, כיון שבא לכאן מהו כתוב, שם שם לו חק ומשפט, שם נכנסו ישראל בשני החלקים הקדושים, ע"י התגלות ההיא שנתגלה הרושם שלהם, והם נקראים חק ומשפט, חק, כמש"כ ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ומשט, כמש"כ משפט לאלהי יעקב[עה] ושם נסהו, במצות אות הקדוש ההוא, כמש"כ כי חק לישראל הוא, בספרו של ר' ייבא הזקן נזכר שאמר זה הדבר על המטה הקדוש ההוא[עו] (נשא קכד:) ר' אלעזר אמר כאן יש לעיין, למה כתוב כאן שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, אבל ודאי סוד הדבר שכאן הי' הנסיון על המים, לפי שהמצרים היו אומרים שבניהם של ישראל היו מהם, והיו הרבה בישראל שחשדו לנשיהם בזה, עד שהקב"ה הבאים למקום הזה ובקש לבדוק אותם, מה כתוב ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, אמר הקב"ה למשה, משה מה אתה רוצה, הרי הרבה מריבות נמצאות אצלכם כאן, ואני מבקש לבדוק כאן נשי ישראל, כתוב שם הקדוש והשלך למים ויובדקו כלם הנשים והגברים, ולא יהי' נשאר תלונה על בני, ועד שיובדקו כלם כאן לא אשרה שמי עליהם, מיד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, זה השם הקדוש ההוא שהי' הכהן כותב לבדוק נשי ישראל, אז שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, ואם תשאל תינח נשי ישראל, אבל הם למה יובדוק, אלא אף הם נצרכו להבדק, אם לא נטמאו בנשיהם של מצרים, ונשי ישראל אם לא נטמאו בהמצרים כל אותן השנים שהיו ביניהם, וכלם הן הגברים והן הנשים יצאו זכאים, ונמצא שזרע ישראל הם קדושים וזכאים, אז השרה הקב"ה שמו ביניהם, ועל כן על המים ודאי שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו:

זוהר וירא קב ע"ב

ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך. א"ר יצחק בוא וראה כל מקום שנאמר ויאמר סתם, או ויקרא סתם, או אמר סתם, הוא מלאך הברית ולא אחר[עז] ויאמר, שכתוב ויאמר אם שמע תשמע וגו', ויאמר ולא אמר מי הוא, ויקרא, שכתוב ויקרא אל משה, ולא אמר מי היה, אמר, שכתוב ואל משה אמר עלה אל ה', ולא אמר מי היה, אלא בכל אלה מלאך הברית היה, והכל בהקב"ה נאמר[עח] (דף ס:) ר' יוסי אמר נשמע ממה שכתוב ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, מכאן נשמע שעליו מוסב ויאמר, ומובן מי שאמר הדבר, לקול ה' אלהיך, לקולי צריך לומר, אלא לקול ההוא שנכנסו בו[עט].. ר' אבא אמר, ויאמר, זה המלך הקדוש, ומה אמר, אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך, ככתוב כי ה' אלהיך אש אוכל ההוא, זו השכינה הקדושה, והשיר בעיניו תעשה, זה צדי"ק, והאזנת למצותיו, זה נצ"ח, ושמרת כל חקיו, זה הו"ד, כיון שתכנסו באלה הרי אז תתקרבו למלך הקדוש[פ] אח"כ מה כתוב, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, כי אני ה', זה המלך הקדוש, נשמע מכאן שכל מי שנוטר רושם הקדוש הזה[פא] עולה ע"י זה עד מלך הקדוש העליון.. ר' יצחק אמר ודאי מי שזוכה בצדי"ק זוכה בנצ"ח והו"ד, ושלשת אלה מתברכת בהן כנסת ישראל, ומי שזוכה בהן זוכה בחלק הקדוש, ונכנס בכל הארבע[פב] וכנגד ארבע קדושות האלה נצרך שזה הרושם הקדוש יהי' נשמר מארבעה דברים, שמירה של כנסת ישראל להזהר מנדה, שמירה של צדי"ק להזהר משפחה, שמירה של נצ"ח להזהר מן גויה בת עכו"ם, שמירה של הו"ד להזהר מן זונה, וע"כ לקול ה' אלהיך, זו השכינה הקדושה, ובמה זוכים ישראל לקבל פני השכינה, בזהירות מן נדה, וע"ז כתוב ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה, מהו לגלות ערותה, זו כנסת ישראל, ובזה נאחזים ונקשרים ענינים אחרים שהשכינה נתקשרה בהם, וזה נתבאר, והישר בעיניו תעשה, זה צדי"ק, ככתוב עיני ה' אל צדיקים, להזהר מן שפחה, וזה נתבאר על פי הכתוב (משלי ל') ושפחה כי תירש גבירתה, שגורם לצדי"ק שיתדבק בשפחה[פג] והאזנת למצותיו, זה נצ"ח, להזהר שלא יכניס רשום הקדוש בבת אל נכר, ולא ישקר בנצ"ח, שכתוב (ש"א ט"ו) וגם נצח ישראל לא ישקר, ומי שנשמר מזה הוא קיים מצותיו, שכתוב כי לא תשתחוה לאל אחר, ושמרת כל חקיו, זה הוד, להזהר מן זונה.. ואז זוכה האדם להדבק במלך הקדוש כראוי, מכאן ולהלאה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, זה המלך הקדוש, וע"כ הזהירם על אודות דבר ההוא שנתן להם ורשם בהם[פד] ולא יותר, ועד עתה לא נתנה להם התורה, אלא כיון שכתוב שם שם לו חק ומשפט[פה] מיד ויאמר אם שמע תשמע וגו':

זוהר דף סד ע"א

ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים וגו', א"ר יוסי למדנו שיש לו עץ להקב"ה[פו] וזה העץ הוא גדול ותקיף, ובו נמצא מזון לכל, והוא נגבל בשנים עשר גבולים במשקל[פז] ונתחזק בד' רוחות העולם וע' ענפים נאחזים בו[פח] וישראל נמצאים בגוף עץ ההוא, ואותן שבעים ענפים מסביב להם, וזהו שכתוב ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, וזה נתבאר בכמה מקומות, ומהו ויחנו שם על המים, אלא שבזמן ההוא שלטו ישראל על אותן המים שהם תחת ענפי העץ[פט] שנקראים המים הזדונים:

זוהר דף סא ע"ב

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, א"ר יהודה בוא וראה בכל יום ויום נוטף טל מן הקדמון הקדוש להתפארת שנקרא פני קטנות, ומתברכים כל שדה תפוחים הקדושים, ומן הטל ההוא נמשך לאותן שלמטה, ומלאכים קדושים נזונים ממנו כל אחד ואחד לפי מאכלו, זש"כ (תלים ע"ח) לחם אבירים אכל איש, ומן המזון ההוא אכלו ישראל במדבר, א"ר שמעון כמה אנשים נזונים בזמן הזה ממנו, ומי הם, החברים העמלים בתורה יומם ולילה, וכי תעלה על דעתך שנזונים מן המזון ההוא ממש, לא, אלא כעין אותו המזון ממש, והוא חשוב פי שנים, בוא וראה ישראל כשעלו ונדבקו במלך הקדוש, בשביל התגלות רושם הקדוש, אז זכו לאכול מזון אחר עליון יותר ממה שהיה להם בתחלה, מתחלה כשיצאו ישראל ממצרים נכנסו בקדושת הלחם שנקרא מצה[צ] ועכשיו זכו ונכנסו לאכול לחם אחר עליון ממקום עליון יותר, שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מן השמים ממש[צא] ובזמן ההוא היה נמצא להם לישראל ממקום הזה, חברים העמלים בתורה ממקום אחר עליון יותר נזונים, מה הוא, כמו שכתוב (קהלת ז') החכמה תחיה בעליה, זה מקום עליון יותר, א"ל ר' אלעזר אם כי מפני מה חלשה נפשותם יותר מאצל שאר אנשים, שהרי שאר אנשים הם בכח וגבורה יתרה נראים, א"ל יפה שאלת, בוא וראה כל מזונות בני העולם מלמעלה הם באים, זה המזון הבא מן השמים והארץ הוא המזון של כל העולם, והוא מזון הכל, והוא מזון גס ועב, והמזון ההוא הבא ממקום הגבורה יותר הוא מזון דק יותר, וממקום שהדין נמצא הוא בא, וזה הוא המזון שאכלו ישראל כאשר יצאו ממצרים, והמזון שנמצא להם לישראל בזמן ההוא במדבר ממקום העליון שנקרא שמים הוא מזון היותר דק, שנכנס יותר בהנפש מבכל האברים, והוא נפרש יותר מהגוף, ונקרא לחם אבירים, והמזון היותר עליון מהכל הוא מזון החברים, הם העמלים בתורה, והם אוכלים מזון של הרוח והנשמה, ואין אוכלים מזון הגוף כלל, והיינו ממקום העליון הנכבד על הכל, שנקרא חכמה, לפיכך גוף החברים הוא חלש יותר משל שאר אנשים, שהרי אין אוכלים מזון הגוף כלל, ואוכלים מזון של רוח ונשמה ממקום מרחק העליון והנכבד מכל, ולפיכך מזון ההוא הוא דק מן הדק יותר מהכל, אשרי חלקם, זש"כ החכמה תחיה בעליה, אשרי חלקו של אותו הגוף שיכול להיות נזון במזון הנפש.. (ויצא קנז:) רבי חייא אמר כאשר בא האיש לזה העולם אינו יודע כלום עד שיטעום לחם, כיון שאכל לחם נתעורר לדעת ולהבין, כך כאשר יצאו ישראל ממצרים לא הבינו כלום, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מזאת הארץ, שכתוב (אביו כ"ח)  ארץ ממנה יצא לחם[צב] ואז נכנסו ישראל להבין ולהכיר לו להקב"ה, ובקש הקב"ה שיבינו ישראל יותר במקום ההוא שמתגלה ומזדוג לארץ זו[צג] ולא יכלו עד שטעמו לחם ממקום ההוא, ואיזה הוא, שמים, שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ואז ידעו והבינו במקום ההוא, ועד שאכלו לחם ממקום ההוא לא ידעו כלום ולא הבינו:

זוהר דף סב ע"א

ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, אר" יוסי כל האנשים בעלי האמונה צריכים בכל יום ויום לבקש מזונותם מאת הקב"ה, ולהתפלל תפלתם על זה, מה הטעם, לפי שכל מי שמתפלל תפלתו אל הקב"ה על מזונו, גורם שיתברך כל יום על ידי עץ ההוא שמזונות כל העולם תולה בו, ואע"פ שנמצא אצלו מזון, צריך לבקש מלפני הקב"ה ולהתפלל תפלה על מזונות בכל יום, בשביל שיהי' נשפע על ידו ברכות בכל יום ויום למעלה, וזהו ברוך ה' יום יום, ולכך אין לו לאדם לבשל מזונות מן  יום ליום אחר, כדי שלא לעכב ברכת היום ליום אחר, זש"כ ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, יום ביומו דוקא, מלבד מערב שבת לשבת כמו שביארנו.. ומי שמבקש מהקב"ה מזונות בכל יום ויום הוא נקרא בן הנאמן, בן שבעבורו נשפע ברכות למעלה.. ר' אבא אמר כתוב רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו, אלה הם המיחלים ומחכים בכל יום ויום להתפלל על מזונם מאת הקב"ה.. וזהו דרכם של אותן יראי שמים ויראי חטא, ואלה הרשעים ההולכים נלוז בדרכי התורה מה כתוב בהם (ישעי' ה') הוי משכימי בבקר שכר ירדפו, וע"כ רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו, לחסדו דוקא, ובזה ניכרים אותן בני האמונה בכל יום ויום, זהו שכתוב ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, יום ביומו אמר, ולא דבר יום ליום אחר, וכל כך למה, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, בזה ניכרים אותן בני האמונה, שבכל יום ויום הולכים הם בדרך הישר בהתורה, רבי יצחק אמר דבר זה נשמע מכאן שכתוב (משלי י "ג) צדיק אוכל לשובע נפשו, לאחר שהשביע נפשו מתפלה ומתלמוד תורה, ר' שמעון אמר בוא וראה טרם שנתן הקב"ה את התורה לישראל הבחין בין בני האמונה, ובין הרשעים שאינם בני אמונה, ואין מקיימים התורה, ובמה הבחין אותם, במן, כמו שנאמר אנסנו, וכל אותן שנמצאו שהם בני האמונה רשם להם הקב"ה ברושם כתר החס"ד, ככתוב המיחלים לחסדו, ולכך כתוב למען אנסנו, וכל אותן שאין נמצאים בני האמונה הוסר מהם כתר עליון הזה, והמן הכריז ואמר ובטן רשעים תחסר, ועם כל זה לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, למדנו שבשעה ההיא נשתלמו ישראל למטה כדמיון שלמעלה, כמו שביארנו שכתוב ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים וגו', ונתחזק עץ הקדוש בשנים עשר תחומים בארבעה צדדי העולם, ונתחזק בשבעה ענפים, והכל כדמיון שלמעלה, בשעה ההיא נטף טל הקדוש מן הקדמון הנעלם, ונשפע להתפארת שנקרא פני קטנות, והוא המקום שנקרא שמים, ומן הטל ההוא של אור עליון הקדוש היה נמשך ויורד המן למטה, וכאשר היה יורד היה מתפרד לחתיכות קטנות של קרח ונקרש למטה, זש"כ דק ככפור על הארץ-:

זוהר דף סג ע"א

וימדו בעמר וגו' איש לפי אכלו לקטו, א"ר יצחק איש לפי אכלו לקטו, וכי מי שאכל מעט לקט מעט, ומי שאכל יותר לקט יותר, והרי כתוב לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, אלא לפי אותן האוכלים לקטו, והמשמעות לפי אכלו לפי מי שהי' צריך לאכלו, ולפיכך לא כתוב לפי אכילתו, ובמה הכתוב מדבר, החזיק איש בעבד או בשפחה ואמר שלי הוא, בא חברו ואמר שלי הוא, קרבו לפני שמה לדין, אמר להם כמה נפשות בביתך, וכמה נפשות בבית חבירך, אמרו כך וכך, אז אמר להם משה לקטו מן ביום מחר וכל אחד מכם יבא אצלי, למחר יצאו ולקטו ויבאו לפני משה, הניחו לפניו המן, היה מודד לו, ואם העבד הי' של זה נמצא העומר של העבד בהמן של זה, שהרי צריך להיות עומר לכל נפש ונפש מביתו, מדד לחבירו ונמצא שחסר שם מאכל העבד בהמן של חבירו, ולא היה אצלו אלא עומר אחד לכל נפש ונפש מביתו, אז אמר שזה העבד שייך למי שהמן אצלו, זש"כ איש לפי אכלו לקטו, וכתוב עמר לגלגלת מספר נפשותיכם:

ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים ובקר וראיתם את כבוד ה'. א"ר ייסא ערב וידעתם, במה ידעו, אלא כך למדנו בכל יום ויום נמצאים משפטי הקב"ה, בבקר נתעורר חסד בעולם, ובזמן ההוא שנקרא ערב תולה הדין בעולם, והרי ביארו שבעבור זה תקן יצחק תפלת המנחה, וע"כ ערב וידעתם, כאשר יתעורר הדין בעולם תדעו שבדין ההוא הוציא ה' אתכם ממצרים, ובקר וראיתם את כבוד ה', שהרי בזמן ההוא נתעורר חסד בעולם ויתן לכם לאכל, רבי חייא אמר להיפוך מה כתוב למעלה בשבתנו על סיר הבשר וגו', בשעה שהתלוננו על בשר נתעורר ערב כזה שבאותו זמן שנתעורר הדין נתעורר גם חסד בעולם[צד] זש"כ וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, תדעו חסד ההוא שעשה עמכם בזמן הדין, והוציא אתכם מארץ מצרים, ובקר וראיתם את כבוד ה', כבוד ה' הוא ידוע[צה] וכל כך למה, בשמעו את תלנותיכם על ה', א"ר ייסא אין הקב"ה משנה משפטיו, אלא שרשעי העולם גורמים השתנות, ומהפכים רחמים לדין כמו שנתבאר, למד ר' אלעזר שמזה המן עתידים הצדיקים לאכל לעתיד לבא, ואפשר תאמר שבדמיון הזה, לא, אלא במדרגה יתרה, שלא הי' כן לעולם, ומה היא, כמו שביארנו שכתוב (תלים כ"ז) לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וכתוב (ישעי' ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך וגו':

זוהר שמות כא ע"א

דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, א"ר יצחק בין הערבים שהיא שעת הדין תאכלו בשר, וכתיב הבשר עודנו בין שניהם ואף ה' חרה בעם, לפי שבין הערבים דין המלכות שולט, ובבקר תשבעו לחם, לפי שהשעה ההיא נקראת חסד, וכתוב חסד אל כל היום, וכתוב ויקרא אלהים לאור יום, שהוא משעת הבקר, רבי תנחום אומר זה אדום וזה לבן, אדום לבין הערבים, שכתוב בין הערבים תאכלו בשר, ולבן בבקר, שכתוב ובבקר תשבעו לחם:

זוהר דף ס"ג ע"ב

ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בקר, א"ר יהודה כל יום ויום מתברך מן יום העליון ההוא יום השביעי[צו] ומתברכים כל ששת ימים כל אחד ואחד בלבדו, וכל יום משפיע ביומו מן הברכה ההיא שקבל מן היום העליון ההוא, וע"כ אמר משה איש אל יותר ממנו עד בקר, שהרי אין היום שולט ביום שאינו שלו[צז] וכל אותן החמשה ימים שולטים בהימים שלהם, ונמצא בהם מה שקבלו, ויום הששי נמצא בו יותר, ויובן זה על דרך שא"ר אלעזר מפני מה כתוב יום הששי, ולא נאמר כך בכל שאר הימים, אלא כך ביארו, הששי, שהשכינה מזמנת עצמה בו להכין שלחן למלך[צח] ולפיכך נמצאו בו שני חלקים, אחד ליומו, ואחד להכין בשמחת המלך עם המלכה, כי בלילה הזה היא שמחת המלכה עם המלך והזדוגות שלהם, ומתברכים של ששת הימים כל אחד ואחד בלבדו, לפיכך צריך האדם לסדר שלחנו בליל השבת, כדי שינוחו עליו הברכות מלמעלה, והברכה אינה שורה על שלחן ריקן, ולפיכך תלמודי חכמים היודעים סוד זה זיוג שלהם מערב שבת לערב שבת:

ראו כי ה' נתן לכם השבת, מהו שבת, יום שבו שובתים שאר הימים, והוא הכולל של כל ששת ימים האחרים וממנו מתברכים, ר' ייסא אמר וכן גם כנסת ישראל נקראת שבת, לפי שהיא בת זוגו, וזו היא הכלה, שכתוב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, לכם ולא לשאר עמים, זש"כ ביני ובין בני ישראל, וזאת היא ירושה של נחלת עולם לישראל:

שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ממקומו. ממקום ההוא שראוי לילך בו, וסוד הדבר ברוך כבוד ה' ממקומו, וזה הוא מקום[צט] וזהו הסוד שכתוב כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, מקום הידוע נקרא מקום, שניכר בו כבוד העליון, ולפיכך יזהר זה האדם שמתעטר בעטרה הקדושה שלמעלה[ק] שלא יוציא מפיו דבור של חול בשבת, ואם יצא ממקומו דקדושה הוא מחלל יום השבת, הן בידיו במלאכה, הן ברגליו ללכת חוץ לאלפים אמה, כל אלה חלול שבת הם, אל יצא איש ממקומו, זהו מקום הכבוד דקדושה, שהרי לחוץ ממנו אלהים אחרים הם, ברוך כבוד ה', זה הכבוד שלמעלה, ממקומו, זה הכבוד שלמטה, וזהו הסוד של עטרת השבת[קא] לפיכך אל יצא איש ממקומו, אשרי חלקו של הזוכה לכבודו של השבת, זכאי הוא בעולם הזה ובעולם הבא:

זוהר דף סד ע"א

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם וגו'. א"ר חייא בכל מקום תבע הקב"ה עלבון הצדיקים יותר על שלו, כאן אמר משה עוד מעט וסקלוני, א"ל הקב"ה משה אין עתה הזמן לתבוע עלבונך, אלא עבור לפני העם ואראה מי יושיט ידו נגדך, וכי ברשותם אתה עומד או ברשותי, ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת, מה הטעם, פי שחקוק בנסים היה, ושם הקודש העליון נרשם בו:

הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים, א"ר חייא מהו צור, ככתוב הצור תמים פעלו, שאין לך כל שם ושם מאותן שמות הקדושים של הקב"ה שלא יעשה נסים וגבורות, ויוציא כל מה שנצרך לעולם, כל שכן להוציא כאן מים, א"ל ר' יהודה הרי כתוב (תלים ע"ח) הן הכה צור ויזובו מים, מי ראה את השם, א"ל בוא וראה בכל מקום צור גבורה הוא, וכאשר הקב"ה מבקש למחץ או להכות נתעוררה גבורה זו, וגבורה ההיא תמחץ ותכה, וזהו שכתוב הן הכה צור ויזובו מים, ואם לא היה נתעורר זה הצור להכות במקום שנצרך לא נבעו מים.. ר' אבא אמר מים בכל מקום ידוע הרמז[קב] והקב"ה בזה הצור נתעורר להשפיע מים,  והרי אין זה ראוי להיות אלא מן מדת הגדול"ה[קג] וזה הוא אות ונס של הקב"ה, וע"ז הי' דוד משבח ואומר ההפכי הצור אגם מים וגו', משמעות ההפכי היא לפי שאין דרכו של הצור בכך, ולכך בצרו העליון הוציא מים ממקום שלמטה, ומה שם המקום שלמטה, סלע, שכתוב והוצאת להם מים מן הסלע, ובמה הוציא זה הסלע מים, בכח הצור שלמעלה:

זהר דף סד:

ויקרא שם המקום מסה ומריבה וגו'  ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין, א"ר אבא וכי טפשים היו ישראל שלא ידעו דבר זה, והרי ראו השכינה לפניהם וענני כבוד עליהם הסובבים אותם, והם אמרו היש ה' בקרבנו אם אין, אנשים שראו זיו כבוד מלכם על הים, ולמדנו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, והם נמצאו טפשים ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין, אלא כך אמר רבי שמעון, בקשו לדעת בין כח האלהות שהוא מקור הכל וסתום מכל הסתומים שנקרא אי"ן, ובין כח האלהות הרחוק מן המקור שהוא פני קטנות ונקרא הוי"ה, וע"כ לא כתוב היש ה' בקרבנו אם לא, כמו שכתוב הילך בתורתי אם לא, אלא היש ה' בקרבנו אם אי"ן, אם כן למה נענשו, אלא על שעשו פרוד, ועשו זאת בדרך נסיון[קד] שכתוב ועל נסותם את ה', אמרו ישראל אם כך הוא נבקש באופן זה, ואם אין כך הוא נבקש באופן אחר[קה] וע"כ מיד ויבא עמלק:

זוהר דף סה ע"ב

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. א"ר שמעון סוד של חכמה יש כאן, מן גזרת דין הקשה באה מלחמה זו, ומלחמה זו נמצאת למעלה ולמטה, ואין לך דבר בתורה שלא יהיה בו סודות עליונים של חכמה, הנקשרים בהשם הקדוש, כביכול אמר הקב"ה, כאשר ישראל זכאים הם למטה נתגבר כח שלי על הכל, וכאשר אין נמצאים זכאים, כביכול מתישים כח שלמעלה ונתגבר הכח של הדין הקשה, בוא וראה בשעה שחטאו ישראל למטה מה כתוב, ויבא עמלק וילחם עם ישראל, שהדין בא לקטרג על הרחמים, כי הכל נמצא למעלה כמו שהוא למטה, ברפידים, ברפיון ידים, שרפו ידיהם מתורתו של הקב"ה כמו שביארנו, א"ר יהודה שני פעמים התגיר עמלק מלחמה בישראל, אחד כאן, ואחד שכתוב וירד העמלקי והכנעני וגו', א"ר שמעון למעלה ולמטה היתה המלחמה נגד הקב"ה, למעלה כמו שאמרנו, ולמטה היתה נגד הקב"ה, שהיו תופסים גברים וחתכו מהם האות ברית קודש, והיו משליכים אותם למעלה, ואמרו קח לך מה שבחרת, ועכ"פ נגד הקב"ה היה הקטרוג בכל:

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, וכי מה ראה משה שסלק עצמו ממלחמה הראשונה הזו שצוה הקב"ה עליה, אלא משה אשרי חלקו שהסתכל והבין שורש הדבר, אמר משה אני אכין עצמי למלחמה ההיא שלמעלה, ואתה יהושע הכן עצמך להמלחמה של מטה, וזהו שכתוב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ישראל שלמעלה, ולפיכך סלק משה עצמו מהמלחמה שלמטה, כדי להזדרז בהמלחמה שלמעלה לנצח על ידו, א"ר שמעון וכי קלה היא בעיניך מלחמה זו של עמלק, בוא וראה מן היום שנברא העולם עד זמן ההוא, ומן זמן ההוא עד שיבא מלך המשיח, ואפילו בימי גוג ומגוג לא תהי' מלחמה כזו, ולא בשביל חיילות גבורים ורבים, אלא בשביל שבכל הצדדים של הקב"ה היתה מלחמה הזו, ויאמר משה אל יהושע, מפני מה ליהושע ולא לאחר, והרי בזמן ההוא עוד נער היה, שכתוב ויהושע בן נון נער, והרבה היו בישראל גבורים ממנו, אלא משה בחכמה הסתכל וידע, מה ראה, ראה לסמא"ל שהיה יורד מצד שלמעלה לעזור לעמלק למטה, אמר משה ודאי מלחמה חזקה אני רואה כאן, ויהושע בזמן ההוא היה נמצא במדרגה עליונה ויתרה, אפשר תאמר שבמדרגת השכינה נמצא בזמן ההוא, לא כן, שהרי במשה נזדוגה ונקשרה, נמצא שיהושע נתקשר במדרגה שלמטה ממנה, ובמה, א"ר שמעון במקום ההוא שנקרא נע"ר[קו] וזהו הסוד שכתוב ויהושע בן נון נער, נע"ר ודאי, לא ימיש מתוך האהל, היינו שאמר ר"י מה זה שכתוב (ישעי' ל"ג) עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, ירושלים שלמעלה שנקרא אהל, בל יצען, שלא תהי' נמצאת יותר ללכת בגלות, וזהו לא ימיש מתוך האלה, היינו מה שנקרא אהל בל יצען, מלמד שבכל יום ויום היה יונק מן השכינה, כמו שהנער ההוא שלמעלה לא ימיש מתוך האהל ויונק ממנה תמיד, כן זה הנער שלמטה לא ימיש מתוך האהל, ויונק ממנה תמיד, לפיכך כשראה משה שסמא"ל יורד לעזור לעמלק, אמר משה ודאי זה הנער יעמד כנגדו וישלט עליו וינצח אותו, מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, שלך היא מלחמה זו שלמטה, ואני אזדרז להמלחמה שלמעלה, בחר לנו אנשים, צדיקים בני צדיקים שיהיו ראוים ללכת עמך, א"ר שמעון בשעה שיצא למלחמה יהושע נער, נתעורר הנע"ר שלמעלה ונתתקן בכמה תקונים בכמה כלי זיין, שהכינה לו השכינה למלחמה זו, לנקום נקמת הברית, וזהו שכתוב חרב נוקמת נקם ברית, וזהו הסוד שכתוב ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, לפי חרב ודאי, ולא לפי רמחים ושאר כלי זיין, אלא בחרב ודאי, היינו מה שנקרא חרב נוקמת נקם ברית, ומשה נתתקן להמלחמה שלמעלה, וידי משה כבדים, כבדים ממש, מכובדות וקדושות, לא נטמאו לעולם, מכבודות שראויות להתגר בהן המלחמה שלמעלה, ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, לפי שישראל היו שרוים בצער יהיה עמהם בצער, ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה וגו', מהו תמכו בידיו, ומהו  ויהי ידיו אמונה, וכי לבעבור שאהרן וחור תמכו לידיו היו ידיו אמונה, אלא משה הכל בחכמה עשה מה שעשה, אהרן וחור זה מצד שלו וזה מצד שלו  וידיו באמצע[קז] וע"כ ויהי ידיו אמונה בסוד האמונה, אהרן בשביל לעורר צד שלו, וחור בשביל שיעורר צד שלו, והיו נאחזים בידיו מכאן ומכאן להמשיך עזרה שלמעלה:

זוהר דף סו.

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. כאשר ירים, שהניף הימין על השמאל ונתכוון כך בהפרשת ידיו, וגבר ישראל, ישראל שלמעלה, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, בשעה שישראל למטה היו מפסיקים מתפלה, לא יכלו ידי משה להיות בזקיפה, אז וגבר עמלק, מכאן למדנו שהגם שהכהן מניף ידו בהקרבת הקרבן לתקן עצמו בכל, מ"מ צריכים ישראל להמצא בתפלה עמו, ולמדנו שבמלחמת עמלק נמצאו עליונים ותחתונים, וע"כ ויהי ידיו אמונה בסוד האמונה כראוי, ויהי ידו אמונה, ויהיו ידיו צריך לומר, אלא לפי שתולה הכל בימין כתוב ויהי וכתוב ידו, לפי שהימין עיקר הכל, וכתוב ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב:

ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר וגו'. בוא וראה מה כתוב למעלה ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ויחלש, ויהרג צריך לומר, אלא ויחלש כמה שנאמר (ישעי' י"ד) חולש על גוים, יהושע היה חולש עליהם, והחרב נוקמת נקם ברית הרגה אותם, שכתוב לפי חרב כמו שנתבאר, כתב זאת זכרון, זא"ת דוקא[קח] ושים באזני יהושע, שהרי הוא עתיד להרג מלכים אחרים, כי מחה אמחה, מחה למעלה אמחה למטה, את זכר, זכרון שלמעלה ושלמטה, א"ר יצחק כתוב כי מחה אמחה, וכתוב תמחה את זכר עמלק, אלא אמר הקב"ה אתם תמחו זכרונו למטה, ואני אמחה זכרונו למעלה, א"ר יוסי עמלק עמים אחרים הביא עמו, וכלם פחדו להלחם בישראל מלבד עמלק, ולפיכך יהושע היה חולש עליהם, רבי ייסא אמר ויחלש יהושע, ששבר הכח שלהם מלמעלה:

זוהר צו ל ע"א

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. א"ר אבא שני מזבחות הם למטה ושנים למעלה[קט] אחד, הפנימי של הכל, שנקרב עליו קטרת פנימית ודקה, שהוא קשר האמונה, והכהן העליון מכלם היה מקשר קטורת זו בקשר האמונה[קי] וזה נקרא מזבח הזהב, ומזה הקטרת נדבק ונקשר קשר האמונה בקשר אחד[קיא] והשני, היינו מזבח אחר שנקרא מזבח הנחשת, זה הוא מזבח החיצון[קיב] ומיכאל השר הגדול מקריב עליו קרבן ניחוח להקב"ה, ולמטה יש מזבח הזהב ומזבח הנחשת, בזה קטרת, ובזה חלבים ואמורים, וע"ז כתוב (משלי כ"ז) שמן וקטרת ישמח לב.. ויבן משה מזבח וגו', נגד מזבח הפנימי בנה זה, וע"כ נקרא ה' נסי, מהו נסי, שנתחזק הרושם של אות הברית הקדוש, שכאשר יבוא עמלק לבטל הרושם הקדוש הזה מן ישראל, יקום זה המזבח כנגדו לנקום אותה הנקמה של אות הברית, וע"כ נקרא חרב נוקמת נקם ברית, ובזה נתחזק אצל ישראל הרושם הקדוש, ומשה בנה נגד זה מזבח ויקרא לו ה' נסי, (דף סו:) רבי יוסי אמר ויבן משה מזבח, לכפר עליהם, ויקרא שמו, שמו של מי, א"ר חייא שמו של המזבח ההוא, ה' נסי, כמש"כ ושם נסהו[קיג] והכל ענין אחד, בשביל שנתפרעו ישראל ונתגלה אות הברית רושם הקדוש ההוא, מכאן למדנו שכאשר ימול איש את בנו, ונתגלה בו אות הרושם הקדוש של הברית, זה נקרא מזבח לכפר עליו, ומה שמו, ה' נסי, כדמיון זה ביעקב שבנה מזבח, וכתוב ויצב שם מזבח ויקרא לו וגו', למי קרא, למקום ההוא שנקרא מזבח, ומהו השם שקרא לו, אל אלהי ישראל.. (דף סז.) ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, מדר דר נכתוב חסרים, לרמז על הדורות שלמעלה והדורות שלמטה[קיד] א"ר יהודה בכל דור ודור הבאים לעולם אין לך דור שאין בו מן זרע הרע ההוא, והקב"ה מתגיר בהם מלחמה, א"ר יצחק עליהם כתוב יתמו חטאים מן הארץ וגו', מן הארץ, בעולם הזה ובעולם הבא, ועל אותו הזמן כתוב ברכי נפשי את ה' הללויה, ברוך ה' לעולם אמן ואמן: